את אליהו מאיר ברלין, מצירי הקונגרסים הראשונים וחברי ה“פראקציה הדימוקראטית” – שהרבה שמעתי עליו מפי זאב טיומקין ז"ל, בימי עבודתי במחיצתו – הכרתי בשבת 1905, קודם עלותו לארץ־ישראל, בשעה שברלין בא לייליסבטגראד, להפרד מטיומקין ולשוחח אתו על בעיות העבודה המעשית בארץ־ישראל.

א. מ. ברלין נולד במוהילוב (רוסיה הלבנה) בתרכ"ו (1866). גמר גימנסיה רוסית, למד את תורת המשפטים באוניברסיטה במוסקבה. עם גמר חוק־למודיו השתקע בצאריצין (עתה סטאלינגראד), יסד בית־חרושת לנסירת עצים. חריצותו וישרו סללו לפניו את דרכו בחיים.

בזמן המהפכה הרוסית, שהתחוללה בשנת 1905, הצטרף ברלין למפלגת ה“קאדיטים” (קונסטיטוציונים־דימוקראטים) ונבחר כחבר ה“דומה” (הפרלמנט) הרוסית הראשונה. עם זה היה מנושאי דגל התחיה הלאומית כחובב־ציון וציוני. בהשפעתו הצטרפו רבים מיהודי צאריצין לתנועה הציונית. מזמן לזמן היה יוצא לסיבוב בערי רוסיה לשם תעמולה ציונית, וכמה שנים שימש סגן למורשה הציוני ד“ר יחיאל צ’לנוב בגליל מוסקבה. בתוקף פעולתו זו נבחר א. מ. ברלין כציר לקונגרסים הציוניים. בקונגרס החמישי הצטרף לפראקציה הדימוקראטית, שבראשה עמדו אז ד”ר ח. ווייצמן, ל. מוצקין, ב. פייבל, ז. טיומקין ואחרים. ברלין היה בין “אומרי הלאו” בשאלת אוגאנדה. הוא היה מן הראשונים שהבינו עוד בשנת 1905, כי לא על החקלאות בלבד תיבנה הארץ, אלא יש הכרח גם בפיתוח תעשיה, לשם הרחבת כח־קליטתה של הארץ לעליה.

חדשים מספר בשנת 1905 עשה בארץ, ולאחר שחקר ולמד את תנאי ההתישבות בה, לשם הכשרתה לעלית בעלי־הון ויזמה פרטית – בזמן ביקורו בארץ עבר אותה ברגל מקסטיניה (באר טוביה) עד מטולה – שב לרוסיה והיה ממניחי היסוד של חברת “עתיד”, חברת מניות שכל מניה היתה בת 1000 רובל רוסי. אליו נצטרפו מרדכי בן הלל הכהן, המהנדסים מ. פבזנר, נ. וילבושביץ ואחרים, ובשנים 1906– 1908 הקימו מייסדי “עתיד” בית־חרושת לשמן וסבון בבית־עריף הסמוכה ללוד. בחיפה פתח גם בית־חרושת ליציקה ולייצור משאבות ומכונות. בתי־חרושת חלוציים אלה העסיקו בשעתם מאות פועלים יהודים, אף נתנו דחיפה גדולה להקמת מפעלי־תעשיה אחרים בארץ.

בשנת 1907 העלה ברלין את משפחתו לארץ־ישראל, והשתקע ביפו. עם הבנות הבתים הראשונים בתל־אביב, היה מראשוני המתישבים בה וקבע את דירתו ברחוב השחר, בקרבת הגימנסיה “הרצליה”. את עסקיו ברוסיה לא חיסל, ובכל שנה היה נוסע לרוסיה לזמן־מה עד שפרצה מלחמת־העולם. הוא הספיק להעביר לארץ חלק מהונו, והשקיע אותו בנטיעת פרדס גדול בנס־ציונה, ואף רכש לו מגרש בתל־אביב ובנה לו כעבור שנים בית (ברחוב שנקרא כיום על שם ביאליק).

מאז השתקעו בארץ, נתן ברלין חלק רב מזמנו לעסקנות צבורית, וזה כיובל שנים קשור שמו כמעט ברוב המפעלים הישוביים, הכלכליים והתרבותיים העברים שהוקמו בארץ.

הרבה הקדיש לעניניה של הגימנסיה העברית הראשונה “הרצליה”, תחילה ביפו, ומשנת תר"ע בתל־אביב. שנים רבות שימש כגזבר ויושב־ראש הועד המפקח של המוסד, אף השתתף באופן פעיל בועד הפדגוגי שלו.

כן הקדיש הרבה ממרצו ומיזמתו ל“אחוזת־בית” בראשית קיומה, ולתל־אביב בשנותיה הראשונות.

ברלין עצמו לא היה בעל־נכסים בתל־אביב בראשיתה, אלא דייר בלבד, אבל החשיב מאד את התכנית לבנין פרבר־גנים עירוני משוכלל, ועקב מקרוב אף סייע לפעולותיהם של ראשוני המיסדים. הוא היה חבר בועדת־הבנין הראשונה שנבחרה בכסלו תרס“ט, ואחר כך – חבר בועד־הבקורת הראשון (שנבחר בכסלו תרע"א), של ועד תל־אביב, ומכסלו תרע”ד נבחר שוב לחבר ועד תל־אביב, בו שימש כחבר פעיל בשנים הראשונות של מלחמת־העולם הראשונה. בשנות המלחמה היה גם חבר הועד להקלת המצב שעל־יד ועד תל־אביב. בערב פסח תרע“ז (1917) גורש עם כל תושבי תל־אביב ויהודי יפו, וישב בראשון־לציון כשמונה חדשים, עד שחרורן של מושבות יהודה ותל־אביב מן הצבא התורכי. משפחת ברלין היתה מן המשפחות הגולות הראשונות שחזרו לתל־אביב מיד עם הכבוש האנגלי. ברלין נבחר ושימש כיו”ר ועד תל־אביב, מאייר תרע"ח ועד שובו של מ. דיזנגוף מן הגולה (חשון תרע"ט).

מלבד עבודתו המסורה בועד תל־אביב ובמועצתה, היה א. ברלין מראשוני המנהלים של בנק־הפועלים בראשיתו, מראשוני המנהלים של “אוצר הישוב”, יו"ר הועד המפקח של חברת “גאולה”, מן המארגנים הראשונים של הישוב המאורגן “כנסת ישראל”. עשרות שנים שימש כחבר הנהלת הועד הלאומי, ושנים רבות גזבר בועד הלאומי, וחבר בועד הפועל של מערכת החנוך של כנסת ישראל, עד שמפעל החנוך עבד מרשות הועד הלאומי למחלקת החנוך של מדינת ישראל. חבר הועד הפועל הציוני, חבר הועד המנהל של הטכניון בחיפה, חבר הועד הזמני של יהודי ארץ־ישראל ועוד. בשנת 1919 היה ברלין חבר משלחת הישוב העברי לועידת־השלום, שנתכנסה לאחר מלחמת־העולם בפאריס.

במלאת לאליהו ברלין שמונים שנה – בניסן תש"ו – נתכבד בתואר אזרח־כבוד של תל־אביב, על שרותו הגדול לעירנו בשנות קיומה הראשונות.

בתואר־כבוד זה הביעה העיריה את ברכתם והוקרתם של כל ותיקי תל־אביב, וגם של הישוב כולו, לאחד מנאמני עסקניה.

א. מ. ברלין זכה להיות חבר “המועצה הזמנית” עם קום מדינת ישראל, וחתם על מגילת העצמאות, באסיפה המיסדת של המדינה בה' אייר תש"ח, בבית מוזיאון תל־אביב (לשעבר: בית מאיר דיזנגוף) בשדרות רוטשילד 16.