הנערים “הגבורים” שלנו קוראים לאלה שאינם יודעים לשבור זגוגיות ולרוצץ גולגלות בשם “צמחוניים”, כאלו זה שם גנאי. ואפשר לחשוש שימצאו עוד צעירים שיבקשו לחקות את הגבורים הללו. הגבורה הלא מידה מהוללה, והחלש יאמר גבור אני… ולפיכך באתי לבאר להם את טעותם, שאין בשבירת זגוגיות ובריצוץ גולגלות שום גבורה ולהיפך, בשם צמחוניות אין שום חרפה.

הצמחונים חסים על החיים שלהם, של חברם, של כל בעלי החיים השקטים. החיים הם להם דבר שבקדושה, ולדעתם אין רשות למי שהוא להרוג את מי שהוא, אם אינו קם עליו להרגו.

ואני אומר בפירוש: חיי אדם איזו שהוא, ואפילו מי שהוא רוצח ומאנס, קדושים הם, ורק החותך חיים לכל חי, בידו ליטול ממנו את הנשמה.

אחד קדמון אמר: הקב״ה בעצמו אמר לאברהם שיעלה את יצחק בנו לעולה, “ואל תשלח ידך אל הנער” קרא מלאך ה', ולא הקב״ה בעצמו. ללמדך, שבשביל שלא להרוג אדם יכול גם המלאך לבטל את פקודת הקב״ה, כביכול. ואם ישאלוני מה יותר יקר בעיני: השפה העברית או חיי הקנאי לז׳רגון – אני אשיב בלי פקפוק: כי אין דבר יותר יקר בעולם מחיי אדם.

לרגלי המלחמה העולמית, ואחרי כך לרגלי הריבולוציות, נעשו חיי אדם הפקר. לרמוס אדם, לרוצץ גלגלתו הוא מן הדברים הנוהגים בכל יום, בכל שעה. טרוף הדעת אחז בהמונים רבים לקום איש על חברו ולטרוף נפשות. אבל הטרוף הזה צריך לחדול. הגבורה היא יפה כשהיא באה להגנת חיים, לכבוש את הקנאה ואת השנאה, לעזור לכושל, לחלש.

וגם אין בשביל מה לפוצץ זגוגיות ולרוצץ מוחות, בארץ ישראל אין כל סכנה נשקפת לעברית. קנאי הז׳רגון לא יצלחו בשום אופן לתקוע לו יתד בארץ ישראל. אם להם אין ענין אחר בחיים, אלא לשמור על קיום הז׳רגון, הם לא ירחיקו ללכת ממפתן הלשכה שלהם והלאה, ומה איכפת לנו? יעסקו בזה ואל יתעסקו בדברים גרועים מזה.

אצלנו השואפים לבנין עמנו בארצנו, ישנן הרבה שאלות חמורות יותר, הדורשות התאמצות גדולה הן במה שנוגע לבנין ארץ ישראל העובדת והן במה שנוגע לכבוד כלל ישראל. אל נא נאבד את המרץ שבנו בשביל קנאות לשם קנאות, אל נלך בדרכי היבסקיים, ההיטלרים והקוקלאנים שהם, כביכול, גבורי השעה. העתיד לא להם.

“דבר”, תרפ"ה