שמעתי לא פעם מספרים על אודות “נסים ונפלאות” של הצדיקים: כשהצדיק נוסע, מן הסתם, נוסעים כל חסידים אתו, כשהם רעבים – ממטיר להם הצדיק ככרות לחם מן השמים, נשים עקרות יולדות בנים – אם הצדיק רק יברכן, וכהנה וכהנה.
והנה נזדמן לי פעם לראות את הצדיק פנים אל פנים, לעולם לא אשכח את מבט עיניו, עינים כאלו לא ראיתי בכל ימי חיי: גדולות, עגולות, שחורות, מפרישות חום, ומשפילות כל עיני זולתן.
זה היה על גבי הספינה. הצדיק נסע ובאמת נסעו אתו חסידים רבים. הם נמצאו במחלקה הראשונה והרבי – בשניה, גם זוגתו אתו, אך נבדלת ונפרשת ממנו על ידי המעשנה הגדולה וכל המחיצות למיניהן, הוא מצד ימין והיא לצד שמאל. גם החסידים ירדו כפעם בפעם אל מחלקה השניה ועמדו בהרחק מקום מהרבנית. אבל גם אינם מתקרבים אל הרבי מבלי שהוא ירמוז לזה לאחד או להשני.
מימין, ישב ועמד חליפות האדמו"ר מתנענע מצד אל צד, והיה נראה שהוא שקוע בהרהוריו. החסידים מתהלכים הלוך ושוב חבורות חבורות, ומספרים איש לרעהו מגדולתו וקדושתו של הרבי: אינו מקבל פדיונות, אלא שכל אחד מחסידיו מניח בהבנק סכומים על שמו, וככה נהיה הצדיק לבעל הון גדול. הוא מרפא חולים אנושים, העשיר אביונים, הקל יסורי המעונים, הדריך אובדי עצות, נבא עתידות והכל נתקים; גרש דבוק מאשה אשר שנאה את בעלה, ואחרי זה חי הזוג חיים מאושרים, השיב לחיים אשה שחשבוה למתה.
ואני בעצמי הייתי חולה אנושה: ידי השמאלית חדלה מלהשמע לי, וכל זעזוע קל הסב לי יסורי גיהנום. מדוע לא ירפאני הצדיק? עלה בדעתי, ונזכרתי בעיניו הנפלאות. וכדי לבוא בדברים עם אחד החסידים נפניתי בשאלה פשוטה:
– איך זה תסכימו שהצדיק יסע במחלקה שניה בעת שאתם נוסעים בראשונה, כאלו הוא במדרגה פחותה מכם?
– כך היה רצונו של הרבי, גם לא הסכים כי נסע גם אנו אתו במחלקה שניה ואין להרהר, רצונו הוא קדוש. הוא רוענו ואנו צאנו וגם אם יצוה עלינו לקפוץ לתוך הים – נעשה זאת בלי כל פקפוק – כך באר לי החסיד. צמרמרת עברה בכל גופי. ועורי נהפך לעור אוז לשמע דבריו. עשיתי תנועה בלתי זהירה בזרועי החולה וזעקתי מרוב כאב. נדהם החסיד ושאל בדאגה למצבי ויסורי.
מתוך מכאובי אמרתי לו:
– יבקש נא מהצדיק שיתפלל בעדי וחדלו יסורי, אין בכחי לשאתם עוד.
החסיד התבונן בי ושאל:
– האם באמת רצונה בכך?
– כן, אני מאמינה כי בכחו של הרבי לעזור לי – עניתי. בן שיחי הבטיח להביא את בקשתי לפני הצדיק.
ראיתי אחרי זמן מה הלך החסיד אל הרבי ושוחח אתו רגעים אחדים וחזר אלי באמרו:
– הרבי מסכים, אך הוא שואל מה שם אמה?
– יאמר נא אדוני להצדיק – עניתי בקורת־רוח– כי הנני אחת בעולם ויחידה אצל הקדוש ברוך הוא.
השליח הבין, כי יש טעם בדברי והלך שנית אל הצדיק למסור לו את תשובתי.
שוב ראיתי ממקומי, כי הרבי נענע בראשו לאות הסכמה, ובידו החוה להחסיד כי רצונו להשאר לבדו.
בעינים עצומות התפלל הצדיק בכונה רבה והתנודד מצד אל צד.
מכאובי הלכו והתחזקו אז יותר. ותתגנבה מחשבה בלבי: אולי הצדיק התפלל להפך? או אולי אין רחמים לפני הקב״ה בשבילי בעד אשר אינני מקיימת מצוות הדת החיוביות ומחמירה בדברים שהאמונה לא צותה להחמיר ועוד הרהורים כאלה וכאלה.
* * *
בינתים כל ״ענין הצדיק״ נהיה לשיחה בפי הנוסעים, רב החובלים, הרופא, והפקידים, כלנו הסתכלנו מגשר הכתה הראשונה אל הנעשה בכתה השניה לעומתנו. החסידים עוד עמדו שמה צפופים משמאל, ורק הרבי לבדו עמד מימין, והחלו שואלים אותנו בתמיה: ״האם הרבנית מעולם אינה נמצאת בקרבת בעלה״?…. "מדוע הצדיק כה מתנענע מצד אל צד?״ איפה מקום מגורו? ומדוע אם הוא כל כך קדוש לאי גור בארץ הקודש״?
כשהתחילו הנכרים להתלוצץ בצדיק שלי, חרה לי מאד. פניתי לרב החובלים שהיה מידידינו, כי כבר נסענו אתו נסיעות רבות הלוך ושוב על פני ים התיכון.
– אדוני רב החובלים – אמרתי לו– יזהר נא! האם כבודו יודע מה כחו של הצדיק הזה? מאה אלף חסידים נשמעים לו. מברכתו בלבד, הרבה אנשים נתעשרו, ובידו לשלל את הכל אם חטא האיש – עד הנשמה… הוא מרפא חולים, ויכול להביא על אדם כל מחלה וכל מדוה, ובידו גם להוריד את אניתנו למצולות הים…
לדברי אלה, חורו פניו של רב החובלים. הרופא פנה הצדה. הפקידים שעו איש איש לתפקידו. והנוסעים סבבוני להודע ממני עוד פרטים, על אודות ״עושה נסים ונפלאות זה".
גברת אחת לקחתני הצדה, והיא מתחננת לפני בעינים זולגות דמעות:
– תציגני נא גברתי לפני הצדיק, אני זקוקה לברכתו! – ותספר לי כי בשעת משבר הפסיד בעלה כל הונו, וכעת כל משפחתם שבים לאיטליה ארץ מכורתם, לקומם את חייהם מחדש; ואדיר חפצה שהרבי יברך אותה.
אמרתי לה:
– גברתי. אבל הצדיק איננו מדבר עם נשים, וגם אינו מביט עליהן. הלוא הנך רואה שאפילו אשתו נמצאת תמיד ברחוק מקום ממנו.
– יהיה ככה – ענתה האשה – יגש בעלי אליו ובלבד שיאציל לנו מברכתו.
מסרתי את המצוה לאחד החסידים, להוליך את בעלה אל הרבי. הצדיק האזין לדבריו בתשומת לב. האיש הרכין ראשו, נשק את קצה מעילו של הצדיק. והאדמו״ר סמך את ידו על ראשו וברכהו.
רב החובלים שאל אותי מה יכל הוא לעשות לטובת הצדיק, אולי להעלותו למחלקה הראשונה?
אמרתי לו:
– הצדיק מסרב, הוא נאמן לעקרונו: ״עולם הזה יותר מדי״ ולא יקבל בשום אופן. אולם – הצעתי לו – אם ברצונו לשמח להצדיק לאשתו ולחסידיו את יום השבת שהולך ובא…
– במה ואיך אוכל לעשות זאת? – הפסיק רב החובלים.
– יתן פקודה – אמרתי – להספיק להם מהדגים היותר טובים שישנם בספינה, והמה יכינום ויבשלום לכבוד השבת, וירוח לב הרבי מעונג.
וכך היה הדבר.
כעבר שעה מזערה, בא אחד החסידים ומספר להשני בתמהון:
– אינני יודע מה קרה: רב החובלים שלח דגים גדולים חיים להצדיק ולכלנו לכבוד השבת, נסים ונפלאות!
זהו הפדיון שלי, חשבתי, כמו שהם ספרו, שהרבי אינו מקבל, והכל בא לו בהיסח הדעת.
* * *
עוד היתה אתנו בספינה חולת רוח, נערה יהודיה מירושלם. גם בעדה התפלל הצדיק, והיא – מתה אחרי זמן מה: חסד עשה אתה הקדוש ברוך הוא, שלא עִנָה אותה יותר בעולם התהו הזה. חייה היו עלובים והאפילה מנפשה החשכה על חיי הוריה האומללים, והם בכו בכי תמרורים על יסוריה יותר מאשר על מותה.
* * *
הרופאים היותר גדולים באירופה נסו בכל התרופות לרפא את זרועי החולה – ולשוא. כבר התיאשתי מלהבריא ומאסתי בחיים. והנה בקר אחד הקיצותי – זרועי חזרה לכחה הקודם, לסגולותיה ופעולותיה, וכל כאב לא הרגשתי עוד עד היום הזה.
ואיך לא אזקוף זה – לה״נסים והנפלאות״ של הצדיק.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות