כשהיתה רחל תינוקת עשתה צרות לאמה. היתה מתעוררת בלילות ובוכה, ולא ישנה ולא הניחה לישון. פנתה האם אל הרופאה. אמרה הרופאה: “אין דבר. דרכו של תינוק שהוא נעור בלילות. עוד תספיק בתך לישון.”

כשהיתה רחל בת ארבע, עשתה צרות לאמה. לא רצתה לישון אחרי הצהרים, וגם בערב היתה משתדלת לדחות את שעת השינה. “אמא! פיפי.” “אמא! אֶ אֶ.” “אמא! לשתות.” פשוט לא רצתה לישון.

אחר כך נכנסה לבית הספר, ושם הילדים מתחרים זה בזה בסיפוריהם מי אחר לשכב לישון. הערים על רחל אביה, והיה מקדים את השעון, כדי שתוכל לספר בכיתה כי שכבה לישון בשתים-עשרה; אבל רחל גילתה את הרמאות, לפי שהשכנים טרם משכו מיטה מתחת לספה ברעש רב, ואצל חלאף, ממול עוד נמשך משחק הקלפים.

אחר כך נכנסה רחל לתנועת נוער, והיתה מבלה שם בערבים, וכל המאחר הרי זה משובח, ואחר כך עומדים על יד הבית ומדברים.

אחר כך היתה מזמינה אליה חברות וגם היא היתה מוזמנת אל חברות כדי להכין שעורים יחד ולהתכונן לבחינות, והיו שוכבות יחד במטה בלילה ומפטפטות.

ואחר כך היתה עומדת עם ידידתה הכי טובה על המדרכת ושני תרנגולים שקולם מתחלף יושבים על האופנים ונשענים ברגל אחת על המדרכה לידן, והם מדברים הבלים עד חצי הלילה. או עורכים מסיבות, ובבוקר היתה מתפארת: “איך! השתגינו!”

והיה גדנ"ע, ובמחנה חבל לישון. והיו חפשים, וחבל לבזבז אותם על שנה. והיו בחינות והיה צריך להתכונן דוקא בלילות.

ואחר כך נכנסה לצבא, והיו לילות שמירה, והיו ערבי בילוי, והיה כיבוי אורות שאחריו מתחילות הבנות לפטפט בלחש ולצחוק.

ואחר כך התחילו הבחורים מחזרים באמת, ופשוט לא היה זמן לישון.

ואחר כך אנחנו צעירים רק פעם אחת. עוד נספיק לישון. ואחר כך ילדה ילדים, והם היו נעורים בלילות, ורחל היתה הרוגה, ואז אמרה לאמה" אמא! מתי כבר אזכה לישון פעם שינה הגונה?"

ואחר כך גדלו הילדים וגדלו הדאגות עמהם, והיתה רחל שוכבת בלילות ומהרהרת ומחשבת ודואגת ונאנחת.

ואחר כך עזבו הילדים את הבית, ורחל היתה לסבתא. אה! סוף סוף היה לה זמן לישון! ובכן היתה באה אל בתי בניה ומבקשת כי ילכו בערבים וישאירו אותה לשמור על נכדיה, מאחר שבין כך ובין כך נודדת שנתה.