ד“ר חיים חיסין – רופא, עסקן, מחשובי ביל”ו, נולד בשנת 1865 במיר (פלך מינסק, רוסיה). גמר את האוניברסיטה בברן. הצטרף לתנועה המהפכנית הרוסית. ומאחרי פרעות 1881 – חובב ציון וחבר תנועת ביל“ו. מ־1882 בארץ־ישראל, עם עולי ביל”ו הראשונים. פועל חקלאי במקוה־ישראל ומן הפועלים בוני ראשון־לציון, ממיסרי גדרה וממתישביה. מ־1887 – בחו“ל (למד רפואה בשווייץ ושימש כרופא ברוסיה). מ־1905 – שוב בא”י, בא־כח הועד האודיסאי בא“י ורופא בתל־אביב ובסביבה. ממיסדי תל־אביב וחבר הועד כמה שנים (1909 – ראש הועד). פרסם מאמרים רבים בעתונות הרוסית־יהודית. ספרו “מיומן אחד הבילו”יים” תורגם לעברית. מת כ“ה אלול תרצ”ב בתל־אביב.

בין ששים החברים הראשונים, שהניחו את האבן הפנה ליסוד “העיר העברית הראשונה”, היה גם הד"ר חיים חיסין.

רבים הכירוהו כאחד מראשוני הבילו“יים, רבים העריכו אותו כרופא מצוין ונאמן, רבים ידעו אותו כבא־כחו הראשי של ועד חובבי ציון האודיסאי בארץ ישראל, אבל מעטים היודעים, שד”ר חיסין היה אחד מן “המנין” הראשון למיסדיה ובוניה של השכונה “אחוזת בית”, שצמחה וגדלה על גבעת החול בצפונה של יפו והיתה לעיר תרבותית, מסחרית ותעשיתית בעלת מאתים אלף תושבים, בערך, כיום.

זכורים חבלי הלידה של העיר העברית בשנות תרס“ו – תרס”ח: יחידים ובודדים היו אלה שהאמינו בהתגשמות חלומו של קומץ העקשנים אשר חלמו על הקמת פרבר עירוני מודרני מחוץ ליפו העתיקה. אנשי המעשה מבני הישוב הישן, וגם רבים מבני הישוב החדש לא האמינו בכחות המצומצמים של חבורת הלוחמים מבני העליה השניה. והד"ר חיסין, אם כי היה איש מעשה ובעל הבנה רחבה, ידע להעריך את החלוציות ואת מרץ ההעפלה והלך עם המעטים – עם קבוצת בעלי הדמיונות.

המשא והמתן בדבר קנית הקרקע ובחירת המקום לבנין נמשך זמן רב. תנאי רכישת הקרקע בימים ההם היו קשים ומסובכים, ודרושה היתה זהירות רבה שלא ליפול בפח של מוכרי הקרקעות והסרסורים. החוקים העותמניים הפריעו ועכבו את העבודה. היו מומנטים רעים ומרים, שהבריחו כמה וכמה חברים. אבל הד"ר חיסין היה מאלה שלא נרתעו לאחור ובפקחותו הגדולה ובמתינותו היה תמיד מוצא עצה ודרך והיה מעודד את האחרים. תמיד ידענו, שיש לנו ידיד נאמן, המסור בכל נפשו לגאולת הארץ ולפעולות קונסטרוקטיביות ליצירת עמדות חדשות בעיר ובכפר.

ד“ר חיסין לא היה בין הנואמים והדברנים הראשיים באספות הפומביות שתקן היה מטבעו ואוהב את המעשה; היה מקשיב בתשומת לב מרובה לדברי אחרים ותמיד ידע לתפוס את המציאות. עצותיו והצעותיו בדרך המעשה היו תמיד חשובות ורבות תושיה. השפעתו האישית היתה ניכרת בכל חוגי הישוב. בדעתו המיושבת והצלולה התחשבו מנהלי המוסדות: הבנקים, הקרן הקיימת לישראל, חברת הכשרת הישוב לארץ־ישראל, המשרד הארצישראלי ושאר המוסדות הישוביים. בכל מקום היה הד”ר חיסין יועץ נאמן ועסקן ישר ורצוי.

כאחד הראשונים שעמדו על יד עריסת החברה לבנין בתים “אחוזת בית” ושכונת תל־אביב מראשית יצירתן, אציין פה מומנטים אחדים הקשורים בשמו של הד"ר חיסין:

המתישבים הראשונים ראו בחזונם את תל־אביב כעיר גנים, שבאה לשמש פינת שקט לסוחרים, למורים, לפקידים ולשאר העמלים והעובדים היהודים מתושבי יפו. בשנה הראשונה להתחלת בנין תל־אביב, באחת האספות שנתקיימה באלול תרס“ט, עלתה על הפרק שאלת בנין חנויות בשכונה ועוררה ויכוחים רבים. בין המתוכחים היה גם הד”ר חיסין, שאמר בין שאר דבריו: “גם אני הייתי רוצה שיהיה לנו רובע שקט, אבל חפצתי שלא נשלול את חופש האנשים. חוקים היוצאים מן הכלל לא יוכלו להתקיים. אנו בונים רובע חפשי, ואסור לנו לחוקק חוקים כאלה, שישללו מן היחיד את החופש לעשות לו חנות לפרנסתו. בכלל כל אפוטרופסות היא מיותרת, ואין אנו רשאים לקבוע לנו חוקים, שהתושבים לא יוכלו לעמוד בהם. כיום יש לנו רופא אחד בשכונתנו ולא נוכל לאסור את ההתישבות של רופא שני. להפך, למה לא יתפתח המסחר אצלנו?”

ד"ר חיסין הבין בשכלו הבריא, שחוקי החיים חזקים מן החוקים המלאכותיים. הוא ראה, שאין להעמיד את תושבי תל־אביב בתנאים כאלה, שיצריכו אותם לבקש את לחמם ואת פרנסתם מחוץ לתחום המושב. הוא ראה עוד בימים ההם, שעתידה תל־אביב להתפתח לעיר חפשית ומודרנית, שתשמש מרכז חשוב למסחר ולתעשיה.

באספה שנתקיימה בכסלו תר“ע, התחבטנו בשאלת הבורות למי השופכין. וד”ר חיסין עמד בכל תוקף על דעתו, ששאלת הנקיון והסניטריה בשכונה החדשה היא אחת השאלות החיוניות ביותר בשביל הבראת המושב, ולשם כך דרוש שלא לקמץ בהוצאות הקשורות בבנין הבורות. הוא חקר ודרש, עיין הרבה בספרות המקצועית, התיעץ בנידון זה עם מומחים סניטריים, ועל יסוד כל זה הכניס הצעות חשובות להתקנת האינסטלציה הסניטרית ובנין הבורות לשופכין, המשמשים תעול מקומי בחצר כל בית. וד"ר חיסין לא הסתפק בזה שהכניס שיטה פחות או יותר מתאימה לבנין הבורות לשופכין, אלא עמד והציע לועד תל־אביב למנות ועדה סניטרית, שמתפקידה יהיה להשגיח על הנקיון ברחובות ובחצרות. הצעתו זו נתקבלה, והוא עצמו נבחר לחבר הועדה הזאת.

חברי הועדה היו מבקרים באופן קבוע בחצרות וברחובות, ולפעמים היו נכנסים לפני ולפנים לתוך הבתים וחדרי השמוש. התושבים היו פוגשים את חברי הועדה באהדה והיו מצייתים ברצון לפקודות ולהוראות שלהם. ועדה זו התקיימה בהנהלתו הישרה של הד“ר חיסין משנת תר”ע עד שנת תרע"ו, ובמשך כל הזמן לא השתמשה בקנסות ובעונשין, אלא השיגה תמיד על ידי הסברה שיטתית תוצאות חיוביות, והשכונה הצטיינה אז ביפיה ובנקיונה, ועשתה רושם טוב על כל מבקריה ואורחיה.

הד“ר חיסין דאג תמיד למקומות מתאימים בשביל הבנינים הצבוריים: כשעמדה על הפרק בשנות תרע”ב – תרע“ד בועד תל־אביב שאלת בחירת מגרש לבנין בית־כנסת, ורבים הציעו את המגרש הפנוי על ידי מכון המים בשדרות רוטשילד, שהיה פנוי אותה שעה, היה ד”ר חיסין היחידי שהתנגד להצעה זו. הוא פנה לנאספים בדברים אלה: “כולנו מתחרטים על שחסמנו את רחוב הרצל על ידי בנין הגמנסיה “הרצליה”, ונתחרט עוד יותר, אם נעמיד את בנין בית הכנסת בקרבת המים. ועל ידי כך נחסום גם את שדרות רוטשילד”. בין שאר דבריו הטעים ד"ר חיסין: “אם אנו רוצים שיבואו להתפלל לבית הכנסת, עלינו לבנותו במרכז ולא בקצה השכונה” (בימים ההם, נחשב מקום מכון המים בשדרות רוטשילד למקום רחוק בקצה השכונה).

הד“ר חיסין עמד עוד על מומנט חשוב אחד והדגיש, שעל פי חוקי הבריאות אין להקים בנין איזה שהוא על יד הבאר של מכון המים, וכדי שלא לסכן את בריאות התושבים במים המזוהמים, יש להרחיק את הבנינים מן הביוב לכל הפחות בשטח 50 מטר. ודעתו של ד”ר חיסין הכריעה.

בימי מלחמת העולם, בשנת תרע“ו, פרצו בארץ־ישראל מחלות מדבקות ומגפות (דיזנטריה, טיפוס הבהרות, חולירע) ומקרים אחדים קרו גם בתל־אביב. חבר הועד הד”ר חיסין קיבל עליו את התפקיד האחראי ואחז בכל מיני אמצעים של זהירות, כגון: הקמת בנין מיוחד למחלות מדבקות. חטוי ונקוי הרחובות והחצרות, כלוריזציה של מי השתיה, הרכבת זרק רפואי נגד המחלות המסוכנות ועוד ועוד. אמצעי זהירות אלה הצילו את תושבי תל־אביב מסכנת המגפות והמחלות המדבקות.

בשנים הראשונות לייסוד תל־אביב נתפרסמה השכונה הנקיה והיפה כמושב האמידים, ומכל ארץ־שראל ומושבותיה נהרו לתל־אביב המוני עניים וקבצנים המחזרים על הפתחים, והציפו את השכונה החדשה. מצב זה עורר דאגה רבה בלב התושבים. מבקשי הנדבות היו דופקים יום יום על הדלתות, מטרידים ומרגיזים את התושבים, וגם עלולים היו להפיץ כל מיני מחלות מדבקות. לשם תקון המצב נבחרה ועדת הצדקה, שמתפקידה היה להפסיק את הקבצנות. הד“ר חיסין קבל עליו ביחד עם עוד חברים אחדים, לארגן את פעולות ועדת הצדקה. ה”חכם" של התימנים השפיע על הקבצנים הפרופיסיונליים מעדת התימנים, ונמצאו עוד עסקנים בעלי השפעה, שהחתימו את כל העניים על התחייבות לא לחזר על הפתחים. תמורת זה היו העניים מקבלים תמיכה חדשית קבועה מקופת הצדקה בצורה מסודרת. תושבי תל־אביב היו תורמים את נדבתם הקצובה, בלי כל כפיה, חודש־חודש לקופת הצדקה, וכך נפסקה תנודות הקבצנים ברחובות ובבתים. ועדת הצדקה התקיימה להנאת כל התושבים עד פרוץ מלחמת העמים.

הד“ר חיסין היה חבר פעיל בועד תל־אביב בשנות תרס”ט – תרע"ו, ובמשך כל הזמן הזה ממלא כמה וכמה תפקידים חשובים בועדה לפתיחת בתי־מרקחת. בועדה לשפורים בבתי המלון ועוד, ובכל המוסדות תקן תקנות מסוימות לשם סדרים מודרניים.

הכרתי מקרוב את הד“ר חיסין משנת תרס”ו ועד יומו האחרון, ונפגשתי אתו בעבודה צבורית בכמה וכמה מוסדות, כגון: הועד המפקח של הגמנסיה העברית “הרצליה”, משפט השלום העברי, ועד הקהלה העברית, ועד תל־אביב, הועד להקלת המשבר בשנות המלחמה, הועדה הסניטרית ועוד. בכל מקום עבודתו היה הד"ר חיסין ישר וגלוי לב והיה מביע דעתו בלי משוא פנים, ומתוך כך רכש לו את האמון מצד כל מי שעבד במחיצתו. נסיונו הרב. בעניני הישוב, שכלו הבהיר ושקול דעתו העמוק לוו אותו על דרכו, הוא נתחבב על כל החוגים ועל כל הזרמים, שהכירו בו אדם ישר, בעל דעה צלולה ומעמיקה ובלתי משוחד מכל הבחינות.

במותו אבד לישוב העברי כולו ולתל־אביב בפרט אחד העסקנים המעולים, אחד הבונים והמיסדים הראשונים, סמל האידיאליות הטהורה והחלוציות הראשונה. תל־אביב כיבדה את זכרו וקבעה את שמו לאחד הרחובות הנאים והשקטים בסביבת רחובות הקרויים על שמות מיסדי תל־אביב – – –