רקע
שמואל יוסף פין
מבוא ל"נידחי ישראל

 

א    🔗

תולדת כל עם ועם על פני הארץ, תלמדנו לדעת את קורות חיי העם כולו מאז היותו, את התמורות אשר עברו עליו מן היום אשר החל ללכת בנתיבות הזמן הלך וקרב אל מחוז חפץ קיום עצמותו, תגלה לעינינו את הבריחים התכונים המבריחים באהל חיי האומה לחברו לאחדים, את עוז רוח החיים האלה את כבוד גדולו והשתלמותו, ואת שלשלת המסבות התהפכו עליו לגדלו ולרוממו, להורידו ולהשפילו. אמנם תכלית הידיעה היקרה הזאת תפנה אל הראש האחד להורות לאדם דעת את יד ההשגחה הרוממה הנטויה להטות כפלגי מים את קורות ותולדות העמים לחפץ יושר משפט, בידה מאזני צדק וקו אמת לשקול את כל המפעלים ולמוד את תגמולם אל חיקם, תנהל את ההצלחה לרגלי הצדק ואת העוני בעקבי הרשע. סוף דבר הכל נשמע: על ראש סולם המקרים נצב אלהים חיים; אם אמת מארץ תצמח, ישקף צדק משמים, זה ישפיל וזה ירים, אלהים שופט סלה.

 

ב    🔗

רוח עם ועם כרוח איש ואיש אם היותו אחד בעצם, יפרד לפי פעולותיו ותעודתו בארץ, והיה לשני ראשים. האדם בן שני עולמות, העולם השפל, והוא חבל ארצנו, והעולם העליון, הוא נחלת חלקנו במרומים את פני ה‘. והנפש אשר נפח בנו תאחד בקרבה את כל הכשרונות, להגיע אל המטרות האלה השונות, לה און וכוח לשכון בארץ, למשול עליה כאדון ומושל, ולה כבוד ויקר לנטוע לה אהל בחביון עוז ה’, ידים לה לפעול עלילות בתבל ולהפך משרש הרים, וכנפים לה מעל לידיה לעוף במועף אל מרומי שחקים להשכיל באמתו, ולהתבונן בנפלאותיו. כמקרה אדם ואדם כן מקרה עם ועם, משפחת בני אדם, וכמעשה רוח האיש הפרטי כן מעשה רוח הגוי כלה; והתולדה אשר תצא לתור אחרי כל קורותיו, ולאסוף בחפניה את מוצא דברי עתותיו תחלק לה את הרוח האחד המחיה את העם לשנים: רוח עלילות העם בארצו, בחיי מדינתו, קורות מושליו ומנהיגיו, קורות ממשלתו והנהגתו, ותקראם רוח מדיני (פאליטישער גייסט); ורוח פעולות העם בחלק נחלתו בשמים, בחיי אמונתו והשכלתו, קורות מוריו וחכמיו, קורות תורתו וחכמתו, ופיה יקבנהו: רוח המוסרי (מאראלישער גייסט). אולם אם שנים המה חלקי רוח העם, עלינו לדעת כי חלקי כלל אחד המה, שני בדים יוצאים מגזע אחד יונקים זה מזה ומיניקים זה לזה, מקבלים ומשפיעים כאחד. הרוח המדיני יפעול פעולתו על הרוח המוסרי, והמוסרי ישוב וישלח ידו גם הוא לעולל עלילות על הרוח המדיני; והתולדה אם תפריד ביניהם לא תבדיל, תרחק אך למען תקרב, ואת אשר תבחר להתבונן על תהלוכות כל אחד ואחד בד בבד, הוא רק למען אשר יצלח לה לשוב ולאחד את ההשקפות הפרטיות, להשקפה אחת כוללת מזוקקה ומצורפה, כי על אדני ידיעות הפרטים תכון ותוסד הידיעה המקפת.

 

ג    🔗

הרוח המדיני מתנוסס בעם כל עוד היות לו אב ואם. האב הוא מלכו ומושלו והאם היא ארצו ומולדתו, העם אשר בארצו ובנחלתו ישכון, ומלכו משיח אלהיו עוצר בו, חי חיי מדינה, ורוחו ונשמתו בקרבו, כי אלה עמודי חיי המדינה המה; אכן העם הודח מארצו לארץ אחרת חדל לחיות חיי מדינה לבדו, ודבר אין לו עם התולדה המדינית. כי כבר נאחד גורלו עם גורל עם הארץ אשר קבלתהו בחיקה, ותולדתו נשלבת עם תולדת העם אשר הוא יושב בקרבו. ואם תמלט מפי התולדה לפעמים, דברים אחדים על אודותיו, במהלך ספור קורות המושל עליו, יהיו רק בבחינת היותו מקבל השפעת פעולת פועל, ולא בבחינת פועל מעצמו ועולל עלילות מכחו. אכן לא כן עם הרוח המוסרי, הוא חי בקרב העם אחר אשר כבר יצא מרוחו המדיני מאפיו, כי הרוח הכביר הזה עולה הוא עמו במעלות ההצלחה המדינית ויורד עמו אל סתר המדרגה, וכל עוד לא נכבה שביב אשו בלב מחזיקי בידו, יתן להם שם ושארית על פני הארץ, ובספור לאומים יביאם, והתולדה גם היא תחוק בעטה את קורותיו ותולדותיו על ספר.

 

ד    🔗

אם נגול לפנינו את מגלת דברי הימים ועיננו תשוטט לבקש את עקבות עמי הקדם על פני שדמות הזמן מיום היותם ועד עתה, נראה כי כבר עלו בתוהו ויאבדו אין זכר לשם רוחם המדיני ואין שאר לרוחם המוסרי. וכמראה נהרי נחלי מים יוצאים מעם גר, קטנים ככף איש, מתחזקים מעט מעט במרוצתם, הולכים הלוך וגדול בשאון המית דכים, שוטפים ארץ ומלואה במשבריהם האדירים, יהמו יחמרו מימיהם בגאון עוזם, עד אשר יהיו לשלל אל פה ים גדול רחב הידים, הבולע אותם ואת תשואתם כרגע, ולא נודע כי באו אל קרבו; כן מראה קורות העמים האלה ממעון שממה יוצא גדוד חבר אנשים ינער יכבדם, ירבו יפרו ויהיו לעם וממלכה שפלה, יגדלו יעצמו, יעלו למרום כסא הוד מלכות, יתנו חתיתם בארץ חיים, ירדו מים אל ים, עד אפסי ארץ, יתגעשו יתהוללו בגאון רוח כביר, והנה צליל לחם מתהפך, מגיע אל ראש היכל עוזם ויהפכהו למעלה, יפילם שדוד לפני עם לועז יצא זה מקרוב מנקרות צורים, וזכרו אבד מן הארץ; ומצרים בבל ואשור, מדי פרס ויון, למשל. ותהי זאת מנת חבלם, על אשר בנפול עוז רוחם המדיני נפל עמו גם רוחם המוסרי פלאים, ובהרתק שני חבלי הזהב האלה אשר רתקו את בני עם ועם בקשר אמיץ, בהנתק אלה מוסרות הברית אשר חברו ואחדו נפשות רבות לנפש חיה אחת, שבו נפרדו איש איש לבדו וישובו להיות אך טבעות בשלשלת חיי האומה אשר באו אל קרבה. אולם לא כן חבל עם יעקב, וישראל נחלת חלקו מאל, עוד שמור עמדו; הן אמנם נגדע נשבר קרן ממשלתו ורוחו המדיני עזבו זה אלפים שנה, אכן עוד יציץ נזר שמו על מצחו ובין עמי הארץ עוד יתחשב, כי רוחו המוסרי זה אש דתו ואמנותו עודנו בקרבו, עוד ממלא את כל הגיוני לבב כל איש ממעי יהודה יצא, עוד מקשר בקשר קדש את כל הנפזרים בארבע קצות הארץ, ואגודתו על ארץ יסודה, לעומת בנין עליותיו בשמים. והתולדה אשר אין אומר ודברים לה לספר מעלילות רוחו בחיי המדינה, בכל הארץ תוציא קויה, לספר את עוז רוח אמונתו הכביר ואת מלחמות תנופת ידו.

 

ה    🔗

ובאמת אם נכבדים דרכי התולדה המדינית בהורותה לנו את סדר משפטי תורת העמים, את דברי מלחמותיהם וניצחונותיהם, את תעודת ממשל כל עם, ויקר ערך ממשל בני האדם, אזרחי התבל, בכלל, נעלים נכבדים מהם דברי התולדה המוסרית, אשר תגלה לפנינו את כבוד אלהים פנימה, את תורת הרוח הנאצל ממרומים, את מלחמותיו וגבורותיו, את עזו וזמרתו, את יעוד רוח האדם באשר הוא בן שמים ותפארת מלכות שדי. ואם התולדה המדינית תאלפנו, כי רבות ונצורות פעל האדם עלי ארץ כי לו עוז כבוד ויקר; תבוננו המוסרית לדעת דבר אמת כי כל הבשר חציר, וכל גאונו וגאותו כציץ השדה, ואך רוח אלהים יקום לעולם. את הלקח היקר הנפלא הזה תטיף לנו תולדת כל עם ועם המספרת לנו את חיי מדינתו וחיי מוסרו כאחד. אמנם תולדת ישראל לה שכם אחד בזה על כל תולדת עמי הקדם, כי באלה יגיעו דבריה עד תכלית כבוד חייהם בממשל, וכגלותם לעצור בעוז מלך כן יכלו דבריה וכן התמו; אך תולדת עם יעקב עוד לא תמה ובמקום אשר הובילה לקברות על במתי ארצה את בנה המושל, ותתאונן ותקונן עליו הוי אדון והוי הודו, שם התחזקה בעוז תעצומות אל, במחמל נפשה הנשאר לה, מושל ביראת ה' מריח ברוח שדי, הוא הרוח המוסרי אשר עודנו בחיים חיתו, ותאמץ לה באמץ נפלאותיו ובעוז גאונו. הן אמנם עוד תעצור בקרבה קורות מעמדם המדיני משפטיהם בארצות מושליהם, דרך חייהם, אורח מסחרם ומלאכתם, אך גם אלה נושאים עליהם חותם תולדות רוח מוסרם, ולעומתו ינשאו. כי הוא לבדו נשאר לטבוע לקורותיהם מטבע מיוחדת, ולתת חתם קדש על יד ימינם סלה.

 

ו    🔗

ומה נמרצו אמרי יושר מפי תולדת עם יעקב אחרי גלותו מעל אדמתו, ומה הוכח יוכיחו על קדושת הדת הטהורה תקפה ועצמה! העם הזה, אשר בחר בו ה' מראש ימות עולם לשאת דגל האמונה המצורפה, אמונה באלהים יחיד, שליט ומושל עולם, אשר מלא את ידיו להעלות את נר המנורה הטהורה באהל ה' שכן באדם, למען האיר באור יקרות החכמה והמדע לכל מחשכי ארץ, מלא את המלאכות הקדושה הזאת האציל מרוחו על כל אפסי תבל לא בחיל ולא בכח כ"א [=כי אם] ברוח ה' צבאות. מן המנורה הטהורה הזאת יצאו שני הצנתרות אשר הריקו מעליהן את הזהב לרוב עמי הארץ, דת הנוצרית ואחריה המחמדית, בנות דת ישראל הנה על ברכיה נולדו ובחיקה גודלו. אמנם עד ארגיעה ובנותיה אלה צעדו עלי שור שלחו ענפיהם למרחוק האריכו בדיהם ויכסו בצלם את גזעם אשר ממנו יצאו, כי הדעות והלִמודים החדשים אשר צמחו מחיקה הפיחו רוח מדנים בין בני ציון ובין בני הדתות החדשות, אשר בקשו להסב אליהם את כבוד משפט הבכורה, ובת ציון ירדה מכסא מלכותה לפני הוסד היכלי הדתות האלה, כי אך מלאה את חובתה שומה עליה מאת ה‘, להיות לאור גוים, והנה מלאו לה ימי ממשלתה; כבר יצאה מארצה להתגורר בארצות לא לה, בארצות אשר רק עין מחוקקה ראש חוזי יה, ראתה ותעידה. אולם גבהו מחשבות אלהים ממחשבות בני תמותה, האמונה הטהורה בת הנצח היא, כאביה אשר בשמים, לא תכרת בהכרת רבבות בניה מחזיקים בידה, ולא תכחד בהכחד אלפי אלפים מבני בריתה, הנה היא כוס ה’ בידה, תמלאהו מדמי חלליה תשקה ממנו את שרידיה הנותרים, ותצוק במו רוח חיים חדשים ועוז גבורה נפלאה עד אשר תלאינה ידי הלוחמים, ישיבו חרבם אל תערם וישומו על עקב בשתם ועל צר כחם עם רוב חילם. בין כה וכה הנה רוח אלהים המרחף על פני כל בני האדם, מתחזק לגרש מעט מעט את ענני החושך והאולת, להטריח עבי השנאה, ולרדפם לארץ חשך וצלמות, הוא יוציא שמש צדקה, בכנפיה חכמה ודעת להאיר עינים עורים, ולהחם לבב נקשה, בחום ואור אהבת אדם, עד אשר ישובו שוטניהם חנם להכלם מעלילותיהם, ישובו לראות כי רוח עועים התעם, להתגרות מדון עם בני אב אחד, וישר נוכח עמם, לקרב את המרוחקים, לרחם על האומללים, ולאהב באהבת אחים את הנדחים.

 

ז    🔗

זה פרי דברי הימים לישראל מיום הורם נזר ממשלתו, בכל ארצות פזוריהם, וזהו הציר האחד אשר עליו תסוב תעודת ידיעת המוצאות אותו, כי כל סיפורי קורות מעמדם, המדיני, המסחרי ודומיהם אין להם עמדה לבדם ובפני עצמם, והמה תלואים למעמד רוח אמונתם בקרבם במדינות מושליהם, בהרומו ירומו ובהשפילו ישפלו, התמורות והחליפות אשר עברו עליהם בימי קדם להנחילם משפטי צדק, או לגרוע מהם, לתת להם תורת אחוזה בארצם, או לגרשם מהסתפח בנחלתם, ממקור רוח האמונה יצאו; ותחת אשר לפנים בהיותם על אדמתם היו הדברים המדיניים מראשי נסבות המלחמות עם שכניהם, יצאו עתה בני רוח האמונה לעדור מערכה, וילחמו בזרוע כח. ולזאת תחת אשר התולדה המדינית בבואה לספר קורות עם אחד, תשא ותשקול בכף מאזני בחינתה גם את סדרי ממשלת העמים אשר נגעו בנחלתו, עוצם חילם וצבאותיהם, פרשת עשרם והצלחתם, למען דעת איכה הכריעו זה את זה; על התולדה המוסרית לעם ישראל לשום עינה גם על מעמד רוח האמונה בקרב העמים השונים אשר הוא מסתופף בשעריהם, להתבונן על נתיבתו איזה הדרך עבר בו להגיע אל מרום יעודו, אם אורח לצדקו משרים או אם נלוזו מעגלותיו; עליה לערוך את כל תקופותיו השונות, תקופת תמותו וטהרתו, מבוכותיו ועקלקלותיו, ושובו לטהרתו כמקדם, כי כל אלה פעלו לטובה או לרעה על רוח אמונת בני ישראל, ולפי ערך עלות ורדת רוח אמונת העם המושל, בכל מעלות האמת והתבונה, כן עלתה וירדה הצלחת העם הנתן בידו, כן השתנו סדרי משפטיו וזכיותיו, גברה או מטה יד עוז רוח דתו. ורק מאשר נשלבו פעולות הרוח המדיני עם הרוח המוסרי בכל עם מושל, וסדרי הנהגת הממשלה ידם רב למו גם על הגיוני הרוח, תגע התולדה המוסרית בקצה מטה עוזה גם במעמד המדיני של העמים המושלים, למען הציב לה יד־מצפה להביט ממנה על כל מסבות הפעולות, ולדעת לחקור אחרי מקור כל עלילותיהם על עם ישראל.

 

ח    🔗

על פי הדברים האלה נוכל למצוא מסלול ודרך ישר בים התולדה, ובמימיהם האדירים נתיבה, יעלה בידינו לקשור תקות חוט של אמת בראש דרכה, אשר תעבירנו נכוחה בין נבכי־מעגלותיה עד מחוז הזמן הנוכחי, נדעה נרדפה לבקש דבר אמת, וחפצנו בידינו יצליח, הן המה יורו לדעת כי את קורות הרוח המוסרי אנחנו מבקשים בידיעות תולדות ישראל, בבחינת רוח אמונת העמים בתוכם הוא יושב, את כבוד הצלחתו, ואת עוני ימי מרודיו; ואשר על כן ראוי לנו לקחת קורת רוח אמונת העמים לקו, למוד על פיו את תכונת התקופות השונות, ואת ראשי התמורות בדתות, לאמת המדה לחלק על פיהם את הזמן הגדול הזה, מעת חורבן הבית עד ימינו אלה, לתקופות מתקופות שונות נבדלות אשה מאת רעותה בטעמם וברוחם.

 

ט    🔗

אמנם בבואנו לחלק את הזמן הגדול הזה למחלוקות שונות, נשוב ונראה כי לא תעצור חלוקה אחת כללית כח, לתת קצב וגבול לקורות עם יעקב בכל ארצות מושבותיהם, כי לא בפעם אחד באו לכל הארצות האלה ולא בזמן אחד התפקדו העמים מושליהם, בספר לאומי הארץ, אף לא עמדו כולם כאחד על כן ממשלתם מאז ועד היום, השקפה אחת בתולדת בני האדם תלמדנו כי זה לרגלי זה נקראו ויאתיו, בכלות יד עם אחד, התרוממה ימין עוז עם חדש, ועל קברות עם אחד יצא גזע לחוטר עם אחר. כן באו היהודים תחת עול מלכי רומה, ימים לא כבירים קודם הכחדה מן הארץ, ועמים הפראים הברבריים אשר הרעידו את עמודי כסא מלכות בת רומה ויפוצצוה לרסיסים גם המה לא האריכו ימים על ממלכתם, וקצם בא מאת עמים אחדים, התעוררו לתחיה מערמות הנשיה; הערביים התנערו מעפרות מדבר ציה פשטו על רוב ארצות אזיה אפריקא ואייראפא, כוננו מלוכה ביד רמה, והנה נער הזמן חצנו וינערם מן הארץ, ככה יצאו וידרכו על במתי עולם־התולדה גוים לאומים שונים, ויעברו למו, ואחריהם יצאו אחרים. וכל גוי וגוי עבר בין בתרי תקופות־החיים השונות, פרח בימי הנעורים, הוציא ציץ בימי הגברים, נבל וקמל בימי זקוניו, ואך ברבות ובמעוט השנים נפרד משך תקופת חיי עם מעם, ועם יעקב אשר כרוח חי נצחי בעצמותו, לובש צורה ופושט צורה, לעומת תמורות העמים ותקופות חייהם, שונה הוא להחל את אשר כלה כמעט, וחוזר חלילה כאופן העגלה. ומדי תתחדש הארץ נעוריה לפני עמים חדשים מקרוב באו, כן תשוב תולדתם לחדש את תקופותיה למעניהם, עד כי לא יתכן לפשט עקמימיות תהלוכותיה הנלוזים כמחולת המחנים, לסול לנו מסילה אחת ישרה, נכונה להחלק למחלוקות ממחלוקות שונות כחלקי כלל אחד. זאת ועוד אחרת, כבר הערנו כי הפעולות המדינות והמוסריות נשלבות יחד, בעם מושל, פעם יהי הרוח המדיני נגיד ומצוה לאומים נותן חוקים ומשפטים לפני הרוח המוסרי, ופעם יפרח מטה רוח האמונה כיונק מארץ ציה ישגשג ביום יציץ, ויקום לשבט מושלים למשול ולעצור בעים רוח המדיני, ולזאת גם מצב בני ישראל המדיני בבחנת קבלת השפעת פעולת פעול (ליידענד) אשר נכנה בשם המעמד החצוני, נתלה לפעמים מעלילות סדרי ההנהגה המדינית של העמים מושליהם, ולא מתהלוכות רוח מוסרם, והתולדה לעם יעקב גם היא אם היותה מוסרית לא תגיע אל מטרתה אם לא תתנהל לאט לרגלי פרטי קורות מצבם החיצוני הזה, ואם לא תערכם מערכה לעומת מצבם הפנימי; ובהיות תכונת מעמד הרוח המדיני של העמים מושלי בית יעקב בלתי מקפת וכוללת לכולם יחד בזמן מן הזמנים, איפוא א"כ נבקש לתת לה מקום מנוחה כמעט במרוצות ותכיפות הימים, תבחור בם להנפש כמעט מעמל דרכה, למעט הביט אחריה ולראות מוצא דבר, עלה בידה מן הימים שעברו, ולמען דעת כמה ואיך תחל לצעוד הלאה על הדרך אשר עוד לפניה. וכן עד סוף כל הדורות, הן עינה משוטטת על כל כנפות הארץ מקום נדחי ישראל, פה יקצור הזמן ברנה אלומותיו, ושם ישא עוד את משך הזרע, פה ישאו ציצים ופרחים את ראשיהם מחיק האדמה לקראת קוי אור אביב, ושם תכה נשמת רוח זלעפות את הוד תפארת הבציר וקרח נורא יכסה שלל צבעים רקמה, תקות ימים רבים. ואיך תצלח לבחור לה עת מועד נותן מדה אחת, וקצב אחד לכל עלילות ומצבי בני יהודה בכל הארץ?

 

י    🔗

גם ספרי תולדות ישראל אשר היו לנו לעינים בספרנו הקטן הזה גם המה לא המציאו גואל אל החלוקה הזאת לפי הדברים אשר הערנו מתכלית ויסוד תולדה כזאת, וחלילה לנו לגול עליהם חטא ואשמה, כי החסרון הזה לא בחיקם ינוח כי אם בחיק פזור בני יעקב בכל קצוי תבל, וזרותם בין כל לאומי הארץ, ובחיק תולדותם הנאחדת ונשלבת עם תולדות כל עמי הארץ איש איש לבדו ברב או במעט, והנה אחרי העיון והחקר בדבר זה מצאנו וראינו כי טוב לפני סופר תולדות ישראל, לחלק את דברי קורותיו לשתי מחלוקות כלליות. א) לפי הזמן מן היום אשר יתחיל חוט ספוריו עד ימי הדור שלפניו. ב) לפי המקום אשר שמה ימצא בני יעקב ושמה ינוע לאסוף את פרטי מעמדיהם ועלילותיהם בילקוט ספרו, והיה בבואו אל המחלוקה הזמנית (כראנאלאגישער טהייל) יחלקה לתקופות מתקופות שונות לפי ראשי הקורות אשר פעלו בעוז רוחם לכל הפחות על רוב מספר בני ישראל בארץ, ותנודותיהם מארץ לארץ ועם זה עלילות הרוח המוסרי, כאשר התחזק מעצמו לצאת לגבול הפעולה והתושיה, או התעורר לקול צעדי רוח אמונת העמים מסביב לו, וראשי שינוי עמדתם המדינית אשר השאירו רושם קיים ונאמן אחריהם ברוב סדרי ההנהגה. ובגשתו אל המחלוקה המקומות (טאפאגראפישער טהייל) ידבר על כל מדינה ומדינה בפני עצמה, יעמול לקבץ כעמיר גורנה את פרטי מצבם החצוני דרך חייהם זכיותיהם ומשפטיהם, ועם זה עלילות רוחם המוסרי, כן בבחינת מקומם, וכן בערך אל הרוח הכללי אשר שרר אז בכל ארצות מגוריהם, ובזה אם לא נצא חובת כללי התולדה העיונית (פראגמענטארישע געשיכטע) אשר זה דרכה לדבק את כל הפרטים למוצק אחד להעמידו לפניה ולהתבונן עליו מכל עבריו, מבלי לדלג מזמן לזמן ומבלי לקפץ ממקום למקום, דבר שאי אפשר מצד חומר הספורים בעצמם, הנה לכל הפחות ימצא לנו ציור שלם מעלילות הרוח המוסרי במרוצות תקופות הימים, וידיעה בלתי מקוטעת מקורות חייהם ומעמדם החיצוני בכל ארץ וארץ, ואם יהיו דברינו נכפלים לפעמים לא יהיו מקוצצים, כי דברי המחלוקות השתים האלה יבואו וילמדו אלה על אלה, והקורא המשכיל ידע לחבר את האהל להיות אחד; והמבין יוסיף מדעתו להבין מדברי מעמדם החיצוני בכל מדינה ומדינה הערוכים ומסודרים לפניו מראש ועד סוף, דברי מעמדם הפנימי ולפתור לו את חידת פעולת הזמן באחד מהם על פי דברי משנהו.

את הדרך הזה בחרנו אנחנו בספרנו הקטן הזה וחלקנו אותו לשתי מחלוקות. א) המחלוקה הזמנית והוא הצעת ראשי קורותיהם בכלל, תנודותיהם, האחזם בארץ וארץ, והליכות רוח מוסרם בתקופות הימים עד ימי הדור החדש. ב) המחלוקה המקומית והוא ספור קורותיהם בארץ וארץ מיום בואם שם עד היום הזה. ותכלול גם כן דברי קורות ימי הדור החדש אשר רבים וכן שונים דבריו בכל מדינה ומדינה. ובדרכנו זה אמרנו לצאת מעט ידי חובת חבורנו. ולהתקרב אל מטרת יעודו, ואלהי ישראל יחוס עלינו, ויכונן מעשה ידינו.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47906 יצירות מאת 2671 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20429 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!