רקע
זאב ז'בוטינסקי
לקדמי־כהן

 

וואַל, אַרדאֶש 1 23/7/1939    🔗

עמית וידיד יקר,

קראתי את מכתבך במלוא תשומת־הלב שראויה להינתן לרעיון החשוב שהצעת בו, הן בשמך הן בשמו של מר מארקוביצי־קליז’א2. גם בעיני אין ספק, שתורכיה החדשה, לאחר שהשלימה את מפעל הקימום הפנימי, תנסה בקרוב להחזיר לעצמה (כמובן, בצורות אחרות וטובות יותר) את תפקידה המסורתי והטבעי כמרכז של הקרנה מדינית כלפי עמי קדמת אסיה. מכאן ואילך, ברור שאין לדבר על כוח־השפעה בעל בסיס דתי, אלא בעיקר על השפעה, שמקורה ביתרון־מעלתה התרבותי של תורכיה, בפרסטיז’ה הצבאית שלה ובבגרותה המדינית והחברתית.

מצד אחר, דומה שמצרים (אשר התקדמה אף היא במידה ניכרת בדרך המודרניזציה בעשרות־השנים האחרונות) שואפת לתפקיד מקביל במה שנוגע לחצי־האי ערב.

הנני שותף לדעה שהובעה כה היטב במכתבך, לאמור: שתי מגמות אלו אין לראותן כלל כבלתי־ניתנות להשלים ביניהן, ויש לקדמן בברכה כערובה רבת־חשיבות להתנערותו של חלק זה כולו של כדור־הארץ.

מצד אחר, דעתי כדעתכם, שבלי תרומת הגורם היהודי תהא תמונה זו לקויה בחסר ומאמץ זה יהא נדון לכשלון; ואילו אמנה שתקשר את שתי המעצמות המוסלמיות עם המדינה היהודית של ארץ־ישראל (ולה מקור יניקה בכוחות הרוחניים והחומריים של תפוצתנו העצומה), יהיו לה, להפך, כל הסיכויים להבטיח לעצמה, תוך שיתוף־פעולה הרמוני ביניהן, השפעה מכרעת בהתפתחותו של המזרח הקרוב.

הנה כי הן, אנו תמימי דעים, שאמנה כזו תוכל לקום בלי לפגוע בשום אינטרס חיוני של הדמוקרטיות המערביות הגדולות או של האוכלוסים הערביים; גם לא תהא בכך פגיעה במעמדה של לבנון, אותו מעמד sui generis3 אשר לכולנו ענין בו.

הריני כותב, כמובן, בשמי הפרטי, ואחריות הדברים עלי בלבד; אולם דומני שרעיונות אלו, ביחוד ההרגשה התורכופילית והחפץ לראות את תורכיה בראש חבל־ארץ זה של אסיה, אשר היא מרכזו הטבעי, כפר פשטו במידה רבה בחוגים היהודיים.

ברכות לבביות

ז. ז’בוטינסקי


 

3/9/1939    🔗

ידידי,

ברוך בואך; וישמרך האל, בביתך, או בקסרקיטון או בחזית.

אם אתה נמצא בפאריס, אבקשך להקשיב בתשומת־לב יתרה לדברים אשר הלפרן עומד להרצות לפניך. זוהי תכנית בעלת חשיבות יתרה; ואם תתגשם, אעמוד על כך – גם לפניך וגם לפני השלטונות, שתשתתף בה בפועל.

ברכותי מקרב לב לכל משפחתך

ז. ז’בוטינסקי





  1. קייטנה בצרפת  ↩

  2. Marcovici־Cléja, איש־עסקים בפאריס.  ↩

  3. מיוחד במינו  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47335 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19875 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!