הַבָּמָה.

לִשְׁכַּת הַגְּדוּד שֶׁל הַסְּקוֹיט הַיוֹתֵר צָעִיר. עַל הַכֹּתֶל שֶׁכְּלַפֵּי הָרוֹאִים מֻדְבָּק שֶׁלֶט וְכָתוּב עָלָיו בְּאוֹתִיוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְרֻבָּעוֹת: “הַסְּקוֹיט הַיוֹתֵר צָעִיר” בְּאַחַת הַזָּוִיּוֹת עוֹמְדִים הַרְבֵּה מַטּוֹת גְּדוֹלִים וְיַלְקוּטִים שֶׁל הַסְּקוֹטִים וְעוֹד מַכְשִׁירִים מֵעֵין מַעְדָּרִים. מִימִין לָרוֹאִים – הַמִּלָּה צִיּוֹן. מִשְּׂמֹאל – שֻׁלְחָן מִכְסֶה מַפָּה יְרֹקָה. שִׁבְעָה כִסְאוֹת לְשִׁבְעַת חַבְרֵי הַוַּעַד שֶׁל הַגְּדוּד. מִצַּד יְמִין סַפְסְלִים וְכִסְאוֹת רַבִּים בְּעַד הַגְּבָרִים הַחֲדָשִׁים שֶׁיָּבוֹאוּ לְהֵרָשֵׁם אֶל הַגְּדוּד.

חנה: (יוֹשֶׁבֶת מִימִין וּמְעַיֶּנֶת בַּסֵּפֶר.)

רחל: בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר מְשַׂחֶקֶת מִתּוֹךְ בַּטָּלָה בְּכַדּוּר, זוֹרְקָתוֹ לְמַעְלָה וְחוֹטְפַתְהוּ)

ידידיה: (יוֹשֵׁב לַשֻּׁלְחָן הַיָּרֹק וְכוֹתֵב בְּמַחֲבַּרְתוֹ)

אשר: (בַּזָּוִית אֵצֶל מַכְשִׁירֵי הַסְּקוֹיְטִים)

ירמיה (מְתַקֵּן אַחַר הַיַּלְקוּטִים שֶׁנִּקְרְעוּ פסיו.)

קלמן: (מִתְעַמֵּל) אשר: חָסֵר! מַטֶּה אֶחָד חָסֵר!

קלמן: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם, אשר?

אשר: אֲנִי מוֹנֶה אֶת הַמַּטּוֹת…

קלמן: אֵצֶל בַּעַל־חֶשְׁבּוֹן כָּמוֹךָ יֶחְסַר תָּמִיד.

אשר: הָבָה וִאֶמְנֶה עוֹד הַפַּעַם: אֶחָד שְׁנַיִם, שְׁלֹשָה…

רחל: רְאוּ נָא, רְאוּ, הוּא הֵבִיא לְכַאן אֶת הַסְּפָרִים

(מראה על ידידיה)

ירמיה: אֵיזֶה סְפָרִים?

רחל: אֶת סִפְרֵי בֵית הַסֶּפֶר!

ידידיה: אַף אָמְנָם: אֶת סִפְרֵי בֵית הַסֶּפֶר! הֲרֵי הֵם! קַח אֶת הַמַּחְבָּרוֹת הֵבֵאתִי. אֶת שֵׁעוּרַי אֲנִי

מֵכִין.

רחל: פֹּה?

אשר: הֵן פֹּה הַלִּשְׁכָּה?!

ידידיה: וְכִי מַה? הַאִם בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי סְקוֹיט, פָּטוּר אָנֹכִי מִשֵּׁעוּרִים?

רחל: אֲבָל פֹּה? פֹּה! פֹּה! לֹא מָצָאתָ לְךָ מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב לְכִלְלֵי הַדִּקְדּוּק שֶׁלָּךְ?

ידידיה: “שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁלָּהּ!” הֲרֵי הִיא מְדַבֶּרֶת כְּאוֹתוֹ רָשָע מִן הַהֲגָדָה שֶׁל פֶּסַח: “מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹאת לָכֶם?” לָכֶם – וְלֹא לוֹ! – שִׁמְעִי־נָא, רָחֵל, הַאִם אֵין אַתְּ צְרִיכָה לְאוֹתוֹ הַדִּקְדּוּק כָּמוֹנִי?

רחל: אֲנִי צְרִיכָה… צְרִיכָה עַד מְאֹד, בְּלִי דִקְדּוּק אִי אֶפְשַׁר דַּבֵּר וּכְתֹב, וְאוּלָם לֹא פֹה הַמָּקוֹם לְפָקַדְתִּי, פָּקַדְתָּ, פָקַד…" (זוֹרֶקֶת אֶת הַכַּדּוּר לְמַעְלָה וְחוֹטְפָתוֹ)

ידידיה: לְשַׂחֵק פֹּה בְּכַדּוּר נָאֶה יוֹתֵר!

אשר: הֶאָח, בָּזֶה צָדַקְתָּ, ידידיה! וְאוּלָם הַגִּידִי־נָא־לִי מַדוּעַ זֶה לֹא בָאִים לְהֵרָשֵׁם אֶל הַסְּקוֹיט שֶׁלָּנוּ?

קלמן: עוֹד הַשָּׁעָה מֻקְדֶּמֶת?

חנה: אֵיזֹה שָׁעָה?

קלמן: (מביט אל שעונו) שְׁלֹשָה רִבְעֵי הַחֲמִישִׁית, כִּמְדֻמַנִי…

רחל: מַאי “כִּמְדֻמַנִי”?

קלמן: מִשּׁוּם… מִשּׁוּם… לָמָה אֲשַׁקֵּר? אַךְ אֶתְמוֹל קִבַּלְתִּי אֶת הַשָּׁעוֹן בְּמַתָּנָה… וַעֲדַיֵן לֹא לָמַדְתִּי אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל בּוּרְיָהּ.

רחל: (צוֹחֶקֶת עִם כָּל הַחֲבֵרִים) אִי לָךְ! בָּחוּר שֶׁכְּמוֹתֶךָ…

חנה: (מִתְעוֹרֶרֶת לִשְׁמְעַ צְחֹקָהּ שֶׁל רחל וְקָמָה) הָבָה־לִי אֶת הַשָּׁעוֹן, לְרֶבַע –

קלמן: בְּבַקָּשָׁה! (נוֹתֵן לָהּ אֶת הַשָּׁעוֹן)

חנה: שֵׂאת לֹא אוּכַל כְּשֶׁצּוֹחֲקִים עַל לֹא דָבָר! (קָרְבָה אֶל רחל) הַגִּידִי־נָא לִי, יַקִּירָתִי, אֵיזֹה שָׁעָה?

רחל: הַלְנַסּוֹת אוֹתִי תֹּאמֵרִי?

חנה: אָכֵן!

רחל: צַפְרָא טָבָא הַצִּדְקָנִית נֵעוֹרָה!

חנה: (בִּצְחֹק שֶׁל לַעֲג) אֵיזֹה שָׁעָה, חֲבִיבָתִי? אֵיזֹה שָׁעָה, חֶמְדָּתִי?

רחל: חִדְלִי לָךְ מִמֶּנִּי!

חנה: שׁוּם דָּבָר לֹא יוֹעִיל לָךְ: אֶת הַשָּׁעָה הַגִּידִי לִי!

רחל: לֹא אֵדַע…

חנה: הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי! לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיְקָרָה, וְלָמָה זֶה צָחַקְתְּ עָלָיו?

(דְּפִיקָה בַדֶּלֶת, כֻּלָּם מְמַהֲרִים וְיוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן בִּרְצִינוּת וּבְכֹבֶד רֹאשׁ הַנָּחוּץ לְרָאשֵׁי גְדוּד שֶׁל סְקוֹיטִים)

אשר: חָבֵר חָדָשׁ בְּוַדַּאי!

קלמן: מִי מֵאִתָּנוּ יְדַבֵּר?

רחל: אָנֹכִי!

אשר: לֹא, לֹא! לֹא אַתְּ! אַתְּ נַעֲרָה, ירמיה יְדַבֵּר!

חנה: מַדּוּעַ יִרְמְיָה? אשר: יִרְמְיָה נַעַר!

חנה: אֲנִי מִתנַגֶּדֶת! “נַעַר!” מַדּוּעַ נַעַר? דַּוְקָא נַעַר! רָחֵל תְּדַבֵּר!

ידידיה: גַּם הִיא! גַּם הִיא! וְאוּלָם רֹאשׁ־הַמְּדַבְּרִים יִהְיֶה נַעַר.

חנה: אֲנִי מוֹחָה! אֲנִי מוֹחָה בְכָל עֹז!

רחל: יֵשׁ לִי פְּשָׁרָה: לֹא יִהְיֶה לָנוּ רֹאשׁ־הַמְּדַבְּרִים כְּלָל!. כֻּלָּנוּ נְדַבֵּר: זֶה יַגִּיד דָּבָר, זֶה יִשְׁאַל, וְזֶה יַצִּיעַ..

(דְּפִיקָה שְׁנִיָּה בַּדֶּלֶּת)

ידידיה: יָבוֹא!

אברהם: (נכנס) שָׁלוֹם

חברי הועד: (על יד השלחן) שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!

אברהם: הַאִם פֹּה מִתְקַבְּלִים חֲבֵרִים חֲדָשִׁים לִגְדוּד “הַסְּקוֹיט הַיוֹתֵר צָעִיר”?

רחל: פֹּה!

אשר: פֹּה! פֹּה!

כל חברי הועד:פֹּה! פֹּה! פֹּה!

אברהם: הַתְקַבְּלוּ אוֹתִי לְחָבֵר?

רחל: בְּוַדַּאי! וְאוּלָם חַכֵּה נָא, חַכֵּה, מְאֹד אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא נוּכַל לְקַבְּלֶךָ…

אברהם: מַדּוּעַ?

רחל: בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה?

אברהם: בֶּן תֵּשַׁע

רחל: שֶׁלָּנוּ אַתָּה, חֲזַק וֶאֱמָץ!

אברהם: (משתחוה) תְּשֻׁאוֹת חֵן! מְאֹד אֶשְׂמַח שֶׁנִּסְפַּחְתִּי אֶל גְּדוּדְכֶם, אֵין לְךָ יָפֶה וְטוֹב מִסְּקוֹיט עִבְרִי! אָח יֵשׁ לִי גָדוֹל, צִיּוֹנִי הוּא, אֲנִי כַּאֲשְׁר אֶגְדַּל, בְּוַדַּאי אֶהְיֶה גַם אָנֹכִי צִיּוֹנִי. צִיּוֹנִי הֲרֵי זֶה מִן הַמִּלָּה צִיּוֹן. וּמִי זֶה לֹא יֶאֱהַב אֶת צִיּוֹן? הַכֹּל אוֹהֵב אֶת צִיּוֹן! גַּם אֲנַחְנוּ הַסְּקוֹיטִים אוֹהֲבִים אֶת צִיּוֹן, לֹא פָּחוֹת מִן הַצִּיּוֹנִים! הִנֵּה דוֹפְקִים! אֵלֵךְ וְאָשׁוּב לִי פֹּה

נפתלי: (נכנס) בְּבַקָּשָׁה לִרְשֹׁם גַּם אוֹתִי לְבֵין הַסְּקוֹיטִים, שְׁמִי נַפְתָּלִי!

ירמיה: אֵת תּוֹרַת הַסְּקוֹיטִים אַתָּה יוֹדֵעַ?

נפתלי: יָדֹעַ אֵדַע, הַסְּקוֹיט הָעִבְרִי מְחֻיָב לָדַעַת עִבְרִית, לְדַבֵּר אֱמֶת, רַק אֱמֶת וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל –

ירמיה: יָדַעְתָּ! שְׁבוּ לָכֶם פֹּה

נפתלי: חֵן־חֵן! (אַבְרָהָם: וְנַפְתָּלִי יוֹשְׁבִים)

אשׁר: שׁוּב דּוֹפְקִים! יָבוֹא…

שׁמואל: בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים!

ידידיה: בָּרוּךְ תִּהְיֶה!

שמואל: אֲנִי זֶה כְּבָר חָפַצְתִּי לְהִסָּפֵחַ אֶל חֶבְרַתְכֶם וְאוּלָם חִכִּיתִי שֶׁתִּמְלֶאנָה לִי שְׁמֹנֶה שָׁנִים… וְהִנֵּה דְּעוּ לָכֶם כֻּלְּכֶם, שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה מָלְאוּ לִי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים! הַיּוֹם יוֹם הוּלַדְתִּי! הוֹי, לוּ רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לִי לְיוֹם הוּלַדְתִּי לוּ רְאִיתֶם וְקִנֵּאתֶם בִּי כֻּלְּכֶם! דּוֹדִי אַהֲרֹן, אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת דּוֹדִי אַהֲרֹן? זָקָן שָׁחוֹר יֵשׁ לוֹ, אָרֹךְ, אָרֹךְ מְאֹד, הוּא צוֹבֵט אוֹתִי תָּמִיד בִּלְחָיַי, וְגַם בְּמָקוֹם אַחֵר… וְלָכֵן אֲנִי בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו תָּמִיד… וְאוּלָם הַיּוֹם הַזֶּה הֵבִיא לִי “תּוֹרָה” קְטַנָּה עַד מְאֹד. לִלְמֹד בָּהּ אִי אֶפְשַׁר. הָאוֹתִיּוֹת כָּל כַּךְ קְטַנּוֹת הֵן! וְאוּלָם לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ “בַּתּוֹרָה” זוּ. אֶפְשַׁר וְאֶפְשַׁר. כְּשֶׁאֶהְיֶה פֹּה בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה אָבִיא אִתִּי גַּם אֶת הַתּוֹרָה.

אשׁר: כְּבוֹד הַתּוֹרָה הַקְּטַנָּה בִּמְקוֹמָהּ מוּנָח, אַתָּה הַגֶּד לָנוּ מַה הַשֵּׁם תִּקָּרֵא?

שׁמואל: שְׁמִי שְׁמוּאֵל, שֵׁם יָפֶה, הַאִם לֹא כַךְ? וְאוּלָם אָח יֵשׁ לִי וְקוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם יוֹתֵר יָפֶה, שִׁמְשׁוֹן שְׁמוֹ! אֲנִי חָפַצְתִּי כְּבָר לַעֲשׂוֹת עִם אָחִי חֲלִיפִין, אַךְ אַבָּא אָמַר לִי שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁנֶּה אֶת שְׁמוֹ. וְעוֹד אָמַר לִי: כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁבְּתַּנַ“ךְ יָפִים הֵם. גַּם שְׁמוּאֵל וְגַם שִׁמְשׁוֹן יֶשְׁנָם בְּתַּנַ”ךְ.

אשׁר: דַּבְּרָן מְצֻיָן אַתָּה, שְׁמוּאֵל!

שמואל: אָכֵן! אֲנִי כָּל כַּךְ אוֹהֵב לְדַבֵּר… בִּיחוּד נָעִים לִי לְדַבֵּר עִבְרִית, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל מִתְקַשִּׁים בָּהּ וּמַחֲשִׁים וַאֲנִי לְשׁוֹנִי כְּגַלְגַל. הַאִם זֶה אָסוּר לְדַבֵּר הַרְבֵּה? אִם זֶה אָסוּר בֵּין הַסְּקוֹיטִים לֹא אֲדַבֵּר, אֲנִי אֶהְיֶה שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב וּמְמַלֵּא אֶת כָּל הַמּוּטָל עָלָיו.

ירמיה: חֲזַק וֶאֱמָץ!

שמואל: (בהתפעלות) חֲזַק וֶאֱמָץ! אַךְ זֹאת הִיא אִמְרָה! אַךְ זֹאת הִיא מִלַּת הַקְּרִיאָה! – אַגִּיד לָכֶם אֶת הָאֱמֶת: לוּלֵי הַ“חֲזַק וֶאֱמָץ” – לֹא הָיִיתִי בָא הֵנָּה הַיּוֹם… הָיִיתִי מְחַכֶּה עוֹד עַד בַּר־מִצְוָה.

ירמיה: בְּמָטוּטָא מִמְּךָ, שֵׁב שָׁם אֵצֶל חֲבֵרֵנוּ אַבְרָהָם… שׁוּב דּוֹפְקִים!

שמואל: חֵן־חֵן! (יושב) אַל נָא אֶעֱצָרְכֶם בְּלַהֲגִי הָרָב.

שפרה: שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם אַחִים וְאֲחָיוֹת!

ידידיה: שָׁלוֹם גַּם לָךְ!

שפרה: שְׁמִי שִׁפְרָה – וְאוּלָם אַל נָא תְמַהֲרוּ לִרְשֹׁם אֶת שְׁמִי בֵּין חֲבֵרֵיכֶם אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת לִנְהֹג בְּקַלּוּת רֹאשׁ, לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה וּלְהִתְחָרֵט… הוֹי הַחֲרָטָה לְאַחַר זְמָן… וּבְכֵן בְּטֶרֶם שֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת לְבֵין חַבְרֵי הַסְּקוֹיט, אֲנִי חֲפֵצָה בָּרִאשׁוֹנָה לָדַעַת, מֶה מִשְׁפַּט הַסְּקוֹיט הָעִבְרִי?

רחל: הַאִם לֹא תֵדְעִי לָךְ עוֹד?

שפרה: אָמְנָם יָדַעְתִּי, שָׁמַעְתִּי כְּבָר רַבּוֹת, וְאוּלָם אֲנִי חֲפֵצָה לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים בְּרוּרִים מִפִּיכֶם… וְעוֹד זֹאת: בְּטֶרֶם שֶׁאֲנִי נִלְוָה אֲלֵיכֶם, הָיִיתִי רוֹצָה לָדַעַת “מִי וָמִי הַהוֹלְכִים?” מִי וָמִי נִרְשְׁמוּ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה? הַאִם כָּל הָרוֹצֶה לְהֵעָשׂוֹת סְקוֹיט בָּא הֵנָּה וְנַעֲשֶׂה?

חנה: לַאו דַּוְקָא! מִתְקַבְּלִים פֹּה רַק תַּלְמִידִים מִבָּתֵי הַסֵּפֶר!

שפרה: אֶת זֹאת חָפַצְתִּי לִשְׁמֹעַ! וְעַתָּה הוֹאִילוּ וַעֲנוּ לִי עַל שֶׁאֱלָתִי, הָרִאשׁוֹנָה: מֶה מִשְׁפַּט הַסְּקוֹיט?

ירמיה: רֵאשִׁית כָּל דָּבָר: צָרִיךְ הַסְּקוֹיט הָעִבְרִי לִהְיוֹת עִבְרִי!

שפרה: יָפֶה!

ירמיה: וְהַשֵּׁנִית צָרִיךְ הוּא הַסְּקוֹיט לְדַבֵּר אֱמֶת.

שפרה: גַּם זֶה יָפֶה.

ירמיה אֵין הַסְּקוֹיט צָרִיךְ לְהִתְפַּנֵּק יוֹתֵר מִדָּי.

שפרה: כַּךְ גַּם דַּעְתִּי.

ירמיה: הַסְּקוֹיט צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת הַגְּדוֹלִים וְהַחֲכָמִים מִמֶּנּוּ.

שפרה: בְּלִי שׁוּם סָפֵק!

ירמיה: לֶאֱהֹב אֶת כֹּל!

שפרה: כְּמוּבָן

ירמיה: לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם חֲבֵרָיו וְעִם כָּל אָדָם.

שפרה: בְּוַדַּאי!

ירמיה: וְעוֹד עִקָּר אֶחָד שָׁכַחְתִּי: לִהְיוֹת קָרוֹב אֶל הַטֶּבַע! בּוֹא בַיְעָרִים, עֲלוֹת בֶּהָרִים, רֶדֶת בָּעֲמָקִים וְהָרֵם רֹאשׁ לַשְּׁחָקִים

שפרה: יָפֶה! יָפֶה! עַתָּה אִם רוֹצִים אַתֶּם, קַבְּלוּנִי לְחֶבְרַתְכֵם: שְׁמִי שִׁפְרָה. בְּבַקָּשָׁה לִרְשֹׁם גַּם אֶת אָחִי; בּוֹא הֵנָּה גַּבְרִיאֵל!

גבריאל: אֲחוֹתִי קָרְאָה אוֹתִי לָלֶכֶת אִתָּהּ – הֵנָּה וְהָלָכְתִּי. מַה שֶׁאֲחוֹתִי אוֹמֶרֶת לִי: עֲשֵׂה – אֲנִי עוֹשָׂה. גְּדוֹלָה הִיא מִמֶּנִּי בַּשָׁנִים וְאוּלַי גַּם חֲכָמָה. רַק פַּעַם אַחַת קִנְאָה בִי. זֶה הָיָה בְּלֵילַ הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן. אֶת אַרְבַּע הַקּוּשְׁיוֹת לָמְדָה הֵיטֵב וְאוּלָם: – אָנֹכִי שָׁאָלְתִּי!

ירמיה: שְׁבוּ לָכֶם בְּמָטוּתָא, אֵצֶל הַחֲבֵרִים הֲלָלוּ (לעבר הפתח) יָבוֹא!

ברוך: חֲזַק וֶאֱמָץ!

הועד: חֲזַק וֶאֱמָץ;

ברוך: בָּאתִי וְלֹא לְבַדִּי… הֵבֵאתִי אֶת בֵּית־סִפְרִי, כְּלוֹמֶר, לֹא אֶת הַבַּיִת, רַק אֶת חֲבֵרַי הַתַּלְמִידִים; לוֹמֵד אָנֹכִי בְּבֵית־סֵפֶר עִבְרִי, הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן אֵינֶנִּי… אֶצְלֵנוּ לַאו כָּל אֶחָד יָכֹל לִהְיוֹת תַּלְמִיד רִאשׁוֹן! וְהַטַּעַם פָּשׁוּט: שְׁאָר הַלִּמּוּדִים, כְּלוֹמֶר: לִמּוּדֵי חוֹל כְּגוֹן: שָׂפוֹת לוֹעֲזִיּוֹת, חֶשְׁבּוֹן גִּיאוּגְרַפִיָה וְטֶבַע לוֹמְדִים אֶצְלֵנוּ כְּמוֹ בְּכָל בָּתֵּי הַסֵּפֶר שֶׁבַּמְּדִינָה וּמִלְּבַד אֵלֶה לוֹמְדִים אֲנַחְנוּ עִבְרִית! וְאֵיזֹה עִבְרִית! עִבְרִית שֶׁאֵינֶנָּה אַחַת אֶלָּא הַרְבֵּה: הַשָּׂפָה, דִּקְדּוּקָהּ, חֻמָשׁ וְתנ"ךְ, אֲגָדָה וְדִבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל… אַתֶּם סְבוּרִים בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי מִתְאוֹנֵן? לַאו דַּוְקָא, אֵינֶנִּי מִתְאוֹנֵן כָּל עִקָּר, אֲנִי לוֹמֵד אֶת־כָּל־אֵלֶּה בְּחֵפֶץ לֵב וְאוּלָם תַּלְמִידִ ראשׁוֹן אֵינֶנִּי; וּבְכֵן – הַרְשׁוּנִי וְאֶקְרָא הֵנָּה אֶת כָּל הַחַבְרַיָּא, כִּי לָמָּה יַעַמְדוּ אֵלֶּה אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת?

רחל: קְרָא לָהֶם, בְּבַקָּשָׁה.

ברוך: (בְּדֶלֶת הַפְּתוּחָה) הִכָּנְסוּ! הִכָּנְסוּ כֻלְּכֶם!

(תַּלְמִידִים וְתַלְמִידוֹת נִכְנָסִים זוּגוֹת־זוּגוֹת לַחֶדֶר)

ברוך: וְעַתָּה – בִּכְדֵי שֶּׁלֹא יִדְחֲקוּ אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה בְּקָרְבָם לַשֻּׁלְחָן הֲרֵי לִפְנֵיכֶם פִּתְקָא זוּ עִם שֵׁמוֹת הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרַי הֵנָּה.

רחל: (קמה) בְּטֶרֶם שֶׁאֲנַחְנוּ נִגָּשִׁים לִרְשֹׁם אֶתְכֶם בְּתוֹר חַבְרֵי הַסְּקוֹיט הַיוֹתֵר צָעִיר, אַתֶּם צְרִיכִים לַעֲנוֹת לָנוּ עַל שְׁאֵלָה אַחַת: הַבְרִשְׁיוֹן מוֹרֵיכֶם בָּאתֶם הֵנָּה?

ברוךְ: בְּרִשְׁיוֹנָם!

רחל: סִלְחוּ לָנוּ עַל שְׁאֵלָתֵנוּ הַבִּלְתִּי נִמּוּסִית, וְאוּלָם מְחֻיָבִים הָיִינוּ לִשְׁאָלְכֶם, כִּי אֲנַחְנוּ, אִם כִּי חַבְרֵי הַוַּעַד אָנוּ, גַם כֵּן בְּרִשְׁיוֹן הוֹרֵינוּ וּמוֹרֵינוּ יָסַדְנוּ אֶת הַסְּקוֹיט הַיּוֹתֵר צָעִיר. וּבְכֵן, יוֹאֵל נָא הֶחָבֵר הַמַּזְכִּיר, יְדִידְיָה, לִרְשֹׁם אֶת כֻּלָּם אֶחָד אֶחָד עַל פִּי הַסֵּדֶר.

ברוךְ: שְׁמִי בָּרוּךְ, יוֹתֵר אֵין לִי מַה לְהוֹסִּיף.

ידידיה: (מַרְאֶה לוֹ מְקוֹמוֹ עַ"יְ הַחֲבֵרִים) בְּבַקָּשָׁה.

ברוךְ: חֵן־חֵן! (מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹשֵׁב)

חנה: (נוֹטֶלֶת אֶת הַפִּתְקָא וְקוֹרֵאת בְּקוֹל רָם) נֹחַ.

נח: הִנֵּנִּי (קָרֵב וּמִשְׁתַּחֲוֶה) בְּקָרוֹב תִּמָּלֶּאנָה לִי תֵּשַׁע שָׁנִים, וְעַתָּה הַגִּידוּ לִי אֶת הָאֱמֶת: אוּלַי אוּכַל לְהִסָּפֵחַ לַחֲבוַּרת סְקוֹיטִים יוֹתֵר גְּדוֹלָה?

אשר: מָה? הַאִם לֹא לְכָבוֹד הוּא לְךָ הַסְּקוֹיט הַיּוֹתֵר צָעִיר? הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ! יֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ סְקוֹיטִים בְּנֵי עֶשֶׂר גַּם כֵּן.

נח: הַאֻמְנָם? וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי… סִלְחוּ לִי בְּבַקָּשָה; כַּךְ הוּא טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם: הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת! כְּשֶׁהָיִיתִי תַּלְמִיד הַמְכִינָה אַ' חָפַצְתִּי אֶל הַמְּכִינָה בֵּ‘, בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, כְּשֶׁהָיִיתִי בִּמְכִינָה בֵּ’ חָלַמְתִּי עַל אוֹדוֹת הַמְּכִינָה גִ‘. וְעַתָּה הִנְנִי בִּמְכִינָה גִ’ וַהֲרֵינִי מְקַנֵּא בְּתַלְמִידֵי הַמַּחְלְקָה הָרִאשׁוֹנָה… כַּךְ הוּא הָאָדָם, אֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ…

אשׁר: מַה שִׁמְךָ, חָבֵר!

נח: נֹחַ. שֵׁם קָצֵר מְאֹד… נוּ“ן וְחֵי”ת וְלֹא יוֹתֵר.

אשׁר: (מַרְאֶה לוֹ מְקוֹמוֹ, הַלָּז מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹשֵׁב שָׁם. אָשֵׁר קוֹרֵא) יוֹסֵף!

יוסף: הִנֵנִּי. אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁתִּקְרְאוּ עַתָּה בִּשְׁמִי… מִשּׁוּם שֶאֲנִי בְּעַצְמִי כָּתַבְתִּי אֶת הַפִּתְקָא… כָּל־מַה שֶׁצְּרִיכִים לִכְתֹב בְּבֵית הַסֵּפֶר, נוֹתְנִים לִי, מִשּׁוּם שֶׁכְּתַב יָדִי יָפֶה הוּא… וְאוּלָם אֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַכְּתָב אֵינֶנּוּ עִקָּר… עִקָּר הוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְאָדָם מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וְלֵב לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ… הַאִם לֹא כַךְ הוּא?

אשׁר: אַף אָמְנָם כַּךְ… (מַרְאֶה לוֹ מָקוֹם לָשֶׁבֶת עָלָיו) בְּבַקָּשָׁה.

יוסף חֵן־חֵן! עַכְשָׁו קִרְבִי אַתְּ לֵאֶה! (הוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב)

לאה: (קְרֵבָה וּמִשְׁתַּחֲוָה)

ידידיה: מַה תַּגִּידִי, חֲבֶרֶת,

לאה: (מפחדת) לְהַגִּיד? אוֹי לִי, אֵין לִי מַה לְהַגִּיד… אֶפְשָׁר אֲדַקְלֵם?

חנה: (אֶל חַבְרֵי הַוַּעַד) הִיא רוֹצָה לְדַקְלֵם דַּוְקָא… אַדְרַבָּא, דַּקְלְמִי!

לאה: “בְּאֶרֶץ עוּץ” אֲדַקְלֵם!

חנה: אַדְרַבָּא!

לאה: (מְדַקְלֶמֶת)

בְּאֶרֶץ עוּץ, בְּאֶרֶץ עוּץ,

נוֹבְחִים כְּלָבִים שָׁם בַּחוּץ;

יָצָא זָקֵן עַל מַטֶּה עָקוּם –

נָפַל וְלֹא יָכֹל לָקוּם.

חָרְדוּ עָמְדוּ זָקֵן, טָף,

זֶה בַּחַלּוֹן, זֶה עַל סַף,

צוֹפִים פֹּה וְצוֹפִים שָׁם –

זָקֵן נָפַל וְלֹא קָם.

כָּל הַקִּרְיָה אֵלָיו יָצָאָה,

מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה;

הָמָה הָמָה כָּל הָרְחוֹב –

אַתֶּם שִׁמְעוּ אֶת הַסּוֹף:

פִּתְאֹם קָרְאוּ הַכֹּל: הָס!

כָּל לֵב נַעֲוֶה, כָּל אִישׁ חָת –!

קָם הַמַּטֶּה, קָם הַפֶּלֶךְ,

קָם לְעֵינֵי כֹל וַיֵּלַךְ…

בְּאֶרֶץ עוּץ, בְּאֶרֶץ עוּץ! –

מַטֶּה עוֹבֵר שָׁם בַּחוּץ;

– אֵי הַזָּקֵן, מַטֶּה עָקוּם?

– נָפַל, וְלֹא יָכֹל לָקוּם…

חברי הועד: (מוֹחְאִים לָהּ כָּף)

חנה: נַחוּם

נחום: לַשָּׁוְא מְחָאתֶם לָהּ כָּף! הִיא יוֹדַעַת רַק אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה וְלֹא יוֹתֵר… תָּמִיד הִיא מְדַקְּלֶמֶת אֶת הַשִּיר הַזֶּה… עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹא תָבוֹא מוּכָן אֶצְלָהּ: (מְחַקֶּה אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הַעֲוָיוֹת) בְּאֶרֶץ עוּץ! בְּאֶרֶץ עוּץ

נחמיה: (קֵרַב אֶל נַחוּם בְּחֵמָה) שֶׁמָּא תִּבְלֹם פִּיךָ?

נחום: מָה?

נחמיה: בְּלֹם פִּיךָ?

נחום: מַדּוּעַ?

נחמיה: מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר שְׁטוּת!

נחום: אֲנִי גִלִּיתִי רַק סוֹד מִבֵּית־הַסֵּפֶר.

נחמיה: אָסוּר! אֲנִי לֹא אֶתֵּן לְהַעֲלִיב אַף אֶת אֶחָד מֵאִתָּנוּ.

נחום: אֲנִי חָפֵץ!

נחמיה: אַתָּה חָפֵץ! לֹא נַחוּם יִהְיֶה שְׁמֶךָ, כִּי אִם נָבָל…רְאֵה, רְאֵה כִּי מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ…

נחום: אֲנִי חָפֵץ!

נחמיה: אֵין אֲנִי רָגִיל לְהָרִים אֶת יָדִי עַל מִי שֶׁהוּא וְאוּלָם אוֹתְךָ אַכֶּה! (תּוֹפְשוֹ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וּמְנַעַנְעוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה)

חברי הועד: חִדְלוּ (קָמִים מִכִּסְאוֹתָם)

שמואל: (קוֹרֵא בְקוֹל) סְקוֹיטִים אַל תִּתְקוֹטְטוּ! סְקוֹיטִים הֱיוּ שְׁקֵטִים!

זלמן: תֶּן לוֹ! תֶּן לוֹ עוֹד, נְחֶמְיָה, וְאִם יַחְפֹּץ עוֹד אוֹסִיף לוֹ אָנֹכִי כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה… (מְשַׁפְשֵׁף יָדָיו) יָדַי דָא לְדָא נָקְשָׁן!

ידידיה: (בָּא בֵּין הַמְּרִיבִים) לֹא פֹה! לֹא פֹה הַמָּקוֹם! בְּבֵית הַסֵּפֶר. בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה וְקִבֵּל

אֶת שְׂכָרוֹ כֵּפֶל כִּפְלַיִם וְאוּלָם לֹא פֹה!

ירמיה: (בְקוֹל גְעָרָה) חִדְלּו!

(הָרִיב חָדַל)

רחל: אִם יִקְרֶה הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד הַפַּעַם, כְּלוֹמֶר: תָּרִיבוּ פֹה לְעֵינֵינוּ לא תִהְיוּ לָנוּ חֲבֵרִים לְעוֹלָם. הֲטֶרֶם יְדַעְתֶּם שֶׁהַסְּקוֹיט שׂוֹנֵא רִיבוֹת וְכָל מִלְחָמָה?

יהודה: אָנָּא, סִלְחוּ לָהֶם הַפָּעַם… אֲנִי, מֵעוֹדִי, לֹא רַבְתִּי עִם אִישׁ, מֵעוֹדִי לֹא עָרַכְתִּי קְרָב וּבְכָל זֹאת אֲנִי מְצַדֵּד בִּזְכוּתוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה… לֹא אַשְׁמָתוֹ הִיא! פָּקְעָה סַבְלְנוּתוֹ. כֵּיצַד זֶה בָּא הָאֶחָד וּמַלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֶרְתוֹ? נַחוּם – הוּא הָאָשֵׁם! נַחוּם צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵאֵת לֵאָה…

חנה: נְכוֹנִים דְּבָרֶיךָ!

נחום: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְבַקֵּש מִמֵּךְ סְלִיחָה.

לאה: סָלַחְתִּי סָלַחְתִּי…

ידידיה: הַסּוֹף טוֹב – הַכֹּל טוֹב! עַתָּה – יְקַרְתֶּם לָנוּ עוֹד יוֹתֵר! מִלְחָמָה זוּ – מִלְחֶמֶת־מִצְוָה אֲנִי קוֹרֵא לָהּ! חֲזַק וֶאֱמָץ!

(הֵם יוֹשְׁבִים)

יהודה: וְעַתָּה, סִלְחוּ אִם אַלְאֶה אֶתְכֶם עוֹד הַפָּעָם. יֵשׁ לִי פֹה אָחוֹת וְנָעֳמִי־נְעִימָהּ שְׁמָהּ! בּוֹא הֵנָּה, נָעֳמִי־נְעִימָה, לָמָּה זֶה נַחְבֵּאת?

נעמי: לֹא נַחְבֵּאתִי, אָחִי,… (קְרֵבָה אֶל אָחִיהָ יְהוּדָה)

יהודה: נֶחְבֵּאת! נֶחְבֵּאת! תָּמִיד הִיא נֶחְבֵּאת אֶל הַכֵּלִים, גַּם בַּבַּיִת, בְּבֵית אָבִינוּ, אָנוּ שׁוֹאֲלִים לָהּ לִפְעָמִים – וְהִיא אֵינֶנָּה! נָעֳמִי־נְעִימָה, אַיֵּךְ? וְהִיא – הֲרֵי

הִיא יוֹשֶׁבֶת לָהּ בְּחֶדֶר הַשֵּׁנִי עַל גַּבֵּי סֵפֶר… צְנוּעָה הִיא יוֹתֵר מִדָּי!…

נעמי: אַל נָא תַאֲמִינוּ לֹא, רַבּוֹתַי! אָמְנָם יְהוּדָה אָחִי, הֲרֵי הוּא מְדַבֵּר אֱמֶת, וְאוּלָם אֶת אֲחוֹתוֹ הוּא אוֹהֵב בְּיוֹתֵר, וְאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה, לְמָשָׁל: הוּא קוֹרֵא לִי נָעֳמִי־נְעִימָה, וּשְׁמִי לֹא כַךְ, שְׁמִי רַק נָעֳמִי… וַהֲרֵי אֲנִי מְבַקֶּשֶת אֶת הַוַּעַד הַנִּכְבָּד: רְצוֹנְכֶם שֶׁאֶהְיֶה חֲבֶרֶת לִ“גְדוּד הַסְּקוֹיטִים הַצָּעִיר” אָז תִּרְשְׁמוּ אֶת שְׁמִי נָעֳמִי.

יהודה:: נָעֳמִי־נְעִימָה דַּוְקָא!

נעמי: רַק נָעֳמִי! וְאֶת יְהוּדָה צַוּוּ שֶׁלֹא יְהַלְלֵנִי בְּפָנַי וְשֶׁיֵּשֵׁב עִמָּדִי בִּמְנוּחָה בֵּין הַסְּקוֹיטִים. (יוֹשֶׁבֶת)

יהודה: אֲנִי גַּם לְקוֹלֵךְ אֶשְׁמַע, הִנְנִי וְיָשַׁבְתִּי!

צפורה: (קְרֵבָה וּמִשְׁתַּחֲוָה) סִלְחוּ לִי שֶׁאֲנִי בָאָה לִפְנֵיכֶם בִּשְׁאֵלָתִי וּבְבַקָּשָׁתִי –

רחל: שַׁאֲלִי, חֲבִיבָה.

צפורה: קָצְרוּ עֵינַי לִרְאוֹת וּכְפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, אֲנִי שָׂמָה מִשְׁקְפַיִם עַל אַפִּי… הַאִם לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְשָׂטָן לִי? הַאוּכַל לִהְיוֹת חֲבֶרֶת לִסְקוֹיט הַיּוֹתֵר צָעִיר?

רחל: בְּלִי כָל סָפֵק! הַסְּקוֹיטִים לֹא חַיָּלִים הֵמָּה וְלֹא לְמִּלְחָמָה הֵם הוֹלְכִים… חֲבֶרְתֵּנוּ אָתְּ!

צפורה: חֵן־חֵן (יוֹשֶׁבֶת בֵּין הַסְּקוֹיטִים)

פנחס: (בְּקוֹל צְעָקָה) גַּם אֲנִי, גַּם אֲנִי!, גַּם אָנִי!

ידידיה: מַה לְךָ כִּי נִזְעָקְתָּ?

פנחס: גַּם אֲנִי – מִשְׁקְפַיִם לִי עַל אַפִּי

ידידיה: לָּמָּה כֹה תִּצְעָק?

פנחס: יֵשׁ לִי! יֵשׁ לִי! שְׁנֵי זוּגוֹת מִשְׁקְפַיִם יֵשׁ לִי… אִמִּי קָנְתָה לִי שְׁנַיִם, כִּי אָמְרָה: אֶת הַזּוּג הָאֶחָד בְּוַדַּאי אֶשְׁבֹּר מַהֵר – וְקָנְתָה לִי שְׂנַיִם!

ידידיה: יָפֶה! יָפֶה מְאֹד, אַךְ מֶה הַצְּעָקָה?

פנחס: אֲנִי צוֹעֵק? אֲנִי לֹא צוֹעֵק, מֵעוֹלָם לֹא צָעַקְתִי! יְשַׁעְיָהוּ צוֹעֵק! הוּא, הוּא יְשַׁעְיָהוּק! (ישֵׁב לְבֵין הַסְּקוֹיטִים)

שעיהוק: (בִּתְלוּנָה) יְשַׁעְיָהוּק! יְשַׁעְיָהוּק! הֵם יוֹדְעִים רַק אַחַת: יְשַׁעְיָהוּק! בַּבַּיִת! בְּבֵית הַסֵּפֶר! פה! – רק יְשַׁעְיָהוּק! יְשַׁעְיָהוּק! – אֲנִי אַגִּיד לְמוֹרֶה!

פנחס: (מִמְּקוֹמוֹ) מַלְשִׁין! מַלְשִׁין!

שעיהוק: אִם תִּקְרָא לִי מַלְשִׁין, אָז אַכֶּה אוֹתְךָ! (מֵרִים אֶגְרוֹפוֹ) אַכְּךָ אַכֶּה!

פנחס: וַאֲנִי לֹא יָרֵא…

שעיהוק: כֵּן, כֵּן, לֹא יָרֵא – וְעוֹמֵד מֵרָחֹק… קְרַב הֵנָּה!

אשׁר: שׁוּב מְרִיבָה? צְאוּ מִזֶּה!

רחל: אַל־נָא, אַל־נָא, אָשֵׁר, עֲשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם! שֵׁב אִתּוֹ, יְשַׁעְיָהוּק! הֵן שִׁמְךָ יְשַׁעְיָהוּק?

שעיהוק: חֵן־חֵן… (יוֹשֵׁב)

ירמיה יוֹנָתָן!

יונתן: מַדּוּעַ הֵם אוֹמְרִים שֶׁאוֹתִי לֹא יַאַסְפוּ אֶל “הַסְּקוֹיט הַיּוֹתֵר צָעִיר”? הַאִם אֱמֶת הַדָּבָר? הֵן אֲנִי לוֹמֵד חֻמָשׁ, וּמוֹרִי צוֹבֵט אוֹתִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּלְחָיַי וְנוֹשֵׁק לִי. מוֹרִי אוֹהֵב אוֹתִי עַד מְאֹד, הוּא אוֹמֵר כָּכָה: כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקָּטָן יוֹנָתָן – לִבִּי מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן… אָנָּא, קַבְּלוּ נָא לְתוֹךְ חֶבְרַתְכֶם! אוֹתִי וְאֶת חֲבֶרְתִּי יוֹכֶבֶד.

יוכבד: (קָרְבָה) כֵּן, כֵּן, אֲנִי חֲבֶרְתוֹ, אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל אֶחָד וְלוֹמְדִים חֻמָשׁ מִסֵּפֶר אֶחָד. גַּם לִי יֵשׁ חֻמָשׁ, אֶלָא שֶׁאֲנִי שׁוֹכַחַת לַהֲבִיאוֹ אִתִּי. אֲנִי שַׁכְחָנִית גְּדוֹלָה! מִלְּבַד זֶה יַלְקוּטִי הוּא קָטָן יוֹתֵר מִדַּי… וְאוּלָם רְאוּ נָא רְאוּ, אָנֹכִי מְפַטְפֶּטֶת וּמְפַטְפֶּטֶת וְאֶת הָעִקָר שָׁכַחְתִּי: הַתְקַבְּלוּ אוֹתָנוּ אֶל גְּדוּד הַסְּקוֹיטִים?

ירמיה: בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת, לְבֵין הַסְּקוֹיטִים שְׁבוּ; שַׁמַּאי!

שמאי: (קָרַב אֶל הַשֻׁלְחָן) מַהֲרוּ וְרִשְׁמוּ אֶת שְׁמִי בְּסֵפֶר הַסְּקוֹיטִים.

ירמיה: אֵין לְךָ פְּנַאי?

שמאי: יֵשׁ לִי פְּנַאי, וְאוּלָם קָשֶׁה לִי לַעֲמֹד לִפְנֵיכֶם… אֲנִי בַּיְשָׁן, אֲני בַּיְשָׁן גָּדוֹל עַד מְאֹד… הִנֵּה אַתֶּם מַבִּיטִים בִּי – וַאֲנִי עֵינַי בְּקַרְקַע.

רחל: הַסְּקוֹיט לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּיְשָׁן כָּל עִקָּר.

שמאי: אֶשְׁתַּדֵּל לְהַבָּא! וְאוּלָם עַתָּה הַנִּיחוּ לִי… שְׁמִי שַׁמַּאי. כִּתְבוּ: שַׁמַּאי הוּא סְקוֹיט וְדָי… וְאַל נָא תִּכְתְּבוּ – אֶת הַשֵּׁם שַׁמַּאי בְּאוֹתִיוֹת גְּדוֹלוֹת – אֲנִי מִתְבַּיֵּש… (הוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב)

קלמן: (קוֹרֵא מִן הַפִּתְקָא) שְׁלֹמהֹ!

שלמה: הִנְנִי! אֲנִי זֶה כְּבָר חָפַצְתִּי לִהְיוֹת סְקוֹיט, אֶלָּא מַאי? אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד קוֹלְפִים תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְכֵיצַד מְבַשְּׁלִים אוֹתָם בְּסִיר… וְהַסְּקוֹיט הֲרֵי צָרִיךְ לָדַעַת כָּל אֵלֶּה. אֲנִי יוֹדֵעַ לֶאֱפוֹת לֶחֶם! כַּךְ מַפְשִׁילִים אֶת הַשַּׁרְוֻלִים וְכָכָה לָשִׁים אֶת הַבָּצֵק! – וְעַתָּה מְאֹד חָפַצְתִּי לָדַעַת מָתַי יִהְיֶה הַטִּיּוּל הָרִאשׁוֹן?

קלמן: שֵׁב אִתָּם, חֲבִיבִי, כְּשֶׁיִּהְיֶה טִיּוּל נוֹדִיעַ לְכָל הַחֲבֵרִים.

יונה: בְּבַקָּשָה לְהוֹדִיעַ גַּם לִי, אֲנִי גָּר בָּרְחוֹב הָאֲרֻכָּה. וְאוּלָם הַרְבֵּה לָלֶכֶת רַגְלִי אֵינִי רוֹצֶה. גִּבּוֹר כְּשִׁמְשׁוֹן אֵינֶנִּי, לָלֶכֶת אֹהַב, זֹאת אֱמֶת, וְאוּלָם אַחֲרֵי כִּבְרַת אֶרֶץ צְרִיכִים לָנוּחַ… תַּהֲלוּכָה – בְּלִי מְנוּחָה, מַתֶּשֶׁת אֶת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, הַאִם לֹא כָךְ?

קלמן: צָדַקְתָּ, יַקִּירִי, שֵׁב אִתָּם… דְּבוֹרָה!

דבורה: הִנְנִי. אם תִּרְשְׁמוּ אוֹתִי בְּסֵפֶר הַחֲבֵרִים. אָז אָשִׁיר לָכֶם תָּמִיד… אֲנִי שָׁרָה הֵיטֵב וְהַסְּקוֹיטִים הֲרֵי הֵם צְרִיכִים לְשִׁירִים!

חנה: הַשְׁמִיעִינוּ נָא אֶת קוֹלֵךְ.

דבורה: בְּחֵפֶץ־לֵב. אָשִׁיר לָכֶם כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה חֲגִיגָה אֶצְלֵנוּ.

חנה: מְשׁוֹרֶרֶת יֵשׁ כַּאן, אוּלַי נִמְצֵאת בֵּינֵיכֶם גַּם יוֹצֵאת בִּמְחוֹלוֹת?

מרים: (נִגֶּשֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן) לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת אֲנִי יוֹדַעַת… צַוּוּנִי וַאֲחוֹלֵל בְּזֶה הָרֶגַע! בְּאֵיזֶה מָחוֹל אַתֶּם רוֹצִים? שֶׁמָּא וַלְסָא? פוֹלוֹנֵיזָא? מָחוֹל יְהוּדִי סְתָּם?

ירמיה: מָחוֹל יְהוּדִי? אַדְרַבָּא!

כּלם: כַּמָה יָפֶה! כַּמָה נִפְלָא!

מרים: (מְחוֹלֶלֶת) וְעַתָּה אוּלַי אֲחוֹלֵל לָכֶם עוֹד? אֵינֶנִּי עֲיֵפָה כָּל עִקָּר!

ירמיה: נָעִים לָנוּ עַד מְאֹד לִרְאוֹתֵךְ יוֹצֵאת בִּמְחוֹלוֹת, וְאוּלָם לֹא עַכְשָׁו, כְּשֶׁתִּהְיֶה לָנוּ חֲגִיגָה אָז תְּחוֹלְלִי! שְׁבִי, חֲבִיבָה… אַרְיֵה!

אריה: הִנְנִי! כְּלוֹמֶר: אֲנִי הָאַרְיֵה! אַךְ אַל נָא תִּתְיָרְאוּ מִפָּנַי, לֹא אֶשְׁאַג וְלאֹ אֶנְהֹם וְלֹא אֶטְרֹף… גַּם פָּנַי לֹא פְנֵי הָאַרְיֵה הֵמָּה: רַעְמָה אֵין לִי, מַלְתְּעוֹת אֵין לִי, גַּם אוֹתוֹ הַזָּנָב עִם הַכַּפְתּוֹר אֵין לוֹ… אֶלָּא מַאי? לִבִּי הוּא כְּלֵב הָאַרְיֵה עָשׂוּי, לִבְלִי חָת, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, כְּשֶׁאֶהְיֶה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – שׁוֹמֵר אֶהְיֶה שָׁם!

רחל: כָּאֵלֶּה אָמְנָם נְחוּצִים לָנוּ. לְבָבוֹת שֶׁל אֲרַיוֹת! – אָחִינוּ אָתָּה! (מַרְאֶה לוֹ מָקוֹם לָשֶׁבֶת)

צביה: (קְרֵבָה לשֻּׁלְחָן, מִשְׁתַּחֲוָה לַוַּעַד וְנוֹתֶנֶת לָהֶם מַחְבֶּרֶת) אֲנִי הֵבֵאתִי אִתִּי אֶת הַיּוֹמוֹן, אָמֹר אָמַרְתִּי: יִשְׁאָלוּנִי, יַחְקְרוּנִי, מִי אָנִי? מָה אָנִי? מַה טִּיבִי? וְאַחַר כַּךְ יִתְיַשְּׁבוּ בְדַעְתָּם אִם לְסַפֵּחַ אוֹתִי אֶל חֶבְרַת הַסְּקוֹיטִים אוֹ לֹא, וְלָכֵן הֵבֵאתִי הֵנָּה אֶת הַיּוֹמוֹן שֶׁלִּי… יִהְיֶה הַיּוֹמוֹן הַמֵּלִיץ בֵּינֵינוּ!

חנה: (קוֹרֵאת מֵעַל הַיּוֹמוֹן) חֲמִשָּׁה! חֲמִשָּׁה! חֲמִשָּׁה! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי עוֹד יוֹמוֹן מָלֵא כָל טוּב כָּזֶה שֶׁלָּךְ! מִי יִתֵּן וּלְכָל יַלְדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ יוֹמוֹנִים כָּאֵלֶּה… דּוֹר שֶׁל חֲכָמִים יָקוּם לָנוּ! חֲבֶרְתֵּנוּ אַתְּ, ובָךְ נִתְגָּאֶה!

צביה: (יוֹשֶׁבֶת בֵּין הַסְּקוֹיטִים)

בן־ציון: (בְּקָרְבוֹ) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי כֹּה קָטָן, יֵשׁ לִי כְּבָר פַּסְפּוֹרְט! קֹדֶם לֹא הָיָה לִי פַּסְפּוֹרְט וְעַתָּה יֵשׁ לִי! הָאַשְׁכְּנַזִּים אָמְרוּ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְפַּסְפּוֹרְט, הֲרֵי! הַרְבֵּה סְפָרִים יֵשׁ לִי בַּבַּיִת וְאוּלָם הַפַּסְפּוֹרְט יָקָר לִי מִכֹּל…

ירמיה: (מְעַיֵן בַּפַּסְפּוֹרְט) בֶּן שֶׁבַע אַתָּה! צָעִירַ אַתָּה יוֹתֵר מִדָי…

בן־ציון: מָה? אֵין אַתֶּם רוֹצִים לְקַבְּלֵנִי… אִם לֹא תְּקַבְּלוּנִי אֵלֵךְ וַאֲיַסֵּד לִי סְקוֹיט אַחֵר… הָשִׁיבוּ לִי אֶת הַפַּסְפּוֹרְט!

ידידיה: לֹא, לֹא, בְּתוֹכֵנוּ תַעֲבֹד וְאִתָּנוּ תַּעֲשֶׂה…

בן־ציון: יָפֶה!

חוה: שְׁמִי חַוָּה! חֶפְצִי שֶׁלֹא לְשַׁנּוֹת אֶת שְׁמִי, כְּלוֹמֶר: שַאֲלוּ אוֹתִי אִם אֲנִי חֲפֵצָה תַּפְקִיד בְּקוּמֶדְיָה זוּ שֶׁאָנוּ מְשַׂחֲקִים עַכְשָיו בְּתֵיאַטְרוּן… וְאַעַן: אֲנִי חֲפֵצָה מְאֹד לְשַׂחֵק עַל הַבָּמָה, כִּי פַעַם אַחַת כְּבָר שָׂחַקְתִּי וְכָל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר בָּאוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה מָחְאוּ לִי כָף, וְאוּלָם אַחַת בִּקַּשְׁתִּי: אַל תְּשַׁנּוּ אֶת שְׁמִי חַוָּה… אוֹהֶבֶת אָנֹכִי אֶת הַשֵּׁם חַוָּה. הַיּוֹדְעִים אַתֶּם מַדּוּעַ?

רחל: מַדּוּעַ?

חוה: מִשּׁוּם… מִשּׁוּם… שֶׁנָּתְנָה לָנוּ אֶת הַדַּעַת!… לוּלֵא הִיא וְהָיִינוּ פְרָאִים, עוֹלָם מָלֵא שֶׁל פְּרָאִים! לוּ הָיִיתִי אָנֹכִי עַתָּה בְּגַן הָעֵדֶן וְהָיִיתִי אוֹכֶלֶת גַּם אָנֹכִי מֵעֵץ הַדַּעַת!…

אשׁר: אַךְ זֹאת הִיא בַת סְקוֹיטִים אֲמִיתִית! שָׁלוֹם בּוֹאֵךְ אֵלֵינוּ!

חוה: (יוֹשֶׁבֶת בֵּין הַסְּקוֹיטִים)

קלמן: (מַרְאֶה עַל שׁוּלַמִּית) מִי הִיא זֹאת הַיָּפָה וְהַצְּנוּעָה? מַדוּעַ זֶה לֹא תִקְרְבִי אַתְּ אֵלֵינוּ? מִתְבַּיֶּשֶת אָתְּ?

שולמית: אֲנִי לֹא מִתְבַּיֶּשֶת כָּל עִקָּר, אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת לָבוֹא בִּלְתִּי קְרוּאָה…

חנה: מַה שְׁמֵךְ יָפָתִי, מַה שְׁמֵךְ יַקִּירָתִי?

שולמית: (בְּקוֹל רָפֶה) שׁוּלַמִּית.

חנה: כַּמָּה יָפֶה הוּא הַשֵּׁם הַזֶּה!

שולמית: אַף אָמְנָם יָפֶה הוּא שְׁמִי. אַךְ אֵינֶנוּ הוֹלֵם אוֹתִי… כַּךְ אָמַר לִי גַּם הָאָדוֹן הַמּוֹרֶה, גַּם הוּא אָמַר שֶׁאֲנִי נָאֶה, אֶלָא שֶׁשּׁוּלַמִּית אֵינֶנִּי. מִשׁוּם שֶׁשּׁוּלַמִּית שְׁחַרְחֹרֶת הָיָתָה וְאָנֹכִי לְבַנְבַּנָה. אֶלָּא מַאי? מוֹרִי אָמַר לִי, שֶׁלֹּא אֶתְעַצֵּב אֶל לִבִּי, כְּשֶׁאֶהְיֶה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יִזְרַח עָלַי שֶׁמֶשׁ הַמִּזְרָח וּשְׁזָפַני וְהָיִיתִי גַּם אֲנִי לִשְׁחַרְחֹרֶת וְאָז יִהְיֶה שְׁמִי נָאֶה לִי וַאֲנִי נָאֶה לִשְׁמִי. וְעַתָּה עוֹד שְאֵלָה אַחַת יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל: אָח יֵשׁ לִי פֹה, קָטָן הוּא עֲדֶנָּה וְאוּלָם אִסְפוּ גַּם אוֹתוֹ אֶל “הַסְּקוֹיט הַיוֹתֵר צָעִיר” כִּי נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשִׁי. וְאִם לֹא תְקַבְּלוּ גַּם אוֹתוֹ בְּתוֹר חָבֵר וּבָכָה… בּוֹא הֵנָּה מֹשֵׁה’לִי!

משׁה’לי: הִנְנִי, אֲנִי אֶהְיֶה סְקוֹיט טוֹב!

חנה: כַּמָּה שָׁנִים לָךְ?

משׁה’לע: אַל תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁנוֹתַי! אֲנִי יוֹדֵעַ לְהִתְעַמֵּל!

חנה: אַתָּה?

משׁה’לע: כֵּן, כֵּן רוֹצִים אַתֶּם לִרְאוֹת?

חנה: אַדְרַבָּא, נִרְאֶה נָּא כֵּיצַד קָטֹן שֶׁכְּמוֹתְךָ מִתְעַמֵּל.

משׁה’לע: (מִתְעַמֵּל)

אשׁר: הֵידָד סְקוֹיט הַיּוֹתֵר צָעִיר!

אסתר: (נִכְנֶסֶת אַחֲרֶיהָ רֻחָמָה) שָׁלוֹם! שָׁלוֹם לְכֻלְּכֶם! אֲהָהּ, אֵחַרְנוּ, אֲנִי וְרֻחָמָה!

רחל: מִי הֵן אֵלֶּה?

נח: מִשֶּׁלָּנוּ! מִבֵּית סִפְרֵנוּ!

רחמה: אֲהָהּ! כִּי אֵחַרְנוּ; בְּשֶׁל אֶסְתֵּר… אַתְּ עָצַרְתְּ בִּי, אַתְּ! אַתְּ! אַתְּ!

רחל: לֹא אֵחַרְתֶּן כָּל עִקָּר. עוֹד אַתֶּן נִכְנָסוֹת לִרְשִׁימַת הַסְּקוֹיטִים.

אסתר: לֹא לָזֶה כִּוַּנּוּ… יְרֵאוֹת אֲנַחְנוּ שֶׁמָּא שָׁרוּ כְּבָר הַחֲבֵרִים אֶת שִׁיר הַגָּלִיל בִּלְעָדֵינוּ

נח: לֹא שַׁרְנוּ עֲדַיֵּן.

אסתר: הֶאָח, עֲדַיֵּן לֹא שָׁרוּ! מַה מְאֹד אֹהַב אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה!

רחל: בְּאֵיזֶה שִׁיר אַתֶּם מְדַבְּרִים?

נח: בְּשִׁיר הַגָּלִיל. כְּלוֹמֶר: שִׁירוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר הַגָּלִיל הַיּוֹשֵׁב בֶּאֱשׁוּן לַיְלָה בֶּכָרֶם, הוּא וַחֲלִילוֹ… הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יָשֵׁן. הַחֲשֵׁכָה גְדוֹלָה, וּמִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה עוֹלֶה קוֹל חָלִיל… זֶה חֲלִילֹו שֶׁל הַשּׁוֹמֵר… רַק הַשּׁוֹמֵר הוּא עֵר… אַדְמַת קֹדֶשׁ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאוּלָם גַּנָבִים יֶשְׁנָם בָּהּ!

חנה: אַךְ עַתָּה נִזְכַּרְתִּי בוֹ בְּשִׁיר גָּלִיל זֶה, כִּמְדוּמַנִי שֶׁהוּא נִדְפַס בְּ“הַצְּפִירָה”, הַאִם לֹא כָךְ? אָכֵן יָפֶה הוּא הַשִּׁיר הַזֶּה! אָמְנָם כֵּן, יֶשְׁנָם גַּנָּבִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַמִּתְאַוִים לְעִנְבֵי הַכְּרָמִים… עֲמֹד עַל מִשְׁמַרְתְּךָ הַשּׁוֹמֵר… אַל תִּירָא, הָרוֹבֶה בְּצִדְךָ וְסוּסְךָ הָעֲרָבִי מְחַכֶּה לָךְ… עוֹד מְעַט וּפָנָה הַלַּיְלָה וְחָוְרוּ הַשְּׁחָקִים וְשֶׁמֶשׁ־בֹּקֶר יִתְלַקַּח מֵעֵבֶר לְהַר תָּבוֹר. שִׁירוּ אֶת הַשִּׁיר הַזֶה, יָפֶה הוּא הַשִּׁיר לִסְקוֹיטִים!

כלם: (שָׁרִים אֶת שִׁיר הַגָּלִיל)

גִּילוּ הַגְּלִילִים

גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ יוֹמָם וָלָיִל

מֵחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה

עוֹלֶה קוֹל חָלִיל

שִׁירוֹ יַשְׁמִיעַ

שׁוֹמֵר הַגָּלִיל

יֶהֱמֶה הַגָּלִיל

כֹּה יֶהֱמֶה לְבָבִי

רוֹבַי בְּצִדִּי

וְסוּסִי עֲרָבִי

הַגָּלִיל הַגָּלִיל

אַךְ אַתָּה גְלִילִי

אֵין שָׂשׂוֹן כִּשְׂשׂוֹנִי

וְגִיל אֵין כְּגִילִי

הַלַּיְלָה הוּא הוֹלֵךְ

הָלֹךְ וְחִוָּר

שֶׁמֶשׁ הַגָּלִיל

כָּאֵשׁ עַל הַר תָּבוֹר

זוּלָתְךָ הַגָּלִיל

מַה לִי וָמִי לִי

הַגָּלִיל הַגָּלִיל

אַךְ אַתָּה גְּלִילִי

רחל: וְאֵת שִׁיר הַחֻרְבָּן יְדַעְתֶּם?

שפרה: זֶה שִׁירוֹ שֶׁל שְׁנֵיאוּר?

חוה: מִי הוּא זֶה שְׁנֵיאוּר?

גבריאל: מְשׁוֹרֵר הוּא. הוּא כוֹתֵב שִׁירִים. וְאֵת שִׁיר הַחֻרְבָּן שֶׁלּוֹ יָדַעְנוּ; אָנוּ שָׁרִים אוֹתוֹ בְּבֵית־סִפְרֵנוּ; בְּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתִּיו: עָלוּ דְמָעוֹת בְּעֵינַי… פַּחַד הָרוֹמָאִים נָפַל עָלַי! אוֹתוֹ הַפַּחַד שֶׁאָחַז אָז אֶת עַם הַיְּהוּדִים בְּהֵחָרֵב בֵּית־מִקְדָשֵׁנוּ… אֲהָהּ, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ! זֶה הַבַּיִת, אֲשֶׁר נָהֲרוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל… שֶׁמֶשׁ אַחַת בַּשָּׁמַיִם וּבֵית מִקְדָּשׁ אֶחָד עַל הַר צִיּוֹן.

יונתן: (יוֹצֵא קְצָת לְפָנִים) הַאֱמֶת הוּא מַה שֶׁאוֹמְרִים: חוֹלֶה אִם נִכְנַס לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ מִיַּד נִתְרַפֵּא!

שמואל: אַתָּה מְפַקְפֵּק? וַאֲנִי עוֹד זֹאת שָׁמַעְתִּי: גַּנָּב אִם נִתְפַּשׂ בִּירוּשָׁלַיִם לֹא הוֹשִׁיבוּהוּ בַּכֶּלֶא, רַק מָשְׁכוּ אוֹתוֹ לְבֵית־הַמִּקְדָּש וְשָׁם נֶהְפַּךְ בּוֹ לִבּוֹ וַיְהִי לְאַחֵר… רוֹצֵּחַ אִם נִתְפַּשׂ בַּיַעַר לֹא הִכּוּ אוֹתוֹ כְּלָל, לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ סְחָבוּהוּ, שָׁהָה שָׁם רֶגַע וְיָצָא – וּבְצֵאתוֹ וְהוּא צַדִּיק!

גבריאל: כָּזֶה הָיָה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְעָלָה בָאֵשׁ!…

רחל: וַאֲנִי כְּשֶׁאֲנִי שָׁרָה אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה, אֵינִי מִתְעַצֶּבֶת אֶל לִבִּי… הֵן פַּעַם אַחַת נֶחֱרַב בֵּית־הַמִּקְדָּש וְהוּקַם, בְּטוּחָה אָנֹכִי שֶׁיָּקִימוּ אוֹתוֹ עוֹד הַפַּעַם… אֲנִי שָׁרָה אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה בְּשִׂמְחָה!

ידידיה: לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה?

רחל: מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ לָנוּ אָז גִּבּוֹרִים, אֲשֶׁר הֵגֵנּוּ עַל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, הֵגֵנּוּ וּמֵתוּ – הַלְוַאי שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ גִּבּוֹרִים כְּמוֹ בְּאוֹתָם הַיָּמִים! נָשִׁיר אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה בְּשִׂמְחָה!

אשׁר: רַק בְּשִׂמְחָה!! לֹא יַקִּירִי, נְשִׁירוֹ גַּם בְּשִׂמְחָה וְגַם בְּעֶצֶב

כלם: (שָׁרִים “אַחַת וּשְׁתַּיִם”)

אַחַת וּשְׁתַּיִם,¹

אַחַת וּשְׁתַּיִם

רוֹמָאִים מַחֲרִיבִים

הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם

קוֹל שׁוֹפָר בָּרָמָה

מֵרִיעַ מִלְחָמָה

קָדִימָה גִבּוֹרִים

אַחֵינוּ הֵם קוֹרְאִים

רוֹמָאִים מַחֲרִיבִים

הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם

אַחַת וּשְׁתַּיִם

אַחַת וּשְׁתַּיִם

שָׁלֹש וְאַרְבַּע,

וְחָמֵשׁ וָשֵׁש,

עוֹלֶה הַמִּקְדָּשׁ

בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ!

הוֹי אִזְרוּ מָתְנַיִם,

דְּלוּ מַיִם, דְּלוּ מַיִם.

הֵחָפְזוּ, הָרִיעוּ,

הַלַּהַב הִשְׁקִיעוּ

עוֹלֶה הַמִּקְדָּשׁ

בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ;

שָׁלֹש וְאַרְבַּע,

וְחָמֵשׁ וָשֵׁש.

שֶׁבַע וּשְׁמוֹנֶה,

וְתֵשַׁע וָעֶשֶׂר,

לַגִּבּוֹר הָרִאשׁוֹן

יִנָּתֵן הַכֶּתֶר.

הוֹי עָשָׁן וְלֶהָבָה,

וְאוֹיְבִים רְבָבָה,

הָאוֹיֵב הִפִּילוּ,

הַמִּקְדָּשׁ הִצִּילוּ

לַגִּבּוֹר הָרִאשׁוֹן

יִנָּתֵן הַכֶּתֶר,

שֶׁבַע וּשְׁמֹנֶה,

וְתֵשַׁע וָעֶשֶׂר.

רחל: וְאֵת שִׁיר הַלֶּכֶת אֲשֶׁר לִסְקוֹיטִים אַתֶּם יוֹדְעִים?

כלם: יוֹדְעִים אָנוּ!

חנה: הַצְּרוֹרִים עַל שֶׁכֶם! הַמַּטּוֹת בְּיָד. וְעַתָּה עִמְדוּ בְּסֵדֶר

(כָּל הַסְּקוֹיטִים לוֹקְחִים אֶת הַמַּטּוֹת בְּתוֹךְ יָדָם)

כל הסקויטים: (עוֹמְדִים בַּחֲצִי עִגּוּל בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת כְּלַפֵּי הָרוֹאִים כְּשֶׁהֵם צוֹעֲדִים עַל מָקוֹם וְשָׁרִים אֶת שִׁיר הַלֶּכֶת, אֲשֶׁר לַסְּקוֹיטִים).