במוצאי יום כפור תרפ"ט נפסק, במקום־מגוריו בתל־אביב, פתיל חייו של אחד מזקני תנועתנו ומראשוני הראשונים – חיים אטינגר, ולמחרת הובא למנוחת־עולמים בבית־הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.

חיים אטינגר נולד באומאן (פלך קיוב, אוקראינה) בשנת תרי"ז. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי וישב כמה שנים במזריץ' (פולין), עסק במסחר ורכש לו שם טוב בחוגי הכלכלה.

בשנת תרל"ט (1879) העתיק את מושבו לאודיסה והמשיך לעסוק במסחר, הצליח ונעשה לאחד הסוחרים האמידים.

ראשית עבודתו הצבורית התחילה בשורת חובבי־ציון הראשונים באודיסה, בשנות תרמ“ב–תרמ”ג. הוא היה אז כבן 25–26. לא בין הנואמים הדברנים היה חלקו, כי אם בין הפעילים והעושים. היה תורם בעין יפה וברוח נדיבה, וידע להתרים גם אחרים לטובת חובבי־ציון.

כשלש־עשרה שנה היה אחד החברים הפעילים ביותר בועד חובבי־ציון באודיסה. עם צאתו של המנוח מ. אוסישקין מרוסיה, עמד ח. אטינגר בראש הועד בשנות תרע“ט–תר”פ, ולא פעם סיכן את עצמו בימי משטר הבולשביקים ברוסיה. תודות להקרבתו העצמית, הצליח להציל את הארכיון של ועד חובבי־ציון באודיסה, וגנזו בביתו ואחר כך העלו בעצמו לארץ־ישראל.

בשנת תרס"ג (1903) ביקר אטינגר בארץ־ישראל כשליח ועד חובבי־ציון בלוית מ. אוסישקין, א. דרויאנוב וז. גלוסקין. הוא השתתף בכנסית זכרון־יעקב, שבה הונח היסוד לארגון הישוב העברי בארץ.

בשנת תרס"ד (1904) היה יחד עם י. ל. גולדברג, מ. דיזנגוף וז. גלוסקין, ממיסדי חברת “גאולה”. באופן רשמי נקראה חברת “גאולה” בימים ההם, בשם “חברת ח. אטינגר ושותפיו” (לשם זהירות מפני השלטונות).

כשנוסדה בתרס“ה “ישיבת אודיסה”, על־ידי הרב חיים צ’רנוביץ (“רב צעיר”), היה ח. אטינגר מראשי עסקניה. ישיבה זו פעלה הרבה להפצת ידיעות היהדות, הספרות וההיסטוריה הישראלית בעברית, ובה נלמדו גם מדעים כלליים. מ”ישיבה" זו יצאו תלמידי חכמים, סופרים, חוקרים ואנשי מדע, תורה וחכמה. בין המרצים הראשיים בישיבה היו ח. נ. ביאליק, פרופ' קלוזנר, הרב ש. אסף, הרב ח. צ’רנוביץ ואחרים.

בימי המהפכות ומלחמת־העולם הראשונה, בשנות תרע“ד–תרע”ח – היה אטינגר פעיל מאד בהנהלת העזרה לפליטים ולקח חלק בעסקנות מדינית ברוסיה.

בהיותו חבר המפלגה הליבראלית ברוסיה (קאדוטים), תמך הרבה בתנועת־השחרור הרוסית.

ר' חיים אטינגר פעל זמן רב בעסקנות מקומית בעיר־מגוריו – אודיסה, ששימשה שנים רבות מרכז תרבותי חשוב בשביל יהודי רוסיה. עם זה היה גבאי בבית־הכנסת הגדול, יושב־ראש הועד המפקח של בית־החולים היהודי הגדול באודיסה, יסד ספריה על־שם ח. נ. ביאליק והיה ממיסדי החברה להוצאת ספרים “דביר”, יחד עם ח. נ. ביאליק, י. ח. רבניצקי וד"ר שמריהו הלוי.

בתקופת הרעב ברוסיה – בשנת תרפ"א (1921), עזר הרבה מאד לנפגעי הרעב היהודים.

בשנת תרפ“ב (1922) עלה לארץ והתישב בתל־אביב. פה נפגש עם ידידיו הותיקים ה”ה מ. אוסישקין, י. גולדברג, מ. דיזנגוף, ב. יפה, ש. זלצמן, א. דרויאנוב, ד“ר י. ספיר, ז. גלוסקין ואחרים. עם כולם עבד עשרות שנים בחבת־ציון ובציונות ברוסיה. ב”כתבים לתולדות חבת־ציון" של דרויאנוב, מובאים כמה ממכתביו של ח. אטינגר בעניני חבת ציון וגאולת הארץ.

ואף כאן, בארץ־ישראל, הקדיש את שנותיו האחרונות לעבודה צבורית, השתתף בהנהלת חברת “גאולה”, היה חבר פעיל ומסור בהנהלת “מושב זקנים” הראשון ברחוב אלנבי, היה מראשוני חברי המועצה של “בית וגן” (כיום בת־ים), בדרומה של יפו.

כל חייו היו שרשרת ארוכה של מעשים טובים למען עם ישראל ולמען ארץ־ישראל.