בחוגי הכלכלה בארץ־ישראל יצאו מוניטין ליצחק רוקח – אחד משלשת בניו של שמעון רוקח, מעסקניו המהוללים של הישוב החדש – כבעל דעה מיושבת, פקח ונבון, איש המעשה והיזמה.

אין הוא ממרבי דברים סתם, ולא מן הפזיזים וקלי־הדעת – הכל אצלו מחושב ומתוכנן, סוף מעשה במחשבה תחילה.

גישתו לענינים ישרה וכנה, זהירה ונבונה, יודע הוא, יצחק רוקח, להבדיל בין תכניות מעשיות ובין דמיוניות, שאין להן אחיזה במציאות. אינו ממריא שחקים, עיניו לנוכח יביטו.

יצחק נולד ביום ה' מנחם אב תרנ“ד (1894) בשכונת “נוה־צדק” ביפו, לאביו ר' שמעון רוקח, שהיה ממיסדי השכונה וממיסדי לשכת בני־ברית “שער ציון”. למד תחילה ב”חדר" ואחר כך בבית־ספר של חברת “כל ישראל חברים” (אליאנס) ביפו.

בימים ההם לא היו עדיין בערי הארץ ובמושבותיה בתי־ספר עבריים מתוקנים. בבתי־הספר של חברת כי“ח היתה שלטת הלשון הצרפתית, ושיטת הלמודים בהם לא עמדה על רמה נאותה מבחינה פדגוגית. וכמה מן ההורים שרצו לתת לבניהם השכלה בינונית, מסרום לבתי־ספר של ה”מיסיון" או ה“אחים הצרפתים”.

אף יצחק רוקח עבר מבית־הספר של כי"ח לבית־ספר תיכוני של “האחים הצרפתים” ביפו.

עם סיום למודיו בבית־ספר זה, הלך להמשיך למודיו בשווייץ ושם למד בבית־ספר גבוה בלוזאן, ואחר כך התמחה בעסקי ספנות בליברפול. לאחר גמר חוק־למודיו, חזר (1914) לבית הוריו, שגרו ב“נוה צדק” והחל לעסוק בעניני פרדסנות והובלה ימית. אביו, שמעון רוקח, עמד אז בראש חברת “פרדס”, ויצחק בנו שימש אז מזכיר במשרד החברה, ועמד לימין אביו לא רק בענינים המסחריים, כי אם גם בעסקנות צבורית. בפרט הראה פעילות רבה בימי מלחמת־העולם הראשונה (1914–1917), בהגישו את עזרתו למאות אנשים להשתחרר מגיוס לצבא התורכי הלוחם. התנאים היו קשים מאד; המיפקדה הצבאית התורכית לא סיפקה לחיילים המגוייסים הלבשה והנעלה, וגם צרכי מזון חסרו. כבישים וקוי מסילות־ברזל לא היו אז בארץ, ודרוש היה מאמץ מלחמתי גדול כדי ליצור יש מאין.

שמעון רוקח שימש אז קבלן צבאי, ויצחק בנו היה יד־ימינו בשטח זה. מאות יהודים קבלו “וסיקות” (תעודות), שהם עסוקים ב“מונאפי־עממי” (עבודות צבוריות צבאיות), ובאופן כזה לא הלכו לחזית המלחמה.

עם פטירת אביו (בשבט תרפ"ב), נבחר יצחק רוקח להנהלתה של חברת “פרדס”, אשר גדלה והתפתחה לחברה מסחרית בעלת משקל רב.

בשנת 1922 נבחר לועד השכונות המאוחדות של יפו: “נוה־צדק”, “נוה שלום”, “מחנה יוסף”, “כרם התימנים”, “מחנה יהודה”, “מחנה ישראל” ו“אוהל משה”, אשר כשכונות עבריות ראשונות היו כעין פרוזדור לטרקלין של תל־אביב. זמן־מה ייצג יצחק רוקח, יחד עם חברו משה שהם ואחרים, את השכונות המאוחדות במועצה הראשונה של עירית תל־אביב.

מפי אביו שמע רבות על מיסדר “בני־ברית” בכלל ועל לשכת “שער ציון”, ובאחד הימים הצטרף כאח ללשכה, ובשנות תרצ“ג–תרצ”ד (1933–1934) עמד בראש לשכת “שער ציון” כנשיא־בפועל, והיה ער לכל פעולה הנוגעת לפיתוח הלשכה.

בשנת 1933 עזב את חברת “פרדס”, ויסד “סינדיקט לתפוזי יפו”, ובו נכנסו רבים מן הפרדסנים החדשים. תודות לחריצותו ויזמתו התפתח ה“סינדיקט” בהיקף רחב, ונתפרסם כמפעל חשוב מאד. בשנת 1939 התאחדו שתי החברות בשם “פרדס סינדיקט”, ומאז ועד היום עומד יצחק רוקח בראש החברה המאוחדת הראשונה בגדלה בשיווק הדרי הארץ.

עם פרוץ מלחמת־העולם השניה (ספטמבר 1939), נוצר מצב חמור מאד בשיווּק ההדרים לארצות המערב. לשם הקלת המצב נוסדה “המועצה לשיווּק פרי הדר”, משותפת ליהודים ולערבים, בסיוע ממשלת המנדט לשעבר. ויצחק רוקח נבחר לחבר המועצה מצד הפרדסנים היהודים. הוא השתתף בכל המשלחות שיצאו במשך הזמן לחוץ לארץ למכירת פרי ההדר לארצות השכנות (סוריה, לבנון ומצרים) ולארצות אירופה ובפרט לאנגליה. גם עם תקומתה של מדינת ישראל, הוא ממשיך למלא כמה תפקידים חשובים.

בשנת 1948, 1949 ו־1950 יצא שוב, כחבר משלחת ההדרים, ופעל הרבה יחד עם חברו איזקסון ואחרים, והצליחו להשיג הישגים טובים במכירת היבול באנגליה ובארצות אחרות באירופה.

יצחק רוקח משתתף זה שנים רבות כחבר בהנהלתם של “התאחדות האכרים” ו“בנק האכרים”. כן שימש שנתים חבר בלשכת המסחר יפו–תל־אביב. הוא גם היה ממיסדיו ועורכיו של הירחון “הדר”, שיצא במשך 13 שנה עד 1940. כן יסד את השבועון “פלשטיין טריביון” באנגלית, והיה חבר המערכת שלו, פירסם בעתונים כמה מאמרים בעניני משק ההדרים ושיווּקם.

כמנהל חברת “פרדס סינדיקט” עסק גם בעסקי הובלה ימית וביטוח, ומשמש סוכן חברות לספנות שונות ובכללן גם של חברת הספנות הממשלתית הרומנית. שנים רבות היה סגן קונסול של רומניה ביפו ובתל־אביב, משתתף בהנהלת חברות העוסקות בעבודות הנמל בחיפה, חברת מחסני ערובה לעולה ועוד.

יצחק רוקח היה מן הראשונים שנתן יד ליסוד הנמל בתל־אביב בשנת 1936, כשנמל יפו נסגר בפני יהודים בגלל מאורעות־הדמים והשבתת הנמל על־ידי הערבים. במשך שנים רבות היה חבר ההנהלה של “אוצר מפעלי הים” בעלת הנמל בתל־אביב.