יום אחד גילה משה פופיקוביץ' כי פרסומת מביאה חתיכות וכסף מחזיק בהן. בעצם הא בהא תליה: כסף מביא פרסומת ופרסומת מביאה כסף. איך ישיג גם זה וגם זה, ואין לו כשרון לשום מעשה? החליט להיות סופר.
שאל משה את הסופרים “איך העסקים?” והשיבו לו: “לקריאה אין קונים. קונים רק למתנות. וקונים לפי העטיפות ולפי הגודל ולפי המחיר, בשביל הרושם.”
הלך משה אל צייר והזמין עטיפה בצבעים צועקים. חשב והמציא שם לספר “יללת לילות.” וישב וכתב ספר.
איך כותבים ספר? יום אחד נכנס לבית השימוש ובטעות לקח אתו את התוספת הספרותית של עתון. בשבתו שם קרא משהו על “יריעה רחבה.” החליט לעשות את הספר גדול. אבל ממה מתחילים? פעם אמרו לו כי שיקספיר תמיד היה מתחיל באמצע הענין. הוא התחיל באמצע משפט. לא! באמצע מלה.
אבל מה יכתוב? פעם שמע משהו על זרם התת-תודעה. התחיל לכתוב כל אשר תעלה מכונת הכתיבה: “נות מכולת דג מלוח החנוני לבוש סינר מזוהם פרס את הגבינה הלבנה בסכין מסריח” וכן הלאה.
כתב כך ארבעים וששה עמודים ואזלו המלים. הלך לספריה העירונית ושאל את הספרן: “יש לך ספרים שאיש אינו קורא בהם?” אמר לו הספרן: “כן. חובות הלבבות והאמונות והדעות והכוזרי וכיוצא באלה.”
ביקש משה את הספרים והלך הביתה וישב והעתיק מהם.
העתיק והעתיק עד שמילא שלשת אלפי עמוד.
הלך למועדון וסיפר כי יש לו ספר עצום. לקחו ממנו את הספר והוציאוהו בהוצאה שהיתה קשורה למועדון, הוצאת “אובניים”. ואחרי כן עשו לו מסיבה ונאמו, והכניסו את שמו לכל טורי הרכילות.
שלח משה ספרים לכל מערכות העתונים. המבקרים לא יכלו לקרא את הספר, אבל על העטיפה מצאו (בשוליים הפנימיים) כי זה ספר “נועז המגלה את אימת האדם המודרני מפני יצריו” וכן הלאה. ובכן כתבו המקרים אותו דבר במלים אחרות, כל אחד בסגנונו הנהדר. הכל שיבחו את יכלתו של משה ואת עומק דבריו ואת “רוחב היריעה”.
מוכרי הספרים ראו משקל כבד עטוף בצבעים צועקים עם סמל “אופניים” (אתם ודאי מכירים את הסמל, נועז ומקורי וסמלה: אשה יולדת), והמליצו על הספר לפני המחפשים מתנות לבר-מצוה.
היה הכסף זורם מלוא חופניים. אבל משה לא הסתפק בכך. כל נאד מקבל פרס והוא לא? הלך משה ומסר את ספרו בששה העתקים לשופטי פרס מנדלי. ששה העתקים למה? שלשה לשופטים ושלשה לחברותיהם.
לא יכלו השופטים לקרא את הספר, אבל בושו להודות בכך, ולא רצו להסתבך בסכסוך פוליטי עם המועדון, ונתנו את הפרס למשה.
מילא, מי בכלל קורא ספרים בימינו?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.