אנשים בגילי אינם רצים. הם כבר יודעים שאין לאן.
אנשים בגילי מעדיפים את המקל על הגזר. הגזר קשה לשיניים. ובלי מקל…
אנשים בגילי כבר אינם מצפים לשלום. לא מהחמס ולא מאולמרט. גם לא מהילדים הבאים מולם, על המדרכה.
אנשים בגילי חושבים על עשור או שניים קדימה. בעגלה, בקלנועית ובזמן קריב.
אנשים בגילי הם זקנים גאים. לא יצאו משום מארון. פשוט מסרבים להיכנס. לארון.
אנשים בגילי מתחילים להאמין באלהים. למדו מנסיון שאין להאמין באדם.
אנשים בגילי צעירים לפעמים ברוחם. שעירים תמיד – באף ובאוזן.
אנשים בגילי מזדיינים בסבלנות, מתעלסים בלהיטות, אם יש עם מי.
אנשים בגילי יודעים שאין חום נעים וטעים מזה הנוצר בין זה לזו, בין זו לזה. אם נעים.
אנשים בגילי זוכרים את זאת מלפני חמישים שנה. לא זוכרים מי טלפנה אתמול.
אנשים בגילי זוכרים שלכּוסיות קראנו פעם שא’פות וע’זאלות וחתיכות. אבל איך, לעזאזל, יכלו להיות סקסיות בלי פופיק־חוץ?
אנשים בגילי לא קולטים ש“תחת אזהרה” זה תחת של שרלילה, שמענטזת לפניך ברחוב.
אנשים בגילי עברם ממלא את עתידם. גם אם לא היה מי־יודע־מה.
אנשים בגילי חולמים בלילות ובימים על אותם ימים, בהם האמינו שחלומותיהם יתגשמו.
אנשים בגילי מחטטים בשושלת המשפחתי. אולי ימצאו את המקור לכשלונותיהם. סליחה… לכשרונותיהם.
אנשים בגילי אינם מפסיקים לתכנן. איך להימנע בגלגול הבא מן השגיאות.
אנשים בגילי נועלים שוב נעלי עור. הסניקרס לא החזירו להם את הנעורים.
אנשים בגילי הולכים עם ממחטה בכיס. הקלינקס של סבתא של טרזן.
אנשים בגילי קוראים המון־עיתון בטרם יבגדו העיניים. והמנהיגים.
אנשים בגילי עייפים מעט מהחיים. אך מוותרים על המנוחה הנכונה. אפילו שהיא תחת כנפי השכינה.
אנשים בגילי רצים לקנות סלולרי ללא תשלום בשנה הראשונה. אולי יצליחו לסדר אותם. ולא לשלם פרוטה.
אנשים בגילי פעם קיבלו הזמנות לבר־מצוות ולחתונות. היום – להלוויות ובתי־עלמין. ממהרים להבטיח כרטיס הלוך־ושוב.
אנשים בגילי בוחרים לעתים מסעדה, לפי גודל האות בתפריט.
אנשים בגילי לא קונים בננות ירוקות. גם לא לקרדה, שהיורשים מתעבים.
אנשים בגילי זקוקים לחוש הומור. החושים האחרים כבר לא־כל־כך. “חושו אחים חושו!”
אנשים בגילי יטענו תמיד שכל האמור לעיל אינו נוגע להם. ושהם בכלל לא בגילי. תנו להם… כמה כבר נשאר להם…
מעיין ברוך, נובמבר 2006
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.