את המהנדס מרדכי שטיינהרץ הכרתי מקרוב מראשית עלותו לארץ בשנת 1920 מווינה בירת אוסטריה, ומאז ועד יומו האחרון עקבתי אחרי חייו ופעולותיו.

הוא נולד בווינה בשנת 1878, גמר בעיר זו בית־ספר טכני גבוה. עוד בהיותו סטודנט שימש עוזר לפרופיסור טינטר, וגם לאחר גמר חוק־למודיו בטכניון המשיך כמה שנים לשמש אסיסטנט של הפרופיסור הנ"ל בגיאודסיה ואסטרונומיה. אחר כך החל לעבוד כמהנדס לרכבות באוסטריה, ובעזבו משרה זו פתח בוינה משרד פרטי להנדסה ולמדידות ועבד גם בעיר צניין (צ’כוסלובקיה).

עוד בנעוריו היה ממיסדי אגודת הספורט “מכבי” בווינה, ובאותו זמן התקרב אל חוג הנוער הציוני הלומד, והיה מקורב לד"ד איזידור שליט אשר עמד אז בראש התנועה הציונית בווינה. באבגוסט 1914 פרצה מלחמת־העמים, ומיד גוייס לצבא כמהנדס ומודד מוסמך, ושימש בעת ובעונה אחת גם מזכיר ראשי במפקדה הצבאית בברטיסלב. לאחר המלחמה חיסל את עסקיו בווינה, ובשנת 1920 בא לארץ דרך נמל יפו והתישב בתל־אביב.

בימים ההם היתה עדיין תל־אביב שכונה בת אוכלוסיה של 2000 נפש. בזמן הראשון עסק במדידות, ואז היה כמעט יחידי כמודד מוסמך מובהק ובעל השכלה מקצועית גבוהה. שמו הטוב הלך לפניו, והוא נתפרסם בכל הארץ כבעל־מקצוע מנוסה ובעל הכשרה טובה.

בשנות 1921–1922 עסק שטיינהרץ במדידות אדמות עמק יזרעאל, תל־אביב וסביבתה, יפו, רמלה, לוד וכו'. תיכן תכניות בנין ערים בתל־אביב, רמת־גן ובני־ברק, ותכניות לבנין כמה בנינים גדולים.

אולם עבודתו המקצועית בלבד לא נתנה ספוק לנפשו, והוא שאף גם לעבודה ציבורית. סמוך לבואו לארץ היה ממיסדי “שכונת צ’לנוב” בתל־אביב, הקים לו בית בשכונה זו וגר בביתו עם משפחתו עד יום מותו. עד שנת 1926 עמד בראש השכונה ודאג לשפורה ולהתפתחותה. הוא היה פעיל בין עסקני השכונות הישנות והחדשות, שביקשו את איחודן עם תל־אביב, בשעה שזו הוכרה מטעם ממשלת א"י כמועצה מקומית בעלת זכויות משפטיות. המועצה הראשונה שנבחרה לאחר גמר האיחוד הכללי היתה בת 41 חבר. בין נבחרי השכונות היהודיות אנו מוצאים גם את המהנדס מ. שטיינהרץ, כבא־כח שכונת צ’לנוב. השתתף במועצה הראשונה מאפריל 1922 עד מאי 1925. עמד בראש המחלקה הטכנית, והתעניין הרבה בתיכון תכניות בנין־ערים. בתכניותיו דרש תמיד רחובות רחבים כדוגמת הערים המפותחות. כשנקנתה “גאולה”, חלקת האדמה, שנקראה “לב תל־אביב”, תיכן המנוח שטיינהרץ תכנית להמשכת שדרות רוטשילד, מעבר לרחוב אלנבי, עד המגרש שעליו קיים כיום בית “הבימה”. היו כאלה שהתנגדו ניגוד גמור לתכנית זו, ובפרט התנגדה לכך חברת “גאולה”, אשר היתה מעוניינת בריבוי מספר המגרשים שעמדו למכירה. מלחמת־דעות על שטח זה נמשכה שנה תמימה, והנצחון היה על צדו של שטיינהרץ. כיום משתרעות שדרות רוטשילד בין רחוב אלנבי ובין ככר “הבימה” והן מפארות את תל־אביב ומהוות אחת הפנות היפות ביותר בעיר הגדולה והמורחבת.

המנוח היה ממיסדי “אגודת האינג’ינרים והארכיטקטים בתל־אביב”, ועמד בראש האגודה שנים מספר. כן אירגן את עולי אוסטריה וכיהן כיושב־ראש ההתאחדות זמן רב.

בזמן המשבר הכלכלי בארץ בשנות 1927–1928 יצא עם משפחתו למצרים, ובמשך 4 שנות שבתו באלכסנדריה שימש מהנדס עירוני, מהנדס מיעץ בבנין־ערים ותיכן תכניות בנין לאלכסנדריה החדשה מחוץ לתחומי העיר העתיקה.

בשובו בשנת 1932 התישב בתל־אביב ופתח ברחוב לוינסקי בביתו משרד טכני פרטי ועסק בעיקר במקצוע המדידות.

בי“ט מנחם אב תש”ו (16.8.46) נפטר לאחר מחלה שחלה בה כשנה, והובא למנוחות בבית העלמין שבנחלת־יצחק.

הוא היה עסקן פעיל, איש צנוע וענוותן בכל הליכותיו ובכל הופעותיו בחיים הצבוריים והחברתיים. בין השאר היה גם חבר מיסדר “הבונים החפשים” (השתייך ללשכת “חרמן” בתל־אביב, המסונפת ללשכה הגדולה של צרפת), והיה פעיל מאד אף בשטח זה.

מ. שטיינהרץ היה רק בן 68 במותו, יכול היה עוד לפעול וליצור הרבה, אך מלאך המות פרש עליו את כנפיו והוציאו משורותינו. חבל על דאבדין.