עם פטירתו של דוד צבי פנקס, בזמן כהונתו כשר־התחבורה של מדינת ישראל, נסתלקה דמות אצילה, אדם יקר־רוח, בעל מדות תרומיות ונעלות. עסקן צבורי רב־זכויות, שהגיש את מיטב שנות חייו לחברה ולצבור, לתנועה, לעם ולמדינה.

הכרתיו מקרוב מראשית בואו לארץ – בשבט תרפ"ה (1925). היה זה איש צעיר בעצם פריחתו, מלא מרץ ושוחר פעלים. ראיתיו בפעליו ובעליתו בשלבי עבודתו הצבורית במשך עשרים ושבע שנה, ונוכחתי כי אמנם הגדיל האיש לעשות מראשית הופעתו בארץ, ורצוני להציב לו ציון בין האישים, אשר נפגשתי אתם ונתרשמתי מהם.

דוד צבי פנקס היה גבר הדור־פנים בחיצוניותו, זקוף קומה, ומהדר בלבושו. אירופי במלוא המשמע. דבורו היה נאה, מהוקצע, ונאומיו הפומביים היו תמיד חודרים וקולעים אל המטרה.

ד. צ. פנקס נולד בי“ח כסלו תרנ”ו (6.12.1895) בעיר שופרון (הונגריה) לאביו יעקב יהודה, שהיה בנקאי ועסקן מובהק, ממיסדי “המזרחי” באוסטריה וחבר ועד־הקהלה בווינה במשך כמה שנים. את בנו דוד־צבי חינך לרעיון שיבת ציון.

לאחר כמה שנות למודים בישיבה הפרשבורגית המפורסמת, נכנס דוד־צבי לגימנסיה בווינה, ועם גמר למודיו בה, נתקבל למחלקת המשפטים באוניברסיטה והוסמך במדעי המשפט.

עוד בהיותו סטודנט הצטרף לארגון “צעירי המזרחי”, וכן יסד את אגודת הנוער הדתית־לאומית “ישורון”. במרוצת הזמן נעשה לחבר פעיל בחבורת אנשי האמונים של קהלת ווינה, וכן היה חבר מסור בהסתדרות העולמית של “המזרחי”. היה חבר ההנהלה של ברית הסטודנטים הדתיים בווינה, והשתתף כנציגם בועידת העזרה העולמית בקארלסבאד – בשנת 1922. הוא גם היה ציר הקונגרס הציוני השלשה־עשר והשתתף כציר בכמה ועידות עולמיות של “המזרחי”.

בשנת תרע“ט (1919) נכנס ד. צ. פנקס לעבוד באחד הבנקים הגדולים בווינה, ובעבודתו הבנקאית עלה והתבסס יפה מכל הבחינות. אך עבודתו בגולה לא נתנה לו סיפוק רוחני ובשנת תרפ”ה (1925) עזב ד. צ. פנקס את ווינה הגדולה, בה עשה הרבה משנות נעוריו, ועלה לארץ־ישראל על מנת להשתקע. כעבור שנה נשא לאשה את לאה בת הרב יעקב ברמן מירושלים (מראשי “המזרחי” בא"י ומעסקני החנוך הדתי), והתישב בתל־אביב, שהיתה אז עיר מצערה ובראשית התפתחותה.

לאחר זמן קצר נפתח בתל־אביב בנק “המזרחי”, וד. צ. פנקס הוזמן לעמוד בראש המוסד הכספי הקטן. ההון היסודי של הבנק היה מצער, ומספר לקוחותיו מצומצם מאד.

כוח השפעתו האישית של המנהל המוכשר, הליכותיו הנעימות והאדיבות וגישתו הכנה קרבו את לבות המבקרים בבנק ובמרוצת הזמן גדל מספר הלקוחות, שהפקידו סכומים ניכרים בבנק “מזרחי”. וגם ההון היסודי עלה משנה לשנה עד שבנק “מזרחי” נחשב בשנים האחרונות לאחד המוסדות הכספיים החשובים שבארץ, ובמשך כל הזמן ניהל את המוסד במסירות ובאדיבות כשם שנהג בראשיתו.

ארוכה פרשת המפעלים והמוסדות שד. צ. פנקס השתתף בהם בצורה זו או זו, ואפרט כמה מן החשובים שבהם:

שנים רבות היה יו“ר המועצה הדתית בתל־אביב. בשנת תרצ”ב (1932) נבחר מטעם רשימת “המזרחי” וחרדים בלתי־מפלגתיים כחבר המועצה החמשית של עירית תל־אביב. בתרצ“ה נבחר שנית למועצת־העיר הששית, ומאז ועד התפטרותו חדשים מספר קודם מותו, כיהן כחבר פעיל ורב־השפעה במועצת־העיר. משנת תרצ”ו ועד התמנותו לשר־התחבורה היה ראש המחלקה לחנוך של עירית תל־אביב, וחבר פעיל בכמה ועדות עירוניות; שנים רבות היה יו“ר ועד בית־הכנסת הגדול בתל־אביב; יו”ר הועד המנהל של בית־הספר למלאכה “מזרחי”; חבר במועצה המקומית והארצית של “המזרחי”, חבר הועד המנהל של הטכניון העברי בחיפה, חבר הנשיאות של הועד הראשי בהסתדרות “המזרחי” העולמית, חבר בלשכת בני־ברית “שער ציון” בתל־אביב (החשיב מאד את המיסדר השואף לאחוה, אחדות וצדקה ללא הבדל מפלגה ומעמד).

מפרק לפרק היה ד. צ. פנקס נואם בבית־הכנסת הגדול בתל־אביב על ההווי הדתי ועל החגים והמועדים וכו‘. נאומיו היו קצרים, שקולים ומדודים ומנוסחים יפה. במועצת העיר תל־אביב, ובכל מקומות אחרים שנשא את דברו, היו נשמעים דבריו בקשב רב משום תכנם הקולע וצורתם הנאה. פנקס פירסם גם הגיונותיו בדפוס, בשורת רשימות ומאמרים בעתונות על בעיות עירוניות, על עניני חנוך ותרבות, על קדושת השבת, על ערך בית־הכנסת וכו’. על־פי יזמתו הוציא ועד בית־הכנסת הגדול בתל־אביב במשך כמה שנים גליונות “בית הכנסת” לעתים מזומנות, לשם הפצת רעיון בית־הכנסת בצבור ולחבב עליו את ה“מקדש מעט”. בגליונות השתתפו הרבנים הראשיים לארץ־ישראל ורבנים אחרים, חכמים וסופרים, בהם גם חילוניים, שסיפרו ותארו את מוסד בית־הכנסת בתקופות שונות ובארצות שונות. פנקס עצמו היה כותב בכל גליון וגליון מאמר ראשי לשאלות היום.

במועצת־העיר השביעית (נבחרה בתשי"א) נבחר לסגן ראש העיר תל־אביב. עם הסתעף עבודתו כחבר הכנסת, ובפרט לאחר שנבחר לשר־התחבורה, התפטר ממועצת העיר תל־אביב והתמסר לתפקידו כשר המדינה. התאמץ להכניס שפורים בתחבורה, וגם לחוקק חוקים למעט ככל האפשר את חילול השבת בתחבורה.

בעצם מילוי תפקידו ועמידתו במערכת המדינה כרע ונפל, ונפטר אור לכ“ד מנחם אב תשי”ג.

כשלשים שנה חי דוד־צבי פנקס בגולה, ועשרים ושבע שנה בארץ. במיטב שנותיו מת האיש קודם זמנו. אך חייו היו חיים עשירי־תוכן וגדושי־פעלים של איש, אשר היתה בו מזיגה נאה מאין־כמוה של יהודי נאמן לתורת ישראל־סבא ואדם תרבותי החי עם דורו וזמנו.