כּפי הנראה החליטה ממשלת ארץ-ישׂראל, שיוֹתר מדי יהוּדים נכנסים בּחדשים האחרוֹנים לארץ. בּכל פּעם שמספּרי העליה והיציאה החדשית מתפּרסמים בעתוֹנוּת, הם גוֹרמים לישוּב צער וּדאגה, משוּם שמספּר היוֹצאים השתוָה זה מזמן למספַּר העוֹלים וגם עבר עליו בּמידה ניכּרת. מדי חוֹדש בּחדשוֹ מפסיד הישוּב יהוּדים, שבּתנאים אחרים היוּ עלוּלים להיוֹת אזרחי הארץ וּבניה. כּנראה שאוֹתם המספּרים גוֹרמים צער גם לממשלת הארץ – אוּלם צער ממין אחר: העליה עדיין גדוֹלה יוֹתר מדי, צריך לצמצם אוֹתה. כּמה סרטיפיקטים מקבּלת עתה ההנהלה הציוֹנית מאת הממשלה? – 85 לחוֹדש. צריך להקטין גם את המספּר העלוּב הזה. יתר על כּן: צריך להכניס שינוּיים בּכוָנה לצמצם וּלהקטין גם את העליה היהוּדית שלא לפי הסרטיפיקטים. הממשלה מבליטה שוּב, גם בּמקרה זה, את חוֹסר הבנתה לצרכי התנוּעה הציוֹנית ואת חוֹסר ההתחַשבוּת עם אוֹרגַני התנוּעה, משוּם שאין להעלוֹת על הדעת, שהצמצוּם החדש נעשׂה בּהסכּמת ההנהלה הציוֹנית. בּתכנית החדשה הזאת חטאה הממשלה חטא כּפוּל. היא החלישה שוּב, פּעם נוֹספת, את סמכוּת ההנהלה הציוֹנית בּעיני המוֹני היהוּדים, הדגישה שוּב את כּל התלוּת של הפּוֹליטיקה הציוֹנית בּפקידי האַדמיניסטרציה הבּריטית, והיא גרמה נזק רב לתנוּעה בּקשריה עם הגוֹלה. גם בּעבר לא היתה לממשלת הארץ שוּם פּוֹליטיקה בּרוּרה וּמסוּימת בּעליה היהוּדית. מצדה היוּ קשיים וּמכשוֹלים, אשר לבשוּ לפעמים צוּרה של התעללוּת והביאוּ לפעמים לאסוֹנוֹת, אוּלם כּיווּן בּרוּר לא היה. עתה חוֹשבים כּנראה שזוֹ היתה שגיאה הדוֹרשת תיקוּן. הלא משבּר בּישוּב – מה יוֹתר פּשוּט ויוֹתר עקיב, לכאוֹרה, מאשר המסקנה הזאת: משבּר, פּירוּשוֹ – יוֹתר מדי אנשים. סיבּוֹת אחרוֹת של המשבּר לא מצאה הממשלה, גם בּשטח פעוּלתה היא, ואין היא מרגישה שוּם צוֹרך לתקן דברים אחרים. רק בּעלייה מצאה את התוּרפּה ורק בּכיווּן אחד ראתה את התרוּפה: להקטין מספּר היהוּדים בּארץ.

הדבר פּשוּט יוֹתר מדי ואינוֹ מחוּכּם בּיוֹתר.

העליה היהוּדית לארץ-ישׂראל הנָה הבּיטוּי המספּרי של מצב התנוּעה הציונית. עתה נתוּנה התנוּעה בּמצב קשה, עליה אין ואין שוּם צוֹרך לעכּב אוֹתה ולעצוֹר בּעדה. היא איננה. היא תתחדש כּאשר תשוּב התנוּעה לאיתנה, כּאשר נַאחיז, פּחוֹת אוֹ יוֹתר, את היהוּדים הנמצאים כּבר בּארץ, כּאשר יחזוֹר אמוּנם של המוֹני היהוּדים בּארץ וּבציוֹנוּת. בּתהליך הזה, הדוֹרש זמן והתאמצוּת, אסוּר להכניס גוֹרמים, שאין להם שוּם שייכוּת ושוּם קשר עם התנוּעה עצמה, בּכוֹחוֹתיה עצמה היא צריכה להתגבּר על הקשיים שעמדוּ על דרכּה. אסוּר לערבּב את שני הדברים: הבראת התנוּעה וּשרירוּת הלב האדמיניסטרציה. האחד סוֹתר את האחר.

מי בּא עכשיו לארץ? אנשים היוֹדעים היטב בּאיזה מצב כּלכּלי נתוּן הישוּב עתה והרוֹצים בּכל זאת לקשוֹר בּוֹ את גוֹרלם ולתת בּיטוּי ממשי לנאמנוּתם לרעיוֹן הציוֹני; אנשים, אשר מזמן נכנסוּ לארגוּנים שעלוּ כּבר לארץ, אשר למעשׂה ניתקוּ את קשריהם עם הגוֹלה והחיים כּבר בּרוּחם בּארץ-ישׂראל; אנשים, אשר אין להם מה לעשׂוֹת בּגוֹלה ואם הם מוּכרחים להישָאר בּה, אין להם מה לעשוֹת בּתנוּעה הציוֹנית. אנשים אלה עלוּלים להביא לארץ רק בּרכה וּבשוּם אוֹפן אינם יכוֹלים לגרוֹם לה צרוֹת נוֹספוֹת. לאנשים כּאלה אנוּ זקוּקים בּכל שעה וּבכל רגע. על אוֹתה הקטגוֹריה נמנים הקרוֹבים, אשר תוֹשבי ארץ-ישׂראל מקבּלים עליהם את האחריוּת לקיוּמם. גם מבּעלי ההוֹן אין לפחד שהם יגבּירוּ את הקוֹשי של הישוּב העברי. מזמן חדלוּ כּל התיאוּרים האוֹפּטימיסטים של מצב הישוּב והתחילה מתפּשטת בּגוֹלה הערכה פּסימיסטית מוּגזמת על אפשרוּיוֹת הקיוּם בּארץ. האנשים העוֹלים עתה מצפּים לדבר יוֹתר גרוּע ממה שהם מוֹצאים למעשׂה בּארץ. וּמשוּם כּך צמצוּם העליה הוּא מחוּסר כּל טעם בּוֹ בזמן שהוּא מגבּיר את האפַּטיה בּארץ וּמהרס את הארגוּנים והקיבּוּצים בּגוֹלה. התנוּעה יכוֹלה להתגבר על חוּלשתה בּארץ וּמהרס את הארגוּנים והקיבּוּצים בּגוֹלה. התנוּעה יכוֹלה עד שהישוּב העברי יוּכל לסמוֹך על עזרת הממשלה. כּוֹחוֹתיו הוּא, של הישוּב עצמוֹ, מוּגבּלים מאוד. ההצלה יכוֹלה לבוֹא רק מן הגוֹלה העברית. ואם כּך הוּא הדבר, הרי מסוּכּן לנתק את הקשרים בּין הארץ וּבין הגוֹלה, מסוּכּן מאוֹד להפוֹך את הארץ למבצר נצוּר, אשר אין בּא בּוֹ, אשר שוּם רוּח חדשה ושוּם מרץ חדש לא יחיוּהוּ, ואשר גם הוּא אינוֹ מחַיה יוֹתר את הסביבה שצריכה להצילוֹ.

האַדמיניסטרציה האנגלית אינה מבינה את כּל השתלשלוּת הענינים האלה. נדמה, כּאילוּ היא רוֹצה לשוּב לאוֹתוֹ העיקרוֹן אשר בּוֹ ניסה עוֹד הרבּרט סמוּאל להצדיק את הגבּלת העליה – לפּרינציפּ המפוּרסם של התאמת העליה ליכוֹלת הקליטה של הארץ, לפּרינציפּ אשר אילוּ היינוּ שוֹמעים לוֹ, לא היה נמצא כּאן אף אחד מאיתנוּ. יתכן שאין לדרוֹש מפּקידי הממשלה את ההבנה המיוּחדת לצרכי התנוּעה ולקשר שבּין העליה והבראת התנוּעה. ואוּלם אז צריכה האַדמיניסטרַציה לעשוֹת את הדבר, אשר הציוֹנוּת דוֹרשת ממנה זמן רב – הלא הוּא מסירת כּל ענין העליה לידי אלה הקשוּרים בּתנוּעה, העוֹמדים בּראשה, הנוֹשׂאים עליהם את כּל האחריוּת לה – לידי הסוֹכנוּת היהוּדית.

זאת דרשה הועידה האחרוֹנה של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. והרעיוֹן הזה, להקטין עוֹד יוֹתר את המספּר העלוּב של 85 סרטיפיקטים לחוֹדש, מוֹכיח עוֹד פּעם עד כּמה צוֹדקת הדרישה הזאת וּמה גדוֹלה הסכּנה, אם ענין כּה דק וכה אחראי כּעליית היהוּדים לארצם מוֹסיף להישָאר בּגדר סמכוּתם של אנשים, אשר אין להם שוּם רעיוֹן וכיווּן ושוּם הבנה בּדינַמיקה של התנוּעה הציוֹנית.

ז' אלול תרפ"ז (4.9.1927)