פֶּרֶק רִאשׁוֹן    🔗

וַדַּאי שְׁמַעְתֶּם עַל אֹדוֹת תָּם סוּאֶר הַקּוּנְדָס הַמְפֻרְסָם, עַל אֹדוֹת דּוֹדָתוֹ פֶלִי, הָאַלְמָנָה דוֹגְלַאס, הַשּׁוֹפֵט טַטְשֶׁר וַאֲחֵרִים. אֲבָל אִם גַּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵין רָע. אַתֶּם תַּכִּירוּ גַם אֶת תָּם, גַּם אֶת כֻּלָּם עַל־פִּי סִפּוּרִי. אָנֹכִי הִנְנִי רֵעוֹ וִידִידוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תָּם סוּאֶר, שֶׁאֵיזֶה אָדוֹן מַרְק טְוֵין כָּתַב עַל אֹדוֹתָיו סֵפֶר שָׁלֵם. הַסֵּפֶר הַהוּא מְסַיֵּם בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, כֵּיצַד מָצָאנוּ אֲנִי וְתָם כֶּסֶף, שֶׁהֶחְבִּיאוּ שׁוֹדְדִים בִּמְעָרָה, וַנְּהִי לַעֲשִׁירִים. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ קִבֵּל שֵׁשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלָרִים כֶּסֶף עוֹבֵר לַסּוֹחֵר.

הַשּׁוֹפֵט טַטְשֶׁר לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וַיַּפְקִידֵהוּ בְאַחַד הַבַּנְקִים בְּרִבִּית, שֶׁהִכְנִיסָה לָנוּ יוֹם יוֹם דוֹלַר אֶחָד. אָמְנָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה בְגַל כָּזֶה שֶׁל כֶּסֶף. הָאַלְמָנָה דוֹגְלַאס לְקָחַתְנִי לְבֵן, וְרוֹצָה הִיא לְנַסּוֹת וְלַעֲשׂוֹת אוֹתִי לְ“בֶן תַּרְבּוּת”, כְּמוֹ שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת. אַךְ מַבְטִיחַ אֲנִי אֶתְכֶם, שֶׁאֵין זֶה כְלָל לְפִי רוּחִי. קָשֶׁה מְאֹד לִחְיוֹת בַּבַּיִת, שֶׁשָּׁם הַכֹּל מָדוּד לְפִי הַשָּׁעָה, וְנַעֲשָׂה בְסֵדֶר מְקֻבָּל מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם; שֶׁשָּׁם אֲנִי מְחֻיָּב לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה, וְהַיָּמִים דּוֹמִים אֶחָד אֶל מִשְׁנֵהוּ. אָכֵן פַּעַם אַחַת בָּרַחְתִּי מִמֶּנָּהּ, לָבַשְׁתִּי אֶת קְרָעַי וָאֶתְעַנֵּג בַּיַּעַר חָפְשִׁי עַל רֹב שָׁלוֹם. אֲבָל תָּם סוּאֶר מָצָא אוֹתִי וַיְסִיתֵנִי לָשׁוּב אֶל הָאַלְמָנָה וּלְהוֹסִיף לִלְמֹד דַּרְכֵי “תַּרְבּוּת” – רַק עַל תְּנָאי זֶה הִבְטִיחַ לְסָפְחֵנִי אֶל גְּדוּד הַשּׁוֹדְדִים הֶחָדָשׁ שֶׁיִּסֵּד. וָאָשׁוּב.

הָאַלְמָנָה בָכְתָה בְשׁוּבִי אֵלֶיהָ, קָרְאָה לִי “כִּבְשָׂה תוֹעָה תֵלֵכָה” וְכַדּוֹמֶה. אֶפֶס הִיא לֹא אָבְתָה לְהַבִּיעַ בָּזֶה שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה. וְשׁוּב אֲנִי לָבוּשׁ אוֹתוֹ הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ, שֶׁכָּל כַּךְ הֵצַר וְהֵצִיק לִי. הַכֹּל בִּכְלָל שָׁב לִהְיוֹת כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם. כְּשֶׁהָיְתָה הָאַלְמָנָה מְצַלְצֶלֶת בַּפַּעֲמוֹן, צָרִיךְ הָיָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת יֵשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן, אַךְ גַּם אָז לֹא הֵעֵזוּ עֲדַיִין לְהַתְחִיל בַּאֲכִילָה – חַס וְשָׁלוֹם, – צָרִיךְ הָיָה לְחַכּוֹת עוֹד עַד שֶׁהָאַלְמָנָה, תָּכֹף אֶת רֹאשָׁהּ, וְתִלְחַשׁ דְּבַר מָה עַל גַּבֵּי הַקְּעָרָה. הִיא לֹא אָבְתָה לְהוֹצִיא בָזֶה אֵיזֶה שֵׁם רַע עַל הַמַּאֲכָל, חָלִילָה, הַכֹּל הָיָה מוּכָן עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּעֵינַי, אָמְנָם, לֹא מָצָא חֵן הַדָּבָר, שֶׁכָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל הוּכַן לְבַדּוֹ; הַמָּרָק, הַצְּלִי הַיֶּרֶק. בְּעֵינַי טוֹב יוֹתֵר, כְּשֶׁהַכֹּל מְעֹרָב בִּבְלִיל יָחַד. אֶפֶס זֶהוּ דָבָר הַתָּלוּי בַּטַּעַם.

אַחֲרֵי סְעֻדַּת הָעֶרֶב לָקְחָה הָאַלְמָנָה סֵפֶר וַתִּקְרָא לְפָנַי בְּקוֹל עַל אֹדוֹת “משֶׁה בְּתוֹךְ הַסּוּף”. מִתּוֹךְ הֶכְרַח שָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי יְמֵי הַיֶּלֶד הֶעָלוּב. אוּלָם, כְּשֶׁהִגִּידָה לִי שֶׁהוּא מֵת כְּבָר לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנִים, קָצַפְתִּי קֶצֶף גָּדוֹל, וְלֹא חָפַצְתִּי לִשְׁמוֹעַ עוֹד בְּעַד כָּל הוֹן – מַה־לִּי לְנִפְטָרִים זָרִים? אֵין זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי כְלָל.

פַּעַם אַחַת חָפַצְתִּי לְעַשֵּׁן. בִּקַּשְׁתִּי רִשָּׁיוֹן עַל זֶה מֵאֵת הָאַלְמָנָה. וְהִנֵּה נָפַלְתִּי אֶל הַפַּחַת. הִיא אָמְרָה שֶׁאֵין הָעִשּׁוּן נָאֶה לִי לְגַמְרִי; וְשֶׁבִּכְלָל רְגִילוּת נִתְעָבָה הִיא וְשֶׁלֹּא אָעֵז אֲפִילוּ לַחְשׁוֹב עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד. הִנֵּה כָּאֵלֶּה הֵם בְּנֵי הָאָדָם. מְחַוִּים דֵּעָה בְעִנְיָנִים שֶׁאֵין לָהֶם הַשָּׂגָה אֹדוֹתָם. מְעַנָּה הִיא אֶת נַפְשִׁי בְּמשֶׁה זֶה, שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם דָּבָר אֵלָיו, שֶׁאֵין הוּא אֲפִילוּ קְרוֹבָהּ וּשְׁאֵר־בְּשָׂרָהּ וְשֶׁכְּלוּם אִי־אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בּוֹ עַכְשָׁו, וְאוֹסֶרֶת עָלַי אֶת הָעִשּׁוּן, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מִדָּה מְגֻנָּה כְלָל. וּבְעַצְמָהּ, דַּע לְךָ, הִיא מְרִיחָה טַבַּק וְאֵינָה רוֹאָה בָזֶה שׁוּם רָעָה. לָהּ הֲרֵי מֻתָּר.

בָּאָה אֵלֶיהָ אֲחוֹתָהּ מִיס וַטְסוֹן, בְּתוּלָה זְקֵנָה רָזָה, וְהִתְחִילָה גַם זוֹ לְעַנּוֹתֵנִי – לִמְּדַתְנִי קְרוֹא וּכְתוֹב. שָׁעָה שְׁלֵמָה הֻכְרַחְתִּי לַעֲמֹד לְפָנֶיה כְּגֹלֶם וְלִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרֶיהָ, וְאַחַר־כַּךְ הִסִּיחָה בִי שׁוּב אֶת הָאַלְמָנָה עִם משֶׁה שֶׁלָּהּ, וְכָכָה נִמְצֵאתִי כָל הָעֵת – כְּמַה שֶׁאוֹמְרִים: בֵּין שְׁתֵּי לֶהָבוֹת. וַדַּאי שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת עוֹד, אִלְמָלֵי הִגִּיעָה לְאָשְׁרִי שְׁנַת הַמְּנוּחָה. מוּבָן שֶׁהִשְׁתַּעֲמַמְתִּי שִׁעֲמוּם נוֹרָא וָאֶתְנַהֵג בְּרֹגֶז. אָז הִתְחִילָה מִיס וַטְסוֹן תֵּכֶּף: “אַל תְּנַעֲנַע רַגְלֶיךָ היקלבורי”. "וְכִי חֲטוֹטֶרֶת חָפַצְתָּ לִרְכּוֹשׁ לְךָ, היקלבורי? “הֵישֵׁר גַּבֶּךָ”. אוֹ “אַל תִּתְמַתַּח כָּכָה, היקלבורי”. “אַל תְּפַהֵק, היקלבורי, כְּאִלּוּ נָכוֹן אַתָּה לִבְלוֹעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם”. “מָתַי אֵיפוֹא תִּלְמַד מִדּוֹת טוֹבוֹת?” וְכֵן הָלְאָה עַד שֶׁנִּטְרְפָה דַעְתִּי לְגַמְרֵי. אַחַר־כָּךְ הִתְחִילָה מְסַפֶּרֶת בְּאָזְנַי עַל אֹדוֹת הַגֵּיהִנֹם, שֶׁרַק הָרְשָׁעִים יָבוֹאוּ שָׁמָּה. הִיא קָצְפָה קֶצֶף נוֹרָא וַתִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה. אַךְ אָנֹכִי, לֹא זוּ הָיְתָה דַעְתִּי כְלָל. אֲנִי חָפַצְתִּי רַק לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּהּ מְהֵרָה, וּבִכְלָל, אֵין אֲנִי אַסְטֵנִיס כְּלָל. אַךְ הִיא הוֹסִיפָה לִצְעֹק, וַתֹּאמֶר, שֶׁאֲנִי הִנְּנִי בְוַדַּאי נַעַר רַע מְאֹד, אִם יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת עַל לְשׁוֹנִי דְבָרִים, שֶׁהִיא לֹא תוֹצִיא מִפִּיהָ כְּמוֹהֶם לְעוֹלָם, וְשֶׁהִיא מִשְׁתַּדֶּלֶת לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹב, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְגַן־עֵדֶן. אַךְ הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם אוּכַל לִחְיוֹת עִמָּהּ יַחְדָּו, לֹא מָשַׁךְ אֶת לִבִּי אַחֲרָיו, וָאַחְלִיט בְּלִבִּי לִחְיוֹת כְּמוֹ שֶׁחָיִיתִי קֹדֶם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אָבֹא עִמָּהּ יַחְדָּו לְגַן־עֵדֶן. אַךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַגְדִּיל חֲמָתָהּ, לֹא הִבַּעְתִּי אֶת מַחֲשַׁבְתִּי בְקוֹל. וְגַם לְלֹא הוֹעִיל הָיָה דְבָרִי, אִלּוּ הוֹצֵאתִי אוֹתוֹ מִפִּי.

אֶפֶס, כְּהֵחֵלָה לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת גַן־הָעֵדֶן – מוֹשָׁבָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה, – הִרְצְתָה לְפָנַי אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדְעָה אֹדוֹתָיו. אָמְרָה לִי, שֶׁשָּׁם עוֹסְקִים כָּל הַיּוֹם בְּשִׁירָה עֲלֵי נֵבֶל. גַּם זֶה לֹא מָשַׁךְ אֶת לִבִּי, אַךְ שָׁתַקְתִּי, וָאֶשְׁאַל רַק, אִם יִזְכֶּה לְגַן־עֵדֶן יְדִידִי תָּם סוּאֶר, וְהִיא עָנְתָה לִי בְהַחְלֵט: “לֹא”. הַדָּבָר הַזֶּה שִׂמַּח אֶת לִבִּי, כִּי אִם כֵּן, הֲלֹא נִהְיֶה אֲנִי וְתָם יַחְדָּו.

מִיס וַטְסוֹן הוֹסִיפָה עוֹד לַהֲגוֹת הַרְבֵּה כְגוֹן זֶה. מָרָה שְׁחוֹרָה בִעֲתַתְנִי, אַחַר־כַּךְ בָּאוּ הַכּוּשִׁים. הִתְפַּלְּלוּ כֻלָּם וַיֵּלְכוּ לִישֹׁן. גַּם אֲנִי עָלִיתִי אֶל עֲלִיָּתִי וּבְיָדִי קְצֵה נֵר שֶׁל חֵלֶב. שַׂמְתִּי אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וָאֵשֶׁב עַל הַסַּף לִפְנֵי הַחַלּוֹן וָאֶשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי מַחֲשָׁבוֹת עַלִּיזוֹת, אַךְ לֹא עָלָה בְיָדִי. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי עָזוּב כָּל כַּךְ, מָה רַב חֶפְצִי לָמוּת. נִדְמָה לִי שֶׁבְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה מִסְתּוֹבְבוֹת בִּילֵיל וּבַחֲרִיקַת שִׁנַּיִם נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים שֶׁלֹּא מָצְאוּ מְנוּחָה בַקָּבֶר. קֹר וָחֹם אֲחָזוּנִי חֲלִיפוֹת, וְכָל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם נָתַתִּי, אִלְמָלֵי נִמְצָא בְרֶגַע זֶה אִישׁ עַל יָדִי. וְנוֹסָף עַל זֶה עָבְרָה שְׂמָמִית עַל יָדִי הַשְּׂמָאלִית. אֲנִי זָרַקְתִּי אוֹתָהּ חִישׁ לְתוֹךְ הָאֵשׁ יָשָׁר עַל הַנֵּר וְקֹדֶם שֶׁהִסְפַּקְתִּי לִקְפֹּץ מִמְּקוֹמִי נִשְׂרְפָה כֻלָּהּ. הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁסִּמָּן רַע הוּא, וּבִרְכַּי מָטוּ, כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי פּוֹשֵׁט מֵעָלַי אֶת בְּגָדַי. אֲנִי סַבּוֹתִי שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל מְקוֹמִי, וּבְכָל פַּעַם הִכִּיתִי עַל חָזִי, לָקַחְתִּי חוּט וָאֶקְשֹׁר בּוֹ אֶחָד מִתַּלְתַּלֵּי שְׂעָרִי, כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הָרוּחוֹת הָרָעוֹת. אַךְ בְּעָמְקֵי נַפְשִׁי לֹא הָיְתָה אֱמוּנָה רַבָּה בִּסְגֻלּוֹת הָאֵלֶּה. סְגֻלָּה זוּ יָפָה בְשָׁעָה שֶׁפַּרְסַת הַבַּרְזֶל הַנִּמְצָאָה לְךָ, אָבְדָה בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפַּקְתָּ לִקְבּוֹעַ אוֹתָהּ בְמַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת וּבַמִּקְרִים כַּדּוֹמִים לָזֶה. אַךְ מַה־צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מִן הָאָסוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהֵמַתָּ שְׂמָמִית, לֹא יָדַעְתִּי לְגַמְרֵי.

רוֹעֵד כֻּלִּי מִפַּחַד, יָשַׁבְתִּי עַל קְצֵה הַמִּטָּה וָאַצִּית אֵשׁ בַּמִּקְטֶרֶת לְהַרְגִיעַ אֶת נַפְשִׁי, דּוּמִיָּה שָׁלְטָה בַבָּיִת, הָאַלְמָנָה סָגְרָה אֶת עַצְמָהּ בְחַדְרָהּ. כֹּה יָשַׁבְתִּי זְמָן רַב. מֵרָחוֹק נִשְׁמַע צִלְצוּל שָׁעוֹן: בּוֹם, בּוֹם, בּוּם, – שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פַעַם, וְשׁוּב הִשְׂתָּרְרָה דֻמִּיַּת מָוֶת.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע מֵאַחֲרֵי חַלּוֹנִי אֵיזֶה קוֹל שְׂרִיטָה. הִפְסַקְתִּי אֶת נְשִׁימָתִי וָאַקְשִׁיב. הַקּוֹל נִשְׁנָה, וּבַפַּעַם הַזֹּאת לִוָּה אוֹתוֹ יְלֵיל חֶרֶשׁ. אֲנִי שָׁתַקְתִּי. “מְיַאוּ! מְיַאוּ!” נִשְׁמַע שׁוּב הַיְלֵיל חֶרֶשׁ וּבִזְהִירוּת. חִישׁ לָבַשְׁתִּי אֶת בְּגָדַי, כִּבֵּיתִי אֶת הַנֵּר וָאֵצֵא בְעַד הַחַלּוֹן אֶל הַגַּג וְעַל הָעַמּוּד הַתּוֹמֵךְ אֶת הַגַּג יָרַדְתִּי אַרְצָה וָאֶזְחַל עַל אַרְבַּע בְּצֵל הָעֵצִים לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה, וּמְהֵרָה מָצָאתִי שָׁם אֶת יְדִידִי תָּם שֶׁחִכָּה לִי.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי    🔗

עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֵינוּ זָחַלְנוּ מִתְגַנְּבִים אֶל מוֹצָא הַגַּן עַל פְּנֵי הַשְּׁבִיל הַצַּר בֵּין הָעֵצִים, וּכְפוּפִים, שֶׁלֹּא יִגְּעוּ רָאשֵׁינוּ בָעֲנָפִים. אַךְ בְּעָבְרֵנוּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמְּבַשְּׁלִים נִפְגַעְתִּי בְשֹׁרֶשׁ עֵץ וָאֶפֹּל בְּשָׁאוֹן. חָדַלְנוּ לִשְׁאֹף רוּחַ, פְּשׁוּטִים אַרְצָה. הַכּוּשִׁי שֶׁל מִיס וַטְסוֹן, דְזָשִׁים שְׁמוֹ, יָשַׁב עַל סַף הַדֶּלֶת. אֲנַחְנוּ יָכֹלְנוּ לִרְאוֹתוֹ הֵיטֵב, כִּי אֵשׁ דָּלְקָה מֵאַחֲרָיו. הוּא קָם, הוֹשִׁיט אֶת צַוָּארוֹ, הִקְשִׁיב רֶגַע אֶחָד, אַחַר־כַּךְ שָׁאַל:

– מִי שָׁם? –

שׁוּב הִקְשִׁיב, פָּסַע עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו לְפָנִים וַיַּעֲמֹד דַּוְקָא בֵינֵינוּ, בְּאֹפֶן שֶׁיָּכֹלְתִּי לִצְבֹּט אוֹתוֹ לוּ חָפַצְתִּי. הוּא עָמַד, וַאֲנַחְנוּ שָׁכַבְנוּ מִתְחָרְשִׁים כָּעַכְבָּרִים. כֹּה עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים. פִּתְאֹם הִתְחִילָה רַגְלִי לוֹהֶטֶת, צָרִיךְ הָיָה לְהִתְגָּרֵד, וַאֲנִי לֹא עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי לְהִתְנוֹעֵעַ. אַחַר־כַּךְ הִתְגָּרְדָה אָזְנִי. אַחַר־כַּךְ גַּבִּי בֵין כַּפּוֹת הַיָּדַיִם. כִּמְעַט שֶׁנִּטְרְפָה דַעְתִּי. וּמַדּוּעַ זֶה תָּמִיד בָּא הַצֹּרֶךְ לְהִתְגָּרֵד, כְּשֶׁאָסוּר הַדָּבָר, לְאַחַר זְמָן חָשַׁבְתִּי לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה. חֹק הוּא: כְּשֶׁאוֹרֵחַ אַתָּה בְבַיִת זָר, בִּשְׁעַת הַלְוָיַת הַמֵּת, אוֹ כְשֶׁעוֹמֵד אַתָּה בְבֵית־הַתְּפִלָּה, אוֹ מֵשִׁיב לַמּוֹרֶה בְבֵית־הַסֵּפֶר – בִּקְצָרָה, בְּכָל שָׁעָה שֶׁאָסוּר לְהִתְנוֹעֵעַ, בָּא דַּוְקָא הַהֶכְרָח לְהִתְגָּרֵד בְּמֵאָה מְקוֹמוֹת בְּפַעַם אֶחָת.

לְסוֹף אָמַר דְּזשִׁים שׁוּב:

– מִי אֵפוֹא שָׁם? תִּתְפָּקַּעְנָה עֵינַי אִם לֹא אִישׁ מִתְחַבֵּא פֹה. אַךְ דְזשִׁים אֵינֶנוּ טִפֵּשׁ כָּכָה. דְּזשִׁים יָשַׁב פֹּה וַיְחַכֶּה.

וּבְשַׁלְוָה שְׁלֵמָה הִתְמַתַּח עַל הָאָרֶץ בֵּינִי וּבֵין תָּם בְּהִשָּׁעֲנוֹ בְגַבּוֹ עַל הָעֵץ וּבְפָשְׁטוֹ אֶת רַגְלָיו בְּאֹפֶן שֶׁאַחַת מֵרַגְלָיו נָגְעָה כִמְעַט בְּשֶׁלִּי. עַתָּה הִתְחַדְּשׁוּ יִסּוּרַי. בָּרִאשׁוֹנָה צָרִיךְ הָיָה לְגָרֵד אֶת חָטְמִי, וְהַהֶכְרַח הָיָה נוֹרָא, כִּמְעַט שֶׁהִתְפָּרְצוּ דְמָעוֹת מֵעֵינָי. וַאֲנִי אֵינִי נָע וְאֵינִי זָע. אַחַר־כַּךְ הָיָה הַצֹּרֶךְ לְגָרֵד בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת כָּל חֶלְקֵי גוּפִי. אֵינִי מֵבִין גַּם, כֵּיצַד יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת אֶת הָעִנּוּי. כֹּה עָבְרוּ חֲמִשָּׁה שִׁשָּׁה רְגָעִים, שֶׁנִּדְמוּ בְעֵינַי לְשָׁעוֹת. אֲנִי מָנִיתִי כְבָר אַחַד עָשָׂר מְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהִתְגָּרֵד שָׁם. לְאָשְׁרִי הָיָה, שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע עַצְמוֹ, שֶׁאָפֵס כֹּחִי לִסְבּוֹל עוֹד, שָׁמַעְתִּי נַחֲרָתוֹ הַחַמָּה שֶׁל דְּזשִׁיק הַיָּשֵׁן – אֲנַחְנוּ נִצָּלְנוּ.

תָּם נָתַן לִי אוֹת עַל־יְדֵי שְׁרִיקָה קַלָּה וַאֲנַחְנוּ זָחַלְנוּ עַל אַרְבַּע הָלְאָה. כַּאֲשֶׁר עָבַרְנוּ כַעֲשָׂרָה צְעָדִים, לָחַשׁ לִי תָּם, שֶׁכְּדַאי הָיָה לִקְשׁוֹר אֶת דְּזשִׁים, לְשֵׁם הֲלָצָה, אֶל הָעֵץ. אַךְ אֲנִי לֹא הִסְכַּמְתִּי, בְּיָרְאִי שֶׁמָּא יָקִיץ, יָרִים שָׁאוֹן וְאָז יִגָּלֶה הַדָּבָר, שֶׁאֵינֶנִּי בַבָּיִת. אָז הוֹדִיעַ תָּם, שֶׁנֵּרוֹ קָטָן וְשֶׁהוּא רוֹצֶה לָקַחַת מִבֵּית הַמְּבַשְּׁלִים נֵרוֹת אֲחָדִים. מִיִּרְאָתִי שֶׁמָּא יָקִיץ דְּזשִׁים, לֹא הִסְכַּמְתִּי גַם לָזֶה, אַךְ תָּם עָמַד עַל דַעְתּוֹ. הִתְגַנַּבְנוּ וַנָּבֹא אֶל בֵּית הַמְּבַשְּׁלִים לָקַחְנוּ נֵרוֹת וְתָם הִנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן חֲמִשָּׁה סֶנְטִים מְחִירָם. אֲנִי כִמְעַט שֶׁמַּתִּי מִפַּחַד, אַךְ תָּם חָפֵץ לְהִתְלוֹצֵץ דַּוְקָא וּלְשַׁטּוֹת בִּדְזשִׁים, וַאֲנִי הֻכְרַחְתִּי לְחַכּוֹת לְשׁוּבוֹ זְמָן רַב לְמַדַּי, וּסְבִיבִי שָׁלְטָה הַדּוּמִיָּה וּמַצָּבִי הָיָה לֹא נָעִים כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם.

לְסוֹף שָׁב תָּם, אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ בְחָפְזָה לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל וַנַעֲלֶה עַל גִּבְעָה גְבוֹהָה מֵאַחֲרֵי הַבָּיִת. אַגַּב אוּרְחָא סִפֵּר תָּם שֶׁאָסַר אֶת דְּזשִׁים בְּחֶבֶל אֶל הָעֵץ וְאֶת מִגְבַּעְתּוֹ תָלָה עַל עָנָף, וְהַכּוּשִׁי לֹא נָע וְלֹא זָע בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֶלָּא שֶׁהוֹסִיף לְהַשְׁמִיעַ נַחֲרָתוֹ. דְּזשִׁים הִגִּיד אַחַר־כַּךְ, שֶׁמְכַשְּׁפוֹת הִטִּילוּ בוֹ קְסָמִים וַתִּרְכַּבְנָה עָלָיו לְרֹחַב כָּל הַמְּדִינָה, וְאַחַר־כַּךְ זָרְקוּ אוֹתוֹ שׁוּב תַּחַת הָעֵץ, וּלְאוֹת שֶׁדַּוְקָא הֵן הִתְעַלְּלוּ בוֹ תָלוּ אֶת מִגְבַּעְתּוֹ עַל הֶעָנָף. אוּלָם כְּשֶׁסִּפֵּר דְּזשִׁים עַל אֹדוֹת הַמִּקְרֶה בַפַּעַם הַשֵּׁנִית, נִשְׁמַע הַדָּבָר שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת רָכְבוּ עָלָיו עַד אוֹרְלִיאַן הַחֲדָשָׁה. וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה חוֹזֵר עַל סִפּוּרוֹ, הָיָה מַסָּעוֹ מִתְרַחֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד שֶׁסּוֹף סוֹף הוֹכִיחַ, שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת רָכְבוּ עָלָיו לְרֹחַב כָּל הָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם זֶה כָל גַּבּוֹ מְכֻסֶּה חַבּוּרוֹת יְרוֹקוֹת. בִּכְלָל הִתְגָּאֶה בָּזֶה דְּזשִׁים גַּאֲוָה נוֹרָאָה וְהִבִּיט מִגָּבוֹהַּ עַל כָּל יֶתֶר הַכּוּשִׁים. מִמֶרְחָק כַּמָּה מִילִים בָּאוּ הַכּוּשִׁים לִשְׁמוֹעַ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל דְּזשִׁים, הוּא נַעֲשָׂה מֵאָז לְכוּשִׁי הֶחָשׁוּב יוֹתֵר מִכָּל הַכּוּשִׁים שֶׁל הַמָּקוֹם, וְכָל הַכּוּשִׁים הַזָּרִים הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּפֶה פָּרוּעַ, כְּאִלּוּ הוּא יְצוּר מְשֻׁנֶּה מִיצוּרֵי הַיָּם.

דְּזשִׁים נָשָׂא תָמִיד עַל צַוָּארוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁל חָמֵשׁ צֶנְטִים שֶׁהִשְׁאִיר תָּם בְּבֵית הַמְבַשְּׁלִים וַיּוֹכִיחַ שֶׁקָּמֵיעַ נִפְלָא הוּא, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַשֵּׁד בְּעַצְמוֹ. לְפִי דְבָרָיו הָיָה לְמַטְבֵּעַ הַזֶּה סְגֻלָּה לְרַפֵּא כָּל מִינֵי מַחֲלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, גַּם מַטְבֵּעַ זֶה הוֹעִיל הַרְבֵּה לְהַגְדִּיל אֶת תְּהִלַּת דְּזשִׁים וְסוֹף סוֹף לֹא חָפֵץ דְּזשִׁים לַעֲשׂוֹת עוֹד כָּל עֲבוֹדָה, כָּל כַּךְ גָּדַל גְּאוֹנוֹ עַל שׁוּם שֶׁרָאָה אֶת הַשֵּׁד וְשֶׁהִרְכִּיב עַל גַּבּוֹ אֶת הַמְכַשְּׁפוֹת.

כְּשֶׁעָלִינוּ אֲנִי וְתָם עַל הַגִּבְעָה, הִשְׁקַפְנוּ עַל הָעֲיָרָה שֶׁהִשְׁתַּטְחָה לְרַגְלֵינוּ. רַק בִּשְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת הִבְהֲבָה אֵש שֶל מְנוֹרוֹת, – כְּנִרְאֶה, בַּבָּתִּים שֶׁנִּמְצְאוּ בָהֶם חוֹלִים. מֵעַל רָאשֵנוּ הִזְהִירוּ הַכּוֹכָבִים וּלְרַגְלֵינוּ זָרַם חֶרֶשׁ הַנָּהָר הָרָחָב, הַתְּמוּנָה הָיְתָה נֶהְדָּרָה, אֲנַחְנוּ יָרַדְנוּ מֵעַל הַגֶּבַע מִן הַצַד שֶׁכְּנֶגֶד וַנִּמְצָא שָׁם אֶת יְדִידֵינוּ שֶחִכּוּ לָנוּ, אֶת דְּזשׁוֹ הַרְפֶּר, אֶת בֶּן רוֹדְזשֶרְס וְעוֹד שְׁנַיִם נְעָרִים. הִתַּרְנוּ סִירָה זָרָה וַנָּשָט לְאֹרֶךְ הַנָּהָר עַד הַמָּקוֹם שֶׁהַחוֹף נִתְקַע בִּבְלִיטָה גְדוֹלָה לְתוֹךְ הַנָּהָר. שָם יָצָאנוּ אֶל הַחוֹף. נִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ סְבַךְ הַשִּׂיחִים הָעֲבֻתִּים, שֶׁשָּׁם אִלֵּץ אוֹתָנוּ תָּם לְהִשָּׁבֵעַ שֶׁנַּעֲלִים אֶת הַסּוֹד, וְאַחַר כַּךְ הֶרְאָה לָנוּ בְתוֹךְ גִּבְעָה אַחַת חוֹר שֶׁלֹּא נִרְאָה כִּמְעַט לָעֵינָיִם. הִדְלַקְנוּ נֵר וַנִּזְחַל עַל בִּרְכֵּינוּ וְעַל יָדֵינוּ לְתוֹךְ הַמְּאוּרָה. כֹּה זָחַלְנוּ כְדֶרֶךְ מָאתַיִם מֶטֶר בְּמִנְהָרָה צָרָה וַנָּבֹא לְמִין מְעָרָה. תָּם מִשֵּׁש אֶת כָּתְלֵי הַמְּעָרָה וּפִתְאֹם נֶעְלַם תַּחַת סֶלַע אֶחָד שֶׁעֵין אִישׁ לֹא יָכְלָה לְהַבְדִּיל שָם שוּם נָקִיק. אֲנַחְנוּ בָאנוּ אַחֲרָיו שוּב לְתוֹךְ מַעֲבָר צַר, וְאַחַר כַּךְ רָאִינוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּמִין חֶדֶר, אֶלָּא שֶׁהָיָה חֶדֶר זֶה קַר, מָלֵא טַחַב וּמְכֻסֶּה רָקָב, פֹּה הִגִּיד תָּם אֶת הַנְּאוּם הַחֲגִיגִי הַזֶּה:

– פֹּה נְיַסֵּד גְּדוּד שֶל שוֹדְדִים וְקָרָאנוּ לוֹ “גְּדוּדוֹ שֶל תָּם סוּאֶר”. כָּל הֶחָפֵץ לְהִסָּפֵחַ אֵלָיו, צָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁבַע וְיַחְתֹּם אֶת שְׁמוֹ בְדָם.

– מוּבָן, שֶכֻּלָּנוּ הִסְכַּמְנוּ, וְתָּם הוֹצִיא מִכִּיסוֹ פִּסַּת נְיָר, שֶׁהָיוּ רְשוּמִים עָלֶיהָ דִבְרֵי אָלָה נוֹרָאָה, וַיִּקְרָא אוֹתָהּ בְקוֹל. תֹּכֶן הָאָלָה הָיָה, שֶכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַגְּדוּד הַצְּעִירִים מְחֻיָּב לִהְיוֹת נֶאֱמָן לַגְּדוּד וּלְהַעֲלִים אֶת סוֹדוֹ פֶּן יוּמָת. וְאִם אֵיזֶה אִישׁ זָר יַעֲלִיב אוֹ יַעֲשֶׂה עָוֶל לְאֶחָד מִבְּנֵי הַגְּדוּד – הַגְּדוּד מְחֻיָּב לְהִנָּקֵם מֵעוֹשֶׂה הָרָע, וְהֶחָבֵר אֲשֶׁר עָלָיו יִפּוֹל הַגּוֹרָל לַעֲשׂוֹת אֶת הַנְּקָמָה, לֹא יִישַן וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּמִית אֶת הָאוֹיֵב וְאֶת כָּל בְּנֵי מִשְפַּחְתּוֹ, וַיִּרְשׂם בְּסַיִף צֶלֶב שֶׁל דָּמִים – אוֹת הַגְּדוּד – עַל חֲזֵה הַמּוּמָת. שוּם אִישׁ זָר לֹא יָעֹז לְהִשְׁתַּמֵּש בָּאוֹת הַזֶּה, וְאִם יָזִיד וְיִשְתַּמֵּש בּוֹ יְהֵא נִתְבָּע לָדִין, וְאִם לֹא יוֹעִיל גַּם זֶה, מוֹת יוּמָת. חָבֵר הַגְּדוּד שֶיְגַלֶּה אֶת סוֹדוֹת הַגְּדוּד – רֹאשׁוֹ יְהֵא נִכְרָת, וְגוּפוֹ יִשָּׂרֵף וַאֲפָרוֹ יִזָּרֶה לָרוּחַ, וּשְׁמוֹ יִמָּחֶה מִן הָרְשִׁימָה בְּקַו עָבֶה שֶׁל דָּם וְזִכְרוֹ יָסִיף לְעוֹלָם וָעֶד.

אֲנַחְנוּ שָׂמַחְנוּ מְאֹד עַל הָאָלָה וַנִּשְׁאַל אֶת תָּם, הֲאֻמְנָם יָצַר אוֹתָהּ לְבַדּוֹ? הוּא אָמַר: שֶרֻבָּהּ הָגָה מִלִּבּוֹ, אַךְ יֵשׁ שֶלָּקַח מִסְּפָרִים יְשָנִים עַל־אֹדוֹת שוֹדְדִים וְחַמְסְנֵי הַיָּם, וְשֶכָּל גְּדוּד הָגוּן מְחֻיָּב שֶתִּהְיֶה לוֹ אָלָה כְּגוֹן זוּ.

אֶחָד מֵאִתָּנוּ אָמַר שֶצָּרִיךְ לְהָמִית גַּם אֶת כָּל מִשְׁפַּחַת הֶחָבֵר אֲשֶׁר יִבְגֹּד בַּגְּדוּד. תָּם מָצָא שֶהָרַעְיוֹן נָאֶה, הוֹצִיא אֶת עֶפְרוֹנוֹ וַיִּרְשֹם אוֹתוֹ עַל סֵפֶר הָאָלָה.

– כֵּן הַדָּבָר. אֲבָל מַה נַעֲשֶׂה בָזֶה שֶאֵין לוֹ מִשְׁפָּחָה? – שָאַל בֶּן רוֹדְזשֶרס בְּהַרְאוֹתוֹ עָלַי, – אֶת מִי נָמִית אָז?

– יֵשׁ לוֹ אָב, – עָנָה תָּם סוּאֶר.

– אָמְנָם יֵשׁ לוֹ אָב, אֲבָל כֵּיצַד נִמְצָא אוֹתוֹ. לְפָנִים הָיָה מוּטָל לְפָחוֹת שִכּוֹר בַּחוּצוֹת, וְעַתָּה הִנֵּה עָבְרָה כְבָר שָׁנָה וְאִישׁ לֹא רָאָה אוֹתוֹ.

חַבְרֵי הָאֲגֻדָה הִתְחִילוּ מִתְיָעֲצִים, וַיַּחְלִיטוּ כְבָר לִמְחוֹת אוֹתִי מִן הָרְשִימָה, כִּי – כֹּה אָמְרוּ – צָרִיךְ שֶיְהֵא לְכָל אֶחָד מִן הַחֲבֵרִים אִישׁ קָרוֹב, שֶׁיוּכְלוּ לְהָמִית בְּמִקְרֶה שֶל בְּגִידָה, וְעַל כֵּן לְעָוֶל יֵחָשֵב הַדָּבָר בְּנוֹגֵעַ לְיֶתֶר חֲבֵרִים, אִם יִסְפְּחוּ אוֹתִי אֶל הַגְּדוּד מֵאַחֲרֵי שֶאֵין לִי אִיש לְהָמִית אוֹתוֹ, נָכוֹן הָיִיתִי לָתֵת אֶת קוֹלִי בִּבְְכִי מִצָּרַת נַפְשִי, אֲבָל פִּתְאֹם עָלָה רַעְיוֹן מוּצְלָח עַל לִבִּי: זָכַרְתִּי אֶת מִיס וַטְסוֹן וָאַצִּיעַ לְהָמִית אוֹתָהּ בְּמִקְרֶה שֶל בְּגִידָה מִצִּדִּי. הָרַעְיוֹן הַזֶּה מָצָא חֵן בְּעֵינֵי כֹל וַיִּקְרְאּו כֻלָּם בְּקוֹל אֶחָד:

– יָפֶה! טוֹבָה הִיא! אֶפְשָׁר לִסְפֹּחַ אֶת הֶיקְלְ אֶל הַגְּדוּד.

– אָז עָשָׂה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שָׂרֶטֶת בִּבְשַּׂר אֶצְבָּעוֹ וַיַּחְתֹּם בְּדָמוֹ אֶת שְמוֹ עַל סֵפֶר הָאָלָה.

– וּבַמֶּה אֵיפוֹא יִתְעַסֵּק הַגְּדוּד? – שָאַל בֶּן רוֹדְזשֶרס.

– שוּם עֵסֶק אַחַר לֹא יִהְיֶה לוֹ, אֶלָּא לַחְמוֹס, לִשְדּוֹד וְלִרְצֹחַ, – עָנָה תָּם.

– וּמַה נַחְמוֹס? בָּתִּים אוֹ מִקְנֶה, אוֹ…

– הֲרֵי שְטוּת! – קָרָא תָּם. – הֲלֹא זוּ הִיא גְנֵבָה פְשוּטָה. לֹא גַנָּבִים נִבְזִים אֲנַחְנוּ, אֶלָּא שוֹדְדִים. זֶה נַעֲלֶה יוֹתֵר. חֲבוּשֵי מַסֵּכוֹת מִתְנַפְּלִים אֲנַחְנוּ עַל עֶגְלוֹת הַדֹּאַר, עַל אוֹרְחוֹת שֶל נוֹסְעִים בְּדֶרֶך הַמֶּלֶךְ, הוֹרְגִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְגוֹזְלִים מֵהֶם אֶת הַשְּׁעוֹנִים, אֶת הַכָּסֶף!

– וְתָמִיד צָרִיךְ לַהֲרוֹג אֶת הַכֹּל?

– מוּבָן, זֶה פָּשׁוּט יוֹתֵר מִכֹּל. קָרָאתִי עוֹד אַחֶרֶת בִּסְפָרִים, אַךְ עַל הָרֹב הַשּׁוֹדְדִים עוֹשִׂים כַּךְ. אֶפְשָׁר גם לִסְחֹב אֲחָדִים מֵהַשְּׁדוּדִים אֶל אֵיזֶה מַרְתֵּף וּלְהַחֲזִיק אוֹתָם עַד שֶׁיֻּתַּן כָּפְרָם.

– כֹּפֶר? – מַה הַדָּבָר הַזֶּה? שָׁאַל בֶּן רוֹדְזשֶׁרְס.

– גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, אַךְ כַּךְ כָּתוּב בִּסְפָרִים – וּמְחֻיָּבִים אֵיפוֹא גַם אֲנַחְנוּ לַעֲשׂוֹת כַּךְ.

– אֲבָל כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר, אִם לֹא יָדַעְנוּ מָה הִיא!

– מְחֻיָּבִים אֲנַחְנוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן! הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, שֶכֵּן כָּתוּב בַּסְּפָרִים. וְכִי רוֹצֶה אַתָּה לַעֲשׂוֹת אַחֵרֵת, כִּרְצוֹנְךָ?

– הַנָּקֵל לְךָ לְדַבֵּר כַּךְ, תָּם, – אֲבָל כֵּיצַד “נְכַפֵּר” אֶת הַשְּׁבוּיִם, אִם לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת? מְאֹד חָפַצְתִּי לָדַעַת אֶת הַדָּבָר. אֱמֹר, לְמָשָל, מַה דַּעְתְּךָ בְּעִנְיָן זֶה?

– אֲנִי… אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, אֶלָּא שֶחוֹשֵב אֲנִי, כִּי לְהַחֲזִיק עַד בּוֹא כָפְרָם, מַשׁמָע, עַד שֶיָּמוּתוּ מֵאֲלֵיהֶם.

– אִם כֵּן הֲרֵי זֶה דָּבָר אַחֵר לְגַמְרֵי. עַכְשָו הַכֹּל מוּבָן. מַדּוּעַ לֹא הִגַּדְתָּ קֹדֶם? וּבְכֵן, נַחֲזִיק אֶת הַשְּׁבוּיִם עַד שֶיָּבוֹא כָפְרָם, כְּלוֹמַר, עַד שֶיָּמוּתוּ מֵאֲלֵיהֶם. אַךְ הַרְבֵּה טִרְחָה יַטִּילוּ עָלֵינוּ. הֵם יֹאכְלוּ אֶת הַכֹּל, וְזוּלַת זֹאת יְחַבְּלוּ תָמִיד מְזִמּוֹת לִבְרוֹחַ.

– דִּבְרֵי שְטוּת אַתָּה מְדַבֵּר, בֵּן! כֵּיצַד יִבְרְחוּ, אִם תָּמִיד יִשְמֹר אוֹתָם אִיש מֵאִתָּנוּ, וְעָלָיו יִהְיֶה לְהָמִית אוֹתָם בְּכַדּוּר שֶל רוֹבֶה בוֹ בָרֶגַע שֶיְנַסּוּ לִבְרוֹחַ.

– לִשְמוֹר? הִנֵּה טוֹב הַדָּבָר! מָצָא חֵן בְּעֵינַי! מַשְמָע, שֶאִיש מֵאִתָּנוּ צָרִיךְ שֶיַּעְמֹד כָּל הַלַּיְלָה עַל הַמִּשְמָר וְלֹא יִישָן? הֲרֵי שְטוּת! מַדּוּעַ זֶה לֹא נִקַּח פָּשוּט בּוּל עֵץ וְלֹא “נְכַפֵּר” אוֹתָם לְאַלְתֵּר?

– יַעַן כִּי אֵין זֶה כָתוּב בְּסֵפֶר. שוֹאֵל אֲנִי אוֹתְךָ בֶּן רוֹדְזשֶרס, הֲנָכוֹן אַתָּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל לְפִי הַכְּלָל אִם לֹא? חוֹשֵב אָנֹכִי, כִּי הָאֲנָשִים שֶכָּתְבוּ אֶת הַסְּפָרִים הֵיטִיבוּ לָדַעַת מִמְּךָ, מַה צָּרִיךְ לַעֲשוֹת. כְּלוּם יָבֹאוּ הֵם לִשְמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּיךָ? סְלַח נָא, וַאֲנַחְנוּ “נְכַפֵּר” אֶת שְבוּיֵנוּ לְפִי כָל הַכְּלָלִים – לֹא אַחֶרֶת!

– טוֹב הַדָּבָר. אַחַת הִיא לִי, אֶלָּא שֶאֲנִי מוֹצֵא בָזֶה אִוֶּלֶת נוֹרָאָה. וְגַם אֶת הַנָּשִים נָמִית?

– בֶּן רוֹדְזשֶרס! לוּ אֲנִי תַחְתֶּךָ, כִּי אָז שָתַקְתִּי וְלֹא דִבַּרְתִּי דִבְרֵי שְטוּת כָּאֵלֶּה. לְהָמִית אֶת הַנָּשִים הֲנִרְאָה אוֹ נִשְמַע דָּבָר כְּגוֹן זֶה? אֶת הַנָּשִים מְבִיאִים פָּשוּט בְּנִמּוּס אֶל אֵיזֶה מַרְתֵּף וּמִתְהַלְּכִים עִמָּהֶן בְּמִנְהָג יָפֶה כְכָל הָאֶפְשָׁר. לְאַחֲרֵי זְמַן מָה הֵן “מִתְאַהֲבוֹת” בְּאַחַד הַשּׁוֹדְדִים וְנִשְאָרוֹת אֶצְלֵנוּ תָמִיד.

– טוֹב אֵיפוֹא הַדָּבָר. מַסְכִּים אָנֹכִי. אַךְ שָקִיל טִיבוּתְךָ. עַד מְהֵרָה תִהְיֶה כָל מְעָרָתֵנוּ מְלֵאָה נָשִים וְשוֹטִים הַמְחַכִּים לְכֹפֶר, וּבִשְבִילֵנוּ לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד מָקוֹם. אָכֵן, כְּוַדַּאי הַדָּבָר. אֶפֶס עֲשֵׂה כִרְצוֹנְךָ, תָּם, אֲנִי שוֹתֵק.

בֵּינְתַּיִם, בִּשְעַת מַשָּׂא־וּמַתָּן זֶה, נָפְלָה שֵנָה עַל טוֹמִי בַּרְנֶס וּכְשֶהֵעִירוּ אוֹתוֹ, נָפַל עָלָיו פַּחַד, נָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי, בִּקֵּש שֶיָּשִיבוּ אוֹתוֹ מְהֵרָה אֶל אִמּוֹ, וְלֹא אָבָה לִהְיוֹת עוֹד לְשוֹדֵד.

הִתְחִילוּ הַכֹּל לוֹעֲגִים וְצוֹחֲקִים עָלָיו. אָז קָצַף וְאָמַר, שֶיֵּלֵךְ תֵּכֶּף וִיגַלֶּה לַכֹּל אֶת סוֹד הַגְּדוּד. כְּדֵי לְהַרְגִיעַ אוֹתוֹ, נָתַן לוֹ תָּם חֲמִשָּׁה צֶנְטִים, וְכֻלָּנוּ הֶחְלַטְנוּ לָשוּב לְבָתֵּינוּ וּלְהֵאָסֵף שוּב בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, וְאָז נִגְזֹל וְנָמִית לְפָחוֹת שְנַיִם אֲנָשִים לְהַתְחָלָה.

בֶּן רוֹדְזשֶרס הוֹדִיעַ שֶקָּשֶה לוֹ לִבְרוֹחַ מִבֵּיתוֹ בִּימוֹת הַחוֹל, וְעַל־כֵּן הוּא מְבַקֵּש לְהַתְחִיל בִּגְזֵלָה מִן הַיּוֹם הָרִאשוֹן לַשָּׁבוּעַ הַבָּא; אַךְ כָּל יֶתֶר הַנְּעָרִים הֵרִימוּ קוֹל צְעָקָה, שֶחֵטְא הוּא לַעֲסוֹק בְּמַעֲשֵׂי שוֹדְדִים בַּיּוֹם הָרִאשוֹן. אָז הֶחְלַטְנוּ לְהֵאָסֵף יַחַד בַּמִּקְרֶה הַנֵּאוֹת הָרִאשוֹן שֶיָּבֹא לְיָדֵנוּ וְאָז נוֹעִיד אֶת הַיּוֹם, אָז בָּחַרְנוּ בְתָם סוּאֶר לְרֹאש הַגְּדוּד וְאֶת דְּזשוֹ הַרְפֶּר לִסְגָנוֹ וַנָּשָׁב לְבָתֵּינוּ.

אֲנִי טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי שוּב עַל הַגַּג וּמִשָּׁם, דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֶל חַדְרִי, בַּשָּׁעָה שֶהִתְחִיל כְּבָר מֵאִיר הַיּוֹם. בִּגְדִי הֶחָדָש הָיָה מְטֻנָּף כֻּלּוֹ בַּטִּיט וּבָרֶפֶש, וַאֲנִי בְעַצְמִי עָיֵף כַּכָּלֶב.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי    🔗

הֲרֵי קִבַּלְתִּי אֶת שְׂכָרִי בָּבֹּקֶר הַבָּא מֵאֵת מִיס וַטְסוֹן בִּגְלַל בְּגָדַי הַמְטֻנָּפִים! הָאַלְמָנָה לֹא חֵרְפַתְנִי. בִּשְתִיקָה נִקְּתָה אֶת בְּגָדַי, אַךְ פָּנֶיהָ הֵפִיקוּ בְאוֹתָהּ שָעָה עֶצֶב רַב כָּל כַּךְ, שֶבּוּשָה כִּסְּתָה אֶת פָּנַי. אַחַר־כַּךְ קְרָאַתְנִי מִיס וַטְסוֹן אֶל חַדְרָהּ וְהִתְחִילָה מִתְפַּלֶּלֶת עִמִּי יַחְדָּו, אַךְ הַתְּפִלָּה לֹא עָלְתָה יָפֶה. הִיא אָמְרָה לִי, שֶׁעָלַי לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם וָאֲקַבֵּל אֶת כָּל אֲשֶר אֲבַקֵּש מֵאֵת הָאֱלֹהִים. אֶפֶס תְּסַפֵּר אֶת הַבְּדָיוֹת הָאֵלֶּה לַאֲחֵרִים, וְאוֹתִי לֹא תְּרַמֶּה עוֹד. אֲנִי נִסִּיתִי כְבָר לְהִתְפַּלֵּל וְהַיּוֹצֵא מִזֶּה מָה הוּא? פַּעַם אַחַת מָצָאתִי חַכָּה, אַךְ בְּלִי וָו. וְהִנֵּה הִתְפַּלַּלְתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי, כְּשָלשׁ אוֹ אַרְבַּע פְּעָמִים, וּוָו לֹא הָיָה בְכָל זֹאת. אָז בִּקַּשְתִּי אֶת מִיס וַטְסוֹן שֶתִּתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, אַךְ הִיא כָּעֲסָה וַתִּקְרָא אוֹתִי שׁוֹטֶה. לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ. גַּם הִיא לֹא בֵּאֲרָה לִי אֶת הַדָּבָר, וַאֲנִי בְעַצְמִי לֹא מָצָאתִי אֶת הַחִידָה.

הַזָּקֵן שֶלִּי לֹא נִרְאָה שָׁנָה תְּמִימָה. אֲנִי שָׂמַחְתִּי עַל הַדָּבָר, כִּי לֹא הָיָה לִי כָּל חֵשֶק לִרְאוֹת אֶת אָבִי. כְּשֶהָיָה פִּכֵּחַ, הָיָה רָגִיל לַחֲלֹק לִי מַהֲלֻמּוֹת מִדֵּי אָבֹא לְפָנָיו, וַאֲנִי הָיִיתִי נִמְלָט אֶל הַיַּעַר בְּבֹאוֹ לִקְרָאתִי. פַּעַם אַחַת אָמְרוּ לִי, כִּי מָצְאוּ אֶת גּוּף אָבִי בַנָּהָר לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר. לְמִצְעָר כֹּה הֶחְלִיטוּ, שֶהַנִּטְבָּע הוּא אָבִי, כִּי קוֹמָתוֹ הָיְתָה כְּקוֹמַת אָבִי וְלָבוּש הָיָה קְרָעִים כָּמוֹהוּ וְשַׂעֲרוֹתָיו הָיוּ אֲרֻכּוֹת כִּשְׂעָרוֹ. אֶת פָּנָיו אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר. זְמָן רַב בְּיוֹתֵר נִמְצָא מִתַּחַת לַמָּיִם. קָבְרוּ אוֹתוֹ עַל חוֹף הַנָּהָר, אַךְ אֲנִי לֹא שָלַוְתִּי בְּכָל זֹאת. אֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִי בְּמוֹת אָבִי, וָאֶחְשוֹב כִּי בִּמְהֵרָה יֵרָאֶה שוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם כְּדֵי לְעַנּוֹתֵנִי וּלְהַכּוֹתֵנִי.

בְּמֶשֶךְ יֶרַח שָלֵם הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים בְּשוֹדְדִים, אַחַר כַּךְ עָזַבְתִּי אֶת הָעֹנֶג הַזֶּה, וְגַם הַנִּשְאָרִים עָשׂוּ כָּמוֹנִי. אֲנַחְנוּ לֹא גָזַלְנוּ אֲפִילוּ כְלֵי אִיש אֶחָד, לֹא הָרַגְנוּ אִיש, וַנַּעַשׂ אֶת כָּל הַדְּבָרִים לְשוּם מִשְׂחָק לְבָד, הָיִינוּ מִתְפָּרְצִים מִתּוֹךְ הַיַּעַר וּמִתְנַפְּלִים עַל רוֹעֵי הַחֲזִירִים אוֹ עַל הַנָּשִים שֶהוֹבִילוּ יְרָקוֹת בַּעֲגָלוֹת אֶל הַשּׁוּק, אַךְ לֹא בָּזַזְנוּ מְאוּמָה וְלֹא הֵבֵאנוּ שׁוּם אִיש אֶל הַמְּעָרָה. לַלֶּפֶת וּלְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה שֶבָּעֲגָלוֹת קָרָא תָּם סוּאֶר נְצִיבֵי זָהָב וּשְׂכִיּוֹת חֶמְדָה. וְאַחֲרֵי נִצְחוֹנוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה הָיִינוּ שָבִים בְּשָאוֹן וּבִמְהוּמָה אֶל מְעָרָתֵנוּ וַנִּתְפָּאֵר בִּשְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָה שֶׁבָּזַזְנוּ, בְּמִסְפַּר הָאֲנָשִים שֶרִצַּחְנוּ וּבַצְּלָבִים שֶשָּׂרַטְנוּ עַל חֲזֵה הַמּוּמָתִים. אַךְ מְעַט מְעַט נָפַל הַדָּבָר עָלֵינוּ לְמַשָּׂא.

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד שָלַח תָּם סוּאֶר אֶת אַחַד הַנְּעָרִים לַעֲבוֹר בִּשְׂחִיף עֵץ דּוֹלֵק בְּיָדוֹ – “לַפִּיד בּוֹעֵר”, לְפִי דְבָרָיו, בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר, מַה שֶּׁהָיָה לְאוֹת, שֶבְּנֵי הַגְּדוּד מְחֻיָּבִים לְהֵאָסֵף יַחְדָּו. כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַפְנוּ כֻּלָּנוּ הִגִּיד לָנוּ, שֶנּוֹדַע לוֹ מִפִּי מְרַגְּלָיו, שֶבַּיָּמִים הַקְּרוֹבִים תַּעֲבֹר אוֹרְחַת סוֹחֲרִים סְפַרְדִים וְעַרְבִים עֲשִׁירִים, וּמָאתַיִּם פִּילִים לָהֶם, וְשִׁשָּׁה עֶדְרֵי גְמַלִּים וְיוֹתֵר מֵאֶלֶף בְּהֵמָה נוֹשְׂאוֹת מַשָּׂא – מֵאֵיזֶה מִין הָיְתָה הַבְּהֵמָה הַזֹּאת, לֹא יָדַע גַּם בְּעַצְמוֹ, – וְכֻלָּן עֲמוּסוֹת אַבְנֵי שֹהַם, וְכֻלָּם יַחֲנוּ מֵאַחֲרֵי מְעָרָתֵנוּ. וּמִכֵּיוָן שֶשְּׁמִירָתָם לֹא רַבָּה, וְהִיא מוֹנָה רַק אַרְבַּע מֵאוֹת חַיָּלִים, עַל כֵּן עָלֵינוּ לָשִׂים לָהֶם מַאֲרָב, לַהֲרוֹג אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְלִשְדדֹ אֶת הָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת. תָּם צִוָּה עָלֵינוּ לִהְיוֹת נְכוֹנִים, לִלְטֹש אֶת הַחֲרָבוֹת וְלָשִׂים כַּדּוּרִים בָּרוֹבִים. מֵעוֹלָם לֹא הִתְנַפַּלְנוּ גַּם עַל עֶגְלוֹת הַצְּנוֹן מִבְּלִי שֶנִּשְתַּמֵּש בַּחֲרָבוֹת וּבְרוֹבִים, שֶבָּעֶצֶם הָיוּ רַק גִּזְרֵי פַּחִים וּמַקְלוֹת שֶל יָעִים.

מוּבָן שֶאֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי יֵש בִּיכָלְתֵּנוּ לְהִתְנַפֵּל בְּמִין נֶשֶק כָּזֶה עַל אוֹרְחַת הַסְּפַרְדִּים וְהָעַרְבִים, אַךְ אֲנִי חָפַצְתִּי מְאֹד לְהַשְקִיף עַל הַגְּמַלִּים וְעַל הַפִּילִים, לָכֶן בָּאתִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה אֶל הַמָּקוֹם הַמְיוּעָד וְיוֹשֵב עִם כָּל הַגְּדוּד בַּמַּאֲרָב. עַל פִּי הָאוֹת שֶנָּתַן לָנוּ תָּם קָפַצְנוּ כֻלָּנוּ מִמְּקוֹמֵנוּ, הִתְפָּרַצְנוּ מִן הַיַּעַר וַנָּרָץ בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה, אַךְ שוּם סְפַרְדִּים, עַרְבִים, גְמַלִּים וְשֶנְהַבִּים לֹא הָיוּ שָם. זֶה הָיָה פָּשוּט חֶבֶר מְטַיְּלִים שֶל בֵּית־הַסֵּפֶר לַיּוֹם הָרִאשוֹן שֶחָנָה פֹה, וְאַף אֵלֶּה הָיוּ יְלָדוֹת קְטַנּוֹת מְאֹד מִן הַמַּחְלְקָה הַנְּמוּכָה. אֲנַחְנוּ הִתְנַפַּלְנוּ עֲלֵיהֶן וַנְּגָרֵש אֶת הַתִּינוֹקוֹת, וּשְלָלֵנוּ הָיָה רַק פֵּרוֹת אֲחָדִים מְסֻכָּרִים, צַפִּיחִיּוֹת מִסְפָּר וּבֶן לָקַח עוֹד שָׁלָל בֻּבָּה אַחַת וּדְּזשוֹ – סִדּוּר תְּפִלּוֹת. אַךְ הִנֵּה בָּאָה הַמּוֹרָה, וְהִתְחִילָה דָשָה אֶת גַּבּוֹתֵינוּ בְּמִטְרוֹנָהּ. אֲנַחְנוּ הִשְׁלַכְנוּ אֶת שְלָלֵנוּ וַנִּבְרַח. אַבְנֵי שֹהַם, סוֹף סוֹף, לֹא רָאִיתִי, וָאֹמַר לְתָם עַל־אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה.

– הֲרֵי גַל גָּדוֹל שֶל אַבְנֵי שֹהַם הָיָה שָׁם, – עָנָה לִי, – גַּם עֲרָבִים וּגְמַלִּים וְכָל שְאָר הַדְּבָרִים.

– אַךְ מַדּוּעַ זֶה לֹא רָאִינוּ מְאוּמָה? – שָאַלְתִּי.

– הוּא עָנָה לִי, שֶאִלְמָלֵא הָיִיתִי שוֹטֶה כָּזֶה וָאֶקְרָא בַּסֵּפֶר הַנִּקְרָא “דוֹן קִישוֹט”, כִּי אָז יָדַעְתִּי מַדּוּעַ וְלֹא הָיִיתִי מַקְשָׁן. לְפִי דְבָרָיו הָיָה כָל זֶה מַעֲשֵׂה כִּשׁוּף. שָם הָיוּ חַיָּלִים לְמֵאוֹת, גַּם פִּילִים, וַהֲמוֹן אוֹצָרוֹת, אַךְ יֵש לָנוּ אוֹיְבִים אַדִּירִים־קוֹסְמִים שֶכְּדֵי לְהַכְעִיסֵנוּ הִפְּכוּ אֶת כָּל זֶה לְתַלְמִידוֹת בֵּית־סֵפֶר לַיּוֹם הָרִאשוֹן.

– לוּ כֵן, – אָמַרְתִּי, – הָבָה נִלְחַם אֵיפוֹא כְּנֶגֶד הַקּוֹסְמִים הַלָּלוּ.

אַךְ תָּם סוּאֶר כִּנָּה אוֹתִי חֲמוֹר.

קוֹסֵם כָּזֶה יִקְרָא לְעֶזְרָתוֹ מַחֲנֶה שָלֵם שֶל רוּחוֹת, וְהֵם יְרַטְּשוּ אוֹתְךָ כְּהֶרֶף עַיִן לִגְזָרִים. הֲלֹא קוֹמָתָם כָּעֵץ, וְעָבְיָם כְּמגְדָּל שֶל בֵּית תְּפִלָּה.

– אִם־כֵּן, – אָמַרְתִּי, – צָרִיךְ שֶנִּרְכּשׁ גַּם אָנוּ רוּחוֹת מִסְפָּר שֶיִּהְיוּ לָנוּ לְעֵזֶר, וְאָז נוּכַל לַאֲחֵרִים.

– כֵּיצַד אֵיפוֹא תִּרְכּשׁ אוֹתָם?

– לֹא יָדַעְתִּי. כֵּיצַד רוֹכְשִים אוֹתָם תָּמִים?

– כֵּיצַד? פָּשוּט מְאֹד. צָרִיךְ לְחַכֵּךְ מְנוֹרַת בַּרְזֶל יְשָנָה, אוֹ טַבַּעַת שֶל בַּרְזֶל, אָז יוֹפִיעוּ הָרוּחוֹת בִּרְעָמִים וּבִבְרָקִים וַיְמַלְּאוּ אֶת כָּל אֲשֶר יְצַוּוּם. הַנָּקֵל לָהֶם לַעֲקֹר מִן הָאֲדָמָה מִגְדָּל שָלֵם וְלִזְרֹק אוֹתוֹ עַל רֹאש כָּל הַבָּא לִקְרָאתָם.

– וּמִי זֶה יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם?

– אוֹתוֹ קוֹסֵם, הַמְחַכֵּךְ אֶת הַמְּנוֹרָה אוֹ אֶת הַטַּבַּעַת, וְשֶעֲלֵיהֶם לִהְיוֹת נִשְמָעִים לוֹ. אִם הוּא יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם, לְמָשָל, לִבְנוֹת אַרְמוֹן שֶל אַבְנֵי שֹׁהַם שֶאָרְכּוֹ יִהְיֶה אַרְבָּעִים מִיל וּלְמַלֵּא אוֹתוֹ סוּכָּר שֶל שְׂעוֹרִים אוֹ שְׂכִיּוֹת חֶמְדָה אֲחֵרוֹת, וּלְהָבִיא אֵלָיו אַחֲרֵי־כֵן אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ הַכִינָאִי לְכַלָּה, אוֹ כָל מַה שֶיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ לְצַוּוֹתָם – הֲרֵי הֵם מְחֻיָּבִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל. אוֹ אִם יֹאבֶה לְהַסִּיעַ אֶת הָאַרְמוֹן הַזֶּה אֶל מָקוֹם אַחֵר, עֲלֵיהֶם לִסְחֹב אוֹתוֹ לְרֹחַב כָּל הָעוֹלָם, עַד שֶיִּמְצְאוּ מָקוֹם נֵאוֹת בִּשְבִילוֹ, אוֹ…

– אֲבָל, – הִפְסַקְתִּי אוֹתוֹ, – מַדּוּעַ הֵם חֲמוֹרִים כָּאֵלֶּה, שֶאֵינָם מַשְאִירִים אֶת הָאַרְמוֹנִים בִּשְבִיל עַצְמָם, תַּחַת הֱיוֹתָם עֲבָדִים נִכְנָעִים אֵצֶל אֲחֵרִים? לוּ אֲנִי תַחְתָּם, וְלֹא הָיִיתִי רָץ וְעוֹבֵד כַּךְ מִשּׁוּם זֶה, שֶעָלָה עַל לֵב אֵיזֶה אִיש לְחַכֵּךְ מְנוֹרַת בַּרְזֶל יְשָנָה אוֹ טַבַּעַת שֶל בַּרְזֶל.

– דַעְתְּךָ מְשֻׁנָּה מְאֹד, הֵיק פִּין. מְחֻיָּב אַתָּה לַעֲבוֹד, לוּ הָיִיתָ לָרוּחַ וְלוּ הָיָה אִיש מְחַכֵּךְ טַבַּעַת, אֵין שוֹאֲלִים וְאֵין שָׂמִים לֵב לִרְצוֹנֶךָ.

– מַה? לוּ הָיִיתִי רָם כָּעֵץ וְעָבֶה כְמִגְדָּל? טוֹב הַדָּבָר. אָנֹכִי הָיִיתִי בָא, אוּלָם הֱיֵה בָטוּחַ, בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית לֹא הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתִי לָבֹא עוֹד.

– אֵין כְּדַאי לְדַבֵּר עִמְּךָ אֲפִילוּ, הֵיק פִּין. אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כְּלוּם וְאֵין אַתָּה מֵבִין כְּלוּם. רֹאשְךָ רֵיק לְגַמְרֵי. שְלשָׁה יָמִים תְּמִימִים חָשַׁבְתִּי עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה וּלְסוֹף הֶחְלַטְתִּי לְנַסּוֹת, עַד כַּמָּה כֵּנִים הֵם דִּבְרֵי תָּם. אֲנִי הִשַּׂגְתִּי מְנוֹרַת פַּחִים יְשָנָה וְטַבַּעַת שֶל בַּרְזֶל הָלַכְתִּי הַיַּעְרָה, וָאֲחַכֵּךְ אוֹתָן שָם עַד שֶׁאֵד עָלָה מִמֶּנִּי, כְּמוֹ מִן הַקַּלַּחַת הָרוֹתַחַת – כָּל כַּךְ תָאַבְתִּי לִהְיוֹת בַּעַל אַרְמוֹן. אֲבָל כָּל זֶה הָיָה לַשָּׁוְא. לֹא הָיוּ לֹא רְעָמִים וְלֹא בְרָקִים, לֹא עָשָן וְגַם לֹא רוּחַ. אָז הֲבִינוֹתִי שֶׁכָּל זֶה הֶבֶל וְדִמְיוֹנוֹ שֶׁל תָּם. יַאֲמִין לוֹ הוּא בְעַרְבִים וּבְפִילִים, אֲבָל אֲנִי אֵינֶנִּי שׁוֹטֶה כָל כַּךְ – יוֹתֵר מִדַּי נִדְמָה הַדָּבָר לְתַלְמִידוֹת בֵּית־הַסֵּפֶר לַיּוֹם הָרִאשוֹן.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי    🔗

כֹּה עָבְרוּ שְלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יְרָחִים. עָבְרוּ כְבָר מַחֲצִית יְמֵי הַחֹרֶף. בִּקַּרְתִּי בְהַתְמָדָה בְּבֵית־הַסֵּפֶר. לָמַדְתִּי קְרוֹא לַהֲבָרוֹת וְלִכְתּוֹב, שִנַּנְתִּי אֶת לוּחַ הַכֵּפֶל עַד שֵש פְּעָמִים שֶׁבַע – שְלשִׁים וַחֲמִשָּׁה. הָלְאָה מִזֶּה לֹא עָבַרְתִּי, וְחוֹשֵב אֲנִי, שֶאִלּוּ לָמַדְתִּי מֵאָה שָנָה, וְלֹא עָלָה בְיָדִי לְשַנֵּן יוֹתֵר מִזֶּה, אֵין לִי שׁוּם כִּשָרוֹן לַמַּתִּימַטִקָה.

בָּרִאשוֹנָה שָׂנֵאתִי אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר, אַךְ לְאַט לְאַט הִתְרַגַּלְתִּי אֵלָיו. כְּשֶהָיָה כֹחִי אָפֵס לְגַמְרִי, הָיִיתִי תוֹעֶה כָל הַיּוֹם בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וְהַמַּהֲלֻמּוֹת שֶהָיִיתִי מְקַבֵּל בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, תְּחַדֵּשְנָה אֶת כֹּחִי וַתְּלַמֵּדְנָה אוֹתִי בִינָה. וְכָל שֶהִרְבֵּיתִי לְבַקֵּר בְּבֵית־הַסֵּפֶר, כֵּן הוּקַל הַדָּבָר בִּשְבִילִי.כְּמוֹ כֵּן הִתְרַגַּלְתִּי לְאַט לְאַט לַסְּדָרִים שֶבְּבֵית הָאַלְמָנָה וְלֹא נִרְאוּ לִי עוֹד כְּאִלּוּ קָשִים הֵם מִנְּשׂוֹא. רַק הַחַיִּים בְּתוֹךְ אַרְבַּעַת הַכְּתָלִים וְהַשֵּׁנָה עַל הַמִּשְכָּב לֹא מָצְאוּ עֲדַיִין חֵן בְּעֵינַי, וְעַד שֶהִגִּיעוּ יְמוֹת הַקֹּר, הָיִיתִי בוֹרֵחַ בַּלַּיְלָה אֶל הַיַּעַר, יָשֵן שָם כְּאַוַּת נַפְשִׁי. אֶת חַיֵּי הַחֹפֶש הַיְּשָׁנִים שֶלִּי אָהַבְתִּי יוֹתֵר מֵחַיַּי הַחֲדָשִים; אֶפֶס גַּם לָאֵלֶּה הִתְרַגַּלְתִּי מְעַט מְעָט. אֲנִי וְהָאַלְמָנָה צָעַדְנוּ פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת אֲבָל בְּטוּחוֹת, וַנִּשְׂבַּע רָצוֹן יַחְדָּו זֶה מִזּוּ. הִיא הִגִּידָה אֲפִילוּ שֶפָּנֶיהָ לֹא יַאַדְמוּ עוֹד מִבּשֶׁת בִּגְלָלִי.

פַּעַם אַחַת בִּשְעַת סְעֻדַּת הַבֹּקֶר הָפַכְתִּי אֶת כְּלִי הַמֶּלַח וָאֶחְפֹּץ לִזְרוֹק מֵאַחֲרֵי גַּבִּי מִקְצַת מֶלַח שֶנִּפְזַר – סְגֻלָּה לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָרָעָה. וְהִנֵּה הִתְנַפְּלָה עָלַי מִיס וַטְסוֹן.

– הָסֵר אֶת הַיָּדַיִם, הֶיקְלַבִּירִי! – הִתְחִילָה מְצַפְצֶפֶת. – תָּמִיד אַתָּה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אִוֶּלֶת!

הָאַלְמָנָה חָפְצָה לְהַמְלִיץ טוֹב עָלַי, אַךְ לֹא יָכֹל הַדָּבָר לְהַצִּילֵנִי מִן הָרָעָה, –יָדַעְתִּי הֵיטֵב. אֲנִי קַמְתִּי מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן זוֹעֵף וְעָצוּב. תָּמִיד הָיִיתִי חוֹשֵב, אַיֵּה תַּשִּׂיגֵנִי הַצָּרָה וּמַה תִּהְיֶה צָרָה זוּ. יוֹדֵעַ אֲנִי עוֹד תַּחְבֻּלּוֹת לְקַדֵּם פְּנֵי רָעָה, אַךְ בַּמִּקְרֶה זֶה לֹא יִסְכְּנוּ, עַל־כֵּן לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה וָאֵצֵא מִן הַבַּיִת מַרְגִּיש לְמַפְרֵעַ אֶת הָאָסוֹן הַמִּתְרַגֵּשׁ לָבֹא.

סַבּוֹתִי אֶת הַגַּן וָאֶעֱבֹר אֶת הַגָּדֵר הַגְּבוֹהָה. בַּלַּיְלָה נָפַל שֶלֶג צַח, וְעִקְבוֹת אֵיזֶה בֶן־אָדָם נִקְבְּעוּ בוֹ בָרוּר. הֵן בָּאוּ יָשָר מִמַּחְצֵב הָאֲבָנִים וַתָּסֹבְנָה אֶת כָּל הַגָּדֵר. אַךְ בְּתוֹךְ הַגַּן לֹא הָיוּ שוּם סִמְּנֵי בֶן־אָדָם. הַדָּבָר הִפְלִיאַנִי מְאֹד. לְמִי הָיָה צֹרֶךְ לִרְמוֹס פֹּה אֶת הַשֶּׁלֶג? הִתְחַלְתִּי מִתְבּוֹנֵן אֶל הָעִקְבוֹת. בָּרִאשוֹנָה לֹא רָאִיתִי בָהֶן שוּם דָּבָר מְיֻחָד. אַךְ לָאַחֲרוֹנָה מָצָאתִי בָהֶן לְגֹדֶל פַּחְדִי דְבַר מָה יָדוּעַ לִי, וָאָבֶן כִּי שַעְתִּי הִגִּיעָה. עַל עֲקֵב הָרֶגֶל הַשְּׂמָאלִית נִרְאָה לְעֵינַי סִמָּן שֶל צֶלֶב עָשׂוּי מִמַּסְמְרִים עָבִים, סְגֻלָּה לְגָרֵש אֶת הַטֻּמְאָה.

אַחֲרֵי רֶגַע אֶחָד עָמַדְתִּי כְבָר מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה. לְעִתִּים הָיִיתִי מִתְבּוֹנֵן לְאָחוֹר בְּאֵימַת מָוֶת, אַךְ לֹא רָאִיתִי אִיש. כְּבָרָק הִתְפָּרַצְתִּי לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶל הַשּׁוֹפֵט, שֶפָּגַש אוֹתִי בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

– מַה זֶּה אַתָּה אָץ, נַעַר? הֲבָאתָ לְקַבֵּל אֶת נֶשֶךְ כַּסְפֶּךָ?

– לֹא, – עָנִיתִי, – כְּלוּם יֵש לִי לְקַבֵּל דְּבַר מָה?

– כֵּן, רִבִּית בְּעַד חֲצִי שָנָה שְלֵמָה. תְּמוֹל בָּעֶרֶב הָיָה הַמּוֹעֵד. יוֹתֵר מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים דּוֹלַרִים – הוֹן שָׁלֵם בִּשְבִילְךָ, נַעַר. אַךְ טוֹב לְךָ שֶאֲחַבֵּר אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה אֶל הַקֶּרֶן שֶלְּךָ, אִם לֹא כֵּן תְּבַזְבֵּז אוֹתוֹ.

– לֹא, – אָמַרְתִּי, – אֲנִי אֵינִי בָּא כְלָל לְקַבֵּל כֶּסֶף, לֹא אֶת הָרִבִּית וְלֹא אֶת שֵשֶת הָאֲלָפִים שֶלִּי. יִשָּׁאֲרוּ נָא בְּיָדְךָ, סִיר. רוֹצֶה אֲנִי לָתֵת לְךָ בְּמַתָּנָה אֶת הַכֹּל, הַכֹּל.

הוּא הִשְקִיף עָלַי מִשְׁתּוֹמֵם, וְנִדְמֶה הָיָה שֶאֵינוֹ מֵבִין כְּלוּם. אַחַר כַּךְ שָאַל:

– מָה הַדָּבָר, נַעַר?

– אַל נָא תִשְאָלֵנִי כְלוּם, סִיר, כְּלוּם, אַךְ קְחָה נָא, בִּקַּשְתִּיךָ, קַח לְךָ אֶת הַכֶּסֶף.

– נַעַר, אֵינִי מֵבִין מָה אַתָּה סָח, מַה לָךְ?

– אֲבַקֶּשְׁךָ, אָנָא, קַח לְךָ אֶת הַכֶּסֶף וְאַל תִּשְאָלֵנִי דָבָר, אֵינִי חָפֵץ לְשַׁקֵּר!

הוּא חָשַב רֶגַע, וְאַחַר כַּךְ אָמַר:

– הִנֵּה, סָבוּר אֲנִי, שֶהֲבִינוֹתִי לְרֵעֲךָ. אַתָּה חָפֵץ לִמְסוֹר לִי אֶת זְכוּתְךָ, לִמְכּוֹר, וְלֹא לָתֵת בְּמַתָּנָה. הֲכֵן תַּחְשֹב? לֹא כֵּן? וּמִבְּלִי מַשָּׂא וּמַתָּן עוֹד, רָשַם דְּבָרִים אֲחָדִים עַל פִּסַּת נְיָר, קָרָא אוֹתָם בְּאָזְנַי וַיֹּאמַר:

– שְמַע נָא, זֶהוּ שְׁטָר עִסְקָא שֶלָּנוּ. כָּתוּב פֹּה, שֶׁאֲנִי קָנִיתִי מִמְּךָ אֶת זְכֻיוֹתֶיךָ. הֵא לְךָ דוֹלַאר, וְעַתָּה, חֲתוֹם!

אֲנִי חָתַמְתִּי וָאֶבְרָח.

אֵצֶל דְּזשִים, הַכּוּשִי שֶל מִיס וַטְסוֹן הָיָה כַדּוּר שֶל שֵׂעָר, מִדָּתוֹ כְּאֶגְרוֹף, שֶׁלְּפִי דְבָרָיו מָצָא אוֹתוֹ בְּקֵיבַת הַפָּר, וְעַל פִּי הַכַּדּוּר הַזֶּה יָכֹל הָיָה דְּזשִים לְנַבֵּא אוֹתוֹת מֵרֹאש, מִפְּנֵי שֶבְּתוֹךְ כַּדּוּר זֶה נִמְצָא רוּחַ יוֹדֵעַ הַכֹּל. וָאֵלֵךְ בָּעֶרֶב אֶל דְּזשִים וָאֹמַר לוֹ, שֶׁאָבִי שָב הָעִירָה, בַּאֲשֶׁר רָאִיתִי עַל הַשֶּׁלֶג אֶת עִקְבוֹתָיו, וּבִרְצוֹנִי לָדַעַת מָה הֵבִיא אוֹתוֹ הֲלוֹם וְאִם יַאֲרִיכוּ יְמֵי שְׁהוֹתוֹ פֹה.

דְּזשִים לָקַח אֶת כַּדּוּרוֹ, לָחַשּׁ קְצַת עָלָיו, הֲרִימוֹ וּזְרָקוֹ עַל הָאָרֶץ. הַכּדּוּר נָפַל הָכֵן וַיִּתְגַּלְגַּל רַק עַל שֶטַח אֶצְבַּע אַחַת. דְּזשִים זָרַק אוֹתוֹ עוֹד פְּעָמִים אֲחָדוֹת וְהַכּדּוּר נָפַל מִדֵּי פַעַם כְּמִנְהָגוֹ הָרִאשׁוֹן. אָז כָּרַע דְּזשִים עַל בִּרְכָּיו, הִטָּה אָזְנוֹ אֶל הַכַּדּוּר וְהִתְחִיל מַקְשִיב, אַךְ הָרוּחַ לֹא אָבָה דַבֵּר מְאוּמָה. דְּזשִים אָמַר, שֶהוּא אֵינוֹ חָפֵץ לְדַבֵּר חִנָּם בְּלִי כֶסֶף. הִפַּעְתִּי¹ לוֹ מַטְבֵּעַ יָשָן מְזֻיָּף, שֶנְחָשְתּוֹ נִשְקָפָה מִכָּל מָקוֹם, וְשֶהָיָה מְלֻכְלָךְ וּמָחוּק כָּל כַּךְ, שֶׁשּׁוּם אִיש לֹא יָכֹל לִטְעוֹת בּוֹ. עַל־אֹדוֹת הַדּוֹלַר שֶלִּי, מוּבָן, שֶשָּׁתַקְתִּי, כִּי דַי הָיָה לְכַדּוּר הַשֵּׂעָר גַּם בְּמַטְבֵּעַ פָּחוּת זֶה. דְּזשִים לָקַח אֶת הַמַּטְבֵּעַ, הֵרִיחַ אוֹתוֹ, חִכֵּךְ אוֹתוֹ, נְשָכוֹ בְשִׁנָּיו, וּלְסוֹף הִבְטִיחַ לְסַבֵּב אֶת הָעִנְיָן בְּאֹפֶן שֶלֹּא יַכִּיר כַּדּוּר הַשֵּׂעָר שֶהַמַּטְבֵּעַ מְזֻיָּף, וְהוֹסִיף אַגַּב אוּרְחָא שֶיִּקַח תַּפּוּחַ אֲדָמָה חַי, יִתְקַע בּוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ וַיַּעַזְבֵהוּ שָׁם כָּל הַלַּיְלָה, וְלַבֹּקֶר לֹא תֵרָאֶה עוֹד הַנְּחשֶׁת, עַד שֶאֲפִילוּ בֶן אָדָם לֹא יַכִּיר אֶת הַזִּיּוּף, וּמִכָּל שֶכֵּן כַּדּוּר הַשֵּׂעָר. כַּמָּה טִפֵּש אֲנִי, שֶשָּׁכַחְתִּי עַל־אֹדוֹת תַּפּוּחַ הָאֲדָמָה. הֲלֹא גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי תַחְבּוּלָה זוֹ.

דְּזשִים שָׂם אֶת הַמַּטְבֵּעַ תַּחַת הַכַּדּוּר וְהִתְחִיל מַקְשִיב.

– עַתָּה הַכֹּל מְתֻקָּן, – אָמַר,– וְהַכַּדּוּר יַגִּיד עַתָּה אֶת כָּל הָאֱמֶת.

– הָבָה! – עָנִיתִי.

וְהַכַּדּוּר הִתְחִיל מְדַבֵּר לִדְּזשִים, וּדְזשִים אֵלַי, לֵאמֹר:

– אָבִיךָ הַזָּקֵן עֲדַיִין אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְעַצְמוֹ, מָה הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת. פַּעַם בִּרְצוֹנוֹ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם, וּפַעַם – לְהִשָּׁאֵר פֹּה. אַךְ אַתָּה הִשָּׁקֵט, הִיק, תֵּן לַזָּקֵן שֶיַּעֲשֶׂה כַאֲשֶר יַעֲלֶה עַל רוּחוֹ. סְבִיבָיו מְרַחֲפִים שְנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד לָבָן, וְאֶחָד שָחוֹר. הַלָּבָן חָפֵץ לְהוֹצִיאוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, וּבָא הַשָּׁחוֹר וְהָדַף אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. דְּזשִים הֶעָלוּב אֵינוֹ יָכֹל לְהַגִּיד מִי יִתְגַּבֵּר, הַלָּבָן אוֹ הַשָּׁחוֹר. אֹשֶר מוּכָן בִּשְבִילְךָ לֶעָתִיד, תָּבֹא גַם צָרָה, אַךְ גַּם שְׂמָחוֹת רַבּוֹת. בָּרִאשוֹנָה תָבֹאנָה מַחֲלוֹת וּפְגָעִים, אַךְ אַחֲרֵיהֶן – בְּרִיאוּת וָאֹשֶר. אֶצְלְךָ תִּהְיֶינָה שְׁתֵּי נְעָרוֹת, אַחַת צְהֻבָּה וְאַחַת שְחוֹרָה; אַחַת עֲשִירָה וְהַשְּׁנִיָּה עֲנִיָּה. אַתָּה תִשָּׂא לְךָ קֹדֶם אֶת הָעֲנִיָּה, אַחַר־כַּךְ – אֶת הָעֲשִירָה. אָסוּר לְךָ לָגֶשֶת אֶל הַמַּיִם, שֶמָּא תִּפֹּל לְתוֹכָם וְתִטְבָּע. שְמַע בְּקוֹל דְּזשִים הַזָּקֵן הֶעָלוּב, הִיק, וְאַל תִּשְכַּח אֶת אֲשֶׁר הִגִּיד לָךְ.

בְּקוֹל רָם וַחֲגִיגִי נָתַתִּי לוֹ הַבְטָחָתִי עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

כְּשֶנִּכְנַסְתִּי בְעֶרֶב אוֹתוֹ הַיּוֹם אֶל חַדְרִי עִם הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּיָדִי, רָאִיתִי אֶת אָבִי עַל הַכִּסֵּא.

 

פֶּרֶק חֲמִישִי    🔗

תָּמִיד הָיִיתִי יָרֵא אוֹתוֹ מְאֹד, כִּי הִכְאִיב לִי בְמַהֲלֻמּוֹתָיו מְאֹד. אַךְ הַפַּעַם הֲבִינוֹתִי, שֶאֵין הַיָּמִים הָאֵלֶּה דוֹמִים לַיָּמִים שֶעָבְרוּ בָרִאשׁוֹנָה. אָמְנָם, עָמַדְתִּי לִשְאֹף רוּחַ. מִן הַהַפְתָּעָה נִפְסְקָה נְשִימָתִי, אַךְ מְהֵרָה הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי וָאֶצְעַד לְפָנִים.

אָבִי הָיָה כְבֶן חֲמִשִּׁים, וּמַרְאֵהוּ כְבָר כְּזָקֵן. שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת הַמְסֻבָּכוֹת וְהַשְּׁמֵנוֹת נָפְלוּ עַל פָּנָיו, בְּאֹפֶן שֶעֵינָיו הִבְרִיקוּ מִבֵּינֵיהֶן, כְּמוֹ מִתּוֹךְ סְבַךְ שֶל שִׂיחִים. גַּם בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשוֹ, גַּם בְּשַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ לֹא הָיָה אַף שֵּׂעָר לָבָן אֶחָד. בְּפָנָיו, כָּל כַּמָּה שֶהָיוּ נִרְאִים, לֹא נִרְאֲתָה טִפַּת דָּם; הֵם גַּם חִוְרִים לֹא הָיוּ, אֶלָּא צִבְעָם הָיָה כְצֶבַע הַמָּוֶת, יְרַקְרַק, – נוֹרָא הָיָה לְהַבִּיט עֲלֵיהֶם, – דּוֹמִים הָיוּ לְבֶטֶן הַדָּג. אֵיזֶה סְמַרְטוּטִים הָיוּ תְלוּיִים עָלָיו בִּמְקוֹם בְּגָדִים. אֶת הָרֶגֶל הַיְמָנִית הֵרִים עַל בִּרְכּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וּמִן הַמַּגָּף הַפָּתוּחַ לִרְוָחָה נִשְקְפוּ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, עַל הָרִצְפָּה הִתְגּוֹלְלָה מִגְבַּעַת הַצֶּמֶר שֶלּוֹ הַיְשָנָה וְהַמְעוּכָה.

מַחֲרִיש הִתְבּוֹנַנְתִּי בוֹ. גַּם הוּא לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנִי, בְּהִתְנוֹעֲעוֹ עַל הַכִּסֵא. לְסוֹף הִצַּגְתִּי אֶת הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן וָאֵרֶא וְהִנֵּה הַחַלּוֹן פָּתוּחַ. מַשְמָע, הַזָּקֵן טִפֵּס עַל הַגַּג וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. גַּג אָרוּר. אַבָּא הִתְבּוֹנֵן בִּי עוֹד זְמַן רַב מִכָּל צַד וַיֹאמֶר פִּתְאֹם:

– שֵד מִשַֹחַת, אֵיזֶה פרנט – הַבִּיטוּ נָא. וְכִי מָה אַתָּה אוֹמֵר בְּלִבְּךָ? חוֹשֵב אַתָּה שֶנַּעֲשֵׂיתָ אָדוֹן חָשוּב?

– לוּ כֵן, –עָנִיתִי. הֲכָכָה תָּעִיז לְדַבֵּר עִם אָבִיךָ, כְּלַבְלֵב! – הִתְחִיל נוֹהֵם, – נִדְמָה שֶהִסְפַּקְתָּ כְּבָר לְמַלֵּא אֶת רֹאשְךָ כָּל מִינֵי הֲבָלִים בְּמֶשֶךְ הַזְּמָן, שֶלֹּא הִתְרָאִינוּ. כַּתֵּר נָא. אֲנִי אֲגָרֵש מֵרֹאשְךָ אֶת הַשִּגָעוֹן. שָמַעְתִּי, שֶאַתָּה מְבַקֵּר בְּבֵית־הַסֵּפֶר וְיוֹדֵעַ אַתָּה קְרוֹא וּכְתוֹב, וְעַל כֵּן תַּחֲשוֹב, שֶטּוֹב אַתָּה מֵאָבִיךָ? הוֹי, בְּהֵמָה. הִנֵּה אַרְאֶה לְךָ! מִי נָתַן לְךָ הָרִשָּׁיוֹן לְבַקֵּר בִּבֵית־הַסֵּפֶר? מִי, הֲרֵינִי שוֹאֵל אוֹתְךָ, הִרְשָה לְךָ!

– הָאַלְמָנָה. הִיא צִוְּתָה.

– הָאַלְמָנָה? וּמִי הִרְשָׁה לָאַלְמָנָה לִתְקוֹעַ אֶת חָטְמָהּ בַמָּקוֹם שֶאֵין שוֹאֲלִים לַעֲצָתָהּ?

– אֵין אִיש.

– טוֹב אֵיפוֹא, אֲנִי אַרְאֶה לָהּ. וְאַתָּה גֹלֶם, פּוֹחֵז, עֲזוֹב אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר. הֲשָׁמַעְתָּ? אֲנִי אַרְאֶה לַכֹּל, כֵּיצַד מְמַלְּאִים רֹאשוֹ שֶל שוֹטֶה כָּמוֹךָ רַעְיוֹנוֹת, שֶטּוֹב אַתָּה מֵאָבִיךָ. לוּ תְנַסֶּה לְהַרְאוֹת אֶת חָטְמְךָ בְּבֵית־הַסֵּפֶר. אִמְּךָ לֹא יָדְעָה לֹא קְרוֹא וְלֹא כְּתוֹב, וְכַךְ מֵתָה, וְאִיש מִמִּשְפַּחתֵּנוּ לֹא שָנָה, וְגַם אֲנִי לֹא אֵדַע, וּפִתְאֹם יָבֹא בֶּן בְּהֵמָה כָּזֶה וִידַמֶּה לוֹ חֶזְיוֹנוֹת לֹא שָעַר אִיש. אַךְ אֲנִי לֹא אֶסְבֹּל כָּזֹאת, הֲשָמַעְתָּ? הַרְאֵה, כֵּיצַד אַתָּה יוֹדֵעַ לִקְרֹא?

לָקַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר וְהִתְחַלְתִּי קְרוֹא עַל־אֹדוֹת הַגֵּינֵירַל וַשִּׁינְגְטוֹן וְהַמִּלְחָמָה. רֶגַע שָמַע אֶת קְרִיאָתִי, אַחַר כַּךְ חָטַף אֶת הַסֵּפֶר מִיָּדִי, זָרַק אוֹתוֹ אֶל הַזָּוִית אֲשֶר מִנֶּגֶד וַיִּנְהַם:

– גֹלֶם מַמָּש. מֵעוֹלָם לֹא הֶאֱמַנְתִּי. חָשַבְתִּי כִי נַעֲשָׂה לְבֶן חַיִל. אַךְ כַּתֵּר נָא, אֲנִי אוֹצִיא אֶת הַגַּאֲוָה מֵרֹאשְךָ. אֲנִי לֹא אֶסְבֹּל כָּזֹאת, הֲשָמַעְתָּ? אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה הִתּוּלִים, וְאִם אֶמְצָאֲךָ בְּבֵית־הַסֵּפֶר – אַתָּה הָאָדוֹן הֶחָשוּב, וַאֲחַלֵּק לְךָ מַהֲלֻמּוֹת שֶצַּעֲקָתְךָ תַּגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. הֲרֵי כְּלוּם אֵינְךָ חָסֵר עוֹד, אֶלָּא שֶיַּעֲשוּךָ לְחָסִיד צָבוּעַ. לֹא, שֵד מִשַּׁחַת – הֲרֵי זֶה בֶן לִי!

הוּא חָטַף מֵעַל הַשֻּׁלְחָן תְּמוּנָה קְטַנָּה שֶל צְבָעִים, שֶהָיָה מְצֻיָּר עָלֶיהָ נַעַר רוֹעֶה שְתֵּי פָרוֹת, וַיִּשְאַל:

– וְזֶה מָה?

– תְּמוּנָה זוּ נִתְּנָה לִי לְמַתָּנָה בַעֲבוּר שֶהֵטַבְתִּי לָדַעַת אֶת הַשֵּׁעוּרִים.

הוּא קָרַע אוֹתָהּ חִיש לִגְזָרִים וַיִּשְאַג:

– חַכֵּה נָא, מִמֶּנִּי תְקַבֵּל מַתָּנָה נָאָה מִזּוּ. אֲנִי אֲצַיֵּר לְךָ תְמוּנָה עַל גַּבֶּךָ.

הוּא יָשַב שוּב עַל מְקוֹמוֹ וְהִתְחִיל מְנַהֵם דְּבַר מָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַחַר־כַּךְ שָב לְדַבֵּר בְּקוֹל רָם:

– הֲנִרְאָה כָזֹאת? הַבִּיטוּ נָא, בִּקַּשְתִּיכֶם, עַל פְרַנְט זֶה! מִטָּה, סְדִינִים, מַרְבָד עַל הָרִצְפָּה. וְאָבִיו הוֹרוֹ יָשֵן בָּרֶפֶת עִם הַחֲזִירִים יַחְדָּו אוֹ בְמָקוֹם אַחֵר כְּגוֹן זֶה. וְלָזֶה יִקָּרֵא בֵן. חַכֵּה נָא עֶלֶם, אֲנִי אוֹצִיא אֶת הַהֶבֶל מֵרֹאשְךָ, זְכוֹר נָא אֶת דְּבָרַי – אֲנִי אוֹצִיא. הִנֵּה תַכִּיר אוֹתִי, רַמָּאי. אוֹמְרִים שֶיֵּש לְךָ כֶּסֶף. הַאֱמֶת הַדָּבָר? – הִפְסִיק פִּתְאֹם אֶת זֶרֶם דְּבָרָיו.

– שֶקֶר הַדָּבָר.

– הֲרֵינִי מַגִּיד לְךָ, עֶלֶם: זָכוֹר תִּזְכּוֹר שֶמְּדַבֵּר אַתָּה עִם אָבִיךָ. הִזָּהֵר שֶלֹּא תִפָּקַע סַבְלָנוּתִי. זֶה שְנֵי יָמִים הֲרֵינִי סוֹבֵב בָּעִיר, וְהַכֹּל מְדַבְּרִים רַק עַל אֹדוֹת כַּסְפֶּךָ. גַּם בַּבִּקְעָה סִפְּרוּ לִי כְבָר אֹדוֹתָיו. מַשְמָע, שֶאֱמֶת הַדָּבָר. עַל־כֵּן בָּאתִי; מָחָר תַּמְצִיא לְיָדִי אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה. הֲשָמַעְתָּ? הוּא דָרוּש לִי

– אֵין לִי שוּם כֶּסֶף.

– שַקֵּר תְּשַקֵּר. כַּסְפְּךָ אֵצֶל הַשּׁוֹפֵט,

וּמְחֻיָּב אַתָּה לְהַמְצִיאוֹ לְיָדִי. הוּא דָרוּש לִי, הִגַּדְתִּי לְךָ.

– אֵין לִי כֶסֶף. שְאַל בְּעַצְמְךָ אֶת פִּי הַשּׁוֹפֵט. גַּם הוּא יַגִּיד לְךָ.

– יָפֶה, אֲנִי אֶשְאָלֵהוּ. אֲנִי אֲלַמְּדֵהוּ בִינָה, אִם לֹא יִפְתַּח לְפָנַי אֶת צְרוֹרוֹ. כַּמָּה יֵש בְּכִיסְךָ? הָבָה.

– יֵש לִי רַק דּוֹלַר אֶחָד, וְהוּא דָרוּש לִי, כְּדֵי…

– יָרוֹק אִירַק עַל הַצֹּרֶךְ שֶיֵּש לְךָ בּוֹ. תְּנֵהוּ הַלוֹם, מַהֵר.

הוּא לָקַח אֶת הַמַּטְבֵּעַ, ² נָשַק אוֹתוֹ, כְּדֵי לְהִוָּכַח שֶאֵינוֹ מְזֻיָּף וַיֹּאמֶר, שֶהוּא הוֹלֵךְ הָעִירָה לִקְנוֹת לוֹ יַיִן שָׂרוּף, שֶכָּל הַיּוֹם לֹא הִכְנִיס טִפָּה לְתוֹךְ פִּיו (וּבְאוֹתָהּ שָעָה נָדֵף מִמֶּנּוּ רֵיחַ כְּמוֹ מֵחָבִית שֶל יַיִן). אַחַר־כַּךְ, כְּשֶיָּצָא כְבָר בְּעַד הַחַלּוֹן עַל הַגַּג, הִכְנִיס שוּב אֶת רֹאשוֹ לְתוֹךְ הַחַלּוֹן, וַיְגַדְּפֵנִי עוֹד עַל גַּאֲוָתִי וְעַל רְצוֹנִי לִהְיוֹת חָכָם מִמֶּנּוּ, וְעוֹד הַפַּעַם, כְּשֶחָשַבְתִּי שֶהוּא הָלַךְ כְּבָר לְגַמְרִי, נִרְאָה בַּחַלּוֹן וַיְצַוֶּה לִזְכּוֹר, שֶיַּלְקֵנִי, אִם יִמְצָאֵנִי בְבֵית־הַסֵּפֶר.

מִמָּחֳרָת הָלַךְ שִכּוֹר לְגַמְרִי אֶל הַשּׁוֹפֵט טַאטְשֶר, וְאִיֵּם עָלָיו שֶאִם לֹא יִתֵּן לוֹ אֶת הַכֶּסֶף, יִתְבַּע אוֹתוֹ לָדִין.

אַךְ הַשּׁוֹפֵט טַאטְשֶר וְהָאַלְמָנָה הִגִּישוּ בַּקָּשָה אֶל בֵּית הַמִּשְפָּט, שֶיּוֹצִיאוּ אוֹתִי מֵרְשוּת אַבָּא, וַיְמַנּוּ אֶחָד מֵהֶם לְאַפּוֹטְרוֹפּוּס לִי. זֶה הָיָה הַמּוֹצָא הַטּוֹב מִכֹּל בִּשְבִילִי. אַךְ לָאָסוֹן נִתְמַנָּה שוֹפֵט חָדָש בְּעִירֵנוּ, אֲשֶר לֹא יָדַע אֶת הַזָּקֵן שֶלִּי, וַיַּחְלֵט שֶלֹּא מִן הַיֹּשֶר לְהַחֲרִיב מִשְפָּחָה וְלִגְזוֹל מֵהָאָב אֶת בְּנוֹ, מִשּׁוּם זֶה נֶאֶלְצוּ הַשּׁוֹפֵט טַאטְשֶר וְהָאַלְמָנָה לַחְדֹּל מֵהָעִנְיָן הַזֶּה בְּלִי תוֹצָאוֹת.

הַדָּבָר הַזֶּה הוֹסִיף רַק שֶמֶן עַל הַלֶּהָבָה, וְהַזָּקֵן שֶלִּי הִתְעַקֵּש בְּלִי קֵץ. הוּא אִיֵּם שֶיַּכֵּנִי עַד מָוֶת, אִם לֹא אַמְצִיא לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. אֲנִי מִהַרְתִּי אֶל הַשּׁוֹפֵט טַאטְשֶר וָאֶלְוֶה אֶצְלוֹ שְלשָׁה דוֹלַרִים מִכַּסְפִּי. אַבָּא לָקַח אוֹתָם, שָתָה לְשָכְרָה, הִתְהוֹלֵל, גִּדֵּף וְהֵקִים מְהוּמוֹת בְּכָל הָעִיר עַד שֶאָסְרוּ אוֹתוֹ בַכֶּלֶא לְמֶשֶךְ שָבוּעַ תָּמִים. אַךְ לֹא חָדָש הָיָה הַדָּבָר בִּשְבִילוֹ וְלֹא לִמְּדֵהוּ תְבִינָה. הוּא אָמַר שֶיְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כָּל רָעָה אַךְ אִי אֶפְשָר לִשְלוֹל מִמֶּנּוּ אֶת שִלְטוֹנוֹ עַל בְּנוֹ יוֹצֵא חֲלָצָיו. וְהוּא יוֹכִיחַ אֶת הַדָּבָר לְכָל הָעִיר וְלִבְנוֹ הַמִּתְיַפֶּה בִּבְגָדָיו, בְּחַלְּקוֹ לוֹ מַהֲלֻמּוֹת, שֶיִּזְכּוֹר אוֹתָן כָּל יְמֵי חַיָּיו.

לְסוֹף הַמּוֹעֵד הוֹצִיאוּ אֶת אַבָּא לַחֹפֶש. הַשּׁוֹפֵט הֶחָדָש הֶחְלִיט לְהַחֲזִירוֹ בִתְשוּבָה. הוּא לָקַח אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ, נָתַן לוֹ בְגָדִים חֲדָשִים נְקִיִּים תַּחַת הַשַּׂקִים שֶלָּבַשׁ, הִשְאִיר אוֹתוֹ לִסְעֻדַּת הַבֹּקֶר וְלִסְעֻדּוֹת הַצָּהֳרָיִם וְהָעֶרֶב, – בְּמִלָּה אַחַת בָּא בְּקִשְרֵי יְדִידוּת עִם אָבִי. אַחֲרֵי סְעֻדַּת הָעֶרֶב הִתְחִיל מְדַבֵּר עִמּוֹ עַל־אֹדוֹת הָאֱלֹהִים, עַל־אֹדוֹת יוֹם הַדִּין הַנּוֹרָא, עַל־אֹדוֹת כִּתְבֵי הַקֹּדֶש וְחֶבְרַת הַפִּכָּחוֹן, – עַד שֶהַזָּקֵן שֶלִּי נִרְגַּש אֲפִילוּ, הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמוֹדֶה, שֶחַי כָל יָמָיו כְּשוֹטֶה אֻמְלָל, אַךְ עַתָּה שָבָה אֵלָיו בִּינָתוֹ, חָפֵץ לְהַתְחִיל חַיִּים חֲדָשִים וְלִהְיוֹת לְאִיש, אֲשֶר שוּם בֶּן אָדָם לֹא יִהְיֶה נֶאֱלָץ עוֹד לְהִתְבַּיֵּש בִּגְלָלוֹ, אִם רַק יַעֲזוֹר לוֹ הָאָדוֹן הַשּׁוֹפֵט וְלֹא יַהֲדֹף אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו בְּחֶרְפָּה. הַשּׁוֹפֵט עָנָה שֶהוּא נָכוֹן לִפּוֹל עַל צַוָּארָיו בִּגְלַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְגַם הוֹרִיד דִמְעָה מֵרֹב רֶגֶּש. גַּם אִשְתּוֹ בָכְתָה. אַבָּא הוֹכִיחַ, שֶכָּל יְמֵי חַיָּיו לֹא הֵבִין אִישׁ לְלִבּוֹ, וְשֶהַחֶסֶד יָקָר מִכֹּל בִּשְׁבִיל בֶּן הָאָדָם הָאוֹבֵד. הַשּׁוֹפֵט הִסְכִּים לִדְבָרָיו לְגַמְרִי, וַיִּבְכּוּ שְנֵיהֶם עוֹד. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִשְכַּב, קָם אָבִי בַּעַל הַתְּשוּבָה מִמְּקוֹמוֹ, הוֹשִיט אֶת יָדוֹ וַיֹּאמַר:

– הַבִּיטוּ עַל כַּף יָד זוּ, גְּבִירוֹת וַאֲדוֹנִים, קָחוּהָ וְלָחֲצוּ אוֹתָהּ. הֲרֵי זֶה לֹא כְבָר הָיְתָה עֲדַיִּן יָד שֶל בְּהֵמָה, אַךְ לֹא כֵּן עַכְשָו, עַכְשָו הִיא כַף יַד שֶל בֶּן אָדָם שֶהִתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִים, וְשֶהוּא מְבַכֵּר לָמוּת מִשּׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ אֲשֶר הָלַךְ בָּהּ קֹדֶם. זִכְרוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַל תִּשְכְּחוּ אֶת הָאִיש שֶהוֹצִיא מִפִּיו. עַכְשָיו הִיא יָד שֶל אִיש יָשָר, קָחוּהָ, אַל תִּרְאוּ, לְחָצוּהָ.

הַשּׁוֹפֵט, אִשְתּוֹ וְכָל בָּנָיו בָּזֶה אַחַר זֶה לָחֲצוּ אֶת יַד הַזָּקֵן, וְאֵשֶׁת הַשּׁוֹפֵט נָשְקָה אוֹתָהּ אֲפִילוּ. אַחַר כַּךְ חָתַם עַל אֵיזוֹ הַבְטָחָה חֲגִיגִית, בְּהַצִּיגוֹ תַחְתֶּיהָ שְלשָׁה צְלָבִים. הַשּׁוֹפֵט הֵעִיר הֶעָרָה, שֶהַיּוֹם הַזֶּה הוּא הַמְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, וְאַחַר לִוְּתָה כָל הַמִּשְפָּחָה בְנִצָּחוֹן אֶת אָבִי אֶל הַחֶדֶר הַיָּפֶה מִכָּל הַחֲדָרִים, חֲדַר אוֹרְחִים. בַּלַּיְלָה הִתְאַוָּה הַזָּקֵן מְאֹד לִשְתּוֹת יַיִן וּבַשָּׁעָה שֶהַכֹּל יָשְנוּ, יָצָא בְעַד הַחַלּוֹן עַל גַּג הַמַּעֲקֶה, יָרַד אַרְצָה, הִתְגַּנֵּב וַיָּבֹא הָעִירָה, וַיָּמֶר שָם אֶת בִּגְדוֹ הֶחָדָש בְּבַקְבּוּק יַיִן. מְזֻיָּן כַּךְ, שָב חֶרֶש אֶל קִנּוֹ הַחַם וַיָּחֹג שָם אֶת תְּשוּבָתוֹ עַל פִּי דַרְכּוֹ. לִפְנוֹת בֹּקֶר חָפֵץ לִבְרוֹחַ בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ עַצְמָהּ מִן הַחֶדֶר, אֶלָּא שֶלֹּא עָמַד הָכֵן עַל רַגְלָיו, נָפַל מֵעַל הַגַּג וַתִּשָּׁבֵר זְרוֹעוֹ בִשְנֵי מְקוֹמוֹת. מִבְּלִי הֱיוֹת לוֹ כֹּחַ לָנוּעַ, שָכַב כִּשְתֵּי שָעוֹת עַל הַשֶּׁלֶג, שֶשָּׁם מְצָאוּהוּ קָפוּא לְמֶחֱצָה. הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל בֵּית הַחוֹלִים – וַאֲנִי יָכֹלְתִּי לְהַרְגִּיש אֶת עַצְמִי שָלֵו בְּמֶשֶךְ שְבוּעוֹת אֲחָדִים. וּבַחֲדַר הַכָּבוֹד שֶל הַשּׁוֹפֵט צָרִיךְ הָיָה לְהָבִיא מַבּוּל שָלֵם עַד שֶנַּעֲשָׂה אֶפְשָר לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ.

 

פֶּרֶק שִשִּׁי    🔗

בֵּינְתַּיִם זָרְמוּ הַמִּקְרִים בְּאֹפֶן הַיּוֹתֵר טוֹב. אַךְ הִנֵּה יָצָא אָבִי שוּב לַחֹפֶש וְשוּב הִתְחִילוּ תַּעֲלוּלָיו. הָלַךְ אֶל הַשּׁוֹפֵט טַאטְשֶר וְאִיֵּם שֶיִתְבַּע אוֹתוֹ לָדִין, אִם לֹא יִתֵּן לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. וְאָמְנָם, הִגִּיש עָלָיו תְּלוּנָה אֶל הַמִּשְפָּט. אִיֵּם גַּם עָלַי, שֶלַּמְרוֹת אִסּוּרוֹ, הוֹסַפְתִּי לְבַקֵּר בְּבֵית־הַסֵּפֶר. פְּעָמִים שְתַּיִם הֶעֱרִים וַיַּחְטְפֵנִי וַיַּכֵּנִי יָפֶה, אַךְ לָרֹב הָיִיתִי מַצְלִיחַ לְהִמָּלֵט מִפָּנָיו. קוֹדֶם לֹא הֵסֵב לִי בֵּית־הַסֵּפֶר עֹנֶג מְיֻחָד, אַךְ עַכְשָו הָיִיתִי מְבַקֵּר בּוֹ בְשִׂמְחָה לְהַכְעִיס אֶת אָבִי. הַמִּשְפָּט שֶנִּהֵל אָבִי בִּגְלַל הַכֶּסֶף נִמְשַךְ זְמָן רַב וְאֶפְשָר הָיָה שֶיִּמָּשֵךְ עַד אֵין קֵץ. וַאֲנִי הָיִיתִי לֹוֶה שְנַיִם וּשְלשָׁה דוֹלַרִים מֵאֵת הַשּׁוֹפֵט, לָתֵת כֹּפֶר לְאָבִי שֶלֹּא יַכֵּנִי. וְאַךְ בָּא הַכֶּסֶף לְיָדוֹ, סָבָא לְשָכְרָה, הִפְרִיעַ אֶת הַסֵּדֶר בַּחוּצוֹת וְתֵכֶּף הוּבָא אֶל בֵּית הָאֲסוּרִים. אַגַּב, חַיִים כָּאֵלֶּה הָיוּ לְפִי רוּחוֹ, הוּא לֹא בִקֵּש אַחֶרֶת.

סַבְלָנוּתָהּ שֶל הָאַלְמָנָה פָּקְעָה מִשּוּם שֶאַבָּא הָיָה תּוֹעֶה תָמִיד סְבִיב בֵּיתָהּ. הִיא הִזְהִירָה אוֹתוֹ כְבָר פְּעָמִים אֲחָדוֹת וּלְסוֹף אָמְרָה שֶתִּקְרָא אֶת שְכֵנֶיהָ לְעֵזֶר לָהּ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. אָבִי קָצַף קֶצֶף גָּדוֹל וַיֹּאמַר שֶהוּא יַרְאֶה לְמִי הַשִּׁלְטוֹן עַל הִיקַלְבִּירִי פִין. בְּיוֹם אָבִיב יָפֶה אֶחָד, כְּשֶלֹּא הִרְגַּשְתִּי שוּם רָעָה, אָרַב לִי, מְשָׂכַנִּי בְּכֹחַ אֶל הַנָּהָר, וַיּוֹשִיבֵנִי בְסִירָה. יָצָא עִמִּי אֶל חוֹף אִילַנוּיס, וַהֲבִיאַנִי אֶל סֻכָּה יְשָנָה שֶל קוֹרוֹת בְּסֹבֶךְ הַיַּעַר, שֶאִי אֶפְשָר הָיָה לְאִיש מִן הַצַּד לִמְצֹא אוֹתָהּ.

אֲנִי לֹא הֵעַזְתִּי לָסוּר מִמֶּנוּ אַף פְּסִיעָה אַחַת, וְלֹא הָיְתָה כָל אֶפְשָרוּת לִבְרוֹחַ. אֲנַחְנוּ יָשַבְנוּ בִמְלוּנָה יְשָנָה זוּ, וְאַבָּא סָגַר אֶת הַדֶּלֶת בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ הֶחְבִּיא מְרַאֲשׁוֹתָיו. הָיָה לוֹ קְנֵה רוֹבֶה יָשָן, שֶבְּוַדַּאי גָּנַב אוֹתוֹ בְאֵיזֶה מָקוֹם. וַאֲנַחְנוּ צַדְנוּ צַיד, דַּגְנוּ וְנִתְפַּרְנֵס בִּשְלָלֵנוּ. לִפְעָמִים סָגַר אוֹתִי הַזָּקֵן בַּבַּיִת, וַיֵּלֶךְ לְבַדּוֹ אֶל הַחוֹף וַיַּחֲלִיף שָׁם אֶת צֵידוֹ וְאֶת דָּגָיו בְּיַיִן. אַחַר כַּךְ שָב הַבַּיְתָה, סָבָא יַיִן וַיַּכֵּנִי. נוֹדַע לָאַלְמָנָה, אֵיפֹה הֶחְבִּיאַנִי הַזָּקֵן, וַתִּשְלַח אֶחָד מֵאֲנָשֶיהָ לְחַלְּצֵנִי. אַךְ אַבָּא אִלֵּץ אוֹתוֹ לִבְרוֹחַ בִּקְנֵה רוֹבוֹ. אֶפֶס, עַד מְהֵרָה הָרְגַלְתִּי לַחַיִּים כָּאֵלֶּה, וַאֲפִילוּ אַהֲבָה הִתְחַלְתִּי מַרְגִּיש אֲלֵיהֶם, רַק רְצוּעָתוֹ שֶל אָבִי עֲדַיִן הָיְתָה לֹא לְפִי רוּחִי, מְאֹד נָעַם לִי פֹה הַחֹפֶש, לְהִתְגּוֹלֵל כָּל הַיּוֹם עַל הָעֵשֶׂב, לְעַשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתִּי, לָצוּד דָּגִים, מִבְּלִי דַעַת אֶת הַסְּפָרִים וְאֶת הַלִּמּוּד. כֹּה עָבְרוּ שְנַיִם שְלשָׁה יְרָחִים בְּגָדַי נֶהֶפְכוּ לִסְחָבוֹת מְגֹאָלוֹת. עַכְשָו לֹא יָכֹלְתִּי גַם לְתָאֵר לְעַצְמִי, כֵּיצַד חָיִיתִי אֵצֶל הָאַלְמָנָה, שֶשָּׁם צָרִיךְ הָיָה לִרְחֹץ אֶת הַגּוּף, לֶאֱכֹל מִן הַקְּעָרָה, לִסְרוֹק אֶת הַשֵּׂעָר, לִשְכַּב וְלָקוּם בְּשָעוֹת קְבוּעוֹת, לְטַפֵּל תָּמִיד בִּסְפָרִים, וְעִם כָּל זֶה לִהְיוֹת מַקְשִיב תָּמִיד אֶת תְּלוּנוֹתֶיהָ וְאֶת תּוֹכַחְתָּהּ שֶל מִיס וַטְסוֹן הַזְּקֵנָה. לֹא הָיָה לִי עַכְשָו שוּם חֵשֶק לָשוּב אֶל הַכֶּלֶא הַזֶּה! בְּשִבְתִּי בְּבֵית הָאַלְמָנָה שָכַחְתִּי גַּם לְגַדֵּף וּלְהִשָּׁבֵעַ, כִּי הִיא לֹא אָהֲבָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַךְ עַכְשָו הָיִינוּ מְגַדְּפִים אֲנִי וְהַזָּקֵן שֶלִּי אִיש אֶת מִשְּׁנֵהוּ כְמִתְחָרִים יַחְדָּו בִּגִּדּוּף. בִּכְלָל, חָיִיתִי חַיִּים טוֹבִים בַּיָּעַר.

אֶלָּא שֶאָבִי הִתְחִיל מִשְתַּמֵּש לְעִתִּים תְּכוּפוֹת יֶתֶר עַל הַמִּדָה בְּמַקְלוֹ. כֹּחִי אָבַד, פָּשוּט, אֲנִי הָיִיתִי כֻלִּי מְכֻסֶּה חֲבוּרוֹת וּמַכּותֹ וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר הָיָה אָבִי עוֹזֵב אֶת הַבַּיִת וְסוֹגֵר אוֹתִי בְּתוֹכוֹ לְבַדִּי. פַּעַם אַחַת אָבַד גַּם לְמֶשֶךְ שְלשָׁה יָמִים רְצוּפִים. הִשְתַּעֲמַמְתִּי, גַּם יָרֵאתִי. חָשַבְתִּי אֲפִילוּ שֶהוּא טָבַע בַּנָּהָר, וַאֲנִי אָמוּת פֹּה בָרָעָב. אֲנִי נִבְהַלְתִּי כְּהֹגֶן. כַּמָּה פְּעָמִים נִסִּיתִי לִבְרוֹחַ, אַךְ לְחִנָּם. הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ קְטַנִּים כָּל כַּךְ, שֶאֲפִילוּ כֶּלֶב לֹא יָכֹל לַחְדֹר דַּרְכָּם. פִּי אֲרֻבַּת הֶעָשָן הָיָה צַר מְאֹד, וְהַדֶּלֶת נֶעֶשְׂתָה מִקּוֹרוֹת שֶל אַלּוֹנִים עָבִים. בְּצֵאתוֹ, לֹא עָזַב אָבִי אֶצְלִי מֵעוֹלָם לֹא סַכִּין וְלֹא שוּם כְּלִי חַד. כַּמָּה פְּעָמִים חִפַּשְׂתִי בְּכָל הַבַּיִת מֵרֹאשוֹ וְעַד סוֹפוֹ בְּשָעָה שֶלֹּא הָיָה אַבָּא. אַךְ הַפַּעַם מָצָאתִי בַּזָּוִית מִתַּחַת לְעֶצֶם הַגַּג מַשּׂוֹר יָשָן שֶהֶעֱלָה חֲלוּדָה. הֲרֵי זוּ הָיְתָה שִׂמְחָה, מְהֵרָה מָשַּׁחְתִּי אוֹתוֹ בְּשוּמָן וְהִתְחַלְתִּי בַּעֲבוֹדָה. הֲרִימוֹתִי אֶת קְצֵה הַשְּׂמִיכָה שֶהָיְתָה תְלוּיָה בַּפִּנָּה לְיַד הַשֻּׁלְחָן, שֶלֹּא יַחְדֹר הָרוּחַ וַיְכַבֶּה אֶת הַנֵּר, וְהַחִלּוֹתִי לְנַסֵּר אֶת הַקּוֹרָה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חוֹר בַּקִּיר וְלָצֵאת דַּרְכּוֹ. הָעֲבוֹדָה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד. עוֹד מְעַט שֶגָּמַרְתִּי אֶת הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה פִּתְאֹם שָמַעְתִּי קוֹל יְרִיַּת אָבִי בַּיַּעַר. מְהֵרָה אָסַפְתִּי אֶת הַנְּסָרִים וְאַחְבִּיא אֶת הַמַּשּׂוֹר. כִּמְעַט שֶהִסְפַּקְתִּי לְהָבִיא הַכֹּל בְּסֵדֶר, וְאָבִי הִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ הַבָּיִת. הָיָה סָר וְזָעֵף, מַשְמָע, שֶלֹּא שָתָה מְאוּמָה, וַיְסַפֵּר שֶהָיָה בָעִיר וְשֶהָעֲסָקִים רָעִים. הַטּוֹעֵן הִגִּיד שֶׁאֶפְשָר לִזְכּוֹת בַּמִּשְפָּט, אִם רַק יַעֲלוּ אוֹתוֹ עַל הַפֶּרֶק, אַךְ בֵּרוּר הַמִּשְפָּט נִדְחָה שוּב, מִשּׁוּם נִכְלֵי הַשּׁוֹפֵט טַטְשֶר. וּמְפַטְפְּטִים עוֹד בְּנֵי הָאָדָם, שֶהִגִּישוּ שוּב הִשְתַּדְּלוּת לִפְנֵי הַמִּשְפָּט, לָקַחַת אוֹתִי מֵאָבִי וְלָתֵת אֶת הָאַלְמָנָה לִי לְאַפּוֹטְרוֹפְּסִית, וְקָרוֹב לָאֱמֶת שֶהִשְתַּדְּלוּת זוּ תִמָּלֵא. הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת לֹא הָיְתָה נְעִימָה לִי. בְּשוּם אוֹפֶן לֹא חָפַצְתִּי לָשוּב אֶל הָאַלְמָנָה, שֶהִיא תָּשוּב לְעַנּוֹתֵנִי בִּבְגָדִים וּבְמִדּוֹת וַתֹּאבֶה לַעֲשׂוֹתֵנִי לְ“בֶן תַּרְבּוּת”. וְהַזָּקֵן הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אֶת כָּל אֲשֶר בָּעוֹלָם.

– תְּנַסֶּה נָא הָאַלְמָנָה לְבַקֵּש אֶת הַנַּעַר, –אָמַר.

הוּא יוֹדֵעַ מָקוֹם בַּיַּעַר הַרְחֵק מִזֶּה כְּשִשָּׁה שִבְעָה מִילִים, שֶׁיּוּכְלוּ לְבַקֵּש אוֹתוֹ עַד שֶיִפְּלוּ פְּגָרִים מֵתִים לְלֹא יִמְצָאוּהוּ. רֶגַע אֶחָד חָדְלָה נְשִימָתִי מִפַּחַד, אַחַר כַּךְ זָכַרְתִּי מַה שֶׁמּוּכָן אֶצְלִי וְשֶיָּכֹל אֲנִי לִבְרוֹחַ בְּכָל זְמָן שֶׁאֶרְצֶה.

הַזָּקֵן שְׁלָחַנִי אֶל הַסִּירָה לְהָבִיא אֶת צָרְכֵי הָאֹכֶל, שֶהֵבִיא מִן הָעִיר. אֲנִי הוֹצֵאתִי אֶת הַמַּשָּׂא עַל הַחוֹף וָאֵשֵב בַּסִּירָה לְחַשֵּׁב בִּרְצִינוּת אֶת מַצָּבִי. הֶחְלַטְתִּי לִגְמוֹר עוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה אֶת עֲבוֹדָתִי וְלִבְרוֹחַ בַּשָּׁעָה שֶהַזָּקֵן שֶלִּי יִסְבָּא לְשָכְרָה – בָּזֶה הָיִיתִי בָּטוּחַ, בְּהַבִּיטִי עַל הַבַּקְבּוּק הַגָּדוֹל הַמָּלֵא יַיִן שֶהֵבִיא מִן הָעִיר. אֲנִי הִשְתַּקַּעְתִּי כָּל כַּךְ בְּמַחְשְבוֹתַי, שֶשָּׁכַחְתִּי עַל־אֹדוֹת כָּל אֲשֶר מִסָּבִיב, וְזָכַרְתִּי אֶת עַצְמִי רַק בְּרֶגַע שֶגָּעַר אָבִי עָלַי וַיִּשְאַל הֲנִרְדַּמְתִּי אוֹ נִטְבַּעְתִּי.

הִכְנַסְתִּי אֶת כָּל הַמַּשָּׂא לְתוֹךְ הַבַּיִת, בְּשָעָה שֶהַיּוֹם כְּבָר חָשךְ כִּמְעַט לְגַמְרִי. אֲנִי הֲכִינוֹתִי לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב, ³וָאָבֹא דָבֵק בְּבַקְבּוּק הַיַּיִן וְעַד מְהֵרָה נַעֲשָׂה שִכּוֹר. אַחֲרֵי הַסְעֻדָּה הִתְחִיל שוּב לְמַצּוֹת מִן הַבַּקְבּוּק וַיּוֹדִיעַ שֶנִּשְאַר בְּתוֹכוֹ עוֹד כְּדֵי שְתַּיִם שְתִיּוֹת וְאַחַת delirium tremens“”. אֶת הַמִּבְטָא הָאַחֲרוֹן לֹא הֲבִינוֹתִי. וַדַּאי שֶזּוּ הָיְתָה מִין הֲלָצָה, כִּי בְהוֹצִיאוֹ אוֹתוֹ מִפִּיו פָּעַר אֶת פִּיו בִּשְׂחוֹק. “לְאַחֲרֵי שָעָה, – חָשַבְתִּי, –כְּשֶיִּהְיֶה שִכּוֹר לְגַמְרִי אֶגְנֹב מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ, אוֹ שֶאֶגְמוֹר לְנַסֵּר אֶת הַקּוֹרָה בַקִּיר”. לְסוֹף נָפַל הַזָּקֵן בֶאֱמֶת עַל הַמִּשְכָּב. אַךְ הַיּוֹם סָרָה הַהַצְלָחָה מֵעָלַי. הוּא לֹא נִרְדַּם כְּדַרְכּוֹ תַרְדֵּמַת מָוֶת וַיִתְגַּלְגַּל בְּלִי מְנוּחָה מִצַּד אֶל צַד, נֶאֱנָח וְנֶאֱנָק וּבִכְלָל לֹא מָצָא מָקוֹם לְעַצְמוֹ. וַאֲנִי הִרְגַּשְתִּי פִתְאֹם עֲיֵפוּת נוֹרָאָה. עַפְעַפַּי הִתְדַּבְּקוּ מֵאֲלֵיהֶן וּבְטֶרֶם נָתַתִּי חֶשְבּוֹן לְעַצְמִי מִמָּה שֶאֲנִי עוֹשֶׂה, הִשְתַּקַּעְתִּי בְשֵנָה חֲזָקָה.

הַהֶאֱרַכְתִּי לִישֹׁן – לֹא יָדַעְתִּי. אַךְ פִּתְאֹם הֲעִירֵנִי קוֹל צְעָקָה נוֹרָאָה וָאֶקְפֹּץ מִמְּקוֹמִי. אָבִי עָמַד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, הִתְבּוֹנֵן סָבִיב בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת שִגָּעוֹן וַיִּתְאוֹנֵן עַל אֵיזֶה נְחָשִים. פַּעַם צָעַק שֶהַנְּחָשִׁים זוֹחֲלִים עַל רַגְלָיו, פַּעַם רָקַד תַּחְתָּיו בְּהַבְטִיחוֹ שֶנָּחַש אֶחָד נָשַךְ אוֹתוֹ. אַךְ כַּמָּה שֶהִתְבּוֹנַנְתִּי, וְאַף נָחָש אֶחָד לֹא רָאִיתִי. בֵּינְתַּיִם הִסְתּוֹבֵב בַּחֶדֶר וַיִּצְעַק: “הָסֵר חִיש, הַרְחֵק אֶת זֶה, הוּא נוֹשֵךְ אוֹתִי בְצַוָּארִי”. בְּמֶשֶךְ כָּל יְמֵי חַיַּי לֹא רָאִיתִי עוֹד עֵינַיִם מְפִיקוֹת טֵרוּף כְּמוֹ אֵלֶּה. לְסוֹף עָיֵף, נָפַל אַרְצָה וַיִּשְכַּב זְמַן מָה מִבְּלִי נוֹעַ. אַחַר־כַּךְ הִתְחִיל לְהִתְגַּלְגֵּל מְהֵרָה עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, חוֹטֵף דְּבַר מָה בְּיָדָיו מִתּוֹךְ הָאַוִּיר, נוֹגֵעַ בְּכָל דָּבָר וְהוֹפֵךְ עַל פָּנָיו אֶת כָּל הַבָּא לְיָדוֹ, וּבְאוֹתָהּ שָעָה קָרָא בְקוֹל זְוָעוֹת, שֶשֵּׁדִים חֲפֵצִים לְחָנְקוֹ. אַחַר־כַּךְ שָׁקַט, שָׁכַב זְמַן מָה, נֶאֱנַח חֶרֶש וּלְסוֹף נִשְתַּתֵּק לְגַמְרֵי. בַּיַּעַר נִשְמְעָה קְרִיאַת יַנְשוּף וִילֵיל זְאֵב. פַּחַד נָפַל עָלַי, וְאַבָּא הוֹסִיף לִשְכַּב חֶרֶש. פִּתְאֹם הִתְרוֹמֵם, כָּפַף אֶת רֹאשוֹ עַל צִדּוֹ וְהִתְחִיל מַקְשִיב.

– טוּפ־טוּפ־טוּפ, – לָחַש בְּפַחַד. – הֲשָמַעְתָּ? הַמֵּתִים הוֹלְכִים. טוּפ־טוּפ־טוּפ. הֵם חֲפֵצִים לָשֵׂאת אוֹתִי מִזֶּה. אֲנִי לֹא אֵלֵךְ! לֹא, לֹא!.. הִנֵּה הֵם! עֲזָבוּנִי לְנַפְשִׁי! אַל תִּגְעוּ בִי! הָסִירוּ יְדֵיכֶם – הוֹי, כַּמָּה קָרוֹת הֵן. סוּרוּ! עֲזָבוּנִי לְנַפְשִי!

הוּא זָחַל עַל אַרְבַּע מִתְחַנֵּן לַמֵּתִים שֶלֹּא יִגְּעוּ בוֹ. אַחַר־כַּךְ הִתְעַטֵּף מְהֵרָה בִּשְׂמִיכָתוֹ הַיְּשָנָה וַיִּתְחַבֵּא תַּחַת הַשֻּׁלְחָן, מִבְּלִי חֲדוֹל לְהִתְחַנֵּן לַמֵּתִים. אַחַר־כַּךְ הִתְחִיל לִבְכּוֹת פִּתְאֹם בְּקוֹל, עַד שֶשָּׁמַעְתִּי אֶת יִלְלָתוֹ מִבְּעַד לַשְּׂמִיכָה.

לְאַחֲרֵי רֶגַע זָרַק מֵעָלָיו אֶת הַשְּׂמִיכָה, קָפַץ וְעָמַד עַל רַגְלָיו, הִבִּיט סָבִיב בְּעֵינַיִם שֶל פֶּרֶא, הִרְגִּיש בִּי וַיָּטָש אֵלַי בְּעַד רֹחַב כָּל הַחֶדֶר. אָמַר, שֶאֲנִי הִנְּנִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶהוּא חָפֵץ לַחְטוֹף וְלַהֲרוֹג אוֹתִי, שֶלֹּא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה. הִתְחַנַּנְתִּי אֵלָיו לָחוּס עָלַי, אָמַרְתִּי לוֹ, שֶבְּנוֹ הִיק אָנֹכִי, אַךְ הוּא רַק צָחַק בְּקוֹל רָם וּבְאַכְזְרִיּוּת, נָהַם וַיְקַלְּלֵנִי וַיִּשְתַּדֵּל לְחָטְפֵנִי. לְאָשְרִי עָיֵף מְהֵרָה מִן הַצַּיִד הַפֶּרֶא הַזֶּה, יָשַב כְּשֶהָפַךְ אֶת גַּבּוֹ נֹכַח הַדֶּלֶת, אָמַר שֶהוּא חָפֵץ לָנוּחַ רֶגַע אֶחָד וְאַחַר־כַּךְ יַהַרְגֵנִי. אֶת הַסַּכִּין שָׂם תַּחְתָּיו.

– הִנֵּה אִישַׁן קְצַת, אַחֲלִיף כֹּחַ, וְאָז אַרְאֶה לְךָ, מִי מִשְׁנֵינוּ הֶחָזָק… – פִּטְפֵּט.

הוּא נִרְדַּם מְהֵרָה. לְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים לָקַחְתִּי אֶת הַכִּסֵּא הַיָּשָׁן, חֶרֶשׁ הֶעְתַּקְתִּי אוֹתוֹ אֶל הַקִּיר וָאֶקַּח מִמֶּנּוּ אֶת הָרוֹבֶה שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל גַּבֵּי מַסְמֵר. הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ הֵיטֵב, הֲמְמֻלָּא הוּא, וָאָשִׂים אוֹתוֹ עַל חָבִית כְּשֶׁפִּיהוּ נָטוּי לְצַד אַבָּא, וַאֲנִי הִסְתַּתַּרְתִּי מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית. בְּפַחַד חִכִּיתִי לְרֶגַע שֶׁיָּנוּעַ. אֵלִי, כַּמָּה הֶלְאֲתָה וְנִמְשְׁכָה הָעֵת.

 

פֶּרֶק שְבִיעִי    🔗

– קוּם! מָה הַדָּבָר?

פָּתַחְתִּי אֶת עֵינַי. הִתְבּוֹנַנְתִּי סָבִיב, מִבְּלִי הָבִין כְּלוּם, וּמִשְתַּדֵּל לִזְכּוֹר אֶת אֲשֶר הָיָה תְּמוֹל. נִרְאֶה, שֶׁנִּרְדַּמְתִּי. הָיָה כְבָר אוֹר. אָבִי עָמַד עַל גַּבִּי וּפָנָיו זוֹעֲפִים וְחוֹלִים וַיֹּאמֶר:

– לָמָּה לָקַחְתָּ אֶת הָרוֹבֶה?

הֲבִינוֹתִי שֶהוּא אֵינוֹ זוֹכֵר כְּלוּם וָאָעֱנֶה:

– אִיש חָפֵץ לְהִתְפָּרֵץ הַבַּיְתָה, וָאֶעֱמֹד עַל הַמִּשְמָר.

– וּמַדּוּעַ לֹא הֲעִירוֹתַנִי?

– נִסִּיתִי לַהֲעִירְךָ, וְלֹא יָכֹלְתִּי.

– טוֹב אֵיפוֹא! קוּם! לֹא עֵת הִתְגּוֹלֵל עַל הַמִּשְכָּב. לֵךְ הַבֵּט אִם נָצוֹדוּ דָגִים לִסְעֻדַּת הַבֹּקֶר. אֲנִי תֵּכֶּף אָבֹא.

הוּא פָתַח אֶת הַדֶּלֶת וַאֲנִי רַצְתִּי אֶל הַחוֹף. שְעַת עֲלִיַּת הַמַּיִם הָיְתָה. עַל פְּנֵי הַמַּיִם צָפוּ קוֹרוֹת וּכְפִיסֵי עֵץ. שְעַת הִשְתָּפֵּךְ הַנָּהָר הָיְתָה הַטּוֹבָה מִכָּל הַיָּמִים שֶיָּשַבְתִּי בָעִיר. הַנָּהָר נָשָׂא עַל גַּבּוֹ גִזְרֵי עֵץ גְּדוֹלִים, לִפְעָמִים גְּזָעִים שְׁלֵמִים, לִפְעָמִים קוֹרוֹת חָמֵש וְשֵש קְשוּרוֹת יַחְדָּו. לֹא נִשְאַר לִי, אֶלָּא לָצוּד אוֹתָן וְלִמְכּוֹר לְמוֹכְרֵי הָעֵצִים וּבְבָתֵּי נִסּוּר הָעֵצִים. הַדָּבָר הַזֶּה הִכְנִיס לִי רְוָחִים יָפִים.

הָלַכְתִּי אֶל הַנָּהָר בְּהַשְקִיפִי בְעַיִן אַחַת שֶמָּא יֵרָאֶה אַבָּא, וּבַשֵּׁנִית – שֶמָּא אֶפְשָר לִמְצֹא אֵיזֶה שָלָל עַל פְּנֵי הַנָּהָר. פִּתְאֹם רָאִיתִי וְהִנֵּה סִירָה צָפָה, סִירָה טוֹבָה מְאֹד אָרְכָּהּ כִּשְתַּיִם עֶשְׂרֵה אוֹ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֶגֶל. וְהִיא צָפָה בְגָאוֹן, כְּדוֹמָה לְבַרְבּוּר. מִבְּלִי חֲשוֹב הַרְבֵּה, קָפַצְתִּי לְתוֹךְ הַמַּיִם, כִּצְפַרְדֵּעַ, כְּמוֹ שֶהָיִיתִי לָבוּש, וָאָשוּט אֶל הַסִּירָה. אֶפֶס אֲנִי חָשַבְתִּי, כִּי אִיש מוּטָל עַל קַרְקַע הַסִּירָה, וּצְחוֹק יִצְחַק עָלַי לְכָל עֹנֶג נַפְשוֹ, מִדֵּי אֶקְרַב אֵלָיו. שָמַעְתִּי, שֶבַּעֲלֵי הַסִּירוֹת מִתְלוֹצְצִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כָּכָה. אַךְ הַפַּעַם לֹא כֵן הָיָה. בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה אִיש בְּתוֹךְ הַסִּירָה. אֲנִי טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי בָהּ, וָאָשִׂים פָּנַי אֶל הַחוֹף.“הִנֵּה יִשְׂמַח הַזָּקֵן, חָשַבְתִּי, הֵן מְחִיר הַסִּירָה לְפָחוֹת דּוֹלַרִים עֲשָׂרָה”. אַךְ בְּהַגִּיעִי אֶל הַחוֹף, לֹא הָיָה עוֹד אַבָּא שָם. אָז הוֹפִיעַ רַעְיוֹן חָדָש בְּמֹחִי וָאַסְתִּיר אֶת הַסִּירָה בְמִפְרָץ קָטָן, שֶעָלוּ עָלָיו גֶּפֶן פֶּרֶא וַעֲרָבוֹת. “מוּטָב שֶאַשְאִיר אֶת הַסִּירָה לִי, – חָשַבְתִּי, –אַחְבִּיאָה הֵיטֵב, וְתַחַת נוּדִי בַיַּעַר וְכַתּוֹתִי אֶת רַגְלַי, אָשוּב בַּמּוֹרַד הַנָּהָר בְסִירָתִי, אָתוּר לִי עַל הַחוֹף מָקוֹם בָּטוּחַ וְשָמָּה אֵרֵד”.

אֲנִי הָיִיתִי כָּל כַּךְ קָרוֹב אֶל הַמְּלוּנָה, שֶבְּכָל רֶגַע אֶפְשָר הָיָה שֶאַבָּא יַרְגִּיש בִּי, בְּכָל זֹאת עָלָה בְיָדִי לְהַסְתִּיר אֶת סִירָתִי. הִתְבּוֹנַנְתִּי סָבִיב וָאֵרֶא בְעַד עַנְפֵי הָעֲרָבוֹת אֶת אָבִי בְמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים מִמֶנּי. אַךְ הוּא כוֹנֵן אֶת הָרוֹבֶה לְמוּל אֵיזֶה עָנָף, וּכְנִרְאֶה לֹא חָשַׁד כְּלוּם.

כְּשֶהִקְרִיב לָגֶשֶׁת, הֶעֱמַדְתִּי פָנִים כְּאִלּוּ שוֹקֵד אֲנִי עַל הַחַכּוֹת. הוּא הִתְחִיל נוֹהֵם וּמְגַדֵּף עַל שֶאֲנִי נֶעֱלָם זְמָן רַב, אַךְ אֲנִי אָמַרְתִּי, שֶאֵחַרְתִּי מִפְּנֵי שֶנָפַלְתִּי הַמַּיְמָה. יָרֵאתִי, שֶמָּא יִשְאַל מַדּוּעַ בְגָדַי שְרוּיִם בַּמַּיִם. אֲנַחְנוּ הֲסִירוֹנוּ מֵעַל הַחַכּוֹת חֲמִשָה דָגִים וַנָּשָב הַבַּיְתָה בְּשָלוֹם.

אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַבֹּקֶר שָכַבְנוּ לָנוּחַ, כִּי שְנֵינוּ הִרְגַּשְנוּ עֲיֵפוּת הֲגוּנָה אַחֲרֵי מְאוֹרָעוֹת הַלַּיְלָה. טֶרֶם נִרְדַּמְתִּי, עָלָה רַעְיוֹן עַל לִבִּי, שֶמּוּטָב וּבָטוּחַ יוֹתֵר לִשְׁלֹל מֵאֵת הָאַלְמָנָה דוֹגְלַאס וּמֵאֵת אָבִי לְגַמְרִי אֶת הָאֶפְשָרוּת לִרְדוֹף אַחֲרַי מֵהַתִּקְוָה, שֶאַסְפִּיק לְהִשָּׁמֵט מֵרְדִיפוֹתֵיהֶם. צָרִיךְ לְהִשְתַּדֵּל שֶתִּכָּוֶינָה שְתַּיִם אַרְנָבוֹת בְּמַכָּה אַחַת.

אַךְ תַּחְבֻּלָּה מְחֻכָּמָה יוֹתֵר לֹא יָכֹלְתִּי לִמְצֹא. וְזוּלַת זֹאת, הֵרִים הַזָּקֵן שֶלִּי אֶת רֹאשוֹ לִשְתּוֹת מַיִם וַיְבַטֵּא:

– אִם יִהְיֶה עוֹד אִיש תּוֹעֶה מִסָּבִיב לַמְּלוּנָה, הִיק, הֲעִרֵינִי תֵּכֶף. הֲשָמַעְתָּ? בָּרוּר שֶמְּזִמוֹת רָעוֹת בְּלִבּוֹ; אֲנִי אֶפְשֹט אֶת עוֹרוֹ מֵעָלָיו. הֲעִירֵנִי אֵיפוֹא.

הוּא שָכַב שוּב וַיִּישָן, אַךְ דְּבָרָיו עוֹרְרוּ רַעְיוֹן מוּצְלָח בְּלִבִּי. עַכְשָו יָדַעְתִּי, מַה שֶעָלַי לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרוֹדְפִים.

בַּצָּהֳרַיִם קַמְנוּ וַנֵּלֵךְ לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, הַזֶּרֶם נָשָׂא בִמְהִירוּת שִבְרֵי כֵלִים שוֹנִים. אַגַּב, צָפָה וְעָבְרָה עַל פָּנֵינוּ רַפְסוֹדָה אוֹ חֵלֶק שֶל רַפְסוֹדָה, כְּתֵשַע קוֹרוֹת קְשוּרוֹת יַחְדָּו. קָפַצְנוּ לְתוֹךְ סִירָתֵנוּ, וַנַּסִּיעַ אֶת הָרַפְסוֹדָה אֶל הַחוֹף. אַחַר כַּךְ אָכַלְנוּ אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם. כָּל אִיש אַחֵר שֶבִּמְקוֹם אָבִי הָיָה נִשְאָר עַל הַחוֹף מְחַכֶּה עַד הָעֶרֶב, אוּלַי אֶפְשָר יִהְיֶה לְהוֹצִיא עוֹד דְּבַר מָה מִן הַנָּהָר; אַךְ לֹא הָיָה זֶה מִמִּנְהָגוֹ שֶל הַזָּקֵן. תִּשְעַת הַקּוֹרוֹת הִסְפִּיקוּ לִשְתִיָּה אַחַת, עַל כֵּן הֶחְלִיט תֵּכֶף לָלֶכֶת הָעִירָה וְלִמְכּוֹר אוֹתָן שָם. הוּא סָגַר אוֹתִי, יָשַב בַּסִּירָה, קָשַׁר אֶת הָרַפְסוֹדָה אֶל קְצֵה הַסִּירָה, וַיָּשָט. הָיָה כַּחֲצִי הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִית. הָיִיתִי בָּטוּחַ כִּמְעַט, שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה לֹא יָשׁוּב. חִכִּיתִי קְצָת, כְּדֵי לָתֵת לוֹ פְּנַאי לְהִתְרַחֵק, אַחַר כַּךְ הוֹצֵאתִי אֶת מַשּׂוֹרִי וְהִתְחַלְתִּי בַּעֲבוֹדָה. וּבְטֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ הַזָּקֵן אֶל הַחוֹף הַשֵּׁנִי, הִסְפַּקְּתִּי כְּבָר לָצֵאת, בְּשָלוֹם מִן הַפַּח הַנּוֹרָא, וָאֵרֶא עוֹד מֵרָחוֹק נְקֻדָּה שְחוֹרָה מִתְרַחֶקֶת – אַבָּא וְהָרַפְסוֹדָה.

לָקַחְתִּי אֶת הַשַּׂק עִם הַקֶּמַח וָאֶשָּׂא אוֹתוֹ אֶל סִירָתִי, הַנִּסְתָּרָה בַמִּפְרָץ. אַחַר־כַּךְ הוֹצֵאתִי שָם נֵתַח בָּשָׂר חֲזִיר, בַּקְבּוּק הַיַּיִן, קַהֲוָה, סֻכָּר, לָקַחְתִּי גַם אֶת כָּל כְּלֵי הַצַּיִד, דְלִי וָפַךְ, קַלַּחַת, סֵפֶל יָשָן שֶל פַּחִים, אֶת מַשּׂוֹרִי הַנֶּחְלָד, שְתֵּי שְׂמִיכוֹת, כַּף לְבַשֵּׁל קַהֲוָה, אֶת כָּל הַחַכּוֹת, וַאֲפִילוּ אֶת הַגַּפְרוּתִיּוֹת – בְּקִצּוּר הֲרִיקוֹתִי אֶת הַבַּיִת עַד תֻּמּוֹ. חָפַצְתִּי לָקַחַת גַּם אֶת הַגַּרְזֶן, אַךְ רַק גַּרְזֶן אֶחָד הָיָה בַבַּיִת, וְהוּא הָיָה מוּנָח עַל גַּל הָעֵצִים שֶבֶּחָצֵר וּמִשּׁוּם סְבָרוֹת שוֹנוֹת אָסוּר הָיָה לִי לָקַחְתִּי אֶת הָרוֹבֶה – וָאֱהִי נָכוֹן.

בְּנָשְׂאִי אֶת הַכֵּלִים אֶל סִירָתִי דָרַסְתִּי אֶת הָאֲדָמָה שֶׁלִּפְנֵי הַחוֹר שֶעָשִׂיתִי בַקִּיר, עַל כֵּן הָיָה מִן הַהֶכְרַח לְטַאטֵא אֶת עִקְבוֹתַי וּלְהָסִיר אֶת הַנְּסָרִים. אֶת קְצֵה הַקּוֹרָה שֶנִּסַּרְתִּי הֲשִיבוֹתִי בִזְהִירוּת עַל מְקוֹמוֹ וָאֶתְמֹךְ אוֹתוֹ בִשְתַּיִם אֲבָנִים, כִּי הַקּוֹרָה לֹא הָיְתָה סְמוּכָה הֵיטֵב לָאָרֶץ. וּבְכֵן אֵיפוֹא, הָאִיש שֶלֹּא יָדַע מֵהַנַּעֲשֶׂה פֹה, לֹא יָכֹל לַחְשֹׁד כְּלוּם, וּמִלְבַד זֹאת – עַל לֵב מִי יַעֲלֶה הָרַעְיוֹן לְהַבִּיט, אִם לֹא נִסְּרוּ אֶת קוֹרוֹת הַבַּיִת מֵאָחוֹר? וְהַדֶּרֶךְ שֶהוֹבִילָה אֶל הַסִּירָה הָיְתָה מְכֻסָּה עֵשֶׂב, עַל כֵּן לֹא נִרְאוּ עִקְּבוֹתַי. עָמַדְתִּי עַל חוֹף הַנָּהָר וְהִתְבּוֹנַנְתִּי הֵיטֵב שֶמָּא יֵרָאֶה דְבַר מָה חָשוּד. אַךְ מְנוּחָה שָלְטָה סָבִיב. לָקַחְתִּי אֶת הָרוֹבֶה וָאָבֹא הַיַּעְרָה לִירוֹת אֵיזֶה עוֹף וְהִנֵּה פִתְאםֹ רָאִיתִי חֲזִיר פֶּרֶא קָטֹן. הַחֲזִירִים שָבִים לִהְיוֹת פְּרָאִים מְהֵרָה, אַחֲרֵי בָּרְחָם מִבַּעֲלֵיהֶם. יָרִיתִי וְהִכִּיתִי אוֹתוֹ וָאֶקָּחֵהוּ עִמִּי.

אַחַר כַּךְ לָקַחְתִּי אֶת הַגַּרְזֶן וְהִתְחַלְתִּי לְשַבֵּר אֶת דֶּלֶת הַמְּלוּנָה, מַה שֶּׁעָלָה לִי בִיגִיעָה רַבָּה. אָז סָחַבְתִּי אֶת הַחֲזִיר אֶל הַשֻּׁלְחָן, גָּזַרְתִּי אֶת גַּרְגַּרְתּוֹ וָאֲטִילֵהוּ אַרְצָה, כְּדֵי שֶיָּזוּב דָּמוֹ – הָרִצְפָּה שֶבַּבַּיִת לֹא הָיְתָה מוּצָעָה קְרָשִׁים, אֶלָּא עָפָר דָּרוּךְ הֵיטֵב. אַחַר כַּךְ לָקַחְתִּי שַׂק יָשָן, מִלֵּאתִי אוֹתוֹ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת, טָבַלְתִּי אוֹתוֹ בִשְלוּלִית הַדָּם וָאֶסְחָבֵהוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ אֶל חוֹף הַנָּהָר, שֶשָּׁם זְרַקְתִּיו לְתוֹךְ הַמַּיִם. הַשַּׂק הִשְאִיר מֵאַחֲרָיו סִמְּנֵי דָם רְחָבִים, שֶגַּם עִוֵּר יָכֹל הָיָה לִרְאוֹתָן. חָפֹץ חָפַצְתִּי שֶיִּהְיֶה תָּם סוּאֶר בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, הוּא הָיָה מְחַבֵּר עַל פִּי זֶה סִפּוּר פַּנְטַסְטִי שָלֵם – מְתָאֵר אָמָן הוּא.

לְסוֹף תָּלַשְתִּי פֵּאָה שֶל שֵׂעָר מֵרֹאשִי, טָבַלְתִּי אֶת הַגַּרְזֶן בַּדָּם, הִדְבַּקְתִּי אֵלָיו אֶת הַשֵּׂעָר וָאַשְלִיךְ אֶת הַגַּרְזֶן אֶל קֶרֶן זָוִית. אַחַר־כַּךְ לָקַחְתִּי אֶת הַחֲזִיר, לָחַצְתִּי אֶת פְּצָעָיו שֶלֹּא יְהֵא דָמוֹ מְטַפְטֵף, מָצָאתִי לִי מָקוֹם מַתְאִים עַל חוֹף הַנָּהָר וָאֶזְרוֹק גַּם אוֹתוֹ הַמַּיְמָה.

בֵּינְתַּיִם הִתְחִיל מַעֲרִיב הַיּוֹם. אֲנִי שַטְתִּי קְצָת בְּמוֹרַד הַנָּהָר, אַחַר־כַּךְ אָסַרְתִּי אֶת הַסִּירָה אֶל עֲרָבָה שֶעַל שְׂפַת הַמַּיִם, סָעַדְתִּי אֶת לִבִּי וְהִתְחַלְתִּי מְצַפֶּה

שֶיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ. הִדְלַקְתִּי אֵש בְּמִקְטַרְתִּי וְהִתְחַלְתִּי מִתְיַשֵּׁב בִּרְצִינוּת עַל אֹדוֹת הַתָּכְנִית שֶהִתְוֵיתִי לִי. מוּבָן שֶיֵּלְכוּ בָעֲקֵבוֹת שֶהִשְאִיר אַחֲרָיו הַשַּׂק הַיָּשָׁן שֶלִּי הַמָּלֵא אֲבָנִים, וַיְבַקְּשוּ אֶת נִבְלָתִי בַנָּהָר. אַחַר־כַּךְ יָרוּצוּ הַיַּעְרָה לִרְדּוֹף אַחֲרֵי הַשּׁוֹדְדִים שֶרָצְחוּ אוֹתִי וַיָּשֹׁדוּ אֶת כָּל הַהוֹן שֶבַּבַּיִת. שֶיְּבַקְּשוּ אֶת נִבְלָתִי בַּמַּיִם לְבַד – בָּזֶה לֹא הָיָה לִי כָל סָפֵק. עַד מְהֵרָה יִיעֲפוּ בְכָל זֹאת, יֶחְדְּלוּ לַחֲשוֹב אֹדוֹתַי, וְזֶה הוּא כָל הַדָּרוּש לְחֶפְצִי. יָכוֹל אוּכַל לִחְיוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶאֶרְצֶה. הָאִי דְזשַאקְסוּן הוּא שֶיַּתְאִים לְחֶפְצִי. שָם יְדוּעָה לִי כָל פִּנָּה, אִיש לֹא יָבֹא לְבַקְּשֵנִי שָמָּה. בַּלֵּילוֹת אוּכַל לָלֶכֶת הָעִירָה וּלְהַשִּׂיג אֶת כָּל הַדָּרוּש לִי. הֵידָד, הָאִי דְזשַאקְסוּן יִהְיֶה נַחֲלָתִי!

אֲנִי עָיַפְתִּי אָמְנָם כְּהֹגֶן, וְקֹדֶם לַכֹּל הֶחְלַטְתִּי לָנוּס קְצָת. כְּשֶהֱקִיצוֹתִי לֹא הֲבִינוֹתִי בָרֶגַע הָרִאשוֹן, אֵיפֹה אֲנִי, הִתְרוֹמַמְתִּי קְצָת וָאֶתְבּוֹנֵן בְּתִמָּהוֹן עַל כָּל סְבִיבִי, אַחַר הִתְחַלְתִּי זוֹכֵר לְאַט לְאַט. לִפָנַי הִשְׂתָּרְעָה חֶלְקַת הַמַּיִם עַל שֶטַח כַּמָּה מִילִים בַּמֶּרְחָק. הַיָּרֵחַ הִזְהִיר בְּאוֹר בָּהִיר, עַד שֶיָכֹלְתִּי לִסְפּוֹר אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת שֶשָּׁטוּ חֶרֶש עַל פְּנֵי הַנָּהָר שְחוֹרִים בַּמֶּרְחָק כְּמֵאָה מֶטְרִים לְפָנִים. שָלְטָה דוּמִיַּת מָוֶת וְנִרְאָה לִי שֶהַשָּׁעָה הָיְתָה כְבָר מְאֻחֶרֶת. נָשְבָה עָלַי אֵיזוּ רוּחַ מְיֻחֶדֶת, אֵיזֶה מִין רַעֲנַנּוּת, לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לְהַבִּיעַ, אֶפֶס, הֲרֵי אַתֶּם מְבִינִים מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ לְהַגִּיד.

אֲנִי פֵהַקְתִּי הִתְמַתַּחְתִּי וַיְהִי אַךְ עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהַתִּיר אֶת סִירָתִי וְלָשוּט הָלְאָה, וְהִנֵּה פִתְאֹם שָמַעְתִּי אֵיזֶה קוֹל עַל פְּנֵי הַמַּיִם. הִתְחַלְתִּי מַקְשִיב הֵיטֵב, וְעַד מְהֵרָה הֲבִינוֹתִי מָה הַדָּבָר. זֶה הָיָה קוֹל עָמוּם וּמָדוּד שָוֶה שֶל מְשוֹטִים מִתְנוֹעֲעִים בְּבָתֵּי הַבַּרְזֶל שֶלָּהֶם. תָּמִיד נִשְמַע קוֹלָם בְּלֵיל שֶקֶט וּבָהִיר. אֲנִי הִשְקַפְתִּי בְּעַד עַנְפֵי הָעֲרָבָה וָאֶוָכַח, כִּי אָמְנָם שָטָה סִירָה עַל פְּנֵי הַנָּהָר. לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהַבְחִין כַּמָּה נְפָשוֹת הָיוּ בָהּ. אַךְ הִנֵּה הִיא מִתְבָּרֶכֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וָאַבְחִין שֶרַק אִיש אֶחָד בְּתוֹךְ הַסִּירָה. כְּנִרְאֶה הָיָה זֶה אָבִי, אַף־עַל־פִּי שֶלֹּא חִכִּיתִי לְשוּבוֹ בַלַּיְלָה הַזֶּה. הָאִיש שָט עִם הַזֶּרֶם, קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַחוֹף עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַשּׁוֹקְטִים, וַיַּעֲבֹר עַל פָּנַי בְקִרְבָה רַבָּה כָל כַּךְ, שֶיָּכֹלְתִּי לָגַעַת בּוֹ בְמָשוֹטִי. לְתִמְהוֹנִי, הָיָה זֶה בֶאֱמֶת אָבִי, וַאֲפִילוּ פִכֵּחַ, בַּמֶּה שֶנּוֹכַחְתִּי עַל־פִּי נַהֲלוֹ אֶת הַסִּירָה.

אִי־אֶפְשָר הָיָה לְאַּבֵּד זְמָן. בָּרֶגַע הַבָּא שַטְתִּי מְהֵרָה וּבִזְהִירוּת עִם הַזֶּרֶם, מִשְתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי בְצֵל הַחוֹפִים. אַחֲרֵי עָבְרִי מִיל אֶחָד אוֹ שְנַיִם הִפְנֵיתִי אֶת סִירָתִי אֶל אֶמְצַע הַנָּהָר. אֲנִי יָדַעְתִּי שֶבְּקָרוֹב יִהְיֶה נָמֵל, שֶמִּשָּׁם אֶפְשָר שֶיִרְאוּנִי וְיִקְרְאוּ אֵלַי. בָּאתִי בֵין הַקּוֹרוֹת הַצָּפוֹת בַּתָּוֶךְ, שַׂמְתִּי אֵשׁ בְּמִקְטַרְתִּי וָאֶשְכַּב בַּסִּירָה, בְּהַפְקידִי אוֹתָהּ בִּידֵי הַזֶּרֶם.

אֲנִי שָכַבְתִּי, עִשַּׁנְתִּי וָאַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה. עָב לֹא נִרְאָה. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי,שֶמִּדֵי תִשְכַּב עַל גַּבְּךָ בַּלַּיִל שֶל יָרֵח וּמַבִּיט לְמַעְלָה, הַשָׁמַיִם נִרְאִים עֲמֻקִּים בְּלִי קֵץ. כָּל כַּךְ

נָעִים הָיָה הַדָּבָר. וְכַמָּה מַרְחִיק לְהִתְפַּשֵּׁט בְּלַיְלָה כָּזֶה כָּל הֶגֶה קַל עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אֲני שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם מִצַּד הַנָּמֵל, וְגַם אֶפְשָׁר הָיָה לִי לְהַבְחִין כָּל מִלָּה מֻבָּעָה. אֶחָד אָמַר, שֶמֵעַתָּה יִהְיוּ הַיָּמִים אֲרֻכִּים וְהַלֵּילוֹת קְצָרִים. הַשֵּׁנִי עָנָה עַל זֶה שֶׁהַלַּיְלָה הַזֶּה לֹא עַל הַקְּצָרִים יְמַנֶּה; וְעַל זֶה, לֹא יָדַעְתִּי מִשּׁוּם מָה, עָנוּ הַכֹּל בִּצְּחוֹק. אַחַר כַּךְ חָזַר עַל דְּבָרָיו, בְּחָשְׁבוֹ אוֹתָם לִמְחֻכָּמִים וְחַדִּים. וְשוּב צָחֲקוּ הַכֹּל. אַחַר כָּךְ אָמַר אֶחָד, שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית כְּבָר, וְשֶׁבִּמְהֵרָה יָאִיר הַיּוֹם. אַחַר כָּךְ נִשְׁמַע שׁוּב צְחוֹק. אַךְ כְּשֶׁשָּׁטָה סִירָתִי הָלְאָה וָהָלְאָה, נַעֲשׂוּ הַקּוֹלוֹת עֲמוּמִים וְכֵהִים, עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין אָז אֶת הַמִּלִּים. נִשְׁמַע רַק שָׁאוֹן מֵרָחוֹק וּצְחוֹק, אַךְ מְהֵרָה נִשְׁתַּתְּקוּ גַּם אֵלֶּה.

הַנָּמֵל נִשְׁאַר כְּבָר מֵרָחוֹק, הִתְרוֹמַמְתִּי וָאֵרֶא מִלְּפָנַי אֶת הָאִי דְזְשאקְסוֹן הַמְּכֻסֶּה יַעַר סָבוּךְ, מֵרָחוֹק קָם לְעֵינַי בְּתוֹר מַשְׂאַת גְּדוֹלָה כֵהָה, כַּדוֹמָה לָאֳנִיַּת קִיטוֹר גְּדוֹלָה בְּלִי אֵשׁ מְאִירָה. הַחוֹף הַשָּׁפָל וְהַמְכֻסֶּה חוֹל הָיָה כֻלּוֹ מִתַּחַת לַמַּיִם.

נָשׂוּא עַל יְדֵי הַזֶּרֶם הַמָּהִיר, סָבַבְתִּי חִישׁ אֶת הַכֵּף, נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ הַמַּיִם הַשּׁוֹקְטִים, וְאֵצֵא אֶל הַחוֹף הַמָּפְנֶה לְצַד אִילִינַוּיס, אֶת סִירָתִי הִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ מִפְרַץ קָטָן יָדוּעַ לִי שֶׁהָיָה מִתְעַלֵּם מֵאַחֲרֵי עֲרְבוֹת עֲבֻתּוֹת,בְּאֹפֶן שֶׁשּׁוּם עַיִן זָרָה לֹא יָכְלָה לַחְשׁוֹד בִּמְצִיאוּתָהּ שֶׁל הַסִּירָה בְּתוֹךְ הַמִּפְרָץ. הֵידָד! אֲנִי הָיִיתִי חָפְשִׂי!

טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי עַל הַחוֹף יָשַׁבְתִּי עַל שֹׁרֶשׁ שֶׁל עֵץ וְהִתְחַלְתִּי מַשְׁקִיף עַל הַנָּהָר הַנֶּהְהָּר, אֲשֶׁר קוֹרוֹת כֵּהוֹת צָפוּ עַל פָּנָיו חֶרֶשׁ. מֵרָחוֹק הִשְׂתָּרְעָה הָעֲיָרָה עִם אִשֶּׁיהָ הַמְהַבְהֲבוֹת פֹּה וָשָׁם כַּדוֹמֶה לַכּוֹכָבִים. הִנֵּה שָׁטָה עַל פָּנַי רַפְסוֹדָה גְּדוֹלָה וַאֲבוּקָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ. הִשְׁקַפְתִּי, כֵּיצַד הוּא עוֹבֵר בִּמְתִינוּת עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע כֵּיצַד קוֹרֵא הָאִישׁ הָעוֹמֵד עַל הָרַפְסוֹדָה אֶל אֵיזֶה אִישׁ אַחֵר: “הַחֲזֵק! הַיְמִינָה עַל הַצֶּלַע!” הָרַפְסוֹדָה נִמְצְאָה עַל הַנָּהָר בּתָּוֶךְ, וְלִי נִרְאֶה שֶׁמְּדַבְּרִים עַל יָדִי.

עַל הָאֹפֶק נִרְאֲתָה רְצוּעָה אֲמֻצָּה שֶׁל דִּמְדּוּמֵי שַׁחַר, הָלַכְתִּי הַיַּעֲרָה וְאֶשְׁכַּב לָנוּחַ עַד סְעֻדַּת הַבֹּקֶר.

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה כְּבָר בִּמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם בְּשָׁעָה שֶׁהֲקִיצוֹתִי מִשְּׁנָתִי. כַּנִּרְאֶה הָיְתָה כְּבָר הַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית. אֲנִי שָׁכַבְתִּי בְּעֵשֶׂב בְּצֵל הָעֵצִים וְאַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי בְּטוֹב וּבְחֹפֶשׁ, כְּצִפּוֹר בְּתוֹךְ קִנָּה. הָעֵצִים עָמְדוּ צְפוּפִים כָּל כּךְ שֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כִּמְעַט שֶׁלֹּא חָדְרוּ בְּעַד הַעֲנָפִים. עַל הָאָרֶץ, בַּמָּקוֹם שֶׁהַקַּרְנַיִם הִזְהִירוּ בְּעַד הֶעָלִים רָקְדוּ כְּתָמִים בְּהִירִים – רַאֲיָה שֶׁרוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה. שְׁתֵּי סְנָאִיּוֹת יָשְׁבוּ עַל עָנָף אֶחָד וַיַשְׁקֵפְנָה עָלַי בִּידִידוּת

כָּל כַּךְ נָעַם לִי פֹּה, שֶהִתְעַצַּלְתִּי לָקוּם וְלִדְאֹג לִסְעֻדָּה. אֲנִי גַם אֶת עֵינַי סָגַרְתִּי, בְּבַקְּשִי לָנוּם עוֹד קְצָת. וְהִנֵּה פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנַי אֵיזֶה קוֹל נִרְחָק בִּלְתִּי בָרוּר “בּוּם־בּוּם” עַל פְּנֵי הַנָּהָר. הִתְרוֹמַמְתִּי וְהִתְחַלְתִּי מַקְשִיב. הַקּוֹל נִשְנָה. קָפַצְתִּי וְעָמַדְתִּי עַל רַגְלַי, וָאָרוּץ אֶל הַחוֹף. הִפְרַדְתִּי בֵין הָעֲנָפִים וְהִתְחַלְתִּי צוֹפֶה, כִּמְעַט מִנֶּגֶד לַנָּמֵל הִתְאַבֵךְ מִמַּעַל לַמַּיִם עָנָן קָטָן לָבָן. הַנָּמֵל מָלֵא בְנֵי אָדָם. עַכְשָו הֲבִינוֹתִי מַה הַדָּבָר. “בּוּם!” – וַאֲנִי הִבְחַנְתִּי בָרוּר עָשָן שֶעָלָה מִצַּלְעָהּ שֶל אֳנִיַּת קִיטוֹר. אֵלִי! הֵם יָרוּ מִכְּלִי תּוֹתָח עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּדֵי שֶתָּצוּף נִבְלָתִי לְמַעְלָה.

אֲנִי רָעַבְתִּי מְאֹד, אַךְ לֹא עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי אֲפִילוּ לַחְשוֹב עַל־אֹדוֹת מְדוּרַת אֵש – הֶעָשָן יָכֹל לְגַלּוֹת אֶת מַחֲבוֹאִי וָאֵשֵׁב כֹּה עַל הַחוֹף מַקְשִיב לִירִיּוֹת הַתּוֹתָח וְצוֹפֶה עַל תִּמְרוֹת הֶעָשָן הַלָּבָן. הַנָּהָר הָיָה נִרְחָב מְאֹד בְּמָקוֹם זֶה, וּבַבֹּקֶר בָּהִיר זֶה הָיָה מַרְאֵהוּ נִפְלָא. בְּרֹב עֹנֶג הָיִיתִי יוֹשֵב פֹּה כָל הָעֵת שֶהֵם מְבַקְּשִים אֶת פִּגְרִי הַמֵּת, לוּ רַק הָיָה לִי בַּמֶּה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשִי. פִּתְאֹם זָכַרְתִּי אֶת הַמִּנְהָג הַשּׁוֹלֵט בְּעִירֵנוּ בִּשְעַת חִפּוּשׂ נִבְלַת הַטָּבוּעַ, לִזְרוֹק לְתוֹךְ הַמַּיִם כִּכָּר לֶחֶם שֶכֶּסֶף חַי בְּתוֹכוֹ – בְּטוּחִים שֶכִּכָּר זוֹ וַדַּאי תַּעֲמֹד מִמַּעַל לַגּוּף הַמֵּת. הִנֵּה, – חָשַבְתִּי, – הוֹצֵא נָא מִן הַמַּיִם כִּכָּר כָּזוּ, הִיא תִסְכָּן לְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶר לְפִגְרְךָ הַמֵּת“. וְאָמְנָם, אַךְ עָלָה הָרַעְיוֹן הַזֶּה עַל לִבִּי, וְהִנֵּה רוֹאֶה אָנֹכִי שָטָה כִּכַּר לֶחֶם לְגַמְרִי כָזוּ. אֲנִי הֶחֱזַקְתִּי אוֹתָהּ בַּשֵּׁבֶט וָאוֹצִיאָה בְּשָלוֹם מִן הַמַּיִם, זוֹ הָיְתָה חַלַּת לֶחֶם נֶהְדָּרָה, כְּמוֹ שֶאוֹכְלִים הָעֲשִירִים, לֹא דוֹמָה לַלֶּחֶם הַקָּשֶה וְהָאָמֹץ, שֶהָעֲנִיִּים מְשַבְּרִים אֶת שִנֵּיהֶם בּוֹ. צָרִיךְ לָ”מוּת" כְּדֵי לְהַשִּׂיג מִין מַאֲכַל דּוֹמֶה לְחַלַּת הַלֶּחֶם שֶלִּי.

אֲנִי יָשַבְתִּי בִמְנוּחָה עַל שָרְשִי, וָאֶבְלַע אֶת שְלָלִי וָאַשְׁקִיף כֵּיצַד מִשְתַּדְּלִים מְבַקְּשַי לִמְצֹא אֶת פִּגְרִי. רַעְיוֹן עָלָה עַל לִבִּי: “אֶפְשָר, – חָשַבְתִּי, – שֶהָאַלְמָנָה אוֹ הַכֹּהֵן הִתְפַּלְּלוּ, שֶהַחַלָּה תִמְצָא אוֹתִי, וְהִנֵּה שָטָה אֵלַי”.

שַׂמְתִּי אֵש בְּמִקְטַרְתִּי וָאוֹסִיף לְהַשְקִיף עַל הָאֳנִיָּה. הִיא שָׁטָה עִם הַזֶּרֶם, וְעַל כֵּן הָיְתָה צְרִיכָה לַעֲבוֹר לְאֹרֶךְ הָאִי, כָּל כַּךְ קְרוֹבָה אֵלַי, כַּלֶּחֶם שֶצַּדְתִּי. אִם־כֵּן הֲרֵי יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָם הֵיטֵב. הָאֳנִיָּה הִתְקָרְבָה. אֲנִי כִבִּיתִי אֶת מִקְטַרְתִּי שָכַבְתִּי עַל הַחוֹף, וְהִסְתַּתַּרְתִּי מֵאַחֲרֵי עֵץ, וּמִבֵּין הָעֲנָפִים הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַנַּעֲשָׂה.

הָאֳנִיָּה הִתְקָרְבָה לְגַמְרִי, עַד שֶהַנּוֹסְעִים יָכְלוּ לְהַשְלִיךְ דַּף מִן הָאֳנִיָּה עַל הַחוֹף וְלָרֶדֶת אֶל הָאִי. כִּמְעַט כָּל מַכָּרַי נֶאֶסְפוּ פֹה. אָבִי, שֶהָיָה מַרְאֵהוּ נָבוּךְ קְצָת, הַשּׁוֹפֵט טַטְשֶר וּבִתּוֹ, דְזשוּ הַרְפֶּר, תָּם סוּאֶר וְאָחִיו וַאֲחוֹתוֹ גַם דּוֹדָתוֹ הַזְּקֵנָה פּוֹלִי, וְרַבִּים אֲחֵרִים. אֶת הָאַלְמָנָה וְאֶת מִיס וַטְסוֹן לֹא רָאִיתִי. וַדַּאי שֶהָאָסוֹן הֵמַר אֶת לִבָּם. כֻּלָּם שׂוֹחֲחוּ עַל אֹדוֹת הָרְצִיחָה. רַב הַחוֹבֵל קָרָא פִתְאֹם:

– עַכְשָו הִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב, אֲדוֹנִי! עַל יַד הָאִי חָזָק הַזֶּרֶם מְאֹד. אֶפְשָר, שֶׁבַּמָּקוֹם הַזֶּה נִסְחַף אֶל הַחוֹף, וְהַגּוּף נֶאֱחַז בַּסְבַךְ הַסּוּף. אֲנִי מְקַוֶּה, שֶפֹּה נִמְצָאֵהוּ.

אַךְ אֲנִי לֹא קִוִּיתִי לָזֶה לְגַמְרֵי. כֻּלָּם הִתְגּוֹדְדוּ בְיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה, וּמִבְּלִי שְאֹף רוּחַ, לָטְשוּ עֵינֵיהֶם עַל הַמַּיִם. חָפַצְתִּי לִצְחֹק בִּפְנֵיהֶם, כָּל כַּךְ הָיוּ תְּנוּעוֹת פְּנֵיהֶם מְגֻחָכוֹת.

–“בּוּם”! – רָעֲמָה שוּב יְרִיַּת הַתּוֹתָח, וּבַפַּעַם הַזֹּאת, – בְּקִרְבָה רַבָּה כָל כַּךְ אֵלַי, שֶעוֹד מְעַט וְאָזְנַי נַעֲשׂוּ חֲרֵשוֹת מִן הַקּוֹל, וְעֵינַי – עִוְּרוֹת מִן הֶעָשָן. רֶגַע אֶחָד חָשַבְתִּי, שֶכְּבָר מַתִּי. אִלּוּ יָרוּ עוֹד פַּעַם אַחַת, וּמָצְאוּ בֶטַח אֶת הַפֶּגֶר שֶבִּקְּשוּ. מְעַט מְעַט שָבָה רוּחִי אֵלַי, וָאָבִין, שֶהוֹדוֹת לָאֵל, הִנְנִי שָלֵם בְּכָל אֲבָרַי. בֵּנְתַּיִם עָבְרָה הָאֳנִיָּה הָלְאָה, וּמְהֵרָה נֶעֶלְמָה מִן הָעָיִן. סָבְבוּ אֶת הַכֵּף וַיַּעַבְרוּ עַל פְּנֵי הָאִי מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי, וְהוֹסִיפוּ לִירוֹת בְּלִי הֶרֶף. גַּם אֲנִי עָבַרְתִּי אֶל עֵבֶר הָאִי הַשֵּׁנִי וָאֶתְבּוֹנֵן, כֵּיצַד שָבוּ עַל עִקְבוֹתָם הָעִירָה, אַחֲרֵי שֶנִּלְאוּ לְבַקֵּש אֶת גּוּפִי הַמֵּת. עַכְשָו קִוִּיתִי, שֶיְעַזְבוּ אוֹתִי לְנַפְשִי לְעוֹלָם וָעֶד.

הוֹצֵאתִי אֶת הוֹנִי מִן הַסִּירָה, וָאֲתַקֵּן לִי מוֹשָב נָעִים בִּסְבַךְ הַיַּעַר. מִן הַשְּׂמִיכוֹת תִּקַּנְתִּי לִי מִין אֹהֶל, כְּדֵי לְהָגֵן עַל הוֹנִי מִפְּנֵי הַגֶּשֶם. אַחַר־כַּךְ צַדְתִּי דָגִים, הַמְכֻנִּים חֲתוּלֵי־הַיָּם, הוֹצֵאתִי אֶת קִרְבֵיהֶם בְּעֶזְרַת הַמַּשּׂוֹר, הִדְלַקְתִּי אֵש וָאָכֶן לִי סְעֻדָּה מְצֻיָּנָה לָעָרֶב. אַחַר־כַּךְ הִשְלַכְתִּי שוּב אֶת הַחַכּוֹת הַמַּיְמָה לָדוּג לִסְעֻדַּת הַשַּׁחֲרִית.

כְּשֶׁהֶחְשִיךְ הַיּוֹם שַׂמְתִּי אֵשׁ בְּמִקְטַרְתִּי וָאֵשֵב עַל יַד מְדוּרָתִי שְׂבַע רָצוֹן מֵעַצְמִי מְאֹד. אַךְ מְעַט מְעַט הִתְחִיל תּוֹקֵף אוֹתִי רֶגֶש שֶל אֵיזוֹ בְדִידוּת. הָלַכְתִּי אֶל הַחוֹף וְהִתְחַלְתִּי מַשְקִיף עַל הַגַּלִּים הַמִתְגַּלְגְּלִים עַל הַכֹּכָבִים הַמַּזְהִירִים בַּשָּׁמַיִם, מָנִיתִי אֶת הַקּוֹרוֹת הַצָּפוֹת עַל הַמַּיִם, אַחַר כַּךְ שַׁבְתִּי אֶל אָהֳלִי וָאֶשְכַּב לִישֹׁן. הַסְגֻלָּה הַיּוֹתֵר בְּדוּקָה כְנֶגֶד הַבְּדִידוּת הִיא הַשֵּׁנָה.

כֹּה עָבְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְלשָׁה לֵילוֹת בְּלִי שִנּוּי. אַחַר־כַּךְ עָלָה עַל דַּעְתִּי לָצֵאת וּלְרַגֵּל אֶת תּוֹךְ הָאִי. הֲלֹא הָאִי הָיָה נַחֲלָתִי, אֲנִי הָיִיתִי, כִּבְיָכוֹל, הַמּוֹשֵל בּוֹ, וָאֹבֶה לַחְקֹר כָּל קֶרֶן זָוִית שֶבּוֹ. אַךְ קֹדֶם לַכֹּל הָיִיתִי צָרִיךְ לְכַלּוֹת אֶת הַזְּמָן. מָצָאתִי הַרְבֵּה גַּרְגְּרֵי אֲדָמָה בְשֵׁלִים, וַעֲנָבִים כֵּהִים רַבִּים מְאֹד, וּפֵירוֹת אֲחֵרִים, שֶׁבְּמֶשֶךְ הַזְּמָן אֶפְשָר יִהְיֶה לְהִשְתַּמֵּש בָּהֶם לְמַאֲכָל.

אֲנִי עָבַרְתִּי בִסְבַךְ הַיַּעַר, כְּמוֹ שֶדִּמִּיתִי, אֶל הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶל הָאִי.

לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת רוֹבִי, אַךְ לֹא יָרִיתִי, בְּיָרְאִי לְגַלּוֹת עַל־יְדֵי קוֹל הַיְרִיָּה אֶת מְקוֹם מַחֲבוֹאִי. כִּמְעַט שֶדָּרְכָה כַּף רַגְלִי עַל נָחָש גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, שֶהִתְפַּתֵּל בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב וְהַפְּרָחִים. הָלַכְתִּי הָלְאָה וְהָלְאָה, בְּהַשְקִיפִי סָבִיב בְּלִי דְאָגָה, וְהִנֵּה פִתְאֹם פָּגַעְתִּי בִּשְיָרִים מַעֲלִים עָשָן שֶל מְדוּרָה שֶבָּעֲרָה זֶה לֹא כְבָר.

כִּמְעַט שֶיָּצְאָה נַפְשִי בִרְאוֹתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. מִבְּלִי חֲשוֹב הַרְבֵּה הִתְחַלְתִּי מִתְגַּנֵּב לְאָחוֹר, בִּזְהִירוּת עַל קְצֵה בְהוֹנוֹת רַגְלַי. לִרְגָעִים הָיִיתִי נִצָּב וּמַקְשִיב, אַךְ לִבִּי דָפַק בְּחָזְקָה כָל כַּךְ, שֶלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַאֲזִין כְּלוּם. הִתְגַּנַּבְתִּי עוֹד, וְשוּב עָמַדְתִּי מָלֵא פַחַד, וְהַגְּזָעִים הַכְּרוּתִים נִדְמוּ לִי כִבְנֵי אָדָם, וּמֵאֵימָה נֶהְפַּכְתִּי כֻלִּי לְקֶרַח לְקוֹל נֵפֶץ עָנָף מִתַּחַת לְרַגְלָי.

שַבְתִּי אֶל אָהֳלִי, כְּשֶרוּחִי כֵהָה לְמַדַּי. מְהֵרָה אָסַפְתִּי אֶת כָּל הוֹנִי, וָאֶשָׂא אוֹתוֹ אֶל הַסִּירָה, כְּדֵי לִהְיוֹת נָכוֹן לִקְרַאת כָּל פֶּגַע, וָאֲכַבֶּה אֶת מְדוּרָתִי, וָאֶזְרֹק אֶת הָאֵפֶר לְכָל צַד וָאֶעֱלֶה עַל עֵץ, לָתוּר אֶת הַסְּבִיבָה.

כֹּה יָשַבְתִּי כִּשְתֵּים שָעוֹת, מִבְּלִי רְאוֹת וּמִבְּלִי שָמוֹעַ מְאוּמָה; אֶפֶס, אַלְפֵי פְעָמִים נִרְעַדְתִּי מִקּוֹלוֹת וּמִצְּעָדִים שֶנִּדְמוּ לִי. אַךְ הֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְהִשָּׁאֵר עַל הָעֵץ לָנֶצַח. יָרַדְתִּי לְמַטָּה וּמִשּׁוּם זְהִירוּתִי הִשְתַּדַּלְתִּי לְהִשָּׁאֵר בִּסְבַךְ הַיַּעַר, בְּהַקְשִיבוֹ⁴ הֵיטֵב לְכָל קוֹל מִסָּבִיב. זוּלָתִי גַרְגְּרֵי הָאֲדָמָה וְהַלֶּחֶם שֶנִּשְאַר לִי מִסְּעֻדַּת הַבֹּקֶר לֹא הָיָה לִי שׁוּם אֹכֶל.

כְּשֶחָשַךְ הַיּוֹם, הִרְגַּשְׁתִּי רְעָבוֹן חָזָק. וּבְטֶרֶם יָצָא הַיָּרֵחַ הִתְגַּנַּבְתִּי לָבֹא אֶל סִירָתִי וָאָשוּט לְאִילִיַּנּוּס; שָם יָצָאתִי אֶל הַחוֹף, וַאֲבַשֵּל לִי אֲרֻחַת עֶרֶב בַּיָּעַר. וְכִמְעַט שֶחָפַצְתִּי לִשְכַּב, וְהִנֵּה עָלָה בְאָזְנַי קוֹל שַעֲטַת פְּרָסוֹת וְקוֹלוֹת שֶל בְּנֵי־אָדָם. אַף אֲנִי לֹא הָיִיתִי שׁוֹטֶה. מְהֵרָה הֶעֱבַרְתִּי אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלִי אֶל הַסִּירָה וּבְעַצְמִי זָחַלְתִּי וָאָבֹא אֶל הַסְּבַךְ וָאֲצַפֶּה לְמַה שֶּׁיִהְיֶה שׁוּב.

לֹא הִסְפַּקְתִּי לִצְעֹד צְעָדִים מִסְפָּר, וְהִנֵּה פִתְאֹם שָמַעְתִּי אֵיזֶה קוֹל:

– אִם נִמְצָא מָקוֹם נֵאוֹת, נִשְׁכַּב פֹּה. הַסּוּסִים עָיְפוּ לְגַמְרֵי.

אֲנִי עָבַרְתִּי שוּב אֶל סִירָתִי מִבְּלִי הִתְמַהְמֵהַ וָאָשוּט אֶל מְקוֹמִי הַיָּשָן. הֶחְלַטְתִּי לָלוּן בְּתוֹךְ הַסִּירָה.

אַךְ שְׁנָתִי נָדְדָה. רַעְיוֹנוֹת שֶאִי־אֶפְשָר הָיָה לְגָרֵש אוֹתָם הִתְגּוֹדְדוּ בְמֹחִי, וּכְשֶנִּמְנַמְתִּי רֶגַע, הֱקִיצוֹתִי מָלֵא אֵימָה שֶמָּא אִיש מַחֲזִיק בְּעָרְפִּי. כָּל זֶה לֹא נָעם מְאֹד. “כַּךְ אִי אֶפְשָר לִחְיוֹת, – חָשַבְתִּי, – צָרִיךְ לָלֶכֶת וּלְהִוָּדַע בְּעַד כָּל מְחִיר, מִי הַגָּר שָם עַל הָאִי”. אַחֲרֵי הַהַחְלָטָה הַזֹּאת הוּקַל לִי קְצָת.

אָמַרְתִּי וְעָשִׂיתִי. לָקַחְתִּי אֶת הַמְּשוֹטִים וָאָשוּט לְאֹרֶךְ הָאִי, נִזְהָר לְהִשָּׁאֵר בְּצֵל הַחוֹפִים. הַיָּרֵחַ הֵאִיר בִּבְהִירוּת כַּךְ, שֶהָאוֹר הָיָה עַל הַנָּהָר כְּמוֹ בְעֶצֶם הַיּוֹם. יוֹתֵר מִשָּׁעָה הָיִיתִי שָט. מִסָּבִיב שָלְטָה דוּמִיַּת מָוֶת. הַכֹּל יָשֵן שֵׁנָה עֲמֻקָּה. כִּמְעַט שֶׁהִגַּעְתִּי כְבָר לִקְצֵה הָאִי הַשֵּׁנִי. נָשְבָה רוּחַ קְרִירָה שֶלִּפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְרוּחִי נֶעֶשְּׂתָה בְהִירָה וְעַלִיזָה יוֹתֵר. נִגַּשְתִּי אֶל הַחוֹף, לָקַחְתִּי אֶת רוֹבִי וָאֵלֵךְ בִּזְהִירוּת אֶל הַיַּעַר, וָאָשִׂים פָּנַי אֶל הַמָּקוֹם, שֶשָּׁם רָאִיתִי אֶת הַמְּדוּרָה. אַךְ לֹא הִצְלַחְתִּי בְּדַרְכִּי. זְמָן רַב לֹא יָכֹלְתִּי לִמְצֹא אוֹתוֹ, לְסוֹף הִבְרִיקָה אֵש בֵּין הָעֵצִים, הָלַכְתִּי כְּנֶגְדוֹ וָאֵרֶא פִּתְאֹם: גֶּבֶר שוֹכֵב עַל הָאָרֶץ. הֲבִינוֹתִי, שֶאָבַדְתִּי, הָאִישׁ הָיָה מְעֻטָּף כֻּלּוֹ בַּשְּׂמִיכָה, וְשָכַב קָרוֹב כָּל כַּךְ אֶל הַמְּדוּרָה, שֶׁכִּמְעַט נָגַע רֹאשוֹ בָּאֵש. בְּמֶרְחַק שֵשׁ רֶגֶל נַחְבֵּאתִי בֵּין הַשִּׂיחִים וְלֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִמֶּנּוּ. בֵּינְתַּיִם גָּדַל הָאוֹר. פִּתְאֹם הִתְנַעְנֵעַ הַזָּר, פִּהֵק, הִתְמַתַּח וַיָּסֶר מֵעָלָיו אֶת הַשְּׂמִיכָה. לִבִּי חָדַל מִדְּפּוֹק, אַךְ בְּהִתְבּוֹנְנִי יוֹתֵר – רָאִיתִי אֶת מִי? אֶת דְּזשִים. אֶת דְּזשִים שֶל מִיס וַטְסוֹן, הַכּוּשִי הַזָּקֵן הַנֶּאֱמָן. וּמַה שָּׂמַחְתִּי עָלָיו!

– דְּזשִים! הֵידָד! דְּזשִים! – קָרָאתִי וָאָרוּץ אֵלָיו מִבֵּין הַשִּׂיחִים.

דְּזשִים לָטַש עֵינָיו אֵלַי בְאֵימָה, לָחַץ אֶת כַּפָּיו בְּתַחְנוּנִים, נָפַל עַל בִּרְכָּיו וַיֹּאמֶר:

– אַל תִּגַּע בִדְזשִים הַזָּקֵן, אַל תִּגַּע! דְּזשִים הֲרֵיהוּ כּוּשִי זָקֵן וְעָלוּב. מֵעוֹלָם לֹא עָשָׂה רָעָה לָרוּחוֹת. דְּזשִים הַזָּקֵן אֲפִילוּ אָהַב אֶת הַמֵּתִים. שוּב עוֹד אֶל הַנָּהָר שֶמִּשָּׁם בָּאתָ. אַל תִּגַּע בִּדְזשִים הַזָּקֵן וְהַטּוֹב, אַל תִּגַּע, רוּחוֹ שֶל הֶיק הֶעָלוּב; דְזשִים הָיָה לוֹ תָמִיד יְדִיד טוֹב.

אַךְ מְהֵרָה הִרְגַּעְתִּי אוֹתוֹ, בְּהַבְטִיחִי לוֹ, שֶלֹּא מַתִּי וְכִי לְגַמְרִי לֹא רוּחַ אָנֹכִי. כָּל כַּךְ שָׂמַחְתִּי בְמָצְאִי אֶת דְּזשִים – אֲנִי לֹא הָיִיתִי עוֹד בּוֹדֵד עַכְשָׁו. אָמַרְתִּי, שֶאֵין אֲנִי יָרֵא פֶּן יַסְגִּירֵנִי. אֲנִי פִטְפַּטְתִּי וּפִטְפַּטְתִּי, וְהוּא יָשַב וְלָטַש עֵינָיו מַחֲרִיש. לְסוֹף אָמַרְתִּי:

– לְגַמְרִי הֵאִיר הַיּוֹם. עֵת לִסְעֹד, תַּקֵּן נָא אֶת הַמְּדוּרָה, זָקֵן.

– לָמָּה יַדְלִיק דְּזשִים מְדוּרָה, כִּי מַה נְּבַשֵּׁל – גַּרְגְּרֵי אֲדָמָה אוֹ עֵשֶׂב? אֶפֶס, הֲרֵי רוֹבֶה יֵש לְךָ, יָכֹל תּוּכַל לִירוֹת אֵיזוּ חַיָּה, שֶהִיא טוֹבָה מֵהַגַּרְגְּרִים.

– גַּרְגְּרִים וָעֵשֶׂב? – חָזַרְתִּי עַל דְּבָרָיו. – כְּלוּם נְזוּנוֹתָ עַד עַתָּה רַק בָּזֶה, עָלוּב!

– לֹא מָצָאתִי שוּם מָזוֹן אַחֵר, – עָנָה.

– כַּמָּה אַתָּה שוֹהֶה פֹה, דְּזשִים?

– דְּזשִים בָּא בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶרָצְחוּ אוֹתָךְ.

– כֵּיצַד – זְמָן רַב כָּזֶה?

– כֵּן.

– וְכָל הַזְמָן הַזֶּה אָכַלְתָּ רַק גַּרְגְּרִים וָעֵשֶׂב?

– כֵּן, רַק זֶה אָכַל דְּזשִים הַמִּסְכֵּן.

– וַדַּאי שֶרָעֵב אַתָּה מְאֹד, עֲלוּבִי.

– דְזשִים נָכוֹן לִבְלוֹעַ עַתָּה סוּס שָלֵם. דְּזשִים יֹאכַל עַתָּה אֶת הַכֹּל. הֲרַבּוּ יְמֵי שִבְתְּךָ עַל הָאִי?

– מֵהַלַּיְלָה שֶנִּרְצַחְתִּי.

– הַאֻמְנָם? וּמַה זֶּה אָכַלְתָּ? אַךְ, הֲרֵי יֵש לְךָ רוֹבֶה. זֶה טוֹב. עַכְשָו תּוּכַל לִירוֹת צְלִי יָפֶה. וּבֵינְתים יַדְלִיק דְּזשִים אֵשׁ.

בָּרִאשוֹנָה שַׂמְנוּ פָנֵינוּ אֶל סִירָתִי, וְעַד שֶבִּקֵּש לוֹ דְּזשִים מָקוֹם בִּשְבִיל הַמְּדוּרָה, הֵבֵאתִי קֶמַח, בְּשַׂר חֲזִיר, קוּמְקוּם לְקַהֲוָה, סֻכָּר, מַחֲבַת וְסֵפֶל שֶל פַּחִים. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָעשֶׁר הַזֶּה הִבִּיט דְּזשִים עָלַי כְּשֶפִּיו פָּעוּר וּבְלִבּוֹ מַחֲשָבָה, שֶכָּל זֶה נַעֲשָׂה בְעֶזְרַת כֹּחַ הטֻּמְאָה.

אַחַר כַּךְ דִגוֹתִי דַג־חָתוּל שָמֵן. דְּזשִים הוֹצִיא אֶת קְרָבָיו וַיִּצְלֵהוּ.

כְּשֶהָיְתָה הַסְּעֻדָּה נְכוֹנָה, בְּלַעְנוּהָ תֵּכֶף כְּשֶהוּסְרָה מֵעַל הָאֵש, בְּיִחוּד דְּזשִים. הֶעָלוּב הָיָה רָעֵב מְאֹד. כְּשֶמִּלְּאֵנוּ אֶת קֵבוֹתֵינוּ, הִשְׂתָּרַעְנוּ לִרְוָחָה עַל הָעֵשֶׂב וּדְזשִים אָמַר:

– שְמַע נָא הִיק, הִיק הַטּוֹב וְהַנָּעִים. שְמַע נָא לְדִבְרֵי דְזשִים הַזָּקֵן. וּמִי זֶה אֵיפֹא נִרְצַח בַּמְּלוּנָה הַיְשָנָה הַהִיא?

אֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ הַכֹּל בִּפְרָטוּת, וְהוּא הִשְתּוֹמֵם מְאֹד עַל שִׂכְלִי, עַל מְהִירוּתִי וְעַל תְּבוּנָתִי. אֲפִילוּ תָם סוּאֶר בְּעַצְמוֹ, –אָמַר, – לֹא הָיָה יָכֹל לְחַבֵּל מְזִמּוֹת טוֹבוֹת מֵאֵלֶּה. אֲנִי הִרְגַּשְתִּי אֶת עַצְמִי מְשֻחָד מְאֹד בִּגְלַל הַתְּהִלּוֹת הָאֵלֶּה, וָאֶשְאַל גַּם אָנִי:

– אַךְ כֵּיצַד בָּאתָ אַתָּה הֲלוֹם, דְּזשִים? כֵּיצַד וְלָמָה?

הוּא הִשְׁקִיף עָלַי נָבוּךְ, וְלֹא עָנָה דָבָר.

לְאַחֲרֵי רֶגַע אָמַר:

– מוּטָב שֶיִּשְׁתֹּק דְּזשִים.

– מַדּוּעַ, דְּזשִים?

– הֲרֵי דְזשִים יוֹדֵעַ, מַדּוּעַ. אַתָּה לֹא תַסְגִּיר אֶת דְּזשִים הַזָּקֵן? הִיק, לְעוֹלָם לֹא תַסְגִּיר?

– לוּ תִבְלָעֵנִי הָאֲדָמָה תַחְתַּי אִם אַסְגִּירְךָ, דְּזשִים.

– דְּזשִים מַאֲמִין לְךָ. דְּזשִים הַזָּקֵן נוֹתֵן אֵמוּן לִדְבָרֶיךָ, הִיק, דְּזשִים… דְּזשִים הַזָּקֵן הֶעָלוּב בָּרַח…

– דְּזשִים!!!

– הִיק, אַתָּה לֹא תַסְגִּיר אֶת דְּזשִׁים הֶעָלוּב? הִבְטַחְתָּ, הִיק. אַתָּה לֹא תַסְגִּיר אֶת דְּזשִׁים הֶעָלוּב?

– טוֹב הִבְטַחְתִּי לְךָ, דְּזשִׁים. אֲנִי הִבְטַחְתִּי לְךָ, דְּזשִׁים, וָאֲקַיֵּם אֶת דְּבָרַי. לוּ יְיַסְּרֵנִי הָאֵל, – אֲקַיֵּם, וַאֲפִילוּ אִם בּוֹז יָבוּזוּ לִי עַל זֶה, אִם יַכּוּנִי, וְאִם יִקְרָאוּנִי אַבּוֹלִיצִיּוֹנִיסְט⁵ – אַחַת הִיא לִי. כְּלוּם לֹא אֹמַר. אֶפֶס, אֲנִי לֹא אֶסַּע אֲלֵיהֶם. סַפֵּר אֵפוֹא.

– אָכֵן, הִיק, כֵּן הָיָה הַדָּבָר. אַף עַל פִּי שֶׁמִּיס וַטְסוֹן הַזְּקֵנָה חֵרְפָה אֶת דְּזשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה טוֹבָה לִדְּזשִׁים, בְּכָל זֹאת הִבְטִיחָה לִבְלִי מְכוֹר אֶת דְּזשִׁים הֶעָלוּב לְאוֹרְלֵיאַן הַחֲדָשָׁה. אַךְ פִּתְאֹם הִתְחִיל בָּא אֵלֵינוּ סוֹחֵר בַּעֲבָדִים וּזְמָן רַב שׂוֹחֵחַ עִם הַמִּיס הַזְּקֵנָה, הִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי כַךְ, שֶדְּזשִים הִתְחִיל מְפַחֵד, וְהִנֵּה פַּעַם אַחַת בָּעֶרֶב שָׁמַע מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, כֵּיצַד דִּבְּרָה מִיס וַטְסוֹן לַאֲחוֹתָהּ מִיסְטְרִיס דוּגְלַאס. “אֵינִי רוֹצָה לִמְכּוֹר אֶת הַכּוּשִׁי שֶלִּי, אַךְ שְמוֹנֶה מֵאוֹת דוֹלַרִים הוּא סְכוּם גָּדוֹל כָּל כַּךְ, שֶאֵינִי יוֹדַעַת מַה לַּעֲשׂוֹת”. עַל זֶה עָנְתָה לָהּ מִיסְטְרִיס דוּגְלַאס: “אוֹי, אַל תִמְכְּרִי אֶת דְּזשִים הַזָּקֵן הֶעָלוּב, כּוּשִי טוֹב הוּא”. וּדְזשִים לֹא חָפֵץ לִשְמוֹעַ עוֹד, וַיִּבְרַח מִבְּלִי הַבֵּט מֵאַחֲרָיו.

בָּרַח דְּזשִים וְרָץ מְהֵרָה אֶל הַנָּהָר, חָפֵץ לָקַחַת אֵיזוֹ סִירָה וְלָשוּט לְהָלְאָה וְהַרְחֵק, אַךְ אֲנָשִים רַבִּים הָיוּ עַל הַחוֹף, וּבְכֵן נָטַל עַל דְּזשִים לִשְכַּב כָּל הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַסּוּף. וְהִנֵּה בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית בַּבֹּקֶר יָשְבוּ גְבִירוֹת וּגְבָרִים רַבִּים בָּאֳנִיַּת קִיטוֹר, בְּאָמְרָם שֶהִיק נִרְצַח בַּיַּעַר, וְשֶׁהֵם נוֹסְעִים לִרְאוֹת אֶת מְקוֹם הָרֶצַח. דְּזשִים הֶעָלוּב הִתְעַצֵּב מְאֹד, כְּשָמְעוֹ אֶת הַיְדִיעָה. “הִיק הֶעָלוּב, – חָשַב, – כָּל כַּךְ טוֹב הָיָה, כָּל כַּךְ צָעִיר, כָּל כַּךְ נַעַר עַלִּיז. הִיק הֶעָלוּב!”

דְּזשִים הַזָּקֵן הֶעָלוּב מֻכְרָח הָיָה לִשְכַּב בְּתוֹךְ הַסּוּף כָּל הַיּוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶהָיָה רָעֵב מְאֹד, בְּכָל זֹאת לֹא יָרֵא כְלוּם. דְּזשִים יָדַע שֶהַמִּיס הַזְּקֵנָה וְהָאַלְמָנָה תֵּלַכְנָה בַּבֹּקֶר הַשְכֵּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשֶלֹּא תִזְכֹּרְנָה אֶת דְּזשִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹדְעוֹת, שֶהוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַבְּהֵמָה אֶל הַמִּרְעֶה.

לִפְנוֹת עֶרֶב יָצָא דְּזשִים מִן הַסּוּף, וַיֵּלֵךְ בְמוֹרַד הַנָּהָר, אַחַר כַּךְ הִתְחִיל חוֹשֵב מַה לַּעֲשׂוֹת? אִם יֵלֵךְ רַגְלִי יִמְצְאוּ הַכְּלָבִים אוֹתוֹ עַל פִּי עִקְבוֹתָיו. אִם יִגְנוֹב סִירָה, יֵדְעוּ בְּנֵי הָאָדָם וְיָבִינוּ. טוֹב מִכֹּל וְנָאוֹת לְמַטָּרָה – הֲרֵי הִיא רַפְסוֹדָה, שֶאֵינָהּ מַשְאִירָה אַחֲרֶיהָ שוּם סִמָּן. בְּהִתְבּוֹנְנוֹ סָבִיב, רָאָה דְּזשִים אֵש מִתְנוֹצֶצֶת עַל הַמַּיִם. זוּ הָיְתָה רַפְסוֹדָה. דְּזשִים הִתְנַפֵּל הַמַּיְמָה וַיָּשָט לְאֶמְצַע הַנָּהָר אֶל הָרַפְסוֹדָה, עָלָה עָלֶיהָ מִבְּלִי שֶיַּרְגִּישוּ בוֹ וַיִּשְכַּב פְּרַקְדָן. הַלַּיְלָה הָיָה אָפֵל. וְגַם דְּזשִים שָחוֹר, עַל כֵּן חָשַב שֶיָּשוּט כָּל הַלַּיְלָה מִבְּלִי שֶיַּרְגִּישוּ בוֹ, אַף עַל פִּי שֶהָיוּ עַל הָרַפְסוֹדָה בְּנֵי אָדָם מְרֻבִּים, שֶׁצָחֲקוּ הִשְתַּעַשְעוּ וַיְזַמְּרוּ לְאוֹר הָאֲבוּקָה. אוּלָם הַהַצְלָחָה לֹא הֵאִירָה פָּנִים לִדְּזשִים הֶעָלוּב, אַךְ קָרוֹב הִתְקָרְבָה הָרַפְסוֹדָה אֶל הָאִי וְהִנֵּה אִיש וַאֲבוּקָה בְיָדוֹ שָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר דְּזשִים, וּדְזשִים הֶעָלוּב מֻכְרָח הָיָה לְהִתְנַפֵּל שוּב לְתוֹךְ הַמַּיִם הַקָּרִים. זְמָן רַב שָט דְּזשִים לְאֹרֶך הָאִי וְלֹא מָצָא מָקוֹם נָאוֹת לָצֵאת אֶל הַיַּבָּשָׁה. לְסוֹף עָלָה בְיָדוֹ לַעֲלוֹת עַל הַחוֹף, וּדְזשִים הָלַךְ הַיַּעְרָה, מִבְּלִי הֱיוֹת לוֹ עוֹד רָצוֹן לְטַפֵּל בְּרַפְסוֹדוֹת, שֶׁיֵּש אֲבוּקוֹת עֲלֵיהֶן. בְּמִגְבָּעְתּוֹ הָיְתָה מִקְטֶרֶת וְגַפְרוּרִים יְבֵשִׁים וַיְהִי דְזשִׁים הַזָּקֵן שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

– וְכָל הַיָּמִים הָאֵלֶּה לֹא הָיָה לְךָ לֶחֶם וּבָשָׂר דְּזשִים עֲלוּבִי, וְכָל הַיָּמִים הָאֵלֶּה מֻכְרָח אַתָּה לְהִסְתַּתֵּר בִּסְבַךְ הַיַּעַר! הֲשָמַעְתָּ כֵּיצַד יָרוּ מִן הַתּוֹתָח?

– וַדַּאי, וּדְזשִים חָשַב: “הִיק הַקָּטָן וְהֶעָלוּב, עַכְשָו הֵם מְבַקְּשִים אֶת גּוּפוֹ”. דְּזשִׁים רָאָה גַם אֳנִיַּת קִיטוֹר מֵאַחֲרֵי הַשִּׂיחִים.

בְּשָעָה זוּ עָפוּ עַל פָּנֵינוּ זוּג אֶפְרוֹחִים וְיָרְדוּ אַרְצָה לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ. דְזשִים אָמַר, שֶזֶּה סִמָּן לְגֶשֶם. חָפַצְתִּי לָצוּד אוֹתָם, אַךְ דְּזשִים עֲצָרַנִי, בְּאָמְרוֹ, שֶׁסִּמָּן רַע הוּא. אָבִיו, אָמַר, חָלָה פַעַם אַחַת, וּבְאוֹתָהּ שָעָה צָד אִיש אֶחָד עוֹף, אָז אָמְרָה סָבָתוֹ, שֶאָבִיו יָמוּת, וְאָמְנָם אָבִיו מֵת, אֶפֶס רַק לְאַחֲרֵי זְמָן. דְּזשִים אָמַר גַּם כֵּן, שֶאָסוּר לְסַפֵּר, מַה מְכִינִים לִסְּעֻדַּת הַצָּהָרַיִם, שֶזֶּה מֵבִיא אָסוֹן; שֶׁאָסוּר לְנַעַר אֶת מַפַּת הַשֻׁלְחָן לְאַחֲרֵי שְקִיעַת הַחַמָּה. עוֹד אָמַר שֶאִם יָמוּת אִיש אֲשֶר לוֹ כַוֶּרֶת מִשֶׁלּוֹ, צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ אֶת הַדְּבוֹרִים עַל אֹדוֹת מוֹת בַּעֲלֵיהֶן לִפְנֵי זְרִיחַת הַחַמָּה, פֶּן תֶחְדַּלְנָה מֵעֲבוֹדָתָן וְתָמֹתְנָה. הַדְּבוֹרִים אֵינָן עוֹקְצוֹת אֶת הַשּׁוֹטִים, אָמַר עוֹד דְּזשִים. אַךְ אֲנִי אֵינִי מַאֲמִין לִדְבָרָיו, כִּי פְעָמִים רַבּוֹת הָיוּ לִי עֲסָקִים עִם הַדְּבוֹרִים, וְלֹא עָקְצוּ אוֹתִי אַף פַּעַם אַחַת, וַאֲנִי לְגַמְרִי אֵינִי חוֹשֵב אֶת עַצְמִי לְשׁוֹטֶה.

עַל־אֹדוֹת רַבִּים מֵהַסִמָּנִים הָאֵלֶּה שָׁמַעְתִּי גַם קֹדֶם, אַךְ לֹא עַל־אֹדוֹת כֻּלָּם. וּדְזשִים יָדַע כִּמְעַט אֶת כֻּלָּם. נִרְאָה לִי, שֶיֵּש בָּעוֹלָם רַק סִמָּנִים רָעִים, וָאֶשְאַל אֶת דְּזשִים, הֲיֵשׁ גַּם טוֹבִים, הַמְּנַבְּאִים לְאשֶׁר, וְעַל זֶה עָנָה לִי:

– מְעַט מִזְּעֵר. אֶפֶס גַּם אֵין צֹרֶךְ בָּהֶם. לָמָּה לְךָ לָדַעַת, שֶהָאשֶׁר נָכוֹן לְךָ? הֲרֵי אִישׁ לֹא יִזָּהֵר מִפָּנָיו וְלֹא יִלָּחֵם נֶגְדּוֹ. הָאשֶׁר חָזָק. הָאשֶׁר בָּא לְבַדּוֹ בְּלִי שׁוּם סִמָּנִים קוֹדְמִים. אֶפֶס אִם זְרוֹעֶיךָ וְחָזְךָ מְכֻסִּים שֵׂעָר, הֲרֵי תִהְיֶה עָשִׁיר. סִמָּן טוֹב הוּא. אִם עָנִי וְאֻמְלָל אַתָּה וְלֹא תֹאבֶה לִחְיוֹת עוֹד, תַּשׁקִיף עַל הַשֵּׂעָר וְתָבִין שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתְּחַכֶּה קְצָת, וְהָאשֶׁר יָבֹא מֵאֵלָיו, בִּמְהֵרָה.

– וּלְךָ זְרוֹעוֹת וְחָזֶה שְׂעִירִים?

– לָמָּה תִשְׁאַל, כְּלוּם לֹא תִרְאֶה בְעַצְמְךָ? דְּזשִׁים שָׂעִיר הַרְבֵּה.

– וּמָה אֵיפוֹא. הֶעָשִׁיר אַתָּה?

– לֹא. אַךְ דְזשִׁים הָיָה עָשִׁיר. וּדְזשִׁים יִהְיֶה בְּקָרוֹב שׁוּב לְעָשִׁיר. פַּעַם אַחַת הָיוּ כְבָר לִדְזשִׁים אַרְבָּעָה עָשָׂר דּוֹלַרִים, – אַרְבָּעָה עָשָׂר דּוֹלַרִים. אַךְ דְזשִׁים עָשָׂה בָהֶם מִשְׁלַח יָד וְנִשְׂרָף.

– בְּאֵיזֶה מִשְׁלַח יָד, דְּזשִׁים?

– קָנִיתִי פָּרָה, הֵיק, פָּרָה חַיָּה. דְּזשִׁים הַזָּקֵן וְהַשּׁוֹטֶה בִּזְבֵּז עֲשָׂרָה דוֹלַרִים עַל פָּרָה זְקֵנָה וְחוֹלָה שֶמֵּתָה לְאַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים.

– וַעֲשֶׂרֶת הַדּוֹלַרִים שֶׁלְּךָ אָבְדוּ?

– לֹא, לֹא כֻלָּם, רַק תִּשְׁעָה. דְּזשִׁים מָכַר אֶת הָעוֹר וְאֶת הַזָּנָב בִּמְחִיר דּוֹלַר אֶחָד וַעֲשָׂרָה צֶנְטִים.

– וּבְכֵן אֵיפוֹא נִשְׁאֲרוּ לְךָ חֲמִשָּׁה דוֹלַארִים וַעֲשָׂרָה צֶנְטִים. וּמֶה עָשִׂיתָ אֵיפוֹא. הֶעָשִׂיתָ שׁוּב מִשְׁלַח יָד?

– כֵּן, הֲלֹא יָדַעְתָּ, הֵיק, אֶת הַכּוּשִׁי הַקִּטֵּעַ בַּעַל הָרֶגֶל הָאַחַת. וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי הַזֶּה יִסַּד בַּנְק וַיֹּאמַר שֶׁכָּל כּוּשִׁי שֶׁיָּבִיא לוֹ דוֹלַאר אֶחָד, יְקַבֵּל בְּסוֹף הַשָּׁנָה אַרְבָּעָה. כָּל הַכּוּשִׁים רָצוּ וַיְבִיאוּ אֵלָיו אֶת כַּסְפָּם, אַךְ לֹא הַרְבֵּה קִבְּלוּ בַחֲזָרָה. רַק דְּזשִׁים לְבַדּוֹ קִבֵּל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ לְקַבֵּל יוֹתֵר מִכָּל הַכּוּשִׁים. דְּזשִׁים אָמַר, שֶׁאִם הַכּוּשִׁי הַפִּסֵּחַ לֹא יִתֵּן לוֹ יוֹתֵר, הֲרֵי יְיַסֵּד לוֹ בְעַצְמוֹ בַנְק. הַכּוּשִׁי הַפִּסֵּחַ לֹא חָפֵץ בָּזֶה, בְּאָמְרוֹ, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק כֶּסֶף בִּשְׁבִיל שְׁנֵי בַּנְקִים, וַיַּבְטִיחַ לִדְזשִׁים לָתֵת לוֹ לְסוֹף הַשָּׁנָה תַּחַת חֲמֵשֶׁת הַדּוֹלַאִרים שֶׁלּוֹ – שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה. דְּזשִׁים הַשּׁוֹטֶה שָׂם אֶת כַּסְפּוֹ בַּבַּאנְק. אַךְ דְזשִׁים הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת עֵסֶק בְּכַסְפּוֹ בְטֶרֶם יַגִּיעַ סוֹף הַשָּׁנָה. כּוּשִׁי אֶחָד, בּוֹבּ שְׁמוֹ, הוֹצִיא מִן הַנָּהָר, מִבְּלִי דַעַת בְּעָלָיו, קוֹרוֹת רַבּוֹת – רַפְסוֹדָה שְׁלֵמָה. דְּזשִׁים קָנָה אֶת כָּל הָעֵצִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר שֶׁבּוֹבּ יָכֹל לְקַבֵּל אֶת מְחִיר הָרַפְסוֹדָה שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה דוֹלַארִים מִן הַבַּנְק בְּסוֹף הַשָּׁנָה. בַּלַּיְלָה נִגְנְבָה הָרַפְסוֹדָה, וּמִמָּחֳרָת הוֹדִיעַ הַכּוּשִׁי הַחִגֵּר אוֹתָנוּ, שֶׁהַבַּנְק פָּשַׁט אֶת הָרֶגֶל וְאִיש לֹא יְקַבֵּל פְּרוּטָה. וּבְכֵן אָבְדוּ חֲמֵשֶׁת הַשְּׁקָלִים שֶׁל דְּזשִׁים!

– וּמֶה עָשִׂיתָ בַּעֲשֶׂרֶת הַצֶּנְטִים שֶׁלְּךָ, דְּזשִׁים?

– בָּרִאשׁוֹנָה חָפֵץ דְּזשִׁים לִקְנוֹת לוֹ בַּעֲדָם דְּבַר מָה, אַךְ בַּלַּיְלָה רָאָה בַּחֲלוֹם, שֶׁהוּא מְחֻיָּב לָתֵת אֶת עֲשֶׂרֶת הַצֶּנְטִים הַלָּלוּ לַכּוּשִׁי הַזָּקֵן בִּלְעָם, שֶׁהָיָה שׁוֹטֶה כָּל כַּךְ, עַד שֶׁהֵחֵלּוּ לְכַנּוֹתוֹ “אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם”. אֶפֶס הוּא הָיָה בַּר מַזָּל מְאֹד, וּדְזשִׁים הֶעָלוּב לֹא הָיָה בַּר־מַזָּל כְּלָל, וּבְכֵן נִרְאָה בַחֲלוֹם, שֶׁדּזשִׁים מְחֻיָּב לָתֵת אֶת כַּסְפּוֹ לְבִלְעָם, שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶם כְּחֶפְצוֹ, וְאָז יִהְיֶה גַם דְּזשִׁים מְאֻשָׁר. בִּלְעָם לָקַח אֶת עֲשֶׂרֶת הַצֶּנְטִים וְהָלַךְ אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, וְשָׁם אָמַר הַכֹּהֵן, שֶׁהָאִיש הַמְנַדֵּב לָעֲנִיִּים, נוֹתֵן לֵאלֹהִים, וְעַל זֶה יוּשב לוֹ מֵאָה שְׁעָרִים. נָתַן בִּלְעָם הַזָּקֵן אֶת עֲשֶׂרֶת הַצֶּנְטִים הַלָּלוּ לְעָנִי, אַחַר כַּךְ יָשַׁב וְחִכָּה וְחִכָּה, מַה יְהֵא בְּסוֹף.

– וּמֶה הָיָה הַסּוֹף? דְּזשִׁים?

– לֹא כְּלוּם, הִיק. דְּזשִׁים נִשְׁאַר כַּךְ בְּלִי עֲשֶׂרֶת הַצֶּנְטִים. “אַתָּה תְקַבֵּל מֵאָה שְׁעָרִים”, – אָמַר הַכֹּהֵן, – “מֵאָה שְׁעָרִים”, דְּזשִׁים הָיָה שָׂמֵחַ לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה רַק אֶת עֲשֶׂרֶת הַצֶּנְטִים הָעֲלוּבִים שֶלּוֹ.

הוֹי, דְּזשִׁים, אֵין רַע! מִכֵּוָן שֶׁיֵּשׁ לְךָ חָזֶה וּזְרוֹעוֹת שְׂעִירִים, הֲרֵי תִהְיֶה לְעָשִׁיר.

– אָכֵן דְּזשִׁים עָשִׁיר הוּא כְּבָר גַּם עַתָּה. דְּזשִׁים הִנֵּהוּ עַתָּה אָדוֹן לְעַצְמוֹ. לוּ רַק הִשַּׂגְתִּי שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דּוֹלַרִים, שֶׁמְּשַׁלְּמִים בַּעֲדִי, וְרַב לִי.

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי    🔗

עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהַשְׁקִיף עוֹד הַפַּעַם עַל הַמָּקוֹם, שֶׁגִּלִּיתִי בְּשַׁעַת מַסָּעִי הָרִאשׁוֹן אֶל מֶק הָאִי. יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ וְעַד מְהֵרָה בָּאנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי כָל שֶׁטַח הָאִי הָיָה רַק שְׁלשָׁה מִילִים אָרְכּוֹ וְרֶבַע הַמִּיל רָחְבּוֹ.

עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה בְאֶמְצַע הָאִי הָיְתָה גִבְעָה תְלוּלָה לְמַדַּי, גָבְהָהּ כְּאַרְבָּעִים רָגֶל. קָשֶׁה הָיָה מְאֹד לְטַפֵּס עָלֶיהָ, כִּי שִׁפּוּעָהּ הַתָּלוּל הָיָה מְכֻסֶּה שִׂיחִים עֲבֻתִּים וְעוֹקְצִים. בִּמְרוֹמֵי הַגִּבְעָה כִּמְעַט עַל עֶצֶם רֹאשָׁהּ, גִּלִּינוּ עַל צוּר, מִצַּד אִילִיַנוּיס, מְעָרָה גְדוֹלָה וְיָפָה. דֵּי רֶוַח הָיָה בְתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שְׁנַיִם שְׁלשָׁה חֲדָרִים, וּדְזשִׁים יָכֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכָהּ זָקוּף כָּל קוֹמָתוֹ. וְכַמָּה קָרִיר הָיָה שָׁם. דְּזשִׁים אָמַר, שֶׁעָלֵינוּ לְתַקֵּן פֹּה מָעוֹן לָנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁבְּעֵינַי לֹא הָיָה טוֹב הַדָּבָר לְטַפֵּס תָּמִיד עַל גֹבהּ שֶׁכָּזֶה. אֲבָל דְּזשִׁים אָמַר, שֶׁאִם נַסְתִּיר אֶת סִירָתֵנוּ, וְנָבִיא אֶת כָּל חֲפָצֵינוּ הֵנָּה, נוּכַל לְהֵחָבֵא פֹה עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, בְּבֹא זָר אֶל הָאִי; וְשֶׁבְּלִי עֶזְרַת כְּלָבִים לֹא יְגַלֶּה שׁוּם אִישׁ בָּעוֹלָם אֶת מַחֲבוֹאֵנוּ. וְנוֹסָף עַל זֶה – עָמַד עַל דַּעְתּוֹ – הַצִּפֳּרִים מְבַשְּׂרוֹת גֶּשֶׁם, וּכְלוּם רוֹצֶה אֲנִי שֶׁכָּל חֲפָצֵינוּ יֹאבְדוּ? הַטַּעַם הָאַחֲרוֹן פָּעַל עָלַי וָאִוָּכַח. שַׁבְנוּ עַל עֲקֵבֵינוּ, וַנַּקְרִיב אֶת סִירָתֵנוּ כְּפִי הָאֶפְשָׁר אֶל הַצּוּר שֶׁלָּנוּ, הֲרִיקוֹנוּ מִמֶּנָּה אֶת כָּל כֵּלֵינוּ וַנַּסְתִּירָם בַּמְּעָרָה. אֶת הַסִּירָה הִסְתַּרְנוּ בְּמָקוֹם בָּטוּחַ מִתַּחַת לַעֲרָבוֹת עֲבֻתּוֹת. אַחַר כַּךְ פָּקַדְנוּ אֶת הַחַכּוֹת, הֲסִירוֹנוּ מֵעֲלֵיהֶן דָּגִים אֲחָדִים, הִשְׁלַכְנוּ אוֹתָן שׁוּב וְהִתְחַלְנוּ מְכִינִים סְעֻדָּה לַצָּהֳרָיִם.

פִּי הַמְּעָרָה הָיָה רָחָב לְמַדַּי. מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַמָּבוֹא הָיְתָה הָאֲדָמָה גְבוֹהָה קְצָת, עַל כֵּן הָיְתָה רְאוּיָה לְהַעֲלוֹת עָלֶיהָ מְדוּרָה, וַנַּעַל אֵשׁ לְהָכִין אֶת הָאֲרֻחָה.

בִּמְקוֹם מַרְבַדִּים פָּרַשְׂנוּ עַל הָאָרֶץ אֶת הַשְּׂמִיכוֹת. אֶת יֶתֶר הַכֵּלִים שַׂמְנוּ בְּעֵמֶק הַמְּעָרָה. בִּמְהֵרָה הִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם עֲנָנִים כְּבֵדִים אֲמֻצִּים. בָּרְקוּ בְּרָקִים, רָעַם רַעַם – הַצִּפֳּרִים לֹא נִבְּאוּ הַפַּעַם לְשֶׁקֶר, סְעָרָה כְּגוֹן זוּ לֹא רָאִיתִי עוֹד בְּכָל יְמֵי חַיַּי. הַגֶּשֶׁם שָׁטַף כִּנְחָלִים, מַרְאֵה הַשָּׁמַיִם הָיָה אָמוֹץ-שָׁחוֹר, וְהָעֵצִים הַקְּרוֹבִים נִדְמוּ כִמְעֻטָּפִים קוּרֵי עַכָּבִישׁ.

– מַה נָּעִים פֹּה, דְּזשִׁים, – אָמַרְתִּי. – תּוֹדָה לָאֵל שֶׁמָּצָאנוּ אֶת הַמַּחֲסֶה הַזֶּה. הָבָה נָא לִי דָג עוֹד וּפַת לֶחֶם הֲגוּנָה.

– וּבְכָל זֹאת פֹּה הִנְךָ, הֵיק, הוֹדוֹת לִדְזשִׁים הַזָּקֵן. אִלְּמָלֵי דְזשִׁים הַזָּקֵן, וְיָשַׁבְתָּ עַכְשָׁו שָׁרוּי בַּמַּיִם וּבַקּוֹר בְּתוֹךְ הַיַּעַר. אָכֵן הַצִּפֳּרִים יוֹדְעוֹת תָּמִיד, מָתַי יֵרֵד הַגָּשֶׁם.

וְהַמַּיִם גָּאוּ הָלוֹךְ וְגָאֹה בְּתוֹךְ הַנָּהָר שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם וּלְסוֹף עָלוּ עַל גְּדוֹתָיו. בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים הָיָה הָאִי כִשְׁתַּיִם שָׁלשׁ רֶגֶל מִתַּחַת לַמָּיִם. בַּיּוֹם הָיִינוּ עוֹבְרִים עַל פְּנֵי הָאִי בְּסִירָתֵנוּ. בַּיַּעַר שָרְרָה קְרִירוּת נִפְלָאָה גַם בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּעֲרָה וְלָהֲטָה. בְּשׁוּטֵנוּ בֵין הָעֵצִים הָיִינוּ נִתְקָלִים לִפְעָמִים בַּהֲמוֹן גַּפְנֵי יַעַר שֶׁנִּסְתַּבְּכוּ מִסָּבִיב לָעֵצִים וַיַּחְסְמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵינוּ, עַד שֶׁהָיִינוּ מֻכְרָחִים לָשׁוּב וּלְבַקֵּשׁ דְּרָכִים אֲחֵרוֹת. עַל כָּל גֶּזַע יָשָׁן נוֹפֵל יָשְׁבוּ שְׁפַנִּים, סְנָאִים, נְחָשִׁים וְצַבִּים וּבַעֲלֵי חַיִּים אֲחֵרִים, וּמִשּׁוּם שֶׁהַמַּיִם לֹא חָסְרוּ זֶה שְׁלשָׁה יָמִים, נַעֲשׂוּ הַחַיּוֹת כָּל כַּךְ נִכְנָעוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹשִׁיט יָד וּלְקַחְתָּן. צַדְנוּ הַרְבֵּה שְׁפַנִּים וּסְנָאִים. בַּעֲלֵי חַיִּים אֲחֵרִים לֹא לָקַחְנוּ, מִפְּנֵי שֶׁבִּמְעָרָתֵנוּ עָצְמוּ דַי וְהוֹתֵר.

עַל פְּנֵי הַנָּהָר צָפוּ שׁוּב קוֹרוֹת רַבּוֹת. פַּעַם אַחַת הֶחֱזַקְנוּ בְּחֵלֶק שֶׁל רַפְסוֹדָה, שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה מִקּוֹרוֹת שֶׁל בְּרוֹשִׁים טוֹבִים וְעָבִים, קְשׁוּרִים יַחְדָּו. רֹחַב הָרַפְסוֹדָה הָיָה כִמְעַט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֶגֶל, וְאָרְכָּהּ כַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רֶגֶל בְּקִצּוּר זוּ הָיְתָה רַפְסוֹדָה יָפָה, הֲגוּנָה, וַנַּסְתִּיר אוֹתָהּ מִתַּחַת לָעֲרָבוֹת, בְּחָשְבנוּ שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ לְתוֹעֶלֶת בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים, וְכֵן אָמְנָם הָיָה.

בַּלַּיְלָה הַבָּא – בַּיּוֹם הָיִינוּ מִתְיָרְאִים לְהֵרָאוֹת עַל פְּנֵי הַנָּהָר, – לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, רָאִינוּ וְהִנֵּה בַּיִת צָף, בֵּית עֵצִים אֲמִתִּי. מוּבָן שֶׁתֵּכֶּף שַׁטְנוּ אֵלָיו וַנַּשְּׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן. אַךְ הַחשֶׁךְ הָיָה עוֹד, וְלֹא רָאִינוּ מְאוּמָה, עַל כֵּן קָשַׁרְנוּ אֶת סִירָתֵנוּ אֶל הַבַּיִת הַצָּף וַנַּחְלֵט לְחַכּוֹת עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

לֹא הִסְפַּקְנוּ עֲדַיּין לַעֲבוֹר עַל פְּנֵי כָל הָאִי, וַיְהִי אוֹר דֵּי הַבְחֵן אֵת אֲשֶר מִסָּבִיב. הִשְׁקַפְנוּ לְתוֹךְ הַחֶדֶר, וַנֵּרֶא מִטָּה, שֻׁלְחָן שְׁנֵי כִסְאוֹת יְשָׁנִים וּמְקֻלְקָלִים וְכֵלִים רַבִּים אֲחֵרִים מָשְׁלָכִים עַל הָרִצְפָּה. בְּקֶרֶן זָוִית הָיְתָה מוּטֶלֶת כְּעֵין תַּבְנִית בֶּן אָדָם, אַךְ בְּלִי נוֹעַ.

– הוֹ, מִי פֹּה? - קָרָא דְזשִׁים.

מַעֲנֶה לֹא הָיָה. וְגַם עַל קְרִיאָתִי כַךְ. אָז אָמַר דְּזשִׁים:

– הוּא אֵינוֹ יָשֵׁן, הוּא מֵת. הִשָּׁאֵר פֹּה, הֵי, אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה.

הוּא נִכְנַס אֶל הַבַּיִת, כָּפַף אֶת רֹאשׁוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישׁ הַמּוּטָל וַיֹּאמַר:

– אָמְנָם, מֵת הוּא. יָרוּ בוֹ לְתוֹךְ גַּבּוֹ. הוּא מֵת זֶה כְּבָר, וַדַּאי לִפְנֵי יָמִים אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה. גַּשׁ הֵנָּה, הִיק, רַק אַל תַּבִּיט, נוֹרָא הַדָּבָר.

– אֲנִי לֹא הִבַּטְתִּי. דְּזשִׁים הִשְׁלִיךְ עַל הַגְּוִיָּה אֵיזֶה סְמַרְטוּטִים, מַה שֶּׁאֶפְשָׁר הָיָה לִבְלִי עֲשׂוֹת כְּלָל, כִּי הַמֵּת לֹא הָיָה מְעַנְיֵן אוֹתִי לְגַמְרִי. עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה הָיוּ מָשׁלָכִים כַּרְטִיסִים שֶׁל קוּבִיָא, וּבֵינֵיהֶם מוּטָלִים בַּקְבּוּקִים מִשֶּׁל יַיִן, שְׁתֵּי מַסֵּכוֹת שֶׁל צֶמֶר שְׁחוֹרוֹת, עַל פְּנֵי הַקִּירוֹת הָיוּ רְשׁוּמִים כְּתֹבוֹת וְצִיּוּרִים שֶׁל שְׁטוּת. אֶחָד מֵהֶם מָחוּי בַּפֶחָם. אֲנַחְנוּ הוֹצֵאנוּ חֲפָצִים רַבִּים מִן הַבַּיִת לְתוֹךְ סִירָתֵנוּ, בְּחָשְׁבֵנוּ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים יָבִיאוּ לָנוּ תוֹעֶלֶת. אַחַר כַּךְ לָקַחְנוּ עוֹד מְנוֹרַת פַּחִים יְשָׁנָה, סַכִּין שֶׁל מְבַשְּׁלִים בְּלִי נִצָּב, אוֹלָר חָדָשׁ לְגַמְרִי, צְרוֹרוֹת אֲחָדִים שֶׁל נֵרוֹת חֵלֶב, מְנוֹרַת פַּחִים, בַּקְבּוּק גָּדוֹל, וְקַעֲרַת פַּחִים שְׂמִיכָה יְשָׁנָה קְרוּעָה, וְתַרְמִיל עִם מְחָטִים, עוֹקְצִים, חוּטִים, אֶצְבָּעוֹן, שַׁעֲוָה, וּמִסְפָּרַיִם. וְעוֹד פַּטִּישׁ, מַסְמְרִים אֲחָדִים, שְׂרוֹךְ עָבֶה לְחַכָּה עִם וָוִים חֲזָקִים, עוֹר יָשָׁן שֶׁל פָּר, צַוָּארוֹן שֶׁל כְּלָבִים, פַּרְסַת בַּרְזֶל, וְצִנְצָנוֹת אֲחָדוֹת מְלֵאוֹת סַמִּים לִרְפוּאָה, אַךְ בְּלִי הָרִיצֶפְּטִים. בְּקִצּוּר, אֲנַחְנוּ הֲרִיקוֹנוּ אֶת כָּל הַבָּיִת. לְסוֹף מָצָאתִי עוֹד מַסְרֵק, קֶשֶׁת יְשָׁנָה שֶׁל כִּנּוֹר וְרֶגֶל שֶׁל עֵץ, שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה יוֹתֵר מִדַּאי בִּשְׁבִילִי וּקְצָרָה – בִּשְׁבִיל דְּזשִׁים. אֶת הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָה לֹא מָצָאנוּ לַמְרוֹת כָּל חִפּוּשֵׂינוּ עֲמוּסֵי מַשָּׂא שְׁלָל זֶה שַׁבְנוּ לְבֵיתֵנוּ.

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי    🔗

אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַבֹּקֶר חָפַצְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עַל אֹדוֹת מְאוֹרְעוֹתֵינוּ, וַהֲסִיבּוֹתִי אֶת הַשִּׂיחָה עַל אֹדוֹת הַמֵּת, שֶׁמָּצָאנוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת הַצָּף. אַךְ דְּזשִׁים לֹא חָפֵץ לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ, מִשּׁוּם “שֶׁזֶּה מֵבִיא פֻרְעָנִיּוֹת”. הוּא אָמַר: רוּחוֹ שֶׁל הַמֵּת, שֶׁלֹּא בָּא לִקְבוּרָה, תּוֹעָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר מֵרוּחוֹ שֶׁל הַמֵּת שֶׁהוּא נָח בְּקִבְרוֹ בְּשָׁלוֹם. הַסְּבָרָה הַזֹאת נִרְאֲתָה בְּעֵינַי נְכוֹנָה, וְלֹא דִבַּרְתִּי עוֹד עַל אֹדוֹת הַנִּרְצָח. אֶפֶס בִּכְלָל לֹא חָדלְתִּי מֵעֲמוֹל בְּפִתְרוֹן הַשְּׁאֵלָה, מִי רָצַח אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְלָמָּה?

אֲנַחְנוּ בֵּרַרְנוּ אֶת כָּל הַסְּמַרְטוּטִים וְהַבְּגָדִים הַיְשָנִים שֶׁמָּצָאנוּ בַבַּיִת הַצָּף, וְהִנֵּה בְתוֹךְ הָאֶרֶג הַתַּחְתּוֹן שֶׁל אַדֶּרֶת יְשָׁנָה אַחַת מָצָאנוּ שְׁמוֹנָה דוֹלַארִים שֶׁל כֶּסֶף תְּפוּרִים בְּתֶפֶר. דְּזשִׁים הֶחְלִיט, שֶׁוַּדַּאי הַדָּבָר, שֶׁהָאַדֶּרֶת הָיְתָה גְנוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁאִלְמָלֵי יָדְעוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת הַזֶּה עַל אֹדוֹת הַכֶּסֶף, כִּי אָז, מוּבָן הַדָּבָר, שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ פֹה. אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁהָאַדֶּרֶת הַיְשָׁנָה וַדַּאי הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לַנִּרְצָח, אַךְ דְּזשִׁים לֹא חָפֵץ עוֹד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה.

– הֲרֵי אַתָּה מַבְטִיחַ, דְּזשִׁים, שֶׁהַמְשׂוֹחֵחַ עַל אֹדוֹת מֵתִים וְהַנְּגִיעָה בְעוֹרוֹ שֶׁל נָחָשׁ מְבִיאוֹת רָעָה, וּכְשֶׁהֵבֵאתִי לִפְנֵי זְמָן מָה עוֹר שֶׁל נָחָשׁ, הִבְטַחְתָּ שֶׁצָּרָה גְדוֹלָה עֲתִידָה לְפָנֵינוּ, וְעַתָּה אֵיזוֹ צָרָה בָאָה עָלֵינוּ? אֲנַחְנוּ מָצָאנוּ שְׁמוֹנָה דוֹלַארִים וְכָל הַסְּמַרְטִיטִים הָאֵלֶּה. וּלְוַאי שֶׁתָּבֹאנָה עָלֵינוּ רָעוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה יוֹם-יוֹם, דְּזשִׁים.

– אֵין זֶה סִמָּן כְּלָל, הִיק, כְּלָל לֹא סִמָּן; עֲדַיִּן לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִצְחקֹ, צָרָה תָבֹא, זְכָר-נָא אֶת דְּבָרַי, דְּזשִׁים, תָּבֹא צָרָה.

– וְצָרָה אָמְנָם בָּאָה. אֲנַחְנוּ דִבַּרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לְאַחֲרֵי סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם שָׁכַבְנוּ בְרֹאשׁ הַגִּבְעָה וַנְּעַשֵּׁן אֶת מִקְטְרוֹתֵינוּ. פִּתְאֹם אָפַס הַטַּבַּק. רַצְתִּי אֶל הַמְּעָרָה לְהָבִיא טַבַּק חָדָשׁ, וְהִנֵּה בְּבִיאַת הַמְּעָרָה נִתְקַלְתִּי בְצִפְעוֹנִי. אֲנִי הִתְחַכַּמְתִּי, וָאַךְ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ מַכָּה רַבָּה כָל כַּךְ, שֶׁרוּחוֹ נָפְחָה תֵּכֶּף.

אַחַר כַּךְ גִּלְגַּלְתִּי אוֹתוֹ וָאֶזְרְקוֹ לִמְרַגְלֵי מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל דְּזשִׁים, חָפַצְתִּי לְהַפְחִידוֹ וְלִצְחֹק עָלָיו. אַחַר כַּךְ שָׁכַחְתִּי לְגַמְרִי עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה. וּבְשׁוּבֵנוּ בָעֶרֶב אֶל הַמְּעָרָה, וּדְזשִׁים הִשְׂתָּרַע עַל מִשְׁכָּבוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי הִדְלַקְתִּי אֵשׁ, נָשַׁךְ אוֹתוֹ נָחָשׁ – הַנְּקֵבָה שֶׁל הַנָּחָשׁ שֶׁהָרַגְתִּי אֲנִי, – הִיא זָחֲלָה וּבָאָה הֵנָּה, כְּנִרְאֶה, אַחֲרֵי צֵאתִי עִם הַטַּבַּק שֶׁלָּקַחְתִּי.

דְּזשִׁים קָפַץ בִּילָלָה, וְהַדָּבָר שֶׁנִּרְאָה קֹדֶם לְעֵינֵינוּ לִפְנֵי אוֹר הַנֵּר, הֲלֹא הוּא הַנָּחָשׁ, שֶׁאָבָה לִנְשׁוֹךְ אֶת דְּזשִׁים בַּשֵּׁנִית. אֲנִי הָרַגְתִּי אוֹתוֹ תֵּכֶּף. וּדְזשִׁים חָטַף אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן שֶׁלִּי וַיְּמַהֵר לִבְלוֹעַ אֶת הַיַּיִן מִתּוֹכוֹ.

דְּזשִׁים הָלַךְ יָחֵף, וְהַנָּחָשׁ שָׁף אוֹתוֹ בַעֲקֵבוֹ. אֲנִי, וַדַּאי, הָיִיתִי הָאָשֵׁם בְּכָל זֶה. כָּל תִּינוֹק יוֹדֵעַ, שֶׁלְּמָקוֹם שֶׁהִשְאַרְתָּ אֶת הַנָּחָשׁ הַמֵּת, שָמָּה יָבֹא רֵעוֹ, וַאֲנִי, הַשּוֹטֶה, שָכַחְתִּי אֶת הַדָּבָר. דְּזשִׁים צִוָּה עָלַי לִכְרוֹת אֶת רֹאש הַנָּחָש, וְלִזְרוֹק אוֹתוֹ, לִפְשוֹט אֶת עוֹרוֹ, וְלִצְלוֹת לוֹ נֵתַח מִבְּשָׂרוֹ. אֲנִי עָשִׂיתִי כַךְ, הוּא אָכַל וַיֹּאמֶר, שֶׁזֶּה יָבִיא לוֹ תְרוּפָה. כְּמוֹ כֵן נָטַל עָלַי לְהָסִיר אֶת הַקַּשְׂקַשִּׁים מֵעַל הַנָּחָשׁ וְלִקְשוֹר אוֹתָן אֶל כַּפּוֹת יָדָיו, כִּי, לְפִי דְבָרָיו, גַּם זוּ תְרוּפָה כְּנֶגֶד עֲקִיצַת נְחָשִים. אַחַר כַּךְ יָצָאתִי חֶרֶשׁ מִן הַמְּעָרָה וָאֶזְרֹק אֶת הַנָּחָש הַשֵּׁנִי לְתוֹךְ הַשִּׂיחִים. אָסוּר הָיָה, שֶׁיִּוָּדַע לִדְזשִׁים, כִּי אָנֹכִי הֲסִבּוֹתִי בָאָסוֹן.

וּדְזשִׁים יָנַק וְיָנַק מִתּוֹךְ הַבַּקְבּוּק, כְּתִינוֹק מִן הַשָּׁדַיִם. לִפְעָמִים קָפַץ וְדָהַר בִּילָלָה, כִּמְטֹרָף, עַל רֶגֶל אַחַת, וּכְשֶשָּׁבָה אֵלָיו בִּינָתוֹ הִתְחִיל לִינֹק שוּב מִן הַבַּקְבּוּק. כַּף רַגְלוֹ צָבָה מְאֹד, וְגַם כָּל הָרֶגֶל. לְסוֹף נֶעֶשְׂתָה פְּעֻלַּת הַיַּיִן נִכֶּרֶת, וָאֲקַוֶּה כִי דְזשִׁים נִצַּל. בְּכָל זֹאת הָיִיתִי מְבַכֵּר לִהְיוֹת נְשוּךְ-נָחָש, מִשְּתּוֹת לְשָכְרָה כְמוֹ אַבָּא.

אַרְבָּעָה יָמִים וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת שָׁכַב דְּזשִׁים עַל מִשְכָּבוֹ. אַחַר כַּךְ פָחְתָה הַסַפַּחַת וַיָּקָם בָּרִיא וְאֵיתָן. מֵאָז נָדַרְתִּי לִבְלִי גַעַת עוֹד בְּעוֹר שֶל נָחָש; הַרְבֵּה סָבַלְתִּי כְבָר פַּחַד. גַּם דְּזשִׁים הָיָה בָּטוּחַ, שֶמֵּעַתָּה אֶהְיֶה מַקְשִיב וְלֹא אֶצְחַק עָלָיו עוֹד וַדַּאי! “וּמַה גַּם, – אָמַר, – שֶאֵינִי בָטוּחַ עֲדַיִּן, שֶנִּצַּלְנוּ כְבָר מֵהַתּוֹצָאוֹת הָרָעוֹת. מוּטָב, –הוֹסִיף, –מוּטָב אֶלֶף פְּעָמִים לְהַשְׁקִיף בְּעַד הַשֶּׁכֶם הַשְּׂמָאלִית עַל הַיָּרֵחַ הֶחָדָשׁ. בָּזֶה הַסַּכָּנָה מְעַטָּה עַד הַחֵצִי מֵהַסַּכָּנָה שֶׁל נְגִיעַת יָד בְּעוֹר שֶל נָחָש”. עַכְשָו הָיִיתִי גַם אֲנִי בָטוּחַ כִּמְעַט, אַף עַל פִּי שֶאֵת הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן חָשַבְתִּי לְרָעָה וְלִשְטוּת שֶאֵין בֶּן-אָדָם יָכֹל לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹתָן. בֶּקֶר הַזָּקֵן – כְּמוֹ שֶקָּרְאוּ לוֹ בָעִיר, – עָשָׂה פַעַם אַחַת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַכְשָו הָיָה נוֹרָא. כַּעֲבוֹר שְתֵּי שָנִים נָפַל שִכּוֹר מֵעַל מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹנִים, וְנֶהְפַּךְ לְרָקִיק מַמָּש, בְּאֹפֶן שֶבִּמְקוֹם אָרוֹן, שָׂמוּ אוֹתוֹ בֵּין שְנֵי לוּחוֹת יְשָנִים, וְכַךְ קְבָרוּהוּ, לְפָחוֹת, כַּךְ סִפְּרוּ. אֲנִי בְעֵינַי לֹא רָאִיתִי. אָבִי דִבֵּר לְעִתִּים עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּבְטִיחַ, שֶכָּל זֶה הִגִּיעַ לְבֶקֶר הַזָּקֵן, עַל שוּם שֶהִבִּיט עַל הַיָּרֵחַ הֶחָדָשׁ, בְּעַד הַשֶּׁכֶם הַשְּׂמָאלִית, הֲרֵי זֶה זָקֵן שוֹטֶה!

הַיָּמִים עָבְרוּ, וְהַנָּהָר שָב לְקַדְמוּתוֹ. אֲנַחְנוּ פָשַטְנוּ אֶת הָעוֹר מֵעַל שָפָן אֶחָד, וַנִּתְקַע בּוֹ אֶת הַוָּו שֶמָּצָאנוּ בַבַּיִת הַצָּף, וַנַּשְׁלִיךְ אֶת הַחַכָּה לְתוֹךְ הַמָּיִם. עַל הַוָּו נִצּוֹד דַּג חָתוּל גָּדוֹל כְּגֹדֶל בֶּן-אָדָם.

מִמָּחֳרַת הַיּום הַהוּא קַמְתִּי מִשְּׁנָתִי וְרוּחִי סָרָה, וּכְדֵי לְהִתְבַּדֵּר הֶחְלַטְתִּי לִנְסוֹעַ לְעֵבֶר הַנָּהָר וְלִרְאוֹת מַה נַּעֲשָׂה שָׁם. דְּזשִׁים אִשֵּׂר אֶת חֶפְצִי, אֶלָּא שֶׁיָּעַץ לְחַכּוֹת עַד חֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה, וְהָעִקָּר – לִהְיוֹת זָהִיר. אַחַר כַּךְ אָמַר, שֶׁלֹּא לְמוֹתָר יִהְיֶה לְהִתְחַפֵּשׂ בְּבִגְדֵי יַלְדָה לְצֹרֶךְ הַמַּסָּע הַזֶּה. שִׂמְלוֹת נָשִׁים הָיוּ לָנוּ מֵאֲשֶׁר מָצָאנוּ בַבַּיִת הַצָּף. הָעֵצָה הַזֹּאת יָשְׁרָה בְעֵינַי מְאֹד. אֲנַחְנוּ קִצַּרְנוּ אַחַת מֵהַשְּׂמָלוֹת, אֲנִי הִפְשַׁלְתִּי אֶת מִכנְסַי וָאֶלְבַּשׁ אֶת הַשִּׂמְלָה. דְּזשִׁים רָכַס אֶת הַלּוּלָאוֹת עַל גַּבִּי, וְהַדָּבָר עָלָה יָפֶה. לְרֹאשִׁי חָבַשְׁתִּי מִגְבַּעַת יְשָׁנָה, בַּעֲלַת כְּנָפַיִם רְחָבוֹת וָאֶקְשׁוֹר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְסַנְטֵרִי. מִתַּחַת לַפְּאֵר הַיָּפֶה הַזֶּה לֹא נִרְאוּ כִמְעַט פָּנַי לְגַמְרִי. דְּזשִׁים הִבְטִיחַ שֶׁשּׁוּם אִישׁ בָּעוֹלָם לֹא יַכִּירֵנִי אֲפִילוּ לְאוֹר הַיּוֹם. כָּל הַיּוֹם לָבַשְׁתִּי אֶת הַמַּחְלָצוֹת הָאֵלֶּה, כְּדֵי לְהִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶן, וּלְעֵת עֶרֶב הָיִיתִי כְבָר רָגִיל בָּהֶן לְמַדַּי, רַק דְּזשִׁים הֵעִיר אֶת אָזְנִי, שֶׁמַּהֲלָכִי לֹא מַהֲלַךְ יַלְדָה, וְגַם שֶׁאָסוּר לְהָרִים אֶת הַשִּׂמְלָה כְדֵי לָשִׂים אֶת הַיָּדַיִם בְּכִיסֵי הַמִּכְנְסַיִם, אֲנִי שַׂמְתִּי לִבִּי אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי לִבְלִי שָׁכוֹחַ אוֹתָם.

כְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי בְתוֹךְ הַסִּירָה וָאָשׁוּט לְצַד הָעִיר, בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי הַנָּמֵל וָאַגִּיעַ אֶל הַחוֹף לֹא הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִילִים שָׁמָּה הַבָּתִּים, רָאִיתִי בִמְלוּנָה אַחַת, שֶאִישׁ לֹא יָשַׁב בָּהּ זֶה כְבָר – אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת הַדָּבָר, – מְהַבְהֶבֶת אֵשׁ. הִתְאַוֵּיתִי לָדַעַת מִי גָר פֹּה. הִתְגַּנַּבְתִּי אֶל הַחַלּוֹן וָאַשְׁקִיף בַּעֲדוֹ. אִשָּׁה כְּבַת אַרְבָּעִים יָשְׁבָה וַתֶּאֱרֹג לְאוֹר נֵר שֶׁל חֵלֶב. פָּנֶיהָ לֹא הָיוּ נוֹדָעִים לִי. מַשְׁמָע, זָרָה הָיְתָה פֹה, כִּי לֹא הָיָה אִישׁ עַל שֶׁטַח מִיל שָלֵם בְּכָל הַסְּבִיבָה, שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי בוֹ. לְאשֶׁר גָּדוֹל הָיָה הַדָּבָר בִּשְׁבִילִי, מַה שֶּׁהָאִשָּׁה הָיְתָה זָרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי נְשִׁימָתִי פָּסְקָה אֲפִילוּ, לְרַעְיוֹן שֶׁיַּכִּירוּנִי עַל פִּי קוֹלִי וַיַּחְטְפוּנִי. הִתְחַלְתִּי כְבָר מִתְחָרֵט עַל מַעֲשַׂי. אֲבָל אֶת הַזָּרָה אֵין לִי לִירֹא, וְזוּלַת זֹאת, אִם הַזָּרָה הַזֹּאת יָשְׁבָה בָעִיר אֲפִילוּ שְׁנֵי יָמִים בִּלְבַד וְיָדְעָה גַם אָז אֶת כָּל הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה וּמָסְרָה לִי אֶת הַיְדִיעוֹת הַנְּחוּצוֹת. דָפַקְתִּי עַל הַדֶּלֶת, בְּהַחְלִיטִי בְכָל כֹּחַ רְצוֹנִי לִבְלִי שְׁכוֹחַ, שֶׁיַּלְדָה אָנֹכִי.

 

פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר    🔗

– הִכָּנֵס! – עָנְתָה הָאִשָּׁה.

נִכְנַסְתִּי.

– שְׁבִי.

אֲנִי נִשְׁמַעְתִּי. הִיא הִתְבּוֹנְנָה בִי מֵרֹאשִׁי וְעַד רַגְלַי בְעֵינֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְהַמַּבְרִיקוֹת וַתִּשְׁאָלֵנִי:

– מַה שְּׁמֵךְ?

– שָׂרָה וִויליַאמְס.

– אֵיפֹה תָּגוּרִי? בְּעִיר הַזֹּאת?

– לֹא. בְּהוּקֶר וִויל, מַהֲלָךְ שִׁבְעָה מִילִים מִזֶּה. כָּל הַיּוֹם הָלַכְתִּי רַגְלִי, וְעַכְשָׁו עֲיֵפָה אֲנִי בְלִי כֹחַ.

– וְגַם רְעֵבָה אַתְּ, וַדַּאי? חַכִּי נָא, אֲנִי אֶתֵּן לָךְ אֹכֶל.

– לֹא. לֹא רָעַבְתִּי. לִפְנֵי שָׁעוֹת שְׁתַּיִם הֶאֱכִילוּנִי בַאֲחֻזָה אַחַת, עַל כֵּן אֵחַרְתִּי כָּכָה. אִמִּי חוֹלָה. כֶּסֶף אֵין לָנוּ. וְאָבֹא לְהַגִּיד לְדוֹדִי לְאַבְנֵר מִיר. אִמִּי אָמְרָה לִי, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּקָּצֵה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעֲיָרָה. מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי עוֹד פֹּה, הֲיוֹדַעַת אַתְּ אוֹתוֹ?

– לֹא. אֲנִי גָרָה פֹה זֶה רַק שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְאֵינִי יוֹדַעַת אִישׁ. אַךְ רְחוֹקָה עוֹד הַדֶּרֶךְ בִּשְׁבִילֵךְ עַד קְצֵה הָעִיר הַשֵּׁנִי. מוּטָב שֶׁתִּשָּׁאֲרִי לָלִין פֹּה. הָסִירִי אֶת הַמִּגְבַּעַת.

– לֹא. תּוֹדָה רַבָּה, – עָנִיתִי, –חֲפֵצָה אֲנִי רַק לָנוּחַ רֶגַע, וְאַחַר אֵלֵךְ הָלְאָה. אֵינִי יְרֵאָה מִפְּנֵי הַחשֶׁךְ.

אַךְ הִיא אָמְרָה, שֶׁלֹּא תִתֵּן לִי לָלֶכֶת לְבַדִּי, שֶׁמְּהֵרָה יָשׁוּב בַּעֲלָהּ וִילַוֵּנִי. אַחַר כַּךְ הִתְחִילָה מְסַפֶּרֶת עַל אֹדוֹת בַּעֲלָהּ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ. הוֹדִיעָה, שֶׁקֹּדֶם הָיָה מַצָּבָהּ טוֹב יוֹתֵר; וְשֶׁכְּנִרְאֶה נוֹאֲלוּ בְעָבְרָם הֲלוֹם תַּחַת הִשָּׁאֲרָם בִּמְקוֹם מְגוּרָם הַיָּשָׁן… הִיא פִטְפְּטָה בְּלִי הֶרֶף, עַד שֶׁהִתְחַלְתִּי חוֹשֵׁב כְּבָר, שֶׁגַּם אֲנִי נוֹאַלְתִּי בְסוּרִי אֵלֶיהָ – בְּקַוּוֹתִי לְהִוָּדַע מִפִּיהָ חֲדָשׁוֹת. אַךְ לְאַט לְאַט הִתְחִילָה שִׂיחָתָהּ שׁוֹטֶפֶת בְּזֶרֶם יָשָׁר וַתְּסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַזָּקֵן שֶׁלִּי וְעַל אֹדוֹת הָרְצִיחָה. סִפְּרָה עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹת תָּם סוּאֶיר, כֵּיצַד שֶׁמָּצָאנוּ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלַארִים, שֶׁבִּלְשׁוֹנָהּ נֶהֶפְכוּ לַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, – סִפְּרָה עַל אֹדוֹת אָבִי וְאֵיזֶה אוֹצָר נֶחְמָד הוּא, וְאֵיזֶה אוֹצָר נֶחְמָד הִנְנִי אֲנִי בְעַצְמִי, לְסוֹף הִגִּיעָה עַד מִיתָתִי.

– וּמִי זֶה אֵיפֹה רָצַח אֶת הִיק פִּין? – שָׁאַלְתִּי. –עַל אֹדוֹת הָרְצִיחָה הַזֹּאת סִפְּרוּ גַם בְּהוּקֶרְוִויל, אֶפֶס לֹא יָדְעוּ מִי הָרוֹצֵחַ.

– אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֵין יוֹדְעִים גַּם פֹּה. רַבִּים הָיוּ מְשַׁלְּמִים מְחִיר רַב, וּבִלְבַד שֶׁיִּוָּדַע לָהֶם מִי הָרוֹצֵחַ. חוֹשְׁדִים, שֶׁהַזָּקֵן פִּין בְּעַצְמוֹ עָשָׂה אֶת הַדָּבָר

– לֹא. אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר!

– בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כִמְעַט הַכֹּל בְּטוּחִים בָּזֶה. פּוֹחֵז זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה הָיָה קָרוֹב אֶל הַתְּלִיָּה! אַחַר כַּךְ שִׁנּוּ אֶת דַעְתָּם וְחָשְׁדוּ בָרְצִיחָה אֶת הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ, דְּזשִׁים.

– כֵּיצַד? הוּא?

נִזְכַּרְתִּי בְעוֹד מוֹעֵד, וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁמּוּטָב לִי לִשְׁתּוֹק. אַךְ הִיא לֹא הִכִּירָה כְּלוּם, וְהוֹסִיפָה אֶת שִׂיחָתָהּ:

–כֵּן, הַכּוּשִׁי בָרַח בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנִּרְצַח הִיק פִּין. הִכְרִיזוּ פְרָס שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת דּוֹלַארִים לָאִישׁ שֶׁיַּחְטֹף אוֹתוֹ. בְּעַד הַזָּקֵן פִּין קָבְעוּ כְּמוֹ כֵן פְּרָס – מָאתַיִם דּוֹלַאר. הֲלֹא הוּא בְעַצְמוֹ בָא בַבֹּקֶר שֶׁלְּאַחֲרֵי הָרְצִיחָה אֶל הָעִיר וַיְסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַכֹּל, וְאַחַר כַּךְ נָסַע בַּקַּטָּר יַחַד עִם הַכֹּל לְבַקֵּשׁ אֶת גּוּפַת הַבֵּן הַנִּרְצָח. אַךְ תֵּכֶף לְאַחַר זֶה נֶעְלַם מִן הָעִיר, וְכַאֲשֶׁר זָכְרוּ אֹדוֹתוֹ בָעֶרֶב, כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַתְּלִיָּה, כִּי חָשְׁבוּ כִּי פֹעַל יָדָיו הוּא, נֶעֶלְמוּ עִקְּבוֹתָיו כְּבָר. וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נוֹדַע, שֶׁבָּרַח הַכּוּשִׁי, וְשֶׁבַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה רָאוּ אוֹתוֹ בַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בָּעֶרֶב לֵיל הָרְצִיחָה. אָז נָפַל הַחֲשָׁד עָלָיו, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עַצְמוֹ נִרְאָה שׁוּב הַזָּקֵן פִּין בָּעִיר, וּבְקוֹלֵי קוֹלוֹת דָּרַשׁ מֵאֵת הַשּׁוֹפֵט טַטְשֶׁר כֶּסֶף לִרְדּוֹף אַחֲרֵי הָרוֹצֵחַ הַנָּבָל, אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי. הַשּׁוֹפֵט נָתַן לוֹ דוֹלָרִים מִסְפָּר, וּבְאוֹתוֹ עֶרֶב עַצְמוֹ שָׁתָה הַזָּקֵן לְשָׁכְרָה, וַיַּעַשׂ שַׁעֲרוּרִיּוֹת בָּרְחוֹבוֹת בְּלִוְיַת עוֹד אֵיזֶה שְׁנֵי פוֹחֲזִים חֲשׁוּדִים, וְעִמָּם יַחַד נֶעְלַם מִן הָעִיר. מֵאָז לֹא רָאָה אוֹתוֹ עוֹד אִישׁ. וְאַף אֵין אִישׁ מִתְגַּעְגֵּעַ עָלָיו, וּמַה גַּם שֶׁהַכֹּל בְּטוּחִים שׁוּב, שֶׁהוּא בְעַצְמוֹ הָרַג אֶת בְּנוֹ הַיֶּלֶד, וְהוּא מְדַבֵּר עַל אֹדוֹת אֵיזֶה רוֹצֵחַ, רַק כְּדֵי לְסַמֵּא אֶת הָעַיִן, הוּא חָשַׁב, שֶׁעַל יְדֵי כַךְ יְקַבֵּל אֶת כֶּסֶף בְּנוֹ מְהֵרָה יוֹתֵר מִשֶּׁיְּקַבְּלוֹ, אִם יְחַכֶּה לְסוֹף הַמִּשְׁפָּט הַמְשַׁעֲמֵם. כִּי הֲרֵי נָבָל זֶה יְרַמֶּה אֶת הַכֹּל. אוֹי, הֲרֵי זֶה נוֹכֵל עָרוּם! אִם לֹא יָשׁוּב הֵנָּה בְטֶרֶם תַּעֲבוֹר שָׁנָה יִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר. אֵין שׁוּם אוֹת עַל אַשְׁמָתוֹ. וְהוּא יְקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף בְּלֵב שׁוֹקֵט.

– וַדַּאי, אָז לֹא יִהְיֶה עוֹד מַעֲצוֹר, גַּם אֲנִי חוֹשֶבֶת כַּךְ. אֵיזֶה נוֹכֵל! וּבְכֵן אֵיפוֹא חָדְלוּ לַחְשׁוֹד אֶת הַכּוּשִׁי?

– לֹא, לֹא הַכֹּל. אֲבָל בִּמְהֵרָה יִתְפְּשׂוּ אוֹתוֹ, וְאָז יִוָּדַע כָּל הַדָּבָר.

– וְכִי עוֹד רוֹדְפִים אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ?

– הוֹי פְּתַיָּה. הֲרֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת דּוֹלַארִים אֵינָם מִתְגּוֹלְלִים בָּאַשְׁפָּה. הוּא לֹא יָכֹל לְהַרְחִיק לִבְרוֹחַ. דַּעַת רַבִּים הִיא, וְגַם אֲנִי חוֹשֶׁבֶת כַּךְ. לִפְנֵי יוֹמַיִם נִכְנַסְתִּי בְשִׂיחָה עִם שְׁנֵי זְקֵנִים, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, הַגָּרִים לֹא הַרְחֵק מִזֶּה. בְּתוֹךְ יֶתֶר דִּבְרֵיהֶם אָמְרוּ לִי, שֶׁהָאִי דְזשַׁקְסוֹן רֵיק מֵאָדָם. וַאֲנִי נְכוֹנָה לָתֵת אֶת רֹאשִׁי כֹפֶר, אִם לֹא רָאִיתִי בַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׁן עַל הָאִי. וּמִי יוֹדֵעַ, – אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁם שָׁם מִתְחַבֵּא הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ. מֵאָז אָמְנָם לֹא רָאִיתִי עוֹד עָשָׁן. אֶפְשָׁר שֶׁהַכּוּשִׁי עָזַב אֶת הָאִי, אַךְ אֲנִי בְכָל זֹאת לֹא סִפַּרְתִּי דָבָר לְאִישׁ, וָאַחְלִיט לְחַכּוֹת לְשוּב בַּעֲלִי. הוּא עָזַב אֶת הַבַּיִת לְיוֹמַיִם לְרַגְלֵי עֲסָקָיו עִם יְדִידוֹ יַחְדָּו, וְרַק הַיּוֹם שָב. אֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי, וְהוּא חָפֵץ לָלֶכֶת עוֹד הַיּוֹם עִם עוֹד אֶחָד וּלְרַגֵּל אֶת הָאִי.

אֲנִי יָשַבְתִּי כְּעַל גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת, וּמִתּוֹךְ מְבוּכָה לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת בְּיָדַי. לְסוֹף לָקַחְתִּי מַחַט, שֶׁהָיָה מוּטָל עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחַלְתִּי מַכְנִיס לְאָזְנוֹ נִימָא. אַךְ יָדַי רָעֲדוּ מְאֹד, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִיא אֶת הַחוּט לְתוֹךְ הַחוֹר. פִּתְאֹם חָדְלָה הָאִשָּׁה מְדַבֵּר, הִשְׁקַפְתִּי עָלֶיהָ

וָאֵרֶא וְהִנֵּה הִיא מַבִּיטָה עָלַי בְשׂוּם-לֵב וּמְחַיֶּכֶת בְּחִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה. אֲנִי הִנַּחְתִּי הַצִּדָּה אֶת הַמַּחַט וְהַחוּט וָאַעֲמִיד פָּנִים, כְּאִלּוּ אֲנִי מִתְעַנְיֵן מְאֹד בְּסִפּוּרֶיהָ וָאֹמַר:

– אֵלִי! שְלשׁ מֵאוֹת דּוֹלַארִים! אֵיזֶה סְכוּם עָצוּם! לוּ לְאִמִּי כַךְ. בַּעֲלֵךְ נָכוֹן עוֹד הַיּוֹם לָלֶכֶת אֶל הָאִי?

– מוּבָן. אֲנִי חוֹשֶבֶת, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה יֵלְכוּ לְשָׁם.

– הֲלֹא טוֹב לָלֶכֶת בַּיּוֹם. קַל לִרְאוֹת יוֹתֵר.

– הוֹי, שׁוֹטָה, וְכִי מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, הַכּוּשִי עִוֵּר יוֹמָם, מָה? לֹא, דַּוְקָא בַּלַּיְלָה קַל יִהְיֶה לִתְפּוֹשׂ אוֹתוֹ, כְּשֶאֵינוֹ נִזְהָר וְיָשֵׁן עַל יַד הַמְּדוּרָה.

הִרְגַּשְתִּי, שֶׁהָאִשָּׁה מוֹסִיפָה לְהִתְבּוֹנֵן בִּי בְּעִיּוּן, וְרֶגֶש לֹא נָעִים מִלָּא אוֹתִי. אַחֲרֵי רֶגַע שָׁאֲלָה אוֹתִי שׁוּב:

– אֵיךְ אָמַרְתְּ – מַה שְּׁמֵךְ?

– מ…מֶרִי וִויליַאמְס.

פִּתְאֹם זָכַרְתִּי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה קָרָאתִי לְעַצְמִי שָׂרָה, אוֹ שֵׁם אַחֵר, וְנָבוֹךְ לֹא הֵעַזְתִּי לָשֵׂאת אֶת עֵינַי. וּכְאִלּוּ רַק לְהַשְׁלִים אֶת מְבוּכָתִי, שָׁתְקָה הָאִשָּׁה וְהוֹסִיפָה לְהַבִּיט עָלַי, כִּי, כְּנִרְאֶה, אֵיזֶה סָפֵק מִלָּא אוֹתָהּ. לְסוֹף הִבִּיעָה בְּקוֹל מָתוֹק כִּדְבַשׁ:

– כֵּיצַד אֵפוֹא, נִשְׁמָתִי, כִּנִּיתָ לְעַצְמְךָ קֹדֶם שָׂרָה?

– אָמְנָם כֵּן: שָׂרָה-מֶרִי-וִויליַאמְס. קוֹרְאִים לִי גַם שָׂרָה, גַּם מֶרִי. אַחַת הִיא.

– הִנֵּה כֵן אֵפוֹא, –וַתִּצְחַק.

אֲנִי שַבְתִּי לִמְנוּחָתִי קְצַת, אַךְ בְּכָל זֹאת הִתְאַוֵּיתִי לְמַהֵר וּלְהֵחָלֵץ בְּשָׁלוֹם מִן הַמָּקוֹם, אֶלָּא שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי עוֹד. וּבַעֲלַת הַבַּיִת הִתְחִילָה מִתְאוֹנֶנֶת שׁוּב עַל הַיָּמִים הָרָעִים וּמְפַטְפֶּטֶת בְּלִי הֶפְסֵק. וְהָעַכְבָּרִים הוֹצִיאוּ אֶת חָטְמֵיהֶם מִכָּל סִדְקֵי הַחֶדֶר וְלֹא חָדְלוּ. בְּתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרֶיהָ אָמְרָה בַעֲלַת הַבַּיִת, שֶׁהִיא מַחֲזִיקָה תָמִיד עַל יָדָהּ דְּבַר מָה קָשֶׁה לְהַטִּיל בְּחַיּוֹת הָאֲרוּרוֹת, אִלְמָלֵי כַּךְ לֹא תִּתֶּנָּה לָהּ מָנוֹחַ, כְּשֶׁהִיא יְחִידָה בַבָּיִת. וּבָזֶה הֶרְאֲתָה לִי כַדּוּר עוֹפֶרֶת, וּבִקְּשַׁתְנִי לִזְרוֹק אוֹתוֹ עַל הָעַכְבָּר. אֲנִי חָפַצְתִּי לְהִסְתַּלֵּק מִזֶּה בְּטֶרֶם שֶׁיָּשׁוּב בַּעֲלָהּ, אֶפֶס כִחַדְתִּי אֶת הַדָּבָר; לָקַחְתִּי אֶת הָעוֹפֶרֶת וָאַךְ אֶת הָעַכְבָּר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּרְאָה מַכָּה גְדוֹלָה כָל כַּךְ, שֶבְּרֹב עָמָל נִמְלָט אֶל חוֹרוֹ. בַּעֲלַת הַבַּיִת הִלְּלָה אֶת הַמַּכָּה, וַתֹּאמֶר שֶׁהָעַכְבָּר הַשֵּׁנִי וַדַּאי שֶׁיֵּלֵךְ לְמִיתָה. הֵרִימָה אֶת הָעוֹפֶרֶת וְהֵבִיאָה דוֹלְלָה שֶׁל חוּטֵי-צֶמֶר, שֶהֵטִילָה עָלַי לַעֲזוֹר לָהּ בְהַתָּרָתָם. אֲנִי הוֹשַׁטְתִּי אֶת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי, הִיא שָׂמָה עֲלֵיהֶן אֶת הַצֶּמֶר וְהִמְשִׁיכָה אֶת סִפּוּרֶיהָ עַל אֹדוֹת בַּעֲלָהּ.

–אַל תְּאַחְרִי אֶת הַמּוֹעֵד, שֶמָּא יֵרָאֶה עַכְבָּר. הַחֲזִיקִי אֶת הָעוֹפֶרֶת עַל בִּרְכַּיִךְ, שֶׁתִּהְיֶה מוּכָנָה תַּחַת יָדֵךְ – הִפְסִיקָה פִתְאֹם אֶת דְּבָרֶיהָ.

זָרְקָה אֶת הָעוֹפֶרֶת יָשָׁר אֶל חֵיקִי, וַאֲנִי אִחַדְתִּי מְהֵרָה אֶת שְׁתֵּי בִּרְכַּי, שֶׁלֹּא תִפֹּל אַרְצָה. הִיא דִבְּרָה עוֹד רֶגַע אַחַר כַּךְ חָדְלָה פִתְאֹם, וּבְהַשְׁקִיפָה יָשָׁר אֶל פָּנַי אָמְרָה לְגַמְרִי בְלִי אֵיבָה:

– תְּנִי נָא תוֹדָה, מַה שְּׁמֵךְ הָאֲמִתִּי?

– מְ-מַה?

– מַה שְּׁמֵךְ בֶּאֱמֶת? – הוֹסִיפָה וַתָּשֶׂם אֶת יָדָהּ עַל שִׁכְמִי. – אִמְרִי אֵיפוֹא: בִּיל, אוֹ תָּם, וְאֶפְשָׁר דְּזשִׁיק?

כָּל גּוּפִי רָעַד, וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לִּהָשִיב. לְסוֹף לָחַשְׁתִּי בִּכְבֵדוּת:

לֹא טוֹב לִצְחק עַל יַלְדָה עֲנִיָּה. אִם נָפַלְתִּי עָלַיִךְ לְמַשָּׂא, הֲרֵינִי…

–לֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם, שֵׁב בִּמְנוּחָה. שׁוּם רָעָה לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ וְלֹא אַלְשִין עָלֶיךָ, רַק אֶת הָאֱמֶת תַּגֵּד לִי: מִי אַתָּה וּמַה קָּרָה לְךָ? מְאוּם לֹא אֲסַפֵּר, וְאַף עֶזְרָה אוֹשִׁיט לְךָ, גַּם אִישִׁי יַעֲזוֹר לְךָ כְּפִי יְכָלְתּוֹ. וַדַּאי הִנְּךָ פוֹעֵל בּוֹרֵחַ - הֲלֹא כֵן, מָצָאתִי אֶת הַפִּתְרוֹן? אַךְ אֵין רַע, יַלְדִי. אֲדוֹנֶיךָ וַדַּאי הִתְיַמֵּר בְּךָ וְלֹא יָכֹלְתָּ סְבוֹל? אֱמֶת?

עַל זֶה הֲשִׁיבוֹתִי, שֶׁעַכְשָׁו נוֹכַחְתִּי גַם אֲנִי, שֶׁאֵין לְהִתְחפֵּשׂ עוֹד, וְטוֹב יוֹתֵר לְהִתְוַדּוֹת עַל הַכֹּל, אִם הִיא תִשְמֹור אֶת הַבְטָחָתָהּ וְלֹא תְגַלֶּה אֶת סוֹדִי. אַחַר כַּךְ סִפַּרְתִּי לָהּ, שֶאָבִי וְאִמִּי מֵתוּ, וְאַפֻּטְרוּפְּסִי, בַּעַל אֲחֻזָה זָקֵן, הַגָּר כִּשְׁלשִׁים מִיל מֵהָכָא, לְקָחַנִּי אֵלָיו וַיִּתְהַלֵּךְ אִתִּי בְאַכְזְרִיּוּת, עִנַּנִּי בְרָעָב, עַד שֶׁהֶחְלַטְתִּי לִבְרוֹחַ. הִשְׁתַּמַּשְתִּי בְשָעָה שֶׁעָזַב אֶת הַבַּיִת לִזְמַן שְׁלשֶׁת יָמִים, גָּנַבְתִּי אֶת שִׂמְלוֹת בִּתּוֹ וָאֵלֵךְ בַדָּרֶך. הָלַכְתִּי שְׁלשָׁה לֵילוֹת, וּבַיּוֹם הָיִיתִי נֶחְבָּא וְיָשֵן. לֶחֶם וּבָשָׂר לָקַחְתִּי צֵידָה לַדָּרֶךְ. אַבְנֵר מוּר, דּוֹדִי, מוּבָן, יַעֲמֹד עַל צִדִּי וְיָגֵן עָלַי בִפְנֵי בַעַל הָאֲחֻזָה הַזָּקֵן, וְעַל כֵּן בָּאתִי הֵנָּה, גּשְׁנָה.

–גּשְׁנָה, יַלְדִי? הֲרֵי אֵין זֶה כְלָל גּשֶׁן, אֶלָּא פֶּטְרְסבּוּרְג. גּשֶׁן נִמְצָאָה הַרְחֵק מִזֶּה דֶרֶךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת וָחֵצִי. מִי זֶה אָמַר לְךָ, שֶפֹּה גּשֶׁן?

– אִישׁ אֶחָד, שֶפְּגַשְׁתִּיו בַּבּקֶר בַּיַּעַר, הוּא אָמַר: כְּשֶׁתַּגִּיעַ עַד פָּרָשַת דְּרָכִים, פְּנֵה הַיְמִינָה, וְהִגַּעְתִּי אַחֲרֵי שָׁעָה גשְׁנָה.

– וַדַּאי שֶׁהָיָה שִכּוֹר, אוֹ שֶׁהִתְעַלֵּל בְּךָ, יַלְדִי הֶעָלוּב.

– אָמְנָם, נִדְמָה שֶהָיָה מְבֻשָּׂם. וְעַכְשָו אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת. תֵּכֶף אֵצֵא לַדֶּרֶךְ וְלַבֹּקֶר אֶהְיֶה בגשֶׁן, שָׁם אֵינִי יָרֵא מְאוּמָה.

– חַכֵּה רֶגַע, הִנֵּה אָכִין לְךָ צֵידָה לַדָּרֶךְ.

מְהֵרָה הֵכִינָה בִשְׁבִילִי אֹכֶל, וְאַחַר כַּךְ שָׁאֲלָה:

– אֱמָר-נָא לִי, כֵּיצַד קָמָה עַל רַגְלֶיהָ פָּרָה שוֹכֶבֶת עַל הָאָרֶץ, מֵאָחוֹר אוֹ מִפָּנִים? רַק עֲנֵה תֵכֶף, בְּלִי חֲשׁוֹב.

– מֵאָחוֹר.

– וָסוּס?

– בְּרַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת.

– מֵאֵיזֶה צַד מִתְכַּסֶּה הָעֵץ אֵזוֹב יוֹתֵר?

– מִצַּד צָפוֹן.

– וּכְשֶחֲמֵש עֶשְׂרֵה פָרוֹת רוֹעוֹת יַחְדָּו עַל גִּבְעָה אַחַת, כַּמָּה מֵהֶן אוֹכְלוֹת עֵשֶׂב כְּשֶרָאשֵיהֶן מָפְנִים לְצַד אֶחָד?

– חֲמֵש הָעֶשְׂרֵה כֻלָּן.

– טוֹב, עַכְשָו אֲנִי מַאֲמִין בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁאָמְנָם בִּכְפָר גַּרְתָּ, כִּי חָשׁוֹב חָשַׁבְתִּי בָראִשׁוֹנָה, שֶעוֹד אַתָּה מְרַמֶּה אוֹתִי, וְעַתָּה מַה הוּא שְׁמֶךָ בֶּאֱמֶת?

– דְּזשָׁארְדז פֶּטֶרס.

– טוֹב, זְכוֹר אֶת הַדָּבָר וְאַל תִּקְרָא לְעַצְמְךָ עוֹד אַלֶּכְּסַנְדֶר, וְאַחַר כַּךְ דְּזשָׁארְדז אַלֶּכְּסַנְדֶר, כְּשֶיִּתְפְּסוּ אוֹתָךְ. וְגַם אַל תִּתְרָאֶה בִפְנֵי הַנָּשִׁים. בְּשִׂמְלַת נָשִים זוּ לֹא תֵרָאֶה כְיַלְדָה. אֶת הַגְּבָרִים אֶפְשָׁר שֶׁתְּרַמֶּה עוֹד, וְאֶת הַנָּשִים – לְעוֹלָם לֹא. וּזְכוֹר עוֹד, בְּנִי, כְּשֶתַּכְנִיס חוּט בְּמַחַט, תַּחֲזִיק אֶת הַמַּחַט הָכֵן, וְאֶת הַחוּט תָּבִיא לְחוֹר הַמַּחַט, וְלֹא לְהֶפֶךְ. כַּךְ עוֹשִׂים רַק הַגְּבָרִים, וְכָל תִּינוֹקֶת קְטַנָּה תָּבִין מִי אַתָּה, בִּרְאוֹתָהּ אוֹתְךָ מַעֲלֶה אֶת הַמַּחַט עַל הַחוּט. וְאִם תִּזְרֹק עוֹד דְּבַר מָה עַל עַכְבָּר, תַּעֲמֹד עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ, וְאֶת יָדְךָ תָּרִים גָּבוֹהַּ מֵעַל שִכְמְךָ, וְהִשְתַּדַּלְתָּ לְהַחְטִיא אֶת הַמַּטָּרָה עַל שֶטַח שֶׁל שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע רֶגֶל, כְּמִשְׁפָּט הַיְלָדוֹת, אַךְ מֵעוֹלָם אַל תִּזְרֹק מִכַּף הַיָּד וּמֵהַמַּרְפֵּק, כְּמִשְׁפַּט הַיְלָדִים. וְעוֹד זֹאת תִּזְכֹּר: כְּשֶׁחוֹטְפוֹת הַיְלָדוֹת בְּחֵיקָן דְּבַר מָה, אָז הֵן מַפְרִידוֹת אֶת בִּרְכֵּיהֶן וְלֹא מְאַחְדוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ אַתָּה, בְּשָעָה שֶחָטַפְתָּ אֶת הָעוֹפֶרֶת. אֲנִי הֲבִינוֹתִי שֶהִנְךָ נַעַר, בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶחָפַצְתָּ לְהַכְנִיס חוּט לְתוֹךְ הַמַּחַט. וּמַעֲשֶׂיךָ שֶבָּאוּ אַחֲרֵי כֵן הוֹכִיחוּ לוֹ רַק כִּי צָדַקְתִּי. וְעַכְשָו רוּץ אֶל דּוֹדְךָ, שָׂרָה-מֶרִי-וִוילְיַאמְס-דְּזשוֹרְדז-אַלֶּכְּסַנְדֶּר-פֶּטֶרְס. וְאִם תִּהְיֶה דְרוּשָׁה לְךָ עֶזְרָה, שְׁלַח לִקְרֹא אֶת יְהוּדִית לוֹפַּטּוּס – זֶה שְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה בִּשְׁבִילְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר אוּכַל. אַל תָּסִיר כָּל עֵת לֶכְתְּךָ מִן הַנָּהָר, וְאִם יִקְרֶה לְךָ הַמִּקְרֶה לַעֲבוֹר עוֹד בַּמָּקוֹם הַזֶּה, קַח פֻּזְמְקָאוֹת וְנַעֲלַיִם, הַדֶּרֶךְ פֹּה מְכֻסֵּה אֲבָנִים, וְאַתָּה תִפְצַע אֶת רַגְלֶיךָ כְּהוֹגֶן, בְּטֶרֶם תָּבֹא גּשְׁנָה.

אַחֲרֵי עָבְרִי לְיַד הַחוֹף כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר מֶטֶר, שַׁבְתִּי עַל פְּנֵי הַבַּיִת אֶל מְקוֹם הַסֵּתֶר, שֶהָיְתָה סִירָתִי חֲבוּיָה שָׁם, קָפַצְתִּי לְתוֹכָהּ וָאֲמַהֵר וָאֶמָּלֵט. עָבַרְתִּי אֶת הַנָּהָר לְרָחְבּוֹ, כְּנֶגֶד הָאִי; אֶת הַמִּגְבַּעַת הִשְׁלַכְתִּי מֵעַל רֹאשִׁי. פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי הוֹלֵם שֶׁל שָעוֹן. הִתְחַלְתִּי מוֹנֶה – אַחַת עֶשְׂרֵה כְבָר. כְּהַגִּיעִי אֶל הָאִי, לֹא אִבַּדְתִּי רֶגַע לִמְנוּחָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי עָיֵף מְאֹד, וָאֲמַהֵר אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הָיָה מִשְׁכָּנִי הַקֹּדֶם וָאַעֲלֶה שָׁם מְדוּרָה גְדוֹלָה.

אַחַר כַּךְ מִהַרְתִּי שׁוּב אֶל הַסִּירָה, וּבְכָל כֹּחִי חָתַרְתִּי אֶל מִפְלָטֵנוּ עַל הַסֶּלַע. כְּצֵאתִי אֶל הַחוֹף, רַצְתִּי חִישׁ אֶל הַמְּעָרָה וָאֶמְצָא אֶת דְּזשִׁים יָשֵׁן שְׁנַת יְשָׁרִים. קָרָאתִי אֵלָיו:

–דְּזשִׁים, קוּם, קוּם, רוֹדְפִים אַחֲרֵינוּ!

הוּא לֹא דִבֵּר דָּבָר, לֹא שָאַל. אַךְ לְפִי חִפְזוֹנוֹ וְרָעֲדוֹ חָזִיתִי, עַד כַּמָּה הָיָה נִפְחָד. כְּהֶרֶף עַיִן הֶעֱבַרְנוּ אֶת כָּל הוֹנֵנוּ עַל הָרַפְסוֹדָה, הַנִּסְתָּרָה בֵּין הָעֲרָבוֹת. אֶת הַמְּדוּרָה לְיַד הַמְּעָרָה כִבִּינוּ תֵּכֶף מִבְּלִי הַשְׁאִיר נִיצוֹץ.

 

פֶּרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר    🔗

וַדַּאי כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה עָבַרְנוּ אֶת הָאִי. הָרַפְסוֹדָה שָׁטָה לְאִטָּהּ. בְּמִקְרֶה שֶׁל חֶשֶׁד הֶחְלַטְנוּ לַעֲזוֹב אֶת הָרַפְסוֹדָה וְלָשֶבֶת בְּתוֹךְ הַסִּירָה וְלַחְתּוֹר בְּחִפָּזוֹן אֶל חוֹף אִילִיַנוּס.

אִם הָאֲנָשִים הָהֵם בָּאוּ בֶאֱמֶת לְחַפֵּש בָּאִי, כִּי אָז, מוּבָן, שֶׁמִּהֲרוּ קֹדֶם כֹּל אֶל הַמְּדוּרָה שֶׁהִדְלַקְתִּי וְשָׁמָּה עָמְדוּ עַל הַמִּשְמָר כָּל הַלַּיְלָה לְחַכּוֹת לְשׁוּבוֹ שֶל דְּזשִׁים. בְּכָל אֹפֶן לֹא רָדְפוּ אַחֲרֵינוּ, וְאִם מְדוּרָתִי לֹא הֵבִיאָה אוֹתָם לִידֵי טָעוּת, לֹא אַשְׁמָתִי הִיא. אֲנִי הִדְלַקְתִּיהָ בְכַוָּנָה טוֹבָה.

כְּשֶנִּרְאוּ בְצַד מִזְרָח דִּמְדּוּמֵי שַׁחֲרִית יָצָאנוּ אֶל חוֹף אִילְיַנּוּס בְּמִפְרָץ קָטָן וְשָם הִסְתַּרְנוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה בָּעֲרָבוֹת. כָּל הַיּוֹם שָׁכַבְנוּ חֶרֶשׁ וַנַּבֵּט עַל הַסִּירוֹת וְעַל הָרַפְסוֹדוֹת שֶשָּׁטוּ בְמוֹרַד הַזֶּרֶם עַל פָּנֵינוּ וְעַל הַקַּטָּרִים שֶנִּלְחֲמוּ נֶגֶד הַזֶּרֶם בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר. אֲנִי סִפַּרְתִּי לִדְזשִׁים עַל אֹדוֹת הַמְּאוֹרָע שֶׁל יוֹם אֶתְמֹל עִם הָאִשָּׁה, שֶׁלֹּא רִמּוּ אוֹתָהּ גַּם שִׂמְלוֹת הַנָּשִׁים וְגַם הַמִּגְבַּעַת, דְּזשִׁים אָמַר, שֶהִיא וַדַּאי אִשָּׁה עֲרוּמָה, וְשֶמִּיָּדָהּ לֹא הָיִינוּ נֶחֱלָצִים עַל נְקַלָּה, כְּמוֹ מִידֵי הַגְּבָרִים. הִיא לֹא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בָּטֵל וְשׁוֹמֶרֶת אֶת הַמְּדוּרָה הָעֲזוּבָה, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה רוֹדֶפֶת אַחֲרֵינוּ בְעִקבוֹתֵינוּ, וְאַף לֹא הָלְכָה, וַדַּאי, בְּלִי כֶּלֶב.

– מַדּוּעַ לֹא יָעֲצָה לַגְּבָרִים לָקַחַת כֶּלֶב? –שָאַלְתִּי.

– וַדַּאי, שֶׁסּוֹף סוֹף עָשְׂתָה כֵן, כִּי הַמְפַגְּרִים הַלָּלוּ אֵחֲרוּ אֶת הַמּוֹעֵד הַיָּקָר בְּבַקְּשָם אֶת הַכֶּלֶב, וַאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים לָנוּ עַל הָרַפְסוֹדָה, נִסְתָּרִים בֵּין הַשִּׂיחִים, תַּחַת שִׁבְתֵּנוּ בַּמִּשְמָר, מֵאַחֲרֵי שִׁבְעָה מַנְעוּלִים – עָנָה דְזשִׁים.

בֶּאֱמֶת, אַחַת הִיא לִי לְגַמְרִי, מַדּוּעַ אָנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה, וּבִלְבָד שֶחָפְשִים הִנֵּנוּ.

כְּשֶׁהֶחְשִיךְ הַיּוֹם, הוֹצֵאנוּ אֶת רָאשֵׁינוּ מִסִּבְכֵי הַשִּׂיחִים, וְהִתְבּוֹנַנּוּ סָבִיב. מִפָּנִים, מֵאָחוֹר וּמִצְּדָדִים – אֵין נֶפֶש. דְּזשִׁים לָקַח דַפִּים עֶלְיוֹנִים אֲחָדִים מִן הָרַפְסוֹדָה, וַיְכוֹנֵן דְּבַר מָה דוֹמֶה לְסֻכָּה שֶׁתָּגֵן עָלֵינוּ וְעַל הוֹנֵנוּ מִפְּנֵי רוּחוֹת רָעוֹת. וְעַל הָרַפְסוֹדָה גוּפָה מִתַּחַת לַסֻּכָּה עָשָׂה מַצָּע גָּבוֹהַּ כִּמְעַט רֶגֶל אַחַת, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא עָלוּ הַגַּלִּים עַל כֵּלֵינוּ וְעַל שְׂמִיכוֹתֵינוּ, בַּשָּׁעָה שֶׁעָבְרוּ הַקַּטָּרִים עַל פָּנֵינוּ. בְּאֶמְצַע הַסֻּכָּה עָשִׂינוּ מֵחֵמָר דְּבַר מָה דוֹמֶה לַכִּירַיִם, שֶׁעָלָיו הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהַדְלִיק אֵשׁ, מִבְּלִי יָרֵא, שֶׁמָּא יַרְגִּישוּ בָנוּ. אַחַר כַּךְ הֲכִינוֹנוּ עוֹד מְשׁוֹטִים עַל כָּל מִקְרֶה, שֶׁמָּא יִשָּׁבְרוּ הַיְשָנִים. מַקֵּל עָקֹם שִמֵּש לָנוּ בִמְקוֹם עַמּוּד לְפַנָּס, שֶהָיִינוּ מַדְלִיקִים אוֹתוֹ מִדֵּי פַעַם, כְּשֶנִּרְאָה מֵרָחוֹק קַטָּר,שֶׁלֹּא יִקְפֹּץ עָלֵינוּ וְלֹא יַטְבִיעַ אוֹתָנוּ.

בַּלַּיְלָה הַבָּא שַטְנוּ כְשֶבַע שָעוֹת בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם. צַדְנוּ דָגִים, פִּטְפַּטְנוּ, שָׂחִינוּ לְיַד הָרַפְסוֹדָה כְדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁנָה. הָאַוִּיר הָיָה יָפֶה, וּמְאוּמָה לֹא אֵרַע לָנוּ גַם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, גַּם בַּשֵּׁנִי וְגַם לְאַחַר זֶה.

בְּכָל עֶרֶב הָיִיתִי יוֹרֵד אֶל הַחוֹף בַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית לְעֵרֶך וָאָבֹא לְאֵיזֶה מוֹשָב קָטֹן, קָנִיתִי שָם אֶת כָּל הַדָּרוּש לָנוּ: שׁוּמָן, קֶמַח, טַבַּק, פְּעָמִים שֶׁעָלָה בְיָדִי לִגְנוֹב אֶפְרוֹחַ תַּרְנְגֹלִים, שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לָשֶׁבֶת עַל קַנּוֹ, וְאָבִיא אוֹתוֹ אֶל הָרַפְסוֹדָה. אַבָּא הָיָה אוֹמֵר: “אִם יִקְרֶה לְךָ מִקְרֶה, קַח אֶת הָאֶפְרוֹחַ אֵלֶיךָ תָמִיד. אִם לֹא יִדָּרֵש לְךָ, יִדָּרֵש לַאֲחֵרִים, וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – שְׂכָרָם תָּמִיד בְּצִדָּם”. אוּלָם הַזָּקֵן הָיָה מַשְׁאִיר אֶת הָאֶפְרוֹחַ תָּמִיד אֶצְלוֹ, וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ רַק לְשֵם מְלִיצָה יָפָה.

לַבְּקָרִים בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר הָיִיתִי מִתְגַּנֵּב אֶל הַשָּׂדוֹת וְלוֹקֵחַ “בְּהַקָּפָה” קִשּׁוּא אוֹ דָּלוּעַ –וְכָל הַבָּא לְיָדִי. אַבָּא הָיָה אוֹמֵר, שֶמּוּתָּר לָקַחַת “בְּהַקָּפָה”, כְּשֶלּוֹקֵחַ אַתָּה בְכַוָּנָה לְהָשִׁיב אַךְ הָאַלְמָנָה דוֹגְלַאס אָמְרָה, שֶׁזֶּה דוֹמֶה לִגְנֵבָה, וְשׁוּם אִישׁ הָגוּן אֵינוֹ עוֹשֶׂה כַךְ. עַל שְׁאֵלָתִי, מִי מֵהֶם צָדַק, עָנָה דְזשִים, שֶצָּדְקָה הָאַלְמָנָה, וְגַם הַזָּקֵן צָדַק, וְאִם אֲנַחְנוּ נוֹצִיא אֵיזֶה דְבָרִים מִכְלַל “הַקָּפוֹתֵינוּ”, לְמָשָל: דְּלוּעִים רָעִים וְתַפּוּחִים חֲמוּצִים, וְנַחְלִיט הַחְלָטָה גְמוּרָה לִבְלִי קַחַת אוֹתָם אָז מוּתָּר יִהְיֶה לָנוּ לָקַחַת אֶת כָּל שְאָר הַדְּבָרִים בְּלֵב שוֹקֵט. בָּרִאשוֹנָה הִרְגַּשְנוּ רֶגֶש לֹא נָעִים בְּמִקְרִים שֶכָּאֵלֶּה, אַךְ לְאַחֲרֵי שֶהֶחְלַטְנוּ אֶת הַחְלָטָתֵנוּ, שָקְטָה רוּחֵנוּ. וְלֹא קָשֶה הָיָה כְלָל לָקַחַת עַל עַצְמֵנוּ אִסּוּר שֶל דִּלוּעִים מְקֻלְקָלִים וְתַפּוּחִים חֲמוּצִים.

בְּקִצּוּר חָיִינוּ חַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים.

בַּלַּיְלָה הַחֲמִשִּׁי כְּשֶשַּׁטְנוּ לִפְנֵי הָעִיר סֶן-לוּאִי קָמָה סְעָרָה נוֹרָאָה וַיִּהְיוּ בְרָקִים וּרְעָמִים וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף יָרַד אַרְצָה דְלָיִים. הִתְחַבְּאֵנוּ מִתַּחַת לְגַג סֻכָּתֵנוּ, בְּמָסְרֵנוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה בִידֵי הַגַּלִּים. לְנֹגַהּ הַבְּרָקִים נִרְאוּ סַלְעֵי הַחוֹפִים וְהָאֲבָנִים הַחַדּוֹת שֶעָלוּ מִן הַמָּיִם.

– הוֹי דְזשִׁים! – קָרָאתִי פִתְאֹם, –הַבִּיטָה, מַה זֶּה שָׁם!

זֶה הָיָה קַטָּר, שֶקָּפַץ וְעָלָה עַל סֶלַע וַיִּשָּׁבֵר. הַזֶּרֶם נְשָׂאָנוּ יָשָׁר לְמוּלוֹ, וּלְנֹגַהּ הַבָּרָק רָאִינוּ בָרוּר אֶת גִּזְרָתוֹ. חֵלֶק הַמִּכְסֶּה הָעֶלְיוֹן הִתְרוֹמֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּלְאוֹר בָּרָק חָדָש נִרְאָה בָרוּר גַּם כִּסֵּא שֶׁעָמַד אֵצֶל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל, וַאֲפִילוּ מִגְבַּעַת שֶׁל צֶמֶר יְשָנָה תְלוּיָה עַל גַּב הַכִּסֵּא.

הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר, הַסְּעָרָה, הָרַעַשׁ וְהָאֲנִיָּה הַמַּעֲצִיבָה הָאֵלֶּה פָּעֲלוּ עָלַי רשֶׁם חָזָק. הִתְאַוֵּיתִי תַאֲוָה עַזָּה לַעֲלוֹת עַל הַקַּטָּר וְלִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשָׂה שָׁם.

– דְּזשִׁים, נִקְרַב אֶל הָאֳנִיָּה, –הִתְחַנַּנְתִּי.

אַךְ בָּרִאשׁוֹנָה לֹא חָפֵץ דְּזשִׁים בְּעַד שׁוּם שָׂכָר שֶׁבָּעוֹלָם. וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי:

– הִנֵּה בְתָאוֹ שֶׁל רַב הַחוֹבֵל יְכוֹלִים אָנוּ לְהַשִּׂיג דְּבַר מָה “בְּהַקָּפָה”. הִנְנִי עָרֵב לְךָ דְּזשִׁים, אֲנַחְנוּ נִמְצָא שָם סִיגָרוֹת שֶׁמְּחִירָן חֲמִשָּׁה צֶנְטִים הָאַחַת. סִיגָרוֹת נֶהְדָּרוֹת דְּזשִׁים. חוֹבְלֵי הָאֳנִיּוֹת בְּנֵי-אָדָם עֲשִירִים הֵם. נֵלְכָה דְזשִים, קַח נֵר. בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא אָנוּחַ, בְּטֶרֶם שֶׁנְּבַקֵּר בָּאֳנִיָּה. תָּם סוּאֶיר לֹא הָיָה מַנִּיחַ מִיָּדוֹ מִקְרֶה שֶׁכָּזֶה. הוּא הָיָה מְכַנֶּה לִמְאוֹרָע זֶה “מְאוֹרָע שֶׁל גִּבּוֹרִים”, וְהָיָה עוֹלֶה עַל הָאֳנִיָּה אֲפִילוּ בְסַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְכֵיצַד הָיָה מִתְפָּאֵר אַחַר כַּךְ! כַּמָּה חָפַצְתִּי, שֶׁיִּהְיֶה תָּם פֹּה!

דְּזשִׁים הִסְכִּים לְסוֹף אֲנַחְנוּ הִתְקָרַבְנוּ בִזְהִירוּת וַנִּקְשֹׁר אֶת הָרַפְסוֹדָה אֶל הָאֳנִיָּה.

הַמִּכְסֶה הִתְרוֹמֵם בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְמַעְלָה. אֲנַחְנוּ זָחַלְנוּ בְתוֹךְ הַחשֶׁךְ עַל פְּנֵי שִפּוּעַ הַמִּכְסֶה אֶל תָּאוֹ שֶׁל הַחוֹבֵל, בְּדַרְכֵּנוּ בִזְהִירוּת וּבְפָשְׁטֵנוּ אֶת יָדֵינוּ לְפָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת נִפְגָּעִים בִּדְבַר מָה. עַד מְהֵרָה הִגַּעְנוּ אֶל מְזוּזַת הַבִּיאָה, יָרַדְנוּ לְתוֹכָהּ, וַנַּעֲמוֹד מוּל הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ שֶׁל תָּא הַחוֹבֵל. פִּתְאֹם –וְהִנֵּה אֵימָה! - בַּתָּא הַשֵּׁנִי מֵאָחוֹר רָאִינוּ נֹגַהּ אוֹר וַנִּשְׁמַע קוֹלוֹת מְדַבְּרִים חֶרֶשׁ.

כִּמְעַט שֶיָּצְאָה נַפְשׁוֹ שֶׁל דְּזשִים מִפַּחַד, וַיִּלְחַשׁ לִי בִתְחִינָה שֶאֲמַהֵר לָלֶכֶת אַחֲרָיו. אֲנִי עָנִיתִי: טוֹב, נֵלְכָה. וְהִנֵּה פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ קוֹל יְלָלָה נוֹרָאָה:

– עָזְבוּנִי, אַחַי, נִשְבַּעְתִּי, שֶׁלֹּא אֶמְסָרְכֶם בִּידֵי הָרָשוּת.

קוֹל אַחֵר עָנָה בְרָמָה לְמַדַּי:

– שַׁקֵּר,תְּשַׁקֵּר, דְּזשִיק טֶרְנֶר! יָדַעְנוּ אֶת תַּעֲלוּלֶיךָ. תָּמִיד אַתָּה לוֹקֵחַ לְךָ אֶת הַחֵלֶק הַגָּדוֹל בִּשְׁעַת הַחֲלוּקָה וְעוֹדְךָ מְאַיֵּם לְהַלְשִׁין, אִם לֹא נְמַלֵּא אֶת חֶפְצְךָ. עַתָּה הִנְךָ בְיָדֵינוּ, כֶּלֶב נִבְזֶה!

דְּזשִׁים נֶעֱלַם, וְהָיָה כְבָר, וַדַּאי, עַל הָרַפְסוֹדָה, וּבִי הִתְעוֹרֵר הַחֵפֶץ לָדַעַת מַה זֶּה. “בְּעַד כָּל מְחִיר לֹא הָיָה תָּם סוּאֶר עוֹזֵב אֶת הַדָּבָר, – אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. – וְגַם אֲנִי צָרִיךְ שֶׁאַשְׁגִּיחַ מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם”. זָחַלְתִּי עַל אַרְבַּע לְפָנִים לְאֹרֶךְ הַפְּרוֹזְדוֹר הַצַּר וָאַשְׁקִיף לְתוֹךְ הַתָּא. שָם יָשַב עַל הָרִצְפָּה בֶּן-אָדָם אֲסוּר יָדַיִם וְרַגְלַיִם. שְנַיִם אֲחֵרִים עָמְדוּ עַל גַּבּוֹ, בְּיַד הָאֶחָד פַּנָּס קָטָן, וְהַשֵּׁנִי בְיָדוֹ רוֹבֶה, שֶהֵכִין אוֹתוֹ יָשָר מוּל רֹאש הָאָסוּר, וַיֹּאמַר.

– תֵּכֶּף אִירֶה בְךָ, כִּבְכֶלֶב שׁוֹטֶה, מַלְשִׁין!

וְהַלָּז הִתְפַּתֵּל עַל הָאָרֶץ וַיִּצְעַק:

– אַל תִּגַּע בִּי, בִּיל! בְּשֵׁם הָאֵל, אַל תִּגַּע בִּי! נִשְׁבַּעְתִּי, לֹא אַגִּיד לְאִיש דָּבָר.

– חַכֵּה, אַלתִּיר, – אָמַר הָאִיש שֶהַפַּנָּס בְּיָדוֹ.

– לָמָּה נְטַפֵּל בּוֹ הַרְבֵּה דְזשִיק. חָפֵץ אָנֹכִי לְהַשְתִּיק אֶת הַכֶּלֶב הַזֶּה לָנֶצַח. כְּלוּם גְּמוּל זֶה לֹא יִשְוֶה לוֹ? כְּלוּם לֹא הֵמִית הוּא אֶת הַזָּקֵן גּאַטְפִילד?

– אֲבָל אֵינִי רוֹצֶה שֶתְּהַרְגֵהוּ, וְטַעְמִי וְנִמּוּקִי עִמִּי.

– יְבָרֶכְךָ הָאֵל בְּעַד דְּבָרֶיךָ, דְּזשִׁיק, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכָּחֵם, כָּל עוֹד אֶחְיֶה,–יִבֵּב הָאָסוּר.

מִבְּלִי שִׂים לֵב לִדְבָרָיו תָּלָּה דְזשִׁיק אֶת הַפַּנָּס עַל מַסְּמֵר וַיִּקְרָא אֶת בִּיל לָלֶכֶת אַחֲרָיו, וַיֵּלֶךְ בְּחֶשֶךְ יָשָׁר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנִי נֶחְבֵּאתִי שָׁם. כְּעַקְרָב מִהַרְתִּי לִזְחֹל הַצִּדָּה וָאָבֹא לְתוֹךְ הַתָּא הָרִאשוֹן שֶׁפָּגַשְׁתִּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶגָּלֶה לְעֵנֵיהֶם.

בְּטֶרֶם הִכָּנְסָם אֶל הַתָּא, שֶׁאָנֹכִי נִכְנַסְתִּי לְתוֹכוֹ, עָמַד דְּזשִׁיק וְאָמַר לְבִיל:

– הִכָּנֵס הֵנָּה.

שְׁנֵי הַנּוֹכְלִים נִכְנְסוּ. אֲנִי רַק הִסְפַּקְתִּי לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הַמִּשְׁכָּב הָעֶלְיוֹן. לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתָם. אַךְ הִרְגַּשְתִּי שֶׁהֵם פֹּה בְּשֶׁל רֵיחַ הַיַּיִן הֶחָזָק שֶנָּדַף מֵהֶם. תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁאֵינִי שׁוֹתֶה יַיִן, אַף עַל פִּי, כַּךְ חוֹשֵׁב אֲנִי, שֶאֵין כֹּה וָכֹה, לֹא הָיוּ מַרְגִּישִים בִּי, כִּי נְשִׁימָתִי פָסְקָה מֵאֵימָה. נִסּוּ נָא לִבְלִי יָרֹא, כְּשֶׁאַתֶּם עֵדִים לְמוֹעֵצוֹת נְעִימוֹת כָּאֵלֶּה. הַנּוֹכְלִים נוֹעֲצוּ חֶרֶשׁ, אַךְ בְּהִתְלַהֲבוּת. בִּיל חָפֵץ לַהֲרוֹג אֶת טֶרְנֶר וִיהִי מָה.

– חַכֵּה רֶגַע, בִּיל, וּשְמַע לִדְבָרַי, אֲנִי לֹא גָמַרְתִּי עוֹד. אָמְנָם טוֹב לַהֲרוֹג אוֹתוֹ בִירִיָּה, אַךְ אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי אוֹתָן תּוֹצָאוֹת עַצְמָן בְּאֹפֶן אַחֵר. לָמָּה נִקַּח סַכָּנַת אָשָׁם עַל נַפְשֵׁנוּ אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָבָר עַצְמוֹ מִבְּלִי שׁוּם סַכָּנָה. כְּלוּם לֹא הַצֶּדֶק אִתִּי?

– וַדַּאי.

– אָכֵן. אַךְ כֵּיצַד תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר?

– שְׁמַע נָא, אֲנַחְנוּ נַחְקֹר הֵיטֵב אֶת הָאֳנִיָּה עוֹד פַּעַם, שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח פֹּה דָבָר. אַחַר כַּךְ נַמְתִּין בִּמְנוּחָה וּבְטֶרֶם תַּעֲבֹרְנָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת, יִתְפָּרֵד הַסִּיר הַיָּשָׁן הַזֶּה כֻּלּוֹ, וְאִם בֶּן הַחַיִל שֶׁלָּנוּ יִטְבַּע –מִי אָשֵם בָּזֶה? מַדּוּעַ עָלָה עַל הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה? הִתְיַשֵּׁב נָא בְדַעְתְּךָ. תָּמִיד הִנְנִי מִתְנַגֵּד לְרֶצַח, אִם אֶפְשָׁר בִּלְעָדוֹ –הֲלֹא שְטוּת וּנְבָלָה הִיא.

– הַצֶּדֶק אִתְּךָ. וְאִם הָאֳנִיָּה לֹא תְמַהֵר לִטְבֹּעַ?

– אֲבָל שְתֵּי שָׁעוֹת יְכוֹלִים אָנוּ לְהַמְתִּין בְּכָל אֹפֶן. נֵלְכָה!

הֵם יָצְאוּ, וְאַף אֲנִי יָרַדְתִּי בְחִפָּזוֹן מִן הַמִּשְׁכָּב, כְּשֶׁזֵּעָה קָרָה נָזְלָה מֵעָלַי, וָאֶזְחַל אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁמָּה קָרְבָה סִירָתֵנוּ. חשֶׁךְ הָיָה כְמוֹ בְקֶבֶר, לֹא רָאִיתִי אֲפִילוּ אֶת יָדַי לְנֶגֶד עֵינַי. לָחַשְׁתִּי חֶרֶש: “דְּזשִׁים”! וּבִמְקוֹם מַעֲנֶה שָׁמַעְתִּי אֲנָחָה רָפָה.

– מְהֵרָה, דְּזשִים, אֵין פְּנַאי לְיַבֵּב. חֶבֶר שוֹדְדִים וְרוֹצְחִים שָם, וְאִם לֹא נִמְצָא אֶת סִירָתָם וְלֹא נִשְלַח אוֹתוֹ עִם הַזֶּרֶם, רַע יִהְיֶה לְאֶחָד מֵאַנְשֵי הַחַיִל הָהֵם. וַאֲנִי חָפַצְתִּי שֶשְּׁלִשְתָּם יִפְּלוּ בִידֵי הַשּׁוֹפֵט. מְהֵרָה. אֲנִי אֲחַפֵּשׂ אֶת הַסִּירָה מִצַּד זֶה שֶׁל הָאֳנִיָּה, אַתָּה – מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. אַחַר כַּךְ שֵב מְהֵרָה עַל הָרַפְסוֹדָה!…

– הָרַפְסוֹדָה? אוֹיָה, אֵלִי. אֵין רַפְסוֹדָה. הַזֶּרֶם שָׁטַף וְנָשָׂא אֶת הָרַפְסוֹדָה, וּדְזשִים הַזָּקֵן הֶעָלוּב וְהִיק אַבְדוּ. אֵין רַפְסוֹדָה…

 

פֶּרֶק שְלשָׁה עָשָׂר    🔗

נְשִימָתִי פָסְקָה, כִּמְעַט שֶׁהִתְעַלַּפְתִּי מֵאֵימָה. לֹא צְחוֹק הָיָה הַדָּבָר לְהִשָּׁאֵר עַל הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה וְעוֹד בְּחֶבְרַת הָרוֹצְחִים. עַכְשָׁו צָרִיךְ הָיָה לִמְצֹא אֶת סִירָתָם וַיְהִי מָה, – בִּשְׁבִילֵנוּ. רוֹעֲדִים בְּכָל גּוּפֵנוּ הָיִינוּ מְגַשְּׁשִׁים לְאֹרֶךְ שְׂפַת הָאֳנִיָּה מִיָּמִין, וְנִרְאָה לָנוּ, כְּאִלּוּ נֶצַח שָׁלֵם עָבַר, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל קְצֵה הָאֳנִיָּה. אַךְ הַסִּירָה לֹא נִמְצְאָה בְשוּם אֹפֶן. דְּזשִים כִּמְעַט שֶלֹּא יָכֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד מֵאֵימָה. מַצָּבִי אֲנִי לֹא הָיָה טוֹב מִזֶּה, אַךְ אֲנִי לֹא הָיִיתִי מוֹדֶה בְרִפְיוֹנִי בְעַד כָּל מְחִיר שֶבָּעוֹלָם. אֲנִי מָשַכְתִּי אוֹתוֹ לְפָנִים, בְּהַבְטִיחִי לוֹ, כִּי בֵין כֹּה וָכֹה אָבַדְנוּ, אִם נִשָּׁאֵר עַל הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה בֵין הַנּוֹכְלִים הָאֵלֶּה. זָחַלְנוּ הָלְאָה, וּלְסוֹף הִגַּעְנוּ אֶל אוֹתוֹ חֵלֶק הָאֳנִיָּה, שֶׁהַמַּיִם עָבְרוּ עָלָיו כְבָר. וְהִנֵּה פִתְאֹם – שִׂמְחָה! – בָּאֹפֶל רָאִיתִי דְבַר מָה שָחוֹר עַל פְּנֵי הַמָּיִם. זוֹ הָיְתָה הַסִּירָה. שָׁאַפְנוּ רוּחַ לִרְוָחָה, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהָיִיתִי מוּכָן כְּבָר לִקְפּוֹץ לְתוֹךְ הַסִּירָה, נִפְתְּחָה פִתְאֹם הַבִּיאָה הַתַּחְתּוֹנָה וְנִרְאָה רֹאשׁוֹ שֶל אַחַד הָרוֹצְחִים. כֵּיצַד לֹא הִרְגִּיש בִּי – זֶה הָיָה פָשׁוּט מַעֲשֵׂה נִסִּים. הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו לְאָחוֹר וַיִּלְחַשׁ:

– הַרְחֵק אֶת הַפַּנָּס הָאָרוּר הַזֶּה, בִּיל, הוּא יָכֹל לְגַלּוֹת אוֹתָנוּ.

זָרַק אֵיזֶה שַׂק לְתוֹךְ הַסִּירָה וַיִּקְפֹּץ גַּם בְּעַצְמוֹ לְתוֹכָהּ. זֶה הָיָה דְזשִׁיק. אַחַר כַּךְ עָלָה בִּיל וְיָרַד גַּם הוּא לְמַטָּה.

– שוּט, –לָחַש דְּזשִׁיק.

אֲנִי לֹא יָכֹלְתִי כְבָר לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, וְכִמְעַט שֶאָבְדָה בִינָתִי. פִּתְאֹם אָמַר בִּיל:

– הַמְתֵּן קְצָת, הַהֵיטַבְתָּ לְחַפֵּשׂ בְּבִגְדֵי הַנָּבָל?

– לֹא, כְּלוּם אַתָּה לֹא עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר?

– לֹא, יַעַנְשֵׁנִי אֱלֹהִים. וּבְכֵן אֵיפוֹא נִשְׁאַר כָּל חֶלְקוֹ שֶׁל הַנָּבָל בְּבִגְדוֹ! נְמַהֲרָה וְנֵלְכָה.

הָרוֹצְחִים יָצְאוּ מִן הַסִּירָה וַיְמַהֲרוּ לְמַטָּה. כְּמַהֵר בָּרָק קָפַצְנוּ לְתוֹךְ הַסִּירָה. נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ רוּחַ נְשָׂאָנוּ. הוֹצֵאתִי סַכִּין, גָּזַרְתִּי אֶת הַחֶבֶל – בְּרֶגַע אֶחָד נַעֲשָׂה הַדָּבָר, וַנָּשָט.

אֲנַחְנוּ לֹא נָגַעְנוּ בַמָּשׁוֹטִים, לֹא הוֹצֵאנוּ הֶגֶה, אַף לֹא נָשַׁמְנוּ. בְּלִי קוֹל שַׁטְנוּ בְתוֹךְ אֲפֵלַת הַמָּוֶת לְאֹרֶךְ הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה וְאַחֲרֵי שְׁנֵי רְגָעִים הָיִינוּ כְבָר רְחוֹקִים מִמֶּנָּהּ. נִצַּלְנוּ וַנְּבָרֵךְ לְבוֹרֵא הָעוֹלָם.

כְּשֶהִתְרַחַקְנוּ עַל שֶׁטַח מָאתַיִם אוֹ שְלשׁ מֵאוֹת מֶטֶר, רָאִינוּ כוֹכַב אוֹר מַזְהִיר עַל פְּנֵי הַמַּיִם, בְּמָקוֹם שֶׁהַסִּירָה הָיְתָה קְשׁוּרָה שָם. זֶה הָיָה הַפַּנָּס, שֶׁהָרוֹצְחִים, כְּנִרְאֶה, חִפְּשׂוּ בְעֶזְרָתוֹ אֶת הַסִּירָה שֶׁנֶּעֶלְמָה, בְּבוֹאָם לִידֵי הַכָּרָה, שֶמַּצָּבָם עַתָּה נוֹאָש, כַּמַּצָּב שֶהֵכִינוּ בִשְׁבִיל טֶרְנֶר.

אֲנַחְנוּ עָבַדְנוּ בְכָל כֹּחֵנוּ וַנָּשָט רוֹדְפִים אַחֲרֵי רַפְסוֹדָתֵנוּ. פִּתְאֹם עָלָה עַל לִבִּי הָרַעְיוֹן, שֶהַגּוֹרָל שֶׁהֲכִינוֹתִי בִשְבִיל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם רוֹצְחִים, קָשֶׁה בְיוֹתֵר, – עַד עכשָׁו לֹא הָיָה לִי פְּנאי לַחְשוֹב עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: מִי יוֹדֵעַ הִיק, מַה שֶּׁתִּהְיֶה אַתָּה בְמֶשֶׁךְ הַיָּמִים, וְשַעֵר אֶת עַצְמְךָ בִּמְקוֹמָם - מָה הָיִיתָ אוֹמֵר אַתָּה?

– דְּזשִים, –הֶחְלַטְתִּי,– אַךְ רָאֹה נִרְאֶה אֵשׁ עַל הַחוֹף, נֵצֵא עָלָיו, נַסְתִּיר אֶת הַסִּירָה, אֲנִי אֵלֵךְ אֶל בְּנֵי-אָדָם אֶבְדָא מִלִּבִּי אֵיזֶה בַדִּים, וָאֶשְׁלַח אוֹתָם אֶל הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה, כְּדֵי שֶלֹּא יִטְבְּעוּ הַנְּבָלִים הָהֵם, כָּעַכְבָּרִים, מוּטָב שֶיִּתָּלוּ, כְּשֶׁתַּגִּיעַ שַׁעְתָּם.

אַךְ לֹא עָלָה בְיָדֵינוּ לְהוֹצִיא אֶת מַחְשַבְתֵּנוּ אֶל הַפּעַל. הַסְּעָרָה הִתְנַשְּׂאָה שׁוּב. גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף יָרַד. אֵש לֹא נִרְאֲתָה, הַכֹּל יָשֵׁן. אֲנַחְנוּ שַטְנוּ הָלְאָה וְהָלְאָה וַנִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב לְפָנִים בְּתִקְוָתֵנוּ לִמְצֹא אֶת הָרַפְסוֹדָה. פִּתְאֹם בִּשְׁעַת בְּרוֹק הַבָּרָק רָאִינוּ מִלְפָנִים דְּבַר מה שָחוֹר. זוּ הָיְתָה רַפְסוֹדָתֵנוּ. מַה שָּׂמַחְנוּ לִקְרַאת רַפְסוֹדָתֵנוּ הַיְשָנָה הַנְּעִימָה שֶמָּצָאנוּ שוּב! בְּאוֹתָהּ שָעָה עַצְמָהּ רָאִינוּ אוֹר עַל הַחוֹף. אֲנִי חָפַצְתִּי לָרֶדֶת אֶל הַחוֹף וִיהִי מָה – גּוֹרַל שְלשֶׁת הָרוֹצְחִים הֵעִיק עָלַי. אַךְ מִשּׁוּם שֶׁהַסִּירָה הָיְתָה מְלֵאָה שָלָל עַד שְׂפָתָהּ, הֲרִיקוֹנוּ אוֹתָהּ אֶל הָרַפְסוֹדָה בְגַל אֶחָד, וָאֲבַקֵּש אֶת דְּזשִים שֶיִּסַּע הָלְאָה, וְרַק לְאַחַר שָׁעָה יַדְלִיק אֵש וְלֹא יְכַבֶּה אוֹתָהּ עַד שׁוּבִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִמְצֹא אוֹתוֹ עַל פִּי הָאוֹת הַזֶּה. אַחַר כַּךְ שַטְתִּי אֶל הַמָּקוֹם שֶׁנִּרְאָה שָׁם הָאוֹר. הוּבְרַר, שֶזֶּה הָיָה אוֹר שֶׁל פַּנָּס, תָּלוּי עַל עַמּוּד שֶל קַטָּר בַּעַל קַרְקַע שָׁטוּחַ. בִּקַּשְתִּי אֶת הַשּׁוֹמֵר וּלְסוֹף מָצָאתִיו יָשֵׁן שְׁנַת יְשָׁרִים עַל גַּל שֶׁל חֲבָלִים. הָדַפְתִּי אוֹתוֹ עַל נְקַלָּה פַּעֲמַיִם וָאָחֵל לְיַלֵּל בְּקוֹל.

הוּא קָפַץ עַל רַגְלָיו וַיִּתְבּוֹנֵן סָבִיב בְּפַחַד, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתִי פֵּהַק, הִתְמַתַּח וַיִּנְהַם בְּדֶרֶךְ שָלוֹם

– מַה זֶּה הָיָה לְךָ, אַל תְּיַלֵּל, נַעַר, מַה הָיָה?

מִתְיַפֵּחַ אָמַרְתִּי: –“אַבָּא, אִמָּא, אָחוֹת”!…

לֹא יְכֹלְתִּי לְהוֹסִיף…הַיְלָלוֹת הִפְסִיקוּ אֶת דִּבּוּרִי.

– אַל תְּיַלֵּל אֵיפוֹא, נַעַר, אִיש אִיש וְצָרָתוֹ, וְגַם לְצָרָתְךָ אֶפְשָר לַעֲזוֹר. מַה קָּרָה לָאַבָּא וְלָאִמָּא וְלָאָחוֹת?

– הֵם… לָהֶם…כְּלוּם אַתָּה הַשּׁוֹמֵר?

– כֵּן, –אָמַר נֶהֱנֶה מֵעַצְמוֹ. –אֲנִי רַב הַחוֹבְלִים, בַּעַל הָאֳנִיָּה, הַמַּלָּח, הַמַּנְהִיג וְהַשּׁוֹמֵר–הַכֹּל בְּבַת אַחַת. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הִנְנִי גַם הַנּוֹסֵעַ הַיְחִידִי וְהַמַּשָּׂא. אֵינִי עָשִׁיר כְּמוֹ דְזשִים הוֹרְנְבַּאק, אֵינִי יָכֹל לְבַזְבֵּז מָמוֹן כָּמוֹהוּ גַם עַל תָּם, גַּם עַל דִיק גַּם עַל הַארְכִי, בְּכָל זֹאת לֹא חָפצְתִּי בְשוּם מְחִיר שֶבָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֲלִיפִין בְּמַצָּבֵנוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי – כַּךְ אֲנִי אוֹמֵר,– מַכִּיר רַק אֶת חַיֵּי הַנּוֹסֵעַ בַּיַּמִּים. מְבַכֵּר אֲנִי לִמְסוֹר אֶת עַצְמִי לִתְלִיָּה, מִשֶּׁבֶת שָׁם עַל הָהָר, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כְּלוּם מֵהַנַּעֲשֶׂה בַתֵּבֵל. – בְּשׁוּם מְחִיר שֶׁבָּעוֹלָם וְלוּ יִתְּנוּ לִי גַל שֶל זָהָב – כַּךְ אֲנִי אוֹמֵר…

כַּאן הִפְסַקְתִּיו, בְּהַתְחִילִי לְיַלֵּל שׁוּב.

– הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת!…

– מִי זֶה הֵם?

– אַבָּא וְאִמָּא, אֲחוֹתִי וּמִיס הוּקֶר. הוֹי, לִי הֲטִיבוֹתָ לָהֶם וְלָקַחַת סִירָה וְשַׁטְתָּ אֲלֵיהֶם…

– לְאָן? אַיֵּה הֵם?

– עַל הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה.

– עַל אֵיזֶה אֳנִיָּה שְבוּרָה?

– הֲלֹא רַק אֳנִיָּה אַחַת שְׁבוּרָה יֵש.

– כֵּיצַד? עַל וַלְטֶר-סְקוֹט?

– כֵּן,כֵּן.

– אֵל רַחֲמָן! כֵּיצַד בָּאוּ לְהָתָם?

– לֹא בִרְצוֹנָם הַטּוֹב.

– וַדַּאי. אֵלִי, הֲרֵי לֹא טוֹב יִהְיֶה, אִם לֹא יַעַזְבוּהָ תֵכֶּף. אַךְ כֵּיצַד אֵיפוֹא בָאוּ עַל הָאֳנִיָּה?

– פָּשׁוּט מְאֹד. מִיס הוּקֶר הִתְאָרְחָה שָם בָּעִיר.

– בְּבוֹסְט לֶנְדִינְג?

– כֵּן. בְּבוֹסְט לֶנְדִינְג. וְלִפְנוֹת עֶרֶב חָפְצָה לְבַקֵּר בְּבֵית אַחַת רְעוּתֶיהָ וְלָלוּן שָם – אוֹי, שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמָהּ. וַתֵּשֵב יַחַד עִם הַכּוּשִׁית הַזְּקֵנָה בַסִּירָה. אַךְ עַל הַנָּהָר אָבְדוּ מְשׁוֹטֵיהֶן, נָשְׂאוּ אוֹתָן הַגַּלִּים, נִתְקְלָה סִירָתָן בָּאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה. הַסִּירָה וּמַנְהִיגָהּ יָרְדוּ מְצוּלוֹת. רַק מִיס הוּקֶר לְבַדָּה נִצְּלָה, כִּי הֶחֱזִיקָה בִקְצֵה הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה וַתְּטַפֵּס וַתַּעַל עַל הַמִּכְסֶה. וְאַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה לְעֵרֶךְ עָבַרְנוּ אֲנַחְנוּ בְסִירָה מֵהַשּׁוּק. הָיְתָה אֲפֵלָה חֲשֵׁכָה כָל כַּךְ, שֶלֹּא רָאִינוּ אֶת הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה וְנִתְקַלְנוּ בָהּ גַּם אָנוּ. מוּבָן, שֶסִּירָתֵנוּ נִטְבְּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנַחְנוּ נִצַּלְנוּ, מִלְּבַד בִּילִי וּוִיפְלִי, שֶׁנִּטְבַּע. אוֹי, מַה גָּדוֹל הָאָסוֹן, עֶלֶם טוֹב כָּזֶה…

– אֵלִי, הִנֵּה מְאוֹרָע נִפְלָא. מֵעוֹלָם לֹא שָמַעְתִּי כָמוֹהוּ. וּמֶה הָיָה אַחַר כַּךְ?מָה עֲשִׂיתֶם אָז?

– אֲנַחְנוּ צָעַקְנוּ כִּמְשֻׁגָּעִים בָּרִאשׁוֹנָה, אַךְ הַחוֹף רָחוֹק, וְאִישׁ לֹא שָׁמַע אֶת צַעֲקָתֵנוּ. אָז אָמַר אַבָּא: אֵין לִצְעֹק עַל חִנָּם. אִישׁ מֵאִתָּנוּ צָרִיךְ שֶיְמַהֵר לִשְׂחוֹת אֶל הַחוֹף וּלְבַקֵּשׁ עֶזְרָה. אֲנִי הִתְנַפַּלְתִּי הַמַּיְמָה. מִיס הוּקֶר קָרְאָה אֵלַי, שֶׁאִם לֹא יוֹשִׁיטוּ עֶזְרָה מִן הַחוֹף, עָלַי לִמְצֹא אֶת דוֹדָהּ וּלְהִתְיָעֵץ עִמּוֹ. וְהִנֵּה אָנֹכִי פֹה… אוֹי, לוּ חָפַצְתָּ לִנְסוֹעַ שָׁמָּה…

– נִשְׁבַּע אָנֹכִי בְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא שֶלִּי שֶׁנָּכוֹן אָנֹכִי לִנְסוֹעַ, אַךְ, הֲרֵי אַתָּה רוֹאֶה, לִנְסוֹעַ חִנָּם, אֵינִי יָכֹל, מִי יִתֵּן שְׂכָרִי.

– אִי מִשּׁוּם זֶה אַל תִּדְאַג. מִיס הוּקֶר אָמְרָה שֶׁדּוֹדָהּ הוֹרְנְבַּאק…

– כֵּיצַד? הוּא דודָהּ? שְׁמַע אֵיפוֹא יֶלֶד, רוֹאֶה אַתָּה שָם אֵשׁ? טוֹב… לֵךְ יָשָר שָׁמָּה, וּכְשֶׁתָּבֹא שְאַל בְּבֵית הַמַּשְקִים אַיֵּה דְזשִׁים הוֹרְנְבַּאק. רַק מַהֵר, אַל תִּתְמַהְמֵהַּ בַדֶּרֶךְ, וְאָמַרְתָּ לוֹ, שֶׁאֲנִי אַמְצִיא לוֹ אֶת בַּת אָחִיו שְלֵמָה וּבְרִיאָה, יְהִי נָא שוֹקֵט וּבָטוּחַ. מַהֵר אֵיפוֹא, עָצֵל, רוּץ בְּכָל כֹּחֲךָ, וַאֲנִי אָשׁוּט תֵּכֶּף.

– עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי, כְּאִלּוּ הָלַכְתִּי בַדֶּרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לִי אֶל הָאֵשׁ, אֲבָל אַחֲרֵי עָבְרִי אֵיזֶה שֶׁטַח, שַבְתִּי בִגְנֵבָה אֶל סִירָתִי הַנִּסְתָּרָה, וָאֵשֵׁב בָּהּ וָאָשוּט לְאֹרֶךְ הַחוֹף וָאֵחָבֵא בֵין רַפְסוֹדוֹת הָעֵצִים, שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַשְׁגִּיחַ מִשָּׁם הֲיִסַּע הָאִיש הַזֶּה לְהַצִּיל אֶת הָאוֹבְדִים. בְּנַפְשִי הָיִיתִי שְׂבַע-רָצוֹן מֵעַצְמִי, כִּי, חָשַׁבְתִּי, לֹא רַבִּים הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים כָּכָה לְהַצִּיל מִמָּוֶת חֶבֶר שֶל שוֹדְדִים.

– אַךְ הִנֵּה נִתְּקָה סִירַת הַקִּיטוֹר מִמְּקוֹמָהּ. וְגַם אֲנִי עָזַבְתִּי אֶת מַחֲבוֹאִי.

– כְּשֶהִשַּׂגְתִּי בְשָלוֹם אֶת דְּזשִׁים, הֵאִיר כְּבָר הַמִּזְרָח. קָרַבְנוּ אֶל אִי קָטָן אֶחָד, הִסְתַּרְנוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה, שָכַבְנוּ בַסֻכָּה וַנִּישַן שְׁנַת יְשָרִים.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעָה עָשָׂר    🔗

כְּשֶׁהֲקִיצוֹנוּ, הִתְחַלְנוּ מְעַיְּנִים בַּשָּׁלָל, שֶלָּקַחְנוּ מִן הַשּׁוֹדְדִים שֶׁעַל הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה. מָצָאנוּ הַרְבֵּה דְבָרִים יָפִים: מַגָּפַיִם, שְׂמִיכוֹת, בְּגָדִים, סְפָרִים רַבִּים קְנֵה צוֹפִים, שְׁנֵים אַרְגָּזִים מְלֵאִים סִיגָרוֹת, וּבִכְלָל דְּבָרִים נְחוּצִים רַבִּים. בְּיִחוּד הָיוּ טוֹבוֹת הַסִּיגָרוֹת – הַרְוַנַּה, אוֹ שֵם אַחֵר אֲשֶׁר נִקְרְאוּ בוֹ. כָּל הַיּוֹם שָׁכַבְנוּ בְצֵל הָעֵצִים וַנְּעַשֵּׁן. אֲנִי קָרָאתִי בְאוֹתָהּ שָׁעָה בִסְפָרִים, בְּמִלָּה אַחַת, בִּלִּינוּ אֶת הָעֵת בַּנְּעִימִים. אֲנִי גַם סִפַּרְתִּי לִדְזשִׁים, מַה שֶּׁקָּרָה לִי עַל הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה וְעַל סִירַת הַקִּיטוֹר בַּעֲלַת הַקַּרְקַע הַשָּׁטוּחַ, וָאֶקְרָא לָזֶה “מְאוֹרָע מְעַנְיֵן”. אַךְ דְּזשִׁים לֹא אָבָה לִשְׁמוֹעַ עוֹד עַל אֹדוֹת שׁוּם מְאוֹרָעוֹת. אָמַר, שֶשְּׂבַע-מְאוֹרָעוֹת הוּא כְבַר, שֶמֵּת כִּמְעַט מִפַּחַד, כְּשֶׁלֹּא מָצָא אֶת הָרַפְסוֹדָה, וַיַּחְלִיט שֶׁהַכֹּל אָבַד: אוֹ שֶׁיִּטְבַּע עִם שִׁבְרֵי הָאֳנִיָּה יַחַד, אוֹ שֶׁיִּנָּצֵל, יוּשַׁב אֶל בֵּיתוֹ וְיִמָּכֵר תֵּכֶּף, מַה שֶׁגָּרוּעַ מִן הַמָּוֶת. בְּעֶצֶם צָדַק לְגַמְרִי. הוּא צָדַק כִּמְעַט תָּמִיד. בִּשְׁבִיל כּוּשִי הֲרֵי זֶה רֹאשׁ מַפְלִיא בְשִׂכְלוֹ!

בֵּנְתַּיִם קָרָאתִי בְקוֹל לִפְנֵי דְזשִׁים בְּסֵפֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה מְסֻפָּר בּוֹ הַרְבֵּה אֹדוֹת מְלָכִים, גְּרָפִים, הֶרְצוּגִים וְעוֹד אֲדוֹנִים מְיֻחָסִים כָּאֵלֶּה, כֵּיצַד הֵם מִתְלַבְּשִׁים יָפֶה וּמְכַנִּים אִישׁ לְאָחִיו: "הוֹד מַלְכוּת, הוֹד אוֹרָה, הוֹד נֹגַהּ, וְלֹא פָּשוּט אָדוֹן אוֹ מִיסְטֶר. כִּמְעַט שֶקָּפְצוּ עֵינָיו שֶׁל דְּזשִׁים מִתִּמָּהוֹן, הַדָּבָר עִנְיֵן אוֹתוֹ מְאֹד. אָמַר:

– דְּזשִׁים לֹא יָדַע שֶכָּל כַּךְ רַבִּים הֵם, דְּזשִים לֹא שָמַע מֵעוֹלָם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, דְּזשִׁים יָדַע רַק עַל אֹדוֹת מֶלֶךְ אֶחָד שְלֹמֹה וְעוֹד עַל אֹדוֹת הַמְּלָכִים שֶׁל הַקּוּבְיָה. כַּמָּה הִיא אֵפוֹא מַשְׂכֹּרֶת הַמְּלָכִים?

– כַּמָּה מַשְׂכֻּרְתָּם? – חָזַרְתִּי עַל שְאֵלָתוֹ,– הֲרֵי אֶלֶף דּוֹלַר לְחֹדֶש, אוֹ יוֹתֵר. כַּמָּה שֶיַּחְפְּצוּ הֲלֹא הַכֹּל שֶׁלָּהֶם.

– הִנֵּה מַה טּוֹב. וּמָה הֵם עוֹשִׂים, הִיק?

– מָה עוֹשִׂים? לֹא כְלוּם. הַמְּלָכִים אֵינָם עוֹשִׂים כְּלוּם. הֵם רַק יוֹשְבִים.

– מַה זֶּה תְדַבֵּר!

– מוּבָן, דְּזשִים, וַדַּאי, הֵם יוֹשְׁבִים תָּמִיד. אָכֵן אִם תִּקְרֶה מִלְחָמָה, עֲלֵיהֶם לָקוּם וְלָלֶכֶת לַמִּלְחָמָה. כֵּן, וְאִם תִּפֹּל הַיְשִׁיבָה עֲלֵיהֶם לְמַשָּׂא, אָז יִקְצְפוּ קְצַת בְּבֵית “הַפַּרְלַמֶּנְט”, אוֹ יְצַוּוּ לִכְרוֹת רָאשִים אֲחָדִים. וּבַיָּמִים הָרְגִילִים, הֲרֵי הֵם יוֹשְבִים בְּתוֹךְ הַהַרְמוֹן.

– אַיֵּה?

– בַּהַרְמוֹן.

– זֶה מָה?

– הַמָּקוֹם, שֶהֵם מַחֲזִיקִים שָם אֶת נְשֵיהֶם. כְּלוּם לֹא שָמַעְתָּ עַל אֹדוֹת הַרְמוֹן, דְּזשִׁים? הֲלֹא גַּם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיָה הַרְמוֹן וּבְתוֹכוֹ כְמִילִיּוֹן נָשִׁים.

–אָכֵן, כֵּן הַדָּבָר. דְּזשִים שָכַח לְגַמְרִי. אָכֵן, אָכֵן. דְּזשִים חוֹשֵׁב שֶׁהַהַרְמוֹן יִהְיֶה גָדוֹל כְּאַכְסנְיָא. הֲכֵן, הִיק? וּבְכֵן כָּל הַבַּיִת מָלֵא חַדְרֵי יְלָדִים וְכֻלָּם צוֹעֲקִים, מִתְלַבְּטִים. הַיְלָדִים בּוֹכִים, הַנָּשִים מְגַדְּפוֹת. שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן לֹא הָיָה חָכָם, אַף עַל פִּי שֶבְּנֵי-הָאָדָם קוֹרְאִים לוֹ חָכָם. דְּזשִׁים הַזָּקֵן אוֹמֵר שֶהוּא לֹא הָיָה כְלָל חָכָם. אִישׁ חָכָם לֹא יִבֶן בָּתִּים לְהוֹשִיב בּוֹ מִקָצֶה אֶל קָצֶה נָשִׁים וִילָדִים וְלָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהַמְּהוּמָה. אִיש חָכָם יֵשֵׁב לְבַדּוֹ אוֹ שֶׁיִּבְנֶה לוֹ חָנוּת קְטַנָּה וַיִּמְכֹּר סִיגָרוֹת וְשֵכָר, וַיִּסְגֹּר אֶת הֶחָנוּת כְּשֶׁיֹּאבֶה לָנוּחַ. דְּזשִׁים אוֹמֵר שֶׁשְּׁלֹמֹה לֹא הָיָה חָכָם כְּלָל.

– אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, שֶׁשְּׁלֹמֹה הָיָה הֶחָכָם מִכָּל הַמְּלָכִים, כֹּה אָמְרָה לִי הָאַלְמָנָה, וְהִיא הֲלֹא יוֹדָעַת.

– דְּזשִׁים אֵינוֹ שָׂם לֵב לְמַה שֶּׁאָמְרָה הָאַלְמָנָה. שְׁלֹמֹה הָיָה מְטֹרָף לְמֶחֱצָה. הֲשָמַעְתָּ עַל אֹדוֹת הַיֶּלֶד שֶׁחָפֵץ לִגְזוֹר לִשְׁנָיִם?

– כֵּן, הָאַלְמָנָה סִפְּרָה לִי.

– כֵּן. כְּלוּם לֹא טֵרוּף הוּא? שְׁמַע. הִנֵּה הַגֶּזַע הַזֶּה יִהְיֶה אִשָּׁה אַחַת, אַתָּה – הַשֵּׁנִית. דְּזשִׁים יִהְיֶה שְׁלֹמֹה. וּשְׁטַר דּוֹלַר זֶה – הַיֶּלֶד. הַגֶּזַע וְאַתָּה שְׁנֵיכֶם חֲפֵצִים לְקַבֵּל אֶת הַדּוֹלַר. דְּזשִׁים אֵינוֹ שוֹאֵל אֶת פִּי הַשְּׁכֵנִים, לְמִי הַדּוֹלַר, לְךָ אוֹ לְאִשָּׁה הָאַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁדְּזשִׁים לוֹקֵחַ פָּשׁוּט אֶת הַדּוֹלַר, קוֹרְעוֹ לִשְׁנַיִם וְאוֹמֵר: הִנֵּה לְךָ חֵלֶק, וְהִנֵּה לְךָ חֵלֶק. הֲזֹאת חָכְמָה? גַּם אַתָּה לֹא קִבַּלְתָּ מְאוּמָה, גַּם הָאִשָּׁה הַשְּׁנִיָּה לֹא קִבְּלָה מְאוּמָה. וּשְׁלֹמֹה חָפֵץ לַעֲשׂוֹת כַּךְ לַיָּלֶד. מַה שָּׁוְיוֹ שֶׁל חֲצִי הַיֶּלֶד? לֹא כְלוּם. מִילִיּוֹן שָלֵם שֶל חֲצָאֵי יְלָדִים אֵינוֹ שָוֶה פְּרוּטָה. לֹא, שְׁלֹמֹה הָיָה אִיש לֹא חָכָם.

– אֲבָל, דְּזשִׁים, אַתָּה אֵינְךָ מֵבִין, לֹא זֶה הָעִקָּר.

– יִקָּחֲךָ שָׂטָן עִם הָעִקָּר שֶלְּךָ. דְּזשִׁים יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ. וְאַתָּה, הִיק, שׁמַע מַה שֶּׁיֹּאמַר לְךָ דְּזשִׁים. הָעִקָּר הִנֵּהוּ אַחֵר לְגַמְרִי, וְעָמֹק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תַּחְשׁוֹב אַתָה, הָעִקָּר בַּאֲבוֹתָיו שֶל שְלֹמֹה, שֶׁחִנְּכוּ אוֹתוֹ לֹא כַהֲלָכָה. לְמָשָל, קַח בֶּן-אָדָם, שֶׁרַק שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יְלָדִים לוֹ. אִיש כָּזֶה לֹא יְהֵא מְבַזְבֵּז כַּךְ אֶת יְלָדָיו. אִיש כָּזֶה יוֹדֵעַ הֵיטֵב בְּכַמָּה יַעֲלוּ הַיְלָדִים. וְעַתָּה קַח בֶּן-אָדָם שֶׁיֵּש לוֹ חֲמִשָּׁה מִילִיּוֹנִים יְלָדִים מְמַלְּאִים בַּיִת אֶחָד. אִיש כָּזֶה הִנֵּהוּ אַחֵר לְגַמְרִי, אַחַת הִיא לָאִיש כָּזֶה – אִם יִגְזוֹר לִשְנַיִם אֶת הַיֶּלֶד, אוֹ אֶת הֶחָתוּל. אַחַת הִיא לוֹ, אֶחָד יוֹתֵר, אוֹ אֶחָד פָּחוּת. וְגַם לִשְׁלֹמֹה הַזָּקֵן אַחַת הִיא, תְּרֵיסַר יוֹתֵר, אוֹ תְּרֵיסַר פָּחוּת. הַרְבֵּה יֵש לוֹ. הִנֵּה הָעִקָּר. הִיק יָכוֹל לְהַאֲמִין לְדְזשִים.

כָּאֵלֶּה הִנָּם תָּמִיד הַכּוּשִׁים. אִם יַכְנִיסוּ רַעְיוֹן לְתוֹךְ רֹאשָׁם, לֹא תוֹצִיאוּ אוֹתוֹ בְשוּם אֹפֶן מִשָּׁם. קָדְקֳדוֹ שֶל דְּזשִׁים הָיָה חָזָק, וּ“שְׁלֹמֹה” הִשְׁתַּקַּע בּוֹ לָנֶצַח. עַל כֵּן הֲסִבּוֹתִי אֶת הַשִּׂיחָה לְעִנְיָן אַחֵר וְסִפַּרְתִּי לִדְזשִים עַל אֹדוֹת מֶלֶךְ אַחֵר, עַל אֹדוֹת לוּדְוִויק הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר הַצָּרְפַתִּי, שֶלְּפִי שֶׁקָּרָאתִי, כָּרְתוּ הַצָּרְפַתִּים עַצְמָם אֶת רֹאשוֹ, וְעַל אֹדוֹת בְּנוֹ הַקָּטָן הַדּוֹפִּין, שֶעָלָיו הָיָה לַעֲלוֹת עַל הַכִּסֵּא אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו, אַךְ הַצָּרְפַתִּים הִשְלִיכוּהוּ אֶל הַכֶּלֶא, שֶשָּׁם מֵת הַדּוֹפִּין, לְפָחוֹת – כַּךְ מְסַפְּרִים.

– יֶלֶד עָלוּב.

– אַךְ זְכוֹר לְךָ, דְּזשִים, רַבִּים אוֹמְרִים שֶהוּא לְגַמְרִי לֹא מֵת, אֶלָּא שֶבָּרַח אֵלֵינוּ לַאֲמֵירִיקָה.

טוֹב הַדָּבָר. אַךְ, הִיק, הַנַּעַר הֶעָלוּב יִהְיֶה פֹה גַלְמוּד לְגַמְרִי. הוּא יִתְגַּעְגַּע עַל מוֹלַדְתּוֹ, הֲלֹא אֵין אֶצְלֵינוּ מְלָכִים - הוּא הַיָּחִיד.

– אָכֵן, פֹּה לֹא יִמְצָא מְלָכִים. אֱמֶת.

– בַּמֶּה יִחְיֶה פֹה?

– גַּם אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ. יְשָׁרֵת בַּפּוֹלִיצְיָה אוֹ יִהְיֶה מוֹרֵה שְׂפַת צָרְפַת.

– כֵּיצַד, הִיק? כְּלוּם הַצָּרְפַתִּים אֵינָם מְדַבְּרִים כָּמוֹנוּ? מַדּוּעַ זֶה?

– גַּם אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ. הִנֵּה קָרָאתִי בְסֵפֶר אֶחָד, כֵּיצַד מְדַבְּרִים הַצָּרְפַתִּים. מַה תֹּאמַר כְּשֶׁיִּגַּשׁ אֵלֶיךָ אִישׁ וַיֹּאמֶר: “פַּאלֶיבוּ פְרַנְצֶה”?

– מַה יַּעֲשֶׂה דְזשִׁים? יַכֵּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ – וְתוּ לֹא. מוּבָן אִם לֹא לָבָן הוּא. אַל תָּעֵז לְחָרֵף אֶת הַכּוּשִׁי.

– שוֹטֶה, הֵן לֹא דִבְרֵי חֵרוּף הֵם. פֵּרוּשוֹ שֶל הַדְּבָרִים פָּשׁוּט: “הַמְדַבְּרִים אַתֶּם צָרְפַתִּית”?

– וּמַדּוּעַ זֶה לֹא יְדַבֵּר בִּלְשוֹן בְּנֵי-אָדָם?

– שְׁמַע נָא דְזשִׁים, הֶחָתוּל מְדַבֵּר כָּמוֹנוּ?

– לֹא, מוּבָן, אַךְ…

– וְהַפָּרָה?

– לֹא, אַךְ…

– הַמְדַבֵּר הֶחָתוּל בִּלְשׁוֹן הַפָּרָה, אוֹ הַפָּרָה בִּלְשׁוֹן הֶחָתוּל?

– לֹא, אֲבָל…

– וְאַתָּה לֹא תִּתְפַּלֵּא מַדּוּעַ הַחַיּוֹת מְדַבְּרוֹת כָּל אַחַת בִּלְשוֹנָהּ.

– וַדַּאי, אֲבָל.

– חַכֵּה, חַכֵּה. אַתָּה לֹא תִּתְפַּלֵּא שֶהַחַיּוֹת אֵינָן מְדַבְּרוֹת כָּמוֹנוּ?

– שְטוּת אַתָּה שוֹאֵל, הִיק!

– מַדּוּעַ זֶה לֹא יוּכַל הַצָּרְפַתִּי לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת, לֹא כָּמוֹנוּ?

– כְּלוּם הֶחָתוּל בֶּן-אָדָם, הִיק?

– לֹא.

– בָּרוּר שֶׁאֲנִי לֶחָתוּל לְדַבֵּר בִּלְשוֹן בְּנֵי-אָדָם. וּכְלוּם הַפָּרָה בֶּן-אָדָם, אוֹ חָתוּל?

– לֹא. הַפָּרָה – פָּרָה, פָּשׁוּט.

– וּבְכֵן אֵין לָהּ לְדַבֵּר לֹא בִלְשוֹן הֶחָתוּלִים וְלֹא בִלְשׁוֹן בְּנֵי-אָדָם. וְהַצָּרְפַתִּי בֶן-אָדָם?

– וַדַּאי!

– וּמַדּוּעַ זֶה לֹא יְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי-אָדָם? – זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר חָפַצְתִּי לְדַעְתּוֹ, הִיק!

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִיךְ אֶת הַשִּׂיחָה. לְהִתְוַכֵּחַ עִם הַכּוּשִי – אִבּוּד זְמָן הוּא. חָדַלְתִּי.

 

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה עָשָׂר    🔗

קִוִּינוּ לְהַגִּיעַ בְּמֶשֶךְ שְלשֶׁת הַלֵּילוֹת הַבָּאִים עַד קַאִיר, בְּסוֹפָהּ שֶל אִילְיַנוּס, הַמָּקוֹם שֶׁהַנָּהָר אוֹהַיוֹ מִשְתַּפֵּךְ לְתוֹךְ מִיסִיסִיפִּי. זֶה הָיָה בֶאֱמֶת מְחוֹז חֶפְצֵנוּ, שָׁם אָמַרְנוּ לִמְכּוֹר אֶת רַפְסוֹדָתֵנוּ לָרֶדֶת בָּאֳנִיָּה וְלַעֲבוֹר עַל פְּנֵי אוֹהַיוֹ לִמְדִינוֹת הַחֹפֶשׁ, שֶׁשָּׁמָּה כָּל הַכּוּשִׁים בְּנֵי-חוֹרִין וְלָצֵאת עַל-יְדֵי כַּךְ מִחוּץ לְכָל סַכָּנָה.

אַךְ בַּלַּיְלָה הַבָּא הִתְנַשֵּׂא אֵד עָב כָּל כַּךְ, שֶׁנֶּאֱלַצְנוּ לְבַקֵּשׁ מָקוֹם לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לֹא הָיְתָה שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לִנְסוֹעַ הָלְאָה. אֲנִי עָבַרְתִּי בַסִּירָה לְפָנִים, לְבַקֵּשׁ דָּבָר, שֶׁאֶפְשָׁר לִקְשׁוֹר אֵלָיו אֶת הָרַפְסוֹדָה. אַךְ מְאוּם לֹא נִרְאָה סָבִיב, זוּלָתִי עֵצִים רַכִּים. אֲנִי קָשַׁרְתִּי אֶת הַחֶבֶל אֶל אֶחָד מֵהֶם, אַךְ לַאֲסוֹנֵנוּ הָיָה הַחוֹף תָּלוּל מְאֹד בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהַזֶּרֶם עַז, וּכְהֶרֶף עַיִן נָשָׂא הַזֶּרֶם אֶת הָרַפְסוֹדָה יַחַד עִם הָעֵץ שֶׁנֶּעֱקַר מִשָּׁרָשָׁיו, וְכָל זֶה נֶעְלַם בְּתוֹךְ הָאֵד. עֵינַי חָשְׁכוּ. נִדְמָה לִי, שֶׁאָבַדְתִּי, אָבַדְתִּי וְשׁוּב לֹא אֶרְאֶה עוֹד אֶת דְּזשִים.

הִתְחַלְתִּי רוֹדֵף אַחֲרֵי הָרַפְסוֹדָה בְהִשְׁתַּדְּלִי לָשׁוּט בְּקִרְבַת הַחוֹף, כְּדֵי שֶלֹּא אֶהְיֶה אוֹבֵד דָּרֶךְ. אַךְ פִּתְאֹם בָּאתִי בְּתוֹךְ אֵד עָב כָּל כַּךְ, שֶׁשַּׁטְתִּי בְלִי דֶרֶךְ וּמִבְּלִי דַעַת לְאָן נוֹשְׂאֵנִי הַזֶּרֶם.

“אֵין כְּדָאי לַעֲבוֹד בַּמָּשוֹט”, - חָשַבְתִּי, - אֶפְשָר לַעֲלוֹת עַל שִׁרְטוֹן וּלְהִשָּׁאֵר עוֹמֵד שָם, מוּטָב יוֹתֵר לִמְסוֹר אֶת עַצְמִי בִידֵי הַזֶּרֶם". אַךְ לָשֶבֶת בְּחִבּוּק יָדַיִם בְּשָעָה כָּזוּ, שֶׁבְּכָל נַפְשְךָ הִנְּךָ חוֹתֵר לְפָנִים, קָשֶׁה מְאֹד. צָעַקְתִּי בְקוֹל וְהִתְחַלְתִּי מַקְשִׁיב. מֵרָחוֹק נִשְמַע הֵד רָפֶה. רוּחִי שָבָה אֵלַי. חָתַרְתִּי לְצַד הַקּוֹל וָאֵרֶא וְהִנֵּה אָנֹכִי שָׁט לְצַד אַחֵר לְגַמְרִי, יוֹתֵר אֶל הַיָּמִין. אַחַר נִשְׁמַע הַקּוֹל מִשְּׂמֹאל וּמֵרָחוֹק יוֹתֵר. בָּרוּר, שֶׁאָנֹכִי אִבַּדְתִּי זְמָן לְבַטָּלָה בְחָתְרִי מִצַּד אֶל צַד, וְהַזֶּרֶם נָשָׂא אֶת הָרַפְסוֹדָה הָלְאָה וְהָלְאָה.

אֲנִי עָזַבְתִּי אֶת הַמָּשׁוֹטִים. שׁוּב נִשְמַע קוֹל, וְגַם הַפַּעַם מֵאַחֲרַי, אֶלָּא מִצַּד אַחֵר. הַקּוֹלוֹת הִתְקָרְבוּ פַעַם, וּפַעַם הִתְרַחֲקוּ. וּבְלִי הֶרֶף הָיוּ מְשַנִּים אֶת מְקוֹמָם. אֲנִי הֲשִיבוֹתִי עֲלֵיהֶם. כָּל זֶה הָיָה לְטוֹבָה, אִלְמָלֵי יָדַעְתִּי בֶטַח, שֶדְּזשִׁים הוּא הַקּוֹרֵא, וְלֹא אַחֵר. בְּתוֹךְ הָאֵד נִשְמַע צִלְצוּל כָּל כַּךְ סוֹדִי וּמַפִּיל פַּחַד וְאִי אֶפְשָר לְהַכִּיר אֶת הַקּוֹל.

הֲבִינוֹתִי שֶבָּאתִי בָרֶשֶׁת שְלֵמָה שֶׁל אִיִּים קְטַנִּים, שֶלִּפְעָמִים יָכֹלְתִּי גַם לְהַבְחִין אֶת שִׂרְטוּטֵיהֶם סָבִיב, וְלִפְעָמִים לֹא רָאִיתִי כְלוּם אֶלָּא שֶׁזִּמְזוּם הַמַּיִם הָרוֹחֲצִים אֶת הָעֲנָפִים וְאֶת הַשִּׂיחִים שֶׁעַל שְׂפָתָם הֵעִיד עַל יֵשׁוּתָם.

לְסוֹף יָצָאתִי אֶל רַחֲבֵי הַנָּהָר, אַךְ הַקּוֹלוֹת פָּסְקוּ כְבָר. הֶחְלַטְתִּי, שֶׁהָרַפְסוֹדָה נִשְבְּרָה וְגַם דְּזשִים אָבַד. נַפְשִי הָיְתָה כָל כַּךְ מְדֻכָּאָה, וַאֲנִי – עָיֵף שֶׁשָּׁכַבְתִּי עַל קַרְקַע הַסִּירָה, סָגַרְתִּי עֵינַי וָאֹמַר אֶל עַצְמִי: “יְהִי מַה שֶּׁיִּהְיֶה”. בֶּאֱמֶת לֹא חָפַצְתִּי לִישוֹן, אַךְ הָעֲיֵפוּת עָשְׂתָה אֶת שֶלָּהּ וָאִישָׁן.

מַשְמָע, שֶׁיָּשַנְתִּי כִדְאִיבָּעִי, כִּי בְשָׁעָה שֶׁהֱקִיצוֹתִי לֹא נִרְאוּ עוֹד עִקְבוֹת שֶל אֵד, וְהַכּוֹכָבִים נָגְהוּ בְהִירִים בַּשָּׁמַיִם, וַאֲנִי שַׁטְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּהָר הַנִּרְחָב וְהַשּׁוֹקֵט. בָּרִאשׁוֹנָה אָמַרְתִּי, שֶחֲלוֹם הוּא, אַךְ לְאַט לְאַט שָׁבָה אֵלַי הַכָּרַת הַמְּצִיאוּת וְנִרְאָה לִי, שֶכָּל זֶה עָבַר עָלַי כְבָר לִפְנֵי שָבוּעַ תָּמִים.

הַנָּהָר הָיָה בְמָקוֹם זֶה רָחָב שֶלֹּא כְרָגִיל, מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו צָמְחוּ עֵצִים גְּבוֹהִים יְשִׁישִים, שֶנִּרְאוּ כְקִיר כֵּהֶה לְנֹגַהּ הָרָפֶה שֶׁל הַכּוֹכָבִים. פִּתְאֹם רָאִיתִי מִלְּפָנַי כֶּתֶם כֵּהֶה עַל הַמָּיִם. פָּנִיתִי אֵלָיו וָאֵרֶא וְהִנֵּה אֵלֶּה רַק זוּג שֶל קוֹרוֹת קְשוּרוֹת יַחְדָּו. שׁוּב רוֹאֶה אָנֹכִי דְבַר מָה שָׁחוֹר, נוֹסֵעַ אָנֹכִי לְהָתָם, - שׁוּב לֹא כְלוּם. אַחַר כַּךְ עוֹד כֶּתֶם שָחוֹר. אַךְ הַפַּעַם הֲרֵי זֶה בֶאֱמֶת הָרַפְסוֹדָה, וּדְזשִים עָלֶיהָ.

דְּזשִׁים יָשַׁב עַל הָרַפְסוֹדָה בְּרֹאש מוּרָד עַל בִּרְכָּיו שָקוּעַ בְּתַרְדֵּמָה עַזָּה. יָדוֹ הָאַחַת הָיְתָה תְלוּיָה עַל הַמָּשוֹט. הַמָּשׁוֹט הַשֵּׁנִי הָיָה שָבוּר, וְכָל הָרַפְסוֹדָה מְכֻסָּה עָלִים, עֲנָפִים שְבוּרִים וָרָפֶשׁ. “גַּם בְּגוֹרָלְךָ עָלוּ הַרְפַּתְּקָאוֹת לֹא נְעִימוֹת, בְּשוּטְךָ בֵּין הָאִיִּים” – חָשַׁבְתִּי.

קָרַבְתִּי, עָבַרְתִּי אֶל הָרַפְסוֹדָה, הִשְתַּטַּחְתִּי עַל יַד דְּזשִים וָאַתְחִיל לְפַהֵק בְּקוֹל וּלְהִתְמַתֵּחַ, נוֹגֵעַ בְּמִתְכַּוֵּן בִּדְזשִים.

– הוֹי, דְּזשִים. נִדְמֶה שֶהִשְתַּקַּעְתִּי בְשֵׁנָה. מַדּוּעַ לֹא הֲעִירוֹתַנִי?

– אֵל רַחוּם! הַאַתָּה זֶה הִיק? חַי אַתָּה? לֹא נִטְבַּעְתָּ? שׁוּב אֶצְלִי? כָּל כַּךְ, טוֹב הַדָּבָר, שֶׁאִי אֶפְשָר לְהַאֲמִין בַּאֲמִתּוּתוֹ. דְּזשִׁים לֹא יוּכַל גַּם לְהָשִיב רוּחוֹ מִשִּׂמְחָה. דְּזשִים הַזָּקֵן וְהֶעָלוּב חוֹשֵׁב, שֶמָּא הוּא חוֹלֵם חֲלוֹם. הָבָה יִתְבּוֹנֵן דְּזשִׁים עָלֶיךָ, הַאַתָּה זֶה, הִיק! חַי אַתָּה, וְשׁוּב אֶצְלִי, הִיק הַטּוֹב הַזָּקֵן, הַנֶּאֱמָן! כָּבוֹד וְתוֹדָה לֵאלֹהִים!

– מַה זֶּה הָיָה לְךָ, פֶּתִי זָקֵן, דְּזשִׁים? הֲבָלַעְתָּ כּוֹס יְתֵרָה?

– מִי? דְּזשִׁים הַזָּקֵן? כּוֹס יְתֵרָה? נַפְשוֹ שֶל דְּזשִׁים הַזָּקֵן לֹא הָלְכָה אַחֲרֵי כוֹס.

– לָמָּה זֶה תְדַבֵּר הֲבָלִים?

– אֵיזֶה הֲבָלִים?

– כֵּיצַד, הֲתִשְׁאַל עוֹד, דְּזשִׁים? כְּלוּם לֹא פִּטְפַּטְתָּ, שֶאָנֹכִי נָסַעְתִּי מִמְּךָ, נִטְבַּעְתִּי, שׁוּב בַּאתִי? וַאֲנִי יָשַנְתִּי פֹה כָל הָעֵת שְנַת יְשָׁרִים.

– הִיק… הִיק פִין, הַבִּיטָה יָשָׁר בְּעֵינַי, הַבֵּט בְּעֵינֵי דְּזשִׁים הַזָּקֵן, כְּלוּם לֹא נָסַעְתָּ מִמֶּנִּי?

– נָסַעְתִּי? מַה הָיָה לְךָ דְּזשִים, יִקָּחֲךָ שֵד! נָסַעְתִּי? לְאָן אֶפְשָׁר הָיָה לִי לִנְסוֹעַ?

– דְּזשִׁים הַזָּקֵן דַעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו. מִקְרֶה לֹא טָהוֹר בָּזֶה. הַדְזשִים אֲנִי, אִם לֹא דְזשִׁים? עַל הָרַפְסוֹדָה דְזשִים, אִם לֹא? חָפֵץ דְּזשִים לָדַעַת אֶת הַדָּבָר, אוֹ שֶׁדְּזשִים הַזָּקֵן יָצָא לְגַמְרִי מִדַּעְתּוֹ?

– מוּבָן, עַל הָרַפְסוֹדָה אַתָּה, דְּזשִׁים. בָּרוּר הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה הִנְּךָ דְּזשִים הַזָּקֵן הַמְטֹרָף וְהַשּׁוֹטֶה.

– וּבְכֵן, דְּזשִים אֲנִי. עֲנֵה לִי אֵפוֹא עַכְשָׁו, הִיק, כְּלוּם לֹא נָסַעְתָּ בַסִּירָה לְבַקֵּשׁ מָקוֹם לִקְשוֹר שָם אֶת הָרַפְסוֹדָה?

– אַיֵּה? מָתַי?

– וְאַתָּה לֹא קָשַׁרְתָּ אֶת הָרַפְסוֹדָה, וְהַזֶּרֶם לֹא נָשָׂא אוֹתָהּ עִם הַמּוֹרָד וְאַתָּה,הִיק, לֹא נִשְׁאַרְתָּ מֵאָחוֹר עִם הַסִּירָה בְּתוֹךְ הָאֵד?

– אֵיזֶה אֵד?

– בְּתוֹךְ הָאֵד הָעָב וְהַלָּבָן כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה? וּכְלוּם לֹא צָעַק דְּזשִים וְלֹא קָרָא, וּכְלוּם אַתָּה הִיק גַּם כֵּן לֹא עָנִיתָ וְלֹא צָעַקְתָּ, עַד שֶאָבַדְנוּ שְׁנֵינוּ בֵין הָאִיִּים הַקְּטַנִּים? דְּזשִים הֶעָלוּב לֹא יָדַע לְגַמְרִי, אַיֵּהוּ. וּכְלוּם לֹא נִפְגְּעָה הָרַפְסוֹדָה כָל הָעֵת בָּאִיִּים הָאֵלֶּה, וּכְלוּם לֹא נִטְבע דְּזשִים כִּמְעַט, וְלֹא הָיָה כָל כַּךְ עָצוּב, עָצוּב? אֱמוֹר, הִיק, כְּלוּם לֹא הָיָה כָךְ?

– נִשְׂגָּב הַדָּבָר מִמֶּנִּי, דְּזשִׁים. לֹא רָאִיתִי שׁוּם אֵד, שׁוּם אִיִּים, שוּם פְּגִיעוֹת – מְאוּמָה לֹא רָאִיתִי. כָּל הַלַּיְלָה יָשַׁבְתִּי פֹה וְשׂוֹחַחְתִּי עִמְּךָ – אֶפְשָׁר גַּם לִפְנֵי עֲשָׂרָה רְגָעִים עוֹד. אַחַר כַּךְ הִתְנַמְנַמְתָּ, וְגַם אֲנִי. לִשְתּוֹת לְשָכְרָה, אָמְנָם לֹא יָכֹלְתָּ, מַשְמָע אֵפוֹא – פָּשׁוּט, אַתָּה רָאִיתָ כָּל זֶה בַּחֲלוֹם.

– אִי אֶפְשָׁר, הִיק. שֵׁד מִשַּׁחַת, אִי אֶפְשָר לַחֲלוֹם חֲלוֹם כָּזֶה בַעֲשָׂרָה רְגָעִים. לֹא, אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר.

– אַל תַּאֲמֵן לְךָ, קְשֵה-עֹרֶף, וּבְכָל זֹאת חָלַמְתָּ רַק חֲלוֹם, כִּי כָל הַדְּבָרִים לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם.

כַּחֲמִשָּׁה רְגָעִים שָׁתַק דְּזשִׁים, שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, אַחַר כַּךְ קָרָא:

– מַשְׁמָע אֵפוֹא, שֶדְּזשִים רָאָה כָל זֶה בַּחֲלוֹם, הִיק? כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר כֵּן, מַשְמָע אֱמֶת הַדָּבָר, אֲבָל, הִיק, זֶה הָיָה חֲלוֹם נוֹרָא כָל כַּךְ, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה עוֹד הַמִּקְרֶה, שֶׁדְּזשִׁים יַרְגִּיש אֶת עַצְמוֹ מְדֻכָּא כָל כַּךְ אַחֲרֵי חֲלוֹם.

דְּזשִים הִתְחִיל מְסַפֵּר עַל אֹדוֹת מְאוֹרְעוֹת הַלַּיְלָה, וְצָרִיךְ לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת – הוּא פֵאֵר הַרְבֵּה אֶת הַמְּאוֹרָעוֹת. אַחַר כַּךְ הִתְחִיל פּוֹתֵר אֶת הַחֲלוֹם הַזֶּה שֶׁלְּפִי דְבָרָיו נִרְאָה לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם לְאוֹת.

בַּשָּׁמַיִם, שֶׁהִתְכַּסּוּ שׁוּב עֲנָנִים, בָּרֶגַע שֶהֲעִירוֹתִי אֶת דְּזשִים, נִרְאוּ הַכּוֹכָבִים מֵחָדָשׁ.

– כָּל זֶה יָפֶה מְאֹד, דְּזשִׁים. אַתָּה הֵיטַבְתָּ לִפְתּוֹר אֶת חֲלוֹמְךָ, - אָמַרְתִּי, - אֲבָל מָה הַדָּבָר הַזֶּה?

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹרֵיתִי לוֹ עַל הֶעָלִים וְשִׁבְרֵי הָעֲנָפִים וְהָרֶפֶשׁ, שֶכִּסּוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה. כָּל זֶה נִרְאָה בָרוּר לְאוֹר הַכּוֹכָבִים.

דְּזשִים הִשְׁקִיף עַל הָאַשְׁפָּה, אַחַר כַּךְ עָלַי, וְשׁוּב עַל הָאַשְׁפָּה, מִבְּלִי הוֹצִיא הֶגֶה. הַחֲלוֹם הִשְתָּרֵשׁ כָּל כַּךְ בְּלִבּוֹ, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה עָלָיו לָשׁוּב אֶל הַמְּצִיאוּת. אַךְ לִכְשֶשֵּׁעֵר בְּנַפְשוֹ אֶת הַכֹּל, הִשְׁקִיף עָלַי בְמֶבָּט אָרוֹךְ, חוֹדֵר וּבְלִי חִיּוּךְ, כִּמְעַט בְּעֶצֶב, וַיֹּאמַר:

– אַתָּה שוֹאֵל, מַה זֶּה, – דְּזשִים יַגִּיד לְךָ. כְּשֶׁנַּעֲנָה דְזשִׁים הַזָּקֵן מֵעֹצֶר יָגוֹן, בְּקָרְאוֹ אֵלֶיךָ וּבְהִלָּחֲמוֹ נֶגֶד הַזֶּרֶם, וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶהִיק אָבַד, - נִשְבַּר לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ, וַיִּישַן דְּזשִים. וּכְשֶהֵקִיץ דְּזשִים וַיַּרְא אֶת הִיק שָלֵם וּבָרִיא, נָזְלוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת חַמּוֹת. דְּזשִים חָפֵץ לְנַשֵּׁק אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ, כָּל כַּךְ שָׂמַח דְּזשִים וַיְהִי מְאֻשָּׁר. וְאַתָּה, הִיק, חָשַבְתָּ רַק, כֵּיצַד לְהִתְעַלֵּל בִּדְזשִים הַזָּקֵן וְהֶעָלוּב, לְשַטּוֹת בּוֹ, לְכַנּוֹתוֹ. הָרֶפֶש הַזֶּה פִתְרוֹנוֹ – אוֹתָהּ הָאַשְׁפָּה שֶלְּשֵם הֲלָצָה נְכוֹנִים בְּנֵי-אָדָם לְהַשְלִיכָהּ עַל יְדִידֵיהֶם הַנֶּאֱמָנִים, כְּדֵי לַהֲבִיאָם בִּמְבוּכָה וּלְהַשְפִּילָם.

– לְאַט הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּזְחַל אֶל תַּחַת גַּג הַסֻּכָּה, מִבְּלִי הוֹסִיף עוֹד מִלָּה, אַךְ רַב הָיָה בִּשְׁבִילִי גַם זֶה. כָּל כַּךְ הִתְבַּיַּשְתִּי, שֶׁאֲנִי בְעַצְמִי נָכוֹן הָיִיתִי לְנַשֵּׁק אֶת רַגְלָיו הַשְּׁחוֹרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר אֶת חֶרְטָתִי וְיָשוּב מִדְּבָרָיו.

רֶבַע הַשָּׁעָה עָבְרָה בְטֶרֶם עָלָה לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמִי וּלְבַקֵּש סְלִיחָה מֵאֵת הַכּוּשִי. אַךְ אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר וּמֵעוֹלָם לֹא הִתְחָרַטְתִּי עַל זֶה. הֲלָצוֹת שֶל שְטוּת לֹא הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי עוֹד בְּנוֹגֵעַ אֵלָיו, וְגַם קֹדֶם לֹא הָיִיתִי מְשַטֶּה בוֹ כַּךְ, אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶהוּא יִהְיֶה נֶעֱלָע.

 

פֶּרֶק שִׁשָּׁה עָשָׂר    🔗

כָּל הַיּוֹם הַבָּא יָשַׁנּוּ כְמֵתִים. עִם בֹּא הַלַּיְלָה עָשִׂינוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ הָלְאָה, בְּשׁוּטֵנוּ מֵאַחֲרֵי רַפְסוֹדָה אֲרֻכָּה מְאֹד, שֶהֶאֱרִיכָה לַעֲבוֹר עַל פָּנֵינוּ כַדּוֹמֶה לְתַהֲלוּכָה חֲגִיגִית. רַפְסוֹדָתֵנוּ הַקְּטַנָּה נִדְמְתָה לְעֻמָּתָהּ כְּפַּרְעֹש שֶנֶּאֱחַז בִּזְנַב נְחַש הַיָּם.

כַּךְ הִגַּעְנוּ עַד לְקֶשֶת הַנָּהָר. שׁוּב כִּסּוּ עֲנָנִים אֶת הַשָּׁמַיִם, הַנְּשִימָה כָבְדָה מִן הַחֹם. אֲנַחְנוּ דִבַּרְנוּ עַל אֹדוֹת קַאִיר – זוּ הַמַּטָּרָה הֲכִי קְרוֹבָה שֶל מַסָּעֵנוּ, וְהָיִינוּ דָנִים, כֵּיצַד אֶפְשָר לְהַכִּיר אוֹתָהּ, כְּשֶנַּגִּיעַ אֵלֶיהָ. אֲנִי אָמַרְתִּי, שֶאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲבוֹר עָלֶיהָ מִבְּלִי הַרְגֵּש בָּהּ, מִפְּנֵי שֶשָּׁמַעְתִּי, שֶרַק בַּת תְּרֵיסַר בָּתִּים הִיא וְאִם אֵלֶּה לֹא יִהְיוּ מוּאָרִים, כֵּיצַד אֵיפוֹא נֵדַע שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים לִפְנֵי הָעִיר? דְּזשִים אָמַר, שֶנָּקֵל לְהַכִּיר אֶת קַאִיר, לְפִי שֶהִיא עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁמִתְאַחֲדִים שְנֵי נְהָרוֹת (מִירִיסִיפִּי וְאוֹהַיָא), אֲנִי הֶחְלַטְתִּי, שֶׁאֵצֵא אֶל הַחוֹף תֵּכֶף כְּשֶתֵּרָאֶה אֵש וְאָמַרְתִּי לָרִאשוֹן שֶיָּבֹא לִקְרָאתִי, כִּי אָבִי שָט אַחֲרַי עִם סְחוֹרָה, וּמִשּׁוּם שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַמָּקוֹם, שָלַח אוֹתִי לִשְאֹל, הַרְחוֹקָה עוֹד הַדֶּרֶךְ עַד קַאִיר. דְּזשִים שִבַּח אֶת הַחְלָטָתִי, אָז עִשַּׁנּוּ אֶת מִקְטְרוֹתֵינוּ וַנֵּשֶב לְהַמְתִּין.

עַל לִבִּי עָלָה רַעְיוֹן פִּתְאֹם: מִי הֵבִיא לִידֵי כַךְ, שֶדְּזשִׁים הִנֵּהוּ כִמְעַט חָפְשִי? – אָנֹכִי! אָנֹכִי, הֶיק פִין, הָיִיתִי מְסַיֵּיַע לַכּוּשִי לִבְרוֹחַ מֵאֵת אֲדוֹנוֹ⁶. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְלֶכְתִּי יַחְדָּו עִם דְּזשִים בַּדֶּרֶךְ עָלְתָה בְרֹאשִי הַהַכָּרָה הַבְּרוּרָה עַל אֹדוֹת הַדָּבָר שֶעָשִׂיתִי, פַּעַם תְּקָפַנִי חֹם, וּפַעַם קֹר. הִשְתַּדַּלְתִּי לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמִי, שֶבֶּאֱמֶת אֵין בִּי אָשָם, כִּי הֲרֵי לֹא אָנֹכִי הֵסַתִּי אֶת דְּזשִׁים שֶׁיִּבְרַח מִבֵּית אֲדוֹנָיו. אַךְ הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה לֹא הֵבִיאוּ לִידֵי שוּם תּוֹצָאוֹת. כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי מָרָה: “הֲרֵי אַתָּה הָיִיתָ מְסַיֵּעַ לִדְּזשִים, תַּחַת מָסְרְךָ אוֹתוֹ בִידֵי הָרָשוּת”. וַהֲרֵי זֶה אֱמֶת, לַמְרוֹת כָּל עַקְמוּמִיּוֹתֶיךָ. וּמֶה עָשְׂתָה לְךָ מִיס וַטְסוֹן, הִיק פִין, - לָחַש לִי קוֹל בְּקִרְבִּי עוֹד, – שֶׁנָּתַתָּ לַכּוּשִׁי הַיָּחִיד שֶׁלָּהּ לִבְרוֹחַ? מֶה עָשְׂתָה לְךָ הַזְּקֵנָה הָעֲלוּבָה, שֶׁעוֹלַלְתָּ לָהּ כָּכָה? הִיא לִמְּדַתְךָ קְרוֹא, לִמְּדַתְךָ נִמּוּסִים נָאִים, דָּרְשָה טוֹבָתְךָ לְפִי דַרְכָּהּ! מַדּוּעַ עָשִׂיתָ כָּכָה, הִיק?

אֲנִי חַשְתִּי אֶת עַצְמִי נָבָל כָּל כַּךְ, בְּלִיַעַל כָּל כַּךְ, שֶׁהִתְאַוֵּיתִי לָמוּת. הִתְהַלַּכְתִּי עַל פְּנֵי הָרַפְסוֹדָה הָלוֹךְ וָשׁוּב, מְקַלֵּל אֶת עַצְמִי. גַּם דְּזשִים לֹא יָכֹל לָשֶבֶת בִּמְנוּחָה עַל מְקוֹמוֹ, שְנֵינוּ לֹא מָצָאנוּ מָנוֹחַ. מִדֵּי פַעַם, כְּשֶיִּקְרָא דְּזשִים: “הִנֵּה קַאִיר!” נִדְמֶה לִי כְאִלּוּ תוֹחֲבִים סַכִּין לְתוֹךְ לִבִּי. וְאִלְמָלֵי הָיְתָה זוּ בֶאֱמֶת הָעִיר קַאִיר, וַדַּאי שֶנָּפַלְתִּי מֵת תַּחְתָּי.

וּבְשָעָה שֶהָיִיתִי אֲנִי טָרוּד בְּמַחֲשָבוֹת מָרוֹת אֵלֶּה, דִּבֵּר דְּזשִׁים בְּלִי הֶרֶף, הוּא סִפֵּר, שֶתֵּכֶף כְּשֶיַּגִּיעַ לְחֹפֶשׁ, יַעֲבֹד כְּשוֹר פָּר, יַחֲשׂךְ כֶּסֶף לִפְדּוֹת אֶת אִשְתּוֹ, הַשַּׁיֶּכֶת לְבַעַל אֲחֻזָּה אֶחָד הַגָּר בִּשְׁכוּנָתָהּ שֶל מִיס וַטְסוֹן. אַחַר כַּךְ יִצְבְּרוּ שְנֵיהֶם כֶּסֶף לִפְדוֹת אֶת בְּנֵיהֶם; וְאִם אֲדוֹנָם לֹא יַסְכִּים עַל זֶה, אָז יִשְׂכְּרוּ אוֹבוֹלִיצְיוֹנִיסְטִים, שֶיִּגְנְבוּ אוֹתָם מֵאֲדוֹנָם.

בְּשָׂרִי סָמַר לִשְמֹעַ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. קֹדֶם לֹא הָיָה מֵעֵז לְהַבִּיעַ אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו בְּגָלוּי כַךְ, הִנֵּה מַה שֶׁגָּרַמְתִּי! כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי יוֹתֵר מִבָּרִאשוֹנָה, לְסוֹף עָלָה עַל דַּעְתִּי, שֶלֹּא עָבַר עוֹד הַזְּמָן, שֶׁאֶפְשָר לִי עוֹד לָצֵאת אֶל הַחוֹף וְלִמְסוֹר אֶת דְּזשִים בִּידֵי הָרָשוּת. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁקַטְתִּי, וּמַשָּׂא נָגֹל מֵעַל לִבִּי. כָּל סְפֵקוֹתַי וְדַאֲגוֹתַי הָיוּ כְלֹא הָיוּ. הֲחִלּוֹתִי לְהִתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב, אוּלַי תֵּרָאֶה אֵש, וְגַם הוֹצֵאתִי אֵיזוֹ זְמִירוֹת בְּעַד חָטְמִי. וְהִנֵּה נִרְאֲתָה אֵש, וּדְזשִׁים קָרָא: - נִצַּלְנוּ, הִיק, נִצַּלְנוּ! הִכּוֹן מְהֵרָה, וַדַּאי זוֹהִי קַאִיר הַזְּקֵנָה הַחֲבִיבָה, לְסוֹף, לְסוֹף! הֲרֵי דְּזשִׁים יוֹדֵעַ דְּזשִים מַרְגִּיש. זוּ מְחֻיֶבֶת לִהְיוֹת קַאִיר! קַאִיר הַזְּקֵנָה, הַטּוֹבָה!

– מוּטָב שֶׁאָשׁוּט אָנֹכִי קֹדֶם בַּסִּירָה, דְּזשִים, וְרָאִיתִי: אֶפְשָר שֶׁאַתָּה טוֹעֶה, - הֲעִירוֹתִי.

קָפַץ, הִתִּיר אֶת הַסִּירָה, הִצִּיעַ עַל הַסַּפְסָל אֶת חָזִיָּתוֹ הַיְשָנָה, שֶתֶּעֱרַב עָלַי הַיְשִיבָה, נָתַן לִי אֶת הַמְּשוֹטִים, וּכְמוֹ נֶחְנַק מִשִּׂמְחָה לִוַּנִי בִדְבָרָיו:

– דְּזשִים הַזָּקֵן חָפֵץ לְזַמֵּר מִתּוֹךְ שָׂשׂוֹן. הוּא יְסַפֵּר לַכֹּל, שֶכָּל זֶה הִגִּיעַ לוֹ, הוֹדוֹת לְהִיק. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה דְּזשִים נַעֲשֶׂה בֶן חוֹרִין בְּלִי עֶזְרַת הִיק, הִיק הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן, דְּזשִים יִזְכּוֹר אֶת הַדָּבָר כָּל יְמֵי חַיָּיו. הִיק פִין הוּא יְדִידוֹ הַטּוֹב שֶל הַכּוּשִי הַשָּׁחוֹר הַזָּקֵן וְהֶעָלוּב, הִיק הוּא יְדִידוֹ הַיָּחִיד שֶׁל דְּזשִים הַזָּקֵן.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְהַלְשִין עָלָיו, כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת מוּסַר כִּלְיוֹתָי! דְּבָרָיו הֵמַסּוּ אֶת לִבִּי כַּדֹּנַג. הַמָּשוֹט נִרְאָה לִי כָבֵד, כְּאִלּוּ הָיָה נְסוּךְ עוֹפֶרֶת, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי עוֹד, הַאֶשְׂמַח, שֶׁאָנֹכִי שָׁט אֶל הַחוֹף, אִם לֹא. וּדְזשִׁים קָרָא עוֹד אַחֲרַי:

– יִשְמָרְךָ הָאֵל, הִיק הַנֶּאֱמָן וְהַטּוֹב! הַדְּזְשֶׁנְטֶלְמַן הַלָּבָן הַיָּחִיד, שֶלֹּא רִמָּה אֶת דְּזשִים הַזָּקֵן וְהֶעָלוּב.

– אֲנִי הָיִיתִי מְדֻכָּא לְגַמְרִי. לִבִּי הָיָה מֻרְתָּח, אַךְ אֲנִי אָמַרְתִּי לְעַצְמִּי, שֶמְּחֻיָּב אָנֹכִי לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְאֵין מוֹצָא אַחֵר. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע בְּדִיּוּק רָאִיתִי: סִירָה צָפָה וּשְנֵי אֲנָשִׁים יוֹשְבִים בָּהּ. הֵם עָמְדוּ, וְגַם אֲנִי עָמַדְתִּי. אֶחָד מֵהֶם שָאַל:

– מַה שָּׁם?

– חֵלֶק שֶל רַפְסוֹדָה שְׁבוּרָה.

– הֲמִשָּׁם בָּאתָ?

– כֵּן.

– הֲיֵש שָם עוֹד גְּבָרִים?

– רַק אֶחָד.

– חֲמִשָּׁה כּוּשִׁים בָּרְחוּ הַיּוֹם מִן הָאֲחֻזָּה שֶמֵּעֵבֶר לְקֶשֶת הַנָּהָר הַהִיא. וְהָאִישׁ אֲשֶר עִמְּךָ לָבָן אוֹ שָחוֹר הוּא?

אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת כְּלוּם. רֶגַע אֶחָד חָפַצְתִּי לְהִתְוַדּוֹת בְּאֹמֶץ לֵב עַל הַכֹּל, אַךְ כֹּחַ לֹא הָיָה בִי, נִפְחַדְתִּי מְאֹד.

– לָבָן, - עָנִיתִי.

– טוֹב, אֲנַחְנוּ נִרְאֶה בְעַצְמֵנוּ.

– אָנָא, – אָמַרְתִּי, – שָם אָבִי, אֶפְשָׁר שֶתְּעַזְרוּ לִי לְהוֹצִיא אֶת הָרַפְסוֹדָה אֶל הַחוֹף? אָבִי אֵינוֹ בָרִיא לְגַמְרִי, גַּם אִמִּי, גַּם אַנְנַה-מַרִיָה.

– גֶש הָלְאָה, נַּעַר, אֵין לָנוּ פְּנַאי. אַל תְּיַלֵּל. נוֹצְרִים מְחֻיָּבִים לַעֲזוֹר אִישׁ לְאָחִיו. סַע בָּרִאשוֹנָה, חִיש, אֲנַחְנוּ נָבֹא אַחֲרֶיךָ.

הֵם לָקְחוּ אֶת הַמְּשוֹטִים בִּידֵיהֶם, וְגַם אֲנִי. אַחֲרֵי הֲרִימִי אֶת הַמְּשוֹטִים שְתַּיִם וְשָלשׁ פְּעָמִים אָמַרְתִּי לָהֶם:

– מַה יִּשְּׂמַח אַבָּא! כָּל הָאֲנָשִים, שֶבִּקַּשְתִּים לַעֲזוֹר לָנוּ, בָּרְחוּ מִמֶּנּוּ, וַאֲנִי בִלְבַדִּי לֹא אָכִיל כֹּחַ לְהוֹצִיא אֶת הָרַפְסוֹדָה.

– נְבָלָה. אַךְ אֱמָר נָא, נַעַר, מֶה הָיָה לְאָבִיךָ?

– מָה… לֹא כְלוּם… הוּא… אַךְ בְּעֶצֶם הַדָּבָר, לֹא כְלוּם, כִּמְעַט לֹא כְלוּם…

– נַעַר, הִנְּךָ מְשַקֵּר! אֱמוֹר מַה לְּאָבִיךָ, מַהֵר אֱמוֹר, פֶּן מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ.

– הִנֵּה אֲדַבֵּר אֱמֶת, רַק אַתֶּם אַל נָא תַּעַזְבוּנִי, בְּשֵׁם ד'! הוּא… אֶפֶס הַיְדַעְתֶּם מָה? כַּאֲשֶׁר תִּתְקָרְבוּ קְצָת אֶל הָרַפְסוֹדָה, אֶזְרֹק אֲלֵיכֶם אֶת הַכֶּבֶל, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם צֹרֶךְ כְּלָל לָגֶשֶׁת אֶל הָרַפְסוֹדָה.

– לְאָחוֹר, דְּזשִים! שוּב לְאָחוֹר! – קָרָא אֶחָד מֵהֶם, וְהֵם הִפְנוּ חִישׁ אֶת הַסִּירָה לְאָחוֹר. – הָלְאָה מֵאִתָנוּ נַעַר. יִקָּחֲךָ שֵׁד, הָרוּחַ יַשִּׁיב עָלֵינוּ מִן הָרַפְסוֹדָה. וַדַּאי שֶׁאָבִיךָ חוֹלֶה מַחֲלַת הָאֲבַעְבּוּעוֹת, וְאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר בָּרוּר הֵיטֵב, מַדּוּעַ לֹא הוֹדַעְתָּנוּ תֵכֶף, תַּחַת הִתְחַבֶּרְךָ פֹּה אֵלֵינוּ לְהָבֵא אוֹתָנוּ בְסַכָּנָה.

– אוֹיָה, – הִתְחַלְתִּי מִתְיַפֵּחַ, – קֹדֶם דִּבַּרְתִּי אֱמֶת, וְהַכֹּל הָיוּ בּוֹרְחִים מִמֶּנִּי תֵּכֶף.

– עָלוּב! בֶּאֱמֶת הֲרֵי הַצֶּדֶק אִתְּךָ. צַר לָנוּ עָלֶיךָ מְאֹד, אַךְ אֵין לָנוּ חֵשֶק לִהְיוֹת נִדְבָּקִים בַּמַּחֲלָה. הִנֵּה אוֹרֶה אוֹתְךָ מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה. פֹּה אַל תֵּצֵא אֶל הַחוֹף. כִּי תּוֹעֶלֶת לֹא תֵצֵא לְךָ מִזֶּה, אֶלָא נֵזֶק. וְאַתָּה שוּט לְךָ הָלְאָה בְמוֹרַד הַזֶּרֶם כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, עַד שֶׁתִּרְאֶה עִיר עַל הַחוֹף הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַנָּהָר… אֱמָר נָא לִי. אָבִיךָ וַדַּאי עָנִי מְאֹד, וְגַם וַדַּאי רַע לוֹ? הַבִּיטָה אֵיפוֹא, הִנֵּה אֲנִי שָׂם עַל לוּחַ זֶה עֶשְׂרִים דּוֹלַארִים. קַח אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר יָצוּף הַלּוּחַ עַל פָּנֶיךָ, צַר לִי מְאֹד לַעֲזוֹב אוֹתְךָ בְּצָרָתְךָ, נַעַר עָלוּב, אַךְ אֵין לְשַׂחֵק מִשְׂחָקִים עִם הָאֲבַעְבּוּעוֹת.

– חַכֵּה, פַּרְקֶר, - קָרָא הַשֵּׁנִי, - הִנֵּה עוֹד עֶשְׂרִים דּוֹלַארִים מִמֶּנִּי. שִׂים גַּם אֶת אֵלֶּה עַל הַלּוּחַ. שָׁלוֹם לְךָ, נַעַר, עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶהִגִּיד לְךָ פֶּרְקֶר, וּבָא הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.

– שָלוֹם, נַעַר. אִם תִּפְגּוֹשׁ אֶת הַכּוּשִׁים הַבּוֹרְחִים, בַּקֵש, וְעָזְרוּ לְךָ לִתְפּוֹשׂ אוֹתָם, וְקִבַּלְתָּ כֶסֶף רַב בִשְׂכָרֶךְ.

– תּוֹדָה אֲדוֹנַי, תּוֹדָה רַבָּה. אִם אֶרְאֶה אֶת הַכּוּשִׁים הַבּוֹרְחִים, אֶשְׁתַּדֵּל לְחָטְפָם.

הֵם נָסְעוּ וְעָבְרוּ, וַאֲנִי שַׂמְתִּי פָנַי אֶל הָרַפְסוֹדָה. נִכְנַסְתִּי אֶל הַסֻּכָּה, אַךְ דְּזשִים לֹא הָיָה שָם. בִּקַּשְתִּי בְכָל קֶרֶן זָוִית, וְלֹא מְצָאתִיו. אָז קָרָאתִי אֵלָיו בְּקוֹל: -דְּזשִים!

– פֹּה דְּזשִׁים, הִיק! הֶעָבְרוּ הַלָּלוּ? אַל תְּדַבֵּר בְּקוֹל רָם כַּךְ.

הוּא יָשַב בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְרַק חָטְמוֹ נִרְאָה מִלְּמַעְלָה, אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ, שֶעִקְבוֹת הָאֲנָשִים הָהֵם לֹא נוֹדְעוּ עוֹד, אָז עָלָה עַל הָרַפְסוֹדָה וַיֹּאמַר:

דְּזשִים שָׁמַע אֶת הַכֹּל, הִיק, וַיִּקְפֹּץ דְּזשִים הַמַּיְמָה, כְּדֵי שֶּׁיִּשְׂחֶה אֶל הַחוֹף, אִם יִגְּשוּ הָאֲנָשִים הָהֵם אֶל הָרַפְסוֹדָה, וְיָשוּב אַחֲרֵי עָזְבָם אוֹתָהּ. הוֹי, הִיק, מַה הִשְׂכַּלְתָּ לְהַעֲרִים לָהֶם! זוֹ הִיא הָעָרְמָה הַטּוֹבָה מִכָּל אֲשֶר רָאָה דְּזשִים בְּכָל יְמֵי חַיָּיו. הָהּ, אֵלִי! הִיק, אַתָּה הִצַּלְתָּ שוּב אֶת דְּזשִים הַזָּקֵן. דְּזשִים מֵבִין הֵיטֵב, מֶה עָשִׂיתָ לַכּוּשִׁי הֶעָלוּב. דְּזשִים לֹא יִשְכַּח אֶת הַדָּבָר כָּל יְמֵי חַיָּיו.

הִתְחַלְנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל דְּבַר הַכֶּסֶף. עֶשְׂרִים שֶקֶל לְגֻלְגֹלֶת – לֹא רַע הַדָּבָר. דְּזשִׁים אָמַר, שֶׁעַכְשָׁו אָנוּ יְכוֹלִים לִנְסוֹעַ עַל פְּנֵי הַנָּהָר אוּהִיָא בָּאֳנִיַּת קִיטוֹר אֶל כָּל אֲשֶׁר נַחְפֹּץ, וּבְכָל זֹאת יִשָּׁאֵר לָנוּ עוֹד חֵלֶק מִן הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר בְּעֶזְרָתוֹ נַתְחִיל חַיִּים חֲדָשִים בִּמְדִינוֹת הַחֹפֶש. לְפִי חֶשְׁבּוֹנוֹ נִשְאַר לָנוּ לָשׁוּט עַל הָרַפְסוֹדָה רַק עוֹד שָעוֹת שְתַּיִם, לֹא יוֹתֵר, וְכַמָּה הִתְאַוָּה שֶתְּמַהֵרְנָה הַשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה לַעֲבוֹר!

עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר נִגַּשְׁנוּ אֶל הַחוֹף, וּדְזשִים הִשְׁתַּדֵּל בִּשְקִידָה יְתֵרָה לְהַסְתִּיר אֶת הָרַפְסוֹדָה מֵעֵינֵי זָרִים. כָּל הַיּוֹם הִתְעַסֵּק בְּסִדּוּר הַחֲפָצִים, כְּדֵי שֶיִּהְיֶה נָכוֹן לְרֶגַע, שֶׁצָּרִיךְ יִהְיֶה לַעֲזוֹב אֶת הָרַפְסוֹדָה.

בַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בָּעֶרֶב לְעֵרֶךְ רָאִינוּ, לְסוֹף, אוֹרוֹת שֶׁל עִיר, הַמִּשְׂתָּרַעַת עַל הַחוֹף הַשְּׂמָאלִי. אֲנִי שַטְתִּי בַסִּירָה לֶאֱסוֹף יְדִיעוֹת. עַד מְהֵרָה רָאִיתִי אִישׁ פּוֹרֵשׂ רֶשֶׁת מִתּוֹךְ סִירָה.

– הֲפֹה קַאִיר? – שָאַלְתִּי בְגִשְתִּי אֵלָיו.

– קַאִיר? הֲרֵי זֶה שוֹטֶה.

– וּמָה הָעִיר הַזֹּאת?

– אִם רוֹצֶה אַתָּה לָדַעַת, לֵךְ שְׁאַל בְּעַצְמֶךָ. וְאִם תּוֹסִיף לְהַפְחִיד אֶת הַדָּגִים בִּשְאֵלוֹתֶיךָ הַנִּבְעָרוֹת, לוּ אֲפִילוּ עוֹד רֶגַע אֶחָד, וְהוֹרֵיתִי לְךָ קַאִיר כִּזוּ, אֲשֶר כָּל יָמֶיךָ לֹא תִשְכַּח אוֹתהּ.

אֲנִי שַבְתִּי אֶל הָרַפְסוֹדָה. דְּזשִים הִצְטָעֵר מְאֹד. אֲנִי נִחַמְתִּיו בְּאָמְרִי, שֶהָעִיר הַשְּׁנִיָּה וַדַּאי תִהְיֶה קַאִיר.

כַּעֲלוֹת הַשַּחַר הִסְתַּרְנוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה לְכָל הַיּוֹם. אֲנִי הֲחִלּוֹתִי לַחְשוֹד, כִּי מִקְרֶה לֹא טוֹב הוּא. וּדְזשִׁים – גַּם הוּא.

– דְּזשִים, - אָמַרְתִּי. – נִדְמֶה שֶבִּשְעַת הָאֵד עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי קַאִיר.

– אַל נְדַבֵּר בָּזֶה, הִיק. אֵין מַזָּל לַכּוּשִים הָעֲלוּבִים. דְּזשִׁים הָיָה יוֹדֵעַ תָּמִיד כִּי עוֹר הַנָּחָש יִהְיֶה לָנוּ לְמִפְגָע.

– וּלְוַאי שֶלֹּא רָאִיתִי מֵעוֹלָם אֶת עוֹר הַנָּחָש הָאָרוּר הַזֶּה, דְּזשִים!

– לֹא אַתָּה הָאָשָׁם בָּזֶה, הִיק, אַתָּה לֹא יָדַעְתָּ אֵיזֶה תְּלָאוֹת יָבִיא עוֹר הַנָּחָש.

כְּשֶהֵאִיר הַיּוֹם, רָאִינוּ בָרוּר שֶהַמַּיִם הַבְּהִירִים שֶל הַנָּהָר אוּהִיָא מִתְעָרְבִים בַּמַּיִם הָעֲכוּרִים-יְרַקְרַקִּים שֶׁל מִיסִיסִיפִּי. הַכֹּל אָבָד. אֲנַחְנוּ עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי קַאִיר וְלֹא הִרְגַּשְׁנוּ בָּהּ.

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשׁוֹב כְּלָל לָשׁוּב לְאָחוֹר עַל הָרַפְסוֹדָה כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם. נִשְׁאַר לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה בַסִּירָה. אִם כֹּה וְאִם כֹּה בָּרֶגַע הַזֶּה לֹא נִשְׁאַר אַחֶרֶת לְפָנֵינוּ בִלְתִּי אִם לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן וּלְחַכּוֹת עַד הַלַּיְלָה. כָּל הַיּוֹם יָשַׁנּוּ בְּתוֹךְ שִׂיחִים שֶׁל צֶמֶר גֶּפֶן, וּבָעֶרֶב כְּשֶׁנִּגַּשְׁנוּ אֶל הָרַפְסוֹדָה רָאִינוּ וְהִנֵּה תִּקְוָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה – סִירָתֵנוּ, אֵינֶנָּה, הַזֶּרֶם הֶחָזָק סָחַף אוֹתָהּ.

אֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר, יָדַעְנוּ שֶׁגַּם בָּאָסוֹן הֶחָדָשׁ הַזֶּה הָיְתָה יָדוֹ שֶׁל עוֹר הַנָּחָשׁ. צָרִיךְ הָיָה לְהִכָּנַע וְלִשְׁתּוֹק. הֶחְלַטְנוּ לִנְסוֹעַ הָלְאָה עִם הַזֶּרֶם, עַד שֶׁנַּשִּׂיג סִירָה אַחֶרֶת, כְּלוֹמַר: נִקְנֶה, כִּי לָקַחַת בְּהַקָּפָה יָרֵאנוּ.

אִם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם אוֹבִים עוֹד לְהַאֲמִין, שֶׁעוֹר הַנָּחָשׁ מֵבִיא אָסוֹן, מֵעַתָּה, כְּשֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁקָּרָה לָנוּ אַחֲרֵי כֵן, וַדַּאי שֶׁסְּפֵקוֹתָיו תִּהְיֶינָה עוֹבְרוֹת וּבְטֵלוֹת לְגַמְרִי. תָּמִיד אֶפְשָׁר לִפְגּוֹשׁ בַּדֶּרֶךְ רַפְסוֹדוֹת רַבּוֹת, שֶׁבַּעֲלֵיהֶן יִמְכְּרוּ סִירָה יְתֵרָה בְּעֹנֶג, וְהַפַּעַם לֹא הִצְלִיחַ הַדָּבָר בְּיָדֵנוּ. וְהַלַּיְלָה הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ וַאֲפֵלָתוֹ גָבְרָה כָּל כַּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַיָּד הַמּוּרָמָה מִתַּחַת לַחֹטֶם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אֶת הַחוֹף, וְהַשָּׁעָה הָיְתָה מְאֻחֶרֶת, סָבִיב – דִּמְמַת מָוֶת, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה שְׁאוֹן מְכוֹנָה שֶׁל אֳנִיַּת קִיטוֹר עָלָה בְּאָזְנֵינוּ. הִדְלַקְנוּ אֶת הַפַּנָּס, שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָנוּ מֵעַל הָאֳנִיָּה. אֶפֶס… הַמִּפְלֶצֶת שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לַעֲנָנָה שְחוֹרָה מְכֻסָּה תּוֹלָעֵי-יוֹחֲנָא מְאִירִים הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה, וְנִדְמֶה, שֶהִיא נֶחְפָּזָה מְאֹד, וְעַד שֶׁלֹּא הִסְפַּקְנוּ לִפְנוֹת אָנָה וְאָנֶה, וְהִנֵּה פִּיוֹת הָאֵש שֶל הַתַּנּוּרִים הַפְּתוּחִים לִרְוָחָה הִבְרִיקוּ עַל גַּבֵּנוּ. נִשְמְעוּ צְעָקוֹת, שְרִיקוֹת הֶחָלִיל… דְּזשִים הִתְנַפֵּל הַמַּיְמָה – מֵעֵבֶר אֶחָד שֶׁל הָרַפְסוֹדָה, אֲנִי –מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע נִשְמַע נֵפֶץ הַקּוֹרוֹת שֶל רַפְסוֹדתֵנוּ הַשְּׁבוּרָה…

הַזֶּרֶם נָשָׂא אוֹתוֹ לְצַד הַחוֹף, הִתְאַמַּצְתִּי וֶאַעַל אֶל הַיַּבָּשָה בְּשָׁלוֹם. וּפֹה הִתְחַלְתִּי רָץ לְפָנִים וּלְאָחוֹר וָאֶקְרָא בְּיֵאוּש: דְּזשִים! דְּזשִים! אַךְ דְּזשִים לֹא נִרְאָה וְלֹא נִשְמַע, וּלְסוֹף עָיֵף וּמִתְעַלֵּף, נָפַלְתִּי לְרַגְלֵי עֵץ אֶחָד וָאֵבְךְּ מָרָה; כָּל כַּךְ הִרְגַּשְתִּי אֶת עַצְמִי אֻמְלָל וְעָזוּב… וְכֹה נִרְדַּמְתִּי בְּזְמָנוֹת!

 

פֶּרֶק שִׁבְעָה עָשָׂר    🔗

כְּשֶׁהֱקִיצוֹתִי עָמַד כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹם הַשָּׁמַיִם. בְּעָמָל קַמְתִּי עַל רַגְלַי וּבְנֶפֶשׁ מְלֵאָה יֵאוּשׁ הָלַכְתִּי לְאֹרֶךְ הַחוֹף בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם, בְּהִתְבּוֹנְנִי הֵיטֵב, אוּלַי אֶרְאֶה מֵרָחוֹק אֶת פִּגְרוֹ שֶׁל הַכּוּשִׁי הֶעָלוּב שֶׁלִּי. הָרָעָב הֲצִיקָנִי לָשִׂים פָּנַי אֶל הַיַּבָּשָׁה, אֶל הַמָּקוֹם הַנּוֹשָב מִבְּנֵי אָדָם, אַךְ אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲזוֹב אֶת דְּזשִים כָּךְ, מִבְּלִי דַעַת מֶה הָיָה גוֹרָלוֹ. זְמָן רַב תָּעִיתִי כַּךְ, וְלֹא מָצָאתִי אֶת עִקְבוֹתָיו. מִלְּפַני הִשְׂתָּרַע עַל שֶטַח גָּדוֹל יַעַר, שֶׁהִגִּיעַ בְּקַצָהוּ הָאֶחָד עַד הַנָּהָר.

וְשָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים מָרִים כָּאֵלֶּה הָלַכְתִּי הָלְאָה אֶל צַד הַנָּהָר. וּבְגִשְתִּי אֵלָיו וְהִנֵּה – מָה רָאוּ עֵינַי? לֹא דְּזשִים, לֹא, אֶלָּא חֵלֶק שֶׁל רַפְסוֹדָתֵנוּ, וַאֲפִילוּ רוֹבֶה וְהַסֻּכָּה עָלֶיהָ. לֹא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה לִי מֵרֹב שְשׂוֹנִי. נִרְגָש נָפַלְתִּי עַל בִּרְכַּי וָאֶזְחַל עַל אַרְבַּע עַד הָרַפְסוֹדָה. אַךְ פֹּה רָאִיתִי לְגֹדֶל תִּמְהוֹנִי, שֶׁהַרַפְסוֹדָה לֹא בְּמִקְרֶה נִזְרְקָה עַל הָחוֹף, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה בְּחֶבֶל אֵל עֵץ. בִּזְהִירוּת הִתְגַּנַּבְתִּי אֶל הַסֻּכָּה וָאַשְׁקִיף לְתוֹכָהּ. בְּקֶרֶן זָוִית אֲפֵלָה נִרְאָה רֹאשׁ תַּלְתַּלִים שְחוֹרִים… אֵל רַחֲמָן! אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָה שֶּׁהָיָה לִי. נִדְמָה שֶׁקָּרָאתִי בְקוֹל מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אַחַר כֵּן נָתַתִּי קוֹלִי בִּבְכִי, כְּיֶלֶד קָטָן. בְּשׁוּב אֵלַי רוּחִי רָאִיתִי וְהִנֵּה אֲנִיִ חָבוּק בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל דְּזשִים, וְעַל פָּנַי נוֹזְלוֹת דִּמְעוֹתֵינוּ, שֶׁלִּי וְשֶׁל דְּזשִים, שֶהִתְעָרְבוּ יַחַד. כְּשֶׁשָּקְטָה רוּחֵנוּ, סִפַּרְתִּי לִדְּזשִים עַל אֹדוֹת פַחְדִי וְעַל אֹדוֹת הַיֵּאוּשׁ הַמַּר שֶׁגָּבַר עָלַי שׁוּב בְּבֹקֶר זֶה. גַּם דְּזשִים סִפֵּר לִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

– הֲיָדַעְתָּ הִיק, מְשׂוֹשׂ חַיַּי, כְּשֶׁקָּפַץ עָלֵינוּ הַקַּטָּר הַנּוֹרָא, עָלָה עַל לִבּוֹ שֶׁל דְּזשִים, שֶׁמּוּטָב לִקְפֹּץ הַמַּיְמָה. דְּזשִים עָשָׂה כַּךְ, וּזְמָן רַב בִּלָּה תַּחַת הַמַּיִם, אַחַר כַּךְ עָלָה לְמַעְלָה, אַךְ כְּשָמְעוֹ אֶת שְאוֹן הַקַטָּר, יָרַד שׁוּב אֶל קַרְקַע הַנָּהָר. כֹּה עָשָׂה פְּעָמִים אֲחָדוֹת. וְלִפְנֵי שְׂחוֹתִי אֶל הַחוֹף הֶחְלַטְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת רַפְסוֹדָתֵנוּ הַזְּקֵנָה וְהַנְּעִימָה. וּכְשֶׁצָּף דְּזשִים לְמַעְלָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, רָאָה מֵרָחוֹק אֶת הַמִּפְלֶצֶת הַגְּדוֹלָה הַשְּחוֹרָה וּמֵאַחֲרֶיהָ – כֶּתֶם שָׁחוֹר קָטֹן. דְּזשִים שָׂחָה אֶל הַכֶּתֶם הַקָּטָן, בְּחָשְבוֹ שֶׁזּוֹהִי הַרַפְסוֹדָה. וְאָמְנָם זוּ הָיְתָה הַרַפְסוֹדָה, וַאֲפִילוּ סֻכָּתֵנוּ עָלֶיהָ. דְּזשִים טִפֵּס וְעָלָה וַיִּשְׁכַּב תֵּכֶף בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה.

– כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ, דְּזשִים, בְּקָרְאִי לָךְ? – שָׁאַלְתִּי. – בְכָל כֹּחִי צָעַקְתִּי מֵעַל הַחוֹף.

– דְּזשִים לֹא שָמַע כְּלוּם. דְּזשִים הָיָה רָחוֹק מֹאד מֵהַחוֹף. דְּזשִים יָדַע, שֶׁהִיק יִשְחֶה עִם הַזֶּרֶם אֶל הַחוֹף שְׂמֹאלָה, וְגַם דְּזשִים שָׁט אֶל הָחוֹף שְׂמֹאלָה, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא אוֹתְךָ בַיּוֹם. וְכֵן הָיָה.

אָמְנָם כֵּן הָיָה. תּוֹדָה לָאֵל! שׁוּב הָיִינוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחְדָּו: דְּזשִים, הָרַפְסוֹדָה וָאָנִי. אֲפִילוּ הָעוֹר שֶל הַנָּחָשׁ לֹא יָכֹל לִפְעֹל פֹּה כְּלוּם. דְּזשִים הֵכִין לִי סְעֻדַּת מֶלֶךְ. אַחַר כַּךְ הִתְעַסַּקְנוּ בְּבֶדֶק הָרַפְסוֹדָה, שֶׁנִּפְחֲתָה כִּמְעַט לְמֶחֱצָה. עַד הָעֶרֶב שַׁב הַכֹּל עַל מְכוֹנוֹ וַנֵשֶׁב אֶל אֹרַח חַיֵּינוּ הָרָגִיל.

עִם בּוֹא הַלַּיְלָה עָזַבְנוּ אֶת הַחוֹף, יָצָאנוּ אֶל אֶמְצַע הַנָּהָר וַנִּמְסֹר אֶת הָרַפְסוֹדָה בִּידֵי הַזֶּרֶם. הֶעֱלִינוּ אֵשׁ בְּמִקְטְרוֹתֵינוּ וַנּוֹרֶד אֶת רֵגְלֵינוּ הַמַּיְמָה וַנָּשִׂיחַ שִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת עַל אֹדוֹת עִנְיָנִים שׁוֹנִים.

נָעִים לִחְיוֹת עַל הָרַפְסוֹדָה. אַתָּה שֹׁוכֵב לְךָ פְּרַקְדָּן וּמִתְעַנֵּג עַל הַשָּׁמַיִם הַמְכֻסִּים כּוֹכָבִים, לְעִתִּים הָיִינוּ דָנִים עַל אֹדוֹת הַשְּׁאֵלָה, הֲנַעֲשׂוּ הַכּוֹכָבִים בְּיָדַיִם, אוֹ שֶׁנִּהְיוּ מֵאֲלֵיהֶם. דְּזשִים שִׁעַר, שֶׁהֵם נַעֲשׂוּ, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהֵם נִהְיוּ מֵאֲלֵיהֶם. הֵן כַּמָּה זְמָן נִדְרָשׁ בִּשְבִיל לָעֲשׂוֹת בְּיָדַיִם מִסְפָּר עָצוּם כָּזֶה שֶל כּוֹכָבִים! דְּזשִים סָבַר עוֹד, שֶׁהַיָּרֵחַ אוּלַי דָּגַר אוֹתָם. לָזֶה לֹא הִתְנַגַּדְתִּי, מִפְּנֵי שֶבְּעֵינַי רָאִיתִי כַּמָּה עָצוּם מְסְפַּר הַבֵּיצִים שֶׁל צְפַרְדֵּעַ פְּשׁוּטָה. בְּעֹנֶג מְיֻחָד הִתְעַנַּגְנוּ עַל הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים. דְּזשִים אָמַר, שֶׁאֵלֶּה הֵם מְקֻלְקָלִים שֶׁנִּזְרְקוּ מִן הַקֵּן.

פַּעַם אַחַת כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר מָצָאתִי סִירָה. יָשַבְתִּי בָהּ וָאָשׁוּט אֶל הַחוֹף, שֶׁהָיָה רָחוֹק מִיל אֶחָד מֵהָאִי שֶׁעָמַדְנוּ אֶצְלוֹ. בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי כִּכָּר קְטַנָּה, שֶׁנָּתִיב צַר בִּשְׁבִיל הַבְּהֵמָה נִמְשָךְ עַל פָּנֶיהָ אֶל קְצֵה הַנָּהָר, רָאִיתִי שְׁנֵי אֲנָשִׁים רָצִים. נִפְחַדְתִּי, בְּחָשְבִי שֶׁוַּדַּאי הֵם רוֹדְפִים אַחֲרַי אוֹ אַחֲרֵי דְּזשִים, וָאֹבֶה לָשׁוּב עַל עֲקֵבַי. אָךְ הָאֲנָשִׁים הִתְקָרְבוּ כְּבָר וְהִתְחִילוּ מִתְחַנְּנִים אֵלַי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּיהֶם, וַיֹאמְרוּ כִּי לֹא עָשׂוּ שׁוּם רָעָה, וּבְכָל זֹאת בְּנֵי אָדָם רוֹדְפִים אוֹתָם, וְגַם כְּלָבִים רָצִים אַחֲרֵיהֶם.

אֲנִי אָסַפְתִּי אוֹתָם לְתוֹךְ סִירָתִי וָאָשׁוּט מַהֵר אֶל רַפְסוֹדָתֵנוּ. לְאַחֲרֵי חֲמִשָּׁה רְגָעִים נִשְמְעָה מֵרָחוֹק נְבִיחַת כְּלָבִים וְקוֹלוֹת בְּנֵי אָדָם. אַךְ אֲנַחְנוּ הִסְפַּקְנוּ כְּבָר לָצֵאת אֶל אֶמְצַע הַנָּהָר, וַנָּבֹא בְשָׁלוֹם אֶל רַפְסוֹדָתֵנוּ וַנֵּחָבֵא שָׁם כָּל הַיּוֹם.

אֶחָד מִשְׁנֵי הַזָּרִים הָאֵלֶּה הָיָה כְּבֶן שִׁבְעִים, וַאֲפִילוּ יוֹתֵר, בַּעַל קַרַחַת וְזָקָן אָרֹךְ לָבָן. לְרֹאשׁוֹ הָיְתָה חֲבוּשָׁה מִגְבַּעַת שֶׁל צֶמֶר יְשָׁנָה, וְעַל גּוּפוֹ כְּתֹנֶת צֶמֶר מְזֹהָמָה, מִכְנָסַיִם כְּחֻלִים קְרוּעִים וּתְקוּנִים לְתוֹךְ הַמַּגָּפַיִם. עַל זְרוֹעוֹ הָיְתָה תְלוּיָה חָזִיָּה מִצֶּבַע תְּכֵלֶת, יְשָׁנָה, בַּעֲלַת כַּפְתּוֹרִים שֶׁל נְחֹשֶׁת. וְזוּלַת זֹאת הָיוּ לִשְׁנֵיהֶם שַׂקִּים מְלֵאִים.

הַזָּר הַשֵּׁנִי הָיָה כְּבֶן שְׁלֹשִׁים וְלָבוּשׁ קְצָת יוֹתֵר יָפֶה.

אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַבֹּקֶר הַחִלּוֹנוּ בְשִׂיחָה, וְאָז הֻבְרָר, שֶׁשְּׁנֵי הַזָּרִים אֵינָם יוֹדְעִים גַּם אִישׁ אֶת אָחִיו.

– כֵּיצַד בָּא עָלֶיךָ הַשֹּׁד? – שָׁאַל הַקֵּרֵחַ אֶת הַשֵּׁנִי, אֶת הַצָּעִיר.

– אֲנִי הָיִיתִי מוֹכֵר פֹּה אֶמְצָעִי אֶחָד לְהָסִיר אֶת הָאֶבֶן מֵעַל הַשִּׁנַּיִם, אֶלָּא שֶׁיַּחַד עִם הָאֶבֶן הוּא מְכַלֶּה גַּם אֶת הָאִימַל שֶׁל הַשִּׁנַּיִם. לַאֲסוֹנִי נִשְׁאַרְתִּי בָּעִיר הַזֹּאת יוֹם אֶחָד יוֹתֵר מֵהַדָּרוּשׁ, וְהִנֵּה אַךְ הֲכִינוֹתִי אֶת עַצְמִי לַדֶּרֶך, וָאֶפְגֹשׁ אוֹתְךָ רָץ בְּכָל כֹּחֲךָ. אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁרוֹדְפִים אַחֲרֶיךָ וַתְּבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִמֶּנִּי, אֲנִי עָנִיתִי שֶׁגַּם לִי קָרָה כַּמִּקְרֶה הַזֶּה כִמְעָט, וְיָכֹל נוּכַל לָרוּץ יַחְדָּו. הִנֵּה כָל הַדָּבָר. וּלְךָ מַה קָּרָה?

– רוֹאֶה אַתָּה, אֲנֹכִי הָיִיתִי נוֹאֵם פֹּה נְאוּמִים עַל אֹדוֹת הַפְּרִישׁוּת מִן הַיָּיִן. בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ תָּמִים עָשִׂיתִי עֲסָקִים טוֹבִים מֹאד. נַעֲשֵׂיתִי חָבִיב עַל הַמִּין הַיָּפֶה, גַּם הַזְּקֵנוֹת גַם הַצְּעִירוֹת לִבָּן הָלַךְ שֶׁבִי אַחֲרָי. הִשְׂתַּכַּרְתִּי מֵחֲמִשָּׁה עַד שִׁשָּׁה דוֹלַרִים לְעֶרֶב. אַךְ תְמוֹל הִתְפַּשְּׁטָה פִּתְאֹם הַשְּׁמוּעָה שֶׁאֲנִי בְעַצְמִי יֵשׁ לִי בַּקְבּוּק יַיִן שֶׁבַמִּסְתָּרִים אֲנִי יוֹנֵק מִמֶּנּוּ בְּחֵשֶׁק רָב, וְהַיּוֹם בַּבֹּקֶר הַשְכֵּם הֱעִירָנִי מִשְנָתִי כּוּשִׁי אֶחָד וְסִפֵר לִי, שֶׁהַגְּבָרִים נִדְבְּרוּ יַחְדָּו לְתָפְשֵׂנִי לִמְשׁוֹחַ אוֹתִי בְּזֶפֶת וּלְגַלְגְּלֵנִי בְנוֹצוֹת וּלְהַרְכִּיבֵנִי עַל מוֹט. אֲנִי לֹא חִכִּיתִי לִסְּעֻדַּת הַבֹּקֶר – גַּם תֵּאֲבוֹן הָאֲכִילָה אָבַד לִי לְגַמְרֵי.

– זָקֵן, – אָמַר הַצָּעִיר, – דּוֹמֶה שֶׁיַּחְדָּו נִהְיֶה זוּג יָפֶה. מַה תֹּאמַר אַתָּה עַל זֶה? אַ?

– אֵינִי מִתְנַגֵּד. אֶפֶס בַּמֶּה עוֹסֵק אַתָּה?

– בְּעֶצֶם הַדָבָר הֲרֵינִי מְסַדֵּר אוֹתִיּוֹת, מֵבִין הַרְבֵּה בְחָכְמַת הָרְפוּאָה, יָכוֹל אֲנִי לְשַׁמֵּשׁ גַּם אַקְטוֹר, בְּיִחוּד טְרַגִּי. בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ הִנְנִי אַשָּׁף מַרְאֶה פוֹקוּסִים, וְלִפְעָמִים הִנְנִי מוֹרֶה זִמְרָה וְגֵיאוֹגְרַפִיָּה, וּמַנְאִים נְאוּמִים. בְּמִלָּה אַחַת אָמָן כָּל בּוֹ, וּבִלְבָד שֶלֹּא תִכְבַּד הַמְּלָאכָה. וְאַתָּה בַּמֶּה תִתְעַסֵּק?

– יוֹתֵר מִכֹּל הִנְנִי רוֹפֵא חוֹלִים. רוֹפֵא אֲנִי אֶת מַחֲלוֹת הַסַּרְטָן, הַשָּׁבָץ וְכַדּוֹמֶה, יָכֹל אֲנִי גַּם לְנַבֵּא עֲתִידוֹת, אִם יִזְדַּמֵּן לִי אִישׁ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִוָּדַע מִפִּיו פְּרָטִים עַל אֹדוֹת פְּנֵי הַסְּבִיבָה. אַךְ אֻמָּנוּתִי הָעִקָּרִית הִיא – נְאוּמִים תַּחַת הַשָּׁמַיִם. יָכֹל אֲנִי לִהְיוֹת מִיסְיוֹנֵיר יָפֶה.

כְּרֶגַע נִמְשְׁכָה הַדּוּמִיָּה אַחַר כַּךְ בִּטָּא הַצָּעִיר בְּאַנָחָה מְמֻשָּׁכָה: “אוֹיָה!”

– מַה אַתָּה מִתְאַנֵּחַ? שָׁאַל הַקֵּרֵחַ.

– כָּבֵד עָלַי הַדָּבָר, שֶׁעָלַי לִחְיוֹת חַיִּים כָּאֵלֶּה, וָאַשְׁפִּיל אֶת עַצְמִי עַד חֶבְרָה שֶׁכָּזוּ.

– בַּמֶּה לֹא תִמְצָא חֶבְרָתֵנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ? – שָׁאַל הַקֵּרֵחַ בְּכָעַס.

– אָכֵן, טוֹבָה חֶבְרָה זוּ בִשְבִילִי. לְיָפָה מִמֶּנָּה אֵינִי כְּדַאי. אַךְ מִי הֱבִיאַנִי לִידֵי יְרִידָה זוּ, אַחֲרֵי שַבְתִּי בַּמְרוֹמִים? אֲנִי בְעַצְמִי אֵינִי מַאֲשִׁים אֶתְכֶם כְּלָל, דּזשֶנְטֵילְמֵינִים, אֲנִי בְעַצְמִי אָשֵׁם בַּכֹּל.

וְּבַדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְחִיל מְנַגֵּב אֶת עֵינָיו בְּאֵיזָה סְמַרְטוּט.

– אֵיזֶה יְרִידָה? מֵאַיִן יָרַדְתָּ?

– אוֹי, הֲרֵי אַתֶּם לֹא תִתְּנוּ אֵמוּן בִּי. הָחֶבְרָה לְעוֹלָם לֹא בַּעֲלַת אֱמוּנָה הִיא. עִזְבוּ אוֹתִי לְנַפְשִׁי. אַחַת הִיא לָכֶם. סוֹד לֵדָתִי…

– סוֹד לֵדָתְךָ? חָפֵץ אַתָּה לוֹמַר, כִּי…

– דְּזשֶנְטֵלְמֵינִים, – אָמַר הַצָּעִיר בְּקוֹל חֲגִיגִי, – חָפֵץ אִני לְהִתְגַלּוֹת לִפְנֵיכֶם, מַרְגִּישׁ אֲנִי שֶׁאֶפְשָׁר לִבְטוֹחַ בָּכֶם לְפִי זְכֻיּוּתַי הֲרֵינִי הֶרְצוֹג!

דְּזשִים לָטַשׁ אֶת עֵינֵיו מִתִּמָּהוֹן; גַּם אֲנִי. רַק הַקֵּרֵחַ הֵעִיר בִּמְנוּחָה: שְׁטוּת. לָמָּה תְדַבֵּר הֲבָלִים?

– לאֹ, דְּבָרַי אֱמֶת הֵם. אֲבִי סָבִי, בְּנוֹ הַבְּכוֹר שֶׁל הַהֶרְצוֹג מִסּוֹמֶרֶסט בָּרַח לַאֲמֵרִיקָה בְּסוֹף הַמֵּאָה שֶׁעָבְרָה, כְּדֵי לִשְׁאֹף אֶל תּוֹכוֹ אֶת הָאַוִּיר הַטָּהוֹר שֶׁל הָחֹפֶשׁ. הוּא נָשָׂא לוֹ פֹה אִשָּׁה וָיָּמָת, בְּהַשְׁאִירוֹ בֵּן אַחֲרָיו. בְּאוֹתָהּ שָעָה מֵת בְּאַנְגְּלִיָּה אָבִיו, וְהַבֵּן הַשֵּׁנִי שֶל הַהֶרְצוֹג הֶחֱזִיק בִּירוּשָׁה וּבְשֵׁם הַכָּבוֹד, וְהַיּוֹרֵשׁ הָאֲמִתִּי נִשְׁאַר בַּמֶּרְחָק מִבְּלִי דַעַת אוֹתוֹ אִישׁ. וְהִנֵּה אֲנִי הִנְנִי מִזַּרְעוֹ שֶׁל הַהֶרְצוֹג שֶׁלֹּא הִכִּירוּ בִזְכוּתוֹ, וְעַל פִּי דִין הִנְנֵי הַהֶרְצוֹג הַסוֹמֶרֶסְטִי הָאֲמִתִּי. וַאֲנִי – עָנִי, מְגֹרָשׁ, מְשׁוֹלָל מַצָּבִי הָרָם, מֻרְדָּף מִבְּנֵי אָדָם, נֶעֱלָב מִן הָחֶבְרָה, לִבִּי מֻרְתָּח, וְנוֹפֵל הִגַּעְתִּי לְחֶבְרַת אֵיזֶה בְנֵי בְלִי שַׁם עַל הַרַפְסוֹדָה.

דְּזשִים חָס עָלָיו מְאֹד, וְגַם אֲנִי. הִשְׁתַּדַּלְנוּ לְנַחֵם אוֹתוֹ, אַךְ הוּא אָמַר, שֶׁלֹא יִקַבֵּל תַּנְחוּמִין, וְרַק חֶסֶד קָטָן הוּא מְבַקֵּש מִמֶּנּוּ בְּעַד כָֹּל עְנּוּיָיו, שֶׁנַכִּיר אוֹתוֹ לְהֶרְצוֹג. אֲנַחְנוּ עָנִינוּ, שֶׁבְּחֵפֶץ לֵב הִנְנוּ נְכוֹנִים לְהַכִּיר אוֹתוֹ, וְלוּ רַק יַגִּיד לָנוּ כֵּיצַד עוֹשִׂים אֶת הַדָּבָר. הוּא בֵּאֵר לָנוּ, שֶׁאֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ בְּכָבוֹד, מִדֵּי דַבְּרֵנוּ עִמּוֹ, וְלִפְנוֹת אֵלָיו בִּדְבָרִים: “הוֹד חַסְדֶּךָ”, אוֹ “הוֹד אוֹרְךָ” אוֹ “מִילוֹרְד”, וְשֶׁלֹּא יָבֹא בִּטְרוּנִיָּה, גַּם אִם נְכַנֶּה אוֹתוֹ פָּשׁוּט סוֹמֶרֶסט, מִפְּנֵי שֶׁגַּם זֶה תֹּאַר כָּבוֹד יוֹתֵר מִשֵּׁם; וְאֶחָד מְאִתָּנוּ מְחֻיָּב לְשָׁרֵת לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה, וּבִכְלָל לִהְיוֹת לוֹ לְשָׁלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ.

לֹא כְלוּם. לֹא כָבֵד הָיָה הַדָּבָר בִּשְבִילֵנוּ, וַנַסְכֵּם. בִּשְעַת הַסְּעֻדָּה שֵרֵת דְּזשִים לְפָנָיו וַיִּכַנֶּה אוֹתוֹ: “הוֹד חַסְדְּךָ” וְכַדּוֹמֶה, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהַהֶרְצוֹג הָיָה שְׂבַע-רָצוֹן.

תַּחַת זֹאת נַעֲשֶׂה הַזָּקֵן זָעֵף יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכִמְעַט שֶׁלֹּא דִּבֶּר דָּבָר. נִרְאֶה הָיָה שֶׁהוּא הוֹגֶה אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה. אַחַר הַסְּעֻדָּה הִתְחִיל:

– שְׁמַע נָא, סוֹמֶרֶסט, צַר לִי עָלֶיךָ מְאֹד, אַךְ לֹא אַתָּה בִּלְבַדְּךָ עֻנֵּיתָ כָךְ.

– הָאֻמְנָם?

– לֹא. אַתָּה אֵינְךָ יְחִידִי, שֶׁשָּׁלְלוּ מִמֶּנּוּ לֹא עַל פִּי דִין אֶת מַצָּבוֹ הָרָם.

וְהַזָּקֵן הִתְחִיל בּוֹכֶה.

– חַכֵּה נָא, מַה חָפַצְתָּ לְהַגִּיד?

– סוֹמֶרֶסט, הֲיָכֹל אָנֹכִי לִבְטוֹחַ בְּךָ? – הוֹסִיף הַזָּקֵן בְּהִתְיַפְּחוֹ בְּקוֹל.

– תּוּכַל לִבְטוֹחַ בִּי, כְּמוֹ בְצוּר אֵיתָן.

– סוֹמֶרֶסט… אֲנִי הִנְנִי דוֹפִין…

ודְּזשִים וַאֲנִי לָטַשְנוּ אֶת עֵינֵינוּ יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה.

– מִי?! – שָׁאַל הַהֶרְצוֹג.

– אָכֵן, יְדִידִי, אֱמֶת הַדָּבָר, אַתָּה רוֹאֶה לְעֵינֶיךָ בְּרֶגַע הַזֶּה אֶת הַדּוֹפִין הָאֻמְלָל וְהָאוֹבֵד, אֶת לוּדְוִויק XVII בְּנוֹ שֶׁל לוּדְוִויג XVI וְשֶׁל מָארְיָה אַנְטוּאַנִיט.

– אַתָּה? בִּשְׁנוֹתֶיךָ? לֹא, אִי אֶפְשָׁר. אוּלַי הִנְךָ קַארְל הַגָּדוֹל. לְמִצְעָר הִנְךָ בֶּן שֵׁשׁ אוֹ שְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה.

– יַד הַתְּלָאוֹת, סוֹמֶרֶסט, בָּזֶה. הַדְּאָגוֹת הִלְבִּינוּ בְטֶרֶם עֵת אֶת זְקַנִּי. מִצָּרָה נֶעֱשְׂתָה בִּי הַקַּרַחַת הַזֹּאת, כֵּן, דְּזשֶנְטֵלְמֵינִים, אַתֶּם רוֹאִים לְעֵינֵיכֶם בְּתוֹךְ הַסְּחָבוֹת וּבְעוֹנִי אֶת מֶלֶךְ צָרְפָת הַנּוֹדֵד וְהֶעָשׁוּק.

הוּא הִתְחִיל לְיַלֵּל כָּכָה, שֶאֲנִי ודְזשִים לֹא יָדַעְנוּ מַה לַעֲשׂוֹת – כָּל כַּךְ חָסְנוּ עָלָיו, – וּבְאוֹתָה שָׁעָה גַּם הִתְגָאֵינוּ שֶׁהוּא נִמְצָא בֵּינֵינוּ. הִתְחַלְנוּ לְשָׁרֵת גַּם לְפָנָיו וּלְמַלֵּא אֶת כָּל מַאֲוַיָּיו כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ לָהֶרְצוֹג. אוּלָם הוּא אָמַר, כִּי רַק אָז לֹא יִהְיוּ עָלָיו חַיַּיו כָּל כַּךְ לְמַעמָסָה, אִם בְּנֵי הָאָדָם יְכַנּוּ אוֹתוֹ “הוֹד מַלְכוּת,” וְלֹא יֵשְׁבוּ לְפָנָיו בִּלְתִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ. אֲנִי ודְזשִים הִתְחַלְנוּ לְכַנּוֹתוֹ בְשֵׁם הַכָּבוֹד “הוֹד מַלְכוּת” וְלֹא יָשַׁבְנוּ בְּחֶבְרָתוֹ בִּלְתִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ, הַדָּבָר מָצָא חֵן בְּעֵינָיו וַיְהִי עַלִּיז וְשָׂמֵחַ. אַךְ הַהֶרְצוֹג לֹא שָׂמַח בָּזֶה. הוּא הָלַךְ סַר וְזָעֵף, אָז אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ:

– כְּנִרְאֶה יַאֲרִיכוּ יְמֵי שִׁבְתֵּנוּ עַל הָרַפְסוֹדָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת, סוֹמֶרֶסט, וְלָמָּה זֶה נֵשֵׁב פֹּה זוֹעֲפִים וְסָרִים וְנָטִיל שִׁעֲמוּם אִישׁ עַל אָחִיו. הֵן לֹא אַשְׁמָתִי הִיא, שֶׁאַתָּה נוֹלַדְתָּ הֶרְצוֹג, וַאֲנִי מֶלֶךְ – לָמָּה זֶה נִזְעַף? צָרִיךְ לְהִסְתַּגֵּל תָּמִיד אֶל תְּנָאֵי הַחַיִּים – זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל אֶצְלִי, וְאִם נַשְׁקִיף עַל הַמַּצָּב בִּרְצִינוּת יוֹתֵר, וְרָאִינוּ שֶׁהַחַיִּים אֵינָם רָעִים פֹּה כְלָל; אֱכוֹל וּשְתֵה לְשֹׂבַע וּמְאוּמָה אַל תַּעֱשֶׂה. שְׁמַע נָא, הֶרְצוֹג, הוֹשֶׁט לִי אֶת יַדְּךָ וְהָיִינוּ רֵעִים.

הָהֶרְצוֹג הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ, וַאֲנִי וּדְזשִים שָׂמַחְנוּ מְאֹד עַל הַשָּׁלוֹם שֶׁהִשְׁלִימוּ יַחְדָּו.

אֶפֶס עַד מְהֵרָה הֲבִינוֹתִי, שֶׁלֹּא מֶלֶךְ וְהֶרְצוֹג הֵם, אֶלָּא רַמָּאִים וְנוֹכְלִים פְּשׁוּטִים. אַךְ לֹא הֶרְאֵיתֵי שׁוּם סִמָּן, שֶׁאֲנִי מֵבִין, וְהִסְתַּרְתִּי אֶת רַעְיוֹנוֹתַי בְּחֻבִּי; לְפָחוֹת לֹא תִהְיֶינָה מְרִיבוֹת וּנְאָצוֹת. אִם הֵם רוֹצִים שֶּׁנְּכַנֵּם בְּתָאֳרֵי הַכָּבוֹד שֶׁל מֶלֶךְ וְהֶרְצוֹג – לוּ יְהִי כִרְצוֹנָם, וּבִלְבַד שֶׁשָּלוֹם יִשְלֹט בַּמִּשְׁפָחָה. לֹא הָיָה כְדַאי גַּם לְסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַדָּבָר לִדְזשִים, וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ כְּלוּם.

וְהֵם סְבָבוּנִי בִּשְׁאֵלוֹת וַיֹּאבוּ לָדַעַת דַּוְקָא, מַדּוּעַ אָנוּ מַסְתִּירִים בַּיּוֹם אֶת הָרַפְסוֹדָה, תַּחַת שוּטֵנוּ הַלְאָה. אֲנִי חִבַּרְתִּי לָהֶם אֶת הַבְּדָיָה הֹּזאת:

– הוֹרַי, – אָמַרְתִּי, – יָשְׁבוּ בְנוֹף פַּייק בְּמִיסוּרִי, שֶׁשָּׁם נוֹלַדְתִּי. אַךְ כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ מֵתוּ, זוּלָתִי אַבָּא וְאַחָא אַייק. אַבָּא הֶחְלִיט לָעֲזוֹב אֶת הַנּוֹף וּלְהִתְיַּשֵׁב אֵצֶל הַדּוֹד בֶּין, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲחֻזָּה קְטַנָּה עַל שְפַת הַנָּהָר בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִיל מֵעִיר אוֹרְלִיאַן. אַבָּא הָיָה עָנִי וַעֲמוּס חוֹבוֹת. כְּשֶׁמָּכַר אֶת הַכֹּל, וַיִּפְרַע אֶת חוֹבוֹתָיו, לֹא נִשְׁאַר לָנוּ מְאוּמָה זוּלָתִי שִׁשָּה עָשָׂר דוֹלַארִים וְהַכּוּשִׁי שֶׁלָּנוּ דְּזשִים. הַסְּכוּם הַזֶּה לֹא הִסְפִּיק לָנוּ לְדֶרֶךְ שֶׁל אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת אֲפִילוּ עַל מִכְסֶה שֶׁל אֳנִיָּה. אָז מָצָא אַבָּא אֶת הַרַפְסוֹדָה הַזֹּאת וַנַּחְלֵט לַעֲשׂוֹת דַּרְכֵּנוּ בְּרַפְסוֹדָה. אַךְ יְמֵי אָשְׁרֵנוּ לֹא אָרְכוּ. פַּעַם אַחַת בַּלַּיְלָה פָּגְעָה אֳנִיָּה בְּרַפְסוֹדָתֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ נָפַלְנוּ כֻלָּנוּ הַמַּיְמָה. אֲנִי וּדְזשִים עָלִינוּ מִן הַמַּיִם, אַךְ אַבָּא הָיָה שִׁכּוֹר, וְאַייק – רַק בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים, וַיִּשָׁאֲרוּ עַל קַרְקַע הַמַּיִם לְעוֹלָם וָעֶד. יָמִים מִסְפָּר אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה עָבְרוּ עָלַי תְּלָאוֹת רַבּוֹת, כִּי בְנֵי אָדָם הָיוּ בָּאִים בְּסִירוֹת אֶל רַפְסוֹדָתֵנוּ וַיֹּאבוּ לִגְזוֹל מִמֶּנִּי אֶת דְּזשִים, בְּחָשְׁבָם שֶׁהוּא כּוּשִׁי בּוֹרֵחַ. עַל כֵּן אֵינֶנּוּ הוֹלְכִים עוֹד בַּדֶּרֶךְ יוֹמָם. וּבַלַּיְלָה לֹא יִגְּעוּ בָנוּ לָרָעָה.

– הַמְתִּינוּ, – אָמַר הַהֶרְצוֹג, – הִנֵּה אֶמְצָא תַּחְבּוּלָה, שֶׁנּוּכַל לָשׁוּט גַּם בַּיּוֹם. רַק לֹא בַּיּוֹם הַזֶּה, אָסוּר לָנוּ לָעֲבוֹר עַל פְּנֵי הָעֲיָרָה הַזֹּאת יוֹמָם, פֶּן תִּהְיֶה מָרָה אַחֲרִיתֵנוּ.

הַמֶּלֶךְ וְהַהֶרְצוֹג הָלְכוּ אֶל הַסֻּכָּה לִרְאוֹת אֶת יְצוּעֵנוּ. לִי הָיָה שַׂק מְמֻלָּא תֶבֶן, וּלִדְּזשִים – שַׂק מְמֻלָּא מוֹץ שֶׁל מֵאִיס, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁבֳּלִים שְלֵמוֹת, הַמְגָרְדוֹת אֶת הַגּוּף. הַהֶרְצוֹג הֶחְלִיט לִזְכּוֹת בִּיצוּעִי, אַךְ הַמֶּלֶךְ הִתְנַגֵּד לָזֶה:

– אֲנִי הָיִיתִי סוֹבֵר, שֶׁהַהֶבְדֵּל בְּמַצָּבֵנוּ יִלַמֵּד אוֹתְךָ שֶׁלֹּא לְכָבוֹד תִּהְיֶה לִי הַשֵּׁנָה עַל שַׂק שֶׁל מוֹץ. הוֹד חַסְדְּךָ יָכוֹל לְהַשְׁאְיר שַׂק זֶה שֶׁל מוֹץ בִּשְׁבִיל עַצְמֶךָ.

אֲנִי וּדְּזשִים נִפְחַדְנוּ, בְּחָשְבֵנוּ, שֶׁתֵּכֶף תִּצְמַח מְרִיבָה בֵּינֵיהֶם, אַךְ לְשִמְחַתֵנוּ עָנָה הַהֶרְצוֹג כָּךְ:

– גּוֹרָלִי – לְהֵעָנוֹת תָּמִיד. הָאָסוֹן מִגֵּר אֶת רוּח שֶׁהָיָה גֵאֶה לְפָנִים. הִנְּנִי מְוַתֵּר, הִנְּנִי נִכְנָע, כָּזֶה הוּא גוֹרָלִי. בּוֹדֵד אָנֹכִי בְּתֵבֵל, וָאֶהְיֶה נַעֲנֶה וְסוֹבֵל…

כְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם נָסַעְנוּ הָלְאָה. הַמֶּלֶךְ בִּקֵּש לִשְׂחוֹת בְּאֶמְצַע הַנָּהָר וְלִבְלִי הַדְלֵק אֵשׁ בְּטֶרֶם שֶׁנַּעֲבוֹר עַל פְּנֵי הָעֲיָרָה. עַד מְהֵרָה נִרְאוּ לְעֵינֵינוּ הֲמוֹן אִשִׁים – זוּ הָיְתָה הָעֲיָרָה, – וְרַק כְּשֶׁהִתְרַחַקְנוּ מִמֶּנָּהּ כְּמִיל הִדְלַקְנוּ אֶת פַּנָּסֵנוּ. עִם זְרִיחַת הַקֶּרֶן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשַּׁחַר, בָּחַרְנוּ לָנוּ מְקוֹם סֵתֶר וַנַּעֲמֹד שָׁם.

אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַבֹּקֶר הוֹצִיא הַזָּקֵן סֵדֶּר שֶׁל קוּבְיָא וְהִתְחִיל מְשַחֵק עִם הַהֶרְצוֹג – חֲמִשָּׁה צֶנְטִים הַמִּשְׁחָק. כְּשֶׁנִּמְאַס עֲלֵיהֶם הַמִּשְׁחָק, הִכְנִיס הַהֶרְצוֹג אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ שַׂקּוֹ, הוֹצִיא מִמֶּנּוּ מִסְפָּר רַב שֶׁל מוֹדָעוֹת נִדְפָּסוֹת קְטַנּוֹת וְהִתְחִיל קוֹרֵא בָּהֶם בְּקוֹל. עַל אַחַת מֵהֶן הָיָה כָּתוּב: “הַדּוֹקְטוֹר אַרְמַאן דֶּי מוֹנְטַלְבַּן מִפַּרִיז יַשְׁמִיעַ נְאוּם בְּבֵית… בְּשָׁעָה… (הַמָּקוֹם וְהַשָּׁעָה חָסְרוּ) מְחִיר הַכְּנִיסָה – עֲשָׂרָה צֶנְטִים” וְעַל זֶה הוֹסִיף הַהֶרְצוֹג:

– דּוֹקְטוֹר זֶה אֲנִי הוּא.

עַל הַמּוֹדָעָה הַשְּנִיָּה הָיָה כָּתוּב: “הַטְּרַגִּיק הַרִיק הַצָּעִיר הַמְּפֻרְסָם בְּכָל הַעוֹלָם, הַמַּצִּיג עַל הַבָּמָה אֶת הַטְּרַגֵּידִיּוֹת שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר בַּתֵּיאַטְרוֹן הַלוֹנְדוֹנִי” עַל מוֹדָעוֹת אֲחֵרוֹת הָיָה מְכֻנֶּה שֵמוֹת אֲחֵרִים וְהִבְטִיחַ דְּבָרִים עוֹד יוֹתֵר מַפְלִיאִים. לְמָשָׁל, כֵּיצַד אֶפְשָר לִמְצֹא זָהָב וּמַיִם בְּעֶזְרַת מַקֵּל הַקּוֹסְמִים וְכַדּוֹמֶה.

– וּבְכָל זֹאת הַמּוּזָה שֶׁל הַטְּרַגֵּידִיָּה הֲרֵיהוּ חֲבִיבָתִי, – קָרָא אַחֲרֵי דוּמִיַּת רֶגַע, – הֲשִׂחַקְתָּ מֵעוֹדְךָ עַל הַבָּמָה. הוֹד מַלְכוּתֶךָ?

– לֹא, – עָנָה הַמֶּלֶךְ.

– אִם כֵּן, עָלֶיךָ לְמַהֵר וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, – אָמַר הַהֶרְצוֹג, – בָּעֲיָרָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר נָבֹא אֵלֶיהָ נִשְׂכּוֹר לָנוּ אוּלָם וְנַצִּיג אֶת הַמִּלְחָמָה מִן “רִיטְשַרְד III” אוֹ אֶת הַמַּחֲזֶה עַל הַמַּעֲקֶה מִן “רוֹמֵיאָה וּדְזשׁוּלִיטָה”. מַה תֹּאמַר לָזֶה?

– מַסְכִּים אֲנִי לַכֹּל בְּעֹנֶג רַב, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ הַכְנָסַת כֶּסֶף, סוֹמֶרֶסט. אַךְ אֲנִי לֹא הַרְבֵּה יָדַעְתִּי מֵהָאֻמָּנוּת שֶׁל הַתֵּיאטְרוֹן. אֲנִי הָיִיתִי עֲדַיִין רַךְ וְצָעִיר בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁהָיָה אָבִי מַזְמִין אֶת הָאַקְטוֹרִים אֶל אַרְמוֹנוֹ. מַה דַּעְתְּךָ, הַתּוּכַל לְלַמְדֵנִי?

– עַל נְקַלָּה.

– יָפֶה הַדָּבָר! שָׂמֵחַ אֲנִי לִקְרַאת כָּל חָדָש. הָבָה נַתְחִיל תֵּכֶף.

הַהֶרְצוֹג בֵּאֵר לוֹ בִפְרָטוּת, מִי הָיוּ רוֹמֵיאָה וּדְזשׁוּלִיטָה, אַחַר כַּךְ אָמַר, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה מַצִּיג תָּמִיד אֶת רוֹמֵיאָה, וְהַמֶּלֶךְ יָכֹל לְהַצִּיג אֶת דְּזשוּלִיטָה.

– אֲבָל, – הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ, – אִם דְּזשׁוּלִיטָה הָיְתָה נַעֲרָה צְעִירָה, אָז הִנְּנִי אֲנִי זָקֵן קְצַת יֹוֵתר מֵהַרָאוּי בִשְׁבִיל תַּפְקִידָהּ.

– לֹא כְלוּם, אַל תִּדְאַג, עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁל הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא יָשִׂימוּ לֵב לָזֶה. וְזוּלַת זֹאת הֲלֹא תְשַׂחֵק בִּכְלֵי אִשָּה, וְזֶה הוּא דָּבָר אַחֵר לְגַמְרִי. דְּזשוּלִיטָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּעֲקֶה וּמִתְעַנֶּגֶת עַל הַיָּרֵחַ בְּטֶרֶם תַּעֲלֶה עַל מִשְׁכָּבָהּ. הִיא לְבוּשָׁה קַפּוֹט, וְעַל רֹאשָׁהּ שָׁבִיס. וְהִנֵּה הַשְּׂמָלוֹת הָאֵלֶּה.

וַיּוֹצֵא מִשַּקּוֹ מִינֵי שְׂמָלוֹת אֲרֻכּוֹת שֶל אֶרֶג קְלִיקָא⁷, וַיֹּאמֶר שֶׁאֵלּוּ הֵם בְּגָדִים מִשְׁנוֹת הַבֵּינַיִם בִּשְׁבִיל רִיטְשַרְד III וּבִשְׁבִיל אַנְשֵׁי חֲצֵרוֹ, אַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא מֵאוֹתוֹ שַׂק שׁוּב טַלִּית אֲרֻכָּה וְשָׁבִיס – בִּשְׁבִיל דְּזשוּלִיטָה. הַמֶּלֶךְ הָיָה שְׂבַע רָצוֹן. אַחַר כַּךְ לָקַח הַהֶרְצוֹג אֶת הַסֵּפֶר וַיּקְרָא אֶת דִּבְרֵי שְׁנֵי הַתַּפְקִידִים כָּל כַּךְ יָפֶה, וּבְהִתְלַהֲבוּת, עַד שֶׁמֵּרֹב רֶגֶשׁ קָפַץ וְרָקַד וְהִתְעַוָּה בְּהַעֲוָיוֹת מְשֻׁנּוֹת, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָנוּ, כֵּיצַד מְשַׂחֲקִים יָפֶה. אַחַר כַּךְ נָתַן אֶת הַסֵּפֶר לַמֶּלֶךְ שֶׁיְּשַׁנֵּן אֶת תַּפְקִידוֹ עַל פֶּה.

בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִילִים לְעֵרֶךְ רָאִינוּ עֲיָרָה קְטַנָּה. אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, אָמַר לָנוּ הַהֶרְצוֹג, שֶׁהוּא מָצָא תַחְבֻּלָּה כֵּיצַד אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַנְּסִיעָה גַּם בַּיּוֹם מִבְּלִי פַחַד שֶׁל סַכָּנָה בִּשְׁבִיל דְּזשִים, וְעַל שׁוּם זֶה עָלָיו לִנְסוֹעַ הָעִירָה כְּדֵי לְתַקֵּן שָׁם אֶת הַדָּבָר, גַּם הַמֶּלֶךְ אָבָה לִנְסוֹעַ אֶל הָעִירָה, לִרְאוֹת שֶׁמָּא אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ שָׁם כָּל הַקַהְוָה שֶׁהָיָה לָנוּ אָפֵס וּדְּזשִים יָעַץ לִי לִנְסוֹעַ עִמָּם יַחְדָּו לִקְנוֹת קַהֲוָה חָדָשׁ.

בְּבוֹאֵנוּ הָעִירָה, נִדְמָה לָנוּ שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ מֵתוּ, בְּעָמָל רַב עָלָה בְּיָדֵנוּ לִמְצֹא כּוּשִׁי חוֹלֶה אֶחָד שֶׁהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא סִפֵּר לָנוּ שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר מִזָּקֵן וְעַד נַעַר הָלְכוּ אֶל הַמִּיטִינְג אֲשֶׁר בַּיַּעַר בְּמֶרְחַק שְׁנֵי מִילִים מִן הָעִיר. הַמֶּלֶךְ הֶחְלִיט לָלֶכֶת שָׁמָּה, בְתִקְוָתוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁם אֵיזֶה עֵסֶק. גַּם אוֹתִי לָקַח עִמּוֹ.

הַהֶרְצוֹג אָמַר, שֶׁהוּא חָפֵץ לִמְצֹא בֵּית-דְּפוּס. עַד מְהֵרָה מָצָאנוּ דְּבַר מָה כְּגוֹן זֶה. הַמְּסַדְּרִים הָלְכוּ גַם הֵם אֶל הַמִּיטִינְג, וְהַבַּיִת עָמַד פָּתוּחַ וָרֵיק. הַהֶרְצוֹג הֵסִיר אֶת חֲזִיָּתוֹ וַיֹּאמֶר שֶׁהוּא מָצָא כְבָר אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ בִּשְׁבְילוֹ, וַאֲנִי וְהַמֶּלֶךְ הָלַכְנוּ אֶל הַמִּיטִינְג.

כָּל הַיַּעַר מָלֵא עֲגָלוֹת. בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים הָיוּ בְּנוּיוֹת סֻכּוֹת נִרְחָבוֹת וּבְתוֹכָן נֶאֱסָף הֲמוֹן רַב לִשְׁמוֹעַ אֶת הַנְּאוּמִים. הַמַּטִּיפִים עָמְדוּ עַל בָּמוֹת גְּבוֹהוֹת מִצַּד אֶחָד. הַנָּשִׁים הָיוּ לְבוּשׁוֹת שְׂמָלוֹת תְּפוּרוֹת מִבַּד גַס מַעֲשֵׂי יְדֵי עַצְמָן. הַצְּעִירוֹת בְּמִטְפָּחוֹת דַּקוֹת. רוֹב בְּנֵי הַיִּשׁוּב הַצְּעִירִים הָלְכוּ יָחֵף וְהַיְלָדִים הִתְרוֹצְצוּ בְּכָתְנוֹתֵיהֶם לְבָד. בַּסֻּכָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹכָהּ קָרָא הַנּוֹאֵם פֶּרֶק מִן הַתְּהִלִּים. הָיָה קוֹרֵא שְׁנֵי פְּסוּקִים, וְכָל הָאֲסֵפָה מְזַמֶּרֶת אַחֲרָיו, כָּל זֶה הָיָה יָפֶה וְנֶהְדָּר. הָעָם הִתְלַהֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהֵרִים אֶת קוֹלוֹ בְּזִמְרָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. לְסוֹף הַתְּפִלָּה הִתְחִילוּ אֲחָדִים מִתְיַפְּחִים, וַאֲחֵרִים – זוֹעֲקִים כִּמְטֹרָפִים. אַחַר כַּך הִתְחִיל הַמַּטִּיף לִנְאֹם, וְכֵיצַד נָאַם, אֵיךְ הִתְלַהֵב! הוּא הִתְרוֹצֵץ עַל הַבָּמָה מִקָּצֶה אֶל מִשְׁנֵהוּ, הִתְפַּתֵּל – גּוּפוֹ וְיָדָיו הִתְנוֹעעוּ בְּלִי הֶרֶף, וַיַּשְׁמִיעַ אֶת דְּבָרָיו בְּכָל קוֹלוֹ. לִפְעָמִים הֵרִים מֵעַל לְרֹאשׁוֹ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וַיָּנַע אוֹתָם וַיִּגְעֶה: “הִנֵּה זֶה נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר! הַבִּיטוּ עָלָיו וֶחֱיִיתֶם!” וְכָל הָעָם קָרָא: “הוֹשַׁעְנָה! אָמֵן!” לְסוֹף דָּרַשׁ שֶׁכָּל הַנֶּאֱסָפִים יִתְחָרְטוּ עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם.

– בֹּאוּ, נִשְׁבְּרֵי לֵב וּשְׁבוּ עַל סַפְסַל הַחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. (“אָמֵן!” גָּעָה הֶהָמוֹן). בֹּאוּ הָעָמֵלִים, הָעֲנִיִּים וְהָעֲמוּסִים! (“אָמֵן!”) בֹּאוּ עֲנִיֵּי הָרוּחַ, שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים לִפְנֵיכֶם, בֹּאוּ וִהְיִיתֶם בְּרוּכִים! (“אָמֵן! הוֹשַׁעְנָה! הוֹשַׁעְנָה, הַלְלוּיָה!”) וְכֵן הָלְאָה. מִכָּל עֵבֶר נֶהֶדְפוּ לָגֶשֶת אֶל סַפְסַל הַתְּשׁוּבָה בִּצְעָקוֹת וּבִילָלוֹת.

פִּתְאֹם רָאִיתִי וְהִנֵּה גַּם הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל הַבִּימָה וּמְשׂוֹחֵחַ עִם הַמַּטִּיף. הָאַחֲרוֹן נָתַן לוֹ אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַמֶּלֶךְ הִתְחִיל מְסַפֵּר בְּקוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם, שֶׁעָלָה עַל כָּל הַשָּׁאוֹן סָבִיב, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה שׁוֹדֵד עַל יַם אוֹקִיָנוּס הַהוֹדִי אַךְ בְּיִמֵי הָאָבִיב, אַחֲרֵי מִלְחָמָה אַכְזָרִיָּה, נִפְחַת גְּדוּדוֹ וַיָּבֹא הֲלוֹם לֶאֱסוֹף אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים. אַךְ הוֹדוֹת לָאֵל, בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר שָׁדְדוּ אֶת רְכוּשׁוֹ, וַיֵּרֶד מֵעַל הָאֳנִיָּה בְּאֵין בְּכִיסוֹ אַף פְּרוּטָה אֶחָת. עַכְשָׁו הוּא שָׂמֵחַ עַל זֶה מְאֹד, כִּי בְּרֶגַע זֶה נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר, וְזוּ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר כַּיּוֹם הַזֶּה. וּמִבְּלִי שִׂים לֵב שֶׁהוּא עָנִי כָּל כַּךְ, יָשׁוּב אֶל הַיָּם הַהוֹדִי וַיַּקְרֵב אֶת שְׁאֵרְית חַיָּיו לְהַחֲזִיר אֶת הַפִּירַטִים הַהוֹדִים עַל דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַצֶּדֶק. הַדָּבָר יַעֲלֶה בְיָדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת כָּל הַפִירַטִּים שֶׁעַל הַיָּם הַהוֹדִי. אָמְנָם הַרְבֵּה זְמָן יִדָּרֵשׁ, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַיָּם הַהוֹדִי בְּאֵין לוֹ פְּרוּטָה בְכִיסוֹ. אַךְ אַחַת הִיא לוֹ. הוּא יֵלֵךְ שָמָּה וִיהִי מָה, וּמִדֵּי פַעַם כְּשֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה אֶת אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, וְאָמַר לוֹ: “לֹא לִי תּוֹדָתְךָ, לֹא בְּצִדְקָתִי נַעֲשָׂה הַטוֹב, כִּי אֵלֶּה הֵמָּה מַעֲשִׂים שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים עַל הַמִּיטִינְג בְּפּוֹקְוִויל שֶׁהֵם אַחִים נֶאֱמָנִים וְעוֹשִׂים חֶסֶד לַאֲנוּשִיּוּת, וְשֶׁל הַמַּטִּיף הָרֵעַ הַנֶּאֱמָן לְכָל שׁוֹדֵד יָם!”

וּבַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים נָתַן הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי וְכָל הָעָם אַחֲרָיו. פִּתְאֹם קָפַץ אֶחָד וַיִּקְרָא: “נִקְבְּצָה כֶסֶף בִּשְׁבִילוֹ!” וְשׁוּב נִשְׁמַע קוֹל אַחֵר: “יַעֲבֹר הוּא עִם מִגְבַּעְתּוֹ לְפָנֵינוּ”! הַכֹּל הִסְכִּימוּ לָזֶה, וְהַמַּטִּיף גַּם כֵּן.

הַמֶּלֶךְ עָבַר עַל פְּנֵי כָּל הָעָם וּמִגְבַּעְתּוֹ בְיָדוֹ הַפְּשׁוּטָה, בְּשַׁבְּחוֹ וּבְהַלְּלוֹ אֶת הֶהָמון הַמִּתְיַחֵס בִּנְדִיבוּת כָּל כַּךְ אֶל הַפִּירַטִּים. נִמְצְאוּ אֲנָשִים שֶׁבִּקְּשׁוּהוּ לְהִשָּׁאֵר פֹּה שָׁבוּעַ אֶחָד, לְפָחוֹת. אוּלָם הוּא עָנָה שֶׁהוּא נֶחְפָּז לָשׁוּב אֶל אוֹקִיָנוּס הַהוֹדִי, כְּדֵי לְהַתְחִיל תֵּכֶף בְּהַחֲזָרַת הַשּׁוֹדְדִים בִּתְשׁוּבָה.

כְּשֶׁשַּׁבְנוּ אֶל הָרַפְסוֹדָה מָנָה הַמֶּלֶךְ אֶת כַּסְפּוֹ הַנֶּאֱסָף וַיִּמְצָא שְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה דּוֹלַרִים, שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה צֶנְטִים. זוּלַת זֹאת גֲּנַב בַּקְבּוּק מָלֵא יַיִן בֶּן שְׁלשָׁה לוֹגִים, שֶׁרָאָה מִתַּחַת לְעֲגָלָה אֶחָת.

גַּם הַהֶרְצוֹג לֹא טָמַן יָדוֹ בְּצַלָּחַת. הוּא הִדְפִּיס בְּבֵית הַדְּפוּס שְׁתֵּי מוֹדָעוֹת קְטַנּוֹת בִּשְׁבִיל שְׁנֵי בַּעֲלֵי אֲחֻזּוֹת. וַיִּקַבֵּל בִּשְׂכָרָן אַרְבָּעָה דּוֹלַרִים. אַחַר כַּךְ סִדֵּר מוֹדָעָה בִּשְׁבִיל הָעִתּוֹן, שֶׁמְּחִירָהּ הָיָה עֲשָׂרָה דּוֹלַרִים, אַךְ הִסְכִּים לְקַבֵּל רַק אַרְבָּעָה בִּתְנַאי שֶׁיְּשַׁלְּמוּ לוֹ אֶת הַכֶּסֶף לְמַפְרֵעַ.

לְסוֹף הֶרְאָה לָנוּ מוֹדָעָה קְטַנָּה אַחַת שֶׁהִדְפִּיס חִנָּם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הָיְתָה מוֹדָעָה בִּשְׁבִילֵנוּ. עָלֶיהָ הָיְתָה נִדְפֶּסֶת תְּמוּנַת כּוּשִׁי בּוֹרֵחַ וּמִתַּחְתֶּיהָ הַמִּלִים: “200 דּוֹלַרִים פְּרָס”. וְאַחֲרֵי הַמִּלִּים הָאֵלֶּה סִמָּנָיו הַמְּדֻיָּקִים שֶׁל דְּזשִים. וְשָׁמָּה הָיָה מְסֻפָּר, שֶׁהַכּוּשִׁי בָּרַח מֵהַאֲחֻזָּה סֶנט-דְזשִׁין אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי אוֹרְלֵיאַן הַחֲדָשָׁה וְכָל מִי שֶׁיָּשִׁיב אֶת הַכּוּשִׁי לִבְעָלָיו יְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס, וְגַם הוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ תּוּשַׁבְנָה לוֹ.

– מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה, – אָמַר הַהֶרְצוֹג, – נוּכַל לִנְסוֹעַ גַּם יוֹמָם. כִּרְאוֹתֵנוּ אִישׁ, נֶאֱסוֹר תֵּכֶף אֶת דְּזשִים בַּחֲבָלִים וְאָמַרְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ חָפַשְׂנוּ אֶת הַכּוּשִׁי וּמוֹבִילִים אֲנַחְנוּ אוֹתוֹ לַהֲשִׁיבוֹ לִבְעָלָיו. וּמִשּׁוּם שֶׁעֲנִיִּים אָנוּ, הֲרֵינוּ נוֹסְעִים בְּרַפְסוֹדָה וְלֹא בָּאֳנִיָּה.

אֲנַחְנוּ הִסְכַּמְנוּ כֻּלָּנוּ שֶׁהַהֶרְצוֹג הוּא בַעַל מְזִמּוֹת, וְשֶׁמֵּעַתָּה אֶפְשָׁר לִנְסוֹעַ גַּם יוֹמָם.

עַד הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בָּעֶרֶב יָשַׁבְנוּ מִתְחַבְּאִים, כְּעַכְבָּרִים, וְלֹא הֵעַזְנוּ לְהוֹצִיא חֹטֶם מִמִּסְתָּרֵנוּ. אַחַר כַּךְ יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ וַנַּעֲבֹר מִתְגַּנְּבִים עַל פְּנֵי הָעֲיָרָה, וַנַּדְלֵק אֶת הַפַּנָּס רַק כְּשֶׁנִּשְׁאֲרָה הָעֲיָרָה מֵאַחֲרֵינוּ.

כְּשֶׁהֱעִירַנִי דְּזשִים בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר לָחַשׁ לִי:

– מַה דַּעְתְּךָ, הִיק, הֲנִפְגּוֹשׁ עוֹד מְלָכִים רַבִּים בְּדַרְכֵּנוּ?

– לֹא, דְּזשִים, אֵין אֲנִי סוֹבֵר כָּךְ.

– תּוֹדָה אֵיפוֹא לָאֵל. הֵן הַמֶּלֶךְ שִׁכּוֹר כְּלוֹט, וְגַם הַהֶרְצוֹג לֹא טוֹב מִמֶּנּוּ. נוּכַל לְהִסְתַּפֵּק בִּשְׁנַיִם אֵלֶּה.

בַּבֹּקֶר בִּקֵּש דְּזשִים אֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּדַבֵּר קְצַת צָרְפַתִּית, כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ כֵּיצַד מְצַלְצְלִים דִּבְרֵי הַשָּׂפָה. אַךְ הַמֶּלֶךְ עָנָה לוֹ, שֶׁכָּל כַּךְ אָרְכוּ הַיָּמִים לְמִנִּי עָזְבוֹ אֶת אֶרֶץ צָרְפַת וְכָל כַּך רַבּוּ הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו מֵאָז, שֶׁשָּׁכַח לְגַמְרִי אֶת לְשׁוֹן עַמּוֹ.

 

פֶּרֶק שְמוֹנָה עָשָׂר    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה כְבָר בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהַהֶרְצוֹג יָצְאוּ לְסוֹף מִתּוֹךְ הַסֻּכָּה. אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה יָשַׁב הַמֶּלֶךְ עַל קְצֵה הָרַפְסוֹדָה שָׁלַף אֶת נְעָלָיו, הִפְשִׁיל אֶת מִכְנָסָיו, הוֹרִיד אֶת רַגְלָיו הַמַּיְמָה, הִדְלִיק אֵשׁ בְּמִקְטַרְתּוֹ וְהִתְחִיל מְשַׁנֵּן עַל פֶּה אֶת תַּפְקִידָהּ שֶׁל דְּזשׁוֹלִיטָה. כְּשֶׁשִּנֵּן הֵיטֵב לְמַדַּי אֶת הַמִּלִּים הִתְחִיל הוּא וְהַהֶרְצוֹג לַעֲסוֹק בְּתַרְגִּילִים. הַהֶרְצוֹג אִלֵּץ אוֹתוֹ לָנוּחַ מֵאוֹת פְּעָמִים, לָשִים אֶת כַּף יָדוֹ עַל חָזֵהוּ, לְסוֹף הוֹדִיעַ שֶׁהַדָּבָר עוֹלֶה יָפֶה, וּבִלְבַד שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יִצְעַק בְּקוֹל גַּס – “רוֹמֶיאָי”, אֶלָּא שֶׁיִּבַטֵּא בְנַחַת, בְּרֹךְ, בִּמְתִיקוּת “רוֹ-מֵי-אוֹ!” שֶׁהֲרֵי דְזשוּלִיטָה – נַעֲרָה צְעִירָה רַכָּה וִיפַת תֹּאַר, כִּמְעַט תִּינוֹקֶת, לֹא יָכְלָה לִנְעֹר כַּחֲמוֹר. אַחַר כַּךְ הוֹצִיא שְתֵּי חֲרָבוֹת, שֶׁעָשָׂה מִבַּדֵּי אַלּוֹן וְהִתְחִילוּ מַצִּיגִים אֶת הַמִּלְחָמָה מִן “רִיטְשַׁרְד III”. נָעִים הָיָה לִרְאוֹת כֵּיצַד הִתְפַּתְּלוּ בְאֳמָנוּת וַיִּדְהֲרוּ עַל הָרַפְסוֹדָה. לְסוֹף מָעֲדוּ רַגְלֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּפֹל הַמָּיְמָה. אָז הֶחְלִיטוּ לָנוּחַ וְהִתְחִילוּ מְשִׂיחִים דְּבָרִים בְּטֵלִים עַל אֹדוֹת הַמְּאוֹרָעוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם עַל הַנָהָר.

הַהֶרְצוֹג הִשְתַּמֵּש בַּמִּקְרֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּא לְיָדוֹ וַיַּדְפֵּס מוֹדָעוֹת אֲחָדוֹת. בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר זֶה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה רוֹתַחַת עַל הָרַפְסוֹדָה. כָּל הַיּוֹם לָמְדוּ לְהִלָּחֵם בַּחֲרָבוֹת אוֹ שֶׁהִתְרַגְּלוּ, – עָשוּ רֵיפֵּיטִיצִיּוֹת – כְּמֹה שֶאָמַר הַהֶרְצוֹג בַּמַּחֲזֶה מִן “רוֹמֵיאָה וּדזשוֹלִיטָה”.

פַּעַם אַחַת בַּבֹּקֶר כְּשֶׁהָיִינוּ כְּבָר רְחוֹקִים מִמְדִינַת אַרְקַנְזַס רָאִינוּ עֲיָרָה קְטַנָה, מִשְׂתָּרַעַת בְּמָקוֹם שֶׁהַנָּהָר פּוֹנֶה הַצִּדָּה. כֻּלָּנוּ, זוּלַת דְּזשִים, יָשַׁבְנוּ בַּסִּירָה וַנָּשָׁט אֶל הָעֲיָרָה, בְּתִקְוָתֵנוּ לְהַצִּיג שָׁם אֶת הַחִזָּיוֹן.

בְּשָׁעָה טוֹבָה בָּאנוּ הָעִירָה. בַּיּוֹם הַהוּא הֵכִינוּ מַחֲזֶה גָּדוֹל בַּקִּרְקָס, וְכָל יוֹשְׁבֵי הַסְּבִיבָה בָּאוּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם וּבְמַרְכְּבוֹתֵיהֶם מֵהַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הַמַּבּוּל. הַקִּרְקָס עָזַב בָּעֶרֶב הַזֶּה אֶת הָעִיר, וַתְּהִי הַשָּׁעָה נָאָה לְהַצִּיג סְפֶּקְטַקְל. הַהֶרְצוֹג שָׂכַר אוּלָם וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ לְהַדְבִּיק מוֹדָעוֹת בָּעִיר. הִנֵּה מַה שֶּׁהָיָה כָּתוּב בָּהֶם:

הִדְבַּקְנוּ אֶת הַמּוֹדָעוֹת וְהִתְחַלְנוּ תוֹעִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. כָּל מַה שֶּהִתְקָרְבָה יוֹתֵר שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, כֵּן רַבּוּ הַעֲגָלוֹת וְהַסּוּסִים בָּרְחוֹבוֹת, וּמִדֵּי רֶגַע הוֹסִיפוּ עֲגָלוֹת חֲדָשׁוֹת לָבֹא. מִשְפָּחוֹת בְּנֵי הַכְּפָרִים הֵבִיאוּ אֶת אֲרוּחָתָם עִמָּם וַיֹּאכְלוּ פֹה עַל הַעֲגָלוֹת.

זְמָן רַב נִשְׁאַר עוֹד עַד הָעֶרֶב. אֲנִי הָלַכְתִּי אֶל הַקִּרְקָס וָאֵתַע לִפְנֵי הַכֹּתֶל הָאַחֲרוֹן שֶׁל הָאֹהֶל עַד שֶׁהָלַךְ לוֹ הַשּׁוֹמֵר. אָז הֲרִימוֹתִי אֶת קְצֵה הַיְּרִיעָה וָאֶזְחַל וָאָבֹא אֶל הָאֹהֶל פְּנִימָה. אָכֵן, הָיָה לִי מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב בֶּן עֶשְרִים שֶקֶל וְעוֹד מָעוֹת קְטַנּוֹת, אֲבָל יָרֵאתִי לְבַזְבֵּז מָמוֹן עַל הֲבָלִים שֶׁכָּאֵלֶּה. הֵן מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֵד יוֹם, וּלְהוֹצִיא מָמוֹן עַל קִרְקָס אֶפְשָׁר רַק בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הוֹצָאוֹת אֲחֵרוֹת.

הַקִּרְקָס הָיָה נֶהְדָּר. מַחֲזֶה נִפְלָא כְגוֹן זֶה לֹא רָאִיתִי מֵעוֹדִי. גְּבָרִים לְבוּשִׁים רַק כָּתְנוֹתֵיהֶם לְעוֹרָם בְּלִי מְעִילִים וַאֲפִילוּ בְּלִי מַגָּפַיִם, רָכְבוּ עַל סוּסִים, וּבְשׁוּרָה אַחַת עִמָּהֶם רָקְדוּ גַּם כֵּן עַל סוּסִים יְפֵה־פִיּוֹת לְבוּשׁוֹת שְׂמָלוֹת וְרֻדִּיּוֹת קְצָרוֹת וְחָזִיּוֹת מְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי שֹׁהַם וְזָהָב – חוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁעֶרְכָּן וַדַּאי מִילִיּוֹן דּוֹלַר. מַחֲזֶה נִפְלָא.

אַחַר כַּךְ בְּתוֹךְ מְרוּצַת הַסּוּסִים קָפְצוּ הַגְּבָרוֹת וְהַגְּבָרִים אַרְצָה הִשְתַּחֲווּ בְּחֵן וּבִמְהִירוּת לִפְנֵי הַצִּבּוּר וַיִּבְרְחוּ לְעֵבֶר הַיְּרִיעָה. הַצִּבּוּר הִתְחִיל מוֹחֵא כַּפַּיִם, צוֹעֵק וּמַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת.

חוֹשֵׁב אֲנִי, שֶׁאִי אֶפְשָר שֶׁיִּהְיֶה קִרְקָס יָפֶה מִזֶּה. לְפָחוֹת, אֲנִי הָיִיתִי שְׂבַע רָצוֹן מְאֹד.

וּבְאוֹתוֹ עֶרֶב עַצְמוֹ הִצַּגְנוּ גַם אָנוּ אֶת הַמַּחֲזֶה שֶׁלָנוּ. אֶפֶס בָּאוּ אֵלֵינוּ לֹא יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר אִישׁ, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא הִסְפִּיקָה הַהַכְנָסָה לְהָשִׁיב אֶת הַהוֹצָאוֹת. וְהַבָּאִים לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה צָחֲקוּ בְּכָל פֶּה כָל הָעֵת, מַה שֶּׁהָיָה לְעֶלְבּוֹן גָּדוֹל לַהֶרְצוֹג, וְכֻלָּם הָלְכוּ מִבְּלִי חַכּוֹת לַסּוֹף, זוּלָתִי נַעַר קָטֹן אֶחָד שֶׁנִּרְדַּם. הַהֶרְצוֹג אָמַר שֶׁהַשּׁוֹטִים הַלָּלוּ מֵאַרְקַנְזַס אֵינָם מְבִינִים לְגַמְרִי אֶת שֶׁקְסְפִּיר, שֶׁהֵם צְרִיכִים לְדְבָר מַה גַּס – אֵיזוֹ קוֹמֶדְיָה שְׁפָלָה, וְאוּלַי דְּבַר מַה גָּרוּעַ יוֹתֵר.

 

פֶּרֶק תִּשְׁעָה עָשָׂר    🔗

יָמִים אֲחָדִים שַׁטְנוּ בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם, מִבְּלִי עֲמוֹד בְּשׁוּם מָקוֹם, עַד שֶׁהִתְרַחַקְנוּ כָּל כַּך דָּרוֹמָה, שֶׁהִתְחַלְנוּ פוֹגְשִׁים עֵצִים מְכֻסִּים אֵזוֹב סְפָרַדִּי, שֶׁהָיָה תָלוּי מֵעַלֵיהֶם כְּגוֹן זְקָנִים יְרֻקִּים, פֹּה הִתְחַלְנוּ שׁוּב אֶת מַעֲשֵׂינוּ. הַנּוֹכְלִים נִסּוּ אֶת מַזָּלָם בְּאֳפָנִים שׁוֹנִים. גַּם קָרְאוּ נְאוּמִים עַל פִּי פְּסוּקִים מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, גַּם קָסְמוּ, גַּם נַחֲשׁוּ, אַךְ מְאוּמָה לֹא מָצְאוּ בַעֲמָלָם. מַזָּל רַע רָדַף אוֹתָם. הֵם הִתְעַצְּבוּ בֶאֱמֶת, וַיֵּשְׁבוּ בְמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת סָרִים וְזוֹעֲפִים וַיְּחַבְּלוּ תַחְבּוּלוֹת לִמְצוֹא יְשׁוּעָה בַּצָּרָה. דְּזשִים וְאָנֹכִי הִתְחַלְנוּ כְבָר מְפַחֲדִים, שֶׁמָּא יִחַבְּלוּ אֵיזֶה מְזִמּוֹת שֶׁל שָׂטָן.

לְסוֹף הִגַּעְנוּ עַד עֲיָרָה קְטַנָּה. הַמֶּלֶךְ הִגִּיד, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ הָעִירָה לִרְאוֹת, שֶׁמָּא אֶפְשָׁר לְהַצִּיג שָׁם סְפֶּקְטַקְל, וְאִם לֹא יָשׁוּב עַד סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, אוֹת הוּא שֶׁצְרִיכִים הַהֶרְצוֹג וַאֲנִי לָבֹא אֵלָיו, ודְּזשִים יִשָּׁאֵר כְּרָגִיל עַל הַנָּהָר. הוּא לֹא שָׁב לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם. אֲנִי וְהַהֶרְצוֹג הָלַכְנוּ אֶל הָעִיר וְאַחֲרֵי עָמָל רַב מָצָאנוּ אוֹתוֹ שִׁכּוֹר בְּאֵיזֶה תָּא מְזֹהָם שֶׁל בֵּית מַרְזֵחַ לֹא פָחוֹת מְזֹהָם. הֵם הִתְחִילוּ רָבִים בֵּינֵיהֶם, וְעַל לִבִּי עָלָה רַעְיוֹן מֻצְלָח לְהִפַּלֵּט עַד מְהֵרָה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. כִּמְעוּף בָּרָק רַצְתִי אֶל הַנָּהָר וְהִתְחַלְתִּי קוֹרֵא לִדְזשִים, אַךְ מַעֲנָה לֹא הָיָה. בָּאתִי אֶל הָרַפְסוֹדָה, וְשׁוּב קָרָאתִי לִדְזשִים פַּעַם וּשְׁתַּיִם, אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה – דְּזשִים לֹא הָיָה פֹה. בְּלֵב מֻרְתָּח הֶחְלַטְתִּי לָלֶכֶת קְצָת לְאֹרֶךְ הַדֶרֶךְ, וְעַד מְהֵרָה בָא לִקְרָאתִי אֵיזֶה נַעַר. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, אוּלַי רָאָה כּוּשִׁי, וָאֲתָאֵר אֶת מַרְאֵהוּ שֶׁל דְּזשִים.

– וַדַּאי, רָאִיתִי. סָחֲבוּ אוֹתוֹ לְצַד הָרֵחַיִם שֶׁל הַזָּקֵן סֵיילַאס פֶּילֶפְּס, – עָנָה.

מִפִּיו נוֹדַע לִי גַּם שֶׁאֵיזֶה זָקֵן בַּעַל מַרְאֶה חָשׁוּד, חָטַף אֶת דְּזשִים, שֶׁבַּעֲדוֹ נִקְבַּע פְּרָס שֶׁל מָאתַיִם דּוֹלַר, וְאַחַר כַּךְ מָסַר אֶת זְכוּתוֹ לְאִישׁ אַחֵר בְּעַד אַרְבָּעִים דּוֹלַרִים.

– אֶת הַמּוֹדָעָה עַל אֹדוֹת פְּרָס שֶׁל מָאתַיִם דוֹלַר רָאִיתִי בְעֵינַי, – הוֹסִיף הַנַּעַר, הִיא הָיְתָה נִדְפְּסָה בְאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה – וַיַּרְא אֶת מִדַּת הָאוֹתִיּוֹת עַל זְרוֹעוֹ.

אָז הֲבִינוֹתִי מַה הַדָּבָר. וַדַּאי, שֶׁבִּשְׁהוֹתוֹ לְבַדּוֹ בָעִיר, מָכַר הַמֶּלֶךְ אֶת דְּזשִים, וּכְשֶׁעָזַבְנוּ אֲנִי וְהַהֶרְצוֹג אֶת דְּזשִים לְבַדּוֹ, תָּפְסוּ אוֹתוֹ. דָּמִי רָתַח בְּקִרְבִּי, לִבִּי הָלַם בְּכֹחַ, וָאֶהְיִה נָכוֹן לָשׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְהַגִּיד לוֹ, שֶׁבֶּאֱמֶת מֶלֶךְ כָּל הַנְּבָלִים וְהַנּוֹכְלִים הוּא. אַךְ לֹא עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא אוֹשִׁיעַ בַּזֶּה אֶת דְּזשִים. דְּזשִים הַזָּקֵן וְהֶעָלוּב, כַּמָּה צָרִיךְ הָיָה שֶׁיִּצְטָעֵר! וְאֶת הַנּוֹכְלִים הָאֵלֶּה יַעֲנֹשׁ הָאֱלֹהִים בִּמְהֵרָה, כִּמְעַט שֶׁהָיִיתִי בָטוּחַ בָּזֶה, אִם יַקְדִּים וְאִם יְאַחֵר, אַךְ גְּמוּלָם יוּשַׁב לָהֶם.

וְאָמְנָם לְאַחֲרֵי יוֹמַיִם, כְּשֶׁאֲנִי וְתָם… אֶפֶס לָמָּה זֶה הִנְנִי מְלַבֵּט שְׂפָתַיִם, אֵין זֶה נוֹגֵעַ כְּלָל לְסִפּוּרִי עַכְשָׁו. אַךְ, הָבָה אֲסַפְּרָה בִקְצָרָה: לְאַחֲרֵי יוֹמַיִם בָּאוּ אֲנָשִׁים מֵעֲיָרָה רְחוֹקָה וּבְשׂוֹרָה בְּפִיהֶם, שֶׁשָּׁם נִתְפְּשׂוּ שְׁנַיִם נוֹכְלִים, שֶׁמָּשְׁחוּ אוֹתָם בְּזֶפֶת, גּוֹלְלוּם בְנוֹצוֹת, הֶעֱבִירוּם בָּעִיר רְכוּבִים עַל מוֹט, וַיִּתְעַלְּלוּ בָהֶם. לְפִי הַמְתֹאָר הָיָה מַרְאֵה הַנּוֹכְלִים דּוֹמֶה לְמַרְאֵה בְּנֵי הָעֲלִיָּה שֶׁלִּי. טוֹב הַדָּבָר. כִּגְמוּלָם נֶעֱנָשׁוּ. ודְּזשִים הֶעָלוּב! הֲרֵי הוּא לֹא עָשָׂה לָהֶם רָעָה. וּמַדּוּעַ זֶה הִתְאַכְזְרוּ לוֹ כָכָה?…

מֵהַיּוֹם הַהוּא לֹא שָׁמַעְתִּי עוֹד מְאוּמָה עַל אֹדוֹת הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶה, וּמְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע עַל אֹדוֹתָם עוֹד.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים    🔗

הַנַּעַר שֶׁמִּפִּיו נוֹדְעָה לִי הַשְּׁמוּעָה הַמַּעֲצִיבָה הָיָה כְבָר רָחוֹק מִמֶּנִּי, וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי עוֹד לָעֲמוֹד עַל מְקוֹמִי, וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי. בְּלִי כֹחַ נָפַלְתִּי תַחַת עֵץ אֶחָד וַאֶחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת. חָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי, חִבַּלְתִּי תַחְבֻּלוֹת, וּבְכָל זֹאת לֹא הֻבְרַר לִי כְלוּם, זוּלָתִי מַה שֶּדְּזשִים נֶעֱלַם, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בּוֹדֵד בְּכָל הַתֵּבֵל.

הַנַּעַר אָמַר, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁעָה אַחַת מֵהָכָא עַד הַרֵחַיִּים. בְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ רַצְתִּי שָׁמָּה, אַךְ בַּדֶּרֶךְ עָמַדְתִּי: אֲפִילוּ אִם אָבֹא לְהָתָם מַה אֶעֱשֶׂה? הָרַעְיוֹן הַזֶּה הֲמָמַנִי פִּתְאֹם, וָאֱהִי מֻכְרָח לָשֶׁבֶת תַּחַת עֵץ לְבָרֵר לְעַצְמִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

וְכִי מַה הַדָּבָר, אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשוֹתוֹ? לָעֲזוֹר עוֹד הַפַּעַם לִדְזשִים שֶׁיִּהְיֶה בּוֹרֵחַ? בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לֹא הִרְגִּיז הַדָּבָר אֶת מְנוּחַת לִבִּי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אֲנִי הָיִיתִי הָאַחֲרָאִי, וְעַכְשָו עָלַי לָקַחַת אֶת כָּל הָאָשָׁם עַל נַפְשִׁי, וְאָז לֹא אוּכַל לְהַסְתִּיר אֶת חֶרְפָּתִי, כְּשֶׁאִפָּגֵש אֶת תָּם סוּאֶר אוֹ אִישׁ אַחֵר מִבְּנֵי הָעִיר הַהִיא. בְּכָל זֹאת טוֹבִים הָיוּ הַיָּמִים הָהֵם מִלְּפָנִים, וַאֲפִילוּ אֵצֶל הָאַלְמָנָה וַטְסוֹן בְּכָל אֹפֶן לֹא דָּרְשָׁה רָעָתִי, וַאֲנִי תַחַת תּוֹדָה הָיִיתִי נָכוֹן לַעֲזוֹר לַכּוּשִׁי שֶׁלָּהּ לִבְרוֹחַ. אוּלַי אֶעֱרֹך אֵלֶיהָ מִכְתָּב, אֶפְשָׁר שֶׁאֶכְתֹּב כַּךְ: “מִיסְטְרִיס וַטְסוֹן הַכְּבוּדָה. הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ שֶׁלָּךְ הִנֵּהוּ פֹה אֵצֶל הָאָדוֹן פֶילְפְּס וּבְעַד הַמְּחִיר הַמְיֻעָד תּוּכְלִי לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ אֵלַיִךְ, פִין הִיק”. אַךְ דְּזשִים, דְּזשִים הֶעָלוּב! בְּמֶשֶךְ יָמִים רַבִּים יִהְיֶה נֶאֱלָץ לְכַפֵּר אֶת אַשְׁמָתוֹ. וְכַמָּה טוֹב וְרַחֲמָן הָיָה בְּנוֹגֵעַ אֵלַי, וְכַמָּה אֲהֵבָנִי. אֵיךְ אַבִּיט שׁוֹקֵט, בְּשָׁעָה שֶׁיִּסְחֲבוּהוּ שׁוּב אֶל מִיסְטְרִיס וַטְסוֹן וְהִיא, קוֹצֶפֶת וְנִרְגֶּזֶת, תִּמְכְּרֵהוּ וְתַפְרִידֵהוּ עַל יְדֵי כַךְ מֵאֵת אִשְתּוֹ וִילָדָיו? אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָעָה הַזֹאת לִדְזשִים. וָאֶקְפֹּץ מֵעַל מְקוֹמִי וָאָרוּץ לְפָנִים בַּדָּרֶךְ. כֵּיצַד אֲמַלֵּא אֶת מִשְׁלַחְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי, וְלֹא חָשַׁבְתִּי עוֹד; חָפַצְתִּי לְהַקְדִּים וְלָבֹא אֶל הַמָּקוֹם.

בָּרִאשׁוֹנָה הָלַכְתִּי בְּיַעַר עָבֹת וְאַחַר כַּךְ בִּשְׁפֵלָה מְכֻסָּה יֶרֶק רַעֲנָן. מֵרָחוֹק רָאִיתִי כְבָר שֶׁלֶט עִם כְּתֹבֶת: “בֵּית נִסוּר עֵצִים שֶל ס. פֶּילְפְּס”. לְסוֹף הִגַּעְתִּי לִמְחוֹז חֶפְצִי. מִסָּבִיב אֵין שׁוּם נֶפֶשׁ חַיָּה, כְאִלּוּ מֵתוּ פֹה הַכֹּל, וַדַּאי שֶׁאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עָבְדוּ כֻּלָּם בַּשָּׂדֶה. בָּאַוִּיר נִשְמַע זִמְזוּם שֶׁל חֲסִילִים וּרְמָשִים אֲחֵרִים. הַמַּרְאֶה הַכְּלָלִי שֶׁל הַתְּמוּנָה נָסַךְ עָלַי עֶצֶב: דּוֹמֶה כְאִלּוּ הַכֹּל מֵתוּ וְנִקְבָּרוּ. וְאִם יַגִּיעַ פִּתְאֹם לְאָזְנֶיךָ לַחַשׁ הֶעָלִים, הֲרֵי נִדְמֶה, כְּאִלּוּ רוּחוֹת בָּאוּ מֵעוֹלָם אַחֵר וְהֵם קוֹרְאִים לָךְ. רַעַד עָבַר בְּכָל אֲבָרַי, וָאֶחְשֹׁב: אוּלַי טוֹב לָמוּת וְלָשִׂים בְּבַת אַחַת קֵץ לְעֵמֶק בָּכָא זֶה?

קוֹדֶם כֹּל סָבַבְתִּי אֶת הֶחָצֵר, בְּחָפְצִי לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הַסְּבִיבָה, וְאַחַר כַּךְ עָבַרְתִּי אֶת הַגָּדֵר וָאָשִׂים פָּנַי יָשָׁר אֶל בֵּית הַמְּבַשְּׁלִים. עָבַרְתִּי כְבָר כַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ בֵין הַגָּדֵר וּבֵין בֵּית הַמְּבַשְּׁלִים, וְהִנֵּה פִתְאֹם הִתְחִיל כֶּלֶב אֶחָד נוֹבֵחַ עָלַי; אַחֲרָיו – שֵׁנִי. לְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים סַבּוּנִי וַדַּאי כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כְּלָבִים. כֻּלָּם נָבְחוּ בְכָל כֹּחָם וַיִּלְּלוּ בְקוֹלוֹת מְשֻׁנִּים. מִכָּל הַקְּצָווֹת וּמִכָּל הַפִּנּוֹת – מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר, מֵאַחֲרֵי הַסֻּכּוֹת הוֹפִיעוּ כְּלָבִים נוֹבְחִים חֲדָשִׁים לִרְגָעִים. אֲנִי עָמַדְתִּי בְּאֶמְצַע וָאַבִּיט בְּלִי נוֹעַ עַל הָעֵדֶר הַזֶּה.

אֵיזוֹ כוּשִׁית יָצְאָה מִן בֵּית הַמְּבַשְּׁלִים וְהִתְחִילָה מְאַיֶּמֶת עַל הַכְּלָבִים בְּשִׁפּוּד שֶׁבְּיָדָהּ.

– וְכִי דַעְתְּכֶם נִטְרְפָה? נָמֵר! יוֹנָה! הֲרֵי לְךָ, הֲרֵי לְךָ! – קָרְאָה כָּל הָעֵת וַתְּחַלֵּק מָנוֹת בִּכְלִי זֵינָהּ פַּעַם לָאֶחָד וּפַעַם לַשֵּׁנִי.

הַכְּלָבִים נִשְׁתַּתְּקוּ, בְּהורִידָם אֶת זַנְבוֹתֵיהֶם וַיִּבְרָחוּ.

אַחֲרֵי הַכּוּשִׁית הַזְּקֵנָה יָצְאָה יָלְדָּה שְׁחוֹרָה וּשְנֵי נְעָרִים שְׁחוֹרִים לְבוּשִׁים קְרָעִים, הֵם הֶחֱזִיקוּ אֶת כְּנַף שִׂמְלַת אִמָּם בִּידֵיהֶם וַיַּבִּיטוּ בְּפַחַד מֵאַחֲרֶיהָ, כְּצִפֳרִים נִבְהָלוֹת. פִּתְאֹם נִפְתְחָה הַדֶּלֶת וּמִן הַבַּיִת יָצְאָה אִשָּׁה לְבָנָה עִם יְלָדֶיהָ, שֶׁגַּם הֵם הִתְחַבְּאוּ מֵאַחֲרֵי שִׂמְלַת אִמָּם כִּבְנֵי גִילָם הַשְּׁחוֹרִים.

פָּנֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה צָחֲקוּ; כֻּלָהּ זָהֲרָה מִשִּׂמְחָה וּמֵעֹנֶג וּמֵרָחוֹק כְּבָר קָרְאָה אֵלָי:

– לְסוֹף הִנְּךָ פֹּה! הַאַתָּה זֶה?

– וַדַּאי, אָנֹכִי זֶה

הַמַעֲנֶה הַזֶּה נִתַּק מִפִּי מִבְּלִי שֶׁחִכִּיתִי לוֹ, אֲנִי לֹא נָתַתִּי חֶשְבּוֹן לְעַצְמִי עַל אֹדוֹת דְּבָרַי וּמַעֲשַׂי. הִיא חָטְפָה אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וַתִּלְחֲצֵנִי אֶל חָזֶהָ בְּכֹחַ רַב כָל כַּךְ, שֶׁנֶּחְנַקְתִּי כִּמְעַט. אַחַר כַּךְ הֶחֱזִיקָה בְּכַפַּי, לָחֲצָה וְהֵנִיעָה אוֹתָן, וּדְמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה נָזְלוּ מֵעֵינֶיהָ. זְמָן רַב נִשְׁקָה וַתְּחַבְּקֵנִי עוֹד.

– אֵינְךָ דּוֹמֶה כְלָל לְאִמְּךָ, אַךְ אַחַת הִיא, יַלְדִּי הַיָּקָר, – דִּבְּרָה, – אֵלִי, כַּמָּה שְׂמֵחָה אֲנִי לִרְאוֹתְךָ. נְכוֹנָה אֲנִי לַחֲנֹק אוֹתְךָ בִּזְרוֹעַי… יְלָדִים, הֲרֵי זֶה בֶּן דּוֹדַתְכֶם תָּם. הוֹשִׁיטוּ לוֹ אֶת יְדֵיכֶם וּבָרְכוּ אוֹתוֹ בְשָׁלוֹם, – פָּנְתָה אֶל הַתִּינוֹקוֹת, שֶׁנִּשְׁקְפוּ מֵאַחֲרֵי שִׂמְלָתָהּ.

אַךְ הַיְלָדִים הִבִּיטוּ זוֹעֲפִים, בְּשִׂימָם אֶת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לְתוֹך פִּיּוֹתֵיהֶם.

– אֱלִישֶׁבַע, מַהֲרִי וְשִׂימִי לְפָנָיו אֹכֶל. אַתָּה הִנְּךָ, וַדַּאי, רָעֵב מְאֹד?

אֲנִי עָנִיתִי שֶׁסָּעַדְתִּי בָאֳנִיָּה, וְעַל כֵּן הִנְּנִי שָׂבֵעַ לְגַמְרִי. אַךְ דִּבַּרְתִּי שֶׁקֶר: הָיִיתִי רָעֵב מְאֹד. הִיא אָחֲזָה בְּיָדִי וַתְּנַהֲלֵנִי אֶל הַבַּיִת, וְהַיְּלָדִים רָצוּ אַחֲרֶיהָ. שָׁם הוֹשִׁיבַתְנִי עַל כִּסֵּא שֶׁל תֶּבֶן, וַתֵּשֶׁב לְמוּלִי עַל סַפְסָל קָטָן. וּפֹה הִתְחִילָה שׁוּב לוֹחֶצֶת אֶת כַּפַּי, מִתְבּוֹנְנָה בְּפָנַי, וּלְסוֹף אָמְרָה:

– סוֹף כָּל סוֹף יְכוֹלָה אֲנִי לִרְאוֹת אוֹתְךָ כְּאַוַּת נַפְשִׁי, וְכַמָּה עָרְגָה נַפְשִׁי לַזֶּה בְמֶשֶׁךְ יָמִים וְשָׁנִים אֲרֻכִּים! אַךְ מַדּוּעַ אֵחַרְתָּ כַּךְ? זֶה יוֹמַיִם אָנוּ מְחַכִּים לְבוֹאֲךָ, הֲקָרָה אֵיזֶה מִקְרֶה לָאֳנִיָּה?

– כֵּן, גְּבִירָה, – הָאֳנִיָּה…

– הֶרֶף, יַקִּירִי, אַל תִּקְרָא לִי גְבִירָה. קְרָא לִי פָּשׁוּט: דּוֹדָה סַאלִיָה. וּמַה אֵיפֹה⁸ קָרָה לָאֳנִיָּה? עַל הַשְּׁאֵלָה הָאַחֲרוֹנָה הָיָה קָשֶׁה לַעֲנוֹת, כִּי לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן צְרִיכָה הָיְתָה הָאֳנִיָּה לָבֹא. עַל כֵּן עָנִיתִי פָּשׁוּט:

– הַצִּילֵינְדֶר הִתְפַּקַּע.

– אֵל רַחֲמָן! הֲקָרָה אָסוֹן לְאִישׁ?

– לֹא, רַק כּוּשִׁי אֶחָד נֶהֱרַג.

– תּוֹדָה לָאֵל, אֶפְשָׁר הָיָה לְאָסוֹן גָּדוֹל מִזֶּה. כֵּן, וּמַה אֵיפוֹא חָפַצְתִּי לְהַגִּיד. דּוֹדְךָ הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם יוֹם הָעִירָה לְקַבֵּל אֶת פָּנֶיךָ. גַּם עַכְשָו הִנֵּהוּ שָׁם, וּמְחַכָּה אֲנִי לוֹ בְכָל רֶגַע שֶׁיָּבֹא. אוּלַי פָּגַשְׁתָּ אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ? אִישׁ זָקֵן בַּעֲלִי…

– לֹא, לֹא, אֲנִי לֹא רָאִיתִי אִישׁ. אַךְ בָּאָה הָאֳנִיָּה, וַאֲנִי יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ. וּמִפְּנֵי שֶׁהַחֹם הָיָה גָדוֹל, עַל כֵּן שָׁכַבְתִּי לָנוּחַ בַּיַּעַר וָאִישָׁן. שְׁאוֹן אוֹפָנִּים שֶׁל עֲגָלָה הֱעִירַנִי וָאֵלֵךְ הֲלוֹם. וְאֶפְשָׁר שֶׁבַּעֲגָלָה הַהִיא הָיָה דוֹדִי?

– אֶפְשָׁר מְאֹד, כַּמָּה זְמָן עָבַר מֵאָז?

– אֶל נָכוֹן לֹא יָדַעְתִּי, אַךְ וַדַּאי שָׁעָה אַחַת.

– אֲבָל מָה הַדָּבָר? אַיֵּה חֲפָצֶיךָ? אוּלַי צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ וּלְהֲבִיאוֹ?

– מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הַחֹם גָּדוֹל, עָזַבְתִּי אֶת צִקְלוֹנִי בַּיַעַר. אַךְ אַל תִדְאָגִי נָא, דּוֹדָתִי, אֲנִי הֶחְבֵּאתִי אוֹתוֹ הֵיטֵב, וָאָשִׂים אוֹת, שֶׁעַל פִּיהוּ אֶמְצָא אוֹתוֹ.

– אָז תִּהְיֶה נֶאֱלָץ לָלֶכֶת אַחֲרָיו בְּעַצְמְךָ.

כִּמְעַט שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁאֲנִי עוֹנֶה. נַפְשִׁי תָאֲוָה לְמַהֵר וּלְהַפְנוֹת אֶת הַיְלָדִים הַצִּדָּה, כְּדֵי לְהִוָּדַע מִפִּיהֶם מִי הִנְּנִי פֹּה. אַךְ אִי אֶפְשָׁר הָיָה גַם לָחְשׁוֹב עַל אֹדוֹת הַדָּבָר. מִיסִיס פֶּילְפְּס פִּטְפְּטָה בְלִי הֶרֶף. פִּיהָ עָבַד כְּטַחֲנָה שֶׁל רוּחַ. פִּתְאֹם הִתְנוֹדְדָה:

– מָה הַדָּבָר! אָנֹכִי הִשְׁתַּבַּעְתִּי בְּפִטְפּוּט, עַד שֶׁשָּׁכַחְתִּי לִשְאֹל אֶת פִּיךָ עַל אֹדוֹת אֲחוֹתִי וְעַל אֹדוֹת כָּל קְרוֹבֵינוּ. הָבָה, נַעַר, סַפֵר בִּפְרָטוּת עַל אֹדוֹת כֹּל, כֵּיצַד הֵם חַיִּים, מָה הֵם עוֹשִׂים, מַה מָּסְרוּ לִי עַל יָדֶךָ? סַפֵּר אֵיפוֹא, הַכֹּל, עַד הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה, אַל תִּשְׁכַּח מְאוּמָה.

זֵעָה קָרָה הִתְפָּרְצָה עַל גּוּפִי מִן הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה.

הִנֵּה בָאתִי בַּמֵּצָר. עַד עַתָּה הוֹשִׁיעוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַפַּעַם רָאִיתִי, שֶׁלֹּא אֵחָלֵץ עוֹד. כְּמוֹ דָּג מוּצָא מִן הַמַּיִם פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו אֵין אוֹנִים, כֵּן אִמַּצְתִּי אֶת כֹחַ מֹחִי, בְּבַקְּשִׁי לִמְצֹא אֵיזֶה מוֹצָא. וּבְשָׁעָה שֶׁחָפַצְתִּי כְבָר לִפְתּוֹחַ אֶת פִּי וּלְגַמְגֵּם אֵיזוֹ מִלִּים בְּטֶרֶם אָשִׂים פְּעָמַי לַדֶּרֶךְ הַמְּלֵאָה חַתְּחַתִּים, וְהִנֵּה חָטְפָה אֶת יִדי, הֲדָפַתְנִי אֶל מֵעֵבֶר הַמִּטָּה וַתֹּאמַר:

– הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ! כְּפֹף אֶת רֹאשְׁךָ לְמַטָּה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה נִרְאֶה. הִנֵּה אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׂחָק. יְלָדִים, אַל תּוֹצִיאוּ הֶגֶה עַל אֹדוֹת תָּם, פֶּן אֶגְמֹל לָכֶם!…

וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי בַּמַּאֲרָב מְפַחֵד לִשְׁאֹף רוּחַ, וְרַק חִכִּיתִי לָרֶגַע שֶׁיִּרְעַם הָרָעַם.

כְּשֶׁנִּכְנַס הַזָּקֵן הַחַדְרָה, הוֹצֵאתִי בְּכָל זֹאת אֶת רֹאשִׁי, כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. מִיסִיס פֶילְפְּס קָפְצָה עָלָיו:

– וּמָה, הֲבָא?

– לֹא, – עָנָה הַלָּז.

– אֵלִי, אֵלִי, מַה זֶּה קָרָה לוֹ? – אַתְּ שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלָה, שֶׁאֵין לִי תְשׁוּבָה עָלֶיהָ. בְּאֶמֱת הִנְנִי מַתְחִיל גַּם בְּעַצְמִי לִדְאֹג לוֹ.

– לִדְאֹג? וַאֲנִי בִּינָתִי אָבְדָה כְבָר, בְּבַקְּשִׁי פִתְרוֹנִים לַחִידָה הַזֹּאת. וַדַּאי שֶׁעָבַרְתָּ עַל פָּנָיו, וְהוּא עַל פָּנֶיךָ, וְלֹא הִכַּרְתֶם זֶה אֶת זֶה. אֲנִי, אֲפִילוּ, הִנְנִי מַרְגֶּשֶׁת כִּי כֵן הַדָּבָר.

– הוֹי, זְקֵנָה, אַל תּוצִיאִי אוֹתִי מִדַּעְתִּי. גַם בְּלַאו הָכִי אָבְדָה בִינָתִי מִדְּאָגָה. אַךְ אֲנִי לֹא עָבַרְתִּי עַל פָּנָיו, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת הַדָּבָר הֵיטֵב. נוֹרָא הַדָּבָר, סַאלְיָּה, נוֹרָא. רַעְיוֹן עוֹלֶה עַל לִבִּי, שֶׁאָסוֹן קָרָה לָאֳנִיָּה.

– הָהּ, סֵילַס, הַבֵּט אֶל הַדֶּרֶךְ, נִדְמֶה שֶׁהֵלֶךְ שָׁם…

הוּא קָפַץ אֶל הַחַלּוֹן, וְעַכְשָׁיו הִגִּיעָה הַשָּעָה, שֶׁעָמְלָה כָל כַּךְ בַּהֲכָנָתָהּ. הִיא חָטְפָה אוֹתִי מְהֵרָה בְּצַוְארוֹנִי וַתִּסְחֲבֵנִי אֶל אֶמְצַע הַחֶדֶר, וּכְשֶׁהָפַךְ בַּעֲלָהּ אֶת פָּנָיו, עָמְדָה כְבָר מַזְהִירָה, צוֹחֶקֶת וַאֲדֻמָּה כְלַהֲבַת אֵשׁ, וַאֲנִי עַל יָדָהּ, אֻמְלָל כְּכֶלֶב שָרוּי בַּמַּיִם שֶאָזְנָיו וּזְנָבוֹ תְלוּיִים לְמַטָּה.

– מִי הוּא זֶה, אֲשֶׁר שָׁלַח לָנוּ אֱלֹהִים? – שָׁאַל וַיִּתְבּוֹנֵן בִּי.

– וּמַה דַּעְתְּךָ – מִי הוּא זֶה?

– כֵּיצַד אוּכַל לָדַעַת? שׁוּם הַשָּׂגָה אֵין לִי. וּמִי הוּא, סוֹף סוֹף?

– תָּם סוּאֶיר הוּא, יְדִידִי.

כְּמוֹ רַעַם הֲמָמָנִי. סוּאֶר! אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפַקְתִּי לִשְׁאֹף רוּחַ, וְהַזָּקֵן חֲטָפַנִי וְהִתְחִיל לוֹחֵץ אֶת כַּף יָדִי בְּלִי סוֹף. וְאִשְׁתּוֹ רָקְדָה סְבִיבוֹ מִשִּׂמְחָה, כְּגוֹן הוֹדוֹת, צָחֲקָה, בָּכְתָה וּכְמוֹ בָרָד שֶׁל יְרִיעוֹת נִשְפְּכוּ עָלַי הֲמוֹן שְאֵלוֹת פַּעַם מִצַּד זֶה וּפַעַם מִצַּד זֶה: עַל אֹדוֹת הַדּוֹדָה פּוֹלִי, עַל אֹדוֹת סִיד, עַל אֹדוֹת מֶרִי וְרַבִּים אֲחֵרִים.

אַךְ כָּל שִׂמְחָתָם כְּאַיִן הָיְתָה לְנֶגֶד שִמְחָתִי. לְסוֹף נוֹדַע לִי, מִי אֲנִי. כְּשָׁעָה שְלֵמָה הִקִּיפוּנִי בִּשְׁאֵלוֹת, עַד שֶׁלְּשׁוֹנִי הִתְחִילָה אֲפִילוּ כוֹאֶבֶת בַּעֲנוֹתִי. וְכָל כַּך הִרְבֵּיתִי לְסַפֵּר לָהֶם עַל אֹדוֹת מִשְפַּחְתִי, כְלוֹמַר עַל אֹדוֹת מִשְׁפַּחַת תָּם סוּאֶיר, שֶׁהָיָה הָחוֹמֶר מַסְפִּיק בִּשְבִיל שֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת בְּמֶשֶךְ שֵׁשׁ שָׁנִים.

הִרְגַּשְתִּי אֶת עַצְמִי כְּדָג בְּתוֹךְ הַמָּיִם. נָעַם לִי מֹאד לְהֵרָאוֹת כְּתָם סוּאֶיר. כְּבָר הִתְחַלְתִּי מִתְרַגֵּל בְּתַפְקִידִי, וְהִנֵּה פִתְאֹם הִגִּיעָה לְאָזְנַי שְׁרִיקַת אֳנִיָּה בָאָה, אָז עָלָה הָרַעְיוֹן עַל לִבִּי: וּמָה אִם תָּם, תָּם הָאֲמִתִּי, יָבֹא בָּאֳנִיָּה זוֹ, יִכָּנֵס הֵנָּה, וּבְטֶרֶם אַסְפִּיק לָתֵת לוֹ אוֹת, יִקְרָאֵנִי בְשְׁמִי? אָז אָבַדְתִּי. מִפַּחַד פָּרְצָה זֵעָה עַל מִצְחִי. לֹא. כַּדָּבָר הַזֶה הָיֹה לֹא יִהְיֶה. עָלַי לְמַהֵר לִקְרָאתוֹ וּלְהוֹדִיעַ לוֹ מֵרֹאשׁ עַל אֹדוֹת כָּל הַקּוֹרוֹת.

אָמַרְתִּי לָהֶם, שֶׁעָלַי לְמַהֵר וְלָקַחַת אֶת כֵּלַי, שֶׁמָּא יֹאבְדוּ. הַזָקֵן חָפֵץ דַּוְקָא לְלַוֹּתֵנִי, אַךְ אֲנִי הוֹדֵיתִי לוֹ, וָאֲבַקֵּשׁ שֶׁיִּתֵן לִי סוּס, וּלְעֹנֶג גָּדוֹל יִהְיֶה לִי, כְּשֶׁאֶהְיֶה נוֹהֵג אֶת הַסּוּס בְּעַצְמִי, וְזוּלַת זֹאת, אֵין כְּדַאי שֶׁיִּסַּע בַּדֶּרֶךְ בְּשֶׁלִּי בְּיוֹם חַם כָּזֶה. לְסוֹף הִסְכִּים וַאֲנִי נָסַעְתִּי.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד    🔗

הִנֵּה כִי כֵן נָסַעְתִּי בַּעֲגָלָה הָעִירָה. בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ פָּגַשְׁתִּי עֲגָלָה אַחֶרֶת. וְאֶת מִי רָאִיתִי בָהּ? אֶת תָּם. אֶת תָּם חֲבִיבִי יַקִּירִי. אֲנִי קָרָאתִי: “עֲמוֹד!” הוּא עָמַד אַךְ כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי, פָתַח אֶת פִּיו וּכְאִלּוּ נִדְהַם מִתִּמָּהוֹן. אַחַר כַּךְ בָּלַע אֶת רֻקּוֹ פַעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ, כְּאִלּוּ נִחַר גְּרוֹנוֹ, וְהִתְחִיל בְּקוֹל רוֹעֵד וּמִתְחַנֵּן:

– דּוֹמֶה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא גָרַמְתִּי לְךָ רָעָה, הִיק פִּין. גַּם אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר הֵיטֵב. תָּמִיד הָיִיתִי רֵעַ לְךָ. מַדּוּעַ זֶה בָּאתָ מֵעוֹלַם הָאֱמֶת לְבַהֲלֵנִי?

– מַה זֶּה אַתָּה מְדַבֵּר? – אָמַרְתִּי לוֹ, – כֵּיצַד אֶפְשָׁר שֶׁאָבֹא מֵעוֹלַם הָאֱמֶת, אִם לְגַמְרִי לֹא מַתִּי?

קוֹלִי הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ קְצָת, אַךְ הוּא הוֹסִיף בְּכָל זֹאת:

– אָנָא, אַל תְּרַמֵּנִי, שִׂים יָדְךָ עַל חָזֶךָ. אֱמֹר לִי: לֹא רוּחַ אָתָּה?

– עַל הֵן צִדְקִי, לֹא.

– אֲנִי… אֲנִי… עַכְשָׁו אֲנִי מְחֻיָּב לְהַאֲמִין לָךְ, אַךְ לֹא אָבִין אֶת כָּל זֶה. וּבְכֵן אֵיפֹא לֹא נִרְצַחְתָּ אָז?

– גַּם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי. צְחוֹק עָשִׂיתִי לָהֶם כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מֵהֶם. עֲבוֹר אֶל עֶגְלָתִי וּמֻשֵּׁנִי, אָז תִּוָּכַח, שֶׁיֵּשׁ לִי גַּם עֲצָמוֹת גַּם עוֹר.

הוּא עָשָׂה כַעֲצָתִי, וְכָל כַּךְ מְאֻשָׁר הָיָה לִרְאוֹתֵנִי, שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת מִשִּׂמְחָה. בְּכָל זֹאת חָפֵץ לָדַעַת עַל אֹדוֹת הַמְּאוֹרָע. שֶׁהֲרֵי כָל כַּךְ סוֹדִי הָיָה – מַמָּשׁ לְפִי טַעֲמוֹ. הִבְטַחְתִּי לְמַלֵּא אֶת חֶפְצוֹ אַחַר כַּךְ, וּלְעֵת עַתָּה הִפְנֵיתִי אוֹתוֹ הַצִּדָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הָרַכָּב וָאֲסַפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת הַמַצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁאֲנִי נָתוּן בּוֹ עַכְשָׁו וָאֲבַקְּשֵׁהוּ לִמְצֹא תַחְבֻּלָה. הוּא בִּקֵּשׁ לָחְשׁוֹב רְגָעִים אֲחָדִים, שֶׁבְּסוֹפָם הוֹדִיעֵנִי בְשָׂשׂוֹן, שֶׁמָּצָא תַחְבֻּלָּה, וְהִיא יָפָה מְאֹד.

– הִנֵּה מַה שֶּׁעָלֶיךָ לָעֲשׂוֹת: קַח אֶת צִקְלוֹנִי תוֹךְ עֶגְלָתְךָ, כְּאִלּוּ שֶׁלְּךָ הוּא, וְסַע שָׁמָּה. אַךְ אַל תְּמַהֵר, שֶׁלֹא תָּבֹא בְטֶרֶם מוֹעד. כַּחֲצִי שָׁעָה אַחֲרֵי בּוֹאֲךָ אָבֹא גַּם אָנִי. אַתָּה הַעֲמֵד פָּנִים, כְּאִלּוּ אֵינְךָ מַכִּיר בִּי. וְרָאִיתָ מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר כַּךְ.

– כָּל זֶה טוֹב מֹאד, – עָנִיתִי, – אַךְ יֵשׁ פֹּה דְבָרִים בְּגוֹ, שֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתָם זוּלָתִי. אֵצֶל קְרוֹבֶיךָ נִמְצָא כּוּשִׁי, שֶׁאֲנִי חָפֵץ לְהוֹצִיאוֹ לָחֹפֶשׁ. דְּזשִים, דְּזשִים הַזָּקֵן שֶׁל מִיס וַטְסוֹן, הֲלֹא יְדַעְתָּהוּ.

– כֵּיצַד! – קָרָא – דְּזשִים הַזָּקֵן פֹּה?

הוּא הִשְׁתַּקַּע שׁוּב בְּמַחֲשָׁבוֹת.

– יָדַעְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, – הוֹסַפְתִּי אֲנִי, – אַתָה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה וְשָׁפָל. וּמַה בְּכָךְ, הֲרֵי אֲנִי אִישׁ שָפָל וּמְגֻנֶּה וְחָפֵץ אֲנִי לְשַׁחְרְרוֹ. אַתָּה רַק הַבְטַח לִי, שֶׁלֹּא תְגַלֶּה אֶת סוֹדִי, תָּם!

עֵינָיו הִתְלַהֲטוּ.

– לְגַלּוֹת סוֹדְךָ? אֲנִי אֱעֶזֹר לְךָ לְשַׁחְרֵר אֶת דְּזשִים, – אָמָר.

אֲנִי נִדְהַמְתִּי, כְּאִלּוּ יָרוּ לְתוֹךְ אָזְנִי. לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמִשְמַע אָזְנַי, כִּי לֹא יְאֻמַן הַדָּבָר. אַךְ מוֹדֶה אֲנִי, עֶרְכּוֹ שֶׁל תָּם סוּאֶיר נָפַל בְּעֵינַי, וַאֲנִי הִצְטָעַרְתִּי עַל זֶה. כֵּיצַד? תָּם סוּאֶיר בֶּן הוֹרִים נִכְבָּדְים וְהוּא גוֹנֵב כּוּשִים?

– אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. אַתָּה מְשַׁטֶּה בִי!

– גַּם לֹא עָלָה עַל לִבִּי לְשַׁטּוֹת, אֲנִי מְדַבֵּר בְּתֹם לִבִּי, הִיק!

– טוֹב אֵפוֹא, מְשַׁטֶּה אַתָּה, אִם לֹא, אַךְ זְכוֹר, שֶׁכְּשֶׁתָּסֹב הַשִּׂיחָה אֹדוֹתָיו, אָז גַּם אֲנִי גַם אַתָּה – כְּלוּם לֹא שָמַעְנוּ אֲפִילוּ אֹדוֹתָיו.

כֹּה חָרַצְנוּ. וַנַּעֲבֵר אֶת הַצִּקְלוֹן אֶל עֶגְלָתִי וַנִּסַּע אִישׁ לְעֶבְרוֹ. מוּבָן, שֶׁתֵּכֶף שָׁכַחְתִּי כִי עָלַי לִנְסוֹעַ לְאַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא אָבֹא בְטֶרֶם מוֹעֵד, וָאַקְדֵּם לָבֹא כַּחֲצִי שָׁעָה קֹדֶם. בַּעַל הָאֲחֻזָּה הַזָּקֵן עָמַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְיַד הַפֶּתַח.

– אָכֵן, הֲרֵי זֶה פֶלֶא, – קָרָא. – מִי הִגִּיד, שֶׁסּוּסָתִי הַזְּקֵנָה מֻכְשָׁרָה לִגְּבוּרוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה. עַכְשָו לֹא אֶמְכְּרֶנָּה גַם בְּמֵאָה דוֹלַר. וְהָיָה זְמָן שֶׁחָפַצְתִּי לְמָכְרָהּ בַּחֲמִשָׁה עָשָׂר. הַבִּיטוּ. הֲלֹא גַם זֵעָה אֵין עָלֶיהָ. אָכֵן, נִפְלָא הַדָּבָר!

וּבְעָזְרוֹ לִי לָרֶדֶת מֵעַל הַעֲגָלָה נָד בְּרֹאשׁוֹ כָל הָעֵת. בַּעַל נֶפֶשׁ נְדִיבָה הָיָה בַּעַל אֲחֻזָּה זֶה. אַךְ אוֹתִי לֹא הִפְלִיא הַדָּבָר כְּלָל: זוּלַת מַה שֶּׁהָיָה בַּעַל אֲחֻזָּה, הָיָה עוֹד מַטִּיף. בְּכַסְפּוֹ בָּנָה בֵית תְּפִלָּה שֶׁל עֵץ, הִטִּיף שָׁם, גַּם בֵּית סֵפֶר בָּנָה, וְהָיָה מוֹרֶה שָׁם לִילָדִים בְּלִי קַבֵּל בִּשְׂכָרוֹ אַף אֲגוֹרָה אַחַת. בְּאֶרֶץ הַדָּרוֹם מְרֻבִּים בַּעֲלֵי אֲחֻזּוֹת כָּאֵלֶּה. מִנְהָג הוּא. לְאַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה בָא תָּם סוּאֶיר. אַךְ בְּעוֹדוֹ רָחוֹק כַּחֲמִשָּׂה עָשָׂר מֶטֶר, רָאֲתָה אוֹתוֹ כְבָר הַדּוֹדָה סַאלִיָּה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתִּקְרָא:

– אִישׁ בָּא. מִי הוּא? זָר לְגַמְרִי דְּזשִימִי, – פָּנְתָה לְאַחַת הַיְלָדוֹת – רוּצִי אֶל אֱלִישֶׁבַע וְהַגִּידִי לָהּ, שֶׁתָּבִיא עוֹד קַעֲרַת מָרָק.

כֻּלָּם קָפְצוּ אֶל הַדֶּלֶת, – אִישׁ זָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה – מְאוֹרָע הוּא וּמִתְעַנְיְנִים בּוֹ יוֹתֵר מִן הַקַּדַּחַת הַצְּהֻבָּה.

תָּם רַק הִתְחִיל מִתְקָרֵב אֶל הַפֶּתַח, וְעֶגְלָתוֹ רָקְדָה כְבָר לָשׁוּב הָעִירָה. תָּם הָיָה לָבוּשׁ יָפֶה, וְהַחֶבְרָה הָרַבָּה שֶׁהָיְתָה נְכוֹנָה לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָיו, הֵפִיחָה בּוֹ רוּח עֹז. בְּגַאֲוָה וּבַחֲשִׁיבוּת נִפְרָזָה נִגַּש אֶל בַּעַל הַאֲחֻזָּה, הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כִּסּוּי לְאַרְגָּז שֶׁנִּמְצְאָה בְּתוֹכוֹ צִפֹרֶת יְקָרָה, וַיַבִּיעַ בִּמְתִינוּת:

– הֲמִתְכַּבֵּד אֲנִי לְדַבֵּר עִם הָאָדוֹן אַרְטְשִׁיבַּלְד נִיקוֹלְס?

– לֹא, חֲבִיבִי, לְצַעֲרִי, לֹא אֲנִי הוּא. הַרַּכָּב טָעָה. אֲחֻזָּתוֹ שֶׁל נִיקוֹלְס נִמְצָאָה בְּמֶרְחַק שְׁלֹשָׁה מִילִים מִזֶּה. אַךְ לֹא כְלוּם, הִכָּנֵס הַבַּיְתָה, בּוֹאָה.

– הַרַכָּב הִנֵּהוּ כְבָר רָחוֹק, לֹא אוּכַל אַשִּׂיגֵהוּ…

– אָכֵן, הוּא עָבַר, אַךְ אַתָּה הִכָּנֵס אֵלֵינוּ, בְּנִי. אַחַר הַסְעֻדָּה נִרְתֹּם אֶת הָעֲגָלָה וַהֲבִיאֹנוּךָ אֶל נִיקוֹלְס.

– אוֹי, לְעוֹלָם לֹא אַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהַטְרִיד אֶתְכֶם כָּךְ. שְׁלֹשָׁה מִילִים מָה הֵם לִי. לֹא כְּלוּם.

– אָנָא, – אָמְרָה הַדּוֹדָה מֵאֵלֶיהָ, – לֹא טִרְדָה הִיא לָנוּ, לְהֶפֶךְ, רַק עֹנֶג לְבָד. עָלֶיךָ לְהִשָּׁאֵר. הֵן לֹא קָרוֹב הַמָּקוֹם. שְׁלֹשָּׁה מִילִים שְלֵמִים בְּדֶרֶךְ מְלֵאָה אָבָק, כִּרְאוֹתִי שֶׁאִישׁ מִתְקָרֵב, צִוֵּיתִי כְבָר לְהָכִין עוֹד קְעָרָה. וּבְכֵן הַכֹּל כְּסֵדֶר. בּוֹאָה, וְהַרְגֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ כְּאִלּוּ בְבֵיתְךָ אַתָּה.

תָּם סֵרֵב עוֹד זְמַן מָה, אַחַר כַּךְ הוֹדָה בְּנִמּוּס וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְנִכְנַס הַחֶדְרָה. בִּשְּעַת הַסְּעֻדָּה הִרְבָּה לְפַטְפֵּט עַל אֹדוֹת עַצְמוֹ, וְעַל אֹדוֹת מַסָּעוֹ.

– כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה, – אָמַרְתִּי בְלִבִּי, – אַךְ כֵּיצַד יַעֲזֹר לִי לָצֵאת מִן הַמֵּצַר? לֹא אָבִין.

– פִּתְאֹם בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה קָפַץ וַיִּשַּׁק לְדוֹדָה סַאלִיָּה בְּעֶצֶם פִיהָ. אַחַר כַּךְ נִשְׁעַן בַּחֲשִׁיבוּת עַל גַּב הַכִּסֵּא, כְאִלּוּ מְאוּם לֹא קָרָה וַיּוֹסֶף לָשִּׂיחַ עִם הַיְלָדִים. כִּנְשׁוּכַת עַקְרָב קָפְצָה הַדּוֹדָה סַאלִיָּה, נִגְּבָה פַּעֲמַיִם אֶת פִּיהָ בְּשַׁרְוֻּלָהּ וַתִּתְנַפֵּל עַל תָּם.

– הוֹי, בֶּן מֵבִישׁ, כְּלַבְלֵב עַז פָּנִים!

וְהוּא הִתְחַפֵּשׂ כְּנֶעֱלָב

– גְּבִירָה רַבַּת חֶסֶד הֲרֵינִי מִשְתּוֹמֵם.

– אַתָּה מִשְׁתּוֹמֵם? מַה תֹּאמְרוּ לָזֶה? בְּעֹנֶג רַב הָיִיתִי לוֹקַחַת מַקֵּל… כֵּיצַד הֵעַזְתָּ לְנַשֵּק לִי? וְכִי מֶה חָשַׁבְתָּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה?

אַךְ תָּם עָנָה בִּתְמִימוּת:

– מֶה חָשַׁבְתִּי? הֲרֵינִי מַבְטִיחֵךְ, שֶׁשׁוּם רַעְיוֹן רַע לֹא עָלָה עַל לִבִּי. אֲנִי… אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהַדָּבָר יִנְעַם לָךְ… כֹּה אָמְרוּ לִי.

– מִי אָמַר לְךָ? כְּלוּם יֵשׁ עוֹד כָּמוֹךָ שׁוֹטֶה וּמְשֻׁגָּע?

– הַכֹּל אָמְרוּ…

הִיא לֹא יָכְלָה סְבוֹל עוֹד. עֵינֵיהָ יָרוּ זִיקִים. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הִתְרוֹצְצוּ כְמוֹ מִתּוֹךְ שָׁבָץ. נִדְמֶה שֶׁהִיא נְכוֹנָה לְנַקֵּר אֶת עֵינָיו.

בְּקוֹל צָרוּד לְגַמְרִי קָרְאָה:

– מִי הֵמָּה, הַכֹּל? תֵּכֶף תִּקְרָא אוֹתָם בְּשֵׁם, אוֹ שֶׁאֵצֵא מִדַּעְתִּי.

תָּם קָפַץ מִמְקוֹמוֹ, וּכְמוֹ נָבוֹךְ וּבְקוֹל בּוֹכִים כִּמְעַט פָּנָה אֵלַי וַיִּשְׁאַל:

– וְאַתָּה, תָּם. כְּלוּם לֹא חָשַׁבְתָּ שֶׁהַדּוֹדָה סַאלִיָּה תִפְתַּח אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לִקְרָאתִי וַתִּקְרָא: “סִיד סוּאֶיר!”

– אֵלִי, אֵלִי! סִיד! – קָרְאָה הָאִשָּׁה וַתָּרָץ אֵלָיו. – הוֹי, רַמָּאִי. הַאֻמְנָם מֻתָּר לְהָתֵל כַּךְ בַּדּוֹדָה הַזְּקֵנָה?

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חִבְּקָה אוֹתוֹ וְנָשְׁקָה לוֹ. וְכַאֲשֶׁר שָׁקְטָה הַמְּהוּמָה אָמְרָה:

– הִנֵּה שִׂמְחַת פִּתְאֹם. אֲנַחְנוּ חִכִּינוּ לְתָם לְבַדּוֹ. וְגַם הָאָחוֹת פּוֹלִי כוֹתֶבֶת רַק עַל אֹדוֹת תָּם. כֵּיצַד בָּאתָ אַתָּה הֲלוֹם?

– אָכֵן, כָּל הָעֵת דִּבְּרוּ, שֶׁיִּסַּע רַק תָּם לְבַדּוֹ, אַךְ אֲנִי הִרְבֵּיתִי לְבַקֵּשׁ כָּל כַּךְ, שֶׁבַּרֶגַע הָאַחֲרוֹן כְּבָר נָתְנָה הַדּוֹדָה גַּם לִי לִנְסוֹעַ. וּבְשִׁבְתֵּנוּ בָּאֳנִיָּה, הֶחְלַטְנוּ אֲנִי וְתָם לְהָכִין לָכֶם סוּרְפְּרִיז. צָרִיךְ הָיָה, שֶׁהוּא יָבֹא הָרִאשׁוֹן, וַאֲנִי – כַּחֲצִי הַשָּׁעָה אַחֲרָיו. אָכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה אֵין מְקַבְּלִים אֶת הַזָּרִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

– בִּשְׁבִיל נְעָרִים עַזֵּי פָּנִים וַדַּאי שֶׁאֵין מָקוֹם בְּבֵיתֵנוּ, סִיד, כְּדַאי אַתָּה שֶׁיִּצְרְמוּ אוֹתְךָ עוֹד אֶת אָזְנֶיךָ. אֶפֶס שְמֵחָה אֲנִי וּמְאֻשָּׁרָה לִרְאוֹתְכֶם, אֶת שְנֵיכֶם, הַשּוֹבָבִים, בְּבֵיתִי.

אֲנַחְנוּ אָכַלְנוּ אֶת הָאֲרֻחָה תַחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם בֵּין הַבַּיִת וּבֵין בֵּית הַמְּבַשְּׁלִים. כָּל כַּךְ רַבּוּ הַמַּטְעַמִּים וְהַמַּשְׁקִים עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִים בִּשְבִיל שֶבַע מִשְׁפָּחוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה; וְכָל הַמַּאֲכָלִים חַמִּים וְרַעֲנַנִּים.

הַדּוֹד סִילַאס קָרָא אֶת הַתְּפִלָּה בְּרֶגֶשׁ, אַךְ יִרְאָתִי, פֶּן תִּצְטַנֵּן הָאֲרֻחָה בְּטֶרֶם יִגְמֹר אֶת תְּפִלוֹתָיו, הָיְתָה יִרְאַת שָׁוְא: הַמַּאֲכָלִים הָיוּ חַמִּים וַעֲרֵבִים מְאֹד.

אַחֲרֵי הָאֲרֻחָה הִתְחִילוּ שִׂיחוֹת אֵין קֵץ. אֲנִי וְתָם הָיִינוּ זְהִירִים כָּל הָעֵת; אַךְ אִישׁ לֹא דִבֶּר דָּבָר עַל אֹדוֹת הַכּוּשִׁי הֶעָלוּב, וַאֲנַחְנוּ יָרֵאנוּ לְדַבֵּר אֹדוֹתוֹ, שֶׁלֹּא נִפֹּל בַּפָּח. אֲנִי וְתָם כָּלוּ עֵינֵינוּ מִיַּחֵל לְרֶגַע שֶׁנִּשָּׁאֵר לְבַדֵּנוּ, כְּדֵי לְהִתְיָעֵץ יַחְדָּו. הוֹדַעְנוּ לְבַעֲלֵי הַבַּיִת, שֶׁעָיַפְנוּ מְאֹד מִן הַדֶּרֶךְ, וְהָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הֶאֱמִינוּ לָנוּ, בֵּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם וַיִּשַׁלְּחוּנוּ.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם    🔗

כְּשֶׁבָּאנוּ אֶל מִשְׁכָּבֵנוּ יָשַׁבְנוּ עָלָיו וְהִתְחַלְנוּ מְסַפְּרִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ עַל אֹדוֹת כָּל מְאוֹרְעוֹתֵינוּ. אַחֲרֵי גָמְרֵנוּ לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת כָּל עֲסָקֵינוּ, הִשְׁתַּקַּעְנוּ בְמַחֲשָׁבוֹת. תָּם אָמַר:

– שְׁמַע נָא, הִיק, כַּמָּה טִפְּשִׁים אֲנַחְנוּ. הִנֵּה רָאשִׁי לְעֵרָבוֹן, שֶׁיּוֹדֵעַ אַנֹכִי אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל דְּזשִים.

– הַאֻמְנָם?

– מוּבָן. מְקוֹמוֹ וַדַּאי בַּסֻּכָּה הַהִיא, הָעוֹמֶדֶת בּוֹדְדָה אֵצֶל הַגָּדֵר. הֲלֹא בָרוּר הַדָּבָר. כְּלוּם לֹא תִּזְכּור, שֶׁבִּשְׁעַת הָאֲרֻחָה נָשָׂא כוּשִׁי אֶחָד אֹכֶל אֶל תּוֹכָהּ? מֶה עָלָה אָז עַל דַּעְתֶּךָ?

– אֵין מְאוּמָה, זוּלָתִי שֶׁהַמַּאֲכָל בִּשְׁבִיל כֶּלֶב

– גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי כַךְ בָּרִאשׁוֹנָה, אַחַר כַּךְ הֻבְרַר לִי, שֶׁלֹּא בִשְׁבִיל כֶּלֶב. עַל הַקְּעָרָה הָיָה נֵתַח שֶׁל אֲבַטִּיחַ, וְהַכְּלָבִים הֵן לֹא יֹאכְלוּ אֲבַטִּיחִים. מַה דַּעְתֶּךָ?

– אָמְנָם צָדַקְתָּ לְגַמְרִי. שָׁם הָיָה נֵתַח אֲבַטִּיחַ. אָכֵן, יֵשׁ שֶׁבֶּן אָדָם מַבִּיט וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶׁעֵינָיו

רוֹאוֹת, כַּקִּיפּוּד הַלָּז.

– וּבְצֵאתוֹ – הוֹסִיף תָּם, – סָגַר הַכּוּשִׁי אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו בִּזְהִירוּת וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ הֵבִיא לַדּוֹד

בְּאוֹתוֹ רֶגַע, שֶׁאָנוּ קַמְנוּ מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן. וַדַּאי הָיָה זֶה הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל אוֹתָהּ הַסֻּכָּה. בָּרוּר, הִיק: הָאֲבַטִּיחַ מוֹכִיחַ שֶׁבֶּן אָדָם בַּסֻּכָּה, וְהַמַּפְתֵּחַ – שֶׁהָאִישׁ שָׁבוּי. וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁבַּאֲחֻזָּה קְטַנָּה זוֹ, שֶׁאֲנָשֶׁיהָ טוֹבִים כָּל כַּךְ, יִהְיוּ שְׁנֵים שְׁבוּיִים. מוּכָח אֵיפֹא שֶׁשָּׁבוּי רַק אֶחָד פֹּה, וְהוּא – דְּזשִים. עַכְשָׁו הִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא תָכְנִית לְמַעֲשֵׂינוּ, שֶׁנּוּכַל לְשַׁחְרֵר עַל פִּיהָ אֶת דְּזשִים. גַּם אֲנִי אֲבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת, וְאַחַר כָּךְ נַחְלִיט, עֲצָתוֹ שֶׁל מִי טוֹבָה יוֹתֵר.

אָמְנָם רֹאשׁ שֶׁל זָהָב הָיָה לַנַּעַר הַזֶּה. לוּ הָיָה לִי רֹאשׁ כָּזֶה, וְלֹא הֲמִירוֹתִיו בְּעַד שׁוּם הוֹן: גַּם לֹא בְּעַד שֵׁם הַכָּבוֹד שֶׁל הֶרְצוֹג, גַּם לֹא בְּעַד מִשְׂרָה שֶׁל רַב חוֹבֵל בָּאֳנִיָּה, וַאֲפִלּוּ לֹא בְּעַד מִשְׂרָה שֶׁל לֵץ בְּקִרְקָס. הִתְחַלְתִּי לְחַבּל תַּחְבּוּלוֹת, בְּדַעְתִּי לְמַפְרֵעַ, שֶׁתַּחְבּוּלוֹתַי תִּהְיֶינָה כְּאַיִן לְעֻמַּת הַתָּכְנִית שֶׁיַּמְצִיא תָּם.

– הֲנָכוֹן אַתָּה כְבָר? – שְׁאָלַנִי תָּם אַחֲרֵי זְמַן מָה?

– כֵּן – עָנִיתִי.

– סַפֵּר אֵפוֹא, מָה הַדָּבָר?

– קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ, מוּבָן, לְהִוָּכַח, הַאֻמְנָם דְּזשִים הוּא. אַחַר כָּךְ הָיִיתִי מִשְׁתַּדֵּל לִבְנוֹת סִירָה, וּבַלַּיְלָה הָאָפֵל הָרִאשׁוֹן הָיִיתִי גוֹנֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַסֻּכָּה מֵאֵת הַזָּקֵן, מוֹצִיא אֶת דְּזשִים, מוֹשִׁבוֹ בַּסִּירָה וְהָיִינוּ יוֹצְאִים לַדָּרֶךְ. בַּלַּיְלָה הָיִינוּ שָׁטִים וּבַיּוֹם – מִתְחַבְּאִים, כְּמוֹ שֶׁהָיִינוּ עוֹשִׂים קֹדֶם לָכֵן. וּמַה, הֲטוֹבָה עֲצָתִי?

– אָמְנָם טוֹבָה הִיא, – עָנָה תָם בְּמִקְצָת בּוּז, – אַךְ פְּשׁוּטָה הִיא יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, אֵין לְךָ אַף קוֹרְטוֹב שֶׁל דִּמְיוֹן, הִיק! הֲרֵי קַל כָּל כַּךְ לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת תָּכְנִיתְךָ, כְּמוֹ שֶׁקַּל לִגְמוֹעַ כּוֹס מַיִם, אוֹ לְבַטֵּא “אָמֵן”. וּמָה הָעֹנֶג שֶׁתֵּסֵב לָנוּ? לֹא, צָרִיךְ לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת.

אֲנִי שָׁתַקְתִּי; כִּי הֲרֵי קֹדֶם לָכֵן יָדַעְתִּי כְּבָר, שֶׁעֲצָתִי לֹא תְקֻבַּל, וַעֲצָתוֹ שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה מְחֻכָּמָה מְעַנְיֶנֶת וּמְשֻּׁכָּנָּה יוֹתֵר. וְאָמְנָם אֲנִי נוֹכַחְתִּי, שֶׁתַּחְבּוּלָתוֹ מְעַנְיֶנֶת עֶשֶׂר מוֹנִים מִשֶּׁלִּי. לְפִי תָכְנִיתוֹ שֶׁל תָּם הָיָה שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל דְּזשִים גּוֹרֵר אַחֲרָיו סַכָּנוֹת מְרֻבּוֹת וּמְנִיעוֹת קָשׁוֹת, אוּלָם אַחֲרֵי כָל הַהַרְפַּתְּקָאוֹת, הָיָה עָלֵינוּ לָצֵאת נְקִיִּים מִכָּל שֶׁמֶץ דּוֹפִי וּלְהַרְגִּישׁ אֶת עַצְמֵנוּ גִּבּוֹרִים.

אַךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה דְאָגָה אַחֶרֶת בְּלִבִּי, אֵיךְ אֶפְשָׁר, – חָשַׁבְתִּי, – שֶׁתָּם סוּאֶיר, בֶּן אֲחוֹתָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה פּוֹלִי וְהַדּוֹדָה סַלִי, שֶׁגָּר כָּל יָמָיו בְּמִשְׁפָּחָה הֲגוּנָה וְשָׁכַב עַל מִשְׁכָּב יָפֶה, שֶׁבִּקֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר, נַעַר חָכָם וּמְחֻנָּךְ זֶה יַעֲרֹב אֶת לִבּוֹ לְשַׁחְרֵר כּוּשִׁי, מִבְּלִי יְרֹא, פֶּן יֹאבַד לוֹ שְׁמוֹ הַטּוֹב? הֵן לֹא טִפֵּשׁ הוּא. וְאַיֵּה גַאֲוָתוֹ? וְאֵיךְ לֹא יִירָא מִפְּנֵי הָעֹנֶשׁ? וְכַמָּה קַצְתִּי אֲנִי בְּחַיַּי מִפְּנֵי הָעֳנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲנִי, הִיק פִין. אַךְ אֶזְכֹּר אוֹתָם, וְהִנֵּה תֵכֶף עֵינַי מַתְחִילוֹת כֵּהוֹת, וְלִבִּי – דּוֹפֵק בְּחָזְקָה. הֲלֹא חֶרְפָּה הִיא, בְּתוֹר רֵעוֹ הַנֶּאֱמָן הָיִיתִי מְחֻיָּב לַהַזְהִירוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר. הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר, אַךְ טֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לְבַטֵּא שְׁתֵּי מִלִּים סָתַם אֶת פִּי בְּכַף יָדוֹ וַיַּעַן:

– כְּלוּם חוֹשֵׁב אַתָּה, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי עוֹשֶׂה?

– מוּבָן, אַךְ…

– כְּלוּם לֹא הִגַּדְתִּי לְךָ מֵרֹאשׁ, שֶׁאֲנִי אֶעֱזֹר לְשַׁחְרֵר אֶת דְּזשִים?

– כֵּן.

– וּבְכֵן אֵין לְדַבֵּר עוֹד עַל אֹדוֹת זֹאת.

יוֹתֵר לֹא דִּבַּרְתִּי אֵלָיו, וְגַם לְלֹא הוֹעִיל הָיוּ דְבָרַי, אִלּוּ דִּבַּרְתִּי עוֹד. כִּי הוּא הָיָה מְקַיֵּם תָּמִיד אֶת אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל רוּחוֹ.

לְאַט לְאַט קָמָה דְמָמָה בַּבַּיִת, גַּם הַנֵּרוֹת דָּעֲכוּ. פָּתַחְנוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת, לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁמָּא אֶפְשָׁר לָרֶדֶת אַרְצָה. לְאָשְׁרֵנוּ רָאִינוּ אֶת הַמְּכוֹנָה הַמְּגִנָּה מִפְּנֵי הָרְעָמִים, שֶׁעַל נְקַלָּה יָרַדְנוּ בָהּ לְמַטָּה. בְּעָמְדֵנוּ עַל הָאָרֶץ מִהַרְנוּ אֶל הַסֻּכָּה לְהִוָּכַח, הֲכֵנוֹתָ הַשְׁעָרוֹתָיו שֶׁל תֹּם עַל אֹדוֹת דְּזשִים. הַכְּלָבִים לֹא נָבְחוּ, הֵם יָדְעוּ אוֹתָנוּ כְבָר. הִתְבּוֹנַנּוּ אֶל הַסֻּכָּה מִכָּל עֲבָרֶיהָ, וּמִצַּד אֶחָד, מִקֶּרֶן צְפוֹנִית, מָצָאנוּ בָּהּ חוֹר רָבוּעַ, שֶׁהָיָה אֲטוּם־לוּחַ קָטָן.

– הֵידָד – קָרָאתִי. – הָבָה נָסִיר אֶת הַלּוּחַ. דְּזשִים יֵצֵא בְּעַד הַחוֹר, וַהֲרֵי הוּא חָפְשִׁי.

– אָמְנָם זֶהוּ לְפִי טַעְמְךָ, וּפָשׁוּט מְאֹד, כְּמוֹ פְּעָמִים שְׁתַּיִם – אַרְבַּע. לֹא, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁנִּמְצָא עֵצָה, שֶׁכְּדַאי יִהְיֶה לְהַרְאוֹת גְּבוּרוֹת עַל יָדָהּ.

– אִם כֵּן אֵיפֹא הָבָה נִפְתַּח מוֹצָא מִן הַסֻּכָּה בְּמַשּׂוֹר, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי כְשֶׁכָּלְאוּ אוֹתִי.

– דָּבָר זֶה עוֹדֶנּוּ מִתְקַבֵּל עַל הַלֵּב, הִסְכִּים תָּם, – בְּכָל אֹפֶן יֵשׁ בָּזֶה אֵיזֶה דְבַר סוֹד לוּטֶה בָּעֲרָפֶל וְקָשֶׁה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. אַךְ מוּבְטְחַנִּי, שֶׁעוֹד מְאֹרָעוֹת רַבּוֹת נָכוֹנוּ לָנוּ לְרַגְלֵי הָעִנְיָן הַזֶּה. וּבְשֶׁלְּמָה נִהְיֶה נֶחְפָּזִים?

נִשְׁעָן אֶל קִיר הַסֻּכָּה נִמְצָא עוֹד דְּבַר מָה כְּעֵין בִּנְיָן שֶׁל עֵצִים, שֶׁגָּדְלוֹ כְגֹדֶל הַסֻּכָּה, אַךְ צַר מִמֶּנָּה קְצָת. דֶּלֶת הַבִּנְיָן הַזֶּה הָיְתָה סְגוּרָה עַל מַסְגֵּר תָּלוּי. תָּם מָצָא מַקֵּל בַּרְזֶל, שֶׁשִּׁבֵּר בּוֹ אֶת טַבַּעַת הַמַּסְגֵּר. נִכְנַסְנוּ פְנִימָה, הִדְלַקְנוּ נֵר וְרָאִינוּ, שֶׁרִצְפַּת הָאֲדָמָה מְכֻסָּה כֵּלִים יְשָׁנִים שׁוֹנִים – מַעְדְּרֵי בַרְזֶל שֶׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה, מַפְּצִים. בְּקֶרֶן זָוִית עָמְדָה מַחֲרֵשָׁה מְקֻלְקָלָה. מִן הַבִּנְיָן הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִכָּנֵס אֶל הַסֻּכָּה. יָצָאנוּ, הֲשִׁיבוֹנוּ אֶת הַטַּבַּעַת לִמְקוֹמָהּ. תָּם הָיָה שְׁבַע־רָצוֹן.

– יָפֶה מְאֹד. עַכְשָׁו הִנְנִי יוֹדֵעַ מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. אֲנַחְנוּ נַחְפּוֹר בָּאֲדָמָה וְנוֹצִיא אֶת דְּזשִים בְּמַּחְתֶּרֶת, וְזֶה דוֹרֵשׁ עֲבוֹדַת שָׁבוּעַ תָּמִים בְּעֵרֶךְ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה. אֲנִי כוֹננְתִּי פְעָמַי אֶל הַדֶּלֶת אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה רַק בִּרְצוּעָה שֶׁל עוֹר. אַךְ בְּעֵינַי תָם נִרְאָה הַדָּבָר לֹא רוֹמַנְטִי לְמַדַּי. הוּא בִּקֵּשׁ לוֹ מְאֹרָעוֹת. הוּא עָמַד עַל דַּעְתּוֹ שֶׁעָלֵינוּ לָשׁוּב הַחֶדְרָה שׁוּב דֶּרֶךְ הַמְּכוֹנָה לְהָסֵב אֶת הָרְעָמִים, אַךְ לֹא כָל כַּךְ קַל הָיָה הַדָּבָר לַעֲשׁוֹתוֹ. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים טִפֵּס תָּם וְעָלָה עַל הַמָּגֵן בִּפְנֵי הָרְעָמִים עַד חֶצְיוֹ, אֶפֶס מִדֵּי פַּעַם הֶחֱלִיק לְמַטָּה. לְסוֹף חָגַר שְׁאֵרִית כֹּחוֹ וְעָלָה וּמְמּעְלָה הִבִּיט עָלַי כִּמְנַצֵּחַ. וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי הַחֶדְרָה בְּשַׁלְוָה דֶּרֶךְ הַמַּעֲלוֹת. הֵן לֹא גִּבּוֹר אֲנִי, וְגַם לֹא חָפַצְתִּי לִהְיוֹת לְגִבּוֹר, כִּי קָשֶׁה הַדָּבָר בְּיוֹתֵר.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הָיִינוּ כְבָר בֶּחָצֵר, וְקֹדֶם לַכֹּל נִגַּשְׁנוּ אֶל הַסֻּכָּה, כְּדֵי לְלַטֵּף אֶת הַכְּלָבִים וּלְהִתְחַבֵּר אֶל הַכּוּשִׁי, שֶׁהָיָה מֵבִיא מָזוֹן לִדְּזשִים, אִם רַק הָיָה זֶה דְּזשִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּמְרוּ אֶת אֲרֻחָתָם וְהָלְכוּ לַעֲבוֹדָתָם, וְהַכּוּשִׁי שֶׁל דְּזשִים מִלֵּא אֶת הַקְּעָרָה לֶחֶם, בָּשָׂר וּמַאֲכָלִים אֲחֵרִים, בְּרֶגַע זֶה הֵבִיאוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַסֻּכָּה. תָּם שָׁאַל אֶת הַכּוּשִׁי:

– בִּשְׁבִיל מִי הַמָּזוֹן הַזֶּה, הַמַּאֲכָל הוּא לַכְּלָבִים?

חִיּוּךְ רָחָב עַל פְּנֵי הַכּוּשִׁי. הוּא עָנָה:

– כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב. בִּשְׁבִיל הַכְּלָבִים, וְלוּ יָדַעְתָּ בְּעַד אֵיזֶה כֶּלֶב נִפְלָא!

אֲנִי הָדַפְתִּי לְאַט אֶת תָּם:

– כֵּיצַד? כְּלוּם תִּכָּנֵס לְהָתָם בְּאֶמְצַע הַיּוֹם? הֲרֵי דָּבָר זֶה מִתְנַגֵּד לְתָכְנִיתֵנוּ.

– עַכְשָׁו יֵשׁ לִי כְבָר תָּכְנִית אַחֶרֶת, – עָנָה תָם בְּלַחַשׁ.

וַנֵּלֵךְ אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי יָשָׁר אֶל הַסֻּכָּה. לֹא נָעִים הָיָה הַדָּבָר, אֶפֶס מֻכְרָח הָיִיתִי לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם. בַּסֻכָּה שָׁלְטָה חֲשֵׁכָה גְּמוּרָה, עַד שֶׁלֹּא רָאִינוּ מְאוּמָה, אַךְ פִּתְאֹם נִשְׁמָע קוֹלוֹ שֶׁל דְּזשִים:

– הֶאָח הִיק! אֵל רַחֲמָן! אֶת מִי אֲנִי רוֹאֶה פֹּה? הַאֻמְנָם זֶהוּ הָאָדוֹן תָּם? הָאָדוֹן תָּם הַצָּעִיר?

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָרֵאתִי. עַכְשָׁו גִּלִּינוּ אֶת סוֹדֵנוּ. וּמַה נַּעֲשֶׂה אֵיפֹא? אֲנִי עָמַדְתִּי מְשׁוֹמֵם, פִּי פָּתוּחַ, וְהַכּוּשִׁי קָרָא בְתִמָּהוֹן:

– כֵּיצַד! כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ?

עֵינֵנוּ הִתְרַגְּלוּ אֶל הַחֹשֶׁךְ, וַנּוּכַל כְּבָר לְהַבְחִין אֶת אֲשֶׁר בַּסֻּכָּה. תָּם פָּנָה אֶל הַכּוּשִׁי וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ בְּבוּז וּבְתִמָּהוֹן:

– מִי זֶה יוֹדֵעַ אוֹתָנוּ?

– הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ הַזֶּה.

– מֵאַיִּן נוֹדַע לְךָ הַדָּבָר?

– מֵאַיִּן נוֹדַע הַדָּבָר לְסִים? כְּלוּם סִים חֵרֵשׁ? כְּלוּם לֹא קָרָא אֶתְכֶם הַכּוּשִׁי הַזֶּה בִּשְׁמוֹתֵיכֶם?

– אָכֵן נִפְלָא הַדָּבָר. מִי קָרָא אוֹתָנוּ? מָתַי?

וְשׁוֹקֵט לְגַמְרִי פִנָּה תָם אֵלַי וַיִּשְׁאָלֵנִי:

– הֲשָׁמַעְתָּ אִישׁ מְדַבֵּר פֹּה?

– אֲנִי… לֹא, כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתִּי.

אָז פָּנָה תָּם אֶל הַכּוּשִׁי, שֶׁעָמַד נִדְהָם לְגַמְרִי וַיִּשְׁאָלֵהוּ בִרְצִינוּת וּבִדְבָרִים קָשִׁים:

– מֶה הָיָה לְךָ, זָקֵן? הַהִשְׁתַּגַּעְתָּ? וְכֵיצַד יָכֹלְתָּ לִשְׁמוֹעַ אֶת הַכּוּשִׁי מְדַבֵּר אֵלֵינוּ?

– אוֹיָה, כָּל זֶה בְּשֶׁל הַקּוֹלוֹת הָאֲרוּרִים, סִיר. אֵימַת מָוֶת הֵם מַפִּילִים עָלַי. אוֹי, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר, אָנָא, אַל נָא תְסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָאָדוֹן סִילַאס פֶּן יִקְצוֹף עָלָי. הוּא אוֹמֵר תָּמִיד שֶׁאֵין רוּחוֹת וּמְכַשְּׁפוֹת קַיָּמִים. אֲבָל כֵּיצַד אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיוּ קַיָּמִים, וַהֲרֵי תָמִיד הֵם מְעַנִּים אוֹתִי! לוּ הָיָה פֹה בְּשָׁעָה זוּ, וְהֶאֱמִין.

תָּם הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ גַם נָתַן עֲשָׂרָה צֶנְטִים שֶׁיִּקְנֶה לוֹ קִשּׁוּרִים לִשְׂעַר רֹאשׁוֹ לִסְגֻלָּה. שָׁלַח מַבָּט קָשֶׁה לְצַד דְּזשִים וַיֹּאמֶר: "חָפַצְתִּי לָדַעַת, מַה יַעֲשֶׂה הַדּוֹד סִילַאס לְבָחוּר זֶה. לוּ אֲנִי בִמְקוֹמוֹ וְצִוֵּיתִי לִתְלוֹתוֹ. אֲנִי לֹא הָיִיתִי סוֹלֵחַ לְכֶלֶב שׁוֹכֵחַ תּוֹדָה זֶה שֶׁבָּרַח מֵאֵת אֲדוֹנוֹ.

וּבְרֶגַע שֶׁיָּצָא הַכּוּשִׁי מִן הַפֶּתַח לְהִסְתַּכֵּל בַּמַּטְבֵּעַ וּלְהִוָּכַח שֶׁאֵינוֹ מְזֻיָּף, הִסְפִּיק תָּם לִלְחֹשׁ לִדְּזשִים:

– הִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יִוָּדַע הַדָּבָר שֶׁאַתָּה מַכִּירֵנוּ. וּכְשֶׁתִּשְׁמַע בַּלַּיְלָה שֶׁחוֹפְרִים אֶת הָאֲדָמָה, יָדוֹעַ תֵּדַע שֶׁאֲנַחְנוּ הַחוֹפְרִים. אֲנַחְנוּ נְשַׁחְרֵר אוֹתָךְ.

דְּזשִים הִסְפִּיק עוֹד לִלְחֹץ אֶת יָדֵנוּ בְטֶרֶם שׁוּב הַכּוּשִׁי הַמְכֻשָּׁף. אֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ לַכּוּשִׁי לָבֹא עוֹד הַפַּעַם עִמּוֹ הֲלוֹם, אִם רְצוֹנוֹ בְּכַךְ. הוּא הִסְכִּים מָלֵא שִׂמְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת תָּמִיד הֵן מֵעַנּוֹת אוֹתוֹ בָאֲפֵלָה, וְעַל כֵּן יוֹתֵר שֶׁיִּרְבֶּה מִסְפָּר הָאֲנָשִׁים סְבִיבוֹ, יוֹתֵר גָּדוֹל יִהְיֶה בִטְחוֹנוֹ. כֹּה אָמָר.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה    🔗

נִשְׁאֲרָה עוֹד שָׁעָה שְׁלֵמָה עַד אֲרֻחַת הַבֹּקֶר. הָלַכְנוּ הַיַּעֲרָה לְהַשִּׂיג אֵיזֶה חֹמֶר לְהָאִיר בַּלַּיְלָה, שֶׁלֹּא נַעֲבוֹד בַּחֹשֶׁךְ. מְנוֹרָה לֹא הִסְכִּינָה לְתַכְלִית זוּ, כִּי הָיְתָה מְגַלָּה אֶת מַצְפּוּנֵינוּ. צָבַרְנוּ כְפִיסֵי עֵץ נִרְקָבִים הַמְּפִיצִים זֹהַר בַּחֲשֵׁכָה, הִסְתַּרְנוּ אוֹתָם בָּעֵשֶׂב וַנָּשָׁב לָנוּחַ.

– כַּמָּה צַר לִי, – הֵעִיר תָּם בְּקוֹל שֶׁל אִי-רָצוֹן. – הַכֹּל הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה בְלִי שׁוּם מַעֲצוֹרִים. אָכֵן, לֹא קַל לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה מְסֻבָּכָה. אִם פֹה יִהְיֶה הַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּפַשְׁטוּת, אָז אֵין כְּדַאי לְהַתְחִיל בְּכָל הַדָּבָר הַזֶּה. הִנֵּה לְמָשָׁל, גַּם שׁוֹמְרִים אֵין פֹּה, שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לְיַשְּׁנָם אוֹ לִקְנוֹת אוֹתָם בְּשֹׁחַד. גַּם כֶּלֶב אַיִן, שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַרְעִילוֹ, וְגַם דְּזשִים זֶה – הוּא מְצֻמָּד אֶל רֶגֶל הַמִּטָּה. כְּדַאי לְהָרִים אֶת הַמִּטָּה וְהִנֵּה הוּא חָפְשִׁי. וְכִי אֵיזֶה קֹשִׁי יֵשׁ בַּדָּבָר? מַצָּב חֲסַר טַעַם כָּזֶה לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם, הִיק! צָרִיךְ שֶׁאָנוּ בְעַצְמֵנוּ נַמְצִיא מְנִיעוֹת וּנְסַבֵּךְ אֶת הָעִנְיָן. נִזְכַּרְתִּי: צָרִיךְ לְהַשִּׂיג דְּבַר מָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מַשּׁוֹר.

– לָמָּה לְךָ מַשּׁוֹר?

– כֵּיצַד – לָמָּה? הֲרֵי צָרִיךְ לִכְרוֹת אֶת רֶגֶל מִטָּתוֹ שֶׁל דְּזשִים, כְּדֵי לְהָסִיר אֶת הַכֶּבֶל.

– הֲלֹא אַתָּה בְמוֹ פִיךָ אָמַרְתָּ זֶה עַתָּה, שֶׁכְּדַאי לְהָרִים אֶת הַמִּטָּה, וְנָפַל הַכֶּבֶל מֵאֵלָיו!

– אוֹי, כַּמָּה מַתְאִימִים דְּבָרֶיךָ לְטִבְעֲךָ, הִיק פִין! בְּעֵינֶיךָ מוֹצְאִים חֵן כָּל הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים. כְּלוּם לֹא קָרָאתָ בִּסְפָרִים מֵעוֹלָם? וְאֵין לְךָ הַשָּׂגָה עַל אֹדוֹת שׁוּם שׁוֹדְדִים וְעַל אֹדוֹת שׁוּם גִּבּוֹרִים? הַנִּשְׁמָע כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אֶת הַתְּפוּסִים בָּאֹפֶן פָּשׁוּט כָּזֶה? נִרְאֶה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ גַּם אֶת שֵׁמַע הַבַּרוֹן טְרֶנְק, גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ עֹל אֹדוֹת בִּנְבִּינוּתָא טְשִׁילִינִי, אוֹ עַל אֹדוֹת הֵיינְרִיךְ Ⅳ. הַלָּלוּ הָיוּ גִּבּוֹרִים. הֵם הָיוּ גוֹזְרִים אֶת רֶגֶל הַמִּטָּה לִשְׁנַיִם וּבוֹלְעִים אֶת הַנְּסֹרֶת, שֶׁלֹּא יִוָּדְעוּ עִקְבוֹת עֲבוֹדָתָם, אַחַר כַּךְ הָיוּ מְחַבְּרִים שׁוּב אֶת הָרֶגֶל, שֶׁלֹּא יַכִּיר שׁוֹמֵר הַתְּפִיסָה וַאֲפִלּוּ הַיּוֹתֵר מְנֻסֶּה שֶׁגָּזְרוּ אוֹתָהּ. וּבְלַיְלָה הָיוּ בוֹעֲטִים בָּהּ פַּעַם אַחַת, וְהִתְפַּזְּרוּ חֲלָקֶיהָ עַל הָאָרֶץ; הַכֶּבֶל מוּסָר, וְהַשִּׁחְרוּר הֲרֵי הוּא נָכוֹן. אַחַר כַּךְ נִשְׁאַר לַתָּפוּס עוֹד רַק לָרֶדֶת בְּסֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים מִן הַחַלּוֹן, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַּׁבֵּר אֶת הָרֶגֶל עִם הַקְּפִיצָה הָאַחֲרוֹנָה, – כִּי סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים הֲרֵיהוּ תָמִיד קָצָר יוֹתֵר מִכְּדֵי הַצֹּרֶךְ תִּשְׁעָה עָשָׂר אַמָּה – דַּע לְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. אַךְ שָׁם לְמַטָּה מְחַכִּים לוֹ עֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים, הַמַּרְכִּיבִים אוֹתוֹ עַל סוּס, וְהִנֵּה הוּא טָס אֶל מוֹלַדְתּוֹ הַיְּקָרָה אֶל לַנגֶידוֹק, נַאבַארָה, אוֹ אֵיזֶה שֵׁם אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה לָאָרֶץ הַהִיא. הֲרֵי זֶה הָדָר! צַר לִי מְאֹד שֶׁאֵין תְּעָלָה סָבִיב לְסֻכָּתֵנוּ, אַךְ אִם יִהְיֶה לָנוּ פְּנַאי בַּלַּיְלָה, וְעָשִׂינוּ תְּעָלָה סְבִיבָה:

– לָמָּה לָנוּ הַתְּעָלָה? – פֵּרַכְתִּי. – מָתַי חָפַצְנוּ לְהוֹצִיא אֶת דְּזשִים מִתַּחַת כָּתְלֵי הַסֻּכָּה?

אַךְ תָּם לֹא שָׁעָה אֵלַי, הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו וְלֹא שָׁמַע כְּלוּם. אַחַר כַּךְ הִתְאַנַּח, נָד בְּרֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר:

– לֹא, כֵּן לֹא יָאֶה.

– מַה לֹא יָאֶה?

– לִכְרוֹת אֶת רַגְלוֹ שֶׁל דְּזשִים.

– אֵלִי! – קָרָאתִי. – מוּבָן הַדָּבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ בָּזֶה. לְשֵׁם מַה נִכְרוֹת אֶת רַגְלוֹ?

– הִנֵּה שְׁאֵלָה. רַבּוֹת פְּעָמִים קָרוּ גַם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁחְרֵר אֶת הַתָּפוּס, הָיָה הַגִּבּוֹר כּוֹרֵת אֶת יָדוֹ אוֹ אֶת רַגְלוֹ. אַךְ הַפַּעַם אֵין צֹרֶךְ בָּזֶה. וְזוּלַת זֹאת דְּזשִים טִפֵּשׁ הוּא, וְלֹא יָבִין אֶת הַסִּבָּה הַמְּאַלֶּצֶת אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, הֵן הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁבְּאֵירוֹפָּה קַיֶּמֶת מוֹדָה כָזוֹ.

הוּא הִתְאַנַּח עוֹד פַּעַם.

– אַךְ מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּלְעָדוֹ, – הוֹסִיף, – הֲרֵי זֶה סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים. כָּל יֶלֶד יָכוֹל לַעֲשׁוֹתוֹ. נִקַּח סְדִינִים, נִקְרָעֵם, וְנִשְׁלַח אוֹתָם אֶל הַתָּפוּס צְפוּנִים בְּתוֹךְ חָלָּה. כִּמְעַט תָּמִיד עוֹשִׂים כָּךְ.

– אַךְ תֹּם סוּאֶיר! – קָרָאתִי – לָמָּה הַסֻּלָּם לִדְּזשִים. הֲרֵי גַּם יָדוֹעַ לֹא יֵדַע מַה לַעֲשׂוֹת בּוֹ.

– לֹא הַסֻּלָּם נָחוּץ לוֹ, הִיק פִין. אַתָּה מְדַבֵּר כְּאִישׁ שֶׁאֵין לוֹ בִינָה. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים, אִם דָּרוּשׁ הוּא לוֹ, וְאִם לֹא.

– טוֹב הַדָּבָר, – אָמַרְתִּי, – אִם חֹק הוּא לֹא אֶהְיֶה פּוֹרֵץ־גֶדֶר, אַךְ זֹאת יָדַעְתִּי: אִם אֲנַחְנוּ נִקְרַא אֶת סְדִינֵינוּ, אָז תָּשִׁיב לָנוּ הַדּוֹדָה סַאלִי אֶת גְּמוּלֵנוּ בַּחֲבָלִים אֲמִתִּים. אֲנִי כְבָר הֻרְגַּלְתִּי לְכַךְ, אֲבָל אַתָּה מַה תַּעֲשֶׂה? וּמַדּוּעַ זֶה לֹא נַעֲשֶׂה אֶת הַסֻּלָּם מִקְּלִפַּת עֲצֵי אֱגוֹזִים? אָז לֹא יִהְיֶה צֹרֶךְ לִקְרוֹעַ סְדִינִים. גַּם סֻלָּם כָּזֶה אֶפְשָׁר לָשִׂים בְּתוֹךְ חַלַּת לֶחֶם. וּבְנוֹגֵעַ לִדְּזשִים הֲרֵי הוּא אֵינוֹ בָקִי לְגַמְרִי בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה, וְאַחַת הִיא לוֹ, אִם יִהְיֶה סֻלָּם זֶה שֶׁל קְלִפַּת עֵץ אֱגוֹז אוֹ שֶׁל קִרְעֵי סְדִינִים.

– הֲבָלִים הִיק! מְאוּמָה לֹא תָבִין. הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁיֵּרְדוּ הַתְּפוּסִים בְּסֻלָּמוֹת שֶׁל קְלִפָּה?

– טוֹב, תָּם, עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ, אוּלַי מוּטָב שֶׁנִּקַּח אֶת הַסָּדִין הַזֶּה הַתָּלוּי עֹל הַחֶבֶל לְיִבּוּשׁ?

– אִם כֵּן קַח מִשָּׁם גַּם אֶת הַכֻּתּנֶת.

– הַכֻּתּנֶת? לָמָּה?

– כְּדֵי שֶׁיּוּכַל דְּזשִים לִכְתּוֹב עָלֶיהָ אֶת סֵפֶר זִכְרוֹנוֹתָיו

– אַל תִּשְׁתַּטֶּה, תָּם, הֵן דְּזשִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּתוֹב

– וּמַה בְּכַךְ? אִם לֹא יִכִתֹּב, יִרְשֹׁם צִיּוּנִים שׁוֹנִים, וּלְשֵׁם זֶה נָכוֹן לוֹ עֵט מִכַּף שֶׁל בְּדִיל אוֹ מִן מַסְמֵר יָשָׁן.

– הַאִם לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר פָּשׁוּט יוֹתֵר, אִם נִתֵּן לוֹ נוֹצָה שֶׁל אַוָּז?

– הַנִּשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁיִּהְיוּ אַוָּזִים מִתְרוֹצְצִים סָבִיב לַכָּפוּת? שׁוֹטֶה שֶׁכָּמוֹךָ! הַתְּפוּסִים מְכִינִים לְעַצְמָם עֵטִים תָּמִיד מִמַּסְמְרִים יְשָׁנִים שֶׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה וּמְדַבְּרִים כַּדּוֹמִים לָהֶם. לָזֶה דָרוּשׁ זְמָן רַב – שָׁבוּעוֹת, וְגַם יְרָחִים.

– וּדְיוֹ? מִמָּה יַעֲשׂוּ דְיוֹ?

– רַבִּים עוֹשִׂים אֶת הַדְּיוֹ מֵחֲלוּדָה מְעוֹרֶבֶת בִּדְמָעוֹת, אֲבָל זֶה יָאֶה יוֹתֵר בִּשְׁבִיל הַנָּשִׁים. גִּבּוֹרִים אֲמִתִּים כּוֹתְבִים בְּדָם; גַּם דְּזשִים יוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּךְ. אַךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ צֹרֶךְ לְבַשֵּׂר לָנוּ דְּבַר מָה, יוּכַל לִכְתּוֹב בְּמַזְלֵג עַל קְעָרָה שֶׁל בְּדִיל וְלִזְרוֹק אֶת הַקְּעָרָה בְּעַד הַחַלּוֹן. כֹּה עָשָׂה בַּעַל “מַסֵכַת הַבַּרְזֶל”.

– לִדְּזשִים אֵין קַעֲרַת בְּדִיל. מְבִיאִים לוֹ מָזוֹן בִּקְעָרָה שֶׁל חֹמֶר.

– אֵין זֶה מְאוּמָה, אֲנַחְנוּ נַמְצִיא לוֹ קְעָרָה שֶׁל בְּדִיל.

– אַךְ מִי יְבָאֵר לָנוּ אֶת אֲשֶׁר יִכְתֹב?

– אֵין כָּל צֹרֶךְ בָּזֶה, הִיק, וּבִלְבַד שֶׁיִּכְתֹּב וְיִזְרֹק אֶת הַקְּעָרָה, רַק בְּאֶחָד מִמֵּאָה מִקְרִים אֶפְשָׁר לִקְרוֹא אֶת אֲשֶׁר יִכְתְּבוּ הַתְּפוּסִים.

– וּלְשֵׁם מַה יְקַלְקְלוּ אֶת הַקְּעָרָה?

– אֵלִי, כַּמָּה נִבְעָר אַתָּה! הֲרֵי הַקְּעָרָה לֹא שֶׁל הַתָּפוּס הִיא.

– הַאִם לֹא אַחַת הִיא?

הוּא חָפֵץ לַעֲנוֹת עוֹד דָּבָר, אַךְ נִשְׁמַע קוֹל הַשּׁוֹפָר הַמַּזְמִין לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם וַנָּרָץ הַבַּיְתָה.

וּבְעָבְרִי עַל פְּנֵי הַחֶבֶל, שֶׁעָלָיו נִתְיַבְּשׁוּ הַלְּבָנִים, חָטַפְתִּי סָדִין וּכֻתֹּנֶת וָאָשִׂים בַּשַּׂק שֶׁמָּצָאתִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ.

עַכְשָׁו הֲרֵי אָנוּ עוֹבְדִים בִּשְׁבִיל הַתָּפוּס. וְהַתְּפוּסִים לוֹקְחִים אֶת כָּל הַבָּא לְיָדָם, וְאִישׁ לֹא יַרְשִׁיעַ אוֹתָם. זְכוּתָם הִיא, שֶׁהֲרֵי הֵם לוֹקְחִים לְשֵׁם שִׁחְרוּרָם. וּמִכֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹקְחִים לְשֵׁם שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל תָּפוּס, הֲרֵי גַם לָנוּ הַזְּכוּת לָקַחַת אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לָנוּ, וְאֵין זֶה גְנֵבָה כְלָל. לוּ עָשִׂינוּ אֶת הַדָּבָר לֹא לְשֵׁם שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל תָּפוּס, וְהָיְתָה זוּ גְנֵבָה פְשׁוּטָה.

וּבְכֵן הֶחְלִיט תָּם לָקַחַת אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לָנוּ. הַדָּבָר הַזֶּה מָצָא חֵן בְּעֵינַי, וְהִתְחַלְתִּי מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּתִי תֵכֶף. אַךְ כַּמָּה הִשְׁתּוֹמַמְתִּי כְּשֶׁהִתְחִיל תָּם מְחָרְפֵנִי עַל גָּנְבִי דְלַעַת מֵאֵת הַכּוּשִׁי וְאָכַלְתִּי אוֹתוֹ. שַׁעֲרוּ בְנַפְשְׁכֶם, שֶׁהוּא אִלֵּץ אוֹתִי לְשָׁלֵּם לַכּוּשִׁי כֶסֶף בְּעַד הַדְּלַעַת, מִפְּנֵי שֶׁזּוּ הָיְתָה גְנֵבָה פְשׁוּטָה, וְאָנוּ יֵשׁ לָנוּ הָרְשׁוּת לָקַחַת רַק אֶת הַנָּחוּץ לָנוּ בֶאֱמֶת. לְחִנָּם הוֹכַחְתִּי לוֹ, שֶׁהַדְּלַעַת הָיְתָה נְחוּצָה לִי בֶאֱמֶת, כִּי הֲרֵי אָכַלְתִּי אוֹתָהּ בְּעֹנֶג.

– לֹא, – עָנָה, – רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִין אֶת הַהֶבְדֵּל. הֵן אֵין כָּל צֹרֶךְ בִּדְּלַעַת לְשֵׁם שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל דְּזשִים?

– אֵין צֹרֶךְ.

– זֶהוּ הַדָּבָר. מוּבָן, לוּ הָיְתָה הַדְּלַעַת נְחוּצָה לְךָ, כְּדֵי לִטְמוֹן בָּהּ סַכִּין לִרְצוֹחַ אֶת שׁוֹמֵר הַתְּפִיסָה, אָז מוּתָּר.

– אֲנִי לֹא הָיִיתִי שְׁבַע־רָצוֹן מֵהַבֵּאוּר הַזֶּה, וָאֶחְדַּל מֵהָבִין, מַה מֻתָּר, וּמָה אָסוּר.

מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר חִכִּינוּ לְשָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי הֶחָצֵר יֵלְכוּ לַעֲבוֹדָתָם, וְהֶחָצֵר תִּתְרוֹקֵן. אָז הָלַךְ תָּם לְהָבִיא אֶת הַשַּׂק הַמָּלֵא כְפִיסֵי עֵץ נִרְקָבִים אֶל הַבִּנְיָן שֶׁאֵצֶל הַסֻּכָּה, וַאֲנִי עָמַדְתִּי עֹל הַמִּשְׁמָר. כְּשֶׁשָּׁב יָשַׁבְנוּ עַל הָעֵצִים לְשׂוֹחֵחַ.

– עַכְשָׁו הַכֹּל מוּכָן, – אָמַר, – דְּרוּשִׁים עוֹד כְּלֵי מְלָאכָה, אַךְ קָשֶׁה לְהַשִּׂיגָם.

– אֵיזֶה כְּלֵי מְלָאכָה?

– כֵּיצַד אֵיזֶה? וְכִי מִתְכַּוֵּן אַתָּה לַחְפּוֹר אֶת הָאֲדָמָה בְּכַפּוֹת יָדֶיךָ?

– הֲלֹא יֵשׁ שָׁם מַעְדְּרִים יְשָׁנִים וְכֵלִים אֲחֵרִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְצֹרֶךְ זֶה.

הוּא הִשְׁקִיף עָלַי בְּחֶמְלָה, עַד שֶׁכִּמְעַט נָתַתִּי קוֹלִי בְּבֶכִי.

– הִיק פִּין! – אָמַר, כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ לַתְּפוּסִים מַעְדְּרִים. הוֹדֶה נָא, הִיק, בְּתֹם לְבָבֶךָ, שֶׁנִּבְעַר אַתָּה מִשֵּׂכֶל לְגַמְרִי. הֵן אִם כֵּן נַעֲשֶׂה, הֲרֵי מוּטָב לִמְסוֹר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְסוֹף.

– טוֹב אֵפוֹא, אִם הַמַּעְדְּרִים לֹא יִסְכְּנוּ, מָה אֵפוֹא דָּרוּשׁ לָנוּ? – שָׁאַלְתִּי.

זוּג שֶׁל סַכִּינֵי כִּיס חַדִּים.

– מָה? וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם אֶת הַמַּחְתֶּרֶת?

– כֵּן.

– תָּם, דַּעְתְּךָ נִטְרְפָה עָלֶיךָ.

– אַחַת הִיא לִי, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כָל הַדָּבָר לְפִי הַכְּלָלִים. בְּכָל הַסְּפָרִים שֶּׁאֵרַע לִי לִקְרוֹתָם, הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּאֶמְצָעִים כְּאֵלֶּה. יֵשׁ שֶׁבְּסַכִּין שֶׁל כִּיס חוֹפְרִים הַתְּפוּסִים מַחְתֶּרֶת בְּתוֹךְ סֶלַע אֵיתָן. מוּבָן, עֲבוֹדָה זוּ נִמְשֶׁכֶת שָׁבוּעוֹת וִירָחִים. הִנֵּה, לְמָשָׁל, הַתָּפוּס שֶׁהָיָה בְּמִגְדָּל דִּיף עַל יַד הַנָּמָל הַמַּרְסֶילִי, הוּא חָפַר וְחָפַר, עַד שֶׁעָשָׂה לוֹ מַחְתֶּרֶת וְיָצָא וּבָרַח. וּמַה תַּחְשּׁוֹב, כַּמָּה זְמַן חָפַר?

– לֹא יָדַעְתִּי, אֶפְשָׁר כִּשְׁנֵי יְרָחִים.

– שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים! וְאַיֵּה הָיָה מוֹצָא הַמַּחְתֶּרֶת? מָה דַּעְתְּךָ? – בְּאֶרֶץ חִינָא. הִנֵּה כֵיצַד עוֹשִׂים דָּבָר זֶה.

– אַךְ הֲלֹא אֵין לִדְּזשִים מַכָּרִים בְּחִינָא?

– אֵין זֶה וְלֹא כְלוּם. גַּם לְהַלָּז לֹא הָיוּ מַכָּרִים בְּחִינָא. אַךְ בֶּן אָדָם מְשֻׁנֶּה אַתָּה, הִיק. תָּמִיד אַתָּה נוֹטֶה הַצִּדָּה מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה, וּמִתְעַנְיֵן בִּפְרָטִים שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ.

– טוֹב אֵפוֹא. הֲרֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁאַחַת הִיא לָנוּ בְאֵיזֶה מָקוֹם יֵצֵא דְּזשִים, וּבִלְבַד שֶׁיֵּצֵא. אַךְ הֲלֹא דְּזשִים זָקֵן הוּא וְלֹא יוּכַל לַחְפּוֹר לוֹ מַחְתֶּרֶת שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת. וְגַם יָמִים לֹא יַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ.

– נִרְאֶה אַחַר כָּךְ. מוּבָן, לֹא שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים נִהְיֶה חוֹפְרִים.

– וְכַמָּה זְמָן אֵפוֹא?

– מֵבִין אַתָּה? – אָנוּ אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְקַיֵּם אֶת כָּל דְּרִישׁוֹת הַכְּלָלִים, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהַיּוֹם אוֹ מָחָר יְקַבֵּל הַדּוֹד סִילַאס יְדִיעוֹת עַל אֹדוֹת דְּזשִים וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי יִשְׁלְחוּהוּ. בִּתְנָאִים כָּאֵלֶה צָרִיךְ לְמַהֵר וְלַחְפּוֹר אֶת הַבּוֹר, וּלְהַעֲמִיד פָּנִים, כְּאִלּוּ נִמְשְׁכָה הָעֲבוֹדָה שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים. וְאָז בַּמִקְרֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁל סַכָּנָה נִקַּח אוֹתוֹ וְנִבְרַח יַחְדָּו. דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁטּוֹב יִהְיֶה הַדָּבָר?

– אֶת זֶה הֲרֵינִי מֵבִין, – אָמַרְתִּי. – לְהַעֲמִיד פָּנִים – לֹא קָשֶׁה הַדָּבָר. נָכוֹן אַנֹכִי לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ כָרִינוּ אֶת הַבּוֹר מֵאָה שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים. וּלְעֵת עַתָּה הָבָה אֵלֵכָה וְאֶרְאֶה, הֲיַעֲלֶה בְיָדִי לִגְנוֹב אֵיזֶה סַכִּין.

– קַח שְׁלֹשָׁה, – יָעַץ תָּם, – אֶחָד נָחוּץ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מַשּׁוֹר.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה    🔗

כְּמוֹ שֶׁשִּׁעַרְנוּ, כֵּן הָיָה. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הִקְדִּימוּ לַעֲלוֹת עַל מִשְּׁכְּבוֹתֵיהֶם, וְעַד מְהֵרָה הִשְׁתַּקַּע כָּל הַבַּיִת בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה. אֲנַחְנוּ יָרַדְנוּ עַל פִּי הַקָּנֶה שֶׁל הַמֵּגִין בִּפְנֵי הָרְעָמִים, הוֹצֵאנוּ מִן הַשַּׂק צְרוֹר עֵצִים נִרְקָבִים לְמָאוֹר וְהִתְחַלְנוּ אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ. קֹדֶם לַכֹּל פָּנִינוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים הַיְשָׁנִים מִן הַמָּקוֹם הַמּוֹבִיל לְצַד מִטָּתוֹ שֶׁל דְּזשִים, תָּם אָמַר, שֶׁהַמַּחְתֶּרֶת צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת מִצַּד הַמִּטָּה. הוֹדוֹת לַשְּׂמִיכָה הַסְּרוּחָה מֵעַל קְצֶה הַמִּטָּה לֹא יִהְיֶה נִרְאֶה פִּי הַמַּחְתֶּרֶת מִתָּחַת. חָפַרְנוּ וְחָפַרְנוּ בְּסַכִּינִים שֶׁל בֵּית־הַמְבַשְּׁלִים, עָיַפְנוּ כִּכְלָבִים, חַבּוּרוֹת עָלוּ בְכַפּוֹת יָדֵינוּ, וּלְעֵת חֲצוֹת הַלַּיְלָה לֹא הָיְתָה עֲבוֹדָתֵנוּ נִכֶּרֶת כְּלָל.

– וּמַה, תָּם? – אָמַרְתִּי, – גַּם בִּשְּׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים, כַּדָּרוּשׁ לְפִי הַכְּלָלִים, לֹא נַסְפִּיק לִגְמוֹר אֶת הַמְּלָאכָה. קְרָא לִי בַרְבּוּר, אִם לֹא תִּהְיֶינָה דְּרוּשׁוֹת לָנוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

הוּא לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם עַל דְּבָרַי, הִתְאַנַּח אֲנָחָה עֲמֻקָּה וַיֶּחְדַּל מֵחֲפוֹר.

– הִיק, – אָמַר, – אִם נוֹסִיף לַעֲבוֹד כַּךְ, יִהְיֶה כָל עֲמָלֵנוּ לַשָּׁוְא. לוּ הָיִינוּ תְפוּסִים אֲמִתִּים, וְלוּ נָטַל עָלֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת בַּמִּשְׁמָר שָׁנִים רַבּוֹת, כִּי אָז הָיִינוּ חוֹפְרִים רְגָעִים אֲחָדִים בְּכָל יוֹם, וְעָבְרוּ שָׁבוּעוֹת וִירָחִים מִבְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ בָּהֶם, וְחַבּוּרוֹת לֹא תִּהְיֶינָה עַל יָדֵינוּ, וְהָיָה הַכֹּל נַעֲשֶׂה כַהֲלָכָה. אַךְ עַתָּה אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְמַהְמֵהַּ. אִם נַחְפֹּר מָחָר עוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת, וְהָיִינוּ נֶאֱלָצִים לָנוּחַ אַחַר כָּךְ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּרְפֶּאנָה יָדֵינוּ מִן הַחַבּוּרוֹת.

– וּמַה נַעֲשֶׂה אֵיפֹא?

– פָּשׁוּט הַדָּבָר. נַנִּיחַ שֶׁאֵין זֶה כַהֲלָכָה, שֶׁזֶּה מִתְנַגֵּד לַיֹּשֶׁר וּלְחֻקִּים, אַךְ אֵין בְּרֵירָה. אֲנוּסִים אֲנַחְנוּ לַעֲבוֹד בְּמַעְדְּרִים וּבְלִבֵּנוּ נִהְיֶה מִתְכַּוְּנִים כְּאִלּוּ אָנוּ חוֹפְרִים בְּסַכִּינִים.

אֲנִי שִׁבַּחְתִּיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְיֹאמַר:

– הָבָה לִי אֶת הַסַּכִּין.

סַכִּינוֹ הָיָה בְיָדוֹ וָאוֹשִׁיט לוֹ אֶת סַכִּינִי. אַךְ הוּא הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ הַצִּדָּה בְּקֹצֶר רוּחַ וַיִּקְרָא:

– תֵּן לִי סַכִּין, הִיק פִין!

אֲנִי עָמַדְתִּי נָבוֹךְ לְגַמְרִי: מָה הַדָּבָר? אַךְ פִּתְאֹם הֻבְרַר לִי, מַה שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי. וָאָרוּץ מְהֵרָה אֶל הַמְּזָוֶה וָאוֹצִיא מַעְדֵּר מִתּוֹךְ גַּל הַכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים וָאָבִיא לַתָּם. הוּא לָקַח אֶת הַמַּעְדֵּר וְהִתְחִיל לַחֲפֹּר בּוֹ מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

גַּם אֲנִי לָקַחְתִּי מַעְדֵּר, וּשְׁנֵינוּ הִתְחַלְנוּ עוֹבְדִים בַּחֲרִיצוּת. בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה עָיַפְנוּ כָל כָּךְ, שֶׁהָיִינוּ נֶאֱלָצִים לְהַפְסִיק אֶת הָעֲבוֹדָה. תַּחַת זֹאת הָיְתָה מַרְבִּית הָעֲבוֹדָה עֲשׂוּיָה כְבָר בְּעֶזְרַת “סַכִּינֵינוּ”. שְׂבַע־רָצוֹן הָלַכְתִּי לְשׁוּב אֶל חֶדְרֵנוּ. אֲנִי עָלִיתִי בַּמַּעֲלוֹת; חָשַׁבְתִּי, כִּי גַם תָּם עוֹלֶה אַחֲרַי. אֶפֶס הוּא לֹא בָא. הִשְׁקַפְתִּי בְעַד הַחַלּוֹן, וָאֵרֶא וְהִנֵּה הוּא הָאֻמְלָל מְטַפֵּס וְעוֹלָה בַּמְּכוֹנָה הַמְּגִנָּה בִּפְנֵי הָרְעָמִים; וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ כַּפּוֹת יָדָיו מְכֻסּוֹת חַבּוּרוֹת הָיְתָה הָעֲלִיָּה קָשָׁה עָלָיו מְאֹד. כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי, אָמַר בְּעֶצֶב:

– מָה אֶעֱשֶׂה, כָּל עֲמָלִי לַשָּׁוְא, אֵינִי יָכֹל לַעֲלוֹת, עוּצָה נָא עֵצָה, הִיק.

– הִנֵּה מַה שֶּׁאִיעַץ לְךָ, אִם לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר כְּנֶגֶד הַחֻקִּים וְהַיֹּשֶׁר: עֲלֵה בַּמַּעֲלוֹת, וְהַתְכַּוֵּן כְּאִלּוּ אַתָּה מְטַפֵּס בְּמֵגִין בִּפְנֵי הָרְעָמִים.

הוּא עָלָה הַחֶדְרָה בַּמַּעֲלוֹת; כָּל הָעֶרֶב לֹא הוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו וַיְהִי עֲצוּב־רוּחַ שֶׁלֹּא כְּרָגִיל.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי גָּנַב תָּם כַּף שֶׁל בְּדִיל וּמְנוֹרַת נְחֹשֶׁת, כְּדֵי לְהָכִין מֵהֶן עֵט בַּשְּׁבִיל דְּזשִים; נוֹסָף עַל זֶה גָנַב עוֹד שִׁשָּׂה נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב. וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִתְעוֹת מִסָּבִיב לְסֻכַּת הַכּוּשִׁים, וּבִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר גָּנַבְתִּי שָׁלֹשׁ קְעָרוֹת שֶׁל בְּדִיל. תָּם אָמַר, שֶׁאֵין דַּי בַּקְּעָרוֹת הָאֵלֶּה, וַאֲנִי עָנִיתִי לוֹ, כִּי כְּשֶׁמַּשְׁלִיךְ אוֹתָן דְּזשִים הַחוּצָה, לֹא יִרְאֶה אוֹתָן אִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁתִּפֹּלְנָה אֶל בֵּין הַשִּׂיחִים אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי חַלּוֹנוֹ. וַאֲנַחְנוּ נוּכַל לֶאֱסוֹף אוֹתָן וּלְהַחֲזִירָן לוֹ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּהֶן שׁוּב. דְּבָרַי אֵלֶּה הִרְגִּיעוּ אֶת רוּחַ תָּם.

– עַכְשָׁו עָלֵינוּ לְהִמָּלֵךְ כֵּיצַד נַמְצִיא לִדְּזשִים אֶת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, – אָמָר.

– דֶּרֶךְ הַמַּחְתֶּרֶת, אַחֲרֵי שֶׁמְּלַאכְתָּהּ תְּהֵא נִגְמֶרֶת, – הִצַּעְתִּי.

תָּם הֵעִיף רַק עֵינָיו בִּי. אֲבָל כֵּיצַד? מוּטָב הָיָה, שֶׁיַּגִּיד לִי דְבַר מָה. הוּא שִׁנֵּן מִבֵּין שִׁנָּיו: “מְשֻׁגָּע”, אוֹ מִלָּה הַדּוֹמָה לָזוּ; לֹא שָׁמַעְתִּי בָּרוּר. אַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ, שֶׁבְּדַעְתּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֶמְצָעִים אֶלָּא שֶׁאֵין כְּדַאי לְמַהֵר בִּכְלָל, מִפְּנֵי שֶׁקֹּדֶם כָּל צָרִיךְ לְבָאֵר לִדְּזשִים, מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת בַּכֵּלִים.

אַחֲרֵי הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בָעֶרֶב יָרַדְנוּ מֵעֲלִיָּתֵנוּ. נִגַּשְׁנוּ אֶל חַלּוֹנוֹ שֶׁל דְּזשִים – נִשְׁמְעָה בָרוּר הֵיטֵב נַחֲרָתוֹ. זָרַקְנוּ אֵלָיו נֵר בְּעַד חַלּוֹנוֹ, וְהוּא לֹא שָׁמַע. הִתְחַלְנוּ עוֹבְדִים בְּלֵב שָׂמֵחַ וּלְאַחֲרֵי עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמַחֲצִית הַשָּׁעָה נִגְמְרָה הַמְּלָאכָה. חָתַרְנוּ אֶל דְּזשִים הַחַדְרָה, מָצָאנוּ אֶת הַנֵּר עַל הָרִצְפָּה, הִדְלַקְנוּ אוֹתוֹ וַנַּעֲמֹד לִפְנֵי דְּזשִים הַמַּשְׁמִיעַ נַחֲרָה. אַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ מְעוֹרְרִים אוֹתוֹ. אֵלִי, כַּמָּה גְדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָנוּ! הוּא הִתְחִיל מְלַטֵּף אוֹתָנוּ בְּדִבְרֵי חִבָּה: “לִבִּי” גַּם “סֻכָּר מָתוֹק שֶׁלִּי”, גַּם “גּוֹזָלַי” וְכַיּוֹצֵא בְּאֵילוּ; וַיְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ לִמְצֹא כְלִי מַפָּץ וּלְשׁבֵּר אֶת הָרַתּוֹק שֶׁעַל רַגְלָיו וּלְהִמָּלֵט מִזֶּה. תָּם בֵּאֵר לוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַמְרִי לַעֲשׂוֹת כַּךְ, שֶׁזֶּה יִהְיֶה מִתְנַגֵּד לַחֹק. וּבְאוֹתוֹ מַעֲמָד הוֹדִיעַ לוֹ, עַל אֹדוֹת הַתָּכְנִית שֶׁעִבַּדְנוּ, וַיּוֹסֶף שֶׁבְּכָל עֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה נִדְרַשׁ אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַתָּכְנִית, וְשֶׁעַל דְּזשִים לִהְיוֹת שָׁקֵט וְשָׁלֵו בִּכְלָל, הוּא יִהְיֶה מְשֻׁחְרָר בְּעַד כָּל מְחִיר. דְּזשִים הִסְכִּים גַּם לָזֶה. הִתְחַלְנוּ מְשִּׂיחִים בִּשְׁלֹשָׁה עַל אֹדוֹת הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ. כְּשֶׁהִתְחִיל דְּזשִים מְסַפֵּר לָנוּ, שֶׁהַדּוֹד סִילַאס בָּא אֵלָיו מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ לְהִתְפַּלֵּל עִמּוֹ, וְהַדּוֹדָה סַאלִי מְבַקֶּרֶת אוֹתוֹ יוֹם יוֹם, כְּדֵי לְהִוָּכַח שֶׁטּוֹב לוֹ פֹּה וְשֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתוֹ לְשָׁבְעָה, וְשֶׁשְּׁנֵיהֶם טוֹבִים כּל כַּךְ, – קָרָא תָּם פִּתְאֹם:

– עַכְשָׁו יָדַעְתִּי, כֵּיצַד אַמְצִיא לְךָ אֶת הַכֵּלִים. הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה בְעַצְמָם יְבִיאוּם אֶל חֶדְרֶךָ!

– אַתָּה לֹא תַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, תָּם, – אָמַרְתִּי, – הֵן חֲסַר טַעַם הוּא מִכָּל אֲשֶׁר יָזַמְתָּ עַד הֵנָּה לַעֲשׂוֹת.

אֲבָל הוּא לֹא שָׁעָה אֵלַי, וַיִּפְרֹשׁ אֶת תָּכְנִיתוֹ הַחֲדָשָׁה:

הוּא סִפֵּר לִדְּזשִים שֶׁסֻּלָּם הַחֲבָלִים יִהְיֶה נִמְצָא בְּתוֹךְ חַלַּת לֶחֶם וִיהִי נִמְסָר אֵלָיו בִּידֵי הַכּוּשִׁי הַמֵּבִיא לוֹ מָזוֹן. עַל יְדֵי הַכּוּשִׁי הַזֶּה יְקַבֵּל עוֹד אֵיזֶה דְּבָרִים כְּבֵדִים, וְהַכֵּלִים הַפְּעוּטִים יִהְיוּ בְכִיסֵי בְּגָדָיו שֶׁל הַדּוֹד, וְהוּא, דְּזשִים, צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהוֹצִיא אוֹתָם מִשָּׁם בִּזְהִירוּת; עוֹד כֵּלִים אֲחֵרִים יִהְיוּ קְשׁוּרִים אֶל סִנוֹרָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה. אַךְ יִזָּהֵר דְּזשִים, שֶׁעַל פָּנָיו לֹא יְהֵא נִכָּר, שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָם. זְמָן רַב בֵּאֵר תָּם לִדְּזשִים, לָמָּה דָרוּשׁ כָּל אֶחָד מֵהַכֵּלִים, וְכֵיצַד עָלָיו לְנַהֵל אֶת סֵפֶר זִכְרוֹנוֹתָיו בְּדָמוֹ עַל הַכֻּתּנֶת. דְּזשִים הֶעָלוּב לֹא יָכֹל בְּשׁוּם אֹפֶן לְהָבִין, לָמָּה כָּל הַתְּכוּנָה הַזֹּאת, וּלְסוֹף הֶחְלִיט, שֶׁהוּא עַצְמוֹ, וַדַּאי, טִפֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי וּמֹחוֹ לֹא יִתְפּוֹס אֶת הַדָּבָר, וְאָנוּ – חֲכָמִים, וְיוֹדְעִים אֵת אֲשֶׁר אָנוּ עוֹשִׂים. הוּא הִסְכִּים לַכֹּל, וְהִבְטִיחַ לְמָלֵּא בְּדִיּוּק אֶת כָּל אֲשֶׁר נְצַוֶּה אוֹתוֹ.

דְּזשִים הִצִּיעַ לָנוּ מִקְטָרוֹת וְטַבַּק, וּנְבַלֶּה אֶת הָעֵת בַּנְּעִימִים. אַחַר כָּךְ יָצָאנוּ בִזְחִילָה דֶרֶךְ הַמַּחְתֶּרֶת וְנָשָׁב אֶל חַדְרֵנוּ. אַךְ מַה מְשֻׁנֶּה הָיָה מֵרְאֵנוּ. הֵן מוּבָן הַדָּבָר – כָּל כַּךְ הִרְבִּינוּ לַעֲבוֹד. אַךְ תָּם הָיָה עַלִּיז מְאֹד. הוּא אָמַר שֶׁמִּשְׂחָק יָפֶה וּמְעַנְיֵן מִזֶּה לֹא הָיָה לוֹ מֵעוֹלָם, שֶׁנָּכוֹן הוּא לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ עַד סוֹף חַיֵּינוּ, וְלִמְסוֹר אֶת שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל דְּזשִים בִּירוּשָׁה לַבָּנֵּינוּ, וְשֶׁדְּזשִים עַצְמוֹ הָיָה מַרְגִּישׁ וַדַּאי סוֹף סוֹף אֶת הַיֹּפִי שֶׁבַּמִּשְׂחָק וְלֹא הָיָה רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחְרֵר כְּלָל. וְכֹה אֶפְשָׁר הָיָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעִנְיָן עַד יְמֵי זִקְנָה וְשֵׂיבָה שֶׁל דְּזשִים, וְלִכְתּוֹב סֵפֶר עַל אֹדוֹת מְאוֹרָעוֹתָיו, וְהָיָה הַדָּבָר לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה לְכָל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּאוֹתָם מַעֲשֵׂי הַגְּבוּרָה.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי גָזַרְנוּ בְּמַשּׂוֹר אֶת הַמְּנוֹרָה לַחֲלָקִים קְטַנִּים, וְתָם שָׂם אוֹתָם בְּכִיס בִּגְדוֹ עִם כַּף הַבְּדִיל יַחְדָּו. אַחֲרֵי כֵן בָּאנוּ אֶל סֻכַּת הַכּוּשִׁים וּבְשָׁעָה שֶׁסֶּים – זֶה הַכּוּשִׁי הַמַּכְנִיס מָזוֹן לִדְּזשִים – סָר הַצִּדָּה, תָּקַע תָּם חִישׁ חֲתִיכָה אַחַת שֶׁל הַמְּנוֹרָה הַגְּזוּרָה לְתוֹךְ הַלֶּחֶם הַמְיֻעָד בַּשְּׁבִיל דְּזשִים. אַחַר כַּךְ הָלַכְנוּ אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת סוֹף הַדָּבָר. קָשֶׁה לְתָאֵר, כַּמָּה מְגֻחָךְ הָיָה הַדָּבָר דְּזשִים כִּמְעַט שֶׁשָּׁבַר אֶת שִׁנָּיו שֶׁנִּפְגְּעוּ בִנְחֹשֶׁת הַמְּנוֹרָה, אַךְ הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ בָאָה אֶבֶן בֵּין שִׁנָּיו, כִּי הָיָה הַלֶּחֶם מָלֵא תָמִיד אַבְנֵי חוֹל. אֶפֶס מֵאָז לֹא הֵבִיא עוֹד שׁוּם מַאֲכָל לְתוֹךְ פִּיו בְּטֶרֶם יִבְחַן אוֹתוֹ בַמַּזְלֵג פֹּה וָשָׁם. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל דְּזשִים, פָּרְצוּ פִּתְאֹם מִתַּחַת לְמִטָּה שְׁנֵי כְלָבִים, וְאַחֲרֵיהֶם עוֹד וְעוֹד, עַד שֶׁהָיָה מִסְפָּרָם כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. לֹא הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת לִשְׁאֹף רוּחַ. וְאֵיךְ זֶה לֹא עָלָה עַל דַּעְתֵּנוּ לְכַסּוֹת אֶת הַבּוֹר שֶׁחָפַרְנוּ! סִים נִבְהַל כָּל כַּךְ, שֶׁנָּפַל אַרְצָה בֵין הַכְּלָבִים וְהִתְכַּוֵּץ מִשָּׁבָץ, שֶׁאָחַז אוֹתוֹ, וְקָרָא: “רוּחוֹת רָעוֹת”! תָּם חָטַף נֵתַח בָּשָׂר שָׁמֵן מִקַּעֲרָתוֹ שֶׁל דְּזשִים, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה וַיִּזְרֹק אֶת הַבָּשָׂר הַחוֹצָה. הַכְּלָבִים הִתְפָּרְצוּ כֻּלָּם אַחֲרָיו כִּמְטֹרָפִים, וּבְטֶרֶם שָׁבָה רוּחִי אֵלַי, לֹא הָיָה עוֹד אַף כֶּלֶב אֶחָד בְּתוֹךְ הַחֶדֶר, וְגַם עִקְבוֹת תָּם לֹא נוֹדָעוּ. עַד מַהֵר שָׁב תָּם, וּמוּבָן, שֶׁלִּפְנֵי שׁוּבוֹ סָגַר אֶת דֶּלֶת הַמְּזָוֶה, אֲשֶׁר בּוֹ עָשִׂינוּ אֶת הַמַּחְתֶּרֶת, – בָּרִי לִי הַדָּבָר. וַאֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ מְעוֹרְרִים אֶת הַכּוּשִׁי וּמְלַטְּפִים אוֹתוֹ וּמְדַבְּרִים עַל לִבּוֹ. שְׁאַלְנוּהוּ: מַה נִּרְאֶה לוֹ שׁוּב? הַאֻמְנָם לֹא חָדְלוּ עוֹד הָרוּחוֹת הָרָעוֹת מֵעַנּוֹת אוֹתוֹ עַד הֵנָּה? לְאַט לְאַט שָׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו, וּלְסוֹף אָמַר בְּהַבִּיטוֹ סָבִיב בְּאֵימָה וּבְפַחַד:

– מִיסְטֶר סִיד, הִנֵּה שׁוּב תֹּאמַר: סִים טִפֵּשׁ, אַךְ הִנֵּה בְּמַעֲמָד זֶה רָאָה סִים – חֵי נַפְשִׁי – מִילִיּוֹן שָׁלֵם שֶׁל כְּלָבִים אוֹ שֶׁל רוּחוֹת – לֹא יָדַעְתִּי בְעַצְמִי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהִרְגִּישׁ אוֹתָם: הֵם קָפְצוּ עַל יָדָיו וְעַל צַוָּארוֹ. אוֹי, קָשֶׁה הַדָּבָר מִנְּשׂוֹא, לוּ עָלָה בְיָדִי לַחֲטֹף אוֹתָם אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת, אוֹ אָז עָזְבוּ אוֹתִי לִמְנוּחוֹתּ.

– הִנֵּה מַה שֶּׁעָלָה עַל לִבִּי, סִים, – אָמַר תָּם. – הָרוּחוֹת וַדַּאי רְעֵבוֹת, עַל כֵּן הֵן בָּאוֹת הֵנָּה בִּשְׁעַת הַסְעֻדָּה. הָכֵן בִּשְׁבִילָן חָלָּה מְקֻסֶּמֶת וְרָאִיתָּ שֶׁלֹּא תּוֹסֵפְנָה לְהַשְׁבִּית אֶת מְנוּחָתֶךָ.

– אוֹי לִי, מִיסְטֶר סִיד, כֵּיצַד אָכִין חָלָּה מְקֻסֶּמֶת, וַהֲרֵי אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד מְכִינִים אוֹתָהּ, גַּם מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתָהּ.

– טוֹב הַדָּבָר. נִדְמֶה שֶׁעָלַי הַחוֹבָה לְהָכִין אוֹתָהּ בִּשְׁבִילֶךָ, הֵן אַתָּה הוֹשַׁטְתָּ לָנוּ חֶסֶד רַב כָּל כַּךְ, הֶרְאֵיתָ לָנוּ אֶת הַכּוּשִׁי. אַךְ יָדֹעַ תֵּדַע, שֶׁאָסוּר לְךָ לִרְאוֹת וַאֲפִלּוּ לְהִתְאַוּוֹת לָדַעַת, מַה שֶׁאָשִׂים בְּתוֹךְ הַחַלָּה, אִם לֹא כֵּן יַחְטְפוּ אוֹתְךָ הָרוּחוֹת וְאֶפְשָׁר – מִי יוּכַל לָדַעַת? – שֶׁיִּמְשְׁכוּ אוֹתְךָ אַחֲרֵיהֶן. וְעוֹד זֹאת אִיעַץ לְךָ – אַל תִּכָּנֵס אֶל הַכּוּשִׁי בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְאַל תִּגַּע בַּחַלָּה.

– יִשְׁמְרֵנִי הָאֵל! מַה זֶּה עָלָה עַל דַּעְתֶּךָ, מִיסְטֶר סִיד? סִים לֹא יִגַּע בַּחַלָּה, וַאֲפִלּוּ בִּשְׂכַר מִילְיּוֹן דוֹלָרִים.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה    🔗

וּבְכֵן עָלָה בְיָדֵינוּ לְסַדֵּר אֶת עִנְיַן הַחַלָּה בִשְׁבִיל סֻלָּם הַחֲבָלִים. מֵחַדְרוֹ שֶׁל דְּזשִים נָשָׂאנוּ רַגְלֵינוּ יָשָׁר אֶל מְזָוֶה אֶחָד, שֶׁהִסְפַּקְנוּ כְבָר לָשִׁים אֵלָיו לֵב זֶה כְבָר וְשֶׁהָיוּ צְבוּרִיּם בּוֹ כָל מִינֵי כֵלִים יְשָׁנִים: נְעָלִים בָּלוֹת, סְחָבוֹת, בַּקְבּוּקִים שְׁבוּרִים, כְּלֵי בֵית הַמְבַשְּׁלִים שֶׁנִּתְקַלְּקְלוּ וַחֲפָצִים כְּגוֹן אֵלֶּה. בִּקַּשְׁנוּ בְגַל אַשְׁפָּה זוּ וְנִמְצָא בוֹ מַחבַת בְּדִיל יְשָׁנָה וּנְקוּבָה. אֶת הַנְּקָבִים סָתַמְנוּ, וַנֹּאמַר לֶאֱפוֹת אֶת הַחַלָּה בִּכְלִי זֶה. אַחַר כָּךְ בָּאנוּ אֶל הַמַּרְתֵּף וּנְמַלֵּא אֶת הַמַּחֲבַת קֶמַח. אָז הָלַכְנוּ לֶאֱכֹל אֶת אַרֻחַת הַבֹּקֶר. בַּדֶּרֶךְ מָצָאנוּ שְׁנֵי מַסְמְרִים שֶׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה, וְתָם אָמַר שֶׁהֵם יְסַכְּנוּ לַתָּפוּס כְּדֵי לִרְשֹׁם בָּהֶם אֶת דִּבְרֵי מְאוֹרָעוֹתָיו עַל קִירוֹת תְּפִיסָתוֹ. אֶחָד מֵהֶם שַׂמְנוּ בְכִיס סִנוֹרָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה סַאלִי, וְאֶת הַשֵּׁנִי בְתוֹךְ הָעֲנִיבָה שֶׁעַל מִגְבַּעְתּוֹ שֶׁל הַדּוֹד. שָׁמַעְנוּ מֵאֵת הַיְלָדִים, שֶׁ“אַבָּא וְאִמָּא יְבַקְּרוּ הַיּוֹם אֶת הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ”. וְעַד שֶׁחִכִּינוּ לְבוֹא הַדּוֹדָה אֶל הָאֲרֻחָה, הִתְחַכֵּם תָּם לָשִׁים בְּכִיסוֹ שֶׁל הַדּוֹד עוֹד כַּף שֶׁל בְּדִיל. לְסוֹף בָּאָה הַדּוֹדָה סַאלִי – אֲדֻמָּה מֵחֹם וּמִקֶּצֶף, כִּמְעַט שֶׁלֹּא הָיָה דֵי אֹרֶךְ רוּחַ לָהּ לִשְׁמוֹעַ אֶת הַתְּפִלָּה, וְהִנֵּה הִתְחִילָה מְמַזֶּגֶת בְּיָד אַחַת אֶת כּוֹסוֹת הַקַּהֲוָה, וּבְיָּדָהּ הַשֵּׁנִית תּוֹפְפָה עַל רֹאשׁ אַחַד הַיְלָדִים שֶׁיָּשַׁב בְּקִרְבָתָה וַתִּצְעַק:

– אֶת כָּל הַבַּיִת הָפַכְתִּי עַל פָּנָיו, חִפַּשְׂתִּי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת מֵעֲלִיַּת הַגַּג וְעַד הַמַּרְתֵּף וְאֶת כֻּתָּנְתְּךָ הַשְּׁנִיָּה לֹא יָכֹלְתִּי לִמְצֹא! אֵין הַדָּבָר הַזֶּה מוּבָן לִי לְגַמְרִי!

לִבִּי הִתְעַלֵּף מִפַּחַד, וּנְשִׁימָתִי נֶחְנְקָה בְלוֹעִי וְשֵׁעוּל תְּקָפַנִי. פַּת לֶחֶם קָשֶׁה, שֶׁזֶּה עַתָּה שַׂמְתִּיו בְּפִי, הִתְפָּרֵץ תֵכֶף מִבֵּין שִׁנַּי וַיָעָף וַיִּפְגַע בְּעֵין אַחַד הַיְלָדִים. הָאֻמְלָל הִתְכַּוֵּץ מִכְּאֵב כְּתוֹלַעַת, וְהִתְחִיל מְיַלֵּל בְּקוֹל. הָיְתָה מְהוּמָה נוֹרָאָה. וְכַאֲשֶׁר שָׁקְטָה הַמְּהוּמָה אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים, אָמַר הַדּוֹד סִילַאס:

– אָמְנָם מַתְמִיהַּ הַדָּבָר הַזֶּה. זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב, שֶׁלָּבַשְׁתִּי כְּתֹנֶת נְקִיָּה בְשָׁעָה שֶׁפָּשַׁטְתִּי אֶת הַמְּזֹהָמָה, יַעַן כִּי…

– פְּשִׁיטָא! הֲרֵי אֵין לְךָ אַחֶרֶת זוּלָתִי זוֹ שֶׁעַל גַּבְּךָ. וּמַה לִי זִכְרוֹנְךָ הַקָּצֵר כְּזִכְרוֹנָם שֶׁל הַתַּרְנְגוֹלִים. אֲנִי בְעַצְמִי רָאִיתִי אוֹתָהּ עֲדַיִן אֶתְמוֹל תְּלוּיָה עַל הַחֶבֶל. וְהַיּוֹם אֵינֶנָּהּ. אֵינִי מְבִינָה, כֵּיצַד אַתָּה מִתְחַכֵּם לְאַבֵּד אֶת כָּתְנוֹתֶיךָ תָּמִיד. הִגַּעְתָּ כְּבָר לְגִיל זֶה, שֶׁתּוּכַל לִשְׁמוֹר עַל לְבָנֶיךָ שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ.

– כֵּן, כֵּן, סַאלִי, אֱמֶת הַדָּבָר, אֶפֶס לֹא גָדוֹל כָּל כַּךְ עֲוֹנִי. הֵן אֲנִי אֵינִי יָכֹל לָדַעַת, מַה נַּעֲשָׂה לְכֻתָּנְתִּי אַחֲרֵי שֶׁפָּשַׁטְתִּי אוֹתָהּ, אַךְ מֵעַל גּוּפִי לֹא אָבְדָה מֵעוֹלָם אַף כֻּתֹּנֶת אֶחָת.

– לְאָשְׁרִי אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, אִלְמָלֵי כָךְ הָיוּ הַכֻּתָּנוֹת כָּלוֹת מֵעַל גּוּפְךָ. אַךְ הֲיָדַעְתָּ, הֵן לֹא הַכֻּתּנֶת לְבַדָּהּ אָבְדָה, גַּם כַּף אַחַת חֲסֵרָה. הָיוּ עֶשֶׂר כַּפּוֹת, וְעַכְשָׁו רַק תֵּשַׁע.

– יוֹתֵר לֹא אָבַד מְאוּמָה?

– אָבְדוּ עוֹד חֲפָצִים, וַדַּאי! שִׁשָּׂה נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב. אֶפֶס, אֶפְשָׁר שֶׁהָעַכְבָּרִים כִּרְסְמוּ אֶת הַנֵּרוֹת. מִשְׁתּוֹמֶמֶת אֲנִי, כֵּיצַד לֹא בָלְעוּ עוֹד עַד הֵנָּה אֶת כָּל הַבַּיִת. הֵן אַתָּה סִילַאס לֹא הִשְׁתַּדַּלְתָּ לִסְתּוֹם אֶת חוֹרֵיהֶם, אַךְ אֶת הַכַּף לֹא יָכְלוּ לְכַרְסֵם גַּם הָעַכְבָּרִים.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִכְנְסָה הַכּוּשִׁית, הָעוֹשָׂה אֶת עֲבוֹדַת הַבַּיִת וַתֹּאמַר: – גְבִרְתִּי סָדִין אָבַד לָנוּ.

– סָדִין אָבַד? הָאֵל יָגֵן עָלֵינוּ!

– הַיּוֹם הַזֶּה אֶסְתֹּם עוֹד אֶת חוֹרֵי הָעַכְבָּרִים, עוֹד בַּיּוֹם הַזֶּה, – אָמַר הַדּוֹד סִילַאס בְּנֶפֶשׁ רְצוּצָה.

– שְׂתוֹק נָא אַתָּה, בְּשֵּׂם הָאֵל, הַאֻמְנָם תַּחְשֹׁב שֶׁהָעַכְבָּרִים גָּנְבוּ אֶת הַסָּדִין? כֵּיצַד אָבַד הַסָּדִין, לִיזָה?

– אוֹיָה! לִיזָה אֵינָהּ יוֹדַעַת. תְּמוֹל הָיָה תָּלוּי עוֹד עַל הַחֶבֶל וְעַתָּה אֵינֶנּוּ, – אָמְרָה הַכּוּשִׁית נִפְחָדָה.

– אֵין זֹאת כִּי אִם מַהְפֵּכַת עוֹלָם. מֵעוֹלָם לֹא קָרָה לִי כַּדָּבָר הַזֶּה. כֻּתֹּנֶת וְסָדִין, כַּף וְשִׁשָׁה נֵרוֹת!

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְפָּרְצָה הַבַּיְתָה יַלְדָּה כּוּשִׁית קְטַנָּה כִּמְטֹרֶפֶת:

– מְנוֹרַת נְחֹשֶׁת אָבְדָה לָנוּ!

– גְּשִׁי הָלְאָה, פֶּסֶל עֵץ שֶׁכָּמוֹךָ, אִם לֹא כֵן…

הַדּוֹדָה הִגִּיעָה עַד לְטֵרוּף הַדַּעַת. הִיא הִתְרוֹצְצָה בַחֶדֶר, הִשְׁלִיכָה אַרְצָה אֶת כָּל הַבָּא לְיָדָהּ וְהִרְעִישָׁה אֶת הַבַּיִת. כֻּלָּנוּ נִדְמִינוּ כְעַכְבָּרִים נִבְהָלִים, וַאֲנִי חִכִּיתִי בְקֹצֶר רוּחַ לְרֶגַע שֶׁאוּכַל לְהִמָּלֵט הַחוּצָה. פִּתְאֹם תָּקַע הַדּוֹד סִילַאס אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וּמִשְׁתּוֹמֵם וּבְהַעֲוָיָה שֶׁל שְׁטוּת הוֹצִיא מִתּוֹכוֹ כַף שֶׁל בְּדִיל. הַדּוֹדָה סַאלִי הִפְסִיקָה אֶת צַעֲקוֹתֶיהָ פִּתְאֹם וְתַעֲמֹד בְּפֶה פָּעוּר. אֲנִי הָיִיתִי מְבַכֵּר לְהִמָּצֵא בְּרֶגַע זֶה, לְפָחוֹת, בְּירוּשָׁלָיִם.

– הַלֹּא יָדַעְתִּי! – קָרְאָה הַדּוֹדָה, – יָדַעְתִּי כִּי כֵן הַדָּבָר. כָּל הָעֵת אַתָּה מַחֲזִיק אֶת הַכַּף בְּכִיסְךָ וְאֵינְךָ מַגִּיד כְּלוּם, וְאִשְׁתְּךָ תִּהְיֶה מִתְפַּקַּעַת מֵרֹגֶז. אָמְרָה נָא לִי, כֵּיצַד בָּאָה הַכַּף לְתוֹךְ כִּיסְךָ? אֶפְשָׁר, שֶׁגַּם הַכֵּלִים הָאֲחֵרִים גַּם הֵם אֶצְלְךָ. חַפֵּשׂ נָא, בְּמַטּוּטָא.

– בֶּאֱמֶת, אֵינִי יוֹדֵעַ, סַאלִי, – הִצְטַדֵּק הַדּוֹד, – הֵן לוּ יָדַעְתִּי, כִּי אָז אָמַרְתִּי לָךְ…

– חֲדַל, בְּשֵׁם הָאֵל מִפִּטְפּוּטֶיךָ! צְאוּ כֻלְּכֶם מִזֶּה תֵכֶף, בְּרֶגַע זֶה, וְאַל תָּשׁוּבוּ בְטֶרֶם אָשׁוּב לִמְנוּחָתִי, הִשְׁמַעְתֶּם?

לוּ בִּטְּאָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּלַחַשׁ, לוּ הָיוּ שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת בִּלְבַד, וַהֲבִינוֹתִי גַם אָז אֶת מִצְוָתָה וּמִלֵּאתִי אוֹתָהּ, כָּל כַּךְ גָּדְלָה תַּאֲוָתִי לִבְרוֹחַ הַחוּצָה. לָאוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּתְנָה, עָמְדוּ כְבָר רַגְלַי בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵסִיר הַדּוֹד אֶת מִגְבַּעְתּוֹ מֵעַל הַקִיר, וְהִנֵּה פִּתְאֹם נָפַל מִתּוֹכָהּ מַסְמֵר. הוּא הֵרִים אוֹתוֹ נָבוֹךְ וְשָׂם אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּמִבְּלִי דַּבֵּר דָּבָר עָזַב אֶת הַחֶדֶר. תָּם הִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

– לֹא, מוּטָב שֶׁלֹּא עַל יָדוֹ נִשְׁלַח אֶת הַחֲפָצִים אֶל דְּזשִים, – אָמַר, – אִי אֶפְשָׁר לִבְטוֹחַ בּוֹ. תַּחַת זֹאת הֵסֵב לָנוּ טוֹבָה רַבָּה בְעִנְיַן הַכַּף, עַל כֵּן נִסְתֹּם אֶת כָּל חוֹרֵי הָעַכְבָּרִים בַּמַּרְתֵּף מִבְּלִי הַגֵּד לוֹ.

וְאַחֲרֵי שָׁעָה אַחַת שֶׁל עֲבוֹדָה הָיוּ כָל חוֹרֵי הָעַכְבָּרִים סְתוּמִים כָּל כַּךְ הֵיטֵב, שֶׁהָעַכְבָּרִים לֹא יוּכְלוּ לַמְרוֹת כָּל עֲמָלָם לָצֵאת מֵהֶם. פִּתְאֹם ֶשָׁמַעְנוּ הֵד פְּסִיעוֹת עַל מַדְרֵגוֹת הַמַּרְתֵּף. כְּרֶגַע כִּבִּינוּ אֶת הַנֵּר וַנֵּחָבֵא. נִכְנַס הַדּוֹד סִילַאס, מַחֲזִיק בְּיָדוֹ הָאַחַת נֵר, וּבַשֵּׁנִית נְעוֹרֶת. מַרְאֵהוּ הָיָה כְמַרְאֶה אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, מִתְרַכֵּז. נִרְאָה, שֶׁמַּחְשְׁבוֹתָיו תָּעוּ הַרְחֵק מִזֶּה. הִתְחִיל עוֹבֵר לְאַט עַל פְּנֵי כָל הַחוֹרִים, מִשֵּׁשׁ אֶת כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּיָדָיו, עַד אֲשֶׁר עָבַר עַל כֻּלָּם. אַחַר כַּךְ עָמַד, כְּמִשְׁתַּדֵּל לִזְכּוֹר דְּבַר מָה, וַיִּפֶן לָצֵאת מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ:

– אֵינִי זוֹכֵר, מָתַי עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר. הִנֵּה עַכְשָׁו אֶפְשָׁר לִי לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי לֹא עַכְבָּרַי אֲשֵׁמִים בָּאֲבֵדוֹת. אֶפֶס אַחַת הִיא, מְאוּם לֹא יוֹעִיל לָהּ, הִיא לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת דָּרְכָּה.

וּבְדַבְּרוֹ כַךְ, עָלָה מִן הַמַּרְתֵּף, וַאֲנַחְנוּ אַחֲרָיו. זָקֵן נָעִים הָיָה הַדּוֹד סִילַאס.

עַכְשָׁו הָיָה תֶּם נָבוֹךְ, כִּי לֹא יָדַע אֵיפֹה יַשִּׂיג כַּף, שֶׁהָיְתָה דְרוּשָׁה לָנוּ, אַךְ עַד מְהֵרָה מָצָא תַּחְבּוּלָה. נִכְנַסְנוּ אֶל חֲדַר הָאוֹכְלִים וְהִתְחַלְנוּ סוֹבְבִים עַל יַד סַל הַכַּפּוֹת, עַד שֶׁנִּכְנְסָה הַדּוֹדָה סַאלִי. אָז הוֹצִיא תָּם מִן הַסַּל אֶת הַכַּפּוֹת (בְּאוֹתוֹ רֶגַע שַׂמְתִּי כַּף אַחַת בְּצַלַּחְתִּי) וְהִתְחִיל מוֹנֶה.

– דּוֹדָתִי סַאלִי, – אָמַר, – וַהֲרֵי פֹה רַק תֵּשַׁע כַּפּוֹת.

– גֶּשׁ הָלְאָה! – קָרְאָה הַדּוֹדָה – אֲנִי מְטִיבָה לָדַעַת מִמֶּךָ. זֶה עַתָּה מִנִּיתִין.

– גַּם אֲנִי, דּוֹדָתִי, מִנִּיתִין פְּעָמַיִם, וּמִסְפָּרָן תֵּשַׁע.

בְּפָנִים מְפִיקִים פַּחַד קְצָת וּבְקֹצֶר רוּחַ נִגְּשָׁה אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִילָה מוֹנָה.

– אָמְנָם רַק תֵּשַׁע כַּפּוֹת פֹּה. וּמַה הַדָּבָר אֵיפֹה? הָבָה אֶמְנֶה עוֹד פַּעַם.

אֲנִי הֲשִׁיבוֹתִי בִּמְהִירוֹת אֶל הַסַּל אֶת הַכַּף הַגְּנוּבָה עִמִּי, וַיְהִי בִמְנוֹתָהּ אֶת הַכַּפּוֹת וַתִּקְרָא:

– שׁוּב עֶשֶׂר! לֹא, אֵין זֹאת אֶלָּא מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים.

– אֵיפֹה פֹּה עֶשֶׂר, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה?

– שׁוֹטֶה, כְּלוּם לֹא רָאִיתָ בִּמְנוֹתִי אוֹתָן?

– אֲבָל אֲנִי מַבְטִיחַ אוֹתְךָ, דּוֹדָתִי…

בְּאוֹתוֹ רֶגַע גָּנַבְתִּי שׁוּב כַּף אַחַת; נִמְנוּ הַכַּפּוֹת שׁוּב וְנִמְצְאוּ תֵּשַׁע. הַדּוֹדָה קָצְפָה, עַד שֶׁכָּל גּוּפָהּ רָעַד. אֶפֶס הִיא הוֹסִיפָה לִמְנוֹת וְלָשּׁוּב וְלִמְנוֹת. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עָלָה הַמִּסְפָּר עֶשֶׂר, וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – תֵּשַׁע. הִיא נְבוֹכָה לְגַמְרִי, וַתַּבֵּט עָלֵינוּ כִּמְשֻׁגָעָה. פִּתְאֹם חָטְפָה אֶת הַסַּל עִם הַכַּפּוֹת, וְהִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ אֶל הַזָּוִית, וּבְשָׁעָה זוּ הָדְפָה אֶת הֶחָתוּל בְּכֹחַ, שֶׁהַלָּז הֶתְהַפֵּך שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּאֲוִיר.

– צְאוּ מִזֶּה תֵכֶף! פֶּן אֶפְשֹׁט אֶת עוֹרְכֶם מֵעַל בְּשַׂרְכֶם! – קָרְאָה אֵלֵינוּ.

כֹּה שָׁבוּ אֵלֵינוּ הַכַּף וְהַמַּסְמֵר. דְּזשִים קִבֵּל אוֹתָם עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם לִפְנֵי סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְטוּחִים שֶׁעַתָּה לֹא תִּהְיֶה עוֹד הַדּוֹדָה בְּטוּחָה בְמִסְפָּר כַּפּוֹתֶיהָ עַד עוֹלָם. וְאִם תִּמְנֶה אוֹתָן שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים, לֹא תֵדַע כַּמָּה יֵשׁ לָהּ, תֵּשַׁע אוֹ עֶשֶׂר, וְנָשֹׂא תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ הָאִישׁ אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיהָ עוֹד עַל אֹדוֹת הַכַּפּוֹת.

בְּלַיְלָה הֲשִׁיבוֹנוּ אֶת הַסָּדִין אֶל מְקוֹמוֹ, עַל הַחֶבֶל, וַנִּגְנֹב סָדִין אַחֵר מֵאֲרוֹנָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה. יָמִים אֲחָדִים רְצוּפִים הָיִינוּ גּוֹנְבִים וּמְשִׁיבִים אוֹתוֹ לְסֵרוּגִין, עַד שֶׁהִסְתַּבְּכָה הַדּוֹדָה גַּם בְּמִסְפַּר סְדִינֶיהָ. לְסוֹף הוֹדִיעָה, שֶׁאִם לֹא תֶחְדַּל מִבְּדוֹק אֶת סְדִינֶיהָ, תָּמוּת מִכַּעַשׁ ⁹, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה לָמוּת בְּשֶׁל סָדִין נִמְאָס. כֹּה נִגְמַר בְּשָׁלוֹם דְּבַר הַכֻּתּנֶת, הַסָּדִין הַכַּף וְהַנֵּרוֹת, הוֹדוֹת לָעַכְבָּרִים וְלַמִּנְיָן הַמְשֻׁבָּשׁ. עִנְיַן הַמְּנוֹרָה נִשְׁתַּקַּע מֵאֵלָיו אַחֲרֵי הַהַרְפַּתְקָאוֹת הָאֵלֶּה. תַּחַת זֹאת רָבְתָה מְאֹד הָעֲבוֹדָה בַּהֲכָנַת הַחַלָּה הַמְּקֻסֶּמֶת. אֲנַחְנוּ קָרַעְנוּ אֶת הַסָּדִין הַגָּנוּב לְאָרְכּוֹ רְצוּעוֹת רְצוּעוֹת וַנִּקְלַע מֵהֶן חֶבֶל, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִתְלוֹת עָלָיו אֲפִלּוּ שׁוֹר פָּר וְלֹא רַק בֶּן אָדָם. עָשִׂינוּ אֶת עַצְמֵנוּ, כְאִלּוּ עָסַקְנוּ בַעֲבוֹדָה זוּ תִשְׁעָה יְרָחִים. אַךְ כְּשֶׁנִּסִּינוּ לָשִׂים אֶת הַחֶבֶל בְּתוֹךְ הַחַלָּה, לֹא נִכְנַס לְתוֹכָהּ אֲפִלּוּ הַחֵלֶק הָעֲשִׂירִי. אֶפְשָׁר הָיָה לְמַלֵּא בַחֶבֶל הַזֶּה מֵאָה חָלּוֹת. אַךְ בָּזֶה לֹא הָיָה צֹרֶךְ, עַל כֵּן קָרַע תָּם חֵלֶק מִן הַחֶבֶל בַּמִּדָּה הַדְּרוּשָׁה לָנוּ, וְאֶת הַשְּׁאָר זָרַק הָלְאָה. אָז אָפִינוּ אֶת הַחַלָּה עַל מַחֲבַת בַּיָּעַר. זוּ הָיְתָה חַלָּה מְצֻיֶּנֶת! הַטּוֹב שֶׁבָּאוֹפִים לֹא יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ. בְּכָל זֹאת לֹא הָיִיתִי מְקַנֵּא בָאִישׁ, שֶׁיִּבְלַע פְּרוּסָה מִמֶּנָּהּ.

סִים הֶעֱמִיד פָּנִים, כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה, שֶׁאָנוּ שַׂמְנוּ בְקַעֲרָתוֹ שֶׁל דְּזשִים שָׁלֹשׁ פְּנָסוֹת שֶׁל בְּדִיל, אֶת הַחַלָּה, וְאַחַר כַּךְ יָצַקְנוּ לְתוֹכָהּ אֶת הַמָּרָק. דְּזשִים קִבֵּל אֶת כָּל זֹאת בִּשְׁלֵמוּת, וְאַךְ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, בָּצַע אֶת הַחַלָּה, הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ אֶת הַחֶבֶל וַיִּטְמְנֵהוּ בְמִשְׁכָּבוֹ. עַל אַחַת הַפְּנָסוֹת חָרַת דְּבַר מָה וְיִזְרְקֶנָּהּ בְעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה. תָּם מָצָא, שֶׁדְּזשִים מִלֵּא תַּפְקִידוֹ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, וַיְהִי שְׁבַע־רָצוֹן מְאֹד.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁשָׁה    🔗

הֲכָנַת הָעֵטִים – זוּ הָיְתָה עֲבוֹדָה שֶׁהִיא רַק לְפִי כֹחָם שֶׁל שֵׁדֵי שַׁחַת, גַּם אֶת הַמַּשּׁוֹר קָשֶׁה הָיָה לְתַקֵּן אַךְ דְּזשִים הִבְטִיחַ, שֶׁרְשִׁימַת הַכְּתֹבֶת עַל גַּבֵּי קִיר הַתְּפִיסָה תִכְבַּד עָלָיו יוֹתֵר מִכֹּל, אֶפֶס תָּם גַּם שָׁמוֹעַ לֹא אָבָה אֶת דְּבָרָיו. אִם תִכְבַּד וְאִם תֵּקַל הַמְּלָאכָה – הַכְּתֹבֶת מְחֻיֶּבֶת לִהְיוֹת נִרְשְׁמָה.

– הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת, שֶׁיַּעֲזֹב הַתָּפוּס אֶת תְּפִיסָתוֹ וְלֹא יַשְׁאִיר אַחֲרָיו כְּתֹבֶת לְזִּכָּרוֹן? – אָמָר. – תִּהְיֶה מָרַת דְּזשִׁיי גְּרֵיילֵךְ לְמָשָׁל, אוֹ הַזָּקֵן מִנּוֹרְטוּמְבֶּרְלַנְד. וַאֲפִלּוּ אִם קָשָׁה הָעֲבוֹדָה מְאֹד, הִיק, אִי אֶפְשָׁר לִבְלִי עֲשׂוֹתָהּ.

וּכְכַלּוֹתוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְחִיל מְחַבֵּר כְּתֹבֶת רְאוּיָה. אַחַר כַּךְ קָרָא בְּאָזְנֵינוּ אֶת חִבּוּרָיו:

הַכְּתֹבֶת הָרִאשׁוֹנָה: פֹּה הִתְעַנָּה לֵב נָהוּג בַּשֶּׁבִי.

הַשְּׁנִיָּה: פֹּה הִתְקַיֵּם בְּיָגוֹן וּבַאֲנָחָה שָׁבוּי שֶׁקְּרוֹבָיו וְרֵעָיו עֲזָבוּהוּ.

הַשְּׁלִישִׁית: לֵב רָטוּשׁ, מֹחַ עָיֵף וְנֶפֶשׁ רְצוּצָה מָצְאוּ פֹּה מְנוּחָה אַחֲרֵי שִׁבְתָּם כְּלוּאִים שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים.

הָרְבִיעִית: פֹּה אָבַד גֵּר עָזוּב וְנַעֲנֶה בֶּן פִּילַגְשׁוֹ שֶׁל לוּדְוִיג XVI, אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ תָפוּס שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים.

קוֹלוֹ שֶׁל תָּם רָעַד מִדֵּי קָרְאוֹ אֶת הַדְּבָרִים. כָּל הַכְּתֹבוֹת טוֹבוּ בְּעֵינָיו, עַל כֵּן הֶחְלִיט לַחֲרוֹת אֶת כֻּלָּן עַל הַקִּיר. דְּזשִים הִתְחִיל מַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִגְמֹר אֶת הַמְּלָאכָה גַם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְמִימָה, וּמַה גַּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ צוּרַת אוֹת. אַךְ תָּם לֹא אָבָה שָׁמוֹעַ.

– אֲנִי אֶכְתּוֹב אֶת הַדְּבָרִים וְאַתָּה תַּחֲרוֹת אוֹתָם אַחַר כַּךְ, – נִחֵם אֶת דְּזשִים.

פִּתְאֹם נִזְכַּר וַיִּקְפֹּץ וַיִּקְרָא:

– כֵּיצַד לֹא עָלָה עַל לִבִּי עַד הִנֵּה הָרַעְיוֹן הַזֶּה? וַהֲרֵי קִירוֹת הַתְּפִיסָה שֶׁל עֵץ הֵם. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לְגַמְרִי, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה פֹּה אֶבֶן, אֶבֶן קָשָׂה מַמָּשׁ. צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלָה כֵּיצַד נְתַקֵּן אֶת דְּבַר הָאֶבֶן.

דְּזשִים הֶעָלוּב נִדְהָם לְגַמְרִי.

– הֲלֹא מוֹת אָמוּת פֹּה בְטֶרֶם אַסְפִּיק לִגְמוֹר גַּם מַחֲצִית הַמְּלָאכָה הַזֹּאת, – בָּכָה.

אַךְ תָּם הִרְגִּיעַ אֶת לִבּוֹ, בְּהַבְטִיחוֹ שֶׁגַּם אֲנִי אֶהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר.

בִּרְאוֹתוֹ שֶׁלְּטִישַׁת הָעֵטִים אֵינָהּ מִתְקַדֶּמֶת – וַדַּאי! הַחַבּוּרוֹת שֶׁעַל יָדַי מִן הָעֲבוֹדָה הַקּוֹדֶמֶת לֹא נִרְפְּאוּ עוֹד, וְהִנֵּה שׁוּב עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ זוֹ – אָמַר תָּם:

עַכְשָׁו יָדַעְתִּי כְבָר, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. הִנֵּה רָאִיתִי אֵצֶל הָרֵיחַיִם מִתְגּוֹלֶלֶת אֶבֶן־טַחֲנָה יְשָׁנָה וּמִכֵּיוָן שֶׁדְּרוּשָׁה לָנוּ אֶבֶן בִּשְׁבִיל הַכְּתֹבֶת, וְצָרִיךְ גַּם לִלְטוֹשׁ אֶת הָעֵטִים וְאֶת הַמַּשּׂוֹר, עַל כֵּן נַסִּיעַ אֶת הָאֶבֶן הֲלוֹם, וּבְכֵן נַשִּׂיג שְׁתֵּי מַטָּרוֹת בְּפַעַם אַחַת.

זֶה הָיָה רַעְיוֹן יָפֶה, גָּדוֹל, אַךְ גַּם הָאֶבֶן לֹא הָיְתָה קְטַנָּה.

חֲצוֹת הַלַּיְלָה הִתְקָרְבָה, בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂאנוּ פְעָמֵינוּ לָלֶכֶת אַל הָרֵיחַיִם. בְּעָמָל הִסַּעְנוּ אֶת הָאֶבֶן מִמְּקוֹמָהּ אֶפֶס לֹא הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת כְּלָל לְגוֹלְלָה. לִרְגָעִים נָפְלָה עַל צִדָּה וְסַכָּנָה הָיְתָה צְפוּיָה לְכַפּוֹת רַגְלֵינוּ. לְסוֹף אָפַס כֹּחֵנוּ בְטֶרֶם שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהַסִּיעַ אֶת הָאֶבֶן גַּם עַד חֲצִי הַדֶּרֶךְ. נוֹכַחְנוּ שֶׁבְּלִי עֶזְרָתוֹ שֶׁל דְּזשִים לֹא נַעֲשֶׂה כְלוּם, וַנִּקְרָא אוֹתוֹ. דְּזשִים הֵרִים אֶת רֶגֶל הַמִּטָּה, הֵסִיר אֶת הַכֶּבֶל, שִׁלְשֵׁל אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל צַוָּארוֹ וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ יָצָאנוּ דֶרֶךְ הַמַּחְתֶּרֶת. עַל נְקַלָּה הִתְגּוֹלֵלָה הָאֶבֶן בְּהָדְפֵנוּ אוֹתָהּ אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וּדְּזשִים, וְתָם מְנַצֵּחַ עַל הַמְּלָאכָה. כֵּן, הַהַשְׁגָּחָה הָיְתָה אֻמָּנוּתוֹ!

אָמְנָם הַמַּחְתֶּרֶת הָיְתָה רְחָבָה לְמַדַּי, אַךְ צָרָה מִכְּדֵי הַכְנֵס אֶת הָאֶבֶן בַּעֲדָהּ. לָקַח דְּזשִים אֶת הַמַּעְדֵּר בְּיָדוֹ וְאַחֲרֵי רֶגַע נִכְנְסָה כְבָר הָאֶבֶן בַּמַּחְתֶּרֶת עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. תָּם סִמֵּן אֶת הָאוֹתִיּוֹת בַּמַסְמֵר, אַחַר כָּךְ מָסַר אֶת הַמַּסְמֵר לִדְּזשִים שֶּׁיַּתְחִיל בַּמְּלָאכָה תֵכֶף וּמִיָּד. דְּזשִים הִתְחִיל לַחֲרוֹט אֶת הָאוֹתִיּוֹת בַּמַּסְמֵר וּבַמְּטִיל הַבַּרְזֶל שֶׁהוֹצֵאנוּ מִתּוֹךְ הָאַשְׁפָּה אֲשֶׁר בַּמְזָוֶה. תָּם צִוָּה עָלָיו לְבַל יַפְסִיק מִמְּלַאכְתּוֹ עַד שֶׁיִּדְעַך הַנֵּר, וְאַחַר יַסְתִּיר אֶת הָאֶבֶן תַּחַת יְצוּעוֹ וַיִּשְׁכַּב עָלָיו. עָזַרְנוּ לִדְּזשִים לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּבֶל עַל מְקוֹמוֹ עַל רֶגֶל הַמִּטָּה, וּבֶהְיוֹתֵנוּ כְבָר נְכוֹנִים לַעֲזוֹב אֶת הַסֻּכָּה, וְהִנֵּה רַעְיוֹן חָדָשׁ עָלָה עַל לִבּוֹ שֶׁל תָּם.

– וּמַה, דְּזשִים, הֲיֵשׁ פֹּה עַכָּבִישִׁים?

– אָיִן, אֲדוֹנִי. תּוֹדָה לָאֵל, אָיִן.

– אִם כֵּן עָלֵינוּ לִמְצוֹא עַכָּבִישִׁים בִּשְׁבִילֶךָ.

– אֲבָל, תָּם אֲדוֹנִי הַטּוֹב, אֵין לִי צֹרֶךְ כְּלָל בְּעַכָּבִישִׁים. דְּזשִים יָרֵא אֶת הָעַכָּבִישִׁים. נוֹחִים לִדְּזשִים נְחָשִׁים רוֹעֲמִים מִן הָעַכָּבִישִׁים הַלָּלוּ…

– אָמְנָם רַעְיוֹן נָאֶה הוּא, דְּזשִים. וַדַּאי שֶׁיֶּשְׁנָם פֹּה נְחָשִׁים רוֹעֲמִים. רַעְיוֹן מְחֻכָּם! אֲבָל אֵיפֹה תּוּכַל לְהַחֲזִיק אוֹתָם?

– אֶת מִי, אֲדוֹנִי תָּם?

– אֶת אֵלּוּ, אֶת הַנְּחָשִׁים הָרוֹעֲמִים.

– אֵל רַחוּם! אֲדוֹנִי תָּם, הֲלֹא נוֹחַ לִי לְנַפֵּץ אֶת קָדְקֳדִי אֶל הַקִּיר, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ נְחָשִׁים אֶל הַסֻּכָּה!

– מַה תְּדַבֵּר, דְּזשִים, הַאָמְנָם תִּפְחַד מִפְּנֵיהֶם? הֲלֹא יָכוֹל תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אוֹתָם לְבַעֲלֵי תַּרְבּוּת.

– בַּעֲלֵי תַּרְבּוּת?…

– אָמְנָם כֵּן. כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים אֲסִירֵי־תוֹדָה הֵם, אִם רַק יִתְהַלְּכוּ אִתָּם בְּטוֹב וּבַמֵּישָּׁרִים, וּמֵעוֹלָם לֹא יַעֲשׂוּ רָעָה לִמְפַרְנְסֵיהֶם. נַסֵּה נָא, רַק שְׁלֹשָׁה יָמִים, אָנָא. וַדַּאי שֶׁבִּזְמַן קָצָר יִתְרַגֵּל הַנָּחָשׁ אֵלֶיךָ כָּל כַּךְ, שֶׁאָהוֹב יֶאֱהַב אוֹתְךָ, יִישַׁן עִמְּךָ יַחְדָּו וְלֹא יַעֲזָבְךָּ רֶגַע. אַחַר כָּךְ תּוּכַל לְשַׁלְשֵׁל אוֹתוֹ סָבִיב לְצַוָּארְךָ וְלָשִׁים אֶת רֹאשׁוֹ בְּפִיךָ…

– אֲבַקֶּשְׁךָ, אֲדוֹנִי תָּם, לְבַל תְּדַבֵּר כָּךְ. דְּזשִים אַף שָׁמוֹעַ לֹא יֹאבֶה לִדְבָרֶיךָ. יְחַכֶּה נָא הַנָּחָשׁ, עַד שֶׁיָּשִׂים דְּזשִים אֶת רֹאשׁוֹ בְּפִיו. גַּם לִשְׁכַּב עִמּוֹ יַחְדָּו לֹא יֹאבֶה דְּזשִים. כְּלוּם לֹא יֹאבֶה דְּזשִים!

– אַל תִּתְעַקֵּשׁ, דְּזשִים, כָּל תָּפוּס מְחֻיָּב לְחַנֵּךְ אֶצְלוֹ אֵיזֶה בַעַל־חַיִּים, אֲשֶׁר יִגְמוֹל לוֹ אָהֲבָה עַל אַהֲבָתוֹ. אִם עַד הֵנָּה לֹא נַעֲשָׂה עוֹד נִסָּיוֹן בְּנָחָשׁ הָרוֹעֵם, הֲרֵי תִגְדַּל תְּהִלָּתְךָ שִׁבְעָתַיִם, שֶׁהֲרֵי אַתָּה תִּהְיֶה הָרִאשׁוֹן. לְעוֹלָם לֹא תַגִּיעַ לְךָ עוֹד שְׁעַת כֹּשֶׁר לַגָּדֵל וּלְרוֹמֵם אֶת שִׁמְךָ כְּמוֹ בַפַּעַם הַזֹּאת.

– אֵין לִי צֹרֶךְ בִּגְּדֻלָּה וּבִתְהִלָּה, אֲדוֹנִי תָם! הַנְּחָשִׁים יָבֹאוּ וְיַטִּילוּ אֶרֶס בִּדְזשִים.

– חָכָם נָא דְּזשִים, נַסֵּה נָא. אִם לֹא יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדְךָ, לֹא אֲאַלְּצֶךָ.

אַךְ דְּזשִים הִתְחִיל מְאָיֵּם, שֶׁיִּבְרַח מִן הַסֻּכָּה אִם יַכְנִיסוּ נְחָשִׁים רוֹעֲמִים לְתוֹךְ הַסֻּכָּה. תָּם הֶחְלִיט, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכְנִיס אֶל הַסֻּכָּה עַכְנְאי, שֶׁאֵין לוֹ אֶרֶס, תַּחַת הַנָּחָשׁ הָרוֹעֵם, וּכְדֵי שֶׁיַּשְׁמִיעַ רַעַם בְּזָחֲלוֹ, יִקְשְׁרוּ כַפְתּוֹרִים אֲחָדִים אֶל זְנָבוֹ. וּדְּזשִים יְהֵא מִתְכַּוֵּן בְּלִבּוֹ, שֶׁנָּחָשׁ רוֹעֵם הוּא.

– לָזֶה אֶפְשָׁר עוֹד לְהַסְכִּים, אֲדוֹנִי תָּם. אֶת הָעַכְנָאי אֵינִי יָרֵא. אֶפֶס אוּלַי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס גַּם אֶת זֶה? כְּלוּם דִּין הוּא, שֶׁיַּעַבְרוּ עַל רֹאשׁ הַתָּפוּס הַרְפַּתְקָאוֹת רַבּוֹת כָּל כַּךְ? מֵעוֹלָם לֹא דִּמִּיתִי וְלֹא עָלָה עַל לִבִּי.

– תָּמִיד יִהְיֶה כַךְ, אִם רַק הַכֹּל נַעֲשֶׂה לְפִי הַכְּלָלִים… הֲיֵשׁ פֹּה עַכְבָּרִים?

– לֹא, לֹא רְאִיתִים.

– צָרִיךְ לְהַמְצִיא הֵנָּה עַכְבָּרִים.

– לְהַמְצִיא עַכְבָּרִים? הֲלֹא אֵין לִי בָהֶם צֹרֶךְ כְּלָל! הֲלֹא אֵין כַּיְצוּרִים הָאֵלֶּה לְמָאוּס, מְנוֹחָה לֹא יִתְּנוּ לִי. הֵם יִרְקְּדוּ עַל גַּב בֶּן הָאָדָם הַיָּשֵׁן; פַּעַם יִשְּׁכוּהוּ בְּרַגְלוֹ, וּפַעַם בְּחָטְמוֹ… לֹא. אִם נֶחֱרָץ עָלַי שֶׁיִּהְיֶה עִמִּי פֹּה אֵיזֶה בַעַל חַי, מוּטָב שֶׁתִּתְּנוּ לִי הֲלוֹם אֶת הַנְּחֻשְׁתָּן, וְאֶת הָעַכְבָּרִים – בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֹבֶה.

– אֲבָל, דְּזשִים, אִי אֶפְשָׁר לַתָּפוּס בְּלִי עַכְבָּרִים. אֵינִי יוֹדֵעַ אַף דוּגְמָא אַחַת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַכְבָּרִים בְּכִלְאוֹ שֶׁל הַתָּפוּס. הֵם מִתְרַגְּלִים אֶל בְּנֵי הָאָדָם, וְהָיוּ כִכְלָבִים וְכַחֲתוּלִים. הַתַּחְבּוּלָה הַיּוֹתֵר נֶאֱמָנָה לַעֲשׂוֹתָם בְּנֵי תַרְבּוּת הִיא הַמּוּזִיקָה. הֲיֵשׁ עִמְּךָ פֹּה אֵיזֶה כְלִי זֶמֶר?

– אֵין לִי מְאוּמָה, זוּלָתִי מַסְרֵק וּפִסַּת נְיָר. אָכֵן יֵשׁ עוֹד חָלִיל, אַךְ נִדְמֶה שֶׁאֵין הָעַכְבָּרִים מְכַבְּדִים מוּזִיקָה שֶׁכָּזוּ?

– לְחִנָּם תַּחְשֹׁב כָּכָה. אַחַת הִיא לָהֶם, אֵיזֶה הוּא כְּלִי הַזֶּמֶר, וּבִלְבַד שֶׁיְּנַגֵּן. כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים אוֹהֲבִים אֶת הַנִּגּוּן, וּבְיִחוּד בִּהְיוֹתָם בַּשֶּׁבִי. וּמַה גַּם שֶׁמְּנַגְּנִים בְּאָזְנֵיהֶם אֵיזוֹ נְגִינָה עֲצוּבָה, עִם הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן יִזְחֲלוּ וְיֵצְאוּ מִמְאוּרוֹתֵיהֶם כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַיּוֹשְׁבִים בִּשְׁכוּנָתְךָ, לְמָשָׁל: הָעַכְבָּרִים, הַנְּחָשִׁים, הָעַכָּבִישִׁים, יַעֲשׂוּ אָזְנֵיהֶם כַּאֲפַרְכָסוֹת וְיַקְשִׁיבוּ. חַכֵּה נָא, אֶפְשָׁר שֶׁגַּם בִּמְחוֹלוֹת יֵצְאוּ סְבִיבְךָ וְיִשְׂמְחוּ וְיִצְהָלוּ.

– הֵם יִשְׂמְחוּ, אֲדוֹנִי תָּם. אַךְ מַה יַרְגִּישׁ דְּזשִים הֶעָלוּב? הוּא אֵינוֹ מוֹצֵא בָזֶה שׁוּם תּוֹעֶלֶת וְאַף שׁוּם נֹעַם, אַךְ מוּטָב לְהַשְׁקִיט אֶת רָגְזָם בְּמַנְגִּינוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְצָעֲרִים.

– תָּם הִשְׁתַּקַּע בְּרַעְיוֹנוֹת, וַדַּאי שֶׁחָשַׁב בְּאֵיזוֹ מִינִי חַיּוֹת יְמַלֵּא עוֹד אֶת בֵּיבָרוֹ שֶׁל דְּזשִים . – הִנֵּה מַה שֶׁשָּׁכַחְתִּי לְגַמְרִי, – קָרָא. – אוּלַי אֶפְשָׁר לְגַדֵּל פֹּה אֵיזֶה פֶּרַח?

– בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ, – עָנָה דְּזשִים, – חֹשֶׁךְ פֹּה, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לִשְׁמוֹר עָלָיו.

– בְּכָל זֹאת צָרִיךְ שֶׁתְּנַסֶּה. תְּפוּסִים אֲחֵרִים עָשׂוּ כֵן וְהִצְלִיחוּ. הִנֵּה יָכֹל תּוּכַל גַּם אַתָּה לִנְטוֹעַ אֵיזֶה דַּרְדַּר, פֹּה בְּזָוִית, רַק אַל תִּקְרָא לוֹ דַּרְדַּר, אֶלָּא פִּיטְשִׁיוֹלִי – כַּךְ קוֹרְאִים לַפְּרָחִים הַמְּגֻדָּלִים בְּבָתֵּי הַכַּלְאָיִם. וּלְהַשְׁקוֹתוֹ תּוּכַל בְּדִמְעוֹת עֵינַיִךְ.

– לָמָּה? הֵן תָּמִיד יֵשׁ דַּי מַיִם בְּכַדִי!

– לֹא, אִי אֶפְשָׁר בְּמָיִם. רַק בִּדְמָעוֹת, כַּךְ עוֹשִׂים כָּל הַתְּפוּסִים.

– אוֹיָה, אֲדוֹנִי תָּם, כֵּיצַד אַשְׁקֶה אֶת הַפִּיטְשִׁיוֹלִי בִּדְמָעוֹת וַאֲנִי אֵינִי בוֹכֶה מֵעוֹלָם.

הַטַּעַם הַזֶּה הֵבִיא אֶת תָּם בִּמְבוּכָה, אַךְ מְהֵרָה הִתְעוֹדֵד.

– כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִבְכּוֹת, – אָמַר, – אַמְצִיא לְךָ מִבֵּית הַמְבַשְּׁלִים בָּצָל מַר. אָשִׂים אוֹתוֹ בְסֵפֶל הַקְּהֲוָה.

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפְלוּ סוֹף סוֹף לְמַשָּׂא עַל דְּזשִים. מָרַד, וְהִתְחִיל מִתְנַגֵּד לַכֹּל – גַּם לְגִדּוּל הַפִּיטְשִׁיוֹלִי, שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁקוֹתוֹ בִדְמָעוֹת, גַּם לְמוּזִיקָה בִּשְׁבִיל הָעַכְבָּרִים וְיֶתֶר הַשְּׁרָצִים, וּלְסוֹף הִתְחִיל לְהִתְקוֹמֵם גַּם נֶגֶד לִטוּשׁ הָעֵטִים, וְנֶגֶד הַכְּתֹבוֹת עַל אַבְנֵי הָרֵיחַיִם, וּלְסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן שֶׁעַל הַכֻּתָּנוֹת. בְּמֶשֶׁךְ כָּל יָמָיו לֹא הָיָה לוֹ טֹרַח רַב כָּזֶה. וְעַכְשָׁו אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ כְּלוּם, וּבִלְבַד שֶׁיַּעַזְבוּ אוֹתוֹ לִמְנוּחוֹתּ.

תָּם קָצַף מְאֹד. הִתְחִיל מַאֲשִׁים אוֹתוֹ, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר תּוֹדָה, וְשֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם בְּכָל הָאָרֶץ.

– כְּאִלּוּ אֵיזוֹ חַיַּת יַעַר הָיִיתָ, – אָמַר לוֹ תָם, – לֹא תַעֲרִיךְ וְלֹא תּוֹקִיר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבּוּז לְךָ!

וְאָמְנָם דְּזשִים הִתְחִיל מִתְבַּיֵּשׁ, וְהִבְטִיחַ לִבְלִי הַרְהֵר עוֹד בְּלִבּוֹ. אֲנַחְנוּ, שְׂבֵעֵי רָצוֹן לְגַמְרִי, הָלַכְנוּ אֶל חַדְרֵנוּ לִישֹׁן.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה    🔗

מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר הָלַכְנוּ אֶל הַכְּפָר הַקָּרוֹב, קָנִינוּ מַלְכֹּדֶת מְצֻיָּנָה, שַׂמְנוּהָ בַּמַּרְתֵּף, פָּתַחְנוּ אֶת אַחַד הַחוֹרִים הַגְּדוֹלִים וְאַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה לְעֵרֶךְ הָיוּ לָנוּ כְבָר כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נֶפֶשׁ עַכְבָּרִים מִן הַמּוּבְחָר. לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן שַׂמְנוּ אֶת הַמַּלְכֹּדֶת תַּחַת מִטָּתָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה סַאלִי, כִּי הָיָה הַמָּקוֹם הַזֶּה בָטוּחַ מְאֹד, מִפְּנֵי שֶׁאִישׁ לֹא הֵהִין לִקְרַב אֶל מִטַּת הַדּוֹדָה סַאלִי. אָז מִהַרְנוּ אֶל צֵיד עַכָּבִישִׁים. לְהַוָּתֵנוּ קָרָה הַמִּקְרֶה, שֶׁטּוֹמַאס־פְּרַאנְקְלִין־בִּנְיָמִין־דְּזשִׁיפִירְסוֹן־אַלֶכְּסַנְדֶּר פֶילְפְּס הַקָּטָן נִמְצָא בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם, נָפַל מַבָּטוֹ עַל הַמַּלְכֹּדֶת, הָלַךְ וּפָתַח אֶת דָּלְתָהּ. כְּשֶׁשַּׁבְנוּ לָקַחַת אֶת קִנְיָנֵנוּ, אֶת הָעַכְבָּרִים שֶׁרָכַשְׁנוּ לוֹ בְעָמָל רַב כָּל כַּךְ, מָצָאנוּ אֶת הַדּוֹדָה סַאלִי עוֹמֶדֶת עַל הַמִּטָּה וְצוֹעֶקֶת כִּשְׁחוּטָה, וְהָעַכְבָּרִים מִתְרוֹצְצִים סָבִיב, קוֹפְצִים עַל פְּנֵי הַמִטּוֹת, הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְּאוֹת וּמְצַפְצְפִים כִּמְטֹרָפִים. כְּשֶׁנִּמְלְטוּ לְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים כָּל הָעַכְבָּרִים בְּעַד הַדֶּלֶת שֶׁפָּתַחְנוּ, חָטְפָה הַדּוֹדָה סַאלִי מַטֶּה וְהַתְּחִלָּה מַמְּטִירָה עַל גַּבֵּנוּ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת בְּקָרְאָה:

– אֵין הָאֲבַדּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם נְבָלִים אַתֶּם!

אַחַר כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לַעֲמוֹל עוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת, כְּדֵי לִלְכּוֹד חֲמִשָּׁה עָשָׂר עַכְבָּרִים אֲחֵרִים. אַךְ אֵלֶּה הָיוּ גְּרוּעִים בְּמִדָּתָם וּבְיָפְיָם מִן הָרִאשׁוֹנִים. עַכְבָּרִים כָּרִאשׁוֹנִים לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם, וּלְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה עוֹד כְּמוֹהֶם.

זוּלַת זֹאת אָסַפְנוּ קוֹלֶיקְצִיָּה שֶׁל עַכָּבִישִׁים, חֲסִילִים, צְפַרְדֵּעִים, תּוֹלַעִים. חָפַצְנוּ לִמְצֹא עוֹד קֵן שֶׁל צְרָעוֹת, וְלֹא עָלָה בְיָדֵינוּ. אַחַר כַּךְ יָצָאנוּ לָצוּד עַכְנָאִים. מָצָאנוּ כִשְׁנֵי תְרֵיסָרִים, שַׂמְנוּ אוֹתָם בְּשַׂק וּנְבִיאֵם אֶל חַדְרֵנוּ. הַדָּבָר הָיָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. עֲבוֹדָה רַבָּה עָשִׂינוּ בַיּוֹם הַזֶּה, וַנִּרְעַב מְאֹד. אָכַלְנוּ לְשֹּׂבַעַ וַנָּשָׁב אֶל חַדְרֵנוּ. וְהִנֵּה – מָה עֵינֵינוּ רוֹאוֹת! אֵין אַף נָחָשׁ אֶחָד בְּתוֹךְ הַשַּׂק. וַדַּאי שֶׁלֹּא קָשַׁרְנוּ הֵיטֵב אֶת פִּי הַשַּׂק, וְהַנְּחָשִׁים זָחֲלוּ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא הִתְעַצַּבְנוּ בְיוֹתֵר. יָדַעְנוּ כִי עַד מְהֵרָה יִתְרָאוּ הַנְּחָשִׁים. וְאָמְנָם הִנֵּה זָחַל אֶחָד וְיָצָא מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, וְהִנֵּה שֵׁנִי זָחַל וְנִכְנַס לְתוֹךְ קְעָרָה שֶׁל אַחַד הַמְּסֻבִּים אֶל הַשֻּׁלְחָן. פִּתְאֹם מַרְגִּישׁ מִי מֵאִתָּנוּ בְרֶגַע שֶׁכָּפַף אֶת רֹאשׁוֹ לְהָרִים דְּבַר מָה מֵעַל הָאָרֶץ, שֶׁנָּחָשׁ הִתְקַפֵּל סָבִיב לְצַוָארוֹ. בְּמִלָּה אַחַת, תָּמִיד בָּא הַנָּחָשׁ, בְּרֶגַע שֶׁאֵין מְחַכִּים לוֹ כְּלָל. כֻּלָּם הָיוּ יָפִים מְאֹד. בַּעֲלֵי קַוִּים נָאִים. וּכְלוּם יֵשׁ לִקְצוֹף עֲלֵיהֶם? אֲבָל לֹא כֵן הַדּוֹדָה סַאלִי: אַךְ נָגוֹעַ יִגַּע אֶחָד מֵהֶם אֶל יָדָהּ אוֹ אֶל רַגְלָהּ, וְקָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ וְצָעֲקָה בְקוֹל, הַמַּגִּיעַ עַד לִירִיחוֹ. וּכְשֶׁמָּצְאָה אֶחָד מִן הַנְּחָשִׁים הָאֵלֶּה בְּמִטָּתָהּ, הֵקִימָה מְהוּמָה גְדוֹלָה כָל כַּךְ, שֶׁנִּדְמֶה כְאִלּוּ הַבַּיִת בּוֹעֵר בְּאֵשׁ. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַגִּיעַ עַד חֵקֶר לֵב הָאִשָּׁה הַזֹּאת. הִיא הֵבִיאָה בְּתַאֲנִיּוֹתֶיהָ אֶת הַזָּקֵן הֶעָלוּב אֶת הַדּוֹד פִילֶפְּס לִידֵי כָךְ, שֶׁהִתְחִיל מַטִּיל סָפֵק בְּתוֹעֶלֶת הַנְּחָשִׁים וַאֲפִילוּ הִתְחִיל מַטִּיחַ קְצָת כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא. עָבַר כְּבָר כְּשָׁבוּעַ תָּמִים לְמִן הָעֵת שֶׁנֶּעֶלְמוּ הַנְּחָשִׁים לְגַמְרִי מִן הַבַּיִת, וְהַדּוֹדָה סַאלִי עֲדַיִן מְפַחְדָה. כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֵיזֶה רִשְׁרוּשׁ לְאָזְנֶיהָ, הֲרֵי הִיא נִרְעֶדֶת, וְכַאֲשֶׁר יִתְגַנֵּב אִישׁ מֵאַחֲרֶיהָ וַיַּעֲבִיר נוֹצָה עַל צַוָּארָהּ, הֲרֵי הִיא נְכוֹנָה לְהִתְבַּקַּע מֵחָרוֹן. הָיוּ מִקְרִים מְגֻחָכִים מְאֹד. אַךְ תָּם אוֹמֵר שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל כָּל הַנָּשִׁים כַּךְ הִיא. הוּא אוֹמֵר, שֶׁהָאֱלֹהִים בְּרָאָן כַּךְ מִשּׁוּם טְעָמִים מְיֻחָדִים. אוּלָם אֵיזֶה הֵם הַטְּעָמִים הַמְיֻחָדִים הָאֵלֶּה, אֵינוֹ יוֹדֵעַ, מוּבָן מֵאֵלָיו. אַךְ הַדָּבָר נָכוֹן, וְאֵין לְהַטִּיל סָפֵק בַאֲמִתּוּתוֹ.

מִדֵּי יִפְגַּע אַחַד הַנְּחָשִׁים בַּדּוֹדָה סַאלִי, הָיִינוּ מְקַבְּלִים מָנָה יָפָה. אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁמָּנוֹת אֵלֶּה אֵינָן וְלֹא כְלוּם לְעֻמַּת הַמַּכּוֹת שֶׁנְּקַבֵּל אִם נְמַלֵּא שׁוּב אֶת הַבַּיִת נְחָשִׁים. וְאָמְנָם הָיִינוּ נְכוֹנִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, – אֶת הַמַּהֲלֻמוֹת לֹא יָרֵאנוּ, – אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לֶאֱסוֹף מִסְפָּר רַב כָּזֶה שֶׁל נְחָשִׁים עוֹד הַפַּעַם. לְסוֹף בָּא הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם, וַאֲנַחְנוּ הֵבֵאנוּ אֶת הַנְּחָשִׁים לָשִׁים מִשְׁכָּנָם בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל דְּזשִים, שֶׁכִּמְעַט צָרָה הָיְתָה מֵהָכִיל אֶת כָּל שׁוֹכְנֶיהָ. מָה רַב הָיָה שָׁם הַלַּחַץ, הַשְּׂרִיקָה וְהָרִשְׁרוּשׁ! לֹא תוּכְלוּ לְשָׁעֵר כָּמוֹ. תַּחַת זֹאת מַה רַבּוּ הַמִּצְהָלוֹת כְּשֶׁהִתְחִיל דְּזשִים לְנַגֵּן וְהַשְּׁרָצִים נֶאֶסְפוּ סְבִיבוֹ מִתְרַגְּשִׁים. יוֹתֵר מִכֹּל צֵעֲרוּ אוֹתוֹ הָעַכָּבִישִׁים. הוּא נִלְחַם עִמָּהֶם בְּלִי הֶרֶף. הוּא הִתְאוֹנֵן, שֶׁהָעַכְבָּרִים, הֶעַכְנָאִים וְאֶבֶן הָרֵיחַיִם מְמַלְּאִים אֶת כָּל הַסֻּכָּה וְאֵין גַּם מָקוֹם לִשְׁכַּב עָלָיו. וְאִלּוּ הָיָה מָקוֹם, כִּי גַּם אָז אִי אֶפְשָׁר לִסְגּוֹר אֶת הָעֵינָיִם עַל שׁוּם הַשָּׁאוֹן וְהַתְּנוּעָה שֶׁאֵינָם נִפְסָקִים אַף רֶגַע אֶחָד. בַּעֲלֵי הַחַיִּים לֹא יָשְׁנוּ מֵעוֹלָם כֻּלָּם בְּשָׁעָה אַחַת וּבְשָׁעָה שֶׁאֵלֶּה יְשֵׁנִים, הַלָּלוּ עֵרִים. הֲרֵיהוּ מְחַכֶּה בְּקֹצֶר רוּחַ שֶׁיִּשְׁקְטוּ הָעַכְנָאִים, אַךְ בְּטֶרֶם שֶׁשָּׁקְטוּ אֵלֶּה, וְהָעַכְבָּרִים הֵקִימוּ שָׁאוֹן וּמְהוּמָה, וּלְמוֹתָר יִהְיֶה לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַחֲסִילִים וְהָעַכָּבִישִׁים שֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ מָנוֹחַ אַף רָגַע.

– הַאֶזְכֶּה לָרֶגַע שֶׁאֵצֵא חָפְשִׁי בֶאֱמֶת? – יְלֵל דְּזשִים הֶעָלוּב, – נוֹחַ לִי לָמוּת מֵעַמּוֹד בְּכָל הַנִּסְּיוֹנוֹת הָאֵלֶּה.

לְאַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת בָּא הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְשָׁלוֹם. הַכֻּתּנֶת נִשְׁלְחָה אֵלָיו שׂוּמָה בְּתוֹךְ מַעֲשֶׂה אוֹפִים, וּמִדֵּי פַעַם כְּשֶׁיִּשֹּׁךְ עַכְבָּר אֶת בְּשָׂרוֹ בַּלַּיְלָה, הָיָה דְּזשִים מְחֻיָּב לְמַהֵר וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ “בַּדְּיוֹ הַחֲדָשָׁה” וְלִרְשׁוֹם דְּבַר מָה עַל הַכֻּתּנֶת. הָעֵטִים הָיוּ כְבָר לְטוּשִׁים, הַכְּתֹבֶת עַל אֶבֶן הָרֵיחַיִם עֲשׂוּיָה, רֶגֶל הַמִּטָּה כְרוּתָה, אֶת הַנְּסוֹרֶת – בָּלַעְנוּ אֲנַחְנוּ, וְאַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה מָרְדוּ בָנוּ קֵבוֹתֵינוּ כָּל כַּךְ, שֶׁדִּמִינוּ – אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ. אַךְ נִצַּחְנוּ אֲנַחְנוּ. אוּלָם עָלַי לְהוֹדוֹת, וְתָם הִסְכִּים גַּם הוּא, כִּי מֵעוֹלָם לֹא אָכַלְתִּי עוֹד קֶמַח שֶׁאֵינוֹ נוֹחַ לְהִתְעַכֵּל כְּגוֹן זֶה. וּבְכֵן נַעֲשָׂה כָל הַדָּרוּשׁ. אָמְנָם עִנִּינוּ אֶת כֹּחֵנוּ לְמַדַּי, וּבְיִחוּד דְּזשִים הֶעָלוּב, אַךְ יְגִיעֵנוּ מִלֵּא אֶת לִבֵּנוּ גֵּאָה וְגָאוֹן. הַדּוֹד סִילַאס כָּתַב כְּבָר פַּעֲמַיִם לְאוֹרְלֵיאַן הַחֲדָשָׁה עַל אֹדוֹת הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ, אַךְ תְּשׁוּבָה, כְּמוּבָן, לֹא קִבֵּל. אָז הִתְחִיל מְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַצֹּרֶךְ לְהַכְרִיז בָּעִתּוֹנִים שֶׁל הֶעָרִים סֶין־לוּאִי, וְאוֹרְלֵיאָן הַחֲדָשָׁה. כְּשֶׁהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם סֶין־לוּאִי עָבְרָה חֲרָדָה עַל גַּבִּי. בָּרוּר הָיָה הַדָּבָר שֶׁאֵין לְאַבֵּד זְמַן לְבַטָּלָה. גַּם תָּם הִסְכִּים לָזֶה, אַךְ הוּא אָמַר שֶׁכָּל הַמְּנִיעָה הִיא מִשּׁוּם “מִכְּתָבִים אַנּוֹנִימִים”.

– דָּבָר זֶה מָה הוּא?

־ מִכְתָּבִים אַנּוֹנִימִים הִיא אַזְהָרָה לַקּוֹמֶנְדַנְט שֶׁל הַתְּפִיסָה, שֶׁאֵיזֶה אָסוֹן מִתְרַחֵשׁ. דָּבָר זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל תָּמִיד צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹרֵב עַל יַד הַתְּפִיסָה וְשֶׁיַּלְשִׁין לִפְנֵי פְּקִיד הַכֶּלֶא עַל אֹדוֹת כָּל הַנַּעֲשֶׂה. הִנֵּה כְּשֶׁהִתְעַתֵּד לוּדְוִויק ה־XVI לִבְרוֹחַ מֵהָאַרְמוֹן טוּלֵיירִי, הִלְשִׁינָה עָלָיו הַמְּשָׁרֶתֶת. גַּם זֶה אֶמְצָעִי טוֹב, וַאֲנַחְנוּ אֶפְשָׁר לָנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בָּזֶה. כְּשֶׁמְּשַׁחְרְרִים אֶת הַתָּפוּס עוֹשִׂים כָּךְ: אִמּוֹ שֶׁל הַתָּפוּס נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ וְנִשְׁאֶרֶת עַל מְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הַכֶּלֶא, וְהוּא בּוֹרֵחַ. גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה כךְ.

– אַךְ, שָׁמַע נָא, הֲלֹא שִׁגָּעוֹן הוּא. לָמָּה נָעִיר אֲנַחְנוּ אֶת אָזְנָם לִהְיוֹת זְהִירִים? הֲלֹא חוֹבָם הוּא לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַשָּׁבוּי.

– אָכֵן, כֵּן הַדָּבָר. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִבְטוֹחַ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. הֲלֹא תִּרְאֶה, חָפְשִׁים אָנוּ לְגַמְרִי, וְעוֹשִׂים אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֵנוּ, וְהֵם לֹא יַשְׁגִּיחוּ גַּם לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם, אִם לֹא נִהְיֶה מַזְהִירִים אוֹתָם, יֵצֵא דְּזשִים מִן הַכֶּלֶא בְּלִי שׁוּם מְאוֹרָעוֹת, וְכָל עֲמָלֵנוּ שֶׁעָמַלְנוּ יִהְיֶה לָרִיק. אִם כֵּן הֲלֹא מוּטָב שֶׁנִּפְתַּח לְפָנָיו אֶת דֶּלֶת סֻכָּתוֹ וְנַצִּיעַ לוֹ לָצֵאת הַחוּצָה. וְגַם כֶּלֶב לֹא יֶחֱרַץ לְשׁוֹנוֹ.

– אָמְנָם לְפִי דַּעְתִּי מוּטָב לַעֲשׂוֹת כָּךְ.

– לְפִי דַּעְתְּךָ, אָמְנָם, – עָנָה בְבוּז.

– טוֹב אֵיפוֹא, – הוֹסַפְתִּי בִּמְנוֹחָה, – עֲשֵׂה כַאֲשֶׁר תִּמְצָא לַנָּכוֹן. אַךְ אֵיפֹה נִקַּח מְשָׁרֶתֶת?

– אַתָּה תִהְיֶה בִּמְקוֹם מְשָׁרֶתֶת. וּלְתַכְלִית זוּ עָלֶיךָ לְהִתְגַנֵּב בַּלַּיְלָה לְתוֹךְ חֲדַר הַמְבַשְּׁלִים וְלִגְנוֹב אֶת שִׂמְלַת הַכּוּשִׁית הַיְרוֹקָה.

– אַךְ, תָּם, הֵן בַּבֹּקֶר תָּקוּם מְהוּמָה, וַדַּאי שֶׁאֵין לָהּ עוֹד שִׂמְלָה אַחֶרֶת.

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, אֲבָל לְךָ דְּרוּשָׁה שִׂמְלָה זוּ רַק לְרֶבַע שָׁעָה וְלֹא יוֹתֵר – כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַמִּכְתָּב הָאֲנּוֹנִימִי וְלִתְקוֹעַ אוֹתוֹ תַּחַת מְזוּזַת הַפֶּתַח.

– טוֹב. אֲנִי אָבִיא אֶת הַמִּכְתָּב. אַךְ כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בִּהְיוֹתִי לָבוּשׁ בְּגָדַי שֶׁלִּי?

– אָז לֹא תִהְיֶה דוֹמֵה עוֹד לִמְשָׁרֶתֶת. כְּלוּם לֹא לֹא כֵן, הִיק?

– אֱמֶת, אֲבָל הֵן אִישׁ לֹא יִרְאֵנִי, וּבְכֵן אֵפוֹא אַחַת הִיא, אִם כֹּה וְאִם כֹּה יִהְיֶה מַרְאִי.

– אֵין דָּבָר זֶה שַּׁיָּךְ לְגַמְרִי אֶל הָעִנְיָן, הִיק, לְגַמְרִי. עָלֵינוּ רַק לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁנְּמַלֵּא אֶת חוֹבָתֵנוּ בֶּאֱמוּנָה. אִם יִרְאֶה אוֹתָנוּ אִישׁ, וְאִם לֹא יִרְאֶה – אַחַת הִיא. כְּלוּם אֵין בְּךָ כְּלָל חוּשׁ שֶׁל מוּסָר?

– טוֹב אֵפוֹא, טוֹב. לֹא אוֹסִיף עוֹד. וּבְכֵן – אֲנִי הַמְשָׁרֶתֶת. וּמִי אֵיפֹא הָאֵם?

– אֲנִי אֶהְיֶה הָאֵם. אֶקַּח אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ שֶׁל הַדּוֹדָה סַאלִי.

– וּבְכֵן אַתָּה תִּשָּׁאֵר בַּסֻכָּה בְשָׁעָה שֶׁאֲנִי וְדְּזשִים נִבְרַח?

– לִזְמַן קָצָר. אֲנִי אֲמַלֵּא תֶּבֶן אֶת בְּגָדָיו שֶׁל דְּזשִים וְאָשִׂים אֶת הַגֹּלֶם עַל הַמִּטָּה, שֶׁיִּהְיֶה הוּא בִמְקוֹם אֵם, וּדְּזשִים יִלְבַּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַדּוֹדָה סַאלִי וַאֲנַחְנוּ נִמָּלֵט שְׁלָשְׁתַּנוּ יָחַד.

תָּם עָרַךְ מִכְתָב אַנּוֹנִימִי, וַאֲנִי, מִתְלַבֵּשׁ בְּשִׂמְלַת הַכּוּשִׁית, שַׂמְתִּיו תַּחַת הַדֶּלֶת. הִנֵּה דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב:

“הִזָּהַרוּ! צָרָה עֲתִידָהּ לָבֹא! הֱווּ זְהִירִים! דּוֹרֵשׁ טוֹב נֶעְלַם”.

בְּיוֹם הַשֵּׁנִי הִדְבַּקְנוּ אֶל דֶּלֶת הַמִּסְדְּרוֹן הָרָאשִׁי פִּסַּת נְיָר, שֶׁתָּם רָשַׁם עָלֶיהָ בְּדָם דְּמוּת גִּלְגֹּלֶת שֶׁל מֵת וּשְׁתֵּי עֲצָמוֹת מוּנָחוֹת שְׁתִי וָעֵרֶב; עַל דֶּלֶת הַבִּיאָה אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת הִדְבִּיק צִיּוּר שֶׁל אָרוֹן לְמֵת. אֵלִי! מָה רָבְתָה הַבֶּהָלָה. נִדְמָה לָהֶם, שֶׁהַבַּיִת מָלֵא רוּחוֹת וְנִשְׁמוֹת מֵתִים, הַמִּתְאַנְּחִים בְּלִי הֶרֶף, קוֹרְאִים וּמְיַלְּלִים, אַךְ תִּשְׁמַע דְּפִיקַת דֶּלֶת – וְהִנֵּה הַדּוֹדָה סַאלִי מַשְׁמִיעָה קוֹל פְּחָדִים, אִישׁ נִגַּשׁ אֵלֶיהָ, וְהִיא לֹא חִכְּתָהּ לוֹ, אוֹ אִישׁ מַשְׁמִיעַ קוֹל – וְשׁוּב יִלְלוֹת פַּחַד, הִיא יָרְאָה לְהִשָּׁאֵר אַף רֶגַע אֶחָד לְבַדָּהּ וּבְיִחוּד בַּלֵּילוֹת. תָּם הָיָה מְאֻשָּׁר, שֶׁהַכֹּּל עוֹלֶה יָפֶה. – “וְזֶה אוֹת, – אָמַר, – שֶׁהַכָּל נַעֲשָׂה לְפִי הַכְּלָלִים”.

– עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַחִזָּיוֹן הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הַדְּרָמָה! – אָמָר.

אֲנַחְנוּ עָרַכְנוּ מִכְתָב שֵׁנִי. אַךְ יָרֵאנוּ, שֶׁמָּא לֹא יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לָשִׂים אוֹתוֹ בַמָּקוֹם הַמְיֻעָד, כִּי שָׁמַעְנוּ שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה יִהְיוּ נִצָּבִים כּוּשִׁים לִשְׁמוֹר עַל הַפְּתָחִים. אַךְ תָּם מָצָא עַד מְהֵרָה תַּחְבּוּלָה. הוּא יָרַד מֵחַדְרֵנוּ עַל פְּנֵי מֵשִׁיב־הָרְעָמִים, הִתְבּוֹנֵן סָבִיב, וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁהַכּוּשִׁי הַשּׁוֹמֵר נִרְדַּם, תָּקַע אֶת הַמִּכְתָּב בְצַוְּארוֹנוֹ. וְהִנֵּה דִבְרֵי הַמִּכְתָּב הַזֶּה:

– אַל תִּמְסְרוּנִי – יְדִידְכֶם אֲנִי. גְּדוּד שׁוֹדְדִים עַזֵּי רוּחַ מֵאֶרֶץ הוֹדוּ מִתְכּוֹנֵן לְשַׁחְרֵר בַּלַּיְלָה הַזֶּה אֶת הַכּוּשִׁי הַלָּבָן שֶׁלָּכֶם. לְתַכְלִית זוּ חִבְּלוּ תַּחְבּוּלוֹת נוֹרָאוֹת, כְּדֵי לְהַפִּיל עֲלֵיכֶם אֵימָה, וּלְאַלֵּץ אֶתְכֶם לְבַל תֵּצְאוּ מִן הַבַּיִת, פֶּן תַּפְרִיעוּ אוֹתָם מִמַּעֲשֵׂיהֶם. גַּם אֲנִי חֲבֵר הַגְּדוּד הַזֶּה הִנְנִי. אַךְ כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי מֵעֲשׂוֹת אֶת הַנְּבֵלָה הַזֹּאת מִבְּלִי הַזְהֵר אֶתְכֶם. אַדִּיר חֶפְצִי לַחְדֹּל מִחְיוֹת חַיֵּי שׁוֹדֵד וְלָשׁוּב אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. עַל כֵּן הִנְנִי מְגַלֶּה לָכֶם אֶת הַסּוֹד. הֵם יָבוֹאוּ מִצַּד צָפוֹן וּבַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר הִתְקִינוּ לַדָּבָר יִפְתְּחוּ אֶת דֶּלֶת הַסֻּכָּה, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַכּוּשִׁי לַחָפְשִׁי. אֲנִי אֶעֱמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְעָלַי לִתְקוֹעַ בַּשּׁוֹפָר לְעֵת סַכָּנָה, אַךְ תַּחַת תָּקוֹעַ בַּשּׁוֹפָר אֶגְעֶה כְכִבְשָׂה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תוּכְלוּ לְהִתְגַנֵּב לְאַט, לִסְגוֹר אֶת הַדֶּלֶת וּלְהַכּוֹת אֶת כֻּלָּם חֵרֶם, אִם תַּחְפְּצוּ בָזֶה. אִם אֵינְכֶם אוֹבִים לִנְחֹל מַפָּלָה, עֲשׂוּ אֵיפֹא כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרֵיתִי אֶתְכֶם. אֵינִי מְבַקֵּשׁ גְּמוּל. דַּי לִי בְּהַכָּרָתִי, שֶׁמְּלֵאתִי אֶת חוֹבִי.

“יְדִיד זָר”.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה    🔗

כִּמְעַט שֶׁשָׁכַחְתִּי לְהַגִּיד, כִּי לַמְרוֹת כָּל הַטִּרְדּוֹת לֹא שָׁכַחְנוּ מֵהָכִין אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לְצֹרֶךְ הַמְּנוּסָה. חָרַצְנוּ לָרֶדֶת עִם זֶרֶם הַנָּהָר, וּלְתַכְלִית זוּ הָיְתָה דְרוּשָׁה לָנוּ סִירָה אוֹ דָבָר כְּגוֹן זֶה. לְאַט לְאַט אָסַפְנוּ עֵצִים קְרָשִׁים, גְּזָרִים וַנָּכֶן לָנוּ רַפְסוֹדָה יָפָה. אָמְנָם הִיא לֹא דָּמְתָה בְיָפְיָהּ וּבְחֶזְקָתָהּ אֶל רַפְסוֹדָתֵנוּ הַקּוֹדֶמֶת, אַךְ חֲזָקָה הָיְתָה לְמַדַּי וְיָכוֹל יָכְלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הַסְּעָרָה. הִיא נִצְּבָה עַתָּה בְמִפְרָץ קָטָן עַל הָעֹגֶן בְּמָקוֹם בָּטוּחַ. נִשְׁאַר עוֹד לִגְמוֹר אֵיזֶה דְבָרִים קַלֵּי עֵרֶךְ עַל הָרַפְסוֹדָה, וְעַל כֵּן שַׁטְנוּ אֵלֶיהָ בַיּוֹם הַזֶּה בַּסִּירָה הָאֲרֻכָּה שֶׁל דּוֹדֵנוּ, שֶׁעָמְדָה תָמִיד עַל הַחוֹף. הַדּוֹדָה נָתְנָה לָנוּ אֲרֻחַת הַבֹּקֶר לַדֶּרֶךְ וּכְכַלוֹתֵנוּ אֶת מַעֲשֵׂינוּ בִלִּינוּ שְׂמֵחִים וְצוֹהֲלִים אֶת הַשָּׁעָה בְּצֵיד דָּגִים.

בְּשׁוּבֵנוּ בְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הַבַּיְתָה הָיוּ כָל יוֹשְׁבָיו נִבְהָלִים כָּל כַּךְ, עַד שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת נַפְשָׁם מִפָּחַד. תֵכֶף אַחֲרֵי סְעֻדַּת הָעֶרֶב צִוּוּ עָלֵינוּ לִשְׁכַּב, מוּבָן, מִבְּלִי הַגֵּד לָנוּ אֶת סִבַּת הַפַּחַד. אַךְ אָנוּ, מֵאֵלָיו מוּבָן, יָדַעְנוּ הֵיטֵב, אֵיזוֹ שׁוֹאָה נָפְלָה עַל הַבָּיִת. בְּטֶרֶם הִגַּעְנוּ אַל חֶדְרֵנוּ, וּבְהִוָּכְחֵנוּ שֶׁאִישׁ לֹא יִפְגְּשֵׁנוּ עַל דַּרְכֵּנוּ, יָרַדְנוּ אֶל הַמַּרְתֵּף לָקַחַת מִשָּׁם צָרְכֵי אֹכֶל. לָקַחְנוּ צֵידָה, דֵּי כַלְכֵּל אֶת נַפְשֵׁנוּ שָׁבוּעַ תָּמִים, וְהָלַכְנוּ לִשְׁכַּב. אֲבָל בַּחֲצִי הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה קַמְנוּ כְבָר. תָּם לָבַשׁ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ שֶׁל הַדּוֹדָה סַאלִי, לָקַחְנוּ אֶת הַצֵּידָה וַנֵּרֶד לְמַטָּה. פִּתְאֹם זָכַר תָּם עַל אֹדוֹת הַחֶמְאָה.

– הֲלָקַחְתָּ אֶת הַחֶמְאָה? – שְׁאֵלָנִי.

– הִנֵּה, אֶת הַחֶמְאָה שָׁכַחְתִּי לָקַחַת. וַאֲנִי הֲכִינוֹתִי נֵתַח הָגוּן וָאָשִׂים אוֹתוֹ עַל עָלֶה שֶׁל דּוּרָה. וַדַּאי נִשְׁאֲרָה בְּמַרְתֵּף. אַךְ לֹא כְלוּם. נִתְקַיֵּם אֵיפֹא בְלִי חֶמְאָה, – הֶחְלַטְתִּי.

־ לֹא, לֹא נִתְקַיֵּם, – עָנָה תָם בְּרֹגֶז. – אַתָּה תֵרֵד תֵכֶף אֶל הַמַּרְתֵּף וְלָקַחְתָּ אֶת הַחֶמְאָה, וַאֲנִי אָבֹא אֶל דְזשִים, אֲמַלֵּא אֶת בִּגְדוֹ תֶבֶן וְאָכִין אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ, וּבְשָׁמְעִי אֶת קוֹל פְעָמֶיךָ אֶגְעֶה כְּכִבְשָׂה: “בֶּה-בֶּה”.

יָרַדְתִּי הַמַּרְתֵּפָה וָאֶקַּח אֶת הַחֶמְאָה. אַחַר כַּךְ כִּבֵּיתִי אֶת הַנֵּר וָאַעַל לְמַעְלָה. וְהִנֵּה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה נִרְאֲתָה פִתְאֹם הַדּוֹדָה סַאלִי, וְנֵר בְּיָדֶיהָ. מִבְּלִי חֲשׁוֹב הַרְבֵּה הֶחְבֵּאתִי אֶת הַחֶמְאָה מִתַּחַת לְכוֹבָעִי. אַךְ הַדּוֹדָה הִרְגִּישָׁה בִּי תֵכֶף וַתְּצַו עָלַי לַעֲמוֹד:

– בְּמַרְתֵּף הָיִיתָ?

– כֵּן…

– מֶה עָשִׂיתָ שָׁם?

– לֹא כְלוּם.

– כֵּיצַד לֹא כְלוּם.

– כַּךְ, לֹא כְלוּם.

– אֲבָל אֵיךְ עָלָה עַל דַּעְתְּךָ לָבֹא אֶל הַמַּרְתֵּף בַּחֲצִי הַלַּיְלָה בְשָׁעָה שֶׁהַכֹּל יְשֵׁנִים?

– לֹא יָדַעְתִּי, דּוֹדָתִי.

– אַל תָּעֵז לַעֲנוֹת לִי דִבְרֵי שְׁטוּת כְּאֵלֶּה תָּם! תֵכֶף וּמִיַּד תַּגֵּד לִי, מֶה עָשִׂיתָ בַּמַּרְתֵּף?

– לֹא כְלוּם, דּוֹדָתִי סַאלִי. לְגַמְרִי לֹא כְלוּם, הַאֲמִינִי נָא לִי, בֶּאֱמֶת אֲדַבֵּר.

קִוִּיתִי שֶׁהִיא תַעַזְבֵנִי לְנַפְשִׁי, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד, אַךְ מִקְרִים מְשֻׁנִּים כָּל כַּךְ נָפְלוּ בַבַּיִת, שֶׁהִתְחִילָה לְהִתְיַחֵס בְּחֶשֶׁד אֶל כָּל דָּבָר קַל עֵרֶךְ. עַל כֵּן אָמְרָה בְהַחְלֵט:

– תֵכֶף בֹּא אֶל הָאוּלָם, וְאַל תָּהִין לָצֵאת מִשָּׁם בְּטֶרֶם אָשׁוּב. רוֹאֶה אָנֹכִי, שֶּׁעָתִיד אַתָּה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשִׂים לֹא טוֹבִים וּמְכַחֵשׁ לִי. אַךְ הֱיֵה נָא בָטוּחַ, כְּרֶגַע אֲגַלֶּה אֶת הַכֹּל, וְאָז רָעָה נֶגֶד פָּנֶיךָ.

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲדָפַתְנִי לְפָנִים. אֲנִי הָשְׁלַכְתִּי אֶל חֲדַר הָאוֹרְחִים. אֵלִי! כַּמָּה רַב פֹּה הֶהָמוֹן. וְכָל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ מְזֻיָּנִים מִכַּף רַגְלָם וְעַד רֹאשָׁם. פֹּה נֶאֶסְפוּ כָל בַּעֲלֵי הָאֲחֻזּוֹת מִכָּל הַסְּבִיבָה, וְכֻלָּם הִשְׁקִיפוּ בְאֵימָה אַף עַל שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ לְהֵרָאוֹת כְּאַמִּיצִים. אֲנִי הֵיטַבְתִּי לִרְאוֹת: בְּכָל רֶגַע הֶחֱלִיפוּ אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם, הִתְגָּרְדוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ סָבִיב בְּלִי בִטְחָה. גַּם מַצָּבִי אֲנִי לֹא טוֹב הָיָה מִשֶּׁלָּהֶם, אַךְ אֶת הַכּוֹבַע לֹא הֲסִירוֹתִי מֵעַל רֹאשִׁי.

אֵלִי, כַּמָּה עָרְגָה נַפְשִׁי שֶׁתְּמַהֵר הַדּוֹדָה סַאלִי לָשׁוּב הֲלוֹם, שֶׁתַּלְקֵנִי וְתִשְׁלַח אוֹתִי לְנַפְשִׁי, – כִּי אָז יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד לַתָם שֶׁנָּפַלְנוּ בְפַח, וְשֶׁעַכְשָׁו צָרִיךְ לָשׁוּב מִכָּל הַהֶבֶל אֲשֶׁר חָשַׁב לַעֲשׂוֹת, וּלְמַהֵר לִבְרוֹחַ עִם דְּזשִים, בְּטֶרֶם הִשִּׂיג אוֹתָנוּ כָל הַגְּדוּד הַמְּזֻיָּן הַזֶּה.

לְסוֹף בָּאָה הַדּוֹדָה סַאלִי וְהִתְחִילָה חוֹקֶרֶת וְדוֹרֶשֶׁת אוֹתִי בְעָרְמָה רַבָּה כָל כַּךְ, שֶׁחָכְמָתִי אָבְדָה, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. וּבִשְׁעַת הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה רָאִיתִי, שֶׁהַנֶּאֱסָפִים מְטַכְּסִים עֵצָה מַה יַעֲשׂוּ: הֲיִתְנַפְּלוּ תֵכֶף וּמִיָּד עַל הַשּׁוֹדְדִים, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעָה חֲצוֹת לַיְלָה, אוֹ שֶׁיְּחַכּוּ לָאוֹת שֶׁהִבְטִיחַ בַּעַל הַמִּכְתָּב הָאַנּוֹנִימִי. וְהַדּוֹדָה שׁוֹאֶלֶת וְחוֹקֶרֶת אוֹתִי עוֹד וְעוֹד. וַאֲנִי רוֹעֵד כֻּלִּי, מַמָּשׁ מִתְפַּלֵּל אֲנִי, שֶׁתִּפְתַּח הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְתִבְלָעֵנִי. וְהַחֹם הוֹלֵךְ וְגָדוֹל בַּבַּיִת, וְהַחֶמְאָה הִתְחִילָה נְמֵסָה מִתַּחַת לַכּוֹבַע וְנוֹזֶלֶת עַל צַוָּארִי וְעַל אָזְנָי. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאֵיזֶה קוֹלּ מַצִּיעַ לָלֶכֶת תֵכֶף עַל הַסֻּכָּה וְלָסֹב אֶת כָּל גְּדוּד הַשּׁוֹדְדִים, נִזְדַּעְזַעְתִּי מִפַּחַד וְהַדּוֹדָה שֶׁגִּלְּתָה זֶרֶם חֶמְאָה יוֹרֵד אִטִּי עַל מִצְחִי וְעַל חָטְמִי, הִתְחִילָה קוֹרְאָהּ, חִוֶּרֶת כָּאֶרֶג שֶׁל פִּשְׁתָּן:

– אֵל רַחוּם וְחַנּוּן! מֶה הָיָה לַיֶּלֶד? וַדַּאי שֶׁמֹּחוֹ נִתְרַכֵּך וְנָמַּס וְהִנֵּה הוּא נוֹזֵל מִתּוֹךְ קָדְקֳדוֹ!

כָּל הַנֶּאֱסָפִים מִהֲרוּ אֵלַי, הֵסִירוּ בְּחָפְזָה אֶת כּוֹבָעִי מֵעַל רֹאשִׁי, וְהַדּוֹדָה סַאלִי הִתְחִילָה מְאַמֶּצֶת אוֹתִי אֶל לִבָּהּ, מְנַשֶּׁקֶת וּמְרַבֶּבֶת בְּבֶכִי:

– אוֹי, כַּמָּה הֲסִבּוֹתָ לִי פַחַד. תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁאֵין כָּל אָסוֹן. הַלֹּא יָדַעְתָּ: צָרָה גוֹרֶרֶת צָרָה. וַאֲנִי הָיִיתִי בְטוּחָה, שֶׁאָבַדְתָּ אָבַדְתָּ. וַדַּאי שֶׁמֹּחֲךָ דּוֹמֶה לַנּוֹזֵל הַזֶּה הַיּוֹרֵד עַל מִצְחֲךָ לְפִי צִבְעוֹ וְצַחוּתוֹ. לְחִנָּם לֹא הִגַּדְתָּ לִי תֵכֶף, לָמָּה יָרַדְתָּ אֶל הַמַּרְתֵּף: לֹא הָיִיתִי מַגִּיד¹⁰ לְךָ אַף דָּבָר קָשֶׁה אֶחָד. מַהֵר אֶל מִשְׁכָּבְךָ, וְאַל תָּעִיז לָקוּם עַד הַבֹּקֶר. אֲנִי לֹא אִלַּצְתִּי אוֹתָהּ לַחֲזוֹר עַל מִצְוָתָהּ פַּעֲמָיִם. בְּרֶגַע אֶחָד עָלִיתִי לְמַעְלָה, יָרַדְתִּי עַל פְּנֵי מֵשִׁיב הָרְעָמִים וָאֲמַהֵר אֶל הַסֻּכָּה. כִּמְעַט שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא קוֹל מֵרוֹב הִתְרַגְּשׁוּת. בִּקְצָרָה בֵאַרְתִּי לַתָם, שֶׁאָסוּר לְאַבֵּד רֶגַע לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי גְּדוּד שֶׁל חֲמִשָּׁה עָשָּׂר אִישׁ, לְפָחוֹת, נָכוֹן לָשִׂים בְּכָל רֶגַע מָצוֹר עַל הַסֻּכָּה. עֵינָיו שֶׁל תָּם הִתְנוֹצְצוּ מֵאֹשֶׁר.

– הַאֻמְנָם? – שָׁאַל, – לוּ יָדַעְתִּי, כִּי אָז אֶפְשָׁר הָיָה גַם לֶאֱסֹף גְּדוּד שֶׁל מָאתַיִם אִישׁ. חַכֵּה רֶגַע!

– מַהֵר, מַהֵר, – הִפְסַקְתִּי

– אֵיפֹה דְּזשִים?

– עַל יָדְךָ, מִתְחַפֵּשׂ. הָבָה נֵלֵךְ מִזֶּה חֶרֶשׁ, וְנָתַנּוּ אוֹת.

בְּרֶגַע זֶה הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ הֵד פְּעָמִים, הֵם הִתְעַסְּקוּ כְבָר בְּמַנְעוּל. אֶחָד מֵהֶם דִבֵּר: – הֲרֵי תִרְאוּ. כְּלוּם לֹא הִגַּדְתִּי, שֶׁלֹּא הִגִּיעָה עוֹד הַשָּׁעָה. הַדֶּלֶת סְגוּרָה. אַךְ לֹא כְלוּם. יָבֹאוּ שְׁנַיִם מִכֶּם פְּנִימָה וַיְחַכּוּ לָמוֹ, וְהַנִּשְׁאָרִים יֶאֶרְבוּ פֹה וְנָתְנוּ אוֹת כְּהִתְקָרְבָם.

וּבְטֶרֶם הִסְפַּקְנוּ לְהָשִׁיב רוּחַ, וְהִנֵּה בַעֲלֵי הָאֲחֻזּוֹת נִצְּבוּ כְבָר בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה. לְאָשְׁרֵנוּ לֹא רָאוּ אוֹתָנוּ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. אֲנַחְנוּ מִהַרְנוּ לָבֹא בְּמַחְתֶּרֶת, בָּרִאשׁוֹנָה דְּזשִים, אַחַר כַּךְ אֲנִי וְתָם – בְּעִקְבוֹתֵינוּ, כֹּה צָרִיךְ הָיָה לְהִתְנַהֵג לְפִי הַכְּלָלִים. בְּעָמְדֵנוּ בְתוֹךְ הַבִּנְיָן הַשֵּׁנִי שָׁמַעְנוּ פַּעֲמֵי בְּנֵי אָדָם מִתְקָרְבִים. תָּם הִתְאַמֵּץ לְהַשְׁקִיף בְּעַד בֶּדֶק הַדֶּלֶת, אַךְ לֹא רָאָה כְלוּם מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ. צִוָּה עָלֵינוּ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּתְרַחֲקוּ הָאֲנָשִׁים. אֲנַחְנוּ חִכִּינוּ בְהִתְאַמַּצְנוּ לְהַסְתִּיר אֶת נְשִּׁימָתֵנוּ. פִּתְאֹם הָדַף אוֹתָנוּ. תָּם לְפָנִים וּבְאוֹתוֹ סֵדֶר עַצְמוֹ יָצָאנוּ חֶרֶשׁ-חֶרֶשׁ וַנִּתְגַּנֵּב וַנִּגַּשׁ אֶל הַגָּדֵר. לְאַחֲרֵי הֶרֶף עַיִן הָיִינוּ כְבָר מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, כְּלוֹמַר אֲנִי וְדְּזשִים. מִכְנָסָיו שֶׁל תָּם נֶאֶחְזוּ בְעָנָף חַד וַיִּשָּׁאֵר תָּלוּי עַל הַגָּדֵר. כְּשֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְהִשְׁתַּחְרֵר בְּחָזְקָה הַשְּׁמִיעָה הַגָּדֵר נֵפֶץ וְקוֹל הִגִּיעַ אֵלֵינוּ: – מִי שָׁם? עִמְדוּ, פֶּן נִירֶה בְרוֹבִים!

מוּבָן, שֶׁאָנוּ לֹא הֲשִׁיבוֹנוּ דָבָר, וַנָּרָץ בְּכָל כֹּחֵנוּ. מֵאַחֲרֵינוּ נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת, דְּהָרוֹת, מְהוּמָה, וְהַכַּדּוּרִים פִּיף־פַּף שָּׁרְקוּ בְלִי הֶרֶף מֵעַל לְרֹאשֵׁינוּ. קָרְאוּ:

– הִנֵּה הֵם: הִנֵּה הֵם! רָצִים לְעֵבֶר הַנָּהָר. שַׁסּוּ אֶת הַכְּלָבִים!

רֶגַע אֶחָד הִשְׂתָּרְרָה דוּמִיָּה, אַחַר כַּךְ הִשְׂתָּעֵר כָּל הַגְּדוּד עִם הַכְּלָבִים יַחְדָּו אֶל צַד הַנָּהָר בְּרַעַשׁ וּבְשָׁאוֹן. וַאֲנַחְנוּ לֹא הִשְׁמַעְנוּ קוֹל. אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ יְחֵפִים וַנֵּרֵד בַּמְּסִלָּה לְצַד הַטַּחֲנָה, שֶׁהַיַּעַר מֵאַחֲרֶיהָ. שָׁם הִסְתַּתָּרְנוּ. הַכְּלָבִים הִשִׂיגוּנוּ וּבָרֶגַע הָרִאשׁוֹן הִשְׁמִיעוּ נְבִיחָה אֲיֻמָּה, אַךְ בְּהַכִּירָם אוֹתָנוּ, בֵּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם, כִּשְׁכְּשׁוּ בְּזַנְבוֹתֵיהֶם וַיִּקְפְּצוּ הָלְאָה בִּילֵיל וּבִנְבִיחָה אַחֲרֵי הֶהָמוֹן הַמִּתְרַחֵק. וַאֲנַחְנוּ הִגַּעְנוּ דֶרֶךְ הַיַּעַר אֶל שְׂפַת הַנָּהָר, אֲשֶׁר מִנֶּגֶד, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה צְפוּנָה סִירָתוֹ שֶׁל הַדּוֹד סִילַאס. חֶרֶשׁ הִצְלַחְנוּ וַנַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁבְּתוֹךְ הַסּוּף, אֲשֶׁר עַל שְׂפָתוֹ עָמְדָה רַפְסוֹדָתֵנוּ. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת הַזֹּאת עָלוּ בְאָזְנֵינוּ בְלִי הַפְסֵק פַּעַם קוֹלוֹת בְּנֵי אָדָם, וּפַעַם נְבִיחוֹת כְּלָבִים, וּפַעַם אֵלֶּה וָאֵלֶּה יַחְדֶּו. אַחַר כָּךְ נִשְׁתַּתְּקוּ הַקּוֹלוֹת לְאַט לְאַט, עַד שֶׁחָדְלוּ לְגַמְרִי. בֵּינְתַּיִם צָפָה רַפְסוֹדָתֵנוּ הָלְאָה וְהָלְאָה עַד שֶׁהִתְרַחַקְנוּ מְאֹד. אָז פָּנָה תָם בְּקוֹל חֲגִיגִי אֶל דְּזשִים:

– דְּזשִים עַכְשָׁו הִנְּךָ בֶּן חוֹרִין, וַעֲרֻבָּתִי נְתוּנָה לְךָ – לְעוֹלָם וָעֶד.

דְּזשִים הָיָה מְאֻשָּׁר וּבְקוֹל מָהוּל בִּדְמָעוֹת אָמָר:

– כַּמָּה יָפָה עָלָה כָל הַדָּבָר הַזֶּה. הַתַּכְּסִיס שֶׁלְּךָ נֶהְדָּר וּמְחֻכָּם, אֲדוֹנִי תָּם!

כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים מְאֹד, וְיוֹתֵר מִכָּל – תָּם, מִפְּנֵי שֶׁכַּדּוּר, כַּדּוּר מַמָּשׁ פָּגַע בְּרַגְלוֹ. כְּשֶׁנּוֹדַע לָנוּ הַדָּבָר עָבְרָה שִׂמְחָתֵנוּ. אַךְ תָּם סָבַל אֵת כְּאֵבוֹ בְלִי הִתְאוֹנֵן, לַמְרוֹת מַה שֶּׁהַדָּם נָזַל בְּלִי הֶרֶף מִן הַפֶּצַע וְשֶׁהַכְּאֵב הָיָה גָדוֹל. אֲנַחְנוּ הִשְׁכַּבְנוּ אוֹתוֹ בְתוֹךְ הַסֻּכָּה שֶׁעַל הָרַפְסוֹדָה, אֲנִי הֲסִירוֹתִי אֶת כֻּתָּנְתִּי, כְּדֵי לַחֲבוֹשׁ בָּהּ אֶת פִּצְעוֹ, אוּלָם הוּא הָדַף אוֹתִי מֵאֶצְלוֹ:

– תֵּן לִי סְחָבוֹת, אֲנִי בְעַצְמִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת. וְאַתֶּם חִתְרוּ לְפָנִים. הַאִם לֹא כֵן, חֲבֵרִים? כַּמָּה יֵצַר לִי, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יָכֹלְנוּ לַעֲזוֹר לִבְרוֹחַ לְלוּדְוִויק הַשִּׁשָּׂה עָשָׂר. לוּ עָזַרְנוּ לוֹ לִבְרוֹחַ, כִּי אָז לֹא הָיָה מֻטָּל עָלֵינוּ עַכְשָׁו לִקְרֹא בְדִבְרֵי הַיָּמִים עַל אֹדוֹת הַגִּילוֹנִילִינָה וְיֶתֶר הַפְּחָדִים. עַל נְקַלָּה הָיִינוּ מְבִיאִים אוֹתוֹ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, רְחוֹקוֹת. וְעַכְשָׁו, חֲבֵרִים. הָלְאָה! מַהֵר!

בֵּינְתַּיִם הִתְיַעַצְנוּ אֲנִי וְדְּזשִים מַה נַּעֲשֶׂה לְתָם?

– הֵנָּה מַה שֶׁהַכּוּשִׁי חוֹשֵׁב, – אָמַר הַכּוּשִׁי. – לוּ פָגַע הַכַּדּוּר בְּרַגְלוֹ שֶׁל דְּזשִים, – כְּלוּם אָמַר אָז הָאָדוֹן תָּם: “הֶבֶל הוּא, אֵין צֹרֶךְ בָּרוֹפֵא, נִבְרְחָה הָלְאָה!” לֹא. הָאָדוֹן תָּם לֹא יַגִּיד מֵעוֹלָם דְּבָרִים כְּמוֹ אֵלֶּה. וְגַם דְּזשִים הַזָּקֵן יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת. הוּא לֹא יַעֲזוֹב אֶת הַמָּקוֹם בְּטֶרֶם יָבֹא רוֹפֵא לִרְאוֹת אֶת הַפֶּצַע, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיְּהֵא נִדְרָשׁ לְחַכּוֹת פֹּה אַרְבָּעִים שָׁנָה.

נִשְׁמָתוֹ שֶׁל דְּזשִים הָיְתָה טְהוֹרָה, לִבּוֹ – זָהָב, וְאַף־עַל פִּי שֶׁמִּחוּץ הָיָה שָׁחוֹר כְּפִיחַ הַתַּנּוּר. יָדַעְתִּי שֶׁכֹּה יֹאמַר, וּמוּבָן שֶׁאֲנִי הִסְכַּמְתִּי לִדְבָרָיו. הוֹדַעְנוּ לְתָם עַל אֹדוֹת הַחְלָטָתֵנוּ לִקְרוֹא לְרוֹפֵא. הוּא רָב אִתָּנוּ, גָּעַר בָּנוּ, אַף נִסָּה לָצֵאת בְּעַצְמוֹ מִן הַסֻּכָּה. אַךְ בִּרְאוֹתוֹ שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עַל דַּעְתֵּנוּ, וַאֲנִי קָפַצְתִּי כְבָר לְתוֹךְ הַסִּירָה לָשׁוּט הָעִירָה, אָמַר אֵלַי:

– אִם כַּךְ הִתְעַקַּשְׁתֶּם כַּחֲמוֹרִים הַלָּלוּ, הָבָה אֲבָאֵר לְךָ, לְפָחוֹת, כֵּיצַד תִּתְנַהֵג בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא. כְּשֶׁתִּכָּנֵס אֵלָיו, סְגוֹר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיךָ, וְהֶחֱזַקְתָּ בִּגְרוֹנוֹ, וְשַׂמְתָּ חִתּוּלִים עַל עֵינָיו. אַחַר כַּךְ תְּאַלְּצֵהוּ שֶׁיִּשָּׁבַע לְךָ לְהִשָּׁאֵר אִלֵּם וְשׁוֹמֵר סוֹד כַּקֶּבֶר, אָז תִּתֵּן לוֹ כִיס מָלֵא זָהָב וְנָהַגְתָּ אוֹתוֹ אֶל הַסִּירָה בִמְסִלּוֹת עֲקַלְקַלּוֹת – כָּל זֶה כְּשֶׁעֵינָיו מְחֻתָּלוֹת בְּמִטְפַּחַת – וְאָז תְּנַהֲגֵהוּ בַסִּירָה הֵנָּה וַהֲלוֹם לְאֹרֶךְ וּלְרֹחַב הַנָּהָר וּבֵין הָאִיִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדַע אֶת הַדָּרֶך. חַפֵּשׂ בְּכָל כִּיסָיו, וְאִם תִּמְצָא בְתוֹכָם גִּיר אוֹ עִפָּרוֹן – קַח מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא יִרְשֹּׁם בָּזֶה שׁוּם אוֹת, אֲשֶׁר עַל פִּיו יַכִּיר אֶת הָרַפְסוֹדָה. אַחַר כַּךְ תָּשִׁיב לוֹ, כְּשֶׁתָּשִׁיב אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ. כַּךְ נוֹהֲגִים תָּמִיד.

אֲנִי הִבְטַחְתִּי לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדָּתוֹ לְכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ. דְּזשִים חָפֵץ לְהִסְתַּתֵּר בַּיַּעַר, בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה הָרוֹפֵא עַל הָרַפְסוֹדָה. וַאֲנִי שַׁטְתִּי אַל הָעֲיָרָה.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְתִּשְׁעָה    🔗

הָרוֹפֵא שֶׁפָּנִיתִי אֵלָיו לְעֶזְרָה הָיָה אִישׁ זָקֵן, טוֹב, וְנָאֶה, וְנָעִים. הוּא לֹא כָעַס עַל הֲעִירִי אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ. סִפַּרְתִּי לוֹ, שֶׁאֲנִי וְאָחִי צַדְנוּ צַיִד עַל הָאִי הַשְּפַּנִּי, ונֶאֱלַצְנוּ לָלוּן עַל רַפְסוֹדָה שְׁבוּרָה. וַדַּאי שֶׁחָלַם הָאָח חֲלוֹם רַע, כִּי פִתְאֹם חָטַף אֶת קְנֵה הָרוֹבִים הַמְמֻלָּא שֶּׁהָיָה מֻטָּל עַל יָדוֹ, הָרוֹבֶה יָרָה מֵאֵלָיו בְּאוֹתוֹ רֶגַע, וְהַכַּדוּר פָּגַע בְּרַגְלוֹ.

– אָנָא, יִהְיֶה נָא בְחַסְדְּךָ, – הִתְחַנַּנְתִּי, – וּבָאת עִמִּי לְבַקֵּר אֶת אָחִי. חֲפֵצִים אֲנַחְנוּ לָשׁוּב עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל בֵּיתֵנוּ.

– מִי הֵם קְרוֹבֵיכֶם? – שְׁאֵלָנִי.

– פֶּילְפְּס, יוֹשְׁבֵי הָאֱחֻזָּה.

– כֵּן, כֵּן… חֲזוֹר עַל דְּבָרֶיךָ, כֵּיצַד קָרָה הַמִּקְרֶה?

– חֲלוֹם חָלַם, אָז יָרָה הָרוֹבֶה.

– חֲלוֹם מְשֻׁנֶּה.

בְּכָל זֹאת הִדלִיק אֶת הַפַּנָּס, לָקַח אֶת הַשַּׂק עִם כְּלֵי הַנִּתּוּחַ וַנֵּלֶךְ יַחְדָּו אֶל הַסִּירָה. כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ בְחֹסֶר אֱמוּנָה וַיֹּאמַר: הַסִּירָה תִסְכֹּן, אֶפְשָׁר, בִּשְׁבִיל אֶחָד, אֲבָל לֹא בִשְׁבִיל שְׁנָיִם. – –– אַל תִּירָא, סִיר, – עָנִיתִי, – גַּם בִּשְׁלֹשָׁה נָסַענוּ בָהּ.

– וּמִי הַשְּׁלִישִׁי? – אֲנִי, סִיד… אֲנִי עִם… וְהָרוֹבֶה, – נוֹקַשְׁתִּי בִלְשוֹנִי.

הוּא הִצִּיג אֶת רַגְלוֹ עַל הַסִּירָה, הֵנִיעַ אוֹתָהּ, וַיַּחְלֵט בְּכָל זֹאת לְבַקֵּש לוֹ סִירָה אַחֶרֶת. אֲבָל כָּל הַסִּירוֹת הָיוּ רְתוּקוֹת. אָז יָשַב בַּסִּירָה לְבַדּוֹ וְעָלַי צִוָּה לָלֶכֶת לְאֹרֶךְ הַחוֹף, אוֹ טוֹב מִזֶּה, שֶׁאָרוּץ אֶל קְרוֹבַי וַאֲסַפֵּר לָהֶם עַל אֹדוֹת הַמִּקְרֶה. אֲנִי לֹא הִסְכַּמְתִּי, אַךְ בֵּאַרְתִּי לוֹ, כֵּיצַד יִמְצָא אֶת הָרַפְסוֹדָה וַיִּסַּע.

פִּתְאֹם עָלָה עַל לִבִּי רַעְיוֹן אֶחָד: וּמָה אִם הַפֶּצַע יֵש בֹּו סַכָּנָה מְרֻבָּה, וְאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהָרוֹפֵא יְצַוֶּה לְהַמְתִּין פֹּה יָמִים שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה? לְהַמְתִּין? אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, מִפְּנֵי שֶׁהָרוֹפֵא יְגַלֶּה לְכָל בְּנֵי הָעִיר אֶת סוֹדֵנוּ. לֹא, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, אֲנִי אֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת. אֲנִי אֶשָּׁאֵר פֹּה עַד שוּבְךָ, וְאִם תֹּאמַר, שֶׁעָלֶיךָ לְבַקְּרֵהוּ עוֹד פַּעַם, אֲלַוֶּה אוֹתְךָ, וַאֲפִילוּ אִם אֶהְיֶה נֶאֱלָץ לִשְׂחוֹת בַּמַּיִם, וְשָׁם, אִם תֹּאבֶה וְאִם תְּמָאֵן, נַחֲזִיק אוֹתְךָ כָּל זְמָן שֶׁתִּהְיֶה נָחוּץ לְתָם, וְאַחַר כַּךְ נִגְמוֹל לְךָ כְּיַד הַמֶּלֶךְ וְנַעַזְרֶךָ. הִנֵּה רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁלִּקְּחוֹ שֶׁל תָּם נִכְנַס לְתוֹךְ לִבִּי וְהִנְנִי מִתְגָּאֶה בָזֶה. בְּהַחְלִיטִי כַךְ, נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ הַשִּׂיחִים לִישֹּׁן קְצָת. כֶּשְׁהֶקִיצוֹתִי עָמְדָה כְבָר הַשֶּׁמֶש בִּמְרוֹם הַשָּׁמָיִם, רַצְתִּי אֶל בֵּית הָרוֹפֵא לָדַעַת, הֲשָׁב כְּבָר. אֲבָל שָׁם אָמְרוּ לִי, שֶׁהִזְמִינוּ אוֹתוֹ בַלַּיְלָה אֶל חוֹלֶה אֶחָד וַעֲדַיִן לֹא שָׁב. “אִם כֵּן, – חָשַׁבְתִּי בְלִבִּי, – לֹא טוֹבִים עֲסָקָיו שֶׁל תָּם”. מִהַרְתִּי לָרוּץ אֶל הַנָּהָר, אַךְ בְּהַפְנוֹתִי דַרְכִּי מֵעֵבֶר לְקֶרֶן הָרְחוֹב, וְהִנֵּה רֹאשִׁי נִתְקַל פִּתְאֹם יָשָׁר בְּבִטְנוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם. הִתְבּוֹנַנְתִּי: הַדּוֹד סִילַאס לְפָנָי.

– הֶאָח, תָּם! – קָרָא בְשִׂמְחָה. – אֵיפֹה הֲיִיתֶם כָּל העֵת, פּוֹחֲזִים!

– אֲנִי?.. בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא הָיִיתִי, עַל הֵן צִדְקִי. אֲנִי וְסִיד רָדַפְנוּ רַק אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ.

– וּלְאָן אַתָּה רָץ עַכְשָׁו? הַדּוֹדָה דוֹאֶגֶת לָכֶם מְאֹד.

– לְחִנָּם, לְגַמְרִי לְחִנָּם תִּדְאַג, – עָנִיתִי. – מְאוּם לֹא קָרָה לָנוּ. חַיִּים אֲנַחְנוּ וְשָׁלוֹם לָנוּ. בָּרִאשוֹנָה רַצְנוּ אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהַכְּלָבִים. אַחַר כַּךְ אָבַדְנוּ דֶרֶךְ וַנֵּתַע. פִּתְאֹם נִדְמָה לָנוּ שֶׁהָאֲנָשִׁים שָׁטִים עַל הַמַּיִם, מִהַרְנוּ אֶל הַנָּהָר, יָשַׁבְנוּ בַסִּירָה וַנָּשָׁט. שַׁטְנוּ הָלְאָה וְהָלְאָה, הֵנָּה וַהֲלוֹם. עֲיֵפִים וַאֲחֻזֵּי שֵׁנָה, קָשַׁרְנוּ לְסוֹף אֶת הַסִּירָה אֶל הַחוֹף וַנִּשְׁכָּב. וְהִנֵּה זֶה רַק כְּשָׁעָה הֱקִיצוֹנוּ. סִיד הָלַך אֶל בֵּית הַדֹּאַר, אוּלַי יִשְּׁמַע חֲדָשׁוֹת, וַאֲנִי חָפַצְתִּי לָרוּץ הָעִירָה לִקְנוֹת צֵידָה. וְאַחַר כַּךְ נָשׁוּב הַבָּיְתָה…

וַנֵּלֶךְ עִם הַדּוֹד סִילַאס יַחְדָּו אֶל בֵּית הַדֹּאַר, אֶל תָּם. אַגַּב, הַדּוֹד קִבֵּל שָׁם מִכְתָּב. אֲבָל “סִיד”, כְּלוֹמַר תָּם, לֹא הָיָה בְּבֵית הַדֹּאַר. אַחֲרֵי שֶׁחִכִּינוּ לוֹ שָׁעָה שְׁלֵמָה, הֶחְלִיט הַדּוֹד שֶׁאֵין כְּדַאי לְחַכּוֹת לוֹ עוֹד: “סִיד יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, לֹא יֹאבַד פֹּה”. וּבְהַבִּיעִי אֶת חֶפְצִי לְהִשָּׁאֵר פֹּה, כְּאִלּוּ אוֹבֶה אֲנִי לְהַמְתִּין עַד בּוֹא “סִיד” – לֹא הִרְשָׁה הַדּוֹד:

– אֵין בָּזֶה שׁוּם צֹרֶךְ, – אָמַר. – צָרִיךְ לְמַהֵר הַבַּיְתָה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחַ הַדּוֹדָה.

בְּבוֹאֵנוּ, שָׂמְחָה הַדּוֹדָה כָל כַּךְ עַד שֶׁדְּמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינֶיהָ. הִיא חִבְּקַתְנִי וּנְשָׁקַתְנִי. חִלְּקָה לִי מַכּוֹת מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְהוֹדִיעָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ:

– הִנֵּה יָבֹא הַפּוֹחֵז הַלָּז, וְקִבֵּל אַף הוּא אֶת חֶלְקוֹ.

כָּל הַבַּיִת הָיָה מָלֵא אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הָאֲחֻזוֹת וּנְשֵׁיהֶם, שֶׁהֻזְמְנוּ לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם. שָׁאוֹן כָּזֶה – מקִּוֹל פִּטְפּוּטָם, צְחוֹקָם, וְצִפְצוּפָם – לֹא שָמַעְתִּי מֵעוֹדִי. אִישׁ לֹא שָׁמַע אֶת הַקּוֹל הַיּוֹצֵא מִפִּי עַצְמוֹ. בְּיִחוּד אִשָּׁה אַחַת חוֹטְשְקִיס שְׁמָהּ, לֹא חָדְלָה מִפַּטְפֵּט כָּל הָעֵת.

– הִנֵּה, אֲחוֹתִי פְיֶלְפְּס, רָאִיתִי אֶת סֻכַּת הַמְּזָוֶה, – דִּבְּרָה, – וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת כִּי הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ הָיָה מְטֹרָף פָּשׁוּט. הַאֻמְנָם, אֲחוֹתִי דַמְרֶיל, כֵּן דִּבַּרְתִּי? אֲנִי בְמוֹ פִּי דִּבַּרְתִּי כַּךְ: מְטֹרָף. וַהֲרֵי גַם תִּינוֹק קָטָן יָבִין אֶת הַדָּבָר. הִנֵּה לְמָשָׁל, אֶבֶן הָרֵחַיִּים! הַאִם יַעֲלֶה עַל לֵב בֶּן אָדָם, שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו, לַחֲרוֹת דִּבְרֵי שְטוּת כָּאֵלֶּה עַל אֶבֶן? “פה נִשְבַּר לֵב”, אוֹ: “פֹּה נַעֲנָה תָּפוּס שְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנִים”. אוֹ גַם “בֶּן פִּלֶּגֶש שֶׁל לוּדְוִויק הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר”? אָכֵן, מְטֹרָף בְּדָעַת! אָז אָמַרְתִּי כַךְ, עַכְשָו אֲנִי אוֹמֵר כַּךְ וְעַד קֵץ יְמֵי חַיַּי לֹא אֶחְדַּל מִדַּבֵּר כָּךְ.

וְהַסֻּלָּם הֶעָשׂוּי מִסְּחָבוֹת? הַרְאִיתֶם אוֹתוֹ? וְאֵיזֶה צֹרֶךְ הָיָה לוֹ בְסֻלָּם?

– הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֲחוֹתִי אַטֶרְבַּק. לֹא עָבְרוּ עוֹד שְׁלֹשָׁה רְגָעִים, מֵאָז דַּבְּרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הִיא יְכוֹלָה לְהָעִיד עַל אֲמִתּוּת דְּבָרָי. הִיא אוֹמֶרֶת: רְאִי אֶת הַסֻּלָּם הַזֶּה, וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “אָכֵן, רְאוּ נָא, לָמָּה לוֹ הַסֻּלָּם הַזֶּה?” וְהִיא אוֹמֶרֶת: “אֲחוֹתִי חוֹטְשְקִיס” – כַּךְ אָמְרָה…

– לֹא, אַתֶּם בָּאֲרוּ נָא לִי, כֵּיצַד בָּאָה אֶבֶן הָרֵיחַיִם הֲלוֹם, וּמִי עָשָׂה אֶת הַמַּחְתֶּרֶת? מִי?

– הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אָחִי פֶינְרוֹד, הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי. הַגֵּשּׁ נָא אֵלַי אֶת קַעֲרַת הַמָּרָק, – כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבַּרְתִּי לָאָחוֹת דֶינְלַפְּ, אַף רֶגַע אֶחָד לֹא עָבַר עוֹד, לְמֵאָז דַּבְּרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. “כֵּיצַד, אָמַרְתִּי לָהּ, הַסִּיעוּ אֶת הָאֶבֶן הֲלוֹם? וּמִבְּלִי עֵזֶר מִן הַצַּד. לֹא, – אָמַרְתִּי, – אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. עָזוֹר עָזְרוּ לוֹ, והַרְבֵּה עָזְרוּ לוֹ”. נְכוֹנָה אֲנִי לָתֵת נַפְשִׁי לָמוּת, אִם לֹא שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ עָבְדוּ פֹּה. כֵּן, כֵּן, תְּרֵיסַר שָׁלֵם. וְלוּ בִרְצוֹנִי הָיָה תָלוּי הַדָּבָר, כִּי אָז חַיִּים קָבַרְתִּי אֶת כָּל אֶחָד מֵהַכּוּשִׁים, עַד שֶׁהָיוּ מוֹדִים לִי, מִי עָזַר עַל יָדוֹ. אֲנִי הָיִיתִי מוֹצִיאָה הוֹדָיָה מִפִּיהֶם, אֲנִי הָיִיתִי…

– אַתְּ אוֹמֶרֶת: תְּרֵיסַר, וַאֲנִי חוֹשֵׁב כִּי לְעֵרֶךְ אַרְבָּעִים אִישׁ. שִׂימִי נָא לִבֵּך אֶל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, אֶל הַמַּשּׂוֹר הֶעָשׂוּי מֵהָאוֹלָר, אֲשֶׁר בּוֹ כָרְתוּ אֶת רֶגֶל הַמִּטָּה, אֶל הַגֹּלֶם מִן הַתֶּבֶן…

– הֲרֵי אֲנִי כְבָר אָמַרְתִּי כַּךְ, אֲנִי אָמַרְתִּי קֹדֶם שֶׁבָּאתָ וַתֹּאמֶר אַתָּה, אָחִי הֵייטויאֶר.

– שֵׁד מִשַּׁחַת! וַדַּאי שֶׁעָבַד פֹּה גְדוּד שָׁלֵם שֶׁל כּוּשִׁים יוֹמָם וָלַיְלָה, עַד שֶׁגָּמְרוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, שִׂימִי לֵב אֶל הַכֻּתֹּנֶת הַזֹּאת, אָחוֹת פִּילְפְּס, הֵן כֻּלָהּ מְכֻסָּה אֵיזֶה סִמָּנִים סוֹדִיִּים שֶׁל דָּם. שְנֵי דוֹלָרִים נָכוֹן אֲנִי לָתֵת מִכִּיסִי לְאִיש, אֲשֶׁר יְבָאֵר לִי פֵּרוּשָׁם מַה הוּא. וְאֶת הַפּוֹחֲזִים אֲשֶׁר כָּתְבוּ אֶת הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶה הָיִיתִי מַלְקֶה, מַלְקֶה עַד אֲשֶׁר…

– גְּדוּד שָׁלֵם, אָחִי מַרְלִיס, וַדַּאי! צַר לִי שֶׁלֹא עִמָּנוּ יַחְדָו גַּרְתָּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים, וּרְאִיתֶם מַה שֶּׁהָיָה נַעֲשֶׂה בְּבַיִת זֶה. הַנְּבָלִים הָיוּ גוֹנְבִים אֶת כָּל הַבָּא לְיָדָם. וּלְחִנָּם הָיִינוּ אוֹרְבִים לָהֶם, כִּי לֹא עָלָה בְיָדֵנוּ לִלְכּוֹד אוֹתָם. הֵן אֶת הַסָּדִין, שֶׁמִּמֶּנּוּ עָשׂוּ אֶת הַסֻּלָּם, גָּנְבוּ מֵעַל הַחֶבֶל מַמָּשּׁ מִתַּחַת לְחָטְמִי. וְהַקֶּמַח, וְהַכַּפּוֹת, וְהַנֵּרוֹת, וְהַמְּנוֹרוֹת, וְהַמַּחֲבַת הַיְּשָׁנָה וְעוֹד חֲפָצִים שּׁוֹנִים לַאֲלָפִים, אֲשֶׁר לֹא אֶזְכְּרֵם עוֹד. וְגַם אֶת שִׂמְלַת הַבַּד הַחֲדָשָּה אֲשֶׁר לִי. וְשִׂימוּ נָא לִבְּכֶם: אֲנִי, סִילַאס, נַעֲרִי תָּם וְסִיד הָיִינוּ עוֹמְדִים תָּמִיד עַל הַמִּשְמָר, וּמְאוּם לֹא גִלִּינוּ. וְגַם עַתָּה בָרֶגַע הָאַחֲרוֹן לֹא חָדְלוּ מֵהִתְעַלֵּל בָּנוּ, וְלֹא בָּנוּ לְבָד אֶלָּא גַם בַּשּׁוֹדְדִים מֵאֶרֶץ הוֹדוּ. מִתַּחַת לְחָטְמֵנוּ הִנָּם נֶעְלָמִים עִם הַכּוּשִׁי יַחְדָּו, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם שִׁשָּׁה עָשָׂר אִיש וּכְלָבִים עֶשְׂרִים וְאֶחָד. שֵדִים וּמַזִּיקִים לֹא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים נִפְלָאִים מֵאֵלֶּה. וַאֲנִי אָמְנָם חוֹשְׁשַׁתְנִי, שֶׁאֵלֶּה הָיוּ שֵׁדֵי שַׁחַת. הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת כְּלָבֵינוּ. טוֹבִים מֵהֶם אֵין בְּכָל הַסְּבִיבָה, וְהֵם לֹא יָכְלוּ אֲפִילוּ לְגַלּוֹת אֶת עִקְבוֹת הַמַּזִּיקִים. כֵּיצַד תְּבָאֲרוּ זֶה? יַגִּיד לִי מִי הַיּוֹדֵעַ.

– אָמְנָם, לֹא נִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה.

– אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין לְגַמְרִי.

– הָאֵל יְרַחֵם. – דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ גַנָּבִים מִבְּנֵי הַבָּיִת…

– יִשְמוֹר הָאֵל! וַדַּאי, שֶׁהָיִיתִי יְרֵאָה לָגוּר בַּבַּיִת שֶׁכָּזֶה.

– אַתְ אוֹמֶרֶת, שֶׁהָיִית יְרֵאָה. וַאֲנִי כִמְעַט שֶׁיָּצְאָה נַפְשִׁי מִפָּחַד. גַּם לָלֶכֶת, גַּם לַעֲמוֹד, גַּם לִשְׁכַּב יָרֵאתִי – הָיִיתִי יְרֵאָה תָמִיד. יֵש שֶׁנִּדְמָה לִי כִּי דַעְתִּי נִטְרָפֶת. יָרֵאתִי, שֶׁמָּא יַתְחִילוּ לִגְנוֹב אֶת הַיְלָדִים. בַּיּוֹם נִרְאֶה הַדָּבָר כִּשְטוּת, אֲבָל אָז, בַּלַּיְלָה, יָרֵאתִי. שָם, בָּעֲלִיָּה, בַּחֶדֶר הָרָחוֹק, יָשְׁנוּ הַנְּעָרִים הַתְּמִימִים שֶׁלִּי, מְאוּם לֹא יָדְעוּ מִכָּל הַנַּעֲשֶׂה בָזֶה, וּמָה אִם פִּתְאֹם יִתְפָּרְצוּ הַגַּנָּבִים אֲלֵיהֶם? נִפְחַדְתִּי מִן הָרַעְיוֹן וָאֲמַהֵר אֶל הֶעֲלִיָּה וָאֶסְגֹּר אֶת מַנְעוּל הַדֶּלֶת וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ לָקַחְתִּי עִמִּי. בֶּאֱמֶת, כַּךְ עָשִׂיתִי, וְכָל אֶחָד מִכֶּם וַדַּאי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כַּךְ אִלּוּ הָיָה בִמְקוֹמִי. אֲנִי חָשַׁבְתִּי אָז: וּמָה אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי תַחְתָּם, כְּלוֹמַר בַּחֶדֶר הַהוּא, וְהַחֶדֶר אֵינוֹ סָגוּר וּפִתְאֹם…

הִיא נִשְתַּתְּקָה פִתְאֹם וַתִּלְטוֹש עֵינַיִם מְלֵאוֹת הִשְׁתּוֹמְמוּת עָלַי, כְּאִלּוּ חָפְצָה לְבָרֵר לְעַצְמָהּ אֵיזֶה רַעְיוֹן עָמוּם.

אֲנִי נִפְחַדְתִּי וָאֶמְצָא לְנָכוֹן יוֹתֵר לָצֵאת וּלְטַיֵּל, כְּדֵי לְבָאֵר לְעַצְמִי הֵיטֵב, מַדּוּעַ לֹא נִמְצֵאנוּ בַחֶדֶר, לַמְרוֹת מַה שֶּׁהַדֶּלֶת הָיְתָה סְגוּרָה. הִתְהַלַּכְתִּי הֵנָּה וָהֵנָּה, מְבַקֵּש בֵּאוּר בִּשְׁבִיל הַדּוֹדָה, אַךְ לְהִתְרַחֵק יָרֵאתִי, כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה הָיוּ מוֹצְאִים אוֹתִי, וְאָז הָיְתָה מַתְחִילָה חֲקִירָה וּדְרִישָׁה אֲמִתִּית.

כְּשֶעָזְבוּ הָאוֹרְחִים לְעֵת עֶרֶב אֶת הַבַּיִת סִפַּרְתִּי לַדּוֹדָה, כֵּיצַד הֵעִירוּ הַשָּׁאוֹן וְהַיְרִיּוֹת אוֹתִי וְאֶת “סִיד”, כֵּיצַד חָפַצְנוּ לָצֵאת וְלִרְאוֹת מָה הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁהַדֶּלֶת הָיְתָה סְגוּרָה מִן הַחוּץ, וַאֲנַחְנוּ יָרַדְנוּ בָעַמוּד שֶׁל מֵשִׁיב הָרְעָמִים; בְּרִדְתֵּנוּ נַעֲשׂוּ לָנוּ שְׂרָטוֹת בִּבְשָׂרֵנוּ ועַל כֵּן נִשְבַּעְנוּ לִבְלִי עֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה. וְאַחַר כַּךְ סִפַּרְתִּי לָהּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁסִּפַּרְתִּי קֹדֶם לַדּוֹד סִילַאס. הִיא יִסְרַתְנִי בִּדְבָרִים רַכִּים, אַךְ הוֹסִיפָה עַל דְּבָרֶיהָ, שֶׁנְּכוֹנָה הִיא לִסְלוֹחַ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַנְּעָרִים הִנָּם שׁוֹבָבִים וְקֻנְדֵּסִים. נָתְנָה שֶׁבַח לָאֵל, שֶהַכֹּל נִגְמַר כַּךְ, וַתֹּאמֶר, שֶּׁהִיא יְרֵאָה אֲפִילוּ לְהַעֲלוֹת עַל לִבָּה, שֶאֶפְשָׁרִי הָיָה גַם סוֹף אַחֵר. נָשְקָה לִי וַתִּשְתַּקַּע בְּמַחֲשָבוֹת. פִּתְאֹם קָפְצָה כִּנְשוּכַת נָחָש:

– תָּם, – קָרְאָה, – וְסִיד אַיֵּהוּ? הִנֵּה קָרוֹב הַלַּיְלָה, וְסִיד אֵינֶנּוּ. אֵלִי, מַה קָּרָה לוֹ.

חָפַצְתִּי לְהִשְתַּמֵּש בִּשְעַת הַכֹּשֶׁר לְהִמָּלֵט מִן הַבַּיִת וָאֹמַר:

– הָיָה אָרוּצָה הָעִירָה וּמְצאתִיו וַהֲבִיאוֹתִיו.

אַךְ עָרְמָתִי לֹא עָמְדָה לִי.

– אַתָּה תִּשָּׁאֵר פֹּה, – אָמְרָה בְהַחְלֵט, הֶחֱזִיקַתְנִי בְשִׁכְמִי וַתַּשְׁכִּיבֵנִי שׁוּב. – רַב לִי, כְּשֶהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. אִם לֹא יַשִיב עַד אֲרֻחַת הָעֶרֶב, יֵלֵךְ הַדּוֹד הָעִירָה וַיִמְצָאֵהוּ.

מוּבָן, שֶׁלַּאֲרֻחַת הָעֶרֶב לֹא בָא, וְהַדּוֹד סִילַאס הָלַךְ הָעִירָה לְבַקְּשֵׁהוּ. בְּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית לְעֶרֶךְ שָׁב הַדּוֹד נִרְגָּז קְצָת וְנִרְגָּשׁ: הוּא לֹא גִלָּה אֶת עִקְבוֹת סִיד. הַדּוֹדָה סַאלִי הִתְרַגְּשָׁה מְאֹד, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַדּוֹד דִּבֶּר עַל לִבָּהּ שֶׁאֵין כְּלָל יְסוֹד לְיִרְאָתָהּ, שֶׁכָּל הַנְּעָרִים הִנָּם כַּךְ, וְשֶׁהִיא בְעַצְמָהּ תִּוָּכַח בָּזֶה מָחָר, כְּשֶיָּשוּב סִיד הַבַּיְתָה חַי וְשָׁלֵם. הַדּוֹדָה נֶאֶלְצָה לְהַשְלִים עִם הָרַעְיוֹן הַזֶּה, וּבְכָל זֹאת הוֹדִיעָה, שֶׁלֹא תְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ בַּבַּיִת וּתְחַכֶּה לוֹ.

כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִישׁוֹן, בָּאָה אֶל חַדְרִי, עִטְּפָה אוֹתִי בַשְּׂמִיכָה בִדְאָגָה וְהֶרְאֲתָה לִי בִכְלָל אוֹתוֹת חִבָּה יְתֵרָה כְאֵם אֲמִתִּית, וַאֲנִי קָשֶׁה הָיָה לִי לְהַבִּיט יָשָׁר אֶל עֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת וְהַתְּמִימוֹת. אַחַר יָשְׁבָה אֶצְלִי עַל הַמִּטָּה וּזְמָן רַב דִּבְּרָה עַל אֹדוֹת סִיד, שֶהוּא נַעַר טוֹב וְיָפֶה. לְעִתִּים שְאֵלַתְנִי בְיִרְאָה: אוּלַי תָעָה וַיֹּאבַד דֶּרֶךְ, וְאוּלַי הוּא שׁוֹכֵב חוֹלֶה בְמָקוֹם לֹא יָדוּעַ, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנוּ וְלֹא תוּכַל לְנַחֲמוֹ. וּבְדַבְּרָה כַּךְ, בָּכְתָה וְדִמְעוֹתֶיהָ הַטְּהוּרוֹת נָזְלוּ לְאַט עַל לְחָיֶיהָ. אֲנִי הוֹכַחְתִּי לָהּ שֶׁסִיד חַי וְשָׁלוֹם לוֹ, וּמָחָר יִתְיַצֵּב לְפָנֶיהָ; בְּדַבְּרִי כַךְ לָחֲצָה אֶת כַּף יָדִי, נָשְקָה לִי וַתְּבַקְּשֵׁנִי לַחֲזוֹר עַל דְּבָרַי. –

כָּל כַּךְ הִרְגִּיעוּ דְבָרַי אֶת לִבָּהּ. בְּצֵאתָהּ מִן הַחֶדֶר שָׁלְחָה בִּי מַבָּט חוֹדֵר, אֲבָל גַּם טוֹב וּמְלַטֵּף, וּבְקוֹל מָלֵא תַחֲנוּנִים אָמְרָה אֵלַי: – “תָּם, הִנֵּה אֲנִי מַשְאִירָה אֶת הַדֶּלֶת וְאֶת הַחַלּוֹן בִּלְתִּי נְעוּלִים עַל הַמַּנְעוּלִים, אַךְ אַתָּה לֹא תִבְרַח, אָכֵן? אַל נָא תַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. לְמַעֲנִי אֲבַקְּשֶךָ!”

דְּבָרֶיהָ נִכְנְסוּ אֶל לִבִּי. לֹא יָכֹלְתִּי לִבְרוֹח הָעִירָה, אֲבָל שְּׁנָתִי נָדְדָה, לֹא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה שָׁם לְתָם. שְׁתֵּי פְּעָמִים יָרַדְתִּי בָּעַמּוּד שֶׁל מֵשִׁיב הָרְעָמִים, וָאֵתַע מִסָּבִיב לְבַיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה הַדּוֹדָה סַאלִי יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַחַלּוֹן, וְעֵינֶיהָ הַנְּטוּיוֹת לְצַד הַדֶּרֶךְ מְלֵאוֹת דְּמָעוֹת. בְּכָל לִבִּי הָיִיתִי נָכוֹן לְהוֹשִיעַ לָהּ, אֶפֶס לֹא יָדַעְתִּי, מָה אֶעֱשֶׂה. רַק בְּלִבִּי נִשְׁבַּעְתִּי, שֶמֵּהַיּוֹם וְהָלְאָה לֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד דָּבָר אֲשֶׁר יִהְיֶה לְמוֹרַת רוּחַ לָהּ. כְּשֱהֶקִיצוֹתִי בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית עִם הַנֵּץ הַחַמָּה, יָשְבָה עוֹד לְיַד הַחַלּוֹן. הַנֵּר הִתְחִיל דּוֹעֵךְ וְרֹאשָּה הַשָּׂב הָיָה נָטוּי עַל הַשֻּׁלְחָן. הִיא נִרְדָּמָה.

 

פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים    🔗

לִפְנֵי אֲרֻחַת הַבֹּקֶר הָלַךְ הַדּוֹד סִילַאס עוֹד הַפַּעַם הָעִירָה, וְגַם הַפַּעַם לְלֹא תּוֹעֶלֶת. כֻּלָּנוּ יָשַׁבְנוּ שוֹתְקִים וַעֲצוּבִים. הַקַּהֲוָה, אֲשֶׁר לֹא נָגְעוּ בָהּ, הִצְטַנֵּן כְּבָר, וְהַדּוֹד וְהַדּוֹדָה יָשְבוּ עוֹד שְקוּעִים בְּמַחְשְבוֹתֵיהֶם.

– הִנֵּה שָכַחְתִּי! הֲמָסַרְתִּי לָךְ אֶת הַמִּכְתָּב? – שָׁאַל הַזָּקֵן פִּתְאֹם.

– אֵיזֶה מִּכְתָּב?

– הַלָּז, שֶקִּבַּלְתִּי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדֹּאַר.

– אַתָּה לֹא מָסַרְתָּ לִי שוּם מִּכְתָּב.

– אִם כֵּן, שָׁכַחְתִּי לִמְסוֹר לָךְ.

הוּא הִתְחִיל מְבַקֵּש בְּכָל כִּיסֵי בִּגְדוֹ, אַחַר כָךְ יָצָא מִן הַחֶדֶר וְשָב עִם הַמִּכְתָּב בְּיָדוֹ.

– הֶאָח, מֵהָאָחוֹת מִפֶּטֶרְבּוּרְג! לְשֵמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָלָה עַל לִבִּי הָרַעְיוֹן, שֶׁטּוֹב לִי לְטַיֵּל עַתָּה קְצַת, אַךְ פַּחְדִּי גָבַר כָּל כַּךְ, שֶלֹּא יָכֹלְתִּי לָמוּש מִמְּקוֹמִי. אֶפֶס בְּטֶרֶם הִסְפִּיקָה הַדּוֹדָה לִפְתּוֹחַ אֶת מַעֲטָפַת הַמִּכְתָּב, וְהִנֵּה פִּתְאֹם הִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ וַתִּקְפֹּץ וַתַּעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר, כִּי דְבַר מָה נִרְאָה לָהּ בְּעַד הַחַלּוֹן. בְּאוֹתוֹ רֶגַע רָאִיתִי גַם אֲנִי מַחֲזֶה נוֹרָא מְאֹד: תָּם סוּאֶר נָשׂוּא בְמִטָּה, וּמֵאַחֲרָיו הָרוֹפֵא הַזָּקֵן, דְּזשִׁים לָבוּשׁ שִׂמְלַת הַבַּד שֶׁל הַדּוֹדָה וּזְרוֹעָיו קְשוּרוֹת לְאָחוֹר. וּמֵאַחֲרֵיהֶם הֲמוֹן אָדָם רָב.

קֹדֶם כָּל חָטַפְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב וָאַסְתִּירֵהוּ מֵאַחֲרֵי אַחַד הָרְהִיטִים. וְהַדּוֹדָה סַאלִי קָפְצָה לִקְרַאת תָּם בִּבְכִי וּבִצְעָקָה:

– אוֹיָה, הוּא מֵת, מֵת! הֲלֹא יָדַעְתִּי, הוּא מֵת!

תָּם הִפְנָה אֵלֶיהָ אֶת רֹאשּׁוֹ וַיְדוֹבֵב אֵיזוֹ מִלִּים שֶׁלֹּא הָיָה קֶשֶׁר בֵּינֵיהֶן. הוּא דִבֶּר מִתּוֹךְ הַקַּדַּחַת. הַדּוֹדָה סָפְקָה כַּפֶּיהָ:

– הוּא חַי, חַי עוֹדֶנּוּ, תּוֹדָה לָאֵל, הוּא חַי!

הִיא נָשְׁקָה לְתָם וַתְּמַהֵר הַבַּיְתָה לְהָכִין מִשְׁכָּב בִּשְׁבִילוֹ. פִּזְרָה פְּקֻדּוֹת עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל. הַכּוּשִׁים וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת נֶחְפְּזוּ וְנִבְהֲלוּ וַיִּתְרוֹצְצוּ כִמְשֻׁגָּעִים.

וַאֲנִי הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הֶהָמוֹן לִרְאוֹת, מַה יַּעֲשׂוּ לִדְזשִׁים. הָרוֹפֵא וְהַדּוֹד סִילַאס הָלְכוּ אַחֲרָיו. בַּעֲלֵי הָאֲחֻזּוֹת הָיוּ מְלֵאֵי חָרוֹן. הֵם כִּמְעַט שֶׁדָּרְשׁוּ לַעֲנֹש אוֹתוֹ עֹנֶש מָוֶת, בְּאָמְרָם שֶׁעֹנֶש זֶה יִהְיֶה לְמָשָׁל לְכָל הַכּוּשִׁים הָאֲחֵרִים, אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לִבְרוֹחַ מִפְּנֵי אָדוֹנֵיהֶם, וּמַה גַּם שֶׁאַשְׁמָתוֹ רַבָּה, מִשּׁוּם הַמּוֹרָא וְהַפַּחַד שֶׁהִפִּיל בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת עַל הַבַּיִת וְעַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. נִמְצְאוּ אֲחֵרִים שֶׁהִשְתִּיקוּ אֶת הָרִאשׁוֹנִים, בְּאָמְרָם: “הַכּוּשִׁי לֹא לָנוּ הוּא, וְאִם אֲדוֹנוֹ יִמָּצֵא, נִהְיֶה מְחֻיָבִים לְשַׁלֵּם בַּעֲדוֹ כֹּפֶר גָּדוּל”. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁתִּיקוּ אֶת הַסְּעָרוֹת, דַּעְתָּם שֶׁל הַצּוֹעֲקִים נִתְקָרְרָה; בְּכָל זֹאת לֹא נָתְנוּ מְנוּחָה לִדְזשִׁים, אֶחָד הָדַף אוֹתוֹ בְכֹחַ, הַשֵּׁנִי הִכָּה אוֹתוֹ עַל עָרְפּוֹ. כָּל אֶחָד הִשְתַּדֵּל לַחֲלֹק לוֹ מָנָה. דְּזשִים סָבַל אֶת כָּל זֹאת מִבְּלִי הִתְאוֹנֵן, וְגַם לֹא הֶרְאָה שוּם רֶמֶז, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אוֹתִי. הֵם סְחָבוּהוּ וַיַשְלִיכוּהוּ שׁוּב אֶל הַסֻּכָּה הַקּוֹדֶמֶת, וְהִלְבִּישׁוּהוּ אֶת בְּגָדָיו הַיְשָׁנִים, שָׂמוּ עָלָיו כְּבָלִים, וְהַפַּעַם רִתְּקוּ אֶת הַכְּבָלִים לֹא אֶל רֶגֶל הַמִּטָּה, אֶלָּא אֶל טַבַּעַת בַּרְזֶל חֲזָקָה אֲשֶׁר הָיְתָה בָּרִצְפָּה. אָסְרוּ אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו בַּעֲבוֹתִים, וַיַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁמֵּעַתָּה יִהְיֶה מְזוֹנוֹ לֶחֶם וּמַיִם לְבַד, עַד שֶׁיָּבֹא אֲדוֹנוֹ אוֹ עַד שֶׁיִמְכְּרוּהוּ בְּפוּמְבִּי. אֶת מַחְתַּרְתֵּנוּ סָתְמוּ בְעָפָר וַיּוֹדִיעוּ שֶׁשְּׁנַיִם מִבַּעֲלֵי הָאֲחֻזּוֹת יִהְיוּ שוֹמְרִים אֶת הַסֻּכָּה מִדֵּי לָיְלָה. אַחֲרֵי גָמְרָם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הִתְחִילוּ מִתְעַלְּלִים בִּדְּזשִׁים.

פִּתְאֹם בָּא הָרוֹפֵא. – אֲדוֹנַי, – אָמַר, – אַל תַּקְשוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל הַכּוּשִׁי הַזֶּה. אֵין הוּא בֶּן אָדָם רַע כְּלָל. כְּשֶׁבָּאתִי אֶל הַנַּעַר הַחוֹלֶה, נוֹכַחְתִּי שֶׁבִּלְעֲדֵי עֶזְרָה מִן הַצַּד נִבְצַר מִמֶּנִּי מֵהוֹצִיא אֶת הַכַּדּוּר מִבְּשָׂרוֹ. אֲבָל גַּם לַעֲזוֹב אֶת הַחוֹלֶה יְחִידִי וְלָלֶכֶת לִקְרֹא לְעֶזְרָה, לֹא יָכֹלְתִּי, מִפְּנֵי שֶׁמַּצָּבוֹ הוּרַע מֵרֶגַע לָרָגַע. הוּא הִתְחִיל כְּבָר מְדַבֵּר מִתּוֹךְ חֹם הַקַּדַּחַת, לְבַל אָעֵז לָשִׂים אוֹתוֹת בְּגִיר עַל הַסִּירָה, פֶּן יַהַרְגֵנִי וְעוֹד דִּבְרֵי הֶבֶל כָּאֵלֶּה. נוֹאָש הָיִיתִי, וָאַתְחִיל קוֹרֵא לְעֶזְרָה. פִּתְאֹם הוֹפִיעַ הַכּוּשִׁי הַזֶּה, כְּאִלּוּ מִן הָאֲדָמָה צָמַח, וְהוּא הִצִּיעַ לְשָׁרְתֵנִי. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַנִּתּוּחַ עָזַר עַל יָדִי בַּחֲרִיצוּת מְרֻבָּה. וַדַּאי, אָנֹכִי הֲבִינוֹתִי תֵכֶף שֶׁכּוּשִׁי בּוֹרֵחַ הוּא, וְעַל כֵּן לֹא עָזַבְתִּי אוֹתוֹ מִיִּרְאָה פֶּן יִמָּלֵט, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַפַּצִּיֶּנְטִים שֶׁלִּי חִכּוּ אֵלַי בָעִיר. שָׁהִיתִי שָׁם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה עַד עֶצֶם הַבֹּקֶר, כִּי אַף סִירָה אַחַת לֹא עָבְרָה בְקִרְבַת הַמָּקוֹם, שֶׁאוּכַל לִקְרֹא לְעֶזְרָתָהּ. וּבְכֵן, אֲדוֹנַי, אֲנִי מַגִּיד לָכֶם, מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי כּוּשִׁי נֶאֱמָן וּמָסוּר, שֶׁיֵּדַע לְכַלְכֵּל חוֹלִים כָּזֶה. וְאַתֶּם שִׂימוּ נָא אֶל לִבְּכֶם, הֲלֹא אֶת חֻפְשָׁתוֹ הִצִּיג בְּסַכָּנָה! הוּא נִדְמָה לִי עָיֵף וְנִדְכֶּה כָּל כַּךְ. וַדַּאי מִשּׁוּם שֶׁעָבַד הַרְבֵּה בַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. וְהִנֵּה, עַל דִּבְרָתִי, אֲדוֹנַי, אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַכּוּשִׁי הַזֶּה עַל אֱמוּנָתוֹ וְעַל מְסִירוּתוֹ. מְחִירוֹ יוֹתֵר מֵאֶלֶף דּוֹלַאר. וּכְדַאי הוּא שֶׁיִּנְהֲגוּ בֹו בְכָבוֹד. אֲנִי לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת כָּל הַדָּרוּש, וּמְאוּם לֹא חָסַר שָׁם לַחוֹלֶה, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה טוֹב לוֹ שָׁם, מֵאֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ בְבֵיתוֹ, מִפְּנֵי שֶשֶּׁקֶט וְשַלְוָה שָׂרְרוּ עַל הָרַפְסוֹדָה. רַק אֲנִי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי יָפֶה בְיוֹתֵר, כִּי בָעִיר חִכּוּ הַחוֹלִים לְבוֹאִי, וּפֹה – שְׁנַיִם, שֶׁאֲנִי אַחֲרָאִי בַעֲדָם. וְזוּלַת זֹאת לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת אֶל נָכוֹן, מָתַי אֶשְׁתַּחְרֵר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. לְאָשְׁרִי עָבְרָה עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר סִירָה גְדוֹלָה בְקִרְבַת הָרַפְסוֹדָה, וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְתוֹכָהּ שָׁמְעוּ אֶת קוֹלִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָשֵׁן הַכּוּשִׁי עַל קְצֵה הָרַפְסוֹדָה, וְהַיֶּלֶד – שָׁקוּעַ בַּקַּדַּחַת. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אָסְרוּ אֶת הַכּוּשִׁי בְטֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק לִפְקוֹחַ אֶת עֵינָיו וּלְהָשִׁיב רוּחוֹ אֵלָיו, אֶת הַנַּעַר הֵבִיאוּ אֶל הַסִּירָה, וּבְלִי שָׁאוֹן הִצְלַחְנוּ הָלְאָה. הַכּוּשִׁי הָיָה כְאִלֵּם כָּל הָעֵת. כּוּשִׁי טוֹב הוּא, אֲדוֹנַי, הַאֲמִינוּ לִי. אֲנִי נוֹכַחְתִּי בָזֶה.

– אָמְנָם תְּהִלָּה יָאֲתָה לוֹ, הָאָדוֹן הָרוֹפֵא! – אָמַר אִיש אֶחָד.

סִפּוּרוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא, אֲשֶׁר אֲנִי הָיִיתִי אַסִּיר תּוֹדָה לוֹ בַעֲדוֹ וַאֲשֶׁר הֵסֵב טוֹבָה רַבָּה לִדְזשִׁים, פָּעַל עַל כָּל הַנֶּאֱסָפִים. לִבָּם נַעֲשָׂה רַךְ, וְכֻלָּם כְּאֶחָד הוֹדִיעוּ שֶׁגְּמוּל יִשְׁוֶה לוֹ, וְעַל כֵּן הֶחְלִיטוּ לִבְלִי צָעֵר אוֹתוֹ עוֹד. וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי מְאֹד, וְיוֹתֵר מִכֹּל, עַל שֶׁהֶעֱרִיכוּ כְיָאוּת אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל דְּזשִׁים וְלֵב הַזָּהָב שֶׁלוֹ. אֲבָל הִשְׁתַּתְּפוּתָם שֶׁל בַּעֲלֵי הָאֲחֻזוֹת הָיְתָה מֻגְּבֶּלֶת רַק בָּזֶה. חָשַׁבְתִּי, שֶׁיָסִירוּ מֵעָלָיו כְּבָלִים אֲחָדִים לְמִצְעָר, אֲבָל גַּם עָלֹה לֹא עָלָה עַל דַּעְתָּם לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לִבְלִי הִתְעָרֵב לְעֵת עַתָּה בְעִנְיָן זֶה, וְלִמְסוֹר בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר לְדוֹדָה סַאלִי אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא. וּשְׁעַת כֹּשֶׁר כָּזוּ תִהְיֶה כְּשֶׁתַּחֲלוֹף הַסְּעָרָה מֵעַל רֹאשִׁי, כְּלוֹמַר, כְּשֶׁאֲבָאֵר לַדּוֹדָה מַדּוּעַ כִּחַדְתִּי מִמֶּנָּה שֶׁ“סִיד” פָּצוּעַ. זְמָן רַב הָיָה לִי לחְשֹּׁב אֶת דַּרְכִּי, הַדּוֹדָה לֹא עָזְבָה אֶת מִטָּתוֹ שֶׁל תָּם אַף רֶגַע אֶחָד, וּמִפְּנֵי הַדּוֹד סִילַאס הִשְׁתַּמַּטְתִּי עַל נְקַלָּה.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נוֹדַע לִי, שֶמַּצָּבוֹ שֶׁל תָּם הוּטַב, וְהַדּוֹדָה הָלְכָה לָנוּחַ קְצָת. הִתְגַּנַּבְתִּי אֶל חֲדַר הַחוֹלֶה בְקַוּוֹתִי שֶׁאֵינוֹ יָשֵׁן, וְיַחְדָּו נְחַבֵּר אֵיזֶה כַדִּים עַל אֹדוֹת הַפֶּצַע. אֶפֶס הוּא יָשֵׁן. אֲנִי יָשַׁבְתִּי אֵצֶל מִטָּתוֹ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר. אַךְ לְאַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה נִכְנְסָה הַדּוֹדָה חֶרֶשׁ כַּצֵּל, הֵנִיעָה יָשָׁר בְּרֹאשָׁהּ וַתְּסַפֶּר לִי בְלַחַשׁ, אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנִי, שֶׁהוּקַל לְתָם הַרְבֵּה, וְשֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה, כִּי יָקוּם מִשְּׁנָתוֹ בְדֵעָה מְיֻשֶּׁבֶת כְּבָר.

יָשַבְנוּ מְחַכִּים. פִּתְאֹם קָפַץ תָּם וּבְקוֹל בָּרוּר וָרָם שָׁאַל:

– אַהַא! מָה הַדָּבָר? בַּבַּיִת אֲנִי? וְאַיֵּה הָרַפְסוֹדָה?

– שָלוֹם לַכֹּל, אַל תִּדְאַג, – עָנִיתִי.

– וּדְזשִׁים? – שָׁאָל.

– גַּם לִדְזשִׁים שָׁלוֹם.

אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא קוֹל עַלִּיז מִגְּרוֹנִי, אַךְ הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה, וַיִפֶן אֵלָי.

– טוֹב וְנֶהְדָּר. הֲסִפַּרְתָּ כְּבָר לַדּוֹדָה סַאלִי?

חָפַצְתִּי לַעֲנוֹת גַּם עַל זֶה בְּחִיוּב. אַךְ הַדּוֹדָּה בְעַצְמָהּ הִתְעָרְבָה בַּשִּׂיחָה.

– מֶה הָיָה לְסַפֵּר, סִיד?

– אֶת דְּבַר כָּל הַמְּאוֹרָע אֲשֶׁר הֲכִינוֹנוּ.

– אֵיזֶה מְאוֹרָע?

– אוֹתוֹ הַמְּאוֹרָע, כֵּיצַד שִׁחְרַרְנוּ אֲנִי וְתָם אֶת הַכּוּשִׁי.

– הָאֵל יְרַחֵם! אֶת הַכּוּשִׁי שַׁח… מַה זֶּה יְפַטְפֵּט. אֵלִי! שׁוּב הוּא מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַחֹם.

– לֹא, דּוֹדָתִי, לֹא מִתּוֹךְ הַחֹם. מַכִּיר אֲנִי הֵיטֵב אֶת רַעְיוֹן הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אֲנִי מוֹצִיא מִפִּי. אֲנִי וְתָם שִּׁחְרַרְנוּ אֶת הַכּוּשִׁי.

אֲנַחְנוּ הֶחְלַטְנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, וַנַעֲשֵׂהוּ. וְגַם בַּחֲרִיצוּת מִלֵּאנוּ אֶת הַחְלָטָתֵנוּ. הַכֹּל מְחֻיָּבִים לְהוֹדוֹת.

וְהִתְחִיל מְסַפֵּר וּמְסַפֵּר… הַדּוֹדָה לֹא הִפְסִיקָה אֶת דְּבָרָיו, רַק עֵינֶיהָ וּפִיהָ נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וַאֲנִי לֹא הִתְעָרַבְתִּי עוֹד. רָאִיתִּי שֶׁאֵין לְהִנָּצֵל עוֹד מִן הַצָּרָה, וָאָשִׂים מִבְטַחִי בַמִּקְרֶה.

– כֵּן, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה, עֲבוֹדָה קָשָּׁה הָיְתָה זוֹ, – סִפֵּר תָּם בְּלִי הַפְסֵק. – יוֹמָם וָלַיְלָה, שָׁעָה אַחַר שָׁעָה, כָּל הָעֵת, שֶׁאַתֶּם יְשַֹנְתֶּם וַאֲפִילוּ חֲשָׁד לֹא עָלָה עַל לִבְּכֶם בְּנוֹגֵעַ לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים סָבִיב. וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ מֻכְרָחִים לִגְנוֹב נֵרוֹת וּמְנוֹרוֹת, וְכֻתֹּנֶת וְסָדִין, וְקַעֲרוֹת בְּדִיל, וּמַחֲבַת נְחֹשֶׁת, וְאֶבֶן שֶּׁל רֵיחַיִם, וָקֶמַח, וְעוֹד כַּדּוֹמֶה וְכַדּוֹמֶה… לֹא תוּכְלִי לְשָׁעֵר בְּנַפְשֵׁךְ, כַּמֶּה קָשָׁה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה לְהָכִין מַשּׂוֹרִים, לַעֲשׂוֹת אֶת הַכְּתֹבוֹת עַל הָאֶבֶן, וּפָחוּת מִזֶּה תוּכַל¹¹ לְשַׁוּוֹת בְּנַפְשֵךְ מַה גָּדַל הָעֹנֶג! אַחַר כַּךְ הִתְחִילוּ הַמִּכְתָּבִים הָאַנּוֹנִימִים, וְאַחַר כַּךְ צִיּוּרֵי אֲרוֹנוֹת הַמֵּתִים וְהַשְּׁלָדִים. וְהַבּוֹר אֲשֶׁר חָפַרְנוּ, וְהַסֻּלָּם אֲשֶׁר שַׂמְנוּ בַּחַלּוֹת, שֶׁכָּל כַּךְ עָמַלְנוּ בוֹ. וְהַכַּף אֲשֶׁר תָּקַעְנוּ בְכִיס סִינוֹרֵךְ…

– אֵל רַחוּם!

– וְהָעַכְבָּרִים וְהַנְּחָשִׁים וְיֶתֶר כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ בוֹ אֶת סֻכָּתוֹ שֶׁל דְּזשִׁים, לְבַל יִשְׁתַּעֲמֵם בִּבְדִידוּתוֹ. לֹא טוֹב הָיָה, כְּשֶׁהֶחֱזַקְתְּ בְּתָם עִם הַחֶמְאָה שֶׁמִּתַּחַת לְכוֹבָעוֹ וְלֹא עָזַבְת אוֹתוֹ. כִּמְעַט שֶׁקִּלְקַלְתְּ אֶת כָּל הָעִנְיָן, כִּי בָּאוּ הָאֲנָשִׁים בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפַּקְנוּ לַעֲזוֹב אֶת הַסֻּכָּה, וְאָז הָיִינוּ נֶאֱלָצִים מַמָּש לָעוּף. וְהָאֲנָשִׁים וְהַכְּלָבִים רוֹדְפִים בְּעִקְבוֹתֵינוּ, יוֹרִים בִּקְנֵי רוֹבִים. אָז נִפְצְעָה רַגְלִי. אֲנַחְנוּ נָתַנּוּ לָרוֹדְפִים לַעֲבוֹר לְפָנִים, הַכְּלָבִים רָצוּ אַחֲרֵיהֶם, וַאֲנַחְנוּ הִסְתַּתַּרְנוּ בְתּוֹךְ הַשִּׂיחִים עַד שֶׁשָּׁקְטָה הַמְּהוּמָה, וְאָז הִגַּעְנוּ אֶל הָרַפְסוֹדָה, שֶׁעָשִׂינוּ בְעַצְמֵנוּ וַנָּשָׁט עִם דְּזשִּׁים הַחָפְשִׁי יָחַד. הֲמָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינַיִךְ, דּוֹדָתִי. אָכֵן, לֹא רַע הַמַּעֲשֶׂה!

– מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּבְכֵן, אַתֶּם, הַפּוֹחֲזִים הַקְּטַנִּים, הֲסִבּוֹתֶם בְּכָל הַדָּבָר הַזֶּה לְהַפִּיל עָלֵינוּ אֵימַת מָוֶתּ. כַּמָּה רַב חֶפְצִי לִגְמוֹל לָכֶם תֵּכֶף כִּפְעוּלַתְכֶם. וַאֲנִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת, בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב… חַכֵּה אֵיפֹא, פּוֹחֵז, רַק שוֹב תָּשׂוּב לְאֵיתָנְךָ, אֲנִי אֲגָרֵשׁ מִקִּרְבְּכֶם אֶת הַשֵּׁד, אֲשֶׁר נָסַךְ אֹפֶל עַל רוּחֲכֶם, וַאֲכַבֶּדְכֶם מָנָה, אֲשֶר תִּשְווּ בָה. הִנֵּה כִּי כֵן, אַתֶּם… אַתֶּם…

תָּם הָיָה כָּל כַּךְ מְאֻשָּׁר וְגֵאֶה, שֶׁלֹא יָכֹל לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַדּוֹדָה וְהִפְסִיק אֶת דְּבָרֶיהָ לִרְגָעִים. וְהִיא מִצִּדָּהּ גָּעֲרָה בָנוּ, אִיְּמָה עָלֵינוּ, וְסוֹף סוֹף אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמוֹעַ עוֹד דְּבָרִים בְּרוּרִים בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה. וַאֲנִי יָשבְתִּי כָּל הָעֵת מַחֲרִיש, מִבְּלִי הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. פִּתְאֹם קָרְאָה הַדּוֹדָה:

– טוֹב טוֹב, הִתְעַנֵּג עַל הַתַּעֲלוּלִים שֶׁעָשִׂיתָ, קֻנְדָּס! אַךְ זָכוֹר תִּזְכֹּר אֶת דְּבָרַי. אִם רַק עוֹד פָּעָם אַחַת רָאֹה אֶרְאֶה אוֹתְךָ מְטַפֵּל בַּכּוּשִׁי הַזֶּה!

– בְּאֵיזֶה כּוּשִׁי? – שָׁאַל תָּם מִשְׁתּוֹמֵם, וְהַחִיּוּךְ חָלַף תֵּכֶף מֵעַל פָּנָיו.

– הַשּׁוֹבָב הַזֶּה עוֹדֶנוּ שׁוֹאֵל בְּאֵיזֶה כּוּשִׁי. מוּבָן, בַּכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ.

– תָּם הִשְּׁקִיף עָלַי בִּדְאָגָה וַיֹּאמַר:

– תָּם, הַאֻמְנָם לֹא אָמַרְתָּ לִי, כִּי שָׁלוֹם לַכֹּל? הַאִם לֹא נִמְלַט דְּזשִׁים?

– הוּא? – הִתְפַּלְּאָה הַדּוֹדָה סַאלִי. – הַכּוּשִׁי הַבּוֹרֵחַ? לֹא, יְדִידִי, תְּפָשׂוּהוּ עַל הָרַפְסוֹדָה, שָׂמוּ אוֹתוֹ בִכְבָלִים שׁוּב, וְעַכְשָו הוּא נָתוּן בַּמַּאֲסָר, וּמַאֲכָלוֹ לֶחֶם וּמַיִם, עַד שֶׁיִּתְגַלֶּה אֲדוֹנוֹ, אוֹ שֶׁיִּמְכְּרוּהוּ בְפוּמְבִּי.

תָּם קָפַץ עַל מִשְׁכָּבוֹ, כִּנְשׁוּךְ נָחָש. עֵינָיו בָּעֲרוּ כְלַפִּידִים, נְחִירָיו הִתְרַחֲבוּ וְהִתְחִיל צוֹעֵק.

– אֵין לָהֶם הָרְשׁוּת לַעֲשׂוֹת כַּךְ. אֵין לְשׁוּם אִישׁ הָרְשׁוּת הַזֹּאת. הֲשָׁמַעְתָ? – פָּנָה אֵלַי, – אֵין אִיש יָכֹל לַעֲשׂוֹת כַּךְ. מַהֵר, רוּץ אֵלָיו… שַׁחְרֵר אוֹתוֹ. הוּא אֵינוֹ מְשֻׁעְבָּד עוֹד; הוּא בֶן חוֹרִין, כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ. מַהֵר מַהֵר!

– בְּנִי, מַה פִּתְרוֹן הַדָּבָר אֲשֶּר דִּבַּרְתָּ?

– פִּתְרוֹן הַדָּבָר הוּא – מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר, דּוֹדָתִי סַאלִי. וְאִם לֹא יֵלֵךְ תֵּכֶף אִישׁ אֵלָיו, אָקוּם וְאָרוּץ אֵלָיו אֲנִי בְעַצְמִי. אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת דְּזשִׁים מִיַּלְדּוּתִי, וְגַם תָּם, כֵּן, גַם תָּם יָדַע אוֹתוֹ. מִיס וַטְסוֹן, גְּבִרְתּוֹ, מֵתָה לִפְנֵי שְׁנֵי יְרָחִים. הִיא הִתְחָרְטָה, שֶׁאָמְרָה קֹדֶם לִמְכּוֹר אוֹתוֹ, וּבְצַוָּאָתָה הוֹצִיאָה אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי!

– אִם כֵּן, הֲלֹא תַגִּיד לִי, לָמָּה הָיָה לָקַחַת עַל שִכְמְךָ אֶת הַטֹּרַח הַגָּדוֹל לְשַחְרֵר אוֹתוֹ, אִם בֶּן חוֹרִין הָיָה גַם בְּלָאו הָכִי?

– אָכֵן, שְאֵלָה מְחֻכָּמָה הִיא! לָמָּה! תֵּכֶף נִרְאֶה שֶׁאִשָּׁה אַתְּ. עַל כֵּן הָיָה עָלַי לָקַחַת אֶת הַטֹּרַח עַל שִׁכְמִי, מִפְּנֵי שֶׁחָפַצְתִּי לֵהָנוֹת מִן הַמְּאוֹרָע, מִמְּאוֹרָע אֲמִתִּי. נָכוֹן הָיִיתִי גםַ לִרְחֹץ בְּדָם, וּבִלְבַד… אֵלִי, אֵליִ! הַדּוֹדָה פּוֹלִי!!

הַדּוֹדָה פּוֹלִי, בְּעַצְמָהּ וּבִכְבוֹדָה נִצְּבָה בַפֶּתַח, טוֹבָה כָּל כַּךְ וְזוֹרַחַת כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים.

בִּקְפִיצָה אַחַת הִגִּיעָה אֵלֶיהָ הַדּוֹדָה סַאלִי וַתִּתְלֶה אֶת עַצְמָהּ עַל צַוָּארָה וְהִתְחִילָה לוֹחֶצֶת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. הִיא בָכְתָה וְצָחֲקָה וְכִמְעַט שֶׁדַּעְתָּהּ נִטְרְפָה עָלֶיהָ מִגִּיל. וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁהַהַצְלָחָה פוֹנָה אֵלַי עֹרֶף, הִסְתַּתַּרְתִּי מִתַּחַת לַמִּטָּה וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי לִבְלִי שְׁאוֹף רוּחַ אֲפִילוּ. כְּשֶׁהִשְׁתַּחְרְרָה הַדּוֹדָה פּוֹלִי אַחֲרֵי עָמָל רַב מֵחֲבִיקוֹתֶיהָ שֶׁל הַדּוֹדָה סַאלִי, נָעֲצָה אֶת מַבָּטָהּ מֵעַל לְמִשְׁקָפֶיהָ בְתָם; נִרְאָה לִי שֶׁהוּא נָכוֹן לִהְיוֹת נִבְלָע חַיִּים בָּאֲדָמָה.

– אָמְנָם צָדַקְתָּ, תָּם, – הִתְחִילָה, – שֶׁאַתָּה מֵסֵב אֶת רֹאשֶׁךָ. גַם אֲנִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה כַךְ, לוּ אֲנִי תַחְתֶּיךָ. – אֵלִי, – דּוֹבְבָה הַדּוֹדָה סַאלִי בְקוֹל מִתְחַנֵּן, – הַאִם שֻנָּה כָּל כַּךְ מרְאֵה הַנַּעַר?! הֲלֹא סִיד הוּא, וְלֹא תָּם. הִנֵּה תָּם… אֶפֶס, אַיֵּה תָּם, אַיֵּהוּ? זֶה עַתָּה הָיָה פֹּה.

– וַדַּאי, חֲפֵצָה אַתְּ לוֹמַר: אַיֵּה הֶיק פִין? כְּלוּם גִּדַּלְתִּי שׁוֹבָב כְּתָם שֶׁלִי בְבֵיתִי, כְּדֵי שֶׁלֹא אַכִּירֵהוּ? אָכֵן, יָפֶה הָיָה הַדָּבָר אִלְמָלֵא כַךְ הוּא. צֵא נָא מִתַּחַת הַמִּטָּה, הֶיק פִין! אֲנִי יָצָאתִי. אַךְ, אֵלִי! מָה הִרְגַּשְׁתִּי אָז בְּלִבִּי!

הַדּוֹדָה סַאלִי עָמְדָה כְאוֹבֶדֶת, פָּנֶיהָ הֵפִיקוּ הִשְׁתּוֹמְמוּת, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי כָמוֹהָ, זוּלָתִי עַל פָּנָיו שֶׁל הַדּוֹד סִילַאס, בְּשָׁעָה שֶׁהַדּוֹדָה סִפְּרָה לוֹ אֶת כָּל הַמּעשִׂים אֲשֶׁר עָשִׂינוּ. הוּא הִתְהַלֵּךְ כְּשִׁכּוֹר מִבְּלִי יְכֹלֶת לַעֲסוֹק בְּשוּם דָּבָר. וּבָעֶרֶב נָאַם נְאוּם, שֶׁהִרְעִיש אֶת לִבּוֹת כָּל בְּנֵי הַסְּבִיבָה, מִפְּנֵי שֶׁאִיש לֹא יָכֹל לְהָבִין אֶת דְּבָרָיו. הַדּוֹדָה פּוֹלִי סִפְּרָה אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדְעָה: אֶת דִּבְרֵי יָמַי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָי. וַאֲנִי מִצִּדִּי הָיִיתִי נֶאֱלָץ לְהוֹדוֹת, כֵּיצַד בָּאתִי בֵין הַמְּצָרִים, כְּשֶׁקִּבְּלָה אוֹתִי מִיס־סִיס פֶּילְפְּס בְּתוֹר בֶּן אֲחוֹתָהּ תָּם, וְשֶׁמְּאוּם לֹא נִשְׁאַר לִי בִלְתִּי אִם לַעֲנוֹת לָהּ “הֵן”. אָז הֵעִירָה מִיס־סִיס פֶּילְפְּס:

– אָנָּא, קְרָא לִי עוֹד “דּוֹדָה סַאלִי”, אֲנִי הִתְרַגַּלְתִּי כְּבָר לָזֶה.

– וְהִנֵּה, כְּשֶׁקִּבְּלָה אוֹתִי הַדּוֹדָה סַאלִי בְתוֹר תָּם, – הִמְשַׁכְתִּי אֶת דְּבָרַי, – לֹא הֲשִׁיבוֹתִי עַל זֶה בִשְׁלִילָה, כִּי לֹא מָצָאתִי עֵצָה אַחֶרֶת. וְיָדוֹעַ יָדַעְתִּי שֶׁתָּם לֹא יִתְלוֹנֵן עַל זֶה, לְהֶפֶךְ, הוּא יִשְׂמַח עַל הַמִּקְרֶה, וְיַהֲפֹךְ אֶת סוֹדִי לִמְאוֹרָע שָׁלֵם. וְכֵן הָיָה. הוּא קָרָא לְעַצְמוֹ סִיד וְהַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְשָׁלוֹם.

הַדּוֹדָה פוֹלִי קִיְּמָה אֶת הַדְּבָרִים, שֶׁמִּיס וַטְסוֹן הוֹצִיאָה לַחָפְשִׁי אֶת הַכּוּשִׁי דְּזשִׁים. וּבְכֵן, עָשָׂה תָּם סוּאֶיר אֶת הַמַּעֲשִׂים רַק כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הַכּוּשִׁי שֶׁהָיָה מְשֻׁחְרָר כְּבָר. עַתָּה הֻבְרַר לִי, מַדּוּעַ עָרַב תָּם, שֶׁהָיָה נַעַר יָשָׁר וּבַעַל תַּרְבּוּת, אֶת לִבּוֹ לְשַׁחְרֵר כּוּשִׁי בּוֹרֵחַ. עַד הָרֶגַע הַזֶּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין אֶת הַדָּבָר. הַדּוֹדָה פּוֹלִי סִפְּרָה, כֵּיצַד הִשְׁתּוֹמְמָה בְּקַבְּלָהּ מֵאֵת הַדּוֹדָה סַאלִי מִכְתָּב עַל דְּבַר בּוֹאָם לְשָׁלוֹם שֶׁל תָּם וְסִיד.

– אֶפֶס כְּשֶׁשְּׁלַחְתִּיו אֵלֶיךָ, עָלָה כְּבָר עַל לִבִּי שֶׁאָסוּר לָתֵת לְקֻנְדָּס שֶׁכְּמוֹתוֹ לָלֶכֶת לְבַדּוֹ בַדֶּרֶךְ, וְאַחֲרֵי שֶׁלֹא קִבַּלְתִּי מִמֵּךְ תְּשוּבָה עַל שְׁנֵי מִכְתָּבַי, שֶׁבָּהֶם בִּקַּשְׁתִּי לְבָאֵר לִי, מָה הַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְתְּ עַל אֹדוֹת בּוֹא סִיד אֶל בֵּיתֵךְ, הֶחְלַטְתִּי לָבֹא בְּעַצְמִי הֵנָּה.

– כְּלוּם כָּתַבְתְּ אֵלָי? אֲנִי לֹא קִבַּלְתִּי אַףְ שׁוּרָה אַחַת…

הַדּוֹדָה פּוֹלִי פָּנְתָה אֶל תָּם בְּרֹגֶז.

– וּמַה תָּם?

– וְכִי מָה? – עָנָה אַף הוּא בִשְׁאֵלָה נִרְגָּז קְצָת.

– אִם כֵּן תְּדַמֶּה בְלִבְּךָ… תֵּכֶף תָּשִׁיב אֶת הַמִּכְתָּבִים, פּוֹחֵז.

– אֵיזֶה מִכְתָּבִים?

– אוֹתָם הַמִּכְתָּבִים עַצְמָם. חַכֵּה נָא, הִנְנִי אֵלֶיךָ.

– הִנֵּה הֵם שָׁם בַּשַּׂק. מִשֶּׁקִּבַּלְתִּי אוֹתָם בְּבֵית הַדֹּאַר, הִנָּם מוּנָחִים שָׁם. גַּם לֹא פָתַחְתִּי אֶת הַמַּעֲטָפוֹת. הֶחְלַטְתִּי שֶאֵין לְמַהֵר בָּזֶה כְּלָל, וְאַדְרַבָּה, אֶפְשָׁר שֶׁיָּסֵבּוּ לָנוּ דְאָגוֹת לְחִנָּם.

– אִם בְּעַד זֶה לֹא יִגְמְלוּ לְךָ רְצוּעוֹת – אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד, מָה הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה, – אָמְרָה הַדּוֹדָה פּוֹלִי. – גַּם כָּתַבְתִּי וְהוֹדַעְתִּי עַל דְּבַר בּוֹאִי. וְהַמִּכְתָּב הַזֶּה…

– לֹא, הַמִּכְתָּב הַזֶּה נִתְקַבֵּל אֶתְמוֹל. אֶצְלִי הוּא, – אָמְרָה הַדּוֹדָה סַאלִי. נָכוֹן הָיִיתִי לְהִתְעָרֵב, שֶׁאֵין הַמִּכְתָּב הַזֶּה אֶצְלָהּ, אַךְ שִׁנִּיתִי אֶת דַּעְתִּי בְּעוֹד מוֹעֵד. “לֹא, הֶיק פִין, – חָשַׁבְתִּי בְלִבִּי, – מוּטָב שֶׁלֹּא תִפְשׂוֹק שְׂפָתַיִם, אַשְרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אָז”.

 

פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד    🔗

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֶׁנִּשְׁאַרְנוּ אֲנִי וְתָם לְבַדֵּנוּ בַּחֶדֶר, שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, מַה הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת, אִלּוּ הִצְלִיחָה הַמְּנוּסָה וְהוֹצֵאנוּ לַחָפְשִׁי אֶת הַכּוּשִׁי הַחָפְשִׁי כְּבָר. הוּא הֵשִׁיב, שֶׁבָּרֶגַע אֲשֶׁר עָלָה עַל לִבּוֹ הָרַעְיוֹן עַל אֹדוֹת הַמְּנוּסָה, חָשַׁב לָשוּט עִם דְּזשִׁים עַל רַפְסוֹדָה בְּמוֹרַד הַנָּהָר עַד קִצּוֹ, וּלְהוֹדִיעַ לוֹ שָׁם שֶׁחָפְשִׁי הִנֵּהוּ, וּלַהֲשִׁיבוֹ אַחַר כַּךְ בְּתוֹר מְנַצֵּחַ בָּאֳנִיַת קִיטוֹר הַבַּיְתָה. הוּא חָשַׁב לְהוֹדִיעַ בְּמִכְתָּב לַכּוּשִׁיֵּי־הָעִיר עַל אֹדוֹת שוּבוֹ וּלְבַקֵּש אוֹתָם שֶׁיָכִינוּ לוֹ קַבָּלַת פָּנִים נֶהְדָּרָה, בְּלַפִּידִים וּבִכְלֵי זֶמֶר, וְלַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד גִּבּוֹרִים. מוּבָן, שֶׁהָיָה מַחֲזֶה זֶה נֶהְדָּר, אַךְ אֲנִי הָיִיתִי שְׂבַע־רָצוֹן גַּם עַתָּה.

אֶת דְּזשִׁים הוֹצִיאוּ תֵכֶף לַחֹפֶש, וּכְשֶׁנוֹדַע לַדּוֹדָה סַאלִי, לַדּוֹדָה פּוֹלִי וְלַדּוֹד סִילַאס, שֶׁדְּזשִׁים עָזַר עַל יַד הָרוֹפֵא בַּחֲרִיצוּת וּבִמְסִירוּת רַבָּה, הֶרְאוּ לוֹ אוֹתוֹת חִבָּה יְתֵרָה. נָתְנוּ לוֹ תֵכֶף בְּגָדִים חֲדָשִׁים, הֶאֱכִילוּהוּ לָשֹׂבַע, וַיְּשַׁחְרְרוּהוּ מִכָּל עֲבוֹדָה. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֵין אִישׁ מְאֻשָּׁר בַּתֵּבֵל כִּדְּזשִׁים. אֲנַחְנוּ הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ אֶל חֶדְרוֹ שֶׁל תָּם – – וְשָׁם אַךְ הֵחֵלוּ הַשִּׂיחוֹת, הַצְּחוֹק וְהַגִּילָה! בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד נָתַן תָּם לִדְזשִׁים אַרְבָּעִים שֶׁקֶל לְמַתָּנָה, תַּחַת אֲשֶׁר נָשָׂא וְסָבַל בְּאֹרֶך רוּחַ וַיְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידו שֶׁל הַתָּפוּס וְלֹא קִלְקֵל אֶת הַמִּשְׂחָק, וְנַהֲפוֹךְ הַדָּבָר – שֶׁעָזַר לָנוּ בְהַכְנָעָה שְׁלֵמָה.

דְּזשִׁים הָיָה כָל כַּךְ אַסִּיר תּוֹדָה לָנוּ, נַפְשׁוֹ מְלֵאָה כָל כַּךְ הִתְפָּעֲלוּת, שֶׁלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְזֶרֶם שֶׁל מִלִּים הִתְפָּרֵץ מִפִּיו:

– הַרוֹאֶה אַתָּה עַכְשָו, הֶיק, שֶּׁאֲנִי צָדַּקְתִּי. הֲתִזְכּוֹר מַה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ עַל הָאִי? דְּזשִׁים אָמַר לְךָ, שֶׁחָזֶה שָׂעִיר לוֹ, וְזֶה סִמָּן שֶׁל הַצְלָחָה. אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁדְּזשִׁים הָיָה עָשִׁיר וְיִהְיֶה עָשִׁיר עוֹד יוֹתֵר. וְאַתָּה מֵאַנְתָּ לְהַאֲמִין, וַתֹּאמֶר כִּי הַסִּמָּנִים דְּבָרִים תְּפֵלִים הֵם, אַל תַּאֲמֵן בְּאוֹתוֹת, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִבְלִי הַאֲמֵן, אִם אֲנִי צָדַקְתִּי? וּדְזשִׁים מֻבְטָח הָיָה, שֶׁיַעֲשֶׂה עוֹד עֹשֶׁר, כָּל כַּךְ הָיָה בָטוּחַ, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָטוּחַ עַכְשָו, שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

וְעוֹד הַרְבֵּה פִּטְפֵּט בְּרוּחַ זֶה, תִּכֵּן לוֹ תָכְנִיּוֹת שׁוֹנוֹת לֶעָתִיד, הצִִּיעַ לָנוּ לִנְסוֹעַ לְאֶרֶץ הוֹדוּ, לְהָכִין כְּלֵי זַיִן וּלְבַקֵּש מְאוֹרָעוֹת שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים. אֲנִי הִסְכַּמְתִּי תֵכֶף, אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה לִי כֶסֶף לִקְנוֹת כְּלֵי זָיִן. וּמִן הַבַּיִת לֹא יִשְׁלְחוּ, אַבָּא שֶׁלִּי וַדַּאי קִבֵּל כְּבָר מֵאֵת הַשּׁוֹפֵט אֶת כָּל כַּסְפִּי וַיִּתֶּן אוֹתוֹ בַיָּיִן.

– לֹא, הוּא לֹא עָשָׂה כֵן, – הוֹכִיחַ לִי דְּזשִׁים, – כָּל שֵשֶׁת הָאֲלָפִים שֶׁלְךָ שְׁלֵמִים הֵם בְּיַד הַשּׁוֹפֵט, וְאָבִיךָ אֲפִילוּ לֹא נִרְאָה עוֹד בָּעִיר.

פִּתְאֹם בִּטָּא דְּזשִׁים בְּקוֹל חֲגִיגִי וְעָצוּב:

– וּלְעוֹלָם לֹא יָשוּב עוֹד אָבִיךָ, הֶיק.

– מַדּוּעַ? – שָׁאַלְתִּי.

– דְּזשִׁים אוֹמֵר: לֹא יָשוּב. וְנָכוֹן הַדָּבָר, הֶיק!

אַךְ אֲנִי הִפְצַרְתִּי כָּל כַּךְ, שֶׁהָיָה נֶאֱלָץ לְבָאֵר לִי:

– הֲתִזְכֹּר אֶת הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁט עַל הַנָּהָר לְאֹרֶךְ הָאִי, וְאֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב בּוֹ מֵת וּפָנָיו לְמַטָּה? אֲנִי כִסִּיתִי אוֹתוֹ אָז, לְבַל תִּרְאֵהוּ. אָבִיךָ הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה. עַתָּה תוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּכַסְפְּךָ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֶךָ.

תָּם כִּמְעַט שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ לְגַמְרֵי, אֶת הַכַּדּוּר שֶׁהוֹצִיאוּ מִן הַפֶּצַע הוּא נוֹשֵׂא לַעֲדִי עַל שַׁרְשֶׁרֶת שְּׁעוֹנוֹ וּבְכָל רֶגַע הֲרֵיהוּ מַבִּיט: מָה הַשָּׁעָה?

אֲנִי גָמַרְתִּי אֶת כָּל סִפּוּרִי, וְשָׂמֵחַ אֲנִי עַל זֶה מְאֹד מְאֹד. לוּ יָדַעְתִּי שֶׁכָּל כַּךְ קָשֶׁה לְחַבֵּר סֵפֶר, כִּי אָז לֹא הַחִלּוֹתִי בְעַד כָּל הוֹן. מוּטָב לְפוֹצֵץ אֲבָנִים, לַחֲטוֹב עֵצִים, רַק לֹא לְחַבֵּר סְפָרִים.

אַךְ הִנֵּה מַה הָעוֹלֶה עַל לִבִּי: נִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁמֻּטָּל יִהְיֶה עָלַי לִבְרוֹחַ לְבַדִּי אֶל אֶרֶץ הוֹדוּ: הַדּוֹדָה סַאלִי רוֹצָה לְאַמְּצֵנִי לְבֵן וְלַעֲשׂוֹת אוֹתִי לְבֶן תַּרְבוּת. וַאֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, יָדַעְתִּי מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה.