ביום ג' ניסן תרצ"ד הובאה למנוחות, בבית־העלמין בתל־אביב, אחת מבנות ציון היקרות אסתר זכרין. מעטים בארצנו אלה, שהכירו את פעולותיה הצבוריות על שדה התנועה הלאומית, ומן הראוי להציב לה ציון־זכרון.
היא נולדה בהומל בניסן תרכ“ו, וקיבלה חנוך מסורתי ולאומי בבית־הוריה, שנחשבו על המשפחות המיוחסות שם. אביה, ר' לוי יצחק, היה בנקאי לפי משלח־ידו, מכובד על הבריות. ד”ר י. ל. קצנלסון, הידוע בשמו הספרותי “בוקי בן יגלי”, הקדיש לו בספר־זכרונותיו כמה עמודים יפים.
אסתר נתחנכה בילדותה בגימנסיה הממשלתית בהומל. עם גמר חוק־למודיה נכנסה מיד לשרות הלוחמים לתחיה הלאומית, ומאז השתתפה באופן פעיל בכל האסיפות והמסיבות של “חובבי ציון” ואחר כך של הציונים המדיניים והמעשיים.
בימים הראשונים של תנועת חבת־ציון, היתה האינטליגנציה היהודית ברוסיה, שהיו לה נטיות של התבוללות, מביטה “מלמעלה למטה” על התנועה הלאומית והנוהים אחריה. מעטים מאד היו בין אנשי ההשכלה שהעיזו לתת ידם לתנועה זו, ומועט־שבמועט היה מספר הנשים העבריות מבין המשכילות שנצטרפו לתנועה. בין יחידות הסגולה מבנות ישראל שהתקרבו אל עמן ואל תרבותן היתה – אסתר זכרין.
עוד בימי עלומיה נפגשה בשדה העסקנות הצבורית עם הסטודנט הצעיר זאב זכרין. שני הצעירים התקשרו בקשרי־ידידות, ואחר כך גם בקשרי־חיתון. שניהם התמסרו בכל חום לבם לעסקנות הצבורית, ובפרט לתנועה הציונית בכל גלגוליה. ביתו של הד"ר זכרין נעשה בית ועד לכל העסקנים הלאומיים, ועקרת־הבית היתה מקבלת את כל המבקרים בסבר פנים יפות.
המטיפים והשליחים הציוניים, כמו: מ. שיינקין, יהושע בוכמיל, זאב ז’בוטינסקי, בן־ציון מוסינזון, יצחק ניסנבוים ואחרים היו מתאכסנים בעת בקורם בהומל, בבית זכרין.
מזמן לזמן היתה מופיעה אסתר זכרין על הבימות של האסיפות הצבוריות, משתתפת בוכוחים – כנהוג בימים ההם – עם הבונדאים ושאר החוגים שהיו פועלים אז ברחוב היהודי – הסוציאל־דימוקרטים וכו'. בלשון שנונה וחדה היתה מוכיחה את הנוער על התנכרותו לשאיפותינו הלאומיות.
שנים רבות נלחמה אסתר זכרין להשלטת הלשון העברית בבתי־הספר העבריים, סידרה שעורי־ערב למבוגרים ואף הורתה בהם שלא על מנת לקבל פרס.
תודות לתעמולה המתמדת שנעשתה על־ידי משפחת זכרין, שימשה העיר הומל מרכז ציוני חשוב, שהשפעתו התפשטה בכל הסביבה היהודית באזור הומל.
עם גמר מלחמת־העולם הראשונה החליטה משפחת זכרין לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ־ישראל. ואכן לאחר הרפתקאות מרובות, בחינת “גלגול מחילות”, זכו ובאו, ולאשרה של אסתר זכרין לא היה קץ. ועוד יותר גדולה שמחתה, כשזכתה להשתתף בבנין תל־אביב ממש – בנתה לה בית, ובן־זקוניה ונכדתה נתחנכו בגימנסיה העברית.
אם כי אסתר זכרין סבלה בשנותיה האחרונות ממחלה כרונית ומצב בריאותה נתרופף, לא התאוננה ורוחה הטובה לא סרה מעליה.
כחמשים שנה עמדה אסתר זכרין במערכה בחזית התנועה הלאומית. זכרה הטוב לא ימוש מקרב ידידיה ומכיריה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.