הרכושנות רעה לא רק מפני שהיא מנצלת, משעבדת, אלא ביחוד מפני שהיא גורמת לכל אחד ואחד שיתבדל, שיתרחק גם מאחיו הרכושני כמוהו. הוא שומע תמיד קול קורא באזניו: הזהר! מוקשים ומכשולים צפונים לך על כל צעד. פלוני עומד להתחרות עמך ואלמוני סתם מבקש להכשילך, קשה לו לראות שאתה עשיר כמוהו.
וזהו לא מפני שנפשו של הרכושני מקולקלת כשהיא לעצמה. “נשמה שנתת בי טהורה היא” – זוהי האמרה היפה שקבעו חכמינו בנוסח התפלה, – אלא שהרכושנות איננה נותנת ל“נשמה הטהורה”, לרגש היהודי והאנושי שבאדם להתפתח על פי דרכו. “האדם הוא מדיני מטבעו” והרכושנות מכריחה את האדם לבדידות, לפחד מעין הרע…
אנו לאומיים. כביכול, דואגים לאחדות לאומית, ובשביל זה אנו באים לארץ־ישראל. מקוים אנו שארץ האבות תקשר בזכרונות העבר הגדול שלה את אישי האומה, אבל איך אפשר שיהיה קשר של קיימא בשליטת הרכושנות? יותר קל שיתאחדו האירלנדים עם האנגלים מאשר יתאחדו רכושנים מבני עם אחד.
וזוהי הסבה שלמרות שקמו בינינו עוד לפני אלפי שנה נביאים שבדברות אש הכריזו על חובת המוסר הלאומי והאנושי, למרות שבני ישראל התחנכו על התורה הזאת והפכו בה בכל עת ובכל שעה, השחתת הפירוד ושנאת־האחים אינה פוסקת עד היום הזה.
מדת הרכושנות שרויה לאו דוקא באלה שיש להם בתים גדולים, כרמים ופרדסים, אוצרות זהב, אלא גם באלה שאין להם כלום, או כמעט כלום, כמו שאומר המשל הרוסי Стрец старца ненавидит (הקבצן שונא את חברו הקבצן). גם הוא, הקבצן, במדה ידועה רכושני: תרמיל יש לו והוא דואג שתרמילו יהיה מלא, והוא רואה בקבצן האחר מתחרה מסוכן. וסוד גלוי הוא, שגם אלה שדברי הנביאים שגורים תמיד על פיהם, גם חכמי־ישראל היראים והשלמים תמיד עומדים במלחמה זה כלפי זה. מוסר הנביאים והחכמים לחוד והפסיכולוגיה הרכושנית שבתוכם לחוד.
ומדה זו של רכושנות, שבתוכה טבענו בכל ימי גלותנו הארוכה ולא מצאנו ממנה מוצא, היא לופפת אותנו גם עכשיו. לא רק בוני בתים בתל־אביב ופרדסנים בפתח־תקוה, אלא גם בין העניים, העמלים, יושבי השכונות; אין לצערנו ביניהם אותה ההתאחדות הפנימית, האהבה של אחים באידיאה, של העזרה ההדדית היום־יומית (באקראי בודאי שישנה). זו שאנו מוצאים אצל הדוחובורים וכדומה, מפני שחייהם סודרו לא על בסיס הרכושנות לכתחילה.
וצריך אני ללכת עוד צעד. גם בקומונות שלנו אין עוד שלמות האידיאל של הנבואה. הקומונה כל זמן שהיא סגורה הרי היא קומונה רכושנית, הדואגת לקיבוץ שלה, אבל אין בה עדיין משום התאחדות לאומית ומכל שכן התאחדות אנושית…
עקירת הרכושנות מהלב, כמו היבלית, עם כל שרשיה האוכלים את כל הקרקע, – זה מה שדרוש לחלוצי ארץ־ישראל בראשונה, ואז יהיה מקום לרגש האדם־היהודי שבהם לצמוח ולפרוח.
קונטרס, אדר ב׳ תרפ״ה
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.