מָאתַיִם וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר מִכְתָּבִים לִבְנֵי הַנְּעוּרִים

וּלְכָל אִישׁ הֶחָפֵץ לִמְשֹׁךְ בְּשֵׁבֶט סֹפֵר בְּשְׂפַת עֵבֶר.

 

חלק ראשון    🔗

 

א    🔗

רֵעִי יַקִּירִי! אוֹדְךָ עַל עֲצָתְךָ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר

רַב טוּב צָפוּן בָּהּ לִי וּלְבֵיתִי, אַךְ צַר לִי מְאֹד כִּי לֹא אוּכַל

לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי אֶל מְחוֹז-חֶפְצִי מֵאֶפֶס כָּסֶף, לָכֵן יִגְדַּל

נַא חַסְדְּךָ עָלַי וְהַלְוֵה אוֹתִי חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, אֲשֶׁר אֲקַוֶּה

כִּי תִמְצָא יָדִי לַהֲשִׁיבָם לְךָ תֵּכֶּף בְּבוֹאִי אֶל הַמְּנוּחָה.

תִּקְוָתִי חֲזָקָה כִּי לֹא תִמְנַע טוּבְךָ מִמֶּנִי וְיָדַעְתִּי כִּי

אַתָּה בָּנִיתָ לִי בַּיִת וְכוֹנַנְתָּ לִי מַעֲמָד. – לִתְשׁוּבָתְךָ

יְחַכֶּה בְעֵינַיִם כָּלוֹת אֹהַבְךָ…

 

ב    🔗

רֵעִי הַנִּכְבָּד! קַבֵּל בְּמִכְתָּבִי זֶה אֶת-מִכְסַת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵאִתִּי. בְּבוֹאֲךָ אֶל הָעִיר N, תָּסוּר אֶל בֵּית אָחִי הַבָּנוּי בְּטַבּוּר הָעִיר עַל-יַד

הַגֶּשֶׁר הַיָשָׁן וְתַרְאֵהוּ אֶת-מִכְתָּבִי וּתְבַקְּשֵׁהוּ בִשְׁמִי

לָתֵת לְךָ מַהְלְכִים בֵּין רֵעָיו וּמְיֻדָּעָיו אֲשֶׁר רֻבָּם בַּעֲלֵי

מִסְחָר וּבַעֲלֵי הוֹן, וְלִבִּי אֹמֵר לִי כִּי תִמְצָא נְתִיבָתְךָ עַל

נְקַלָּה, כִּי לֹא רַבּוּ שָׁם בַּעֲלֵי כִשְׁרוֹן כָּמוֹךָ; וְהָיָה

כַּאֲשֶׁר יַרְחִיב לְךָ ה' וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶת-כַּסְפִּי לְאָחִי וְהוּא

יַמְצִיאֶנּוּ לְיָדִי. לֵךְ לְשָׁלוֹם וה' יַצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ! –

יְדִידְךָ וְאוֹהַבְךָ…

 

ג    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! לֹא אַכְבִּיר אֵלֶיךָ

דִּבְרֵי תוֹדָה וּתְהִלָּה עַל-חֲסָדֶיךָ הַטּוֹבִים, כִּי בָאֵלֶּה לֹא

חָפַצְתָּ, רַק אַשְׁמִיעֲךָ בְּקֹצֶר מִלִּים כִּי בַשָּׁבוּעַ הַזֶּה

בָּאתִי בְשָׁלוֹם אֶל מְחוֹז חֶפְצִי, סַרְתִּי אֶל בֵּית אָחִיךָ

הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר קִדֵּם פָּנַי בּאַהֲבָה וְכָבוֹד, וְעוֹד בַּיּוֹם

הַהוּא הִתְכַּבַּדְתִּי לְהֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי רַבִּים מֵאֹהֲבָיו אֲשֶׁר

נָתְנוּ לִי מַהְלְכִים בְּבֵית הַסּוֹחֵר הֶעָשִׁיר א. תֵּכֶּף בְּיוֹם

בּוֹאִי הָעִירָה. זֶה שְׁנֵי יָמִים אֲנִי עוֹבֵד בְּבֵית מַרְכֻּלְתּוֹ

וּמַה יִשְׂמַח לִבִּי לְהוֹדִיעֲךָ כִּי לְאֹרֶךְ יָמִים אֶעֱמֹד עַל

מִשְׁמַרְתִּי! כֵּן הִגִּיד לִי אֲדֹנִי אַחֲרֵי הִתְבּוֹנְנוֹ אֶל

פָּעֳלִי בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. הֲיֵה בְשָׁלוֹם וְקַבֵּל תּוֹדָה מֵאֵת

אֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ…

 

ד    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! קְרָאתִיךָ בַצַּר לִי וְאַתָּה לֹא

עֲנִיתָנִי, לֹא הֶאֱמַנְתִּי כִּי לֹא תַאֲזִין קוֹלִי, בְּדַעְתִּי כִּי

לֵב רַגָּשׁ וְרוּחַ נְדִיבָה חֲנָנְךָ ה', אַךְ בְּסַפֶּר לִי הַיּוֹם

עֹבֵר אֹרַח אֶת הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרְךָ הֲבִינוֹתִי סִבַּת דּוּמִיָּתְךָ

וּמִקֶּרֶב וְלֵב עָמֹק אָנוּד לְצָרַת נַפְשֶךָ. אָנָּא הוֹדִיעֵנִי עַד

מְהֵרָה הֲיֵשׁ לְךָ תִקְוָה לִמְצֹא אֶת-הַגַּנָּבִים אֲשֶׁר נִצְּלוּ

אֶת-בֵּיתְך וְאִם צָלַח בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים לְהַצִּיל דְּבַר-מָה מִפִּי

הֶחָשׁוּד אֲשֶׁר שַׂמְתָּ עָלָיו מִשְׁמָר. גַּם בְּעִיר מוֹשָׁבִי

כָּבְדָה יַד שֹׁדְדֵי לַיִל עָלֵינוּ, וְאֶמֶשׁ הֵרִיקוּ אֶת-אוֹצַר

הַגְּבִיר ב. וַיַּשְׁאִירוּ בְּבֵיתוֹ שָׁמָּה, וּבְשׁוּבוֹ בַּחֲצִי

הַלַּיְלָה מֵהַתִּיאַטְרוֹן אֲחָזַתְהוּ רְעָדָה בִּרְאוֹתוֹ כִּי מְחִיר

תַּעֲנוּגוֹ עוֹלֶה עַד חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שֶׁקֶל כֶּסֶף בִּשְׁטָרוֹת

וּבַחֲפָצִים יְקָרִים, אַךְ בִּמְקוֹם הָעֹשֶר שָׁם הָאֹשֶׁר: הַיּוֹם

בַּבֹּקֶר צָלַח בְּיַד הַשֹׁטְרִים לְגַלּוֹת עִקְּבוֹת הַגַּנָּבִים

וּבְלִי שָׂפֶק יִמָּצֵא גַם הַכֶּסֶף הַגָּנוּב וְיוּשַׁב לִידֵי

בְעָלָיו. מִי יִתֵּן וְהָיָה גַם גֹּרָל גֹּנְבֵי כַסְפְּךָ כְּמוֹהֶם. –

אֲחַכֶּה לִתְשׁוּבָתְךָ בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם…

 

ה    🔗

יְדִידִי יַקִּירִי! יִשְׂמַח לִבִּי לְהוֹדִיעֲךָ כִּי נִמְצְאוּ הַגַּנָּבִים בַּכְּפָר N הַקָּרֹב לְעִיר

מוֹשָׁבִי. שָׁמָּה הִסְתַּתְּרוּ בְּבֵית אַחַד הָאִכָּרִים אֲשֶׁר לָקַח

חֵלֶק בְּמִשְׁלַח יָדָם, אַךְ נִבְעוּ מַצְפֻּנֵיהֶם, כִּי אַחַד

הַשֹּׁמְרִים הַסּוֹבְבִים בִּקְצֵה הָעִיר רָאָה בְּרֹאשׁ אָשְּמֹרֶת

הַבֹּקֶר שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נוֹסְעִים בְּעֶגְלַת אִכָּר הַכְּפָרָה,

וַיַּכֵּר כְּרֶגַע אֶת-אֶחָד מֵהֶם אֲשֶׁר כְּבָר עָמַד שָׁלֹש פְּעָמִים

בַּמִּשְׁפָּט עַל-דְּבַר גְּנֵבָה וּגְזֵלָה וַיְמַהֵר לִדְלֹק אַחֲרֵיהֶם

בְּלִוְיַת חֲמִשָּׁה שֹׁטְרִים וַיַּדְבִּיקֵם בְּבֵית הָאִכָּר אֲשֶׁר

כִּחֵשׁ וַיֹּאמָר כִּי הֵם קְרוּאָיו הַהֹלְכִים לְתֻמָּם לָחֹג עִמּוֹ

אֶת-יוֹם הֻלַּדְתּוֹ, אַךְ כַּסְפִּי וַחֲפָצַי אֲשֶׁר נִמְצְאוּ

בִכְלֵיהֶם וּבִכְלֵי הָאִכָּר, עָנוּ כַחְשׁוֹ בְּפָנָיו, וְעוֹד בַּיּוֹם

הַהוּא הוּבְאוּ כֻלָּם אֶל בֵּית הַבּוֹר וּמִכַּסְפִּי לֹא נִפְקַד

מְאוּמָה. הוֹדִיעֵנִי כַּמָּה כֶסֶף דָּרוּשׁ לְךָ לְמִסְחָרְךׂ הֶחָדָשׁ,

וְאִם לֹא תִגְדַּל מִכְסָתוֹ מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת רו"כ – הִנְנִי נָכוֹן

לַעֲמֹד לְךָ בִּשְׁעַת דָּחֳקֶךָ. יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ…

 

ו    🔗

רֵעִי כְּאָח לִי! אִם תֹּאמַר לִבְטֹחַ בְּצִדְקַת א.

כִּי יוֹצִיאֲךָ לַמֶּרְחָב – אֵין עוֹד אֻמְלָל כָּמוֹךָ! יוֹדֵעַ אֲנִי

אֶת-הָאִישׁ הַנִּבְזֶה הַהוּא וְאֶת שִׂיחוֹ. הוּא יַבְטִיחֲךָ לָבֹא

לְמַעַנְךָ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם וְלַעֲבֹד כָּל עֲבוֹדָה קָשָׁה וּבְסֵתֶר

לְבָבוֹ יַחֲרֹש עָלֶיךָ רָעָה לְהַצְמִיתְךָ וְלָתֵת טוּבְךָ בְּיַד אִישׁ

מַצּוּתֶךָ. אֲנִי כְבָר תִּכַּנְתִּי דַרְכּוֹ בִּהְיוֹת לִי דָבָר אֵלָיו

בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, עֵת הִתְעַשַּׂקְתִּי עִם שֻׁתָּפִי הָאַכְזָר ב.,

וּרְאֵה זֶה מָצָאתִי בוֹ: בְּעֵת אֲשֶׁר יָרִיחַ רֵיחַ כֶּסֶף

בְּאַמְתַּחְתְּךָ, יְדַבֵּר אֵלֶיךׂ חֲלָקוֹת, יָשִּׂים קְטוֹרָה

בְאַפְּךָ וְיַבְטִיחֲךָ לְהַעְתִּיק צוּר מִמְּקוֹמוֹ, אוּלָם כַּאֲשֶׁר

יֵדַע עִם לְבָבוֹ כִּי כְבָר מִלֵּאתָ שִׂפְקוֹ וְיָפוּן אִם תּוֹסִיף

לִפְתֹּחַ לוֹ אֶת-אוֹצָרֶךָ, אוֹ אָז יֵהָפֵךְ בְּךָ וְנָתַן יַד

בַּסֵּתֶר לְאִישׁ רִיבְךָ – וּמִשְׁפָּטְךָ יֵצֵא מְעֻקָּל. לָכֵן

אַזְהִירְךָ מִמֶּנּוּ פֶּן תִּכָּשֵׁל בְּרָעָה, וְעוֹד יֵשׁ לְךָ מוֹעֵד

לִבְחׂר אַחֵר תַּחְתָּיו, אוּלָם אִם לֹא תִשְׁמַע לְקוֹלִי תִּנָּחֵם

בָּאַחֲרוֹנָה וְהוֹעֵל לֹא תוּכָל. – יְדִידְךָ מוֹקִירְךָ וּמְכַבֶּדְךָ

 

ז    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! אוֹדְךָ בְּיֹשֶר לֵבָב עַל-עֲצָתְךָ

הַטּוֹבָה. עַיִן בְּעַיִן אֲנִי רֹאֶה כִּי אֲהַבְתַּנִי מֵישָׁרִים,

וּמַה-יָּקָר לִי אֹהֵב נֶאֱמָן כָּמוֹךָ לְעִתּוֹת בַּצָּרָה! אֲבָל הָבָה

לִי עֵצָה וְעֶזְרָה מָה אֶעֱשֶׂה לְרַוְחָתִי, כִּי כְאִישׁ אֹׁבַד עֵצוֹת

הִנְנִי הַיּוֹם וְלֹא אֵדַע בְּיַד מִי אַפְקִיד אֶת-דְּבַר הַמִּשְׁפָּט

אֲשֶׁר חַיַּי וְאָשְׁרִי תְּלֻאִים בּוֹ, כִּי נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת

בְּרֶשַֹע לְבַעַל מִשְׁפָּטִי, וּאֵין כָּמֹהוּ בַּנוֹכְלִים אִישׁ

מְזִמּוֹת וּמְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ, וְעַל-כֵּן אָנוּשׁ כְּאֵבִי, כִּי

יָרֵאתִי פֶּן יְעַוֵּר בְּשֹׁחַד עֵינֵי מְלִיצִי וְיֵהָפֵךְ

מַגִּיד-יָשְׁרִי לִי לְרֹעֵץ. אָמְנָם יֵשׁ וָיֵשׁ בְּעִיר מוֹשָׁבִי

יִשְׁרֵי-לֵב אֲשֶׁר לֹא יִמְכְּרוּ אֵמֻן רוּחָם בְּכֶסֶף נִמְאָס, אֲבָל

יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת בַּעַל-דִּינִי כִּי לוֹ עֵצָה וּמְזִמָּה לָשִׂים גַּם

מָתוֹק לְמָר… זֹאת אֶזְכְּרָה וְאִבָּהֵל, וְעַל-כֵּן אֶשְׁאָלְךָ,

יְדִידִי, וְהוֹדִיעֵנִי אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמְךָ אִישׁ כִּלְבָבִי אֲשֶׁר

בּוֹ אֶבְטַח וְלֹא אֵבוֹשׁ מִשִּׁבְרִי. אִם תִּמְצָא לִי אִישׁ כָּזֶה

הִנְנִי נָכוֹן לְגָמְלֵהוּ כְצִדְקוֹ, וְאַתָּה מַהֵר וַעֲנֵנִי, כִּי

הַזְמַן קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. – אֹהַבְךָ בְכָל-לֵב…

 

ח    🔗

לְרֵעִי הַיָּקָר שָׁלוֹם וּבְרָכָה! בַּמָּה אִכַּף לְךָ

יְדִידִי עַל-כָּל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר הִפְלֵאתָ לַעֲשׂוֹת עִמִּי

בַּצַּר לִי וּבַמָּה אֲקַדֵּם אֶת-פָּנֶיךָ עלַ-כָּל תַּגְמוּלַיךָ

הַטּוֹבִים עָלַי עַד הַיּוֹם! קָצְרָה לְשׁוֹנִי לְבָרֵך אֶת-שִׁמְךָ אַף

עַל-אֶחָד מֵאֶלֶף הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הִגְדַּלְתָּ עָלַי

בְּנוּדִי בְעִירְךָ וְתִקְוָתִי לִמְצֹא אָרְחוֹת חַיִּים הָיְתָה

לְמַפַּח נָפֶשׁ, וְאַתָּה כְּאַח לְצָרָה נוֹלַדְתָּ לִי וּכְמַלְאָךְ

מוֹשִׁיעַ קַמְתָּ לְעֶזְרָתִי וָתַּרְאֵנִי לָדַעַת כִּי יֶשְׁנָם

מַלְאֲכֵי מָרוֹם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי כִּכְרוּב סוֹכֵךְ פָּרַשְׂתָּ

עָלַי כְּנָפֶיךָ וַתְּסוֹכֵךְ עָלַי מִכָּל צָרָה וְאָסוֹן אֲשֶׁר

פִּלְסוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם וְיָדִי קָצְרָה מֵהִלָּחֵם בָּם. קִנְצֵי

לְמִלִּין, אֲנִי אֲבָרְכָה שִׁמְךָ לָנֶצַח וַאֲסַפֵּר לַכֹּל כִּי אַתָּה

פָדִיתָ אֶת-נַפְשִׁי מִיַּד שְֹאֹל, וְעַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן לֹא

יִשָּׁכְחוּ חֲסָדֶיךָ מִפִּי וּמִפִּי כָל-בְּנֵי בֵיתִי. יְדִידְךָ

וְאֹהַבְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן…

 

ט    🔗

רֵעִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! קָטֹנְתִּי

מִכָּל-הַתּוֹדוֹת וְהַתְּהִלּוֹת אֲשֶׁר פִּזַּרְתָּ לִי מְלֹא חָפְנַיִם

בְּמִכְתָּבְךָ אֲשֶׁר רוּחַ הַשִּׁיר נוֹסְסָה בּוֹ. הִגְדַּלְתָּ בְּמוֹ

פִיךָ עַל-חֲסָדַי, וּמֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלִי

וְתַשְׁוֵנִי לְמַלְאַךְ אֱלֹהִים? בֶּן-אָדָם אָנֹכִי, וּכְאָדָם

מֳלֵּאתִי חוֹבָתִי לְרֵעִי לַעֲמֹד לוֹ בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ וְלִבִּי לֹא

יְסִיתֵנִי בְשֶׂפֶק כִּי רַבּוּ גוֹמְלֵי חֶסֶד כָּמוֹנִי בְּכָל-עִיר

וּבְכָל-מָקוֹם, כִּי לוּלֵא זֹאת כְּבָר נֶהֶפְכָה תֵבֵל לְתֹהוּ וָבֹהוּ

מֵרָעַת יֹשְבֵי בָהּ, וּמָה הֵנָּה כּׂל-הַתּוֹדוֹת וְהַתְּהִלּוֹת אֲשֶׁר

פִּזַּרְתָֹ לִי? הוֹדִיעֵנִי נָא מַה-שְׁלוֹמְךָ וּמָה אֱלֹהֳים עֹשֶׂה

עִמְּךָ, כִּי לִדְבָרֶיךָ יְחַכֶּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם אֹהַבְָ

הַנֶּאֱמָן בִּבְרִיתְךָ…

יַקִּירִי! עָבַר קָצִיר, כָּלָה קָיִץ וְאָנֹכִי לֹא

נוֹשָׁעְתִּי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לִי לִפְנֵי שְׁלֹשָה יְרָחִים כִּי

בְּעוֹד שְׁבֻעַיִם יָמִים תִּתֶּן לִי מַהְלְכִים בְּבֵית N אֲשֶׁר שְֹאֵרְךָ הוּא וְלֹא אוֹסִיף לְדַאֲבָה עוֹד. חָלִילָה

לִי מֵהָרְבּוֹת כַּעְשִׂי עִמְּךָ עַל-שָׁכְחֲךָ אוֹתִי, כִּי בַיָּמִים

הָאֵלָּה יִשְׂמַח אִישׁ אִם לֹא יֻכֶּה בְּבֵית מְאַהֲבָיו וְאֵיךְ

יַרְעִים פָּנִים לְרֵעֵהוּ אִם לֹא גְּמָלָהוּ טוֹב? אֲבָל אֲנִי שַׁתִּי

תִקְוָתִי בְּךָ, וּבְכֵן יָשַׁבְתִּי וְחִכִּיתִי, קִוִּיתִי

לִישׁוּעָתְךָ עַד כִּי רֻשַּׁשְׁתִּי מְאֹד וְעַתָּה הִנְנִי בְרָעָתִי

וְאֵין מַצִּיל. הָבָה לִּי עֵצָה מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה, אַךְ אַל תַּרְבֶּה

לָתֵת תִּקְוֹת נְעִימוֹת בְּלִבִּי, כִּי כְבָר אֲכָלוּהוּ הַיֵּאוּשׁ

וְהַשֶּׂפֶק בְּאַהֲבַת רֵעִים…

רֵעֲךָ…

 

יא    🔗

שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי הַנִּכְבָּד! אָמְנָה חָטָאתִי! אֲבָל

דַּע כִּי יוֹתֵר מִשֶּׁהָעֵגֶל רוֹצֶה לִינַק פָּרָה רוֹצָה לְהֵינִיק,

וְאִם רֹאֶה אַתָּה כִּי לֹא קָרוּךָ דְּבָרַי, אוֹת הוּא לְךָ כִּי אֵין

חָלָב בִּשְׁדֵי הַפָּרָה, וּבָעֵת שָׁהַשָּׁדַיִם צֹמְקִים לֹא יוֹשִיעַ

כָּל רָצוֹן וָחֵפֶץ! בְּכָל-כֹּחִי הִתְאַמַּצְתִּי לְחַלֶּצְךָ מִצָּרָה

וָעֹנִי, שְׁאַל אֶת-יְדִידֵנוּ נ. וְיַגֵּדְךָ כִּי כָל-עָמָל לֹא

הֱנִיאַנִי מִבַּקֵּשׁ לְךָ עֲבוֹדָה וּמִשְׂרָה, פַּעַם דִּבַּרְתִּי

עַל-אֹדוֹתֶיךָ עִם הַסּוֹחֵר ד., פַּעַם הָלַכְתִּי אֶל ה. וְלֹא אַחַת

וּשְׁתַּיִם כַּתּוֹתִי אֶת-רַגְלַי כָּל-הַיּוֹם וָאֵלֵך מִבַּיִת לְבַיִת

אוּלַי יִצְלַח בְּיָדִי לְכוֹנֵן לְךָ מַעֲמָד, אֲבָל כָּל-עֲמָלִי

וְטָרְחִי עָלוּ בַתֹהוּ, כִּי כֻלָּם הֵשִׁיבוּ פָנַי לְרֶגֶל צוֹק

הָעִתִּים בְּמַחֲנֶה הַסֹּחֲרִים. כָּל זֹאת

עָשִׂיתִי וְלֹא הִגַּדְתִּי לְךָ דָּבָר, כִּי אֵין דַּרְכִּי מֵעוֹדִי

לְהִתְהַלֵּל בְּמַעֲשַׂי, וְהִנֵּה עַתָּה פָּקַדְתָּ עָלַי עֲוֹן בֶּגֶד

בְּאַהֲבַת רֵעִים וְלֹא הֲשֵׁבוֹתָ אֶל לִבְּךָ לֵאמֹר: אוּלַי לֹא מֵרֹעַ

לֵב כִּי אִם מֵאִי-יְכֹלֶת, לֹא מִלֵּאתִי דְבָרַי עַד הַיּוֹם. אֲקַוֶּה

כִּי דְבָרַי אֵלֶּה דַּיָּם לְהָשִׁיב אַפְּךָ מִמֶּנִּי, וְעַתָּה הוֹאֶל

נָא לְקַבֵּל מִיָדִי עֶשְׂרִים כֶּסֶף, וְכַאֲשֶׁר יִיטַב לְךָ תְּשִׁיבֵם

לְיָדִי אוֹ לְיַד הָאִישׁ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. – אֹהַבְךָ הַדֹּאֵג לְךָ

בְּלֵב נֶאֱמָן…

 

יב    🔗

יְדִידִי הַנִכְבָּד! לֹא שָׁמַרְתָּ, רֵעִי, אֶת

הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתְּךָ אַף כִּי אָמַרְתָּ לִי כִּי

תִשְׁמְרֵהוּ כְּאִישׁוֹן בַּת-עָיִן, כִּי נִשְׁחַת מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת

וְאֵין מְתֹם בְּגַלְגִּלָּיו מִבַּיִת וּבְמִכְסֵהוּ מִחוּץ כְּאִלוּ

שֻׁלְּחָה בוֹ יָד בִּצְדִיָּה לְחַבְּלֵהוּ חֶבֶל נִמְרָץ, וַאֲנִי לֹא

אֵדַע אֵיךְ אֶשָּׂא עַתָּה פָנַי אֶל רֵעִי N אַחֲרֵי הִשָּׁחֵת כְּלִי-חֶמְדָּתוֹ בְּיָדִי, כִּי יָקָר לוֹ

מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת מִכָּל הוֹן וּכְבָבַת-עֵינוֹ שְׁמָרָהוּ תָמִיד, כִּי

יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה הוּא לוֹ מֵאֵת אָבִיו אֲשֶׁר נִקְטַף בְּלֹא יוֹמוֹ.

לוּא אָבְדוּ אֶלֶף כֶּסֶף מִכִּיסִי כִּי אָז לֹא דָאַב עֲלֵיהֶם לִבִּי

כְּעַל אָבְדַן כְּלִי יָקָר זֶה אֲשֶׁר קָצְרָה יָדִי מֵהָשִׁיב לְרֵעִי

תְּמוּרָתוֹ וּלְהָסִיר מֵעָלַי תְּלֻנָּתוֹ. אֵין כֹּחַ בְּפִי לְהַבִּיעַ

לְךָ מִכְשׁוֹל לִבִּי וּמַפַּח נַפְשִׁי עַל-כָּל הָרָעָה הַזֹאת, גַּם

לֹא אֵדַע דְּבַר מָה תַּעֲנֵנִי לְהַצְדִּיק אֶת נַפְשְׁךָ עַל-מַעַלְךּ

בְּפִקְּדוֹן רֵעֶךָ!… הֲכֵן יִשְׁמֹר אִישׁ אֶת-פִּקְּדוֹן רֵעֵהוּ

וְאִישׁ אֳמוּנִים יִקָּרֵא? אֲקַוֶּה וַאֲיַחֵל לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיךָ.

מוֹקִירְךָ כְּעֶרְכְּךָ…

 

יג    🔗

יְדִידִי וְרֵעִי כְּאָח לִי! אָמְנָה חָטָאתִי, אַךְ לֹא

לְפִקְּדוֹנְךָ כִּי אִם לְךָ, עַל-הַכְאִיבִי אֶת-לִבְּךַ חִנָּם

בְּשַׁלְּחִי לְךָ בִּשְׁגָגָה מוֹרֵה-שָׁעוֹת אַחֵר תַּחַת הַפִּקָּדוֹן

אֲשֶׁר הָפְקַד אִתִּי, וּלְפֶלאֶ הוּא בְּעֵינַי כִּי לֹא הִכַּרְתָּ

אֶת-הַשְׁגָגָה תֵּכֶּף בְּשׁוּב הַפִּקָּדוֹן לְיָדֶךָ. בִּהְיוֹתִי

טָרוּד בַּעֲבוֹדָתִי צִוִּיתִי אֶת-בְּנִי לְהָשִׁיב לְךָ פִּקְּדוֹנְךָ

בְּיַד הָרָצִים וְהוּא הֶחֱלִיף אוֹתוֹ בְּאַחֵר וַיְשַׁלְחֵהוּ אֵלֶיךָ,

וּבְכֵן יָצְאָה מִלְפָנַי הַשְׁגָגָה הַזֹאת אֲשֶׁר הִכְאִיבָה

אֶת-לִבְּךָ עַד כִּי לֹא יָכֹלְתָּ לְהַבְלִיג עַל-סַעֲרַת רוּחֲךָ

וַתֶּרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי בְּטֶרֶם חָקַרְתָּ דָבָר לַאֲשֻׁרוֹ. מָחָר

תְּקַבֵּל אֶת-פִּקְּדוֹנְךָ כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ וְאַתָּה סְלַח לִי. –

יְדִידְךָ וּמְכַבֶּדְךָ…

 

יד    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעִי וְאֹמַר

חָטָאתִי! וְאָמְנָם כָּבְדָה חַטָּאתִי כִּי נִפְתֵּיתִי לְדִבְרֵי

מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר כִּי אֹרֵב אַתָּה לִי בַּמִּסְתָּרִים לְבַעֲבוּר

הַתְעוֹת אוֹתִי מִדַּרְכִּי וְלָתֵת יָדַיִם לְאִישׁ מַצוּתִי לְכַלּוֹת

בִּי חִצֵי חֲמָתוֹ! עַתָּה רָאִיתִי, יְדִידִי, וְנוֹכַחְתִּי כִּי

אָמְנָם חַף אַתָּה מִפֶּשַׁע וַאֲנִי בְחָפְִי הוֹצֵאתִי עָלֶיךָ

מִשְׁפָּט מְעֻקָּל – וּבַמָּה אֲכַפְּרָה עַתָּה אֶת-פָּנֶיךָ עַל-חָרְפִי

אוֹתְךָ וְלֹא בְּמִשְׁפָּט! תַּאֲלָתִי לְהֹלְכֵי רָכִיל אֲשֶׁר

פִּתּוּנִי לָרִיב בָּךְ, חֲמָסִי וּשְׁאֵרֵי עֲלֵיהֶם, כִּי בְּחֶלְקַת

לְשׁוֹנָם הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל לְהַבִּיט אָוֶן בְּאֹהֵב נֶאֱמָן

וְלִמְסֹךְ רַעַל בְּכוֹס אַהֲבָתוֹ! סְלַח נָא, כַּפֶּר נָא, יְדִיד

יָקָר, לְפֶשַֹע שְׂפָתַי וְאַל תַּחְשָׁב-לִי שְׁגָגוֹת לִזְדוֹנוֹת!

כְּנֵטֶּל הַחוֹל יִכְבַּד מַשַּׂא הַשְׁגָגָה הַזֹּאת עַל-לִבִּי, אֲבָל

מִמֶּנָּה תֵּצֵא לִי תוֹרָה לְבִלְתִּי חֲטֹא עוֹד בִּשְׂפָתַי, וְאַתָּה

הַעֲבֶר נָא כְּגֹדֶל חַסְדְּךָ אֶת-עֲוֹנִי וַעֲנֵה וֶאֱמָר-לִי:

“סָלָחְתִּי!” יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּכָל-לֵב…

 

טו    🔗

(בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת)

רֵעִי וִידִידִי! סְלַח לִי, כַּפֶּר לִי, עַל-הַשְׁלִיכִי

עָלֶיךָ שִׁקּוּצִים בְּמִכְתָּבִי הָאַחֲרוֹן! רֶגַע עָשִׂיתִי זֹאת

בְּאַפִּי וּלְאֹרֶךְ יָמִים אֶשָּׂא מִכְשׁוֹל לִבִּי כִּי נִפְתֵּיתִי

לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הֹלְכֵי רָכִיל כִּי בָּגַדְתָּ בִּי וַתִּתֵּן

יָדְךָ לְאִישׁ רִיבִי לְרָדְפֵניִ עַל-לֹא חָמָס בְּכַפִּי, בָּעֵת אֲשֶׁר

כְּאֹהֵב נֶאֱמָן דָּאַגְתָּ לִשְׁלוֹמִי. עָגְמָה נַפְשִׁי מְאֹד כִּי

הִפְגִּיעַ בִּי ה' עֲוֹן מַלְשִׁינִים וְחַנְפֵי-לֵב לִהְיוֹת לְמִפְגָּע

לְאֹהֵב נֶאֱמָן בִּדְבָרִים כְּמִתְלַהֲמִים וּלְהַשְׁקוֹתוֹ כוֹס חֲמָתִי

עַל-לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ! אָנָּא שָׂא נָא, רֵעִי יַקִּירִי, לַעֲוֹן

חַטָּאתִי, כִּי רַק מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעֲסִי נָשָׂאתִי עַל-שְׂפָתַי

דָּבָר מַר לְהַכְאוֹת אֶת רוּחֲךָ הַטָּהוֹר;

עַתָּה אֲנִי רֹאֶה עַוָּתָתִי וְשֶׁבַע בַּיּוֹם אָקוּט בְּפָנַי עַל

עֲוֹן שִׁגְגָתִי כִּי הִסְכַּלְתִּי עֲשׂוֹ! אֲקַוֶּה כִּי תִסְלַח

לְפִשְׁעִי וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ: סָלַחְתִּי כִֹדְבָרֶךָ.

יְדִידְךָ…

 

טז    🔗

לִידִידִי הַנִכְבָּד שָׁלוֹם!

הִנֵּה אֶסְלַח לְךָ יְדִידִי, עַל-הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר חֵרַפְתַּנִי

בְּאַפֶּךָ. אָמְנָם יֹדֵעַ אֲנִי כִּי לֹא מִלִּבְּךָ הוֹצֵאתָ מִלִּים,

רַק אֹיְבֵי חִנָּם הֱסִיתוּךָ בִּי לְחָרְפֵנִי וּלְהַפִּיל אוֹר פָּנַי,

וְזֹאת יָדַעְתִּי גַּם בְּיוֹם קַבְּלִי אֶת-מִכְתָּבְךָ, לָכֵן לֹא

רַבְתִּי בְךָ וְלֹא הֲשִׁיבוֹתִי חֶרְפָּה אֶל חֵיקְךָ, כִּי אִם

כְּמַאֲרִיךְ אַף וְיֹדֵעַ מִשְׁפָּט – דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ רַכּוֹת

וָאַרְאֶךָּ כִּי הִסְכַּלְתָּ מְאֹד בְּמַלְאֲךָ קָלוֹן אֶת-פְּנֵי רֵעֲךָ

הַיֹּשֵב לָבֶטַח אִתָּךְ – וּמַה יָגֶל עַתָּה לִבִּי בִּרְאוֹתִי כִּי

הִכַּרְתָּ עַד מְהֵרָה עַוָּתָתְךָ וַתִּנָּחֵם עַל-פֶּשַׁע שְׂפָתֶיךָ!

סָלַחְתִּי לְךָ יַקִּירִי, סָלָחְתִּי! כִּי יֹדֵעַ אֲנִי שִׁגְגָתְךָ

וְלֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי כִּי מְהִיר-חֵמָה אַתָּה, הָעֹשֶׂה לִפְעָמִים

מִדְחֶה לְעֵת אַפּוֹ. אוּלָם אָעִיר לַמּוּסָר אָזְנְךָ כִּי כָבוֹד

לְאִישׁ לְבִלְתִּי צֵאת לָרִיב מַהֵר, וּמֵעַתָּה שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ

פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ רֵעֲךָ – וְאָשָׁמְתָּ! אֹהַבְךָ וּמְכַבֶּדְךָ

 

יז    🔗

(בְּמִלִּים שׁוֹנוֹת)

שָׁלוֹם וּבְרָכָה לִידִידִי הַנִּכְבָּד! רְאֵה הִנֵּה

נָשָׂאתִי פָנֶיךָ וָאֲכַפֵּר לְפֶשַׁע שְׂפָתֶיךָ אַף כִּי חֵרַפְתַּנִי

כְּאַחַד הָרֵקִים, כִּי גַם בְּיוֹם הֵתְרַגֶּזְךָ אֵלַי יָדַעְתִּי

נֶאֱמָנָה כִּי הֹלְכֵי רָכִיל הִתְנַכְּלוּ לָשִׁית אֵיבָה בֵּינֵינוּ

וְעַל-כֵּן לֹא קָצַפְתִּי עָלֶיךָ וְלֹא דִבַּרְתִּי אִתְּךָ קָשׁוֹת,

כִּי אִם בְּלָשׁוֹן רַכָּה הֶרְאִיתִיךָ לָדַעַת מְשוּגָתְךָ, עַד כִּי

נִפְקְחוּ עֵינֵיךָ לִרְאוֹת כִּי אָמְנָה חָטָאתָ בְּטָפְלְךָ עָלַי עֲוֹן

שֶׁקֶר; וּמַה יִשְׂמַח לִבִּי בִּרְאוֹתִי כִּי יִגָּפְךָ לִבְּךָ עַל

אִוַּלְתֶּךָ! הִנְנִי סֹלֵחַ לְךָ יַקִּירִי בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי

אֵיךְ יִזְכֶּה יְלוּד אִשָׁה וְלֹא יֶחֱטָא לִפְעָמִים בִּשְׁגָגָה?

אוּלָם אַזְהִירְךָ, יְדִידִי, לְבַל תִּבָּהֵל מֵעַתָּה עַל-פִּיךָ וְאַל

תְּהִי מְהִיר חֵמָה, כִּי לֹא נָאוָה חֵמָה לְאִישׁ דַּעַת, וְחָכְמַת

חָכָם הָבִין דָּבָר לַאֲשֻׁרוֹ גַּם לְעֵת אַפּוֹ. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ

---

 

יח    🔗

יַקִּירִי! דְּבָרֶיךָ מָחֲצוּ אֶת לִבִּי, כִּי מָצָאתִי

בָם מִבְטָאִים זָרִים לְרוּחִי אֲשֶׁר טַעֲמָם לֹא עָרֵב לְחִכִּי.

הַאֻמְנָם תִּשְׂפֹּק בְּיֹשֶר לִבִּי אַחֲרֵי דַעְתְּךָ אוֹתִי זֶה

כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה? אֶל מַה זֶּה יִרְמְזוּן מִלֶּיךָ "וְיָשָׁר

בָּאָדָם אָיִן"?! הָאִישׁ א. עֲכָרְךָ וַיִּגְזֹל כַּסְפְּךָ וַיַעֲשׁק

אֶת-שְׂכָרְךָ – וְאִם עָלָיו יִסֹּבּוּ דְבָרֶיךָ, לָמָּה בָחַרְתָּ לְךָ

פִּתְאֹם דֶּרֶךְ כֶּסֶל לְהִתְאוֹנֵן עַל-הַתֵּבֵל כֻּלָּהּ וְלַחֲרֹץ

מִשְׁפָּט כִּי כָל-אָדָם כֹּזֵב, כֻּלּוֹ סָג, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ,

מִבְּלִי הוֹצִיא מִן הַכְּלָל אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּאָזְנָיו

תִּתְאוֹנֵן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֹּהֲגִים בְּנֵי תַרְבּוּת בְּהַשְׁמִיעָם

פִּשְׁעֵי בְנֵי אָדָם בְּאָזְנֵי רֵעֵיהֶם? וּמָה הֵנָּה הַנְּקֻדּוֹת

אֲשֶׁר בְּאַחֲרִית מִבְטָאֶיךָ הַבּוֹטִים?! – אֶשְׂפֹּק מְאֹד אִם לֹא

בִצְדִיָּה כָּתַבְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי מֵאָז הִכַּרְתִּיךָ

יְדַעְתִּיךָ לְאִישׁ דַּעַת, הַיֹּדֵעַ עֵת לְכָל-חֵפֶץ, לָכֵן

הוֹדִיעֵנִי נָא מַה פִּשְׁעִי בְּעֵינֶיךָ; כִּי כֵן הוֹרַתְנוּ

תוֹרָתֵנוּ: “הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ” וְלָמָּה תִשָּׂא עָלַי

חֵטְא וְתֶהֶלְמֵנִי בִּדְבָרִים בּוֹטִים אֲשֶׁר לֹא אֵדַע שַׁחֲרָם? –

אַף עוֹד זֹאת, רֹאֶה אֲנִי מִדְּבָרֶיךָ כִּי קֶצֶף לְךָ עַל-רֵעֲךָ ב.

אֲשֶׁר מָנַע שְׁאֵלָתְךָ מִמְךָ בְּשִׁבְתְּךָ פֹה, וְאַתָּה הֲלֹא

יָדַעְתָּ כִּי קָצְרָה אָז יָדוֹ מֵהַשְׁלִים חֶפְצְךָ וְכֵן אָמַרְתָּ

לִי בְּמוֹ פִיךָ לִפְנֵי צֵאתְךָ אֶת-הָעִיר, וְלָמָה זֶה נֶהְפַּכְתָּ

פִּתְאֹם לְאוֹיֵב לוֹ וַתִּשְׁלַח בּוֹ חִצֵי לְשׁוֹנְךָ עַל-לֹא עָוֶל

בְּכַפּוֹ? חָלִילָה לִי מֵהָבִיא דִּבָּתְךָ רָעָה אֵלָיו, אַךְ כְּאֹהֵב

נֶאֱמָן אַגִּיד לְךָ פִּשְׁעֲךָ עַל-פָּנֶיךָ לְמַעַן הַרְחִיקְךָ מִן

הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, אֲשֶׁר רַק חִסְרֵי לֵב יִבְחֲרוּ בוֹ וַחֲכָמִים

כָּמוֹךָ יִשׁׂטוּ מֵעָלָיו, אֲקַוֶּה כִּי תִסְלַח לִי עַל-תּוֹכַחְתִּי

אֲשֶׁר דִּין אֱמֶת מָלֵאָה, כִּי טוֹבָה תוֹכַחַת מְגֻלָּה לְאִישׁ חָכָם

כָּמוֹךָ. – יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ…

 

יט    🔗

יַקִּירִי! סְלַח לִי כִּי אֵחַרְתִּי לַעֲנוֹתְךָ עַד

הַיּוֹם, כִּי אָמַרְתִּי הָבָה אֲחַכֶּה שְׁנַיִם שְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת

אוּלַי תְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִמֶּנִי אַחֲרֵי קָרְאֲךָ שֵׁנִית

בְּמִכְתָּבִי וְתִוָּכַח לָדַעַת כִּי אֵין בּוֹ אַף שֶׁמֶץ דָּבָר אֲשֶׁר

יִפְגַּע בִּכְבוֹדְךָ אוֹ בִּכְבוֹד יְדִידִי ב., אַךְ קֹול מִלֶּיךָ

נֶחְבָּא עַד הַיּוֹם, וְזֶה לִי לְאוֹת כִּי אַךְ פַּעַם אַחַת

קָרָאתָ בְּמִכְתָּבִי וּבַפַּעַם הָאַחַת הַזֹאת לֹא הֱטִיבוֹתָ לִקְרֹא,

אוֹ קָרָאתָ וְלֹא בַנְתָּ לְרֵעִי, וַאֲנִי אַף כִּי אֵבוֹשׁ מְאֹד לֵאמֹר

לְאִישׁ דַּעַת, אֲשֶׁר עֵינַיִם בְּרֹאשׁוֹ, כִּי לֹא הֵבִין בִּדְבָרִים

הַכְּתוּבִים בְּשָׂפָה צַחָה, אוּלָם דְּבָרֶיךָ הַמְּלֵאִים זָרוֹת

וְתַהְפֻּכוֹת, יְאַלְּצוּנִי לִלְחֹש אֶת-הַסּוֹד הַזֶּה בְּאָזְנֶיךָ

לְבַל אֶהְיֶה כְפֹשֶעַ בְעֵינֶיךָ, אֲשֶׁר לֹא הֵטִיבוּ לִרְאוֹת

הַפָּעַם. פְּתַח נָא אֶת מִכְתָּבִי, אִם עוֹדֶנוּ אִתְּךָ, וּקְרָא

וְהַגִּידֵנִי אֵיפֹה הָיִיתִי לְמִפְגָּע לָךְ? אָמְנָם אָמַרְתִּי

“וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן” וְזֹאת אֹמַר גַּם הַפַּעַם – וּמָה בְּכָךְ?

הֲזֹאת תַּחְשֹׁב לִפְגִיעָה בִכְבוֹדֶךָ?!… הָאִישׁ אֲשֶׁר לִבּוֹ

נֶאֱמָן עִם רֵעֵהוּ לֹא יָשִׂים לִבּוֹ לָזֹאת כַּאֲשֶׁר לֹא יְמַהֵר

אִישׁ חָכָם לַעֲנוֹת “גַּם כַּסְפִּי לֹא עָפָר הוּא” בִּקְרוֹא

הַבַּלָּן: “מִי פֶתִי יֵצֵא מִבֵּית הָרַחְצָה!”!.. וְאִם מָצָאתָ אֶת

עֲוֹנִי בַּמִּבְטָא הַזֶּה – אֶל מִי אֲדַמְּךָ וּמָה אַשְׁוֶה לְךָ,

יְדִידִי?! וּמָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלַמְתָּ עָלַי וְעַל רֵעִי ב.?

אָנֹכִי זְכַרְתֵּיו לְטוֹבָה וְאַתָּה הָפַכְתָּ

אֶת-דְּבָרַי וּתְנוּאוֹת עָלַי תִּמְצָא! הֲפוֹךְ בִּדְבָרַי אוֹ

בִדְבָרֶיךָ וּרְאֵה כִּי לְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת בָּחַרְתָּ לְךָ הַפַּעַם

וְהִנָּחֵם. דּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמְךָ, הֶחָפֵץ לִהְיוֹת אֹהַבְךָ…

---

 

כ    🔗

אָחִי וְרֵעִי! עָשִׂיתִי כַעֲצָתְךָ וָאֶעֱזֹב אֶת-עִיר

מוֹשָׁבְךָ אֲשֶׁר כְּעֵמֶק עָכוֹר הָיְתָה לִּי בְּכָל יְמֵי שִׁבְתִּי

בָהּ. עַזֲבְתִּיהָ וַיַּעַזְבֵנִי עָנְיִי, וּמְקוֹר תִּקְוָה נִפְתַּח

לִי בְּעִיר ג. לִרְאוֹת חַיִּים בְּצֵל הָאֹשֶר וְהַשַּׁלְוָה, כִּי אִישׁ

אֶחָד עָשִׁיר וּנְדִיב-לֵב נָתַן לִי מַהְלְכִים בְּבֵיתוֹ וַיַפְקֵד

עַל-יָדִי אֶת-שְׁלֹשֶת בָּנָיו לְלַמְּדָם שְׂפַת-עֵבֶר וְצָרְפַת,

וּלְמִן הַיּוֹם הַהוּא אֲנִי רֹאֶה נַחַת בְּעוֹלָמִי, וְתִקְוָה טוֹבָה

מְשַׂחֶקֶת לְפָנַי, כִּי בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים תִּמְצָא יָדִי

לְכוֹנֵן לִי מַעֲמָד בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר אֶצְבֹּר, וְחוּג עוֹלָמִי הַצַר

יִרְחַב וְלֹא אוֹסִיף לְדַאֲבָה עוֹד. יְדִידְךָ מוֹקִירְךָ וּמְכַבֶּדְךָ

…

 

כא    🔗

לְרֵעִי הַיָּקָר שָׁלוֹם וּבְרָכָה! קָצַפְתִּי עָלֶיךָ

כִּי נִסְתַּם כָּל חָזוֹן מִמְּךָ זֶה יָמִים כַּבִּירִים. שָׁאַלְתִּי

לִשְׁלוֹמְךָ מֵאֵת כָּל בָּאֵי שַׁעַר עִירִי, הָעֹבְרִים לִפְעָמִים

דֶּרֶךְ עִיר מוֹשָׁבְךָ לְרֶגֶל מִסְחָרָם, אַךְ לֹא הִצַלְתִּי מִפִּיהֶם

דָּבָר בָּרוּר, וּכְבָר נֶהְפַּךְ קִצְפִּי לִדְאָגָה אִם לֹא מְצָאוּךָ

מַכְאוֹבִים חֲדָשִׁים, וּמַה שָּׂמַח עַתָּה לִבִּי בְהִוָּדַע לִי כִּי

בָאתָ אֶל הַמְּנוּחָה וְשֶׁמֶשׁ צְדָקָה הִגִּיַּה חָשְׁכֶּךָ! קָצְרוּ

שְׂפָתַי מֵהַבִּיעַ לְךָ שִׂמְחָתִי כְּמוֹ! יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁפֹּת

לְךָ שָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם כְּחֵפֶץ אֹהַבְךָ…

---

 

כב    🔗

יִשְׁפֹּת ה' שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי הַיָּקָר! לִפְנֵי

הִפָּרֶדְךָ מֵעָלַי הִבְטַחְתַּנִי לְהוֹדִיעֵנִי מַה שְּׁלוֹם רֵעִי א.

אֲשֶׁר זֶה כִשְׁנֵי יְרָחִים הוּא מִתְהַפֵּךְ עַל-מִשְׁכָּבוֹ בְחָלְיוֹ

בְּבֵית הַחוֹלִים אֲשֶׁר בְּעִירֶךָ, אַךְ לְדַאֲבוֹן לִבִּי לֹא

שָׁמַרְתָּ מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ וּמְבוּכָתִי תִגְדַּל מֵרֶגַע לָרָגַע.

אָנָּא יַקִּירִי, מַהֵר וְהוֹדִיעֵנִי אִם שָׁב רֵעִי לְאֵיתָנוֹ אוֹ…

אַל אֶפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן!… לִבִּי נִשְׁבָּר מְאֹד לַאֲסוֹן רֵעִי,

כִּי מִי כָמוֹנִי יֹדֵעַ מַכְאוֹבָיו מִנְּעוּרָיו עַד הַיּוֹם! בְּבַיִת

מָלֵא כָל-טוּב נוֹלַד וְהוֹרִים עֲשִׁירִים גִּדְּלֻהוּ וַיְפַנְּקֻהוּ

מִנֹּעַר, אַךְ פִּתְאֹם שָׁקְעָה שֶׁמֶשׁ אָשְׁרָם וּבְכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ

יַד ה' הָיְתָה-בָּם לְרָעָה, וּמֵרֹב דְּאָגָה וְעִצָּבוֹן אֲשֶׁר

הִקִּיפוּ עַל-אָבִיו, חָלָה מַחֲלָה אֲנוּשָׁה וַיָּמֹת, וְאִמּוֹ

נִשְׁאֲרָה אַחֲרָיו כָּאֳנִיָּה סֹעֲרָה בְּלֶב יַם זֹעֵף, כִּי נִקְּשׁוּ

נוֹשִׁים לְכָל אֲשֶׁר לָהּ וַיְנַצְּלוּ אֶת-בֵּיתָהּ, וַתְּחִי חַיֵּי

עֹנִי וּמַחְסוֹר עַד אֲשֶׁר חָמַל עָלֶיהָ הַמָּוֶת וַיִּקָּחֶנָּה אֶל

גְּבוּלוֹ, וְרֵעִי אֲשֶׁר נִשְׁאָר כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, עָזַב

אֶת-עִירוֹ וַיֵּלֶךְ לָנוּעַ עַל-פַּת לֶחֶם בַּאֲשֶׁר יִמְצָא, וַיְהִי

בּהְיוֹתוֹ בַדֶּרֶךְ וַתֹּאחֲזֵהוּ צִנָּה, כִּי לֹא הָיְתָה לוֹ כְסוּת

בַּקָּרָה, וַיָּבֹא אֶל עִיר מוֹשָׁבִי וַיִּפֹּל לַמִשְׁכָּב, כִּי

דַלֶּקֶת הָרֵאָה נִשְּׁקָה בְחָזֵהוּ, וַאֲנִי סְעַדְתִּיו עַל-עֶרֶשׂ

דְּוָי בְּכָל-יְמֵי חָלְיוֹ, וְהִנֵּה אַף כִּי קָם אַחֲרֵי יֶרַח יָמִים

וַיְחִי מֵחָלְיוֹ, בְּכָל זֹאת לֹא נִרְפָּא כָלִיל, כִּי מַחֲלָתוֹ

הִשְׁאִירָה לוֹ אַחֲרֶיהָ שִׁעוּל עָז, וַתְּשִׂימֵהוּ לְאִישׁ עָלוּל

לְכָל-מַחֲלָה וּמַדְוֶה. עַתָּה נָפַל שֵׁנִית לְמִשְׁכָּב וּמִי יֹדֵעַ

אַחֲרִית מַחֲלָתוֹ? לָכֵן יִגְדַּל נָא חַסְדְּךָ יַקִּירִי,

לְהוֹדִיעֵנִי עַד מְהֵרָה מַה-שְׁלוֹמוֹ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי

מְאוּמָה, וְאִם לֹא יְבוֹאֵנִי מִכְתָּב מִמְּךָ לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה,

אָז אֵדַע נֶאֱמָנָה כִּי אֶת-אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי בָּא לִי… יְדִידְךָ

הַמְחַכֶּה לִתְשׁוּבָתְךָ בְּעֵינַיִם כָּלוֹת…

 

כג    🔗

יְדִידִי! אָגִיל וְאֶשְׂמַח מְאֹד לְהוֹדִיעֲךָ כִּי שָׁב

רֵעָךָ לְאֵיתָנוֹ וּבְעוֹד יָמִים-מִסְפָּר יֵצֵא מִבֵּית הַחָפְשִׁית

בָּרִיא אוּלָם לְשִׂמְחַת כָּל-רֵעָיו אֲשֶׁר דָּאֲגוּ לוֹ בְּכָל-יְמֵי

חָלְיוֹ. עַתָּה הוֹאֵל נָא לְמַלּאֹת בַּקָּשָׁה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר

אֲבַקֶּשְׁךָ בְשֵׁם רֵעֶךָ: בִּהְיוֹתוֹ לִפְנֵי שָׁנָה בְּעִיר

מוֹשָׁבְךָ נוֹדַע לוֹ אִישׁ מִסְכֵּן אֶחָד וּשְׁמוֹ א. אֲשֶׁר אָמַר לוֹ

כִּי הוּא מְבַקֶּשׁ לוֹ מַעֲמָד בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת וְכִי בְעֶשְׂרִים

כֶּסֶף יִוָּשֵׁעַ. בְּשִׂמְחַת לֵבָב הוֹצִיא רֵעְךָ אֶת-שְׁאֵרִית

כַּסְפּוֹ מִצַּלַחְתּוֹ וַיִּתְּנֶנָּה לָאִישׁ הַמִּסְכֵּן וַיֹּאמֶר:

הֵא לְךָ אֶת-אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ, וְכַאֲשֶׁר יַרְחִיב לְךָ ה'

וְהֲשֵׁבוֹתָ לִי אֶת-כַּסְפִּי, אוֹ תִתְּנֵהוּ עַל-יַד הָאִישׁ אֲשֶׁר

אַרְאֶךָ –, וְהִנֵּה עַתָּה בְּהֵרָפְאוֹ מִמַּחֲלָתוֹ, דָּרוּשׁ לוֹ

הַכֶּסֶף הַזֶּה לְהֵיטִיב מַצַּב בְּרִיאוּתוֹ, אַךְ לֹא יֵדַע אֵיפֹה

יְבַקֵּשׁ אֶת-הָאִישׁ הַהוּא, כִּי שָׁכַח אֶת-שֵׁם הָאָדוֹן אֲשֶׁר

סְפָחָהוּ אֶל בֵּיתוֹ, לָכֵן מַהֵר וּבַקֵּשׁ אֶת הָאִישׁ הַהוּא

בִּמְקוֹמְךָ, וְאִם תִּמְצָאֵהוּ, תַּרְאֵהוּ אֶת-הַמִּכְתָּב הַזֶּה,

וּבְלִי שֶׂפֶק יָשִׁיב לְךָ אֶת-הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אֲקַוֶּה כִּי

תַמְצִיאֵהוּ תֵּכֶּף לְיָדִי, וּתְקַדֶּמְךָ בִרְכַת רֵעֲךָ

עַל-חַסְדֶּךָ. וְהִנְנִי יְדִידְךָ הַמְחַכֶּה לִתְשׁוּבָתֶךָ…

 

כד    🔗

(בְּאוֹפֶן אַחֵר)

רֵעִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! מָוֶת בְּפִי וּמַהֲלֻמּוֹת

בְּעֵטִי וְאַתָּה אַמֶּץ-נָא אֶת-לִבְּךָ לִשְׁמֹעַ כִּי רֵעֲךָ כְּבָר

הוּבַל לִקְבָרוֹת! בְּבוֹאִי בַשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר לְבַקְּרוֹ לֹא

נְתָנוּנִי הַשֹּׁמְרִים לָבוֹא אֵלָיו הַחַדְרָה בְּאָמְרָם כִּי גוֹסֵס

הוּא וְלֹא טוֹב שִׁבְתִּי אֶצְלוֹ לְבַל יַאַרְכוּ רִגְעֵי מוֹתוֹ. כּחֵץ

מָוֶת פִּלְחָה הַשְּׁמוּעָה הַזֹאת אֶת-לִבִּי וּכְגֶבֶר אֵין אֱיָל

יָשַׁבְתִּי עַל-הַכִּסֵּא בּאוּלַם הַבַּיִת, הִטֵּיתִי אָזְנַי אֶל הַדֶּלֶת וָאֶשְׁמַע קוֹל נַחֲרוֹ בְּהֵאָבְקוֹ עִם

מַר הַמָּוֶת וַיִּתַּר לִבִּי מִמְּקוֹמוֹ. עַד אַרְגִּיעָה נֶחְבָּא

קוֹלוֹ וְאַחַד הַמְשָׁרְתִים יָצָא אֵלַי מֵחֲדַר הַגּוֵֹעַ

וַיּוֹדִיעֵנִי כִּי בְרֶגַע הַזֶּה שָׁב רוּחוֹ אֶל אֵל וְכִי עַתָּה

אוּכַל לָבֹא הַחַדְרָה בְּטֶרֶם יָבֹאוּ הַמְקַבְּרִים לְשַׁלְחוֹ

בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. בָּאתִי אֶל חֲדַר הַמֵּת, הִתְנַפַּלְתִּי מְלֹא

קוֹמָתִי עַל-עַרְשׂוֹ, צָעַקְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי וָאֵבְךְ בִּדְמָעוֹת

שָׁלִישׁ, אַךְ צַעֲקָתִי לֹא הֱעִירַתְהוּ מִתַּרְדֵּמָתוֹ וְדִמְעָתִי

לׁא הָיְתָה כְטַל תְּחִיָּה לְהַחֲיוֹת אֶת-גַּל הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת

הַמּוּטָּל לְפָנַי בַּמִּטָּה, כִּי כְבָר פָּרַשׂ הַמָּוֶת עֲנָנוֹ

עָלָיו לְמָסָךְ וְאֵת אֲשֶׁר יֹאחַז בְּצִפָּרְנָיו לֹא יַפְלִיט לָנֶצַח.

הַמֵּת שָׁב אֶל עֲפָרוֹ וַאֲנִי שַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי לְהוֹדִיעֲךָ

אֶת-אֲסוֹנְךָ וַאֲסוֹן כָּל-מוֹקִירֵי שְׁמוֹ, אַךְ הוֹרַי לֹא נְתָנוּנִי

לְהָפִיק זְמָמִי. אַךְ עַתָּה בְּבוֹא אֵלַי מִכְתָּבְךָ וְאַתָּה

הֶעְתַּרְתָּ עָלַי דְּבָרֶיךָ לְהוֹדֵיעֲךָ קֹשְטְ אִמְרֵי אֱמֶת, –

עָשִׂיתִי זֹאת לַמְרוֹת רְצוֹנִי, וַה' הַטּוֹב יִרְפָּא מַחַץ לִבְּךָ

וְיָשַׁב נִחוּמִים לִשְׁנֵינוּ. – יְדִידְךָ הַכֹּאֵב…

========

 

כה    🔗

רֵעִי יַקִּירִי! מָחָר אָבוֹא אֵלֶיךָ בַּצָּהֳרַיִם

וְאַתָּה חַכֵּה לְבֹאִי, כִּי רַק שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת אֶתְמַהְמַהּ

בְּבֵיתְךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֶסַּע לְדַרְכִּי, וּמָה רַבּוּ הַדְּבָרִים

אֲשֶׁר אִתִּי! יְדִידֵנוּ נ. אֲשֶׁר מָחָר אֲדַבֵּר עִמְךָ עַל-אֹדוֹתָיו,

יֹשֵׁב זֶה כִשְׁבוּעַיִם יָמִים בְּבֵית הָאֲסוּרִים בְּעִיר ג. בִּגְלַל

מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר אֲשֶׁר קָרָהוֹ; הַמִּקְרֶה הַהוּא נִפְלָא

בְּמִינוֹ וּמַרְאֶה כִּי הַרְבֵּה שִֹלּוּחִים לַמָּקוֹם, וְעַל-כֵּן

הִתְאַפֵּק בַּל אוּכַל מֵהַשְׁמִיעֲךָ אוֹתוֹ תֵּכֶּף, אַף כִּי מָחָר

אֶתְעַנֵג לָשֶּׁבֶת בְּחֶבְרָתֶךָ. לִפְנֵי שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת נָסַע

יְדִידֵנוּ נ. אֶל הָעִיר ג.. בַּיוֹם הַשֵׁנִי לְבוֹאוֹ הָעִירָה, יָצָא

לִפְנוֹת עֶרֶב לָשׂוּחַ בְּאַחַת הָרְחֹבוֹת וְהִנֵּה כִּיס עוֹר

מִתְגּוֹלֵל לְרַגְלָיו עַל-מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב וַיִּתְנַפֵּל נ.

עַל-הַמְּצִיאָה וַיְרִימֶהָ וַיִּשָּׂאֶנָה אֶל בֵּית מְלוֹנוֹ, וּמָה

אֹרוּ עֵינָיו בְּמָצְאוֹ בַכִּיס מֵאָה וַחֲמִשִׁים כֶּסֶף בְּשִׁטְרוֹת

הַמְּדִינָה! וַיִּשְׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל-הַמַּטְמוֹן אֲשֶׁר שָׁלַח

לוֹ אֱלֹהִים בָּעֵת אֲשֶׁר קִוָּה לְקַבֵּל כֶּסֶף מֵאֵת הוֹרָיו זֶה

כִשְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת וְלֹא קִבֵּל, – וַיְמַהֵר וַיְשַׁלֵּם לַאֲדֹנֵי

הַמָּלוֹן שְׂכַר מְלוֹנוֹ וַאֲרֻחָתוֹ וַיִּסַּע לְדַרְכּוֹ. הוּא בָא אֶל

חֲצַר מְסִלַּת-הַבּרְזֶל וַאֲדֹנֵי הַמָּלוֹן רָדַף אַחֲרָיו

וַיִמְצָאֵהוּ בִקְהַל הַנֹסְעִִים בְּעָמְדוֹ לִקְנוֹת לוֹ פִּתְקָא

לְמַסָּעוֹ וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל: "הוֹי, אֹרֵחַ, לָמָּה רִמִּיתַנִי

וַתִּתֶּן לִי שְׁטָר מְזֻיָּף בִּשְׂכַר מְלוֹנִי!" לְמִשְׁמַע

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָסֶבּוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה שֹׁטְרִים וַיְמַשְּׁשׁוּ

אֶת-כָּל-כֵּלָיו וַיִמָּצְאוּ בְכִיסוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים כֶּסֶף

בִּשְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים! לַשָּׁוְא הִצְטַדֵּק נ. כִּי מָצָא

אֶת-הַשְׁטָרוֹת בָּרְחוֹב, תְּחִנָּה לֹא הָיְתָה לוֹ מֵאֵת תֹּפְשָׂיו

וַיּוּבָא אֶל בֵּית הַכֶּלֶא. הַמִּקְרֶה הַזֶּה שָׂם אֶת-כָּל-הָעִיר

כַּמֶּרְקָחָה. רַבִּים יַצְדִּיקוּהוּ וְרַבִּים יַאְשִׁימוּהוּ וּבֵין

כֹּה וָכֹה ונ. אָסוּר בְּכַבְלֵי בַרְזֶל וְטֶרֶם נוֹדַע מַה יֵּעָשֶׂה

בּוֹ. שָׁמַעְתִּי כִּי הוֹרָיו וְכָל-בְּנֵי מִשְׁפַּחְתוֹ כְּבָר בָּאוּ

לג. וְהֵם מִתְאַמְּצִים לְהַגִּיד עָלָיו יָשְׁרוֹ וְאֶת-אַחֲרִית

הַדָּבָר יוֹדִיעוּ בְלִי שֶׂפֶק מִכְתְּבֵי הָעִתִּים בְּעִתּוֹ. חַכֵּה

לִי בְּבֵית הַנְּתִיבוֹת מָחָר בּצָהֳרַיִם, כִּי בָעֵת הַהִיא אָבֹא

אֵלֶיךָ. יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ כְּחִין עֶרְכְּךָ…

 

כו    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! אֲמַהֵר לְהוֹדִיעְךָ כִּי נ. יָצָא

הַיּוֹם מִבֵּית הָאֲסוּרִים, כִּי הַשֹׁפְטִים קָרְאוּ לוֹ דְרוֹר

בְּהִוָּדַע לְמִי אָבַד הַכֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָא בִרְחוֹבוֹת הָעִיר ג..

כְּאַרְבָּעָה יְרָחִים יָשַׁב נ. כָּלוּא בַבּוֹר

וְכָל-עֲמַל הוֹרָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הָעֲשִׁירִים, לְהוֹצִיא

מִמַּסְגֵּר נַפְשׁוֹ, עָלָה בַתֹּהוּ, וּמִי יֹדֵעַ אִם לֹא שֻלַּח אֶל

אֶרֶץ גְּזֵרָה לוּלֵא בִקֵּש אֳלֹהִים אֶת-נִרְדָּף וַיְגַל עֵינֵי

הַשֹׁפְטִים לִרְאוֹת נְכֹחָה. לִפְנֵי יֶרַח יָמִים נִתְפַּשׂ אִישׁ אֶחָד

בְּבֵית מָלוֹן בְעִיר ד. בִּדְבַר אָוֶן, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִרְבּוּ

הַשׁׂטְרִים לְחַפֵּשׂ בִּמְעוֹנוֹ, מָצְאוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים כֶּסֶף

בִּשְׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים צְרוּרִים בְּאַחַת מִשִׂמְלוֹתָיו, הַשְׁטָרוֹת

הוּבְאוּ לִפְנֵי וַעַד בֹּחֲנִים מְבִינֵי דָבָר וְהֵם חָרְצוּ מִשְׁפָּט

כִּי יְדֵי יוֹצֵר אֶחָד עָשׂוּ אֶת הַשְּׁטָרוֹת הַנִּמְצְאִים בְּיַד

הַנִּתְפָּשׂ וּבְיַד נ., וּמְכוֹנָה אַחַת יְצָרָתַם. אָז הֵחֵלוּ

הַשֹׁפְטִים לַחֲקֹר דָּבָר מִפִּי הַנִּתְפָּשׂ, וַיִֹוָּדַע

לְחֹקֵר-הַדִּין כִּי אָמְנָם אָבְדוּ מֵאָה וַחֲמִשִׁים כֶּסֶף

מִצַּלַּחַת הַנִּתְפָּשׂ בִּהְיוֹתוֹ לִפְנֵי חֲמִשָֹה יְרָחִים בְּעִיר

ג. וְנֶחְפָּז לָצֵאת אֶת-הָעִיר. אָז יָצָא נ. לַחָפְשִׁי וַיָּבֹא

הַמְזַיֵף תַּחְתָּיו, וְהָעִיר ג. צָהֲלָה וְשָֹמֵחָה, כִּי יָצָא לֶאֱמֶת

מִשְׁפָּט וְאִישׁ יָשָׁר לֹא נָשָׂא עֲוֹן פֹּשֶׁעַ. אָמַרְתִּי "אִישׁ

יָשָׁר" וּמִי יֹדֵעַ אִם לֹא חָטָאתִי בִּשְֹפָתַי, כִּי הַאֻמְנָם

בְּיֹשֶׁר הִסְתִּיר נ. אֶת-הַמְּצִיאָה וְלֹא הֱבִיאָהּ אֶל

שַׂר-הָעִיר?.. אֲבָל תְּהִי יְשִׁיבָתוֹ – כַּפָּרָתוֹ! אֲדַמֶּה כִּי

הַיְשִׁיבָה הַזֹאת תַּרְבֶּה לוֹ חָכְמָה וְתַרְגִּילֵהוּ לְהַבְדִּיל

בֵּין שֶׁלוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים…. הַיּוֹם

הֲרִיצוֹתִי לוֹ מִכְתַּב תַּנְחוּמִים, וּבְסוֹף דְּבָרַי בֵּרַכְתִּיו

לְבֶל יְבִיאֵהוּ אֱלֹהִים מֵעַתָּה לִידֵי נִסָּיוֹן…. אֶחְשֹׁב

לְמִשְׁפָּט כִּי הַבְּרָכָה הַזֹּאת תִּהְיֶה כְעָשָׁן לְעֵינָיו, אֲבָל

הֲלֹא יְדַעְתַּנִי יְדִידִי, כִּי אֲנִי אֹהֵב תָּמִיד לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ

שֶׁל-אָדָם בְּפָנָיו, וּמָה מִּנִּי יַהֲלֹךְ אִם יַחֲרֹק עָלַי נ.

בְּשִׁינָּיו בִּגְלַל הָאֱמֶת אֲשֶׁר הִשְׁמַעְתִּיו מִמֶּרְחַקִּים? –

יְדִידְךָ….

========

 

כז    🔗

יְדִיד יָקָר וְנִכְבָּד! הִנְנִי מִתְכַּבֵּד

לְבַשֶּׂרְךָ, רֵעִי, כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, בָּעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ

הַזֶּה, בַּשָׁעָה הַשִּׁשִּׁית בָּעֶרֶב אֶכָּנֵס לְחֻפָּה עִם הָרַעְיָה

אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לִי ה', אֵי לְזֹאת אֲקַוֶּה כִּי מֵאַהֲבָתְךָ אוֹתִי

וְאֶת-בֵּית אָבִי, תְּכַבְּדֵנִי וְתָבֹא אֵלַי בְּלִוְיַת אֶשְׁתְּךָ

הַנִּכְבָּדָה וְכָל-בְּנֵי בֵיתְךָ לָשִׂישׂ אִתִּי מָשׂוֹשׂ בְּנֶשֶׁף

חִשְׁקִי, כַּאֲשֶׁר יְצַוֵּנוּ חָק-אַהֲבַת-רֵעִים. לִבִּי סָמוּךְ

בְּאַהֲבָתְךָ כִׁי לֹא תִמְנָעֵנִי מִכָּבוֹד וְתָבוֹא לְיוֹם הַכֶּסֶא

לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתִי. לְבֹאֲךָ יְחַכֶּה בְכִלְיוֹן עֵינַיִם רֵעֲךָ

….

 

כח    🔗

(בְּמִלִים שׁוֹנוֹת)

רֵעִי הַיָּקָר! כַּעֲבוֹר שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי

הִכָּתֵב הַמִּכְתָּב הַזֶּה יִהְיֶה יוֹם חֲתֻנָּתִי. בַּיּוֹם הַהוּא

בָּעֶרֶב יוֹבִילוּנִי הוֹרַי הַיְקָרִים אֶל חֻפָּתִי עִם הָעַלְמָה

הָעֲדִינָה אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי בִּרְצוֹן ה', לָכֵן כַּבְּדֵניִ-נָא

וּבוֹא אֵלַי עִם רַעְיָתְךָ וְכָל-בְּנֵי בֵיתְךָ לְחַדּוֹת אֶת-פָּנַי

בְּיוֹם שִׂמְחַת גִּילִי כְּחֹק רֵעַ נֶאֱמָן, וְתִקְוָתִי חֲזָקָה כִּי

תְכַבְּדֵנִי נֶגְדָּה נָּא לְכָל-הַקְּרוּאִים הָרַבִּים אֲשֶׁר יִקְחוּ

חֵלֶק בְּשִׂמְחָתִי וְתָבֹא לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יָעַדְתִּי לְךָ. יְדִידְךָ

הַמְחַכֶּה לְבוֹאֲךָ….

 

כט    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! בָּא הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתִיו. בְּעוֹד

חֲמִשָּׁה יָמִים יִהְיֶה יוֹם כְּלוּלֹת בִּתִּי הַיְקָרָה עִם בֶּן

גִּילָה הָעֶלֶם הַמַּשְׂכִּיל א., לָכֵן אֲקַוֶּה כִּי תוֹאִיל לָקַחַת

חֵלֶק בְּשִׂמְחָתִי וּתְכַבְּדֵנִי לָבֹא אֵלַי וּלְשַׂמְחֵנִי כַּאֲשֶׁר

שִׂמַחְתִּיךָ אֲנִי בְּיוֹם שִׂמְחַת בָּנֶיךָ. יְדִידְךָ הֶחָפֵץ

קִרְבָתְךָ….

 

ל    🔗

שָֹלוֹם רָב לְךָ רֵעִי הַיָּקָר! מָתְקוּ לִי דְבָרֶיךׂ

אַף כִּי מְרֹרוֹת צָפַנְתָּ בָּמוֹ. יֹדֵעַ אֲנִי כִּי צָדַקְתָּ

וְעַל-כֵּן לֹא אֶפְתַּח פֶּה לְהִצְטַדֵּק כִּי לֹא בְאַשְׁמָתִי

נִכְשַׁלְתָּ בְאִישׁ לֹא אֵמֻן בּוֹ, אַךְ אַחַת

אַשְׁמִיעֲךָ כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הִמְלַצְתִּי עָלָיו בְּמִכְתָּבִי

הִתְהַלֵּךְ פֹּה בְּמֵישָׁרִים, דְּבָרָיו כְּדִבְרֵי חֲכָמִים נִשְׁמְעוּ

בְנַחַת וְכָל הֲלִיכוֹתָיו וְגַם חָזוּת פָּנָיו הִגִּידוּ עָלָיו

יָשְׁרוֹ, וְהָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וְלֹא אֵל הוּא לְחֵפֵּשׂ חַדְרֵי

בָטֶן. יֵשׁ אֲשֶׁר גַּם אֶת חֲכָמִים מְחֻכָּמִים יוֹלִיכוּ אַנְשֵׁי

תַרְמִית שׁוֹלָל בְּשׂוּמָם מַסְוֵה צֶדֶק עַל-פְּנֵיהֶם,

וּמַה-יָּכֹלְתִּי לַעֲנוֹתוׁ בְּבַקְּשׁוֹ מִמֶּנִּי לְהַמְלִיץ עָלָיו

בְּאָזְנֶיךָ? זֶה חָזִיתִי בוֹ סִפַּרְתִּי לָךְ, וְאִם שָׁגִיתִי אָנֹכִי

בָאִישׁ הַזהֶּ בְּשִׁבְתּוֹ אִתִּי רַק שְׁבֻעַיִם יָמִים, מָה רַבָּה

מְשׁוּגָתְךָ אַתָּה כִּי לֹא הִכַּרְתָּ דְרָכָיו בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה

יְרָחִים!! הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי כִּי אַנְשֵׁי מִרְמָה יְסַכְּלוּ דַעַת

חֲכָמִים וְלֹא עָלַי תְּלֻנָּתְךָ יַקִּירִי, – הוֹדִיעֵנִי מָה עָשָׂה

לְךָ הָאִישׁ הַהוּא, וְאוּלַי הִגְדַּלְתָּ בְּמוֹ פִיךָ עַל-מַעֲלָלָיו

הָרָעִים כַּאֲשֶׁר הִסְכַּנְתָּ תָּמִיד בְּרִגְעֵי כַּעַשְׂךָ

וַחֲרוֹנֶךָ! יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ….

 

לא    🔗

(בְּמִלִים שׁוֹנוֹת)

שָׁלוֹם לְךָ אֹהֲבִי הַנִּכְבָּד! דְּבָרֶיךָ עָרְבוּ

עָלַי אִם גַּם טִפּוֹת מָרָה מָסַכְתָּ בָּם. נַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד כִּי

אִתְּךָ הַצְדָקָה וְעַל-כֵּן לֹא אֶפְצֶה פִּי לְהַצְדִּיק אֶת-נַפְשִׁי

כִּי לֹא בְפִשְׁעִי שַׁתָּ מִבְטַחֲךָ בְּאִישׁ מִרְמָה. אֲבָל זֹאת

אַשְֹמִיעֲךָ כִּי הָאִישׁ הַהוּא נִרְאָה לִי כְּצַדִּיק בְּכָל-דְּרָכָיו

וְגַם הפקת פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ צִדְקָתוֹ בְּעֵינַי, וּמַה-יֵדַע יְלוּד

אִשָּׁה אֶת הַצָּפוּן בְּסִתְרֵי מְזִמּוֹת אִישׁ? הִנֵּה אַנְשֵׁי

מִרְמָה יַתְעוּ גַם חַכְמֶי לֵב מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל, וּמִי יַעֲמֹד

לִפְנֵי נָבָל הַשָּׂם אֲפֵר-תֹּם עַל-עֵינָיו? וְאֵיך יָכֹלְתִּי הָשֵׁב

פָּנָיו בְּהִתְחַנְּנוּ אֵלַי לְהַגִּיד עָלָיו יָשְׁרוֹ, בָּעֵת אֲשֶׁר

לֹא שָׂפַקְתִּי רֶגַע בֶּאֱמוּנָתוֹ? אֲנִי מִלֵּאתִי חוֹבַת כָּל אָדָם

לְהֵיטִיב אֶת-אִישׁ נִדְכֶּה בַּצַּר לוֹ, וְאִם שְׁגָגָה יָצְאָה

מִלְפָנַי כִּי לֹא הִכַּרְתִּי תַרְמִיתוֹ בְּשִׁבְתּוֹ כִשְׁנֵי

שָׁבוּעוֹת בְּבֵיתִי, הֲלֹא כָבְדָה שִׁגְגָתְךָ פִּי שֶׁבַע כִּי לֹא

נִפְקְחוּ עֵינֵיךָ לִרְאוֹת מָשְׁחָתוֹ בְּשִׁבְתּוֹ אִתְּךָ יָמִים

כַּבִּירִים! אַךְ הֲלֹא זֶה דְבָרִי כִּי גַם חָכָם בַּחֲכָמִים לֹא

יַעְמֹד לִפְנֵי מִרְמַת עֲרוּמִים וְאָנֹכִי מַה כִּי תָלִין עָלָי? מְאֹד

כָּלְתָה נַפְשִׁי לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר עָשָׂה לָךְ, כִּי מִי יֹדֵעַ אִם

לֹא טָפַלְתָּ עַל עֲוֹנוֹ מֵרֹב קִצְפְּךָ וֶעֱזוּז אַפֶּךָ? יְדִידְךָ

וְאֹהַבְךָ….

 

לב    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! אָנָּא שָׂא נָא לְפֶשַׁע שְׂפָתַי.

אֶת-מִכְתָּבִי הַהוּא כָּתַבְתִּי לְךָ בְּרֶגַע אֲשֶׁר עָבְרָה עָלַי

רָעַת הַנֹּכֵל וְעַל-כֵּן דְּבָרַי קָשִׁים, וַאֲנִי אָמְנָם

חֲשַׁבְתִּיךָ כְּרֵאשִׁית חַטָּאת לַאֲסוֹנִי וְלֹא הֲשִׁיבוֹתִי אֶל

לִבִּי כִּי נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת לִנְבָלִים וְנוֹכְלִים לְהוֹלִיךְ

חֲכָמִים שׁוֹלָל וּלְהַכּוֹתָם בְּעִוָּרוֹן לְבַל יַכִּירוּ עָרְמָתָם

עַל נְקַלָּה. מַה צָּדַקְתָּ, יַקִּירִי, בְּמִשְׁפָּטְךָ כִּי שָׁגִיתִי

הַרְבֵּה יֶתֶר מִמְּךָ כִּי לֹא נִפְקְחוּ עֵינַי עַל-דְּרָכָיו

בְּשִׁבְתּוֹ יָמִים רַבִּים בְּבֵיתִי! אָמְנָם כֵּן, לֹא אֵל הוּא אִישׁ

וְעֵינֵי בָשָׂר לֹא תֶחֱזֶינָה נְכֹחוֹת. אָנֹכִי הֶאֱמַנְתִּי

בְצִדְקָתוֹ וְגִלִּיתִי לוֹ סוֹדוֹתַי, וְלִפְעָמִים שָׁאַלְתִּי גַם

עֵצָה מִפִּיו בְּמִקְנֶה וְקִנְיָן, כִּי לֹא שָׂפַקְתִּי בֶאֱמוּנָתוֹ

רֶגַע, אֲבָל עַד מְהֵרָה נוֹכַחְתִּי לָדַעַת כִּי אָדָם בְּלִיַּעַל הוּא

וּמְחַשֵׁב לְהָרֵעַ, כִּי גִלָּה מַצְפּוּנֵי מִסְחָרִי לְבֶן גִּילוֹ,

נוֹכֵל כָּמֹהוּ, וּמִלְבַד אֲשֶׁר הֱסִיתוֹ לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִמְלֶאכֶת

רֵעֵהוּ, עוֹד הוֹצִיא עָלַי קוֹל כִּי בָאתִי עַד מַשְׁבֵּר

וְכָל-דִּבְרֵי מַרְכֻּלְתִּי יְגֵעִים, וְהַדִּבָּה הַנִּתְעָבָה הַזֹאת

הֵסַבָּה לִי צָרוֹת קָשׁוֹת וּמָרוֹת, כִּי הִקְצוּ מְזַעְזְעַי וַהֲמוֹן

נוֹשִׁים סַבּוּנִי כֵדְבֹרִים רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד עַד כִּי אָמַרְתִּי

נִגְזָרְתִּי, וְלוּלֵא עַזְרִיאֵל רֵעִי שֶֹהִלְוַנִי כֶסֶף דֵּי שַׁלֵּם

לָהֶם מַשֵׁה יָדָם, כִּי אָז הֻכָּה בֵיתִי לִרְסִיסִים בְּאֶפַס

תִּקְוָה! זֹאת עָשָׂה לִי הָאִישׁ אֲשֶׁר מִפִּתִּי אָכִל וּמִכּוֹסִי

שָׁתָה וּכְבֶן בֵּיתִי נֶחְשַׁב בְּכָל-יְמֵי שִׁבְתּוֹ תַּחַת צֵל

קוֹרָתִי! נָחָשׁ אָסַפְתִּי אֶל חֵיקִי וַיִּשָּׁכֵנִי וַיִּגְדַּל

כְּאֵבִי וְעַל כֵּן קָצְרָה רוּחִי וָאַכְאִיב אֶת לִבְּךָ בְּדִבְרֵי

רִיבוֹת…. אַךְ אֲקַוֶּה כִּי אַתָּה תִסְלַח לִי וְתִזְכֹּר דִּבְרֵי

חֲכָמֵינוּ: אֵין אָדָם נִתְפָּס עַל-צַעֲרוֹ. יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ

כְּחִין עֶרְכְּךָ….

========

 

לג    🔗

יְדִידִי יַקִּירִי! אִם יְקָרָה נַפְשִׁי בְעֵינֶיךָ –

מַהֵר וְהוֹדִיעֵנִי מַה-שְׁלוֹמְךָ, כִּי לַשְּׁמוּעָה הַבָּאָה

בְכִתְבֵי-הָעִתִּים, עַל-דְּבַר הָאָסוֹן הַנּוֹרָא שֶׁקָּרָה אֶת

הַשָּׁטִים בָּאֳנִיָּה נ., נָמֵס לִבִּי וְלֹא עָמַד בִּי כֹח לְכַלּוֹת

אֶת-קְרִיאָתִי עַד תֻּמָּהּ. בְּמִכְתָּבְךָ הָאַחֲרוֹן הוֹדַעְתָּנִי

כִּי הִנְּךָ עֹשֶׂה דַרְכְּךָ אֶל הָעִיר א. בְּאֱנִיַּת הַקִּיטוֹר

עַל-פְּנֵי הַנָּהָר ד., וּמַה נִּבְהֲלָה נַפְשִׁי בְּקָרְאִי

אֶת-הַחֲדָשָׁה הַנּוֹרָאָה בְּמִכְתַּב הָעִתִּי הַמּוּנָח עַתָּה

עַל-שֻׁלְחָנִי כִּי רַבִּים מִשָׁטֵי הָאֱנִיָּה הַזֹאת צָלְלוּ בְּמַיִם

אַדִּירִים בְּשִׁגְגַת אֶחָד מֵהֶם אֲשֶׁר בְּשָׁמְעוֹ קוֹל רַעַם

מִתְפָּרֵץ מִמְּכוֹנַת הַקִּיטֹר וְאַחֲרָיו הִתְאַבְּכוּ גֵאוּת עָשָׁן,

דִּמָּה כִּי אָחֲזָה לֶהָבָה בָּאֱנִיָּה וַיִּקְרָא בְקוֹל: תַּבְעֵרָה!

תַּבְעֵרָה! וּלְקוֹלוֹ חָרְדוּ כָל הַשָׁטִים וַיִּקְפְּצוּ אֶל סִירַת

דּוּגָה אֲשֶׁר נֶהֶפְכָה עַל-פָּנֶיהָ מִכֹּבֶד מַשָּׂאָם וַיֵּרְדוּ

כֻלָּם תְּהֹמוֹת בְּאֵין מַצִיל. מַהֵר וְהַרְגִּיעַ אֶת לִבִּי הֶחָרֵד

מְאֹד עָלֶיךָ. אִם גַּם לֹא תִכְתֹּב לִי הַרְבֵּה, דַּיָּה אוֹת אַחַת

בִּכְתַב יָדְךָ לְהוֹצִיאֵנִי מִמְּבוּכָה וֹלְחַדֵּשׁ רוּחַ נָכוֹן

בְּקִרְבִּי. יְדִידְךָ הַמְחַכֶּה לִתְשׁוּבָתְךָ בְּלֵב חָרֵד

….

 

לד    🔗

רֵעִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! הִנְנִי מְמַהֵר

לְהוֹדִיעֲךָ כִּי תְהִלָּה לְאֵל שָּלוֹם לִי. אָמְנָם נִמְצֵאתִי

בָּאֳנִיָּה נ. וְאָמְנָם קָרָה שָׁם אָסוֹן כִּי שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם

אִישׁ טָבְעוּ בַנָּהָר, אַךְ בִּי לֹא נָגְעָה הָרָעָה כִּי לֹא

נֶחְפַּזְתִּי לְהַצִּיל נַפְשִׁי כְּיֶתֶר הַשָּׁטִים. אָמַרְתִּי הָבָה

אֶרְאֶה מֵרֹאשׁ אִם לֹא חֶרְדַּת שָּׁוְא הִיא וְאַחֲרֵי-כֵן אֶקְפֹּץ

הַמַּיְמָה, כִּי יֹדֵעַ אֲנִי לִשְׂחוֹת, וְעוֹד עָצַרְתִּי רַבִּים

מִקְּפֹץ אֶל הַנָּהָר וָאַצִּילֵם מִמָּוֶת. מָחָר כַּאֲשֶׁר יַעַזְבֵנִי

עִצְבוֹן לִבִּי לִרְגָעִים מִסְפָּר, אֶכְתֹּב לְךָ אֶת-כָּל פָּרָשַׁת

דְּבַר הָאָסוֹן הַזֶּה. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ….

 

לה    🔗

ידִידִי וְרֵעִי הַנִּכְבָּד! הָבָה אֲסַפֵּר לְךָ

אֶת-כָּל הַמַּחֲזוֹת הַנּוֹרָאִים וּבִעוּתֵי אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר רָאוּ

עֵינַי בָּאֳנִיָּה נ.: לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים לִפְנוֹת עֶרֶב יָצָאתִי

בָאֳנִיָּה הַהִיא לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי עִירָה א.. כְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים

אִישׁ נֶאֶסְפוּ בָהּ מִלְבַד נָשִׁים וָטָף. רוּחַ צַח נָשַׁב בַּמַּיִם

הַזַּכִּים אֲשֶׁר נִשְׁקְפוּ כְתַלְמֵי כֶסֶף לְאוֹר הַיָּרֵחַ אֲשֶׁר

עָמַד בַּחֲצִי הַשָּׁמָיִם. רֹב הַשָּׁטִים יָשְׁבוּ עַל מִכְסֵה

הָאֳנִיָּה מִמַּעַל וַיִּתְעַנְּגוּ עַל נְעִימוֹת הָאָבִיב וַהֲדַר

הָעֵצִים הָרַעֲנַנִּים אֲשֶׁר יָנִיעוּ לָהֶם רָאשֵׁיהֶם מֵעַל שְׁתֵּי

גְדוֹת הַנָּהָר כְּאִלּוּ יְבָרְכוּם בְּבִרְכַּת-הַדֶּרֶךְ…. לֹא

הִרְחִיקָה הָאֳנִיָּה לָשׁוּט וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל רַעַם אַדִּיר

וְחָזָק מִצַּד מְכוֹנַת הַקִּיטֹר וְלַבַּת אֵשׁ וְעָשָׁן הִתְפָּרְצָה

וַתִּתְאַבֵּךְ וַתַּעַל לְמָעְלָה. – תַּבְעֵרָה! תַּבְעֵרָה! אָבַדְנוּ!

אָבַדְנוּ! – נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל אִישׁ מִתּוֹךְ הַמָּדוֹר

הַתַּחְתּוֹן, וּכְרֶגַע וְהִנֵּה קוֹלוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, קוֹל

בְּכִי גְבָרִים, יִלְלַת נָשִׁים וְצִוְחַת יְלָדִים הִתְבּוֹלְלוּ

וַיִּתְלַכְּדוּ יַחְדָּו וַיִּהְיוּ לְקוֹל אֶחָד אַדִּיר, אָיֹם וְנוֹרָא

מַחֲרִיד כָּל-לֵב וּמַרְגִּיז כָּל-נָפֶשׁ. לַשָּׁוְא הֵתְאַמֵּץ

רַב-הַחֹבֵל לְהוֹכִיחַ בִּדְבָרִים נִמְרָצִים כִּי רַק צִנּוֹר

הִתְפּוֹצֵץ בַּמְּכוֹנָה וְאֵין כְּל-פַּחַד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, לַשָּׁוְא

נֶחְפְּזוּ הַמַּלָּחִים לָרוּץ מִתָּא אֶחָד אֶל מִשְׁנֵהוּ לְהַרְגִיעַ

לֵב הַנִּפְחָדִים, לֹא הוֹעִילוּ כָל-מַאֲמַצֵי כֹחַ; הַשָּׁטִים אָצוּ

לְהַצִּיל נַפְשָׁם בְּסִירוֹת-דּוּגָה, דָּחֲפוּ, הָדְפוּ אִישׁ

אֶת-רֵעֵהוּ, כִּי אִישׁ אִישׁ חָפֵץ לְהַצִּיל נַפְשׁו ֹבָּרִאשׁוֹנָה,

וּבְכֵן נֶאֶסְפוּ אֶל צִנָּה אַחַת כְּשִׁשִּׁים אִישׁ וְהַנִּשְׁאָרִים

קָפְצוּ לְאַחַד אֶחָד אֶל צִנָּה אַחֶרֶת, אַךְ אֲהָהּ בַּלָּהָה!

פִּתְאֹם נֶהֶפְכָה הַצִּנָּה עַל-פָּנֶיהָ וְרֹב הַנֶּאֱסָפִים נָפְלוּ

הַמָּיְמָה!…. אֲהָהֹ, יְדִידִי, לֹא אֶעֱצֹר כֹּחַ לְתָאֵר לְךָ

אֶת-הַמַּחֲזֶה הַזֶּה בְּאֹמֶר וּדְבָרִים, גַּם לֹא אֶחְפֹּץ לְהַדְאִיב

אֶת נַפְשֶׁךָ! תְּסַמֵּר שֲַׂרַת בְּשָׂרִי בְּזָכְרִי כִּי עֵינַי רָאוּ

בְּאָבְדַן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם נְפָשׁוֹת! נוֹרָא הוּא הַמָּוֶת

הַטִּבְעִי, אַךְ אֵין כָּל-דְּמוּת אֲשֶׁר נַעֲרֹךְ לְמִיתָה בִידֵי

הָאָסוֹן! רַק חֲמִשָׁה אֲנָשִׁים וְיֶלֶד אֶחָד כְּבֶן חָמֵשׁ שָׁנִים

צָלַח בְּיַד הַמַּלָּחִים לְהַצִּיל בְּחֵרֶף נֶפֶשׁ מִגַּלֵּי הַמַּיִם

הַזֵידוֹנִים וְיִתְרָם בָּלַע הַנָּהָר וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל

קִרְבּוֹ…. הַנִּשְׁאָרִים בַּצִּנָּה הַהֲפוּכָה הֻכּוּ כֻלָּם

בְּתִמְהוֹן-לֵבָב וְרַבִּים מֵהֶם שֹׁכְבִים עַתָּה בְּבָתֵּי הַחֹלִים

בְּעִיר ג., גַּם אֲנִי הֻכֵּיתִי, אַחֲרֵי עֲבוֹר הַמְּהוּמָה,

בְּשִׁגָּעוֹן, פִּי דִבֵּר זָרוֹת וְלִבִּי הָגָה תַּהְפֻּכוֹת, וְרַק

אַחֲרֵי רִדְתִּי מֵעַל הָאֳנִיָּה שָׁב לְאַט לְאַט רוּחַ בִֹינָתִי

אֵלַי, אַךְ כֹּחַ זִכְרוֹנִי עֲזָבַנִי וָאֶשְׁכַּח אֶת-הַכֹּל וָאֱהִי

כְּחֹלֵם בְּהָקִיץ יוֹם תָּמִים. מִי יִתֵּן וּתְקָפַתְנִי שִׁכְחָה

כָזֹאת גַּם עַתָּה כִּי אָז אוּלַי נוֹסְפוּ יָמִים רַבִּים עַל-שְֹנוֹת

חַיָּי…. רוּחַ עִצָּבוֹן יָחֵל עַתָּה שֵׁנִית לְדַכְּאֵנִי, הִנְנִי

רֹאֶה אֶת הַטֹּבְעִים הָאֲמֵלָלִים, יַעַמְדוּ וְאַכִּיר מַרְאֵהֶם….

הָבָה אֲקַצֵּר…. יְדִידְךָ….

========

 

לו    🔗

שָׁלוֹ­ם רָב לְךָ, רֵעִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! הִנְנִי

מִתְכַּבֵּד לִקְרֹא אוֹתְךָ יַקִּירִי לָבֹא לְהִתְעַלֵּס אִתִּי בְּיוֹם

שִׂמְחַת גִּילִי בִּמְלֹאת לִי בְּעוֹד שְׁנַיִם יָמִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה

שָׁנָה. הוֹרַי הַיְקָרִים יַעֲשׂוּ בַיּוֹם הַהוּא מִשְׁתֶּה לְכָל

אֹהֲבַי כְּמִשְׁפָּטָם מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר יוֹם

הֻלַּדְתִּי הוּא, הִנֵּה הִפְלִיא ה' חַסְדּוֹ עִמָּדִי בַּיּוֹם הַהוּא

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים; שְׁמַע נָא רֵעִי אֶת אֲשֶׁר קָרַנִי וְיָדַעְתָּ

מַה-נִּכְבָּד יוֹם זֶה לִי וּלְהוֹרַי הַיְקָרִים וְלֹא תִמְנָעֵנִי

מִכָּבוֹד וּתְבַקְּרֵנִי כְּחֶפְצִי: בְּצֵאתִי בַיּוֹם הַהוּא לִפְנֵי

חָמֵשׁ שָׁנִים, מִבֵּית הַסֵּפֶר, אָמַרְתִּי אֲבַקְּרָה אֶת-רֵעִי א.,

בָּאתִי אֶל בֵּיתוֹ וְהִשְׁתַּעֲשַׁעְתִּי בְחֶבְרָתוֹ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ

שָׁעוֹת וְאִישׁ לֹא הָיָה אִתָּנוּ בַּבָּיִת, וְהִנֵּה פִתְאֹם עָלָה

בְאָזְנַי קוֹל מִן הַחוּץ: הוֹי, הוֹי, הַצִּילוּ! חוּשׁוּ לְעֶזְרָה!

הַבַּיִת בֹּעֵר בָּאֵשׁ! מִהַרְתִּי עִם רֵעִי אֶל הַדֶּלֶת, אַךְ אֲהָהּ,

אֵין דֶּרֶךְ לָרֶדֶת מִן הַמַּעֲלוֹת יָמיִן אוֹ שְׂמאֹל, וְתִמְרוֹת

עָשָׁן, זִקִּים וּפִיחַ עָלוּ בְּפִינוּ וּבְאַפֵּנוּ עַד לְמַחֲנַק

נָפֶשׁ. נָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף אַרְצָה וָאָחוּשׁ כִּי רִגְעֵי חַיַּי

סְפוּרִים. עוֹד אֲנִי וְרֵעִי נֶאֱבָקִים עִם גַּלֵּי אֵשׁ לֹהֵט וְרֹאִים

אֶת-הַמָּוֶת הֹלֵךְ וְקָרֵב אֵליֵנוּ וְהִנֵּה אִישׁ מְכֻסֶּה בְשַׂק

רָטֹב מִמַּיִם עָלָה בְעַד הַחַלּוֹן וּכְגִבּוֹר מַשְׂכִּיל פָּרַץ לוֹ

דֶרֶך בֵּין תִּמְרוֹת לֶהָבָה, וַיַּעֲמֹס אוֹתִי וְאֶת רֵעִי בְּחֶבֶל

עַל-שִׁכְמוֹ וַיּוֹצִיאֵנוּ מִשָּׁם דֶּרֶךְ חַלּוֹן קָטֹן,

וַיַּצִּיגֵנוּ בִרְחוֹב הָעִיר בְּתוֹךְ הָמוֹן רַבָּה, וּכְמַלְאַךְ ה'

הָלַך מֵעֵינֵינוּ וְעִקְּבוֹתָיו לֹא נוֹדְעוּ לִי וְלַאֲבוֹתַי עַד

הַיּוֹם, אַף כִּי חֲפַשְׂנוּהוּ חֹפֶשׂ מְחֻפָּשׂ בְּכָל-הָעִיר

וּסְבִיבוֹתֶיהָ. – הִנֵּה הַמִּקְרֶה הַזֶּה קָרַנִי בְיוֹם הֻלַּדְתִּי

לָכֵן יָחֹגּּוּ בוֹ אֲבוֹתַי חַג מִשְׁנֶה מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה וַאֲנִי

וַאֲחֻזַּת מֵרֵעַי, קְרוּאֵי הַמִּשְׁתֶּה, אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים

עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, אַחֲרֵי כֵן נֵצֵא לְקוֹל עֻגָּב בִּמְחוֹל

מְשַׂחֲקִים וְנִשְׂמְחָה כָל-הַלַּיְלָה עַד עֲלוֹת הַבֹּקֶר. לָכֵן

הוֹאֶל נָא רֵעִי לָבֹא אֵלַי לְחַדּוֹת בְּשִׂמְחָה אֶת-פָּנַי בְּלֵיל

שִׂמְחָתִי וַאֲנִי נָכוֹן לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּאַהֲבָה וְכָבוֹד

כַּאֲשֶׁר לְךָ יָאָתָה. – אֹהַבְךָ וּמְכַבֶּדְךָ….

 

לז    🔗

לְרֵעִי הַיָּקָר שָׁלוֹם וּבְרָכָה! יָקַרְתָּ רֵעִי,

בְּעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וְכָל-חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָאַהֲבָה אֲשֶׁר

אְהֵבְךָ וְעַל-כֵּן דַּעַת לְךָ נָקֵל כִּי בְכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי אֲנִי

חָפֵץ לְשַׂמַּח אוֹתְךָ וְאֶת הוֹרֶיךָ הַיְקָרִים בְּיוֹם הֻלַּדְתֵּךָ;

אַךְ לְדַאֲבוֹן לִבִּי לֹא אוּכַל הַפַּעַם לְהַשְׁלִים חֶפְצְךָ

הַקָּדוֹשׁ לִי תָמִיד, כִּי יַסֹּר יִסְּרַנִי יָהּ וְאָחִי הַבְּכוֹר

הוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל-מִשְׁכָּבוֹ זֶה כִשְבֻעַיִם יָמִים וּמַחֲלָתוֹ

אֲנוּשָׁה, וַאֲנִי בְּכָל-יְמֵי חָלְיוֹ אֶשְׁמֹר לְרֹאשׁוֹ וְאֶשָׂא

טָרְחוֹ וּמַשָּׂאוֹ. עָלַי לַהֲפֹךְ אֶת-מִשְׁכָּבוֹ, לְהֵיטִיב

מְרַאֲשׁוֹתָיו וּלְהַשְׁקוֹתוֹ מֵי מַרְפֵּא כִּפְקֻדַּת הָרֹפְאִים וְגַם

הוּא לֹא יֶרֶף רֶגַע יָדוֹ מִמֶּנִּי, לֹא יִתְּנֵנִי לָמוּשׁ מִמִּטָּתוֹ

וְיִקְצֹף עַל-כָּל אִישׁ זָר הַקָּרֵב אֵלָיו. אַחֲרֵי הוֹדִיעִי אוֹתְךָ

אֶת-מְנָת מַכְאוֹבַי, בְּלִי שֶׂפֶק תָּבִין, יַקִּירִי, כִּי גָלָה

כָל-גִיל מִמֶּנִּי וּבְסוֹד מְשַׂחֲקִים לֹא אוּכַל לָבֹא. יִתֵּן ה'

וִיחִי אָחִי מֵחָלְיוֹ אוֹ אָז נִשְׂמְחָה שְׁלָשְׁתֵּנוּ בְּחַג

הֻלַּדְתְּךָ בַּשָּׁנָה הַבָּאָה שִׂמְחָה מְשֻׁלֶּשֶׁת. וְאַתָּה

הִתְפַּלֵּל, רֵעִי, לַה', כִּי כַּאֲשֶׁר הִצִּילְךָ מִיַּד לֶהָבָה אָז,

כֵּן יַצִּיל עַתָּה אֶת-אָחִי מֵאֵשׁ הַתֹּפֶת אֲשֶׁר הִבְעִירָה-בּוֹ

מַחֲלָתוֹ, אוּלַי יֵעָתֶר לָנוּ אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים וְשָׁלַח עֶזְרָתוֹ

מִקֹּדֶשׁ לְאָחִי הַכֹּאֵב כְּחֵפֶץ יְדִידְךָ הַמְבָרֶכְךָ בְּכָל-טוֹב

וְשָׁלוֹם….

 

לח    🔗

(בְּמִלִּים אֲחֵרוּת)

יִשְׁפֹּת ה' שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי הַנִּכְבָּד!

אֲהַבְתִּיךָ רֵעִי מֵישָׁרִים כִּי חֲמוּדוֹת אַתָּה לִי וְאֶחָד

מְצָאתִיךָ בֵּין כָּל רֵעַי לְאִישׁ נֶאֱמָן בּבְרִיתִי מֵאָז

הִכַּרְתִּיךָ, לָכֵן צַר לִי מְאֹד כִּי לֹא אוּכַל לְהִתְעַלֵּס אִתְּךָ

בְּיוֹם שִׂמְחָתֶךָ, כִּי אָחִי הַיָּקָר שֹׁכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי זֶה

כִשְׁנֵי שָׁבֻעוֹת וּמִבַּלְעָדַי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יְכַלְכֵּל

מַחֲלֵהוּ, כִּי חֹם קַדַּחְתּוֹ מָסַךְ בּוֹ רוּחַ עִוְעִים וְלֹא יִתֵּן

כָּל אִישׁ זָר לָגֶשֶׁת אֵלָיו; רַק אֲנִי לְבַדִּי נָשָׂאתִי חֵן וָחֶסֶד

לְפָנָיו מִכָּל בְּנֵי הַבַּיִת, וּכְבָר כָּשַֹל כֹּחִי מֵרֹב עָמָל

וְנִדּוּדִים, כִּי מֵאָז חָלָה לֹא יַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי, וּמִי

יוֹדֵעַ עַד מָתַי תֶּאֳרַךְ לִי הָעֲבוֹדָה הַנּוֹרָאָה הַזּאֹת לְשָׁרֵת

אָח חוֹלֶה אֲשֶׁר בְּשִׁגָּעוֹן יְנַהֵג אֶת-כָּל בְּנֵי הַבַּיִת

וְיַכְשִׁיל כֹּחִי בְּמַכְאוֹבָיו אֲשֶׁר רַק אֲנִי לְבַדִּי אֶרְאֵם

בְּעֶצֶם תָּקְפָּם וְאָחוּשׁ אוֹתָם כָּמֹהוּ. בְּהוֹדִיעִי אוֹתְךָ

הַיּוֹם מַה חֶלְקִי וּמְנָת כּוֹסִי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, אֲקַוֶּה כִּי

תִסְלַח לִי אִם לֹא אָחוֹש לְקוֹל קְרִיאָתְךָ, כִּי עִתּוֹתַי מְכוּרוֹת

לַחוֹלֶה וְאֵין לִבִּי פֹּנֶה אֶל כָּל עֹנֶג וְשָׂשׂוֹן, כִּי עָרְבָה

לִי כָּל-שִׂמְחָה וְכָל-עֹנֶג כְּנֶגַע בְּעֵינַי. הַעֲלֵנִי נָא,

יְדִידִי, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתְךָ וְהַעְתִּירָה בְעַד אָחִי אֶל ה' אֲשֶׁר

שָׁלַח מַלְאָכוֹ לְהַצִּילְךָ מֵאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, כִּי יִשְׁלַח

דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵהוּ מֵחֹם קַדַּחְתּוֹ, וְאָז נִשְׂמְחָה וְנָגִילָה

שְׁלָֹשְתֵּנוּ בְּיוֹם הֻלַּדְתְּךָ שִׁבְעָתַיִם כָּעֵת חַיָּה.

יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְכָל-לֵב….

 

לט    🔗

(באופן אחר)

לְרֵעִי הַיָּקָר, אִישׁוֹן עֵינִי שָׁלוֹם! הֵא לְךָ

תְּשׁוּרָה לְיוֹם הֻֻלַּדְתֶּךָ. אוֹתָהּ תִּרְאֶה אַךְ פָּנַי לֹא

יֵרָאוּ, כִּי בַיּוֹם הַהוּא בָּעֶרֶב יָחֹגּוּ כָל בְּנֵי בֵיתֵנוּ יוֹם

הֻלֶּדֶת אֶת-אָבִי הַיָּקָר, בִּמְלֹאת לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּבְלִי

שֶׂפֶק תָּבִין, יַקִּירִי, כִּי שִׂמְחַת משְׁפָּחָה קֹדֶמֶת לְשִׂמְחַת

רֵעִים. אֲבָל זֹאת אַבְטִיחֲךָ נֶאֱמָנָה, כִּי אִם לֹא יְאַחֲרוּ

קְרוּאֵינוּ לָשֶׁבֶת – אָז אֶתְכַּבֵּד לָבֹא אֵלֶיךָ גַּם בַּחֲצוֹת

הַלַּיְלָה, כִּי אִוְּתָה נַפְשִׁי מְאֹד לְהִתְעַנֵּג עַל-חֶבְרָתְךָ

הַנְּעִימָה וּלְהַרְאוֹתְךָ אוֹתוֹת אַהֲבָתִי בְּרִגְעֵי שִׂמְחָתֶךָ.

הֱיֵה שָׁלוֹם וּבְרָכָה כְּחֵפֶץ אֹהַבְךָ בְלֵב נֶאֱמָן….

========

 

מ    🔗

רֵעִי הַנִּכְבָּד! דְּבָרֶיךָ הִטִּילוּ שֶׂפֶק בְּלִבִּי

אִם עוֹד אָשׁוּב אֶרְאֶה אֶת-כַּסְפִּי אֲשֶׁר הִלְוֵיתִי אֶת מַכָּרֵנוּ

א., אָמְנָם נֶהְפַּכְתָּ פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹש בִּלְשׁוֹנְךָ כְּאִלּוּ

חָפַצְתָּ לְהַסְתִּיר הַוָּתִי מִמֶּנִּי לְבַל יָפוּג לִבִּי מִשׁוֹאַת

פִּתְאֹם, אַךְ אֲנִי מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר וּמַה-גַּם

בִּדְבָרִים אֲשֶׁר כְּבָר הִסְכַּנְתִּי לָהֶם!…. לָכֵן אִם יְקָרָה

נַפְשִׁי בְעֵינֵיךָ הָבָה לִי עֵצָה וְעֶזְרָה בַצָּרָה! הֲלֹא יָדַעְתָּ

מַה-מַּצָּבִי הַיּוֹם וְאֵיךְ לֹא יִכְאַב לִבִּי עַל-אָבְדַן שְׁאֵרִית

הוֹנִי? אֲהָהּ יַקִּירִי, הַשֵּׁאת וְהַשֶּׁבֶר כְּתֻמָּם יַחַד בָּאוּ

עָלַי! לִפְנֵי שְׁנֵי יְרָחִים יָצְאָה אֵשׁ מֵאֵת ה' וַתּאֹכַל אֶת

עֲצֵּי מִסְחָרִי אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִים לְשַׁלְּחָם דֹּבְרוֹת בְּמַיִם

אַדִּירִים, וְעַתָּה יֹאבַד יֶתֶר כַּסְפִּי בְּיַד אִישׁ אֲשֶׁר מֵרֹב

אֱמוּנָתִי בְּיֹשֶר לִבּוֹ לֹא דָרַשְׁתִּי גַם שְׁטַר חוֹב מִיָּדוֹ.

עֲשֵׂה, יְדִידִי, לְמַעַן אַהֲבָתֵנוּ, דְּבַר מָה לְטוֹבָתִי. חֲגוֹר

שְׁאֵרִית כֹּחֲךָ לְהַצִּיל יְגִיעִי מִיַּד עֹשְקִי כֹח, קְחָה עִמּוֹ

דְבָרִים וְשַׁוֵּה לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת הָרָעָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם לִי

תַּחַת טוֹבָתִי, אוּלַי יָחֹס, אוּלַי יְרַחֵם עַל-מֵטִיבוֹ אֲשֶׁר

חִלְּצָהוּ מֵעָנְיוֹ. דְּבָרַי לָעוּ מֵעָקַת לֵב וְעַל-כֵּן שַׂמְתִּי

קִנְצֵי לְמִלִּין. – יְדִידְךָ….

 

מא    🔗

לְרֵעִי הַיָּקָר שָׁלוֹם! מַה דָוֶה לִבִּי לַעֲנוֹתְךָ

כִּי אֵין כָּל-תִּקְוָה לְהַצִּיל עַתָּה אֶת-כַּסְפֶּךָ! דַּע כִּי א.

הוּא אִישׁ יָשָׁר מֵאֵין כָּמֹהוּ, אַךְ הַהַצְלָחָה בָגְדָה בּוֹ,

וּבְכָל מִשְׁלַח יָדוֹ יִפְגְּעוּ בוֹ מִכְשׁוֹלִים רָעִים אֲשֶׁר לֹא

יֵאָמְנוּ כִֹי יְסֻפָּרוּ. דַּיּוֹ מִקְרֵהוּ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר אֲסַפֵּר

לְךָ בְּמִכְתָּבִי זֶה לְהַרְאוֹתְךָ מָה אֻמְלָל הָאִישׁ הַזֶּה

וּלְהַשִׁיב מֵעָלָיו אַפֶּךָ. לִפְנֵי יֶרַח יָמִים סָר אֵלָיו אֶחָד

מִמַּכּירָיו וַיּוֹדִיעֵהוּ כִּי בְעִיר ב. תִּמְצָא עַתָּה יָדוֹ

לִקְנוֹת מִטְפְּחוֹת מֶשִׁי בַּחֲצִי מְחִירָן. וַיֵּלֵךְ א. וַיַּחְבֹּל

אֶת-כָּל בְּגָדָיו וַחֲפָצָיו בְּבֵית מַשָּׁאוֹת, אַף לָוָה כְאַלְפַּיִם

כֶּסֶף מֵאֵת יֹדְעֵי צִדְקָתוֹ וַיְכוֹנֵן צְעָדָיו עִירָה ב.. הוּא לֹא

הִרְחִיק לִנְסֹעַ וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, חֲמֻשִׁים בִּכְלֵי נֶשֶׁק, יָצְאוּ

מִתּוֹךְ הַיַּעַר, וַיִּתְנַפְּלוּ עָלָיו וַיִּגְזְלוּ כָל-כַּסְפּוֹ

מִיָּדוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת-בְּגָדָיו עַד כֻּתָּנְתּוֹ –

וָיֵּלֵכוּ. עָרֹם וְיָחֵף שָׁב א. בַּחֲצוֹת לַיְלָה הָעִירָה וְאַךְ

צָעַד עַל מִפְתַּן בֵּיתוֹ אֲחָזָהוּ הַשָׁבָץ וַיִּפֹּל אַרְצָה

וַיִּתְעַלָּף, וַתִּגְדַּל הַחֲרָדָה בְּבֵיתוֹ וַיִּקָּרְאוּ שְׁנֵי

רֹפְאִים לְשׁוֹבֵב רוּחוֹ אֵלָיו וְכָל-אַנְשֵׁי הָעִיר נָסַבּוּ

עַל-הַבַּיִת וַיָּנוּדוּ לוֹ מִקֶּרֶב לֵב. כְּשָׁלֹש שָׁעוֹת עָמְלוּ

הַרֹפְאִים לְהַחֲיוֹתוֹ, וְרַק אַחֲרֵי עָמָל רַב צָלַח חֶפְצָם בְּיָדָם.

רוּחוֹ שָׁב אֶל קִרְבּוֹ אַךְ הַכֶּסֶף לֹא שָׁב אֶל יָדוֹ. בְּדֵי רִיק

חִפְּשׂוּ אֶת-הַשֹּׁדְדִים בְּכָל הָעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ, לַשָּׁוְא

יָגְעוּ מְרַגְּלֵי חֶרֶשׁ לִמְצֹא אֶת גֹּזְלֵי כַסְפּוֹ, הַכֶּסֶף

אֵינֶנּוּ וְא. הֹלֵךְ לְמִן הַיּוֹם הַהוּא קֵדָר בְּלַחַץ לְבָבוֹ

וּפָנָיו כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, כִּי לֹא עַל-כַּסְפּוֹ יִדְאַב לִבּוֹ כִּי

אִם עַל-הוֹן זָרִים אֲשֶׁר אָבַד בְּיָדוֹ, וּמַה כָּאַב לִבִּי

בְּשָׁמְעִי כִּי הוּא מַזְכִּיר שִׁמְךָ וּבֹכֶה כְיֶלֶד קָטֹן! – אַחֲרֵי

הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה אֲקַוֶּה כִּי יִרְוַח לְךָ מְעַט

בְּשָׁמְעֲךָ כִּי דָבָר לְךָ עִם אִישׁ יָשָׁר אֲשֶׁר פִּגְעֵי הַזְּמָן

שָׂמוּהוּ מַטָרָה לְחִצֵיהָם. אֲקַוֶּה כִּי תֵכֶּף כַּאֲשֶׁר יַרְחִיב

לוֹ ה' יְמַהֵר לְהָשִׁיב לְךָ כַּסְפְּךָ קִמְעָא קִמְעָא וְלֹא

יַשְׁכִּין בְּאָהֳלוֹ עַוְלָה; וַאֲנִי יֹדֵעַ נֶאֱמָנָה כִּי יֶשׁ לוֹ

תִקְוָה, כִּי אִישׁ חָרוּץ הוּא וְיֹדֵעַ הֲלִיכוֹת הַמִּסְחָר, וְאִם

גַּם יִסָּפַח אֶל אַחַת הַכְּהֻנוֹת בְּבֵית מַרְכֹּלֶת, תִּהְיֶה

מַשְׂכֻּרְתּוֹ כְּאַלְפַּיִם כֶּסֶף לְשָׁנָה, וּצְרָכָיו אֵינָם

מְרֻבִּים, כִּי רַק אִשָּׁה וְיֶלֶד קָטֹן הֵם כָּל-בְּנֵי בֵיתוֹ. לָכֵן

קַוֵּה וְאַל תֵּעָצֵב וְאַל תִּדְאַג הַרְבֵּה, כִּי כָזֹאת וְכָזֹאת

יִקְרֶה אֶת-אִישׁ אֲשֶׁר דָּבָר לוֹ אֶת-בַּעֲלֵי הַמִּסְחָר. תִּקְוָתִי

חֲזָקָה כִּי בַשָּבוּעַ הַבָּא תִּמְצָא יָדִי לְהַלְוֹתְךָ אֶלֶף כֶּסֶף

עַד אֲשֶׁר יִרְוַח לָךְ. – יְדִידְךָ הַמֵּצָר בְּצָרָתֶךָ….

 

מב    🔗

(בְּאוֹפָן אַחֵר)

שָׁלוֹם רַב לְךָ רֵעִי הַנִּכְבָּד! לֹא אֵדַע מֶה הָיָה

לְךָ הַפַּעַם כִּי מָצָאתָ בְּמִכְתָּבִי רְמָזִים עַל-דְּבַר כַּסְפְּךָ

וַתִּלְמֹד סָתוּם מִן הַמְפֹרָשׁ! הִשְּמַעְתִּיךָ כִּי א. הִפְסִיד

אַלְפַּיִם כֶּסֶף בְּשַׁעַר הַסֹּחֲרִים אֲשֶׁר מַעֲלוֹת וּמֹרְדוֹת לוֹ.

אֲבָל הֵן לֹא נִכְחַד מִמְּךָ כִּי נֶזֶק קַל כָּזֶה לֹא יְרוֹשֵׁשׁ אִישׁ

עָשִׁיר כְּא. אֲשֶׁר הוֹנוֹ עָצוּם וּמִסְחָרוֹ פָרַץ בָּאָרֶץ! לָכֵן

יְהִי לִבְּךָ סָמוּךְ בָּטוּחַ כִּי תְקַבֵּל כַּסְפְּךָ בְּיוֹם

הַכֶּסֶא, כִּי לֹא אִישׁ כְּא. יִבְלַע חֵיל זָרִים לוּ גַם יִוָּרֵשׁ

מִכֹּל. אֲדַמֶּה כִּי דְבָרַי אֵלֶּה יַרְגִּיעוּ אֶת-לִבְּךָ וְלֹא

תוֹסִיף לְדַאְבָה עוֹד. – הוֹדִיעֵנִי אִם כְּבָר שָׁב גִּיסְךָ

מִדַּרְכּוֹ כִּי דָבָר נָחוּץ לי אֵלָיו אֲשֶׁר בְּעִתּוֹ תֵדָעֶנוּ.

רֵעְךָ וְאֹהַבְךָ….

========

 

מג    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! בַּשָּׁבוּעַ הַזֶּה יָרַדְתִּי מִן

הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתִי עָלֶיהָ לִפְנֵי יֶרַח יָמִים; וְאַף כִּי

מַחֲלָתִי טֶרֶם עֲזָבַתְנִי בְּכָל זֹאת כְּבָר עָבְרָה הַסַּכָּנָה, כֵּן

אֹמֵר הָרֹפֵא וְכָכָה אָחוּשׁ גַּם בְּנַפְשִׁי, לָכֵן הִנְנִי מְמַהֵר

לִכְתֹּב לְךָ בְּעֹצֶם יָדִי לְמַעַן יִרְגַּע לִבְּךָ בִּרְאוֹתְךָ כִּי

בָאתִי עַד הֲלֹם. כַּאֲשֶׁר יְחַזֵּק ה' כֹּחִי וְאוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ

עַל מִשְׁעַנְתִּי בַחוּץ, אֶתְאַמֵּץ לָבוֹא אֵלֶיךָ לָשֶׁבֶת אִתְּךָ

זְמַן מִצְעָר בִּמְעוֹנְךָ בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, עַד אֲשֶׁר יֹאמַר הָרֹפֵא

כִּי נִרְפֵּאתִי כָלִיל. הַשִּׁעוּל עוֹד יִפְקְדֵנִי לְעִתִּים

וְיַדְרִיכֵנִי מְנוּחָה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, אַךְ לֹא

כְּכֹחוֹ אָז כֹּחוֹ עָתָּה. בְּרֵאשִׁית יְמֵי מַחֲלָתִי הֵסַב לִי

מַכְאוֹבִים קָשִׁים וַיִּדְקֹר כְּמַחָט בְּרֵאָתִי וְעַתָּה רָפוּ יָדָיו

וּכְאֵבִי חָדַל. הוֹדִיעֵנִי נָא אִם תּוּכַל לְפַנּוֹת לִי חֶדֶר

בִּמְעוֹנְךָ בַּכְּפָר וּבָאתִי אֵלֶיךָ תֵּכֵּף בְּשׁוּבִי לְאֵיתָנִי.

יְדִידְךָ….

 

מד    🔗

לְרֵעִי יַקִּירִי, שָׁלוֹם! בּוֹא בְרוּךְ ה' אֵלַי,

סוּרָה אֶל בֵּיתִי וַאֲקַבֶּלְךָ בִּזְרֹעוֹת פְּתוּחוֹת. פִּנִּיתִי לְךָ

חֶדֶר רְחַב יָדַיִם אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו קְרוּעִים אֶל גַּן נֶחְמָד

מָלֵא בִרְכַּת ה', שָׁמָּה תֵשֵׁב וְתִשְׁאַף רוּחַ צַח מַרְפֵּא

לְנֶפֶשׁ, וּבְנֵי בֵיתִי, הַמִּתְאַוִּים מְאֹד לְהִשְַּׁעֲשַּע

בְּחֶבְרָתֶךָ, יְשָׁרְתוּךָ וְיָבִיאוּ לְךָ אֶת-כָּל-מִינֵי הַמַּכֹּלֶת

הַדְּרוּשִׁים לִרְפֵה-כֹחַ כָּמוֹךָ; גַּם רֹפֵא יֵשׁ אִתָּנוּ בַּכּפָר

אֲשֶׁר לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת יְבַקֶּרְךָ וְיַנְחֲךָ בַעֲצָתוֹ עַד כִּי

תֵרָפֵא רְפוּאָה שְׁלֵמָה. הוֹדִיעֵנִי מָתַי תַּחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת

דַּרְכְּךָ אֵלַי וְיָצָאתִי לִקְרָאתְךָ לְקַדֵּם אֶת-פָּנֶיךָ בְּכָבוֹד

כַּאֲשֶׁר לְךָ יָאָתָה. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ הַמְחַכָּה

לְבוֹאֶךָ….

ידידי

 

מה    🔗

יְדִידִי! אַף כִּי טוֹבָה עֲצָתְךָ בְּמִכְתָּבְךָ בְּכָל

זֹאת צַר לִי מְאֹד כִּי לֹא אוּכַל לְהוֹפִיעַ עָלֶיהָ, וַחֲבַל

עֹל-כַּסְפְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ לִשְׂכֹּר לְךָ אִישׁ לְעֵזֶר כְּנֶגְדִּי,

כִּי אֵין אֶת נַפְשִׁי לָבוֹא בְרִיב עִם הָאִישׁ ח. אַף אִם אֵדַע כִּי

כָל-זְהַב אֶרֶץ

הֶחֲוִילָה יִנָּתֵן לִי בֶּעֲמָלִי. כִּי מִי כָמֹנִי

יֹדֵעַ אֶת-הָאִישׁ הָרַע הַהוּא וְאֶת-כֵּלָיו הָרָעִים לַשְׁחִית

וּלְחַבֵּל! הִנְּךָ בֹטֵחַ בְּעָשְׁרְךָ וּבִכְבוֹד בֵּיתְךָ כִּי יִהְיוּ

לְךָ לְמִבְטַח עֹז בְּיוֹם קוּמְךָ לְרוֹצֵץ קָדְקֹד הָעַוָּל הַזֶּה

לִבְלִי תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וַאֲנִי אֹמַר לְךָ כִּי לֹא יוֹעִילְךָ

הוֹנְךָ בְּיוֹם עֶבְרָתוֹ, כִּי נָחָשׁ וְשָׂרָף הוּא וַעֲקִיצָתוֹ

עֲקִיצַת עַקְרָב! אַתָּה תַכֶּנּוּ בַגָּלוּי אַךְ הוּא כְצִפְעֹנִי

יַפְרִישׁ בַּסֵּתֶר וְלֹא תֵדַע מִי הוּא נֹשְכֶךָ; כִּי חֲמַת עַכְשׁוּב

תַּחַת לְשׁוֹנוֹ וּבְמִסְתָּרִים יַכֶּה בָּהּ אֶת רֵעֵהוּ וְהַמֻּכֶּה

לֹא יֵדַע מִי מַכֵּהוּ, וּמַה יַמְרִיצְךָ לָקַחַת בְּיָדְךָ נְגָעִים

לְגֵוֶךָ? הִנֵּה תֹאמַר לָבוֹא בְכֹחַ הַמִּשְׁפָּט עַל-אִישׁ אֲשֶׁר

פְּנֵי הַשֹּׁפְטִים יְכַסֶּה וּבְכָל-צֶדֶק וּמִשְׁפָּט יִתְקַלֵּס! הַאִם

לֹא תִהְיֶה לִשְׂחוֹק לְכָל יֹדְעֶיךָ? הַאִם לֹא יֹאמְרוּ גַם גָּרֵי

בֵיתְךָ וְאֹהֲבֶיךָ כִּי כָרִיתָ בְיָדֶיךָ שׁוּחָה לְרַגְלֶיךָ? חֲדָל

לְךָ יַקִּירִי; מֵהִתְגָּרוֹת בְּרָעָה וְאַל תִּמְשֹׁךְ גַּם אֲחֵרִים

אַחֲרֶיךָ! הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה כִּי הֵמָּה יוֹסִיפוּ רַק יָגוֹן

עַל-מַכְאוֹבֶיךָ וְלֹא יוֹעִילוּ לְהַוָּתֶךָ! שְׂטֵה מֵאִישׁ רַע וַעֲבֹר

וֵאלֹהִים יְמַלֵּא מַחְסוֹרְךָ מִמָּקוֹם אַחֵר. אֲקַוֶּה כִּי דְבָרַי

יַכּוּ שֹׁרֶשׁ בְּלִבְּךָ וְלֹא תוֹסִיף לְהַשְׁלוֹת נַפְשְׁךָ כִּי

תַצִיל כַּסְפְּךָ מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ בְּמִלְחֶמֶת מִשְׁפָּט, כִּי

הוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבַּע וְכִשְׁאוֹל לֹא יָקִיא עוֹד אֶת-בִּלְעוֹ,

אַף אִם תִּגְזְרֵהוּ לִגְזָרִים, וְאַתָּה חֲדַל – וְנִצָּלְתָּ.

יְדִידְךָ….

שלום

 

מו    🔗

שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! כַּאֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִי מוּג לֵב אַתָּה

כְשָׁפָן וּמַחֲלַת הַבֶּהָלָה דָבְקָה בְּךָ לִירֹא וְלִפְחַד

כְּתַרְנְגֹלֶת מִקּוֹל עָלֶה נִדָּף וּמֵהֶמְיַת רוּחַ נֹשָבֶת וְלוּלֵא

זֹאת – לֹא אַאֲמִין אִם עָרַבְתָּ אֶת-לִבְּךָ לָתֵת קַרְנֵי רְאֵם

לְפַרְעֹש קָטֹן הַמְכַרְכֵּר בֵּין מַפְּלֵי כֻתָּנְתִּי וּלְהַגְדִּילוֹ

בְעֵינַי כְּשֶׁנְהִב בְּקוֹמָתוֹ; וְהִנֵּה אַף כִּי אֵין מְדַקְדְּקִים

עִם חוֹלֶה נִרְעָשׁ וְנִפְחָד כָּמוֹךָ כְּחוּט הַשַּׂעְרָה, בְּכָל-זֹאת

בִּרְאוֹתִי כִּי תַחְפֹּץ לְהַנְחִיל אֶת-מַחֲלָתְךָ גַם לִי –,

הִתְאַפֵּק בַּל אוּכַל מֵהַשְׁמִיעֲךָ כִּי אַךְ שְׂחוֹק עָשִׂיתָ לִי

בְּהַפִּלְיךָ עָלַי בַּלָּהוֹת לְהַחֲרִידֵנִי מִפְּנֵי ח. לְמַעַן אֶרֶף

יָדִי מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא נַעַר קָטֹן אָנֹכִי וּכְבָר נִלְחַמְתִּי עִם

עֹשְקִים תַּקִּיפִים מִמֶּנּוּ וְגַם יָכֹלְתִּי לָהֶם! כִּי אֵין עָרוּם

וְנוֹכֵל בְּתֵבֵל אֲשֶׁר יִשְׂגַּב מִכֹּחַ הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק, וְהָאִישׁ

הַבָּא בַכֹּחַ הַזֶּה לְהַדְבֵּר גַּנָּבִים וְחֹמְסִים תַּחַת רַגְלָיו,

אַךְ אֱוִיל וַחֲסַר לֵב הוּא אִם יִיָרא עַל נַפְשׁוֹ פֶּן יִתְקוֹמְמוּ

לוֹ לְהַכּוֹתוֹ בְמִסְתָּרִים, כִּי בְּהִתְרַפּוֹתוֹ יִתֵּן יַד

לְפֹשְעִים לַחֲמֹס וְלִגְנֹב דַּיָם מִבְּלִי כָל אֵימַת הַמַּפְגִּיעַ

עֲלֵיהֶם, אַך לֹא כֵן אִם בַּמִּשְׁפָּט תֹּאחַז יָדוֹ לְיַסְּרָם כְּדֵי

רִשְׁעָתָם, כִּי אָז לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לַעֲרץֹ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ;

וְאִם רָעָה נֶגֶד פְּנֵי הַלֹּחֵם בְּיוֹם הַמִּלְחָמָה, הֲלֹא אַךְ רֶגַע

כִּי יִשְׁתַּמֵּר מִמֶּנָּה – לְאֹרֶך יָמִים לֹא תִקְרַב עוֹד אֵלָיו….

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַאִם לֹא תוֹדֶה לִי יַקִּירִי כִּי מוּג

לֵב אַתָּה בְּנַסּותְךָ לְהַפְחִידֵנִי בְּבֹלְהוֹת צַלְמָוֶת וּלְהַפִּיל

עָלַי אֵימִים נִסְתָּרִים לְהַחֲרִיֵדִני מִפְּנֵי בַּעַל מִשְׁפָּטִי!

אוּלָם אַחֲרֵי הָפְכִי בְדִבְרֵי מִכְתָּבְךָ הֵיטֵב חָרַצְתִּי עָלֶיךָ

מִשְׁפָּט אַחֵר, יָרֵא אָנֹכִי אִםֹ לא נִמְכַּרְתָּ בְּיַד הַשָּׂטָן

הַזֶּה וְעַל כֵּן דְּבָרֶיךָ לָעוּ…. רְאֵה גִלִּיתִי לְךָ

אֶת-כָּל-לִבִּי כִּי אֹהֵב אֱמֶת אָנֹכִי וְאַתָּה בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל

סְלַח לִי. מוֹקירְךָ כְעֶרְכֶּךָ…

שלום

 

מז    🔗

שָׁלוֹם! רֵאשִׁית דְּבָרֶיךָ מָדוֹן, תּוֹכָם הֲבָלִים

וְאַחֲרִיתָם עָמָל וָאָוֶן, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ בָּחַרְתָּ

לְךָ פִּתְאֹם לְשׁוֹן עֲרוּמִים לְהַכּוֹתֵנִי בְשׁוֹט לְשׁוֹנְךָ מַכַּת

בִּלְתִּי סָרָה, בָּעֵת אֲשֶׁר מֵאַהֲבָתִי אוֹתְךָ וּמֵחֶמְלָתִי עָלֶיךָ

הַעִידוֹתִי בְךָ לִשְׁמֹר רַגְלְךָ מִלֶּכֶד לְבַל יִקְרְךָ רָע בַּעֲוֹן

פַּחֲזוּתֶךָ! הַאֻמְנָם זֶה הוּא כָּל עֲוֹן חַטָּאתִי כִּי לֹא אֶחְפֹּץ

לַחְתּוֹת אֵשׁ בְּחֵיקִי בְּדַעְתִּי נֶאֱמָנָה כִּי בְגָדַי

תִּשָּׂרַפְנָה?! לְכָה נָא וְנִוָּכְחָה לִפְנֵי יֹדְעֵי מִשְׁפָּט

וְרָאִינוּ מִי מֵהֶם יְצַוֶּה אוֹתִי לֶאֱחֹז בַּעֲקֵב פָּח עֵת רַגְלַי

תַּעֲמֹדְנָה בַמִּישׁוֹר וְשָׁלוֹם בִּמְגוּרִי מִפָּחַד? הֲכִי נִפְתָּה

לִבְּךָ לְהַאֲמִין כִּי חַיַּי הָיוּ עָלַי לְמַשָׂא כִּי אֶשְׁתַּגַּע

פִּתְאֹם לְאַבֵּד אֶת עַצְמִי לָדַעַת בְּעַד כֶּסֶף נִמְאָס אֲשֶׁר

תֹּאמַר לָתֶת לִי? הֵן לוּא גַם חָפַצְתִּי לַעֲשׂוֹת כּזֹאת עָלֶיךָ הַחוֹבָה לִמְחוֹת בְּיָדִי בְּדַעְתְּךָ כִּי חַיֵּי

מִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה תְלוּאִים בְּחַיָּי, וְאֵיךְ תְּסִיתֵנִי לָלֶכֶת

עַל-גֶּחָלִים בֹּעֲרוֹת וּבִרְאוֹתְךָ כִּי לֹא טָחוּ עֵינַי מֵרְאוֹת אֶת

הָרָעָה בְּרֵאשִׁית דַּרְכִּי, תְּחָרְפֵנִי כְאַחַד הָרֵקִים וְלֹא

תֵבוֹשׁ לְחַשְּׂדֵנִי כִּי נִמְכַּרְתִּי לְאִישׁ מַצּוּתְךָ בַּעֲבוּר

הַבָּצַע?! רְאֵה יַקִּירִי, כִּי לֹא בְדַעַת תְּדַבֵּר, כִּי מִלְּבַד

אֲשֶׁר עָלֶיך לְהוֹדוֹת לִי עַל-הַזְהִירִי אוֹתְךָ מִנְּפוֹל בְּרֶשֶׁת

אֹיִבְךָ, עוֹד יָצָאתָ לְהַשְׁלִיךְ עָלַי שִׁקּוּצִים בִּדְבָרִים

כְּמִתְלַהֲמִים וַתַּחְשֹׁב אֶת-אַהֲבָתִי אוֹתְךָ לִי לַחֲטָאָה! אוּלָם

דַּע כִּי אֲנִי בְּאַהֲבָתִי וְתֻמָּתִי אַחֲזִיק וְלֹא אֶרֶף וְעַל-כֵּן

אֹמַר לְךָ שֵׁנִית: שְׂטֵה מִדֶּרֶךְ זֹה וַעֲבוֹר כִּי לֹא תִהְיֶה

תִפְאַרְתְּךָ עָלֶיהָ! אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים כִּי אֶרֶץ נִתְּנָה

בְיַד רָשָׁע! הִנֵּה תֹאמַר לָבוֹא עַל-זֶרַע שֶׁקֶר בְּכֹחַ הָאֱמֶת

וַתִּשְׁכַּח כִּי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וּבָאֵי כֹחָהּ קִצְרֵי יָד הֵמָּה

מֵעֲשׂוֹת יְשׁוּעוֹת בָּאָרֶץ! אַחַת הִיא לִי אִם תַּחְשֹׁב כִּי יָדִי

תִכּוֹן עִם ח. אוֹ לֹא, כִּי לא

לֹא לְהָגֵן עַל כְּבוֹדִי בָאתִי, כִּי אִם לְהַזְהִירְךָ

מִן הָרָעָה אֲשֶׁר תֹּאמַר לְהַדִּיחַ עָלֶיךָ!…. אוּלָם אִם תּוֹסִיף

לַעֲמֹד בְּמֶרְדְּךָ לְהִשְׁתַּגּע וְלִשְׁאֹף נָקָם בְּחָשְׁבְּךָ כִּי

יָדְךָ תָעֹז עַל-הַשֶׁקֶר שֶׁהַשָׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ וַעֲצוּמִים עֹשֵׂי

דְבָרוֹ -, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי נָתַתָּ חֶבֶל בְּיַד ח. לִתְלוֹתְךָ

עָלָיו וַאֲנִי אֶת-נַפְשִׁי הִצָּלְתִּי. מוֹקִירְךָ…

 

מח    🔗

יְדִידִי וְרֵעִי! עַד כֹּה קָצְרָה יָדִי מֵהוֹשִׁיעֲךָ

בְּרַב אוֹ בִּמְעָט, כִּי קָפַץ עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל אֲדֹנִי בִּגְלַל

שְׁגָגָה קְטַנָּה שְׁיָּצְאָה מִלְּפָנַי בְּסֵפֶר חֶשְׁבֹּנוֹתָיו וְלֹא

יָכֹל דַּבְּרִי לְשָׁלוֹם יָמִים כַּבִּירִים, וּבְלִי שֶׂפֶק תָּבִין

כִּי לֹא יָכֹלְתִּי בִימֵי רָגְזוֹ וְכַעְשׂוֹ לָקַחַת עִמּוֹ דְבָרִים

עַל-אֹדוֹתֶיךָ, אַךְ בְּהַרְאוֹתוֹ אוֹתִי אֶתְמוֹל פָּנִים שֹחֲקִים,

הַחִלּוֹתִי לְדַבֵּר עִמּוֹ עַל-דְּבַר פְּקִידֵי בֵית מִסְחָרוֹ וּמִדֵּי

דַבְּרִי בָמוֹ זְכַרְתִּיָך בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנָיו וְשִׁוִּיתִי

לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת-כָּל-הַטּוֹב הַצָּפוּן לוֹ בְּאָסְפּוֹ אִישׁ חָרוּץ

כָּמוֹךָ אֶל בֵּית מַרְכֻּלְתּוֹ. בִּרְאוֹתִי כִּי דְבָרַי מָצְאוּ

מְסִלּוֹת בְּלִבּוֹ לֹא חָשַׂכְתִּי נִיד שְׂפָתַי מֵהַלֵּל אוֹתְךָ

כְּעֶרְכְּךָ, עַד כִּי נֵאוֹת לֶאֱסָפְךָ אֶל בֵּיתוֹ, וַיְצַוֵּנִי

לִשְׁאֹל מִפִּיךָ בַּמָּה תִקָּנֶה לוֹ. וַאֲנִי אַף כִּי יָדַעְתִּי אֶת

הַשָּׂכָר אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ, בְּכָל זֹאת אָמַרְתִּי לוֹ כִּי אֶשְׁאָלְךָ

כַּמָּה תִדְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ, לְבַל יְדַמֶּה כִּי דָבָר לָאַט עִמָּנוּ.

לָכֵן דַּע מַה שֶׁתָּשֶׁב לוֹ, אַךְ אַל נָא תְרַבֶּה בִמְחִירְךָ יוֹתֵר

מִדַּי, כִּי אִם תָּפִיק רָצוֹן מֵאֲדֹנִי יָשִׁית עַל-מַשְׂכֻּרְתְּךָ

נוֹסָפוֹת גַּם מִבְּלִי בַקֵּשׁ, נָקְבָה-לִּי שְׂכָרְךָ שִׁבְעִים כֶּסֶף

לְיֶרַח וְאִם לֹא יֵאוֹת לְךָ, אָז אָשִׁית יָדִי עַל-שְׁנֵיכֶם וְהָיָה

שְׂכָרְךָ חֲמִשִּׁים אוֹ שִׁשִּׁים, וְשָׁלוֹם לְךָ מֵאֵת אֹהַבְךָ

וּמְכַבְּדְךָ…. ידידי

 

מט    🔗

(בְּמִלִּים שׁוֹנוֹת)

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! לֹא מָצְאָה יָדִי לַעֲשׂוֹת

קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה לְטוֹבָתְךָ עַד הַיּוֹם, כִּי חָרָה בִי אַף

אֲדֹנִי עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי לְפָנָיו בִּשְׁגָגָה וַיִּשְׁמָר לִי

עֶבְרָתוֹ בְלִבּוֹ זְמַן כַּבִּיר, וַאֲנִי בִימֵי זַעְפּוֹ יָשׁבְתִּי בָדָד וָאֶדֹּם וְלֹא בָאתִי עִמּוֹ

בִּדְבָרִים, אֲבָל בִּרְאוֹתִי עַתָּה כִּי פָנָיו לֹא הָיוּ לוֹ עוֹד,

דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ עַל-אֹדוֹתֶיךָ וְהִלַּלְתִּיךָ בְפָנָיו,

וַיְבַקְשֵׁנִי אֲדֹנִי לִשְׁאֹל מִפִּיךָ מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ, וְאַף

כִּי כְבָר הִשְׁמַעְתַּנִי אֶת-הַשָׂכָר אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ, בְּכָל זֹאת

אָמַרְתִּי לוֹ כִּי אֶשְׁאָלְךָ זֹאת בְּמִכְתָּב, לְבַל יַחְשֹׁב כִּי

קְנוּנְיָא הָיְתָה בֵינֵינוּ, לָכֵן מַהֵר וַעֲנֵנִי, אַך אַל תְּבַקֵּשׁ

לְךָ הַרְבֵּה פֶּן תְּקַלְקֵל אֶת-מַחֲשַׁבְתִּי. יֹדֵעַ אֲנִי כִּי אִם

תַּעֲבֹד בְּיַד חָרוּצִים יוֹסִיף לְךָ עַל-שְׂכָרְךָ גַּם מִבַּלְעֲדֵי

בַקֵּשׁ. מַהֵר לַעֲנוֹתֵנִי וּבַקֵּשׁ שִׁבְעִים כֶּסֶף לְחֹדֶשׁ, וְאִם

יִגְדַּל הַמְּחִיר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, אֶשְׁתַּדֵּל כִּי יִתֶּן לְךָ

חֲמִשִׁים אוֹ שִׁשִׁים. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְכָל לֵב…

 

נ    🔗

שָׁלוֹם רָב לְךָ אֹהֲבִי הַנֶּאֱמָן! קָצְרוּ שְׂפָתַי

מֵהַבִּיעַ לְךָ רִגְשׁוֹת תּוֹדָתִי עַל הִשְׁתַּדְּלוּתְךָ הַנִּמְרָצָה

לָתֶת לִי מַעֲמָד בְּבֵית אֲדוֹנֶיךָ. אֶת-הַחֶסֶד הַזֶּה לֹא אֶשְׁכַּח

לנֶצַח, כִּי כְמַלְאַךְ אֱלֹהִים נִגְלֵיתָ אֵלַי בִּימֵי צָרָתִי

וַתַּצִּילֵנִי מֵחֶרְפַּת רָעָב. זֶה כַּחֲמִשָּׁה יְרָחִים נִשְׁבַּר

מַטֵּה לַחְמִי, אֶת-כָּל אֲשֶׁר לִי כְּבָר נָתַתִּי בַכֶּסֶף לְכַלְכֵּל

אֶת אִשְׁתִּי וַחֲמֵשֶׁת יְלָדַי וְעַתָּה אָזַל גַּם כַּסְפִּי גַּם

חֲפָצַי מִכֵּילַי וּכְבָר הֵחֵל יֵאוֹשׁ נוֹרָא לְהַכְנִיַע אֶת-לִבִּי

וּלְרַפּוֹת אֶת-יָדַי – וְהִנֵּה פִתְאֹם בָּאַנִי מִכְתָּבְךָ!…. לֹא

אֶמְצָא די

דֵי מִלִּים לְהַבִּיעַ שְׂשׂוֹנִי וְרִגְשֵׁי

תוֹדָתִי!…. הִנְּךָ קֹנֶה לְּךָ עוֹלָמְךָ בְשָׁעָה אֶחָת וְעַד יוֹמִי

הָאַחֲרוֹן אֶזְכָּרְךָ יְדִידִי כִּי אַתָּה הוֹשַׁעְתַּנִי מְכָּל

צָרוֹתַי. בְּמִכְתָּבִי זֶה תִמְצָא מִכְתָּב עָרוּךְ אֵלֶיךָ, תְּנָה

אוֹתוֹ עַל-יַד אֲדוֹנֶיךָ יִקְרָאֵהוּ וְיַעֲנֵנִי. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ

הַמְּקַוֶּה לִרְאוֹתְךָ בְקָרוֹב וּלְהָשִׁיב לְךָ תוֹדָה בִּנְשִׁיקוֹת

פִּיו….

 

נא    🔗

שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי הַיָּקָר! בְבֵית רֵעֵנוּ א. רַבָּה

עַתָּה הַמְּהוּמָה, כִּי נִקְּשׁוּ נוֹשִׁים לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא

הִשְׁאִירוּ לוֹ מִחוּט וְעד שְׂרוֹךְ נָעַל, עַתָּה עוֹד יָדָם נְטוּיָה

לָקַחַת מִמֶּנּוּ גַּם אֶת-בֵּיתוֹ בְעִיר ג. וְהוּא צָפוּי אֱלַי עֹנִי

וּמַחְסוֹר בְּאֶפֶס תִּקְוָה. צַר לִי מְאֹד עַל-הָאִישׁ הַיָּשָׁר

הַזֶּה, גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרוֹ וּמִי יְנַחֲמֶנּוּ! זֶה כְעֶשְׂרִים

שָׁנָה נָשָׂא וְנָתַן בֶּאֱמוּנָה וּשְׁמוֹ נוֹדַע לִתְהִלָּה בְּעוֹלַם

הַמִּסְחָר, אַךְ פִּתְאֹם נֶהְפַּךְ עָלָיו הַגִּלְגָּל, כִּי רַבִּים

מִבַּעֲלֵי מִסְחָרוֹ פָּשְׁטוּ לוֹ אֶת-הָרֶגֶל וְהַסּוֹחֵר הַנּוֹדַע ה.

עָמַד מִשַּׁלֶּם לוֹ עֶשְׂרִים אֶלֶף כֶּסֶף וּבְכֵן הֵקִיץ הַקֵּץ

לְמַרְכֻּלְתּוֹ, כִּי לָקְחוּ מִמֶּנּוּ נוֹשָׁיו אֶת-כָּל אֲשֶׁר לוֹ

וַיַּצִּיגוּהוּ עָרֹם כְּיוֹם הִוָּלְדוֹ וְאִם לֹא נָחוּשׁ לְעֶזְרָתוֹ

בְּעוֹד מוֹעֵד יֹאבַד בְּעָנְיוֹ בְּאֶפֶס תִּקְוָה. לָכֵן אִם יְקָרָה

נַפְשׁוֹ בְּעֵינֶיךָ, כִּי עַתָּה עוּצָה נָּא עֵצָה בַּמָּה לְקַדֵּם

אֶת-פְּנֵי הָרָעָה הַנִּשְׁקֶפֶת לוֹ. הֲלֹא יָדַעְנוּ כִּי אִישׁ חָרוּץ

הוּא וּבָקִי בְּמִסְחָרִים שׁוֹנִים, וְעַל-כֵּן עָלֵינוּ הַחוֹבָה

לְתָמְכֵהוּ בְּמִשְׁעַן כֶּסֶף לְעֵת תִּימּוֹט יָדוֹ, אוּלַי יְכוֹנֵן

לוֹ מַעֲמָד בְּטֶרֶם הֱבִיאוֹ מַחְסוֹרוֹ לִידֵי יֵאוֹשׁ. אֲחַכֶּה

לִתְשׁוּבָתְךָ בְּעֵינַיִם כָּלוֹת. יְדִידְךָ וּמְכַבֶּדְךָ…

רעי

 

נב    🔗

רֵעִי יַקִּירִי! הָשְׁבַּרְתִּי קָדַרְתִּי מְאֹד

כְּשָׁמְעָתִי עֳנִי רֵעֵנוּ א. וְהִנְנִי לְהוֹשִׁיעֵהוּ בַצָּרָה לְבַל

יִכְרַע תַּחַת מַשַּׂא עֲמָלוֹ. פְּצָעָיו עוֹדָם חֲדָשִׁים וְתוֹלַעַת

הַיֵּאוֹשׁ טֶרֶם הִתְגַּנְּבָה אֶל לִבּוֹ, לָכֵן עָלֵינוּ הַחוֹבָה

לִתְמֹךְ בְּיָדוֹ וְלָתֶת לוֹ כֹּחַ וְעָצְמָה לְכוֹנֵן לוֹ בֵּית

מַרְכֹּלֶת חָדָשׁ עַל עַמּוּדִים בַּל יִמּוֹטוּ. הָגִיתִי בְּמַר

נַפְשׁוֹ וַאֲסוֹנוֹ וַיִּיעָצוּנִי כִלְיוֹתַי לְהַפְקִידֵהוּ לְסוֹכֵן

עַל-נַחֲלוֹתַי בְּעִיר נ., וְאַחֲרֵי דַעְתִּי כִּי מַהְלְכִים

לִסְחוֹרוֹתָיךָ בָּעִיר הַהִיא, לָכֵן אִיעָצְךָ כִּי תְשִׂימֵהוּ לְבֶן

מֶשֶׁק בֵּית מַרְכֻּלְתְּךָ שָׁמָּה, אוֹ אָז יִוָּשַׁע בָּנוּ רֵעֵנוּ

וְלָנוּ יִהְיֶה לְמִשְׁעָן עֹז, כִּי גַּם אֲנִי וְגַם אַתָּה לֹא

מָצָאנוּ עַד כֹּה אִישׁ אֲשֶׁר יְמַלֵּא מִשְׁלַחְתֵּנוּ בֶאֱמוּנָה

בָּעִיר הַהִיא, וּמִי כְרֵעֵנוּ א. אִישׁ יָשָׁר וְחָרוּץ אֲשֶׁר

יְכַלְכֵּל דְבָרֵינוּ בַּמִּשְׁפָּט? הָשִׁיבָה דְבָרַי אֶל לִבְּךָ

וּמַהֵר וַעֲנֵנִי, כִּי אִם תְּקַבֵּל עֲצָתִי, עָלֵינוּ לְהוֹדִיעֵהוּ

זֹאת תֵּכֶּף וְהִנְנִי יְדִידְךָ מוֹקִירְךָ וּמְכַבֶּדְךָ….

 

נג    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר וְהַנִכְבָּד! עֲצָתְךָ טוֹבָה

וּנְכֹחָה וּבְכָל חֵפֶץ לֵבָב אֲקַבְּלֶנָּה לּא רַק לְטוֹבַת רֵעֵנוּ

כִּי אִם גַּם לְטוֹבָתִי, אַךְ הָבָה לִּי עֵצָה מָה אֲדַבֵּר עִם

סוֹכְנִי ח. וְאֵיךְ אַדִּיחֵהוּ מִמִּשְׁמַרְתּוֹ. הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר

רַק עַל-פִּי הַהֶכְרַח נָתַתִּי מִסְחָרִי בְיָדוֹ וְהוּא לֹא עָשָׂה אַף

אֶת-הַחֵצִי מִכָּל הַמּוּטָל עָלָיו, הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי

עָלָיו כִּי הוּא עוֹסֵק גַּם בְּמִסְחָרִים אֲחֵרִים מִבַּלְעֲדֵי

מִסְחָרִי וַאֲשֶׁר עַל-כֵּן כָּל-דִּבְרֵי רְכֻלְתִּי בָעִיר הַהִיא

יְגֵעִים – הָאִישׁ הַהוּא מְשָׁכַנִי בְרִשְׁתּוֹ וַיְקַבֵּל מִיָּדִי

חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים כֶּסֶף לְמַפְרֵעַ, וְעַד יְשֻׁלַּם לִי נשיי

נִשְׁיִי עָלָיו לַעֲמֹד עַל-מִשְׁמַרְתּוֹ עוֹד כְּשָׁנָה

וָחֵצִי. יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי כִּי הַכֶּסֶף הַזֶּה שָׁמוּר בְּיָדוֹ

וְיוּכַל לְשַׁלֶּם לִי חוֹבִי בְּכָל-עֵת וּבְכָל-שָׁעָה; אֲבָל

הֲיַעֲשֶׂה זֹאת בְּהַדִּיחִי אוֹתוֹ מִמִּשְׁמַרְתּוֹ? הֵן מִלְּבַד

אֲשֶׁר יוֹרֶה לוֹ הַתֵּר לָשִׂים אֶת-הַכֶּסֶף בְּכֵלָיו, עוֹד יָרַע לִי

רָעָה גְדוֹלָה אִם יִתֵּן יָדוֹ לְהַסּוֹחֲרִים הַמִּתְחָרִים אִתִּי

בָּעִיר הַהִיא! לָכֵן הוֹרֵנִי נָא עֵצָה בַּמָּה אוּכַל וַאֲקַדֵּם

אֶת-פְּנֵי שְׁתֵּי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה וּמְדְּבָרֶיךָ לֹא אָסוּר יָמִין

אוֹ שְׂמֹאל. יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ….

 

נד    🔗

שָׁלוֹם וּבְרָכָה לְךָ רֵעִי הַנִּכְבָּד! צַר לִי מְאֹד

עַל-דּוּמִיָּתְךָ הָאֲרֻכָּה אֲשֶׁר תָּבִיא דְאָגָה נוֹרָאָה בְּלִבִּי

אִם לֹא קָרְךָ אָסוֹן חָלִילָה בְּעָבְרְךָ אָרְחוֹת יַמִּים בִּימֵי

הַחֹרֶף. לָכֵן מַהֵר וְהוֹדִיעֵנִי מַה-שְׁלוֹמְךָ אִם חָפֵץ אַתָּה

בִּשְׁלוֹמִי וּבְשַׁלְוַת לִבִּי. תִּקְוָתִי חֲזָקָה כִּי תֵכֶּף בְּבוֹא

מִכְתָּבִי זֶה לְיָדְךָ, תִּכְתּוֹב לִי שְׁתַּיִם שָׁלֹש דְּלָתוֹת

לְהַשְׁקִיט אֶת-הֶמְיַת רוּחִי. לֹא אֶדְרֹש מִמְּךָ לְסַפֶּר לִי אֶת-כָּל-הַמּוֹצְאוֹת אוֹתְךָ

בְּדַרְכְּךָ הָרְחוֹקָה, כִּי אִם לֹא הִתְעוֹרַרְתָּ מֵעַצְמְךָ

לִכְתּוֹב אֵלַי, בְּלִי שֶׂפֶק קָטֹנְתִּי מִכָּל-אֵלֶּה בְעֵינֶיךָ אַף

כִּי לֹא אֵדַע אִם נִמְצְאוּ לְךָ עַד הַיּוֹם אֹהֲבִים טוֹבִים

מִמֶּנִּי, אַךְ לַחְשׂךְ מִמֶּנִּי אֶת-שְׁתֵּי הַמִּלִּים “שָׁלוֹם לִי”

אֵין לְךָ כָּל-צְדָקָה, כִּי מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ כַּמָּה הִתְעַנֵּיתִי

בְעָנְיְךָ עַד בּוֹאֲךָ עַד הֲלֹם? הֱיֵה שָׁלוֹם כְּחֵפֶץ יְדִידְךָ

וְאֹהַבְךָ אֲשֶׁר יְקַוֶּה כִּי מוּסָרוֹ יִנְעַם לָךְ….

שלום

 

נה    🔗

שָׁלוֹם וּבְרָכָה לְךָ רֵעִי הַיָּקָר! לוּלֵא זָכַרְתָּ

לִּי עֲוֹן דּוּמִיָּתִי בְּמִכְתָּבְךָ, כִּי אָז לֹא יָדַעְתִּי אִם

חַטָּאת הִיא לְבִלְתִּי כְתוֹב לְרֵעַ נֶאֱמָן מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, כִּי

כְבָר הֶעֱבִירַנִי עָנְיִי עַל-דַּעְתִּי וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי. אֲהָהּ

יְדִידִי, לֹא לַשָּׁוְא חָרַדְתָּ עָלַי אֶת-כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת,

אָמְנָם לֹא קָרַנִי אָסוֹן בְּעָבְרִי בְּמַיִם עַזִּים, אַךְ דַּרְכִּי

חֹשֶךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת בַּיַּבָּשָׁה. יָמִים עַל-שָׁנָה אֲנִי רֹדֵף

אַחֲרֵי הַהַצְלָחָה הַבֹּגֵדָה, אֲבָל כֹּל אֲשֶׁר אוֹסִיף אֲנִי

לְרָדְפָהּ, כֵּן תּוֹסִיף הִיא לִבְרֹחַ מִפָּנַי, כָּשְׁלוּ רַגְלַי

בִּמְרוּצָתִי וְאֵלֶיהָ טֶרֶם בָּאתִי! הֲלֹא יָדַעְתָּ, רֵעִי, כִּי

לָמַדְתִּי חָכְמָה הַרְבֵּה, אֲבָל חָכְמָתִי לֹא עָמְדָה לִּי עַד

הַיּוֹם לְכַלְכְּלֵנִי בַּלֶּחֶם לַמְרוֹת כָּל-עֲמָלִי. בְּבוֹאִי עִירָה

נ. הִתְהַלַּכְתִּי יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה שָׁבֻעוֹת בַּשְׁוָקִים

וּבָרְחוֹבוֹת, בִּקַּשְׁתִּי לִי עֲבוֹדָה וּמִחְיָה אַךְ אִישׁ לֹא אָסַף

אוֹתִי אֶל בֵּית מִסְחָרוֹ, כִּי בָּא קְפָדָה עַל-בֵּית-הָאוֹצָר בָּעִיר

הַהִיא וַתָּמֶט הֹוָה עַל-אַדִּירֵי הַכֶּסֶף עַד כּי רַבִּים מֵהֶם

בָּרְחוּ לְמֶרְחַקִּים וְרַבִּים נִתְלוּ בִידֵיהֶם עַל-עֲלִיּוֹת

בָּתֵּיהֶם הַמְרֻוָּחִים לְהִשָּׁמֵט מִפְּנֵי נֹשֵיהֶם…. וַאֲנִי

בִרְאוֹתִי כִּי לֹא אֶמְצָא אֶת-אֲשֶׁר אֲבַקֵּשׁ, חָשַבְתִּי לָשׁוּב

עַל-עֲקֵבַי בְּטֶרֶם כָּלְתָה לִי פְּרוּטָה מִן הַכִּיס; אַךְ פִּתְאֹם

הִקְרָה ה' לְפָנַי אִישׁ טוֹב וּמֵטִיב אֲשֶׁר בְּחֶמְלָתוֹ עָלַי נָתַן

לִי מִשְׂרָה בְּבֵית אֲדוֹנָיו אֲשֶׁר סְפָחַנִי אֶל מִסְחָרוֹ בִּמְחִיר

מִצְעָר רַק לְהַחֲיוֹת נַפְשִׁי בְּלֶחֶם צַר; שָׂמֵחַ הָיִיתִי בְחֶלְקִי

זֶה וָאֲבָרֵךְ אֶת-ה' אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאַךְ פָּנָיו אֵלַי

לְהוֹשִׁיעֵנִי בְעֶצֶם קְשִׁי יוֹמִי. גַּם אֲדוֹנִי שָׂמַח בְּסֵתֶר

לְבָבוֹ כִּי הִקְרָה ה' לְפָנָיו עוֹבֵד אֻמְלָל אֲשֶׁר יָעֲבִידֵהוּ

חִנָּם…. כָּכָה עָבְרוּ עָלַי שְׁלֹשָה יַרְחֵי שַׁלְוָה וְלֹא

יָדַעְתִּי כָל-מַחְסוֹר בְּעָנְיִי, אַךְ פִּתְאֹם צָרָה בִּי עין

עֵין הָאָסוֹן כְּאִלּוּ חָרָה לוֹ בִּרְאוֹתוֹ אָשְׁרִי,

וַיּוֹרִידֵנִי בְחֶרְפָּה מִשְּׂאֵתִי; שְׁמַע אֶת-אֲשֶׁר קָרַנִי

וְיָדַעְתָּ מֶה-חָדֵל אָנִי: בְּבֵית אֲדוֹנִי הָיָה אִישׁ אֶחָד אֲשֶׁר

מֵאָז בּוֹאִי אֶל הַבַּיִת רָאִיתִי כִּי הוּא עוֹיֵן אוֹתִי וּמִתְנַכֵּל

לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה עַל-כִּי לָקַחְתִּי פְקֻדַּת קְרוֹבוֹ אֲשֶׁר נִדַּח

מִמִּשְׁמַרְתּוֹ יוֹמַיִם לִפְנֵי בוֹאִי. וַיְהִי הַיּוֹם וַאֲנִי

יָצָאתִי מֵחֶדְרִי וְאֶת סֵפֶר הַחִשְּׁבֹנוֹת שָׁכַחְתִּי לִסְגֹּר

בָּאָרוֹן, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו הַפָּקִיד מְשַׂנְאִי וַיְשַׁנֶּה בּוֹ

אֶת-כָּל אוֹתוֹת הַמִּסְפָּר בְּיַד חָרוּצִים עַד

לְהַפְלִיא, וַאֲנִי בְשׁוּבִי לַעֲבוֹדָתִי, לֹא הִכַּרְתִּי בוֹ

כָּל-שָׂרֶטֶת, חֶסְרוֹן אוֹ יִתְרוֹן, וָאוֹסֶף לַעֲבוֹד כְּבָרִאשׁוֹנָה.

וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב – וְהִנֵּה בַלָּהָה! אֲדוֹנֵי הַבַּיִת מִתְקַצֵּף

וּמִתְמַרְמֵר אֶל הַפְּקִידִים וְקוֹרֵא לְרִיב וּמַצָּה וְסוֹפֵק כַּף

עַל-יָרֵךְ וּמְצַעֵק: "הוֹי חִסְרֵי לֵב, בְּאַשְׁמַתְכֶם הִפְסַדְתִּי

אַלְפַּיִם כֶּסֶף, בְּאַשְׁמַתְכֶם, כִּי שְׁגִיתֶם בְּחֶשְׁבּוֹנְכֶם!"..

עַד אַרְגִּיעָה נִפְתְּחוּ כָל-סִפְרֵי הַחֶשְׁבּוֹן וַיִּקָּרְאוּ

לִפְנֵי אֲדוֹנִי וַתִּמָּצֵא הַשְּׁגִיאָה בְּסִפְרִי! דַּעַת לְךָ נָקֵל

מֶה חָלַל לִבִּי בְקִרְבִּי בְהִוָּדַע לִי כִּי אָנֹכִי הֲסִבּוֹתִי בְנֵזֶק אֲדוֹנִי, כִּי גַם אֲנִי דִמִּיתִי כִּי מִיָּדִי יָצְאָה הַשְּׁגִיאָה. כַּהֲלוּם רַעַם

יָשַׁבְתִּי עַל-מוֹשָׁבִי בְּמוֹשַׁב הַקִּיר וָאֱהִי בְעֵינַי כְּזִמְרִי

הוֹרֵג אֲדוֹנָיו, וָאֶכֹּף כְּאַגְמוֹן רֹאשִׁי לָשֵׂאת בְּדוּמִיָּה

פִּצְעֵי אֲדוֹנִי אֲשֶׁר קִלְּלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת כְּאִשָּה רֹכֶלֶת

בֵּשּׁוּק וְאַחֲרֵי הַנִּיחוֹ כָל חִצֵּי חִמָתוֹ בִּי בִּדְבָרִים

כְּמִתְלַהֲמִים, גֵּרְשַׁנִי בְחֶרְפָּה מִבֵּיתוֹ וַאֲנִי עוֹד שְׂבַע

רָצוֹן הָיִיתִי וָאֲבָרֵךְ אֶת-ה' אֲשֶׁר לֹא נָתַן בְּלֵב אֲדוֹנִי

לַעֲשׂוֹת עִמִּי רָעָה גְדוֹלָה מִזֹּאת… כַּעֲבוֹר חֲמִשָּה יָמִים

נוֹדְעָה רָעַת הַפָּקִיד לַאדֹנִי, כִּי הִתְהַלֵּל בְּמַעֲשֵׂהוּ הָרַע בְּאָזְנֵי אִשְׁתּוֹ וְהִיא גִלְּתָה זֹאת

בְּסוֹד לִרְעוּתָהּ וְרְעוּתָהּ-לִרְעוּתָהּ עַד כִּי הָיָה הַדָּבָר

לְדֵבַּת עָם, וֶיֶּעַשׂ בּוֹ אֲדוֹנִי שְׁפָטִים וַיוֹשִיבֵהוּ אֶל בֵּית

הָאֵסוּר לָשֵׂאת עֲוֹנוֹ, אַך אֲנִי לֹא נִבְנֵיתִי מֵחֻרְבַּן שׂוֹנְאִי,

כִּי אַף אִם יָצְאָה כְנֹגַהּ צדקי

צִדְקִי, בְּכָל-זֹאת חֲנִינָה אֵין לִי מֵאֵת אֲדוֹנִי

בְּאָמְרוֹ כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרַנִי כָזֹאת אוֹת הוּא כִּי לֹא אֶצְלַח

לְכָל-מְלָאכָה. מִשְׁפָּט צֶדֶק הוּא, הַאֵין זֹאת?.. גַּם מִיֶּתֶר

בָּתֵּי הַסּוֹחֲרִים אֵין דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ אֶת נִדָּח כָּמוֹנִי,

כִּי פָרוּעַ הָיִיתִי לְשִׁמְצָה וְגַם רַבּוּ פֹה מְבַקְשֵׁי

עְבוֹדָה כָּאַרְבֶּה….

הִנֵּה זֶה הוּא אָשְׁרִי אַחֲרֵי כָל-הַמַּדָעִים

שֶׁקָּנִיתִי לִי בְּרֹב מַכְאוֹב! וּמִי יוֹדֵעַ עוֹד אֶת-אֲשֶׁר

יַגִּידוּ יְמֵי חַיַּי הַבָּאִים?

כִּי חֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת לְמִקְרֵי יָמַי וְכֻלָּן

תְּבִיאֶינָה רַק שֶׁבֶר בְּרוּחִי וְיֵאוֹשׁ בְּלִבִּי. – מִקֹּצֶר רוּחַ

אָשִׂים קִנְצֵי לְמִלִּין, חֲיֵה בְשָׁלוֹם וּזְכֹר אֶת-אֹהַבְךָ

הַדּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן….

 

נו    🔗

יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לְךָ יְדִידִי אֲהוּב לִבִּי!

מִכְתָּבְךָ הָלַם וּמָחַץ אֶת-רֹאשִׁי כְּרַעַם חֲזִיזִים וּמִקֶּרֶב

וְלֵב עָמֹק נַדְתִּי לְצָרָתְךָ אֲשֶׁר נָגְעָה עַד נַפְשִׁי; כִּי

אָמְנָם אַךְ זָרוֹת וְתַהְפֻּכוֹת אֶתְבּוֹנֵן בְּךָ וּבְקֹרוֹת יָמֶיךָ,

וַאֲנִי לֹא פִלַּלְתִּי כִּי אִישׁ כָּמוֹךָ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ כָּל

יָמָיו לְחָכְמָה וָדַעַת יִשָּׂא לְאֹרֶךְ יָמִים כַּעַשׂ וּמַכְאוֹבִים

וְחָכְמָתוֹ לֹא תַעְמָד לוֹ לְהַלְּצֵהוּ מִן הַמֵּצַר בְּיוֹם אֵידוֹ!

עֲזָב נָא רֵעִי אֶת-הָעִיר הַזֹּאת וְצֵא מֵעֵמֶק הַבָּכָא, כִּי לֹא בָהּ

הַמְּנוּחָה לְאִישׁ כָּמוֹךָ. שׁוּבָה אֶל עִירִי כָּל-עוֹד לֹא בָא

הַחֹרֶף וְיָשַׁבְתָּ בְּבֵיתִי עַד אֲשֶׁר יָאֵר הַזְּמָן פָּנָיו אֵלֶיךָ

– וְעַד הָעֵת הַהִיא כָּל-מַחְסוֹרֶיךָ עָלַי, מִפִּתִּי תֹאכַל

וּמִכּוֹסִי תִשְׁתֶּה עַד אֲשֶׁר יְחַנֶּנְךָ ה' וְיוֹשִׁיעֶךָ. קַבֵּל

בְּמִכְתָּבִי זֶה מֵאָה כֶסֶף לְהוֹצָאוֹת דַּרְכֶּךָ, וַאֲנִי אֲאַמֵּץ

אֶת כֹּחִי לְבַקֵּשׁ לְךָ בְּעִיר מוֹשָׁבִי מַעֲמָד אֲשֶׁר יַעֲמִיד

אֶת-רַגְלֶיךָ בַּמֶּרְחָב וְלֹא תוֹסִיף לְדַאֲבָה עוֹד. יְדִידְךָ

וְאֹהַבְךָ…

ידידי

 

נז    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! זֶה עַתָּה שַׁבְתִּי מִדַּרְכִּי

וְכָל-רֵעַי וְאֹהֲבַי בָּאִים לִשְׁאֹל לְשָׁלוֹם לִי וְיִצהֲלוּ לִקְרַאת

בּוֹאִי, לָכֵן אִם יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לְבַקְּרֵנִי, בּוֹא אֵלַי תֵּכֶּף,

כִּי יִשׁ וָיֵשׁ אִתִּי חֲדָשׁוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר תְּשַׂמַּחְנָה

אֶת-נַפְשְׁךָ וְגַם מֵהֶן תְּבוֹאָתְךָ טוֹבָה. תֹּאבֶה נָא גַּם

רַעְיָתְךָ הָעֲדִינָה לָבוֹא אִתְּךָ כִּי הֵבֵאתִי לָהּ מכתב מאת אחותה אשר ישבתי שלשה ימים בביתה והתענגתי על נעימות

אין קץ בחברת אישה וילדיה, גם אמציא לידה טבעת זהב אשר שלח לה אחיה בהפגשו

אמי במקרה בעיר א.. באו אלי בשעה השניה אחר הצהרים

ותמצאוני. –

רעך…

 

נח    🔗

רֵעִי הַיָּקָר! לְדַאֲבוֹן לִבּי לֹא אוּכַל בּוֹא אֵלֶיךָ כְּחֶפְצֶךָ, כִּי אֵשׁ-קַדַּחַת

נִשְּׂקָה בִּי זֶה כִּשְׁלֹשָה יָמִים וְהָרוֹפְאִים צִוּוּ

עָלַי לְבַל אֵצֵא מִפֶּתַח בֵּיתִי הַחוּצָה וְאִשְׁתִּי

נָסְעָה מִפֹּה אֶמֶשׁ לְרֶגֶל מִסְחָרִי וְתִתְמַהְמַהּ בַּדֶּרֶךְ

כְּשָׁבוּעַ תָּמִים, לָכֵן כַּבְּדֵנִי נָא אַתָּה וּבוֹא לְבַקְּרֵנִי

אַחֲרֵי הִנָּפְשְׁךָ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ, וּמַה-יִּשְׂמַח לִבִּי

לִרְאוֹתְךָ וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּחֶבְרָתֶךָ! אֲקַוֶּה כִּי תָבוֹא

אֵלַי הַיּוֹם לִפְנוֹת עָרֶב. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ…

 

נט    🔗

(בְּמִלִּים שׁוֹנוֹת)

יְדִידִי הַיָּקָר! צַר לִי מְאד כִּי לֹא אוּכַל

לְהַשְׁלִים חֶפְצֶךָ, כִּי חֹם דַּלֶּקֶת יְלַהֲטֵנִי זֶה יָמִים

שְׁלֹשָׁה וּפְקֻדַּת הָרוֹפְאִים עָלַי חֲזָקָה לָשָׁבֶת תַּחְתַּי עַד

אֲשֶׁר יִרְוַח לִי. גַּם אִשְׁתִּי אֵינֶנָה בביתה.

בְּבֵיתָהּ, כִּי הָלְכָה בַדֶּרֶךְ בִּדְבַר מִסְחָר

וְתָשׁוּב אַחֲרֵי שָׁבוּעַ יָמִים. כַּבְּדֵנִי נָא יַקִּירִי וּקְחָה

לְךָ מוֹעֵד לָבוֹא אֵלַי אֵחֲרֵי נוּחֲךָ מֶעֲמַל דַּרְכּךָ,

וּמַה-יִּגְדַּל מְשׂוֹשׂ לִבִּי לֵרָאוֹת אֶת-פָּנֶיךָ

וּלְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ אִתְּךָ בִּדְבָרִים! בֹּא אֵלַי הַיּוֹם בָּעֶרֶב

וְהָיָה בְיָדְךָ גַּם שְׂכַר “בִּקּוּר חוֹלִים”. וְהִנְנִי יְדִידְךָ

הַמְחַכֶּה לְךָ בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם…

 

ס    🔗

לְרֵעִי וִידִידִי מִנֹּעַר שָׁלוֹם וְנִחוּמִים! דָּוֶה

לִבִּי מְאֹד כִּי אַחֲרֵי דוּמִיָּה מְמֻשָּׁכָה אֲשֶׁר שָׂרְרָה

בֵינֵינוּ, אֶשָּׂא עַתָּה עַל שְׂפָתַי דָּבָר מָר אֲשֶׁר יְדַכֵּא

כֶחָלָל רוּחֲךָ וְיִמְחַץ לִבִּךָ לְאֵין מַרְפֵּא. דַּע כִּי גִיסְךָ

הַיָּקָר אִישׁוֹן עֵינֵינוּ אֵינֶנּוּ עוֹד אִתָּנוּ, כִּי לָקַח אוֹתוֹ

אֱלֹהִים אֶתְמוֹל בַּצָּהֳרָיִם. אֲהָהּ, הַשֵּׂאת וְהָשֶׁבֶר בָּאוּ

עָלֵינוּ וּמִי יְנַחֲמֵנוּ! מִי מִלֵּל לִי

לִפְנֵי שִׁנַיִם שְׁלֹשָה יָמִים כִּי אֵשֵׁב עַתָּה נִפְעָם

וְנִדְהָם לַעְרֹךְ אֵלֶיךָ מִלִּים עַל-דְּבַר מוֹת הָאִישׁ הַיָּקָר

הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה חָסוֹן כְּאַלּוֹן וְלֹא חָשׁ מֵעוֹדוֹ אַף

בְּאֶצְבָּע קְטַנָּה! – אַךְ כֹּה אָמַר ה' וּמָה אֹמַר אֲנִי וּמָה

אֲדַבֵּר? אוֹי לִי וַאֲבוֹי לְנַפְשִׁי, מִבֵּין זְרֹעוֹתַי חָטַף

הַמָּוֶת הָאַכְזָר אִישׁ יָקָר בִּדְמִי יָמָיו וַיַּךְ בַּיִת

עַל-יֹשְבָיו חֵרֶם! בְּשִׁבְתִּי אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר בְּבֵית אֲחוֹתְךָ

כְּפַעַם בְּפַעַם וְהִנֵּה אִישָׁהּ אַלּוּף נְעוּרַיהָ בָּא סָר וְזָעֵף

הַבַּיְתָה וַיִּפֹּל עָיֵף עַל-הַמִּטָּה וּבְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה לָחַשׁ

בְּאָזְנַי: מַהֲרָה חִישׁ לְרוֹפְאִים כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ…

אֲהָהּ, מַה-פָּג לִבִּי וּמַה-נִּבְהֲלָה נֶפֶשׁ אֲחוֹתְךָ לְמִשְׁמַע

הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה! עַד אַרְגִּיעָה מִהַרְנוּ הַחוּצָה

וַנַּבְהֵל שְׁנֵי רוֹפְאִים אֶל גִּיסְךָ

הַכּוֹאֵב, אַךְ אוֹיָה! הֵם אָמְרוּ לְחַיָּיו נוֹאָשׁ וְאַחֲרֵי

שְׁתַּיִם שָׁעוֹת תְּקָפָהוּ המות

הַמָּוֶת לָנֶצַח וַיַּחְטֹף אוֹתוֹ מִבֵּין

זְרֹעוֹתֵינוּ. אוֹי לִי עַל-שִׁבְרִי! אֶת-הָרְגָעִים הַנּוֹרָאִים

הָאֵלֶה לֹא אֶשְׁכַּח לָנֶצַח וּתְמוּנַת גִּיסְךָ הָאֻמְלָל לִפְנֵי

מוֹתוֹ תְּרַחֵף נֹכַח פָּנַי תָּמִיד וְעַד אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי תְּמָאֵן

הִנָּחֵם נַפְשִׁי, כִּי גָדוֹל כַּיָּם שֶׁבֶר אֲחוֹתְךָ וְאֵין קֵצֶה

לְמַכְאֹבֵי יְלָדֶיהָ הָרַכִּים אֲשֶׁר נִשְאֲרוּ יְתוֹמִים אֵין אָב

בִּימֵי יַלְדוּתָם! עַל-שִׁבְרָם הָשְׁבַּרְתִּי קָדַרְתִּי וְעַד יוֹמִי

הָאַחֲרוֹן אֶהְיֶה אֲחִיהֶם לְצָרָתָם וְרֵעָם לְמַפַּח נַפְשָׁם וְלֹא

אֶתֵּן פּוּגַת לְבַת עֵינִי כָּל-יְמֵי צְבָאִי,

כִּי אָיֹם וְנוֹרָא הַשֶּׁבֶר וּמִי יְכִילֶנּוּ! מַהֲרָה-נָא לָבוֹא

הֲלֹם כִּי אֲחוֹתְךָ בוֹכִיָּה מֵאֵין הֲפוּגוֹת וּנְמוֹגָה הִיא בְּיַם

דִּמְעוֹתֶיהָ. רֵעֲךָ הַכּוֹתֵב דְּבָרָיו בְּדִמְעוֹת עֵינָיו…

 

סא    🔗

רֵעִי הַיָּקָר! לֹא יָכֹלְתִּי לְדַאֲבוֹן לִבִּי

לֵרָאוֹת עַד כֹּה אֶת-פְּנֵי יְדִידֵנוּ נ. וְעַל-כֵּן טֶרֶם אֵדַע מַה-לַּעֲנוֹתְךָ. שָׁלֹש

פְּעָמִים בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו, שָׁאַלְתִּי

אֶת-בְּנֵי בֵיתוֹ מָתַי יָשׁוּב וַיַּעֲנוּנִי כִּי אֵין שַׁעְתּוֹ

קְבוּעָה. מָחָר אוֹסִיף לְבַקְּרֵהוּ וְאִם לֹא אֶמְצָאֶנּוּ גַם

הַפַּעַם, אֶכְתּוֹב לוֹ מִכְתָּב, וְאֵת אֲשֶׁר יַעֲנֵנִי אֲמַהֵר

לְהוֹדִיעֲךָ, וְאַתָּה אַל נָא תֹאמַר לְתִקְוָתְךָ נוֹאָשׁ, תִּקְוָתִי

בִידִידֵנוּ הַיּוֹדֵעַ תֻּמתְךָ כִּי יִדָּרֵשׁ לַאֲשֶׁר נִשְׁאָלֵהוּ

וְהִלְוָה אוֹתְךָ אֶת-מִכְסַת הַכֶּסֶף לְכוֹנֵן אֲשֻרֶיךָ, כִּי יוֹדֵעַ

הוּא אֶת-כָּל-הַמֹּצְאוֹת אוֹתְךָ וְכִי עֲכָרְךָ אָחִיהוּ, לָכֵן

אֲקַוֶּה כִּי יַעֲמֹד לְךָ בִּשְׁעַת דָּחֳקֶךָ לְמַעַן הֵטִיב אֶת-אֲשֶׁר

הֶעֱוָה יוֹנֵק שְׁדֵי אִמּוֹ, וּמַה-גַּם

בִּרְאוֹתוֹ כִּי אֲנִי אֶעֱרָבְךָ לְטוֹב וּמִיָּדִי יְבַקֵּשׁ

אֶת-כַּסְפּוֹ אִם לֹא תְשִׁיבֶנוּ בְּיוֹם הַכֶּסֶא! אַךְ אִם כֹּה אוֹ

כֹה יִקְרֶה – אַל נָא יִפֹּל לִבְּךָ וְאַל תִּרְפֶּינָה יָדֶיךָ, כִּי

אֲנִי אַמְצִיא לְךָ אֶת-הַכֶּסֶף בְּיוֹם שֶׁיִּדָּרֵשׁ לָךְ. וְעַל כֵּן

מַהֵר להראות

לְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי כָל-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר

בְּעֶזְרָתָם תְּיַסֵּד בֵּית מִסְחָרֶךָ, וּבְיוֹם הוֹדִיעֲךָ אוֹתִי כִּי

הִצְלִיחַ ה' חֶפְצֶךָ, הִנְנִי לִשְׁלֹחַ לְךָ אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר

דָּרָשְׁתָּ. יְדִידְךָ וְאוֹהַבְךָ…

 

סב    🔗

רֵעִי יַקִּירִי, מוֹשִׁיעִי וּמְפַלְּטִי! קָצְרוּ שְׂפָתַי מֵהוֹדוֹת לְךָ עַל-חֲסָדֶיךָ הַטּוֹבִים

וְהַנֶּאֱמָנִים, לוּלֵא אַתָּה שַׁקַּמְתָּ לִּי כִּי אָז אָבַדְתִּי

בְאֶפֶס תִּקְוָה, וּמַה-גְּמוּל אָשִׁיב לְךָ עַל-טוֹבֶךָ? הֶאָח

יְדִידִי, לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה, כִּי לֹא בְאֹמֶר וּדְבָרִים תִּשָּׁמַע

צִדְקָתֶךָ וְעַל-כֵּן לֹא אֶרֶב הַפַּעַם לְפַזֵּר לְךָ דִבְרֵי תוֹדָה,

כִּי אִם אֶעֶנְךָ עַל-מִכְתָּבְךָ הַנָּעִים כִּי עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר

יְעַצְתָּנִי. רָאִיתִי אֶת-כָּל-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּם בְּעֶזְרָתִי

וְהֵמָּה מִלְאוּ אֶת-דִּבְרֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לִי אֶת הַחֲפָצִים

הַשּׁוֹנִים בַּהֲקָפָה וְעַתָּה עֵינַי מְיַחֲלוֹת

לְחַסְדֶּךָ. עָלַי לְשַׁלֵּם שְׂכַר מָעוֹן וְלִקְנוֹת אֶת-כָּל-הַכֵּלִים

וְהַתְּרֵיסִין לַחֲנוּתִי וְתִקְוָתִי בֵאלֹהֵי יִשְׁעִי אֲשֶׁר נָחַנִי

בְדֶרֶךְ טוֹבָה כִּי תִמְצָא יָדִי לְהָשִׁיב לְךָ כַּסְפְּךָ אַחֲרֵי

שְׁנַיִם שְׁלֹשָה יְרָחִים, כִּי כָּל יֹדְעֵי מִסְחָר מְנַבְּאִים לִי

עֲתִידוֹת טוֹבִים וְכָכָה יַרְאֵנִי גַּם מַצַּב הַדְּבָרִים. אֲקַוֶּה

וַאֲיַחֵל לְחַסְדֶּךָ. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן…

 

סג    🔗

יְדִידִי וְרֵעִי יַקִּירִי! הַיּוֹם הִצְלִיחַ ה' חֶפְצִי

בְּיָדִי. בָּאתִי אֶל בֵּית נ. אֲשֶׁר יָעַד לִי מוֹעֵד אַחֲרֵי קַבְּלוֹ

אֶת-מִכְתָּבִי, וַיְקַדֵּם אֶת-פָּנַי בְּאַהֲבָה וְכָבוֹד, וְאַף כִּי

הִצְדִּיק אֶת-אָחִיו בְּכָל-זֹאת לֹא הִרְשִׁיעַ גַּם אוֹתְךָ וַיַּחֲרֹץ

מִשְׁפָּט כִּי רַק יַד הַפְּגָעִים הָרָעִים הוֹעִילָה לְהַוָּתְךָ

וְאָחִיו לֹא חָטָא, וְנַהֲפוֹךְ הוּא: הוּא חָגַר שְׁאִרִית כֹּחוֹ

לְהַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ וְלוּלֵא האיש

הָאִישׁ נ. אֲשֶׁר עָזַר לְרָעָתְךָ, כִּי אָז לֹא בָאתָ

עַד הֲלֹם. בִּמְרוּצַת דְּבָרַי הֶרְאֵיתִיו אֶת-מִכְתָּבְךָ וּמָה

הִתְפַּלֵּאתִי עַל-צִדְקָתוֹ, כִּי מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר נִגַּשׁ אֶל

אֲרוֹן כַּסְפּוֹ וַיּוֹצֵא מִשָּם חֲמֵשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וַיִּתֵּן

עַל-יָדִי. הוֹדִיתִיו עַל-חַסְדּוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ כִּי כַסְפּוֹ יוּשַׁב

אֶל יָדוֹ אַחֲרֵי חֲמִשָׁה יְרָחִים – וַיֵּאוֹת לִי. וּבְכֵן קַבֶּל-נָא

בְּמִכְתָּבִי זֶה אֶת-הַכֶּסֶף וּמַהֵר לְהוֹדוֹת אֶת נ. עַל-טוּבוֹ, אַךְ

חָלִילָה לְּךָ מִדַּבֵּר דָּבָר עַל-אֹדוֹת אָחִיו כִּי הוּא אוֹהֵב

אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ וּלְפִי הַנִּשְׁמָע הִפְקִידָהוּ עַתָּה לְסוֹכֵן

עַל-אֲחֻזָּתוֹ בְּעִיר ט. וַיִּתֵּן כָּל טוּבוֹ בְּיָדוֹ, כִּי רַבָּה

אֲמוּנָתוֹ בוֹ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בִּכְבוֹד אָחִיו כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת

עֵינוֹ. וְהִנְנִי יְדִידְךָ הַדּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמְךָ בְּאַהֲבָה…

 

סד    🔗

(בְאוֹפָן אַחֵר)

אֲהוּב לִבִּי וּמַחְמַד נַפְשִׁי! יֵצֶר לִי לְהוֹדִיעֲךָ

כִּי לֹא צָלַח בְּיָדִי לִלְוֹת אֶת הַסַּךְ הַדָּרוּשׁ לְךָ, מֵאֵת נ.

כִּי קֶצֶף לוֹ עָלֶיךָ עַל-אֲשֶׁר לֹא נִזְהַרְתָּ בִלְשׁוֹנְךָ

וַתְּדַבֵּר סָרָה עַל-אָחִיו בְּאָזְנֵי אֶחָד מִמַּכִּירָיו. הוּא

אָמְנָם לֹא הִגִּיד לִי זֹאת, אַף הִתְאַמֵּץ לְכַסּוֹת קִצְפּוֹ

בְּמַשָּׁאוֹן וַיִּשְׁאָלֵנִי לִשְׁלוֹמְךָ, אַךְ עַל-פִּי מִקְרֶה

נִקְרֵיתִי עִם בֶּן-מֶשֶׁק בֵּיתוֹ בְּבֵית אֶחָד מֵאֹהֲבַי וּמִפִּיו

נוֹדַע לִי הַדָּבָר בְּלִי כְחָל וּבְלִי שְׂרָק. בְּבַקְשִׁי

אֶת-הַכֶּסֶף מֵאֵת נ. הִתְאַנַּח אַחַת

וּשְׁתַּיִם וְאַחֲרֵי הָאֲנָחָה- הִשְׁמִיעַנִי בְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה

כִּי אוֹצָרוֹ רֵק כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים וְכִי לֹא יֵדַע

מָתַי תִּמְצָא יָדוֹ לְהַשְׁלִים חֶפְצִי. מֵהַמַּעֲנֶה הַזֶּה

הֲבִינוֹתִי כִּי לַשָּׁוְא אַשְׁחִית דְּבָרַי וְעַל כֵּן לֹא יָסַפְתִּי לִפְצָר בּוֹ וָאֲכוֹנֵן צְעָדַי אֶל רֵעִי

פ., אַךְ גַּם הוּא הֵשִׁיב פָּנַי בְּלָשׁוֹן רַכָּה וַאֲנִי יָצָאתִי

בְּשֶׁבֶר רוּחַ מִבֵּיתוֹ וְלִבִּי דַוָּי מְאֹד. עוֹד תקוה

תִּקְוָה אַחַת נִשְׁקֶפֶת לִי מֵאֵת ר. אַךְ הוּא יָצָא

מִפֹּה לְיָמִים מִסְפָּר. בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ אֶפְנֶה גַם אֵלָיו

וְאַרְבֶּה עָלָיו רֵעִים וְלִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי בוֹ תִּוָּשֵׁעַ.

יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן….

 

סה    🔗

שָׁלוֹם! לֹא אֵדַע אֵיזֶה שָׂטָן קָם לְצַחֶק בִּי

וְלֶאֱכֹל עַתּוֹתַי וְכַסְפִּי וּלְהַרְבּוֹת פִּצְעֵי לְבָבִי חִנָּם!

הִנֵּה זֶה כְיֶרַח יָמִים אֲשֶׁר תִּתְקַצֵּף וְתָעִיר כָּל-חֲמָתְךָ

וּתְאַיְּמֵנִי בְּמִשְׁפָּטִים וְדִינִים קָשִׁים וְכָל-זֹאת עַל-כִּי לֹא

שָׁמַרְתָּ אַתָּה מוֹצָא שׂפָתֶיךָ וְלֹא בָאתָ לַמּוֹעֵד לק. לְקַבֵּל אֶת הַמִּטְפָּחוֹת בְּעִתָּן! וְהִנֵּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר

נִרְצֵיתִי לְשַׁלְּחָן אֵלֶיךָ שֵׁנִית וְהוֹצֵאתִי שֵׁנִית כְּשִׁשִּׁים כֶּסֶף דְּמֵי מִשְׁלֹחַ, שָׁבוּ עַתָּה

כָּל-הַחֲבִילוֹת אֵלַי שֵׁנִית וְעֵינַי חָשְׁכוּ מֵרְאוֹת! אַתָּה

אָמַרְתָּ בְּמִכְתָּבְךָ כִּי כְבָר הֲכִינוֹתָ הַכֹּל וְעַתָּה רְאֵה

עֲבוֹדָתְךָ וּפָעָלְךָ וְדַבֵּר מִשְׁפָּטִים! דָּבָר כָּזֶה לֹא רָאִיתִי

וְלֹא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם כִּי יַחְפֹּץ אִישׁ לָשֶׁבֶת

כַּאן וּלְנַהֵל עֲסָקִים בְּאַסְפַּמְיָא! הִנְנִי מַסְגִּיר

בְּמִכְתָּבִי זֶה אַחַת מֵהַמַּעֲטָפוֹת עִם חֹתַם הַבֵּי-דֹאַר וְעָלֶיהָ

תִרְאֶה כִּי בָאָה הַסְּחוֹרָה עִירָה ב. בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה

לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְלָעִיר ק. בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה בּוֹ, שָׁם

הִשְׁתַּקְּעָה כָל-הַיּוֹם הַהוּא, וּלְמָחֳרָתוֹ בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים

וְהַשְּׁמוֹנָה שָׁבָה שֵׁנִית לב. וְהַיּוֹם בַּיּוֹם הַשְּׁלֹשִים

הִגִּיעָה לְיָדִי פֹּה. אֵין עוֹד מִלָּה בְּפִי לְתָאֵר לְךָ מַחַץ

לְבָבִי עַל-כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתָ עָלָי, גַּם לֹא אֵדַע דְּבַר-מָה

תַּעֲנֵנִי; הַעוֹד מִלִּים בְּפִיךָ לַרִיב בִּי בָּעֵת אֲשֶׁר

בִּתְחִלַּת צֵאת הַמֶּשִׁי עֲלֵי אֶרֶץ כָּרִיתָ שׁוּחָה לוֹ?! אֲצַפֶּה

וַאֲיַחֵל לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיךָ. דּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמְךָ… רעי

סו

רֵעִי וַאֲהוּבִי! אֶשְׂמַח מְאֹד לְבַשֶׂרְךָ כִּי תְמוֹל

בַּשָׁעָה הַשְּׁתֵּים עָשְׂרֵה בַּלַּיְלָה יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי

הַיְקָרָה בֵּן. בָּעֶרֶב הַהוּא עוֹד קִבְּלָה אֹרְחִים וַתְּשָׁרְתֵם,

אַחֲרֵי כֵן יָשְׁבָה אֶל הַשֻּלְחָן וַתֹּאכַל וַתֵּשְׁתְּ עִמָּנוּ,

וַנְּבַל אֶת עִתֵּנוּ עַד הַשָּעָה

הָעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה. יָצָאתִי לְלַוֹּת אֶת-אֹרְחַי

וּבְשׁוּבִי אַחֲרֵי שָׁעָה הַבַּיְתָה כְּבָר שָׁמְעוּ אָזְנַי קוֹל יֶלֶד

בֹּכֶה, וְהַמְיַלֶּדֶת חָשָׁה לִקְרָאתִי וַתְבָרְכֵנִי בְּבִרְכַּת

מַזָּל טוֹב. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גֶּבֶר אֲשֶׁר אֱלֹהִים חָפֵץ

בְּאָשְׁרוֹ! בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לְאִשְׁתִּי הִמְלִיטָה זָכָר. גַּם

הַיֶּלֶד בָּרִיא וָטוֹב וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה בִּמְעוֹנִי. לֹא אוּכַל

לְהַכְבִּיר מִלִּים הַפַּעַם מֵרֹב רִגְשׁוֹת שִׂמְחָתִי, אַף לֹא

נָתַתִּי שְׁנָת לְעֵינַי כָּל הַלַּיְלָה וְנַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת

מְנוּחָה. הִכּוֹן נָא יְדִידִי לָבוֹא אֵלַי בְּיוֹם שֶׁתִּקָּרֵא

לִהְיוֹת סַנְדָּק לָרַךְ הַנִּמּוֹל בְּהִכָּנְסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל

אַבְרָהָם אָבִינוּ. יְדִידְךָ….

 

סז    🔗

יְדִיד יָקָר וְנִכְבָּד! מִכְתָּבְךָ שִׁעֲשַׁע

אֶת-נַפְשִׁי, כִּי בוֹ מָצָאתִי אֶת-אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי, וּמֶה עָלַץ

לִבִּי כִּי בָאתָ אֶל הַמְּנוּחָה אֲשֶׁר

נֶעְדְּרָה מִמְּךָ זֶה כַמָּה! כִּי אָמְנָם כְּבָר בָּאָה הָעֵת כִּי

יֵדְעוּ בְנֵי אִישׁ לְהוֹקִיר אַנְשֵׁי מַעְלָה כָּמוֹךָ וְלֹא יִתְּנוּם

לְהִתְגַּלְגֵּל תַּחַת שׁוֹאָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, וְאִם זֹאת

תִּרְאֶינָה עֵינַי – אֵין קֵצֶה לִמְשׂוֹשׂ לְבָבִי! עֲלֵה צֶדֶק, רְכַב

וּצְלַח עַל-בָּמֳתֵי הָאֹשֶר וּשְׂמַח בְּגוֹרָלְךָ כַּאֲשֶׁר יִשְׂמַח

בּוֹ אֹהַבְךָ הַמְאֻשָּׁר בְּאָשְׁרֶךָ…. ידידי

 

סח    🔗

יְדִידִי וַאֲהוּבִי! יִשְׂמַח לִבִּי לְהוֹדִיעֲךָ כִּי

רֵעֲךָ הַיָּקָר שָׁב מִדַּרְכּוֹ וְהוּא חָפֵץ מְאֹד לִרְאוֹתְךָ

וְיְצַוֵּנִי לִכְתּוֹב לְךָ וּלְבַקֶּשְׁךָ כִּי תָּבֹא אֶל עִיר

מוֹשָׁבוֹ לְהֵרָאוֹת אֶת פָּנָיו. הוּא אָמְנָם חָפֵץ לִנְסֹעַ אֵלֶיךָ

כִּי נִכְסְפָה גַּם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת גַּם אֶת הוֹרֶיךָ

וְאָחִיךָ, אֲבָל אֲנִי לֹא נְתַתִּיו לְהָפִיק זְמָמוֹ כִּי קְצַת חֹלֶה

הוּא וְהָרֹפֵא יְעָצָהוּ לָנוּחַ יָמִים מִסְפָּר מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ, גַּם

מִבַּלְעְדֵי זֹאת עָלָיו לְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי רַבִּים

מְמַּכִּירָיו, אֲשֶׁר אַחֲרֵי שָׁבוּעַ אוֹ

שְׁבֻעַיִם יֵצְאוּ מִפֹּה לָגוּר בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים

וְלֹא יִמְצָאֵם; לָכֵן תִּקְוָתִי חֲזָקָה כִּי תִּסְלַח לִי עַל-עָצְרִי

אוֹתוֹ מֵעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ אֵלֶיךָ, וּתְכוֹנֵן אֵלָיו פְעָמֶיךָ בְּיוֹם

קַבֶּלְךָ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה – לִרְאוֹתוֹ וְלִדְרֹש לִשְׁלוֹמוֹ.

לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אֲנִי יוֹצֵא מִפֹּה לָגוּר בְּאָהֳלֵי קַיִץ

בַּכְּפָר נ. לְחַזֵּק רִפְיוֹן כֹּחִי הֶהָרוּס, כִּי מֵאָז פָּרַץ

מִסְחָרִי וַעֲבוֹדָה רַבָּה עֲמוּסָה עָלַי מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, גָּבְרָה

מַחֲלַת רֹאשִׁי וּכְאֵב אָנוּשׁ יִתְקְפֵנִי לִפְרָקִים עַד כִּי לֹא

אוּכַל צֵאת הַחוּצָה וְחַיַּי הָיוּ עָלַי לְמַשָּׂא וּבְכֵן יְעָצוּנִי

הָרֹפְאִים לָנוּחַ מֵעֲבוֹדָתִי כִּשְׁנֵי יְרָחִים וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ.

אִם תֵּצֵא לַדֶּרֶךְ תֵּכֶּף בְּבוֹא אֵלֶיךָ מִכְתָּבִי, עוֹד

תִּמְצָאֵנִי בְעִירִי, וְאִם-אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים, עָלֶיךָ לִנְסֹעַ

הַכְּפָרָה, כִּי רֵעֵנוּ הַיָּקָר יוֹצֵא עִמִּי. כְּתָבְתִּי בִנְאוֹת

דֶּשֶׁא הִיא: “אֶל הַכְּפָר נ., דֶּרֶךְ עִיר מ., בָּרְחוֹב הַגָּדוֹל, בֵּית ג.”. וְאַתָּה קַח לְךָ מוֹעֵד לְבַקְּרֵנוּ

כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לְךָ בְּעֵינַיִם כָּלוֹת. שָׁלוֹם רָב

לְהוֹרֶיךָ הַיְקָרִים, לְאָחִיךָ הַנִּכְבָּד וּלְכָל אֲשֶׁר לְךָ.

יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ…

 

סט    🔗

יְדִידַי הַיְקָרִים וְהַנִּכְבָּדִים! מָחָר בָּעֶרֶב אֵצֵא אֲלֵיכֶם. הדרך

הַדֶּרֶךְ אָמְנָם רְחוֹקָה, אַף שַׁעְתִּי אֵינֶנָּה

פְנוּיָה כִּי מְכוּרָה הִיא לְמִסְחָרִי אֲשֶׁר יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם,

אַךְ בַּמֶּה נֶחְשְׁבוּ כָל-אֵלֶּה לְעֻמַּת אַהֲבַת רֵעִים! זֶה כַמָּה

עָרְגָה לָכֶם נַפְשִׁי מֵרָחוֹק, כַּחֲלוֹם¹ חֶזְיוֹן לַיְלָה אֶרְאֲכֶם לִפְעָמִים וְנַפְשִׁי תִשְׂבַּע עֹנֶג לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּחֶבְרַתְכֶם, וּמַה יִגְדַּל עַתָּה אָשְׁרִי

כִּי אֶשְׂבְּעָה כְהָקִיץ² תְּמוּנוֹתֵיכֶם! אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, וַאֲנִי

אָגִילָה³ וְאֶשְׂמְחָה בַּמִּקְרֶה אֲשֶׁר קִבְּצְכֶם יַחַד וְאָנֹכִי אוּכַל

לרְאוֹת⁴ אֶת שְׁנֵיכֶם רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד! צְאוּ, רֵעַי, לִקְרָאתִי

אל⁵ חֲצַר מְסִלַּת הַבַּרְזֶל וְקַדְּמוּ פָנַי, כִּי גֵר אָנֹכִי עִיר

⁶ הַהִיא וּמַה

יִנְעַם לִי הַדֶּרֶךְ בְּנָסְעִי אִתְּכֶם יַחְדָּו

הכְּפָרָה⁷! יְדִידְכֶם….

 

ע    🔗

(באופן אחר)

יְדִידִי הַיָּקָר! צַעֲרִי גָדוֹל מְאֹד כִּי אֵין לְאֵל יָדִי לְהַשְׁלִים פְצְךָ⁸ וְחֵפֶץ רֵעֵנוּ הַנִּכְבָּד הַמִּשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹתֵנִי, כִּי טְרָדוֹת

ונֹותֹ⁹ הִקִּיפוּנִי וְאֵין עִתּוֹתַי בְּיָדִי אַף רֶגַע בַּיּוֹם, גַּם אַחֲרֵי שֶׁר¹⁰ יִרְוַח לִי מְעַט מֵעֲמָלִי, לֹא אוּכַל צֵאת אֶת הָעִיר אַף רְגָעִים מִסְפָּר, כִּי הַסּוֹחֵר הַנּוֹדַע א. הִפְקִידַנִי לְרֹאשׁ

פְּקִידָיו, מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ הַבָּא אֲנִי שֶׁלּוֹ

וְנִשְׁמָתִי שֶׁלּוֹ וְהוּא מֹּשֵל בִּי וּבְעִתּוֹתָי, לָכֵן

כַּבְּדוּנִי נָא רֵעַי הַנִּכְבָּדִים וּבֹאוּ לַי¹¹ אַתֶּם וַאֲנִי אֲקַדֵּם אֶת-פְּנֵיכֶם בְּאַהֲבָה וּבִזְרֹעוֹת תוּחוֹת¹² - וּמָה אֶתְאַוֶּה לִרְאוֹתְכֶם וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּחֶבְרַתְכֶם! נֵּה¹³ זֶה יוֹתֵר מִשָּׁלֹש שָׁנִים לֹא רְאִיתִיכֶם וּמָה רַבּוּ הַדְּבָרִים שֶׁר¹⁴ נִקְרוּ וַיֶאֱתָיוּ בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַאֲשֵׁר כְּנֵטֶל הַחוֹל

בְּדוּ¹⁵ עָלָי! וּבְחֵיק מִי אֶשְׁפֹּךְ אֶת-לִבִּי אִם לֹא בְּחֵיקְכֶם הֲבַי¹⁶ הַנֶּאֱמָנִים וְהַיְּקָרִים!? הוֹאִילוּ נָא רֵעַי הַנִּכְבָּדִים וּבֹאוּ אלי

אֵלַי לְהַמְתִּיק לִי מְרֹרוֹת חַיַּי אֲשֶׁר אֵין

חֲלִיפוֹת לָמוֹ, אֵשְּׁבָה רֶגַע בְּחֶבְרַתְכֶם, אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי

וְיִרְוַח לִי לְאֹרֶךְ יָמִים, כִּי כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה הִנְנִי פֹה,

אֶת-פְּנֵי הוֹרַי אֲנִי רֹאֶה רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כִּי כָל-יְמֵיהֶם

מַסָּעִים וְנִדּוּדִים, הַיּוֹם שָׁב אָבִי מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּבְטֶרֶם

אֶחֱזֶה אֶת-פָּנָיו וּכְבָר מַקְלוֹ בְיָדוֹ לָצֵאת שְׁנִית אֶת הָעִיר.

אָחִי עֹבֵד בְּבֵית מַרְכֹּלֶת וַאֲדֹנִים קָשִׁים

מִתְעַמְּרִים בּוֹ וְכִי אֶפְגְּשֵׁהוּ בָרְחוֹב פַּעַם אוֹ פַעֲמַיִם

בְּחֹדֶשׁ וְאֶשְׁאָלֵהוּ לִשְׁלוֹמוֹ “אֵין שָׁלוֹם” יַעֲנֵנִי

בְחִפָּזוֹן, אֶפְנֶה כֹּה וָכֹה וְאֵינֶנּוּ כִּי נָגוֹז וְעָבַר

בְּמַלְאֲכוּת אֲדֹנָיו… גַּם אָנֹכִי אֵינֶנִּי סוּג בַשּׁוֹשַׁנִּים

וְחַיַּי לֹא יַרְאוּנִי פָּנִים שׂחֲקוֹת… בֹּאוּ מַלְאֲכֵי הָשָּׁלוֹם,

סוּרוּ אֵלַי וְשַׂמְּחוּנִי בִמְאוֹר פְּנֵיכֶם וְשָׁכַחְתִּי עָמָל

יָמִים רַבִּים. יְדִידְכֶם וְאֹהַבְכֶם הַמְחַכֶּה לָכֶם בְּכִלְיוֹן

עֵינָיִם….

 

עא    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! הִנְנִי יֹשֵב וּמְחַכֶּה

וּמְקַוֶּה וּמַה-תְּהִי אַחֲרִית תִּקְוָתִי לֹא אֵדָע! זֶה שָׁנִים

רַבּוֹת תִּרְגַּלְתִּי לְחַכּוֹת וּלְקַוֹּת עַד כִּי שָׁת לוֹ הַיֵּאוֹשׁ

קֵן נֶאֱמָן בְּלִבִּי וְלֹא יִתְּנֵנִי לְהַאֲמִין עוֹד בַּטּוֹבָה.

אָנָּא יַקִּירִי אַל תַּחְשֹׁב אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה לִפְגִיעָה

בִכְבוֹדְךָ; נַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד כִּי רוּחֲךָ רוּחַ נְדִיבָה, אַךְ

מָה אוֹחִיל עוֹד וְתִקְוָתִי נִכְזְבָה זֶה רַבּוֹת בְּשָּׁנִים! לֹא

רִאשׁוֹן אַתָּה בֵּין רֵעַי אֲשֶׁר יֹאמַר לְחַלֵּץ מִצָּרָה נַפְשִׁי,

כְּבָר קִדְּמוּךָ רֵעִים רַבִּים, אַךְ כָּל-תִּקְוֹתַי נָשָׂא רוּחַ.

חָלִילָה לִי מִתֵּת דֹּפִי בְּאַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי, דֹּרְשֵׁי טוּבִי,

יֹדֵעַ אֲנִי כִּי כֻלָּם דָּאֲגוּ לִי וְכֻלָּם אָמְרוּ לַעֲשׂוֹת

עִמָּדִי חֶסֶד, אַךְ לֹא כֵן אָמַר ה', מַזָּלִי גָרִים; בְּכָל-אֲשֶׁר

אֵצֵא הִנְנִי רֹאֶה כִּי יָד נַעֲלָמָה תַדִּיחֵנִי מִדְּחִי אֶל

דחי

דֶּחִי וּתְעַוֶּה דַרְכִּי וּנְתִיבוֹתַי לֹא אֶמְצָא.

מַה-יַעֲשֶׂה אָדַם לִי וַה' חָפֵץ דַּכְּאִי וַיְבִיאֵנִי עִד הֲלֹם!

חִפַּשְׂתִּי לָדַעַת אוּלַי יֹשֵב אֲסוֹנִי בְקִרְבִּי, אוּלַי צְפוּנָה

הַוָּתִי בִּתְכוּנַת נַפְשִׁי וְהִיא שָׂמַתְנִי לְגֶבֶר לֹא יִצְלַח

מִיָּמָי, וּכְבָר מָצָאתִי בִי חֶסְרוֹנוֹת רַבִּים, אַךְ אֲהָהּ, אוֹ

הֶאָח, כָּל רֹאַי וְרֵעַי יַכְזִיבוּ מִשְׁפָּטִי – וּלְהֵפֶךְ: הֵם

מֹצְאִים בִּי דְּבָרִים טוֹבִים אֲשֶׁר גַּם אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי כִּי

בִי הֵמָּה…. וּמַה-זֹאת? עַל-מֶה חָדֵל אָנִי וּמַדּוּעַ הָיִיתִי רַק

אֲנִי מַטָּרָה לְכָל-חֵץ הַפְּגָעִים כִּי יָעוּף? אֲהָהּ, יַקִּירִי, לֹא

אֵדָע!.. הָבָה אֶחֱשֶׁה, אָשִׂים קִנְצֵי לְמִלִּין, כִּי מַה-נָּאוָה

דוּמִיָּה לְאִישׁ אֲשֶׁר דְּבָרָיו לֹא יוֹעִילוּ! יְדִידְךָ….

 

עב    🔗

רֵעִי יַקִּירִי! הִנֵּה סָר אֵלַי הָאִישׁ א. אֲשֶׁר לֹא

אֵדָעֵהוּ מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וַיְבַקְשֵׁנִי לְהַמְצִיא לוֹ מַעֲמָד

בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת, שְׁאִלְתִּיו הֲיֵשׁ לוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יַגִּיד

עָלָיו יָשְׁרוֹ וַיַּעֲנֵנִי כִּי אַתָּה תֵדָעֵהוּ הֵיטֵב וְכִי נָכוֹן

אַתָּה לְהַמְלִיץ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָל-שֹׁאֵל, לָכֵן הוֹדִיעֵנִי נָא

מַהֵר מִי הָאִישׁ הַזֶּה וּמַה מַּעֲשֵׂהוּ, כִּי תִקְוָה נִשְׁקֶפֶת לִי

לְהַמְצִיא לוֹ מְנוּחָה בְּצֵל אַחַד הָעֲשִׁירִים, אַךְ לֹא אוּכַל עֲשׂה

קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה עַד אִם אֶשְּׁמַע מַה-בְּפִיךָ עַל אֹדוֹתָיו.

עֲנֵנִי תֵכֶּף כִּי הַדָּבָר נָחוּץ מְאֹד. יְדִידְךָ

וּמוֹקִירְךָ….

 

עג    🔗

יְדִידִי! מַה-שָּׂמַחְתִּי לִשְׁמֹעָ מִפִּיךָ כִּי

מָצָאתָ מַעֲמָד לְהָאֻמְלָל א., כִּי אִישׁ יָשָׁר הוּא,

תָּם-דּרֶךְ¹⁷ וְאִישׁ אֱמוּנִים אֲשֶׁר לֹא רַבִּים כָּמֹהוּ בַדּוֹר הַזֶּה, גַּם יָדוֹ רַב לוֹ לִמְשֹׁך בְּשַׁבֶט

סופר

סוֹפֵר וְדַעְתּוֹ בְחָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן רְחָבָה מְאֹד

וּכְבָר קָנָה לוֹ שֵׁם תְּהִלָּה בְּעִירִי כְּאַחַד הַמְחַשְּׁבִים

הַגְּדוֹלִים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵאֵת אֲדֹנָיו אֲשֶׁר שָׁלֹש שָׁנִים

עֲבָדָהוּ בְּלֵב נֶאֱמָן וּבְיִתְרוֹן הַכְשֵׁר, וְלוּלֵא בָא פִתְאֹם

קְפָדָה עָלָיו וְעַל בֵּית-מַרְכֻּלְתּוֹ, כִּי אָז לֹא נָדַד א. הַיּוֹם

לַלֶּחֶם, כִּי אֲדֹנָיו אֲהֵבָהוּ אַהֲבַת נֶפֶשׁ וַיְשִׂיֵמהוּ מֹשֵל

בּכָל¹⁸-קִנְיָנָיו מֵרֹב אֱמוּנָתוֹ בוֹ; וּמַה-יַּעֲלֹז עַתָּה לִבִּי אִם בְּךָ יִוָּשַׁע הָאִישׁ הַיָּשָׁר

הַזֶּה!כִּי אָמְנָם שֹׁוֶה הוּא להעזו ולהתמך על-ידי איש נכבד כמוך ומגלגלין זכות ע"י זכאי. ידידך ואהבך….

 

עד    🔗

(באופן אחר(

רֵעִי הַנִּכְבָּד! הִשְׁתּוֹמַמְתִּי מְאֹד בְּקָרְאִי

בְמִכְתָּבְךָ כִּי נוֹעַז הָאִישׁ א. לָגֶשֶׁת אֵלֶיךָ

בּשְׁמִי¹⁹ לְבַקֵּשׁ חֶסֶד וַחֲנִינָה! הוּא אָמְנָם לֹא כִזֵּב לְךָ בְּאָמְרוֹ כִּי אֲנִי יֹדֵעַ אוֹתוֹ – אַךְ

יֹדֵעַ אָנֹכִי גַם נֹכְלִים וּנְבָלִים אֲחֵרִים…. לָכֵן דַּע

מַה-שֶׁתָּשֶׁב לוֹ. עֲנֵהוּ תְּשׁוּבָה נִמְרָצָה אֲשֶׁר תַּרְחִיקֵהוּ

מִבֵּיתְךָ כְּרֶגַע, כִּי רַע וּמְסֻכָּן הָאִישׁ הַזֶּה כְּנָחָשׁ.

אַרְסוֹ לֹא יֵרָאֶה הַחוּצָה כִּי יְכַסֵּהוּ בשְׂפַת שֶׁקֶר וּלְשׁוֹן

חָנֵף, אוּלָם הַוֹּת בְּלִבּוֹ וְשֹׁמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מִמֶּנּוּ. אֵין

אֶת-נַפְשִׁי לְגַלּוֹת לְךָ עַתָּה אֶת-נְכָלָיו הָרָעים, אַךְ

בְּהִוָּדַע לִי כִּי אֵין לוֹ עוֹד מַהְלְכִים בְּבֵיתְךָ אוֹדִיעֲךָ רַק

שֶׁמֶץ מֵהֶם וְהִשְׁתּוֹמַמְתָּ וְחָרַקְתָּ שֵׁן. יְדִידְךָ….

 

עה    🔗

(בְּמִלִּים שׁוֹנוֹת)

יְדִידִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! מָה הִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי

בְקִרְבִּי בְּהוֹדִיעֲךָ אוֹתִי כִּי הָאִישׁ א. הִרְהִיב בְּנַפְשׁוֹ עֹז

לְבַקֶּשְךָ בִשְׁמִי דָּבָר לטובתו

לְטוֹבָתוֹ. אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר כִּי אֵדָעֵהוּ

– אֲבָל הֵן לֹא אִישׁ רְמִיָּה אֶחָד אֲנִי יֹדֵעַ

בְּתֵבֵל, כִּי רַב מִסְפָּרָם מְאֹד…. לָכֵן דַּע אֶת-אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ

וְהָסֵר נֶגַע מִבֵּיתֶךָ, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה כְּנָחָשׁ יִשֹּׁךְ

וּכְצִפְעֹנִיִ יַפְרִישׁ אֶת-כָּל-הַקָּרוֹב אֵלָיו. דְּבַשׁ וְחָלָב

תַּחַת לְשׁוֹנוֹ וּמְרֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ וְאַשְׁרֵי הַנִּזְהָר

מִמּוֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן. אֵינֶנִי חָפֵץ לְגַלּוֹת לְךָ מָשְׁחָתוֹ

כָּל עוֹד תִּצְעַדְנָה רַגְלָיו עַל סַף בֵּיתֶךָ, הַרְחִיקֵהוּ מֵעָלֶיךָ

וְהִתְפַּלַּצְתָּ בְּשָׁמְעֲךָ מִפִּי רַק קְצוֹת דְּרָכָיו…. הִנְנִי רֵעֲךָ הַמּוֹקִירְךָ כְּעֶרְכְּךָ הָרָם…

 

עו    🔗

לְרֵעִי הַיָּקָר שָׁלוֹם! שָׂבַעְתִּי נְעִימוֹת אֵין קֵץ

בְּקָרְאִי בְמִכְתָּבְךָ כִּי שַׁבְתָּ לְאֵיתָנְךָ וּמַחֲלָתְךָ לֹא

תוֹסִיף עוֹד לְעַנּוֹתְךָ כְּבִימֵי קֶדֶם, וּמֶה חָרַד לִבִּי עָלֶיךָ

בְּשָׁמְעִי מִפִּי רֵעֶיךָ הָעֹבְרִים דֶּרֶךְ עִירִי פַּעֲמַיִם אוֹ

שָׁלֹש בַּשָּׁנָה, כִּי מַחֲלָתְךָ אֲנוּשָׁה, מֵאֲנָה הֵרָפֵא.

שְׁאַלְתִּיךָ פְּעָמִים מִסְפָּר לִשְׁלוֹמְךָ וְאַתָּה לֹא עֲנִיתָנִי

וְדוּמִיָּתְךָ זֹאת הִשְׁמִיעַתְנִי מַכְאוֹבֶיךָ, כִּי יֹדֵעַ אֲנִי

אֶת-לִבְּךָ הַטּוֹב מֵאָז וּמֲקֶּדֶם כִּי זֶה דַרְכְּךָ לְבִלְתִּי

הַכְאִיב אֶת-לֵב רֵעֶיךָ, וּכְגִבּוֹר נַעֲרָץ תִּשָּׂאִ כָל-מַכְאוֹב

וְגַם בְּנֵי בֵיתְךָ הַקְּרוֹבִים אֵלֶיךָ לֹא יִדְעוּ מַדְוֶיךָ,

וּמַה-מְּאֻשָּר אָנֹכִי הַיּוֹם כִּי רָאָה

אֱלֹהִים בְּעָנְיְךָ וַיִּשְׁלַח לְךָ עֶזְרָתוֹ מִקֹּדֶשׁ! יוֹם חַג

יִהְיֶה לִּי הַיּוֹם הַזֶּה כָּל יְמֵי צְבָאִי! אֶת-מִכְתָּבְךָ אֶתֵּן

בְּמִסְגֶּרֶת, אֶתְלֶנּוּ עַל-קִיר בֵּיתִי וְיוֹם קַבְּלִי אוֹתוֹ אָחֹג

בְּשִׂמְחָה מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, כִּי מִי לִי אֹהֵב נֶאֱמָן כָמוֹךָ

וּמִי מֵרֵעַי הִגְדִּיל עָלַי חַסְדּוֹ בִּלְעָדֶיךָ, וְעַל כֵּן

אֶזְכָּרְךָ לָנֶצַח, אֶזכָּרְךָ²⁰ – וְלִבִּי יִרְחַשׁ לְךָ כָּבוֹד וּתְהִלָּה, אַהֲבָה וְתוֹדָה כִּי לְךָ

יָאָתָה. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן…

ידידי

 

עז    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! קָצְרָה יָדִי מֵהַשְׁלִים חֶפְצְךָ

עַד הֵנָּה וְגַם עַתָּה לֹא מִלֵּאתִי בַּקָּשָׁתְךָ, כִּי מֵאֵת

הַמִּקְרֶה הָיְתָה נְסִבָּה לְעַנּוֹתְךָ בְּתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה.

חֲמִשָּׁה יָמִים חָלִיתִי וְלֹא יָצָאתִי פֶתַח וּבְקוּמִי הַיּוֹם מֵעַל

עֶרֶשׂ דְּוֹתִי וּבָאתִי אֶל בֵּית דּוֹדְךָ לְדַבֵּר עַל-אֹדוֹתֶיךָ

מָצָאתִי אֹרְחִים רַבִּים אֲשֶׁר בָּאוּ לְבָרְכוֹ בְּבִרְכַּת הַדֶּרֶךְ

וְלֹא מָצָאתִי שְׁעַת הַכֹּשֶר לָקַחַת דְּבָרִים עִמּוֹ. הוּא אָמְנָם

שְׁאָלַנִי לְחֶפְצִי, אַךְ בִּרְאוֹתִי כִּי אֵין שַׁעְתּוֹ פְנוּיָה

וְהוּא קָאִי עַל חַד רַגְלָא, עֲנִיתִיו כִּי אֶכְתָּב לוֹ חֶפְצִי

בְּמִכְתָּב, וְזֹאת אֶעֱשֶׂה מָחָר, וְאַתָּה אַל תִּוָּאֵשׁ מִתִּקְוָה,

יֹדֵעַ אֲנִי נֶאֱמָנָה כִּי דוֹדְךָ לֹא יָשִׁיב פָּנַי וְאַתָּה

תִּוָּשֵׁעַ. – הוֹדִיעֵנִי נָא אִם מַהְלְכִים לְךָ בְּבֵית הַגְּבִיר א.,

הָאִישׁ הַהוּא אָהוּב וְחָבִיב מְאֹד לְדוֹדְךָ וְאִם גַּם הוּא יִכְתֹּב

אֵלָיו, יֵהָפֵךְ לְדוֹדְךָ לֵב אַחֵר וְנָתַן לְךָ שְׁאֵלָתֶךָ. מַהֵר

וַעֲנֵנִי אִם קִבַּלְתָּ אֶת שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי לְךָ

בְּיַד מַכָּרְךָ ט., וְקַוֵּה לְטוֹבָה. יְדִידְךָ….

 

עח    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! אֶת-הַכֶּסֶף

קִבַּלְתִּי וְתוֹדָה לְךָ עַל-חַסְדֶּךָ. לוּא מָצְאָה יָדְךָ

לְהַלְוֹתֵנִי עוֹד שְׁלֹשִים כֶּסֶף כִּי אָז גָּדַל חַסְדְּךָ הָאַחֲרוֹן

מִן הָרִאשׁוֹן, כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה עָלַי לִנְסֹעַ אֶל

מְיֻדָּעִי ר. אֲשֶׁר הוֹדִיעַנִי כִּי יֵשׁ לִי תִּקְוָה בְּעִיר

מוֹשָׁבוֹ, וְאִם תַּכִּירֵנִי לְטוֹבָה גַּם הַפַּעַם תַּצִּילֵנִי

מִקַּבֵּל טוֹבָה מֵאֵת דּוֹדִי אֲשֶׁר כְּבָר נִלְאָה נְשׂוֹא טָרְחִי

וּמַשָּׂאִי וַאֲנִי – אֶת מוּסָרוֹ וְתוֹכַחְתּוֹ; כִּי הוּא יַחְשְׁבֵנִי

תָמִיד לְנִרְפֶּה וְעָצֵל וְתֹלֶה אֶת-אֲסוֹנִי בְּעַצְלוּתִי אִם גַּם

יֹדֵעַ הוּא הֵיטֵב כִּי כָל עָמָל לֹא יַעְצְרֵנִי מִבַּקֶּש לִי

עֲבוֹדָה, אוֹ אוּלַי יֹאמַר זאת

זֹאת לְבַעֲבוּר הַצְדִּיק פָּעֳלוֹ, כִּי יְחָרְפֵהוּ

לְבָבוֹ עַל-עָמְדוֹ מִנֶּגֶד נִגְעִי!… אַךְ אִם כֹּה אוֹ כֹה

וְעֶזְרָתְךָ דְרוּשָׁה לִי מְאֹד, כִּי הוֹצָאוֹתַי רַבּוֹת פֹּה מְאֹד

וְתִקְוֹתַי מְעַטּוֹת, אוּלָם אִם קָצְרָה יָדְךָ מֵהַצִּילֵנִי, כִּי

עַתָּה פְנֵה לְךָ אֶל דּוֹדִי, אַךְ דַּע אֵיךְ לְכַלְכֵּל דְּבָרֶיךָ

עִמּוֹ וְהוֹכִיחֵהוּ בְלָשׁוֹן רַכָּה כִּי לֹא טוֹב יַעֲשֶׂה בְּטָפְלוֹ

עָלַי עֲוֹן עַצְלוּת וְרִפְיוֹן רוּחַ; עֵדִים כָּל יֹדְעַי פֹּה כִּי

עָשִׂיתִי רַב יֶתֶר מִכֹּחִי לְהֵחָלֵץ מִצָּרָה לְבַל אֶצְטָרֵךְ לִידֵי

מַתְּנַת יָדוֹ, וְאִם כָּל-עֲמָלִי לֹא עָמַד לִי, לֹא בִי הָאָשָׁם

כִּי אִם בְּמִקְרֵי הַזְּמָן אֲשֶׁר הֶעֱווּ

דַרְכִּי, וְתִקְוָתִי בֵאלֹהֵי יִשְׁעִי כִּי מֵעַתָּה לֹא יֶאֶרְכוּ עוֹד

יְמֵי עָנְיִי וְאָז תִּמְצָא יָדִי לְהָשִׁיב לוֹ כַסְפּוֹ בְּתוֹדָה

וְחַסְדּוֹ לֹא יִשָּׁכַח מִפִּי כָּל-הַיָּמִים. יְדִידְךָ

וְאֹהַבְךָ….

 

עט    🔗

לִידִידִי הַיָּקָר שָׁלוֹם! בְּבוֹא אֵלַי מִכְתָּבְךָ

כְּבָר קִּבַּלְתִּי מַעֲנֶה מֵאֵת דּוֹדְךָ כִּי יַאַסְפֶךָ אֶל בֵּיתוֹ

תֵּכֶּף בְּשׁוּבוֹ בְשָׁלוֹם

מִדַּרְכּוֹ וְכִי יוֹדִיעֲךָ זֹאת בְּמִכְתָּב מֵעִיר ב.,

לָכֵן חַכֵּה עוֹד יָמִים מִסְפָּר, וְאַחֲרֵי קַבֶּלְךָ אֶת-מִכְתָּבוֹ

תּוֹדִיעֵנִי מַה-כָּתַב לְךָ וּמַה מַּשְׂכֻּרְתְךָ מֵאִתּוֹ. יֹדֵעַ

אֲנִי כִּי לֵב דּוֹדְךָ טוֹב עָלֶיךָ, ואִם גִּלָּה אָזְנְךָ לְמוּסָר,

הֲבִגְלַל זֹאת תַּחְשְׁבֵהוּ לִקְשֵׁה-לֵב וְאַכְזָר? מִי יִתֵּן

וְיִרְבּוּ גַם לִי וְגַם לְךָ אֹהֲבִים נֶאֱמָנִים כָּמֹהוּ, כִּי אָז לֹא

דָאַגְנוּ שְׁנֵינוּ לְאַחֲרִיתֵנוּ, וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי כֵן

אָרְחוֹת כָּל הַזְּקִנִים²¹ לְהַגִּיד לְעוּלֵי יָמִים פִּשְׁעָם וּמַה-גַּם לִשְׁאֵרֵיהֶם אֲשֶׁר יִשְׂאוּ

אֲלֵיהֶם עֵינֵיהֶם לְעֶזְרָה! הֱיֵה שָׁלוֹם וּצְלַח בְּכָל אֲשֶׁר

תִּפְנֶה כְּחֵפֶץ יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן….

יקירי

 

פ    🔗

יַקִּירִי! הַיּוֹם כָּתַבְתִּי אֵלֶיךָ וְעַתָּה הִנְנִי

שָׁב וְכֹתֵב, כִּי נִחַמְתִּי עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת

עִם א. בַּהֲשִׁיבִי אֶל לִבִּי כִּי הוּא רַק כְּסַרְסוֹר וְלֹא כְאֹרֵב

לְכַסְפִּי הִתְעָרֵב בֵּינִי וּבֵין ב., וְזֶה לִי לְאוֹת כִּי בִרְאוֹתוֹ

אַחֲרֵי יָמִים מִסְפָּר כִּי הִסְגִּירַנִי אֶל עֲוִיל, חָגַר כָּל-כֹּחוֹ

לְחַלְּצֵנִי מִן הַמֵּצַר, וּמִכְתָּבָיו אֵלַי מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן עַד

הַיּוֹם, יַגִּידוּ עָלָיו יָשְׁרוֹ וְיַצְדִּיקוּהוּ, לָכֵן אֶרֶף

הַפַּעַם יָדִי מִמֶּנּוּ וְאֶעֱזֹב אֶת-הַדָּבָר בְּיַד

הַמִּקְרה²², אֲשֶׁר לֹא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יָשִׂים כָּל-עָקֹב לְמִישׁוֹר וַאֲנַחְנוּ לֹא פִלָּלְנוּ. אַךְ

אִם כָּלָה וְנֶחֱרָצָה מֵעִם ב. לְעָשְׁקֵנִי בִלִי²³ חֶמְלָה, הָבָה תִהְיֶה זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי לֹא הֲרֵעוֹתִי לְאִישׁ בִּשְׁעַת דָּחֳקִי. מוֹקִירְךָ וּמְכַבָּדְךָ כְּחִין

עֶרְכֶּךָ…

 

פא    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד! לוּלֵא יָדַעְתִּי

מִכְבָר כִּי אֹהֲבִי אַתָּה כִּי אָז נוֹכַחְתִּי עַתָּה לָדַעַת כִּי כֵן

הוּא, רַק אַתָּה נִבְהַלְתָּ עַל-פִּיךָ בְּיוֹם הַמְּהוּמָה וְלֹא

זָכַרְתָּ כִּי לֹא אִישׁ כָּמוֹנִי יַבְטִיחַ וְלֹא יְקַיֵּם וְלֹא אִישׁ

כָּמוֹנִי יִבְגֹּד בְּאֹהֲבָיו, וְאִם תָּשׁוּב תַּהֲפֹךְ בְּדִבְרֵי

מִכְתָּבִי תִּרְאֶה כִּי גַם בְּשַׁחֲרִי אוֹתְךָ מוּסָר בִּדְבָרִים

קָשִׁים הִנֵּה כְאֹהֵב עָשִׂיתִי זֹאת אֲשֶׁר מֵאֲהָבתֹו לֹא יָסוּר,

לָכֵן דַּע וּבְטַח בִּי כִּי לְבָבִי לֹא סָר מֵאַחֲרֶיךָ אַף רֶגַע וְאִם

יִתְעַקֵּשׁ עִמְּךָ א. אָז אֶעֱמֹד אֲנִי עַל-יְמִינְךָ וְלֹא אֶתֶּנְךָ

לָמוּט. – גַּם עֲצָתְךָ אֲשֶׁר יְעַצְּתַּנִי בְמִכְתָּבְךָ טוֹבָה

וּנְכֹחָה הִיא, אֲבָל יֵשׁ אִתִּי עֵצָה טוֹבָה מִמֶּנָּה בִּדְבַר א.,

כִּי בָרֶגַע הַזֶּה אֶכְתֹּב אֵלָיו מִכְתָּב וַאֲצַוֵּהוּ לֵאמֹר: "אִם

תַּחְפֹּץ לַעֲמֹד על

שָֹמַעְתִּי שִׁמְעוֹ הָרַע גַּם לִפְנֵי בוֹאִי בִּבְרִית

עִמּוֹ, - לָכֵן הַרְאֵנִי נָא עַתָּה אֶת-כֹּחֶךָ, קַדְּמָה פְנֵי אֹיְבִי

וְהַכְרִיעֵהוּ בְּטֶרֶם נִלְכַּדְתִּי בִמְצוּדָתוֹ, כִּי עֵת לְהַצִּיל

הִיא, וְאִם לֹא עַכְשָֹו אֵימָתָי? בְּתִקְוָתְי כִּי תַכִּיֵרִני

לְטוֹבָה, הִנְנִי שֹׁלֵחַ לְךָ אֶת-הַכֶּסֶף, וְאִם עוֹד אָשׁוּב

אֵרְאֶנוּ שֵׁנִית – אֵל אֱלֹהִים הוּא יֹדֵעַ! יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ

בְּכָל לֵב וָנָפֶשׁ…

 

פג    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! לְדַאֲבוֹן לִבִּי עָלַי לְהוֹדִיעֲךָ

כִּי טֶרֶם מָצָאתִי עֵצָה לְהִנָּצֵל מִיַּד בַּעַל מִשְׁפָּטִי, כִּי

הוּא הִקִּיף עָלַי מְצוּדָתוֹ וּבְכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה תִּרְדְּפֵנִי

עָרְמָתוֹ עַד כִּי לֹא אֶמְצָא אַף מִשְׁעוֹל צַר לָצֵאת לַמֶּרְחָב;

אָמַרְתִּי כִּי רֵעַי הָרַבִּים יַעְזְרוּ עַל-יָדִי לְהַכּוֹתוֹ אָחוֹר,

אַךְ לְתִמְהוֹן לְבָבִי עֹמְדִים כֻּלָּם מִנֶּגֶד נִגְעִי, וּמִי יֹדֵעַ

אִם לֹא יִשְׂמְחוּ בְסֵתֶר לְבָבָם לְאֵידִי, כִּי לוּלֵא זֹאת-הֲיִתָּכֵן

כִּי לֹא יִתְעוֹרֵר אַף אֶחָד בְּצֶדֶק לְהוֹכִיחַ דֶּרֶך ב. עַל פָּנָיו עַל-רָדְפוֹ אוֹתִי חִנָּם? וּכְבָר

הִתְהַלֵּל הַנּוֹכֵל הַזֶּה בְּמִכְתָּבוֹ אֶל אֶחָד מֵרֵעָיו כִּי

נִלְחַם וְגַם יָכֹל לִי מֵאֵין תּוֹמֵךְ בְּיָדִי… הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

הֲלָמוּנִי כְרַעַם מִמָּרוֹם. אֲהָהּ ה' אֱלֹהִים! – אָמַרְתִּי בְלִבִּי

– אִם אֹהֲבִים נָתַתָּ לִי רַק לֶאֱכֹל לַחְמִי וְלִשְׁתּוֹת שַׁמְנִי

וְשִׁקּוּיַי וְאֹיְבַי יֹאכְלוּ בְשָׂרִי וְיִמְצוּ לְשַׁדִּי,

הֲבְשְׁתַּיִם רָעוֹת תְּיַסְּרֵנִי וְלֹא תַרְחִיק מֵעָלַי שִׁבְטֶךָ!?

אֵין עוֹד מִלָּה בִלְשׁוֹנִי לְהַבִּיעַ לְךָ כַּעְשִׂי וְהַוָּתִי,

וְאֹתָם יְשָׁעֵר בְנַפְשׁוֹ רַק הָאִישׁ אֲשֶׁר נִסָּה לִטְבֹּעַ בְּמֵי

תְהוֹם רַבָּה וַיּוֹשֶׁט אֶת-יָדוֹ לְראֵי אֲסוֹנוֹ וְהֵם – פָּנוּ אֵלָיו

עֹרֶף… יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ….

יקירי

עַל-כַּנְּךָ, כִּי עַתָּה מַהֵר וְחַדֵּשׁ אֲמָנָה

חֲדָשָׁה עִם ה. בְּלִי כָל תְּנָאי לְרָעָתוֹ, וְאִם לֹא אֲקַבֵּל

מִכְתָּב מִמֶּנּוּ מֵהַיּוֹם עַד שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם כִּי כָכָה

עָשִׂיתָ, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי לֹא אוֹסִיף לְהַאֲרִיךְ אַפִּי עוֹד

וְהַמִּסְחָר יִתְגַּלְגֵּל לְאַחֵר". זֹאת אֶכְתֹּב אֵלָיו בָרֶגַע הַזֶּה

וַאֲנִי חֹשֵב לְמִשְׁפָּט כִּי הוּא לֹא יַמְרֶה מִצְוָה מְפֹרֶשֶׁת

כָּזֹאת אֲשֶׁר כָּמֹהָ לֹא שָׁמַע עַד כֹּה מִפִּי, כִּי רַק בְּדֶרֶךְ

עֵּצָה אָמַרְתִּי לוֹ תָמִיד וְאִם יְמָאֵן בְּעֵצָה יִשְׁמַע

לְמִצְוָה וְאִם יַמְרֶה גַּם אֶת-הַמִּצְוָה הֲלֹא הַמִּסְחָר

בְּיָדִי הוֹא וְעַל-כֵּן תּוּכַל לִבְטֹחַ וְלִשְׁלֹחַ אֶת-הַכֶּסֶף,

כִּי א. יְחַדֵּשׁ עִמְּךָ אֶת הָאֲמָנָה אוֹ

יֵהָדֵף מִמַּצָּבוֹ. עוֹד מְעַט וְרָאִיתָ הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לּא.

וְהִנְנִי אֹהַבְךָ הַנֶּאֱמָן….

 

פב    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! נִחַמְתַּנִי בִדְבָרֶיךָ וְעֹוד

בַּיּוֹם הַזֶּה אֶשְׁלַח לְךָ אֶת-הַכֶּסֶף אַף כִּי קָשָׁה זֹאת לִי

כִּקְרִיעַת יִם סוּף, וְאַתָּה דַע כִּי שֻׁתָּפִי כֹּרֶה שׁוּחָה

לְרַגְלַי וְרַק אֵלֶיךָ עֵינַי נְשׂוּאוֹת כִּי תַצִּילֵנִי מִכַּף

הֶעָרִיץ הַזֶּה פֶּן אֶרְבַּץ תַּחַת מַשָּׂא תְּלָאוֹתַי וְהָיָה בְךָ

חֵטְא. הִנֵּה הַנָּבָל הַזֶּה יִלְטֹש עֵינָיו לְכַסְפִּי וְלֹא יִרְאֶה

וְלֹא יִתְבּוֹנֵן כִּי יֵשׁ גָּבֹהַּ מִמֶּנּוּ בַּמִסְחָר הַזֶּה אֲשֶׁר

יַעֲמֹד לִימִינִי וְלֹא יוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ לְמַשְׁחִית פֶּן יִמְשֹׁך

אֶת-כָּל-גֵּוֹו אַחֲרָיו לְעֵת מְצוֹא. תִּקְוָה נְעִימָה תְשַׁעְשְׁעֵנִי

כִּי תְמַלֵּא אַחֲרֵי דְבָרֶיךָ לְהָגֵן עָלַי בְּיוֹם אֵידִי לְבַל

יִבְלָעֵנִי א. כְּתַנִּין; כִּי כְבָר קָצָה נַפְשִׁי בַעֲמָלִי וְעָלֶיךָ

לְחַלְּצֵנִי מֵרָעָתִי לְבַל תִּהְיֶה כְרֵאשִׁית חַטָּאת לַאֲסוֹנִי,

כִּי רַק עָלֶיךָ הִשְׁלַכְתִּי יְהָבִי בְּרֵאשִׁית דַּרְכִּי, וְלוּלֵא

יְדַעְתִּיךָ לְאִישׁ אֱמוּנִים הַשֹׁמֵר בְּרִיתוֹ לְאֹהֲבָיו, כִּי אָז

לֹא מָשַׁכְתִּי יָדִי אֶת-הַמַּשְׁחִית הַזֶּה לוּא גַם יָדַעְתִּי כִּי

עַפְרוֹת זָהָב נָכוֹנוּ לִי בָעֵסֶק הַהוּא, כִּי כְבָר שמעתי

 

פד    🔗

יַקִּירִי! לֹא אֵדַע מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר

חָלַמְתָּ עַל-רֵעֶיךָ וְאֶל מַה יִּרְזְמוּן מִלֶּיךָ אֲשֶׁר בָּרוּר

הִשְׁמִיעוּנִי כִּי רַק אֲנִי וְלֹא אַחֵר הָיִיתִי מַטָּרָה לְחֵץ

שָׁחוּט לְשׁוֹנֶךָ! יְדִידִי! פִּיךָ דִבֵּר תַּהְפֻּכוֹת הַפַּעַם אַף

כִּי בָחַרְתָּ לְךָ לְשׁוֹן עֲרוּמִים. דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים

אִם גַּם בְּנַחַת כְּתוֹכַחַת צֶדֶק נִשְׁמָעִים. דִּבַּרְתָּ אֵלַי

בְּלָשׁוֹן רַכָּה וְחָזוּת קָשָה הֻגַּד לִי; וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ

כִּי לֹא נַעַר קָטֹן אָנֹכִי אֲשֶׁר לֹא יָבִין אֶל רְמָזִים דַּקִּים

כְּחוּט הַשַּׂעְרָה, וּמַה-גַם כִּי לֹא הִשְׂכַּלְתָּ הַפַּעַם לְהָדֵק

הֵיטֵב אֶת-מִבְטָאֶיךָ כַּאֲשֶׁר יָאֲתָה לְכֹסֵה מְזִמּוֹת! כִּי מֵאַיִן

לְךָ רֵעִים רַבִּים לְפֶתַע פִּתְאֹם?.. הַאֻמְנָם הָשְׁלְמוּ לְךָ

יֹדְעֶיךָ?.., הִנֵּה רַק רֵעַ אֶחָד הָיָה לְךָ אֲשֶׁר חָפֵץ קִרְבָתְךָ

אוּלַי יְשַׁנֶּה דַרְכְּךָ לְטוֹבָה לְמַעַן תּוּכַל לְהִתְפָּאֵר

בֶּאֱמֶת כִּי רַבּוּ אֹהֲבֶיךָ – וְהִנֵּה גַּם אֹתוֹ הִרְחַקְתָּ

מֵעָלֶיךָ הַפַּעַם בְּפָקְדְךָ עָלָיו עֲוֹנוֹ הַגָּדוֹל מִנְּשׂוֹא כִּי

אָכַל שְׁתֵּי אֲרֻחוֹת עַל-שֻׁלְחָנֶךָ!… "אֹהֲבִים נָתַן לִי ה' רַק

לֶאֱכֹל לַחְמִי וְלִשְׁתּוֹת שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי" אָמַרְתָּ לִי

בְּמִכְתָּבֶךָ – וּמָה הִפְרַזְתָּ יַקִּירִי, עַל מִדַּת רַחֲמֶיךָ וְעַל

מִסְפַּר אֹהֲבֶיךָ! רַק שְׁתֵּי אֲרֻחוֹת אָכַל רֵעֲךָ הָאֶחָד עַל-שֻׁלְחָנְךָ וְאַתָּה פָקַדְתָּ עָלָיו עֲוֹנוֹ זֶה לְאַחַר שָׁלשׁ

שָׁנִים! הוֹדִיעֵנִי נָא מַה מְּחִירָן וְשִׁלַּמְתִּי לָךְ, כִּי שֶׁקֶל

כֶּסֶף אֶחָד בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הוּא? – עַתָּה אָבִין, יַקִּירִי,

אֵיךְ יִרְדָּפְךָ בַּעַל-מִשְׁפָּטְךָ חִנָּם וְעַד כַּמָּה אַתָּה

רָאוּי כִּי יַכּוּהוּ אֹהֲבֶיךָ הָרַבִּים אָחוֹר… חֲיֵה בְשָׁלוֹם

וְהִתְאַמֵּץ לִשְׁכֹּחַ עֲוֹן שְׁתֵּי הָאֲרֻחוֹת, כִּי בְּשַׁלְוַת

לִבְּךָ חָפֵץ מוֹקִירְךָ כְּעֶרְכֶּךָ…

רעי

 

פה    🔗

רֵעִי וַאֲהוּב לִבִּי! לֹא שָׁגִיתָ בְּמַרְאֵה עֵינֶיךָ

וּבַחֲזוֹן לִבְּךָ, כִּי אָמְנָם כַּאֲשֶׁר הִגַּדְתָּ לִי מֵרֹאשׁ כֵּן

קָרַנִי; בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי לְהִפָּרֶדְךָ מֵעָלַי בָאַתְנִי תְעוּדָה

גְלוּיָה לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַשֹּׁפְטִים לְבַעֲבוּר הָעִיד

עַל-כָּל-אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי בְּיוֹם הַמְּהוּמָה בְּבֵית ה., וְאַף כִּי

כְרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי הָיְתָה-לִי הַקְּרִיאָה הַזֹאת בְּדַעְתִּי כִּי

עָלַי לַעֲנוֹת בַּאדֹנִי סָרָה וְלַחְתּוֹת גֶּחָלִים עַל-רֹאשִׁי, אֲשֶׁר

כָּל-אֵלֶּה יוֹעִילוּ לְהַוָּתִי, לְשָׂעֲרֵנִי כַּמּוֹץ מִבֵּיתוֹ

וְלִשְׁבֹּר מַטֵּה לַחְמִי, בְּכָל-זֹאת הוּכְרַחְתִּי בְיוֹם ב' שֶׁעָבַר

לַעֲמֹד לִפְנֵי כֵס הַשֹּׁפְטִים וּלְהָעִיד בַּאדֹנִי כֹּל אֲשֶׁר רָאוּ

עֵינַי… וּבַמָּה אֲתָאֵר לְךָ יְדִידִי, מַפַּח נַפְשִׁי בָּרְגָעִים

אֲשֶׁר עָנִיתִי בוֹ כִּי הִכָּה אֶת-פְּקִידוֹ בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע וְכִי

הֵנִיף עָלָיו בַּחֲמָתוֹ בּוּל עֵץ לְרֹצֵץ אֶת-גֻּלְגָּלְתּוֹ! אֵין

כֹּחִי בִי לְהַבִּיעַ לְךָ כַּעְשִׂי וְהַוָּתִי כְּמוֹ. כָּל-דְּמֵי

עֹרְקַי רֻתְּחוּ כְסִיר נָפוּחַ וַיָּשִׂימוּ לִבִּי לְמֶרְקָחָה עַד כִּי

אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ וְלֹא עָצַרְתִּי כֹחַ לַעֲמֹד הָכֵן עַל-עָמְדִי,

אַךְ כָּל זֹאת נֶעְלְמָה מֵעֵינֵי אֲדֹנִי הֶעָרִיץ, כִּי הוּא עָמַד

וַיִּתְבּוֹנֵן בִּי בְעֵינַיִם מְפִיצוֹת בּוּז וְעֶבְרָה יַחַד

וְהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה-בּוֹ כִּי יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ: הוֹי זִמְרִי,

הוֹי קַיִן, אֲנִי גִדַּלְתִּיךָ וְרוֹמַמְתְּיךָ וְאַתָּה פָּשַׁעְתָּ בִי

וַתָּקָם בִּי לְמַטֵּה רֶשַׁע, אַךְ כַּתֵּר לִי זְעֵיר, אֹתִי לֹא יִקַּח

אֹפֶל וּלְךָ נָכוֹנוּ יְמֵי חשֶׁךְ, וּבְחָשְׁבִי כִּי אֲנִי קֹרֵא זֹאת

עַל-חָזוּת פָּנָיו נִדְמֶה לִי כִּי אֶשְׁמַע אֶת-הַדְּבָרִים מִפִּיו –

וַיִּתַּר לִבִּי מִמְּקוֹמוֹ, וְלוּלֵא נִשְׁעַנְתִּי אֶל אַחַד

הַכִּסְאוֹת כִּי אָז נָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף אָרְצָה. – כְּשָׁעָה תְמִימָה

אָרְכָה מְבוּכַת לִבִּי. אַחֲרֵי כֵן הִדִּיחוּ הַשֹּׁפְטִים אֶת יוֹם

הַמִּשְׁפָּט לְיוֹם אַחֵר, מֵחֶסְרוֹן אַחַד הָעֵדִים אֲשֶׁר לֹא בָא

לְקוֹל הַקְּרִיאָה, וַאֲנִי כְּאַסִּיר נִמְלַט מִבֵּית כִּלְאוֹ יָצָאתִי

הַחוּצָה וְאֶל בֵּית הָאַכְזָר לֹא שַׁבְתִּי עוֹד וְגַם הוּא לֹא שָׁלַח

לִקְרֹא לִי. מַה-תְּהִי אַחֲרִית הַדָּבָר לֹא אֵדַע, אַךְ לִבִּי

יְנַבֵּא לִי רָעוֹת, כִּי מִי כָמֹנִי יֹדֵעַ אֶת רִשְׁעַת הָאִישׁ הַזֶה

וּזְדוֹן לִבּוֹ! חַכֵּה לְמִכְתָּבִי הַשֵּׁנִי, בּוֹ אוֹדִיעֲךָ דָבָר

בָּרוּר, אִם אַךְ תִּמְצָא אָז יָדִי לִכְתֹּב….וְהִנְנִי יְדִידְךָ

וְאֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ….

 

פו    🔗

שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי כְאָח לִי! דּוּמִיַת אֲדֹנִי הָיְתָה

כְדִמְמַת הַר שְׂרֵפָה בְּטֶרֶם יִפְתַּח אֶת לֹעוֹ לְהָרִיק לַבַּת

אִשּׁוֹ! וַאֲנִי אַף כִּי מֵרֹאשׁ חָזִיתִי כִּי לֹא יְנַקֵּנִי

בְעֶבְרָתוֹ כִּי קָשָׁתָה, אוּלָם לֹא פִלַּלְתִּי כִּי יִטְרֹף אַפּוֹ

עַד לִבְלִי רַחֵם וִיעוֹלֵל עָלַי עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע כְּאַחַד

הַנְּבָלִים אֲשֶׁר אֵין עַל-עָפָר מָשְׁלָם; כִּי אַחֲרֵי צֵאת

מִשְׁפָּטוֹ לְהֵאָסֵר שְׁלשָׁה יְרָחִים בְּבֵית הַסֹּהַר, סָר אֵלַי

אֶחָד מִפְּקִידָיו בַּשָׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּלַּיְלָה וַיֵּשֶׁב שָׁעוֹת

מִסְפָּר בְּחֶבְרָתִי וַיְנַחֲמֵנִי מִיגוֹנִי בְּאִמְרֵי נֹעַם אֲשֶׁר

כְּשֶׁמֶן שָׂשׂוֹן הָיוּ לְמַחַץ לְבָבִי וְאַחֲרֵי הַשְׁמִיעוֹ אֹתִי

כִּי שָׂמֵחַ הוּא לְאֵיד אֲדֹנָיו הַבְּלִיַּעַל וְכִי מֵעַתָּה יְקַוֶּה

כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לְהִתְעַמֵּר בִּפְקִידָיו כְּבִשְׁבוּיֵי חֶרֶב,

נִפְרַד מֵעָלַי בְּאַהֲבָה וַיִּתֵּן תִּקְוָה בְלִבִּי כִּי יַחְגֹּר

כָּל-כֹּחוֹ לְבַקֶּשׁ לִי מַעֲמָד לְבַל יֶחְסַר לַחְמִי. בֵּרַכְתִּי

אֶת-ה' אֲשֶׁר נָתַן חִנִּי בְּעֵינֵי אִישׁ טוֹב לְרַחֲמֵנִי בְּיוֹם

צָרָתִי וָאַעַל עַל-עַרְשִׂי לָנוּם שְׁנָתִי. אַךְ עוֹד לֹא אָחֲזָה

הַשֵּׁנָה בִּשְׁמֻרוֹת עֵינַי וְהִנֵּה יָדַיִם כְּבֵדוֹת נָגְעוּ בְדֶלֶת

חֶדְרִי וְקוֹל מַהֲלֻמּוֹת חֲזָקוֹת עָלָה בְאָזְנָי, וּבְעוֹד אֲנִי

עֹשֶׂה כֹּה וָכֹה לְהַעֲלוֹת נֵר בִּמְעוֹנִי וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה

בְּחֹזֶק יָד וְשַׂר בֵּית הַשִּׁלְטוֹן וּשְׁלשָׁה אַנְשֵׁי חַיִל

מְזֻיָּנִים וְאַחֲרֵיהֶם אֲדֹנִי וּפְקִידוֹ הִתְפָּרְצוּ הַבַּיְתָה

וּמִבְּלִי הַרְבּוֹת אִתִּי דְבָרִים נִגְּשׁוּ אֶל כֵּלַי

וַיְמַשְּׁשׁוּם וַיְחַפְּשׂוּ חֹפֶשׂ מְחֻפָּשׂ בְּכָל-פִּנּוֹת חֶדְרִי,

וּמַה-גָּדְלָה חֶרְדָּתִי בְּהִמָּצֵא תַּחַת מִטָּתִי טַבַּעַת אֲדֹנִי

וְעֶדְיֵי אִשְׁתּוֹ וּמוֹרֵה שָׁעוֹת יָקָר צְרוּרִים בֶּחֶרֶט! מָה אֹמַר

לְךָ רֵעִי, נַפְשִׁי יָצְאָה בִּשְׁאֹל אֹתִי רֹאשׁ הַשֹּׁטְרִים אֵיפֹה

לְקַחְתִּים, כִּי לֹא יָדַעְתִּי מָה אֶעֱנֵהוּ, אַךְ פִּתְאֹם זָכַרְתִּי

כִּי פְּקִיד אֲדֹנִי הַנִּמְצָא עַתָּה בַּבַּיִת סָר לִשְׁאֹל לְשָׁלוֹם

לִי וָאַגִּיד זֹאת לְשֹּׁאֲלִי…. אַךְ הוּא לֹא שָׁעָה אֵלַי וַיְצַו

אֶת-שֹׁטְרָיו לְהוֹלִיכֵנִי אֶל חֲצַּר הַמַּטָּרָה. בָּאתִי אֶל בֵּית

הָאֵסוּר בְּלִוְיַת שְׁלשָׁה שֹׁטְרִים חֲמֻשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ

כְשׁוּשְׁבִינִין מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי וְאֶחָד לָוַנִי מֵאֲחֹרָי –

אַךְ לֹא הִרְבֵּיתִי לָשֶׁבֶת שָׁמָּה, כִּי בַּעַל מְלוֹנִי אֲשֶׁר

יֶאֱהָבַנִי אַהֲבַת נֶפֶשׁ עֲרָבַנִי לְטוֹב וְאָנֹכִי הִגַּשְׁתִּי

מִשְׁפָּטִי אֶל הַשֹּׁפְטִים וָאֲסַפֵּר לָהֶם עֲלִילוֹת אִישׁ מַצּוּתִי

וּמְזִמּוֹתָיו לְהַשְׁחִית. אַחֲרִית דְּבַר הַמִּשְׁפָּט אוֹדִיעֲךָ

בְקָרוֹב אִם אַךְ לֹא יָשִׂימוּ אֲסוּרִים עַל-יָדַי לָשֵׂאת עֲוֹן

הָעֲלִילָה. הֱיֵה שָׁלוֹם כְּחֵפֶץ יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ…

 

פז    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! אָחוּשׁ לְהוֹדִיעֲךָ כִּי יָצָא

כַנֹּגַהּ צִדְקִי. צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו!

הַשֹּׁפְטִים הִכִּירוּ צִדְקָתִי וְרִשְׁעַת הַבְּלִיַּעַל אֲשֶׁר חָפַץ

לְהַצְמִית בַּבּוֹר חַיַּי וְעַל-כֵּן שָׂמוּ אֶל הָעָרְמָה פְנֵיהֶם

וַיַּחְקְרוּ אֶת-הַפָּקִיד אֲשֶׁר הֵבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתִי – שֶׁלֹא

בִּפְנֵי אֲדֹנָיו, וַיֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מַסִּיתוֹ הַבְּלִיַּעַל גִּלָּה

עַל-עֲוֹנוֹ לְבַעֲבוּר הִנָּצֵל מֵעֹנֶשׁ הַמִּשְׁפָּט, וּבַאֲשֶׁר לֹא

יַאֲמִינוּ לוֹ כִּי פְקִידוֹ עָשָׂה אֶת-הַנְּבָלָה מִדַּעַת עַצְמוֹ,

לָכֵן יַחְקְרֻהוּ הֵיטֵב לְמַעַן לֹא יִשָּׂא אִישׁ תָּם עֲוֹן פּשֵׁעַ.

הַדְּבָרִים אַךְ יָצְאוּ מִפִּי רֹאשׁ הַשֹּׁפְטִים וְהַפָּקִיד נָתַן

קוֹלוֹ בִּבְכִי וַיְסַפֵּר לָהֶם עֲלִילוֹת הַנָּבָל אֲשֶׁר יִתְעַמֶּר

בּוֹ וִיעַנֵּהוּ זֶה כְשָׁלשׁ שָׁנִים וְכִי הִשִּׁיאָהוּ לְהָבִיא

אֶת-חֲפָצָיו אֶל חֶדְרִי וַיִּתְהוֹלֵל עָלָיו בָּאֵימִים כִּי אִם

יַמְרֶה אֶת פִּיו יְגָרְשֵׁהוּ מִבֵּיתוֹ וְלֹא יְשַׁלֶּם לוֹ שְׂכַר

עֲבוֹדָתוֹ…. עַתָּה יַעֲמֹד הֶעָרִיץ שֵׁנִית בַּמִּשְׁפָּט וּבְלִי

שֶׂפֶק יָבֹא עַתָּה הַקֵּץ לְתַעֲלוּלָיו, כִּי הֵקִיצוּ מְזַעְזְעָיו

בְּיוֹם אֵידוֹ וְרַבִּים יַגִּידוּ עָלָיו עֲוֹנוֹת חֲדָשִׁים גַּם

יְשָׁנִים, גַּם הַפָּקִיד לֹא יִנָּקֶה מֵעָוֹן, אֲבָל אֲדַמֶּה כִּי לֹא

יִכְבַּד עָנְשׁוֹ, כִּי טֶרֶם הִגִּיעַ לִשְׁנוֹת בַּגְרוּת

וְהַשֹּׁפְטִים יַחְשְׁבֻהוּ לְאִישׁ אֹבֵד וְאֻמְלָל אֲשֶׁר אֲדֹנִים

קָשִׁים וְאַכְזָרִים עִוְּרוּהוּ וַיַּרְחִיקוּהוּ מֵאָרְחוֹת ישֶׁר. –

אֲקַוֶּה כִּי מִכְתָּבִי יְשַׂמְּחֶךָּ. יְדִידְךָ….

 

פח    🔗

אָבִי הַיָּקָר! עוֹד מְעַט וּשְׁנַת תר…. תַּטֶּה

אֲשֻׁרֶיהָ אֶל יַם הֶעָבַר, תִּצְלֹל בִּתְהוֹם הַנֵּצַח וְשָׁנָה

חֲדָשָׁה תִּקַּח אֶת מְקוֹמָהּ, לָכֵן הָבָה אֲבָרֶכְךָ כִּי יוֹאִיל ה'

לְחַדֵּשׁ לְךָ שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶּרֶת, שְׁנַת בְּרָכָה וְהַצְלָחָה,

שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וּנְעִימוֹת אֵין קֵץ. יִפְתַּח לְךָ ה' אֶת אוֹצָרוֹ

הַטּוֹב וְיַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ מִמְּרוֹמָיו שִׁפְעַת בִּרְכָתוֹ בְּיָדוֹ

הַנְּדִיבָה וְהָרְחָבָה וְיִכְתָּבְךָ בְּסֵפֶר הַחַיִּים וִיזַכְּךָ

לִרְאוֹת בִּתְשׁוּעַת עַמֵּנוּ. תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל

שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ לְךָ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל כְּחֵפֶץ בִּנְךָ אֹהַבְךָ

בְּלֵב נֶאֱמָן….

 

פט    🔗

אָב יָקָר וְנִכְבָּד! תְּמוֹל בָּאתִי בְשָׁלוֹם אֶל

מְחוֹז חֶפְצִי וּמוֹרֵה בֵּית הַסֵּפֶר קִדֵּם פָּנַי בְּאַהֲבָה וְכָבוֹד

וְאַחֲרֵי נַסּוֹתוֹ כֹחִי בְּלִמּוּדִים הוֹשִׁיבַנִי בַּמַּחְלְקָה

הַשְּׁלִישִׁית וַיַּבְטִיחֵנִי כִּי אִם אֶחֱרַץ וְאֶשְׁקֹד

עַל-לִמּוּדַי, יִסְפָּחֵנִי אֶל הַמַּחְלְקָה הָרְבִיעִית בְּעוֹד יָמִים

לֹא כַבִּירִים, וּמַה-יִּשְׂמַח לִבִּי כִּי הֵבֵאתָ אוֹתִי אֶל הַבַּיִת

הַזֶּה! כִּי הַמּוֹרֶה אִישׁ טוֹב הוּא מֵאֵין כָּמֹהוּ וְכֵן גַּם

כָּל-הָעֹמְדִים עַל-יָדוֹ, כִּי לֹא בְסוּפָה וּסְעָרָה כְּדֶרֶךְ רֹב

מְלַמְּדַי עַד הַיּוֹם יִכְרוּ לְתַלְמִידֵיהֶם אֹזֶן לִשְׁמֹעַ

בְּלִמּוּדִים, כִּי אִם בְּשׁוּבָה וָנַחַת, בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם

וּנְעִימוֹת יִשָּׁמַע קוֹלָם מִתּוֹךְ סִפְרֵי ה' וְעַל-כֵּן לֹא

יָשׁוּבוּ דִבְרֵיהֶם רֵיקָם וְיַכּוּ שֹׁרֶשׁ בְּלֵב שֹׁמְעֵיהֶם. קִנְצֵי

לְמִלִּין, בַּבַּיִת הַזֶּה מָצָאתִי תוֹרָה וְחָכְמָה, דַּעַת אֱלֹהִים

וְדֶרֶךְ אֶרֶץ יָחַד, לָכֵן בּוֹ אֵשֵׁב כִּי אוִּיתִיהוּ, – וּבְשׁוּבִי

אֶל בֵּיתְךָ תִּרְאֵנִי וְתִתְפַּלֵּא וְאָמַרְתָּ הֶאָח, הִגְדַּלְתָּ

בְנִי תּוּשִׁיָּה רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר קִוִּיתִי. לְיָמִים עוֹד שְׁלשָׁה

אֶכְתֹּב לְךָ שֵׁנִית וְאָז יִוָּדַע לְךָ הַכֹּל. בִּנְךָ

אֹהַבְךָ….

 

צ    🔗

יִשְׁפֹּת ה' שָׁלוֹם לְךָ אָבִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד!

פְּקֻדָּתְךָ אָב יָקָר תִּשְׁמֹר רוּחִי, כִּי מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ קָדוֹשׁ

לִי מִיּוֹם דַּעְתִּי קְרֹא אָבִי וְאִמִּי, לָכֵן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

אַחֲרֵי רָחֲצִי יָדַי וּפָנַי וּבָרְכִי אֶת ה' אֲשֶׁר הֱקִימַנִי

מִמִּטָּתִי – אֶל בֵּית אֱלֹהִים אֲהַלֵּךְ בְּרֶגֶשׁ, שָׁם אֶשְׁתַּחֲוֶה

אֶל הֵיכַל ה' וַאֲרוֹן קָדְשׁוֹ וְאָשׁוּב בְּלִוְיַת מוֹרִי הַנִּכְבָּד

אֶל בֵּית אָחִיךָ אֲשֶׁר יְקַדֵּם פָּנַי בְּאַהֲבָה וְכָבוֹד וּנְוַת

בֵּיתוֹ הַנִּכְבָּדָה וּבָנָיו הַיְקָרִים יִצְהֲלוּ לִקְרָאתִי כְּאִלּוּ

טֶרֶם שָׂבְעוּ תְמוּנָתִי, יַבִּיטוּ אֵלַי בְּעֵינֵי אַהֲבָה

וְיִשְׁאָלוּנִי פְעָמִים רַבּוֹת בַּיּוֹם לִשְׁלוֹמִי וְדַעַת מַחְסוֹרַי

יֶחְפָּצוּן, וַאֲנִי כְאִלֵּם לֹא אֶפְתַּח פֶּה כִּי לֹא אֵדַע מָה

אֶעֱנֵם, כִּי הוֹדוֹת לָאֵל לֹא יֶחְסַר לִי כֹל בְּבֵית דּוֹדִי, לַחְמִי

נִתָּן, מֵימַי נֶאֱמָנִים וְכָל אֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ עֵינַי לֹא יִמְנְעוּ

בְנֵי בֵיתוֹ מִמֶּנִּי, וּמָה אֶעֱנֵם כִּי יִשְׁאָלוּנִי לְחֶפְצִי

וּלְמַחְסוֹרִי? – עוֹד הַיּוֹם לֹא אוּכַל עֲצֹר מִצְחוֹק פִּי בְּזָכְרִי

כִּי יָמִים-מִסְפָּר אַחֲרֵי בֹאִי אֶל בֵּית דּוֹדִי, נִגַּשׁ אֵלַי

בְּנוֹ הַבְּכוֹר בְּשּׁוּבִי מִבֵּית הַתְּפִלָּה בַּבֹּקֶר

וַיִּשְׁאָלֵנִי בִּנְעִימוֹת פִּיו "מַה-יֶחְסַר לְךָ בְּנִי? הַגִּידָה

וְחֶפְצְךָ אַשְׁלִים!" אָז עֲנִיתִיו: "צַר לִי מְאֹד בֶּן דּוֹדִי כִּי

קָצְרָה יָדְךָ מֵעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי עוֹד יַחְסְרוּ לִי לֵב רַגָּשׁ

וְרוּחַ נְדִיבָה אֲשֶׁר אֹתָם חָזִיתִי בְךָ וּבְהוֹרֶיךָ הַיְקָרִים".

הַמַּעֲנֶה הַזֶּה יָשַׁר מְאֹד בְּעֵינָיו אַף כִּי לֹא אֵדַע מָה חָזָה

בּוֹ וַיִּקְרָא אֶל אָבִיו וְאִמּוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶם בְּשִׂמְחָה

אֶת-מַעֲנֵה פִּי וּלְתִמְהוֹן לְבָבִי הִתְפַּלְּאוּ הִשְׁתּוֹמְמוּ

עַל-דְּבָרַי כְּאִלּוּ חָכְמַת שְׁלֹמֹה שָׁמְעָה אָזְנָם וַיִּשָּׁקוּנִי

מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהֶם וּפָנַי אָדְמוּ מִבּשֶׁת, וְדוֹדִי אָחַז בְּיַד

יְמִינִי וַיֹּאמַר: שָׁגִיתָ בְּנִי בְּבַקֶּשְׁךָ דָבָר אֲשֶׁר לֹא מָנַע

אֱלֹהִים מִמֶּךָּ, כִּי בְךָ מָצָאתִי לֵב רַגָּשׁ וְרוּחַ נְדִיבָה עוֹד

בְּטֶרֶם תִּכַּנְתִּי דַרְכְּךָ אֶת-אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, בַּקֵּשׁ

חָכְמָה, קְנֵה בִינָה וְהָיִיתָ לְאִישׁ מַשְׂכִּיל וְתִפְאֶרֶת אָדָם

וְאָז תּוֹסַפְנָה לְךָ שְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת הַיְקָרוֹת הָאֵלֶּה לִוְיַת

חֵן. וּלְמִן הַיּוֹם הַהוּא שָׂם דּוֹדִי הַיָּקָר אֶת עֵינָיו עָלַי

לְטוֹבָה עוֹד הַרְבֵּה יֶתֶר מִבָּרִאשׁוֹנָה וְכָל-בְּנֵי בֵיתוֹ

יִתְּנוּ כָבוֹד לִשְׁמִי וִירוֹמֵמוּ עֶרְכִּי עַל-לְשׁוֹנָם וְכָל-אֵלֶּה

יוֹסִיפוּ לִי אוֹן וְעָצְמָה לֶאֱחֹז בְּחָכְמָה וּלְהַקְשִׁיב בְּקוֹל

הַמּוֹרֶה אֲשֶׁר הִפְקַדְתָּ עָלַי בְּחַסְדֶּךָ. – בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

אַחֲרֵי הָאֲרֻחָה אֶהְגֶּה בְלִמּוּדִים יַחַד אֶת-שְׁנֵי בְנֵי דוֹדִי

וְאֶת-הַנַּעַר בִּרְשַׁע בֶּן מָנוֹחַ הֶעָשִׁיר הַקָּרֹב אֶל דּוֹדָתִי

עַד חֲצוֹת הַיּוֹם, אַף נִשְׁתַּעֲשַׁע בֶּחָצֵר כְּשָׁעָה תְמִימָה

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּחֶבְרַת נְעָרִים יְשָׁרִים וְנֵלֵךְ לָשׂוּחַ

בְּלִוְיַת מוֹרֵנוּ אֶל הַיַּעַר הַקָּרֹב אֶל בֵּית דּוֹדִי

וְאַחֲרֵי-כֵן נָשׁוּבָה וְנוֹסִיף לַהְגּוֹת בַּתּוֹרָה וְאֵין קֵצֶה

לְכָל הָעֹנֶג וְהַנַּחַת אֲשֶׁר אֶמְצָא בְדִבְרֵי מוֹרִי הַנָּבוֹן,

וּמֵאָז בֹּאִי הֲלֹם כְּבָר גָּמַרְתִּי אֶת-שְׁלשֶׁת הַסְּפָרִים

הַקְּדוֹשִׁים יְשַׁעְיָהוּ יִרְמְיָהוּ וִיחֶזְקֵאל וְכִמְעַט אֵדָעֵם

בְּעַל פֶּה. גַּם בְּדִקְדּוּק שְׂפַת עֵבֶר וְאַשְׁכְּנַז וְחָכְמַת

הַחֶשְׁבּוֹן עָשִׂיתִי חַיִל רָב וְתִקְוָתִי חֲזָקָה כִּי אוּכַל לַעֲמֹד

בְּמַסָּה לִפְנֵי מוֹרֵי בֵית הַסֵּפֶר וּלְהִכָּנֵס אֶל הַמַּחְלְקָה

הַשְּׁלִישִׁית כְּחֶפְצֶךָ. אַךְ לְזֹאת יִדְוֶה לִבִּי מְאֹד בִּרְאוֹתִי

כִּי בִּרְשַׁע, הַתַּלְמִיד הָרְבִיעִי לְמוֹרִי, מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו

כְּאַחַד הָרֵקִים וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַלֶּקַח אֲשֶׁר יְלַמְּדֵנוּ

מוֹרֵנוּ בְּחָכְמַת לִבּוֹ. כִּמְעַט כָּל-הַיּוֹם הוּא מְצַחֵק

בִּכְלָבִים אֲשֶׁר יְגַדֵּל אָבִיו בַּחֲצֵרוֹ וְלִבּוֹ הֹלֵךְ אַחֲרֵי

תוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר קָנָה בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ לְשַׂחֶק-בָּם,

וְאֶל הַלִּמּוּדִים לֹא יָשִׁית לֵב. גַּם אִם יָבוֹא לְעִתִּים רְחֹקוֹת

אֶל חֲדַר הַמּוֹרֶה יַכְעִיס אֶת-כֻּלָּנוּ תַּמְרוּרִים, כִּי יִרְגַּז

יִשְׂחַק וְאֵין נַחַת בְּחֶבְרָתוֹ. נִסִּינוּ פְעָמִים-מִסְפָּר

לְשַׁחֲרֵהוּ מוּסָר בִּדְבָרִים רַכִּים אַךְ הוּא יֶאְטַם אָזְנָיו

כְּפֶתֶן חֵרֵשׁ וִיכַנֵּנוּ בְשֵׁם “כְּסִילִים” עַל-תֹּם לְבָבֵנוּ וְלֹא

יֵבשׁ לֵאמֹר כִּי לֹא נָאוֶה לְנַעַר חָכָם כָּמֹהוּ לְהִתְרוֹעֵעַ

אֶת-חַסְרֵי לֵב כָּמוֹנוּ. עַל-הַנַּעַר הַנִּבְעָר הַזֶּה נָאֶה מְאֹד

מַאֲמַר הֶחָכָם: “חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם”,

כִּי לוּלֵא עַצְלוּתוֹ בְלִמּוּדִים כִּי אָז הֲלֹא הִשְׂכִּיל לְהָבִין

כִּי רַק טוֹבָתוֹ אֲנַחְנוּ דֹרְשִׁים בְּהוֹכִיחֵנוּ דַרְכּוֹ

עַל-פָּנָיו וְלֹא בָז לָנוּ בְלִבּוֹ תַּחַת רָדְפֵנוּ טוֹב. יֵלֶךְ לוֹ

הַבַּעַר הַזֶּה בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ וּפְרִי מַעֲלָלָיו יֹאכַל לְעֵת

קֵץ. כִּי “זֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן”. וְשָׁלוֹם וּבְרָכָה לְךָ

וּלְאִמִּי הַיְקָרָה וּלְאַחַי וּלְאַחְיוֹתַי הַנֶּאֱהָבִים

וְהַנְּעִימִים מֵאֵת בִּנְךָ אֹהַבְךָ הַמְחַכֶּה לִדְבָרֶיךָ כְּאֶל

מַלְקוֹשׁ….

 

צא    🔗

בְּנִי יַקִּירִי מַחְמַל נַפְשִׁי! מִכְתָּבְךָ הַנָּעִים

הִרְנִין אֶת-לְבָבִי, כִּי מַעֲלוֹת רוּחֲךָ, חִין עֶרְכְּךָ וְישֶׁר

לִבְּךָ יַזְהִירוּ מִבֵּין שׁוּרוֹתָיו כְּתַפּוּחֵי זָהָב

מִמַּשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף. כָּל אֵלֶּה יִתְּנוּ תִקְוָה בְלִבִּי כִּי עוֹד

אָשׁוּב אֶרְאֲךָ בְּתִפְאֶרֶת אָדָם וְשָׂשׂ לִבִּי וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ.

חֲזַק בְּנִי וְהוֹסִיפָה אֹמֶץ לְכוֹנֵן אֲשֻׁרֶיךָ בְּדֶרֶךְ תְּבוּנָה

אֲשֶׁר אָחַזְתָּ כִּי הִיא תְרוֹמֶמְךָ וְתַעַלְךָ אֶל מְרֹמֵי הָאשֶׁר

וְהַשַּׁלְוָה וְתֵיטִיבְךָ בְאַחֲרִיתְךָ עֲדֵי תִהְיֶה לְשֵׁם

וְלִתִהִלָּה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. רַבּוֹת יֶשׁ לִי, בְּנִי יַקִּירִי,

לְדַבֵּר אֵלֶיךָ, כִּי רַבּוֹת יֶהְגֶּה לִבִּי עַל-אֹדוֹתֶיךָ מֵאָז

הִכַּרְתִּי עֶרֶךְ רוּחֲךָ וְתִכַּנְתִּי דַרְכֶּךָ; אַךְ עִתּוֹתַי

מְכוּרוֹת עַתָּה לְמִסְחָרִי אֲשֶׁר פָּרַץ עַד קְצוֹת אָרֶץ, וּבְכֵן לֹא

אוּכַל לְהַכְבִּיר אֵלֶיךָ מִלִּים אַף כִּי נִכְסְפָה גַּם כָּלְתָה

נַפְשִׁי לִשְׁפֹּךְ כָּל לִבִּי עַל-הַגִּלָּיוֹן הַזֶּה וּלְהַבִּיעַ

לְךָ רוּחִי, לָכֵן בִּדְבָרִים קְצָרִים אֲבָל גַּם נִמְרָצִים אֹמַר לְךָ

כִּי זִכְרְךָ חָרוּת עַל-לוּחַ לִבִּי, וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךָ

וְעַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךָ חֶסֶד וְלֹא אֶעֱזֹב חַסְדִּי מֵעִמְּךָ גַּם

בְּיָמִים יֻצָרוּ, כִּי לְךָ אָמַר לִבִּי: יָמִים לֹא יִמָּשֵׁכוּ

וְהָיִיתָ לְאִישׁ מַשְׂכִּיל, וּבְךָ יִתְבָּרְכוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים,

וְעַל-כֵּן נְטַעְתִּיךָ שׂרֵק בֵּין נִטְעֵי נַעֲמָנִים בְּבֵית דּוֹדְךָ

כִּי קִוִּיתִי מֵרֹאשׁ כִּי פָרֹחַ תִּפְרַח וְלֹא תַעֲשֶׂה פְּרִי

כָחַשׁ, וּמַה-יִּשְׂמַח עַתָּה לִבִּי בִּרְאוֹתִי כִּי לֹא רִמַּתְנִי

תִקְוָתִי וְהַנֶּטַע אֲשֶׁר נָטְעָה יָדִי בַּעֲרֻגַת הַבֹּשֶׂם שִׂגְשֵׂג

בְּיוֹם נִטְעוֹ!…. הֶאָח בְּנִי יַקִּירִי, קָצְרָה שְׂפָתִי מֵהַבִּיעַ

לְךָ כָּל-רִגְשׁוֹת הַשִׂמְחָה אֲשֶׁר מָלְאוּ כָל-חַדְרֵי לִבִּי

מֵהֵמָּה לַמַּרְאֶה הַזֶּה! כִּי מַה כָּל-יִשְׁעִי וְחֶפְצִי? הֵן רַק

לִרְאוֹתְךָ עֶלְיוֹן עַל-רַבִּים מִבְּנֵי גִילֶךָ – וְאִם זֹאת

תִּרְאֶינָה עֵינַי רַב לִי רָב, הִנְנִי מְאֻשָּׁר! הֵא לְךָ בֵּן יַקִּיר

מוֹרֵה שָׁעוֹת נִפְלָא אֲשֶׁר קָנִיתִי לְךָ בוו… וְהָיְתָה לְךָ

מִנְחָתִי לְאוֹת כִּי בְחִירִי רָצְתָּה נַפְשִׁי אַתָּה וְכִי אוֹסִיפָה

לְךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה אִם תֶּהְגֶּה בְשׂוֹם לֵב בְּלִמּוּדִים

וְתַקְשִׁיב לְקוֹל מוֹרְךָ וְהוֹרֶיךָ; וְאַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, קְנֵה

חָכְמָה, קְנֵה בִינָה וְהָיִיתָ לִי לַעֲטֶרֶת צְבִי. לְמֹד וַעֲשֵׂה

חַיִל בְּשָׂפוֹת וּמַדָּעִים, אַךְ לִשְׂפָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שְׂפַת

עֵבֶר, תֵּן מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה, כִּי עִבְרִי אַתָּה, בֵּן לָעָם

הָאֻמְלָל אֲשֶׁר רַק שְׂפָתוֹ הִיא שְׁאֵרִית כָּל-מַחֲמֻדָּיו מִימֵי

קֶדֶם וּבָהּ כְּתוּבָה תוֹרָתוֹ שֶׁעָמְדָה לּוֹ לְהוֹתִירוֹ לִפְלֵיטָה

גְדוֹלָה בְּאַלְפַּיִם שְׁנוֹת נְדוּדָיו לְבַל יִכָּחֵד מִגּוֹי, וַאֲנִי

בְּכָל-אַוָּתִי לַעֲשׂוֹתְךָ לְאִישׁ מַשְׂכִּיל – הִנֵּה זֹאת הִיא

רֵאשִׁית חֶפְצִי וּמְגַמַּת פָּנַי כִּי תִהְיֶה יְהוּדִי. – הַרְחֵק

מֵעָלֶיךָ אֶת-בִּרְשַׁע בֶּן מָנוֹחַ כִּי כְנֶגַע נִרְאָה לִי בְּבֵית

אָחִי, שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר פֶּן תִּלָּכֵד בַּעֲוֹנוֹ, וְאַתָּה פִּי

מֶלֶךְ שְׁמֹר: “אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ” וְאַל תַּשְׁחִית

דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים עַל-אֹזֶן לֹא שֹׁמָעַת, וְתִקְוָתִי חֲזָקָה כִּי

אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר הִכַּרְתָּ דְרָכָיו וַתִּבְזֵהוּ, לֹא תַעֲשֶׂה

עוֹד מִדְחֶה לִבְחֹר בְּאַחַת מֵהֵנָּה. אָבִיךָ אֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ,

הַמְחַכֶּה בְכִלְיוֹן עֵינַיִם לִדְבָרֶיךָ הַנְּעִימִים…

 

צב    🔗

אָבִי הַיָּקָר פְּאֵרִי וְהוֹדִי! מִיּוֹם הִכַּרְתִּי

טוּבְךָ אָבִי הַנִּכְבָּד רָאִיתִי כִּי מָרוֹם חַסְדְּךָ מִנֶּגְדִּי,

כִּי מָה חֲרִיצוּתִי וּשְׁקִידָתִי בְלִמּוּדִים, הֲלֹא אַךְ קִנְיַן

נַפְשִׁי אֲשֶׁר רַק אֲנִי אָבֹא עַל שְׂכָרָן, וּמָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר

תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי בִּגְלָלָן! כִּי הֲשִׁיבוֹתִי זֹאת אֶל לִבִּי

הֶחֱרַשְׁתִּי בְּאַהֲבָתְךָ וְדוּמִיָה שַׂמְתִּי תוֹדָתִי, בְּדַעְתִּי

כִּי תִמְעַט כָּל-תּוֹדָה לְהָעִיד עַל-הֲמוֹן רִגְשׁוֹתַי אֲשֶׁר

הוֹלִידוּ חֲסָדֶיךָ בְּלִבִּי, וְרַק לְעִתִּים רְחֹקוֹת כַּאֲשֶׁר כְּבָר

נִלְאֵיתִי נְשׂא אֶת-סֵבֶל הָרְגָשׁוֹת, הִבַּעְתִּי לְךָ תּוֹדָתִי

בְּשָׂפָה רָפָה לְבַעֲבוּר הָקֵל מֵעַל לִבִּי כֹּבֶד מַשָּׂאָן וּלְבַל

אֶהְיֶה בְעֵינֶיךָ כְּשֹׁכֵחַ טוֹבָה, אוּלָם בְּלִבִּי זָכַרְתִּי תָמִיד

אֶת-אֲשֶׁר יֹאמַר מוֹרִי הַנָּבוֹן: מַה-נּוֹאֲלוּ בְנֵי הַנְּעוּרִים

הַשֹׁקְלִים טוּב אֲבוֹתֵיהֶם בְּמֹאזְנַיִם אֶת-לִמּוּדָם – וּלְפִיהוּ

יִקְנוּ לְבַב חָכְמָה! הֲלֹא נֵזֶר תִּפְאָרָה הִיא הַחָכְמָה לְרֹאשׁ

גֶּבֶר וְהַנֵּזֶר הַזֶּה הֵן לֹא יָצִיץ בִּלְתִּי אִם עַל-רֹאשׁ

מְבַקֵּשׁ דַּעַת, הַשֹּׁקֵד עַל-כָּל דְּבַר מַדָּע וְהַשְׂכֵּל,

וּמַה-צָפוּן לֵב הַנְּעָרִים מִשֶּׂכֶל בְּחָשְׁבָם כִּי בַּהֲגוֹתָם

בְּחָכְמָה יַפְלִיאוּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הוֹרֵיהֶם! הוֹי סְכָלִים,

הֲלֹא תֵדְעוּ הֲלֹא תָבִינוּ כִּי רַק לְפִי מַעֲלָלָיו יְהֻלַּל אִישׁ

וּבֵן כִּי יֹאכַל בֹּסֶר רַק שִׁנָּיו וְלֹא שִׁנֵּי אֲבוֹתָיו תִּקְהֶינָה! “מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן”

אָמַר הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם אַךְ לֹא “וְשָׁאֲלוּ אֲבוֹתָיו” דִּבֵּר

בְּקָדְשׁוֹ, וְהַפְּתָאִים הָאֵלֶּה לֹא יָשִׁיבוּ זֹאת אֶל לֵב

וּבְחָשְׁבָם כִּי בְלִקְחָם יַעְשְׁרוּ אֶת-הוֹרֵיהֶם, יִלְמְדוּ חָכְמָה

בִּמְחִיר וּבְכֶסֶף כַּאֲשֶׁר הִטִּיפוּ לְפָנִים נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר

לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר. הוֹי אִוֶּלֶת וְרָעָה רַבָּה! – זֹאת שַׂמְתִּי אֶל

לִבִּי וְעַל-כֵּן לֹא לָמַדְתִּי עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וְלֹא

חָשַׁבְתִּי אֶת לִמּוּדַי לְתַשְׁלוּם גְּמוּל לְךָ עַל-חַסְדְּךָ

וַאֲמִתֶּךָ, לָכֵן גַּם בְּהַבִּיעִי לְךָ לִפְעָמִים רַחֲשֵׁי תוֹדָתִי

לֹא הִבְטַחְתִּיךָ לְהוֹסִיף אוֹן וְעָצְמָה בְּמַדָּע וְהַשְׂכֵּל, כִּי

יָדַעְתִּי כִּי רַק אֹתִי אֲנִי מַעֲלֶה עַל-בָּמֳתֵי הָאשֶׁר, רַק

הִשְׁמַעְתִּיךָ כִּי מָרוֹם חַסְדְּךָ מִנֶּגְדִּי וְעַל-כֵּן גַּם

דִּבְרֵי תוֹדָתִי לָעוּ, וְכִי אַשְׁמְיעֲךָ גַּם הַפַּעַם אַחֲרֵי

הַתְּשׁוּרָה הַנֶּחְמָדָה אֲשֶׁר הֱטִיבוֹתָ לִשְׁלוֹחַ לִי, וְאַתָּה

בְטַח בִּי כִּי דַרְכִּי אֶשְׁמֹר וְלֹא אָט, וּמַה יִּשְׂמַח לִבִּי

לְהוֹדִיעֲךָ כִּי גַם אֶת בִּרְשַׁע הֱשִׁיבֹנוּ אֶל מַעְגְּלֵי ישֶׁר,

כִּי דִבְרֵי מוּסָרִי נִחֲתוּ-בוֹ וּמֵאָז הַחִלּוֹתִי לְשַׁחֵר אֹתוֹ

מוּסָר וּבְנֵי דוֹדִי הַיְקָרִים הָיוּ עִם פִּי נֶהְפַּךְ הַנַעַר

לְאִישׁ אַחֵר, כִּי חָדַל לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַתֹּהוּ וְלֹא יִשְׁעֶה עוֹד

אֶל הֲבָלָיו אֲשֶׁר לָקְחוּ אֶת לִבּוֹ לְפָנִים – וְאֶת הַיּוֹתֵר

יוֹדִיעֲךָ מוֹרִי בְּקֶרֶב יָמִים לֹא כַבִּירִים. הִנֵּה חָפֵץ מוֹרִי

הֶחָכָם לַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ מִלִּים וּלְהַשְׁמִיעֲךָ דָבָר עַל-דְּבַר

כִּשְׁרֹנוֹתַי בְּמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ וּשְׂפַת אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר

אָהַבְתָּ, אַךְ פִּתְאֹם נִקְרָא אֶל בֵּיתוֹ כִּי אֹרֵחַ סָר אֵלָיו,

לָכֵן אוֹדִיעֲךָ אֲנִי בִּשְׁמוֹ כִּי שְׂפַת עֵבֶר הִיא שִׂיחָתִי

כָל-הַיּוֹם וּנְגִינָתִי בַלֵּילוֹת. כַּאֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּ כָל-בְּנֵי

בֵית דּוֹדִי עַל מִשְׁכָּבָם לָנוּחַ מֵעֲמַל הַיּוֹם וְדִמְמַת לַיִל

תַּשְׁלִיךְ הָס, אָז אָקוּם מִמִּשְׁכָּבִי וְאֶמְשֹׁךְ בְּשֵׁבֶט סֹפֵר,

וּכְבָר חִבַּרְתִּי שִׁירִים וּמִכְתָּמִים אֲחָדִים בַּחֲרוּזִים

הַשְּׁלוּחִים לְךָ בְּמִכְתָּבִי זֶה וְהֵם הֵפִיקוּ רָצוֹן מִמּוֹרִי

אֲשֶׁר אָמַר לִי כִּי רוּחַ הַשִּׁיר יְפַעֲמֵנִי. הוֹדִיעֵנִי אָבִי

הַיָּקָר אֶת-דַּעְתְּךָ עַל-דְּבַר שִׁירַי וּמִכְתָּמַי, וְאִם בֶּאֱמֶת

רוּחַ מְשׁוֹרֵר נֹסְסָה בִי, אֶתְאַמֵּץ בְּכָל-כֹּחִי לִכְתֹּב אֶת כָּל

דְּבָרַי בַּחֲרוּזִים עֲדֵי יֵעָרֶה עָלַי רוּחַ מִמָּרוֹם לְזַמֵּר

מַשְׂכִּיל בִּשְׂפַת עֵבֶר וְקָנִיתִי לִי שֵׁם תִּפְאֶרֶת בִּמְשׁוֹרְרֵי

יִשְׂרָאֵל. שָׁלוֹם לָךְ, שָׁלוֹם לְאִמִּי הַיְקָרָה וּלְכָל-בְּנֵי

בֵיתְךָ מֵאֵת בִּנְךָ אֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ….

 

צג    🔗

בְּנִי הַיָּקָר מְשׂוֹשִׂי וְנֶחָמָתִי! דְּבָרֶיךָ

הַנְּעִימִים הָיוּ כְשֶׁמֶן שָׂשׂוֹן לְלִבִּי אֲשֶׁר יְנַבֵּא לְךָ

עֲתִידוֹת טוֹבִים וִיקַוֶּה כִּי אַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד, כִּי כָל

אֲשֶׁר אָשׁוּב אֶהְפֹךְ בָּם, כֵּן אָשׁוּב אֶרְאֶה בְךָ פְּאֵר אֲנָשִׁים

וְהוֹד יִשְׁרֵי-לֵב וּלְבָבִי יִשְׂמַח כִּי בֵּרְכַנִי ה' בְּבֵן

מַשְׂכִּיל לְעֵת זִקְנָתִי. חֲזַק, בְּנִי, וְהִתְחַזֵּק, כִּי בְךָ

שַׁתִּי מִבְטַחִי כִּי אֶרְאֲךָ בְּתוֹר אָדָם הַמַּעֲלָה מֻכְתָּר בְּכָל

הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַיָּפוֹת שֶׁחֲכָמִים וְאַנְשֵׁי לֵב מֻכְתָּרִים

בָּהֶן! קְנֵה חָכְמָה, אֱסֹף תּוּשִׁיָּה וֶאֱגֹר כְּעָמִיר גֹּרְנָה

מַדָּע וְהַשְׂכֵּל כִּי בֹא תָבֹא עַל שְׂכָרָם וְנָתְנוּ לְךָ יְבוּל

לְמַכְבִּיר וּפְרִי בְרָכָה מֵאָה שְׁעָרִים, כִּי הַחָכְמָה תְחַיֶּה

אֶת-בְּעָלֶיהָ וְתוֹשִׁיבֵהוּ אֶת-שַׁלְוֵי עוֹלָם לְכִסֵּא וְאַשְׁרֵי

הָאִישׁ אֲשֶׁר בַּאֲשֻׁרָהּ אָחֲזָה רַגְלוֹ, כִּי הוּא לֹא יִירָא רַע

בִּימֵי עֲלוּמָיו וְכָל נֶגַע לֹא יִקְרַב אֵלָיו עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה.

אַל תִּשְׁכַּח בְּנִי אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי, כִּי

מֵהֶם תּוֹצְאוֹת חַיִּים לְךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. – שִׁירֶיךָ

וּמִכְתָּמֶיךָ אַף כִּי יָשְׁרוּ בְעֵינַי, בְּכָל זֹאת אִיעָצְךָ לְבַל

תּוֹסִיף מֵעַתָּה וָהָלְאָה לִכְתֹּב אֶת-רַעְיוֹנֵי לִבְּךָ

בַּחֲרוּזִים, כִּי קָצְרָה יַד-אִישׁ מֵהַצִּיב לוֹ יָד בַּמְּשׁוֹרְרִים

בְּטֶרֶם יִכְתֹּב הַרְבֵּה בְּסִגְנוֹן הַפָּשׁוּט, וְאִם תָּשִׁיר

בְּשִׁירִים בְּלִי עֵת, תִּשָּׁאֵר קֵרֵחַ מִכַּאן וְקֵרֵחַ מִכַּאן וְלֹא

תוּכַל לִכְתֹּב שְׁתַּיִם שָׁלשׁ דְּלָתוֹת בִּשְׂפַת עֵבֶר

כַּמִּשְׁפָּט, וְזֹאת יַעֲשׂוּ רַק הַנְּעָרִים אֲשֶׁר יִתְאַמְּצוּ

לִנְחֹל כְּבוֹד מְשׁוֹרְרִים בְּחֶזְקַת הַיָּד – עַל-כֵּן

דִּבְרֵיהֶם לָעוּ, אַךְ אַתָּה אֲשֶׁר רוּחַ מְשׁוֹרֵר נֹסְסָה בְךָ

בֶּאֱמֶת, אַל תְּזַמֵּר וְאַל תָּשִׁיר בְּטֶרֶם תָּבֹא עַד תְּכוּנַת

הַשָׂפָה וּבְטֶרֶם תֵּדַע לִכְתֹּב צַחוֹת מִבְּלִי חֲרוּזִים וְצִלְצְלֵי

שָׁמַע, וְאַךְ אָז כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לִכְתֹּב מִכְתָּבִים אוֹ

גַם סִפּוּרִים כַּמִּשְׁפָּט, תָּחֵל מְלַאכְתְּךָ בַּשִׁיר וּבָאתָ

עַל-נְקַלָּה אֶל מְחוֹז חֶפְצֶךָ. וְהִנְנִי אָבִיךָ אֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ

וְדֹרֵשׁ שְׁלוֹמְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן….

 

צד    🔗

אָבִי יַקִּירִי! מַה-נֶּאֶמְנוּ דְבָרֶיךָ אֵלַי בְּאֶחָד

מִמִּכְתָּבֶיךָ הַנְּעִימִים כִּי נַעַר אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע מוּסַר

הוֹרָיו בְּרָצוֹן, יַקְשִׁיב מוּסָר מִפִּי הַסַּרְדְּיוֹט בְּאֹנֶס. זֹאת

רָאִיתִי בְּבִרְשַׁע בֶּן מָנוֹחַ אֲשֶׁר דִּמִּיתִי כִּי כְבָר עָזַב

דֶּרֶךְ כֶּסֶל, אֲבָל שָׁגִיתִי בְמִשְׁפָּטִי, כִּי אַחֲרֵי הֵיטִיבוֹ

מְעַט אֶת-דַּרְכּוֹ, הֵחֵל שֵׁנִית לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ

וַתְּיַסְּרֵהוּ מְשׁוּבָתוֹ מוּסַר אַכְזָרִי אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָיו

תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו, הָבָה אֲסַפֵּר לְךָ מִקְרֵהוּ: אֶתְמוֹל

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר קָרָא אוֹתוֹ אָבִיו לָלֶכֶת עִמּוֹ אֶל

בֵּית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל; הִנְנִי הֹלֵךְ – עָנָהוּ הַנַּעַר –

וַיָּבֹא אֶל חֶדְרוֹ לִלְבּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, אַךְ לֹא יָסַף לָשׁוּב

אֶל אָבִיו, כִּי יָצָא מִבְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה לְצַחֵק בְּחֶבְרַת

נְעָרִים שׁוֹבָבִים אֲשֶׁר כְּבָר חִכּוּ לוֹ בָּרְחוֹב. הוּא אַךְ יָצָא

וְלֹא הִרְחִיק לָלֶכֶת, וְהִנֵּה מַחֲזֶה לְנֶגֶד עֵינָיו: צֹעֲנִי אֶחָד

נֹהֵג בְּדֹב גָּדוֹל לְרַאֲוָה בּוֹ וְאַחֲרָיו רֹדְפִים הֲמוֹן נְעָרִים

הֹלְכֵי בָטֵל וְקֹרְאִים “הֵידָד!” “הֵידָד!” וּמִתְאַמְּצִים לְהַבִּיט

בִּפְנֵי הַדֹּב וּלְפַזֵז וּלְכַרְכֵּר לְפָנָיו לְמַעַן יִרְאֶה

וְיַעֲשֶׂה כְמֹהֶם. וַיְהִי אַךְ רָאֹה רָאָה בִרְשַׁע אֶת הֶהָמוֹן הָרַב

מֵרָחוֹק וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיִּרְדֹּף אֶת הַדֹּב וַיַּעֲבִירֵהוּ,

וַיָּרֶם אֲבָנִים כְּבֵדוֹת וַיַּדֶּה בוֹ אַחַת וּשְׁתַּיִם, "אִי לְךָ

נַעַר שׁוֹבָב – קָרָא הַצֹעֲנִי בִּרְאוֹתוֹ כִּי הַדֹּב מִתְמַרְמֵר אֶל

בִּרְשַׁע בַּחֲמַת כֹּחוֹ – בְּרַח לְךָ מַהֵר מִזֶּה פֶּן תִּסָּפֶה

כְרֶגַע בַּעֲוֹן שׁוֹבְבָתֶךָ!", אוּלָם בִּרְשַׁע הוֹסִיף לִירוֹת

אֲבָנִים בַּדֹּב וּלְעַפֵּר עָלָיו בֶּעָפָר; אַךְ אֲהָהּ בַּלָּהָה,

הַדֹּב הִתְנָעֵר וַיְנַתֵּק אֶת-אֲסוּרָיו וַיָּחֶל לִרְדֹּף אַחֲרֵי

בִרְשַׁע…. הוֹשִׁיעוּ! הַצִּילוּ! קָרָא בִרְשַׁע בְּרוּצוֹ בְּכָל

מַאֲמַצֵּי כֹחַ; הוֹי! הוֹי! הַצִּילוּ! הוֹשִׁיעוּ! מַלְּטוּ! – קָרְאוּ

עֹבְרֵי הָרְחוֹב בַּחֲרָדָה – הַצִּילוּ אֶת הַנַּעַר מִיַּד הַחַיָּה

הַטֹּרֶפֶת! אַךְ אִישׁ לֹא נוֹעַז לַעֲצֹר אֶת הַדֹּב מִמְּרוּצָתוֹ,

וַתְּהִי חִתַּת אֱלֹהִים בָּרְחוֹב וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר לְקוֹל

הַקֹּרְאִים “הוֹשִׁיעוּ, הַצִּילוּ”…. וְהַדֹּב רָדַף אֶת-בִּרְשַׁע

וַיַּדְבִּיקֵהוּ עַל-רֹאשׁ הָהָר עַל-יַד הַתִּיאַטְרוֹן הֶחָדָשׁ,

וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה וַיִּגְהַר עָלָיו וַיִּפְעַר פִּיו לְטָרְפֵהוּ

חַיִּים, אַךְ פִּתְאֹם נִשְׁמַע רַעַם קְנֵה רֹבִים אַחַת וּשְׁתַּיִם

וְהַדֹּב נָפַל מֵת אָרְצָה, אָז מִהֲרוּ הָרֹאִים וַיּוֹצִיאוּ

אֶת-בִּרְשַׁע מִתַּחַת גּוּפַת הַדֹּב הַמּוּמָת וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל

כַּפַּיִם אֶל בֵּית הוֹרָיו הָאֲמֵלָלִים, שָׁם קָרְאוּ לְרֹפְאִים וְהֵם

עָמְלוּ כִשְׁתֵּי שָׁעוֹת לְשׁוֹבֵב רוּחוֹ אֵליָו וְכַאֲשֶׁר נִפְקְחוּ

עֵינָיו הִתְאוֹנֵן כִּי רַגְלוֹ הַיְמָנִית כֹּאֶבֶת, וַיִּתְבּוֹנְנוּ

הָרוֹפְאִים אֶל רַגְלוֹ וְהִנֵּה שָׁם פֶּצַע רָחָב וּמִמֶּנּוּ יָזוּב

דָּם, וַיְנַתְּחוּ אֶת רַגְלוֹ וַיִּמְצְאוּ כַדּוּר עֹפֶרֶת עָמֹק עָמֹק

בַּבָּשָׂר, כִּי בִירוֹת אַחַד הַשֹּׁטְרִים בַּדֹּב, שָׁקַע כַּדּוּר

אֶחָד גַּם בְּרַגְלוֹ, וַיּוֹצִיאוּ הָרֹפְאִים אֶת-הַכַּדּוּר מֵרֶגֶל

בִּרְשַׁע וַיָשִׂימוּ עָלֶיהָ תַּחְבּשֶׁת וּמַחֲלָתוֹ אֲנוּשָׁה מְאֹד,

כִּי הֻכָּה בְקַדַּחַת, פִּיו יְדַבֵּר זָרוֹת וְלִבּוֹ הֹגֶה תַהְפֻּכוֹת

וּמִי יוֹדֵעַ מַה-תְּהִי אַחֲרִיתוֹ! הִנֵּה אֵלֶּה הֵנָּה הַמַּכּוֹת

אֲשֶׁר הִכַּתְהוּ פַחֲזוּתוֹ וּמַה יִּדְוֶה לֵב כֻּלָּנוּ עַל-מוּסַר

אִוַּלְתּוֹ הַקָּשֶׁה! יִתֵּן ה' וְיֵרָפֵא עַד מְהֵרָה וְאָז אֲקַוֶּה

כִּי יְשַׁנֶּה דַרְכּוֹ לְטוֹבָה וְלֹא יוֹסִיף לְדַאֲבָה עוֹד. בִּנְךָ

אֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ….

 

צה    🔗

אָבִי יַקִּירִי! גַּם בִּימֵי מַחֲלָתוֹ יִתְנַכֵּר נַעַר

מְשֻׁלָּח; אָנֹכִי חָשַׁבְתִּי לַמִּשְׁפָּט כִּי מוסַר שַׁדַּי הַנּוֹרָא

יִרְפָּא מְשׁוּבַת בִּרְשַׁע וְלֹא יוֹסִיף עוֹד לִשְׁגּוֹת בְּרֹב

אִוַּלְתּוֹ, וְכֵן חָשַׁב גַּם מוֹרִי הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר הִתְעַצֵּב

מְאֹד אֶל לִבּוֹ עַל-הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָהוּ, אוּלָם מַה-שָּׁגִינוּ

בְמִשְׁפָּטֵנוּ! שְׁלשָׁה יָמִים שָׁכַב בִּרְשַׁע כְּמֵת עַל-עַרְשׂוֹ

וְהָרֹפְאִים כִּמְעַט אָמְרוּ לְחַיָּיו נוֹאָשׁ בִּרְאוֹתָם כִּי חֹם

קַדַּחְתּוֹ יִגְבַּר מֵרֶגַע לָרֶגַע וְעֹלֶה לְאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת,

אַךְ בַּיּוֹם הָרְבִיעִי בַצָּהֳרָיִם סָר חֻמּוֹ כָּלִיל וְעֵינֵי

הַנַּעַר נִפְקָחוּ, אֲבָל הֲיָדַעְתָּ מָה-הָיְתָה רֵאשִׁית דְּבָרָיו? –

“אַיֵּה “נִירוֹן” וְ”טִיטוֹס"? קָרָא הַנַּעַר אֶל אָבִיו בִּתְלֻנָּה –

הָבִיאָה לְפָנַי אֶת-שְׁנֵי הַכְּלָבִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה וַאֲצַחֵק

בָּמוֹ!". "לֹא בְנִי – עָנָהוּ אָבִיו – נוּחָה שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יָמִים

עַל-מִשְׁכָּבְךָ וְכַאֲשֶׁר יִרְוַח לְךָ תְּצַחֵק בִּכְלָבֶיךָ כְּכָל

אַוַּת נַפְשְׁךָ וְלֹא אֲכַהֶה בָּך". "הָבִיאוּ לִי כְלָבַי! – הוֹסִיף

בִּרְשַׁע לִקְרֹא בְקוֹל גָּדוֹל אֶל הָעֹמְדִים עַל יַד מִטָּתוֹ, וְאִם

אַיִן אֲרוֹצֵץ אֶת-גֻּלְגָּלְתְּכֶם בַּבַּקְבֻּקִים הָאֵלֶּה!"

וּבְדַבְּרוֹ לָקַח בַּקְבֻּק מֵעַל הַסַּפְסָל וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אֶל

הַקִּיר וַיְנֻפַּץ הַבַּקְבֻּק לִרְסִיסִים וַיִּשָּׁפְכוּ מֵי הָרִפְאוּת

עַל-רָאשֵׁי הָעֹמְדִים אֲשֶׁר הִשְׁתָּאוּ אִישׁ אֶל אָחִיו עַל עֹז

מִצְחוֹ, וַיָּנוּדוּ לְאָבִיו הָאֻמְלָל, אֲשֶׁר מִבְּלִי דַעְתּוֹ

בַּמָּה לְהַצְדִּיק אֶת-בְּנוֹ הַשּׁוֹבָב, אָמַר כִּי הוּא עוֹדֶנּוּ

מֻכֶּה בְשִׁגָּעוֹן מֵחֹם קַדַּחְתּוֹ, וַיֵּלֶךְ וַיָּבֵא אֶת-שְׁנֵי

הַכְּלָבִים לְצַחֵק לִפְנֵי בְנוֹ, לְבַל יוֹסִיף הַנַּעַר לְהַכְלִימוֹ

בְּמַעֲשִׂים אֲחֵרִים…. אֲהָהּ אָבִי! מַה-נִּתְעָב וְנֶאֱלָח הָיָה

הַמַּרְאֶה בְּהִפָּתַח הַדֶּלֶת וְאִישׁ אֲשֶׁר כְּבָר שֵׂיבָה זָרְקָה

בּוֹ, בָּא הַבַּיְתָה וְהוּא נֹהֵג בִּשְׁנֵי כְלָבִים גְּדוֹלִים אֶחָד

מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְׂמֹאלוֹ!…. אוּלָם הַנַּעַר הַפֹּחֵז לֹא אָמַר

לְפַחֲזוּתוֹ דַי וַיַּחְפֹּץ לָרֶדֶת מֵעַל הַמִּטָּה, וְכַאֲשֶׁר לֹא

נְתָנָהוּ אָבִיו לְהָפִיק זְמָמוֹ, הִתְרַגֵּז וְהִתְקַצֵף וַיִּקְרַע

בַּחֲמַת אַפּוֹ אֶת חִתּוּלָיו מֵעַל-רַגְלוֹ הַפְּצוּעָה וַיֵּז נִצְחוֹ

עַל הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת וַתְּהִי חֲרָדָה בַבַּיִת וְאָבִיו הָאֻמְלָל

בָּכָה כְיֶלֶד קָטֹן וַיִּקְרָא עַד מְהֵרָה לְרֹפְאִים אֲשֶׁר בֶּעָמָל

רַב צָלַח בְּיָדָם לַעֲצֹר בְּעַד דַּם הַמַּכָּה וּלְהַשְׁתִּיק אֶת

הַנַּעַר אֲשֶׁר חֵרֵף וְגִדֵּף אֶת-כָּל-הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיְקַלְלֵם

קְלָלָה נִמְרָצֶת. הִנֵּה אֵלֶּה הֵמָּה קְצוֹת דְּרָכָיו וּמִי יְמַלֵּל

פַּחֲזוּתוֹ וְשׁוֹבְבָתוֹ בְּכָל-יְמֵי חָלְיוֹ! אִם אָמְרִי אֲסַפֵּר

לְךָ הַכֹּל כְּמוֹ יִקְצַר הַגִּלָּיוֹן מֵהָכִיל; גַּם לֹא אֶחְפֹּץ

לְהַדְאִיב אֶת לִבִּי בְּזֵכֶר מַעֲלָלָיו הָרָעִים, כִּי בְּשִׁבְתִּי

לִכְתֹּב – אֶזְכְּרָה כֻּלָּם פַּעַם אַחַת וּפִצְעֵי לְבָבִי יַרְחִיבוּ.

חֲיֵה בְשָׁלוֹם אָבִי הַיָּקָר וּשֲׁקָה לְאַחַי וּלְאַחְיוֹתַי

בִּשְׁמִי. בִּנְךָ אֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ….

 

צו    🔗

אָבִי הַיָּקָר, הוֹדִי וַהֲדָרִי! עָבְרוּ חֲמִשָּׁה

שָׁבֻעוֹת וַאֲנִי לֹא זָכַרְתִּי אֶת שֵׁם בִּרְשַׁע בְּמִכְתָּבַי, כִּי

בִרְאוֹתִי שׁוֹבְבָתוֹ אֲשֶׁר תִּגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם, גָּמַרְתִּי

אֹמֶר לְבִלְתִּי שְׂאֵת אֶת שְׁמוֹ עַל-שְׂפָתַי, אַךְ הַמִּקְרֶה

הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר קָרָהוּ לֹא נֹפֵל מֵהָרִאשׁוֹן, כִּי גַם הוּא יָכִיל

סִפּוּר קָטֹן אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ תֵצֵא לִנְעָרִים תּוֹרָה לָלֶכֶת

בְּאָרְחוֹת ישֶׁר וּלְבִלְתִּי הִשְׁתּוֹבֵב כְּפִרְאֵי אָדָם, וְעַל-כֵּן

אֶכְתֹּב לְךָ אֶת מִקְרֵהוּ לְמַעַן תִּקְרָא אֶת-דְּבָרַי בְּאָזְנֵי

שְׁמוּאֵל אָחִי וּבְאָזְנֵי כָל הַנְּעָרִים הַבָּאִים לְבַקְּרֵהוּ

כַּאֲשֶׁר קָרָאתָ אֶת מִכְתָּבַי הַקֹּדְמִים. כְּיֶרַח יָמִים שָׁכַב

בִּרְשַׁע עַל-עֶרֶשׂ דְּוָי וַיְמָרֵר וַיְעַצֵּב אֶת רוּחַ הוֹרָיו

וּמְבַקְּרָיו כַּאֲשֶׁר כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ, וַיְהִי בְשׁוּבוֹ

לְאֵיתָנוֹ וַיִּשְׂכָּר לוֹ אָבִיו מַדְרִיךְ צָרְפַתִּי לָשִׂים עֵינוֹ

עָלָיו וְלְשְׁמֹר צֵאתוֹ וּבֹאוֹ, אָרְחוֹ וְרִבְעוֹ. כִּשְׁלשָׁה יָמִים

סָר בִּרְשַׁע לְמִשְׁמַעַת מַדְרִיכוֹ וּבָרְבִיעִי מָרַד וַיַּעַשׂ לוֹ

דְבַר בְּלִיַּעַל אֲשֶׁר הֶעֱטָה עָלָיו בּוּשָׁה, כִּי נִקֵּב חֹר

בְּמִצְנַפְתּוֹ הַזְּקוּפָה וַיִּתְקַע בּוֹ קֶרֶן אַיָל, וַיְהִי כִּי

נֶחְפָּז הַצָּרְפַתִּי בָעֶרֶב לָלֶכֶת אֶל הַתִּיאַטְרוֹן וַיָּבֹא אֶל

חֶדְרוֹ אֲשֶׁר בִּרְשַׁע כָּבָה בוֹ אֶת הַנֵּר וַיָּחֶל לְחַפֵּשׂ אֶת

מִגְבַּעְתּוֹ. “הֵא לְךָ אֶת מִגְבַּעְתְּךָ” אָמַר לוֹ בִרְשַׁע!

וּבְדַבְּרוֹ חָבַשׁ לוֹ בְיָדָיו אֶת פְּאֵרוֹ עַל-רֹאשׁוֹ,

וְהַצָּרְפַתִּי אֲשֶׁר אָץ לְדַרְכּוֹ מִהֵר וַיֵּלֵךְ. וַיְהִי בְּבֹאוֹ

אֶל אוּלַם הַתִּיאַטְרוֹן וְהִנֵּה קוֹל שְׂחוֹק אַדִּיר הִתְפָּרֵץ

מִפִּי כָל-הַנֶּאֱסָפִים וַיַּקִּיפוּ אֶת הַ“מַּדְרִיךְ” הָאֻמְלָל

וַיַּדְרִיכוּהוּ מְנוּחָה וַיְשַׁלְּחוּ לוֹ לָשׁוֹן וַיּוֹרוּ עָלָיו

בְּאֶצְבַּע כִּי דִמּוּ כִּי אִישׁ מְשֻׁגָּע בָּא הַבַּיְתָה,

וּבְהִוָּדַע לוֹ סִבַּת הַשְּׂחוֹק הַזֶּה הִתְעַלֵּף וַיּפֹּל בְּאֵין

אוֹנִים אָרְצָה, וְרַק אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים שָׁב לְאֵיתָנוֹ,

וּבְשׁוּבוֹ מִבֵּית הַחֹלִים הַבַּיְתָה שִׁבֵּר לִרְסִיסִים אֶת-כָּל

כְּלֵי הַבַּיִת וַיַּעַשׂ שַׁמּוֹת נוֹרָאוֹת בְּאַפּוֹ בְּכָל-הַחֲדָרִים

וּכְלֵיהֶם כְּאִישׁ אֲשֶׁר הִסְתַּתְּרָה בִינָתוֹ עַד כִּי בָעָמָל רַב

עָצְרוּ אֹתוֹ פְּקִידֵי בֵית הַמִּשְׁפָּט מִבּוֹא גַם בְּדָמִים וְאַחַר

לְקָחוּהוּ אִתָּם וַיָּשִׂימוּ עָלָיו מִשְׁמָר. עָבְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים

אַחֲרֵי הַמַּהְפֵּכָה הַגְּדוֹלָה וְהַהֶרֶס הָרַב אֲשֶׁר עָשָׂה

הַצָּרְפַתִּי בְּבֵית מָנוֹחַ, וּבִרְשַׁע שָׁכַח אֶת הַכֹּל

וַיִּתְגַּנֵּב לָצֵאת הַחוּצָה כְּדַרְכּוֹ וַיְשֻׁלַּם לוֹ

כְּפָעֳלוֹ…. בְּעִירֵנוּ אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר כֹּל בָּהּ יֵשׁ גַּם אִישׁ

מְשֻׁגָּע אֶחָד וּשְׁמוֹ גָד. הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה לֹא יָרַע וְלֹא

יַשְׁחִית לְאִישׁ כִּי בָרִיא הוּא כְּאַחַד הָאָדָם וְרַק מְשֻׁגָּע הוּא

לְדָבָר אָחָד. כָּל-הַיּוֹם הוּא סוֹבֵב בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת

וְקֹרֵא: “אֲנִי מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל!” וְאַחֲרָיו

הֹלְכִים הֲמוֹן נְעָרִים וּנְעָרוֹת וְהוּא מְסַפֵּר בְּאָזְנֵיהֶם

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עַל-דְּבַר עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֲשֶׁר כִּנֵּס אֶל

הָעִיר הַזֹּאת מֵעֵבֶר לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן וְהַיְשׁוּעוֹת אֲשֶׁר

עָשָׂה בָאָרֶץ לְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּהוּ לְמֶלֶךְ

הַמָּשִׁיחַ וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת, וַיְהִי בְּצֵאת בִּרְשַׁע הַחוּצָה

וַיִּקָּר גָּד הַמְשֻׁגָּע לִקְרָאתוֹ. “מִי אָתָּה?” – שְׁאָלָהוּ

בִּרְשַׁע – " אֲנִי מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל! – קָרָא גָד

בְּגָאוֹן – אֲנִי וְלֹא אַחֵר!". "שֶׁקֶר הַדָּבָר! – קָרָא אֵלָיו

בִּרְשַׁע בְּקוֹל גָדוֹל – דַּע כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל קָרְעוּ

אֶת-הַמְּלוּכָה מִמְּךָ וַיִּתְּנוּהָ לִי, וְזֶה שְׁמִי אֲשֶׁר יִקְרְאוּ

לִי מֵעַתָּה: “מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל!”. וַיְהִי

כִשְׁמֹעַ גָּד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ

בְּכִי תַמְרוּרִים. "הֵידָד! הֵידָד! – קָרָא בִּרְשַׁע, וְכָל

הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת וְהַטַּף אֲשֶׁר בְּרַגְלֵי הַמְשֻׁגָּע קָרְאוּ

" הֵידָד " גַּם הֵמָּה. אוּלָם בְּכִי הַמְשֻׁגָּע נֶהְפַּךְ עַד

אַרְגִּיעָה לְקֶצֶף נוֹרָא וַיֹּאחֶז בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשׁ בִּרְשַׁע

וַיִּסְחָבֵהוּ בִרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ

אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּי!" וַיֶּחְרְדוּ הָרֹאִים חֲרָדָה גְדוֹלָה

וַיִּגְּשׁוּ אֶל גָּד לְהַצִּיל אֶת הַנַּעַר מִיָּדוֹ, אַךְ הוּא בָּעַט

בָּם בְּרַגְלָיו וְלֹא נְתָנָם לָגֶשֶׁת. "הָלְאָה מֹרְדִים! הָלְאָה

פשְׁעִים! – קָרָא גָד בְּקוֹל נוֹרָא – אֲנִי אָמִית אֶת מַלְכְּכֶם

לְעֵינֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי רַק אֲנִי הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ

יִשְׂרָאֵל, אֲנִי וְלֹא אַחֵר", וּבְדַבְּרוֹ הוֹסִיף לִסְחֹב

אֶת-בִּרְשַׁע בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּמִי יֹדֵעַ אִם לֹא הֱמִיתוֹ

בְאַפּוֹ לוּלֵא בָא רוּחַ עֵצָה בְלֵב אַחַד הָעֹבְרִים לִקְרֹא: חוּשָׁה

גָּד, חוּשָׁה אֶל חֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת, כִּי שָׁם נֶאֶסְפוּ כָל-בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיכְךָ שֵׁנִית! וַיֶּרֶף הַמְשֻׁגָּע מֵהַנַּעַר

וַיְמַהֵר לָרוּץ וַיִּגְּשׁוּ הַנֶּאֱסָפִים וַיָּרִימוּ אֶת-בִּרְשַׁע

מֵעַל הָאָרֶץ וַיְּשְׂכְּרוּ עֲגָלָה וַיּוֹבִילוּהוּ אֶל בֵּית הַחֹלִים

לְהָשִׁיב אֵלָיו רוּחוֹ, שָׁם הוּא שֹׁכֵב זֶה יָמִים אֲחָדִים וְאָבִיו

הָאֻמְלָל לֹא בָא לְבַקְּרֵהוּ אַף פַּעַם אָחָת. "לֹא אַכִּירֵהוּ לְבֵן

לִי!" יַעֲנֶה אֶת שֹׁאֲלָיו עַל דְּבַר בִּרְשַׁע – "וְאִם גַּם יָמוּת

לֹא אָבֹא לְלַוֹּתוֹ!…." וּמַה תְּהִי אַחֲרִית הַנַּעַר הַזֶּה, ה'

אֱלֹהִים אַתָּה יֹדֵעַ! בִּנְךָ אֹהַבְךָ בְכָל-לֵב….

 

צז    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! אָנָּא הוֹדִיעֵנִי מַדּוּעַ

נִבְאַשְׁתִּי פִּתְאֹם בְּעֵינֶיךָ כִּי חָדַלְתָּ מִכְּתֹב אֵלַי זֶה

כַּמָּה מָה אֱלֹהִים עֹשֶׂה עִמְּךָ בְּעִיר ג., הֵן כְּאֹהֲבִים

נֶאֱמָנִים הִתְהַלַּכְנוּ יַחְדָּו בְּשִׁבְתְּךָ פֹה וְאַתָּה אָמַרְתָּ

לִי כִּי בְרִית אַהֲבָתֵנוּ לֹא תֻפר לָעַד וּבְכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר

תָּבֹא תַּזְכִּיר שְׁמִי וְתִפְקְדֵנִי בְדִבְרֵי שָׁלוֹם וְאַהֲבָה

לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת-נַפְשִׁי הַשּׁוֹקֵקָה לָדַעַת שִׁבְתְּךָ, צֵאתְךָ

וּבֹאֶךָ, וְהִנֵּה עַתָּה כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי כִּי כְבָר בָּאתָ אֶל

הַמְּנוּחָה שְׁכַחְתַּנִי כְּמֵת מִלֵּב! לֹא יְדִידִי! דַּרְכְּךָ לֹא

יִתָּכֵן בְּעֵינָי! לוּ מִלֵּל לִי אָז אִישׁ כִּי מִכְתָּב אֲשֶׁר כָּזֶה

אֻכְרַח לִכְתֹּב לְךָ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה, כִּי אָז יָרַקְתִּי

בְפָנָיו, – וְעַתָּה בָא הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא קִוִּיתִיו! מַהֵר

יְדִידִי וְהָסִירָה מֵעָלֶיךָ תְלֻנָּתִי וְאָז אֵדַע כִּי לֹא

שְׁכַחְתַּנִי וְאֶסְלַח לָךְ. יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ….

 

צח    🔗

יְדִידִי יַקִּירִי! מָנַעְתִּי דְבָרַי מִמְּךָ עַד כֹּה,

לֹא מֵרֹעַ לֵב כִּי אִם מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה הָעֲמוּסָה

עָלַי בְּתִגְרַת יַד אֲדֹנִי הָאַכְזָר אֲשֶׁר יִתְעַמֶּר בִּי

וִיעַנֵּנִי מֵעֲלוֹת הַבֹּקֶר עַד אַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה וַאֲשֶׁר גַּם

לַחְמִי לְנַפְשִׁי לֹא יִתֶּן לִי בַּעֲמָלִי, וּמֵאָז הֵבֵאתִי צַוָּארִי

בְעֹל הַבַּרְזֶל, לֹא אוּכַל לִפְקֹד אֶת-רֵעַי לְשָׁלוֹם וְרַק

תְּלֻנּוֹת חֲדָשׁוֹת יָבִיאוּ אֵלַי נֹשְׂאֵי-הַמִּכְתָּבִים בַּבֹּקֶר

בַּבֹּקֶר. זֹאת הִיא סִבַּת דּוּמִיָּתִי עַד הִנָּה וְזֹאת תְּאַלְצֵנִי

לַחֲשׁוֹת מִמְּךָ גַּם בְּיָמִים יֻצָּרוּ, כִּי קָצְרָה נַפְשִׁי

בַעֲמָלִי וּמָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? חֲיֵה בְשָׁלוֹם רֵעִי וְכַאֲשֶׁר

יֵיטִיב ה' עִמָּדִי וּגְאָלַנִי מִכַּף הֶעָרִיץ, אָז אֲמַהֵר לִכְתֹּב

לְךָ עַל-דְּבַר הַגְּאֻלָּה וְהַתְּמוּרָה מְגִלָּה עָפָה כְּתוּבָה

פָּנִים וְאָחוֹר. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ הַנֶּאֱמָן….

 

צט    🔗

(בְּאוֹפֶן אַחֵר)

יְדִידִי הַיָּקָר! קוֹל מִלַּי נֶחְבָּא עַד הַיוֹם,

כִּי כְאֵבִי נֶעְכָּר לִרְאוֹת חֻרְבַּן עוֹלָמִי וַהֲרִיסוּת בֵּיתִי;

כִּי טֶרֶם בָּאתִי אֶל הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר אֵלֶיהָ כּוֹנַנְתִּי אֲשֻׁרַי

בְּשִׁבְתִּי אִתְּךָ וְחַיַּי הָיוּ עָלַי לְמַשָּׂא! אָנֹכִי דִמִּיתִי

כִּי חָכְמָתִי וְדַעְתִּי אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי לִי בְרֹב מַכְאוֹב

תַּעֲמֹדְנָה לִי בְיוֹם אֵידִי וְהִנֵּה אֲהָהּ, דַּרְכִּי חשֶׁךְ

וַחֲלַקְלַקּוֹת וּקְשִׁי יוֹמִי דֹחֵנִי מִדְּחִי אֶל דֶּחִי! יָשַׁבְתִּי

פֹה שְׁלשָׁה יְרָחִים בְּאֶפֶס תִּקְוָה, בִּקַּשְׁתִּי עֲבוֹדָה וְלֹא

מָצָאתִי, וּבִרְאוֹתִי כִּי תוֹחַלְתִּי נִכְזָבָה הִתְמַכַּרְתִּי

לְאִישׁ אֶחָד עָשִׁיר לְשָׁרְתֵהוּ בְעֶשְׂרִים כֶּסֶף לְיֶרַח אֲשֶׁר

לְפָנִים הִשְׂתַּכַּרְתִּים בִּשְׁנַיִם שְׁלשָׁה יָמִים; וְהִנֵּה

הָאָדוֹן הַזֶּה אִישׁ רַע וּבְלִיַּעַל הוּא מֵאֵין כָּמֹהוּ וְהוּא

מִתְעַמֶּר בִּי כִּבְאַחַד הָעֲבָדִים וִישִׂימֵנִי כָל הַיּוֹם כַּחֲמוֹר

לְמַשָׂא וַאֲנִי כִּמְעַט רָבַצְתִּי תַחַת עֹל סֻבֳּלֹו וְנַפְשִׁי

קָצְרָה בַעֲמָלִי. מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הִנְנִי נִשְׁעָן אֶל שֻׁלְחַן

הַסֹּפְרִים וְכֹתֵב וּמְחַשֵׁב חִשְׁבֹנוֹתָיו וְעַד אַשְׁמוּרָה

בַּלַּיְלָה אֶכְתֹּב מִכְתָּבִים לְאַנְשֵׁי בְרִיתוֹ בְּשָׂפוֹת שׁוֹנוֹת

וְהוּא עֹמֵד עָלַי וְדֹפְקֵנִי כְעֶגְלוֹן אֶת-סוּסוֹ וְלֹא יִקְרָאֵנִי

אַף פַּעַם אַחַת בַּשָׁבוּעַ לִשְׁתּוֹת עִמּוֹ כּוֹס חַמִּין וְלָנוּחַ

שְׁנַיִם שְׁלשָׁה רְגָעִים מֵעֲמָלִי, וְכַאֲשֶׁר חָלִיתִי לִפְנֵי

שְׁלשָׁה יְרָחִים בְּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה אָז לֹא לְבַד כִּי לֹא כִלְכֵּל

מַחֲלָתִי כִּי אִם גַּם נָתַן אֶת-פְּקֻדָּתִי לְאַחֵר אֲשֶׁר לֹא אָבָה

לִדְחוֹתוֹ מִפָּנַי בְּקוּמִי לְהִתְהַלֵּך עַל-רַגְלַי, וְרַק כַּאֲשֶׁר

בָּכְתָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא אִשָׁה יִרְאַת ה' וְהִתְחַנְּנָה

אֵלָיו כִּשְׁבֻעַיִם יָמִים נֶעְתַּר לָהּ וַיַּאַסְפֵנִי שֵׁנִית אֶל

בֵּיתוֹ וַיַּחְשֹׁב זֹאת לוֹ לִצְדָקָה. הִנֵּה זֶה הוּא מַצָּבִי,

וְעַתָּה דַּעַת לְךָ נָקֵל מַדּוּעַ מַחֲשֶׁה אֲנִי זֶה כַמָּה! כִּי אֵין

שָׁלוֹם לִי וּמָה אַשְׁמִיעֶךָ? יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ….

 

ק    🔗

לִידִידִי הַנִּכְבָּד שָׁלוֹם! הִתְעַצַּבְתִּי מְאֹד אֶל

לִבִּי לִרְאוֹת כִּי כְבָר עָבְרוּ שְׁבֻעַיִם יָמִים וְאַתָּה לֹא בָאתָ

הֲלֹם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ; בִּקַּשְׁתִּי אֶת-יְדִידִי נ. כִּי יֵשֵׁב

פֹּה עוֹד מִסְפַּר יָמִים, אֲבָל הוּא אָץ לְדַרְכּוֹ בְּאָמְרוֹ אֵלַי

כִּי עֵדוּתִי נֶאֱמָנָה עָלָיו וְגַם מִבְּלִי רְאוֹתוֹ אֹתְךָ הוּא

נָכוֹן לְהַמְלִיץ עָלֶיךָ בְּאָזְנֵי א., עַתָּה עָבְרוּ עֲשָׂרָה יָמִים

וְהוּא טֶרֶם עָנָנִי עַל מִכְתָּבִי שֶׁבּוֹ הִזְכַּרְתִּיו לִשְׁמֹר

מוֹצָא שְׂפָתָיו, לָכֵן עֲצָתִי אֱמוּנָה לְךָ כִּי גַם אַתָּה תִכְתֹּב

אֵלָיו וּתְעוֹרְרֵהוּ בִדְבָרִים נִמְרָצִים לָקוּם עַל נְדִיבוֹת

וּלְחַלֶּצְךָ מֵעָנְיֶךָ, כִּי בְיָדוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת עַל-נְקַלָּה,

וְגַם אֲנִי אָבֹא אַחֲרֶיךָ וּמִלֵּאתִי אַחֲרֵי דְבָרֶיךָ וְאָז יֵשׁ

לְךָ תִקְוָה; וּמָה אֶתְפַּלֵּא עָלֶיךָ יַקִּירִי כִּי הֶחֱרַשְׁתָּ עַד

הַיּוֹם וַתִּשְׁכַּח כִּי שְׁעַת הַכּשֶׁר הִיא לַעֲשׂוֹת לְנַפְשֶׁךָ.

אִם לֹא יָכֹלְתָּ לָבוֹא הֲלֹם, הֲלֹא הָיָה לְאֵל יָדְךָ לִכְתֹּב אֵלַי

שְׁתַּיִם שָׁלשׁ דְּלָתוֹת לְמִצְעָר לְמַעַן אוּכַל לְהַרְאוֹת

מִכְתָּבְךָ אֶת נ.; אֲבָל הוּא אֲשֶׁר אֹמַר לְךָ תָמִיד כִּי לֹא תֵדַע

מֵעוֹדְךָ עֵת לְכָל-חֵפֶץ, וּבָעֵת אֲשֶׁר תָּרַע לְנַפְשְׁךָ בְּיָדֶיךָ

יִזְעַף לִבְּךָ עַל-הַמִּקְרִים…. עְזָב נָא יְדִידִי דֶרֶךְ כֶּסֶל זֶה

כִּי רַק לְנִרְפִּים וַעֲצֵלִים הוּא. דַּע מֵעַתָּה אֶת-מוֹעָדְךָ אָז

יִיטַב לְךָ וְלֹא תוֹסִיף לְדַאֲבָה עוֹד. וְהִנְנִי יְדִידְךָ

וּמוֹקִירְךָ….

 

קא    🔗

(בְּמִלִּים שׁוֹנוֹת)

יְדִידִי הַיָּקָר! מַה-כָּאַב לִבִּי לִרְאוֹת כִּי

שְׁנֵי שָׁבֻעוֹת עָבְרוּ וְאַתָּה לֹא שָׁמַרְתָּ מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ לָבֹא

אֵלַי לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי נ., עַתָּה כְּבָר אֵחַרְתָּ אֶת-הַמּוֹעֵד,

כִּי הוּא נֶחְפַּז לְדַרְכּוֹ וַיֵּצֵא מִפֹּה אֶל עִיר מוֹלַדְתּוֹ

בְּאָמְרוֹ כִּי אֵין שַׁעְתּוֹ פְנוּיָה לְחַכּוֹת לְךָ עוֹד. הוּא

אָמְנָם הִבְטִיחַנִי לָקַחַת דְּבָרִים עַל-אֹדוֹתֶיךָ עִם א., אֲבָל

כְּבָר עָבְרוּ עֲשָׂרָה יָמִים לְמִיּוֹם כָּתְבִי אֵלָיו וְהוּא לֹא

עָנָנִי אִם עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּיו, וְעַל-כֵּן אִיעָצְךָ

לִפְנוֹת אֵלָיו בְּמִכְתָּב וּלְבַקְשֵׁהוּ כִּי יְמַלֵּא דְבָרָיו וְגַם

אֲנִי אֶכְתֹּב אֵלָיו שֵׁנִית וְאָז אֲקַוֶּה כִּי יֵעָתֶר לָךְ. וּמַה

גָּדוֹל תִּמְהוֹנִי יַקִּירִי עַל הֱיוֹתְךָ כְמַחֲרִישׁ עַד הֵנָּה! אִם

לֹא יָכֹלְתָּ לָבֹא אֵלַי לִרְאוֹתוֹ וּלְדַבֵּר עִמּוֹ הֵן לֹא קָצְרָה

יָדְךָ מִכְּתֹב אֵלַי מִכְתָּב לְבַעֲבוּר יִרְאֵהוּ נ.! אֲבָל מָה אֹמַר

וָּמה אֲדַבֵּר? עַצְלוּתְךָ תְּסַלֵּף דַּרְכְּךָ וְעַל-הַפְּגָעִים

יִזְעַף לִבְּךָ תָמִיד! יְדִידִי אִם בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת תֵּלֵךְ –

הִנְּךָ עֲדֵי אֹבֵד, כִּי דֶרֶךְ עֲצֵלִים הִיא וּמְלֵאָה חַתְחַתִּים.

שְׂטֵה מֵעָלֶיהָ וּבְחַר לְךָ אָרְחוֹת חַיִּים וְאָז יִשְׂמַח לֵב

יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ….

 

קב    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! תּוֹכַחְתְּךָ הַנִּמְרָצָה

תּוֹכַחַת אֹהֵב הִיא וִיסוֹרִים שֶׁל אַהֲבָה חֲבִיבִים עָלַי תָּמִיד,

אֲבָל דַּע כִּי לֹא בְאַשְׁמָתִי בָּאַתְנִי כָל-זֹאת. כְּבָר הָיִיתִי

נָכוֹן לַדֶּרֶךְ וּכְבָר שָׁלַחְתִּי אֶת-צְרוֹר חֲפָצַי אֶל מְסִלַּת

הַבַּרְזֶל וְהִנֵּה חוֹיָה בִי פִתְאֹם יַד הָאָסוֹן וַתְּשִׁיבֵנִי

אָחוֹר; בְּגִשְׁתִּי אֶל בְּנִי הַבְּכוֹר לְבָרְכוֹ בְשָׁלוֹם

נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת כִּי פָנָיו בֹּעֲרִים כְּאֵשׁ פְּלָדוֹת,

שְׁאַלְתִּיו מַה זֹאת, וַיַּעֲנֵנִי כִּי אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו וְקֹר

אַדִּיר יְפַרְפְּרֵהוּ, וַאֲנִי בְּדַעְתִּי כִּי מַהְלְכִים לְמַחֲלַת

דַּלֶּקֶת-הָרֵאָה בָעִיר, מִהַרְתִּי לִקְרֹא לְרוֹפֵא וּמַה-נִּבְהֲלָה

נַפְשִׁי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו כִּי מַחֲלַת בְּנִי אֲנוּשָׁה וְכִי עָלַי

לָשֶׁבֶת בְּבֵיתִי עַד שׁוּבוֹ לְאֵיתָנוֹ! אָמַרְתִּי אַךְ חֳלִי זֶה

וְיִשָּׂאֶנוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה דַרְכִּי בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, אַךְ

תִּקְוָתִי הָיְתָה מַפַּח נֶפֶשׁ, כִּי מַחֲלָתוֹ הָלְכָה וְגָבְרָה

וַתֶּאֱרַךְ כְּחֹדֶשׁ יָמִים וְכִמְעַט אָמְרוּ הָרֹפְאִים לְחַיָּיו

נוֹאָשׁ; עַתָּה תְּהִלָּה לָאֵל רָוַח לוֹ, אֲבָל מַחֲלָתוֹ טֶרֶם סָרָה

מִמֶּנּוּ כָּלִילִ, וְאִם לֹא אָשִׂים עֵינַי עָלָיו לְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ

עַד קוּמוֹ מִן הַמִּטָּה לְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ, מִי יֹדֵעַ אִם לֹא

יֶחֱלֶה שֵׁנִית, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַמַּחֲלָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת

לְחַדֵּשׁ כֹּחָהּ כִּי יַחְדְּלוּ מֵהִלָּחֶם בָּהּ. עַתָּה תָבִין

יַקִּירִי עַל-מָה הֶחֱשֵׁיתִי, וְלֹא תוֹסִיף עוֹד לִטְפֹּל עָלַי חַטַּאת

עַצְלוּת אֲשֶׁר רָחֲקָה מִמֶּנִּי. כְּתֹב מִכְתָּב לְרֵעֲךָ נ.

וְהוֹדִיעֵהוּ סִבַּת דּוּמִיָּתִי וַאֲקַוֶּה כִּי אִם יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ

לַעֲשׂוֹת עִמִּי חֶסֶד לֹא יִמְנָעֶנּוּ מִמֶּנִּי אִם גַּם אֵחַרְתִּי

לַעֲנוֹת. יְדִידְךָ וּמוֹקִירְךָ…

 

קג    🔗

(בְּאוֹפֶן אַחֵר)

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! תּוֹדָה לְךָ עַל-כָּל הַחֲסָדִים

וְהָאֱמֶת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת עִמִּי. רֵעַ נֶאֱמָן יִוָּדַע

בְּיוֹם צַר וּמְצוּקָה וּבַצָּרָתָה לִּי קְרָאתִיךָ וַתַּעֲנֵנִי,

וְאֵיךְ לֹא אוֹדְךָ עַל חַסְדְּךָ וְכַוָּנָתְךָ הָרְצוּיָה? אוּלָם דַּע

לְךָ יַקִּירִי כִּי לֹא מֵעַצְלוּת וְרִפְיוֹן יָדַיִם לֹא בָאתִי אֵלֶיךָ

וְלֹא הִתְכַּבַּדְתִּי לַעֲנוֹתְךָ עַד הַיּוֹם, כִּי מִיּוֹם עָמְדִי

עַל-דַּעְתִּי עַצְלוּת רָחֲקָה מִמֶּנִּי, וְעֵדִים כָּל יֹדְעַי

מִקָּרוֹב כִּי חָרוּץ אֲנִי בְמַעֲשַׂי תָּמִיד וְאִם עַד כֹּה טֶרֶם

בָּאתִי אֶל מְחוֹז חֶפְצִי בַחַיִּים – לֹא בִי הָאַשְׁמָה כִּי אִם

בְּיָשְׁרִי וּבְבֹר לְבָבִי, כִּי עִקְּשֵׁי לֵב שָׂנֵאתִי וּבִקְהָלָם

אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי, וְלוּא חָפַצְתִּי לָלֶכֶת עִם שָׁוְא וּלְהוֹנוֹת

דַּעַת הַבְּרִיּוֹת כִּי אָז כְּבָר שָׁלַוְתִּי כְּכָל שָׁלְוֵי עוֹלָם

אֲשֶׁר כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לְצֶדֶק וָישֶׁר בַּעֲשׂוֹתָם לָהֶם

עשֶׁר… כִּי עַל-מָה אַדְנֵי הַמִּסְחָר הָטְבְּעוּ בַיָּמִים הָאֵלֶּה

אִם לֹא עַל-רְמִיָּה וָכָחַשׁ, הוֹנָאָה וּגְנֵבַת דָּעַת?.. כָּל-אֵלֶּה

רָחֲקוּ מִמֶּנִּי וְעַל-כֵּן רְחוֹקָה יְשׁוּעָתִי וּמוּזָר הָיִיתִי

לְאַחַי אֲשֶׁר הִסְכִּינוּ לַחְשֹׁב כִּי סָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל

בִּרְאוֹתָם כִּי הֵמָּה גָדְלוּ וַיַעֲשִׁירוּ בָּעֵת אֲשֶׁר עָזְבוּ

אָרְחוֹת ישֶׁר וְדַעַת דַּרְכֵי הָאֱמֶת לֹא חָפֵצוּ… אַךְ רַב לִי!

וּלְמַעַן הָסֵר מֵעָלַי תְּלֻנָּתְךָ דַּי לְךָ אִם אַשְׁמִיעֲךָ כִּי

מִכְתָּבֶיךָ לֹא מְצָאוּנִי בְּבֵיתִי; אַחֲרֵי הוֹדִיעִי אוֹתְךָ כִּי

נָכוֹן אֲנִי לָבֹא אֵלֶיךָ בָּאַנִי מִכְתָּב מֵאֵת אָחִי כִּי מָצָא לִי

שֻׁתָּף כִּלְבָבִי אֲשֶׁר לֹא יִדְרשׁ מִמֶּנִּי כֶסֶף וְגַם עֲרֻבָּתִי

לֹא יִקַּח, בַּאֲשֶׁר ישֶׁר לִבִּי וְדַעְתִּי אֶת הַמִּסְחָר הַהוּא עַד

תְּכוּנָתוֹ דַיָּם לוֹ לָבֹא בִבְרִית עִמִּי. בְּקַבְּלִי אֶת

הַמִּכְתָּב הַהוּא נָסַעְתִּי אֶל אָחִי וְאַחֲרֵי כֵן לֶעָרִים שׁוֹנוֹת

וְהִתְמַהְמַהְתִּי כִשְׁלשָׁה שָׁבֻעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וּבְשׁוּבִי הַיּוֹם

אֶל בֵּיתִי מָצָאתִי אֶת-כָּל-מִכְתָּבֶיךָ עַל-דְּבַר נ. הַמְחַכֶּה לִי

וְאֶת-מִכְתָּבְךָ הָאַחֲרוֹן עַל-דְּבַר צֵאתוֹ אֶת עִיר מוֹשָׁבְךָ

בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא בָאתִי לְיוֹם הַכֶּסֶא, וּמַה יִדְוֶה לִבִּי עַתָּה

כִּי לֹא מָצְאָה יָדִי לִכְתֹּב לְךָ מִבֵּית אָחִי כִּי כְבָר הִרְחִיב

לִי ה' וְאֵינֶנִּי דֹרֵשׁ עוֹד עֶזְרָה מֵאִישׁ! אָנָּא סְלַח לִי

יַקִּירִי, וְשַׂמְּחֵנִי בִדְבָרֶיךָ מַהֵר כִּי לָהֶם יְחַכֶּה

בְכִלְיוֹן עֵינַיִם יְדִידְךָ….

 

קד    🔗

יְדִיד נִכְבָּד! קַבֶּל נָא בְמִכְתָּבִי זֶה אֶת

תּוֹדָתִי מִמְּקוֹר לְבָבִי עַל-כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ

עִמָּדִי. יִתֵּן ה' וּמָצְאָה יָדְךָ תָּמִיד לְהַשְׂכִּיל וּלְהֵיטִיב,

כִּי זֶה כָל-יִשְׁעֲךָ וְחֶפְצְךָ מֵאָז הֱיוֹתְךָ לְאִישׁ וְגַם לְךָ

נָאוֶה מְאֹד מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד, כִּי נָדִיב וּבֶן נְדִיבִים

אַתָּה וְצִדְקַת הוֹרֶיךָ וַאֲבוֹתֵיהֶם נוֹדַעַת לִתְהִלָּה בְּשַׁעַר

בַּת רַבִּים, לָכֵן הִתְגָּאֵה בִירֻשָּׁתְךָ זֹאת, כִּי תִפְאֶרֶת

בָּנִים אֲבוֹתָם וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָחַל מֵאֲבוֹתָיו מַעֲשִׂים

טוֹבִים וּמִדּוֹת יְשָׁרוֹת וְהוּא מְתַחֲרֶה לָלֶכֶת

בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם!… בַּשָּׁבֻעַ הַבָּא אֶעֱשֶׂה דַרְכִּי אֶל מְחוֹז

חֶפְצִי וְתִקְוָתִי בַה' כִּי אַבְקִיעַ לִי דֶרֶךְ חָדָשׁ בַּחַיִּים,

וּמַה-גַּם אִם אַתָּה יְדִידִי תִּהְיֶה בְסֹמְכֵי נַפְשִׁי וּבִימִין

צִדְקְךָ תַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. הִנְנִי נֹסֵעַ – וְלִבִּי מָלֵא

תִקְוָה כִּי הַפַּעַם תִּהְיֶה דַרְכִּי צָלֵחָה וּכְמַיִם עָבְרוּ

אֶזְכְּרָה יְמֵי עָנְיִי. הֱיֵה שָׁלוֹם וְדַע כִּי לֹא אֶשְׁכָּחֲךָ

לָנֶצַח. רֵעֲךָ וְאֹהַבְךָ….

 

קה    🔗

רֵעִי הַנִּכְבָּד! מָה הִפְרַזְתָּ הַפַּעַם עַל מִדַּת

טוִּבי, וַאֲנִי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי חָלַקְתָּ לִי כְּבוֹד נְדִיבִים?

יִתֵּן ה' וּמָצָאתָ לְךָ מַרְגּוֹעַ בְּצֵל הַשַּׁלְוָה וְהָאשֶׁר אוֹ אָז

אֵדַע כִּי לֹא יָדִי הוֹשִׁיעַתְךָ כִּי אִם יָדְךָ אַתָּה וּזְרֹעֲךָ

הִיא סְמָכָתְךָ, כִּי רַבִּים רֵעִים לְאִישׁ וּמִבְחַר רֵעָיו הָעֹמֵד

לוֹ בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ הוּא הָאָדָם עַצְמוֹ הַהֹלֵךְ בְּכֹחוֹ וְלֹא

יַשְׁלִיךְ עַל אֲחֵרִים יְהָבוֹ. – תֵּכֶּף בְּבֹאֲךָ עִירָה נ. תָּסוּר

אֶל אָחִי אֲשֶׁר כְּבָר כָּתַבְתִּי לוֹ עַל אֹדוֹתֶיךָ וְצִוִּיתִיו

עָלֶיךָ וְהוּא יִדְאַג לְךָ בְּכָל-מֶשֶׁךְ הַיָּמִים אֲשֶׁר דַּאֲגָתְךָ

לְנַפְשְׁךָ לֹא תוּכַל הוֹעִיל לְךָ, כִּי אֲנִי יֹדֵעַ אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר

בְּעִיר נָכְרִיָּה עַד כַּמָּה קָשָׁה עָלָיו מִלְחֶמֶת הַחַיִּים בֵּין

אֲנָשִׁים זָרִים, כִּי גֵר הָיִיתִי גַם אֲנִי בָּעִיר הַזֹּאת וְלוּלֵא

חָשׁ אֶחָד מִקְּרוֹבַי לְעֶזְרָתִי, כִּי אָז עֲכָרוּנִי אֲנָשִׁים רָעִים

וְכָל תִּקְוֹתַי הַטּוֹבוֹת הָיוּ לְמַפַּח נֶפֶשׁ בְּרֵאשִׁית דַּרְכִּי.

לָכֵן הַפְקֵד, יְדִידִי, עִתּוֹתֶיךָ בְיַד אָחִי הַיָּקָר אֲשֶׁר

יְקָרֶבְךָ כְמוֹ נָגִיד וְיַנְחֲךָ בַעֲצָתוֹ עַד אֲשֶׁר תִּוָּדַע

לְכָל-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בְּיָדָם לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ, וַאֲנִי

תִקְוָה כִּי תָבֹא לִמְחוֹז חֶפְצֶךָ. יְדִידְךָ….

קו

שָׁלוֹם וְכָל טוֹב לְךָ רֵעִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד!

אַל נָא תָשֶׁת עָלַי חַטָּאת כִּי מָנַעְתִּי דְבָרַי

מִמְּךָ עַד הַיּוֹם, כִּי טְרָדוֹת שׁוֹנוֹת הִקִּיפוּנִי וְלֹא

נְתָנוּנִי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתְּךָ בְּדִבְרֵי אַהֲבָה כְּדַרְכִּי

מֵאָז; כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיִּסְעוּ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה

לִירָחִים שְׁנַיִם וְעָלַי הָיְתָה כָל-עֲבוֹדַת הַבַּיִת וְאַתָּה הֲלֹא

יָדַעְתָּ יַקִּירִי כִּי בֵית הוֹרַי הֹמֶה כָל-הַיּוֹם מֵאָדָם רָב, זֶה

בָא וְשׁוֹאֵל עַל-דְּבַר מִקְנֶה וְקִנְיָן, זֶה עַל-דְּבַר שְׁטָרוֹת

וֶזֶה – עַל-דְּבַר כֶּסֶף וְעָלַי לַעֲנוֹת אֶת-כָּל-אִישׁ

עַל-שְׁאֵלָתוֹ, כִּי גַם הַפָּקִיד הָאֶחָד אֲשֶׁר בְּבֵיתֵנוּ לַעֲזֹר

עַל-יָדִי, נָסַע מִפֹּה בְּדָבָר נָחוּץ אֶל עִיר רְחוֹקָה, וּבְלִי

שֶׂפֶק תָּבִין, רֵעִי הַיָּקָר, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹתְךָ

עַל-דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים וּלְהַבִּיעַ לְךָ תּוֹדָתִי עַל-זָכְרְךָ

אוֹתִי מִמֶּרְחַקִּים, וְגַם עַתָּה בְּשׁוּב הוֹרַי הַיְקָרִים אֶל

בֵּיתָם לֹא אוּכַל לְהַכְבִּיר אֵלֶיךָ מִלִּים כְּחֶפְצִי, כִּי

עֲבוֹדָתִי רַבָּה בְלִמּוּדִים וְעוֹד מְעַט וְיָבֹא מוֹרִי לְלַמְּדֵנִי

אֶת-הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה אֲשֶׁר בָּהּ אֶשְׁגֶּה תָמִיד וְהִיא

שִׂיחָתִי כָּל-הַיּוֹם וּנְגִינָתִי בַּלֵּילוֹת, וּמַה יִשְׂמַח לִבִּי

בִּרְאוֹתִי כִּי עָשִׂיתִי בָהּ חַיִל עַד כִּי אֶקְרָא סִפּוּרִים

וְשִׁירִים וְאָבִין לְשֵׂכֶל מִלֵּיהֶם! אֲקַוֶּה כִּי בְקָרוֹב אֶקַּח

לִי מוֹעֵד לִכְתֹּב לְךָ שֵׁנִית וְאָז אַבִּיעָה לְךָ רוּחִי

כְּחֶפְצֶךָ. וְהִנְנִי יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּכָל לֵב

וָנָפֶשׁ…

 

קז    🔗

רֵעִי הַיָּקָר, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי! שָׂמַחְתִּי

מְאֹד בְּאָמְרְךָ לִי כִּי תֶהְגֶּה בִשְׂפַת עֵבֶר בְּשׂוֹם לֵב, כִּי

אָמְנָם גַּם אָנֹכִי כָמוֹךָ הִקְדַּשְׁתִּי כָל-כֹּחִי לַשָּׂפָה

הַקְּדוֹשָׁה וְהַנִּשְׂגָּבָה הַזֹּאת, בְּדַעְתִּי אֶת-כָּל-הַטּוֹב

הַצָּפוּן בָּהּ לְאִישׁ יְהוּדִי הַקָּשׁוּר בַּעֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה אֶל

עַמּוֹ וְאַרְצוֹ וְאֶת הַחוֹבָה הַקְּדוֹשָׁה הַמּוּטֶלֶת עָלָיו

לַהְגּוֹת בָּהּ וּלְהָבִין רוֹמְמוּתָהּ וְחִין עֶרְכָּהּ. אַךְ

בְּאָמְרְךָ לִי בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבֶיךָ הַקֹּדְמִים כִּי לִפְנֵי

הִשְׁתַּלֶּמְךָ בַשָּׂפָה הַזֹּאת יִהְיוּ דְבָרֶיךָ אֵלַי מְעַטִּים

בְּדַמּוֹתְךָ כִּי הֲגוֹת דָּרוּשׁ לְךָ יוֹתֵר מִכְּתוֹב, בְּזֹּאת

שָׁגִיתָ אֶעֱנֶךָּ, וְנַהֲפוֹךְ הוּא: כְּלָל גָּדוֹל הוּא בְשָׂפוֹת

שֶׁאֵינָן נִקְנוֹת לְלֹמְדֵיהֶן אֶלָּא עַל-יְדֵי כְתִיבָה, לָכֵן אִם לֹא

תַעֲמֹל לִכְתֹּב הַרְבֵּה אֲדַמֶּה כִּי לֹא תִשְׁתַּלֵּם בְּכָל-שָׂפָה

וְלָשׁוֹן שָׁאַתָּה לֹמֵד. גַּם אָנֹכִי בְרֵאשִׁית לִמּוּדַי זָחַלְתִּי

וָאִירָא לִכְתֹּב מִכְתָּב בִּשְׂפַת עֵבֶר פֶּן אֶהְיֶה לְבוּז בְּעֵינֵי

קֹרְאֵי דְבָרַי, וְעַל-כֵּן אָמַרְתִּי לְרֵעַי בְּכָל-עֵת: "הַרְפּוּ

מִמֶּנִּי עַד אִם אֵדַע אֶת-הַשָּׂפָה לְכָל-מִשְׁפָּטֶיהָ וְאָז אֶכְתֹּב

לָכֶם הַרְבֵּה", אוּלָם אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי לָדַעַת כִּי

מִבְּלִי כְתוֹב וַחֲשֹׁב מַה-לִּכְתֹּב לֹא תַכֶּה הַשָּׂפָה שֹׁרֶשׁ

בְּזִכְרוֹנִי אַף אִם אֶהְגֶּה בָּהּ בְּלִי הֶרֶף וְאָז הַחִלּוֹתִי

לְהָרִיץ מִכְתָּבִים לְרֵעַי וְלִכְתֹּב גַּם סִפּוּרִים קְטַנִּים אֲשֶׁר

בָּדִיתִי מִלִּבִּי; וְהִנֵּה אַף כִּי בָרִאשׁוֹנָה חַשְׁתִּי רִפְיוֹן

גָּדוֹל בְּרַעְיוֹנִי וְגַם הַמִּלִּים לֹא מָצְאוּ לִי לְהַלְבִּישׁ

אֶת-הָרַעְיוֹן מַחֲלָצוֹת לְמַעַן יִתְיַצֵּב בִּלְבוּשׁ טָהוֹר לְעֵינֵי

הַקּוֹרֵא וְלֹא יִמָּצֵא רְבָב עַל-בִּגְדוֹ – בְּכָל-זֹאת אַחֲרֵי אֲשֶׁר

נִסִּיתִי כֹחִי לִכְתֹּב הַרְבֵּה מִבְּלִי שִׁית לֵב אִם עֵטִי

מִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים אוֹ בְמַעֲקַשִּׁים אָחֲזָה רַגְלוֹ עָשִׂיתִי

לִי עַתָּה בִּשְׂפַת עֵבֶר אֶת-הַחַיִל אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ,

וּכְבָר רָאוּ מִכְתָּבַי חֲכָמִים וַיְהַלְלוּנִי וּמְבִינֵי עִבְרִית –

וַיְכַבְּדוּנִי. לָכֵן עֲצָתִי אֱמוּנָה לְךָ כִּי תַקְדִּישׁ שְׁתַּיִם

שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם לִכְתֹּב מִכְתָּבִים וְסִפּוּרִים בִּשְׂפַת

קָדְשֵׁנוּ וּתְשַׁלְּחֵם מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ אֵלַי וַאֲנִי

בְּאַהֲבָתִי אוֹתְךָ אָשִׂים עֵינַי עֲלֵיהֶם וְהוֹרֵיתִיךָ לַהֲנָפָה

אֶת-דְּבָרֶיךָ בְּנָפַת הַהִגָּיוֹן וּלְהָבֵר אֶת-הַפְּסֹלֶת מִתּוֹךְ

הַבָּר וְאָז אֲקַוֶּה כִּי בְּמֶשֶׁךְ יָמִים לֹא כַבִּירִים תַּעֲשֶׂה

חַיִל בִּשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ עַד כִּי תוּכַל לְהַבִּיעַ רוּחֲךָ וּלְדַבֵּר

בָּהּ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְשֹׁב לִבְּךָ וְתוֹדֵנִי עַל עֲצָתִי

כָּל-הַיָּמִים. אֹהַבְךָ הַנֶּאֱמָן….

לרעי

 

קח    🔗

לְרֵעִי הַנָּבוֹן שָׁלוֹם וּבְרָכָה!

עֲצָתְךָ הַטּוֹבָה לָקְחָה אֶת-לִבִּי, כִּי אָמְנָם רַב

טוּב צָפוּן בָּהּ לִמְבַקֵּשׁ דַּעַת כָּמוֹנִי, אַךְ צַר לִי כִּי דַלּוּ

רַעְיוֹנַי מְאֹד וְלֹא אֵדַע מַה-לִּכְתֹּב וְעַל מָה לְהַטִּיף מִלָּתִי;

גַּם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת כִּי יִתְגַּנֵּב אֵיזֶה רַעְיוֹן אֶל לִבִּי,

אֵין כֹּחַ בִּשְׂפָתִי לְהַבִּיעַ אֹתוֹ כְּמוֹ וּבְכֵן יִוָּתֵר

כְּמַעְיָן חָתוּם בְּקִרְבִּי וְלֹא אוּכַל לְהַלְבִּישׁוֹ מִלִּים

כְּמַדּוֹ, וְזֶה הוּא לְפִי דֵעִי חֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת

וְעַל-כֵּן נוֹאַשְׁתִּי מִכְּתוֹב יַלְדֵי רוּחִי וְאֶל מְלֶאכֶת

הַהַעְתָּקָה שַׂמְתִּי פָנָי. קָנִיתִי לִי אֶת הַסֵּפֶר

רָאבִּינְזָאהן בִּשְׂפַת אַשְׁכְּנַז וְהִנְנִי מַעְתִּיק אֹתוֹ

לִשְׂפַת עֵבֶר וּמוֹרִי הַנָּבוֹן יְתַקֶּן בּוֹ אֶת כָּל הַשְּׁגִיאוֹת

אֲשֶׁר יַפְלִיט עֵטִי מִקֹּצֶר דַּעַת וּכְבָר הֶעְתַּקְתִּי מַחֲצִיתוֹ.

הֵא לְךָ יַקִּירִי אֶת-שְׁלשֶׁת הַפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים

מִתִּרְגּוּמִי, הִתְבּוֹנֵן בָּם וְחַוֵּה לִי דַעְתְּךָ עֲלֵיהֶם,

וְהָיָה אִם יָפִיק פָּעֳלִי רָצוֹן מִמְּךָ וְשָׁלַחְתִּי לְךָ בְּכָל-עֵת

יַלְדֵי נָכְרִים עֲטוּפִים בִּגְדֵי צִיּוֹן לְשַׁעֲשַׁע אֶת-נַפְשֶׁךָ,

עַד אֲשֶׁר יְחֻנֵּנִי ה' בִּלְשׁוֹן לִמּוּדִים וּבָרָא לִי נִיב

שְׂפָתַים וְרַעְיוֹן לֵב לִכְתֹּב אֶת אֲשֶׁר יֶהְגֶּה לִבִּי בִּשְׂפַת

קָדְשֵׁנוּ וְאַתָּה תַנְחֵנִי עַד הָעֵת הַהִיא בַּעֲצָתְךָ אֲשֶׁר

מִמֶּנָּה לֹא יָסוּר יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן…

 

קט    🔗

שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי מַחֲמַדִּי!

לֹא בַנְתָּ, רֵעִי, לְרֵעִי וְעַל-כֵּן עָשִׂיתָ אֶת

הַהֶפֶךְ מֵאֲשֶׁר יְעַצְתִּיךָ, כִּי אֲנִי רַעְיוֹנֵי לִבְּךָ

יְעַצְתִּיךָ לִכְתֹּב וְאַתָּה שָׁלַחְתָּ לִּי רַעְיוֹנֵי זָרִים

לְבוּשִׁים בִּגְדֵי צִיּוֹן, וַאֲנִי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי עַל-מוֹרְךָ

אֲשֶׁר לְפִי דְבָרֶיךָ נְבוֹן דָּבָר הוּא כִּי יַרְשְׁךָ לִשְׁפֹּךְ

אַבְנֵי קֹדֶשׁ עַל-אַשְׁפָּה וָדֹמֶן וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי

שְׁתַּיִם רָעוֹת יַעֲשֶׂה עִמְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה! כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר

מְלֶאכֶת הַהַעְתָּקָה תָּטִיל עַצְלוּת בְּרוּחֲךָ לְבַל תַּמְרִיא

בִּמְרוֹמֵי הַמְּלִיצָה עַד עוֹלָם הִנֵּה עוֹד תְּשִׂימְךָ לְנִלְעַג

לָשׁוֹן בִּשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ עַד כִּי לֹא תִוָּדַע עַד מְהֵרָה בְּפִיךָ

אִם שְׂפַת-צִיּוֹן אוֹ–צֹעַן הִיא; כִּי לִמְלֶאכֶת הַהַעְתָּקָה יִצְלַח

רַק הָאִישׁ אֲשֶׁר כְּבָר בָּא עַד תְּכוּנַת הַשָּׂפָה וְיָבִין

מִשְׁטָרָהּ וַהֲלִיכוֹת דַּרְכָּהּ לְכָל-חֻקֵּי הַדִּקְדּוּק

וְהַהִגָּיוֹן, כִּי אָז יַלְבִּישׁ אֶת-רַעְיוֹן הַמְחַבֵּר לְבוּשׁ לְפִי

מַדָּיו וְיוֹתִיר בּוֹ גַּם סֶרַח עֹדֵף אֲשֶׁר עַל-אַדְמַת

יִשְׂרָאֵל יַגִּיעַ, אַךְ אַל לְמַתְחִילִים הַעְתָּקוֹת! כִּי

הַנַּעַר, אֲשֶׁר זֶה הַחִלּוֹ לִדְרשׁ אֶת-הַשָּׂפָה וְטֶרֶם יֵדַע

הֲלִיכוֹת דַּרְכָּהּ בַּקֹּדֶשׁ, כִּי יִתְאַמֵּץ לְאֱחֹז בַּאֲשֻׁרֵי

הַמְחַבֵּר אֲשֶׁר דְּבָרָיו יְתַרְגֵּם, יִבְרָא לוֹ מִבְטָאִים זָרִים

וּמְשֻׁנִּים אֲשֶׁר לֹא יַתְאִימוּ אֶת-רוּחַ הַשָּׂפָה וְכֵן יַהֲפֹךְ

לְאַט לְאַט אֶת-הוֹדָהּ לְמַשְׁחִית עַד כִּי בְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה

נִלְעַג לָשׁוֹן וְלֹא יוּכַל לִכְתֹּב שְׁתַּיִם שָׁלשׁ דְּלָתוֹת

בִּשְׂפַת עֵבֶר כַּמִּשְׁפָּט, וּמַדּוּעַ בָּחַרְתָּ לְּךָ גַּם אַתָּה

דֶרֶךְ כֶּסֶל כָּזֶה בָּעֵת אֲשֶׁר לְאֵל יָדְךָ לִדְלוֹת מֵי תְבוּנָה

מִמְּקוֹר הָרַעְיוֹן וְהַמַּחֲשָׁבָה?! הַאֻמְנָם יִקְשֶׁה מִמְּךָ

לִכְתֹּב מַרְאֵה עֵינֶיךָ עַל-הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ? וּמַדּוּעַ לֹא תָשִׁיב

אֶל לִבְּךָ כִּי מְלֶאכֶת הַהַעְתָּקָה קָשָׁה שִׁבְעָתַיִם וְהִיא גַם

לְלֹא יוֹעִיל? הַאֲמִינָה לִי רֵעִי כִּי שְׁלשֶׁת פִּרְקֵי הַעְתָּקָתְךָ

אֵינָם שֹׁוִים בְּנֵזֶק הָעֵת אֲשֶׁר בִּלִּיתָ אַתָּה לְכָתְבָם

וְאָנֹכִי – לִקְרֹא בָם; כִּי מָה אֶחֱזֶה בָהֵמָּה? רַק מִלִּים

עִבְרִיּוֹת כְּאַבְנֵי נִיר מְנֻפָּצוֹת וּקְרוּעוֹת לְשִׁבְעִים

וְשִׁבְעָה קְרָעִים וַהֲרִיחָן בִּשְׂפַת אַשְׁכְּנָז! הֲלָזֹאת תִּקְרָא

שְׂפַת עֵבֶר? הָנִיחָה יְדִידִי אֶת מְלֶאכֶת הַתִּרְגּוּם לַאֲחֵרִים,

כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עָלֶיהָ, וְאִם יִכְבַּד מִמְּךָ

לְהִתְנַשֵׂא עַל-כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן וְלִבְרֹא חֶזְיוֹנוֹת בְּרַעְיוֹן

לִבֶּךָ, בַּקֵּשׁ אֶת מוֹרְךָ כִּי יְבוֹנֶנְךָ בְּסִפְרֵי מאַפּוּ

וּסְמָאלֶענְסְקִין, בְּשִׁירֵי מִיכָה וְגָארְדָּאן וְיֶתֶר דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידוֹתָם, וִיבָאֵר לְךָ רַעְיוֹנֵי רוּחָם בְּרוּחַ

מִשְׁפָּט, אָז יִתְפַּתְּחוּ כִשְׁרוֹנוֹתֶיךָ וְעַל-נְקַלָּה תִמְצָא

יָדְךָ לִמְשֹׁךְ בְּשֵׁבֶט-סֹפֵר, אַךְ זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח

אֶת-דְּבָרַי בְּמִכְתָּבִי הַקֹּדֵם כִּי אֵין שָׂפָה נִקְנִית

לְדֹרְשֶׁיהָ אֶלָּא עַל-יְדֵי כְתִיבָה, לָכֵן אִם לֹא תוּכַל לִכְתֹּב

רַעְיוֹן לִבְּךָ, כְּתֹב רַעְיוֹנֵי אֲחֵרִים, קְחָה לְךָ אֶת-סִפְרֵי

הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים וּקְרָא בָם בְּשׂוֹם לֵב וְאַל תַּנִּיחֵם

מִיָּדְךָ עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ אִתְּךָ בִּכְתוּבִים, וְאָז תִּרְאֶה

עַיִן בְּעַיִן כִּי תִמְצָא יָדְךָ לְהַגְבִּיהַּ עוּף עַל-כַּנְפֵי

הַדִּמְיוֹן כְּחֶפְצֶךָ, וְיָצָא לְךָ בִּרְבוֹת הַיָּמִים שֵׁם

בִּמְלִיצֵי שְׂפַת עֵבֶר, וְכָל-קוֹרְאֵי דְבָרֶיךָ חֵן חֵן יַעֲנוּ לְךָ

וּבְתוֹכָם גַּם אֲנִי יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ לָנֶצַח…

 

קי    🔗

רֵעִי הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד!

הַיּוֹם נָחֹג אֶת-חַג הַפּוּרִים לְזִכְרוֹן הַתְּשׁוּעָה

הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לַאֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר

בְּקוּם צַר וְאוֹיֵב לְכַלּוֹתֵנוּ. אִם אָמְנָם רַבּוּ הַהֲמָנִים

גַּם בְּדוֹרֵנוּ הָאֹמְרִים לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר

שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד וְחֶפְצָם כִּמְעַט צָלַח בְּיָדָם בַּאֲרָצוֹת

רַבּוֹת, בְּכָל זֹאת נָחֹג אֶת הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה, כִּי הוּא

יַזְכִּירֵנוּ כִּי לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וּבְעֵת

צָרָה יִשְׁלַח לָנוּ מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִילָנוּ. לָכֵן קַבֵּל נָא

רֵעִי הַיָּקָר אֶת הַמָּנָה הַקְּטַנָּה שֶׁאֲנִי שֹׁלֵחַ לְךָ

לְמַזְכֶּרֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה, וְקַוֵּה כָמוֹנִי כִּי אֱלֹהִים

לֹא יַעֲזֹב עַם עָנִי וְאֶבְיוֹן וְיַשְׂגִּיא כֹחוֹ לָשֵׂאת אֶת-כָּל

הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ עַד אִם יִשָּׁבֵר הַקּוֹרְנוֹס²⁴ עַל-הַסַּדָּן וְלַיְּהוּדִים תִּהְיֶה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שָׂשׂוֹן וִיקָר כְּחֵפֶץ יְדִידְךָ….

 

קיא    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה

עֵינִי רָאַתְךָ כָּלוּל בַּהֲדַר כָּל הַמִּדּוֹת הַמְצֻיָּנוֹת וְלָבוּשׁ

מְעִיל יֶשַׁע תִּלְבּשֶׁת לְחַלֵּץ עָנִי מֵעָנְיוֹ בְּטֶרֶם טָבַע בְּיַם

תְּלָאוֹתָיו, וַאֲנִי מַה גְּמוּל אָשִׁיב לְךָ עַל-חַסְדְּךָ וְטוּבֶךָ?

הֵן תִּמְעַט כָּל תּוֹדָה וְתִקְטַן כָּל תְּהִלָּה לְהוֹדוֹת אוֹתְךָ

וּלְפָאֶרְךָ, וְעַל-כֵּן לֹא אַכְבִּיר מִלִּים לַשָּׁוְא כִּי אִם

אֶעֶנְךָ דָּבָר בָּרוּר עַל-מִכְתָּבְךָ הַנָּעִים אֲשֶׁר הִרְנִין

אֶת-לְבָבִי. דַּע לְךָ אִישׁ יָקָר כִּי כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת בְּעִתּוֹ

הָיְתָה לִי בְּשׂוֹרָתְךָ הַנְּעִימָה עַתָּה בִימֵי עָנְיִי וּמְרוּדָי;

כִּי זֶה כְשָׁנִים אֲחָדוֹת מֵאָז הֵחֵל הַמַּחְסוֹר לִהְיוֹת כְּתוֹשָׁב

בְּבֵיתִי הִנְנִי חשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לַעֲזֹב אֶת עִיר מוֹלַדְתִּי, אֲשֶׁר

כְּעֵמֶק עָכוֹר הִיא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר עַל-כִּשְׁרוֹן נַפְשָׁם וְלֹא

עַל-מִסְחָרָם יִחְיוּ, וְלִמְצֹא לִי מַעֲמָד בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת

אֲשֶׁר אֵין בּוֹ מָוֶת וּמְשַׁכֶּלֶת לַאֲנָשִׁים כָּמוֹנִי וְאוּכַל

לִמְצֹא מִחְיָתִי אִם לֹא בְרֶוַח לְמִצְעָר – בְצִמְצוּם וְלָתֵת יָדַיִם

לְרוּחִי לָלֶכֶת הָלְאָה בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הִתְוָה לוֹ אַבִּיר

הַטֶּבַע הַצָּר עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ. אַךְ לְדַאֲבוֹן לִבִּי נִבְצְרָה

מִמֶּנִּי מְזִמָּה לְהוֹצִיא חֶפְצִי לְמַעֲנֵהוּ, כִּי גְוִיָּתִי

אֲסוּרָה בְחַבְלֵי עֹנִי אֶל בֵּיתִי אַף כִּי רוּחִי בַּמָּרוֹם יַמְרִיא

וְלִקְצוֹת אֶרֶץ יַבִּיט; וַאֲנִי בִּרְאוֹתִי כִּי שָׁנָה עַל-שָׁנָה

תַעֲבֹר חַגִּים יִנְקֹפוּ וְחַבְלֵי עָנְיִי בַּל יִנָּתֵקוּ, הֲסִבּוֹתִי

אֶת לִבִּי לְיָאֵשׁ מִכֹּל וְאָמַרְתִּי לֹא רִאשׁוֹן אָנֹכִי אַף לֹא

אַחֲרוֹן הַמְחַכֶּה לְטוֹבָה וְאֵינֶנָּה, אַשְׁלִיךְ יְהָבִי

עַל-הַמִּקְרֶה וְרָאִיתִי מַה-יַעֲשֶׂה ה' עִמָּדִי! וְכֵן הָיָה,

שִׁסַּעְתִּי אֶת תִּקְוָתִי בִּכְנָפֶיהָ וְהִיא עַל עָפָר נִחֲתָה

וַתִּטְבַּע עִמִּי יַחַד בְּיַם תְּלָאוֹתָי. אוּלָם פִּתְאֹם הֶעִירַנִי

עַתָּה מִכְתָּבְךָ הַנָּעִים כְּמוֹ מֵחֲלוֹם נוֹרָא

הֱקִיצוֹתִי²⁵ וָאֵרֶא אֶת הָאוֹר אֲשֶׁר הֶרְאִיתַנִי מֵרָחוֹק וְהִנְנִי חָשׁ כִּי אֲנִי חַי שֵׁנִית וְחַיִּים

נָכוֹנוּ לִי, לָכֵן אָמַרְתִּי אִם בָּאתִי עַד הֲלֹם לֹא אוֹסִיף

אֶתְרַפֶּה עוֹד, אַאֲמִצְךָ בְּמוֹ פִי לְחַלְּצֵנִי מִן הַמֵּצַר, כִּי

זֶה כָל-יִשְׁעִי וְחֶפְצִי לְהִמָּלֵט עַל נַפְשִׁי מֵעִיר מְגוּרָי.

וְהִנֵּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ יְדִיד יָקָר לְהַרְאוֹתֵנִי חֲסָדֶיךָ

הַנֶּאֱמָנִים בְּאַהֲבָתְךָ אוֹתִי וּבְחֶמְלָתְךָ עָלַי אֲקַוֶּה כִּי

לֹא תֶרֶף יָדֶיךָ מִמֶּנִּי גַּם מֵעַתָּה וָהָלְאָה עַד אִם תּוֹצִיאֵנִי

מֵעֵמֶק הַבָּכָא וְתַעֲמִידֵנִי בַמֶּרְחַב-יָהּ כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ!

וּמֵאֲשֶׁר אֵדַע כִּי קָרוֹב הַדָּבָר לְוַדַּאי לָכֵן אוֹדִיעֲךָ בַּמָּה

אִקָּנֶה לְהָאִישׁ נ. לְמַעַן תֵּדַע אֵיךְ לְכַלְכֵּל דְּבָרֶיךָ עִמּוֹ

וְלִגְמֹר אֶת-הַדָּבָר לְטוֹבַת שְׁנֵינוּ…… וְתִקְוָתִי חֲזָקָה כִּי

יֵאוֹת לִי נ. וְיִּתֶּן לִי אֶת הַשָּׂכָר אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי, וְאִם

זֹאת תַּשְׁמִיעֵנִי בְּמִכְתָּב בִּשְׁמוֹ אוֹ גַם הוּא יִכְתֹּב לִי,

הִנְנִי נָכוֹן לַעֲזֹב אֶת עִירִי כְּרֶגַע וּלְקַבֵּל עָלַי אֶת

הָעֲבוֹדָה. הִנְנִי יוֹצֵא מֵעִם פָּנֶיךָ בְּאַהֲבָה וְתִקְוָתִי חֲזָקָה

כִּי תַעֲנֵנִי תֵכֶּף. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּלֵב נֶאֱמָן….

 

קיב    🔗

יְדִיד יָקָר וְנִכְבָּד!

הִנְּךָ מְדַבֵּר אֵלַי יְדִידוֹת בִּדְבָרִים בּוֹטִים

אֲשֶׁר דֵּי כֹחַ בָּם לְהַרְגִּיז רוּחִי וּלְהָטִיל שֶׂפֶק בְּלִבִּי אִם

לֹא הָיוּ דְבָרַי וּמִשְׁאֲלוֹתַי עָלֶיךָ לְמַשָּׂא; אַךְ מֵאֲשֶׁר

רָאִיתִי מִמִּכְתָּבְךָ הָרִאשׁוֹן וְנוֹכַחְתִּי כִּי כְאֹהֵב נֶאֱמָן

אַתָּה דֹאֵג לִשְׁלוֹמִי, לָכֵן אֶחְשֹׁב לְמִשְׁפָּט כִּי בַאֲשֶׁר

מְהִיר צֶדֶק אַתָּה וְחָרֵד עַל-טוּב חֲבֵרְךָ וּבָהוּל עַל הַצְלָחָתוֹ,

לָכֵן לֹא נִזְהַרְתָּ מִיַּסֵּר אֶת רֵעֲךָ בִיסוֹרִים שֶׁל אַהֲבָה

וַתִּזֶר פִּלְפְּלָא חָרִיפְתָּ²⁶ עַל-הַדְּבָשׁ אֲשֶׁר הוֹשַׁטְתָּ לּוֹ לְמַעַן יִטְעַם אֶל חִכּוֹ וְלֹא יְקִיאֶנּוּ, וְעַל-זֹאת אוֹדְךָ שֵׁנִית יַקִּירִי וְהִנְנִי

לַעֲנוֹתְךָ כִּי קִבַּלְתִּי פִצְעֵי אֹהֵב נֶאֱמָן כָּמוֹךָ בְּאַהֲבָה

וּמִבְּלִי בַקֵּשׁ עוֹד נוֹסָפוֹת הִנְנִי נִרְצָה לָלֶכֶת בַּאֲשֶׁר

תַּנְחֵנִי בְּדַעְתִּי נֶאֱמָנָה כִּי אִישׁ כָּמוֹךָ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ

בוֹ כָּל-הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בְּאִישׁ יְשַׁר

דֶּרֶךְ לֹא יַתְעֵנִי מִדַּרְכִּי, וְאִם מָצָאתָ נָכוֹן לְפָנַי לַעֲבוֹד

אֶת נ. בִּמְחִיר… כֶּסֶף לְשָׁנָה אֹמַר טוֹב גַּם אָנִי, וַאֲשֶׁר

עַל-כֵּן לֹא אוֹסִיף לְדַבֵּר עִמְּךָ עוֹד עַל-דְּבַר הַשָּׂכָר אֲשֶׁר

נָקַבְתָּ לִּי בִּשְׁמוֹ וְאֶקְרָא אֵלֶיךָ: לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה

לְהוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה! וְעַל-דְּבַר הַשָּׂכָר נִתְפַּשֵּׁר

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יַכִּירֵנִי וְיֵדַע אוֹתִי וְאֶת-עֶרְכִּי. מִבַּלְעֲדֵי

דְבָרַי אֵלֶּה אֵין לִי מַה לְהוֹסִיף עוֹד בִּלְתִּי אִם לְהָשִׁיב לְךָ

שֵׁנִית תּוֹדָה עַל-תַּגְמוּלֶיךָ עָלַי וּלְחַכּוֹת לְמִכְתָּבְךָ

שֶׁבּוֹ תְבַשְּׂרֵנִי כִּי נָכוֹן נ. לְאָסְפֵנִי אֶל בֵּיתוֹ וְהִנְנִי

אֹהַבְךָ הַנֶּאֱמָן….

 

קיג    🔗

יְדִידִי הַיָּקָר! נִפְלֵאתִי הַיּוֹם לִשְׁמֹעַ מִתּוֹךְ

מִכְתָּבְךָ כִּי לֹא קִבַּלְתָּ כָּל מַעֲנֶה מֵאֵת אָחִי עַל-דְּבַר

הַכֶּסֶף שֶׁהִלְוִיתָ אֹתוֹ, וַאֲנִי כְבָר לָקַחְתִּי דְבָרִים עִמּוֹ

לִפְנֵי יֶרַח יָמִים וְהוּא עָנָנִי כִּי הוֹדִיעֲךָ תֵּכֶּף בְּקַבְּלוֹ

אֶת-מִכְתָּבְךָ שֶׁרֵעֵהוּ א. הַיּשֵׁב בְּעִיר מוֹשָׁבְךָ יָשֵׁב לְךָ

אֶת נִשְׁיְךָ בַּהֲבִיאֲךָ לוֹ אֶת-מִכְתָּבוֹ, אֵין זֹאת כִּי מִכְתַּב

אָחִי לֹא בָא לְיָדֶךָ, וְעַל-כֵּן בַּקשֵׁהוּ בְּבֵית הָרָצִים וְאִם לֹא

תִמְצָאֶנּוּ – פְּנֵה אֶל א. וְהַרְאֵהוּ אֶת-מִכְתָּבִי זֶה וַאֲנִי

מְקַוֶּה כִּי גַם עֵדוּתִי נֶאֶמְנָה בְעֵינָיו וְיִשְׁקֹל עַל-כַּפְּךָ

אֶת-הַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל מֵאֵת אָחִי לַהֲשִׁיבֵהוּ לָךְ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר

הֱבִיאַנִי הַמִּקְרֶה לִכְתֹּב אֵלֶיךָ הָבָה אֶשְׁאָלְךָ מַה-שְּׁלוֹמְךָ

וּמַה תִּקְוָתְךָ לְיָמִים יָבֹאוּ? שָׁמַעְתִּי כִּי הִרְחִיב לְךָ ה'

וְלֹא יֶחְסַר לְךָ כֹל, וּמַה יִּשְׂמַח לִבִּי בִישׁוּעָתְךָ אֲשֶׁר לֹא

אֵחֲרָה לָבֹא! רַבִּים יְקַוּוּ לְטוֹבָה בִּימֵי רָעָה וְאֶחָד מֵאֶלֶף

יִוָּשֵׁעַ, וּמַה-מְּאֻשָּׁר אַתָּה כִּי בְךָ בָּחֲרָה הַהַצְלָחָה

לְשִׂימְךָ עֶלְיוֹן עַל-מְקַוִּים רַבִּים, חֹלֵי תוֹחֶלֶת מְמֻשָׁכָה!

שַׂמְּחֵנִי בִדְבָרֶיךָ כִּי לָהֶם תַּעֲרֹג נֶפֶשׁ יְדִידְךָ

וְאֹהַבְךָ….

 

קיד    🔗

יְדִידִי יַקִּירִי! בְּטֶרֶם הִגִּיעַנִי מִכְתָּבְךָ

הַגָּלוּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ מִכְתָּבִי שֶׁבּוֹ הוֹדַעְתִּיךָ

אֶת-כָּל-אֲשֶׁר אִתִּי, אֲבָל שְׁלַחְתִּיו עַל-פִּי כְתָבְתְּךָ

הַיְשָׁנָה וְלֹא אֵדַע אִם קִבַּלְתּוֹ. בְּכָל אוֹפָן לְמוֹתַר הֵם

דְּבָרֶיךָ בְּאָמְרְךָ אֵלַי כָּל הַיּוֹם כִּי הַזֵּדִים הַנּוֹכְלִים

הֵסִירוּ אֶת-לִבִּי מִמֶךָּ, אַחַת הִגַּדְתִּי לְךָ, כִּי כָּל-כְּלִי

יוּצַר לֹא יִצְלַח לְהַפְרִיד בֵּינֵינוּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַבִּיט אֲנִי

אֶל נַפְשְׁךָ וְיוֹדֵעַ וּמַכִּיר אֶת-כָּל-דְּרָכֶיךָ; יָדַעְתִּי אֵיךְ

נִפְתֵּיתָ לְדִבַּת רֹגְנִים וּמַלְשִׁינִים וְלֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי עַד

כַּמָּה נִחַמְתָּ בְּהִוָּדַע לְךָ תַּחְבֻּלוֹת רֶשַׁע אֲשֶׁר יְחַבְּלוּ

הַמְחַבְּלִים לְשַׁלַּח מְדָנִים בֵּין רֵעִים אֲהוּבִים – לָכֵן נֶחְדַּל

מִדַּבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, וְהָיוּ לְךָ דְּבָרַי אֵלֶּה לְאוֹת

בְּרִית אַהֲבָה אֲשֶׁר כָּל לְשׁוֹן שֶׁקֶר לֹא תְפִירֶנָּה מֵעַתָּה

וְעַד עוֹלָם, מֵאֵת יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ לָעַד…

 

קטו    🔗

אָחִי הַיָּקָר! הִנְנִי שֹׁלֵחַ לְךָ אֶת תְּמוּנָתִי

וְאַתָּה סְלַח לִי כִּי אֵחַרְתִּי לְהַשְׁלִים חֶפְצְךָ עַד הֵנָּה,

שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים כִּי תֵכֶּף בְּבוֹאִי עִירָה ר. חַשְׁתִּי וְלֹא

הִתְמַהְמַהְתִּי לָלֶכֶת אֶל הַצַּיָר אֲשֶׁר לֹא אֵחַר גַּם הוּא

לְהַשְׁלִים חֶפְצִי, אַךְ מָה הִשְׁתּוֹמַמְתִּי בְּבוֹאִי אֵלָיו אַחֲרֵי

חֲמִשָּׁה יָמִים וּבִרְאוֹתִי כִּי הַצַּיָר הֶחָכָם נָתַן לִי דְּמוּת

חַיָּה תַּחַת צוּרַת-אָדָם! אַךְ אַל אֶחֱטָא בִלְשׁוֹנִי לֵאמֹר “חַיָּה”

וּבֶאֱמֶת הָיְתָה תְמוּנָתִי כִתְמוּנַת “כּוּי” כִּי חוֹטְמִי הָיָה

חָרֻם כְּאַף הַשּׁוּעָל וְאָזְנַי אָרְכוּ כְּאָזְנֵי הַבְּהֵמָה

הַיְדוּעָה אֲשֶׁר פִּיהָ נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

שָׁאַלְתִּי אֶת הַיּוֹצֵר הֶחָכָם מַה-זֹּאת וַיַּעֲנֵנִי בִשְׂחוֹק

עַל-שְׂפָתָיו כִּי נָכוֹן הוּא לְשַׁנּוֹת פָּנַי, לְהַאֲרִיךְ אַפִּי

וּלְקַצֵּר אָזְנַי בְּיוֹם שֶׁתְּבֹאֵהוּ מְכוֹנָה חֲדָשָׁה מִפַּרִיז,

וַיִּיעַד לִי מוֹעֵד לָבוֹא אֵלָיו בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא. בִּקַּשְׁתִּי

חָרָש אַחֵר בְּכָל-הָעִיר וְלֹא מָצָאתִי, כִּי יָחִיד הוּא בְעִירוֹ,

וּבְכֵן אִלְּצַנִי הַהֶכְרַח לְחַכּוֹת, וּבְבוֹאִי אֵלָיו בְּיוֹם

הַכֶּסֶא הִתְאוֹנֵן עַל-ה' אֲשֶׁר כִּסָּה שִׁמְשׁוֹ בֶּעָבִים

וַיְצַוֵּנִי לְחַכּוֹת עוֹד. חִכִּיתִי שְׁלשָׁה יָמִים אַךְ הַשֶּׁמֶשׁ

לֹא נִרְאֲתָה כְּאִלּוּ קָשְׁרוּ עָלֶיךָ הָעֲנָנִים קֶשֶׁר לִמְנֹעַ

עֹנֶג מִמֶּךָּ…. וְרַק בַּשָּׁבוּעַ הַזֶּה טָהֲרוּ הַשָּׁמַיִם

וְזָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת-תְּמוּנָתִי הַחֲדָשָׁה הַשְּׁלוּחָה לְךָ

בְּמִכְתָּבִי זֶה. אִם אָמְנָם לֹא הִשְׂכִּיל הֶחָרָשׁ הֶחָכָם

בִּמְלַאכְתּוֹ גַּם הַפַּעַם, כִּי פָנַי זֹעֲפִים וְעֵינַי מְלֵאוֹת

דְּמָעוֹת כְּאִלּוּ אֶבְכֶּה לְעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל חָכְמַת הַצִּיּוּר

שֶׁלֹּא יְדָעֶנָּה בַּעַל-מְלַּאכְתִּי…. אַךְ מָה-אֶעֱשֶׂה? הַאֵשֵׁב

וַאֲחַכֶּה שֵׁנִית עַד אֲשֶׁר תְּבֹאֵהוּ מְכוֹנָה חֲדָשָׁה? וְאִם גַּם

מֵעֵבֶר לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן תָּבֹא הֲתוֹעִיל לָתֵת טוּב טַעַם לַאֲשֶׁר

לֹא יְדָעֶנּוּ?…. עַל חָרָשֵׁי צִירִים כָּאֵלֶּה אֶקְרָא יַחַד עִם

קְרִילָאוו: “אִם כֹּה אוֹ כֹה תֵּשֵׁבוּ לִמְנַגְּנִים לֹא תִצְלָחוּ”!

וְשָׁלוֹם וּבְרָכָה לְךָ מֵאֵת אָחִיךָ אֹהַבְךָ כְנַפְשׁוֹ….

 

קטז    🔗

שִׁפְעַת שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי הַנִּכְבָּד! הָאִישׁ

הַנִּצָּב עַתָּה לְפָנֶיךָ, סָר אֵלַי הַיּוֹם וַיָּבֵא בְיָדוֹ מִכְתָּב

מֵאֵת יְדִידִי נ. אֲשֶׁר יָעִיד עָלָיו כִּי אִישׁ יָשָׁר וּבַעַל

כִּשְׁרוֹן הוּא וַיְבַקְשֵׁנִי לִתְמֹךְ בִּימִינוֹ; וּבַאֲשֶׁר מַצָּבִי

מֹרֶה מְאֹד בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לָכֵן אֶתְכַּבֵּד לִשְׁלֹחַ אֶת המכּ"ז

אֵלֶיךָ וַאֲחַלֶּה אֶת-פָּנֶיךָ כִּי תְקָרְבֵהוּ בִימִין צִדְקֶךָ,

וּמֵאֲשֶׁר יְדַעְתִּיךָ מֵאָז וּמִקֶּדֶם לְאִישׁ אֹהֵב

אֶת-כָּל-הַנִּבְרָא בְצֶלֶם וּמַה-גַּם אֶת אַנְשֵׁי רוּחַ וּבַעֲלֵי

כִשְׁרוֹן, לָכֵן אֲקַוֶּה כִּי תִתְמְכֵהוּ בְּמִשְׁעַן כֶּסֶף כְּפִי

אֲשֶׁר יִדְּבָךָ לִבְּךָ הַטּוֹב עַד אִם יִמְצָא לוֹ מְנוּחָה נְכוֹנָה

בְּעִירְךָ לְכַלְכֵּל אֶת-נַפְשׁוֹ בַּלָּחֶם. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ

בְכָל-נַפְשׁוֹ….

 

קיז    🔗

(בְּאוֹפֶן אַחֵר)

רֵעִי יַקִּירִי! הִנֵּה הָאִישׁ הַמַּמְצִיא לְיָדְךָ

אֶת-מִכְתָּבִי הוּא אֶחָד מִבְּנֵי הָעֲלִיָּה הַמְעַטִּים מְאֹד

בְּיָמֵינוּ, כִּי מִלְּבַד יְדִיעָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּכָל-מְקֻצְעוֹת

הַתַּלְמוּד וְנֹשְׂאֵי כֵלָיו, הִנֵּה עוֹד עֶשֶׂר יָדוֹת לוֹ בְּחָכְמוֹת

שׁוֹנוֹת וְהוּא מְדַבֵּר צַחוֹת בְּחָמֵשׁ שָׂפוֹת וְיֹדֵעַ גַּם חָכְמַת

הַחֶשְׁבּוֹן עַד תְּכוּנָתָהּ אַךְ “לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם” אָמַר

הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נִתְקַיֵּם גַּם בּוֹ, כִּי

בְסִבַּת מִקְרִים לֹא טּוֹבִים הוּא נֹדֵד לַלָּחֶם וְלֹא יִמְצָאֶנּוּ

וְדַעַת לְךָ נָקֵל כִּי מַצָּבוֹ רַע מְאֹד, לָכֵן אֲנִי מַפִּיל

תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כִּי תְקָרֵב אֶת-הָאִישׁ הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד

הַזֶּה כְּמוֹ נָגִיד וְתָתוּר לוֹ מַעֲמָד בְּאַחַד בָּתֵּי הַמִּסְחָר

הָרַבִּים מְאֹד בְּעִירְךָ הַיּשֶׁבֶת עַל מְבֹאוֹת-יָם וּמְקַבֶּלֶת

אֲנָשִׁים חָרוּצִים בְּסֵבֶר פָנִים יָפוֹת, כִּי רָאוּי וְהָגוּן הָאִישׁ

הַיָּשָׁר הַזֶּה לְהִוָּשַׁע בָּךְ. עַל טוּב לְבָבְךָ וְרוּחֲךָ

הַנְּדִיבָה אַשְׁלִיךְ יְהָבִי כִּי לֹא תִמְנַע טוֹב מֵרֵעִי בִּהְיוֹת

לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת, כִּי אִישׁ טוֹב אַתָּה וּלְךָ נָאוֶה מְאֹד

מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד. אֹהַבְךָ מוֹקִירְךָ

וּמְכַבָּדְךָּ…

 

קיח    🔗

יְדִידִי הַנִּכְבָּד! כְּאִישׁ אֹבַד עֵצוֹת אָנֹכִי

וְלֹא אֵדַע מָה אֶעֱשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עָלָיו טוֹבוֹת

בְּמִכְתָּבְךָ הַיָּקָר, כִּי מַצַּב הַמִּסְחָרִים פֹּה שֻׁנָּה לְרָעָה

וּמְבַקְּשֵׁי עֲבוֹדָה לֹא יִמְצְאוּ עוֹד כָּל-מַעֲמָד. חָפַצְתִּי

לְתָמְכֵהוּ אֲנִי אַךְ מַה יּוֹעִיל הַחֵפֶץ אִם הַיָּדַיִם רֵקוֹת

וְהַצְּרוֹר נָקוּב! לָכֵן הַגְדֶּל נָא חַסְדְּךָ עָלַי וְעוּצָה

אֶת-הָאִישׁ הַיָּשָׁר הַהוּא לִנְסֹעַ מִפֹּה אֶל עִיר אַחֶרֶת, כִּי

כְבָר הָיָה לִי לָטֹרַח וַאֲנִי לֹא אוּכַל לְשַׁלְּחֵהוּ מִבֵּיתִי אַף

אִם יִכְבַּד עָלַי לְמִשְׁנֶה כִּי אֵין דַּרְכִּי לְהַכְלִים אֶת-אִישׁ –

וּמַה תְּהִי אַחֲרִית הַדָּבָר? עֲשֵׂה זֹאת תֵּכֶּף כִּי גַם לַחְמִי

לְנַפְשִׁי לֹא אֶמְצָא בְצוֹק הָעִתִּים הָאֵלֶּה וְאֵיךְ אַכְרִית אֹכֶל

מִפִּי עוֹלָלַי וְאֶתְּנֶנּוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא קָצְרָה יָדוֹ מִמְּצֹא

אֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר וּבְכָבוֹד?…. יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ….

 

קיט    🔗

(בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת)

יְדִידִי יַקִּירִי! יִדְוֶה לִבִּי לְהוֹדִיעֲךָ כִּי

קָצְרָה יָדִי מֵהוֹשִׁיעַ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר הִמְלַצְתָּ עָלָיו

בְּמִכְתָּבֶךָ, כִּי הַמִּסְחָרִים פֹּה יָרְדוּ פִתְאֹם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת

אֲחֹרַנִּית וְלֹא רַק כִּי פְקִידִים חֲדָשִׁים לֹא יִמְצְאוּ פֹה

עֲבוֹדָה, כִּי אִם גַּם הַיְשָׁנִים יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל כִּי

נֶהְדְּפוּ מִמַּצָּבָם. יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לְהֵיטִיב לָאֻמְלָל הַהוּא,

אַךְ מַה-יּוֹשִׁיעַ הָרָצוֹן אִם רָזוֹן בַּכִּיס?…. עַל-כֵּן יִגְדַּל

נָא חַסְדְּךָ, יְדִידִי, וּכְתֹב מִכְתָּב אֶל רֵעֲךָ וְדַבֵּר עַל-לִבּוֹ

כִּי יָשִׂים פְּעָמָיו אֶל עִיר אַחֶרֶת, כִּי כְבָר נִלְאֵיתִי נְשׂא

טָרְחוֹ וְלִבִּי לֹא יִתְּנֵנִי לְהָשִׁיב אֶת-הַדָּךְ הַהוּא נִכְלָם

מִלְּפָנַי, כִּי זֶה דַרְכִּי תָמִיד לְהֵיטִיב לְכָל-אִישׁ וּמַה-גַּם

לִבְנֵי עֹנִי הַדֹּרְשִׁים עֶזְרָה בַצָּר, וְאֵיכָכָה אֹמַר לוֹ צֵא

מִבֵּיתִי? מַהֵר לְהַשְׁלִים חֶפְצִי, כִּי לֹא אוּכַל לִגְרוֹעַ לֶחֶם

מִפִּי יְלָדַי הָרַכִּים וּלְתִתּוֹ לְאִישׁ אֲשֶׁר עַל-נְקַלָּה יִמְצָא

נְתִּיבָתוֹ בַּאֲשֶׁר יִפְנֶה וְלֹא יִשָּׂא עֵינָיו אֶל סְעוּדָה

שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ… יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ בְּלֵב

נֶאֱמָן….

 

קכ    🔗

רֵעִי הַיָּקָר! זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי לִקְרֹא

בְמִכְתָּבְךָ אֶת-כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְךָ וְלֹא רַק

עַל-אֲסוֹנְךָ יִדְוֶה לִבִּי כִּי אִם גַּם עַל אֲשֶׁר קָצְרָה יָדִי

מֵהוֹשִׁיעֲךָ, כִּי סָמְכָה עָלַי חֲמַת אֲדֹנִי בְּאַשְׁמַת אִיש

בְּלִיַּעַל אֲשֶׁר הֱסִיתָהוּ בִי לְבַלְּעֵנִי חִנָּם וַיֶּהְדְּפֵנִי

מִמַּצָּבִי וּמַטֵּה לַחְמִי נִשְׁבָּר. בְּלִי תְפוּגָה תָּבִין כִּי

בְּעֵת צָרָה כָזֹאת אֵין לְאֵל יָדִי לִתְמֹךְ בְּיָדְךָ הַמָּטָה – אַךְ

מֵאֲשֶׁר צַר לִי מְאֹד לַעֲמֹד עַל דָּמְךָ לָכֵן אֶשְׁלַח לְךָ בָּזֶה

סַךְ… אֲשֶׁר הִלְוַנִי אֶחָד מֵרֵעַי הַמּשֵׁךְ לִי חֶסֶד בְּיוֹם

צָרָתִי, וְאַתָּה קַוֵּה יְדִידִי כִּי יְמֵי עָנְיְךָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ,

כִּי אִם אַךְ יִתֵּן אֱלוֹהַּ תִּקְוָתִי הַנִּשְׁקֶפֶת לִי עַתָּה

מֵרָחוֹק, אוֹ אָז אֶקְרָאֲךָ אֵלַי וּמִכָּל צָרוֹתֶיךָ תִּוָּשֵׁעַ.

חֲזַק וֶאֱמָץ, קַוֵּה לְטוֹבָה כִּי אֱלֹהִים לֹא יַעֲזֹב אֶבְיוֹן.

יְדִידְךָ וְאֹהַבְךָ…

 

קכא    🔗

שָׁלוֹם לְךָ רֵעִי! הִנֵּה אַף כִּי יָדַעְתִּי כִּי

נְסִיעָתְךָ אֶל הָעִיר ק. לֹא תָבִיא לְךָ כָּל-תּוֹעֶלֶת בְּדַעְתִּי

כִּי הָאִישׁ נ. אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ כְּבָר נִמְלַט עַל-נַפְשׁוֹ

וְעִקְּבוֹתָיו לֹא נוֹדְעוּ בָעִיר הַהִיא – בְּכָל-זֹאת לֹא אַצְתִּי

לְחַוֹּת לְךָ דֵעִי בַּדָּבָר הַזֶּה בַּהֲשִׁיבִי אֶל לִבִּי כִּי אִם

אֶעֱצָרְךָ מִנְּסוֹעַ תְּחַסְּדֵנִי כִּי בַאֲשֶׁר קָרוֹב אֲנִי

לְהַנִּרְדָּף לָכֵן סָגַרְתִּי בַעַדְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ לְבַל תַּעֲשֶׂה

עִמּוֹ נְבָלָה. אַךְ עַתָּה רְאֵה וְהִוָּכַח כִּי רַבָּה רָעָתְךָ מְאֹד

בְּחָשְׁבְּךָ אֶת-כָּל-בְּנֵי הָאָדָם לְנוֹכְלִים וְאַנְשֵׁי תַרְמִית

אֲשֶׁר רַק לְהַעֲרִים וּלְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל כָּל-יִשְׁעָם וְחֶפְצָם!

וְהִנֵּה בְדַעְתִּי אֹתְךָ לְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע מוּסָר לִפְעָמִים

וְלֹא יֵעָוֶה מִשְּׁמֹעַ, לָכֵן לֹא אֶמְנַע עֵצָה טוֹבָה מִמְּךָ בִדְבַר

נ. וְאַתָּה שְׁמָעֶנָּה וְיִיטַב לָךְ. דַּע כִּי בְטֶרֶם נָסַע נ. לְק.

הוֹדִיעַנִי בְמִכְתָּב כִּי נֹסֵעַ הוּא לְמ., אַךְ אֲנִי אֲשֶׁר

יָדַעְתִּי אֶת הָאִישׁ הַהוּא וְאֶת שִׂיחוֹ הֲבִינוֹתִי כִּי עָרֹם

יַעֲרִים לְמַעַן הַסְתֵּר דַּרְכּוֹ; כִּי בְּאַחֲרִית יְמֵי שִׁבְתּוֹ

בְּבֵיתִי בִּקְּשַׁנִי לְסַפֶּר לוֹ הֲלִיכוֹת בֵּית יְרֻחָם מַכָּרִי

בְּעִיר ש. וַאֲנִי הִשְׁמַעְתִּיו תְּהִלַּת הָאִישׁ הַהוּא וְאָמַרְתִּי

לוֹ כִּי אִם יִמְצָא מִשְׂרָה בְּבֵיתוֹ יְאֻשַּׁר לָנֶצַח וְהִכַּרְתִּי

עַל-חָזוּת פָּנָיו כִּי דְבָרַי מָצְאוּ מְסִלּוֹת בְּלִבּוֹ; וּבְכֵן

אֶחְשֹׁב לְמִשְׁפָּט כִּי לֹא לְמ. שָׂם פָּנָיו כִּי אִם עִירָה ש. נָסַע

וּבְבֵית יְרֻחָם תִּמְצָאֶנוּ. לָכֵן אִיעָצְךָ לַעֲרֹךְ מִכְתָּב אֶל

אַחַד מְיֻדָּעֶיךָ בְש. וְאִם יִוָּדַע לְךָ מִפִּיו כִּי מִשְׁפָּטִי

נֶאֱמָן אָז תַּעֲשֶׂה דַרְכְּךָ לְש. וּתְבִיאֵהוּ בַמִּשְׁפָּט

עַל-מַעֲלוֹ וּזְדֹנוֹ. קַבֵּל עֲצָתִי וּתְבָרְכֵנִי.

יְדִידְךָ….

 

קכב    🔗

יְדִידִי אֲהוּב לִבִּי! קָצְרָה שְׂפָתִי מֵהָשִׁיב לְךָ

תוֹדָה עַל-עֲצָתְךָ הַטּוֹבָה וְהַנֶּאֱמָנָה! עַתָּה רָאִיתִי

וְנוֹכַחְתִּי כִּי תִדְאַג לִשְׁלוֹמִי לֹא כְרֵעַ כִּי אִם כְּאָח

מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן; עָשִׂיתִי כַעֲצָתְךָ וּמַה-יִּשְׂמַח לִבִּי

לְהוֹדִיעֲךָ כִּי אָמְנָם לֹא שָׁגִיתָ בְמִשְׁפָּטְךָ וּבְבֵית יְרֻחָם

ישֵׁב עֹכֵר שְׁאֵרִי! הַיּוֹם בָּעֶרֶב אֶעֱשֶׂה דַרְכִּי עִירָה ש.

לְהָבִיא אֶת הַנֹּכֵל בַּמִּשְׁפָּט אוּלַי אוֹצִיא בִלְעוֹ מִפִּיו, כִּי

יָדַעְתִּי בְּיַד מִי הִפְקִיד אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר גָּנַב לְאַט לְאַט

מֵאוֹצָרִי וְכָל-יֹדְעָיו יָעִידוּ וְיַגִּידוּ כִּי בְּכָל-יְמֵי

שִׁבְתּוֹ עַל-כַּנּוֹ בְּבֵיתִי פִּזֵּר כֶּסֶף כָּאֵפֶר בִּצְחוֹק

הַקְּלָפִים עַד כִּי הָיָה הַדָּבָר לְדִבַּת עָם וְאֶת-הַמּוֹתָר אֲשֶׁר

לֹא מָצְאָה יָדוֹ לְפַזֵּר עוֹד הִפְקִיד בְּיַד גִּיסוֹ אֲשֶׁר

הִשִּׁיאָהוּ לִגְנֹב לְמַעַן קַחַת חֵלֶק בִּגְנֵבָתוֹ. כָּל זֹאת

בְּיָדִי לְהוֹכִיחַ בְּאֹתוֹת וּמוֹפְתִים לִפְנֵי הַשֹּׁפְטִים

וְתִקְוָתִי חֲזָקָה כִּי אַצִּיל מִשִּׁנָּיו טֶרֶף וַאֲשַׁלֵּם לְעֹשֵׂי

רָעָה כְּרִשְׁעָתָם. יְדִידְךָ אֹהַבְךָ…

 

קכג    🔗

אָחִי הַיָּקָר! קִבַּלְתִּי הַיּוֹם מִכְתָּב מֵאֵת

אָבִינוּ הַנִּכְבָּד כִּי מַחֲלָה עָבְרָה עַל-נַפְשׁוֹ וְכִי מַצַּב

בְּרִיאוּתוֹ לֹא טוֹב אִם כִּי כְבָר שָׁב לְאֵיתָנוֹ, וַאֲנִי בְדַעְתִּי

כִּי דֶרֶךְ אָבִינוּ הַיָּקָר לְהַסְתִּיר מַכאֹבָיו מֵעֵינֵי בְּנֵי

בֵיתוֹ, לָכֵן חָרַד²⁷ עָלָיו לִבִּי וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וּמַה-גַּם בִּרְאוֹתִי כִּי כְתָב יָדוֹ שֻׁנָּה עַד

לִבְלִי הַכִּיר מַרְאֵהוּ… אֲהָהּ אָחִי, רַעְיוֹנַי יְבַהֲלוּנִי מְאֹד

וְכַהֲלוּם רַעַם אָנֹכִי מֵעָקַת לֵב. אָבִינוּ הַיָּקָר אֲשֶׁר הִסְכִּין

לְהַסְתִּיר עָמָל מֵעֵינֵי בָנָיו מִתְאוֹנֵן כִּי חֹלֶה הוּא!! נוֹרָא

הָרַעְיוֹן אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְרֶגַע הַזֶּה עַל-לִבִּי. לֹא אֶשָּׂאֶנּוּ

עַל-דַּל שְׂפָתַי פֶּן אַכְאִיב אֶת לִבְּךָ, כִּי אִם אֲבַקֶּשְׁךָ

לָצֵאת אֵלַי תֵּכֶּף בְּקַבֶּלְךָ אֶת-מִכְתָּבִי וְנָסַעְנוּ יַחְדָּו

לִרְאוֹת מַה-שְׁלוֹם אָבִינוּ. אֲקַוֶּה לִרְאוֹתְךָ מָחָר בָּעֶרֶב

בְּבֵית-הַנְּתִיבוֹת אֲשֶׁר עַל-הַתַּחֲנָה נ.. אָחִיךָ….

 

קכד    🔗

רֵעִי הַנִּכְבָּד! בְּעָבְרִי הַיּוֹם בִּמְסִלַּת

הַבַּרְזֶל עַל-יַד הַתַּחֲנָה שֶׁבְּעִירְךָ, לָשׁוּב אֶל בֵּיתִי מֵעִיר

נ., נִגְנְבוּ מִמֶּנִּי צְרוֹר כַּסְפִּי וַחֲפָצַי בְּרֶגַע צֵאתִי

מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה לִשְׁתּוֹת כּוֹס חַמִּין, וּבַאֲשֶׁר אֵדַע כִּי

הַגַּנָּבִים בְּנֵי עִירְךָ הֵמָּה, כִּי בְּשִׁבְתָּם אִתִּי בָּעֲגָלָה

וְטָרְפוּ בַּקְלָפִים הִזְכִּירוּ בְּשֵׁם אֲנָשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר אֵדַע

כִּי בְעִיר מוֹשָׁבְךָ הֵם ישְׁבִים, לָכֵן אֲבַקֶּשְׁךָ כִּי תִשְׂכֹּר

לְךָ אֲנָשִׁים לְהִתְחַקּוֹת עַל-שָׁרְשֵׁי רַגְלֵיהֶם וּבְהִמָּצֵא

הַגְּנֵבָה שְׂכָרָם נָכוֹן מִלְּפָנַי בְּיָד נְדִיבָה. הַגַּנָּבִים הֵם

שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, הָאֶחָד שְׁפַל קוֹמָה וּבְרִיא בָּשָׂר, זְקָנוֹ

מְגֻלָּח, חֹטְמוֹ עָב וְעֵינָיו קְטַנּוֹת. מִשְׁנֵהוּ דַּל בָּשָׂר וְרָז

מַרְאֶה, קוֹמָתוֹ בֵינוֹנִית וְעַל-יָדוֹ הַיְמָנִית שָׂרֶטֶת אֲדֻמָּה

וּשְׁנֵיהֶם כִּבְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהַשְּׁלִישִׁי עוֹדֶנּוּ

צָעִיר לְיָמִים גְּבַהּ קוֹמָה וְטוֹב תֹּאַר וּכְלֵי-רֳאִי עַל-עֵינָיו.

שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָּעֲגָלָה וַיִּשְׁתּוּ

יַיִן וַיְצַחֲקוּ בִּקְלָפִים וַיִּשְׁתַּגְּעוּ וַיִּתְהוֹלְלוּ

וַיָּשִׁירוּ שִׁירֵי-הֶבֶל, מָשְׁכוּ עֲלֵיהֶם אֶת-עֵינֵי

כָל-הַנֹּסְעִים, וְאַחֲרֵי שׁוּבִי אֶל מְקוֹמִי וְרָאִיתִי כִּי צְרוֹר

חֲפָצַי אֵינֶנּוּ, לֹא מָצָאתִי עוֹד אוֹתָם בָּעֲגָלָה, כִּי נֶעְלְמוּ

הָאֲנָשִׁים וְעִקְּבוֹתֵיהֶם לֹא נוֹדָעוּ, וְאַחַד הַנֹּסְעִים אָמַר לִי

כִּי אֶת-הָאֶחָד מֵהֶם רָאָה לִפְנֵי שָׁנָה בְּעִיר א. וְשָׁם חֲשָׁדֻהוּ

בִדְבַר גְּנֵבָה אַךְ מֵאֶפֶס עֵדִים קֹרָא לוֹ דְרוֹר. כָּל-זֹאת

הוֹדַעְתִּי אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט בְּעִירְךָ וְנָסַעְתִּי הָלְאָה

לְדַרְכִּי כִּי דָבָר נָחוּץ לִי בְּבֵיתִי, וְאַתָּה יְדִידִי עֲשֵׂה

וְאַל תְּאַחֵר לַעֲשׂוֹת כָּל מַה-שֶּׁבְּכֹחֲךָ לְגַלּוֹת אֶת-עִקְּבוֹת

הַגַּנָּבִים כִּי נִזְקִי עוֹלֶה עַד אַלְפַּיִם כָּסֶף בִּשְׁטָרוֹת

וּבַחֲפָצִים שׁוֹנִים, וְדַע כִּי אֶת מַחֲצִית הַגְּנֵבָה אֲנִי

מַקְדִּישׁ לְמַעֲשֵׂי צְדָקָה שׁוֹנִים בְּעִירְךָ אִם עַל יָדְךָ

תִּמָּצֵא, וְשִׁמְךָ יִקָּרֵא עַל-כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר יֵעָשׂוּ

בְכַסְפִּי. הִנְנִי מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָתְךָ בְּעֵינַיִם כָּלוֹת.

יְדִידְךָ….

 

קכה    🔗

רֵעִי הַנִּכְבָּד! דַּע כִּי אָבִי הָרַחוּם הִרְבָּה

לִסְלֹחַ וַיִּמַּח כָּאָב פִּשְׁעִי וְעַתָּה הִנְנִי ישֵׁב שֵׁנִית

בְּבֵיתוֹ וְחַטָּאתִי לֹא יִזְכֹּר עוֹד. מַה-נּוֹרָאִים הָיוּ לִי

הַיָּמִים אֲשֶׁר גָּלִיתִי מֵעַל שֻׁלְחַן אָבִי! לֹא אֶשְׁכָּחֵם עַד

אֲשֶׁר תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ, וְכָל-זֹאת עָשָׂה לִי רֵעַ רָע

אֲשֶׁר צָדַנִי לְמַדְחֵפוֹת בְּחֶלְקַת לָשׁוֹן וְאָנֹכִי הֶאֱמַנְתִּי

בְישֶׁר לִבּוֹ! אֲהָהּ יְדִידִי כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל רָעָה וְאָנֹכִי

לֹא יָדָעְתִּי! רֵעִי הָרַע כָּרַת בְּרִית אֶת הַשָּׂטָן בַּסֵּתֶר

וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' בַּגָּלוּי וְעֵינַי לֹא נִפְקְחוּ לִרְאוֹת כִּי

צְעָדָיו שְׁאוֹל יִתְמֹכוּ וַאֲנִי הֹלֵךְ אַחֲרָיו. אָמְנָם רָאִיתִי

אֲנָשִׁים זָרִים בְּבֵיתוֹ אֲשֶׁר נְתִיבוֹתֵיהֶם פְּלִיאוֹת בְּעֵינַי

וְלֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם נָפְלָה עָלַי אֵימָה מְסֻתֶּרֶת אֲשֶׁר לֹא

יָדַעְתִּי שַׁחְרָהּ, אֲבָל פ. הַבְּלִיַּעַל, רֵעִי לְפִצְעִי

וּלְחַבֻּרָתִי, חֻנָּן מֵאֵת הַשָּׂטָן בְּחֵלֶק שְׂפָתַיִם וּלְשׁוֹן

רְמִיָּה וּבְכֵן פִּתַּנִי לְהַאֲמִין כִּי חֲכָמִים וּמְלֻמָּדִים הֵמָּה

אֲשֶׁר יַחְדָּו יַמְתִּיקוּ סוֹד בְּחָכְמוֹת שׁוֹנוֹת, וְאָמְנָם כֵּן

חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּמְלֻמָּדִים גְּדוֹלִים בִּמְלֶאכֶת הַגְּנֵבָה,

אֲבָל בְּטֶרֶם הֵבִיאוּ תוֹעֵבָה אֶל חֶדְרִי לְחַלֵּל אֶת בֵּית אָבִי

הַיָּקָר וּבְטֶרֶם נוֹדְעָה לִי מֶה חָכְמָתָם הֶאֱמַנְתִּי בְדִבְרֵי

רֵעִי אֱמוּנָה אֹמֶן וָאֶשְׁאַל מֵהֶם סְפָרִים לְמִקְרָא, אֲבָל אוֹיָה,

אֲנִי בִקַּשְׁתִּי מֵהֶם סְפָרִים וְהֵמָּה הֵבִיאוּ לִי תַּחַת כַּנְפוֹת

כְּסוּתָם חֲפָצִים גְּנוּבִים, חֲפָצִים אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ בַּחֲצִי

הַלַּיְלָה מִתּוֹךְ אֲרוֹנוֹת שְׁבוּרִים וּדְלָתוֹת אֲשֶׁר נֻפְּצוּ

בְּחֶזְקַת הַיָּד… וַאֲנִי רֵעֲךָ, אֲנִי הָאָמוּן עֲלֵי תוֹלָע אֲשֶׁר

לֹא נוֹעַזְתִּי לָבוֹא אֶל בֵּית אִישׁ לִפְנֵי דָפְקִי עַל דַּלְתּוֹ

הָיִיתִי עֲלֵיהֶם סִתְרָה!.. הִנֵּה זֶה הוּא חֵלֶק אִישׁ אֲשֶׁר לֹא

יִבְחַן לֵב גֶּבֶר, וּמִי יֹדֵעַ מֶה הָיְתָה אַחֲרִיתִי לוּלֵא נִגְלָה

עֲוֹן הַמְּרֵעִים לִפְנֵי נִפְלִי בִּשְׁחִיתוֹתָם! עַתָּה הִנְנִי שָׁלֵו

וּמְאֻשָּׁר, כִּי נִתְּקוּ חַבְלֵי רְשָׁעִים וַיִּתְפָּרְדוּ פֹּעֲלֵי

אָוֶן בְּטֶרֶם נִלְכְּדוּ תְמִימִים בְּשַׁחַת רִשְׁתָּם. חֲיֵה בְשָׁלוֹם

רֵעִי וּשְׂמַח בְּאשֶׁר אֹהַבְךָ הַמְאֻשָּׁר…

 

חלק שני    🔗

גוֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.

 

א    🔗

אַבְרָהָם אֶל בָּרוּךְ.

מכתבך לא מְצָאַנִי בבית כי נסעתי בדבר נחוץ עירה נ. ועל כן אֵחֲרָה תשובתי עד היום. עתה אמהר לַעֲנותך כי בעוד שְבֻעַיִם ימים תקבל את המשי אשר דרשת במכתבך, כי ברגע הזה הנני שֹׁלֵחַ את המחיר לבעלי מסחרי ותכף בהגיע הסחורה הלוֹם, אמהר לשלחנה אליך, אך תנאי אני מתנה עמך כי תמהר לפדותה תכף בבואה אל עירך, כי רק מדעתי אותך לאיש אמונים, אשלחנה אליך מבלי בקש דמי קדימה מידך כמשפט.

ידידך…

 

ב    🔗

אַבְרָהָם אֶל הַסוֹחֲרִים גְדַלְיָהוּ וְדָוִד.

קבלו נא במכתבי זה רשימתי על דבר שני מיני משי הדרושים למסחרי ואתם הואילו לשלח אלי תכף חבושים וארֻזִים בחבילות חזקות וסֹכני ישלם לכם כספכם. הנה אחרי כל המסחרים אשר נסינו עד היום, היה עתה עם לבבי לבקש מכם את מרצות הסחורה בהקפה אשר בלי שׂפק לא השיבותם פני בדבר הזה לוּ הפצרתי בכם, אולם באשר סחורה טובה דרושה לי, לכן אמרתי אשקל את הכסף על ידכם במזֻמן למען תתנו לי מינים יפים כאשר אהבתי. – פנו לכם אל סוכני וישלם לכם את מחיר הקניה.

ידידכם…

 

ג.    🔗

אַבְרָהָם אֶל סוֹכְנוֹ הִלֵּל.

היום מלאתי את ידך לשלם סך ששת אלפים כסף להסוחרים גדליהו ודוד אחרי שלחם אלי שני מיני משי, שחור ולבן, אשר ידרש הסוחר ברוך מידי. אבקשך כי תראה את המינים בעיניך לפני הִשָׁלְָחם אל מסילת הברזל, כי ברוך מדקדק עמי תמיד כחוט השערה ועלי להזהר לבלתי תת לו תֹאנה ברב או במעט. – אחרי אשר תהיה הסחורה צרורה וחתומה, עשה נא כיד חכמתך והתאמץ כי יקיפו לי המוכרים כאלפים או שלשת אלפים רוּ"כּ עד סוף החדש הבא; תן להם מחצית הכסף ואמֹר כי יותר אין כעת בידך ואני ידעתי נאמנה כי לא יעצרו בידם את הסחורה אם אך תדע לכלכל דבריך במשפט. הודיעני עד מהרה דבר ברור.

ידידך ומוקירך…

 

ד.    🔗

הִלֵּל אֶל אַבְרָהָם.

הסחורה עומדת הכן ונכונה לְהִשָׁלֵחַ. המינים טובים מאד. נסיתי דבר אל הסוחרים על דבר ההקפה וכאשר אחזה לי יצלח בידי לפתותם כי יקיפו לך אַלְפַּיִם או שלשת אלפים רוּ"כ עד סוף החדש הבא ואקוה כי מחר בבֹקר תִּשָׁלַחְנָה החבילות אליך. מצב המסחר לא טוב בימים האלה כי הסחורות נ. וס. מונחות בקרן זוית כאבן שאין לה הופכין, ובין כה וכה ממשמשין ובאים ימי פרעון ועלי לשלם בקרוב לבית-האוצר סך שנים עשר אלף כסף ואוצרי רֵק, אך אקוה כי עד העת ההיא יֵאָצֵר הסך הדרוש, כי לפי דברי הסרסורים יסורו סוחרים הלום בעוד שנים שלשה ימים. –

ידידך ומכבדך…

 

ה.    🔗

גְּדַלְיָהוּ וְדָוִד אֶל אַבְרָהָם

המשי נשלח אל כבודו צרור בשבע חבילות אתמול בבֹקר. מיד סוכנו קבלנו רק שלשת אלפים רו"כ כי נרצינו לתת לכבודו את חצי הסחורה בהקפה אחרי שלא נמצא הכסף ביד סוכנו בשלמות, ואנחנו נפתינו להקיף לכבודו את מחצית הסך עד סוף חֹדש אב הבא, ובדעתנו את אמוּן רוחו לכן לא הטלנו עליו לשלם את יתר הכסף לועד מסלת הברזל בעירו, ובאשר כי כבודו יודע כי אין דרכנו לתת סחורות כאלה בהקפה וכי למען כבודו שנינו חֻקֵּנוּ, לכן יכין ביד סוכנו את חובנו בעשרים ושבעה לחֹדש אב ויגמלנו כצדקתנו. –

ידידיו…

 

ו.    🔗

אַבְרָהָם אֶל בָּרוּךְ.

לפלא מאין כמֹהו הוא בעיני כי לא פדית עד כה את המשי אשר כבר שלחתיו לך זה כשני שבועות. האמינה לי עד דברתי כי אני שלמתי את מחירו במזֻמן ולא עלה על לבי כי לא תמהר לפדותו בדעתי כי לא נכחד ממך כי מינים כאלה לא יִנָּתְנוּ לי בהקפה, ומדוע אֵחַרְתָּ להשיב את מחירם? הטרם תדע כי אחשבך לאיש אמונים ואשר על כן לא דרשתי גם דמי קדימה מידך כדרכי מאז לְהִשָּׁעֵן אל ישרך, ועתה יצאה אחרת!.. אבקשך כי תכף בקבלך את מכתבי זה תמהר לפדות את המשי למען יְשֻׁלַם לי כספו ולא אשא כאב לב ומפח נפש חנם, ותקותי חזקה כי תעשה את המוטל עליך ולא תאלצני לדרֹש את הסחורה בחזרה בעת אשר בטחתי באמונתך.

דורש שלומך…

 

ז.    🔗

בָּרוּךְ אֶל שֻׁתָּפוֹ חַייִם.

צרה גוררת צרה ואסון אחד – את משנהו. בשבוע שעבר הודעתיך כי עמד א. מִשַּׁלֵּם לנו את חובו והיום אודיעך כי משך ר. את ידו מהמשי אשר דרש מאתנו וטוב בעיניו להפסיד את דמי הקדימה מקחת אותו מידינו ובין כה וכה דוחק אברהם עלי את השעה ואני לא אדע מה אענהו. לו עמד עליו השער כביום הִשַּׁלְחוֹ אלי כי אז אמצתי כחי לפדותו אף כי אין חפץ בו לר. כי לא קונה אחד הוא בארץ, אך הנה שני מיני המשי האלה ירדו פתאֹם עשר מעלות אחורנית ואיככה אֶפְדֵם בדעתי מראש כי נפסיד כאלפים כסף אחרי נזקנו לפני ימים מספר?! לכן הבה לי עצה מה לעשות ואיך להתנהג עם אברהם; כי לא אדע איך אשא עתה פני אליו אחרי כל הרעה אשר הסבותי לו, כי הוא האמין בי וישלח לי את הסחורה מבלי קבל אף אגוֹרה מידי לדמי קדימה, ואיככה אוכל וראיתי עתה ברעה אשר תמצאנו תחת צדקתו?! מהר ידידי לַעֲנותני, כי אברהם לא יְקַמֵּץ במכתבים ואני טרם עניתיו דבר לַאֲשֻׁרוֹ.

ידידך…

 

ח.    🔗

חַיִים אֶל בָּרוּךְ.

מכתבך על דבר ה“נאכֿנאהמא” העציבני מאד וכאשר אחזה לי, החל המקרה לצחק בנו שנית אחרי נוחו שנים שלשה ירחים מזעפו, לכן עלינו להחזיק מעמדנו ולעמד בפניו בכל כֹחנו, פן נתרפה רגע – ואבדנו לעד; ובכן עצתי אמונה לך לבל תפדה את הסחורה אף אם ירעיש עלינו אברהם שמים וארץ, כי סך אלפים כסף הון עצום הוא בכל עת, ומה גם בצוק העתים האלה! ולעשות מעשה במחשבה תחלה כי נניח סך רב כזה על קרן הצבי לא נוכל בלתי אם נֻכה בשגעון או נשתה לשכרה כאבי מואב… לכן חדל לך מחשוב כי רעה אתה משיב לאברהם תחת צדקתו וחדל גם מקחת נגעים חדשים לבשרך ואל תפדה את המשי, כי אין צדק במסחר ואין יֹשר במשא ומתן! צא וחשוב לאחת אחת את כל הרעות אשר הסבו לנו בעלי המסחר רק בירח האחרון הזה וראה אם בצדק וישר התנהגו המה עמנו! א' לא השיב לנו חמש מאות כסף, ב' אלף וג' אלפים ואתה שאל נא את פיהם על איזה דין מדיני “השלחן ערוך” תמכו יתדותיהם כי הורו היתר לעצמם לאכל את כספנו לתאבון ולרחוץ בנקיון כפיהם?! הנה האנשים האלה יקנו להם בקרוב פרי עץ הדר וכפות תמרים אשר אין כמוהם ליופי ואל בית אלהים יהלכו ברגש להתנשא בלולביהם ואתרוגיהם אשר קנו בכספנו, על עם ה', ומי יפקד עליהם עון הגזלה? ואם זאת תראינה עינינו חדשים לבקרים בעולם המסחר, מדוע נזַכה אנחנו את ארחנו מכל בעלי המסחר עד כי נתאמץ לשמר גם מוצא שפתינו בעת צרה כזאת?… התדמה כי ננחל כבוד על אמוּן רוחנו ונקיון כפינו? חלילה!! – כל אשר נוסיף להחזיק במעוז היֹשר והצדק כן יוסיפו בעלי בריתנו להבזותנו ולהקטין מדת אמונתנו עד כי נהיה מֻכשלים לפניהם באחרונה וכל אוכלינו לא יאשמו! כי עולם המסחר ועולם השקר עולם אחד הוא והעולם הזה כמנהגו נוהג: החזק ידכא את החלש ממנו וצדיק מט לפני רשע! לכן אם חייך חביבים עליך ואינך חפץ לחזר בדמי ימיך על הפתחים ולהתשחוֹת לאגורת נחשת, עליך להחזיק במנהג המקום שאתה חי בו, והוא: להיות תקיף ורשע בכל עת – ותצליח! ראה הנה כתבתי לך סעיף אחד קטן מדיני “השלחן ערוך” שכל הסוחרים חיים מפיהו, ובלי שׂפק ימצא חן בעיניך וידעת לבחר בטוב ולא תרע לנפשך בחמלתך על אחרים, ומאשר אקוה כי דברי ימצאו מסלות בלבך, לכן אקצר ולא אכתוב לך את יתר הסעיפים.

ידידך המקוה לראותך בקרוב…

 

ט.    🔗

אַבְרָהָם אֶל בָּרוּךְ.

לא אדע שֹׁרש דבר הנמצא בך כי לא פדית את המשי עד היום! הֲזאת יעשה איש אמונים לרעהו? אין מלה בלשוני להביע לך את כל הרעה אשר הסבות לי, גם לא אדע דבר מה תענני להצדיק את נפשך על חללך מוצא שפתיך וּבִגְדְךָ באיש מסחרך אשר האמין בך! מהר נא לפדות את המשי ואל תאלצני לנסֹע אליך להתראות אתך פנים, כי עתותי אין בידי להרים פעמי אל דרך רחוקה כזאת, אף שכרי מהמסחר לא רב הוא עד כי אוכל להוציא עליו כסף אשר לא ישוב אלי עוד. אולם אם לא אקבל כספי מהיום עד אחד עשר יום, אוּכְרַח לבֹא אליך למרות רצוני ואז תשלם לי גם הוצאות דרכי. אקוה כי לא תביא את הדבר לידי מריבה, כי מעודי לא באתי את איש בריב ובכן לא אחפץ במריבה גם הפעם.

דו"ש…

 

י.    🔗

חַיִים אֶל אַבְרָהָם.

בשובי היום אל ביתי מצאתי את מכתב כבודו על דבר ה“נאכֿנאהמע” ביד שתפי שהוא חולה היום. לכן אענהו אני כי נכונים אנחנו לפדות את המשי אך בתנאי שכבודו יְוַתֵּר לנו סך אלפים כסף מהמחיר אשר שת עליו, כי גם אחרי הַוִתּוּר הזה אשׂפק מאד אם לא נפסיד כסף רב ואם לא נוּכרח לתת את המשי בהקפה. לוּ שמענו בפי מיֻדעינו אשר בעירו כי הסחורה טובה מאד, כי אז אולי נכנסנו עם כבודו לפנים משורת הדין ופדינו אותה לבל יביט כבודו און בברוך אשר אץ לדרשה מיד כבודו ואת פי לא שאל – אבל הלא גם כבודו יודע כי בפעם הזאת לא נתן לנו סחורה ממין המובחר… ובכן קצרה ידנו מִפְּדוּת. אֵי לזאת על כבודו הרם לבחר באחת משתי אלה: אם לתת לנו את הַוִתּוּר אשר נבקש, או לקבל את הסחורה בחזרה, ואלהים ימלא מחסורו ממקום אחר. יבחר נא כבודו באשר יבחר ויודעיני את תשובתו.

מוקירו ומכבדו כחין ערכו הרם והנשא…

 

יא.    🔗

אַבְרָהָם אֶל הִלֵּל סוֹכְנוֹ.

אין קצה לכל הרעה אשר הסב לי הנבל ברוך בימים האלה, כי תחת אשר דמיתי כי לא פדה את המשי רק לפי שעה, נודע לי עתה אל נכון כי אין נפשו אליו לגמרי וכי מבקש הוא הנחה בת אלפים רו"כ יפדנו. ואני כאיש אֹבד עצות הנני עתה מבלי דעת מה לעשות ומה לדבר עם ברוך, כי הוא נאלם דומיה ויריץ דבריו אלי על ידי שתפו אשר אין כמוהו בנוכלים חכם להרע ועושה רמיה יחד, ומבלי דעתו במה להצטדק, הוא מתגולל ומתנפל עלי בעלילות שקר כי שלחתי לו סחורות בלות ועל כן קצרה ידו מפדות. לוּ ידעתי לפני שלשה שבועות כי לא יפדה ברוך את הסחורה כי אז השיבותי אותה אחור ולא יראתי רע, אך הוא משך ידו ממנה עתה, כאשר כבר ירד מחירה ומה אוכל עשוֹ? לא אדע מה לדבר ואיך אוּכל להציל את כספי, ואתה עוצה נא בחכמת לבך במה אקדם את פני הרעה הנשקפת לי? לפי דֵעִי עלי לדרֹש הנחה מאת הסוחרים גדליהו ודוד ביום הפרעון ואת ההנחה אשר ידרֹש ברוך ממני – מעמם אשלמנה כי אותם הן לא יקח אֹפל אם יְוַתְּרוּ לי אלפים כסף פעם אחת ביובל… ואם עצתי תישר בעיניך, אז עליך לסבב את פני הדבר ביום השלם כי יְשֻׁלַּם להם רק סך אלף כסף ואז אוכל עמֹד ויצאתי מאת העסק הזה בשלום; אולם אם יש אתך עצה אחרת, מהר והשמיענה, כי עלי לדעת מה לדבר עם ברוך ושתפו.

ידידך ומוקירך…

 

יב.    🔗

הִלֵל אֶל אַבְרָהָם.

לא לששון לב היה לי מכתבך על דבר ברוך, כי ידעתי נאמנה כי הסוחרים ג. וד. לא יְוַתְּרוּ לך אף אגֹרה ביום הַשִׁלֵם וגם אני לא אוכל להתערב בדבר ולעשות קטנה או גדולה לטובתך, כי רב לי אם על ידי נתנה לך ארכא לששה שבועות ואיך אעיז עתה פני בפני בעלי חובך לבקש מהם גם הנחה שהיא כמעט מחצית הסך?!… לכן איעצך אני עצה אחרת, אך עליך לגרש מראש כל רעיון מלבך לצאת מעם פני העסק הזה בשלום, כי בלי שׂפק תדע את המשל אשר אשא תמיד על שפתי: "אִם תָּנוּס מִפְּנֵי רֹדְפֶיךָ, אַל תִּדְאַג לְאָבְדַן

מִנְעָלֶיךָ!" ואם כזאת תחשב גם אתה ולא תדאג לאבדן איזה מאות רו“כ בעת אשר תוכל להציל אלפים, הנה יש אתי עצה לחלֶצך מן המצר ואתה שמענה: הנה ידעת כי ברוך וחיים לא ידעוני פנים אל פנים לכן זאת אעשה להם: אני אבוא אל עירם בתור קונה לכל מיני משי ודרשתי מאת הסוחרים להמציא לי שני מינים, שחור ולבן, כאלה אשר לא יחפץ ברוך לפדות, ואני אכונן מעשי בערמה כי יִוָּדע דבר בֹאי לברוך, ובלי שׂפק תבין כי ינסה דבר אלי על דבר המשי ואז אתאמץ לכלכל דברי במשפט עד אם ימכר לי את המשי אחרי שקלי איזה מאות רו”כ דמי קדימה על כפו מאוצר כבודך ובכן ימהר לפדות את המשי ולך תהיה הרוחה כי תקבל כספך ולא תוסיף לדאבה עוד. הנה זאת היא עצתי אשר לפי דעתי אין טובה ממנה והנני מחכה לתשובתך.

ידידך…

 

יג.    🔗

אַבְרָהָם אֶל הִלֵל.

דבריך כדברי האורים ועצתך כעצת אחיתפל בשעתו; ובכן אין לי להוסיף על עצתך כי אם להעירך כי תעשה מעשיך בהשכל ודעת לבל יכיר ברוך כי דבר לאט עמך; כי כל אשר תרבה להזהר תמצא ידך להמעיט את כסף הקדימה על המשי לבל יגדל נזקי יותר מדי. אך אחשב למשפט כי לא עלי להורותך את אשר תעשה, כי איש חכם אתה, ובלי תפונה תדע לכלכל דבריך לכל פרטי הערמה ודקדוקיה עד שאם יִלַּכֵד ברוך במצודתך; וראה הנה פתחתי לך היום את אוצרי ואני מתיר את ידך להוציא ממנו לחפץ תרמיתך עד אלף כסף, אך תקותי חזקה כי תצר עינך בברוך לתת לו סך גדול כזה, כי די לנבל כמוהו במחצה, בשליש או ברביע. אולם אם תראה כי אין דרך אחרת לפניך, אז תעשה כיד חכמתך הטובה עליך ואני לא אבוא עמך בטרוניא. על דבר ההנחה לא נחה דעתי עדנה, כי לפי דעי יש לאל ידך להוציא מיד גדליהו וברוך את הַוִּתּוּר אשר אבקש, כי מדוע לא ישאו גם המה בהפסדי אחרי כל הָרֶוַח אשר נתתי להם מעסקים שונים? – ענני מתי תעשה דרכך ומה תחשב על דבר ההנחה.

ידידך…

 

יד.    🔗

בָּרוּךְ אֶל אַבְרָהָם.

לפני שבוע כתב לך שתפי – כי חליתי שני ימים ולא יכֹלתי לאחז בעט – ויבקש ממך לעשות לו הנחה בת אלפים כסף, ואני האמת אגיד לך כי לא נחה דעתי מהמכתב ההוא, כי אני רק אלף חפצתי לבקש, אך הוא המרה את פי ויכתב אלפים, לכן בשובי היום לאיתני, הנני להוריד לך אלף כסף מֵהַוִּתּוּר אשר בקש, ותקותי חזקה כי עתה יבוא הקץ לכל המריבות והסכסוכים אשר בינינו. הַשְׁלִישָׁה אלף רו"כ ביד נ. אשר בעירו, ותכף בקבלי ממנו ידיעה טעלעגראפֿית כי בא הכסף אל ידו אמהר לפדות את המשי והכל על מקומו יבוא בשלום. עשה זאת תכף ואז תקבל בעוד ימים אחדים את כספך עד קשׂיטה אחת.

ידידך ומכבדך…

 

טו.    🔗

הִלֵּל אֶל אַבְרָהָם.

הנני עתה בבית ברוך וברגע הזה ראיתי על שלחנו מכתב ערוך אליך. לא יכֹלתי לקרא בו, אך שתי המלות האלה “הנחה” “אלף” הופיעו לנגד עיני, ועל כן אשער בנפשי כי ברוך מבקש ממך הנחה, לכן אזהירך ממנו לבל תפֻתּה לו, כי העסק כבר נגמר היום בבקר וברוך פדה את המשי וישלם את הכסף לועד מסלת הברזל. לא אוּכל לספר לך עתה בפרוטרוט איך נלכד השועל הזה במצודתי, אך זאת אשמיעך כי לא נתתי לו אף אגורה אחת דמי קדימה, ואת יתר הדברים אשמיעך בשובי בשלום אל ביתי.

והנני ידידך ומכבדך

 

טז.    🔗

גְדַלְיָהוּ וְדָוִד אֶל אַבְרָהָם:

מכתבנו זה יבא אל כבודו יוֹמַיִם לפני יום הַשִּׁלּוּם, לכן נבקשהו כי יואיל להודיענו תכף מיד מי נקבל את כספנו, כי סוכנו אשר שב זה עתה מדרכו אמר לנו כי לא קבל עדנה כל פקֻדה מפי כבודו על דבר התשלומים, לכן ימהר ויודיענו מי ישלם לנו את הכסף. – קבלנו בימים האלה שלשה מיני משי אשר אין כמוהם ליֹפי, לכן אם דרושים לו המינים אשר נשלח לו לבחינה, יודיענו ונודיעהו את המחיר. –

ידידיו ומכבדיו…

 

יז.    🔗

אַבְרָהָם אֶל הִלֵל.

קצרו שפתי מהביע לך רגשי תודתי על כל הטוב אשר עשית עמדי בחכמתך הגדולה אשר חננך ה' שכם אחד על כל יודעי טיב משא ומתן, ואני מה גמול אשיב לך על כל חסדיך הנאמנים אשר הפלאת לעשות עמדי בהצילך את כספי מיד חזק ממני? הן כל הון ביתי לא ישׂפיק לגמלך כישרך ובר לבבך! כי לא אחת ושתים קמת כמלאך מושיע להכות את אֹכלי כספי אחור ולהציל משִניהם טרף וגם חפצך צלח בידך להוציאני למרחב. שאל ידידי מה אתן לך בכל חפץ לבב כי²⁸ כל חפצים לא ישוו באהבה אשר אהבך, ולך נאוה כל יקר על אמוּן רוחך ונקיון כפיך! – עתה אשאלך, ידידי, והודיעני במה הצלחת ללכד את ברוך בפח ערמתך עד כי לא דרש גם דמי קדימה מידך? כי מליצה חידות לי דבריך ולולא מפיך שמעתים כי אז לא האמנתי למשמע אזני, כי יודע אני את ברוך לאיש אשר דעתו מיֻשבת עליו ומה ראה לשטות זו? הודיעני זאת וישמח לבי. יום הפרעון כבר הגיע לכן הנני מתיר את ידך לשלם לג. וד. את המגיע להם ממני, ואתה תקבל מידם את שטרותי וראה את המשי אשר קבלו זה מקרוב, ואם דרושים המה לחפץ מסחרי, קנה מידם מינים אחדים.

ידידך ואוהבך בלב נאמן…

 

יח.    🔗

הִלֵּל אֶל אַבְרָהָם.

היום שלמתי חובך לגדליהו ודוד ובקרוב אשלח לך חשבון ברור מכל ההוצאות וההכנסות שבמסחרך פה מר’ח סיון עד היום. עתה אודיעך בפרוטרוט את כל תהלוכותי בעיר ג. למען תדע איך נפל ברוך בשחת רשתי. בבֹאי העירה נודעתי אל בעל בית המלון כתוֹר קונה לכל מיני משי אשר כל מחיר לא יִיקר בעיניו אם אך יִמְצָאֵם, והנה ברגע נסבו עלי המון סרסורים כזבובי בית המטבחים ויוליכוני כל היום מסוחר אחד אל משנהו עד כי בצקו כמעט רגלי מעמל הדרך, ראיתי את כל מיני המשי הנמצאים אתם וכלם ישרו בעיני אף כי נמצאו בהם בלויי סחבות אשר אין כמוהם לָרָעַ, ואקרא הב הב ואני אקנה את כלם! בלי שׂפק תבין כי לַסוחרים היה היום ההוא יום אורה ושמחה כלפנים בשושן הבירה וכי ברגע אחד יצא הקול בכל העיר ואגפיה כי סר אשכנזי מארץ מרחק העירה והוא קונה את כל הסחורות הנמצאות בבתי הסוחרים מבלי הותיר מחוט ועד שרוך נעל בכל החנויות! ויהי לעת ערב והנה סרסור אחד נדחף אל חדרי כאיש מֻרדף על צוארו ויבשרני בנשימה אחת כי בבית ברוך נמצאים שני מיני משי טובים ויפים ומחר בבֹקר אוּכל לראותם. נלחמתי וגם יכֹלתי לך! – אמרתי בלבי – לוּ ידעת ר' ברוך כי בגללך היתה עתה בעירך כל החרדה הזאת כי אז לא נואלת לעשות זאת!… ואל הסרסור אמרתי: לך והגד לברוך כי חשבתי לעשות דרכי היום בערב, אך למענו נרציתי לשבת פה עד למחרת בצהרים למען אקנה מידו את המשי. בבקר בא אלי הסרסור שנית ויבשרני כי הסחורה כבר נמצאה ביד ברוך והוא מחכה לבואי. והנה אף כי ידעתי כי העסק כבר נגמר כחפצי ומעתה דבר אין לי עוד אל ברוך, בכל זאת אמרתי הבה אסור אל ביתו וראיתי את פני האיש אשר היה מטרה לחצי ערמתי! סרתי אל ביתו בלוית הסרסור אשר כבר העמיק הרחיב את שקו לקבל את משכרתו אשר חזה בדמיונו ואמצא שמה בחדר הראשון בַּבִּאָה מכתב ערוך אל כבודך ורק שתי המלים: “הנחה” “אלף” הזהירו מבין שורותיו אל עבר פני, ואבן כרגע כי במכתב ההוא עוד ינסה ברוך לבקש ממך את הַוִּתּוּר למען עוד יראה רֶוַח על הָרֶוַח אשר ראה בחזון לבו ואסב את עיני ממנו ואפן אל ברוך אשר יצא לקראתי ויקדמני בשלום, ואחרי אשר נדברנו כרבע שעה על דבר עסקים שונים, פתח את אוצרו הטוב ויראני את המשי אשר פדהו בבקר השכם, ואני נענינתי לו בראשי על המחיר אשר שת עלי ואבקשהו כי יַרְשֵׁנִי לכתב בביתו מכתב אל שֻתפי, שבו אבקשהו לשלֹח לי את הכסף הדרוש לַקְּנִיָה הזאת. ברוך הושֶט-לִי גליון ודיו ואני כתבתי אז אל כבודך את מכתבי להזהירך מתת לו חפצו. בכלותי את מלאכתי נפרדתי מעל ר' ברוך באהבה מְגֻלָּה ואבטיחהו כי לימים עוד שלשה אסור שנית אל ביתו לשלם לו מחיר המשי. לַנְתי בליל היום ההוא בחדר-מלוני, כי אחרתי את מסע המרכבות, ובטרם בֹקר – ואינני, כי לקחתי את צרור חפצי ואֹמר לבעל המלון כי בעוד שנים שלשה ימים אשוב שנית אל עירו ואסע בלב שמח לדרכי. הנה זה הוא ספורי על דבר ברוך, ואת יתר הדברים איך התהלכתי עם בעלי המסחר והסרסורים לבל יכירו כי דבר לאט עמי ואיך צלח בידי להרעיש את כל העיר, לא אוּכל לפרט לך עתה כי אין שעתי פנויה עתה ועלי ללכת במשלחתך אל הסוחרים ג. וד. לראות את המשי אשר על אֹדותיו תדבר אלי במכתבך; ועוד חזון למועד.

ידידך…

_________________

טוּבִיָה חָטָא וְזִגּוּד מִנְגִּיד.

 

יט.    🔗

אַבָּא אֶל בִּנְיָמִין.

ִּ

קצרו שפתי מהביע לכבודו את כל הרעה אשר הסב לי בפתותו אותי לבא בעסקים עמו, כי ירט המסחר לנגדי ויותר מסך עשרת אלפים רו“כ הפסדתי אני ושֻתפי עד הירח הזה; והנה באתי עתה להשמיעהו כי על פי היֹשר והצדק, על כבודו לשאת שוה בשוה בהפסדנו, באשר לא שמר מוצא שפתיו וישלח לי בכל עת סחורות בלות אשר נותרו לפליטה מִשני עכברים, ואני הן לא אחת ולא שתים העידותי בכבודו כי אם יוסיף לשלוח לי סחורות נפסדות כאלה, מוכרח אהיה להביאהו במשפט בכח כתב-האמנה אשר בידי, אך כבודו הצטדק בכל עת כי בשגגה עשה מה שעשה ויבטיחני לשנות דרכו לטובה, בין כה וכה הוסיף כבודו לשלוח לי בלויי סחבות וסמרטוטין עד תֹם כל המסחר, ובכן יצאה לי עתה הרעה הגדולה הזאת, ואני ושֻתפי באנו עד משבר באפס תקוה לאחרית מסחרנו. לכן מבלי התגולל והתנפל על כבודו בעלילות רבות, כי אין צועקין על שעבר, באתי לבקשהו כי ישיב את הדבר אל לבו וִיוַתֵּר לנו סך… רו”כ מחובנו אשר עלינו לשלם לו בעוד חמשה שבועות. לא אקצב לכבודו כמה יְוַתֵּר לנו כי בלי שׂפק לא על פי חפצנו יקום דבר… רק על ישרו ובֹר לבבו נסמכתי כי יכירני לטובה אחרי כל הרעה אשר הסב לנו, ויקל מעל הפסדנו כפי אשר ידברנו לבו למען נוכל עמוד, ותקותי חזקה כי כבודו לא יתהג עמנו במדת הדין בעת אשר רחמים אבקש ועיני מיחלות לחסדו.

ידידו דו"ש…

 

כ.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל אַבָּא.

לא אדע איך לא ידע איש בֹשת לדבר כזבים ושקרים בפני רעהו היודע תרמיתו ופניו לא יחָורו! הנך אומר במכתבך: “לכן מבלי התגולל והתנפל עליו בעלילות רבות באתי לבקשהו כי יְוַתֵּר לנו סך… רו”כ מחובנו" בעת אשר בפה מלא אמרת לפני שתים שלש דלתות כי שלחנו לך סחורות בלות אשר נותרו לפליטה משִני עכברים! ועתה אשאלך והודיעני מתי עשיתי לך כדבר הזה ומתי העידות בי כי אם אוסיף לעמֹד במרדי תביאני במשפט בכח ספר המקנה? הלא איש אתה וגברא דאתמחי במקנה וקנין ואיך לא תבוש ולא תִכָּלם לשאת שקר נמרץ כזה על דל שפתיך? העיני תנקר? יבֹאו כל מכירי ויודעי שמי ויענו בי נגד השמש את מי עשקתי ואת מי רצותי ולמי החלפתי מין במין וסחורה בסחורה אחרת?! הן בטרם חבלתך אמך כבר יצא לי מוניטין בעולם המסחר ואיש לא התאונן עלי רעה מעודי ואתה יצאת פתאֹם מן החור ואיש לא ידעך גם בשם ותריע אלי כעל גנב ושודד! האם לא רק תֹאנה אתה מבקש ממני?! לכן דע כי לא אֲוַתֵּר לך אף אגורה ממכסת הכסף שאני נושה בך, כי לא בעלילות שוא וכזב כאלה תכפה עלי הר כגיגית לעשות עמך חסד! וראה מה נואלת, הנך מתהלל תמיד בחכמתך, ובבואך אלי לבקש חנינה, השלכת עלי שקוצים כעל אחד הרֵקים ועוד דמית כי אשלם לך בכסף מלא בעד כל הגה של כזב היוצא מפיך! חלילה לי מרשע! אני לא תמכתי מעודי בידי מבקשי תֹאנות ומדרכי זאת לא אסור גם בימים הבאים! – יבוא יום השלם וישֻׁלּם לי כספי עד קשיטה אחת, כי שפת שקר שנאתי.

מוקירך כערכך…

 

כא.    🔗

אַבָּא אֶל שֻׁתָּפו גַבְרִיאֵל.

הנה עשיתי כאשר נדברנו לפני הפרדך מעלי ואערך מכתב אל בנימין על דבר הותּור, אך הוא הקשה את לבו כאבן ולא יחפץ לוַתּר לנו אף האגורה, כי היטב חרה לו על אשר דברתי אליו כאשר יעצתני… לכן אודיעך כי אני אסיר את המסוה מעל פני והודעתיו בדברים קצרים כי קַצרה ידנו משלם את החוב ההוא לגמרי ויעבר עלי מה! הן לא הראשונים ולא האחרונים אנחנו אשר יִשָׁמטו מפני נושיהם בשעת הדחק, ומה לנו לבקש הנחות? לוא ראיתי כי מסתיעא מלתא ובנימין ימהר להסכים להצעתי, כי אז אולי לא יכֹלתי להעיז פני אליו ושלמתי לו חמשים או ששים תחת מאה ביום הַשִׁלֵם, אך הוא התנפל עלי ככלב חצוף, בבטחו בשטרותיו אשר כבר מְכָרָם בכסף, ומשבא הדבר לכלל מריבה כי עתה עלינו להראותו כי לא נפחד ממנו ומשטרותיו למען תצא לו מהמקרה הזה תורה לבלתי התאכזר לקשי יום בימים הבאים. הנה זאת אחשב להודיעהו לבעבור תאבל עליו נפשו בזכרו כי בשביל סך מצער אשר חפץ למנֹע ממנו באכזריות לבו יפסיד עשרת אלפים ויקח מוסר. לכן אזכירך כי עליך לבקש עצות כי לא יכול בנימין לנגֹע בך ביום הפרעון לרעה, כי ערב אתה לי בשטרות, ואז כאשר תודיעני כי עשית הכל כמשפט… אכתב לו מכתב והודעתיו את אשר בלבי על דבר כספו וראיתי דבר מה וענני אז…

ידידך ודורש שלומך…

 

כב.    🔗

גַּבְרִיאֵל אֶל אַבָּא.

דע לך יקירי כי מלבי הוצאת מלים ואם לבך כלבי אות הוא כי חפצנו יצליח בידנו, גם מצאתי עצה להפקיע את עצמי מנשיו של בנימין ותקותי חזקה כי מעתה לא תמצא עוד ידו לנגֹע בי ובהוני לרעה, ואם גם אתה כבר עשית כמוני כי אז תוכל לכתב אליו ככל העולה על רוחך, כי לנו אחת היא אם ידע זאת עתה או לאחר זמן, ולו יש נפקא מינה בדבר, כי אם נסיר את המסוה מעל פנינו עתה, יארך כאב לבו חמשה שבועות יתרים; ומאשר ראוי כלבא לחוטרא, לכן עלינו להקדים מפח נפשו, למען תדד שנתו מעיניו כאשר נהיתה שנתו עלינו בהפסידנו על ידו הון עצום. ענה אותו דברים כמתלהמים נוקבים ויורדים עד נפשו, כי כל אשר תוסיף להשמיעהו מוסרך כן תצדק בעיני הבריות…

ידידך…

 

כג.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל אִישׁ בְּרִיתוֹ דָנִיֵּאל.

בלי שׂפק תדע יקירי כי נשאתי ונתתי את הסוחרים אבא וגבריאל באמונה כדרכי מעודי, ועתה שמע נא את כל המוצאות אותי באחרית המסחר והשתוממת וחרקת שן: לפני ימים לא כבירים באַני מכתב מאת אבא ובו בקשני לעשות לו הנחה מחובו, והנה לוּ דבּר אלי תחנונים כאיש ישר המבקש מאת רעהו חנינה כי אז אולי נתתי לו שאלתו, אך הוא בא עלי בטענות ותביעות וישם לי עלילות דברים כי החלפתי לו סחורות טובות ברעות עד כי הפסיד באחרונה עשרת אלפים כסף, ובכן לא יכֹלתי למשל ברוחי ואען אותו באפי כי לא אותּר לו אף אגוֹרה ואך לשוא ישחית דבריו! והנה היום קבלתי ממנו מכתב מלא חרופים וגדופים כרמון ובאחרית דבריו הוא אֹמר: “אתה לא חפצת לתת לי מעט ואני אקח לי הרבה כי כך ענשן של צרי עין” ואני לא אדע אם רק מרֹב קצפו התמלטה הברה נוראה כזאת מפיו או אולי יחשב זאת באמת וכספי הוא בחזקת סכנה… לכן אבקשך ידידי כי תתערב כפשרן בדבר. הָרֵץ מכתב אל אבא ואמר לו כי על פי מקרה ראית את מכתבו ביד בנימין שבו יחרפנו כאחד הנבלים ועל כן באת לעשות שלום ביניהם, כי לא נאה ולא יאה לשני סוחרים נודעים לשם לריב על דבר ותּוּר קטן אשר בלי שׂפק לא ימנע בנימין ממנו אם ישוב לדבר אליו רכות ואל תזכיר דבר על אֹדות מבטאיו כי לא ישיב מאומה, למען תפוש אותו בלבו, ותוכל להכיר מתשובתו אם רק קצפו שׂם את הדברים בפיו או דִבְּרם בדעה צלולה ומיֻשבת. את המכתב ההוא תכתוב בהשכל ודעת וחתמת עליו שמך ושלחת אותו אלי הֵנה ואני אריצהו אליו מפה, ובטרם תבא תשובתו בלי שפק תשוב מדרכך הלום ואז נועצה יחדו מה לעשות בנדון החוב אשר לבי חרד עליו מאד. כתבתי ברגע הזה מכתב גם אל איש בריתי היושב בעיר מגורי אבא ולתשובת שניכם אחכה.

ידידך ומוקירך…

 

כד    🔗

דָּנִיֵאל אֶל אַבָּא.

הנה אף כי אין זה דרכי מעולם להתעבר על ריב לא לי ולהתערב בין שני סוחרים נצים אשר לא נקרבו אלי למשפט, בכל זאת בראותי על פי מקרה את מכתבך ביד בנימין איש ריבך, אמרתי אשית ידי על שניכם ואשים קץ לכל המריבות והסכסוכים! כי אמנם כדי בזיון וקצף הוא לראות שני סוחרים נודעים לשם ולתהלה מחרפים ומגדפים איש את רעהו על דבר ענין של איזה מאות רו"כ שהם דשים בעקבם! כי סך קטן כזה בינו ובינך מה הוא? ומַלָּכֶם תדכאו איש את רעהו במלין בלי דעת? מה יתנו ומה יוסיפו לכם דברי בוז וחרפות? הלא רק לבֹשת ולחרפה המה לאנשים נכבדים כמוכם! יריבו כמו האכרים וירימו צוחה על היין בבית מרזח כי להם יאתה, אך אַל לנכבדי ארץ מצה ומריבה! כי הן ממעטות את השם ומעבירות את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ומה לכם ולצרה הזאת?! שמע יקירי לעצתי ועשה שלום לבנימין, ואני ידעתי נאמנה כי הוא לא יסרב עוד וִיוַתֵּר לך כאלף כסף בראותו כי שלום תבקש, והלואי לא הרבית כעשך עמו במכתביך הקודמים, כי אז כבר בא בכל על מקומו בשלום, ואני אבטיחך על דברתי כי אם לא יחפץ בנימין לְוָתֵּר על חובו, אז אכביד אני את ידי עליו ונכה ינכה לך אלף כסף אם גם יקרע בקולו שמים! שמע רעי לעצתי, סך אלף שקל כסף בינו ובינך מה הוא – ואת המריבה גמור! הנני מחכה לתשובתך בכליון עינים.

ידידך ומוקירך כערכך…

 

כה.    🔗

אַבָּא אֶל גַּבְרִיאֵל.

לפני מספר ימים הודעתיך את אשר דברתי אל בנימין באפי, והיום אודיעך כי אמנם ירדו הדברים כלהב חנית אל לבו, ומבלי דעתו מה לדבר עמי עתה פן יבֻלע לו, שכר עלי את מכּרו דניאל כי יתערב כפשרן בדבר לבעבור ימשש את דפקי וידע מצב הדברים כמו, ודניאל אשר דמה כי יוליכני בערמתו שולל היה פתאֹם לרֹדף שלום ויבא אלי כמטיף מוסר להכותני בשבט פיו כי לא נאה ולא יאה לאנשים נכבדים כמונו לקרא לריב ומצה, ומבלי הצדיק את בנימין והרשיע אותי, יעצני לעשות שלום לו באמרו כי בנימין ינכה לי אלף כסף מחובי בעל כַרחו, ומדבר גופא דעובדא כי לא אחפץ לשלם את החוב לגמרי, לא הוציא אף הגה מפיו. ממוצא הדברים האלה תראה כי נחם בנימין על הֲשִׁיבוֹ את פני בדבר הַוִּתּוּר, לכן הורני נא עצה אם לענות את דניאל או לא, כי אחרי הסירי את המסוה מעל פני נחמתי, כי מצב מסחרנו שֻׁנה פתאֹם וכבודנו עתה הסתר דבר… לכן אדמה כי עוד תמצא ידו לתקן את המעֻוּת אם אכתב למכּרי הפשרן כי הנני נאות לקבל את הַוִּתּוּר, ואז לא יוסיף בנימין לחשדני ולא יקנה תחבולות לסכל עצתנו בשכרו עלי מארבים בעיר מושבי, כי אתמול סר הסוחר זכריה אל ביתי ואחרי דבּרוֹ עמדי על דבר ענינים שונים הכרתי כרגע כי דבר לאט עמו, ומה גם בדעתי כי מבעלי ברית בנימין הוא!… אך יודע אני את צד התמות שבו ואלחש עליו ויצא ר' זכריה שבע רצון מביתי… הודיעני עצתך עד מהרה.

ידידך ודו"ש…

 

כו.    🔗

זְכַרְיָה אֶל בִּנְיָמִין.

פקֻדתך יקירי שמרה רוחי. תמול בצהרים בקרתי את בעל מסחרך בביתו והרביתי שיחה עמו על דבר עסקים שונים ובמרוצת הדברים הזכרתי גם אותך, ומה ישמח לבי להודיעך כי חשדת בכשרים!… אמנם נהפך אבא אחת ושתים בלשונו, אך הלא ידעת את טבעו כי פחז כמים הוא ודרכו להתהפך לכמה גונין, ובכן אדמה כי אין כל פחד לנגד עיניך ואם תעשה לו הנחה בת אלף כסף ישלם לך כספך בבוא המועד. הנה זה הוא משפטי לפי מראה עיני, אבל אם לא יקרוך דברי חלילה אל תבוא עמי בטרוניא כי האדם יראה רק לעינים…

ידידך ומוקירך…

 

כז.    🔗

גַּבְרִיאֵל אֶל אַבָּא,

הפשרן דניאל דומה בעיני לפלוני הרב אשר אחרי רדתו מטעם בני עירו מעל כסא הרבנות, עוד נסה לבקש נוספות על שכרו! בפה מלא השמעת את בנימין כי נקי אתה מנשיו והוא בא לותר לך חלק עשירי ממנו! לכן דע מה שתשב לו. הבטיחהו כי תקבל עצתו ובין כה וכה יעברו ימים אחדים במרוץ אגרות, ובהגיע יום הפרעון ועשרת ימי הארכה נשבה שנינו בעגלה ונסעה לשוח מעט מעבר לגבול, שם נחכה עד שיעבר זעם ונחדש מסחרנו כקדם. היה נכון לדרך ואל תשכח כי עלינו לשלם עוד עשרת אלפים רו"כ ביום הפרעון ההוא להסוחרים ק. ור., מלבד חובות קטנים שמספרם רב מאד, ועל כן עלינו עוד לברֹח לפני ימי הַשִׁלֵם לבל יקלקלו נושינו את מחשבתנו. מהר וענני.

ידידך…

 

כח.    🔗

הַפַּשְׁרָן דָּנִיאֵל אֶל אַבָּא.

הנני רואה מתוך דברים במכתבך האחרון כי טרם שב אפך מבנימין אף כי נרצית אל הותּור אשר יתן לך, לכן אעירך כי עליך לעשות שלום לו לחדש בריתך עמו כקדם, כי לפי דעתי לא כהצעקתה הבאה עליו במכתביך כן הוא. א) כי הוא ישָבע בשבועי שבועות כי לא רמה אותך אף פעם אחת. וב) לוא יהי כי עשה זאת הלא שאלה שאין עליה פרכא יש בדבר, מדוע הוספת לשלוח לו כסף בראותך כי סמטוטין ובלויי מלחים ישלח לך? ואם אתה החשית – הנה אחת משתי אלה יש ביד כל בר דעת לשפט בדבר הזה: אם כי חף בנימין מפשע ורק מתאנה אתה לו ובכן לא במשפט תבקש הנחה ממנו, או כי מצאת חפץ בבלויי הסחבות, כי מכרתם בכסף מלא, אך בראותך אחרי כן כי נזק נשקף לך באחרונה, התגוללת והתנפלת עליו וכדרך שנוהגים, צרפת סוף מעשה לראשיתו ותבא עליו בתביעה קשה וכבדה תחת קטנה וקלה, אשר גם אחרי זאת אין לך המשפט לבא עליו בעקיפין, כי אם לבקש רחמים וחנינה התלוים בטוב לבבו, אך אתה לא רחמים בקשת כי אם ביד חזקה באת לדרֹש את ההנחה מידו ותתהולל עליו באימים כי אם לא יתן לך מעט תקח לך הרבה ומה היה לו לענותך? האמינה לי על דברתי כי לוא היתה נפשי תחת נפשו, כי אז לא ותּרתי לך אף אגורה ואולי תבעתי אותך לדין על חרפך אותי ולא במשפט, ומה רבו רחמי בנימין וסבלנותו אם אחרי כל אלה עוד ינכה לך אלף כסף מחובך! – אחרי הדברים והאמת האלה אין לך לפי דעי הצדקה לקצף על בנימין, ונהפוך הוא: עליך החובה לעשות שלום לו ולהסיר כל טינא מלבך, ולתכלית זאת אחשב להביא אותו אליך ביום הפרעון למען אוכל לחבר את ידיכם ולחדש ברית מסחרכם אשר אמרתם להפר באולתכם, ואתה הכון ידידי לקראתי, כי בעוד עשרת ימים אסור אל ביתך והבאתי גם את בנימין אתי וּכְּרַתֶּם יחדו ברית חדשה ואתה עוד תעשה לנו כרה גדולה והשקיתנו יין ענושים על החרפה אשר חֵרַפת את הארי שבחבורת הסוחרים; או אז תִּנָּקה מעון וחטאתך תכֻפר. ידידך ומוקירך…

 

כט.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל זְכַרְיָה.

דבריך היו לי לנחומים, אך רגעי נחמתי לא ארכו, כי ביום קבלי את מכתבך באַני מכתב מאת אחד מאהבי, שכן קרוב לאבא, ובו ילחש סוד כמוס באזני כי לפי ראות עיניו יפשט אבא את הרגל בזמן קרוב וכבר העביר את נחלותיו לאשתו וגם שתפו עשה כן. לכן חוס נא עלי ועשה נא כיד חכמתך להודיעני דבר ברור אם אמת נכון הדבר, חקרהו היטב וקח דברים עם כל הקרובים אליו ועל פיך יודע לי מה לעשות, ואתה דע כי על נקלה תמצא ידי להציל את כספי אם רק אדע מצב הדברים כמו, כי יש אתי עצה טובה ובך תלוי עתה אָשׁרי.

ידידך ומוקירך…

 

ל.    🔗

זְכַרְיָה אֶל שֻׁתָּפוֹ יְרוּחָם.

שחוק מכאיב לב עשה לי המקרה ועצת חכם דרושה לי מאד. דע כי אלהים הביאני לידי נסיון נורא ואני לא אדע עתה במה אוציא רגלי מלכד. הבה אספר לך את הדבר כמו: הסוחר בנימין פנה אלי ויבקשני לגלות לו מצפוני בית אבא, איש מסחרו, אשר שמע עליו כי יתכחש לנושיו. נסיתי דבר אל אבא, ובראותי כי שגה בו בנימין מהרתי להודיעהו זאת במכתב, אך בנימין הודיעני שנית כי ממקור נאמן נודע לו כי שגיתי אני ובכן החלותי לחקר את הדבר היטב, והנה אמת נכון הדבר כי אבא מתעתד לפשט לו את הרגל והוא עומד הכן לדרך… אמרתי עת לעשות היא וָאָבא אל אבא לקחת דברים עמו, אך האיש ערום מאד ויקראני אליו החדרה ויסגר את הדלת בעדו ויאמר לי: דע לך זְכַרְיָה כי יודע אני מה בלבך ובכן אדע להזהר ממך, ואם גם אלפי אֹרבים כמוך יפקיד בנימין עלי, אנצל כצבי מידו ולא יתפשני ביום הִמָלְטִי, אך בדעתי כי מצבך הרוס בימים האלה, הנני לשקל על כפך חמש מאות כסף אך בתנאי כי תדבר עלי טובות באזני בנימין אשר אכלני הממני ועתה יאמר לגזל עשרת אלפים כסף מידי, ותעצרהו מבוא הנה… נפעמתי מאד ולא ידעתי מה אענהו והוא הוסיף לדבר במנוחה: “מחר אשקל על כפך חמש מאות כסף שכר “לא יחרץ” ואתה אל תבוש לקבל מתת כזאת מידי, כי כזאת וכזאת יקרה בעולם המסחר, וכל האמצעים כשרים בעיני איש חכם – ובלבד שיבא אל המטרה…” טובה עצתך – עניתיו בשפה רפה – אך חכה לי יום אחד ועניתיך דבר ברור, ובדבּרי קמתי ממושבי ואחפץ לצאת, אך הוא התיצב על יד הדלת ויפרש ידיו אל שני עברי המשקוף ויקרא: המשֻגע אנכי כי אתנך לצאת אחרי גלותי לך את סודי שחיי ואשרי תלואים בו? ומי ישים ערבני עמך כי לא תגלה זאת תכף לבנימין? הא לך חמש מאות כסף ואתה חתום ידך על השטר הזה להיות בידי לערבון כי תשמר לעשות כאשר צויתיך, וכרגע הושט לי את הכסף ואת השטר, ומבלי הרבות מחשבות שמתי את הכסף בכיסי ואחתום ידי על הגליון אשר מהר וישימהו בצלחתו, אך עד ארגיעה נחמתי בזכרי את אשר עשיתי ואקרא אליו בקול: מהר והשיבה לי את השטר כי רב לך אם אִשָׁבע לך על דברתי כי אעמדה על ימינך! לא! – קרא אבא – רק פתאים מלאים חרטות ולא פתי אתה ותנחם, ואנכי יצאתי בלי חמדה מביתו ובלי חמדה ובכובד ראש כתבתי תכף מכתב לבנימין כי אין כל פחד לנגד עיניו; עתה בא מורא בלבי על דבר השטר שנתתי לו, כי הדבר נעשה ברגע ובלי חשבון והוא כחֹבר חברים מחֻכם משל בי ובהגיוני רוחי עד כי לא התבוננתי אל השטר ולא אדע סכום התחיבותי, ובהגיגי עתה במעשה הזה בדעת צלולה תגדל חרדתי מרגע לרגע ולא אמצא מרגוע לנפשי. כבר הייתי היום שלש פעמים בבית הנוכל אך בקשתיו ולא מצאתיו, ומי יודע אם לא מכר כבר את השטר וכמה עלי לשלם על אולתי וסלף הבוגד אשר עִוְּדָנִי! אמנם לא יתנני לבי להאמין כי יעשה אבא נבלה כזאת לאיש אשר לא הרע לו מעודו, כי גם גנבים ושודדים לא ירעו לאנשי בריתם, אך מי זה האמין לשמועה כי יסגר איש בביתו ויאלצהו לחתום אל שטר למען ישקר באמונתו? ואיש כזה חשוד בעיני על הכל. אנא חוס נא עלי והורני מה לעשות, כי נפשי נבהלה מאד ולבי מלא דאגה ועצבון.

ידידך…

 

לא.    🔗

דָּנִיאֵל אֶל בִּנְיָמִין.

הנה ערכתי היום מכתב שני אל אבא כאשר בקשתני לפני נסעך מפה. גם במכתב ההוא דברתי אליו בערמה למען אכיר מתשובתו מה הוא חושב על דבר התשלומים, אחרי כי תשובתו במכתבו האחרון משתמעת לשני פנים; עתה אחשב למשפט כי אם גם ערום יהיה אבא מהנחש הקדמוני לא יוכל עוד לכסות ממני את אשר בלבו, כי נסיתי להצדיקך מראש ועד סוף ולדרש בשמך שלום ממנו אף כי לבך רחוק מזה כדי לקַים מאמר החכם: התרפס ורהב רעך כי באת בכפו… גם אמרתי לו כי ביום הפרעון אביאך אל ביתו למען אדע דבר מה יענני על הבשוֹרה הזאת ואוכל לשפט מה לעשות בדבר החוב שהוא בחזקת סכנה. הודיעני מתי תשוב הלום, כי יום הפרעון הולך וקרב ולדעתי עלינו לנסוע אליו יחדו כאשר כבר השמעתיו במכתבי; לא על דבר השָלום אשר אמרתי לו רק בדבר הַשִּׁלּוּם אשר לבי חרד עליו מאד כי לא אל הקלפה כי אם אל התוך עיני שנינו נשואות, ואם נצלח להצילו כאוד מֻצל מאש נזרק את הקלפּה הלאה כחק וששנו על הַשִּׁלּוּם אשר בכיסך. אקוה כי העצה הזאת תישר בעיניך.

ידידך.

 

לב.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל דָּנִיאֵל.

הכל עשית יפה אך באחת שגית בהודיעך את אבא כי נבא לבקרהו, כי מלבד אשר לא אראה בזה כל ערמה אשר בכחה להוציא סוד כמוס מלב אבא אם דבר בליעל יצוק בו באמת, עוד תוכל הבשׂורה הזאת להרע לנו רעה גדולה: כי בהודע לו דבר בואי ימהר להמלט על נפשו עוד לפני יום הפרעון ואז תהיה גם נסיעתנו לריק, ומה המריצך לעשות אולת? אך אחדל מבּקש שגיאות במעשיך כי מה שעבר אין, אך זאת אודיעך כי זכריה איש בריתי יבטיחני על דברתו כי שלם ישלם אבא את הכסף ביום הפרעון ולא עלה אף רגע רגע רעיון על לבו לפשט לי את הרגל. דבריו אלה הרגיעו מעט את לבי ולא אדע אם לנסוע אליו או לחדל. אקוה כי אתה תיעצני לטובה.

ידידך ומוקירך…

 

לג.    🔗

גַּבְרִיאֵל אֶל אַבָּא.

ממכתב דניאל ששלחת לי אני רואה עין בעין כי מתנקש הוא לך ומתהפך מסבות בתחבולות ערמה על פי דרכו להציל מפיך דבר ברור על אֹדות התשלומים, לכן עצתי אמונה לך כי תעבר על מכתבו בשתיקה, כי אם גם תזהר בלשונך בענותך אותו, בכל זאת ימצא במכתבך רמזים וסודות אשר בנסותו לדרש עליהם תלי תלים דרשות של “ואם תמצא לומר” או “ואם תאמר להפך” יבֻלע לנו ולא נוכל להמלט, ועל כן הזהר ודע את אשר לפניך. יום השלם הולך הלוך וקרב, ולימים עוד שלשה אבא אליך ונסענו יחדו אל מחוז חפצנו, כי זריזין מקדימים בנסיעה כזאת מפני הסכנה… ברגע הזה מכרתי את השטר בחתימת יד זכריה ליחזקאל המלוה במחיר אלפים כסף. לְהַלֶּלְךָ על חכמת לבך אחשב למחסור וכבר סמכתי עליך ידי לפני שלש שנים ונבֵּאתִי עליך כי תהיה בעל כשרון נפלא במלאכת ההונאה שכם אחד על כל בעלי מקנה וקנין ונבואתי נתקימה בך עתה, ומה ישמח לבי כי יהיה בידינו עתה כסף להוצאות הדרך רב יתר מאשר קויתי. חיה בשלום ובקרוב נראה איש את פני רעהו בביתך.

ידידך…

 

לד.    🔗

יְרוּחָם אֶל זְכַרְיָה.

צדקת מאד בדבריך כי עצת חכם דרושה לך מאד, אבל דע לך יקירי כי צדק מאד גם מאמר הבריות: ‘אִם יַשְׁלִיךְ כְּסִיל אֶבֶן אֶל בּוֹר לֹא יוֹצִיאוּהָ כָּל חַכְמֵי הַדֹר’! ומה איעצך עתה? אתה עשית מעשה נערות אשר כל השומע יצחק לו והנך קורא את סכלותך “שחוק המקרה”!?! “אלהים הביאני לידי נסיון” תאמר אלי במכתבך ואיך לא תדע בֹשת להזכיר בשם ה' ולהאשימהו במעשי אולתך ופחזותך? לוא השמיעתני כי סכלותך הביאתך לידי בזיון כי אז לא חרה אפי בך, בדעתי כי כל אדם עלול לשגיאה, ואם גם שגיאתך כָבדה מאד ולא שגיאת בר דעת היא כי אם שגיאת מֻכֵּה שגעון או שותה שכור, בכל זאת סלחתי לך, כי ישנם רגעים בחיי האדם אשר יצא מדעתו, וכאיש שגיאתו ושגעונו… אבל מה אֹמר ומה אדבר בראותי כי אחרי שגיאתך הגדולה אשר אין על עפר משלה עוד תוסיף לשגות לתת תפלה לאלהים!? השיבה נא רגע אל לבך מה עשית לך ומה עוללת לאיש בריתך אשר האמין בך! אנכי לא אוסיף עוד לריב לאלהים אשר גַלּוֹתָ עליו חרפת מעשי נערותך: כי אם טפלת עליו חטאתך אות הוא כי לא הכרתּ עונך וכשגיאה קלה הוא בעיניך לכן אשונו ואערכנו לנגדך: הנה איש אתה ועסקים טובים בידיך, ואף כי לא בֵרֵכְךָ ה' בעֹשר רב, הנה רבה אמונתך על כל סביבותיך ושטרותיך עוברים ככסף לסוחר ועליהם אתה חי, ואיך היתה אתך הצדקה לחתם ידך על שטר חוב אשר לא קראת את הכתוב בו ולא חסת על מסחרך שבו תלואים חיי אשתך ובניך וחיי שֻתָּפְךָ ובני ביתו? ומי ערב לך עתה אם לא יבא מחר איש וינקש לכל אשר לך ויציגך ערֹם כיום הִוָּלֶדְךָ? הבצדקת זה האיש אבא, אשר כל דבר בליעל לא יִבָּצֵר ממנו, הנך בֹטח כי לא תאֻנה אליך רעה?!.. הנה זאת היא חטאתך לנפשך, אשר מי יודע אם לא תבא מחר על שכָרה לחזר בגללה כל ימיך על הפתחים!.. ועתה אשאלך והודיעני איך השיאך זדון לבך למכור את יֹשר לבך בחמש מאות כסף ותמשך ידך את איש דמים ומרמה להנות איש ישר מן המסלה למען יאכלו זרים כחו ויירשו יגיעו והאיש הישר הזה איש חסדך הוא אשר עמד לך פעמים רבות בשעת דחקך ולולא הוא כי אז אבדת בעניך?!! הלא ישֹּׁמוּ שמים על נבלה כזאת! הנה הוא פנה אליך כאל איש ישר הולך תֹם ויבקשך להיות בעזרתו להציל את כספו מכף מרעים ובלי שפק יש אתו עצה להצילו אם רק לא יצלח ביד אבא לְהִמָּלֵט – – ומה עשית אתה?!.. אין די מלים בפי לערוך דמות למעשה הרצח הזה, גם אין עצה ואין תבונה להשיב את הרעה לפני בואה. הבה אערכה ביום מכתב לבנימין, אודיעהו כי הזמן קצר מאד וימהר ויבוא לסגר בעד אבא את הדרך, ואולי אז תקטן מדת חטאתך בהצילו את כספו ומי יודע אם לא יצלח אז בידנו להציל את שטר חובך מידו. עוד מעט וראיתי איך יפל דבר.

מוקירך כערכך…

יואל

 

לה.    🔗

יְחֶזְקֵאל הַמַּלְוֶה אֶל זְכַרְיָה.

יואל נא כבודו הרם להודיעני אם אשלח את שטר חובו אל יד סוכני בעירו לקבל מידו סך אלפים ושתי מאות כסף בעוד ששה ימים או כבודו ישלח את הכסף אלי. השטר ההוא נמכר לי מיד הסוחר גבריאל שהוא ערב לכבודו וכבר ערכתי עליו מחאה כדת, ובאשר מועד השלומים קרוב מאד, לכן אבקשהו כי ימהר לפדותו בטרם עבר זמנו.

והנני מוקירו ומכבדו כחין ערכו הרם…

 

לו.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל דָּנִיאֵל.

שמועה רעה בָּעַתַתְנִי; הסוחר הישר באדם ירוחם מעיר נ. הודיעני כי הנבל אבא עומד הכן לדרך לברֹח אל ארץ אחרת, והיום בערב אני עושה דרכי אליך ונסעה יחדו אל איש ריבי אשר אקוה כי אציל משניו טרף אם כבר לא קדם לברֹח. לא יכֹלתי לנסוע היום בבקר כי עלי לאסוף את כל הכתבים אשר יוכיחו עליו רשעתו, אך בערב אסע בלי כל שפק ואתה חכה לו בבית הנתיבות כי לא אוּכל לסור אל עירך לבל אאחר את המועד, ומשם נסעה הלאה.

ידידך ודורש שלומך…

 

לז.    🔗

גַבְרִיאֵל אֶל אַבָּא.

תכף בבוא אליך מכתבי צא את העיר ואני אצא לקראתך במסלת הברזל אל התחנה ב. ומשם נחישה מפלט לנו אל העיר ג. לעבור את הגבול, כי לא נוכל להתמהמה רגע באשר יחזקאל המלוה שולח היום מכתב אל זכריה בדבר השטר הידוע, להזכירהו כי בעוד חמשה או ששה ימים יהיה יום השלומים, וממילא תבין כי בבוא המכתב ההוא אל ידו, לא יִתֶּנְךָ זכריה להפיק זממך וירעיש עליך שמים. אדמה כי כבר עשית סדרים בביתך ותוכל לנסוע כרגע. –

ידידך ודורש שלומך….

 

לח.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל מְחֻתָּנוֹ זַלְמָן.

במכתבי זה אבאר לכבודו את דְּבָרַי בהטעלעגראממא שהריצותי זה עתה אליו על דבר שני הבורחים אבא וגבריאל אשר בקשתיו לתפשם על גבול הארץ אם יִמְצָאֵם. את שני האנשים הרעים והחטאים האלה הפקדתי זה כשנה לסוכנים לסחורותי אשר קנו להם שם בארץ והם התחיבו בכתב אמנה כדת לקחת מידי סחורה מדי חֹדש בחדשו במחיר אלפים רו“כ אשר עליהם היה לתת את הסכום במזֻמן ובמֻקדם, אך כעבור שנים שלשה ירחים ואני ראיתי כי יתהלכו איתי במישרים גדלה אמונתי בהם ונרציתי לתת להם את סחורותי הטובות בהקפה והם נתנו לי שטרות, אבא היה המתחיב וגבריאל ערב לו. והנה עתה כתם ימי־האמנה וההקפה הגיעה אחר החשבון עד עשרת אלפים רו”כ, התגוללו והתנפלו עלי פתאֹם ככלבים עזי נפש וישימו לי עלילות דברים כי עשקתים ורצותים, ויורו להם היתר לעשות את כספי להפקר, ובבוא עתה יום השלם קדמו לברֹח מפני ועקבותיהם לא נודעו. לכן יגדל נא חסדו עלי ויבקש את שני הנוכלים האלה (אשר לא מעֹני כי אם מֵרֹע לב יפשטו לי את הרגל) בעירו הקרובה אל הגבול, ועם יִתָּפְשוּ בכפו, ישים עליהם משמר כעל גנבים וחומסים עד בואי שמה לדבר משפטים אתם על כל הרעה אשר הֵסֵבּוּ לי. תקותי חזקה כי כבודו הרם יחפשם בכל המחבואים, ואם יבואו בכפו, לא יתן להם חנינה עד אם ישיבו את הגזלה אשר גזלו.

והנני מחֻתנו אֹהבו ודורש שלומו בלב נאמן….

 

לט.    🔗

זְכַרְיָה אֶל מַכָּרוֹ חֲנַנְיָה בג.

אנא חוס נא רחם עלי ובקש פה בעירך על יד הגבול את אבא הבורח מפני נושיו אשר בלי שפק שמעת שמעו מפי אחיך הנכבד אשר ידעהו פנים אל פנים. הנבל הזה עשה כל תועבה ונבלה במסחר וכל דבר בליעל לא נבצר ממנו, אך האחרון הגדיל כי הוציא שטר חוב מידי במרמה ועתה נושה בי יחזקאל המלוה אַלְפַּיִם ושתי מאות כסף ואני הנני אֹבד ברעה אשר מצאתני, כי בשַלמי את הכסף יֵהָרֵס בית מסחרי עד היסד ושֻתפי אשר ישמר עברה לי ימשך ידו ממני ויתננה לאיש אחר ואז אין עוד כל תקוה לאחריתי. אנא עשה ואל תאחר לחלץ את מוקירך מן המצר ובקש את הנוכל על יד הגבול וחפשהו בכל המקומות אשר דרך שמה מתגנבים הנמלטים לצאת, אולי יצלח בידך לתפשהו בכף, ואלה סמניו: קומתו בינונית, שׂערותיו צהובות, זקנו אדמדם ושפמו ארוך; על חוטמו שהוא ארוך מעט יש יבלת קטנה בעלת שערות אדמדמות ועיניו ירֻקות ובולטות ולחייו רזות. אם תתפשהו בכף תקנה לך עולמך בשעה אחת וחסדך לא ישָכח מפי ומפי בני ביתי עד עולם.

ידידך המיחל לחסדך….

 

מ.    🔗

זַלְמָן אֶל בִּנְיָמִין.

יאמץ מחֻתני את לבו ואבשרהו כי שני הנוכלים נלכדו במצודתי. שלשֹׁם בערב בבוא אלי הטעלעגראממא מהרתי אל בית המשפט ובפקדת שר העיר נתנו לי עשרה שוטרים כי יעזרו על ידי לחפש את הנוכלים בכל המחבואים – אך לדאבון לבי בקשתים בכל ארבע פנות העיר ולא נמצאו. אז יעצוני כליותי לחפשם בבית הנתיבות, כי אמרתי בלי שפק לא יפנו ערומים כמוהם דרך נתיבות חשך וארחות עקלקלות באשר המקומות האל מושכים עליהם תמיד עיני השופטים והמחפשים הרבה יתר מראשי הומיות, ואם ינוסו מפני עֹשק ונלוז, בלי הפוגה ילכו בדרך המלך, וכאשר שערתי בנפשי כן היה! בבואי הביתה לא מצאתי עוד שמה כל עובר ושב, כי כבר באו אל העגלות אשר התעתדו לרוץ אֹרח מעל לגבול הארץ, אז נגשתי אל השוטרים ואגל את אזנם כי לפי דעי נמצאו שני גנבים וחומסים בעגלות ההן, וָאַרְאֵם את הדעפעשע של כבודו; והנה עדי רגע סֻגרו כל העגלות על מסגר והשוטרים בקרו את תעודות הנוסעים ואבא וגבריאל נִמְצָאוּ! דעת לכבודו נקל כי הוציאו את שני החתָנים האלה בכבוד ויקר מתוך העגלה וגם לא שמו לב אל האחד אשר התעלף פתאֹם ויפל באין אונים ארצה ויוליכום תכף אל בית הנתיבות, ואחרי הֵעָלוֹת העגלות מעל הבית, העלו אותם בעגלה ויביאום אל בית הָאֵסוּר אשר עודם עצורים בו גם עתה ומחכים בכליון עינים לבואו הלום תחת כי חפצו לנוס מפניו לפני ימים מספר. אין חקר לרוח האדם! לפי דברי כבודו אבא וגבריאל הנם ערומים ונוכלים, עזי נפש ועשוים לבלי חָת כחיתו טרף, אך לוא ראה אותם כבודו בשעת קלקלתם, כשהוציאום מן העגלה ויביאום הביתה, כי אז נבהל מראות וכמשֻגע היה ממראה עיניו! פניהם כסיד הלבינו, ידיהם נעו, ברכיהם כשלו וקרסֻליהם מעדו מבלתי יכֹלת לעמֹד רגע על רגליהם כשכורים או מֻכֵּי־קדחת, וגם הַדִּבֵּר לא היה בפיהם ולא הבינו מרב פחדם אף דבר מכל הדברים אשר שְאָלם ראש השוטרים בשפת הארץ ולא יכלו לענותו. מֹרך לב כזה לא ראיתי מעודי ועד היום! הַאלה סוחריך ישראל, אבירי הלב, הרחוקים מצדקה ויֹשר, הלֹוים ואינם משלמים, הלוקחים ואינם משיבים ואשר יחיו ברמיה ותרמית נפשם?! אל אלהים ה', ומה יעשו אלה עזי המצח וחזקי הלב אשר גם מקול שוטר לא יֵעָנו ומפני גערת שר לא יכנעו?!… ואני האמת אגיד לכבודו כי אחרי ראותי בָּעָנִי שני האנשים האלה, נהפך לבי בקרבי, יחד נכמרו נחומי עליהם ומקרב ולב עמֹק נדתי לצרת נפשם ונחמתי על הרעה אשר הסבותי להם בהיותי למקל חובלים ביד כבודו לתפשם כגנבים ושודדים, אך הנעשה אין להשיב, וזאת היא כל נחמתי בְעָנְיָם כי ימהר כבודו לבא הלום להוציא ממסגר נפשם, כי אם אראה ברעתם עוד ימים אחדים – וָמָתִּי. והנני מחֻתנו, אֹהבו מקרב ולב עמֹק הַמְחַכֶּה בכליון עינים לבואו….

 

מא.    🔗

חֲנַנְיָה אֶל זְכַרְיָה.

אמהר להודיעך כי נלכד הנוכל אבא ונתפּשׂ על גבול הארץ ביד הגביר ר' זלמן והוא יושב בבית הָאֵסוּר. ללכת אליו אין שעתי פנויה, כי עלי לנסוע מפה היום אל העיר ד. בדבר נחוץ, ובאשר יִקָּרֵא לו בקרוב דרור אחרי בוא ר' בנימין הלום להתפשר עמו, לכן מהר ובוא הנה בעודנו יושב כלוא במשמר. וה' הטוב ישמרך מפגעים רעים מעתה ועד עולם.

כחפץ ידידך ומוקירך….

 

מב.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל זַלְמָן.

כשמן ששון היתה בשׂורתו הנעימה ללבי הכואב על אבדן כספי, כי אמנם הרעו לי החטאים האלה רעה גדולה והנם ראוים לכל הרעה אשר מצאָתַם בהחפזם לנוס, אך התעצבתי מאד אל לבי באמרו לי כי יִנָחם על היותו למטה זעם בידי בעת אשר לא יראה בם כל און, כי לא פללתי על מהיר צדק ויודע משפט ככבודו כי תחוס עינו על שני בני בליעל כאלה בראותו כי פניהם יפיקו תֹם ויפחדו ממכשול עונם, כי כן דרך כל השודדים לשים מסוה צדק על פניהם עת תגע בהם יד המשפט ליסרם כדי רשעתם למען תפוש את השופטים בלבם ויקלו ענשם, ובכן לא נאה לכבודו הרם להנחם על תָּפְשׂוֹ אותם כנוכלים, כי רק פניהם יפיקו צדק אולם קרבם מלא הַוֹּת, ואני אשר נשאתי ונתתי עמהם זה כשנה במקנה וקנין כבר הכנתי דרכם ואדע כי שבע תועבות בלבם, לכן אם גם יחננו קולם אל נא יתן להם חנינה עד בואי הלום ודברתי משפטים אתם על כל רעתם ועון בצעם, ותקותי חזקה כי יִכָּנַע מעתה לבבם הערל ולא יוסיפו עוד לגזל ולחמוס מכל הבא בידם, בראותם כי יש שופטים בארץ המשלמים לאיש איש כפעלו. אקוה כי למחרת בבֹקר אוכל לעשות דרכי אל כבודו, כי עוד דבר לי אל נשי החומסים אולי אציל מפיהן דברים אשר יוסיפו לי עצמה לאחז במשפט. מחֻתנו, אהבו בלב נאמן…

 

מג.    🔗

בִּנְיָמִין אֶל דָּנִיאֵל.

צרה גוררת צרה ורעה – רעה אחרת! הנה בקשתני להודיעך תכף בבואי הלום איך התפשרתי עמם ועתה אַמֵּץ־נָא את לבך ושמע את הרעה החדשה אשר מצאתני. דע לך יקירי כי תחת שני הנוכלים עזי המצח ועקשי הלב, תפש מחֻתני בשני אנשים אחרים תמימים וישרים הרחוקים מעֹשק ונלוז ואותם הושיבו כגנבים וחומסים אל בית הבור על לא חמס בכפם! האחד הוא מלמד אמלל אשר בשבתו כל ימיו באהלי תורה לא ראה מעודוֹ צורת מטבע, והשני הוא מגיד מישרים ומטיף מוסר הנוסע מעיר לעיר למכר את דרשותיו בכסף אשר גם הוא כהראשון לא נהנה כל יֹמיו מעולמו אף כאצבע קטנה! – את שני התמימים והישרים האלה הוציאו אנשי חיל מהעגלה, אותם אסרו בכבלי ברזל ואותם הושיבו אל בית הכלא לשאת עון עושקים וחומסים! אין מלים בפי להביע לך מכשול לבי ומפח נפשי על כל הרעה אשר הדחתי על שני התמימים האלה לא בפשעם וחטאתם, כי הם עודם עצורים בבית הכלא, ומי יודע מה תהי אחריתם?! סבת האסון היא: כי שני הישרים האלה באו אל העיר ג. ומכתבי מסע לעבור את הגבול לא הביאו עמם, כי נשענו על אנשי המקום שיעבירום את הגבול במחיר מצער, וביום ההוא בבקר העביר איש בליעל אחד את שני הנוכלים אבא וגבריאל ויקח מהם את תעודותיהם באמרו כי סכנה היא לקחתן אתם והם בהחפזם לברֹח לא שמו לבם לזאת ויתנו את התעודות על ידו, והנה הבליעל ההוא לא השיב לשני בני מינו את אשר לקח ויעש מסחר בתעודותיהן כי השכירן לשני האמללים אשר דבר נחוץ להם בארץ אשכנז, ויהי בשבתם בטח בעגלה ויבא מחֻתני ויוציאם משם ביד חזקה ויושיבם אל בית הכלא בדמותו כי המה אוכלי כספי והנם אסורים שם גם עתה ובלי שפק ישֻלחו בלוית גדוד אסירים אל ערי מושבותיהם. נורא מאד גורל האמללים – ואני הוא אמלל משניהם! כי בבית מחֻתני רבה המהומה, אשתו תבכה עליו ותיסרהו על מכשול עונו, בניו כֹאבים והוא גם הוא יֵאָנח בשברון מתנים על היותו לפח ולמוקש לאנשים צדיקים, לענותם ולעמוד על דמם על לא עול בכפם ועלי היו כל הצרות והתלאות האלה גם יחד ולא אדע לאיזה מהן אדאג ראשונה, אם לכספו אשר אבד, או לשני התמימים האסורים על בור או למחֻתני ובני ביתו ההולכים קדֹרנית כל היום בלחץ יגונם וישימו מכשול עונם נוכח פני ויחשבוני למקור הרעה לחטאתם ועון שגגתם. היום בא הנה גם הסוחר זכריה לדבר משפטים את הנוכלים אשר שמע כי נתפּשׂו בכפי וישב בפחי נפש אל עירו אחרי הוציאו כמאה כסף דמי המסע. הוא בכה בדמעות שליש ומדמעותיו נמס לבי. אהה, ידידי, הנני מקבל עלי באהבה את כל המכאובים האלה, ואם רק אמצא עצה להציל את שני האסורים האמללים מענש המשפט עשר נוכח פניהם – הנני מאֻשר. הנני מכלה את דברי כי עקת לבי תגדל מרגע לרגע ואם יראה ה' בעניי ונחני בדרך טובה אודיעך דבר ברור בעתו.

ידידך הכואב….

=============

 

מד.    🔗

נַחְמָן אֶל שְׁלֹמה.

הכסף בָּאַנִי בעתו ובו ביום נשלחה הסחורה אל כבודו ולפלא הוא בעיני כי טרם קבלה עד היום. אם לא יקבלנה עד יום ו' ימהר ויודיעני וחקרתי דבר מפי הַמְשַׁלֵּחַ אשר בלי שפק אֵחר לשלחה. בעוד שני שבועות תבֹאנה אל ידי הסחורות אשר על אֹדותיהן נדברנו במכתבינו האחרונים לכן יתעתד נא כבודו הרם לבוא אלי למועד אשר אִיעַד לו בקרוב. – את השטרות קבלתי ברגע היות ידיד נ. בביתי ובלי תפונה יבין כבודו כי מסרתים תכף לידו ובקרוב ישלח לכבודו כתב קבלה. על דבר האיש א. אודיעהו בקרוב דבר ברור כי עד כה לא צלח בידי לחקור על אֹדותיו וכאשר אעשה זאת בשבוע הזה אודיעה דבר לאשֻרו.

ידידו….

 

מה.    🔗

שְׁלֹמֹה אֶל נַחְמָן.

יום הששי כבר עבר והסחורה לא באה עדנה, לכן יעשה נא כבודו כאשר הבטיחני ויודיעני מתי תבֹא הנה, כי סוחרים רבים מחכים לה ואני אדחם יום יום “בלך ושוב”, אולם אם לא תגיע לידי בעוד ימים מספר, אדע נאמנה כי יפנו אל סוחרים אחרים והיא תִוָּתֵר בחנותי לאֹרך ימים, כי טובה היא בעתה, אך אם יעבר זמנה, איננה עוברת עוד לסוחר עד השנה הבאה, וכבודו יוכל להבין עד כמה ביד מקרה כזה להסב לי נזק ומפח נפש. – לקנות את הסחורה אשר תבֹאר מעיר א. – הוא דבר שאי אפשר לי עתה, כי כספי מפֻזר היום בכל קצוי ארץ, ובטרם יֵאַצֵר בעת כְּנוֹס יוכל כבודו למכרה לאחר בכסף מזֻמן ואם אחפץ לקנותה אני אבקש את חציה בהקפה. אולם אם כבודו יֵאוֹת להצעת זאת, הנני נכון לבוא אליו ביום כתבו אלי. מה' א. קבלתי היום מכתב שני, לכן ימהר ויודיעני מה יאמרו עליו יודעיו ואם איש ישר הוא באמת אספחהו אל בית מַרְכֻּלְתִּי כי איש כזה דרוש לחפצי.

מוקירו ומכבדו..

 

מו.    🔗

נַחְמָן אֶל שְׁלמֹה.

יבוא נא כבודו אלי בעוד שלשת ימים ויראה את הסחורה אשר קבלתי אתמול מאת בעלי מסחרי; על דבר ההקפה נתפשר כי שטרותיו ככסף בעיני ולוּ רבו כְמוהם באוצרי כי אז שקטתי במכוני ולא נשאתי כעש ומכאובים. – האיש א. מהֻלל בפי כל מכיריו, כלם יְתַנוּ יָֹשְרוֹ ויאמרו כי מיחידי סגֻלה הוא, לכן אם יחפץ כבודו לתת לו מַהלכים בביתו ימהר ויקראהו אליו פן יקדמנו אחר.

ידידו ומכבדו….

 

מז.    🔗

שְׁלֹמֹה אֶל נַחְמָן.

לדאבון לבי לא אוכל בוא אליו למועד אשר יעדתי לו, כי אחוש כאב בגרוני והרופאים צוּוני לשבת בית שבוע תמים, לכן אבקשהו כי לא ימכר את הסחורה אם גם ירבו דורשיה, כי דרושה היא היום לחפץ מסחרי, ובדבר המחיר נתפשר. – יואל נא כבודו הרם לשאל מפי א. כמה הוא מבקש במחיר עמלו לירח, ואם לא ידרש יותר מארבעים רו"כ ישלחהו אלי ואספתינו אל ביתי.

ידידו ומוקירו….

==========

 

מה.    🔗

שִׁמְעוֹן אֶל לֵוִי.

שלשת מכתביך באוני כלם בשבוע אחד ואף כי ארֻכּים המה כאֹרך גלותנו, הנה דבר מסחר בכל אלה לא מצאתי! זה פעמים אין מספר השמעתיך בפה ובכתב כי לא אכיר את א. לפשרן לי ואף אם שבע יקום עלי להראותני את כל האֹשר הצפון בהגמר, לא אֹבה ולא אשמע לו, בדעתי כי הוא נוטה בסתר אחרי ב. אשר עִוֵּר את עיניו בשֹׁחד למען הגות אותי מן המסלה – ואתה כאלו לא תקרא את מכתבי תבוא אלי לעתים מזֻמנות להצדיק את א. ודבר מהליכות המסחר לא תשמיעני וכמו זר נחשבתּ לו עד היום. לכן דע כי אני לא אסור אף כמלא השערה מכל אשר השמעתיך על דבר ב., והוא: כי אם יוסיף להקשות את ערפו לבלתי פְּדוֹת את הסחורה ולא יתפשר עם סוכני על דבר הצמר, הנני נכון לערך מחאה על השטרות וראיתי מה יענה אז; ואך שחוק עשה לי א. בנסותו לבקש רחמים על ב., כי עין בעין אני רואה כי התמכר לו דבר כחפצו אף כי יתן את שמו לגדופים בכל מכתביו, כי כך היא דרכה של ערמה להתחפש לדֹב אֹרב לאיש אשר היא חפצה בטובתו בעיני איש מצותו למען תפוש אותו בלבו… ובכן אך לשוא תנסה גם אתה להפריע מנוחתי על דבר א., כי לא קל דעת אנכי לנוד כנוד הקנה במים לרוח פי מחליק לשון, ומה טוב עשית לוּ דברת עמי על דבר המסחר והודעתני אם כבר נמכרה הסחורה ואם חפץ לך באחרת מהכביר אלי מלים לבלי הועיל, כי אני יודע איך להתהלך את אנשי ריבי מבלי בקש עצה מפיך ומפי א. ומדוע תתעבר על ריב לא לך ותשכח כי נתתי בידך מסחר ובך שתי מבטחי ביום הגמר כי תשמור את כספי מכל משמר לבל יקרונו שנינו כל רע? אקוה כי מעתה לא תוסיף להכנס לרשות שאינה שלך, כי אם תוסיף און ועצמה לנהל את המסחר ביד חרוצים תחת נַהֶגְךָ אותו בכבדות עד הנה. ענני תכף על מכתבי זה בדבר המסחר, אך אל תוסיף להלאותני בדבריך על דבר א. וב., כי מדי דַבֶּרְךָ בם לא אענך מאומה.

דו"ש…

 

מט.    🔗

לֵוִי אֶל שִׁמְעוֹן.

הנך מדבר אלי כאחד המוכיחים בשער ואני לא אדע למי נאה יותר להטיף מוסר, לי אשר שלום אבקש או לך אשר פיך למהלֻמות יקרא? הנני רֹאה כי הנך בֹטח בשטרותיו של ב. כמבגדל עֹז ואני אֹמר לך כי הנך בֹּטח על שקר כי שטרותיו כמשענת קנה רצוץ המה, ומי יודע אם לא יבואו אל כפך ויקבוה אם אך ידע ב. לכלכל דבריו במשפט… ובכן עצתי אמונה לך כי תקבל עצתי על דבר ב., כי עין בעין אני רואה את הרעה אשר בידו להמיט עליך בעת אשר תאחז במשפט ידך, ועת היא לך עתה לחלץ מצרה נפשך, אולם אם עוד תוסיף לבטֹח על שקר ולדמות כי אני וא. כורים שוחה לך תנחם באחרונה בעת אשר תקצר ידך מהושיע לך וזכרתני ביום אידך כי אני הזהרתיך ואתה לא נזהרת. ראה העידותי בך היום! – אם על דבר המסחר לא דברתי עמך עד היום אות הוא לך כי חדשה לא נהיתה בו מיום הפרדי מעליך, ואך לשוא תתאונן עלי כי כמו זר נחשבתי להעסק, אני הקדשתי כל כחי להרחיב צעדי בכל אשר תמצא ידי ואם לא מסתיעא מלתא לא בי האשם כי אם במקרי הימים אשר יצאו לצחק בבעלי המסחר ולהשפילם עד עפר, אך אקוה כי לא יארכו ימי הרעה וימים טובים מאלה יבֹאו בקרוב ואז אודיעך הכל.

דורש שלומך….

===========

 

נ.    🔗

יוֹסֵף אֶל פֿיווִיל

את קולך שמעתי מדבר אלי מתוך להבות אש על כי לא השיבותי לך עד כֹה את שלש מאות הכסף אשר הלויתני ואני לא ידעתי על מה חרון האף הגדול הזה הן בפה מלא אמרת לי כי לא תהיה לי כנושה עד אשר ירחיב ה' את גבולי והנה עתה כאשר באתי עד משבר וכחי אין עמדי לשלם לנושי אשר ינקשו לכל אשר לי, קמת פתאֹם להפיל עלי בלהות כי תגבה ממני את החוב בעת צרה כזאת ובעת אשר ידע לבבך כי רבע מהקרן כבר שלמתי לך בנשך ותרבית! לכן אודיעך מראש כי אם תחפץ לקבל את כספך, עליך להמתין עוד שנים שלשה ירחים ואם לא – עשה בי כטוב בעיניך ואני כאשר אבדתי אבדתי.

 

נא.    🔗

פֵֿייוִויל אֶל יוֹסֵף.

נעויתי משמֹע מפיך מה רע מצבך בימים האלה. האמינה לי כי לולא נהרס גם מצבי, כי אז הלויתיך עתה פי שנים למען חַלֶּצְךָ מן המצר, אך גם עלי עברה כוס הפגעים הרעים, כי בית מסחרי הֻכָּה לרסיסים והמון נושים מצצו את דמי כעלוקות ועיני רֹאות וכלות. אולם אני לא אתרפה ביום צרה וטוב בעיני לתת את כל אשר לי בכסף ולשלם חובותי מתת עלי חרפה כי בלעתי חיל זרים, ואקוה כי אלהי ישעי יהיה בעורי ולא יתן למוט רגלי ביום אידי; כן, יקירי, אל תתרפה גם אתה ואז סמוך לבי בטוח כי בעל כשרון כמוך יבקיע לו דרך בחיים עד מהרה.

ידידך ומוקירך….

=============

 

נב.    🔗

קַלְמָן אֶל צְבִי.

בשבוע שעבר הייתי בעיר ג. ודברתי עם הסוחר ד. על אֹדותיך והוא ענני כי לא יוכל להשלים חפצך בטרם תשלח לו את מחיר הסחורה במזֻמן, כי הוא לא יתן את סחורתיו בהקפה אף אם ידע את הקונה לאיש אמונים, ואם תחפץ לקנות את הסחורה הדרושה לך, הלא טוב כי תקננה במזֻמן ואז תקבל סחורה טובה, ובמשך הזמן תשיג גם הקפה קטנה, ועד אשר יכירך ד. לאיש ישר על פי פעלך ועסקיך עמו אין כל תקוה כי יקיף לך אף אגוֹרה אחת, ובכן עצתי אמונה לך כי תשלח לו כסף ואז תקבל סחורה משופרא דשופרא ותראה ברכה מרֻבה.

ידידך ומוקירך…

 

נג.    🔗

צְבִי אֶל קַלְמָן.

נסיתי לעשות כאשר יעצתני ואשלח לד. סך אלף רו“כ בבקשה כי ישלח לי גלומי צמר מהמין השחור ולתמהון לבבי לא קבלתי את המין הזה לגמרי ותחתיו נתן לי מין צהֹב אשר לא יצלח למסחרי, ובמכתבו אשר ערך אלי יִתַּמָם עמי כאלו נכחד ממנו את אשר עשה לי וידרש ממני עוד חמשים רו”כ לתשלום החשבון ויבקשני לבוא בעסקים עמו תמיד ואני לא אבין לְרֵעו ותמימותו. הנה בפעם הראשונה קניתי סחורה מידו וירמני ומה תקותי לימים הבאים? הנני במבוכה גדולה ולא אדע מה אעשה עתה בסחורתו, כי אין קונה אותה, וכבר כתבתי אליו מכתב ואין קול ואין עונה! עוצה נא אותי מה לעשות, כי אתה אשם במבוכתי ועליך החובה להשיב מנוחה אל לבי, לבל יתאונן עליך ידידך ומוקירך…

 

נד.    🔗

קַלְמָן אֶל צְבִי.

כמעט לא אאמין למשמע אזני כי ד. הנודע בעולם המסחר לאיש אמונים יעשה פתאֹם נבלה כזאת לאיש מסחרו אשר בפעם הראשונה ינסה דבר מסחר אליו! אין זאת כי נשלחה אליך הסחורה בטעות, כאשר כן יקרה לפעמים בבתי המסחר הגדולים מרֹב עבודה במלאכת המשלוח, אך איך נתחלף המכתב לא ידעתי! – ברגע הזה אכתוב מכתב לד. ושאלתי מפיו שרש דבר נמצא בַחלוף הזה, ואתה השקט ידידי כי לא יקרך רע, כי ידעתי את ד. לאיש ישר אשר חלילה לו מעשות עולה, ועוד תראה כי לא שגיתי בהשערתי. חכה עוד ימים מספר וראינו אחרית דבר.

ידידך ומוקירך…..

 

נה.    🔗

דָּוִד אֶל צְבִי.

לא התכבדתי לענותו עד כה למכתבו כי נקל לשגות ממצוא סבה לשגיאה. יותר מששה ימים חפשׂתי בכל צרֹרות המכתבים אשר במסחרי ודרשתי וחקרתי את פקידי ומשרתי לדעת מאין יצאה התקלה במשלוח הסחורות וזה מצאתי: על הפקיד היה לשלוח ביום ההוא עשרים חבילות לארבעה אנשים אל מקומות שונים שגם כבודו בכללם, חמש חמש לאיש, ובאשר טרוד הייתי מאד ביום ההוא בעסקי ביתי לכן מסרתי לפקידי גם את ארבעת המכתבים ולאיש איש חשבון סחורתו במכתבו ושמו ושם משפחתו נכתבו רק על המעטפות אשר התעתְּדוּ המכתבים לבוא אל קרבן, והנה טעה הפקיד במשלוח המכתבים וינח את ארבעתם במעטפות אשר לא נועדו להם, ומשבא לידי טעות במשלוח המכתבים טעה גם במשלוח הסחורה אשר שְׁלָחָן על פי כְתֹבֶת האגרות, ובכן קבל גם כבודו סחורה אשר לא דרש ברשימתו. בפעם הראשונה בימי חיי יקרני מקרה כזה, ולא על כסף המשלוח ידוה לבי כי אם על המקרה עצמו אשר יכֹל להסב נזק לכלכם! אך הנעשה אין להשיב; בעוד ימים מספר יקבל את סחורתו, והסחורה שבידו יואֶל נא לשלוח אל האיש אשר אודיעהו שמו במכתבי השני, ויבטח נא כבודו בזריזותי כי מעתה לא יקרונו עוד מקרים זרים כאלה.

מוקירו ומכבדו…

==========

 

נו.    🔗

יִשָּׂשכָר אֶל זְבוּלוּן.

פליאה דעת ממני כי טרם השיב לי כבודו עד כה את השטרות אחרי אשר כבר שלמתי לו את חובו? כמעט פעמים בשבוע אני דורשם מידו וכבודו לא יענני כאלו אדבר על עצים ואבנים. האמנם נאה לסוחר נכבד כמֹהו להלין שטר פרוע בתוך ביתו ולעבור על “ואל תשכן באהליך עולה”?! ומה יאמרו הבריות?… לכן אבקשהו כי אם לא יחפץ להכשיל כח סבלנותי לבעבור אדבר אליו בלשון אחרת, כי אז ימהר וישב לי שטרותי תכף בקבלו את מכתבי זה, כי דרכי להקפיד בדברים כאלה, וכי בשביל שהאמנתי לו כספי הפסדתי?!

מוקירו ומכבדו….

 

נז.    🔗

זְבוּלוּן אֶל יִשָּׂשכָר.

למגנת לבי אני מוכרח להשמיעהו כי השטרות אבדו מביתי וזאת היא הנסבה לדומיתי עד היום, כי שתי עצות בנפשי ובקשתי תחבלות במה להגן עליו כי יביאם מוֹצְאָם בפלילים, והנה בראותי כי אבדה כל עצה, אמרתי הבה אודיעהו זאת אולי ימצא הוא תחבולה במה לסכל עצת הנושה כי יועידהו למשפט. אל נא יקצף עלי עד מאד כי העבר לא ישוב עוד רק יבקש תחבולה מה לעשות בעתיד ואני אקבל באהבה את אשר יחרץ עלי כי יודע אני את אשמתי.

מוקירו ומכבדו…

 

נח.    🔗

יִשָּׂשכָר אֶל זְבוּלוּן.

מבלי קצוף על כבודו ומבלי התקוטט בו על כי לא השיב לי את שטרותי תכף בקבלו את הכסף, אמהר להשמיעהו כי עליו החוֹבה לשלוח לי שטרות בחתימת ידו כלעֻמת הסך של השטרות האֹבדים ושטר “שובר” לבטלם כעפרא דארעא. אם יירא לתת את השטרות על ידי הרשות ביד כבודו להשלישם בידי שליש מרֻצה לשנינו ולהתנות תנאי מפֹרש כי אם יקום איזה נושה לנגֹשֹ בי כסף בשטרות כאלה וכאלה, על השליש לתת לי שטרותיו של כבודו לעשות בם כרצונו. אם זאת יעשה כבודו אז אדע נאמנה כי איש אמונים הוא וכבדתיהו,

מוקירו ומכבדו…

 

נט.    🔗

זְבוּלוּן אֶל יִשָּׂשכָר.

כמעט חפצתי לקבל באהבה את אשר חרץ עלי ולחתום ידי על גזר דינו, והנה לשמחת לבבי נמצאו השטרות ואחד לא נעדר! כי בגשת משרתי לְהַשִׂיק את התנור מצא אותם בתוך המון הגליונות והנירות אשר הוכנו להיות לבער על הָאָח המבֹערת בבוא החרף! עתה יקבל נא כבודו את שטרותיו וסרה מעלי תלונתו! והאמת אגיד לו כי נקוֹטותי מאד בפָני על המקרה הזה וזה לו לאות כי נרציתי למלאת את אשר נטל עלי במדת דינו הקשה. עתה אשמח מאד שפטרני ה' מענשו.

מוקירו ומכבדו….

==========

 

ס.    🔗

דָּן אֶל נַפְתָּלִי.

הנך מתימר בכבודך ומתהלל כי סיני ועוקר הרים אתה בהלכות המסחר וכל רז לא אנס לך בהמון גלגליו לדעת משטרם והליכות דרכם ביד איש מזמות ביום קומו להטותם לחפץ תרמיתו ללכֹד תמימים בערמה – ועתה ראה נא חָריף ובקי את כל הרעה אשר הסבות לי בפתותך אותי לשלוח את הצמר אל נ. לפני קבלי את השטרות בערבותו של מ. איש בריתו ובעל מסחרו, כי תחת בֹא אלי עֲרֻבָּתוֹ באַני מכתב מאת מ. כי ידו כבר מסֻלקת מנ. ומעתה לא יוסיף עוד תת ערֻבָּתו לנ. בעד כל כֹפר, ואני בהתבונני היטב בדברי מכתבו ראיתי כי דבר לאט עמו אשר די כח בו להטיל שׂפק בלבי אם עוד אשוב אראה את כספי מיד נ. עד עולם, ומה תענה יקירי על הדבר הזה? האמנם תוסיף גם עתה להבטיחני כי הררי זהב וכסף נכונו ממסחרי זה לי ולזרעי עד עולם? אין מלה בלשוני להביע לך מכשול לבי על כל הרעה שהסבות לי בחלקת לשונך! ואם תוכל להועיל, קומה נא ברב עצותיך וחלצני מן המצר ואני אודך במו פי ובפי אמתחתי כי תושיע לי ימינך; אך אפונה מאד אם תוכל לתקן כאשר ידך רב לך להשחית ולקלקל? כי לא נבראו הסרסורים בעולם אלא בשביל עקיצה ונשיכה בבשר בעלי המסחר וזה דרכם לילך ולהזיק למוכרים וקונים גם יחד – אולם אם תושיעני בצר לי ותורני עצה איך להציל את כספי מיד נ. אחשבך ליוצא מן הכלל וכבדתיך כערכך.

מוקירך ודורש שלומך….

 

סא.    🔗

נַפְתִָּלִי אֶל דָּן.

אף כי לא הסכנתי מעודי להשיב על דברי בוז וחרפות ומה גם על התולים ואמרי נואש, אולם בראותי כי בהול אתה על ממונך עד כי יסיתך לבך לשׂפק באמונת נ. אשר רבה אמונתו על כל סביביו, הנני מוכרח לענותך כי פחדת ללא פחד וצל גמדים ראית כענקים. האיש נ. שאמונתו קלה בעיניך הוא איש עשיר נודע לשם תהלה לא רק בארצנו כי אם גם בארץ אשכנז וצרפת ואך לחרפה תחשב לו ערבותו של מ. שאיננו מגיע עד קרסֻליו לא בחכמת המסחר שבלבו ולא במנין הכסף שבאוצרו, ואתה אל תאמין לדברי מ., כי שונא הוא לו מתמול שלשֹׁם מאז התעשׂק עמו על אֹדות שלשת אלפים שקל כסף אשר נשה בו בשטר פרוע ולא עלתה בידו להוציא יש מאין, ואני מראש לא חפצתי להשמיעך זאת, לבל תמשך ידך מהמסחר בראותך כי תקותך מערבותו של מ. נכזבה, בדעתי כי לא יקרך רע גם מבלי ערֻבתו, וכל זאת עשיתי רק לטובתך למען תודני על השתדלותי כל הימים. לכן בטח כי מחיר הצמר יבא לידך ביום הנועד בהשטרות לא תִפָּקֵד מהם אף גרה אחת ובין כה תוכל אתה למכר את שטרותיו בערבותך ואני אמציא לך אלפי קונים, וביום השלם תראה בעיניך היקרך דברי או לא.

דו"ש ומכבדך…

============

 

סב.    🔗

ראוּבֵן אֶל קַדִּישׁ.

נקל לדלות פנינים מן הים מהוציא טפה אחת דיו מפי עטך! כמעט לא אדע ספורות לכל המכתבים אשר הריצותי אליך בירח הזה ואתה לא כבדתני במענה ולא אדע שרש דבר נמצא בך כי נאלמת פתאֹם דומיה. והנה אף כי כבר גמרתי אֹמר לחשות גם אני ולחכות ליום הַשִׁלֵּם ולראות מה תענה אז… בכל זאת התאפק בל אוכל מהזהירך מן הרעה הנשקפת לך, כי קשי ערפך ודוּמִיָתְךָ הארֻכּה הפכו את לבי לאבן לבלי רחם אותך ביום דין; ובלי שׂפק תבין כי לא רק את אלף הכסף אשר לקחת מידי אגשֹׁ בך כי אם גם את האלפים אשר ערבת לרעך ירחמיאל בהיותכם בביתי, כי גם הוא נאלם פתאֹם דומיה ולא יענני דבר כמוך וזה לי לאות כי יאמר לעשות לי כאשר עשה לפנים לבעלי בריתו בלייפציג, לכן הכון והכן אתה לקראתי! כי עליך למנות את החסרון הזה מכיסך בעוד שני שבועות וחצי ואני אודיעך מראש כי לא אחכה אף רגע, כי טוב אנכי לטובים, אך לרעים אין רע ממני. אקוה כי תכין את הכסף ולא תחכה עד אשר תאחז במשפט ידי, למען אקח את כספי מן המוכן ולא אוכרח לנוע על מטלטליך וכלי ביתך אשר אז יגדל נזקך שבעתים ובהפסדך לא אחפץ גם אני. תקותי חזקה כי אמצא מענה על מכתבי זה.

מוקירך כערכך….

 

סג.    🔗

קַדִּישׁ אֶל רְאוּבֵן.

כאיש מדבר בצדקה תדבר אלי במכתבך כי תחֹס על מטלטלי וכלי ביתי, ובטוב לבבך, כאשר יאתה לנושׁך נשך, לא תחפץ לראות בהפסדי ולעמוד על דמי בשעת דחקי ועל כן תצוני להכין את הכסף ליום הכסא לבל תוכרח לעבור על מדותיך – מדות מלוה ברבית – ולקפץ באף רחמיך עת תאחז במשפט ידך, לכן אודך יקירי על צדקתך אשר אין כמֹהָ בחֹבלי משׁאות וחבלי נפשות, ואֹמר לך: לך בכחך זה כי לך נאה, כי לך יאה! כי אמנם רחום ורך לבב אתה! אולם בטרם אצא מאת פניך לא אפָטר ממך אלא מתוך דבר הלכה כי נאה לְחֹבֵל ארך אפים וקצף סמן דלות הוא לו, הן גם חנוני המשׂתכר רק עשרה או חמשה עשר ממאה ידבר אל קוניו רכות ומכל שכן שמלוה ברבית הלוקח מאה למאה צריך להזהר בלשונו, כי רק אז ילָכדו עניים במצודתו ומאכלו בריאה. אקוה כי מעתה בלשון אחרת תדבר אל בעלי מסחרך כי בטובתך חפץ מוקירך כערכך…

 

סד.    🔗

יְרַחְמִיאֵל אֶל רְאוּבֵן.

חלילה לי מקצוף עליך ומגער בך על זכרך לי במכתבך חטאי בלייפציג, כי ידעתיך מכבר כי חננך ה' בלב רגז ובלשון למודים לחָרף ולגדף את כל הקרב אליך וקלון חברך חביב עליך מהכבוד אשר תרדף אחריו והוא בורח ממך, אולם כשאני לעצמי צרה עיני בך מתת לך פתחון פה לחרופים וגדופים ועל כן אמהר להודיעך כי עוד בטרם תאחז במשפט ידך תאחז באלפים הכסף אשר אתה נושה בי, ועצתי אמונה לך כי תבקש לך לֹוֶה אחר להפשיט את עורו בראשונה ולחרפהו כאחד הרקים באחרונה, וה' ישלח לך איש שיהי נאה לך יותר ממני – ואז ישמח לב מוקירך כערכך…

 

סה.    🔗

רְאוּבֵן אֶל קַדִּישׁ וִירַחְמִיאֵל.

רוח אחד לשניכם כי הנכם מחרפים אותי בסגנון אחד ומשתמשים במבטאים קשים כגידים היוצאים מֵעט אחד… לכן אענכם הפעם במכתב אחד! דעו לכם כי לא ביֹשר וצדק אתם מתנפלים עלי! שובו והפכו בדברי מכתבי וראו והתבוננו איפה חַרפתיכם וגדפתיכם? הלא רק את כספי דרשתי מידכם, את כספי אשר רכשתי בזעת אפי ובעמל כפי והאמנם זה הוא כל עון חטאתי כי בהול אני על ממוני? ומי משניכם טוב ממני? לא אדע איזה שטן הסיתכם בי לחרפני ולגדפני כאחד הרקים ולטפל את חטאתכם זאת עלי?! אין זאת כי אם רוח אביגדור רעכם מדבר מתוך גרונכם! השטן הזה בלע כתנין כל טובי וירחץ הליכיו בדמי, ואחרי אשר אכלני, הֲמָמַנִי עוד יתנכל לשית איבה ביני ובין אנשי מסחרי למען הרחיקם מעלי?! סלחתי לכם אחי על חרפכם אותי ולא במשפט, כי ידעתי נאמנה כי לא מלבבכם הוצאתם מלין וגם זה דרכי מעולם להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, אולם להנבל אביגדור אשמור אפי לעת מצוא וביום פקדי ופקדתי.

מוקירכם ודורש שלומכם….

 

סו.    🔗

קַדִּישׁ וִירַחְמִיאֵל אֶל רְאוּבֵן.

קבל בזה את כספך בנכיון שלש מאות רו"כ שנתַנּוּ לסוכנך על פי בקשתך; הנך מוסיף חטא על פשע לחשד בכשרים בעת אשר מכתבך היה די והותר להרתיח את דמינו מבלי הצטרך לאיש בינים לשית על קצפנו נוספות. ובראותנו כי עלול אתה לחָרף ולגדף איש אשר לא זכרנוהו במכתבנו ולצרפו למעשינו ולגולל את כל האשמה עליו כאלו ראית זאת בעיניך וגם תאמר לתת נקמתך בו, לכן נסלח לך מחמלתנו עליך, כי מי זה לא ירחם אמלל אשר יצא מדעתו? חיה בשלום ואלהים ישלח לך רפואה שלמה.

מוקיריך אשר ינודו לך מרחוק….

===========

 

סז.    🔗

צָדוֹק אֶל נַחְמָן.

הא לך בזה רשימה מכל מיני הסחורה הדרושים לי בחנותי ואתה שלחם אלי צרורים בארגז ע"י העגלון אשר יביא לך בעוד יומַיִם את מחירם. אם ימעט הכסף מערך הסחורה, תקטין את המינים אלה במשקלם ואלה במדתם עד אם יהיה החשבון שָׁוֶה או תשלח לי את הסחורה בשלמות, ואת הכסף העֹדף אשיב לך בשבוע הבא, ואם תאמין ביֹשר לבי, אקוה כי לא תגרע מהמינים, כי נאמן אני שאשלם לך שלשים או ארבעים כסף בכל עת ובכל שעה; אך אבקשך לתת לי מינים טובים ויפים ואז ננסה דברי מסחר גם בימים הבאים.

ידידך….

 

סח.    🔗

נַחְמָן אֶל צָדוֹק.

הנה אשלח לך את הסחורה צרורה וחתומה בארגז כאשר בקשתני, המחיר לא היה דַי, כאשר תראה בחשבון הרצוף במכתבי זה, ואני לא גרעתי מאומה מרשימתך כי מצאתיך נאמן לפני בכל עת, לכן עליך לתת לי עוד ששים כסף, אשר אקוה כי אקבלם בשבוע הבא. המינים טובים כאשר תראינה עיניך, מכרם וראה ברכה וישמח לב מוקירך ומכבדך….

=============

 

סט.    🔗

מֹשֶה אֶל אָשֵׁר.

לימים עוד שלשה אבא אליך כאשר הבטחתיך זה כמה ואתה חכה לבואי בבית הנתיבות, כי גר אנכי בעיר מושבך ולא אדע לפנות ימין ושמאל. – בין כה וכה הואל נא לסדר את כל הסחורות הדרושות לי לבל תארך עת שבתי פה יותר מיום אחד, כי עלי לנסוע עירה ג. בדבר נחוץ ואם אאחר לשבת בעירך יצא שכרי בהפסדי אקוה כי תעשה סדרים בהסחורות ותחכה לבואי בבית מסלת הברזל כאשר בקשתיך.

ידידך ומוקירך…

 

ע.    🔗

אָשֵׁר אֶל מֹשֶה.

חכיתי לך אתמול בערב בבית הנתיבות ולדאבון לבי לא באת, לכן אתפלא מאד כי לא שמרת מוצא שפתיך ותטריחני ללכת מהלך שלש שעות בעת אשר עתותי מכורות למסחרי אשר יְצַוֵּנִי לשבת בית מבלי נשוֹא פנים גם למבחר אוהבי ומידֻעי. הודיעני נא עד מהרה שרש דבר נמצא בך, כי לבי חרד עליך אם לא קרך אסון בדרך, כי יֹדע אני עד כמה נחוצה דרכך לג., ואם לא נסעת, הלא דבר הוא! מהר והודיעני דבר ברור להרגיע את לבי.

ידידך…

 

עא.    🔗

מֹשֶה אֶל אָשֵׁר.

לשוא פחדת פחד, כי לא קרני כל אסון חלילה, ונהפוך הוא: בהיותי נכון לדרך באַני מכתב מג. כי הצליח חפצי ביד סוכני להציל שלשת אלפים רו"כ מיד הבורח א. אשר אמר לפשט לי את הרגל, כי תפָשו סוכני על גבול הארץ לפני צאתו חוץ לתחום הפוטר מתשלומים כנהוג. ובלי שׂפק תבין יקירי, מה רבתה שמחתי בבוא אלי הבשוֹרה הזאת! והיא עצרתני מבוא אליך למועד אשר יעדתי לך. תקותי חזקה כי אחרי הוָדע לך הנסבה, תסלח לי על הטריחי אותך חנם ולא תשת עלי חטאת אם ארהיב בנפשי עֹז לבקשך שנית כי תחכה לי ביום השלישי בערב בבית הנתיבות. כי בוא יבוא אליך ידידך ומוקירך….

==========

 

עב.    🔗

מִיכָאֵל אֶל שִׁמְשׁוֹן.

הנה כבר הודעתיך כי אין נפשי אל התנאים אשר הצעת ואתה תשוב תשמיעם יום יום כאלו לא תקרא את מכתבי ולא תדע כי לא אוכל לעמֹד עליהם מראש ועד סוף, לכן אוסיף להשמיעך כי לא אקבלם ולא אסור מתנאי ספר־המקנה ימין או שמאל, ואם לא תוכל לקימם אין האשם תלוי בי, כי ידעת כל זאת מראש ועליך היה לעשות את הדבר במחשבה תחלה, ואם לא הבאת אתה את מחשבותיך במשפט, אני מה כי תלין עלי? ראה העידותי בך שנית ושלישית כי נכון אני לְקַיֵם את כל תנאי כתב־האמנה בדיוק מבלי נטות מהם אף כמלא נימא, ואם רע בעיניך המעשה הזה, הועידני למשפט ואז תשלם אלף רו"כ, כסף ענושים באשר נדברנו בהאמנה, כי אדם מועד לעולם.

מוקירך ומכבדך…

===========

 

עג.    🔗

אֲבִיגְדוֹר אֶל זֶרַח.

מכתבים רבים באוני בימים האלה ואני טרוד הייתי כארבעה ימים בכתיבת מכתבֵי מענה על פי הסדר, לכן אֵחרה תשובתי אל כבודו עד היום. עתה אני מתכבד להודיעהו כי כבר שלחתי לו את החטים עוד בשבוע שעבר ובלי שׂפק יקבלן עוד לפני קבלו את מכתבי זה, אך על כבודו לדעת כי לא אוכל תת לכבודו מין חטים כזה במחיר הידוע, כי ערכו נעלה על המינים הקודמים כאשר תחזינה עיני כבודו בפתחו את השקים, ובכן עליו להוסיף חמשה קאפ' על כל ככר ולפי החשבון הזה על כבודו להוסיף עוד ששים רו"כ, ותקותי חזקה כי ימהר להשיב לי את המגיע ממנו תכף בבוא מכתבי לידו.

והנני מוקירו ומכבדו…

============

 

עד.    🔗

גָּד אֶל יִשְׂרָאֵל.

כשחוק מכאיב לב היה לי מכתבך שבו תשאלני מה קרה את הסחורה ואני כבר קבלתיה אתמול בחזרה מעיר ק. כי לא נמצא דורש לה בבית הרצים, ולא רק ארבעים כסף דמי משלוח עלו בתֹהו כי אם המטפחות נשחתו בדרך ברצוא ושוב ומראיהן כבלויי סחבות, ואיך לא מהרת לקבוע מקומך בק.? האמנם תדמה כי תוכל להיות סוכן בעיר אשר לא תדור בה ואני אוכל להניח את טעותי על קרן הצבי? צא וחשוב את הנזק אשר ביד מקרה כזה להסב לי ומי יודע עוד כמה נכונים לבוא אחריו? לכן אעיר בך היום כי תשיב אל לבך אחת משתי אלה: אם לקבל עליך את העבודה ולעבוד בה באמת ובלבב שלם או למשֹׁך ידך ממנה ומצאתי לי איש אחר. אף עוד זאת, מועד השלומים בעד השטר הראשון כבר הגיע והכסף טרם בא לידי ואני ערכתי עליו מחאה כדת ואחכה עוד כעשרה ימים, ואם לא יבואני הכסף אמסרנו בידי השופטים וגם את יתר השטרות אמכר ויֵצר לך מאד כי אתה ערב בתשלומים. לכן דע את אשר לפניך כי אנכי לא אחכה אף יום אחד, ובבוא השטרות אל עירך תבוא אתה במבוכה, כי ג. יוכל לגלגל את החוב גם עליך, מהר וענני ואל תחשב כי דבר קטן הוא. עתה לא אוכל להאריך בדברים ומחר אכתוב גם לנ.

ידידך ומוקירך….

===========

 

עה.    🔗

מֶענְדִּל אֶל שְׁלֹמה

הנה שאלתני אם תוכל לבוא אלי לפַשר ביני ובין נ. ואני אענך “בוא ברוך ה' והצלח!” אך עלי להשמיעך מראש כי אם יקשה נ. את ערפו ולא יאבה להשליש אלף כסף במוקדם, נקי אנכי ממנו ולא אוסיף לענותו על מכתבו. ראה הודעתיך מראש את אשר בלבי על דבר הפשרה, למען תדע ולא תבא עלי בטענה כי הרביתי הוצאות דרכך חנם, ואתה דע כי לא אסור מכל אשר השמעתיך ימין או שמאל, כי רב לי הנזק אשר הסב לי נ. עד היום, אבל מעתה לא אוסיף עוד להניח את מעותי על קרן הצבי.

===========

 

עו.    🔗

אַבְרָהָם אֶל שִׁמְעוֹן.

רבות השׂבעתני ממרומים במכתביך הקודמים והנה כאלו לא הסתפקת עד כה בדברי ריבותיך באת עתה במכתבך לשית עליהם נוספות להראותני כי טרם כלו החצים מאשפתך; והנה אף כי פעמים רבות הראיתיך לדעת כי עשוי אני לבלי חת וכל לשון רמיה כי תקום אתי למשפט ארשיע ביום דין, בכל זאת הבה אנסה אך הפעם להעיר אזנך למוסר, ואם דברי לא ישובו ריקם ויצלחו באשר שלחתים – והיתה זאת נחמתי. דע כי רוח שקר התעך באמרך כי בידך לדבר משפטים אתי, וכל האומר לך כי תצדק במשפט אינו אלא מתעה אותך בערמה. באמנה כתוב כי אם לא אקבל מידך אלפים רו“כ במשך שני שבועות, בידי לתת את המסחר לאיש אחר, והכסף הזה לא בא לידי במועדו כי אם אחרי שבעה שבועות. אני נתתי את המסחר רק בידך ובאר היטב נדברנו כי אין לך הרשיון להשתתף באיש בטרם תשאל את פי ואתה בחרת לך שני שֻתפים מבלי בקש רשיוני, והנה עתה כאשר קלקלת את פני כל המסחר אשר קויתי כי יפרח בידך, תַראה אותי מקום לקבל את כספי מיד שתפיך אשר לא אדעם גם בשם. באמנה כתוב כי עליך לסלק לי במשך רבע שנה חמשת אלפים רו”כ והנה כבר עברו יותר משני ירחים על הרבע הראשון וגם מחצית הסך טרם באה לידי. והנה אחרי כל אלה, כאשר נכנסתי עמך לפנים משורת הדין והוספתי לשלוח לך את הסחורות אף כי לא שמרת מוצא שפתיך, עוד תרב בי ותפיל עלי בלהות כי תביאני במשפט! מי יתן ועשית זאת כי אז אולי שֻלם לי כספי אשר מי יודע אם עוד אשוב אראנו? הנה הראיתיך משוגתך בדברים קצרים ונמרצים ואתה ראה דרכך וקח מוסר! אני לא אריב ולא אתקוטט בך, כי אינני מהיר חמה כמוך, רק בדברים רכים אֹמר לך: הפוך בדברי מכתבי וראה והוָכח כי בהתקצפך לא תשמיע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך עד כי הוקל לך לעשות מדחה ולתלות קלקלתך באחרים! לכן דע כי מעתה לא אוסיף עוד לְהִוָּאֵל ולהתנהג במדת הרחמים, כי טוב לדרוש שלום האיש אשר שלום יבקש ויכיר טובה למטיביו – אך לא אשר ישחית בידיו את השלום ויקרא לריב ומצה אל אלה אשר יגדילו עליו חסדם. בעוד ימים מספר אועידך אני למשפט על כל הרעה אשר הבאת עלי וראינו יד מי משנינו תעז.

דו"ש –.

===========

 

עז.    🔗

מְנַחֵם אֶל מְנַשֶּׁה:

מכָתלי מכתבך הכרתי כי דבר לאט עמך על דבר תשלומי ב., כי מסבות תתהפך בתחבלותיך להודיעני אסוני לא בסופה וסערה כי אם בשובה ונחת לבל ירגז לבי מפחד פתאֹם, ואם כי לבי ירחש לך תודה על כונתך הרצויה, בכל זאת לא טוב תעשה בענּותך את נפשי ברמזים מכאיבי לב, כי כדלף טורד המה לי להגדיל כאבי ולהרחיב פצעי לבבי לאט לאט, הודיעני אסוני פעם אחת ואל תדאג פן תפריע מנוחתי, וכל האֹמֵר לך כי בשוֹרתך תעציבני עד לבלי הכיל אינו אלא טועה, כי אני כבר תִּרְגַּלְתִּי לשמועות רעות וקָרַת־רוחי היא שעמדה לי לבל יִמּוֹטוּ אֲשֻׁרֵי עד הֵנָּה. לכן אל נא תנסני, יקירי, בחידות רק הודיעני דבר ברור למען אדע.

ידידך ומוקירך….

===========

 

עח.    🔗

יְחִיאֵל מִיכַל אֶל מֵאִיר.

זה כשני שבועות הנני דורש ממך את השטרות אשר הפקדתי בידך לפני הִפָּרְדִי מעליך ואתה תשמע דברי ולא תענני כאלו אדבר אל עצי היער ובין כה וכה ואני לא אוכל לערך מחאה עליהם אולי אציל את כספי מיד ג. שהוא עתה בעירי, והנה אף כי כבר גמרתי אֹמר לבא אליך ולבקשם מידך בפה בכל זאת אמרתי הבה אנסה דבר אליך שנית בכתב אולי תהיה השעה הזאת שעת רחמים מלפניך להשיב לי את הפקדון מבלי הרבות פצעי לבבי חנם, כי אם לא תמצא ידי לגבות את נשיי מיד ג. בכח השטרות, הלא אוּכל לעצרהו פֹה עד אם ימציא לי עָרב אחר להם, ואם יהיו בידך הן לא אוּכל עשות מאומה, ולמה תעשה לי רעה גדולה כזאת? אקוה כי תשלים חפצי תכף.

ידידך ודורש שלומך…

 

עט.    🔗

מֵאִיר אֶל יְחִיאֵל מִיכַל.

הנני משיב לך במכתבי זה את השטרות עד אחד, ואתה אל תתפלא כי לא מלאתי חפצך עד כה, כי יותר משני שבועות לא הייתי בביתי ומבלעדי אין איש בבית מסחרי אשר יעשה דבר מרצון עצמו, ועל דבר ג. אֹמַר לך כי לא תוכל להציל כספך מידו וכל תחבולה לא תועיל לך, כי הוא כבר פשט את הרגל לכל הנושים שבעירו וידם קצרה מנגוע בהונו, כי כבר הקדים להעביר את נכסיו לאשתו כדרך שנוהגין סוחרים בעלי נסיון והיא כשאול לא תקיא את בִלעה אם גם אלפי שטרות יהיו בידך, לכן עצתי אמונה לך כי תרף ידך ממנו עתה, הנח לו עד שֶׁיִלָכֵד במצודתך ואז ישלם לך כספך עד אגוֹרה אחת ובלי שׂפק תבין אל מה ירזמון מלי… לכן חכה ואל תדחק את השעה, כי חכמת סוחר מתינות.

ידידך מוקירך וּמְכַבֶּדְךָ….

==============

 

פ.    🔗

יַעֲקֹב אֶל יִשְׂרָאֵל.

נלאיתי נשוא קשי ערפך ואם תוסיף להכעיסני אוכְרַח לערוך מחאה על השטרות למרות רצוני, כי לא אחת ושתים נדברנו כי עד העשירי לחֹדש טבת ישֻלם לי כספי ואם אני חכיתי לך עד היום הלא התנהגתי עמך במדת הרחמים בדעתי כי צר כחך לשלם חמשת אלפים רו"כ בצוק העתים האלה בפעם אחת, והנה עתה כאשר כבר עברו יותר משני ירחים על יום הכסא, אינך חפץ לשלם לי כספי אף קמעא קמעא?! – לכן דע כי אני לא אסור מדברי ימין או שמאל, ואם תוסיף לתת לי כתף סוררת, הנני נכון להכביד עליך אכפי וראינו איך יפֹל דבר! ראה הזהרתיך ואתה דע לך.

דו"ש…

 

פא.    🔗

יִשְׂרָאֵל אֶל יַעֲקֹב.

הנך חֹשב כי כבר נלחמת וגם יכֹלת לי, אך דע לך כי שגית! נסה נא לתת את השטרות בפלילים וראית בעיניך כי תצא מבית המשפט וידיך על ראשך, כי אני כבר שלמתי לך את הקרן בנשך ותרבית ובכן אין לך כל צדקה לדחק עלי את השעה, ואם ישיאך לבך לעשות זאת, לא תציל אף אגוֹרה – אך לא כן אם תוסיף לחכות כשנים שלשה ירחים, כי אז אתאמץ בכל כחי לפדות את שטרותי מידך באשר אקוה כי עד העת ההיא תבוא רוח חיה באופני מסחרי אשר יתנהגו עתה בכבדות ואתה השיבה הדבר אל לבך וראה כי שתי דרכים לפניך: אם לבוא עלי בעקיפין ולבלתי קבל אף קשׂיטה או לחכות שנים שלשה ירחים וְלֶאצר את כל הסך באוצרך ואתה בחר לך את הדרך אשר תישר בעיניך והודיעני את תשובתך.

ידידך ומוקירך….

 

פב.    🔗

יַעֲקֹב אֶל יִשְׂרָאֵל.

ראה הנה נשאתי פניך גם הפעם ונכון אני לחכות עוד כשני ירחים אף כי מתנגד הדבר לחֻקי הַמִלְוֶה, כי אין דרכי להתעשׂק עם אנשי מסחרי ומיום הייתי לסוחר עד היום לא באתי את איש בריב על דבר חוב אשר יארכו ימי פרעונו, אך התאמץ, ידידי היקר, להשיב לי כספי למועד אשר יעדת לי במכתבך כי לא איש אוצרות אנכי וחמשת אלפים רו"כ הון עצום הוא ועד מתי תדיחני מיום ליום ומירח אחד אל משנהו? אקוה כי תשיב לי את נשיי למועד ההוא, כי אני לפנים משורת הדין אכנס עמך ובכן גם עליך לגמלני כצדקתי וכבֹר לבבי עליך.

ידידך ומוקירך…

==========

 

פג.    🔗

שְׁמוּאֵל אֶל אַלֶכְּסַנְדָּר.

עד כה לא היתה שעתי פנויה לענותך, כי עסקי ביתי גזלו גם רגעי ארֻחתי מדי יום ביומו, כי הימים ימי משלוח הסחורות לערים שונות ועלי לבדי היתה כל העבודה הזאת, כי שלשה פקידי ביתי אשר על פיהם יִשַּק מסחרי חלו פתאֹם במחלת הגרון אשר מַהְלכים לה בעירי, והנה עתה כאשר רָוַח לי מעט הנני מתכבד להודיעך כי בסוף השבוע הבא יסור אליך סוכני לראות את כל הסחורות החדשות אשר בָּאוּךָ מל. ואם תיטבנה בעיניו יקנה מידך שנים שלשה מינים במחיר הידוע. – מאת מכּרך נ. לא באַתני עד היום כל תשובה וזה לי לאות כי הקרה ה' לפניו משׂרה אחרת ובכן ישמח לבי מאד כי לא יוסיף עוד לבקש לחם וכי היתה הרוחה גם לי, כי רק מחמלתי עליו חפצתי לאספהו אל ביתי, ובלי שׂפק תהיה עתה משׂכרתו שלמה.

ידידך ומוקירך…

 

פד.    🔗

(בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת)

לידידי יקירי! עתותי לא היו בידי לענותך עד היום דבר, כי טרדותי הקיפוני ולא הרפוני עד בלעי רֻקִּי, כי חלוּ שלֹשת פקידי אשר בית מסחרי נשען עליהם ועלי היתה עבודת משלוח הסחורות לערים שונות וָאעבֹד בלי מרגוע. עתה כאשר הוּנח לי מעט אִכָּבֵד לענותך כי בן־משק ביתי יסור אליך בקרוב להתבונן אל הסחורות החדשות שקבלת מל. ואם תישרנה בעיניו יקנה ממך מינים אחדים במחיר אשר תשית עליו. – מאת מיֻדעך נ. לא קבלתי עד היום כל מענה ושתיקתו מעידה כי מצא לו עבודה בבית איש אחר, ומה ישמח לבי בתשועתו; כי לא מחסרון פקידים במסחרי אמרתי לספחהו אל ביתי, כי אם מאשר נכמרו נחומי עליו כשמעתי עניו מפיך, ובלי תפונה הוא מקבל עתה שכר טוב לעמלו.

ידידך ומכבדך…

 

פה.    🔗

אַלֶכְּסַנְדָּר אֶל שְׁמוּאֵל.

מְיֻדָּעִי נ. מָצָא לו משׂרה בבית אחד ממכּירי בשכר רב אשר לא עלה על לבו לא רק לקבל כי אם גם לבקש: כי אחד מאֹהביו אשר מהלכים לו בבית הסוחר א. דבּר עליו טובות ועל פי השתדלותו קבע לו א. שכר טוב – שבעים כסף לירח, בעת אשר הוא בעצמו לא חפץ לבקש יותר מחמשים. כל זאת עשה לו אֹהבי שלא בפניו; עתה ישמח נ. בגורלו כמוצא שלל רב והוא משיב לך תודה על כונתך הרצויה ובקרוב יביע לך תודתו במכתב, כי כן הודיעַני אתמול. בסוף השבוע הבא לא ימצָאני סוכֶנְךָ בביתי כי אז אעשה דרכי לוויען, לכן אם יש את נפשך לקנות את הסחורה מהר ושלחהו אלי תכף. הודיעֵני מתי שב אחיך מדרכו ומה הנה הסחורות אשר קנה ופליאה דעת ממני כי לא כתב לי עד היום מאומה.

ידידך…

 

פו.    🔗

ידידי יקירי! מכּרי נ. אשר כמעט אמר לתקותו נואש מצא לו משׂרה בבית הסוחר א. בשכר טוב אשר לא יזם לבקש בצוֹק העתים האלה, כי אחד מֵרֵעיו אשר דבריו נשמעים באזני א. הגיד עליו ישרו ויערכהו לטוב ועל פי השתדלותו קצב לו א. שבעים כסף לחֹדש שלא בפניו ועתה תוכל לשער בנפשך מה ישמח נ. במתנת חלקו! במכתבו אשר באַני אתמול הוא משיב לך תודה על מחשבתך הטובה להצילהו מרעתו ובעוד ימים מספר ישמיעך תודתו במכתב. באחרית ימי השבוע הבא אני יוצא לוו. לכן מהר ושלח את פקידך הלום למען ימצאני בביתי ונוכל להתפשר. מה שלום אחיך השב מדרכו? אתפלא כי עד כה לא קבלתי ממנו אף צורת אות לא על דבר מצב בריאותו ולא על אדות הסחורות אשר הביא אתו;

ידידך דורש שלומך….