הַנְּקִישָׁה

הָרִאשׁוֺנָה

הָיְתָה שֶׁל הַגֶּשֶׁם

מִצַּד הַגַּג הַמִּתְהַפֵּךְ בְּרוּחַ הַלַּיְלָה,

בְּעוֺד קְרָעִים־קְרָעִים עָפִים מִמֶּנּוּ

וְגַם נֶאֱחָזִים בַּאֲמִירֵי הַיַּעַר שֶׁמִּחוּץ לַגָּדֵר

בְּהַעֲמִידָם פְּנֵי עוֺפוֺת הַמְּטִילִים צֵל עַל הַשֶּׁלֶג,

אוֺ פְּנֵי נְשָׁמוֺת הַמְבַקְּשׁוֺת תִּקּוּן

וּבוֺחֲרוֺת זְמַן רַב אֶת הַגּוּף הַנָּכוֺן

מִתּוֺךְ עֲרֵמָה מִתְנוֺעַעַת וְרַבַּת־זְרוֺעוֺת,

כְּדֵי לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֺ.

אִמִּי הֶחֱוִירָה,

קוֺלָהּ הִצְטָרֵד

כִּבְעֵת הִצְטַנְּנוּת קָשָׁה,

וְאוּלָם נִיעַ עֵינֶיהָ הַמִּתְגַּלְגְּלוֺת

הֵעִיד:

אָכֵן, נְשָׁמָה זָרָה שׁוֺכֶנֶת בָּהּ לָבֶטַח

לְעֵת כִּי בֵּית־הַחֹמֶר שׁוֺאֵף לְהִפָּרֵד

לְדַרְכּוֺ הָאַחֲרוֺנָה,

לְקוֺל חֲבָטוֺתֵיהֶן שֶׁל רוּחוֺת־הַשָּׁמַיִם

בֵּין סִדְקֵי הַצְּרִיף.

לוּחַ עֵץ

הַמֻּנָּח עַל חֲבָלִים מְתוּחִים בֵּין דַּרְגָּשׁ לְדַרְגָּשׁ

רִקֵּד

בְּתוֺךְ מֻבְלַעַת שְׂמִיכוֺת־הַבְּלַאי וּמַלְבּוּשֵׁי־הַסְּחָבָה

בְּהִשָּׁמַע נְקִישׁוֺת חֲדָשׁוֺת,

מִמָּקוֺם־לֹא־מָקוֺם

וּבָזוֺ אַחַר זוֺ,

נִסּוּ עֵינַי לִלְכֹּד אֶת עֵינֶיהָ,

אַךְ הֵן הִתְנַכְּרוּ לִי וּבָרְחוּ

תּוֺךְ שֶׁיּוֺשֶׁבֶת אִמִּי עַל הָאָרֶץ

בְּסָמוּךְ לְלוּחַ־הָעֵץ

הַמַּקִּישׁ,

חוֺזֵר וּמַקִּישׁ,

בְּעוֺד שְׂפָתֶיהָ רוֺחֲשׁוֺת־לָהֶן

כְּטוֺעֲמוֺת אֶת הַחֲשֵׁכָה הַצּוֺפֶנֶת בְּחֻבָּהּ עוֺלָמוֺת עַרְטִילָאִיִּים

מִחוּץ לַחֹרֶף הָרָקֵב,

וּשְׂפָתֶיהָ מְלַהֲגוֺת עִם הִשָּׁמַע

הָרַעַשׁ

וְנִפְעָרוֺת כְּבִלְחִישַׁת הַמִּלָּה “נְ־שָׁ־מָ־ה!”,

וְהִיא גַּם מוֺשִׁיטָה אֶת זְרוֺעוֺתֶיהָ כְּשֵׁם שֶׁמּוֺשִׁיט אָדָם אֶת זְרוֺעוֺתָיו לְחִבּוּק

לְנֹכַח אוֺרְחִים יְקָרִים שֶׁחָצוּ יַבָּשׁוֺת וְיַמִּים

וְאֶת הַגַּשְׁמִיּוּת כֻּלָּהּ

כְּדֵי לְהַגִּיעַ בְּעוֺד מוֺעֵד,

וּבְעוֺדָהּ יוֺשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ הַלַּחָה וּמִתְנוֺעַעַת קָדִימָה וְאָחוֺרָה תּוֺךְ פִּתּוּלֵי הַגֵּו

פֵּרוּרֵי לֶחֶם שַׁחוֺר רָצִים בֵּין אֶצְבְּעוֺתֶיהָ,

אֶפְשָׁר, הָיוּ אֵלּוּ גְּלוּלוֺתֶיהָ

הַחוּמוֺת־מְאֻיָּמוֺת שֶׁנָּהֲגָה לְהַסְתִּיר בֵּין הַמַּלְבּוּשִׁים

שֶׁעַל גּוּפָה

וְקוֺרֵאת לָהֶם: הוֺ, מוֺשִׁיעִים שֶׁלִּי! הוֺ, מוֺשִׁיעִים שֶׁלּי!

קוֺרֵאת בְּכִנּוּיֵי חִבָּה וְהַעֲרָצָה לִגְלוּלוֺת־הָרַעַל הַכֵּהוֺת.

וְאָמְנָם רְחוֺקָה הָיְתָה מִמֶּנִּי

כְּאִלּוּ אֵין הִיא בְּתוֺךְ מַעַטֵה הַבָּשָׂר,

כְּאִלּוּ אֵין הִיא בְּתוֺךְ הַחַיִּים עוֺד,

כְּאִלּוּ רוּחַ־רְפָאִים שֶׁיָּצְאָה מִתּוֺךְ גּוּפָהּ

לוֺבֶשֶׁת אֶת צוּרָתָהּ כָּעֵת

וּמַשְׁמִיעָה דִּבְרֵי־אֱנוֺשׁ,

וְהִיא הַקּוֺרֵאת אֶת שְׁמוֺת אֲבוֺתֶיהָ, אֶחָד לְאֶחָד,

בְּתוֺךְ עִגּוּל שֶׁרָשְׁמָה סְבִיב גֵּוָהּ הַכָּחוּשׁ

בִּיבָבָה דַּקָּה וּפוֺצַעַת כְּשֶׁבֶר־זְכוּכִית

וְאַגַּב שִׁכְחַת בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָהּ שֶׁעוֺדָם בְּקִרְבַת־הַמָּקוֺם,

אַף כִּי רָחוֺק הָיָה אָבִי בְּלַיְלָה זֶה מֵאִמִּי – כִּבְכָל הַלֵּילוֺת,

וְרַק גֻּלְגָּלוֺת צְהֻבּוֹת הִתְרוֺמְמוּ מֵעַל מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים וּבָהוּ אֶל אִמִּי־הוֺרָתִי,

נִדְמֶה, אֵין הִיא אֶלָּא שְׁלִיחַת עוֺלָם־הַבָּא – וְהִתְעַוְּתוּ הַשְּׂפָתַיִם לִכְדֵי צְחוֺק אוֺ לִכְדֵי בְּכִי,

וְנָזַל הָרֹק וְדָלַף הַשֶּׁתֶן וּפִכְפֵּךְ הַדָּם

וְהִצְלִיף הַמָּטָר וְהִתְעוֺפְפוּ הַקְּלָלוֺת וְהַבְּרָכוֺת לְעֵבֶר

אִמִּי,

בְּעוֺדִי אֲחוּז חֲרָדָה שֶׁמָּא לֹא תִּמְצָא נִשְׁמָתָה אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב

אֶל הַגּוּף שֶׁכֹּה אָהַבְתִּי אֶת חֻמּוֺ,

אֶל הַגּוּף שֶׁאָהַבְתִּי אֶת חֻמּוֺ שִׁבְעָתַיִם בְּלַיְלָה זֶה

בּוֺ נָטְשָׁה אִמִּי אֶת אַרְצִיּוּתָהּ,

כְּדֵי לָלֶכֶת אֶל אֲבוֺתֶיהָ שׁוֺכְנֵי־הֶעָפָר – אֶלָּא שֶׁעָיְפָה עַד־מְהֵרָה מִן הַדֶּרֶךְ,

וְאוּלַי נִרְתְּעָה לְאָחוֹר, כִּי חָדְלוּ פִּתּוּלֵי גֵּוָהּ,

זָקְפָה אֶת קוֺמָתָהּ וְנִדְמֶה כִּי נָשְׁרָה גַּם כְּסוּת־הַחֲלוֺם מֵעָלֶיהָ,

נָשְׁרָה כְּסוּת־הַחֲלוֺם מֵעָלֶיהָ וְהִיא זָקְפָה אֶת קוֺמָתָהּ

וְהָיְתָה רַק דּוּמִיָּה מִסָּבִיב,

יִשְּׁרָה אֶת קוֺמָתָה מֻכַּת־הַמַּרְאוֺת, אַךְ עוֺד אָמְרָה בְּקוֺל לֹא־לָהּ: “הָרְגוּ אוֺתָם!”

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי לְמִי מְכֻוָּנוֺת הַמִּלִּים – –

אוּלָם, בְּלַיְלָה זֶה הִתְחִיל אֶבְלָהּ שֶׁל אִמִּי,

וּמִן הַלַּיְלָה הַזֶּה וָאֵילָךְ שָׁקַע עוֺלָמָה בְּתוֺךְ הָאֲבֵלוּת,

וְעַל־כֵּן מִן הַלַּיְלָה הַזֶּה וָאֵילָךְ שָׁקַע עוֺלָמֵנוּ בְּתוֺךְ הָאֲבֵלוּת,

כְּשֶׁהִיא מַטְבִּיעָה בְּדִמְעָה

– תּוֺךְ אֶבְלָה עַל אָבִיהָ וְאִמָּה –

כָּל מִי שֶׁנִּקְלָע אֶל קִרְבָתָהּ הַשּׂוֺרֶפֶת.