נולד בר“ח ניסן תר”ל ביאנוב־פודלאסקי (פולין). חנוך: חדר, בית המדרש. תחילה – פנקסן, ואחרי כן מורה, ממיסדי בית הספר עברית בעברית. פירסם מאמרים בעתונים העברים שיצאו לאור ברוסיה (הראשונים ב“המליץ”), ארץ־ישראל ואמריקה, מותיקי העסקנים בגולה ובארץ, מ־1905 בארץ־ישראל. מששים הבונים הראשונים בתל-אביב.
על המורים והעסקנים המובהקים של תל־אביב נמנה ישראל־יהודה (יש"י) אדלר, אשר שימש שנים רבות בכתר הוראה וגם מן העסקנות לא הניח ידו. לא היתה כמעט שום פעולה צבורית חשובה אשר לא פגשתיו שם כעסקן פעיל.
נולד בעיר יאנוב־פודלאסקי, הסמוכה לפינסק. חנוכו העיקרי היה ב“חדר” ובבית המדרש, ובעודו עול־ימים נתגלתה בו הנטיה לעסקנות צבורית: יסד חברת “מלביש ערומים” שחבריה היו נערים ותלמידים וכו'. בהיותו כבן עשרים ושתים יסד באלכסנדרובסק (פלך יקטרינוסלב) – שבה עסק בהוראה – חברת “חובבי שפת עבר”, יסד ספריה עברית על יד בית הכנסת הגדול, שימש כסוכן להפצת ספרים ועתונים עברים שלא על מנת לקבל פרס ועוד. בהצטרפו לשורות חובבי־ציון, רכש חברים לתנועה זו ואסף לטובתה תרומות. במשך הזמן יסד גם חברת בעלי מלאכה לעזרה הדדית, חברת “גמילת חסד” ועוד. בימי שבתו בקרינקי (מחוז ביאליסטוק) המשיך לעסוק פה בהוראה ובעבודה ציונית מעשית. הפיץ שקלים בעיר ובסביבה, מכר מניות אוצר התישבות היהודים, יסד ספריה, פתח שעורי ערב לעם והפיץ ספרות ציונית ועברית. והכל בתורת התנדבות.
בעברו אחרי כן לעיירה דוד־הורודוק (מחוז פינסק), הנהיג בה לראשונה את השיטה “עברית בעברית”.
רבים מהפדגוגים העברים התנגדו לשיטה זו, והתיחסו אליה באי־אימון גמור. אולם אדלר לא נרתע לאחור והמשיך לפעול הרבה מאד בכוון זה.
המורים והפדגוגים י. יחיאלי בניקוליוב, ח. א. זוטא ביקטרינוסלב, א. פפר בחרסון וי. אדלר בהומל – היו ממיסדי בית הספר העברי, שבו התאזרחה השיטה עברית בעברית, אשר שימשה דוגמה לרבים.
בתר"ס השתתף אדלר באספת מורי בתי הספר העבריים ברוסיה, שכונסה מטעם חברי “מפיצי השכלה” בפטרבורג. באותו קיץ היה גם ציר בכנסית הציונים הרוסים במינסק. היה גם ממיסדי אגודת המורים ברוסיה, וזמן ממושך, עד צאתו לארץ־ישראל, עמד בראש לשכת מודיעין למורים ודורשיהם.
בראשית תרס"ה עלה לארץ־ישראל. כאן עבד תחילה כמנהל בבית הספר ברחובות, וגם נבחר כחבר למרכז המורים בארץ־ישראל.
פגשתיו ראשונה באחד מימי תמוז תרס"ו ברחובות. נפגשתי אתו בשטחים צבוריים שונים וגם באספות הראשונות של חברי “אחוזת־בית”, שבהן טופח החלום על הקמת פרבר גנים מודרני בסביבת יפו.
היינו בין הבונים את הבתים הראשונים: אדלר בקצה רחוב אחד־העם, וכותב הטורים האלה בקצה הרחוב יהודה־הלוי.
נזכר אני באפיזודה אחת שאירעה באחד מלילות שבט תר“ע: בשנה הראשונה לבנין תל־אביב סודרה שמירה מעורבת של יהודים וערבים בצותא חדא. בראש השומרים היה ערבי מארוקני, שהיה מפורסם ב”עברו" הגדול. הלה היה מעונין להגדיל את מספר השומרים הערבים ששילמו לו “שכר טירחה” נוסף על משכורתו הקבועה. לשם כך היה מארגן בלילות חושך התקפות־פתאום על השכונה מצד ערבים מארוקנים ובידואים מזוינים. כדורי היריות היו פוגעים בראש וראשונה בבתים הקיצוניים שבשכונה. לאחר התקפה גדולה אחת של החמסנים, שנעשתה כבר להרגל, נקראה אספה כללית דחופה בכ“ט שבט תר”ע לשם דיון בעניין השמירה המעולה. באותה אספה סיפר אדלר, כי בצאתו במוצאי שבת למגדל־המים בשדרות רוטשילד לראות מה עושים שם השומרים הערבים – הזהירו ראש השומרים “שהלילה יבואו גנבים”, אדלר לא האמין בכך, אבל באותו לילה אחרי חצות שמע יריות על יד ביתו וגם אל ביתו סמוך למטתו נקלעה יריה. וכך נתגלתה הסבה האמתית של ההתקפות בלילות. ובזכותו של אדלר בוטלה השמירה המעורבת. ומאז הועמדו שומרים יהודים בלבד, אשר שמרו בלילות יחד עם תושבי השכונה שהתחלפו לפי התור. ושום דבר לא קרה עוד – – –
עוד בראשית תרס"ח (לאחר שבתו במושבה רחובות שלש שנים) הוזמן אדלר כמורה לבית הספר לבנות ביפו, מיסודו של ועד חובבי ציון מאודיסה, ועבד בו שנים רבות.
באותו זמן לקח חלק פעיל בייסודה של אגודת “חובבי הבמה העברית” ביפו.
מתוך פעולותיו הרבות אציין אחדות: אדלר היה אחד ממיסדי הוצאת ספרים “לעם”. יחד עם חברו ש. ברכוז יסד בימי המלחמה הקודמת הוצאה פרטית של חוברות לילדים ולנערים בשם “ספריה קטנה”. כן השתתף עם המורים מ. אזרחי. פ. אברבוך, ד"ר נ. טורוב וי. יחיאלי בחבור ספרי למוד “ספרנו”, שיצאו במהדורות רבות, והיו לספר הלמוד העיקרי ללשון העברית בבתי הספר בארץ. כן השתתף באופן פעיל בירחון למורים “החנוך”, בירחון לנוער “מולדת”, וכן בהוצאת ספרי למוד לבתי הספר “קוהלת”.
אחרי גירוש תושבי תל־אביב ויפו – בניסן תרע"ז – נבחר לראש המורים הגולים וטרח הרבה לסדרם במושבות שונות. לשם כך יסדו בית ספר זמני לגולי תל־אביב ויפו גם בכפר־סבא, שבה התרכזו מאות מילדי הגולים.
בראשית תרע"ט עבר לטבריה ויסד שם מטעם הנהלת החנוך בארץ־ישראל כמה בתי ספר וניהלם שנתיים וחצי. בימי שבתו בטבריה יסד שם את משפט השלום העברי ועמד בראשו, כן היה פעיל בועדי העזרה, בועד הקהלה ובועד המחוזי שנמנה על מיסדיהם, ובאותו זמן ערך את עתון התאחדות האכרים “בגליל” והשתתף גם בהוצאת המאסף “הגליל”.
באמצע תר“פ שב לתל־אביב והיה למנהל בית הספר לבנות ב', ובאותה שנה נבחר גם ליו”ר ועד הקהלה של תל־אביב ויפו.
היה גם ממיסדי רמת־גן, הסמוכה לתל־אביב. בתרפ“ג נהל בזכרון־יעקב את בתי הספר של המושבה ובנותיה. כחמש שנים (תרפ“ד – תרפ”ח) עשה בארצות הברית של אמריקה, וגם עסק הרבה בעניני חנוך ותרבות: שימש כמורה בבית הספר הלאומי וגם בבית המדרש למורים “תרבות” והרצה בידיעת ארץ־ישראל. שלש שנים הורה בבית המדרש למורים בבוסטון, ערך את ספרי השנה של תלמידי בית המדרש, סייע בהוצאת כמה ספרים והיה חבר פעיל באגודת המורים ולקח חלק רב בהסתדרות העברית באמריקה, נאם והרצה בערים שונות. בתרפ”ט חזר לניו־יורק ועבד בישיבת “עץ־החיים” והיה מנהל בבית המדרש למורים “תרבות” וחיבר שני ספרי לימוד, השתתף בכתבי עת וכו'.
בסוף תרפ"ט חזר לארץ, ומאז ועד היום מוקדשים כל זמנו ומרצו לעבודה צבורית מגוונת, בועד הארצי לקרן היסוד, במשפט השלום העברי המחוזי, בלשכת בני ברית “שער ציון” ועוד ועוד.
במלאת לו שבעים שנה הכריז על מסירת סִפריתו הפרטית העשירה לצבור. זוהי מתנה רבת־ערך לעיר אשר בה ישב שנים רבות והשתתף בבנינה – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.