מיום עָמדי על דעתּי הייתי מתאוה תמיד לראות את מבחר חזיונות שקספּיר, את חזיון המלט, מתֻּרגם כראוי לשפה העברית, אבל קשה היה ממני להפיק מאויי, מחסרון עת הדרושה לדבר. העת הפנויה, אשר נשארה לי מעבודתי בתור מזכּיר בית הכּנסת אשר בעירנו, היתה מצֻמצמת מאד, ואותה הקדשתּי ללמוד המדעים המדֻקדקים (חכמת הנדסה למחלקותיה, חכמת התּכונה, חכמת הטבע לענפיה) אשר דבקה בהם נפשי מנעורי, ולכן התאמצתי להטות את לב מיודעי, שחשבתּים מֻכשרים לכך, לקבל על עצמם את העבודה הזאת, והבטחתּים להיות להם לעזר כפי מסַּת ידי.

אך פתאם, בראשית שנת תרמ“ח, כמעט עָברו עלי ארבעים ושתּים שנה לימי חיי, קָרַני אָסון נורא, אשר אָכף עלי לשַׁנות סדר חיי ודרך עבודתי. קורט אחד של דם, אשר לא עשה תּפקידו כראוי, הִרבּה לעשות שַׁמות באור עיני, עד כי ראיתי את עצמו אָנוּס, למעט את הקריאה בספרים כפי האפשר, ולהפרד לגמרי ממבחר שעשועי, מחכמת ההנדסה וחברותיה. ומבּלתּי יכֹלת ללכת בטל בחרתּי עבודה כזאת, אשר לא תרבה להוגיע כל כך את עיני הרָפות. ואז עלה על לבי חזיון המלט, אשר לשוא חכּיתי שיעתּיקוהו אחרים. כי די היה לי לסגל לנפשי מספּר טורים ולתרגמם בזכרוני. מקץ שנות מספּר נגמר בידי תרגום החזיון, ונדפס ב”הצפירה" שנת תר"ס. ועם לבבי היה לשוב ולהדפיסו בהוצאה מיוחדת, ולהוסיף עליו מבוא גדול, לאסוף בו בקצרה את השקפות השונות, שנכתּבו בדבר החזיון הזה. אבל מסבות שונות נתרשלתּי להוציא מחשבתי לפָעֳלָהּ, ודחיתיה מיום ליום.

אבל קשה היה עלי להפּרד לצמיתות מכּל חקירה מדעית, וכעבוֹר שנות מספר ממקרי הרע, אחרי אשר לאט לאט הסכַּנתּי עם מחלתי, שָׁבָה והתעוררה בי התשוקה למדעים; ואם לא בשִׁעוּר הראשון, אשר עבר את כשרון כֹּח רְאִיָּתִי, הנה השתּדלתּי על־כּל־פּנים לעסוק בדברים הדורשים, הן פחות הן יותר, ידיעת המדעים המדֻקדקים, והשליתי את נפשי, כי בזה לא אוגיע את עיני הרָפות יותר מכֹּחם. תוצאוֹת פּרי עמלי בעת ההיא היו: “מחלֹקת רב סעדיה גאון ובן מאיר” (ספר “היובלים” לר“ן סוקולוב, תרס”ג), “פליטה מני קדם” (ספר־“הזכרון” להר“א הרכבי, תרס”ט), “חקירות ודרישות על התפּתּחות שִׁטת הצמצום או שִׁטת חב”ד¹ ושִׂימת עין על ידיעת הרב מלאדי בחכמות הלמודיות" (תרע"ג), מאמרים שונים על תולדות חכמת העבור שנדפסו בספרי התּקופה, מספר ד' עד ספר כ', ותקוה היתה לי, כי ברצות השם יצליח בידי לגמור את החקירות בתולדות העבור, שרֹב החֹמר נמצא בידי, אבל לא נסדר כראוי. ולרגלי מלאכתּי זאת דחיתי הוצאת חזיון המלט, אשר חדל להיות בעיני מן הדברים העומדים בשורה הראשונהּ. אבל עבודתי זאת הוגיעה את עיני יותר מאשר חשבתּי, ונקמה ממני את נקמתה. ובהגיעי בשנה הזאת לגבורות עָשקה ממני את שארית אור עיני, ואָנוס אנכי ליָאֵש את נפשי מהַשלים את מבחר שעשוע והגיוני, את ספרי על תולדות העבּור, ולשוב באחרית ימי חיי אל חזיון המלט, אשר עברו מעת צאתו לאור בפעם הראשונה כחצי יובל שנים, ואל תרגומים משפות אחרות שתּרגמתּי בשנים הראשונות אשר ראיתי את עצמי אָנוּס להפּרד ממשאת נפשי, מן המדעים המדֻקדקים.

אלו היה הדבר בידי, כי אז עברתּי עוד הפעם על תרגומי, לָשוב וּלתַקנו בּמקומות שונים. אך מצב אור עיני לא יתּנני לעשות כזאת; ומלבד מקומות אחדים, ראיתי את עצמי אָנוּס להניח את הדברים כשהיו בראשונה. ואעיר רק על פרטים אחדים.

במקום אחד יזכיר המלט את רֹב כוכבי הלכת להשוות עמהם את גֹדל רוח אביו וחין ערכּו (צד 118) את השמות האלה תרגמתי כפי שהיו ידועים בלשוננו, מספרות התלמוד והתוכנים הקדמונים, אם אמנם כוונת המלט לא אל גלמי הכוכבים כי אם אל הרוח השולט בהם באגדות התלמודיות ובאסטרולוגיה. והנה מצאתי עתה בספרים את שמות הכוכבים האלה, ואלה שמותיהם לפי סדר שצ“ם חנכ”ל: כִּיּוּן, בֵּל, נִירִיג או נֵרְגַל, שִׁמְשָׁא, בִּלְתִּי, נְבוֹ, סין (עַיֵּן פֵּרוּש לספר “יצירה” לר"י אלברגלוני צד 248–249) שבלי ספק לקחם ממקור קדמון, אלא שנשתבשו מקצתם מעט, שמות הכוכבים האלה (מלבד השם סין שנמצא רק אצל הבבליים) נמצאים גם אצל הסוריים (עַיֵּן אלבירוני בתרגום סאכוי צד 172). ואת השמות האלה ראוי להדפיס בתרגומי.

בשני מקומות נטיתי מעט ממקור הספר כדי לתת להם תמונה מכֻוֶּנת ביותר לקורא העברי: “שָׁמוּר למועד גאולה וישע” (צד 12) כַּוָּנת המשורר לליל התקדש חג הוּלדת משיחם, בעת אשר לפי תרגומי יוכל להתפרש על ליל הפסח השָׁמוּר ובא מן המזיקין.

בתארי את צרעת המלך (צד 39) השתמשתּי במליצה כ“גחזי בימים מקדם” מספרי הקדש (מלכים, ב, ה), בעת אשר המשורר השתמש בתמונה אחרת לקוחה מספר ה“בּרית החדשה” וקשורה בשֵׁם מצורע אחר (לעזר = אלעזר, לוקס, טז, יט), שנכנסה משם ללשונות אירופה.

ח. י. בּורנשטיין

ורשה, חדש אביב, תרפ"ה.