לְשָׁאוּל וּלְכָל יַלְדֵי קְבוּצַת דֶּקֶל

 

הַקְדָּמָה קְצָרָה שֶׁכְּדַאי לִקְרֹא / אוריאל אופק    🔗

הָיְתָה זוֹ שַׁבָּת שֶׁל חֹרֶף, שֶׁקַּרְנֵי הַחַמָּה הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בָּהּ בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם; וְאַבָּא אֱלִישָׁע יָצָא עִם אַרְבַּעַת יְלָדָיו מִקִּבּוּץ עֵין־הַחוֹרֵשׁ אֲשֶׁר בְּעֵמֶק־חֵפֶר לְשׁוֹטֵט בִּשְׂדוֹת הַמֶּשֶׁק וּסְבִיבוֹתָיו. עוֹד הֵם מְטַיְּלִים וּפִתְאֹם –

“הֵי, אַבָּא, תִּרְאֶה מַה מָּצָאנוּ!” קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּמַקְהֵלָה.

הָאָב נִגַּשׁ, הִבִּיט – וְעַל אַדְמַת הַחַמְרָה שֶׁשְּׁטָפוּהָ מֵי הַגְּשָׁמִים רָאָה רָאשֵׁי חִצִּים וּמַטְבְּעוֹת עַתִּיקִים, מְכֻסִּים שִׁכְבַת־עָפָר רַבַּת שָׁנִים.

"תַּגִּיד, אַבָּא, " בִּקְשׁוּ הַיְלָדִים, “אֵלֶּה הֵם מַטְבְּעוֹת וְחִצִּים עַתִּיקִים בֶּאֱמֶת?”

“כֵּן, בֶּאֱמֶת…” אָמַר הָאָב. וּבְעוֹד עֵינָיו מַבִּיטוֹת בְּמִמְצָאִים אַרְכֵיאוֹלוֹגִיִּים אֵלֶּה, שֶׁגִּשְׁמֵי הַחֹרֶף הֶעֱלוּ מִקִּבְרָם – צָפוּ פִּתְאֹם וְעָלוּ בְּזִכְרוֹנוֹ אוֹתָם יָמִים קְרוֹבִים־רְחוֹקִים, בָּהֶם הָיָה נַעַר בְּגִילָם שֶׁל יְלָדָיו עֵת יָצָא עִם חֲבֵרָיו לְחַפֵּשׂ מַטְמוֹנִים בַּשָּׂדוֹת. “אַתֶּם יוֹדְעִים, יְלָדִים?” דִּבֵּר לְאִטּוֹ, “הַמַּטְבְּעוֹת וְהַחִצִּים הָאֵלֶּה מַזְכִּירִים לִי הַרְפַּתְקָה שֶׁהָיִיתִי שֻׁתָּף לָהּ…”

“סַפֵּר, אַבָּא, סַפֵּר!” הִפְצִירוּ בּוֹ הַיְלָדִים.

וְהָאָב – הֲלֹא הוּא הַסּוֹפֵר אֱלִישָׁע פּוֹרָת, שֶׁנּוֹלַד בִּשְׁנַת תרצ"ח (1938) בְּקִבּוּץ עֵין־הַחוֹרֵשׁ, גָּדַל וְהִתְחַנֵּךְ בְּקִבּוּץ וְהַיּוֹם הוּא חָבֵר בּוֹ – פָּתַח וְסִפֵּר:

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה – הָיָה זֶה שָׁנִים אֲחָדוֹת לְאַחַר קוּם הַמְדִינָה – הִתְחִיל תַּהֲלִיךְ פִּתּוּחַ עָצוּם שֶׁל עֵמֶק־חֵפֶר הַמִּזְרָחִי. מוֹשָׁבִים חֲדָשִׁים עָלוּ עַל הַקַּרְקַע; נִטְּעוּ פַּרְדֵּסִים רַחֲבֵי יָדַיִם, נֶחְפְּרוּ תְּעָלוֹת וְנִסְלְלוּ כְּבִישִׁים. בְּתוֹךְ תַּהֲלִיךְ הַפִּתּוּחַ הַזֶּה נִתְגַּלּוּ גַּם הֲמוֹן עַתִּיקוֹת – חֲרָסִים, נֵרוֹת שֶׁמֶן, מַטְבְּעוֹת וְעוֹד – אֲבָל אִישׁ לאֹ הִתְפַּנָּה לָשִׂים לֵב אֲלֵיהֶם. בֵּין הַשְּׁאָר נִתְגַּלָּה, לְמָשָׁל, בְּאַדְמַת כְּפַר־מוֹנַשׁ הַסְּמוּכָה אוֹצָר נָדִיר שֶׁל כְּלֵי בְּרוֹנְזָה מִצְרִיִּים. “הַ”גְּדוֹלִים" שֶׁהָיוּ שְׁקוּעִים בְּטִרְדוֹת הַיּוֹם־יוֹם, הִתְיַחֲסוּ לַתַּגְלִית בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ; אֲבָל אֶת דִּמְיוֹנֵנוּ שֶׁלָּנוּ, הַיְלָדִים, הִיא שִׁלְהֲבָה עַד מְאֹד. וְכָךְ, בְּהַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל נַעַר רָגִישׁ וְאַמִּיץ־לֵב, הֲקִימוֹנוּ קְבוּצָה שֶׁל “שׁוֹחֲרֵי עַתִּיקוֹת” וּבְכָל שְׁעַת כֹּשֶׁר הָיִינוּ יוֹצְאִים לְשׁוֹטֵט בַּסְּבִיבָה, לַחְפֹּר, לְחַפֵּשׂ מִמְצָאִים. וְכָךְ גִּלִּינוּ בֵּין הַשְּׁאָר גַּם אֶת בְּאֵר־הַמַּטְמוֹנִים…"

…וּבְעוֹד הָאָב מְסַפֵּר וּמֵשִׁיב לִשְׁאֵלוֹת הַיְלָדִים, חָשׁ וְהִנֵּה חוֹזְרִים אֵלָיו פִּתְאֹם זִכְרוֹנוֹת־הַיַּלְדוּת בְּעָצְמָה בִּלְתִּי־רְגִילָה. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן, לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב אֶת זִכְרוֹנוֹת־יַלְדוּתוֹ אֵלֶּה.

“כָּתַבְתִּי מִתּוֹךְ חִפָּזוֹן,” סִפֵּר לִי אֱלִישָׁע, “כָּתַבְתִּי כְּנִרְדָּף, מִתּוֹךְ בֻּלְמוֹס מְשֻׁנֶּה, בִּלְתִּי־בָּרוּר. וּלְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַכְּתִיבָה הִתְחַלְתִּי לְהַשְׁלִיט סֵדֶר בַּדַּפִּים; בְּעֶזְרַת הַיְלָדִים – בְּעִקָּר בְּסִיּוּעַ חֲבֵרָיו שֶׁל בְּנִי מִקְּבוּצַת “דֶּקֶל” (אֲשֶׁר לָהּ מֻקְדָּשׁ סֵפֶר זֶה), – חִלַּקְנוּ אוֹתוֹ לִפְרָקִים, חִבַּרְנוּ לוֹ רֵאשִׁית, סוֹף וְגַם כּוֹתָרוֹת, עַד שֶׁלָּבַשׁ אֶת צוּרָתוֹ הַסּוֹפִית.”

אֱלִישָׁע פּוֹרָת הִתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים וְסִפּוּרִים בְּגִיל מְאֻחָר, יַחֲסִית, לְאַחַר מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים. בֵּין הַשְּׁאָר הוֹצִיא קֹבֶץ סִפּוּרִים לִמְבֻגָּרִים (“אֶרֶץ יְתוֹמָה”), סֵפֶר שִׁירִים (“חוּשְׁנִיֶּה, הַמִּסְגֵּד”) וְכֵן שְׁנֵי כִּרְכֵי סִפּוּרִים לִילָדִים – “הַיָּרֵחַ הִשְׁתַּגֵּע” (תשל"ה) וְ “גוֹנֵב הַבַּנָּנוֹת” (תשל"ו) – הַמְעֻגָּנִים אַף הֵם בִּשְׁנוֹת־יַלְדוּתוֹ בַּקִּבּוּץ.

אוריאל אופק

פרק ראשון: כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת    🔗

בְּבֹקֶר שַׁבָּת אַחַת, בְּרֵאשִׁית הַקַּיִץ, בָּא אֶל כִּתָּתֵנוּ נַעַר אֶחָד, קְצָת מְבֻגָּר מֵאִתָּנוּ, וְאָמַר:

– מָה אַתֶּם רוֹבְצִים לָכֶם בַּמִּטּוֹת? קוּמוּ, תִּרְאוּ אֵיזוֹ שַׁבָּת יָפָה בַּחוּץ! מִי בָּא לְטַיֵּל אִתִּי לְחֻרְבוֹת קַאקוּן?

יִגְאָל הָיָה שְׁמוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וְהוּא הָיָה יָדוּעַ בְּאֹמֶץ־לִבּוֹ, בְּשִׁטּוּטָיו הָרַבִּים לְמֶרְחַקִּים, וּבְעִקָּר בְּמַזָּלוֹ הַטּוֹב, שֶׁלֹּא סָר מִמֶּנּוּ גַּם בָּרְגָעִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר. גַּם אָבִיו שֶׁל יִגְאָל הָיָה סַקְרָן כָּמוֹהוּ. הוּא חִטֵּט תָּמִיד בְּעִסּוּקָיו, וְהָיָה נוֹהֵג לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ אֶצְלֵנוּ מָה הֵם בְּדִיּוּק מַעֲשָׂיו שֶׁל יִגְאָל.

אֲבָל אֲנַחְנוּ, גַּם אִם רָצִינוּ לַעֲזֹר בְּיָדוֹ, לֹא יָכֹלְנוּ. כִּי יִגְאָל הָיָה מִתְעַטֵּף תָּמִיד בְּמַעֲטֶה שֶׁל מִסְתּוֹרִין וְסוֹדִיּוּת. הוּא הָיָה מַסְתִּיר מִכָּל אָדָם מַהוּ מַסְלוּל טִיּוּלוֹ, וּמַהִי מַטְּרַת נְסִיעָתוֹ, וּבְעִקָּר הָיָה מַסְתִּיר אֶת מִמְצָאָיו. בֵּין הַיְלָדִים הִתְלַחֲשׁוּ שֶׁיִּגְאָל כְּבָר צָבַר לוֹ מַחְסָן שָׁלֵם שֶׁל מִמְצָאִים, שֶׁהֵבִיא מִכָּל שִׁטּוּטָיו הָרַבִּים, וְהוּא הִטְמִין אוֹתָם בְּאֵיזֶה מְקוֹם־סֵתֶר רָחוֹק מֵעֵינֵי זָר. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא זָכָה לִרְאוֹת וְלוּ גַּם “מְצִיאָה” קְטַנָּה אַחַת מֵאֹסֶף הַמַּטְמוֹנִים הֶחָבוּי שֶׁל יִגְאָל.

– נוּ, נְמוּשׁוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶם, מִי מֵעֵז לָבוֹא אִתִּי אֶל חֻרְבוֹת קַאקוּן? –קִנְטֵר אוֹתָנוּ יִגְאָל, – נְטַפֵּס עַל גַּגּוֹ שֶׁל בֵּית־הַשֵּׁיךְ, וּמִשָּׁם נַחֲלִיק בְּחֶבֶל אֶל הַמַּמְּגוּרוֹת הַחֲבוּיוֹת שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה… הַנִּמְנוּם הֶעָצֵל בַּמִּטּוֹת בְּשַׁבְָּת בַּבֹּקֶר הָיָה אַחַד הַתַּעֲנוּגוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁלָּנוּ. וְהִנֵּה בָּא יִגְאָל זֶה וּמַמָּשׁ בְּכֹחַ מְנַסֶּה לְהוֹצִיאֵנוּ מִתּוֹךְ הַסְּדִינִים.

– וְזֶה עוֹד לֹא הַכֹּל, – הִמְשִׁיךְ יִגְאָל לְפַתּוֹת אוֹתָנוּ, – נִקְטֹף מִפֵּרוֹת הַצָּבָר הַבְּשֵׁלִים, נֶאֱסֹף קִלְחֵי־תִּירָס וּנְקַנֵּחַ בַּאֲבַטִּיחִים גְּנוּבִים מִן הַמִּקְשָׁאוֹת שֶׁבְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. וּבְכֵן, מִי מִצְטָרֵף?

– אֲנִי דַּוְקָא הָיִיתִי מִצְטָרֵף – נֶאֱנַח עָמוֹס בְּמִטָּתוֹ, – אֲבָל אַתָּה בְּעַצְמְךָ לֹא יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאִם נֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ – נֹאבַד כֻּלָּנוּ…

– אַל תִּדְאַג, – אָמַר יִגְאָל, – אִם אַתָּה רוֹצֶה לָדַעַת, אָז יֵשׁ לִי מַפּוֹת.

– אַל תְּבַּלֵּף! – אָמַר עָמוֹס.

– בְּחַיַּי! – אָמַר יִגְאָל, – אֲנִי לֹא מְבַּלֵּף, סָחַבְתִּי מֵהָאָרוֹן שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי.

עָמוֹס הָיָה יֶלֶד חָזָק וּבָרִיא, וְיוֹתֵר מִכֹּל אָהַב לַעֲסֹק בְּכָל מִשְׂחֲקֵי הַסְפּוֹרְט. אֲבָל לָלֶכֶת בַּחוֹלוֹת בַּחֹם הַקֵּיצִי, לִטְבֹּל בְּזֵעָה – אֶת זֶה לֹא אָהַב. וּבִכְלָל, כָּל הָאִי־נוֹחוּת הַכְּרוּכָה בְּמַסָּעוֹת, הַמַּאֲמָץ, הַהִתְגַּבְּרוּת עַל הַקְּשָׁיִים, כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ לְרוּחוֹ.

– אַתָּה בִּכְלָל יוֹדֵעַ לִקְרֹא מַפָּה?

– וְעוֹד אֵיךְ! – אָמַר יִגְאָל, – וְיֵשׁ לִי גַּם מַצְפֵּן.

– מַצְפֵּן אֲמִתִּי?

– מַצְפֵּן אֲמִתִּי שֶׁל חַיָּלִים, שֶׁהִשַּׂגְתִּי מֵחֲבֵרִים. אֲבָל אֶת הַמַּצְפֵּן אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ לְטִיּוּל. הוּא יָקָר מִדַּי.

– אַתָּה מַשְׁאִיר אוֹתוֹ בַּמַּחֲבוֹא שֶׁלְּךָ? – שָׁאַל עָמוֹס.

– מַה פִּתְאֹם? – אָמַר יִגְאָל, – מִי בִּכְלָל אָמַר לָכֶם שֶׁיֵּשׁ לִי מַחֲבוֹא?

– זֶה יָדוּעַ, – אָמַר עָמוֹס, – וְאַל תְּנַסֶּה לְהַכְחִישׁ.

יִגְאָל צָחַק. בְּרֹאשׁוֹ עָלְתָה תַּחְבּוּלָה, וְהוּא אָמַר:

– מִי שֶׁמִּצְטָרֵף אֵלַי לַטִּיּוּל וְיוֹכִיחַ שֶׁהוּא גַּם רָאוּי לִהְיוֹת שֻׁתָּף לַחֲבוּרַת הַמְטַיְּלִים – אַרְאֶה לוֹ אֶת הַמַּחֲבוֹא.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מָשְׁכוּ אֶת לִבּוֹ שֶׁל עָמוֹס. מִקְּשָׁיֵי הַטִּיּוּל לֹא פָּחַד.

כֵּיוָן שֶׁהָיָה חָזָק, וְאֶת הַמַּחֲבוֹא שֶׁל יִגְאָל הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד מְאֹד לִרְאוֹת. הוּא קָם לְאִטּוֹ מִמִּטָּתּוֹ, הִשְׁתַּהָה קְצָת כִּמְהַסֵּס, וְאַחַר־כָּךְ קָם וְאָמַר:

– טוֹב, פִּתִּיתָ אוֹתִי. אֲנִי מִצְטָרֵף. אֲבָל אַל תַּתְחִיל לְהָרִיץ אוֹתָנוּ כְּבָר מֵהַהַתְחָלָה. תֵּן לָנוּ קְצָת זְמַן לְהִתְרַגֵּל.

– אַל תִּדְאַג, – אָמִר יִגְאָל, – אֲנִי אֲאַמֵּן אֶתְכֶם הֵיטֵב. אֲבָל אֶחָד לֹא מַסְפִּיק. מִי עוֹד מִצְטָרֵף?

עָמוֹס יָצָא לְהִתְלַבֵּשׁ וּבְפֶתַח הַחֶדֶר הוֹפִיעַ גָּדִי.

– עַל מָה מְדֻבָּר כָּאן, כָּל־כָּךְ מֻקְדָּם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר? – שָׁאַל.

– הִגִּיעַ הַזְּמַן, – עָנָה לוֹ יִגְאָל, – שֶׁתַּפְסִיקוּ לִהְיוֹת תִּינוֹקוֹת וְתַתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים רְצִינִיִּים.

– לְמָשָׁל, מָה? – שָׁאַל גָּדִי, – לְאֵיזֶה מַעֲשִׂים רְצִינִיִּים אַתָּה מִתְכַּוֵּן?

– לְמָשָׁל, לְמָשָׁל – הִתְלַהֵב יִגְאָל, – לְמָשָׁל לָצֵאת לְמַסָּעוֹת אַרְכֵיאוֹלוֹגִיִּים בַּסְבִיבָה. לַחקֹר אֶת הַגְּבָעוֹת וְהַשָּׂדוֹת, וְהַתִּלִּים הָעַתִּיקִים. נוּכַל גַּם לַחְפֹּר, וְאוּלַי גַּם נְגַלֶּה תַּגְלִיּוֹת אֲמִתִּיּוֹת, שֶׁיִּכְתְּבוּ עָלֵינוּ בָּעִתּוֹנִים. שֶׁיָּבוֹאוּ חוֹקְרִים אֲמִתִּיִּים מִירוּשָׁלַיִם, וְהַכֹּל…

– מָה אַתָּה מִתְלַהֵב כָּל־כָּךְ? – שָׁאַל גָּדִי, – מֵאֵיפֹה אַתָּה מַמְצִיא אֶת כָּל זֶה?

– אֲנִי לֹא מַמְצִיא! הַכֹּל נָכוֹן. הָאֲדָמוֹת שֶׁלָּנוּ מְלֵאוֹת וּמְמֻלָּאוֹת בִּשְׂרִידִים עַתִּיקִים: אֲרוֹנוֹת קְבוּרָה רוֹמִיִּים, כְּתוֹבוֹת יְוָנִיּוֹת, תַּכְשִׁיטִים, כְּלֵי־מִלְחָמָה, כְּלֵי־עֲבוֹדָה, הַכֹּל, הַכֹּל!

– אֲבָל מִנַּיִן לְךָ? – חָקַר אוֹתוֹ גָּדִי.

– מִנַּיִן? שְׁאֵלוֹת מַצְחִיקוֹת אַתָּה שׁוֹאֵל! מָה, אֲנִי לֹא מְטַיֵּל בַּסְּבִיבָה? אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא פָּתַחְתִּי אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה? אָז מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת מִנַּיִן לִי? הֲרֵי אֲנִי חוֹקֵר אֶת כָּל זֶה כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן!…

כָּאן הִשְׁתַּתֵּק יִגְאָל בְּחָפְזָה, כְּאִלּוּ הִרְגִּישׁ שֶׁאָמַר יוֹתֵר מִדַּי. שֶׁכֵּן, כְּפִי שֶׁהִתְבָּרֵר אַחַר־כָּךְ, בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹת לָנוּ אֶת הַמַּטָּרָה הָאֲמִתִּית שֶׁל טִיּוּלָיו, אֲבָל הוּא הִתְלַהֵב כְּשֶׁהֵשִׁיב לְגָדִי וְכִמְעַט שֶׁהִסְגִּיר לָנוּ אֶת סוֹדוֹ.

– כָּכָה, – אָמַר גָּדִי בְּשֶׁקֶט, – אַתָּה חוֹקֵר אַרְכֵיאוֹלוֹגִי? אָז לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ קֹדֶם?

– לֹא אָמַרְתִּי שׁוּם דָּבָר, – אָמַר יִגְאָל, – וּבִכְלָל, מַה זֶּה עִסְקְךָ? אִם אַתָּה לֹא מִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה, לֹא אֲגַלֶּה לְךָ יוֹתֵר שׁוּם כְּלוּם!

גָּדִי הָיָה יֶלֶד חַקְרָן וְדַרְשָׁן מִטִּבְעוֹ. הוּא הִרְבָּה לִקְרֹא סִפְרֵי מַסָּעוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְאָהַב לָרֶדֶת עַד שָׁרְשֵׁי כָּל הָעִנְיָנִים. הוּא הָיָה מַאֲרִיךְ לִפְעָמִים בְּדִבּוּרוֹ, אוֹהֵב לְהִתְפַּלְסֵף, וּבִכְלָל – כֻּלָּם הֶאֱמִינוּ שֶׁיִּהיֶה אִישׁ־מַדָּע כְּשֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל.

– כְּבָר מָצָאתָ מַשֶּׁהוּ? – שָׁאַל גָּדִי, – כְּבָר גִלִּיתָ אֵיזוֹ תַּגְלִית?

– כֵּן, אֶפְשָׁר לְהַגִּיד כָּכָה. – אָמַר יִגְאָל, – אֲבָל הָעִקָּר עוֹד נִסְתָּר בָּאֲדָמָה.

– וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְזַהוֹת חֲרָסִים? אַתָּה מַכִּיר מְטְבְּעוֹת?

– קְצָת. – אָמַר יִגְאָל, – לֹא הַרְבֵּה, אֲבָל אֲנִי לוֹמֵד.

– גַּם יְוָנִית אַתָּה לוֹמֵד? וְגַם לָטִינִית? – הִתְלַהֵב גָּדִי.

– כֵּן, – אָמַר יִגְאָל, – גַּם יְוָנִית, גַּם לָטִינִית. וְאִם יִהְיֶה צֹרֶךְ – אֶלְמַד גַּם אֶת כְּתָב הַחַרְטֻמִּים וְאֶת כְּתָב הַיְתֵדוֹת.

גָּדִי צָחַק. הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁיִּגְאָל יוּכַל לְפַעְנֵחַ כְּתוֹבוֹת עַתִּיקוֹת, אֲבָל הָעִנְיָן הֵחֵל לְעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ. הֲרֵי זֶה כְּבָר עִסּוּק רְצִינִי, חָשַׁב, שֶׁרֵיחַ שֶׁל מַדָּע מַתְחִיל לִנְדֹּף מִמֶּנּוּ. הֲרֵי מְצוּיִים סְפָרִים עָבִים, לוּחוֹת עִם תְּמוּנוֹת, בִּקּוּרִים בְּמוּזֵיאוֹנִים, הַרְצָאוֹת שֶׁל מְלֻמָּדִים, וּבִכְלָל: הַדָּבָר יָכוֹל לְעַנְיֵן…

– טוֹב, – אָמַר גָּדִי, – אֲנִי מִצְטָרֵף, אֲבָל מַה צָּרִיךְ לַעֲשֹוֹת?

– אַל תִּדְאַג, –אָמַר יִגְאָל, – אֲנִי כְּבָר אַרְאֶה לָכֶם מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת. דָּבָר אֶחָד בָּרוּר: לִפְנֵי שֶׁנִּלְמַד לְדַבֵּר, נִלְמַד לַעֲשׂוֹת!…

גָּדִי הָלַךְ לְחַדְרוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ, וְיִגְאָל אָמַר:

– אָמְנָם, טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲבָל הַשְּׁלשָׁה טוֹבִים מִן הַשְּׁנַיִם. אֲנִי צָרִיךְ עוֹד מִתְנַדֵּב אֶחָד לַחֲבוּרַת הַמְטַיְּלִים. נוּ, נְמוּשׁוֹת, מִי מִכֶּם מֵעֵז לְהִתְנַדֵּב?

– אוּלַי אֲנִי אֲנַסֶּה, – הִצַּעְתִּי, – אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְחַיֵּב.

– אַל תִּהְיֶה פַּחְדָן! – אָמַר יִגְאָל, –זֶה לֹא עֵסֶק לְפַחְדָנִים.

– אֲבָל מַה יִּהְיֶה, – שָׁאַלְתִּי, – אִם בְּאֶמְצַע הַמַּסָּעוֹת יײמָּאֵס לִי, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לִי קָשֶׁה?

– אַל תִּדְאַג, – אָמַר יִגְאָל, – אֲנִי כְּבָר אֶדְאַג שֶׁלֹּא יִמָּאֵס לְךָ.

מֵאָז וּמִתָּמִיד אָהַבְתִּי לִשְׁגּוֹת בְּדִמְיוֹנוֹת. אָהַבְתִּי לַחֲלֹם בַּמִּטָּה בַּלֵּילוֹת, וְאָהַבְתִּי גַּם לַהֲזוֹת בַּיּוֹם, לְיַד הַשֻּׁלְחָן בַּכִּתָּה. דְּבָרָיו שֶׁל יִגְאָל עוֹרְרוּ בִּי תֵּכֶף וּמִיָּד חֲלוֹמוֹת נֶהְדָּרִים עַל תַּגְלִיּוֹת נִפְלָאוֹת וּמַרְעִישׁוֹת. הִנֵּה אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְמַסָּע, בְּשַׁבָּת קֵיצִית אַחַת, מְנַכְּשִׁים בְּמַעְדֵּר, וּבְמִקְרֶה – לְגַמְרֵי בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה – פִּתְאֹם: עֲצֹר! צְלִיל מַתַּכְתִּי מוּזָר עוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה! אֲנַחְנוּ מִתְכּוֹפְפִים עַל אַרְבַּעְתֵּנוּ וּמַתְחִילִים לְפוֹרֵר אֶת הַקַּרְקַע בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתֵינוּ, נִזְהָרִים וְנִשְׁמָרִים שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ וְלֹא לִשְׁבֹּר. וְכָךְ אָנוּ עֲמֵלִים שָׁעָה קְצָרָה, עַד שֶׁפִּתְאֹם מִזְדָּקֵף אֲנִי, אוֹ אוּלַי דַּוְקָא יִגְאָל, שֶׁהֲרֵי הוּא מְנֻסֶּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי וְהוּא גַּם רֹאשׁ הַחֲבוּרָה, וּמַכְרִיז בְּקוֹל רָם:

– “חֶבְרֶ’ה! זוֹהִי מְצִיאָה נְדִירָה! זֶהוּ אֹסֶף יָחִיד־בְּמִינוֹ שֶׁל כְּלֵי־נֶשֶׁק מִתְּקוּפַת הַנְּחשֶׁת, אוֹ הַבְּרוֹנְזָה, אוֹ הַבַּרְזֶל, אוֹ לֹא חָשׁוּב אֵיזוֹ תְּקוּפָה…”

אֲנַחְנוּ מְסִירִים אֶת הֶעָפָר וּמַעֲלִים אַט־אַט שַׂקִּית־עוֹר מִתְפּוֹרֶרֶת, בַּת אַלְפֵי שָׁנִים… וּמִבֵּין הַקְּרָעִים, מִבֵּין הַחוֹרִים וְהַסְּדָקִים, מְנַצְנְצִים אֵלֵינוּ כְּלֵי הַזָּהָב הַמֻּפְלָאִים…

– מָה אַתָּה חוֹלֵם? – קוֹרֵעַ יִגְאָל אֶת הֲזָיוֹתַי, – אַתָּה מִצְטָרֵף אוֹ לֹא?

– אֲנִי… אֲנִי…בְּעֶצֶם… אוּלַי…

– כֵּן אוֹ לֹא? – תּוֹבֵעַ יִגְאָל, אֲנִי כָּל־כְּך מִתְקַשֶּׁה לְהָשִׁיב.

– טוֹב, – אֲנִי נֶאֱנַח, – טוֹב, אֲנִי מַסְכִּים…

– מָה אַתָּה נֶאֱנַח? – כּוֹעֵס עָלַי יִגְאָל, – מִי מַכְרִיחַ אוֹתְךָ? אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה טוֹבָה לְאַף אֶחָד.

– אָז אוּלַי לֹא? – אֲנִי מַצִּיעַ.

– לֹא! – קוֹרֵא יִגְאָל, – זֶה כְּבָר לֹא יִתָּכֵן! עַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר! הֲרֵי רַק לִפְנֵי רֶגַע הִצְטָרַפְתָּ, וּכְבָר אַתָּה נָסוֹג?!

אֲני אוּלַי עוֹד הָיִיתִי מֵשִׁיב לוֹ דְּבַר־מָה, אֲבָל הוּא כְּבָר פָּקַד עָלֵינוּ וְהִתְחִיל לְחַלֵּק הוֹרָאוֹת. הַחֲבוּרָה קָמָה וְהָיְתָה. וְעַכְשָׁו לֹא הָיָה עוֹד זְמַן לְבִזְבּוּזִים.

כָּל אוֹתוֹ קַיִץ לֹא הִנִּיחַ לָנוּ יִגְאָל לָנוּחַ בְּשַׁבָּתוֹת. עִם שַׁחַר הָיִינוּ קָמִים וּמַפְלִיגִים אֶל הַשָּׂדוֹת הָרְחוֹקִים. הוּא אִמֵּן אוֹתָנוּ הֵיטֵב, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ. לָמַדְנוּ לִקְרֹא מַפָּה, לָמַדְנוּ לָלֶכֶת עַל פִּיהָ בִּשְׁטָחִים שֶׁרַגְלֵינוּ לֹא דָּרְכוּ בָּהֶם מֵעוֹלָם. לָמַדְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַצְפֵּן וְיָכֹלְנוּ לִמְצֹא בְּעֶזְרָתוֹ אֶת דַּרְכֵּנוּ בְּתוֹךְ סְבַךְ הַפַּרְדֵּסִים, בְּשִׁטְחֵי הַחוֹלוֹת וַאֲפִלּוּ בַּלֵּילוֹת מִחוּץ לְגֶדֶר הַקִּבּוּץ.

כֵּן לִמֵּד אוֹתָנוּ יִגְאָל לִקְשֹׁר חֲבָלִים, לִתְקֹעַ יְתֵדוֹת וְלִמְתֹּחַ כְּלוֹנְסָאוֹת, לֶאֱמֹד מֶרְחַקִּים עַל־פִּי עַמּוּדֵי־הַחַשְׁמַל־וְהַטֶּלֶפוֹן וּלְזַהוֹת עֲקֵבוֹת בַּחוֹל. לְחוּג מְבַקְשֵׁי הָעַתִּיקוֹת שֶׁלָּנוּ יָצָא שֵׁם בֵּין הַיְלָדִים, וְהֵם הִרְבּוּ לְלַגְלֵג לָנוּ וְלִצְחֹק עָלֵינוּ.

– כְּבָר שְׁכַחְתֶּם שֶׁיֵּשׁ גַּם שַׁבָּת בַּשָּׁבוּעַ, מָה? – הָיוּ אוֹמְרִים.

לִפְעָמִים הָיוּ מוֹתְחִים אוֹתָנוּ וּמְבִיאִים לְפָנֵינוּ אֲבָנִים שֶׁחָרְתוּ עֲלֵיהֶן סִימָנִים מוּזָרִים בְּאוֹלָר וּמָרְחוּ אוֹתָן בְּבֹץ, כְּדֵי שֶׁנִּטְעֶה וְנַחְשֹׁב אוֹתָן לְעַתִּיקוֹת. אוֹ שֶׁהָיוּ מְבִיאִים שִׁבְרֵי בַּקְבּוּקִים שֶׁהֶחֱלִיקוּ אוֹתָם בְּאֶבֶן מַשְׁחֶזֶת וְשָׁאֲלוּ אוֹתָנוּ מֵאֵיזוֹ מֵאָה הִיא “הַזְּכוּכִית הָעַתִּיקָה הַזֹּאת…”

אֲבָל יִגְאָל לֹא וִתֵּר.

– אֵין דָּבָר, – אָמַר, – שֶׁיִּצְחֲקוּ. אַתֶּם, אַל תַּשִׂימוּ לֵב. עוֹד נִרְאֶה מִי יִצְחַק אַחֲרוֹן!

הִתְחַלְנוּ לַעֲרֹךְ מַסָּעוֹת אֲרֻכִּים וּמְיַגְּעִים. הִגַּעְנוּ לְחֻרְבוֹת קַאקוּן, לְפַסֵּי־הָרַכֶּבֶת וְלַבִּצּוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁמִּתַּחַת לְהָרֵי שֹׁמְרוֹן. לִפְעָמִים הָיִינוּ מְשַׁנִּים כִּוּוּן וְהוֹלְכִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ הָעַתִּיקָה עַל גִּבְעוֹת הַכֻּרְכָּר שֶׁאֵצֶל שְׂפַת־הַיָּם. גַּם שָׁם הָיָה עוֹלָם מָלֵא שֶׁל שְׂרִידִים עַתִּיקִים בְּכָל מָקוֹם. לָמַדְנוּ לְלַקֵּט חֲרָסִים, כֵּלִים עַתִּיקִים מֵאֶבֶן־צוֹר, חֶלְקֵי מַתֶּכֶת, זְכוּכִית מְלֻטֶּשֶׁת. הַכֹּל. כָּל דָּבָר שֶׁמֻּנָּח הָיָה עַל הָאָרֶץ וּבְתוֹכָהּ, מָשַׁךְ אֶת עֵינֵינוּ וְחָד לָנוּ אֶת חִידָתוֹ.

אֶת הַמִּמְצָאִים הָיִינוּ מְבִיאִים לְיִגְאָל, עוֹרְכִים אוֹתָם לְפָנָיו וְהוּא הָיָה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ לִקְרֹא לָהֶם בְּשֵׁם, לְמַיְּנָם לְסוּגֵיהֶם, וְהָעִקָּר – לְהַשְׁלִיךְ בַּחֲזָרָה אֶת הַפְּסֹלֶת. בְּעִנְיָן זֶה הָיָה רַגְזָן וּמִהֵר לִכְעֹס. כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא מָלְאוּ לוֹ לְפָחוֹת חֲמֵשׁ־מֵאוֹת שָׁנִים – הָיָה מַרְתִּיחַ אוֹתוֹ מַמָּשׁ.

– מִי צָרִיךְ אֶת הַסְּמַרְטוּטִים הָאֵלֶּה? לָמָּה אַתֶּם אוֹסְפִים אוֹתָם? מָה אֲנַחְנוּ, סוֹחֲרֵי אַלְטֶע־זַאכֶען?

וְאַתָּה לֵךְ וְהִצְטַדֵּק לְפָנָיו שֶׁלֹּא הִבְחַנְתָּ, שֶׁטָּעִיתָ.

– מָה אַתֶּם? לְשֵם מָה יֵשׁ לָכֶם עֵינַיִם? לְעוֹלָם לֹא תִּלְמְדוּ?…

וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁבִים חֲפוּיֵי־רֹאשׁ, מַשְׁלִיכִים אֶת מַה שֶׁפָּסַל וּמִשְׁתַּדְּלִים לְלַקֵּט אֲבָנִים חֲדָשׁוֹת, שֶׁיְּשַׂמְחוּ אֶת לִבּוֹ.

עֶרֶב־שַׁבָּת אֶחָד, בְּשִׁלְהֵי הַקַּיִץ, כְּשֶׁהַחֹפֶשׁ כְּבָר עָמַד בְּסִיּוּמוֹ,

בָּא אֵלֵינוּ יִגְאָל וְאָמַר:

– חֶבְרֶ’ה, יֵשׁ לִי הוֹדָעָה סוֹדִית בִּשְׁבִילְכֶם. בּוֹאוּ נֵצֵא אֶל הַדֶּשֶׁא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אוֹתָנוּ.

יָצָאנוּ אַחֲרָיו, מֻקְסָמִים מִנְּעִימַת־קוֹלוֹ הַמְיֻחֶדֶת. הָיָה מַשֶּׁהוּ בִּדְבָרָיו, מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ, מְפַתֶּה וּמוֹשֵׁךְ.

– תִּשְׁמְעוּ – הִמְשִׁיךְ, כְּשֶׁכָּרַעְנוּ עַל הַדֶּשֶׁא וְהִצְטוֹפַפְנוּ סְבִיבוֹ – תִּשְׁמְעוּ. גִּלִּיתִי סוֹף־סוֹף מַשֶּׁהוּ רְצִינִי. מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי!

– תּוּכַל לְהַרְאוֹת לָנוּ מַה שֶּׁמָּצָאתָ? – שָׁאַל גָּדִי.

– טֶמְבֶּל שֶׁכָּמוֹךָ! עוֹד לֹא מָצָאתִי כְּלוּם. אֲבָל גִּלִּיתִי מָקוֹם שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לִמְצֹא. וְאוּלַי אֲפִלּוּ לִמְצֹא אוֹצָר.

– אוֹצָר? – נִבְהַל עָמוֹס.

– כֵּן, אוֹצָר, – אָמַר יִגְאָל, – אוֹצָר מַמָּשׁ. וְאוּלַי גַּם אוֹצָר שֶׁל זָהָב.

– אֵיפֹה זֶה? – קָרָאתִי בְּקֹצֶר רוּחַ.

– לֹא רָחוֹק, – אָמַר יִגְאָל, – בַּדֶּרֶךְ אֶל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת. זֶהוּ בּוֹר גָּדוֹל שֶׁבָּנוּי כֻּלּוֹ אֲבָנִים. וּבְעֶצֶם, זוֹהִי בְּאֵר יְשָׁנָה, שֶׁנִּסְתְּמָה מִכְּבָר.

– בְּאֵר? – שָׁאַל גָּדִי – אֵיךְ זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ?

– זֶהוּ, – אָמַר יִגְאָל, – גַּם אֲנִי הֻפְתַּעְתִּי מְאֹד. וְלֹא סְתָם בְּאֵר, כִּי אִם בְּאֵר רוֹמָאִית עַתִּיקָה.

– בֶאֱמֶת? בְּאֵר רוֹמָאִית עַתִּיקָה? – קָרָאנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ בִּתְמִיהָה.

– כֵּן! – אָמַר יִגְאָל, – וְאַל תַּרְעִישׁוּ כָּל־כָּךְ, תֵּכֶף יִשְׁמַע אֶתְכֶם כָּל הַקִּבּוּץ.

– וְאַבָּא שֶׁלְּךָ יוֹדֵעַ? – שָׁאַל עָמוֹס.

– זֹאת הַבְּעָיָה. – אָמַר יִגְאָל, – הוּא לֹא יוֹדֵעַ. אֲבָל הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי גִּלִּיתִי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, לָכֵן הוּא חוֹקֵר אוֹתִי בְּלִי־הֶרֶף בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם: הָעִנְיָן הוּא סוֹד כָּמוּס. אַל תְּגַלּוּ אוֹתוֹ לְאַף אֶחָד!

– גַּם לֹא לְאַבָּא שֶׁלְּךָ? – שָׁאַלְתִּי.

– בְּעִקָּר לֹא לְאַבָּא שֶׁלִּי, גֹּלֶם אֶחָד! – אָמַר יִגְאָל.

– אָז מַה נַּעֲשֶׂה? – שָׁאַל גָּדִי.

– אַל תִּדְאַג, כְּבָר חָשַׁבְתִּי עַל הַכֹּל. כְּבָר סִמַּנְתִּי אֶת הַבְּאֵר הָעַתִּיקָה בַּמַּפָּה שֶׁלָּנוּ. וּכְבָר מָדַדְתִּי כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִמְדֹד. מָחָר, בְּשַׁבָּת, תָּקוּמוּ מֻקְדָּם. שֶׁלֹּא תִּתְעַצְלוּ וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּהוּ. מָחָר יֵשׁ לָנוּ עֲבוֹדָה רַבָּה. נֵצֵא לְסַיֵּר אֶת הַבְּאֵר, וְאוּלַי גַּם נִמְצָא מִמְצָאִים רִאשׁוֹנִים. לָכֵן לְכוּ לִישֹׁן עַכְשָׁו. לַיְלָה טוֹב!

הוּא הִשְׁאִיר אוֹתָנוּ הֲמוּמִים עַל הַדֶּשֶׁא וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ.

פרק שני: אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר    🔗

בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר יָצָאנוּ לְמַסָּע. אֶת רֹב הַלַּיְלָה הוֹצֵאנוּ בְּדִבּוּרִים. מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת לֹא יָכֹלְנוּ לְהֵרָדֵם. שָׁכַבְנוּ בַּמִּטּוֹת, עֵרָנִיִּים יוֹתֵר מִדַּי, וְעָמוֹס שָׁאַל:

– אַתֶּם מַאֲמִינִים לַסִּפּוּר שֶׁל יִגְאָל?

– מַדּוּעַ לֹא? – אָמַר גָּדִי, – לְשֵׁם מָה הוּא צָרִיךְ לְהַמְצִיא?

– לֹא לְהַמְצִיא, – אָמַר עָמוֹס, – אֲנִי הִתְכַּוַּנְתִּי לוֹמַר, שֶׁאוּלַי הוּא רַק מְדַמֶּה לוֹ שֶׁיֵּשׁ מִין בְּאֵר שֶׁכָּזֹאת.

– לְשֵׁם מָה הוּא צָרִיךְ לְדַמּוֹת לוֹ? – שָׁאַלְתִּי.

– לֹא בִּדְיּוּק לְדַמּוֹת, – אָמַר עָמוֹס, – אֲנִי הִתְכַּוַּנְתִּי, שֶׁאוּלַי זֶה רַק סְתָם בּוֹר קָטָן וְעָלוּב וְסָתוּם, וְיִגְאָל רוֹצֶה לְהַאֲמִין שֶׁזּוֹהִי בְּאֵר רוֹמָאִית…

– אָז מָה? – שָׁאַל גָּדִי, – מָה אִכְפַּת לִי אִם זֶה בּוֹר יָשָׁן אוֹ בְּאֵר עַתִּיקָה? מִמֵּילָא אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְשָׁם בְּעוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת. נַגִּיעַ, נִרְאֶה וְנֵדַע.

– אַתָּה לֹא מֵבִין – אָמַר עָמוֹס, – גַּם אֲנִי בְּעַד הַחִפּוּשִׂים. אַבָל אוּלַי לֹא צָרִיךְ לְקַוּוֹת יוֹתֵר מִדַּי.

– כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְאַכְזֵב? – שָׁאַלְתִּי.

– כֵּן. – אָמַר עָמוֹס, – בְּדִיּוּק לָזֶה אֲנִי מִתְכַּוֵּן. שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵב יוֹתֵר מִדַּי.

– אַל תִּדְאַג, – אָמַר גָּדִי, – הַטִּיּוּל יְעַיֵּף אוֹתְךָ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ לְהִתְאַכְזֵב. אֲבָל עָמוֹס לֹא יָכוֹל הָיָה לְהֵרָגַע. הוּא הִסְתּוֹבֵב בְּמִטָּתוֹ מִצַּד לְצַד וְלֹא מָצָא מְנוּחָה לְעַצְמוֹ.

– הָיָה יוֹתֵר טוֹב, – אָמַר, – אִלּוּ הָיִינוּ מוֹצְאִים סְתָם בּוֹר, וּפִתְאֹם תּוֹךְ כְּדֵי הַחִפּוּשִׂים וְהַחִטּוּטִים, הָיִינוּ מְגַלִּים שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת בְּאֵר עַתִיקָה…

– יוֹתֵר טוֹב מִמָּה? – שָׁאַלְתִּי.

– יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר לָצֵאת וְלָדַעַת שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת בְּאֵר, וְאַחַר־כָךְ לְהַגִּיעַ וְלִרְאוֹת שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם אוֹצָר.

– כָּכָה, – אָמַר גָּדִי, – אַתָּה מְחַפֵּשׂ אוֹצָר?

– כֵּן, – אָמַר עָמוֹס, – אֲנִי נוֹרָא רוֹצֶה לִמְצֹא אוֹצָר.

– אַל תַּצְחִיק אוֹתִי, – אָמַר גָּדִי, כַּאֲשֶׁר יִגְאָל אָמַר אוֹצָר, בְּוַדַּאי לֹא הִתְכַּוֵּן בִּרְצִינוּת.

– כֵּן בִּרְצִינוּת, – אָמַר עָמוֹס, –גַּם הוּא רוֹצֶה לְגַלּוֹת אוֹצָר.

– מִי לֹא רוֹצֶה? – שָׁאַלְתִּי, – בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, בְּכֵנוּת, מִי מֵאִתָּנוּ לֹא רוֹצֶה לִמְצֹא מָחָר אוֹצָר?

נִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה בַּחֶדֶר. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִכְבַּשׁ לַהֲזָיוֹת־תִּקְוָה מְעַנְּגוֹת עַל אוֹצָרוֹת מֻפְלָאִים הַמִּתְגַּלִּים לָנוּ מִתַּחַת לְמַעֲטֵה הֶעָפָר וְהַבֹּץ בְּקַרְקָעִית הַבְּאֵר הַנַּעֲלָמָה. לְפֶתַע אָמַר עָמוֹס:

– אַתֶּם יוֹדְעִים מִי בֶּאֱמֶת מַדְאִיג אוֹתִי?

– מִי? – שָׁאַלְתִּי.

– כֵּן, מִי? – שָׁאַל גַּם גָּדִי.

– אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, – אָמַר עָמוֹס, – שׁוּם דָּבָר לֹא נֶעְלַם מֵעֵינָיו הַחוֹדְרוֹת.

– כֵּן. – אָמַר גָּדִי, – הוּא בֶּטַח יְגַלֶּה הַכֹּל. אֲפִלּוּ אִם יִגְאָל יַסְתִּיר בְּכָל כֹּחוֹ, אָבִיו יְגַלֶּה מִיָּד וְכָל הַקִּבּוּץ יֵדַע.

– שֶׁיֵּדַע! – אָמַר גָּדִי, – מָה אִכְפַּת לִי. הָאוֹצָר יִהְיֶה בְּיָדֵינוּ, וְשֶׁכֻּלָּם יִתְפּוֹצְצוּ לָהֶם מִקִּנְאָה.

– לֹא נָכוֹן – אָמַר עָמוֹס – אִם כֻּלָּם יֵדְעוּ יִהְיוּ לָנוּ הֲמוֹן שֻׁתָּפִים.

– שֻׁתָּפִים לְהַצְלָחָה, – אָמַרְתִּי, – אֲבָל לֹא שָֻתָּפִים לְעָמָל וּלְגִלּוּי.

– מַסְפִּיק! – אָמַר גָּדִי, – אַתֶּם סְתָם מַדְאִיגִים אֶת עַצְמְכֶם. בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא כְּדַאי. כְּבָר מְאֻחָר נוֹרָא וּכְדַאי לִישֹׁן שָׁעוֹת אֲחָדוֹת.

חָדַלְנוּ מִן הַדִּבּוּרִים, אֲבָל לֹא חָדַלְנוּ מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת. וְאַחַר־כָּךְ, אַחֲרֵי שֶׁנִּרְדַּמְנוּ, לֹא חָדַלְנוּ מִן הַחֲלוֹמוֹת.

הֶאֱרַכְנוּ בְּשֵׁנָה וְלֹא הִשְׁכַּמְנוּ קוּם, כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ יִגְאָל. וְעַד שֶׁלֹּא הוֹפִיעַ הוּא בְּעַצְמוֹ, לָבוּשׁ וּמְסֻדָּר וּמוּכָן לִיצִיאָה – לֹא הִתְעוֹרֵר אִישׁ מֵאִתָּנוּ.

– קוּמוּ, בַּטְלָנִים! אַחֶרֶת לֹא נַסְפִּיק הַיּוֹם שׁוּם דָּבָר!

קַמְנוּ בִּמְהִירוּת, הִתְלַבַּשְׁנוּ בִּזְרִיזוּת וְיָצָאנוּ. שַׁבָּת מְאִירָה וְחַמָּה קִדְּמָה אֶת פָּנֵינוּ וַאֲנַחְנוּ נֶעֱרַכְנוּ לַמַּסָּע מִתּוֹךְ שִׂמְחָה חֲרִישִׁית וּמִתּוֹךְ תִּקְוָה כְּמוּסָה בַּלֵּב.

יִגְאָל הָלַךְ בָּרֹאשׁ, כְּדַרְכּוֹ, וַאֲנַחְנוּ מִהַרְנוּ אַחֲרָיו. תּוֹךְ־כְּדֵי הֲלִיכָה הָיָה מְעַיֵּן מִדֵּי פַּעַם בַּמַּפָּה שֶׁבְּיָדוֹ וּמְצַיֵּן בָּעִפָּרוֹן שֶׁלּוֹ קַוִּים וּנְקֻדּוֹת.

– הַמַּפָּה דֵּי יְשָׁנָה, – הִסְבִּיר לָנוּ, – וְהִיא כְּבָר לֹא מְעֻדְכֶּנֶת.

– מַה פֵּרוּשׁ? – שָׁאַל גָּדִי.

– פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, – אָמַר יִגְאָל, – שֶׁצָּרִיךְ לְסַמֵּן עָלֶיהָ אֶת הַכְּבִישִׁים שֶׁנִּסְלְלוּ, אֶת הַפַּרְדֵּסִים שֶׁנִטְּעוּ וְאֶת הַיְִשּׁוּבִים שֶׁהוּקְמוּ בֵּינָתַיִם.

– אֲבָל אִם הִיא יְשָׁנָה וַדַּאי מְסֻמֶּנֶת בָּהּ הַבְּאֵר, – אָמַר עָמוֹס.

– יָפֶה מְאֹד, חָכָם שֶׁלִּי, יָפֶה מְאֹד. אַתָּה בֶּאֱמֶת מְנַסֶּה לַחְשֹׁב. – אָמַר יִגְאָל, – אֲבָל זֶה לֹא כָּךְ.

– אָז אֵיךְ? – שָׁאַל עָמוֹס.

– הִיא יְשָׁנָה מִדַּי וְלֹא מְעֻדְכֶּנֶת, זֶה נָכוֹן. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי הִיא יְדוּעָה רַק מִימֵי הָאַנְגְּלִים וְלֹא מִימֵי הָרוֹמָאִים.

– מָה? – שָׁאַלְתִּי, – הָרוֹמָאִים גַּם כֵּן הִדְפִּיסוּ מַפּוֹת?

– בֶּטַח! – אָמַר יִגְאָל, – וּמֶה חָשַׁבְתָּ, שֶׁאֶת הַחָכְמָה הַזֹּאת שֶׁל הַמַּפּוֹת הִמְצִיאוּ הָאַנְגְּלִים?

– לֹא יָדַעְתִּי. – אָמַרְתִּי.

– הַרְבֵּה דְּבָרִים עוֹד אֵינְךָ יוֹדֵעַ. – אָמַר יִגְאָל.

– לֹא לָזֶה הוּא הִתְכַּוֵּן. – אָמַר גָּדִי.

– לֹא? אֶלָּא לְמָה?

– הוּא הִתְכַּוֵּן לָזֶה, שֶׁאִלּוּ הָיוּ לָרוֹמָאִים מַפּוֹת, בְּוַדַּאי הָיְתָה נִמְצֵאת גַּם מַפָּה אַחַת שֶׁל הָאָרֶץ, וּבְתוֹכָהּ וַדַּאי הָיְתָה נִמְצֵאת מַפָּה אַחַת שֶׁל הַשָּׁרוֹן, וכָךְ הָיִינוּ יְכוֹלִים לָדַעַת בְּדִיּוּק אֵיפֹה עָלֵינוּ לְחַפֵּשׂ.

– לחַפֵּשׂ מָה? – שָׁאַל עָמוֹס.

– לְחַפֵּשׂ אוֹצָרוֹת. – אָמַר גָּדִי.

יִגְאָל צָחַק. הַבּוּרוּת שֶׁלָּנוּ בְּעִנְיְנֵי מַפּוֹת הִצְחִיקָה אוֹתוֹ, וְעוֹד יוֹתֵר בּוּרוּתֵנוּ בְּעִנְיְנֵי אוֹצָרוֹת.

– אַתֶּם כְּמוֹ יְלָדִים קְטַנִּים, חֲכָמִים שֶׁלִּי, – אָמַר, – שְׁמַעתֶּם אוֹצָר – וּכְבָר אַתֶּם מְאַבְּדִים אֶת הָרֹאשׁ.

לִפְעָמִים הָיָה נוֹזֵף בָּנוּ כָּךְ, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיָה מוֹרֶה וַאֲנַחְנוּ תַּלְמִידָיו הַקְּטַנִּים. וַהֲרֵי בְּסַךְ־הַכֹּל הָיָה מְבֻגָּר מֵאִתָּנוּ רַק בְּשָׁנָה־שְׁנָתַיִם. אֲבָל אֲנַחְנוּ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים אֶת נְזִיפוֹתָיו, אֶת אַזְהָרוֹתָיו, אֶת חֶרְפוֹתָיו – וְשׁוֹתְקִים.

גַּם עַכְשָׁו הִרְכַּנּוּ רֹאשׁ לְשֵׁמַע הַנְּזִיפָה וְשָׁתַקְנוּ.

וּמִסָּבִיב הֵאִירָה הַשַּׁבָּת עַל הַפַּרְדֵּסִים הַצְּעִירִים, שֶׁנִּטְּעוּ לֹא מִזְּמַן, וְעַל דַּרְכֵי הֶעָפָר. בַּמִּזְרָח הִזְדַּקְּרוּ הָרֵי שֹׁמְרוֹן, מְעֻרְפָּלִים וַאֲפוּפֵי אֵדֵי בֹּקֶר, וְרַק לִפְעָמִים אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת שֹׁבֶל־עָשָׁן מִתַּמֵּר מִן הַכְּפָרִים הָרְחוֹקִים. מִסָּבִיב הָיְתָה דְּמָמָה שַׁבָּתִית שֶׁכָּזֹאת. טְרַקְטוֹרִים לֹא הִרְעִימוּ, מְכוֹנִיּוֹת לֹא צָוְחוּ בַּכְּבִישִׁים וְשׁוּם הֲמֻלָּה לֹא נִשְׁמְעָה.

בֶּאֱמֶת, נִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ אֵין בִּכְלָל אֲנָשִׁים בַּמֶרְחָק הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מִסָּבִיב; כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ הִנְנוּ חֲבוּרַת הַמְטַיְּלִים הַיְחִידָה בְּכָל הַסְּבִיבָה, הָאֲנָשִׁים הַיְחִידִים הַהוֹלְכִים וּמַשְׁמִיעִים קוֹל.

וְאָז אָמַר יִגְאָל פִּתְאֹם:

– הַבִּיטוּ, עִקְּבוֹת נָחָשׁ בַּחוֹל!

נִקְבַּצְנוּ סְבִיבוֹ, וּבֶאֱמֶת רָאִינוּ עֲקֵבוֹת מְזֻגְזָגִים בַּחוֹל; רְחָבִים בִּקְצוֹתֵיהֶם וְצָרִים בִּתְחִלָּתָם.

– כָּל הַחוֹל שֶׁמִּתַּחְתֵּינוּ מָלֵא עִקְּבוֹת זוֹחֲלִים. – אָמַר יִגְאָל.

וּבֶאֱמֶת, רַק הִתְכּוֹפַפְנוּ – הִבְחַנּוּ בְּכָל־מִינֵי עֲקֵבוֹת. הָאָרֶץ שֶׁמִּתַּחְתֵּינוּ, אֶרֶץ הַחוֹלוֹת, שָׁרְצָה מַמָּשׁ לְטָאוֹת־חוֹל, חַרְדּוֹנִים מְסֻרְבָּלִים וְעוֹד הֲמוֹן יְצוּרִים שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לְזַהוֹת.

– גַּם הַשָּׁמַיִם מְלֵאִים, – אָמַר יִגְאָל, – הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב.

הִשְׁתַּתַּקְנוּ וְהִקְשַׁבְנוּ. מֵרָחוֹק, מִן הַשָּׁמַיִם, נִשְׁמְעוּ צְרִיחוֹת חַדּוֹת וְחַלָּשׁוֹת.

– צִפֳּרֵי־הַטֶּרֶף כְּבָר חָגוֹת מֵעַל לַמִּקְשָׁאוֹת, – אָמַר יִגְאָל, –אִלְמָלֵא הַשֶּׁמֶשׁ הַמְסַנְוֶרֶת, וַדַּאי הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתָן.

אַךְ הַשָּׁמַיִם הָיוּ כָּל־כָּךְ בּוֹהֲקִים וְכָל כָּךְ מְסַמְּאִים, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בַּצִּפֳּרִים.

– מִיָּד כְּשֶׁגּוֹבֵר הַחֹם, הֵן מַתְחִילוֹת לְשַׁחֵר לַטֶּרֶף. – אָמַר יִגְאָל.

– וּאֵיפֹה הֵן שׁוֹתוֹת מַיִם?

– בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן מוֹצְאוֹת. – אָמַר יִגְאָל.

– הֵן מְבַקְּעוֹת אֲבַטִּיחִים בַּמַּקּוֹרִים הַחֲזָקִים שֶׁלָּהֶן. – אָמַרְתִּי.

– מַה פִּתְאֹם? – אָמַר עָמוֹס. – מִי זֶה אָמַר לְךָ?

– אַף אֶחָד. סְתָם, כָּךְ אֲנִי חוֹשֵׁב.

– אוּלַי אֶפְשָׁר לַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶן וְלִרְאוֹת הֵיכָן הֵן שׁוֹתוֹת? –אָמַר גָּדִי.

– בִּשְׁבִיל מָה? – אָמַר עָמוֹס.

– בִּשְׁבִיל מָה? בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת בְּעֶזְרָתָן אֶת הַבְּאֵר! – אָמַר גָּדִי.

– יָפֶה, חָכָם שֶׁלִּי, יָפֶה. – שִׁבַּח אוֹתוֹ יִגְאָל, – אֲבָל אָז תִּצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין כָּאן שָׁבוּעַ יָמִים. וְלָנוּ אֵין זְמַן. אֲנַחְנוּ מְמַהֲרִים. יַאלְלַהּ, הִזְדָּרְזוּ! מַסְפִּיק זְמַן בִּטַּלְנוּ בַּשִּׂיחוֹת הַבְּטֵלוֹת הָאֵלֶּה עַל חַיַּת־הַשָּׂדֶה וְעַל עוֹף־הַשָּׁמַיִם!…

וְהוּא מִהֵר לְדַרְכּוֹ, כְּשֶׁהַמַּפָּה פְּרוּשָׂה בְּיָדָיו וְהָעִפָּרוֹן תָּקוּעַ בֵּין שִׁנָּיו. נִגְרַרְנוּ אַחֲרָיו. כְּבָר חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי חֻרְשַׁת הָאֵקָלִיפְּטוּסִים הַוָּתִיקָה שֶׁלְּיַד תַּחֲנַת־הָרַכֶּבֶת הַיְשָׁנָה שֶׁל קַקוּן, וּכְבָר חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי פַּסֵּי־הָרַכֶּבֶת, וּכְבָר הִגַּעְנוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ חָדְלוּ נְטִיעוֹת הַפַּרְדֵּסִים וְהִתְחִילָה אֶרֶץ הַחוֹלוֹת, מְנֻמֶּרֶת בְּכִתְמֵי בִּצָּה כֵּהִים – אֶרֶץ גְּדוֹלָה שֶׁהִשְׂתָּרְעָה הַרְחֵק עַד לָאֹפֶק.

בְּרָאשֵׁי הַגְּבָעוֹת הִשְׁחִירוּ הַסֻּכּוֹת שֶׁל שׁוֹמְרֵי הַמִּקְשָׁאוֹת, וְהָאֲבַטִּיחִים הָאֲפִילִים הִבְהִיקוּ בְּמִדְרוֹנוֹת הַחוֹל.

– עַכְשָׁו זֶה כְּבָר לֹא רָחוֹק, – אָמַר יִגְאָל מִתוֹךְ עִיּוּן מַעֲמִיק בְּמַפָּתוֹ, – עַכְשָׁו זֶה כְּבָר מֻכְרָח לִהְיתֹ קָרוֹב.

הִמְשַׁכנוּ עוֹד כִּבְרַת־דֶּרֶךְ, וְאָז נֶעְצַר יִגְאָל וְאָמַר:

– לְפִי הַמַּפָּה אֲנַחְנוּ בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן. אֲבָל הַמַּפָּה אֵינָהּ מְדֻיֶּקֶת כָּל־כָּךְ. וּמִי שֶׁגִּלָּה לִי אֶת הַסּוֹד, גַּם הוּא לֹא סִמֵּן אֶת הַבְּאֵר בִּדְיּוּק. לָכֵן נִתְפָּרֵשׂ לַצְּדָדִים וְנִצְעַד לְפָנִים בְּשַׁרשֶׁרֶת רְחָבָה. אָז יֵשׁ סִכּוּי שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵאִתָּנוּ יְגַלֶּה אֶת הַבְּאֵר. אֲבָל זְהִירוּת, יִתָּכֵן שֶׁהִיא מְכֻסָּה בִּצְמָחִים וְאֵינָהּ גְּלוּיִה לָעַיִן! הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא נִפֹּל לְתוֹכָהּ!…

הִתקַדַּמְנוּ לְאַט לְאַט. הָיִינוּ אֲחוּזֵי הִתְרַגְּשׁוּת. סָרַקְנוּ בְּעֵינֵינוּ הֵיטֵב הֵיטֵב כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה. וְהִנֵּה כְּבָר תַּם הַמִּדְרוֹן. הִתְחַלְנוּ לַעֲלוֹת וּלְבוֹסֵס בְּתוֹך הַחוֹל הַחַם וְהֶעָמֹק.

הַבְּאֵר לֹא נִתְגַּלְּתָה, וְלֹא נִמְצָא גַּם שׁוּם סִימָן שֶׁיָּעִיד עַל קִיּוּמָהּ. לֹא אֲבָנִים שְׁבוּרוֹת, לֹא צִבּוּרֵי חֲרָסִים, לֹא תְּעָלוֹת־מַיִם נְטוּשׁוֹת, שוּם דָּבָר…

בְּרֹאשׁ הַמִּדְרוֹן עָצַר אוֹתָנוּ יִגְאָל ופָקַד:

– עַכְשָׁו נִסְתּוֹבֵב בַּחֲזָרָה. כָּל אֶחָד יַחֲזֹר עַל עִקְּבוֹתָיו וְיִבְדֹּק שׁוּב. אַל תַּשְׁאִירוּ אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר־חוֹל אֶחָד לֹא בָּדוּק! הַבְּאֵר מֻכְרָחָה לְהִסְתַּתֵּר כָּאן, בַּסְּבִיבָה, מַמָּשׁ לְרַגְלֵנוּ…

עָשִׂינוּ כְּמִצְוָתוֹ. הָפַכְנוּ פָּנֵינוּ וְסָרַקְנוּ שׁוּב, כָּל פְּסִיעָה וְכָל שַׁעַל. מֵרֹב מַאֲמַץ וְהִתְרַגְּשׁוּת, שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ חָלִילָה אֶת פֶּתַח הַבְּאֵר, כְּבָר כָּאֲבוּ לָנוּ הָעֵינַיִם. סְחַרְחֹרֶת קַלָּה אָחֲזָה בָּנוּ. נִשְׁטַפְנוּ זֵעָה פִּתְאֹמִית וְנִתְקַפְנוּ חֲרָדָה כְּבֵדָה: הַאִם גַּם הַפַּעַם לֹא נִמְצָא אֶת הַבְּאֵר? הַאִם הִטְעָה אוֹתָנוּ יִגְאָל? אוֹ אוּלַי הִטְעָה אוֹתוֹ מִי שֶׁגִּלָּה לוֹ אֶת הַסּוֹד הַכָּמוּס? וְאוּלַי הַמַּפָּה הָאַנְגְּלִית וְהַמְיֻשֶּׁנֶת, הִיא הִיא שֶׁאֲשֵׁמָה בַּבִּזָּיוֹן?… אוּלַי הַבְּאֵר נִמְצֵאת בְּאֵיזֶה מָקוֹם בַּסְבִיבָה, אֲבָל לֹא כָּאן? אוּלַי הִיא נִסְתֶּרֶת מִן הָעֵבֶר הַהוּא שֶׁל פַּסֵּי־הָרַכֶּבֶת?

אוּלַי הִיא נֶחְבֵּאת מֵעֵבֶר לְגִבְעַת הָאֲבַטִּיחִים הַהִיא?… וְאוּלַי לֹא, פָּשוּט נִתְכַּסָּה הַפֶּתַח בְּחוֹל, וּכְבָר לְעוֹלָם לֹא נְגַלֶּה אוֹתָהּ?…

עַד שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְיַסְּרִים וּמְעַנִּים אֶת עַצְמֵנוּ בְּהִרְהוּרֵי כִּשָּׁלוֹן כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמֵנוּ אִם כָּל מַסָּעֵנוּ הָיָה לַשָּׁוְא וּלְחִנָּם – נִשְׁמְעָה פִּתְאֹם זַעֲקָתוֹ הַמַּפְתִּיעָה שֶׁל יִגְאָל:

– הִנֵּה הִיא! הִנֵּה הַבְּאֵר! חֶבְרֶה, מָצָאתִי! הִיא כָּאן!

רִיצָה מְטֹרֶפֶת כְּמוֹ שֶׁרַצְנוּ לְשֵׁמַע הַקְּרִיאָה שֶׁל יִגְאָל, לֹא רַצְנוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ. הַנִשִׁימָה כָּלְתָה מִתּוֹכֵנוּ, הֶחֱוַרְנוּ וְהִסְמַקְנוּ, הַדֹּפֶק פּוֹעֵם בְּתוֹכֵנוּ כִּמְשֻׁגָּע וְהָרַגְלַיִם רָצוֹת כִּמְעַט מֵאֲלֵיהֶן. אֵיזוֹ בְּשׂוֹרָה נִפְלָאָה הָיְתָה זוֹ, וּבְאֵיזוֹ מְהִירוּת הִתְאַסַּפְנוּ אֵצֶל יִגְאָל לִרְאוֹת מַה מָּצָא!

יִגְאָל צָדַק. הָיְתָה זוֹ בֶּאֱמֶת בְּאֵר עַתִּיקָה. עָמַדְנוּ עַל פִּתְחָהּ וְעַל־נְקַלָּה אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בְּעַתִּיקוּתָהּ. הִיא לֹא בָּלְטָה כְּלָל מֵעַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח. אַדְּרַבָּא, פִּתְחָהּ הָיָה שָׁקוּעַ בְּמִקְצָת, וְעַד שֶׁלֹּא הִגַּעְתָּ מַמָּשׁ עַד לְאַבְנֵי שְׂפָתָהּ, לֹא הָיִיתָ מַבְחִין בָּהּ כְּלָל. מִסָּבִיב הָיוּ פְזוּרוֹת אֲבָנִים מְסֻתָּתוֹת, וּפֹה וָשָׁם הִתְגּוֹלְלוּ גַּם שִׁבְרֵי חֲרָסִים.

אֲבָל הַדָּבָר שֶׁמָּשַׁךְ בְּיוֹתֵר אֶת לִבֵּנוּ הָיוּ הַחֲרִיצִים הָעֲמֻקִּים שֶָנֶּחֶרְצוּ בִּבְשַׂר אַבְנֵי־הַשָּׂפָה.

– אֵלֶּה הֵם חֲרִיצִים שֶׁנּוֹצְרוּ מֵרֹב שְׁאִיבָה, – הִסְבִּיר יִגְאָל, שֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ רִאשָוֹן וּכְבָר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהֵצִיץ פְּנִימָה.

– תִּרְאוּ, אֵיזֶה אַבְנֵי גָּזִית עֲנָקִיּוֹת! – קָרָא עָמוֹס.

הַבְּאֵר הָיְתָה עֲמֻקָּה, אֲבָל מֵחֲמַת הַצֵּל הַכָּבֵד שֶׁבַּחֲלָלָהּ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין בְּקַרְקָעִיתָהּ, וְלֹא יָדַעְנוּ מַהוּ עָמְקָהּ.

– יִגְאָל, תִּזְָהֵר! – קָרָא עָמוֹס.

יִגְאָל הִקִּיף אֶת הַפֶּתַח סָבִיב סָבִיב וְנִסָּה לִמְצָא מִדְרַךְ־כַּף־רֶגֶל, כְּדֵי לְנַסּוֹת לָרֶדֶת.

– נִזְרֹק אֶבֶן פְּנִימָה, – אָמַר גָּדִי, – וְנֵדַע אֶת הָעֹמֶק שֶׁלָּהּ.

הוּא לָקַח אֶבֶן וְהֵטִיל אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַבְּאֵר. חִכִּינוּ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת, אַךְ לֹא נִשְׁמַע שׁוּם קוֹל.

– הוֹ הוֹ! – קָרָא גָּדִי – עֹמֶק רְצִינִי מְאֹד. בִּכְלָל לֹא שׁוֹמְעִים אֶת פְּגִיעַת הָאֶבֶן בַּקַּרְקָעִית!

וְשָׁם עַל שְׂפַת הַבְּאֵר, רְכוּנִים מֵעַל אַבְנֵי־הַשָּׂפָה, הִתְחַלְנוּ לְהִתְוַכֵּחַ בֵּינֵינוּ, אִם בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר אֶת עֹמֶק הַבְּאֵר. הַוִּכּוּחַ הִתְלַהֵט. כָּל אֶחָד שִׁטַּח אֶת טַעֲנוֹתָיו, וְלֹא שַׂמְנוּ לֵב כְּלָל, כִּי יִגְאָל נֶעְלַם בֵּינָתַיִם מֵעֵינֵינוּ.

לְפֶתַע שָׁמַעְנוּ זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה. בַּהַתְחָלָה לֹא הֲבִינוֹנוּ כְּלָל מִיהוּ הַצּוֹעֵק. כַּאֲשֶׁר הִתְאוֹשַׁשְׁנוּ, שָׁמַענוּ בְּבֵרוּר אֶת יִגְאָל זוֹעֵק מִתּוֹךְ הַבְּאֵר. אֵיךְ מָעַד וְנָפַל לְתוֹךְ הַבּוֹר? אוּלַי אִבֵּד אֶת שִׁוּוּי־מִשְׁקָלוֹ וְצָנַח אֶל הַבְּאֵר?

מֵרֹב חֲרָדָה נֶאֱלַמְנוּ דֹּם וְלֹא יָדַעְנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן עָבַר, כֵּיוָן שֶׁהַזְּמַן חָדַל לִזְרוֹם בְּאוֹתָם רִגְעֵי הַחֲרָדָה שֶָעַל שְׂפַת הַבְּאֵר.

עַד שֶׁפִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ קוֹל חֲבָטָה כְּבֵדָה, רְחוֹקָה. וְאַחַר־כָּךְ קָלַטְנוּ שׁוּב אֶת קוֹלוֹ שֶׁל יִגְאָל הַזּוֹעֵק מִן הַבּוֹר:

– הַכָּל בְּסֵדֶר, חֶבְרֶ’ה! אַל תִּדְאֲגוּ, לֹא קָרָה לִי כְּלוּם! נָפַלְתִּי עַל שִׂיחֵי פֶּטֶל! לֹא קִבַּלְתִּי מַכּוֹת, אֲבָל חָטַפְתִּי הֲמוֹן קוֹצִים וּדְקִירוֹת. הוֹצִיאוּ אוֹתִי מִפֹּה. מַהֵר!

פרק שלישי: בַּר־מַזָּל    🔗

הַמַּזָּל הֵאִיר לָנוּ אֶת פָּנָיו בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. בְּעֶצֶם, לֹא לָנוּ הֵאִיר הַמַּזָּל פָּנִים, אֶלָּא לְיִגְאָל.

תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם – לִפֹּל לְפֶתַע פִּתְאֹם לְתוֹךְ בְּאֵר, שֶׁאֶת עָמְקָהּ אִישׁ לֹא יָדַע. לִצְנֹחַ בְּדִיּוּק בְּמֶרְכָּזָהּ, לֹא לְהֵחָבֵט וְלֹא לְהִפָּגַע מִן הָאֲבָנִים הַמְשֻׁנָּנוֹת שֶׁבַּצְּדָדִים. וְאָז, כְּשֶׁסַּכָּנַת הַהִתְרַסְּקוּת הִיא כִּמְעַט וַדָּאִית – לִנְחֹת עַל מִזְרָן קְפִיצִי רַךְ וְנָעִים…

זוֹהִי הַגְזָמָה, כַּמּוּבָן, וַאֲפִלּוּ הַגְזָמָה גַּסָּה. כֵּיוָן שֶׁהַמִּזְרָן לֹא הָיָה מִזְרָן כְּלָל אֶלָּא שִׂיחַ פֶּטֶל גָּבוֹהַּ וְצָפוּף, שֶׁצָּמַח עַל קַרְקָעִית הַבְּאֵר, וּבְעֶצֶם, לֹא עַל קַרְקָעִית הַבְּאֵר, אֶלָּא מִתּוֹךְ סִדְקֵי קִירוֹתֶיהָ. עַל כָּל פָּנִים – רַךְ וְנָעִים בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה. אַדְּרַבָּא, שִׂיחַ הַפֶּטֶל הוּא שִׂיחַ קוֹצָנִי וְדוֹקְרָנִי, וַאֲבוֹי לְמִי שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו…

אֲבָל הַמַּזָּל שִׂחֵק לְיִגְאָל. שִׂיחַ הַפֶּטֶל הַצָּפוּף בָּלַם אֶת חֲבָטַת גּוּפוֹ. אַחַר־כָּךְ הוּא נֶאֱחַז בּוֹ בְּכָל קוֹצָיו וְשִׂכָּיו הַדּוֹקְרָנִיִּים. כָּכָה נִשְׁאַר יִגְאָל אָחוּז וְתָלוּי מֶרְחָק־שֶׁל־כְּלוּם מִתַּחְתִּית הַבְּאֵר הַמְּלֵאָה מַיִם. הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם קֹדֶם: כָּל כִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל יִגְאָל לֹא הָיוּ עוֹמְדִים לוֹ, כָּל אֹמֶץ־לִבּוֹ לֹא הָיָה מְחַלְּצוֹ וְכָל תּוּשִׁיָּתוֹ הָיְתָה לַשָּׁוְא וּלְחִנָּם, אִלְמָלֵא מַזָּלוֹ הַטּוֹב. יֵשׁ נְעָרִים כָּאֵלֶּה, שֶׁהַמַּזָּל פָּשׁוּט דָּבַק בָּהֶם. אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם כְּאִלּוּ אֵינָם רוֹצִים בּוֹ, שֶׁהֵם עוֹשִׂים כָּל מַה שֶׁבְּיָדָם כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת מַזָּלָם הַטּוֹב – הוּא אֵינוֹ הוֹלֵךְ מֵהֶם, אֵינֶנּוּ מִסְתַּלֵּק…

הָאֱמֶת הִיא שֶׁדַּוְקָא אֲנַחְנוּ, שֶׁנּוֹתַרְנוּ לְמַעְלָה, אִבַּדְנוּ אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵינוּ. וְיִגְאָל, מִתַּחְתִּית הַבְּאֵר, הִדְרִיךְ אוֹתָנוּ כֵּיצַד לְחַלְּצוֹ. לֹא מְלָאכָה קַלָּה הָיְתָה זוֹ, לְחַלֵּץ אֶת יְדִידֵנוּ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר, וְלֹא מְלָאכָה קְצָרָה. עַד שֶׁגָּמַרְנוּ אוֹתָהּ, חָלְפוּ שָׁעוֹת לֹא מְעַטּוֹת, אֲבָל הִצְלַחְנוּ. וְזֶה הָעִקָּר.

יִגְאָל הוֹרָה לָנוּ בְּדִיּוּק אֵיךְ לִקְשֹׁר אֶת חֻלְצוֹתֵינוּ אַחַת לְאַחַת, וְכֵיצַד לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מֵעֵין חֶבֶל אָרֹךְ וְחָזָק. וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁרָאָה כִּי חֶבֶל־הַהַצָּלָה קָצָר מִן הַדָּרוּשׁ וְלֹא יַגִּיעַ אֵלָיו, הוֹרָה לָנוּ בְּדִיּוּק אֵיךְ לְהוֹסִיף חֲגוֹרוֹת; וְאַחַר־כָּךְ אֲפִלּוּ שִׂיחִים אֲחָדִים שֶׁעָקַרְנוּ מִשְּׂפַת הַבְּאֵר.

לְבַסּוֹף הוּא עָלָה בִּזְהִירוּת, אֶבֶן אַחַר אֶבֶן, מִתְאַנֵּחַ מִן הַמַּאֲמָץ הַגָּדוֹל, מֵזִיעַ מֵחֲמַת הַסַּכָּנָה שֶׁבִּנְפִילָה לְעֹמֶק. רַק עַכְשָׁו, כְּשֶׁהָיָה תָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם וְתַחְתִּית הַבְּאֵר, רָאָה עַד כַּמָּה מְסֻכֶּנֶת הָיְתָה נְפִילָתוֹ, וּמִמַּה נִצַּל. קֹר־רוּחוֹ לֹא עֲזָבָהוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל עֲבוֹדַת־הַחִלּוּץ, וְהוּא, מִתּוֹךְ הַתְּהוֹם הָאֲפֵלָה, שָׁלַח לָנוּ קְרִיאוֹת עִדּוּד וְחִזּוּק.

וַאֲנַחְנוּ נִזְקַקְנוּ לָהֶן. הוֹ, כַּמָּה שֶׁנִּזְקַקְנוּ לִקְרִיאוֹת הָעִדּוּד שֶׁלּוֹ! שֶׁכֵּן, כֹּחוֹתֵינוּ אָפְסוּ כְּבָר לְגַמְרֵי וּבְיָדַיִם מְאֻבָּנוֹת מֵרֹב מַאֲמָץ וּכְאֵב הוֹסַפְנוּ לִשְׁלוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר. סֶנְטִימֶטֶר, אַחַר סֶנְטִימֶטֶר מְשִׁיכָה אַחַר מְשִׁיכָה.

וּכְשֶׁעָלָה סוֹף סוֹף וְקָפַץ הַחוּצָה חִוֵּר כֻּלּוֹ וּקְרוּעַ בְּגָדִים, עָמַדְנוּ רֶגַע אֶחָד בִּדְמָמָה, כֻּלָּנוּ מַבִּיטִים זֶה בָּזֶה, מִתְנַשְּׁמִים וּמִתְנַשְּׁפִים מִן הַמַּאֲמָץ, וּבְפִינוּ אֵין שׁוּם מִלָּה.

כֻּלָּנוּ הָיִינוּ פְּצוּעִים. יִגְאָל הָיָה שָׂרוּט לְכָל אֹרֶךְ יָדָיו, צַוָּארוֹ וְגַבּוֹ, אֲבָל בְּעִקָּר הָיוּ שְׂרוּטוֹת רַגְלָיו, שֶׁדָּם זָב מֵהֶן. וַאֲנַחְנוּ, כַּפּוֹת־יָדֵינוּ הִשְׁתַּיְּפוּ עַד דַּק. מֵרֹב הַמְּתִיחָה וְשִׁפְשׁוּף הַחֶבֶל נִשְׁחַק הָעוֹר וְשַׁלְפּוּחִיּוֹת מַכְאִיבוֹת צָצוּ בְּכָל מָקוֹם.

לֹא יָכֹלְנוּ לְהַנִּיעַ אֶת כְּתֵפֵינוּ וְהַמַּרְפְּקִים כְּאִלּוּ הִתְיַבְּשׁוּ לְגַמְרֵי. כָּכָה עָמַדְנוּ מוּל פֶּתַח הַבְּאֵר, שׁוֹתְקִים וּמִתְאוֹשְׁשִׁים וְאִישׁ מֵאִתָּנוּ גַּם לֹא חָפֵץ לְתָאֵר לְעַצְמוֹ מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלמָלֵא שִׂיחַ הַפֶּטֶל הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, וְאִלְמָלֵא חֶבֶל־הַחֻלְצוֹת וְאִלְמָלֵא הָיִינוּ כָּאן שְׁלֹשָׁה וְהוּא לְמַטָּה רַק אֶחָד…

יִגְאָל הִתְאוֹשֵׁשׁ רִאשׁוֹן וְאָמַר:

– זֶה לֹא יִהְיֶה פָּשׁוּט, לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹצָר! לֹא! זֶה בִּכְלָל לֹא יִהְיֶה קַל!…

בִּשְׁתִיקָה גְּמוּרָה וּבַאֲפִיסַת־כֹּחוֹת מֻחְלֶטֶת הִתְנַהַלְנוּ לְאִטֵּנוּ בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה. הַשַּׁבָּת כְּבָר הִתְקָרְבָה לקִצָּהּ. וַאֲנַחְנוּ עוֹד נִשְׂרַכְנוּ בִּשְׁבִילֵי הַחוֹל, מַעֲלִים אָבָק כְּמוֹ עֵדֶר־צֹאן, מֵאֶפֶס־כֹּחַ לְהָרִים אֶת רַגְלֵינוּ.

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לַקִּבּוּץ כְּבָר יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה וּבַפַּנָּסִים הָרִאשׁוֹנִים כְּבָר הֹעֲלָה אוֹר. לִפְנֵי שֶׁהִתְפַּזַּרְנוּ אִישׁ לִרְחִיצָתוֹ וְלַחֲבִישָׁתוֹ, לֹא שָׁכַח יִגְאָל לְהַתְרִיעַ בְּאָזְנֵינוּ:

– אַף מִלָּה חֶבְרֶ’ה, עַל כָּל מַה שֶּׁקָּרָה! הָעִנְיָן חַיָּב לְהִשָּׁמֵר בְּסוֹד גָּמוּר!…

הוּא הָלַךְ. אַךְ מִיָּד לַמָּחֳרָת, בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן, כְּבָר כִּנֵּס אוֹתָנוּ לִפְגִישָׁה חֲשָׁאִית קְצָרָה עַל הַדֶּשֶׁא אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתֵנוּ וְאָמַר:

– לֹא אַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְבַּטֵּל הַשָּׁבוּעַ! וְאַל תְּרַחֲמוּ עַל עַצְמְכֶם. לֹא קָרָה לָכֶם שׁוּם דָּבָר, וְיֵשׁ לָנוּ עֲבוֹדָה.

וְכָאן פֵּרֵט בְּאָזְנֵינוּ מֶה עָלֵינוּ לְהָכִין בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ. רְשִׁימָה שְׁלֵמָה וַאֲרֻכָּה הִצִּיג לְפָנֵינוּ כְּאִלּוּ הָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲסֹק בְּהִצְטַיְּדוּת לְמִשְׁלַחַת רְחוֹקָה: מוֹטוֹת קְצָרִים וַאֲרֻכִּים, חֲבָלִים עָבִים וְדַקִּים, שַׂקִּים אֲחָדִים וְקוֹרָה עָבָה וַחֲזָקָה, שֶׁתִּהְיֶה אֲרֻכָּה יוֹתֵר מִפִּי הַבְּאֵר, וְעוֹד וְעוֹד.

כָּל הַשָּׁבוּעַ חָלַף עָלֵינוּ בְּחִפּוּשִׂים. פִּשְׁפַּשְׁנוּ וְנָבַרְנוּ בְּכָל הַפִּנּוֹת הַחֲבוּיוֹת, מֵאֲחוֹרֵי הַמַּחְסָנִים, מִתַּחַת לְמַרְתְּפֵי הַרְפָתוֹת, בַּעֲלִיּוֹת הַמַּתְבְּנִים הַזְּנוּחוֹת – מַמָּשׁ־מַמָּשׁ בְּכָל מָקוֹם. יִגְאָל לֹא חָס עָלֵינוּ, לֹא הִתְפַּעֵל כְּלָל מֵהַטְּרָחוֹת שֶׁטָּרַחְנוּ. בָּעֲרָבִים הָיָה שׁוֹאֵל קְצָרוֹת:

– מַה נִּשְׁמָע? מָה הֻשַּׂג? מָה עוֹד לֹא הֻשַּׂג?

וּבַבְּקָרִים, כְּאִלּוּ בְּלִי מֵשִׂים, כְּשֶׁהָיָה חוֹלֵף לְיָדֵנוּ, הָיָה אוֹמֵר:

– דֶּרֶךְ אַגַּב, תִּבְדְּקוּ בַּמַּתְבֵּן הֶחָדָשׁ, שָׁמַעְתִּי שֶׁהִגִּיעַ מִשְׁלוֹחַ חָדָשׁ שֶׁל חַבְלֵי־כִּבּוּשׁ. וְתָצִיצוּ בְּהִזְדַּמְּנוּת בַּקִּדּוּחַ הֶחָדָשׁ, נִדְמֶה לִי שֶׁנִּשְׁאָרָה שָׁם בְּדִיּוּק קוֹרָה כָּזֹאת שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים.

וּבַצָּהֳרַיִם, בַּחֲדַר־הָאֹכֶל, הָיָה מַפְלִיט, כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּלָל אֵלֵינוּ:

– שֶׁתִּזָּהֲרוּ מֵאַבָּא שֶׁלִּי, הוּא שׁוּב הִתְחִיל לְחַטֵּט! אַל תִּתְפַּתּוּ וְאַל תְּסַפְּרוּ לוֹ כְּלוּם!

לֹא הָיָה מַה לְּהִשְׁתּוֹמֵם עַל אַבָּא שֶׁל יִגְאָל. חוֹזֵר לוֹ הַבֵּן מֵאֵיזֶה מַסָּע־מִסְתּוֹרִין שֶׁל שַׁבָּת שָׂרוּט וְקָרוּעַ, חָבוּט וְחָבוּל כִּמְעַט בְּכָל אֶבְרֵי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר. עַל שְׁאֵלוֹת אֵינוֹ מֵשִׁיב, עַל בַּקָּשׁוֹת הוּא רַק מֵנִיד רֹאשׁוֹ, וְעַל הַכֹּל יֵשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה אַחַת:

– זֶה שׁוּם דָּבָר! זֶה מֵהַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁשִּׂחַקְנוּ בְּשַׁבָּת, יִהְיֶה בְּסֵדֶר!…

לָכֵן רָדַף אַחֲרֵינוּ אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, נִטְפַּל אֵלֵינוּ בֶּחָצֵר וְנִסָּה לְהוֹצִיא מִפִּינוּ מַה שֶּׁלֹּא גִּלָּה לוֹ בְּנוֹ. אֲבָל אֲנַחְנוּ זָכַרְנוּ הֵיטֵב אֶת אַזְהָרוֹתָיו שֶׁל יִגְאָל וְלֹא נִכְנַעְנוּ. עָשִׂינוּ עַצְמֵנוּ טְרוּדִים וַעֲסוּקִים, הִמְהַמְנוּ מַשֶּׁהוּ וּמִהַרְנוּ לְדַרְכֵּנוּ. וּבָעֶרֶב, עַל הַמִּטּוֹת, הָיִינוּ צוֹחֲקִים בְּעַצְמֵנוּ לְדַרְכֵי הַהִתְחַמְּקוּת שֶׁלָּנוּ. וְכָל יוֹם הִמְצֵאנוּ דַּרְכֵי הִתְחַמְּקוּת חֲדָשׁוֹת.

– הַשַּׁבָּת, – נִחֵשׁ עָמוֹס, – הוּא לֹא יִהְיֶה טִפֵּשׁ. הוּא לֹא יִתֵּן שֶׁיִּגְאָל יַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ צְחוֹק.

– מַה הוּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת? – שָׁאַל גָּדִי.

– אִלּוּ אֲנִי בִּמְקוֹמוֹ, – הִתְלַהֵב עָמוֹס, – הָיִיתִי אוֹרֵב לְיַד הַשַּׁעַר וְהָיִיתִי עוֹקֵב אַחֲרֵי יִגְאָל.

– אִם כָּכָה, – אָמַרְתִּי, – אָז יֵשׁ לָנוּ מַזָּל.

– אֵיזֶה מַזָּל? – שָׁאַל עָמוֹס.

– שֶׁאַתָּה לֹא בִּמְקוֹמוֹ. – צָחַקְתִּי.

הַיְלָדִים צָחֲקוּ קְצָת וְגָּדִי אָמַר:

– יֵשׁ לִי הַצָּעָה, אֲבָל אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְהַצִּיעַ אוֹתָהּ לְיִגְאָל.

– אַל תִּתְבַּיֵּשׁ, – אָמַר עָמוֹס, – נִשְׁמַע מַה הִיא הַהַצָּעָה שֶׁלְּךָ?

– אֲנִי מַצִּיעַ, – אָמַר גָּדִי, – אֲנִי מַצִּיעַ… כֵּיוָן שֶׁאָסַפְנוּ וְהֵכַנּוּ כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה צִיּוּד… וְזֶה יִהְיֶה כָּבֵד נוֹרָא… אָז אוּלַי…

– אוּלַי מָה? – קָרָא עָמוֹס בְּחֹסֶר סַבְלָנוּת, – תַּגִּיד כְּבָר מָה אַתָּה מַצִּיעַ!

– אָז כָּכָה, – אָמַר גָּדִי, – אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁנִּרְתֹּם אֶת הַחֲמוֹרָה וְנַעְמִיס הַכֹּל עַל הָעֲגָלָה.

– יֹפִי! – קָרָאתִי – בְּחַיַּי, הַצָּעָה נֶהְדֶּרֶת!

הָאָתוֹן הָאֲפֹרָה וְהַסַּבְלָנִית שֶׁלָּנוּ תִּמְשֹׁךְ הֵיטֵב אֶת הַמַּשָּׂא. אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיְתָה אָתוֹן, וְגַם הִמְלִיטָה מִדֵּי פַּעַם עֲיָרִים קְטַנִּים, קָרָאנוּ לָהּ בְּשֵׁם “הַחֲמוֹרָה”.

– הַשְּׁאֵלָה הִיא, – אָמַר עָמוֹס, –אִם הִיא תּוּכַל לִמְשֹׁךְ גַּם בַּחוֹל.

– צָרִיךְ לְנַסּוֹת, – אָמַר גָּדִי.

– בֶּטַח, מֻכְרָחִים, שֶׁרַק לֹא תִּשְׁקַע בַּחוֹל. – אָמַר עָמוֹס, – בְּעַצְמְךָ רָאִיתָ אֵיזֶה חוֹל טוֹבְעָנִי יֵשׁ בַּדֶּרֶךְ.

– אָז נַעֲזֹר לָהּ! – אָמַר גָּדִי.

– יֹפִי! – קָרָאתִי, – הַחֲמוֹרָה מִלְּפָנִים, אֲנַחְנוּ מֵאָחוֹר וְהָעֲגָלָה תָּטוּס כְּמוֹ אֲוִירוֹן!

– מָה אַתָּה מִתְלַהֵב כָּל־כָּךְ? – לִגְלֵג עָמוֹס, – עוֹד לֹא שָׁמַעְנוּ מָה אוֹמֵר יִגְאָל.

– זֶהוּ, – אָמַר גָּדִי, – בִּגְלַל מַה שֶּׁהוּא יַגִּיד – אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַצִּיעַ.

– מַה יֵשׁ? – שָׁאַלְתִּי, – לָמָּה לֹא? הַצָּעָה מְצֻיֶּנֶת. וְתִרְאֶה שֶׁגַּם יִגְאָל יְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה.

וְכָךְ הָיָה. יִגְאָל קִבֵּל אֶת הַהַצָּעָה בְּרָצוֹן, וַאֲפִלּוּ לֹא טָרַח לְהַרְאוֹת לָנוּ שֶׁהִיא הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ וְשֶׁלֹּא הוּא חָשַׁב עָלֶיהָ רִאשׁוֹן.

– יָפֶה, חָכָם שֶׁלִּי, יָפֶה, – אָמַר לְגָדִי, – אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהָעַצְלָנוּת הִיא אֵם הַהַמְצָאָה!…

אֲבָל גָּדִי לֹא נֶעֱלַב. הוּא מִהֵר אֶל הָאֻרְוָה לְהָכִין אֶת הָעֲגָלָה לַמַּסָּע הַקָּשֶׁה בַּחוֹלוֹת. הִתְחַלְנוּ לִפְקֹד אֶת הָאֻרְוָה יוֹם יוֹם, לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל הָאָתוֹן וּלְהוֹסִיף לָהּ מַיִם וְשַׁחַת, כְּדֵי שֶׁתִּתְחַזֵּק גַּם הִיא לִקְרַאת הַהַרְפַּתְקָה שֶׁל הַשַּׁבָּת הַקְּרוֹבָה.

כָּךְ חָלְפוּ לָהֶם יְמֵי הַשָּׁבוּעַ בְּהִתְרוֹצְצֻיּוֹת, וּמֵרֹב טְרָדוֹת וְעִסּוּקִים לֹא הִרְגַּשְׁנוּ אֵיךְ נִתְרַפְּאוּ יָדֵינוּ מִן הַשַּׁלפּוּחִיּוֹת וְאֵיךְ חָלְפוּ וְנֶעֶלְמוּ לָהֶם כְּאֵבֵי־הַשְּׁרִירִים.

הַסַּקְרָנוּת שָׁבָה וְאָחֲזָה בָּנוּ. בְּחַדְרֵנוּ, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הָיִינוּ מְפַטְפְּטִים בֵּינֵינוּ וּמְחַכִּים בְּקֹצֶר־רוּחַ שֶׁהַשָּׁבוּעַ יְמַהֵר לַחֲלֹף, שֶׁתָּבוֹא כְּבָר הַשַּׁבָּת, שֶׁנֵּצֵא לַדֶּרֶךְ עִם כָּל הַצִּיּוּד וְשֶׁנַּעֲמֹד כְּבָר לִפְנֵי הַפֶּתַח הָאָפֵל שֶׁל הַבְּאֵר הָרוֹמָאִית.

וְהַשַּׁבָּת הַמְיֻחֶלֶת הִגִּיעָה. הִשְׁכַּמְנוּ קוּם וְרַצְנוּ אֶל הָאֻרְוָה. רָתַמְנוּ אֶת הַחֲמוֹרָה, עָמַסְנוּ אֶת הַצִּיּוּד עַל הָעֲגָלָה, טִפַּסְנוּ וְעָלִינוּ גַּם אֲנַחְנוּ. יִגְאָל אָחַז בַּמּוֹשְׁכוֹת – וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.

הַשָּׁעוֹת חָלְפוּ בִּמְהִירוּת. שׂוֹחַחְנוּ וְחִשַּׁבְנוּ וְתִכְנַנּוּ אֵיךְ נַצִּיב אֶת הַקּוֹרוֹת, אֵיךְ נִמְתַּח אֶת הַחֲבָלִים. וְעָמוֹס אָמַר:

– אִם נִמְצָא דְּבָרִים כְּבֵדִים בְּתַחְתִּית הַבְּאֵר, נִצְטָרֵךְ לְהַתְקִין גַּם מַעֲלִית.

– לָמָּה לֹא? – אָמַר גָּדִי, – נָכִין גַּלְגֶּלֶת וּרְצוּעוֹת וּבְמַאֲמָץ קָטָן נוּכַל לְהָרִים וּלְהוֹרִיד כָּל מַשָּׂא שֶׁנִּרְצֶה אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר.

– יָפֶה, חֲכָמִים שֶׁלִּי, יָפֶה – לִגְלֵג עָלֵינוּ יִגְאָל וְלֹא הֵסֵב עֵינָיו מִזְּנָבָהּ שֶׁל הָאָתוֹן, – תָכְנִיּוֹת, אֲנִי רוֹאֶה, לֹא חֲסֵרוֹת לָכֶם. חַכּוּ עַד שֶׁנַּגִּיעַ אֶל הַבְּאֵר, וְאָז נִרְאֶה אֶתְכֶם.

וּבֶאֱמֶת, אַךְ יָרַדְנוּ מִן הַדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְנוּ אֶל אֵזוֹר הַחוֹלוֹת, לֹא עָמַד לָהּ כֹּחָהּ שֶׁל הַחֲמוֹרָה לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה. בַּהַתְחָלָה קִוִּינוּ שֶׁזּוֹהִי רַק עַצְלוּת שֶׁל רֶגַע, קָפַצְנוּ מִן הָעֲגָלָה, הִסְתַּדַּרְנוּ לְצִדֶּיהָ, תָּמַכְנוּ בָּהּ בִּכְתֵפֵינוּ וּלְקוֹל קְרִיאוֹתָיו הַקְּצוּבוֹת שֶׁל יִגְאָל דָּחַפְנוּ אֶת הָעֲגָלָה בְּכָל כֹּחֵנוּ.

אֲבָל לַשָּׁוְא. הִתְקַדַּמְנוּ כַּמָּה צְעָדִים – וְהָאָתוֹן שׁוּב עָצְרָה. הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ אֵלֵינוּ וְנִעְנְעָה בְּאָזְנֶיהָ, כְּאוֹמֶרֶת: “אֵינְכֶם רוֹאִים שֶׁהַחוֹל פֹּה עָמֹק? מָה אַתֶּם מִתְעַקְּשִׁים לְהַעֲבִיר כָּאן עֲגָלָה?!”

אֲבָל אֲנַחְנוּ הִתְעַקַּשְׁנוּ עַקְשָׁנוּת שֶׁל חֲמוֹרִים וְלֹא הִנַּחְנוּ לָהּ. הוֹרַדְנוּ קְצָת מֵהַצִּיּוּד, הֵקַלְנוּ עָלֶיהָ אֶת מַשָּׂאָהּ, וְשׁוּב נִרְתַּמְנוּ כֻּלָּנוּ לְצִדֵּי הָעֲגָלָה, וּלִקְרִיאוֹתָיו הַקְּצוּבוֹת שֶׁל יִגְאָל שׁוּב קִדַּמְנוּ אֶת הָעֲגָלָה כַּמָּה צְעָדִים, עַד…עַד שֶׁנִּתְקְעָה.

שָׁעָה אֲרֻכָּה מְאֹד נִמְשְׁכָה הַמִּלְחָמָה הַסְּמוּיָה בֵּין הָאָתוֹן לְבֵינֵינוּ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נֻצַּחְנוּ. נִכְנַעְנוּ. הִתַּרְנוּ אֶת הַחֲמוֹרָה וְשָׁלַחְנוּ אוֹתָהּ לִרְעוֹת בַּחֶלְקָה הַסְּמוּכָה. הִיא הוֹדְתָה לָנוּ עַל שֶׁהוֹדִינוּ בְּמַפַּלְתֵּנוּ וְלֹא נִסּתָה לְהִתְחַמֵּק. בְּחוּשָׁהּ הַחֲמוֹרִי נִחֲשָׁה שֶׁעוֹד נְכוֹנָה לָהּ כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

– זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה בַּתִּכְנוּן שֶׁלָּכֶם! – הוֹדִיעַ לָנוּ יִגְאָל בְּקוֹל חָמוּר, כְּאִלּוּ חִדֵּשׁ לָנוּ חִדּוּשׁ גָּדוֹל, –בִּגְלַל זֶה נִצְטָרֵךְ לְהַגְבִּיר אֶת מַאֲמַצֵּינוּ.

בְּקוֹלוֹ נִשְׁמְעָה נְזִיפָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ הִצַּעְנוּ לְהָבִיא אֶת הַחֲמוֹרָה, כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים בְּעַצְלוּתָהּ, בְּסַרְבָנוּתָהּ וּבִשְׁקִיעַת הָעֲגָלָה.

– קֹדֶם כֹּל נַעֲבִיר אֶת הַצִּיּוּד, – אָמַר יִגְאָל, – וְרַק אָז נַתְחִיל בַּמִּבְצָע עַצְמוֹ.

וְכָכָה כִּתַּתְנוּ רַגְלֵינוּ בַּשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת, בַּחוֹל הַמְלֻבָּן, בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה שֶׁלֹּא חִשְּׁבָה לְהִגָּמֵר, מִן הַבְּאֵר אֶל הָעֲגָלָה וְשׁוּב מִן הָעֲגָלָה אֶל הַבְּאֵר וְחוֹזֵר חֲלִילָה; עוֹמְסִים וְטוֹעֲנִים וְנוֹשְׂאִים בַּסַּבָּל, כְּסַבָּלִים לְכָל דָּבָר. וְשָׁבִים וּפוֹקְדִים אֶת הַמִּטְעָן.

גַּם כָּאן הֶרְאָה יִגְאָל אֶת כֹּחוֹ. לֹא דַּי שֶׁנָּשָׂא עַל כְּתֵפָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּנוּ, לֹא דַּי שֶׁעָשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַבְּאֵר בְּמַחֲצִית הַזְּמַן מִשֶּׁעָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ – עוֹד עָזַר לָנוּ כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ, בִּנְגִיעַת יָד, בִּטְפִיחַת כָּתֵף, בְּמִלָּה נְעִימָה וּבְכָל מִינֵי עִדּוּדִים.

– עוֹד קְצָת, חֶבְרֶ’ה, עוֹד קְצָת. אֲנִי כְּבָר רוֹאֶה אֶת הַסּוֹף!…

הוּא – כֵּן, אֲנַחְנוּ לֹא, כִּי הַסּוֹף עוֹד הָיָה רָחוֹק. וְעוֹד הֵזַעְנוּ הֵיטֵב וְהַרְבֵּה עַד שֶׁהֶעֱבַרְנוּ אֶל הַבְּאֵר אֶת אַחֲרוֹן הַחֲבָלִים מִן הָעֲגָלָה. וְאָז הִתְיַשַּׁבְנוּ לָנוּחַ מִסָּבִיב לַבְּאֵר, לָפוּשׁ מִן הַמַּאֲמָץ שֶׁעָשִׂינוּ עַד הֵנָּה. וְיִגְאָל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה עִמָּנוּ עַד עַכְשָׁו, רַעֲנָן כֻּלּוֹ, קָפַץ וְאָמַר:

– שִׂימוּ לֵב, חֶבְרֶ’ה. רַק עַכשָׁו מַתְחִילָה הָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית.

וְהוּא הֶרְאָה לָנוּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁתִּכְנֵן כֵּיצַד מוֹתְחִים קוֹרָה מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וּמְחַזְּקִים אוֹתָהּ בִּיתֵדוֹת, וְאֵיךְ נִקְשָׁרִים בְּקִשְׁרֵי־בִּטָּחוֹן וְכֵיצַד מַחֲלִיקִים וּמְשַׁלְשְׁלִים אֶת הַחֶבֶל.

– וְזֶה הֲכִי חָשׁוּב, – אָמַר, – לְהַחֲלִיק לְפִי הוֹרָאוֹת. כְּשֶׁאֶצְעַק “עוֹד!” שַׁחְרְרוּ עוֹד. וּכְשֶׁאֶצְעַק “עֲצֹר!” – תַּעַצְרוּ מִיָּד וְתַמְתִּינוּ.

הוּא עַצְמוֹ נִקְשַׁר הֵיטֵב בְּלוּלָאַת־בִּטָּחוֹן מִסָּבִיב לְכָל גּוּפוֹ, בָּעַט בְּחָזְקָה בַּיְתֵדוֹת לִרְאוֹת אִם הֵן אֵיתָנוֹת בַּמְּקוֹמוֹת שִֶׁנִּתְקְעוּ, הִתְיַשֵׁב עַל הַקּוֹרָה וְהִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ לְחַסְדֵּי הַחֶבֶל וּלַחֲסָדֵינוּ.

שִׁחְרַרְנוּ אֶת הַחֶבֶל לְאַט לְאַט. יִגְאָל הִתְחִיל לְהֵעָלֵם בְּמַחֲשַׁכֵּי הַבְּאֵר.

– עוֹד, עוֹד! – קָרָא אֵלֵינוּ – וַאֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ כְּמִצְוָתוֹ.

הַכֹּל הָיָה אֶצְלֵנוּ עָרוּךְ וּמוּכָן לַעֲבוֹדָה. הַשַּׂקִּים וְהָאִתִּים הִמְתִּינוּ בְּסָמוּךְ, וּמוֹטוֹת הִתְגוֹלְלוּ סָבִיב לְכָל מִקְרֶה שֶׁלֹּא יָבוֹא. מִנִּסְיוֹנֵנוּ הַמַּר בַּשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה מִהַרְנוּ לִלְמֹד לֶקַח וְקָשַׁרְנוּ אֶת הַחֲמוֹרָה, כְּדֵי שֶׁנֵּעָזֵר בָּהּ בִּשְׁעַת הֲצֹּרֶךְ, כְּשֶׁנִּצְטָרֵךְ חָלִילָה לִשְׁלֹף בִּמְהִירוּת אֶת יִגְאָל מִן הַתְּהוֹם.

הַחֲמוֹרָה עָמְדָה לָהּ בְּנַחַת, לִחֲכָה עֶשְׂבֵי קַיִץ שְׁדוּפִים וְהִבִּיטָה בְּכָל מַעֲשִֵׂינוּ בְּעַיִן לַגְלְגָנִית. גַּם אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ לְהִסְתַּגֵּל לְקֶצֶב הַיְרִידָה וְהִרְפִּינוּ בְּמִקְצָת אֶת שְׁרִירֵינוּ הָעֲיֵפִים. הֵעַפְנוּ עֵינַיִם פֹּה וָשָׁם. חַשְׁנוּ עַכְשָׁו בְּמַשַּׁב הָרוּחַ הַנְִעִימָה וְחָלַמְנוּ עַל אֲבַטִיחַ קַר, שֶׁיָּפִיג אֶת הַצִּמָּאוֹן שֶׁתָּקַף אוֹתָנוּ כְּמוֹ חַיָּה רָעָה, עַל סֻכָּה עִם צֵל וְעַל מִזְרָן שֶׁל קַשׁ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּטֵּחַ עָלָיו וּלְנַמְנֵם כְּחֹם הַיּוֹם – לֹא הֵעַזְנוּ אֲפִלּוּ לַחֲלֹם.

לְפֶתַע נִמְתַּח הַחֶבֶל עַד שֶׁחִשֵּׁב לְהִקָּרַע. קוֹל חֲבָטָה עָמוּם בָּקַע מִתּוֹךְ הַבְּאֵר. יִגְאָל זָעַק מַשֶּׁהוּ. אֲנַחְנוּ גָּחַנּוּ אֶל פִּי הַבְּאֵר כְּדֵי לִרְאוֹת מַה מִּתְרַחֵשׁ שָׁם, וְכִמְעַט שֶׁנָּפַלְנוּ אֲחוֹרַנִּית. עָנָן שָׁחוֹר, עֲנָקִי, מְרַפְרֵף בְּאַלְפֵי כְּנָפָיו וּמַשְׁמִיעַ קוֹל הֲמֻלָּה מוּזָר וּמַפְחִיד הֵגִיחַ וְעָלָה וְהִתְרוֹמֵם פִּתְאֹם וְהֶחֱשִׁיךְ עָלֵינוּ אֶת אוֹר הַיּוֹם. גַּל שֶׁל רוּחַ קְרִירָה שָׁטַף אוֹתָנוּ וְאֲנַחְנוּ כִּמְעַט הִתְמוֹטַטְנוּ מֶהֶדֶף־הָאֲוִיר.

הֶחֱוַרְנוּ כֻּלָּנוּ וּכְבָר בְּטוּחִים הָיִינוּ שֶׁשּׁוּב קָרָה לְיִגְאָל מַשֶּׁהוּ נוֹרָא, אֲבָל אָז שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ צוֹרֵחַ בְּכָל כֹּחַ גְּרוֹנוֹ:

– עֲטַלֵּפִים, חֶבְרֶ’ה! מִילְיוֹן עֲטַלֵּפִים! אֲנִי לֹא רוֹאֶה שׁוּם דָּבָר! אֲנִי עִוֵּר! הַצִּילוּ!!

פרק רביעי: הַמַּטְמוֹן    🔗

הֶעָנָן הַשָּׁחוֹר שֶׁל הָעֲטַלֵּפִים הַמִּתְפָּרְצִים חָלַף וְנֶעְלַם. וְעִוְרוֹנוֹ שֶׁל יִגְאָל, שֶׁכָּל־כָּךְ הִבְהִיל אוֹתָנוּ – חָלַף גַּם הוּא וְנֶעְלַם. הַכֹּל הִתְרַחֵשׁ בִּמְהִירוּת כֹּה רַבָּה, עַד שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהֶחְלַטְנוּ הַחְלָטָה כָּלְשֶׁהִי וְלִפְנֵי שֶׁעָשִׂינוּ מַעֲשֶׂה כָּלְשֶׁהוּ – כְּבָר שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל יִגְאָל מְפַכֶּה וְעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַבּוֹר:

– אֲנִי רוֹאֶה! אֲנִי רוֹאֶה! הָעֲטַלֵּפִים הִסְתַּלְּקוּ!

מִלְמַעְלָה, מִן הַמָּקוֹם שֶׁעָמַדְנוּ וְאָחַזְנוּ בַּחֶבֶל כְּדֵי שֶׁיִּגְאָל יִשָּׁאֵר תָּלוּי וְלֹא יִשָּׁמֵט פִּתְאֹם אֶל קַרְקָעִית הַבְּאֵר – מִשָּׁם לֹא יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת מִנַּיִן הוֹפִיעוּ הָעֲטַלֵּפִים וּלְאָן זֶה הִסְתַּלְּקוּ בְּפִתְאֹמִיּוּת מַבְהִילָה כָּל־כָּךְ. אֲבָל רָאִינוּ סְדָקִים בֵּין הָאֲבָנִים הָעַתִּיקוֹת, שֶׁהַטִּיט הָעַתִּיק בֵּינֵיהֶן כְּבָר הִתְפּוֹרֵר מִזְּמַן וְהוֹתִיר אַחֲרָיו מְחִלּוֹת וְחוֹרִים רְחָבִים וַעֲמֻקִּים. הַאִם נָטְשׁוּ הָעֲטַלֵּפִים אֶת הַבְּאֵר? הַאִם הִתְעוֹפְפוּ אֶל בּוֹרוֹת אֲחֵרִים בַּסְּבִיבָה? הַאִם חָזְרוּ וְשָׁבוּ לִמְחִלּוֹתֵיהֶם?…

גַּם יִגְאָל לֹא יָדַע לְהָשִׁיב עַל כָּךְ.

– אַתֶּם הֲרֵי עוֹמְדִים לְמַעְלָה, – קָרָא, – אֶצְלְכֶם יֵשׁ אוֹר! וְכָאן אֶצְלִי חֲשֵׁכָה גְּמוּרָה!

אַךְ לֹא הָיְתָה זוֹ הַפְתָּעָה הַמְעוֹפֶפֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנָּכוֹנָה לְיִגְאָל בְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ הַמְסֻכֶּנֶת אֶל תַּחְתִּית הַבְּאֵר. לֹא עָבְרוּ אֶלָּא כַּמָּה דַּקּוֹת, וּכְבָר רָעֲדָה הַבְּאֵר שֵׁנִית מִמַּשַּׁק מֵאוֹת כְּנָפַיִם נוֹסְקוֹת בְּבֶהָלָה. שׁוּב נִמְתַּח הַחֶבֶל בִּפִתְאוֹמּיּות וְשׁוּב, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּהַתְקָפַת־הָעֲטַלֵּפִים – שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלוֹ הֶחָרֵד שֶׁל יִגְאָל עוֹלֶה וּבוֹקֵעַ מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה:

– יוֹנִים, חֶבְרֶ’ה! הַפַּעַם אֵלּוּ יוֹנִים! אַלְפֵי יוֹנִים מִשְׁתּוֹלְלוֹת סְבִיבִי! אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם! אֲנִי מִתְעַוֵּר! הַצִּילוּ!…

מַשַּק כַּנְפֵי הַיּוֹנִים. שֶׁהֻכְפַּל אֶלֶף פְּעָמִים בֵּין קִירוֹת הַבְּאֵר, הֶעֱלָה הֵד עָצוּם שֶׁפָּרַץ אֶל מוּלֵנוּ בְּלִוְיַת רוּחַ־פְּרָצִים מַפְתִּיעָה. נוֹצוֹת קְטַּנּוֹת הִתְעוֹפְפוּ בָּאֲוִיר וְרֵיחַ חָרִיף שֶׁל לַשְׁלֶשֶׁת צִפֳּרִים הִקִּיף אוֹתָנוּ מִכָּל הַצְּדָדִים. שׁוּב הִתְבַּלְבַּלְנוּ לְגַמְרֵי. לֹא מָצָאנוּ אֶת יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ, וְלֹא הִצְלַחְנוּ לְהִתְעַשֵּׁת. רָצִינוּ כָּל־כָּךְ לַעֲזֹר לְיִגְאָל, לְהָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי בְּנֵי־הַכָּנָף הַמִּתְנַפְּלִים עָלָיו מִתּוֹךְ חוֹרֵיהֶם הָאֲפֵלִים – אֲבָל לֹא יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר.

– אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, חֶבְרֶ’ה, – אָמַר גָּדִי, – עוֹד רֶגַע יְפַנּוּ גַּם הַיּוֹנִים אֶת הַבּוֹר.

– כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הָעֲטַלֵּפִים – אָמַר עָמוֹס.

– אֲבָל לְאָן הֵם נֶעֶלְמוּ? – לֹא יָכֹלְתִּי אֲנִי לְהֵרָגַע, – לְאָן זֶה הִסְתַּלְּקוּ בִּמְהִירוּת כָּזֹאת?

– חַכֵּה, – אָמַר גָּדִי, – חַכֵּה וְתִרְאֶה.

אֲבָל הַלַּהֲקָה הָעֲצוּמָה שֶׁל יוֹנֵי־הַסֶּלַע לֹא נָהֲגָה כְּמוֹ עֲדַת הָעֲטַלֵּפִים. הִיא חָגָה מִסָּבִיב לְפֶתַח הַבְּאֵר חָזוֹר וָחוֹג, חָזוֹר וָחוֹג. הַיּוֹנִים סוֹבְבוּ וְהִקִּיפוּ אוֹתָנוּ מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר סְחוֹר סְחוֹר, וְלֹא הִנִּיחוּ לָנוּ לַחֲזֹר לַחֲקִירָתֵנוּ.

הַיּוֹנִים הָיוּ צוֹבְרוֹת גֹּבַהּ מֵעַל גִּבְעַת הָאֲבַטִּיחִים, וְאַחַר־כָּךְ שׁוֹמְטוֹת כַּנְפֵיהֶן וְדוֹאוֹת מִבְּלִי הָנִיד כָּנָף – יָשָׁר אֶל מוּל פַּרְצוּפֵינוּ הַתּוֹהִים. כָּל־כָּךְ הִתְקָרְבוּ בִּמְעוֹפָן הַמִּתְגָּרֶה, עַד שֶׁהֵרַמְנוּ זְרוֹעוֹתֵינוּ כְּדֵי לְהָגֵן עַל פָּנֵינוּ מִפְּנֵי תּוֹקְפָנוּתָן. אַךְ לֹא! בַּשְּׁנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה מַמָּשׁ, כַּאֲשֶׁר הֶבֶל־מְעוֹפָן כְּבָר נָגַע בְּשַׂעֲרוֹתֵינוּ, הֵן נָסְקוּ בְּפִתְאֹמִיּוּת וְהִרְחִיקוּ שׁוּב, כְּדֵי לָחוּג וְלַחֲזֹר וְלָעוּט עָלֵינוּ שׁוּב וְשׁוּב בִּמְעוֹפָן הַמִּתְגָּרֶה.

עַכְשָׁו הֵן הִטְרִידוּ אוֹתָנוּ וְלֹא אֶת יִגְאָל. יִגְאָל הִמְשִׁיךְ לָרֶדֶת לְאִטּוֹ, צָמוּד אֶל דֹּפֶן הַבְּאֵר. הַיּוֹנִים הִתְחִילוּ לְנַדְנֵד לָנוּ וְעָמוֹס אָמַר:

– אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ כָּכָה. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ.

– תַּחֲזִיקוּ אֶת הַחֶבֶל גַּם בִּמְקוֹמִי, – אָמַר גָּדִי, – אֲנִי כְּבָר אַבְרִיחַֹ אוֹתָן.

וְהוּא הֵחֵל לְיַדּוֹת בָּהֶן מִכָּל מַה שֶּׁבָּא לְיָדוֹ: אֲבָנִים וּרְגָבִים, גּוּשֵׁי עָפָר וּקְרָשִׁים קְטַנִּים, וְאַחַר־כָּךְ הֵנִיף גָּדִי אֶחָד מִן הַמּוֹטוֹת שֶׁהֵבֵאנוּ וְאִיֵּם עַל הַלַּהֲקָה הַמַּנְמִיכָה עוּף.

– זֶה לֹא יַעֲזֹר, – אָמַר עָמוֹס, – זֶה הַכֹּל לְחִנָּם.

– אַל תִּתְיָאֵשׁ כָּל־כָּךְ מַהֵר. – אָמַר גָּדִי, – הַסַּבְלָנוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת, תִּרְאֶה!

וְהוּא הוֹסִיף לְגָרֵשׁ וּלְגָרֵשׁ אֶת הַיּוֹנִים. לְבַסּוֹף נִכְנְעוּ בַּעֲלֵי־הַכָּנָף הָעֲיֵפִים וְלֹא נִסּוּ עוֹד לָשׁוּב אֶל פִּי הַבְּאֵר. הֵן נָחֲתוּ לָהֶם לֹא הַרְחֵק מֵאִתָּנוּ, עַל מִדְרוֹן גִּבְעַת־הָאֲבַטִּיחִים, צוֹפִים לְעֶבְרֵנוּ בְּסַקְרָנוּת לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה וְאֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.

– בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ! – אָמַרְתִּי.

– כֵּן, – אָמַר גָּדִי, – הֵן כְּבָר נִמְאֲסוּ לְגַמְרֵי!

– אַל תִּהְיוּ כָּל־כָּךְ בְּטוּחִים, – אָמַר עָמוֹס, – הֵן מְצַפּוֹת וְאוֹרְבוֹת. הֵן רַק יַחֲלִיפוּ כֹּחַ, וְתִרְאוּ שֶׁיָּעוּטוּ עָלֵינוּ שׁוּב.

עוֹד אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל הַקְּרָב נֶגֶד הַיּוֹנִים, בָּקַע פִּתְאֹם קוֹלוֹ הַמֻּדְאָג שֶׁל יִגְאָל מִמַּעֲמַקִּים:

– אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם! מַשֶּׁהוּ מִתְרוֹצֵץ סְבִיבִי! אֲנִי מִתְעַוֵּר! הַצִּילוּ!

גָּחַנּוּ עַל בִּרְכֵּינוּ עַל שְׂפַת הַבְּאֵר, לְהָצִיץ פְּנִימָה וְלִרְאוֹת מִי זֶה קָם עַכְשָׁיו עַל יִגְאָל לְאַיֵּם עָלָיו וּלְהַשְׁבִּית אֶת מְלַאכְתּוֹ. בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה שֶׁבַּבּוֹר יָכֹלְנוּ רַק לִרְאוֹת כְּתָמִים בְּהִירִים־לְבָנִים סוֹבְבִים מִסָּבִיב לַקִּירוֹת, וּמַשְׁמִיעִים קוֹלוֹת נְשִׁיפָה אֲרֻכִּים וְזוֹעֲפִים.

– אֵלֶּה תִּנְשָׁמוֹת, – קָרָא גָּדִי, – בְּחַיַּי! יִגְאָל, זֶה שׁוּם דָּבָר! אֵלֶּה הֵן רַק תִּנְשָׁמוֹת!

– רַק תִּנְשָׁמוֹת, – קָרָא יִגְאָל, – וְזֶה שׁוּם דָּבָר בְּעֵינֶיךָ? הֵן לֹא נוֹתְנוֹת לִי אֲפִלּוּ לִנְשֹׁם!

נְשִׁיפוֹתֵיהֶם הַצְּרוּדוֹת וְהַכְּעוּסוֹת חִלְחֲלוּ וְעָלוּ אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר. יִגְאָל הֶחֱרִידָן וְהֵן הוֹדִיעוּ לָנוּ בְּגָלוּי וּבְחֻצְפָּה עַד כַּמָּה רַע הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶן.

כָּכָה חָגוּ לָהֶן הַתִּנְשָׁמוֹת בְּתוֹךְ הַבְּאֵר מִדֹּפֶן אֶל דֹּפֶן, שׁוֹרְקוֹת וְנוֹשְׁפוֹת, וְאַךְ בְּדֶרֶךְ־פֶּלֶא לֹא נִתְקְלוּ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת לֹא בָּאֲבָנִים וְלֹא בְּיִגְאָל וְלֹא בַּחֶבֶל הַמָּתוּחַ.

– מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו? – שָׁאַל עָמוֹס – אֵיךְ מִתְגַּבְּרִים עַל הַתִּנְשָׁמוֹת?

כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּבַּרְנוּ עַל הַיּוֹנִים, – אָמַר גָּדִי, –הַחֲזִיקוּ בִּמְקוֹמִי בַּחֶבֶל, וַאֲנִי כְּבָר אֲתַחְבֵּל מַשֶּׁהוּ נֶגְדָּן.

וְשׁוּב הֵנִיף גָּדִי אֶת הַמּוֹטוֹת, אֲבָל הַפַּעַם הֵנִיף אוֹתָם אֶל תּוֹךְ חֲלַל הַבְּאֵר, כְּאִלּוּ הָיָה שׁוֹלֵחַ חַכּוֹת אֲרֻכּוֹת אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם. הוּא הֵנִיעַ בַּמּוֹטוֹת בְּכֹחַ וּבָחַשׁ בָּהֶם הֵיטֵב, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לְתוֹפֵף עַל קִירוֹת הַבְּאֵר.

– זֶה לֹא יַעֲזֹר, – אָמַר עָמוֹס, – מָה אַתָּה חוֹשֵׁב – שֶׁזֶּה תֹּף?

– יַעֲזֹר! – אָמַר גָּדִי, – תִּרְאוּ שֶׁהַתִּנְשָׁמוֹת יַחְטְפוּ מֵהַמּוֹטוֹת וְיִסְתַּלְּקוּ.

וְגָדִי צָדַק גַּם הַפַּעַם. לֹא עָבְרוּ דַּקּוֹת רַבּוֹת וְהַתִּנְשָׁמוֹת הִנִּיחוּ לְיִגְאָל מִכִּרְכּוּרֵי־הַכַּעַס שֶׁלָּהֶן. לְפֶתַע פִּתְאֹם חָמְקוּ לָהֶן לְאַחַד הַחוֹרִים וְנִשְׁתַּתְּקוּ. וְתֵכֶף גַּם שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל יִגְאָל קוֹרֵא אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר:

– נִפְטַרְתִּי מֵהֶן סוֹף סוֹף! עַכְשָׁו אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ לְשַׁחְרֵר חֶבֶל!

כֵּן, סוֹף־סוֹף נִפְטַּרְנוּ מִצָּרוֹת בַּעֲלֵי־כָּנָף שׁוֹכְנֵי־הַבְּאֵר וְיָכֹלְנוּ לָשׁוּב לְחַדֵּשׁ אֶת הָעֲבוֹדָה. נִגַּשְׁנוּ אֶל הַקּוֹרָה בְּמֶרֶץ מְחֻדָּשׁ, וּמְלֵאֵי הִתְלַהֲבוּת שִׁלְשַׁלְנוּ לְיִגְאָל עוֹד וְעוֹד חֶבֶל. אַךְ הַחֶבֶל הִתְמַתַּח וְנֶעְצַר, הַקּוֹרָה חָרְקָה, הִרְעִידָה, הַיְתֵדוֹת רָטְטוּ מֵחֲמַת הַמַּאֲמָץ – וּפִתְאֹם… פִּתְאֹם רָץ לוֹ הַחֶבֶל מַמָּשׁ מִתּוֹךְ יָדֵינוּ, מִבְּלִי שֶׁיָּכֹלְנוּ לְעָצְרוֹ. לוּלָאָה אַחַר לוּלָאָה נֶעֶלְמוּ מִן הַחֶבֶל הַמְגוֹלָל לְרַגְלֵינוּ. עַד שֶׁהֲבִינוֹנוּ סוֹף־סוֹף מַה קּוֹרֶה, שָׁמַעְנוּ קוֹל חֲבָטָה – וּצְרִיחָה.

אַחַר־כָּךְ שָׁמַעְנוּ קוֹל שֶׁל טִפּוֹת־מַיִם הַנּוֹטְפוֹת וְיוֹרְדוֹת עַל אֲבָנִים.

רֶגַע אֶחָד עָמְדָה דְּמָמָה. הִבַּטְנוּ זֶה אֶל זֶה חִוְרִים לְגַמְרֵי, הֲמוּמִים לַחֲלוּטִין מִתַּעֲלוּלֵי הַחֶבֶל. וְהִנֵּה הִגִּיעַ קוֹלוֹ שֶׁל יִגְאָל:

– תּוֹדָה רַבָּה לָכֶם, חֲכָמִים שֶׁלִּי! בֶּאֱמֶת מַעֲשֶׂה יָפֶה עֲשִׂיתֶם! לֹא דַּי שֶׁנִּסִּיתֶם לְהַטְבִּיעַ אוֹתִי בְּמֵי הַבּוֹר, גַּם הֲפַכְתֶּם אוֹתִי לְכוּשִׁי גָּמוּר, טָבוּל בַּבֹּץ הַשָּׁחוֹר עַד לָאָזְנַּיִם!…

– יִגְאָל, זֶה לֹא בְּכַוָּנָה, בֶּאֱמֶת…הַחֶבֶל הֶחֱלִיק… אֲנַחְנוּ לֹא רָצִינוּ…

– יָפֶה, חֲכָמִים שֶׁלִּי! יָפֶה מְאֹד! וּמָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו? אוּלַי תָּעוּצוּ לִי אַתֶּם עֵצָה? אַתֶּם לְפָחוֹת יְבֵשִׁים שָׁם לְמַעְלָה וְגַם נְקִיִּים!

בֹּשְׁנוּ בְּעַצְמֵנוּ וּבְחֻלְשָׁתֵנוּ. יִגְאָל לֹא רָצָה לְהָבִין כְּשֶׁאָמַרְנוּ לוֹ שֶׁזֶּה דַּוְקָא מֵרֹב רָצוֹן טוֹב, דַּוְקָא מֵעֹדֶף הִתְלַהֲבוּת.

– מִי בִּקֵּשׁ מִכֶּם לְהִתְלַהֵב? – קָרָא יִגְאָל מִתַּחְתִּית הַבְּאֵר, – בְּלִי טוֹבוֹת וּבְלִי הִתְלַהֲבֻוּיּת, בְּבַקָּשָׁה. תִּרְאוּ מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם מֵעֹדֶף־הָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁלָּכֶם!

שׁוּב הִתְכּוֹפַפְנוּ מֵעַל שְׂפַת הַבְּאֵר וְשָׁמַעְנוּ אֶת יִגְאָל מִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּתוֹךְ מֵי הַבֹּץ שֶׁבַּתַּחְתִּית.

– הַבֹּץ עָמֹק? – שָׁאַל גָּדִי.

– מָה אַתָּה שׁוֹאֵל? רֵד לְמַטָּה וְתִרְאֶה בְּעַצְמְךָ! – אָמַר יִגְאָל.

גָּדִי הִשְׁתַּתֵּק. גַּם אֲנַחְנוּ הֶחֱרַשְׁנוּ. יִגְאָל הִמְשִׁיךְ לִנְזֹף בָּנוּ, גַּם מִתּוֹךְ הַבֹּץ שֶׁבַּקַּרְקָעִית וְלֹא הִנִּיחַ לָנוּ לְהִתְנַצֵּל. לֹא יָדַעְנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת וּפָשׁוּט צִפִּינוּ עַד שֶׁיַּחֲלֹף מַצַּב־רוּחוֹ הָרַע וְהוּא יָשׁוּב לְנַהֵל אֶת הַמִּשְׁלַחַת. לֹא שִׁעַרְנוּ אָז וְלֹא יָכֹלְנוּ לְשַׁעֵר שֶׁדַּוְקָא מִתּוֹךְ הַבֹּץ הַכָּבֵד וְהַסָּמִיךְ תִּצְמַח לָנוּ הַיְשׁוּעָה.

– תּוֹרִידוּ לְפָחוֹת אֶת הָאֵת וְהַמּוֹטוֹת. מָה אַתֶּם חוֹלְמִים שָׁם?! – קָרָא אֵלֵינוּ.

מִהַרְנוּ וְעָשִׂינוּ כְּמִצְוָתוֹ, נִזְהָרִים מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל הַפַּעַם בְּהַחְלָקַת הַחֶבֶל הַמַּמְרֶה. הוֹרַדְנוּ אֵלָיו כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. הוּא לֹא נִרְגַּע וְהוֹסִיף לְשַׁלֵּחַ בָּנוּ דִּבְרֵי קִנְטוּר וָלַעַג.

– חַם לָכֶם, מָה? יָבֵשׁ לָכֶם, מָה? טוֹב לָכֶם שָׁם לְמַעְלָה, אָה? וּמָה, לְפִי דַּעְתְּכֶם, אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, חֲכָמִים שֶׁלִּי?…

– לַחֲלֹץ אֶת הַסַּנְדָּלִים. – אָמַר גָּדִי.

– תּוֹדָה רַבָּה, – אָמַר יִגְאָל, – תּוֹדָה רַבָּה לְךָ. בֶּאֱמֶת, עֵצָה טוֹבָה.

– מַה יֵּשׁ? – אָמַר גָּדִי, – אַתָּה לֹא מֻכְרָח לְהֵעָלֵב. אַךְ אִם תָּסִיר אֶת הַסַּנְדָּלִים יִהְיֶה לְךָ יוֹתֵר קַל לָנוּעַ בְּתוֹךְ הַבֹּץ.

– מָה אַתָּה אוֹמֵר, חָכָם שֶׁלִּי?! – אָמַר יִגְאָל, – אֵלֶּה כְּבָר מִזְּמַן לֹא סַנְדָּלִים. אֵלֶּה נֶהֶפְכוּ לְמַגְּפֵי בֹּץ.

– קְשֹׁר אוֹתָם לַחֶבֶל, – אָמַר גָּדִי, כְּאִלּוּ לֹא הֵבִין אֶת לַעֲגוֹ, – וַאֲנַחְנוּ נִמְשֹׁךְ אוֹתָם לְמַעְלָה.

– כֵּן? שֶׁתַּפִּילוּ לִי אוֹתָם עַל הָרֹאשׁ? לֹא, תּוֹדָה, חָכָם שֶׁלִּי. הֵם מְלֵאִים בֹּץ וַאֲנִי לֹא רוֹצֶה אוֹתָם עַל הָרֹאשׁ שֶׁלִּי…

– אָז אוּלַי, – הִצִּיעַ עָמוֹס, – אוּלַי נַעֲלֶה אוֹתְךָ וְתִתְנַקֶּה בַּחוּץ?

– גַּם זוֹ לֹא חָכְמָה גְּדוֹלָה, – אָמַר יִגְאָל, – אֲנִי כְּבָר בִּפְנִים, לֹא?

– כֵּן, אָמַר עָמוֹס, – אָז תַּגִּיד בְּעַצְמְךָ: מָה אַתָּה רוֹצֶה?

– אֲנִי רוֹצֶה, – אָמַר יִגְאָל, – אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ כָּאן בִּמְקוֹמִי, תְּקוּעִים עָמֹק כָּמוֹנִי בְּתוֹךְ הַבֹּץ הַזֶּה…

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהוּא שָׁמַע לַעֲצָתֵנוּ מִבְּלִי לְהוֹדוֹת בְּכָךְ: חָלַץ אֶת סַנְדָּלָיו וְשִׁכְשֵׁךְ יָחֵף בְּתוֹךְ הַבֹּץ.

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? – שָׁאַל גָּדִי.

– מְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹצָר, – אָמַר יִגְאָל, – בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת.

– שֶׁתִּזָּהֵר! – אָמַר גָּדִי, – מִי יוֹדֵעַ מַה יָּכוֹל לָשׁוּט שָׁם בְּתוֹךְ הַבֹּץ.

– יֵשׁ לְךָ מַגָּפַיִם בִּשְׁבִילִי? – שָׁאַל יִגְאָל.

– לֹא. – אָמַר גָּדִי, מַה פִּתְאֹם מַגָּפַיִם?

– אָז מָה אַתָּה מַזְהִיר אוֹתִי, חָכָם שֶׁלִּי? יֵשׁ לִי בְּרֵרָה?

גַּם הַפַּעַם הֶחֱרַשְׁנוּ, כִּי לֹא יָדַעְנוּ מַה לַּעֲנוֹת לוֹ. הוּא צָדַק וְאִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא הָיָה רוֹצֶה לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ מְרֻפָּשׁ וּמְטֻנָּף בְּתוֹךְ הַבֹּץ הָעַתִּיק הַהוּא שֶׁבְּקַרְקָעִית בִּצַּת־הַדּוֹרוֹת הַיְשָׁנָה…

– חֶבְרֶ’ה! –הִגִּיעַ פִּתְאֹם קוֹלוֹ הַנִּרְגָּשׁ שֶׁל יִגְאָל –חֶבְרֶ’ה, דָּרַכְתִּי עַל מַשֶּׁהוּ!

– תִּזָּהֵר –אָמַר גָּדִי, – שֶׁלֹּא תִּפְצַע אֶת הָרַגְלַיִם.

– חֶבְרֶ’ה – קָרָא יִגְאָל, וְהַפַּעַם הָיְתָה בְּקוֹלוֹ נִימָה מוּזָרָה שֶׁל שִׂמְחָה כְּבוּשָׁה, – חֶבְרֶ’ה אֲנִי דּוֹרֵך עַל מַשֶּׁהוּ קָשֶׁה… אוּלַי זֶה כַּד… אוֹ אֲבָנִים… רֶגַע אֶחָד…

וְהוּא הִשְׁתַּתֵּק, רוֹכֵן וּמְמַשְׁמֵשׁ אֶת מַה שֶּׁגִּלָּה מִתַּחַת לְרַגְלָיו הַיְחֵפוֹת.

– אוֹר… – קָרָא יִגְאָל, – אִלּוּ הָיָה כָּאן קְצָת יוֹתֵר אוֹר! וּמַיִם, אִלּוּ הָיָה כָּאן קְצָת יוֹתֵר מַיִם, וְלֹא רַק עִסַּת הַבֹּץ הַמְטֻנֶּפֶת הַזֹּאת!

– מַה יֵּשׁ שָׁם לִרְאוֹת? – שָׁאַל עָמוֹס.

– אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ, – אָמַר יִגְאָל, – אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁמָּצָאתִי כַּד עַתִּיק.

– כַּד עַתִּיק? בֶּאֱמֶת? אֵיזֶה מִין כַּד? מַה יֵּשׁ בְּתוֹכוֹ? – הִתְפָּרַצְנוּ כֻּלָּנוּ בְּבַת־אַחַת, כְּאִלּוּ הָיִינוּ גַּם אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּשִׁים בַּקַּרְקָעִית, לְצִדּוֹ שֶׁל יִגְאָל.

– כֵּן, זֶה כַּד! – אָמַר יִגְאָל, – רֶגַע, אֲנִי בּוֹדֵק מַה יֵּשׁ בְּתוֹכוֹ.

שְׁתִיקָתוֹ שֶׁנִּתְאָרְכָה הֵעִיקָה עָלֵינוּ, מָתְחָה אוֹתָנוּ וַאֲפִלּוּ עִצְבְּנָה אוֹתָנוּ. מַה הוּא שׁוֹתֵק שָׁם פִּתְאֹם? מַה קָּרָה לוֹ עַכְשָׁו? הֲיִתָּכֵן שֶׁבֶּאֱמֶת גִּלָּה כַּד וּבְתוֹכוֹ אוֹצָר? וְאוּלַי רַק אַבְנֵי־שָׂפָה הֵן, שֶׁנִּתְּקוּ מִן הַקִּירוֹת הַיְשָׁנִים וְשָׁקְעּו בְּתוֹךְ הַבֹּץ? אוֹ אוּלַי הָרוֹעִים הָעַרְבִיִּים, שֶׁשָּׁאֲבוּ כָּאן מַיִם, הִשְׁלִיכוּ אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר כַּדִּים סְדוּקִים, שֶׁכְּבָר לֹא צָלְחוּ לְשׁוּם דָּבָר?

– יִגְאָל, מָה אִתְּךָ? מַה יֵּשׁ בַּכַּד? – קָרָאנוּ אֵלָיו בְּקֹצֶר־רוּחַ, בְּהוּלִים לָדַעַת. אֲבָל יִגְאָל הָיָה שָׁקוּעַ בְּתוֹךְ הַבֹּץ וְלֹא הֵשִׁיב. חַגְנוּ וְהִקַּפְנוּ אֶת פִּי הַבְּאֵר וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהֵרָגַע. חֹסֶר־הַמְּנוּחָה שֶׁדָּבַק בָּנוּ לֹא הִנִּיחַ לָנוּ לְהַמְתִּין אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אַחַת בְּשֶׁקֶט. הֲיִתָּכֵן, הֲבֶאֱמֶת אוֹצָר? מַטְמוֹן עַתִּיק וַאֲמִתִּי? וְאוּלַי הַכֹּל יַחֲלֹף מִיָּד כְּמוֹ אֵיזֶה חֲלוֹם מָתוֹק?

– יִגְאָל, מָה אִתְּךָ? – יִגְאָל, עֲנֵה כְּבָר!… – קָרָאנוּ אֵלָיו שׁוּב וְשׁוּב מִתּוֹךְ מְצוּקַת לִבֵּנוּ. אֲבָל הוּא לֹא הֵשִׁיב.

רָקַעְנוּ בְּרַגְלֵינוּ, בָּעַטְנוּ בְּאַבְנֵי הַשָּׂפָה עַד לְהַכְאִיב, הִתְכּוֹפַפְנוּ וְהִתְמַתַּחְנוּ, הֵטַלְנוּ אֲבָנִים לְכָל הָעֲבָרִים וּפָשׁוּט לֹא יָדַעְנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת מֵרֹב הַמֵּתַח שֶׁאָחַז בָּנוּ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הִפְלִיג לוֹ בְּהִרְהוּרֵי לִבּוֹ, וְכֻלָּנוּ נִסְחַפְנוּ בְּגַלֵּי הֲזָיוֹת נְעִימוֹת.

הַתַּגְלִית כְּבָר הָיְתָה בְּטוּחָה כָּל־כָּךְ, וְהַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַקִּבּוּץ, וְתַדְהֵמַת הַמְבֻגָּרִים – הַכֹּל הִתְחִיל לִזְרֹם בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. רַק שְׁתִיקָתוֹ הַמְמֻשֶּׁכֶת שֶׁל יִגְאָל הִדְאִיגָה אוֹתָנוּ, רַק הִיא הִכְנִיסָה סָפֵק מָרִיר בַּתִּקְווֹת הָעַזּוֹת וְהַמְרַגְּשׁוֹת שֶׁלָּנוּ. שׁוּב הִשְׂתָּרַעְנוּ עַל שְׂפַת הַבְּאֵר, מִתְאַמְּצִים עַד כְּאֵב־עֵינַיִם לְפַלֵּחַ אֶת חֶשְׁכַת הַבּוֹר וְלִרְאוֹת מָה עוֹשֶׂה יִגְאָל שָׁם לְמַטָּה, בִּקְצֵה הַחֶבֶל הַמְשֻׁלְשָׁל…

– חֶבְרֶ’ה, – הִתְלַחֵשׁ פִּתְאֹם קוֹלוֹ שֶׁל יִגְאָל בְּאָזְנֵינוּ, – חֶבְרֶ’ה, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַאֲמִין! חֶבְרֶ’ה, זֶהוּ מַטְמוֹן אֲמִתִּי! מַמָּשׁ אוֹצָר! אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַאֲמִין…

שַׁאֲגַת־שִׂמְחָה פְּרָאִית קָרְעָה אֶת דִּמְמַת־הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר מִסָּבִיב. מִבְּלִי דַּעַת הִתְחַבַּקְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ עַל אַבְנֵי־הַשָּׂפָה, מַמָּשׁ עַל פִּי הַבְּאֵר, וְיָצָאנוּ בְּרִקּוּד פְּרָאִי וְסוֹעֵר.

– מַטְמוֹן! – שָׁאַגְנוּ, – הַמַּטְמוֹן נִמְצָא! הָאוֹצָר הִתְגַּלָּה!

גָּדִי כִּרְכֵּר כְּמוֹ שִׁכּוֹר. הוּא חָטַף מוֹטוֹת מִן הָאָרֶץ וְיָצָא בְּרִקּוּד סְבִיב הַבְּאֵר, רִקּוּד־מִלְחָמָה אַפְרִיקָנִי מְגֻחָךְ. עָמוֹס נִתְפַּס פִּתְאֹם לְאֹמֶץ־לֵב וְנִסָּה לַחֲצוֹת אֶת הַקּוֹרָה הַמְּתוּחָה לְרֹחַב הַבְּאֵר. יָדָיו וְרַגְלָיו הוּעֲפוּ לִצְדָדִים כְּמוֹ יְדֵי לַהֲטוּטָן, הַמְנַסֶּה לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי־מִשְׁקָלוֹ בִּשְׁעַת הֲלִיכָה עַל חֶבֶל מָתוּחַ. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁעוֹד רֶגַע יִצְנַח וִירַסֵּק אֶת עַצְמוֹתָיו…

– חֶבְרֶ’ה, – שָׁמַעְנוּ אֶת יִגְאָל קוֹרֵא – אוּלַי תַּקְשִׁיבוּ לִי? אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ לָכֶם מַה שֶּׁמָּצָאתִי…

בְּעָמָל רַב הִשְׁתַּקְתִּי אֶת גָּדִי, הִרְגַּעְתִּי אֶת עָמוֹס. רָכַנּוּ עַל פִּי הַבְּאֵר וְשָׁמַעְנוּ אֶת יִגְאָל מוֹדִיעַ וּמְפָרֵט:

– מָצָאתִי כַּד־חֹמֶר סָדוּק, אֲבָל מָלֵא מַטְבְּעוֹת עַתִּיקִים. הוּא כָּבֵד נוֹרָא, מִסָּבִיב כַּמָּה אַבְנֵי שַׁיִשׁ. אֲנִי רוֹאֶה עֲלֵיהֶם סִימָנֵי כְּתוֹבוֹת בְּשָׂפָה שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר…

אַחַר־כָּךְ שׁוּב נֶחֱרַשְׁתִּי כִּמְעַט מִשַּׁאֲגַת הַשִּׂמְחָה, עַד שֶׁבְּקֹשִׁי שָׁמַעְתִּי אֶת יִגְאָל אוֹמֵר:

– כְּבָר מְאֻחָר. נַשְׁאִיר אֶת הַמַּטְמוֹן כָּאן לְשַׁבָּת הַבָּאָה. וְהָעִקָּר: לִשְׁמֹר אֶת הַתַּגְלִית בְּסוֹד כָּמוּס!

פרק חמישי: הַמַּחְטָף    🔗

גַּם הַפַּעַם כִּוַּנּוּ אֶת צֵאתֵנוּ לְיוֹם שַׁבָּת, מִיָּד לְאַחַר אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר.

הַשָּׁבוּעַ שֶׁחָלַף הָיָה לְכֻלָּנוּ שָׁבוּעַ קָשֶׁה. קֹדֶם כֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר סוֹד; סוֹד כָּמוּס – סוֹד הַמַּטְמוֹן שֶׁיִּגְאָל גִּלָּה בְּתַחְתִּית הַבְּאֵר. מִכָּל צַד וָעֵבֶר לָחֲצוּ עָלֵינוּ לְגַלּוֹת אֶת סוֹדֵנוּ. וַהֲרֵי לֹא יָכֹלְנוּ לְהַסְתִּיר מֵעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת אֶת יְצִיאוֹתֵינּו הַתְּכוּפוֹת בְּשַׁבָּתוֹת, אֶת הַחֲבָלִים וְהַקּוֹרוֹת שֶׁאָסַפְנוּ, אֶת כְּלֵי הַחֲפִירָה, וּבִכְלָל – אֶת כָּל הָעִנְיָן הֶעָצוּם שֶׁגִּלִּינוּ בְּאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה, בַּחֲפִירוֹת, בְּגִלּוּי אֲתָרִים עַתִּיקִים בַּסְּבִיבָה.

אַבָּא שֶׁל יִגְאָל הִיִה סַקְרָן יוֹתֵר מִכֻּלָּם. מִשֶּׁרָאָה שֶׁיִּגְאָל עוֹמֵד בְּעַקְשָׁנוּתוֹ וְאֵינוֹ מְגַלֶּה מַה הוּא עוֹשֶׂה בֶּאֱמֶת בְּשַׁבָּתוֹת, מָחַל עַל כְּבוֹדוֹ, וְהִטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ וְיָרַד אֶל הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְחָקַר אֲפִלּוּ אֲחָדִים מֵהַיְלָדִים:

– מָה עוֹשֶׂה יִגְאָל בְּשַׁבָּתוֹת?!

– לְאָן זֶה נֶעְלָם יִגְאָל כָּל שַׁבָּת? לְשֵׁם מָה הַחֲבָלִים, הַסֻּלָּמוֹת?

אֲבָל גַּם בַּחֲקִירָה הַזֹּאת לֹא הֶעֱלָה אַבָּא שֶׁל יִגְאָל דָּבָר. רֹב הַיְלָדִים לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה, וְאֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ מַשֶּׁהוּ, לֹא נִחֲשׁוּ נָכוֹן.

יִגְאָל יָדַע שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ מִסְתַּקְרֵן נוֹרָא, וְהִתְיָעֵץ אִתָּנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. אַךְ כֻּלָּנוּ הֶחְלַטְנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה הָעֵת לְגַלּוֹת. חָשַׁבְנוּ לָבוֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עֲטוּרֵי נִצָּחוֹן, גֵּאִים עַד מְאֹד בִּשְׁלָלֵנוּ, שְׁלַל הַסַּבְלָנוּת, הַהַתְמָדָה וְהַחֲשָׁאִיּוּת. בְּיִחוּד גֵּאִים הָיִינוּ עַל הַחֲשָׁאִיּוּת שֶׁהָיְתָה אוּלַי הַתְּכוּנָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן.

כֵּיוָן שֶׁסַּקְרָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁל יִגְאָל לֹא פָּגָה וְהוּא לֹא הִרְפָּה מֵחֲקִירוֹתָיו הַטַּרְדָנִיּוֹת, הֶחְלַטְנוּ לְהוֹלִיכוֹ שׁוֹלָל; לֹא לִזְמַן רַב, כַּמּוּבָן, הֵן כֻּלָּנוּ קִוִּינוּ שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים הַקְּרוֹבִים יִתְגַּלֶּה סוֹדֵנוּ וְיִתְפַּרְסֵם בָּרַבִּים. וּבְכֵן, הֶחְלַטְנוּ לְהוֹדִיעַ לְאַבָּא שֶׁל יִגְאָל שֶׁאֲנַחְנוּ פָּשׁוּט עוֹסְקִים בְּתַרְגִּילֵי גּוּף מְסֻבָּכִים, מַה שֶּׁנִּקְרָא “סְפּוֹרְט שִׁמּוּשִׁי”, בְּאַחַת הַחֻרְשׁוֹת הַסְּמוּכוֹת.

הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם: טִפּוּס עַל גַּבֵּי קִירוֹת, מַעֲבָר נוֹעָז שֶׁל מִכְשׁוֹלִים, חֲצִיַּת תְּעָלוֹת־הַנִּקּוּז מִגָּדָה אֶל גָּדָה בְּלִי לְהֵרָטֵב, גְּלִישָׁה עַל פְּנֵי חֶבֶל מֵעַל לְצַּמָּרוֹת הַגְּבוֹהוֹת וְכָל שְׁאָר תַּרְגִּילֵי הַגּוּף שֶׁנּוֹעֲדוּ לְחִשּׁוּל הָאֹפִי…

וְאַבָּא שֶׁל יִגְאָל? מִשּׁוּם מָה הֶאֱמִין בַּסִּפּוּר וְחָדַל לְהָצִיק לָנוּ. אַךְ הָעִנְיָן הִתְגַּלָּה לוֹ עוֹד בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, וְלָאו־דַּוְקָא בַּדֶּרֶךְ הַמְכֻבֶּדֶת שֶׁרָצִינוּ לְהוֹדִיעוֹ…

הָאָתוֹן הָאֲפֹרָה שֶׁלָּנוּ נִרְתְּמָה, כְּהֶרְגֵּלָהּ, אֶל הָעֲגָלָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ, הֶעְמַסְנוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים – וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. אֲבָל הַפַּעַם, שֶׁלֹּא כְּמוֹ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, זָכַרְנוּ לְהַנִּיחַ גַּם שַׂק גָּדוֹל עַל הָעֲגָלָה, שַׂק חָדָשׁ שֶׁסָּחַבְנוּ מִמַּחְסַן הַתַּעֲרֹבֶת שֶׁל הַקִּבּוּץ. בַּשַּׂק הַזֶּה נוּכַל לְהַחְבִּיא אֶת הַמַּטְמוֹן, כְּדֵי שֶׁעֵין זָר לֹא תִּרְאֵהוּ, חַס וְחָלִילָה; גַּם אֶת כַּד־הַמַּטְבְּעוֹת הַמִּתְפּוֹרֵר וְגַם אֶת גִּזְרֵי הַשַּׁיִשׁ הַכְּבֵדִים.

הַנְּסִיעָה אֶל הַבְּאֵר חָלְפָה לָהּ בְּלִי שׁוּם תַּקָּלוֹת. מִסָּבִיב הִשְׁחִים הַקֶּמֶל בַּשָּׂדוֹת. מֵרָחוֹק עָלוּ עַנְנֵי אָבָק מִדַּרְכֵי הֶעָפָר וּפֹה וָשָׁם פָּרְחוּ שִׂיחֵי טַיּוּן צְהַבְהַבִּים. יִגְאָל נָהַג בָּעֲגָלָה, כָּרָגִיל, וְשְׁלָשְׁתֵּנוּ יָשַׁבְנוּ מֵאֲחוֹרָיו, מֻפְקָדִים עַל הַצִּיּוּד.

גַּם לָאָתוֹן דָּאַגְנוּ הַפַּעַם, שֶׁלֹּא תִּצְמָא יוֹתֵר מִדַּי: נָשָׂאנוּ בִּשְׁבִילָהּ דְּלִי מָלֵא מַיִם. עָמוֹס הוֹסִיף וְאָמַר שֶׁנּוּכַל לְפַנֵּק אוֹתָהּ בְּדַרְכֵּנוּ חֲזָרָה בַּאֲבַטִּיחִים רַעֲנַנִּים וּמַרְוִים, הַמִּתְגּוֹלְלִים עַל שְׂפַת הַמִּקְשָׁה. וְכָל־כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁהוֹעִילָה לָנוּ כָּל־כָּךְ.

– מַה יִּהְיֶה כְּשֶׁנַּחֲזֹר? – שָׁאַל גָּדִי.

– אַל דְּאָגָה, – אָמַר יִגְאָל, – הַכֹּל יִסְתַּדֵּר. הַתָּכְנִית שֶׁלִּי פְּשׁוּטָה: הַמַּטְמוֹן הַמְכֻסֶּה בַּשַּׂק יִסַּע אִתָּנוּ עַד לַקִּבּוּץ, וְשָׁם, בַּכְּנִיסָה, מַמָּשׁ לִפְנֵי הַשַּׁעַר, נַעְצֹר אֶת הַחֲמוֹרָה, נָסִיר אֶת הַכִּסּוּי וְנִתְאַרְגֵּן לָנוּ לְתַהֲלוּכָה קְטַנָּה וַחֲגִיגִית.

– מַמָּשׁ כְּמוֹ הַבִּכּוּרִים, מָה? – צָחַק עָמוֹס, – וְנָשִׁיר בְּכָל כֹּחֵנוּ: “מַטְמוֹנֵנוּ עַל כְּתֵפֵינוּ, רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים…”

צָחַקְנוּ. הָיְתָה אֶצְלֵנוּ הַרְגָּשָׁה טוֹבָה עַל הָעֲגָלָה וּבַלֵּב. וּבִכְלָל, תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם – לַחֲזֹר עֲטוּרֵי־תְּהִלָּה, מְיֻזָּעִים מִן הַדֶּרֶךְ וּמִן הַמַּטְמוֹן הַכָּבֵד, לַחֲלֹף וְלַעֲבֹר בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל חַבְרֵי קִבּוּץ מְרִיעִים. וְאַחַר־כָּךְ לְחִיצוֹת הַיָּדַיִם, הַתְּשְׁבָּחוֹת, הַהִלּוּלִים…

וּבְוַדַּאי גַּם תִּהְיֶה פְּגִישָׁה עִם הַמַּזְכִּיר, וְאוּלַי אַף יָבוֹאוּ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים מִמַּחְלֶקֶת הָעַתִּיקוֹת הַמֶמְשַׁלְתִּית. וְגַם זֹאת – אַל תְּזַלְזְלוּ בַּגַּאֲוָה הַקְּטַנָּה שֶׁנַּצִּיג בִּפְנֵי הַהוֹרִים. לֹא סְתָם שָׁתַקְנוּ זְמַן אָרֹךְ שֶׁכָּזֶה!

הָיָה כְּדַאי! הָיְתָה סִבָּה, וְסִבָּה חֲשׁוּבָה! וְאַבָּא שֶׁל יִגְאָל וַחֲקִירוֹתָיו! הוֹ, זֶה יִהְיֶה סִפּוּר מְבַדֵּחַ בִּפְנֵי עַצְמוֹ: אֵיךְ יִתְפֹּס אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְיִקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: “אֵיךְ הֵם שִׁטּוּ בִּי, הַיְלָדִים הָאֵלֶּה! וַהֲרֵי אֲנִי חָשַׁדְתִּי, כָּל הַזְּמַן חָשַׁדְתִּי שֶׁפֹּה מִתְבַּשֵּׁל מַשֶּׁהוּ!”

וְכָךְ, מִתּוֹךְ הֲזָיוֹת נְעִימוֹת וּמְעוֹרְרוֹת, חָלְפָה לָהּ הַדֶּרֶךְ. הָאָתוֹן כְּבָר יָרְדָה מִן הַכְּבִישׁ, כְּבָר פָּנְתָה בְּדֶרֶךְ־הֶעָפָר, וְעַכְשָׁו הִיא מוֹשֶׁכֶת אֶת הָעֲגָלָה בַּהֲלִיכָה אַמִּיצָה דֶּרֶךְ הַשָּׂדֶה. וְהַפַּעַם הִתְעַקְּשָׁה – וְיָשָׁר אֶת הַבְּאֵר.

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הַבְּאֵר, קָפַצְנוּ חִישׁ קַל מִן הָעֲגָלָה, פָּרַקְנוּ מִיָּד אֶת הַצִּיּוּד וּמִתּוֹךְ שֶׁכְּבָר הָיִינוּ מְאֻמָּנִים הֵיטֵב, מָתַחְנוּ אֶת הַחֲבָלִים, כָּרַכְנוּ אֶת כְּרִיכוֹת הַבִּטָּחוֹן מִסָּבִיב לַקּוֹרָה, הֲכִינוֹנוּ אֶת הַסֻּלָּם – בִּקְצָרָה, לֹא בִּזְבַּזְנוּ אַף רֶגַע אֶחָד.

יִגְאָל נִקְשַׁר מִיָּד בְּלוּלָאַת־הַבִּטָּחוֹן שֶׁלּוֹ. שׁוּב תָּקַעְנוּ יְתֵדוֹת שֶׁיַּתְפְּסוּ בַּקּוֹרָה וְלֹא יַנִּיחוּ לָהּ לְהִדַּרְדֵּר, וּכְבָר אָנוּ מְשַׁלְשְׁלִים לְאַט לְאַט אֶת יִגְאָל אֶל פִּי הַבְּאֵר, כּוֹרְכִים כּוֹבָעִים עַל כַּפּוֹת יָדֵינוּ, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּפְשֵׁף הָעוֹר וְלֹא יִפָּצַע.

וּמִיָּד גַּם עָלוּ קְרִיאוֹתָיו הָעַלִּיזוֹת שֶׁל יִגְאָל:

– יֵשׁ! יֵשׁ! הַמַּטְמוֹן יֶשְׁנוֹ! אִישׁ לֹא נָגַע בּוֹ!

קָבַעְנוּ אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לַיְתֵדוֹת, הוֹרַדְנוּ אֶת הַשַּׂק מֵעַל לָעֲגָלָה וְקָרָאנוּ:

– יִגְאָל, אַתָּה מוּכָן? הַשַּׂק בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ!

– כֵּן,כֵּן! – קָרָא יִגְאָל, – הוֹרִידוּ אֶת הַשַּׂק!

וְהַשַּׂק הַגָּדוֹל נֶעְלַם גַּם הוּא בְּתוֹךְ פִּתְחָהּ הַמּוּצָל וְהָאָפֵל שֶׁל הַבְּאֵר. כֻּלָּנוּ הִתְרַגַּשְׁנוּ; אָמְנָם, לֹא כָּל־כָּךְ חָזָק כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁבוּעַ. הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאָחֲזָה בָּנוּ אָז, כְּשֶׁיִּגְאָל גִּלָּה אֶת הַמַּטְמוֹן וְהֵחֵל זוֹעֵק מֵרֹב שִׂמְחָה, הָיְתָה חֲזָקָה הַרְבֵּה יוֹתֵר. הֲרֵי כִּמְעַט כִּמְעַט הָיִינוּ מוּכָנִים לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל כְּלָלֵי הַזְּהִירוּת וְלִקְפֹּץ יָשָׁר אֶל תַּחְתִּית הַבְּאֵר, אֶל יִגְאָל הַצּוֹרֵחַ מִגִּיל – בְּלִי הַחֲבָלִים, בְּלִי קִשְׁרֵי־הַבִּטָּחוֹן, בְּלִי שׁוּם דָּבָר!

אֲבָל עַכְשָׁו אָמַר גָּדִי:

– צָרִיךְ יִהְיֶה לְנַקּוֹת הֵיטֵב אֶת הַמַּטְבְּעוֹת בַּבַּיִת. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בֶּאֱמֶת גִּלִּינוּ תַּגְלִית מַדָּעִית חֲשׁוּבָה.

עָמוֹס צָחַק לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לִפְעָמִים, וְאָמַר:

– לִי לֹא אִכְפַּת בִּכְלָל כָּל עִנְיַן הַמַּדָּע. כֵּן תַּגְלִית, לֹא תַּגְלִית – מַה זֶּה חָשׁוּב? הַעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מַטְבְּעוֹת זָהָב! כַּמָּה הָיִיתִי רוֹצֶה מַטְבֵּעַ־זָהָב אֲמִתִּי!

– אוּלַי זֶה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה כָּךְ, הֲרֵי אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה מְשֻׁגָּע לָאוֹצָר! – אָמַרְנוּ לוֹ – הַכֹּל אֶפְשָׁרִי, מִי יוֹדֵעַ. נְנַקֶּה, נְמַיֵּן וְנִרְאֶה, אוּלַי יִהְיוּ שָׁם מַטְבְּעוֹת־זָהָב.

יִגְאָל הָיָה טָרוּד שָׁעָה אֲרֻכָּה בַּאֲרִיזַת הַמַּטְמוֹן בְּתוֹךְ הַשַּׂק. בְּתַחְתִּית הַשַּׂק הִכְנִיס אֶת אַבְנֵי הַשַּׁיִשׁ הַכְּבֵדוֹת, מֵעֲלֵיהֶן רִפֵּד מַצָּע שֶׁל עֲלֵי פֶּטֶל שֶׁתָּלַשׁ מֵהַשִּׂיחַ, וְעַל הַמַּצָּע הִשְׁעִין בִּזְהִירוּת אֶת כַּד הַמַּטְבְּעוֹת הַסָּדוּק. אַחַר־כָּךְ עָטַף הַכֹּל יָפֶה יָפֶה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ שׁוּם רְוָחִים, כְּדֵי שֶׁהַמַּטְמוֹן לֹא יִטַּלְטֵל וְלֹא יִשָּׁבֵר. בְּעֶזְרַת הַחֶבֶל שֶׁהוֹרַדְנוּ לְיִגְאָל, הוּא קָשַׁר וְהִדֵּק אֶת הַשַּׂק מִכָּל צְדָדָיו. אַחַר־כָּךְ הִצְמִיד אֶת הַשַּׂק אֶל גּוּפוֹ. וְאָז אוֹתֵת לָנוּ דֶּרֶךְ הַחֶבֶל וְקָרָא:

– חֶבְרֶ’ה, קָדִימָה! אֶפְשָׁר לִמְשֹׁךְ, הַכֹּל אָרוּז!…

הַמְּשִׁיכָה קָשְׁתָה עָלֵינוּ הַפַּעַם יוֹתֵר מִתָּמִיד. הַשַּׂק הִכְפִּיל אֶת כָּבְדּוֹ וּבַהַתְחָלָה נִדְמֶה הִיִה לִנוּ, שֶׁלֹּא נוּכַל לִגְבֹּר עַל שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד.

– אוּלַי נַעֲלֶה קֹדֶם אֶת הַשַּׂק וְאַחַר־כָּךְ אוֹתְךָ? – הִצִּיעַ גָּדִי.

אֲבָל יִגְאָל הִתְעַקֵּשׁ וְסֵרַב.

– קְצָת מַאֲמָץ, חֶבְרֶ’ה, בֶּאֱמֶת לֹא הַרְבֵּה… – קָרָא.

וְשׁוּב נִסִּינוּ לִמְשֹׁךְ בְּכָל כֹּחֵנוּ. לְמַזָּלֵנוּ הָיְתָה הַקּוֹרָה חֲלָקָה וַעֲגֻלָּה. וְהַחֶבֶל הֶחֱלִיק עָלֶיהָ כִּמְעַט כְּמוֹ עַל גַּלְגֶּלֶת. אִלּוּ צְרִיכִים הָיִינוּ לִמְשֹׁךְ דֶּרֶךְ שְׂפַת־הָאֲבָנִים שֶׁל הַבּוֹר, אוֹ בְּעֶזְרַת שְׁלַבֵּי הָעֵץ שֶׁל הַסֻּלָּם, לֹא הָיִינוּ מַצְלִיחִים. וְכָךְ, בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵינוּ, מִתּוֹךְ אִמּוּץ כָּל שְׁרִירֵינוּ, הִצְלַחְנוּ בַּסּוֹף לְהַעֲלוֹת אֶת יִגְאָל יַחַד עִם הַשַּׂק אֶל פִּי הַבְּאֵר. מַמָּשׁ הִסְתָּעָרַנְוּ עַל הַשַּׂק, שְׁלָלֵנוּ הַנִּפְלָא!

וְיִגְאָל, עוֹדוֹ קָשׁוּר וּמְלֻפָּף בְּכָל הַחֲבָלִים וְהַטַּבָּעוֹת, קָרָא:

– תְּנוּ יָדַיִם, חֶבְרֶ’ה! שִׂימוּ עַל יָדִי אֶת יֶדְכֶם! בּוֹאוּ נָרִיעַ לִכְבוֹד הַשָּׁלָל הַנִּפְלָא הַזֶּה שֶׁהוֹצֵאתִי מִן הַבּוֹר!

נִרְגָּשִׁים מְאֹד, בְּכַפּוֹת יָדַיִם סְמוּקוֹת וּמְזִיעוֹת מֵרֹב מַאֲמָץ וְהִתְרַגְּשׁוּת, עָשִׂינוּ אֶת יָדֵינוּ לַאֲגֻדָּה אַחַת וַהֲרִיעוֹנוּ לִכְבוֹד שְׁלָלֵנוּ הַנִּפְלָא שָׁלשׁ פְּעָמִים:

– לִכְבוֹד הַשָּׁלָל! – קָרָא יִגְאָל.

– הֵידָד! – הֲרִיעוֹנוּ.

– לִכְבוֹד הַמַּטְמוֹן! – שָׁנָה יִגְאָל.

– הֵידָד!

– לְחַיֵּי הַבְּאֵר הָרוֹמָאִית! – שִׁלֵּשׁ.

– הֵידָד!

וְכָאן קָפַץ גָּדִי וְצָעַק מְשֻׁלְהָב כֻּלּוֹ:

– לִכְבוֹד יִגְאָל הָאַמִּיץ!

– הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד!

הַהֵד הֶחָזָק שֶׁעָלָה מִקְּרִיאוֹתֵינוּ הִדְהֵד בֵּין קִירוֹת־הָאֶבֶן שֶׁל הַבְּאֵר וְכָל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף שֶׁהִסְתַּתְּרוּ בָּהּ – יוֹנֵי הַסֶּלַע, הַתִּנְשָׁמוֹת וַאֲפִלּוּ הָעֲטַלֵּפִים – כֻּלָּם נִתְבַּהֲלוּ, וּכְאִלּוּ נוֹרוּ מִתּוֹךְ חוֹרֵיהֶם אֶל פִּי הַבְּאֵר וּמִשָּׁם פָּרְשׂוּ בִּלְהָקוֹת מַחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם יָשָׁר מוּלֵנוּ.

– הַפַּעַם הִבְהַלְנוּ אֲנַחְנוּ אוֹתָן! – צָעַק עָמוֹס, וְכֻלָּנוּ הִצְטָרַפְנוּ אֵלָיו בִּצְחוֹק שֶׁל שִׂמְחָה.

בִּזְהִירוּת בִּזְהִירוּת הֶעְמַסְנוּ אֶת הַשַּׂק הַתָּפוּחַ עִם הַמַּטְמוֹן בְּקִדְמַת הָעֲגָלָה, וְאַחַר־כָּךְ עָרַמְנוּ אֶת כָּל הַצִּיּוד מִסָּבִיב. בָּדַקְנוּ בַּבְּאֵר וּבִסְבִיבָתָהּ אִם לֹא שָׁכַחְנוּ דָּבָר וְעָלִינוּ כֻּלָּנוּ עַל הָעֲגָלָה.

כְּשֶׁבִּקַּרְנוּ כָּאן, בַּבְּאֵר הָרוֹמָאִית הַזְּנוּחָה וַעֲטוּפַת הַקּוֹצִים הַזֹּאת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁנִּפָּרֵד מִמֶּנָּה הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה שֶׁכָּזֹאת. וְעָמוֹס אָמַר בְּקוֹל רָם מַה שֶּׁהָיָה בְּלֵב כֻּלָּנוּ:

– לְהִתְרָאוֹת, בְּאֵר! עוֹד נָשׁוּב אֵלַיִךְ! תִּרְאִי, נָשׁוּב לְחַטֵּט בְּמִכְמַנַּיִךְ!

הָאָתוֹן עָקְרָה מִמְּקוֹמָה, הָעֲגָלָה הַכְּבֵדָה אַחֲרֶיהָ, וּכְבָר אָנוּ נוֹסְעִים בִּשְׂדוֹת הַקֶּמֶל, בְּדַרְכֵּנוּ אֶל הַכְּבִישׁ. עָכְשָׁו רָאִינוּ יָפֶה אֶת מִקְשַׁת־הָאֲבַטִּיחִים. הָרָאשִׁים הַיְרֻקִּים־כֵּהִים הִבְרִיקוּ מוּלֵנוּ, וּבְרֹאשׁ הַגִּבְעָה נִצְּבָה לָהּ הַשּׁוֹמֵרָה בְּמִין עֲמִידָה מִתְגָּרָה.

וְגָדִי קָרָא פִּתְאֹם:

– הַבִּיטוּ, הַשּׁוֹמֵר רָץ אֵלֵינוּ! הַבִּיטוּ, יֵשׁ אִתּוֹ גַּם נַעַר!

– מַה הוּא רוֹצֶה, אוּלַי נַעְצֹר?

– עִצְרִי! – קָרָא יִגְאָל אֶל הַחֲמוֹרָה, – הוֹיְסָה! עִמְדִי בִּמְקוֹמֵךְ! – פָּקַד עָלֶיהָ, וְלָנוּ אָמַר:

– אוּלַי קָרָה לָהֶם מַשֶּׁהוּ? אוּלַי הֵם זְקוּקִים לְעֶזְרָה?

הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי וְהַנַּעַר שֶׁאִתּוֹ קָרְבוּ אֵלֵינוּ בִּמְרוּצָה. הוּא הֵנִיף בְּיָדוֹ אֶת מַקְלוֹ וְצָעַק אֵלֵינוּ צְעָקוֹת שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לְהָבִין. עוֹד רֶגַע וְהֵם הִגִּיעוּ אֶל הָעֲגָלָה וְנֹאחֲזוּ בִּקְרָשֶׁיהָ, כְּאִלּוּ מְבַקְשִׁים הֵם לְשָׁבְרָהּ.

עַד מְהֵרָה הִסְתַּבֵּר לָנוּ שֶׁהַשּׁוֹמֵר כּוֹעֵס עָלֵינוּ מִשּׁוּם שֶׁהוּא חוֹשֵׁד בָּנוּ שֶׁגָּנַבְנוּ אֲבַטִּיחִים מֵהַמִּקְשָׁה, אֲבָל לֹא הָיְתָה לָנוּ שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְהִדָּבֵר אִתּוֹ. הוּא לֹא הֵבִין אֶת תְּשׁוּבָתֵנוּ הַחַלָּשָׁה, וַאֲנַחְנוּ לֹא הֵבַנּוּ מַה הוּא רוֹגֵז עָלֵינוּ בְּחֵמָה כָּזֹאת.

הַנַּעַר הָעַרְבִי טִפֵּס בֵּינָתַיִם עַל הָעֲגָלָה וְחָטַף מִיִּגְאָל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת. אַחַר־כָּךְ הִפְנָה אֶת הָאָתוֹן לְכִוּוּן הַשּׁוֹמֵרָה וְהִצְלִיף עַל גַּבָּהּ בְּכֹחַ רַב. עַכְשָׁו רָאִינוּ שֶׁנִּקְלַעְנוּ לְצָרָה צְרוּרָה, וְיִגְאָל אָמַר בְּשֶׁקֶט:

– חֶבְרֶ’ה, הַשּׁוֹמֵר מַמָּשׁ מְשֻׁגָּע. צָרִיךְ לְהִמָּלֵט מִכָּאן מַהֵר, לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי!

אֲבָל לֵךְ וְנַסֵּה לְהִמָּלֵט, כְּשֶׁהַנַּעַר הָעַרְבִי מֵרִיץ אֶת הָאָתוֹן בְּמַעֲלֵה הַמִּקְשָׁה, הַשּׁוֹמֵר רָץ מֵאֲחוֹרֵינוּ, אוֹחֵז בְּקַרְשֵׁי הָעֲגָלָה וּמְנוֹפֵף וּמְאַיֵּם עַל רָאשֵׁינוּ, וְאֵינוֹ חָדֵל מִצְּרִיחוֹת הַחֵמָה שֶׁלּוֹ.

לְפֶתַע, בְּלִי שֶׁנָּבִין דָּבָר, וּבְלִי שֶׁנּוּכַל גַּם לַעְצֹר בַּעֲדוֹ, עָצַר הַנַּעַר אֶת הָאָתוֹן, קָפַץ אֶל תּוֹךְ הָעֲגָלָה וְתָפַס בַּשַּׂק הַנָּפוּחַ – שַׂק הַמַּטְמוֹן הַיָּקָר שֶׁלָּנוּ! – וֶהֱטִילוֹ מִחוּץ לָעֲגָלָה יָשָׁר לְיָדָיו שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַנִּרְגָּז.

נֶאֶלַמְנוּ מַמָּשׁ דֹּם מֵרֹב תַּדְהֵמָה! הֲיִתָּכֵן? הֲיִתָּכֵן שֶׁהַשּׁוֹמֵר טוֹעֶה וְחוֹשֵׁב שֶׁהַשַּׂק הַנָּפוּחַ שֶׁלָּנוּ מָלֵא אֲבַטִּיחִים גְּנוּבִים – בְּעוֹד שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נָגַעְנוּ גַּם בְּפֶלַח שֶׁל אֲבַטִּיחַ?…

וְכַד־הַמַּטְבְּעוֹת הַיַָּקָר שֶׁלָּנוּ, לַמְרוֹת אֲרִיזָתוֹ שֶׁל יִגְאָל, עָלוּל לְהִתְנַפֵּץ כָּל רֶגַע! כֻּלָּנוּ פָּנִינוּ בְּמַבָּטֵינוּ אֶל יִגְאָל: מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו?

אֲבָל יִגְאָל לֹא הִתְפַּנָּה לְהָשִׁיב עַל הַמַּבָּטִים שֶׁלָּנוּ. הוּא אָרַב לִשְׁעַת־כֹּשֶׁר, וְאַךְ הִרְפָּה לְרֶגַע הַנַּעַר הָעַרְבִי מֵהַמּוֹשְׁכוֹת, מִהֵר יִגְאָל וְחָטַף אוֹתָן מִיָּדָיו, דָּחַף אוֹתוֹ מִחוּץ לָעֲגָלָה אֶל הַחוֹל וּבְכָל כֹּחוֹ הִדְהִיר אֶת הָאָתוֹן.

הִצְטוֹפַפְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ לְיַד יִגְאָל, שֶׁצָעַק בְּכָל כֹּחֹו:

– דִּיוֹ, חֲמוֹרָה! רוּצִי, עוּפִי, טוּסִי מִפֹּה! אַתֶּם לֹא רוֹאִים? הֵם מְטֹרָפִים לְגַמְרֵי! בּוֹאוֹ נִבְרַח הַבַּיְתָה, אוּלַי נִמְצָא שָׁם דֶּרֶךְ לַחֲזֹר וְלָקַחַת אֶת הַשַּׂק! רוּצִי, חֲמוֹרָה! רוּצִי וְהַצִּילִי אוֹתָנוּ! יוֹתֵר מַהֵר!

הָאָתוֹן הָעַצְלָנִית שֶׁלָּנוּ כְּאִלּוּ הֵבִינָה מִיָּד אֶת חֻמְרַת הַמַּצָּב. בְּלִי לְהִתְעַקֵּשׁ הַרְבֵּה, פָּתְחָה הַפַּעַם בִּמְרוּצָה חֲמוֹרִית מְסֻרְבֶּלֶת. הִיא הֵנִיפָה אֶת רַגְלֶיהָ כְּאִלּוּ אֵינָהּ יוֹדַעַת לִדְהֹר, וְהָעֲגָלָה קִרְקְשָׁה בְּכָל קְרָשֶׁיהָ. עוֹד רֶגַע וְהָיִינוּ עָפִים גַּם אֲנַחְנוּ מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה, אִלְמָלֵא נֶאֱחַזְנוּ בַּקְּרָשִׁים בְּכָל כֹּחֵנוּ. יָשַׁבְנוּ עַל רִצְפַּת הָעֲגָלָה, צְמוּדִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמְעַכְּלִים לְאַט וּבְקֹשִׁי אֶת הָאָסֹון שֶׁרִחֵף אַךְ לִפְנֵי רֶגַע עַל הַמַּטְמוֹן שֶׁלָּנוּ. הָאֻמְנָם? הֲרֵי כִּמְעַט־כִּמְעַט הָיָה כָּל עֲמָלֵנוּ לַשָּׁוְא!

וְעַכְשָׁו, הַאֻמְנָם הַשִּׂמְחָה שֶׁשָּׂמַחְנוּ רַק לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה לְיַד הַבְּאֵר שִׂמְחַת פְּתָאִים מֻקְדֶּמֶת הָיְתָה?

ואֵיךְ זֶה הִתְהַפֵּך עָלֵינוּ הַגַּלְגַּל בִּן־רֶגַע… וּמַה נוּכַל לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו לַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי הַזֶּה וְלַנַּעַר הֶחָצוּף? וַהֲרֵי הַכֹּל בָּא מִתּוֹךְ טָעוּת! טָעוּת אֲיֻמָּה! הֲרֵי לֹא נָגַעְנוּ אֲפִלּוּ בַּאֲבַטִּיחַ אֶחָד!…

וְעַכְשָׁו אָנוּ שָׁבִים הַבַּיְתָה נִרְדָּפִים וּמֻכִּים וּמְאֻכְזָבִים נוֹרָא.

וְהֵיכָן הֵן הַהֲזָיוֹת הַנְּעִימוֹת שֶׁהָזִינוּ בַּבֹּקֶר, בִּנְסִיעָתֵנוּ אֶל הַבְּאֵר? מַה יִּהְיֶה עַל קַבָּלַת־הַפָּנִים הַמְפֹאֶרֶת? וְהֵיכָן כָּל תְּרוּעוֹת הַשִּׂמְחָה, לְחִיצוֹת־הַיָּדַיִם, קְרִיאוֹת־הַהֵידָד?

מְיֹאָשִׁים וּקְרוֹבִים לִבְכִי הִצְטוֹפַפְנוּ נְבוֹכִים בְּקַדְמַת הָעֲגָלָה, נְתוּנִים לְחַסְדֵּי דְּהִירָתָהּ הַמְשֻׁגַּעַת שֶׁל הָאָתוֹן, אֲבָל יִגְאָל אָמַר:

– אֶת הַמַּטְמוֹן לֹא נַפְקִיר! וְאֶת הַשּׁוֹמֵר הַזֶּה עוֹד נְלַמֵּד מַה זֶּה לִרְדֹּף אַחֲרֵי יְלָדִים, בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, עַל לֹא עָווֹן בְּכַפָּם!…

פרק ששי: הַמִּרְדָּף    🔗

הָרוּחַ נָשְׁבָה, וְעַל הָעֲגָלָה הַמְאַיֶּמֶת לְהִתְפָּרֵק מֵאֲחוֹרֵי הָאָתוֹן, הַטָּסָה בִּמְהִירוּת מְטֹרֶפֶת, הִתְנַהֲלָה שִׂיחָה נִרְגֶּשֶׁת זוֹ:

גָּדִי: “מַה נַּעֲשֶׂה? מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת?”

עָמוֹס: “הַשּׁוֹמֵר הַנִּבְזֶה הַזֶּה! חָכָם גָּדוֹל נֶגֶד יְלָדִים! וְהַנַּעַר הַזֶּה שֶׁאִתּוֹ, גִּבּוֹר נֶגֶד קְטַנִּים!”

אֲנִי: “כָּל הַמַּטְמוֹן יָרַד לַטִּמְיוֹן. כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ תֵּלֵךְ לַאֲבַדּוֹן.”

יִגְאָל: “מָה אַתֶּם מְקוֹנְנִים פֹּה כְּמוֹ סַבְתּוֹת? יוֹשְׁבִים וּמְקַשְׁקְשִׁים וּבוֹכִים כְּאִלּוּ מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁקָּרָה לָנוּ…”

גָּדִי: “אֲנַחְנוּ מְיַלְּלִים כִּי אֲנַחְנוּ נְבוֹכִים, כִּי חֲבָל. גַּם אַתָּה רַק מְדַבֵּר, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין לְךָ שׁוּם תָּכְנִית־פְּעֻלָּה.”

יִגְאָל: “יֵשׁ, תַּאֲמִינוּ לִי, יֵשׁ. וְאַתֶּם מוּטָב שֶׁתֵּרָגְעוּ. הָעַצְבָּנוּת הַזֹּאת לֹא תּוֹעִיל.”

עָמוֹס: “טוֹב, אִם יֵשׁ לְךָ תָּכְנִית, תַּגִּיד. שֶׁנֵּרָגַע גַּם אֲנַחְנוּ.”

אֲנִי: “לְפִי דַּעְתִּי, כְּמוֹ שֶׁמַּגִּיעִים לַקִּבּוּץ, צָרִיךְ לְהַזְעִיק תֵּכֶף אַזְעָקָה כְּלָלִית.”

גָּדִי: “נָכוֹן מְאֹד! צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִיָּד כֹּחַ־עֲנִישָׁה שֶׁיַּעֲנִישׁ אֶת הַשּׁוֹמֵר הַמְרֻשָּׁע וְאֶת הַנַּעַר הַמְחֻצָּף הַזֶּה. שֶׁיֵּדְעוּ לָהֶם אַחַת וּלְתָמִיד שֶׁלֹּא כְּדַאי לָהֶם לְהִתְעַסֵּק אִתָּנוּ.”

יִגְאָל: “זֶה דַּוְקָא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי: אַזְעָקָה כְּלָלִית! לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כְּדֵי שֶׁכָּל הַקִּבּוּץ יֵדַע בִּן־רֶגַע מַה פֵּשֶׁר הַסּוֹד הַכָּמוּס שֶׁלָּנוּ, מָה?! שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים יַתְחִילוּ לִשְׁאֹל קֻשְׁיוֹת וּלְחַטֵּט וּלְנַדְנֵד וּלְהַרְגִּיז, וְלַחְשֹׁב שֶׁגַּם לָהֶם יֵשׁ חֵלֶק בְּגִלּוּי הַמַּטְמוֹן, אָה?! זֶה מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים? שֶׁכֻּלָּם, כֻּלָּם כָּל אֵלֶּה שֶׁלֹּא נָקְפוּ אֲפִלּוּ אֶצְבַּע קְטַנָּה, יֵהָפְכוּ פִּתְאֹם לְשֻׁתָּפִים שֶׁלָּנוּ… וְלֹא סְתָם שֻׁתָּפִים קְטַנִּים, אֶלָּא דַּוְקָא שֻׁתָּפִים גְּדוֹלִים! חֲשׁוּבִים! שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פִתְאֹם מַה לְּהַגִּיד עַל כָּל דָּבָר, וּלְהַצִּיעַ כָּל מִינֵי הַצָּעוֹת עַל כָּל שְׁטוּת קְטַנָּה, שֻׁתָּפִים כָּאֵלֶּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים?”

אֲנִי: מַה פִּתְאֹם?"

עָמוֹס:“אֲבָל אַתָּה פּוֹסֵל כָּל הַצָּעָה שֶׁלָּנוּ.”

יִגְאָל: “לֹא נָכוֹן. אַתֶּם פָּשׁוּט לֹא חוֹשְׁבִים מַסְפִּיק.”

עָמוֹס: “טוֹב, אֶת זֶה כְּבָר שָׁמַעְנוּ. וַאֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת לֹא רוֹצִים שֶׁכָּל הַסִּפּוּר יִתְגַּלֶּה בַּדֶּרֶךְ הַמַּשְׁפִּילָה הַזֹּאת. אָז מָה אַתָּה מַצִּיעַ?”

גָּדִי: “כֵּן, מָה אַתָּה מַצִּיעַ?”

אֲנִי:" וַאֲנִי אוֹמֵר, אַזְעָקָה כְּלָלִית! לְגַיֵּס תֵּכֶף אֶת כָּל הַהוֹרִים וּלְהַעֲנִישׁ אֶת הָעַרְבִים וּלְפוֹצֵץ לָהֶם אֶת כָּל הָאֲבַטִיחִים שֶׁבַּמִּקְשָׁה!"

יִגְאָל: “אִם תִּשְׁתְּקוּ קְצָת, אוּכַל לְדַבֵּר.”

עָמוֹס:" טוֹב חֶבְרֶ’ה, לִסְתֹּם אֶת הַפִּיּוֹת. תְּנוּ לְיִגְאָל לְדַבֵּר."

יִגְאָל: “אֲנִי מַצִּיעַ הַצָּעָה פְּשׁוּטָה: אַבָּא שֶׁלִּי הוּא סַקְרָן נוֹרָא. הֲרֵי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מֵהַנִּדְנוּדִים שֶׁלּוֹ. וּבְכֵן, נַזְעִיק רַק אוֹתוֹ, נְגַיֵּס רַק אוֹתוֹ בִּלְבַד. וְזֶה יַסְפִּיק.”

גָּדִי: “מַה מַּסְפִּיק? אֵיזֶה יַסְפִּיק? אַבָּא שֶׁלְּךָ לְבַדּוֹ? זֶה לֹא יַעֲזֹר לָנוּ כְּלוּם!”

יִגְאָל: “יַעֲזֹר, וְעוֹד אֵיךְ יַעֲזֹר! אַבָּא שֶׁלִּי שׁוֹמֵעַ עַל כָּל הָעִנְיָן וּמִיָּד רָץ וּמְגַיֵּס אֶת הַטֶּנְדַּר. אֲנַחְנוּ נַשְׁאִיר אֶת הָעֲגָלָה לְיַד הָאֻרְוָה, וַאֲפִלּוּ לֹא נִפְרֹק אוֹתָהּ עַכְשָׁו, כִּי אֵין זְמַן, רַק נַחְבִּיא אוֹתָהּ קְצָת בֵּין הַשִּׂיחִים, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה כָּל הַצִּיּוד שֶׁלָּנוּ…”

אֲנִי:" אָז לָמָּה לֹא אַזְעָקָה כְּלָלִית?"

יִגְאָל: “אִם לֹא תַּפְרִיעַ לִי, אַגִּיד לְךָ לָמָּה. עַכְשָׁו אֲנִי בְּאֶמְצַע הַתִּכְנוּן. מִן הָעֲגָלָה קוֹפְצִים יָשָׁר לַטֶּנְדֶּר. לֹא כֻּלָּם מֻכְרָחִים לָבוֹא. מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר לְהַתִּיר אֶת הַחֲמוֹרָה וְגַם לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ. זֶהוּ, מוּבָן? עִם הַטֶּנְדֶּר טָסִים לַמִּקְשָׁה, דּוֹרסִים אֶת כָּל הָאֲבַטִּיחִים הַמְחֻרְבָּנִים שֶׁלָּהֶם וְעוֹלִים עַד לַשּׁוֹמֵרָה.”

גָּדִי: “יֹפִי! וְאִם הֵם יִתְחַכְּמוּ אִתָּנוּ – יָשָׁר לִנְגֹּחַ עִם הַטֶּנְדֶּר וּלְהָעִיף לָהֶם אֶת הַשּׁוֹמֵרָה לְכָל הָרוּחוֹת!”

עָמוֹס: “לֹא חֲבָל קְצָת עַל הַסֻּכָּה? אָז לָמָּה שֶׁלֹּא לְהַעְמִיס אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת וּלְהָבִיא הַבַּיְתָה, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ לִבְנוֹת סֻכָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת?”

יִגְאָל: "אַתֶּם כְּמוֹ תִּינוֹקוֹת, מִתְלַהֲבִים תֵּכֶף מִכָּל שְׁטות!

הָעִקָּר הוּא לֹא הָאֲבַטִּיחִים וְלֹא הַשּׁוֹמֵרָה וְגַם לֹא הַשּׁוֹמְרִים. הָעִקָּר – לְהַצִּיל אֶת הַמַּטְמוֹן! וּבִגְלַל זֶה דָּחוּף לָנוּ נוֹרָא לְהַגִּיעַ לְשָׁם מַהֵר, לִפְנֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׂק וְלִפְנֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַמַּטְמוֹן! אַתֶּם תּוֹפְסִים עַכְשָׁו, לָמָּה צָרִיךְ לְהַזְעִיק רַק אֶת אַבָּא שֶׁלִּי וְאֶת הַטֶּנְדֶּר שֶׁלּוֹ?"

וְכָךְ גַּם עָשִׂינוּ. אַךְ הִגַּעְנוּ לְשַׁעַר הַקִּבּוּץ, מִיָּד זִנֵּק יִגְאָל מִן הָעֲגָלָה וְרָץ לְהַזְעִיק אֶת אָבִיו, בֵּינָתַיִם הִתַּרְנוּ בְּחָפְזָה אֶת הָאָתוֹן וְגַם הִסְפַּקְנוּ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ, הֶחְבֵּאנוּ בֵּין הַשִּׂיחִים אֶת הָעֲגָלָה – וְאָז נִשְׁמְעוּ מִכִּוּוּן הַשַּׁעַר הַצְּפִירוֹת הַבְּהוּלוֹת שֶׁל הַטֶּנְדֶּר.

רַצְנוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ אֶל הַטֶּנְדֶּר, כֻּלָּנוּ – אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא הִסְכִּים לְהִשָּׁאֵר. הֲרֵי זֶה מַצְחִיק, דַּוְקָא עַכְשָׁו, לִפְנֵי שֶׁהַשָּׁלָל מֻחְזָר אֵלֵינוּ, לִפְנֵי הַסִּיּוּם שֶׁל הַמַּסָּעוֹת הָאֲרֻכִּים, שֶׁל הַחִפּוּשִׂים הַמְיַגְּעִים – דַּוְקָא עַכְשָׁו לְהִסְתַּלֵּק פִּתְאֹם וְלַעֲסֹק בְּאֵיזוֹ עֲבוֹדָה עֲלוּבָה וּצְדָדִית וּבִלְתִּי־חֲשׁוּבָה כְּמוֹ… כְּמוֹ לִשְׁמֹר עַל הָעֲגָלָה וּלְהַשְׁקוֹת אֶת הָאָתוֹן?! לְמִי יֵשׁ עֲצָבִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר שָׁם, בַּשָּׂדֶה, אוּלַי מִתְפַּתַּחַת תִּגְרָה בֵּין אַבָּא שֶׁל יִגְאָל וּבֵין הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי? כַּאֲשֶׁר מַתְחִיל אוּלַי הַמִּרְדָּף הַמָּהִיר אַחֲרֵי הַנַּעַר הַנִּמְלָט, כְּשֶׁהַשַּׂק וּבוֹ כָּל הַמַּטְמוֹן עַל גַּבּוֹ?

נִדְחַקְנוּ כֻּלָּנוּ בְּתָא הַטֶּנְדֶּר, אֲבָל לֹא חַשְׁנוּ כְּלָל בִּצְפִיפוּת.

אַבָּא שֶׁל יִגְאָל כְּבָר יָדַע הַכֹּל וְהוּא הָיָה רְצִינִי וְדָרוּךְ לַמַּסָּע. כִּמְעַט הֵחֵל בִּנְסִיעָתוֹ, נֶעְצַר פִּתְאֹם, הֵסֵב אֶת הַטֶּנְדֶּר אֲחוֹרָנִית וְשָׁעַט בַּחֲזָרָה, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֶל הֶחָצֵר.

– מַה קָּרָה? – נִבְהַלְנוּ כֻּלָּנוּ, – לָמָּה חוֹזְרִים?

– תִּסְמְכוּ, – אָמַר יִגְאָל, – אִם חוֹזְרִים, סִימָן שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר.

וּבְשֶׁקֶט שָׁאַל:

– מַה קָּרָה, אַבָּא? לָמָּה אַתָּה חוֹזֵר?

– טוֹב מְאֹד שֶׁהוֹדַעְתֶּם לִי. יָפֶה שֶׁמְּחַלְתֶּם עַל כְּבוֹדְכֶם בְּרֶגַע מַכְרִיעַ כָּזֶה. אֵין לִי שׁוּם סָפֵק שֶׁנַּצְלִיחַ לְהַצִּיל אֶת הַמַּטְמוֹן. אֲנִי בָּטוּחַ, בֶּאֱמֶת. אֵין לָכֶם שׁוּם סִבָּה לַחֲשֹׁשׁ שֶׁלֹּא. אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן…

חָלַפְנוּ בִּמְהִירוּת בֵּין שְׂדֵרוֹת הַבְּרוֹשִׁים, וְהֶעֱלִינוּ אָבָק רַב שֶׁרִחֵף אַחֲרֵינוּ עַל הַשִּׂיחִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ. חֲבֵרִים וִילָדִים הֻפְתְּעוּ לְמַרְאֵה הַטֶּנְדֶּר הַדּוֹהֵר לוֹ פִּתְאֹם, בִּשְׁעַת הַשַּׁבָּת הַמְאֻחֶרֶת הַזֹּאת, מִן הַשַּׁעַר אֶל הֶחָצֵר. בְּוַדַּאי חָשְׁבוּ כִּי קָרָה מַשֶּׁהוּ. אַחֲרֵי הַסִּבּוּב, לִפְנֵי רַחֲבַת בֵּית הַמַּזְכִּירוּת, הִמְשִׁיךְ אַבָּא שֶׁל יִגְאָל וְאָמַר:

– אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן מוּטָב שֶׁאֶקְפֹּץ עַכְשָׁו וַאֲטַלְפֵּן לְמַחְלֶקֶת הָעַתִּיקוֹת. טוֹב שֶׁגַּם הֵם יֵדְעוּ עַל הָעִנְיָן. אַתֶּם הֲרֵי לֹא הִתְכַּוַּנְתֶּם לְהַחֲזִיק בַּמְּצִיאָה שֶׁלָּכֶם לְעַצְמְכֶם, נָכוֹן?…

וּבְלִי לְהַמְתִּין לִתְשׁוּבָתֵנוּ, קָפַץ מִן הַטֶּנְדֶּר וְרָץ לְטַלְפֵּן.

– מָה הָעִנְיָנִים, יִגְאָל? – שָׁאַל עָמוֹס, כְּשֶׁנִּשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ בְּתָא הַטֶּנְדֶּר, – הֶחְלַטְתֶּם כְּבָר מַשֶּׁהוּ בִּלְעָדֵינוּ?

– אַל תִּהְיֶה טֶמְבֶּל, – אָמַר יִגְאָל, – צָרִיךְ הָיִיתִי לְפַתּוֹת אֶת אַבָּא בְּמַשֶּׁהוּ. צָרִיךְ הָיִיתִי לְהַבְטִיחַ לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מִתְכַּוְּנִים לִשְׁדֹּד אֶת הַמַּטְמוֹן. וְחוּץ מִזֶּה, הֲרֵי עוֹד לֹא חָשַׁבְנוּ בִּכְלָל מַה יִּהְיֶה גּוֹרַל הַמַּטְמוֹן.

– כֵּן, – אָמַר גָּדִי, – אֲבָל גַּם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ רוֹצִים לְהִשְׁתַּתֵּף בַּהַחְלָטָה. זֶה לֹא הָיָה עִנְיָן פְּרָטִי שֶׁל אַבָּא שֶׁלְּךָ.

– כַּמּוּבָן, – אָמַר יִגְאָל, – מָה אַתָּה כְּבָר נִפְחָד?

– תַּבְטִיחַ לָנוּ? – שָׁאַלְתִּי אֲנִי.

– אוּף, אַתֶּם יְלָדִים קְטַנִּים, בְּחַיַּי! – אָמַר יִגְאָל, – מָה אִתְּכֶם? זֶה מַה שֶּׁמַּדְאִיג אֶתְכֶם עַכְשָׁו, חֲכָמִים קְטַנִּים שֶׁלִּי?

– תַּבְטִיחַ לָנוּ? – חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי.

– טוֹב, – אָמַר יִגְאָל, – אֲנִי מַבְטִיחַ, אֲבָל גַּם לְאַבָּא שֶׁלִּי תִּהְיֶה דֵּעָה בָּעִנְיָן.

– בֶּטַח, – אָמַר גָּדִי, – בְּתוֹר מַצִּיל הַמַּטְמוֹן, מַגִּיעַ שֶׁתִּהְיֶה גַּם לוֹ זְכוּת לְהַבִּיעַ דֵּעָה.

וּמִיָּד גַּם חָזַר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל בִּמְרוּצָה וְעָלָה עַל הַטֶּנְדֶּר.

– זֶהוּ! צִלְצַלְתִּי אֲלֵיהֶם וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהֵם יָבִינוּ שֶׁהָעִנְיָן בֶּאֱמֶת חָשׁוּב. – אָמַר.

שׁוּב הִצְטוֹפַפְנוּ יַחַד בְּתוֹךְ הַתָּא הַצַּר שֶׁל הַטֶּנְדֶּר. אַךְ יָצָאנוּ אֶת הַשַּׁעַר, וּמִיָּד הִגְבִּיר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל אֶת הַמְּהִירוּת וְאָמַר:

– יִגְאָל, אַתָּה תִּהְיֶה מוֹרֵה־הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי! אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הַמִּקְשָׁה, אֲבָל הֵיכָן הַבְּאֵר אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

– זֶה בְּסֵדֶר, אַבָּא, – אָמַר יִגְאָל, – הַשּׁוֹמֵרָה נִצֶּבֶת בְּרֹאשֹ גִּבְעַת־הַמִּקְשָׁה. אִי־אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בָּהּ.

וְהַמִּרְדָּף הֵחֵל. הַכְּבִישׁ הַשַּׁבָּתִי הָיָה פָּנוּי לְגַמְרֵי, וְעַל דֶּרֶךְ־הֶעָפָר שֶׁמִּצִּדּוֹ אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין עוֹד בְּעִקְּבוֹתֶיהָ שֶׁל הָאָתוֹן, שֶׁרַק לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה טָסָה כָּאן כִּמְטֹרֶפֶת. רוּחַ קַלִּילָה שֶׁל אַחֲרֵי־הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הֵחֵלָּה לַעֲרֹם גַּרְגְּרֵי־חוֹל. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁנַּחֲזֹר, וַדַּאי יִמָּחֲקוּ כָּל הָעֲקֵבוֹת.

הַטֶּנְדֶּר נָסַע בִּמְהִירוּת רַבָּה, וּכְבָר אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת מֵרָחוֹק אֶת הַפְּנִיָּה אֶל דֶּרֶךְ הֶעָפָר. וְשָׁם, בִּצְפוֹן מִזְרָח, כְּבָר הִבְהִיקוּ קְלוּשׁוֹת הָרָאשִׁים הַכֵּהִים שֶׁל הָאֲבַטִּיחִים הַמְפֻזָּרִים בְּמוֹרַד גִּבְעַת הַחוֹל.

– זֶהוּ, עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה! – אָמַר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל וּפָנָה לְאוֹתוֹ כִּוּוּן.

מֵאֲחוֹרֵי הַטֶּנְדֶּר הַדּוֹהֵר הִתְרוֹמֵם עֲנַן־אָבָק עֲנָקִי, שֶׁנָּע לְאִטּוֹ מִזְרָחָה עִם הָרוּחַ הַקַּלִּילָה שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם. הַשּׁוֹמְרִים הַיּוֹשְׁבִים בְּרֹאשׁ הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁבְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה וַדַּאי יַבְחִינוּ בָּנוּ בְּנָקֵל. וּמַה יַעֲשׂוּ? וַדַּאי יֵרְדוּ מִיָּד בְּסֻלַּם הָעֵץ, יִקְחוּ אֶת שַׂק־הַמַּטְמוֹן שֶׁלָּנוּ עַל גַּבָּם וְיֵעָלְמוּ. וּמֵעֵבֶר לְגִבְעַת־הַמִּקְשָׁה מַתְחִילוֹת הַבִּצּוֹת הַ“יְבֵשׁוֹת”. אֲדָמָה שֶׁאֵינָהּ מְעֻבֶּדֶת, חֲצוּיָה בִּתְעָלוֹת עֲמֻקּוֹת, מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּמְשׂוּכוֹת־פֶּטֶל וְטַיוּן. רְגָבִים עֲנָקִיִּים, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִימוֹת הַגְּשָׁמִים, – חֲרִיצִים, מַהֲמוֹרוֹת…

לֹא, הַטֶּנְדֶּר לֹא יוּכַל לַעֲבֹר עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח הַזֶּה. וְהָהֵם, אִם אַךְ יֵשׁ לָהֶם קְצָת שֵׂכֶל, בְּקָדְקֳדָם, יִבְרְחוּ עִם שְׁלָלָם דַּוְקָא אֶל הַבִּצּוֹת הַיְבֵשׁוֹת, יַסְתִּירוּ אֶת הַשַּׂק בְּאַחַד הַחֲרִיצִים וְיַעֲמִידוּ פְּנֵי תָּם שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ בִּכְלָל לְשֵׁם מָה נִזְעַקְנוּ לְכָאן! וַהֲרֵי שַׁבָּת הַיּוֹם, יוֹם שֶׁל שַׁלְוָה, יוֹם שֶׁל מְנוּחָה, וְלָמָּה זֶה לֹא נֵשֵׁב בְּצֵל הַשּׁוֹמֵרָה וּנְפַצֵּחַ אֲבַטִּיחִים צוֹנְנִים?…

– דְּרֹס אֶת הָאֲבַטִּיחִים שֶׁלָּהֶם! –צָעַק גָּדִי.

– לֹא – אָמַר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל מֵעַל הַהֶגֶה, – לֹא וָלֹא.

לְשֵׁם מָה לְהַזִּיק לָהֶם? אֲנִי כְּבָר אֶמְצָא דֶּרֶךְ מַתְאִימָה בֵּין הָאֲבַטִּיחִים.

וְהַטֶּנְדֶּר הִתְחִיל לְהִתְפַּתֵּל מַמָּשׁ כְּמוֹ לְטָאָה זְרִיזָה בֵּין הָאֲבַטִּיחִים, נִזְהָר שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ אַף לֹא בַּאֲבַטִּיחַ אֶחָד. הִתְפַּתְּלֻיּוֹת הָעֲקַלָּתוֹן טִלְטְלוּ אֶת הַטֶּנְדֶּר טַלְטֵלָה חֲזָקָה וַאֲנַחְנוּ נִזְרַקְנוּ בְּתוֹךְ הַתָּא מִצַּד אֶל צַד. מַזָּלֵנוּ שֶׁהָיִינוּ צְפוּפִים, אַחֶרֶת הָיִינוּ וַדַּאי נֶחְבָּטִים קָשׁוֹת.

לִפְנֵי הַשּׁוֹמֵרָה, מַמָּשׁ כַּמָּה צְעָדִים לְפָנֶיהָ, נַעֲשָׂה הַמִּדְרוֹן הַחוֹלִי תָּלוּל לְמַדַּי, וְהַחוֹל שָׁם הָיָה עָמֹק. הַטֶּנְדֶּר חִרְחֵר בְּמִקְצָת, הִשְׁתַּעֵל, הִתְאַמֵּץ לְהֵחָלֵץ, נָסוֹג קְצָת אֲחוֹרָנִית לֶאֱגֹר כֹּחַ כְּדֵי לְזַנֵּק בִּתְנוּפָה – אֲבָל נִכְשַׁל. הַמּוֹרָד וְהַחוֹל הִכְשִׁילוּהוּ.

– זֶהוּ, – אָמַר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, – נִתְקַעְנוּ!

שׁוּב וְשׁוּב נִסָּה לְהַתְנִיעַ אֶת הַטֶּנְדֶּר וּלְחַלְּצוֹ מִן הַמַּלְכֹּדֶת, אֲבָל כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו רַק הֶעֱמִיקוּ אֶת הַגַּלְגַּלִים בְּתוֹךְ הַחוֹל, וּמֵרֹב חִפָּזוֹן הָיָה הַטֶּנְדֶּר מִתְחַפֵּר וְשׁוֹקֵעַ.

– הַחוּצָה! – קָרָא אַבָּא שֶׁל יִגְאַל, – הַחוּצָה נִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בָּרֶגֶל!

פָּרַצְנוּ הַחוּצָה וְהִתְחַלְנוּ לָרוּץ בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה, מְבוֹסְסִים בְּתוֹךְ הַחוֹל הֶעָמֹק, נִתְקָלִים בַּאֲבַטִּיחִים וּמַחֲלִיקִים עַל קְלִפּוֹת רְקוּבוֹת.

– הִנֵּה הֵם! – צָעַק יִגְאָל, – רוֹאִים? הֵם יוֹרְדִים בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה.

– כֵּן! – צָוַח גָּדִי, – אֲנִי רוֹאֶה גַּם אֶת הַשַּׂק!

מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁתֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי בְּתָא הַטֶּנְדֶּר, בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה: הֵם הִבְחִינוּ כַּנִּרְאֶה בַּטֶּנְדֶּר הַמִּתְקָרֵב, הֶעְמִיסוּ אֶת הַשַּׂק עַל גַּבָּם וְעַכְשָׁו הֵם אָצִים וְרָצִים, מְנַסִּים לְהִתְחַמֵּק לְאֶרֶץ הַמַּהֲמוֹרוֹת הַבִּצָּתִית.

– נֶאֱגֹף אוֹתָם! – קָרָא אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, – אַתֶּם תַּמְשִׁיכוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם מִכָּאן. וְתִצְרְחוּ חָזָק! הָקִימוּ רַעַשׁ גָּדוֹל. יִגְאָל וַאֲנִי נַחֲמֹק הַצִּדָּה, מֵאֲחוֹרֵי הַשּׁוֹמֵרָה, וְנָגִיחַ מוּלָם יָשָׁר מִתּוֹךְ הַבִּצָּה…

הַמִּרְדָּף הִשְׁתַּלְהֵב עַכְשָׁו בִּתְנוּפָה מְחֻדֶּשֶׁת. שְׁלָשְׁתֵּנוּ רַצְנוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ בַּמּוֹרָד, צוֹרְחִים וְצוֹוְחִים כִּמְשֻׁגָּעִים, מְנִיפִים יָדֵינוּ לְכָל עֵבֶר, מְטִילִים לְעֶבְרָם רְגָבִים קְטַנִּים, אֲבָנִים וּמַקְלוֹת. יִגְאָל וְאָבִיו חָמְקוּ חֶרֶשׁ מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה, וּכְבָר יָכֹלְנוּ לִרְאוֹתָם מִתְגַּנְּבִים לְעֵבֶר הַנִּמְלָטִים.

פִּתְאֹם נֶעֶצְרוּ הַחוֹמְקִים. כְּפִי הַנִּרְאֶה הִבְחִינוּ לְתַדְהֵמָתָם בְּיִגְאָל וּבְאָבִיו הַמְּגִיחִים מוּלָם מִתּוֹךְ הַחֲרִיצִים. הֵם מִהֲרוּ וְשָׁמְטוּ אֶת הַשַּׂק לְתוֹךְ אַחַת הַמַּהֲמוֹרוֹת וְהֵחֵלּוּ לְטַיֵּל לָהֶם שְׁלֵוִים כְּאִלּוּ סְתָם יָצְאוּ לָהֶם לְצֵיד חָגְלוֹת…

נִדְהַמְנוּ לְמַרְאֵה עֵינֵינוּ. הַמִּפְנֶה בְּהִתְנַהֲגוּתָם הָיָה חָרִיף וּמָהִיר כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה אֲנַחְנוּ רוֹאִים. מִהַרְנוּ אֲלֵיהֶם בַּמּוֹרָד וְלֹא הֵסַרְנוּ עֵינֵינוּ לְרֶגַע מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁמַט הַשַּׂק.

– חֶבְרֶ’ה! – קָרָא עָמוֹס – שֶׁלֹּא יַעֲמִידוּ פָּנִים! רָאִינוּ הַכֹּל!

עַד מְהֵרָה הִסְתַּיֵּם הַמִּרְדָּף. כֻּלָּנוּ נֶאֱסַפְנוּ לְמָקוֹם אֶחָד. עָמַדְנוּ שָׁם נִרְגָּשִׁים וּמִתְנַשְּׁמִים, וְהָעַרְבִים בַּתָּוֶךְ מִתַּמְּמִים וּמְחַיְּכִים, כְּאִלּוּ בָּאנוּ אֲלֵיהֶם לְבִקּוּר שֶׁל נִימוּסִין…

– אֵיפֹה הַשַּׂק? מָה הֵם עָשׂוּ לַשַּׂק? – שָׁאַל אַבָּא שֶׁל יִגְאָל בִּדְאָגָה.

מִן הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ שֶׁבּוֹ רָצוּ וְהִתְגַּנְּבוּ, לֹא רָאוּ יִגְאָל וְאָבִיו אֵיךְ הַשּׁוֹמְרִים מַשְׁמִיטִים אֶת הַשַּׂק לְתוֹךְ אַחַד הַחֲרִיצִים.

– אֲנַחְנוּ רָאִינוּ, – אָמַר עָמוֹס, – הֵם נִסּוּ לְהִתְחַכֵּם! הֵם הִשְׁלִיכוּ אֶת הַשַּׂק בְּאֶמְצַע הָרִיצָה…

כֻּלָּנוּ הִתְפַּזַּרְנוּ מִסָּבִיב, כְּדֵי לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא אֶת שַׂק הַמַּטְמוֹן אַבָּא שֶׁל יִגְאָל קָרַב אֶל הַשּׁוֹמְרִים וּכְבָר הִתְחִיל לְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, עוֹד רֶגַע הָיְתָה פּוֹרֶצֶת תִּגְרָה.

– הִנֵּה הַשַּׂק! – הֵרִיעַ גָּדִי, מָשַׁךְ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ בְּכָל כֹּחוֹ מִתּוֹךְ הֶחָרִיץ שֶׁבָּאֲדָמָה.

כֻּלָּנוּ מִהַרְנוּ אֵלָיו. מִשַּׁשְׁנוּ אֶת הַשַּׂק בְּכָל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ: הַכֹּל הָיָה שָׁם. הַכַּד הַסָּדוּק עִם הַמַּטְבְּעוֹת וְעִם כָּל פִּסּוֹת־הַשַּׁיִשׁ שֶׁיִּגְאָל אָרַז בִּקְפִידָה רַבָּה כָּל־כָּךְ. הַשִּׂמְחָה מִלְאָה אֶת הַלְּבָבוֹת: הַמַּטְמוֹן בְּיָדֵינוּ! הַמַּטְמוֹן שָׁב אֵלֵינוּ! וְהוּא בָּרִיא וְשָׁלֵם!…

פרק שביעי: סְעֻדַּת פִּיּוּס    🔗

כְּשֶׁהִתְחִיל אַבָּא שֶׁל יִגְאָל לְדַבֵּר עִם הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי וְלִנְזֹף בּוֹ קָשׁוֹת, חִיֵּךְ הַשּׁוֹמֵר יָשָׁר לְתוֹךְ פָּנָיו. וְכָמוֹהוּ גַּם הַנַּעַר, שֶׁעָמַד אִתָּם כָּל הַזְּמַן. הַחִיּוּכִים שֶׁלָּהֶם הִתְרַחֲבוּ, עַד שֶׁנֶּהֶפְכוּ מַמָּשׁ לִצְחוֹק לְבָבִי וְחָמִים, כְּשֶׁרָאוּ כִּי הִצְלַחְנוּ גַּם לְהַשִּׂיג אוֹתָם וְגַם לְהַצִּיל אֶת הַשַּׂק.

לְאַבָּא שֶׁל יִגְאָל נַעֲשָׂה קְצָת לֹא נוֹחַ. מַה יֵּשׁ לוֹ לִרְגֹּז וְלִכְעֹס עֲלֵיהֶם, כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים וּמַצְהִילִים פְּנֵיהֶם כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא נִגְנַב מְאוּמָה מִן הַמַּטְמוֹן? בֶּאֱמֶת, אֵין טַעַם לִכְעֹס…

רֶגַע דֵּי אָרֹךְ עָמַד אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, קִרְטֵעַ מֵרֶגֶל לְרֶגֶל וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְסַיֵּם אֶת הַפָּרָשָׁה. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף, מֵרֹב שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, הֵחֵל לִנְזֹף בָּהֶם וְגַם חָטַף מִן הַשּׁוֹמֵר אֶת הַנַּבּוּט, שֶׁבּוֹ אִיֵּם עָלֵינוּ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁעוֹת, וְרִסֵּק אוֹתוֹ לִשְׁבָרִים.

אֲבָל הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי עֲדַיִן עָמַד וְצָחַק. הַנַּעַר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְלֹא חָדַל לְחַיֵּךְ. בֵּינָתַיִם קָרַבְנוּ אֲנַחְנוּ אֲלֵיהֶם, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ יוּשַׂם קֵץ לַגְּנֵבָה.

– מַגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ! – אָמַר עָמוֹס, – לֹא צָרִיךְ לְוַתֵּר!

– אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁלֹּא נִגְנַב כְּלוּם, – אָמַר גָּדִי, – בִּשְׁבִיל מָה סְתָם לְהִתְחַמֵּם?

וְאָז פָּנָה אֵלֵינוּ אַבָּא שֶׁל יִגְאָל וְשָׁאַל:

– נוּ, מַה דַּעְתְּכֶם, חַבְרַיָּא, לְהַעֲנִישׁ אוֹתָם?

אֲנִי הִסַּסְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לּוֹמַר.

מִצַּד אֶחָד רָצִיתִי לְהִתְנַקֵּם בַּשּׁוֹמֵר הַפְּרָאִי וּבְנַעֲרוֹ, עַל הַפַּחַד שֶׁהֵטִילוּ עָלֵינוּ, עַל גְּנֵבַת הַשַּׂק וְעַל הַשַּׁבָּת שֶׁכִּמְעַט הִתְקַלְקְלָה בִּגְלָלָם. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, הֲרֵי הַכֹּל נִגְמַר בְּכִי טוֹב: הַכַּד שָׁלֵם וּבָרִיא, כֻּלָּנוּ בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, וְגַם הַכַּעַס שֶׁלָּנוּ כְּבָר הִתְחִיל נָמוֹג. הַמַּקֵּל כְּבָר שָׁבוּר לִרְסִיסִים וְהַשּׁוֹמֵר כְּבָר הֵבִין שֶׁהִתְנַכְּלוּתוֹ הַזְּדוֹנִית לֹא הֵבִיאָה לוֹ שׁוּם רֶוַח. אִם כָּךְ, מַה טַּעַם לְהַמְשִׁיךְ בְּאֵיבָה? אֲבָל אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְאִטִּי, וְעַד שֶׁיָּדַעְתִּי מָה רְצוֹנִי, כְּבָר מִהֵר יִגְאָל וְאָמַר:

– אָמְנָם, הֵם הִבְהִילוּ אוֹתָנוּ כְּהֹגֶן. אָמְנָם, כִּמְעַט הָרְסוּ לָנוּ אֶת הַמַּטְמוֹן וְגַם אֶת הַשַּׁבָּת, אֲבָל בְּכָל זֹאת אֲנִי מַצִּיעַ לְהַנִּיחַ לָהֶם…

– כְּלוֹמַר, – שָׁאַל אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, – אַתֶּם מַסְכִּימִים שֶׁנִּתְפַּיֵּס?

– כֵּן,כֵּן, – אָמַרְנוּ, כִּמְעַט בְּקוֹל אֶחָד, – הָבָה נִתְפַּיֵּסָה.

– אֲנִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה, – אָמַר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל.

– מָה? – שָׁאַל גָּדִי.

– כֵּן, מָה? – שָׁאַל עָמוֹס.

– בֶּאֱמֶת, מַה נַּעֲשֶׂה? – שָׁאַלְתִּי גַּם אֲנִי בְּסַקְרָנוּת גּוֹבֶרֶת.

רַק יִגְאָל לֹא שָׁאַל כְּלוּם. הוּא הִבִּיט בְּאָבִיו, כְּאִלּוּ נִחֵשׁ כְּבָר לִפְנֵי שָׁעָה מַה שֶּׁהוּא מִתְכַּוֵּן לוֹמַר לָנוּ.

– אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁנַּעֲשֶׂה סוּלְחָה. – אָמַר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל.

הַשּׁוֹמֵר וְנַעֲרוֹ, אַךְ שָׁמְעוּ אֶת הַמִּלָּה סוּלְחָה, מִיָּד הִתְמָלְּאוּ מֶרֶץ וּזְרִיזוּת. הֵם מָשְׁכוּ אוֹתָנוּ אַחֲרֵיהֶם, בְּחִיּוּכֵי־נִימוּסִין וּבְהַפְצָרוֹת אֵין־קֵץ, וְאַחֲרֵי רֶגַע בּוֹסַסְנוּ כֻּלָּנוּ בַּחוֹל, עוֹלִים בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה, לָשֶׁבֶת בְּצֵל הַשּׁוֹמֵרָה.

מַה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? סוּלְחָה פֵּרוּשָׁה סְעֻדַּת־פִּיּוּס וְהַסּוּלְחָה שֶׁעָרְכוּ לָנוּ, הָיְתָה הַסּוּלְחָה הַיָּפָה בְּחַיַּי, עַד הַיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָהּ כְּאִלּוּ אֵרְעָה אֶתְמוֹל. יְכוֹלִים אַתֶּם לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם: שָׁעָה שַׁבָּתִית אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, הָעֶרֶב כְּבָר אֵינוֹ רָחוֹק כָּל כָּךְ, חֹם הַיּוֹם פָּג כְּבָר מִזְּמַן, צֵל הַשּׁוֹמֵרָה מִמַּעַל וּקְרִירוּת הָאֲבַטִּיחִים מִתַּחַת. וּמָה עוֹד נָחוּץ לוֹ לָאָדָם?…

הֵם הִקְרִיבוּ לְפָנֵינוּ אֲבַטִּיחִים מְבֻקָּעִים, מְפֻצָּחִים וַחֲתוּכִים, וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכוֹל הָיָה לִצְלֹל אֶל תּוֹכָם, לְהַשְׁקִיעַ בָּהֶם פָּנִים וְסַנְטֵר, מַמָּשׁ עַד הַצַּוָּאר, לְלַקֵּק וְלִמְצֹץ עַד מַחֲנָק. וְאֶפְשָׁר הָיָה לִקְטֹם בְּיָד זְרִיזָה אֶת הַלְּבָבוֹת הַסְּמוּקִים, וּלְהוֹתִיר אַחֲרֶיךָ אֲבַטִּיחַ שֶׁרַק לִבּוֹ הוּצָא מִתּוֹכוֹ. וְאֶפְשָׁר הָיָה לְמַלֵּא מְלוֹא פִּיךָ חַרְצַנִּים חֲלַקְלַקִּים וְלִירֹק אוֹתָם מִבֵּין שְׂפָתֶיךְ עַד מֵעֵבֶר לְעַמּוּדֵי הַשּׁוֹמֵרָה. וְאֶפְשָׁר הָיָה פָּשׁוּט לַהֲפֹךְ אֶת הָאֲבַטִּיחַ לְכוֹס מַשְׁקֶה צוֹנֵן וּלִלְגֹּם מִן הַקְּלִפָּה כְּאִלּוּ הָיִיתָ לוֹגֵם לִימוֹנָדָה, בַּבַּיִת, עַל הָרִצְפָּה הַצּוֹנֶנֶת…

וַאֲנַחְנוּ לֹא שָׂבַעְנוּ, לֹא אָמַרְנוּ דַּי, עַד שֶׁתָּפְחָה הַבֶּטֶן וְהָאֲוִיר אָזַל, וְעוֹד רֶגַע לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ וְלִנְשֹׁם…

אַבָּא שֶׁל יִגְאָל גַּם הוּא לֹא מָשַׁךְ יָדוֹ וּפִיו מִן הָאֲבַטִּיחִים הַמְּתוּקִים. לְאַחַר שֶׁכִּלָּה בָּהֶם אֶת חֲמָתוֹ, יָשַׁב וְהוֹדָה לַשּׁוֹמֵר וּלְנַעֲרוֹ. גַּם כָּכָה הָיְתָה שְׂפָתוֹ הָעַרְבִית דַּלָּה, וְהַגִּהוּקִים וְהַשִּׁהוּקִים שֶׁלִּוּוּ אֶת דְּבָרָיו לֹא הֵקֵלּוּ עַל שׁוֹמְעָיו. אֲבָל הַשּׁוֹמְרִים הֵבִינוּ לַמְרוֹת הַכֹּל וְהֵם בִּקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ סְלִיחָה וּמְחִילָה עַל אִי־הַהֲבָנָה הַמְצַעֶרֶת שֶׁנָּפְלָה בֵּינֵינוּ וְהִבְטִיחוּ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יָעֵזּוּ לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ שֵׁנִית, אַדְּרַבָּא: אִם נִמְצָא כָּאן בַּשְּׁטָחִים הַקְּרוֹבִים אֶל הַמִּקְשָׁה בְּאֵרוֹת עַתִּיקוֹת אוֹ אֲחֻזוֹת־קֶבֶר נוֹשָׁנוֹת, יִשְׂמְחוּ לַעֲזֹר לָנוּ בַּעֲבוֹדוֹת הַחֲפִירָה; וְגַם יוּכְלוּ לְהָבִיא אֶת חֲמוֹרֵיהֶם וְסוּסֵיהֶם כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת הַמַּשָּׂאוֹת. וְאַבָּא שֶׁל יִגְאָל אָמַר:

– נוּ, חַבְרַיָּא! כְּבָר מְאֻחָר. צָרִיךְ לָזוּז. תַּגִּידוּ יָפֶה תּוֹדָה וְנֵלֵךְ.

אָמַרְנוּ תּוֹדָה וְשׁוּב תּוֹדָה וְשׁוּב תּוֹדָה: עַל הָאֲבַטִּיחִים הַנִּפְלָאִים וְעַל הַמְּרִיבָה שֶׁנִּסְתַּיְּמָה בְּסוּלְחָה נִפְלָאָה כָּזֹאת. הַשּׁוֹמֵר וְנַעֲרוֹ קָמוּ אִתָּנוּ וּמֵאֲנוּ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל מֵאוּן לַעֲזֹב אוֹתָנוּ עַד שֶׁלֹּא רָאוּ אֶת כֻּלָּנוּ יְשׁוּבִים בְּתָא־הַטֶּנְדֶּר, הַשַּׂק עָמוּס עָלָיו וּפָנֵינוּ אֶל הַכְּבִישׁ.

עֶזְרָתָם הָיְתָה דַּוְקָא מוֹעִילָה מְאֹד, כִּי עַד מְהֵרָה גִּלִּינוּ שֶׁהַטֶּנְדֶּר שָׁקוּעַ בְּתוֹךְ הַחוֹל. לֹא עַל נְקַלָּה נֶחֱלַצְנוּ מִן הַשְּׁקִיעָה. כָּל מֵי הָאֲבַטִּיחִים שֶׁהֶעֲרִינוּ אֶל תּוֹכֵנוּ לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה, נִגְּרוּ עַכְשָׁו עַל פָּנֵינוּ בְּזֵעָה מְלוּחָה וְצוֹרֶבֶת. דָּחַפְנוּ אֶת הַטֶּנְדֶּר בְּכָל כֹּחֵנוּ; דָּחַפְנוּ אוֹתוֹ פָּנִים וְאָחוֹר, אַךְ הוּא לֹא זָז אֲפִלּוּ זִיזָה קְטַנָּה.

וְאָז עָבַרְנוּ כֻּלָּנוּ וְדָחַפְנוּ אוֹתוֹ לְאָחוֹר. וְגַם הַשּׁוֹמֵר וְנַעֲרוֹ נָתְנוּ יָד וְאִמְּצוּ אֶת גּוּפָם מַמָּשׁ כְּמוֹ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אֲבָל הַטֶּנְדֶּר לֹא נָע וְלֹא זָע.

וְאָז אָמַר אַבָּא שֶׁל יִגְאָל:

– יִגְאָל, שֵׁב אַתָּה לְיַד הַהֶגֶה. אֱחֹז בּוֹ יָשָׁר וְאַל תְּסוֹבֵב לְשׁוּם צַד.

וְהוּא יָצָא מִן הַתָּא וְהִטָּה אֶת שִׁכְמוֹ לִדְחֹף. עַד הַיּוֹם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מֶה עָזַר יוֹתֵר: כְּתֵפוֹ הַחֲסֻנָּה שֶׁל אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, אוֹ יְדֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹמֵר וְנַעֲרוֹ. אֲבָל בְּעֶזְרָתָם נֶחֱלַצְנוּ. הַטֶּנְדֶּר הֵחֵל מִדַּרְדֵּר לְאָחוֹר, יִגְאָל נִבְהַל וְקָפַץ הַחוּצָה וְאָבִיו זִנֵּק אַחֲרָיו יָשָׁר לְתוֹךְ הַתָּא. הוּא אָחַז בַּהֶגֶה בְּיָדָיו הָאֵיתָנוֹת וְאָמַר:

– אֵין מָקוֹם לְבֶהָלָה. יַאלְלָהּ, עֲלוּ כֻּלְכֶם!

וְעוֹד זְמַן רַב, עַד שֶׁיָּצָאנוּ אֶל דֶּרֶךְ־הֶעָפָר וְהַמִּקְשָׁה נִשְׁאֲרָה הַרְחֵק מֵאֲחוֹרֵינוּ, עוֹד לִוּוּ אוֹתָנוּ בְּרִיצָתָם הַשּׁוֹמֵר וְנַעֲרוֹ.

פרק אחרון: מִכְתָּב מִירוּשָׁלַיִם    🔗

הַשִׁיבָה הַבַּיְתָה בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת דָּמְתָה לְשִׁיבַת גִּבּוֹרִים מִשְּׂדֵה־הַקְּרָב. מִשֶּׁהִתְקָרַבְנוּ אֶל הַשַּׁעַר, הִרְגַּשְׁנוּ מִיָּד שֶׁזֶּה יִהְיֶה מַסַּע־נִצָּחוֹן מְפֹאָר.

וְאָמְנָם כָּךְ הָיָה. הַטֶּנְדֶּר צָפַר תְּרוּעוֹת עַלִּיזוֹת וּמְמֻשָּׁכוֹת, וַאֲנַחְנוּ שַׁרְנוּ בְּכָל כֹּחַ־גְּרוֹנֵנוּ אֵיזֶה שִׁיר מָלֵא הִתְלַהֲבוּת. מָחָאנוּ כַּפַּיִם עַד לְהַכְאִיב וְרָקַעְנוּ בְּרַגְלֵינוּ עַל רִצְפַּת הַפַּח כְּאִלּוּ הָיִינוּ מַקִּישִׁים בְּתֹף עֲנָקִי.

לְמִשְׁמַע הַתִּזְמֹרֶת הַנּוֹסַעַת הַזֹּאת הֵחֵלוּ הַיְלָדִים לְהִתְאַסֵּף מִכָּל קַצְוֵי הַקִּבּוּץ. הֵם הִסְתַּדְּרוּ בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת צְפוּפוֹת, מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ, וְהֵרִיעוּ לִכְבוֹדֵנוּ בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, בְּלִי שֶׁיָּדְעוּ אֲפִלּוּ מַה כָּל הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת.

לְיַד הַשַּׁעַר הִתְאַסֵּף כְּבָר קָהָל גָּדוֹל: יְלָדִים, הוֹרִים וַאֲפִלּוּ כַּמָּה מוֹרִים שֶׁהִגִּיעוּ לִרְאוֹת מַה פֵּשֶׁר הַתְּשׁוּאוֹת.

אַבָּא שֶׁל יִגְאָל הָיָה מְאֻשָּׁר מִכֻּלָּם. הוּא הָיָה כָּל־כָּךְ גֵּאֶה בְּהַצְלָחַת הַמַּסָּע, וְעוֹד יוֹתֵר גֵּאֶה בְּיִגְאָל בְּנוֹ וּבְמַעֲשָׂיו הַנּוֹעָזִים, עַד שֶׁמִּנָּה אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת הַמְנַהֵל שֶׁל כָּל הַטְּקָסִים. הוּא עָצַר לִפְנֵי הַשַּׁעַר וְאָמַר בִּקְצָרָה מַה שֶּׁאָמַר, וְהַקָּהָל הָרַב שֶׁהָיָה שָׁם הִסְתַּדֵּר בִּן־רֶגַע בְּשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת, וּפְנֵי כֻּלָּם אֶל הַטֶּנְדֶּר וְאֵלֵינוּ. וּמִתּוֹךְ הַמְּהוּמָה נוֹלַד פִּתְאֹם, בְּנִצּוּחוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, מִפְקַד־נִצָּחוֹן נֶהְדָּר, מָלֵא שִׂמְחָה וְהוֹקָרָה.

דְּמָמָה עֲצוּרָה הִשְׂתָּרְרָה בַּקָּהָל, כְּשֶׁיָּרַדְנוּ אַרְבַּעְתֵּנוּ מִן הַטֶּנְדֶּר, מְחַיְּכִים מֵרֹב מְבוּכָה, מַסְמִיקִים מֵחֲמַת הַבּוּשָׁה וְכוֹשְׁלִים מְעַט בְּשֶׁל פִּיק־בִּרְכַּיִם שֶׁאָחַז בָּנוּ, וְנִגַּשְׁנוּ אֶל הַטֶּנְדֶּר וּמָשִׁינוּ מִתּוֹכוֹ לְאַט לְאַט וּבְמַאֲמָץ נִכָּר אֶת הַשַּׂק; שַׂק־חֲלוֹמוֹתֵינוּ וּבוֹ הָאוֹצָרוֹת הַיְקָרִים לָנוּ מִכֹּל: כַּד סָדוּק וּבוֹ מַטְמוֹן שֶׁל מַטְבְּעוֹת רוֹמָאִיִּים, וּגְזָרִים שֶׁל אַבְנֵי־שַׁיִשׁ שֶׁאוֹתִיּוֹת לֹא מְפֻעְנָחוֹת חֲקוּקוֹת בָּהֶן. לְאַט לְאַט מָשַׁכְנוּ אֶת הַשַּׂק לְפָנִים. יִגְאָל קָפַץ וְעָלָה עַל מִכְסֵה־הַמָּנוֹעַ שֶׁל הַטֶּנְדֶּר, וַאֲנַחְנוּ הוֹשַׂטְנוּ לוֹ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, בְּזוֹ אַחַר זוֹ, אֶת כָּל מְצִיאוֹתֵינוּ הַיְקָרוֹת.

תְּשׁוּאוֹת הַקָּהָל שֶׁפָּרְצוּ לִכְבוֹדֵנוּ הָיוּ מַחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם. וְהֵן שָׁבוּ וְנִתְחַדְשׁוּ בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּגְאָל הָיָה מֵנִיף בְּיָדוֹ וּמַרְאֶה לְכָל הַסּוֹבְבִים מְצִיאָה חֲדָשָׁה. מִן הַצַּד, שָׁעוּן עַל דֶּלֶת הַטֶּנְדֶּר הַפָּתוּחַ, עָמַד אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, זוֹרֵחַ כֻּלּוֹ מִשִּׂמְחָה חֲשָׁאִית, גֵּאֶה עַד מְאֹד בִּבְנוֹ וּמַזִּיל בְּהֵחָבֵא דִּמְעַת־אשֶׁר קְטַנָּה…

פִּתְאֹם פָּרְצוּ אֶת הַמַּעְגָּל חֲבֵרִים אֲחָדִים וְגָרְרוּ אַחֲרֵיהֶם אָתוֹן. וְהָאָתוֹן? בְּהֵמָה זוֹ מְבֹהֶלֶת כֻּלָּהּ מִן הַמַּעֲמָד הַנִּכְבָּד, נוֹשֶׁכֶת בְּשִׁנֶּיהָ וּמְכַבֶּדֶת אֶת כָּל הַקָּרֵב אֵלֶיהָ בְּ“זוּגִיּוֹת” מְסֻכָּנוֹת. אֲבָל לֹא הָיְתָה לָהּ בְּרֵרָה, הִיא שֻׁתְּפָה בַּשִּׂמְחָה בְּעַל־כָּרְחָהּ לְקוֹל מִצְהֲלוֹת הֶהָמוֹן. עַד שֶׁנִּמְצָא מִי שֶׁהֵבִין לְלִבָּהּ וְהִשְׁלִיךְ לְפָנֶיהָ קֹמֶץ חָצִיר. אוֹ־אָז נִרְגְּעָה כֻּלָּהּ וּבְשַׁלְוָה מְרֻבָּה, שַׁלְוַת חֲמוֹרִים שֶׁאֵינָהּ נִתֶּנת לְהַטְרָדָה, הִבִּיטָה בְּעֵינַיִם חֲמוֹרִיּוֹת רְגִילוֹת בְּכָל הַמַּחֲזֶה הַמְכֻבָּד הַמִּתְנַהֵל לְפָנֶיהָ…

בָּעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁהַכֹּל נִרְגְּעוּ, קָרָא לָנוּ אַבָּא שֶׁל יִגְאָל לָגֶשֶׁת אֶל הַטֶּלֶפוֹן.

– מְדַבְּרִים מִמַּחְלֶקֶת־הָעַתִּיקוֹת, – אָמַר, – מִירוּשָׁלַיִם!

הִתְרָגַּשְׁנוּ מְאֹד, כְּשֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לְדַבֵּר בַּטֶּלֶפוֹן. הָאִישׁ מִמַּחְלֶקֶת הָעַתִּיקוֹת הִתְעַנְיֵן בְּכָל הַפְּרָטִים וַאֲנַחְנוּ מָתַחְנוּ הֵיטֵב אֶת סַבְלָנוּתוֹ עַד שֶׁהִתְחַלְנוּ לְהָשִׁיב לָעִנְיָן.

– מָחָר הוּא יָבוֹא, – אָמַר עָמוֹס, – וְיַתְחִיל בַּעֲבוֹדָה.

אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא הִצְלִיחַ לְהֵרָדֵם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וַאֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי גַּם הַיּוֹם אִם אַבָּא שֶׁל יִגְאָל, שֶׁהָיָה כְּבָר לֹא צָעִיר בְּיוֹתֵר, אִם גַּם הוּא לֹא עָצַם עַיִן אוֹתוֹ לַיְלָה.

אֶלֶף שְׁאֵלוֹת נִשְׁאַלְנוּ וְאֶלֶף תְּשׁוּבוֹת הֵשַׁבְנוּ וַחֲבֵרֵינוּ לֹא אָמְרוּ דַּי. בְּכָל רֶגַע הָיָה מִישֶׁהוּ מַדְלִיק אֶת הָאוֹר וּפָרָשַׁת הַשְּׁאֵלוֹת וְהַחֲקִירוֹת הָיְתָה מִתְפָּרֶצֶת וּמִתְחַדֶּשֶׁת.

“מֵהַתְחָלָה!” תָּמִיד רָצוּ שֶׁנְּסַפֵּר הַכֹּל מֵהַתְחָלָה: אֵיךְ הִתְחִיל הַכֹּל? אֵיךְ גִּלִּינוּ אֶת הַבְּאֵר? וּמִנַּיִן נִמְצָא לוֹ לְיִגְאָל עֹז־הַנֶּפֶשׁ הַזֶּה? וּמִנַיִּן נִמְצְאוּ לוֹ הַתּוּשִׁיָּה הַזֹּאת וְהַיָּזְמָה הַבְּרוּכָה? וְכָךְ, עַד בְּלִי סוֹף, בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ, עַד שֶׁהַחַלּוֹנוֹת הֵחֵלּוּ לְהַחֲוִיר וְהַשַּׁחַר בַּחוּץ עָלָה.

הָאִישׁ מִמַּחְלֶקֶת־הָעַתִּיקוֹת עָמַד בְּדִבּוּרוֹ, וּמִיָּד עִם בֹּקֶר הִגִּיעַ לָעֲבוֹדָה. הוּא הֵבִיא אִתּוֹ בַּמְּכוֹנִית הַשְּׁחוֹרָה מִירוּשָׁלַיִם מַצְלֵמוֹת, פַּחִים, כְּלֵי־נִקּוּי, מִבְרָשׁוֹת, קַטָלוֹגִים־לְמַטְבְּעוֹת וְשַׂקִּיּוֹת רַבּוֹת שֶׁל נְיָר.

לֹא כֻּלָּם זָכוּ לַכָּבוֹד הַגָּדוֹל, לָשֶׁבֶת וְלַעֲבֹד יַחַד אִתּוֹ עַל הַנִּקּוּי וְהַצִּחְצוּחַ. רַק מְעַטִּים שֶׁבִּמְעַטִּים הֻרְשׁוּ לְהִתְקָרֵב אֶל שֻׁלְחַן־הָעֲבוֹדָה, וּבֵינֵיהֶם כַּמּוּבָן, יִגְאָל. הוּא הִתְמַצֵּא מִיָּד בְּכָל הֶחֳמָרִים וּבְכָל הַקֻּפְסָאוֹת וּבְכָל הַצְּלוֹחִיּוֹת, וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר עִם הָאִישׁ מִירוּשָׁלַיִם בִּלְשׁוֹן חוֹקְרֵי־הָעַתִּיקוֹת, שֶׁאִישׁ מִלְּבַדָּם כִּמְעַט לֹא הֵבִין בָּהּ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר…

הַיְלָדִים צָבְאוּ עַל הַחֶדֶר, הִצְטוֹפְפוּ מֵעַל שֻׁלְחַן־הָעֲבוֹדָה, הִסְתִּירוּ אֶת הָאוֹר, הִרְעִישׁוּ וְהִכְבִּידוּ מְאֹד. אֲבָל לְכֻלָּם הָיְתָה סַבְלָנוּת. לֹא יוֹם רָגִיל הַיּוֹם. כֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם שֻׁתָּפִים לַמְּצִיאָה הַחֲשׁוּבָה, וְכֻלָּם נָטְלוּ חֵלֶק בְּהַרְגָּשַׁת הַחֲשִׁיבוּת הַזֹּאת, שֶׁהִנֵּה גַּם אֲנַחְנוּ, בְּפִנָּתֵוּ הַקְּטַנָּה, בְּאֶרֶץ־הַחוֹלוֹת־וְהַטַּיּוּן שֶׁלָּנוּ, תָּרַמְנוּ מַשֶּׁהוּ לְפִעְנוּחַ סוֹדוֹת־הֶעָבָר שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת.

גַּם הַמְבֻגָּרִים מָצְאוּ לָהֶם שְׁעוֹת־פְּנַאי וְנָהֲרוּ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר, לַחֲדַר הַנִּקּוּיים, בְּכָל שְׁעוֹת הַיּוֹם. הֵם הָיוּ מִתְעַנְיְנִים וּמַבִּיעִים סְפֵקוֹת:

– נוּ, כְּבָר רָאִינוּ מְצִיאוֹת חֲשׁוּבוֹת מֵאֵלֶּה…

אֲבָל הַחוֹקֵר מִירוּשָלַיִם הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו אֲלֵיהֶם, מַבִּיט בָּהֶם רֶגַע, וְאַחַר־כָּךְ מֵישִׁיר מַבָּטוֹ בְּיִגְאָל, קוֹרֵץ אֵלָיו קְרִיצָה גְּלוּיָה שֶׁלֹּא טָרַח לְהַסְתִּירָהּ, כְּאוֹמֵר: “הוֹ, הַחֲכָמִים הַלָּלוּ, הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים הַלָּלוּ! מַה שֶּׁהֵם כְּבָר יוֹדְעִים, מַה שֶּׁהֵם כְּבָר מְבִינִים…”

יִגְאָל הָיָה מַעֲלֶה חִיּוּךְ מָהִיר עַל פָּנָיו וְנוֹשֵׂא מַבָּטוֹ אֵלֵינוּ, אֶל שְׁלשֶׁת שֻׁתָּפָיו, קוֹרֵץ גַּם הוּא קְרִיצָה גְּלוּיָה, שֶׁלֹּא טָרַח כְּלָל לְהַסְתִּירָהּ כְּאוֹמֵר: “הוֹ, הוֹ, וְהוּא, הַחוֹקֵר הַזֶּה, מַה הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ? מַה הוּא כְּבָר מֵבִין? הֲרֵי אֲפִלּוּ אֶת הַבְּאֵר הוּא לֹא רָאָה. הַאִם הָיָה מֵעֵז בִּכְלָל לְהִקָּשֵׁר בַּחֶבֶל הַדַּקִּיק הַהוּא?”…

כָּל אוֹתוֹ יוֹם טָרַח הָאִישׁ וְעָמַל בְּנִקּוּי הַמַּטְמוֹן, וּלְיָדוֹ הָעוֹזְרִים שֶׁלּוֹ. הַמַּטְבְּעוֹת נֻגְּבוּ וְנִמְשְׁחוּ בְּחָמְרֵי נִקּוּי, אַחַר־כָּךְ יֻבְּשׁוּ וּמֹרְקוּ. וְאָז חָקַר אוֹתָם הָאִישׁ מִירוּשָׁלַיִם בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת וְהִנִּיחָם בִּזְהִירוּת־בִּזְהִירוּת בְּשַׂקִיּוֹת הַנְּיָר. הַהוּא לֹא נָשָׂא נְאוּמִים גְּדוֹלִים וְלֹא בֵּרַךְ בְּרָכוֹת חַמוֹת, אֶלָּא פָּשׁוּט טָפַח עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל יִגְאָל וְאָמַר:

– עֲבוֹדָה נֶהְדֶּרֶת עֲשִׂיתֶם, בְּחַיַּי. אַתֶּם שָׁוִים זָהָב!

אַבְנֵי הַשַּׁיִשׁ רֻחֲצוּ וְנִשְׁטְפוּ בְּמַיִם חַמִּים וּבְסַבּוֹן, וְאַחַר־כָּךְ הִבְרִישׁ אוֹתָן הָאִישׁ בְּמִבְרָשׁוֹת רַבּוֹת וְקָשׁוֹת שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ בִּמְכוֹנִיתוֹ הַשְּׁחוֹרָה. הוּא צִלְּמָן מִכָּל צִדְדֵיהֶן, עֲטָפָן בְּבַדִּים רַכִּים וְאָרַז אוֹתָן יָפֶה יָפֶה.

– בְּחַיַּי, מַגִּיעַ לָכֶם פְּרָס! – הִמְהֵם, כְּשֶׁהוּא רָכוּן עַל מְלֶאכֶת־הָאֲרִיזָה, – בְּחַיַּי שֶזֶה נֶהְדָּר!

אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הֶעְמִיס הָאִישׁ אֶת הַמַּטְמוֹן עַל מְכוֹנִיתוֹ הַשְּׁחוֹרָה, אָמַר שָׁלוֹם וְהִפְלִיג לְדַרְכּוֹ, לִירוּשָׁלַיִם הָרְחוֹקָה.

אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים הִגִּיעָה מִירוּשָׁלַיִם מַעֲטָפָה גְּדוֹלָה וְחוּמָה, וְיִגְאָל הִתְכַּבֵּד בִּפְתִיחָתָהּ. לֹא הִתְאַפַּקְנוּ וְהִשְׁמַעְנוּ שְׁרִיקוֹת הִתְפָּעֲלוּת, כְּשֶׁנָּשְׁרוּ מִתּוֹכָהּ תַּצְלוּמִים גְּדוֹלִים וּמַבְרִיקִים שֶׁל מַטְמּוֹנֵנוּ. הַמַּטְבְּעוֹת הָיוּ סְדוּרִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, לְיָדָם הַצִּיּוּרִים, דְּמֻיּוֹת שֶׁל מְלָכִים, נְשָׁרִים וּסְמָלִים מוּזָרִים. וְאַבְנֵי־הַשַּׁיִשׁ הָיוּ מְחֻבָּרוֹת וּלְשׁוֹנָן הָרוֹמִית מְסַפֶּרֶת בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל אֵיזֶה בַּעַל־אֲחֻזָּה רוֹמִי שֶׁמֵּת לְאַחַר חַיִּים אֲרֻכִּים שֶׁל אשֶׁר וְכָבוֹד.

וְאַתֶּם, אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לְכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה, אוֹ אִם הִתְעוֹרְרָה בְּלִבְּכֶם הַסַּקְרָנוּת יְכוֹלִים אַתֶּם לְבַקֵּר בְּבֵית־הַנְּכוֹת בִּירוּשָׁלַיִם; וּבְאַחַד הַמַּחְסָנִים, אוֹ אוּלַי בְּאֶחָד מֵחַדְרֵי הַתְּצוּגָה הַיָּפִים שֶׁל מוֹזֵיאוֹן יִשְׂרָאֵל, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת בְּמוֹ־עֵינֵיכֶם, וְאִם הַשּׁוֹעֵר יַרְשֶׁה לָכֶם, תּוּכְלוּ גַּם לְמַשֵּׁשׁ בְּמוֹ־יְדֵיכֶם – אֶת הַמַּטְמוֹן הַיָּקָר שֶׁהֶעֱלָה לִפְנֵי שָׁנִים יִגְאָל חֲבֵרֵנוּ מִן הַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה.