בין אלפי התשובות שהגיעו אלינו מגאוני בבל – שאינם אלא אחוז קטן מרבבות התשובות שנשלחו על ידם לתפוצות הגולה במשך ארבע מאות שנה – נכנסו גם קצת תשובות מזויפות. רובן נכנסו לקובץ “שערי תשובה”¹ ומעוטן פזורות בספרים אחרים². חוץ מתשובות נתיחסו לגאונים גם קצת ספרים וקונטרסים שאינם להם, אלא שמחבריהם רצו להתלות באילן גדול ויחסום לגאונים, ויש גם שיחסו להם חבורים שלא היו בעולם.

בין אלה שיחסו לגאונים וראשונים דברים שלא היו ושלא נבראו תופס החכם הידוע ר' משה בוטריל מקום ראש וראשון. בפירושו לס' יצירה³ הוא מביא דברים מ“ספר הנקוד הגדול אשר חברו רב אשי בבבל והוא נמצא היום בישיבתנו” (דף מ' ע"ב), ומספר הנקוד “שכתב הרב ר' אהרן המקובל הגדול ראש ישיבת בבל” (דף ז' א‘; כ"א ב’) ומה ש“כתב הרב המקובל הגדול ר' אהרן ראש ישיבת בבל בספרו הנקרא ספר הפרדס” (דף ז' א; י“ב ב'; כ”ו ב‘; ל"ג א’; ל"ח א' ועוד). כן הוא מזכיר כמה פעמים את ספר הקמיצה לרב האיי (דף כ“ח ב; ל”ב ב‘; מ’ ב‘; מ"ג ב’) ומיחס לו גם ספר בשם “קול ה' בכח”; הוא מביא גם מה ש“כתב רטרונאי (כנראה ר' נטרונאי)בספר התרשיש” (י"ג א'), ובמקום אחר הוא מביא פירוש שנאמר על ידי “רב נחשון ריש מתיבתא בשאלתא דבני בבל”⁴, וזה הוא רק חלק קטן מן המחברים והחבורים הבדויים שהוא מביא בפירושו לס' יצירה וביתר כתביו.

והנה עד כאן חשבנו שבוטריל הלך בדרך הזאת רק בשדה הקבלה, שבה לא היה מהלך יחידי כי הלכו בה גם אחרים לפניו ולאחריו, אולם מסר לי חברי פרופ' שלום שבכ“י הוואטיקאן מס' 441 מצא מאמר פילוסופי משלו שכולו מזויף ומביא בו חבורים פילוסופיים שלא באו לעולם, וכן מצא בכ”י מוסאיוב שבירושלים קטע גדול מס' בלתי ידוע של בוטריל המלא מאמרי אגדה בדויים. ועתה נראהו בקונטרס שלפנינו כשהוא מוציא מתוך גנזיו גם תשובות שהוא מיחסן לגאוני בבל המפורסמים, תשובות שחותם יד בוטריל טבוע בהן.

קונטרס זה בא אלי מידי הד“ר ישעיהו זנה שהואיל בטובו להשאילו לי. יש בו י”ב דפים והוא כתוב בכתיבה צרפתית ממחוז אויניון מאמצע המאה הט“ז. דפיו מסומנים ממ”ב עד נ“ג. העמוד הראשון בדף מ”ב הוא חלק. דברי ר' משה בוטריל מתחילים בריש עמ' ב' ומסתיימים בדף נ“א ע”ב. עמ' א' בדף נ"ב הוא חלק ובעמ' ב' מתחילים לקוטי דינים. מלבד שלשת התשובות והפסקים שאני מפרסם כאן המיוחסים לרב שרירא, רה האיי ורב כהן צדק באו בקונטרס עוד שלשה פסקים ותשובות המיוחסים לרב משה, רב נטרונאי (“כתב רב נטרונאי גאון בהלכותיו”) ורב יהודאי (“כתב רב יהודאי גאון לבני קריהון – במקום קירואן! – בתשובת שאלה”). לא פרסמתי גם אותן כי לא מצאתי בהן הרבה מן החדוש, ומטיבן של שלש ראשונות נעמוד גם על טיבן של שלש אחרונות.

כל התשובות עוסקות בדינו של מבזה תלמיד חכם וכלן מפליגות בעונשו של זה. יש לשער ששאלה זו העסיקה את בוטריל מפני שנמצאו בקהלתו אנשים שלא נהגו בו כבוד בו בזמן שהוא חשב א“ע ל”אחד המיוחד מסנהדרי גדולה", וכנראה גם למשיח. את רמות רוחו נראה מן המכתב הבא:

“האדנא⁵ אנא משדרנא לכל רבניא דישראל להחזיק בתורת משה⁶ גולת האריאל מצד חכמתנו המפורסמת הרמה והנשגבה שהבורא ית' נתנה לנו מצד אהבה. אנחנו גוזרים את⁷ כל אחי הרבנים שבכל עיר ועיר לשלוח אל כבודנו כל הספיקות שהם מסופקים, כי יש לאל ידנו להתיר כל ספק ממעמקים, ואי לא עבדי הכי אנא מזמנא להו קמי קודשא בריך הוא ליום דינא אשר ארזים לא עממוהו⁸. אני הוא היושב על כסא ההוראות למופת ולאות, המפורסם ברבנים זה כמה שנים, והוא באחד המיוחד מסנהדרי גדולה העומדת בלשכת הגזית במקדש הקדוש והמקודש החסיד שבחסידים, כבר נשלמו לו עשרה נסיונות, ליה אנחנו מודים⁹, ראש תוכני ישראל וגאולת אריאל, משפטיו אמת לגדולי אומות העולם, מי הקשה וישלם¹⁰. – משה בוניאק בוטריל”.

דרישותיו וגזרותיו של בוטריל עוררו ודאי כמה מתנגדים חריפים שלגלגו על חלומותיו ועל דבריו. כדי לאיים עליהם קרא לעזרתו את גאוני בבל והוא שם בפיהם דברים מוגזמים על עונשם של מבזי ת“ח. באלפי תשובות הגאונים שהגיעו לידינו אנו מוצאים רק שתי תשובות מקוצרות בענין זה, ואף מהן האחת היא מפוקפקת מאד¹¹, ואולם ר”מ בוטריל מביא תשובות ופסקים בשפע רב.

מקום נכבד בתשובות אלה תופסת הליטרא דדהבא שחייב המבזה לשלם, ומקור הדבר בירושלמי ב“ק פ”ח. קנס זה נהג בספרד הלכה למעשה, כמו שכתב הרמב“ם בפ”ג מהל' חובל ומזיק: “כבר נפסק הדין שכל המבייש ת”ח אפילו בדברים קונסין אותו וגובין ממנו משקל ל“ה דינר מן הזהב שהוא משקל ט' סלעים פחות רביע, וקבלה היא בידינו שגובין קנס זה בכ”מ בין בארץ בין בחו“ל. מעשים היו אצלנו תמיד בכך בספרד, ויש תלמידי חכמים שהיו מוחלין על זה וכך נאה להם. ויש שתובע ועושין פשרה ביניהן, אבל הדיינים היו אומרים למבייש חייב אתה ליתן לו ליטרא זהב”¹². ונהג דבר זה גם בדורות הבאים. ונשאל הרשב“א: “בארצנו יש רבנים מצד המלכות ואינן יודעים לקרות כהוגן אם יחרף אותם שום יהודי מה דינו? – תשובה. מי שהוא רב בתורה מי שמחרף אותו גובה ממנו ליטרא של זהב… אבל מי שאינו רב אלא מצד המלכות אינו בדין זה אלא המביישו קונסין אותו לפי מה שהוא המבייש והמתבייש”¹³. וכך נהגו בספרד גם בזמנו של בוטריל, כמו שיוצא משו”ת הריב“ש, ומעשה בת”ח אחד שחרפהו שמעון, “והלך הת”ח לאיש אחד מסריסי הגובירנדור ועשה לו שטר מתנה מקנס ליטרא זהב שנאמר שיש לו על שמעון על חרפתו הנז' ושיתבענה לעצמו בדין בפני הגובירנדור“¹⁴. אמנם גם בספרד ובארצות המושפעות ממנה הבחינו בין ת”ח לת“ח, והריב”ש כותב בתשובה אחת: “ודע לך כי הדיין הנכבד חברך עשה שלא כהוגן באמרו לפקיד שיגבה מן האיש למלך ליטרא של זהב על החירופין שחרף אותו ואת אביו, וזה אינו מן הדין, כי אף אם האיש ההוא הוא חייב נדוי או מכת מרדות מפני שביזה הדיין הממונה מן הקהל, ויש בקללת הדיין לאו נוסף על קללת שאר האנשים, אבל ליטרא של זהב אינו אלא המבייש הזקן שהוא זקן שקנה חכמה, ומפני כבוד התורה ידענו שאין הדיין בגדר הזה, אף אם הוא יודע ספר”¹⁵. והרא“ש נותן הגדרה כזו לת”ח: “כל אדם שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי, כגון שיש לו עתים קבועים ללמודו ואינו מבטלם כלל, ושאר היום כשהוא פנוי שאינו צריך לחזר על מזונותיו הוא חוזר על הספר ולומד ואינו מטייל בשוקים וברחובות אלא כדי להשתכר פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, ולא לאצור ולהרבות ממון, לזה אני קורא ת”ח, והמביישו משלם קנס המפורש בירושלמי“¹⁶. ואולם גדול הרבנים באשכנז, מהרי”ל, שהיה בן דורו של בוטריל, הורה ש“בזמן הזה לא דיינינן לקנוס ליטרא זהב מי שמזלזל צורבא דרבנן”, כי “בעו”ה מתמעטו הלבבות והרבה רבנים שאפילו צורתא דשמעתא לא ידעי… ומטעם זה לא נהגינן בשום למדן בזמן הזה דין ת“ח דבהדי הוצא לקי כרבא”¹⁷. רואים אנו איפוא שדרישתו זו של ר"מ בוטריל לקנוס את המבזה בליטרא של זהב היתה מבוססת לפי הנהוג בספרד מזמן קדמון.

להוכיח את זיופן של התשובות האלו חושב אני למיותר, ודבר שפתים בזה הוא אך למחסור. זיופן מוכח מתוכן, וכל מי שקרא ושנה בתשובות הגאונים ואפילו מעט, יכיר תיכף מתוכנן ומסגנונן – המושפע במדה מרובה מסגנון הזוהר – שמעולם לא יצאו מעטם של גאוני בבל. יש להשתומם על בוטריל שהכניס לתוכן מאמרים מן הירושלמי, התוספתא, פסיקתא דרב כהנא וכו' שלא היו ולא נבראו, ושמם בפי גדולי התנאים¹⁸. לעומת זה המאמרים שהוא מביא מן הבבלי הם כמובן נכונים. וטרם אכלה לדבר הנני להביע תודתי הנאמנה להד“ר זנה שהעמיד לרשותי את כה”י והרשה לי לפרסם “תשובות” אלו בדפוס.

אמר משה בוטריל היושב על כסא ההוראות, למופת ולאות¹⁹ המפורסם ברבנים זה כמה שנים: לא יאי לשום בר נש מישראל למימר שום בזיונא ועלבונא ואפקרותא לצורבא מרבנן דהא פורסי שנמג²⁰ האי עובדא דאקראי בטוב איצטריכונא²¹. אנן תנינן ולא מפיה אנו חיים אביא משותי דרבנן קמאי דפרשי בפשיטא הא מילתא ואין²² בכל פתגם שליחותייהו קא עבדינן, ולאפוכי מאי דנמו לית לן רשותא והואיל וקודשא בריך הוא יהב לן עדב חכמתא בפרהסיא אנן מחייבינן לאותובי על כל שאלתא דאיתשל קדמנא²³ ולסלוקי הבירא²⁴ מכל בעיא ובהכין כל גבר מההם (?) והא אזיל באורח תקון ולא איתיה באורחא רחיקא ובתורת דין אנא עביד גלויי דעתא בהאי פיסקא.

כתב מרנא ורבנא גאון ישראל ר' שרירא בהלכותיו ודין לישניה, היכא דצורבא מרבנן מילט לייט מאן דליתוהי צורבא מרבנן אידך אסור ליה מדאורייתא לאהדורי עליה לוטייא דהא אמרינן בפסיקתא דרב כהנא²⁵ ר' מאיר אומר כתוב א' אומ' אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור מיכדי כד מילי נינהו ליערביבינהו וליתנינהו אלהים ונשיא בעמך לא תקלל או לא תאור אמאי טרח קרא לאשמועי' לא תאור מכל מקום אפי' שקללו צורבא מרבנן שהוא נשיא בעם אסור לו להחזיר עליו קללתו, ר' יהודה אומר קרא שוייה לצורבא מרבנן שותף דרחמנא דכתיב את ה' אלהיך תירא את לרבות תלמידי חכמים²⁶. ולהכי איבעי' ליה לאינך למנקט בעתותא אילו לטייה קודשא ברי' הוא מי אהדר עלי' אלמא חד טכסיסא ודוגמא אינון. ר' יוסי אומ' אבל דמאי אשתני האי מהאי לגבי האי דינא קרא שוייה עליה קפידא והא בהקפדה תלייא מילתא דהא גלי בחד קרא לא תאור ובאידך קרא תירא²⁷. ר' שמעון אומ' דיני' דההוא גברא בצליבה, דקרא קאמ' כי קללת אלהים תלוי, ר' חנינא בן תרדיון אמ' קאי בלאו מדאפקיה קרא בלשון לא תאור והוא בר אלקויי. ר' אלעזר בן שמוע אומר אעפ“י שאין אדם מת ומשלם²⁸ דקים ליה בדרבה מיניה, מחייבינן ביה כל כי האי יקרא, דצורבא מרבנן שאני, ודרשינן טעמא דקרא בהאי ובהאי לרבוייה אע”ג דלטייא ברישא צורבא מרבנן. במתניתא תנא אי לא הדר ביה בר שמתא הוא ואי בפרהטיא קנאין פוגעין בו, ר' עקיבא אומ' אפי' הדר ביה תוך כדי דבור דכתיב את יי' הוא מגדף²⁹ ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה. סבר ר' אבטולמוס למימר דלאו בר שמתא הוא הואיל וצורבא מרבנן לטייא ברישא דהא קא עבר אלפני עור לא תתן³⁰ מכשול הוו מרנני אבנן אבתרי' א“ל ר' ישמעאל משום דאתון ממולאי³¹, אמריתו מילי מוליאתא³² הא רחמנא שוייה צורבא מרבנן לשותפיה דכתיב את יי' אלהיך תירא את לרבות תלמידי חכמים ליראה, וזה פסול שאינו חוזר להכשרו³³, ורמינן עליה גודא רבא³⁴ וקנסינן ליה בממוניה בליטרא דהבא והכל לפי כבודו. קהלא קדישא דירושלים³⁵ אמרו איניש דבזייה לצורבא מרבנן לית ליה חלק טוב בעלמא דאתי שנ' דבר יי' בזה ואת מצותיו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, שתי כרתות למה³⁶ חד לשוייה בשמתא ואידך דמקבלא נפשי' דינא דגיהנם. אמר מר רמינן עלי' גודא רבא מאי גודא רבא שמתא מאי שמתא הכי תרגימו שם מיתה³⁷, וקנסינן בליטרא זהב, מאי קרא דכתיב בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח, סרסהו ודרשהו³⁸ ובהכי רשיעא לית ליה לאבעוטי³⁹ דחיובי מחייב. תני' כותי' ר' אומר החמיר הקב”ה בכבודם של חכמים דכתיב דבר יי' בזה ואת מצותו הפר, את לרבות ת“ח, והמבזה חכמים אין לו חלק לעוה”ב, ולא זה הדרך בלבד מוציאתו מידי עבירה⁴⁰ עד שיהיה בנדוי וישלם לו בשתו ליטרא אחת זהב דכתיב בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם, פי' י’היה ש’כרו ל’יטרא מ’זהב, וזו מדה אחת מל“ב מדות כדאמרי' בבריתא של ר' אליעזר ב”ר יוסי הגלילי מניין שדורשין גימטריא בהגדה אם להשבון הרי הוא כבר נאמ' שמנה עשר ושלש מאות אליעזר, ואם לתמורת האותיות הרי כבר נאמר לב קמי כשדים⁴¹ ומנין שלשון נוטריקון בהגדה ת"ל אברהם, אב המון גוים, כרמל רך מל⁴² דבר שהוא רך ונמלל ביד, והוא קללני קללה נמרצת נואף מואבי רוצח צורר תועבה⁴³.

ובתלמוד ארץ ישראל בנוסחת דמשק⁴⁴ אמרי' ר' יהושע בן חנניה אמר יכל אנא למנסב קרא את יי' תירא את לרבות ת“ח. צא ולמד מי”ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר ביראת המקום אף כל ביראת המקום. כתיב הכא ונוקב שם יי' מות יומת וכתוב התם אשר נקבו בשמות מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ר' ינאי אמר כתוב ואהבת את יי' אלהיך לרבות ת“ח אהבת ת”ח כאהבת המקום ואהבה גדולה מיראה מאן דרחים חבריה לא בעיט ביה לא לפניו ולא לאחריו, אמ' ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא קרא אמר ועבדתם את ה' אלהיכם צורבא מרבנן בני מתא איבעו ליה לשמשא יתי‘⁴⁵, ואי לא עבדי הכי קא עברי אדאורייתא, ר’ דוסא אמר צורבא מרבנן שאני ואתני ביה קרא למימר ואתו תעבוד, ומאן דלא בעי לאהנויי ליה כל דכן היכא דהוא ליה קטגור קא עבר אקרא ובו תדבק, והא איכפל תנא למימר הכי ולדבקה בו מכל מקום. תניא ר' מאיר אומר ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לדבק שכינה והכתיב כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם⁴⁶, ואי לא לא קאי באריכות ימים שהרי אומר עליו ארור שזה גדל ארור שזה ילד⁴⁷, והא אמ' קרא ומקלל אביו ואמו מות יומת⁴⁸, ר' חייא ב“ר חנינא אמר קרא קאמ' את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, קרי ביה ומקדשי⁴⁹, ותלמידי חכמים אינון מקדשין יקרא דקודשא בריך הוא, ומה שמירת שבת לעולם אף מוראת מקדשי לעולם, ואי לא צייתו ליקורי ת”ח עליהם ליתן את הדין, והיינו דכתיב ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם אלה ת“ח⁵⁰ המלמדים חקות ומשפטים בתורה לרבים, לבלתי עשות כל מצותי זו תורה שבע”פ להפרכם את בריתי מה שגזרתי⁵¹ ברית עם החכמים באת יי' אלהיך תירא את לרבות ת“ח, ר' אחא אמ' מפקרי רבנן אין להם שכר בעולם הבא שנ' אף אני אעשה אין עליכם שכר הבא⁵². זאת לכם אלו ת”ח⁵³ שכל אחד מהם הוא מלך דכתיב בי מלכים ימלוכו. ר' חלבו אמר מן דנם דברים⁵⁴ של קלון לצורבא מרבנן קופריה⁵⁵ שרוי בצערא וקנסי ליה בליטרא דהבא אע“ג דשמתי' ליה הדא הוא דכתיב יבשו ויכלו שוטני נפשי יעטו חרפה וכלימה מבקשי רעתי וכדר' אבהו חרפה זו שמתא כלימה זו קנסא דליטרא זהב, ובתוספתא אמרי' ונשיא בעמך לא תאור ר' יוסי בן משולם אומר אין נשיא אלא מי שהוא נשיא בתורה ומה ת”ל והלא כתוב לא תקלל חרש⁵⁶ אלא לעבור עליו בשני לאוין. ר' דוסא בן חכינאי אמר הרי הוא אומר ואתה תהיה לו לאלהים ואומ' אלהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור לעבור עליו בשלש־לאוין. ר' אומר ת“ח עוסקים בבניה של עולם ולהכי אקפיד קרא ביקריהו לרבויי עלייהו בעשה ולא תעשה דאמר קרא את יי' אלהיך תירא את לרבות ת”ח ליראה, ודוגמא דקודשא בריך הוא מה קודשא בריך הוא אי לטייא מברכיניה כך צורבא מרבנן די מילט לייט שום בר נש אידך אסיר ליה לאהדורי עליה. ר' שמעון בן יהוצדק אמ' אתון מהכא מתניתו אנן מהכא מתנינן לה ירא את יי' בני ומלך, ורבנן איקרו מלכי⁵⁷, דכתיב בי מלכים ימלוכו. ואי קא פקר לרבנן וקא נהיג בהו בזיונא מיבעי ליה לנדויי לאלתר ולא לשהויי, מ“מ⁵⁸ הא כתיב בתריה כי פתאום יקום אידם⁵⁹ והוא בארור. תנא דבי ר' ישמעאל גברא דלייט צורבא מרבנן אע”ג דלטיי' צורבא מרבנן ברישא הוא בארור, הוא בשמתא שנ' מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון חשך, ואין אביו אלא הקב“ה⁶⁰ ואמו רבנן. ר' יוחנן הסנדלר אומר אי צורבא מרבנן לא חייש לבזיונא⁶¹ אדאורייתא ועליו נאמ' כי דבר יי' בזה. ר' אלעזר בן שמוע אומ' מפניה עומדין מפני לומדיה לא כ”ש⁶², הא מצטרכי בני אינשי ליקורי רבנן דאלימי. ר' נחמיה אומ' בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש ת“ח לא כ”ש. ר“ש בן עזאי אומ' ולא תחללו את שם קדשי מי שמשים בפי הבריות שם קדשי, ואיזהו זה ת”ח ואם חללו בר שמתא הוא, ואין הקב“ה מקפח שכרו שאין לו חלק בעוה”ב. וליטרא דהבא קנסי' ליה לקיים מה שנ' חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל. ובירושלמי אידך גרסינן בפרק החובל בחברו, חד בר נש אקפיד לר' יהודה בן חנינא אתא עובדא קומי ר' שמעון בן לקיש וקנסי' חדא ליטרא דדהבא. הילכך אית לן לאחמורי בעובדא דדין כדעביד ר“ש בן לקיש, וליכא לערעורי וליכא לאקשויי מי הא⁶³ דבסיפי' אמ' ר' יוסי הדא אמרה המבייש את חברו בדברים פטור דר' יוסי לא איירי אלא במאי דתנא תונא התוקע לחברו וכו' וצורבא מרבנן אינו חברו⁶⁴ והא חזינן דכתב קרא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ותניא אפי' נראה בעיניך מה שמראין על ימין שהוא שמאל שמע להם⁶⁵. והא אמרינן בירושלמי דסנהדרין פ' חלק בעלי אסופות דברים שנאמרו באסיפה וכו' נתנו ברועה אחד אמר הב”ה אם שמעת דבר מפי קטן מישראל והנייך לא יהי' בעיניך כשמעו מפי קטן אלא כשמעו מפי גדול. ולא כשמעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם ולא כשמעו מפי נביא. ולא כשמעו מפי נביא אלא כשמעו מפי רועה ואין רועה אלא משה כמה דתימא ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלך מים את רועה צאנו איה השם בקרבם את רוח קדשו, לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה. נתנו מרועה אחד ואין אחד אלא הקב"ה כמה דתימר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד.

והואיל ונפק מפומהון דרבנן דמאן דמבזי צורבא מרבנן להוי בשמתא ובקנסא דליטרא דדהבא אנן שליחותייהו קא עבדינן עבורי לא עברינן על מילהון והכין כתבי רשואי⁶⁶ ורבנן קשישי מינן מאן דעבר אדרבנן אפי' במלתא קיטא⁶⁷ מקרי עבריינא ורשאי כל אדם להונתו בדברים כדאמרי' במדרש⁶⁸ לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מכאן מאן דעבר אדרבנן שרי למקרייא עבריין. ומניין שאם הונה אותך שאתה רשאי להונותו ת“ל עמיתך כיון שהוא הונה אותך הרי הוא עבריין ואינו עמיתך בתורה ובמצות⁶⁹, והמוסר חברו ביד גוים אפי' על עסקי ממון נקרא רודף⁷⁰ מהאי טעמא דכיון שלא יעמיד עצמו על ממונו יהרגוהו א”כ להרגו מסרהו, והיינו דתנן⁷¹, המינין והמסורת מורידין אבל לא מעלין, ואיתא בב“ק⁷² ר' כהנא שמטיה לקועיה לההוא גברא דבעו לאחויי תבנא דחברי' ומאן דלט אבירי⁷³ דהוא עבריין אפי' בעברה אחת ולא עשה תשובה אפי' חובת לאו לית בי‘, דהא אמרי’ בכמה דוכתי בתלמודא⁷⁴ בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך לא תאור שאינו עושה מעשה עמך תאור, ואין לעשות בזה לפנים משורת הדין כדאמרי' באלו מציאות⁷⁵ תני רב יוסף והודעת להם זו בית חייהם, פי' בית המדרש, את הדרך, זו גמילות חסדים, ילכו זה בקור חולים, בה זו קבורה, את המעשה זה הדין, אשר יעשון זה לפנים משורת הדין, בכל כי האי גונא דאיתא לאלומי דינא דאורייתא לא צריך⁷⁶ לרחומי וגדול כחן של ת”ח העוסקים בבנינו של עולם ועוסקים בתורה ובמצות, כדאמרי' באבות דר' נתן⁷⁷ ר' עקיבא אומר המדבק לעובר עבירה אעפ“י שאינו עושה כמעשיהם מקבל שכר כיוצא בהם והמדבק לעושה מצוה אעפ”י שאינו עושה כמעשיהם מקבל שכר כיוצא בהם, בא וראה דגדול כבוד החכם כדאמרי' בירושל' ז“ל⁷⁸ הא אלפן ר' ארבע אמות לחכם א”ל אין ישיבה לפני הר סיני⁷⁹. ובמס' יומא⁸⁰ אמרינן אמ' ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי כל ת“ח שאינו נוטר ונוקם כנחש אינו ת”ח, והתניא הנעלבים ואינם עולבים וכו‘, לעולם דנקיט ליה בליביה, ומקש’ והאמר רבא המעביר על מדותיו מעבירין וכו' ותרצינן ההיא דמפייסינן ליה ומיפייס אבל היכא דלא מפייסינן ליה צריך למנקיט בליבי' דצריך לי' לאקפודי על יקר אוריתא ומנקט עלה, כדאמרי לענין קימה⁸¹ אי לא תורה כמה נחמן אנא⁸² איכא בשוקא, כי מפני ענותו היה אומר אין אתם עומדין מפני אלא מפני כבוד התורה. ואף צורבא מרבנן אי בני אינשי מבזו יתי' ומחיל איהו קא מבזה אוריתא דהא אידך דבזייה לא חייש ליקר אוריתא, לפיכך אם אינו נוקם ונוטר נעשה כמבזה התורה ואינו ת“ח, וליכא לאקשויי עלן והא אמרו במגילה בפרק בני העיר⁸³ מימי לא עלתה קללת חברי על מטתי כי הא דמר זוטרא חסידא כי הוא סליק לפורייא אמר שרי ומחיל ליה לכל מאן דמצערן לי, איכא לתרוצי איהו לא הוא מחיל ברם צערא דגופא אבל יקרא דאוריתא לא הוא מחיל אלא הוא מנקיט ליה בליביה, וקא חזינן במדרש מלאכי ר' יהושע בן לוי אמר ת”ח דלא קפיד לההוא פלניא דבזויה קיים אנפשיה האי קרא אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני יי' צבאות, וכתו' בתריה ועתה אנחנו מאשרים זדים וכו' מאי תקנתי' תלמידי חכמים מההוא מתא לעויי לעו⁸⁴ חד לחד ונדויי הלא דעבד לקנא לת“ח שנ' אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו, וכתו' בתריה ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, וכתו' ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ר' מנא אמ' הא כתו' אם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, אמר יי' צבאות ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיכם וכתו' ונושאי' פנים לתורה. הלכך ליכא לספוקי כלל בההיא פיסקא ולית רשותא לשום רבא דעמא לשמוטי⁸⁵ נפשיה מהני מילי דאינון מילי ספיני⁸⁶ ואתלו באשלי רברבי⁸⁷ והא אמרי בתלמוד⁸⁸ מים ראשונים מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים. ע”כ לשון, רבינו שרירא גאון ז"ל בהלכותיו.

אמר משה בוטריל היושב על כסא ההוראות למופת ולאות המפורסם ברבנים זה כמה שנים כתב ר' האיי גאון ז“ל בתשובת שאלה וז”ל אנן דיינינן במתיבתא דבגאדיר⁸⁹ גבר דשדי קלא לביזויי צורבא מרבנן ואפי' במילי וכל דכן בעובדי מחינן ליה בסילווא דלא מבע דמא⁹⁰ וכל היכא דאיתא עובדא בסהדי ואתו סהדי וקא אסהידו קמן בבזיונא דבזייה ההוא גברא לצורבא מרבנן לאלתר מכריזין ליה בההוא סילווא בפומבי לא בצנעא כדי לטפויי ליה קלנא⁹¹ ואי לא עבדינן כי האי דינא לההוא פלניא אנן גרמינן לבזיונא דרבנן דאינהו קא עסקי באוריתא וכדי למעבד סייג לאוריתא אנן מחייבינן וכל בי דינא וכל רבא דעמא למעבד הכי ולמידן האי דינא כי היכי דלא יהוון פריצי ורשיעי בישראל, ואמטו להכי דאית עליה דההוא פלניא מלוגא דשמתא⁹² לא אמרי' דיו, ברם קנסי' ליה בלטרא דדהבא משום בזיונא דעבד לצורבא מרבנן, דהא תלתא תגי רביעי בישראל⁹³, ואינון תגא דאוריתא, תגא דכהנותא תגא דמלכותא. ותגא דאוריתא סגיא ביקר מכלהון דקרא קא אמר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק ותו בי שרים ישורו, ורבנן איקרי מלכי והא קאא חזינן במילי דרבנן דקאמרי הכי⁹⁴ ת“ח קודם לכ”ג עם הארץ דכתי' יקרה היא מפנינים מאי קאמ' יקרה היא מכ“ג שכינה⁹⁵ לפני לפנים, והואיל ואיתמר בת”ח בי מלכים ימלוכו מאן דצריד⁹⁶ בתר⁹⁷ אוריתא ועליהם נאמר כי דבר יי' בזה ואת מצותיו הפר. בכן גברא דבזי צורבא מרבנן בתלתא דיני מתדן, שמתא וקנסא דליטרא דדהבא, ולית ליה חלקא בעלמא דאתי⁹⁸ והיכא דאיהו אמיד שלומי משלם לאלתר האי קנסא דליטרא דהבא ומיהבא יהבינן ליה לצורבא מרבנן. והכי שודא דדייני בכל אתר, ובי דינא דלא צבי למקנסי' בההוא קנסא קרינן לי' בי“ד טועין⁹⁹ ובי דינא דשפילי¹⁰⁰, ובדוכרן פתגמא דהוא באנפנא דאיתרמי מילתא בחד בר נש מבגאדיר¹⁰¹ גם מילי דבזיונא לעלבונא לצורבא מרבנן באפי סהדי ואתו סהדי ואסהידו קדמנא עובדא היכי הוא ואשתעא מילי מוליאתא דקא אמ' ההוא גברא לצורבא מרבנן ואנן שלחנא לההוא פלניא דייתי לקמן ואתא לאלתר רמינן שמתא, ותו קנסי' ליה בליטרא דהבא ויהבינן ליה לצורבא מרבנן וקרינן עלי' האי קרא יכין רשע¹⁰² וצדיק ילבש, פי' יהיה ליטרא בזהב שכרו¹⁰³, ובהאי גונא מינח ניחא מילתא, ובנוסחא רויחא דירוש' גרסי במס' שבת פרק מי שהחשיך¹⁰⁴ ר' יוסי קאמר לא יאי לשום דיינא לרחומי על בר נש דגזים וקליל צורבא מרבנן ואפי' במילתא קיטא, ומיבעי לן ליקורי אוריתא ומגו דממוניה עדיף ליה מנפשיה קנסי' ליה בממוני' ליטרא דהבא ובפומבי כי היכי דליפוק קלא במתא, ר' יהודה אומ' אף שדינן עליה¹⁰⁵ דשמתא כי היכי דליחזון אינן וקבילו עלייהו הרמנא דמלכא דקרא שויא כמלכותא דכתיב בי מלכים ימלוכו תניא ר' עקיבא אומר צורבא מרבנן¹⁰⁶ כל יומא בכסא דמוקרא¹⁰⁷ השתא לסביר בבסירותא¹⁰⁸ דבר נש דלא אריך אין מרחמין בדין ואיכו השתא טב רמינן¹⁰⁹ עליה בשמתא וקנסא דליטרא דהבא דכתי' הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא, ושארא מירתותי מרתית. וכל דייני איבעי להו למידן הכי ולא לאפיך מיפך ולית להו לאשתמוטי, ובשמתא וקנסא אין לך מחאה גדולה מזו¹¹⁰ וכל אחד יהיה זריז וזהיר שלא לבזות צורבא מרבנן ובלאו הכי לא הויא מחאה¹¹¹. ומקנסא דליטרא דהבא לא מגבינן¹¹² ליה מידי ולא כלום, ומאן דנכי ליה אפי' כדי ריבעא דפרוטה אין רוח חכמים נוחה הימנו דשאני האי גבר רשיעא דאדעתא דנפשי' אזיל ומאי דאפסיד אפסיד וזה פרש למיתה¹¹³, וכיון דהאי ליטרא דהב הוא זכות לצורבא מרבנן קנסי' האי רשיעא דבזייה אפי' שלא בפניו, כדאמרי' בתלמודא¹¹⁴ כיון דזכות הוא לו זכין לו לאדם בין בפניו בין שלא בפניו ואינו¹¹⁵ השתא קודשא בריך הוא האי צררא דדהבא אתפסי' וקנה להני זוזי דליטרא כל היכא דאיתנהו ומוציאין אפי' מן הלקוחות, דרבנן הא אישתנו לעלוייא משאר בני אינשי, דאסיר כל פרנסא דעמא למרמא טונא וכרגא אדרבנן, והא אמרי¹¹⁶ אמ' רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא ושרו לי תגראי ברישא דכתו' ובני דוד כהני' היו מה כהן נוטל חלק בראש אף ת”ח נוטל חלק בראש ותו אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא ולא יהיבנא כרגא, פי' מס המלך דכתיב מנדא בלו והלך וגו' ואמ' רב יהודה מנדא זו מנת המלך בלו זו כסף גלגלתא והלך זו ארנונא, פי' מנדא מתנה כמו לכל בנות יתנו נדה, וכמו ואת נתת את נדניך, שהם לשון מתנה, בלו הוא מה שחשב המלך בלבו¹¹⁷ שכל אחד ממלכותו יפרע בשנה כסף לגלגלת, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, והלך זו ארנונא פי' שיש למלך מס בעדרו ליטול העשור או החומש, וא“כ בזה יש לו שותפות עם המלך, וארנונא הוא לשון שותפות¹¹⁸ כדכתו' כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי ודגמתו ארנונא דפ”ק דפסח ראשון¹¹⁹ ותו אמר רבא¹²⁰ שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דבי נורא אנא ולא יהיבנא כרגא ובי נורא פי' ע“ז¹²¹, אבל צורבא מרבנן כונתו בשביל התורה הנקראת אש דת שנ' מימינו אש דת למו. מיהאי גירס' דאיכא' במס' נדרים פרק קונם יין סלקא אליבא דרבנן קמאי ובתראי דצורבא מרבנן פטור לפרוע במס המלך בכל מקום אפי' יש לו אלף אלפים תרקבא דדינרי זהב¹²², ופרנסא דציבורא דשקיל מיניה מידי בלא דעתיה אהניא(?) עבד ואיתיה בפורץ גדר ישכנו נחש כי הנה עובר על דברי חכמים וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה¹²³, פי' שמתא, הילכך צורבא מרבנן שאני דלאו בכלל שאר בריות הוה, ואע”ג דשקלי‘¹²⁴, לא שקלי מרבנן כדמוכחא לן הא מילתא מצורתא דגמ’ בפרק השותפים ותו חזינן שכן ות“ח ת”ח קודם קרוב ות“ח ת”ח קודם כדאיתא בפרק המקבל¹²⁵. וצורבא מרבנן דעשיק כל יומיה באוריתא שאני כדגרסי' במגלה¹²⁶ אמר רבא א“ר יצחק ב”ר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש אליהן. ותו אמרי' בדוכתי אחריתי פ' שור שנגח: תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת יי' אלהיך תירא מיד פירש אמרו לי' תלמידיו כל אתין שדרשת מה תהא עליהן א“ל כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה עד שבא ר”ע ולמד את יי' אלהיך תירא לרבות ת“ח¹²⁷. בכן כל דחמי האי בזיונא דצורבא מרבנן מיחייב למימר לרבא דעמא ניתי' מר ונשמתי‘. ועל זה נא’¹²⁸ מצוה לשמוע אל דברי חכמים. והא אמרינן בפרקא קמא דקדושין¹²⁹ כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ושנותיו ונוחל את הארץ, ובהאי קנסא אמרי' כח ב”ד יפה ושום בני אינשי אינם יכולים למחות. ואמינא אנא קים לי בגוה דמילתא שפיר דלאו אורח ארעא לזלזולי בת“ח וכדו אמרי' לצורבא מרבנן לך זכה במקחך, וכל נכסוהי דהאי פלניא אחראין וערבאין לההוא קנסא, ואמטו להכי מכריזין מעשה דההוא פלניא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדי למחויי להני רשיעי מישראל דחציפי לצורבא מרבנן ואי לא מחינן הקולר תלוי עלי' ובהדיא חזינן עובדא בהכי כדאיתא בירוש' דפרק החובל חד בר נש איקפד לר' יהודה בן חנינא אתא עובדא קומי ר' שמעון בן לקיש וקנסיה חדא ליטרא דדהבא, וקא אמרי' בכל דוכתא הכי, והא אמרי' פרק שני דפאה בירוש' ר' זעירא בשם ר' שמואל אין למדין לא מהלכות לא מהגדות וכו' ר' חגי בשם ר' שמואל אין למדין מן ההוריה הכל מודים מן המעשה¹³⁰. והואיל והאי מילתא מלאכת שמים היא ברירנא לה בפשיאטא ואתון דשמיע לכון תוקף דין פתגמא חושו ליה. וליכא לערעורי ולספוקי כלל עכ”ל רבינו האיי גאון ז"ל בתשובת שאלה.

אמר משה בוטריל היושב על כסא ההוראות, למופת ולאות המפורסם ברבנים זה כמה שנים, כתב מר רב כהן צדק גאון הישיבות בפסקיו וז“ל אנן נהגינן בכל אתר למיתן קנסא דליטרא דדהב לצורבא מרבנן היכא דאיכא תרין סהדי דמסהדי בגנאי דנם לי' גבי חד מעלמא ומפקינן האי סברא מיהא כדאמרי' בירושלמי בפרק החובל חד בר נש אקפיד לר' יהודה בן חנינא אתא ההוא עובדא קומי ר' שמעון וקנסי' חדא ליטרא דדהב. ובנסחא עתיקא מפום רבנן קשישי גרסי הכי אתא עובדא קומי בי דינא דר' שמעון בן לקיש ושמתיה וקנסי' חדא ליטרא דדהב, ומגו דנפקא האי קנסא מפום בי דינא דר' שמעון בן לקיש לשום רבא דנהיג ברבנותיה בהאי זימנא לא כל כמינה לאפקועי שעבודא דמשתעביד ההוא גברא דנם בזיונא לצורבא מרבנן, ומיבעי ליה לאחזוקי בהאי דינא מחמת בני אדם פרוצין המצויין בזה הזמן ולאו כל כמינייהו לאחזוקי בהאי דינא מחמת בני אדם פרוצין המצויין בזה הזמן ולא כל כמינייהו לאחזוקי נפשייהו בפריצי למימר לצורבא מרבנן דברים של קלון. ורבא דעמא דאותיב קירא באיניה¹³¹ כדי לרחוקי נפשיה מהאי שודא אנא אמינא עליה אפכו לכורסייה¹³² ואכסוה שערי¹³³ כי במקום הזה הורע כחו. ובמתיבתא הוה דייני השתא דגבר מסכינא דלא אמיד דמר שום גנאי לצורבא מרבנן כייפינן ליה בשוטי עד דייתי לקמיה צורבא מרבנן דלשתביק חוביה במטותא מיניה, ואי אקראי עובדא בסהדי בתר דשמיע לן תורף סהדותייהו לאלתר משמטינן (!) ליה ולא שבקינן ליה. ואי אמיד איהו עבדינן ליה טפי דקנסי' ליה בליטרא דהבא לאפרועי לאלתר. אבל הכא דלא אמיד לא מפקעינן לשעבודיה מיניה דהא תנינן בהדיא בפ' הכותב¹³⁴ ר' עקיבא אומ' אין מרחמין בדין. ואפי' הוא כושל רמינן עליה האי קנסא למימר דאי איתרמי ליה מלתא דצררי אתפסיה מיתחייב לאפרועי האי קיצתא ומוציאין מזה ונותנין לזה דצורבא מרבנן הוא מקום שיפה כחו, והא אמרי' בפ' הכותב¹³⁵ אתו שני טובים¹³⁶ שכן ות”ח ת“ח קודם קרוב ות”ח ת“ח קודם. והיכא דליכא למיקם במלתא בסהדי לא קנסינן ליה בהאי דררא דממונא אע”ג דנם צורבא מרבנן דההוא פלניא עשה שלא כהוגן. ברם אי איכא סהדי כד אקראי מילתא מהדרינן ונחתינן אנכסיה ומפקינן מיניה בעל כרחיה וצורבא מרבנן כי קא טריף בדין קא טריף¹³⁷. והנך דבזייה לצורבא מרבנן אי איתיה במתא איבעי ליה למירת¹³⁸ לבי דינא ואי לא איתיה במתא משדרינן ליה שליחא דייתי קמן ואי לא בעי למיתי ידו על התחתונה דהפקר ב“ד הפקר¹³⁹ כדאמ' קרא וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו. אי נמי אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וכו‘, והא אמרי’ בתלמודא¹⁴⁰ ר' אומ' הללו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חזוק והללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חזוק הואיל וקדימו ב”ד ופסקו מה שפסקו פסקו. וכיון דשמיע לן מפום סהדי בזיונא דקאמ' האייך לצורבא מרבנן אזדקוקי מזדקקינן ליה ויהבינן ליה איצצא¹⁴¹ דהייא שמתא ומשמתינן ליה לאלתר ולא משרינן דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן וקנסינן ליה בליטרא זהב מחמת כסופא דעבד ליה לצורבא מרבנן כדאי' במדרש¹⁴² ר' אבא אמ' דברי תורה נמשלו לזהב דכתי' הנחמדים מזהב, והזהב הוא צהוב ומתרגמי' סומק¹⁴³, וצורבא מרבנן דקבל עולבנא מיניה אזיל סומקא ואתי חורא¹⁴⁴. וזו היא מדה כנגד מדה לפיכך ילקה בזהב. פי רשעים תהפוכות, הדא היא דכתי' עושר וכבוד הון עתק וצדקה, וכתי' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא א' אבד מ' מזהב ל' ליטרא א' אחת. ויפרענו עד פרוטה אחרונה וכייפינן ליה ויהיב לה על כרחיה. ולא צריך לשום בר נש לאפוכי בזכותיה וכל רבא דעמא דלא אפיך בזכויה דההוא פלניא אנן מקלסינן ליה וקרינן עליה שפתים ישק משיב דברים נכוחים. וכל היכא דליכא סהדי דמסהדי היכא הוא עובדא לא מהניא טענתא דצורבא מרבנן מידי. אבל אי מאיימינן איומי לאידך ואיהו קא מודה מנפשיה באפיה בי דינא כיון דאסהיד אי בעי מהדר לא מצי הדר ביה כדקי“ל בשבועות¹⁴⁵ כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אבל חוץ מב”ד נם היכי הוא עובדא קמי דאתשיל בבי דינא אם בא לחזור חוזר דמצי למימר משטה הייתי כל היכא דלא הויתי קדם בי דינא¹⁴⁶. והא תנינן כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס על אותו עון¹⁴⁷. בכן אסור לכל דיינא לחנופי ההוא רשיעא דנם דברים של קלון לצורבא מרבנן כדאמרי' במס' סוטה¹⁴⁸ כל אדם שיש בו חנופה אפי' עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' אומ' לרשע צדיק אתה יקבוהו לאם, ואין קב אלא קללה שנ' מה אקב לא קבה אל. ואין לאם אלא עוברין שנ' ולאם מלאם יאמץ. ואמור נמי כל עיר¹⁴⁹ שיש בה חנופה מאוסה כבדה¹⁵⁰ שנ' כי עדת חנף גלמוד. וא“ר שמעון בן אלעזר¹⁵¹ מיום שגברה אגרופה של חנופה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים. ואמור נמי באגריפס¹⁵² וכשהגיע לפסוק לא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אגריפס אל תירא אחינו אתה ובאותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה. ובהלכות דרך ארץ¹⁵³ אמרו אל תאמר אחניף למה שיאכילני וישקני מוטב תתבייש מעצמך ואל תתבייש מאחרים ואל יבישך פיך ואל יכלימוך שפתיך. ובירוש' גרסי' הכי¹⁵⁴ דרוקא דמלכא¹⁵⁵ קא עבר אפתחא דחד רבא ועבדי ביתיה לא טרקו גלי עייל לביתיה שקל ספסירא וקטיל לרבא ושביק הנך. ר' חזקיה ור' יוחנן אמרין מאי האי הוו מצטערין רבנין משמשא למטולא ומטולא לשמשא¹⁵⁶ בדקוה ואשכחוה דההוא רבא חנך בדינא חד יהודאי רשיעא אמרין הכי פתר קרא ולא תחניפו את הארץ הוא הדיין שמחניף את הרשע. אלמא אסיר לכל רבא דעמא לחנפויי רשיעי וקרא קאמ' לא תגורו מפני איש. ואי עביד דינא מההוא רשיעא דשדא קלא דעולבנא לת”ח הוא מזכה את הרבים. והא אמרי' במס' שמחות¹⁵⁷ כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו שנ' צדקת י“י עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנ' על חטאת ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל וכו' דורשי חומרות¹⁵⁸ אומרים ונתצתם את מזבחותם אדם שמחטיא את חברו ומטהו מדרך החיים לדרך מות לא כל שכן. והרגת את האיש והבהמה אם אדם חטא¹⁵⁹ מה חטאה הבהמה אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמ' הכתו' תסקל ושלא תהא הבהמה עוברת בשוק ואומרים הרי הבהמה שנהרג פלוני על ידיה. והלא דברים ק”ו ומה אם בבהמה שאין לה לא זכות ולא חובה אלא שבאת לאדם על ידה תקלה אמ' הכתו' תסקל זה שגורם להחטיא חברו ומטהו מדרך חיים לדרך מות לא כל שכן וכו' וכן הוא אומ' אבנים שלמות תבנה את מזבח י“י אלהיך. והלא דברים ק”ו ומה אבנים שלא רואות ולא שומעות ולא אוכלות ולא שותות על ידי שמטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמ' הכתו' יהיו שלמות לפני, בני תורה שהם כפרה לעולם לא כ“ש שיהיו שלמים לפני המקום. הילכ' אית לדיינא למידן כהלכתא. בכן אנן מיחייבינן למיחש לעולבנא דעבד האי לצורבא מרבנן ואמטו להכי דייני דנהיגי כהוגן וכשורה מוציאין מזה ונותנין לזה. והאי תקנתא מתעבידא כי היכי דצורבא מרבנן מיפייס ושום אינך לא אתי לאסתריכי¹⁶⁰ למימר שום גנאי לצורבא מרבנן ואדהכי כל בר נש יהא צבא לעסוקי באורייתא ביממא וליליא ויש בזה מפני תקון העולם ובלאו הכי איכא קלקולא. ואי קא צוח האי רשיעא מהאי קיצתא דקנסא דליטרא די דהב לא משגחינן ביה כי היכי דלא לשתמען מלי ונותיב קירא באונין. וכדי ליפות כחו של ת”ח דקא עסיק באוריתא מפקינן ההוא קנסא מתותי ידי דרשיעא. וקא חזינן דצורבא מרבנן אשתני דיניה משארא כדאמרי' בגט פשוט¹⁶¹ גבי ההוא גברא דהוא חתים עלויה רבא בר רב חנין אתא לקמיה דאביי וכו' אמ' אביי אע“ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק. בר מדין הא אמרי' בבבא בתרא בפרק השותפין¹⁶² רב חנין בריה דרב חסדא שדא ארבנן כרגא א”ל רב נחמן בר יצחק עבר מר אדאוריתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאוריתא דכתי' אף חובב עמים כל קדושיו בידיך אמ' משה לפני הקב“ה רבונו של עולם אף בשעה שאתה מחבב את האומות יהו כל קדושיו בידיך. והם תוכו לרגליך תני רב יוסף אלו ת”ח שמכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. ישא מדברותיך לישא וליתן בדבורו של מקום. אדנביאי דכתי' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים אמ' עולא פסוק זה בלשון ארמי נאמר אם כלם יתנו בגוים עתה אקבצם, ואם מעט ויחלו ממשא מלך ושרים. אדכתובי דכתי' מנדא בלו והלך לא שליט למרמא עליהום. מנדא אמ' רב יהודה זו מנת המלך. בלו זה כסף גלגלתא והלך זו ארנונא, מיהאי מימרא פסקי רבנן קשייש ודוקני שת“ח פטורים לפרוע בשום גוביינא דממונא והילכך מאן דרמא כרגא על רבנן ואפי' כל דהו בר שמתא הוא ומלוגא¹⁶³ דלוטא עליה. והא חזינן דקאמרי כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה פי' שמתא. ובירוש' אמרי‘¹⁶⁴ ר’ יודן בר הוא אמ' בר נש דהוא צורבא מרבנן אמ' בגין דהוא צורבא מרבנן לית לן רשותא לאגבויי מיניה. ואינון אמרין ליה והא קא עתיר אמ' לון כדון אנא ידע דאתון בעין אנא דחיל דקרא שווייה לכן הדא היא דתימא ובני דוד כהנים היו. מה כהן פטור לתת מחצית השקל אף צורבא מרבנן פטור ממנדא בלו והלך. א”ר יאות פתר ר' יודן מאי כדון יכיל צורבא מרבני למימר דין דבר תורה ואין עליו תשובה. פי' מדין תורה הת“ח פטור לפרו' המס ואין שום אדם שיוכל לסתור דין תורה. ועוד אמרי' בירוש' אין תימר הא עניא פרע והאי דעתיר לא פרע כמן דמר שאני צורבא מרבנן דקרא פתר הכין. פי' א”ת והא אפי' עני שבישראל יפרע המס וזה התלמיד חכם שהוא עשיר לא יפרע לא דמי האי להאי דקרא פטר הת“ח לפרוע המנדה בלו והלך. ותו אמרי' בירוש' כא אמרין קומי ר' חייא כי בצל החכמה בצל הכסף. חייב אדם להטיל מלאי¹⁶⁵ לכיס של ת”ח¹⁶⁶. ריש לקיש אמ' הואיל ואתא רחמנא לפרק צורבא מרבנן מאן דעבר על האי בר שמתא הוא. וכא איתמר ממזר ת“ח קודם לכהן עם הארץ. הדא היא דתימר מעלה עשו בצורבא מרבנן ולאו בכלל בריות הוא¹⁶⁷. וכיון דהאי ליטרא מיחייב אידך לצורבא מרבנן לית לן רשותא לאפקועיה מרשותיה דהא אמרי' בכמה דוכתי דתלמודא הפקר ב”ד הפקר. וזו הדרך מוציאתו מלהטיח דברים לקבל אילין דעסקי באוריתא והאי אפא היא יקרא דאוריתא. והא אמרי' פרק האשה שהלך בעלה למדינת הים¹⁶⁸ תניא א“ר אליעזר בן יעקב שמעתי שב”ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, ומעשה באדם אחד שרכב את הסוס בשבת בימי יונים והביאוהו לבי“ד וסקלוהו לא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאוהו לב”ד והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא מיבעי לך לאלומי דינא דאוריתא והאי הלה¹⁶⁹ ציית ציית ואי לא אמרי' לצורבא מרבנן אנן כייפינן ליה. עכ"ל מר רב כהן צדק גאון בישיבות בפסקיו.