בשנת תרפ"ג עלה מרוסיה לארץ הצעיר יהודה חקלאי (נולד בתרנ"א בפינסק).
עוד בהיותו תלמיד הגימנסיה בבוברויסק, יסד חוג ללימוד היסטוריה עברית והתקרב לנוער הציוני.
במלחמת־העמים הראשונה שרת כסגן־קצין בצבא הרוסי, ולאחר מהפכת 1917, ברוסיה, עסק בתעמולה ציונית בין החיילים היהודים. בגמר המלחמה למד תורת החקלאות במחלקה האגרוֹנוֹמית של הפוליטכניון בקיוב, על־מנת להשתמש בידיעותיו בארץ־ישראל.
מחוץ לכתלי הפוליטכניון, יסד עם אחדים מחבריו בני גילו את ההסתדרות הציונית “החקלאי”, ואחת מהחלטות החברים היתה שכל אחד מן המייסדים, שיזכה לעלות לארץ־ישראל ישנה את שם משפחתו ל“חקלאי”.
מקיוב עבר למחלקה החקלאית של האוניברסיטה בסימפרופול (קרים), ואף שם יסד הסתדרות בשם “החקלאי”, ששמה לה למטרה לפתח פעילות ציונית ותרבותית עברית. הסתדרות “החקלאי” אירגנה מקומות להכשרה חקלאית מעשית בשביל החלוצים הראשונים, המתכוננים לעלות לארץ ולהשתתף בפיתוח ההתישבות החקלאית.
בשנת 1919 אירגן יהודה חקלאי את עלייתה של שיירה בת 300 איש מתוך המוני הפליטים, שנמלטו לסבסטופול לאחר הפרעות האיומות שהתחוללו באוקראינה, באניה קטנה “חורליניץ”, אשר הגיעה לקושטא (בירת תורכיה אז) לאחר טלטולים קשים במשך ארבעה ימים.
יהודה חקלאי נשאר בקושטא כחצי שנה, ושימש מזכיר לשכת־המודיעין הארצישראלית מיסודו של יוסף טרומפלדור.
בקיץ 1920 עלה לארץ בקבוצת העולים הראשונה, שקיבלה רשיונות־עליה, ונכנס לעבוד במשטרת הנמל ביפו, כדי לעזור לעולים חדשים בהגיעם אל חוף הארץ. כעבור זמן־מה עבר לעבודה חקלאית בקבוצת “מחניים”, אך בגלל מחלת הקדחת הוכרח לחזור לתל־אביב ונתקבל לעבודה בתחנה לקבלת העולים בחוף יפו, בהנהלתו של ח. רידניק.
בזמן הפרעות, שפרצו במאי 1921, ניצל בנס יחד עם ח. רידניק, בעברם בין שורות ערבים פורעים, ובקושי הגיעו שניהם לתל־אביב.
למעלה משנה עזר ליהושע גורדון ולחיים פיינברג בהקמתו והחזקתו של מחנה־העולים הראשון, שהוקם ברחוב אלנבי בכמה מאות אהלים בשנת
- הוא התעניין הרבה בחיי העולים החדשים, ודאג לכל מחסוריהם במיטב יכלתו.
בשנת 1923 נתקבל כפקיד במשרד המחלקה לעבודות ציבוריות בעירית תל־ אביב. לאחר ארבע שנים הועבר כמזכיר ראשי למשרדי מחלקת המים והמאור, ואת תפקידו מילא שנים רבות מתוך מסירות רבה וידיעה מקצועית.
היה גם פעיל בחיי ציבור הפקידים, והקדיש מזמנו וממרצו לעסקנות ציבורית.
בשנות 1932–1943 היה יו“ר ועד ההורים וסגן יו”ר הועד המפקח של בית־הספר התיכוני למסחר בתל־אביב. היה מיוזמי ארגון ועד־הורים מרכזי לכל בתי־הספר התיכוניים שבתל־אביב ועבד הרבה בשטח זה.
עם פרוץ הפרעות, באביב 1936, זרמו לתל־אביב המוני פליטים משכונות גבול יפו וסביבתה, ואז נתמנה י. חקלאי מטעם עירית תל־אביב לגזבר מפעל העזרה לפליטים – בנשיאותה של הנרייטה סולד, והוא השתתף בכל מאמציו להקל על סבלם של הפליטים, אשר העריכו את יחסו הטוב אליהם. בעת ובעונה אחת היה מן היוזמים להקמת בית־הספר למלאכה “עמל” (ע’בודה, מ’לאכה ל’פליטים), על־שם מאיר דיזנגוף, לשם הכשרה מקצועית של הפליטים, וכמה שנים היה אחד החברים הפעילים ביותר בועד.
בשנת 1934 נכנס כחבר במיסדר “הבונים החפשים” – בלשכת “מוריה” ומאז הוא פעיל במיסדר זה.
זה שנים רבות הוא חבר הועד הפועל והמועצה של הסתדרות הציונים הכלליים בתל־אביב, חבר הועד הפועל המקומי והארצי של התאחדות בני הישוב, חבר הועד הפועל של חבל ימי לישראל בתל־אביב, פעיל בעוד כמה מוסדות ציבוריים ותרבותיים. י. חקלאי פירסם שורת מאמרים בבעיות צבוריות ועירוניות שונות.
גם בעברו את גיל הששים הוא תמיד חי, ער, תוסס ומלא רצון לפעול ולעבוד לטובת החברה והציבור. המרץ והחריצות מלווים אותו לאורך כל חייו, והוא מוכן ומזומן בכל עת ובכל שעה לעזור לזולת ולהשתתף בפועל. בעבודה ציבורית רחבה ומקיפה. מלא יזמה, רצון ומרץ וממשיך להקדיש את מיטב זמנו לעסקנות ציבורית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.