רקע
חיים נחמן ביאליק
בַּעֲרֹב הַיּוֹם
mנחלת הכלל [?]
tשירה

בֵּין עָבֵי אֵשׁ וְעָבֵי דָם

הַשֶּׁמֶשׁ רַד לִפְאַת הַיָּם,


וְקַרְנֵי אוֹר בְּעַד הָעָב,

כַּחֲנִיתוֹת מְמֹרָטוֹת רָב.


וַיַּשְׁקְ הַכִּכָּר נֹגַהּ זָךְ,

וַיַּצֶּת־אֵשׁ בִּירַק הַסְּבָךְ.


עַל־רֹאשׁ הַחֹרֶשׁ יָצַק אוֹר,

וַיַּתֶּךְ־אֵשׁ בְּמֵי־הַיְאֹר.


וַיְצַף אֶת־רֹאשׁ הַגִּבְעָה פָּז,

בַּקָּמָה זָרַק זִיו וַיַּז.


וַיֵּט, וַיִּשַּׁק כְּנַף הַיּוֹם,

וַיֵּרֶד חַי אֶל־פִּי הַתְּהוֹם – – –


אָז יָבֹא כָל־הַיְקוּם בַּצֵּל,

הַלַּיִל הֹלֵךְ – בָּא הַלֵּיל,


וְרוּחַ קַל בָּא, נָשַׁב, נָס,

וַיִּשַּׁק לִי וַיְגַל לִי רָז.


הוּא לָאַט עִמִּי: אֹמֶן, תֹּם –

כְּקֶרֶן אוֹר בַּעֲרֹב הַיּוֹם.


וִימֵי הַנֹּעַר, יֶלֶד טוֹב,

יָעוּפוּ חִישׁ כִּמְעוּף הָעוֹף.


פֹּה נֶאֱלַח הַכֹּל, הַכֹּל סָג –

יֶשׁ־עוֹלָם טוֹב שֶׁכֻּלּוֹ חָג.


יֶשׁ־קֶרֶן בְּרוּכָה, פִּנַּת אוֹר,

שֶׁשִּׁמְשָׁהּ – צְדָקָה, רוּחָהּ – דְּרוֹר;


שָׁם תַּרְתִּי מָקוֹם לְךָ וָלִי –

קוּם נָעוּף יַחְדָּו, נִדְאֶה, בְּנִי!


לֹא זֹה הַמְּנוּחָה, עוּף מִפֹּה –

אַךְ לָמָּה, לִבִּי, תִּדְוֶה כֹה?


מִי הֵטִיל בַּחֲדָרֶיךָ צֵל,

אֲפֵלַת עַד וְחֶשְׁכַת אֵל?


מַדּוּעַ אַתָּה זָעֵף, סָר –

יֵשׁ מֶרְחַב יָהּ – וּלְךָ הוּא צָר.


הֲלִרְאוֹת יֵרַע לְךָ בִּגְבֹר

אֱשׁוּן הַחֹשֶׁךְ עַל הָאוֹר?


כִּי־מָה הַכְּאֵב וּמָה הַחֲלוֹם,

הַבָּאִים אַט עִם־צֵאת הַיּוֹם,


וּמֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב הַתָּם

אֶל־קַצְוֵי עַד, אֶל־אַחֲרִית יָם?


תרנ"ה

המלצות קוראים
תגיות