ירמיהו י. ב.
נזדמן לי לקרוא ידיעה רשמית מהדפרטמנט לבריאות העם בארצות הברית בסוף שנת 1919, שבסך־הכל נהרגו מהפועלים בעת עבודתם בשנה אחת עשרים ושלושה אלפים ונפצעו שלושה מיליונים!
לא ב“מלחמת־מצור” של עם בעם, ממלכה בממלכה, אלא מתוך העבודה סתם באיזה בית־חרושת מתוקן ומשוכלל, נאבדו מהאנושיות באמריקה בלבד נפשות במספר מבהיל שכזה.
“בחסד רק עניים מתים”, אומר המשל העממי. בשביל עניים לא כדאי להרעיש עולמות, לא כדאי אפילו להוציא איזה פרוטות למנוע בעד המשחית, להגן מפני הסכנה.
כך הוא המנהג אצל הגויים.
אמריקה היא ארץ חפשית. חופש גמור ניתן שם לעובד לשבר את רגליו, את ראשו ואפילו להכניס כדור אל לבו.
אבל אנו… אנו בני ישראל הלאומיים, הציוניים, הדואגים לקיום העם, – השומרים אנו על המסורת, שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא?
הנה צעירים מאבדים את עצמם לדעת. מי מתבונן בהופעה הנוראה הזאת? מי מבקש עצה במה לעצור בעד הרעה?
הנה חוסר עבודה. האם הלאומיים, הציונים, הדואגים בעד קיום העם, ההם מצמצמים הם את עצמם כדי לתת אפשרות לעובד היהודי שיעבוד ויתקיים ולא יבוא לידי יאוש ולידי אבוד עצמו לדעת?
לפני אלפים שנה היתה מחלוקת בין ר׳ עקיבא ובין בן פטורי: שנים שהיו מהלכין בדרך ובידו של אחד קיתון של מים. אם ישתו שניהם – שניהם מתים ואם אחד ישתה – ימות השני. בן פטורי אומר: ישתו שניהם ואל יראה אחד במיתתו של חברו, ור׳ עקיבא אומר: חייך קודמין לחיי חברך.
ומה היו החכמים הקדמונים האלה אומרים על דבר המאושרים בבני דורנו, שבשעה שמסביב להם רבים גועים ברעב, הם זוללים וסובאים יותר ממה שהאדם צריך ויש להם מוכן לא רק די להתפרנס בעצמם מאה ועשרים שנה, אלא גם להוריש לבניהם ולבני בניהם? ועוד יש להם החוצפה להתהלל במידת לאומיות, ציונות, בשעה שדואגים באמת לעצמם ורק לעצמם.
*
קשה לי להטיף מוסר לאחי הצעירים העובדים ביסורים וברעב. הן אנכי אוכל ג׳ פעמים ביום, וגם דירה יש לי. ואיך אפתח פי להוכיח את אלה המשיגים בקושי פתקה לארוחת צהרים ומתגלגלים בלילות על פני השדה?…
ואף על פי כן, חביבים, אין להתיאש! בני עם קשה־עורף אנחנו! נראה את קשיות ערפנו בשביל להגיע אל המטרה הנשגבה שהצגנו לעצמנו בבואנו לארץ־ישראל. ההסתדרות שלנו החזקה, הנאמנה, סוף סוף תעבירנו בשלום את כל הכֵּפים והסלעים ותביאנו אל החוף המקווה.
החזיקו חברים איש ביד אחיו וצעדו קדימה.
קונטרס אייר, תרפ״ג
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.