זכורני את תקופת ההשכלה בחוץ-לארץ. המתקדמים שבנו פרצו בכל כוחם את הגדרים, להכניס את בניהם לגימנסיות של הנוצרים. ומה גדלה שמחתם, כששב הבן מהגימנסיה ותעודת בגרות בידם, ובפרט אם הצליח הבוגר לקבל מדליה, ובזה נפתחו לפניו השערים לאוניברסיטה. ואחר כך יש לו זכות הישיבה בכל רחבי רוסיה, גם מחוץ לתחום המושב. בקיצור – אושר גדול, שפע של פרנסה וכבוד ורחבת ידים.
כמובן, שכל אלה המאושרים התרחקו מעל עמם (מלבד אחדים יוצאים מהכלל). פשוט לא רצו לדעת את חי עמם ואת סבלו. הם נעשו לרוסים, שפת רוסיה היתה שפתם ובספרות הרוסית הרוו את צמאון תרבותם. עוד מצלצלים באזני דברי ה' אורשנסקי (לא מחבר הספר “היהודים ברוסיה”, אלא אחיו) שכתב באחד העתונים המפורסמים: מה לי ולאיזה סמרטוטר או חנוני יהודי בוילנא או במקום אחר? אין ביני ובינו שום קשר ואיני רוצה לדאוג לו ולהיות אחראי לו… אורשנסקי זה המיר אחרי כן את דתו ונמנה לפרופסור בפטרבורג.
עכשיו רואים, כי אמנם צדקו אלה, שעל פי האינסטינקט הבריא שלהם אמרו: מות בסיר ההשכלה, כי היא מרחיקה את הדור הצעיר לא רק מהדת העברית, לא רק מבית הכנסת, אלא גם מהעם העברי. הכוח האינטליגנטי הוצא לבטלה, לא הביא שום תועלת לעם ישראל. ולפעמים הסב לו גם רעות גדולות…
לא כן האינטליגנט העברי בארץ-ישראל. כאן בתוך עמו הוא חי בשפתו הוא מדבר, בספרות העברית הוא מרווה את צמאונו. עליו אנו סומכים, כי כוחו הגדול יקדיש לטובת עמו, להתבונן אל חיי העומדים בשפל המדרגה, לעזור להם בהשכלתו, להדריכם ולהרימם. ויש מהם שמספסל הלימודים מתנדבים ישר לעבודה הכשרה והיוצרת ולעמוד בשורה עם כל העובדים הכשרים, כי כלל בידם מי שיש לו הרבה צריך לתת הרבה.
בלב אינטליגנטים כאלה לא יבוא ארס הקנאה ושנאת אחים, כי לא לשלטון הם מתכוונים ואף לא לשם הנאה מופרזת מתענוגי העולם הזה, הם יצאו אל אחיהם לראות בסבלותם והסבל מה גדול, הוי, כמה גדול! דרושים הרבה כוחות להציל. ואין מקום לחשבונות פעוטים.
“דבר” אב תרצ"ג
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.