השנה החליט משה עטשאן להקדים בהכנות לפסח. כחומר, בעיקר בענין היינות. הרי אין כל טעם שיתרוצץ אדם דוקא ברגע האחרון ויחפש בקבוקים ריקים לתמורה, ואחר ישא בחפזון סל מלא ומשקשק הנוקע את הכתף. מוטב להכין בעוד מועד, בנחת. ומה אם יהיו הבקבוקים בבית? הרי פקוקים הם, ובכן יכולים הם לעמוד כך שנים, ומה גם שבועות. יש מקומות בעולם, למשל בראשון לציון, שטמנו איכרים בחצרותיהם בקבוקים.

למעשה, רבים הם מהדרוש. אם יחסלו המסובים בגליל הסדר שני בקבוקים, גיבורים הם. והרי כוסות הסדר שערוריות! נניח שלשה. אבל שבעה! דומה כי הגזים. מכל מקום, אם יתאמן קצת בלגימה לקראת הסדר, לא יחסר המזג. זה זמן רב (מאז פורים) כמעט לא באה טיפה אל פיו, להוציא קוניאקים פה ושם משום חברותא. ופקק זה נראה רופף, ואולי מקולקל היין? זה עלול לקרות. אמנם יחליפו, אבל בדיוק לסדר יין מקולקל! מוטב לטעום. וגם אולי להחליף את הפקק. ובכלל, כשחולצים פקק ברגע האחרון, עלול לקרות אסון. פעם ניסה אברמלה לחלוץ פקק, והחליק הפקק וחדר לתום הבקבוק.

חלץ משה את הפקק מבקבוק הטוקאי, בזהירות בזהירות. טעם מהיין, וערב לחכו. אך בלא פרפרת? יאה גבינה ליין כשמיכה אדומה לסוס לבן. טעם משה ולגם. לא. אין זאת הקומבינאציה האידיאלית. לגביגה כזאת (קאצ’קאוואל) הוק הוא המשקה. חלץ משה את הפקק מבקבוק ההוק, בזהירות בזהירות. לגם, מצמץ בשפתיו בנחת, וקינח בגבינה. לא רע. לא רע.

מענין לענין ובאותו ענין, כפי שכבר אמר החכם המופלג, נר ישראל ותורתו, מרנו ורבנו בנציון ירחמיאל בן הרב הגאון ר' מרדכי ז"ל, ערק משובח עם מלפפון כבוש אין כמוהם לצרעת ולעיטוש. איה המלפפונים הכבושים? אה, הנה הנם!

אי לך, משה! לבדך אתה שותה, כאחד הכלבים? קרא לנחום.

טעמו מן הערק וקנחו במלפפונים כבושים. ואחרי כן טעמו מן הדג הכבוש. אז תהו מה עוצמתו של פורט.

ערבוביה גסה זאת של משקים הכעיסה את נחום, ופצח בזמר. לקולו נזעק אחיקר, השכן וניסה להרגיעם.

הסבירו לו מה המצב. אחיקר, אוהב שלום ורודף שלום, ראה צורך לפשר. לגם כמה לגימות של מבינוּת, והצטרף למקהלה. ואז הציע להקיז את יין הנשיא, כי יין זה הוא סגולה טובה למנוע כאב ראש, והרי מחר צריכים הם כולם להשכים לעבודה. ומה יקר ממה, בקבוק עלוב או שלשה ימי עבודה? ברנש נבון אחיקר. ראה את פיקת גרגרתו! הא הא הא.

חזרה טובה הביתה, הרעימה את פניה וצווחה בקול גדול: מה זה פה, בית מרזח? איזו חבורה מכנס הגרגרן שלה בביתה כדי שישמעו כל השכנות? מה זה מה זה מה זה?!

מיהר משה לפייס את אשתו ומזג לה כוס. נתנה בו עיני בוז, אבל משום כבוד האורחים נעתרה לטעום. קרץ לה אחיקר בעינו והביע ספק בכושרה. חייכה טובה בלעג, והוכיחה לו מה אנחנו. סיפר לה בדיחה מפולפלת באותו ענין. פרצה בצחוק, והעלתה על השולחן את בצלצלי הפנינים. טפחו לה על – ושתו לחייה.

גירגר נחום בתוכנה של כוס, כדי להיטיב את מיתרי קולו, ועמד לנאום, אך נשמט וישב לארץ. הוציאוהו והעמידוהו כשפניו לביתו. אחיקר לגם עוד טיפה, לחזוק הלב, ומצא את דרכו בעצמו. משה נעגם, משום מה. הצטער ושתה. שתתה גם טובה והצטערה.

– – וכמעט ברגע האחרון חיפש משה את הבקבוקים הריקים ונחפז לקנות יין לפסח.