רקע
חיים נחמן ביאליק
mנחלת הכלל [?]
tשירה

גַּמָּדֵי לָיִל / חיים נחמן ביאליק


לְאוֹר הַיָּרֵחַ, הַזֹּלֵף

בְּנַחַת בִּתְכֵלֶת הָאַוֵּר,

הַמְשַׁכֵּר הַלֵּב כַּחֲלוֹם זָהָב,

וּכְמִקְסָם עֵינַיִם יְעַוֵּר;


לְאוֹר הַיָּרֵחַ בַּלָּיְלָה,

עֵת יִצְלַל מְלֹא תֵבֵל בַּדְּמָמָה,

וּבְסוּת אוֹר קִפָּאוֹן תִּתְעַלֵּף

הַחֹרְשָׁה בְּתַחְתִּית הָרָמָה;


וּבֵין הַצֶּאֱלִים בַּחֹרְשָׁה

כְּעֵין רֶשֶׁת כֶּסֶף מְזֹרָה,

יִרְעֲדוּ עַל-רֹךְ הָעֲשָׂבִים

עֲגִילִים וּגְלִילִים שֶׁל-אוֹרָה;


וּבְאוֹר רַךְ וָזַךְ כִּמְזֻקָּקִים

עַל-מוֹרַד הַגִּבְעָה מַזְהִירִים –

לֹא אַבְנֵי חֵן וְסַפִּירִים –

רִבֹּאוֹת רְסִיסִים בְּהִירִים…


אָז תֵּרֵד מַקְהֵלַת גַּמָּדִים

בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה בִּרְנָנָה,

שַׁאֲנַנָּה כַּחֲלוֹם יֶלֶד קָטָן,

עֲנֻגָּה כְּקֶרֶן הַלְּבָנָה;


וּצְנִיפִים עֲגֻלִּים וּשְׁחֹרִים

יִצְנְפוּ רָאשֵׁיהֶם הַקְּטַנִּים,

וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת הַיַּעֲרָה,

שָׁם לַחְפֹּר מִכְמַנִּים, מִכְמַנִּים.


וּבְלֶכְתָּם יִנְעֲרוּ אֶת-נִטְפֵי

הַטַּל מִן-הַדְּשָׁאִים, וּנְפוֹצוֹת

הָרְסִיסִים הַזַּכִּים כִּבְדֹלַח

מַתִּיזִים נִיצוֹצוֹת, נִיצוֹצוֹת.


כֹּה הָלֹךְ וְרַנֵּן יֵרֵדוּ,

עֲרוּכִים בַּטּוּר שִׁבְעָה שִׁבְעָה,

עַד בֹּאָם בַּעֲבִי-צֵל הַחֹרְשָׁה,

הַנָּמָה בְּתַחְתִּית הַגִּבְעָה.


אָז כֻּלָּם יָפוּצוּ בְשָׁאוֹן

וּבָאוּ אֶל-בֵּין הָאַלּוֹנִים,

בִּמְקוֹם מֵעֵין רוֹאִים נִצְפָּנוּ

בַּקַּרְקַע מַטְמוֹנִים, מַטְמוֹנִים.


הֵם בָּאִים – וּבְשִׁפְעַת הַצְּלָלִים

תִּתְאַחַד עֲדַת הַגַּמָּדִים,

יִתְלַכְּדוּ וִירַקְּדוּ כִּגְדָיִים,

וְצָהֲלוּ צָהֳלַת יְלָדִים.


וְכִתְמֵי הָאוֹרָה הַחִוְרִים

יְרַצְּדוּן עַל-שְׁחוֹר מְעִילֵיהֶם,

יַחֲלִיקוּ עַל-רוּם מִצְנְפוֹתָם,

יִקָּלְעוּ בִּקְוֻצּוֹת רָאשֵׁיהֶם.


וַעֲיֵפֵי מְשׁוּבָה יִפֹּלוּ,

יִשְׂתָּרְעוּ בְּצֵל הָאַלּוֹנִים,

וְחָפְרוּ מִשָּׁם וְהוֹצִיאוּ

מַטְמוֹנִים הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים.


וּלְאוֹר הַיָּרֵח הַבָּהִיר

בִּצְחוֹק צָלוּל, צַח, צְחוֹק יְלָדִים

תְּשַׁעֲשַׁע עַל-מְאוּרַת הַזָּהָב

וּתְצַחֵק עֲדַת הַגַּמָּדִים.


וּצְלִיל דִּינְרֵי זָהָב וָכֶתֶם,

וּבְרַק אַבְנֵי-חֵן עִם אוֹר סַהַר

יִתְעָרְבוּ בִּצְחוֹק הַתַּעֲלוּלִים,

יַרְעִישׁוּ דּוּמִיַּת הַיָּעַר.


וּצְחוֹק וַעֲלִיצוּת וְזָהָב –

אַךְ, הָהּ! לַכֹּל תִּכְלָה וְאַחֲרִית –

הֵחָפְזוּ, גַּמָּדִים! – הִגִּיעַ

זְמַן קְרִיאַת הַגֶּבֶר שֶׁל-שַׁחֲרִית.


אָז תֶּחֱרַד הָעֵדָה וְקָמָה,

וַעֲרוּכִים בַּטּוּר שִׁבְעָה שִׁבְעָה

יָשׁוּבוּ מַחֲרִישִׁים וְנוּגִים,

יָשׁוּבוּ בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה.


וּבְהָלֵט הַסַּהַר הַנִּכְלָם

אֶת-פָּנָיו הַחִוְרִים מִלְמָעְלָה,

יָבֹאוּ בַצֵּל הַגַּמָּדִים,

יִמּוֹגוּ כַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה.


תרנ"ה.

המלצות קוראים
תגיות