העמדה, המוגנת על־ידי חברינו, היא דווקא על הגבול הצפוני, הנמצא בסכנה – פן ייכרת מאתנו, ואשר ההסתדרות הציונית מנהלת בגללו מלחמת דברים דיפלומטית זה יותר משנה. עכשיו באו המאורעות לסייע לנו. הפעם הזאת שיחק לנו הגורל. ומלחמת ההגנה שלנו על הגבול הצפוני היא היא ההופכת את תביעותינו עליו לריאליות, לעובדה, ומוסיפה להן תקיפות של חזקה ושל כבוד.
קומץ העובדים, המחזיק שם מעמד זה שבועות מרובים בתנאים נוראים (מצב מלחמה בלתי פוסק ביום ובלילה, המכלה את כוחות הלוחמים; חוסר דירות וצרכי מזון; אבדן חברים מכדורי האויב, וכל תעלולי השוד והרצח מסביב), גמר את חשבונותיו עם הכול. הוא אחת החליט: להישאר על עמדתו – ויהי מה!
הוא אינו שואל.
אבל יש ויש לשאול את ועד־הצירים – את באי כוחה של ההסתדרות הציונית ושל ישובנו בארץ־ישראל: האם הנעשה שם, בקצה הגבול, נוגע למשרדינו בעיר הבירה, אשר בהם הופקדו העתות?
איפה התכונה ואיפה המעשים המתאימים לשעה זו?
האומנם, במחיר אשר שקלתם (ואימתי? לא מהרגע הראשון, אשר נתבעתם, אלא אחרי עמידה על המקח עם ה“שותף” בעסקי הישוב, מי חייב להשקיע כאן יותר כספים? לאמור: למי שייך הגליל העליון יותר – לועד־הצירים או לפקידי יק"א), למען העלות עוד עשרות אחדות צעירים שמה, חושבים אתם להגן על הגליל?
החשים אתם את המצב על כל חומרתו, לא רק במטולה, אשר כבר נחרבה ונשדדה על־ידי המתנפלים והמגינים הזרים גם יחד, לא רק בתל חי, כפר גלעדי, חמארה, הנמצאים באש כדורי האויב, אלא בכל הגליל (העליון והתחתון), אשר הלבבות חרדים לגורלו ומצפים לעזרתנו ולביצורו בעוד מועד?
הטרם תכירו סוף־סוף גם במאורעות האלה את מיודעי ישראל מימים ימימה, את שיני הזאבים אשר השה פזורה ביניהם בכל העולם, וגם פה לעת־עתה?
הדואגים אתם לבצר עכשיו, בימים האלה את הגלילים? המתכוננים אתם לשלוח שמה חמש מאות איש מפועלינו, חיילינו וחלוצינו, למען יגנו על עבודת שלושים שנה, על חיינו, רכושנו וכבודנו ועמדותינו הלאומיים בשליש הצפוני של ארצנו, לשלוח מיד ולא עד אשר מי מהמושלים יודיע שהכל שקט, אלא למען השלט את השלום בכוח “דרך־ארץ” של השודדים בפני מאות חברינו העובדים והמגינים, אשר יחד עם הראשונים ידעו לעמוד בפני הרוחות המתרגשות?
האומנם העמדת פנים מן הצד – הסברת המאורעות כלפי פנים וכלפי חוץ ב“על השיפקה – שקט”, וכי גם פה אך “בעלי־הבתים” (אוי ואבוי לנו), רבים ביניהם, לאמור: הצרפתים והערבים, וכי לנו אין אלא לצפות עד שמי שהוא ישקיט את מי שהוא – הגם זה לכבוד לנו? האומנם, “ביתנו – מן הצד?”
האם לא היתה צריכה מלחמתנו זאת בקצה הצפון – מלחמת הגנה זאת מפני אויב, המכריז שאין הוא מכוון לך, שהוא ידידך, ושבכל זאת אינו חדל מארוב לך, משדוד ורצוח – להיהפך למרכז החיים בעולמנו כרגע, למקור פעולה בארץ ובעם, מצד מנהלי הציונות והישוב העברי בארץ?
היש עכשיו בתיקי “המחלקות” של ועד־הצירים ענינים יותר חשובים, יותר חיוניים מאשר ההגנה על הגלילים?
לא לתשובה על־ידי העתונות אנו מחכים – למעשים.
תר"פ
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.