בז' אלול תש“ח הלך לעולמו. אחד מבני העליה הראשונה, אשר בא לארץ בשנת תרנ”ג (1893). אריה־ליב גולדין נולד בתרל"ה (1875) בדוינסק (דינבורג), שם למד בחדר ואחר כך בבית־ספר למלאכה. במלאת לו שמונה־עשרה שנה, עזב את בית הוריו והלך לאודיסה ומשם הפליג באניה רוסית ליפו.

בעלותו לארץ הלך לראשון־לציון, ומיד נתקבל כמסגר לבית המלאכה שעל יד היקב. משכורתו הראשונה היתה פראנק וחצי ליום (ששים פרוטות ישראליות).

רמת־החיים היתה בימים ההם כל־כך ירודה, ששכר זה הספיק לחיים מצומצמים. מנהלי העבודה הכירו מיד, שהצעיר העולה מחונן בכשרונות טובים, והוא היה אז מלא כוח־עלומים ורצון חזק לעבוד, לפעול ולהתקדם במקצועו. כעבור זמן־מה הועלתה משכורתו לשני פראנקים, ותודות למסירותו, שקדנותו וחריצותו עלה משלב אל שלב והגיע לשכר של חמשה פראנקים ליום. אז היה שכר זה גבוה למדי בשביל פועל מקצועי.

מטבעו היה הצעיר גולדין איש צנוע ועניו בכל הליכותיו. לא התרברב ולא אהב לדבר ולנאום, כי מן השתקנים היה. הוא אהב את המקצוע של מכונאות, מסגרות ושרברבות, ומילא את תפקידו האחראי ביקב ראשון־לציון במשך עשרים ושבע שנים רצופות לשביעת־רצונה הגמורה של הנהלת היקב.

שמעו הטוב הלך לפניו, והוא נתפרסם בכל ערי הארץ ומושבותיה כבעל מקצוע מנוסה. בתרס"ט לקח אשה מבנות ירושלים, את לאה ממשפחת הלברשטטר. הוא זכה להקים לו בית בראשון־לציון, ואשתו ילדה לו בן ובת, וחי עם אשת נעוריו חיי משפחה נאים ונעימים.

בתקופת המלחמה הראשונה, כשהרשות הצבאית התורכית שמה מצור כמה פעמים על ראשון־לציון, ואסרה אחדים מראשי המושבה, מעסקניה וממנהלי היקב, עברו על א. ל. גולדין ימים קשים רעים ומרים. מפעם לפעם היה מוכרח להסתתר במחתרת מעיני הבלשים התורכים ובאופן כזה ניצל ממאסר ומגירוש מן הארץ. הוא נשא בדומיה את הסבל הרב במשך כל שנות המלחמה הקודמת בלי להתרעם על מישהו.

עם גמר המלחמה המשיך את עבודתו ביקב ראשון־לציון, והמנהלים ידעו להעריך את שירותו המצוין והתיחסו אליו מתוך הוקרה רבה. הוא גם התחבב על חבר הפקידים והעובדים שעבדו במחיצתו במשך עשרות שנים.

באחד הימים, בראשית 1920, הזמין מ. דיזנגוף את גולדין כמכונאי למחלקת המים בתל־אביב, אשר עמדה אז על סף התפתחותה והרחבתה. תל־אביב היתה אז מצערה – שטחה 1431 דונאם, מספר הבתים – 200, מספר החדרים – 1563 והאוכלוסיה בת 2084.

בשנת 1920 היו בתל־־אביב רק שני מכוני־מים: בשדרות רוטשילד פנת נחלת־בנימין וברחוב אלנבי פנת סמטת בית־השואבה. תצרוכת המים היתה אז כ־300,000 ממ"ע לשנה. אורך רשת הצנורות כ־3000 מטר. אז היה אריה־ליב גולדין המכונאי היחידי, וגם שימש מפקח על רשת הצנורות ועל ידו שני פועלים עוזרים.

עם גידולה של תל־אביב והרחבתה, גדלה תצרוכת המים במידה ניכרת מאד. בהתאם לכך הוקמו מכוני־מים חדשים בכל פנות העיר, אשר חרגה ממסגרתה הצרה ופרצה צפונה ודרומה, מזרחה וימה. גם רשת הצנורות התרחבה בד בבד עם גידולה המהיר של תל־אביב, וא. ל. גולדין עמד במערכת העבודה יומם וליל והתמסר לה בכל נפשו ומרצו.

עם ריבוי העבודה במפעל־המים, גדל המנגנון הטכני ומספר העובדים לכל סוגיהם. מאז נתמנה א. ל. גולדין למכונאי ראשי, והפיקוח על רשת הצנורות הוטל על אחד מעוזריו הנאמנים, א. שווארץ (הלך לעולמו במאי 1931), ולאחר מותו נמסר הפיקוח על הרשת לד. פלדמן. מנגנון המכונאים, החשמלאים, השרברבים, המסגרים, המלחימים, הבנאים ויתר העובדים המקצועיים והבלתי־מקצועיים גדל ורב משנה לשנה, וכולם מצאו לשון משותפת והבנה הדדית עם חברם הוותיק א. ל. גולדין.

הוא זכה לחזות במו עיניו את גידולו המהיר של מפעל־המים, במקום 2 מכוני־מים היו קיימים ביום־מותו 28, ועמדו להתחיל בפעולה עוד 2 מכונים חדשים. במקום 300,000 ממ“ע מים בשנת 1920, סיפקו מכוני־המים בשנת 1947 למעלה מ־23,000,000 ממ”ע; במקום הרשת הקטנה של 3,000 מטר בשנת 1920, השתרעה הרשת לאורך 180,000 מטר. במקום 2 עוזרים היו בשרותי מכוני־המים, רשת הצנורות ומחלקת המאור למעלה ממאה פקידים, מהנדסים, טכנאים, מכונאים, חשמלאים, שרברבים, מסגרים ועוד. מפעל־המים בתל־אביב, שגדל לנגד עיניו, הוא עכשיו המפעל הגדול ביותר מסוג זה בכל הארץ.

א. ל. גולדין היה מאושר לעמוד בשתי רגליו במערכת העבודה של מפעל־המים בתל־אביב, אשר התפתח בממדים רחבים וסייע במידה מרובה לביסוסה והתפתחותה של העיר העברית הראשונה. אפילו בשנים האחרונות, כשמצב בריאותו נתרופף מאד, לא פסק א. ל. גולדין לעקוב אחרי פעולות מפעל־המים, ויחד עם עוזריו שקד על עבודתו מתוך מאמצים רבים והתעניין בכל מה שנעשה לשם הסדרתה של אספקת המים.

הוא חי בארץ 55 שנה, 27 מהן הקדיש לעבודתו ביקב ראשון־לציון ו־28 שנה עבד במפעל המים העירוני בתל־אביב.

חצי שנה לפני מותו יצא לפנסיה, אבל גם בחדשים האחרונים, כששכב על ערש דוי בבית־החולים העירוני “הדסה”, הכרתו לא עזבה אותו והוא התעניין הרבה בכל מה שמתרחש בשטח מפעל־המים.

בשבת ז' אלול תש"ח נפטר אריה־ליב גולדין, ולמחרת היום הובל לקבורה בבית העלמין שבנחלת־יצחק, בן 73 היה במותו.