רקע
שמואל גילר
חידת משפחת קאסר ביפו
1.jpg

במפת הטמפלרי תיאודור זנדל, משנת 1878, מופיעים שלושה נכסים הרשומים בשמו של סלים קאסר. בית בדרום העיר העתיקה, המשמש היום כמוזיאון אילנה גור, בית ופרדס ברחוב עזה 90 המצוין כ“גן סלים קאסר סניור”, וארמון מפואר ברחוב מאיר גרוסמן 9 המופיע כבית מגוריו של “סלים קאסר ג’וניור”. מסופר על סלים קאסר שהיה נציג קונסולרי של תריסר מדינות, אלא שלא היו תריסר נציגויות ביפו, וסלים קסאר כלל אינו מופיע ברשימות סגני הקונסולים ביפו במאה ה-19. בתולדות פתח-תקווה מוזכר סלים קאסר כמי שמכר בשנת 1878 את 3375 הדונמים למייסדי המושבה. הוא נרצח בידי פועל בפרדסו בראשית המאה העשרים,1 ואילו בנו אנטון מת בפברואר 1934. עליו מסופר שהיה בן גילו של יצחק רוקח שכתב עליו, אלא שאנטון היה בן עשרים וחמש כשרוקח נולד. משפחת קסאר היא בגדר חידה, מי היה קאסר הזקן ומי הצעיר.

על קאסר הזקן כתב רוקח כי היה אביו של אנטון, וכי היה מבעלי הפרדסים הגדולים ביפו. גבריאל צפרוני כתב בעיתון מעריב כי הבישוף הרוסי אנטונין קפוסטין, שרכש בשנת 1869 את הקרקע לבניית הכנסייה באבו-כביר, עבור ‘החברה הרוסית הפרובוסלבית בארץ הקודש’, הזכיר את סלים קאסר כמי שניסה למכור לו גם את השטח עליה נבנתה חולון. אנטון שימש משנת 1906 כסוכן של חברת הספנות הכאדיבית המצרית, שהעבירה את שקי הדואר העות’מני מאלכסנדריה ליפו, וכן סוכן של חברת הספנות ‘פרינס ליין’. בידיעות עיתונות על מותו, סופר ששימש כיושב ראש אגוד סוכני הספנות ביפו, וסגן קונסול ספרד ויוון ביפו.2 במכתב ששלח למזכיר משרד החוץ הבריטי, בספטמבר 1920, כתב כי הוא בעל אזרחות בריטית ומקור משפחתו במלטה, וכי ממשלת בלגיה בקשה למנותו לשמש כסגן הקונסול הבלגי ביפו במקומו של פאול אברלה הגרמני ששרת בתפקיד עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.3 הוא ביקש שממשלת בריטניה תאשר את המינוי לאור “הסיוע הנאמן שסיפק לממשלת בריטניה במספר הזדמנויות”, אך בקשתו לא התקבלה.4

אנטון קאסר מוזכר כבנו של סאלים קאסר, אלא שבספרו של יוהאן בוסאוו, על פלשתינה בתקופת הסולטן עבדול חמיד השני, מוזכר כי אנטון קאסר שימש בשנת 1871 כגובה המס (מולטאזים) של כל מחוז יפו, ותפקיד זה אפשר לבעל המשרה לצבור הון וקרקעות בתקופה העות’מנית.5 אלא שאנטון בנו של סלים קאסר היה בן שנתיים באותה שנה, ולפיכך גם השם אנטון קאסר הוא בגדר חידה הדורשת פתרון. קצה החוט נמצא בספר תשלומי מס המקרקעין (וורקו) של ממשלת פלשתינה-א"י משנת 1939. בית הבאר והפרדס ברחוב עזה 90 היו באותם ימים רשומים כחלקה 56 בגוש 7046 על שם מוטוואלי (מנהל עיזבון) אנטון בן מיכאל קאסר. בספרו של עלי חסן אלבוהב על דמויות יפו, צוטט מרישומי בית הדין השרעי ביפו משנות החמישים של המאה ה-19, כי בן משפחת קאסר הקדיש חצר לטובת עניי הקהילה הקתולית: “חצרות הקדש של חוואג’ה אנטון אלקאסר הלטיני, בן אל חוואג’ה מיכאל, לעניים יתומים ואלמנות של העדה הלטינית ביפו. זו היא חצר אל-מוחטידה הנמצאת בפאתי יפו”.6 ברישום ההקדש טיפל “אל חוואג’ה סלים אפנדי, בן אל-חוואג’ה אנטון, בן אל-חוואג’ה מיכאל אלקאסר”.7 המידע מאפשר לשרטט את ראשיתו של אילן היוחסין

תעודות רישום האזרחות הבריטית של אנטון ומיכאל קאסר, שנופקו בידי נציגות הקונסוליה הבריטית ביפו בשנים 1913–1910, השמורות בתיק הקונסוליה הבריטית בארכיון המדינה, שופכות אור נוסף על אילן היוחסין המשפחתי של משפחת קאסר. אנטון, שנולד ביפו בשנת 1869, קיבל לראשונה את האזרחות הבריטית ב-15 בינואר 1910 על פי אישור הקונסול הבריטי בירושלים. שם אביו הרשום בתעודה היה יעקב סלים קאסר. בתעודת האזרחות של אחיו מיכאל קאסר, שנולד בשנת 1863, שם האב זהה. עולה מכך כי בעל הבית בעיר העתיקה היה סבם סלים בן אנטון בן מיכאל קאסר, שכונה “קאסר הזקן”, ואילו אביהם שבנה את בית הבאר המפואר היה יעקב בן סלים קאסר שכונה “קאסר הצעיר”.

בשנת 1907 נשא אנטון לאישה את אליס בתו של פייר גאבארי (Gabarry), סוחר צרפתי ביפו שעסק ביצוא שמן לאירופה. שנה לאחר מכן נולדה בתם נואל מרי אנטואנט. אליס מתה בשנת 1926 ונקברה בבית הקברות הקתולי ביפו. אנטואן הציב על קברה מצבה מפוארת עם פסל מלאך הניצבת עד היום. אנטואן האלמן נישא בשנית, להלן בת למשפחת באטאטו (Batato) המיוחסת מירושלים. בינואר 1934 פרסם העיתון ‘פלסטין פוסט’ ידיעה על פרישתו מעבודתו עקב הדרדרות בריאותו,8 ושבועיים לאחר מכן הלך לעולמו. בעיתון פורסמה ידיעה על ההלוויה המפוארת בה נכחו מושל המחוז קרוסבי, ראשי עיריות יפו ותל אביב, ונציגי הסגל הדיפלומטי מיפו וירושלים. דגלי ספרד ויוון שהוא שימש נציגם הקונסולרי הונחו על ארונו, והקונסול הצרפתי נשא דברים בשם הסגל הדיפלומטי.9 באוגוסט פורסמה בעיתון דאר היום הודעת אחיו מישל קאסר על השכרת “הדירה של המנוח אנטון קאסר, בת שתי קומות. בקומה א' -6 חדרים עם פרוזדור גדול וכל הנוחיות. בקומה ב' – 8 חדרים עם פרוזדור ומרפסת וכל הנוחיות. אפשר להשכיר את שתי הקומות יחד או כל קומה לחוד”.10

את בית המגורים המפואר בשכונת נווה עופר, ששימש עד שנת 2009 כמפקדת חיל החינוך, בנה כאמור יעקב אביו שכונה “קאסר הצעיר”. הוא הקים אותו סמוך לבתי הגן של ג’אן פיליברט, סגן הקונסול הצרפתי, וביתו של בשארה סאג’יר, סגן הקונסול ההולנדי שביתו ביפו העתיקה היה צמוד לבית משפחת קאסר.11 על פי סיפור מסורת משפחת ג’דאי היפואית, מכר יוסוף ג’דאי את מפעל הסבון שלו בשנות החמישים של המאה ה-19 לסלים קאסר. בבית זה שוכן היום בית הכנסת של יהודי לוב, שזוהה כ’חאן זוננה', החאן היהודי הראשון ביפו. חנה רם כתבה בספרה על הקהילה היהודית ביפו, כי בשנות החמישים מצא הארכיאולוג מאיר בן דב בריכות אגירה בתחתית הבית, שזוהו כביכול כמקוואות, אלא שהן היו ככל הנראה בריכות אגירה לשמן במסבנה.12 ייתכן וחותמת מכתב משנת 1858 שנמכרה במכירה פומבית, של 'חברת קאסר מרזה ושות'', היא של מפעל הסבון.

נואלי מארי בתו היחידה של אנטואן קאסר מאשתו אליס, נולדה בשנת 1908. היא נשאה להנרי פיליפ פרעון (Paraoun) שתואר כאיש העשיר בלבנון, בעל בנק ונכסים רבים ששרת כשר החוץ של לבנון בשנים 1947–1945. הוא נרצח בשנת 1993 במלון קרלטון בבירות. בנם היחיד נאג’י הנרי מת בשנת 2022 בבירות והותיר שתי בנות. ארמון המשפחה ברובע אשרפייה בבירות הוא כיום מוזיאון המאכלס את אוסף הנרי פיליפ פרעון של אומנות מזרחית.

2.jpg

חותמת חברת S.Cassar G.Merza, 1858


3.jpg בית סלים קאסר ג’וניור מימין, ובית סלים סניור משמאל. (מפת זנדל 1878)


4.jpg פרדס ובית סלים קאסר ג’וניור מימין, והקדש אנטואן מיכאל קאסר משמאל


5.jpg

6.jpg

בעלות החלקה ברחוב עזה 90 בשנת 1939


7.jpg

אילן יוחסין של משפחת קאסר


8.jpg
9.jpg
10.jpg
11.jpg
12.jpg

13.jpg תמונה 13



  1. יצחק רוקח, פרדסים מספרים, עמ' 78. בשנת 1910 מוזכר כי הוא איננו.  ↩

  2. Palestine Post, 15.2.1934  ↩

  3. ארכיון המדינה, מ–5016/13, מכתב מיום 19.9.1920  ↩

  4. ייתכן ולא מונה מאחר ומאיר דיזנגוף לטש עין לתפקיד, ומונה קונסול כבוד של בלגיה.  ↩

  5. Johann Bussow, Hamidian Palestine, p. 232  ↩

  6. עלי חסן אלבוהב, מאוסועת יאפא אלג'מילה, כרך שני, עמ' 155  ↩

  7. שם, עמ' 77  ↩

  8. Palestine Post, 30.1.1934  ↩

  9. Palestine Post, 13.2.1934  ↩

  10. דאר היום, 4.7.1934. מדובר בארמון בנווה עופר.  ↩

  11. נהרס במבצע עוגן ונמצא תחת כביש הכניסה לעיר העתיקה מדרום  ↩

  12. חנה רם, היישוב היהודי ביפו, מקהילה ספרדית למרכז ציוני 1939–1839, עמ' 23–22  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 50249 יצירות מאת 2771 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21409 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!