בכ' טבת תשי“א נפטר יעקב גורדון, מוותיקי הפקידים בעירית תל־אביב. עלה לארץ בימי העליה הרביעית, בראשית 1925. נולד בעיירה לגונסק (פלך מינסק) בחשון תרמ”ט (1885) להורים אדוקים מצאצאי רבנים. בצעירותו למד בישיבת “מיר” המפורסמת עד גיל שבע־עשרה. השכלה כללית רכש לו כמתלמד עצמי.

בשנת 1905 עבר לוורשה (בירת פולין), ונתקבל שם כמורה בבית־ספר עברי, ונתחבב על המורים והתלמידים.

בוורשה נפגש עם הצעירה נאוה וילנסקה תלמידת הקורסים הפדגוגיים, ובא אתה בברית הנשואין.

בשנים הראשונות לנשואיו עסק בהוראה, ואחר כך עבד כמנהל חשבונות בוורשה. עם פרוץ מלחמת־העולם הראשונה בשנת 1914 עבר י. גורדון עם משפחתו לרוסטוב על נהר דון (בירת קוקז הצפונית), ונתקבל שם כמזכיר הקהילה העברית. כאן מצא כר נרחב לעבודה צבורית, התמסר לטיפול בעניני היהודים הפליטים ופעל הרבה בעניני צבור. ואם כי מצבו החמרי והצבורי היה איתן למדי, היו עיניו נשואות לציון. לא קל היה אז לצאת מרוסיה. הגבלות ואיסורים עד אין מספר היו אז כלפי היהודים ברוסיה.

לאחר מאמצים ממושכים הצליח יעקב גורדון לצאת עם משפחתו מרוסיה, ובראשית 1925 הגיע לתל־אביב. לאחר זמן־מה נתקבל כפקיד בעירית תל־אביב, עלה משלב אל שלב עד שמונה בסוף 1927 כמנהל־חשבונות ראשי במשרד מחלקת המים והמאור, ובמשרה זו כיהן כעשרים שנה.

עם פתיחת המחלקה המאוחדת לגבית מסים ותשלומי המים בסוף 1947, עלה לדרגת סגן מנהל במחלקה זוֹ והמשיך את שירותו עד ימיו האחרונים.

מטבעו היה איש צנוע ועניו בכל הליכותיו, והעדיף עבודה ופעולה במקום נאומים.

בדרך כלל היה איש מתון, שקט, בעל אופי טוב, חביב ונוח לבריות, ותמיד היה מוכן ומזומן להגיש את עזרתו לזולת במיטב יכולתו.

היה ממארגני הפקידות בעירית תל־אביב; כן היה ממיסדי שכונת הפקידים והמורים על אדמת קרן הקיימת בתל־אביב, וגם בין הבונים והמתישבים הראשונים בשכונה זו.

היה גם חבר מיסדר הבונים החפשים, לשכת מוריה, ושימש גם כנשיא הלשכה שנה אחת.

אשתו עבדה כגננת בגני־ילדים עירונים בתל־אביב כשתי עשרות שנים, ובנו היחיד גמר את הגימנסיה “הרצליה” ונסע לארצות־הברית להשתלם בגידול משק עופות, וחזר לעבודתו המקצועית בקבוץ “חצור”.

לאחר שחלה ושכב בבית־החולים העירוני “הדסה” חדשים מספר. השיב רוחו אל אלהים בכ' טבת תשי"א.