עִיר כָּלָה לָהּ כָּל לֵב, לָהּ כָּל עֵינַיִם כָּלוּ,

עִיר עַל שְׂפַת יָם יוֹשָׁבֶת —

עִיר־נָמֵל גְּדוֹלָה, לֹא לֵאלֹהִים,

לֹא לִדְבַר פִּיו,

לֹא עִיר, לֹא עִיר, רַק שָׁבֶת!

אַחֲרֵי הַהֶבֶל יֵלְכוּ רֹב בָּאֶיהָ וְיֶהְבָּלוּ,

גַּעֲרַת יָם וּגְעִיַּת בְּעִיר וּמְתִים,

אֵל רִבּוֹא אֶלֶף הַבִּרְיוֹנִים —

מִתְנַצְּחוֹת בָּהּ בַּהֲמוֹן קוֹלוֹת לֹא יֶחְדָּלוּ,

לֹא יֶחְדַּל רִיב.

עִיר קִרְקְסָאוֹת וּמוּקְיוֹנִים;

מוּקְיוֹנִים נְפוּחֵי צוּרָה וְרַחֲבֵי מַדִּים —

זֶה עַתָּה קָפְצוּ מִתּוֹךְ כַּד הֶחָלָב,

וּמִשַּׂק הַקֶּמַח.

זֶה פָנָיו וְשֵׁתוֹ — הַיְנוּ הָךְ: מַחֲמַדִּים!

זֶה אֵין לוֹ רֹאשׁ, רַק הַמִּצְנֶפֶת אֲשֶׁר עָלָיו

וּשְׁמוֹ הַמְּפֹרָשׁ עַל הַמִּצְחָה: לָמֶךְ!

עִיר קִרְקְסָאוֹת וּבָתֵּי תֵאַטְרָאוֹת

וַהֲמוֹן הָעוֹשִׂים בַּנִּפְלָאוֹת;

זֶה שֶׁהִזְדַּקֵּף — תּוֹךְ כְּדֵי עֲמִידָה הוּא מִצְטַמְצֵם,

בְּנֵי אָדָם — קְפִיצִּים,

מִתְנַשְּׁקִים וְאֵין אַהֲבָה, לִבּוֹתֵיהֶם בָּם מִתְחַמְּצִים

וְאֵין חֵמָה, וּבְאֵין חֵמָה הֵמָּה נִצִּים,

לֹא שֵׁד, לֹא מַלְאָךְ!

זֶה שׁוֹתֵק וְלֹא מִתּוֹךְ כְּאֵב וָצַעַר,

זֶה פָּנָיו סִיד — וְלֹא אֱלֹהִים, גַּם הַשָּׂטָן בּוֹ לֹא גָעַר,

לֹא יִשְׁמַע קוֹל, כָּל קוֹל בַּגַּן מִתְהַלֵּךְ…

זֶה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מִלִּים יַכְבִּיר —

כֵּן! אֵלֶּה שֶׁגָּדְלוּ לְפֶתַע, לְפֶתַע־פִּתְאֹם קָטֹנוּ…

אֲחִיזַת עֵינַיִם זוּ לָמָּה? אֶת מִי יוֹנוּ,

הַר בָּהֶם, כִּי יַמְלִיט עַכְבָּר,

וְעַכְבָּר הַר כִּי יַמְלִיט?

וְלָמָּה זֶה הָאֶחָד, שָׁם בִּבְנֵי הָאָדָם,

הָעוֹמְדִים עַל קָדְקֳדָם,

מְדַקְלֵם אֶת הַמּוֹנוֹלוֹג שֶׁל הַמְלֵט:

לִהְיוֹת אוֹ לַחֲדֹל?

עִיר קִרְקְסָאוֹת וּבָתֵּי תֵאַטְרָאוֹת,

וְעֵרֶב־רַב מְשַׂחֲקִים,

וְאֵין לְהַבְדִּיל בֵּינָם וּבֵין הָרוֹאִים,

לֹא יֻכְּרוּ מַתְעִים עַל־פְּנֵי תוֹעִים

וְהַמִּתְפַּלְּאִים עַל עוֹשֵׂי הַנִּפְלָאוֹת

וּמַעֲשֵׂי הַתֶּבֶל —

אֵלֶּה וְאֵלֶּה כְאִלּוּ הוֹלְכִים עֲלֵי חֶבֶל…

עֵרֶב־רַב מְשַׂחֲקִים!

וְנָשִׁים קַלּוֹת־קַלּוֹת, עֵרֶב־רַב

מִן הַקֻּבּוֹת יוֹצְאוֹת, טוֹפְפוֹת בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת,

עוֹלֶה הֵד טִפּוּפָן כְּמִכְּלִי רֵיק —

לֹא נָשִׁים טוֹפְפוֹת, זֶה טוֹפֵף חֵיק!

חֵיק אֶחָד גָּדוֹל, חֵיק נָכְרִיּוֹת,

עִם חִנּוֹ שֶׁקֶר, עִם יָפְיוֹ הֶבֶל

וְעִם חִיּוּכוֹ־שָׁוְא.

פֶּתִי אִם רוֹאֵהוּ וְאִם כּוֹבְשֵׁהוּ אֵינוֹ מַחְכִּים…

עִיר כָּלָּה לָהּ כָּל לֵב, לָהּ כָּל עֵינַיִם כָּלוּ —

עִיר אוּרֶיהָ מַתְעִים, אוּרִים קוֹרְאִים: קְרָב!

וּבְגִשְׁתְּךָ — הֵם מִתְרַחֲקִים,

נְסוֹגִים אָחוֹר וּמִמְּךָ וָהָלְאָה.

עִיר מְלֵאָה תְשׁוּאוֹת, רְוַת שִׁכָּרוֹן

וְרוּחַ עִוְעִים,

וּבְבַת אַחַת קוֹרְאִים רִבֲבוֹת גָּרוֹן:

קָדֵשׁ! קָדֵשׁ! קָדֵשׁ!

אֵלֶּה מִתּוֹךְ יֵינָם וּמִתּוֹךְ מְחוֹלָם,

סוֹפְרִים בְּקֻלְמוֹסָם וְצַיָּרִים בְּמִכְחוֹלָם —

יַחַד כֻּלָּם נוֹשְׂאִים קוֹלָם:

קָדֵשׁ!

אֵלֶּה שׁוֹאֲלִים וְאֵלֶּה לְעֻמָתָּם מְשִׁיבִים:

קָדֵשׁ?

דָּשִׁים בְּיָשָׁן זֶה כִּבְחָדָשׁ,

דָּשִׁים, דָּשִׁים בְּנִדּוּשׁ,

וּבִלְשׁוֹנוֹת שִׁבְעִים,

רַק לֹא בִלְשׁוֹנִי, לֹא עִבְרִית וְלֹא יִידִישׁ.

אָז אָבוֹא אֶל שָׁלוֹם יַעֲקֹב אַבְּרַמּוֹבִיץ,

הוּא מֶנְדֶּלִי, הוּא, הוּא הַ“סָּבָא”,

עַל שֻׁלְחָן כְּתָבָיו כָּאֲרִי עַל טַרְפּוֹ רָבַץ —

אֲנִי כֹה אֶקֹּד לוֹ וְכֹה לוֹ אֹמַר: צַפְרָא טָבָא!

הוּא הֵשִׁיב לִי שָׁלוֹם וְעַל יָדוֹ הוֹשִׁיבַנִי,

שְׁאֵלַנִי עַל הָעִיר הַזֹּאת, בָּה יִנְוֶה,

וְעַל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה בָהּ הָרַבָּה שְׁאֵלַנִי,

אֲנִי עָנִיתִי לוֹ בִקְצָרָה: נִינְוֵה…

נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, — עָנִיתִי — וְיוֹנָה אָיִן,

אֲשֶׁר עָלֶיהָ יִקְרָא: אַתְּ נֶהְפָּכֶת!

הַ“סָּבָא” הֶחֱרִישׁ רֶגַע, אָז יַעֲרִים לִי בְמַחֲצִית עַיִן,

וְכֹה לִי יֹאמַר: יֶשְׁנוֹ, אַךְ לֹא יַחְפֹּץ לֶכֶת…

וַאדֹנָי? שָׁאַלְתִּי, — אֲדֹנָי אִם הוּא שׁוֹלֵחַ,

אֵין מְסָרְבִין לוֹ…— כֵּן מְסָרְבִין! — יַעַן — יָם אוֹדֶסָּה,

יֹאמַר אֱלֹהִים — לֹא יָם יָפוֹ הוּא, הַסּוֹעֵר וְרוֹתֵחַ,

מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ לְיוֹנָה? בְּסָרְבוֹ מַה לּוֹ אֶעֱשֶׂה?

אִם אֶמְשְׁכוֹ וְאַפִּילוֹ תוֹךְ הַיָּם — אֵין דְּאָגָה,

שֶׁבָּקִי הוּא בַיָּם וּבְנוֹעַ גַּלָּיו בָּקִי,

וְגַם הַדָּגָה לֹא תַחְפֹּץ בְּלֹעַ אוֹתוֹ, גַּם הַדָּגָה —

קָשֶׁה לְעִכּוּל הוּא, וְאִם תִּבְלַע — סוֹפָה לְהָקִיא…

אֲדֹנָי, — עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי, — הוּא אִם בָּחַר

בְּאֶחָד מֵעֲבָדָיו וְלַדֶּרֶךְ אוֹתוֹ שָׁלָח —

לְבַשֵּׂר רַע וְאוֹתִיּוֹת קְרֹא לְאָחוֹר,

לֹא יֶחְדַּל מֶנּוּ חָדֹל;

יִרְדְּפוֹ עַד חָרְמָה…

אָז יִשַּׁח, יַעַן לִי בְעָרְמָה:

יָדַעְתִּי “יוֹנָה” אֶחָד עַל גְּדוֹת הַיָּם הַשָּׁחוֹר,

אֲשֶׁר לֹא הָלָךְ,

וּפִיֵּס אֱלֹהָיו בְּמַעֲשֶׂה יוֹתֵר גָּדוֹל:

אֶת אֶחָיו הִכָּה, אֶת בְּנֵי עַמּוֹ…

לָמָּה יְכַתֵּת רַגְלָיו, יַרְחִיק נְדֹד

עִם שֵׁבֶט אַפּוֹ וְעִם מַטֵּה זַעְמוֹ

אֶל אַשּׁוּרִים?

הוּא אֶת שׁוֹטוֹ עוֹרֵר, שׁוֹט יִסּוּרִים,

עַל יְהוּדָיו…

הַךְ, מֶנְדֶּלִי, אוֹתָנוּ! — אָז אֶקְרָא, אֶקְרַע לוֹט —

הַךְ, יוֹנָה שֶׁבְּאוֹדֶסָּה, הַךְ אֶת קַבְּצִיאֵל עוֹד,

וְאֶת קַבְּצִיאֵל, אֶת קַבְּצִיאֵל הַחֲזֵר לְמוּטָב!