רקע
אברהם סוצקבר
ששה שירים
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: יידיש

ששה שירים / אברהם סוצקבר, תרגומים אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


דֶּמעַ-תְּמוּנוֹת

(נכתב תל-אביב 9–1968)


עֵין-הַנְּשָׁמָה דֶּמַע-תְּמוּנוֹת זוֹלֶגֶת

עֵין-הַנְּשָׁמָה דֶּמַע-תְּמוּנוֹת זוֹלֶגֶת,

לְמַעַן עַצְמָהּ וְכֵן לְמַעַן זוּלָתָהּ,

לְמַעַן זוּלָתָהּ וְכֵן לְמַעַן עַצְמָהּ.

עֵין-הַנְּשָׁמָה דֶּמַע-תְּמוּנוֹת זוֹלֶגֶת,

כְּמוֹ שְׁקִיעַת-חַמָּה בָּעֲנָנִים דּוֹמַעַת.

אֵיפֹה וְאֵצֶל-מִי סוֹדָהּ תַּפְקִיד?


שָׂרַפְתִּי אֶת שֻׁלְחַן-כְּתִיבָתִי. חֶרְפָּה הִיא

לִכְרֹעַ לִפְנֵי יְצוּר-עֵץ, וְהֶחֱלַפְתִּיו

בְּלֵיל-מַאֲבָק פְּרָאִי בַּמִּדְבָּר, בִּנְוֵה-עַיִט, שָׁם

עֵין-הַנְּשָׁמָּה דֶּמַע-תְּמוּנוֹת תִּזְלֹג,

תְּמוּנוֹת בְּרֵאשִׁיתִיּוֹת, הַמְצַוּות: צַיֵּר, צַיֵּר

לְמַעַנְךָ אַתָּה, וְכֵן לְמַעַן עוֹלָם שֵׁנִי.


אִמְרֵי בֶּן-בְּלִי-הַגּוּף


סָח לִי בִּלְחִישָׁה בֶּן-בְּלִי-הַגּוּף:

כָּל תְּקוּפָה אֵלַי נוֹסֶקֶת – וְנוֹחֶתֶת.

בֶּן-אָדָם, כָּמוֹה גַּם נַפְשְׁךָ קִצְרַת-מְעוּף,

לְפִי שְׁרִירוֹת מַשַּׁב-רוּחִי מְשׁוֹטֶטֶת.


מוּטָב – כְּמוֹ זֶה רַב-הַפּאֹרוֹת, הַזַּיִת –

תֵּת לַעֲנָפִים כְּלִיחִים מֵאֲלֵיהֶם לִקְמֹל;

מוּטָב – בְּעוֹלָמְךָ שֶׁלְּךָ לִהְיוֹת בֶּן-בַּיִת,

לְבַל בְּלֹא-טַעַם נְשִׁימָתְךָ תֶאֱזֹל.


מִלִּים, בְּכֹחָן מִלִּים לְבוֹקֵק.

סוֹדִי – יוֹם בְּעִצּוּמוֹ וְאוֹר יָהֵל,

אַשְׁרֶיךָ אִם לְהַבָּא תִסְתַּפֵּק

בְּשָׁעָה חֲרִישִׁית וְטַל חֶסֶד-אֵל.


עָנָף עִם אַחֲרוֹנֵי דֻבְדְּבָנִים

בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא-עוֹד נָוִי יֵשׁ וְלֹא-עוֹד אִמָּא שֶׁלִּי,

שָׁם נְוֵה-הַתְּכֵלֶת שֶׁלִּי וְשָׁם אִמָּא שֶׁלִּי.


אוּלַי חַי עוֹד מִישֶׁהוּ אֲשֶׁר פָּנֶיהָ יִזְכֹּר. יִתָּכֵן.

בֵּין עַקְרַבֵּי-נְחֹשֶׁת אֵלֵךְ וַאֲחַפְּשֵׂהוּ.


אֵלִיָּהוּ אֲכַנֶּה אֶת הַהוּא, אֵלִיָּהוּ,

אוֹתוֹ הַנִּבְחַר אֲשֶׁר פְּנֵי-אִמִּי חֲרוּתִים בְּזִכְרוֹנוֹ.


נָשּוֹק אֶשַּׁק אֶת רַגְלָיו וְאֶתְחַנֵּן: אֵלִיָּהוּ,

בִּזְכוּת פְּצָעַי, נְשׂף וְהַעֲלֵה לְפָנַי אֶת פָּנֶיהָ.


רַק לְרֶגַע, וְאִם רֶגַע אָרֹך מִדַּי – לַחֲצִי-רֶגַע,

בִּשְׁאֵרִית שְׁנוֹת-חַיַּי מוּכָן אֲנִי לְשַׁלֵּם.


אוֹיָה, כְּמוֹ אֶל עָנָף עִם אַחֲרוֹנֵי-דֻבְדְּבָנִים מִבַּעַד לַעֲרָפֶל

קָרוֹב אֶקְרַב וְאֶפְחַד לְהִתְקָרֵב רַב-יֶתֶר.


וּבְאוֹתוֹ חֲצִי-הָרֶגַע קֻשְׁיָה אַקְשֶׁה: "אִמָּא, הַגִּידִי-לִי,

הַאִם יָכוֹל הַבּוֹרֵא הַבֵּט יָשָׁר אֶל-מוּל עֵינַיִךְ?"


אֵחַרְתּי

בְּדַעַךְ הַיְשִׁימוֹן

דּוֹעֲכִים הַחוּשִׁים.

קְרֵבָה וּמַגִּיעָה אֵלַי בְּכִיָּה יְשִׁימוֹנִית.

שׁוֹאֵל אֲנִי: – מִי אָתְּ?

אִם אַתְּ, בְּכִיָּה בַּת-מִדְבָּר

צָמֵאת, הֵן נֹאדִי רֵיק.

אֵין טִפָּה .

מְשִּיבָה לִי הַבְּכִיָּה

בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה:

– "בֶּן-אָדָם, אֲנִי הִנְנִי אוֹת הָעֶשְׂרִים וְשָלֹוש

בָּאָלֶף-בֵּית,

הָאוֹת לֹא-יֻלָּדָה וּתְשׁוּקָתָהּ לְהִוָּלֵד.

נוֹדֶדֶת אֲנִי פֹּה בַּיְשִׁימוֹן. הוּא הַמִּדְבָּר

בּוֹ יָצַר הַכֹּל-יָכוֹל

אֶת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַחְיוֹתַי.

בֶּן-אָדָם, חֲסֵרָה אֲנִי נְשָׁמָה.

הַב-לִי אֶת שֶׁלְּךָ,

אֶת נִשְׁמָתְךָ אָתָּה,

וְאִוָּלֵד, וְנֶצַח אֶשְׁמֹר לְךָ אֱמוּנִים."


שַׁלָּמָה לִפְלַג-רֶגַע הִרְהַרְתִּי בַּדָּבָר –

וְאֵחַרְתִּי?


סֵיפָנִים לְשַׁבָּת

חֲמוֹר קָטָן מוֹבִיל בַּעֲגָלָה סֵיפָנִים לְשַׁבַּת.

תֵּימָנִי מִדַּהֲרֵר עָלָיו וְתָר אַחַר קוֹנִים:

– “סֵיפָנִים לְשַׁבָּת!”

מִדֵּי יוֹם שִׁשִּׁי יוֹדֵעַ הַחֲמוֹר הַקָּטָן דַּרְכּוֹ

וְהוּא מַסִּיעַ אֶת הִסֵּיפָנִים לְשַׁבָּת

בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ רַבָּה.


וְאוּלַם יוֹם הַשִּׁשִּׁי הַזֶּה אֵינֶנּוּ כָּל-עִקָּר

כְּאוֹתָם לִפְנֵי שָׁבוּעַ-שְׁבוּעַיִם.

רוֹכֵל-הַפְּרָחִים, אִישׁ-תֵּימָן מְצֻמָּק כְּחָרוּב,

אֵינוֹ מַכִּיר לֹא אֶת הָעִיר וְלֹא אֶת בָּתֵּיהֶם.

אֲפִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֵית שְׁחוֹחָה וּמְלֻכְסֶנֶת.

וְרֵיק מֵאָדָם הָרְחוֹב, לְלֹא סֵיפָנִים

תִּשָּׁאֵר הַפַּעַם שַׁבְּתָא מַלְכְּתָא.


אַךְ לְפֶתַע – הָרְחוֹב אֵינֶנּוּ נָטוּשׁ הֶפְקֵר.

צוֹעֲדִים וּבָאִים

חַיָּלִים, חַיָּלִים.

לָהֶם מְחַלֵּק הַתֵּימָנִי בְּמַתָּנָה אֶת הַצְּמָחִים הָעֲדִינִים – לַחֲזִית,

לְמַעַן תִּרְוֶה הַשַּׁבָּת נַחַת-רוּחַ מִסֵּיפָנָיו.


הַסְּעֻדָּה

כַּעֲרֹג נֶפֶשׁ עַל אֲהוּבַת-נְעוּרִים

מֵעֵבֶר לַיָּם וּמֵעֵבֶר לַחַיִּים,

וְנִדְמֶה: הִיא הַיּוֹם אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה בַּיָּמִים הָהֵם

כֵּן לְפֶתַע נִמְשַׁכְתִּי

אֶל גַּן-הַחַיּוֹת,

אֶל הַבַּרְבּוּר שֶׁבַּבְּרֵכָה.


הַאִם זְמַן כַּבִּיר הוּא מֵאָז נִפְרַדְתִּי-שָׁלוֹם מִבִּרְיַת-הַכֶּסֶף?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

בֵּינְתַיִם נָצוֹרוּ בָּתֵּי-חוֹלִים שִׁפְעַת-פְּצָעִים, מָשָׁל

הִתְקִיפוּ שׁוֹכְנֵי-מַאְדִּים מִבְצָר בְּתֵבֵל-אֶרֶץ.

בֵּינְתַיִם גַּם תּוֹלָעֵי-מֶשִׁי

בְּחָרִיצוּת וּבַסֵּתֶר

טָווּ מַלְבּוּשִׁים עַתִּיקֵי-אָפְנָה,

אֲרֻכִּים, חַסְרֵי-כִּיסִים.


קְמוּטָה וַחֲנוּקָה, עֲקוּדַת קִרְעֵי-אַרְגָּמָן,

כְּמוֹ סָדִין שֶׁל לֵיל-חֻפָּה בְּאַשְׁמֹרֶת-הַשַּׁחַר,

זְרוּעַת אַלְגֻּמֵּי-קַיִץ,

הִתְפַּעֲמָה הַבְּרֵכָה.


לֹא עוֹד הָיָה שָׁם הַבַּרְבּוּר, תַּחְתָּיו עָמַד

לְיַד הַמַּיִם הַמְרוֹקָנִים הַשּׁוֹמֵר הַיָּחֵף

(יְהוּדִי מֵחַבַּשׁ,

פָּנָיו – גֶּחָלִים לוֹהֲטוֹת-כְּחַלְחַלּוֹת בְּאֵפֶר)

וְכֵן סָח לִי הַשּׁוֹמֵר:

– "הַבַּרְבּוּר מֵת מִגַּעְגּוּעִים.

שִׁירַת-הַבַּרְבּוּר שֶׁלּוֹ – בַּמֶּה אֲדַמֶּה הַצְּלִילִים?

הֲשָׁמַעְתָּ אֵי-פַּעַם כִּנּוֹר בִּגְסִיסָתוֹ?

שִׁירַת-הַבַּרְבּוּר שֶׁלּוֹ – אֵין בָּעוֹלָם עֵט

וְיוּכַל לְתָאֲרָה. רְצוֹנְךָ לִשְׁמֹעַ?

הַט אָזְנְךָ אֱלֵי לִבִּי.


וַאֲנִי הִקְשַׁבְתִּי אַף רָאִיתִי:

בְּלִבּוֹ שָׂחָה הַבַּרְבּוּר, וּבְלִבִּי – כְּמוֹ בִּרְאִי-מַיִם – בִּמְהֻפָּךְ.

וּמֵאֲחוֹרֵי הַבְּרֵכָה הִתְלַקֵּק בִּסְעֻדָּתוֹ צָבוֹעַ יָשִׁישׁ.


מיידיש: אברהם רגלסון

.

המלצות קוראים
תגיות