מנדלי היקר, היקר!
נמנו וגמרו, שמוכרחים לבנות תיאטרון יהודי חדש. לשם כך מוכרחים לפנות אל הצבּור ולבקש את עזרתו. אלפים רבים נפשות מישׂראל הולכים יום־יום (יותר נכון: ערב ערב) אל התיאטרון היהודי ואינם שומעים דבּוּר אחד יידיש, אם המחזות יש בהם ערך כלשהו, או שומעים יידיש בלבד, אם המחזות המוצגים הם שוּנד גמור. “יידיש” ו“שוּנד” נעשׂו בתיאטרון שמות נרדפים, כמו לפנים “יידיש” ו“שמ”ר".
חבוּרה של סופרים ועסקנים בווארשה (ביניהם מלבדי – דינזון, סוֹקוֹלוֹב, ד“ר דוידזון, ד”ר לוין וכו') נטלה על עצמה לצאת בקול־קורא בנוגע לעניין הזה. ובשם החברה הזאת הריני בא לבקש אותך, מאד מאד לבקש אותך, שתצטרף אלינו ותרשה לחתום את שמך גם־כן. שמך הוא, זאת יודע אתה בעצמך, המאיר־ביותר, החזק־ביותר… וחלילה שיהיה שמך חסר. אפשר שבזה מתחיל דף חדש בתולדות־התרבות או בתולדות־האמנות של עם ישׂראל, וחלילה שהדף הזה יתחיל בלי שמך.
על־כן אנו מבקשים ממך עוד הפעם, ובלבביות יתירה אנו מבקשים ממך, שתשלח לנו תיכף ומיד את הרשאתך להחתים את שמך על הקול־קורא הנזכר.
והיה לי בריא ושלם עוד שנים רבות־רבות.
בשם כל החבורה
שלך י. ל. פּרץ
-
נכתב ביידיש. בסוף 1910 נוסדה בוארשה חברה למען התיאטרון, שמטרתה היתה ליצור תיאטרון יהודי נכבד ברוסיה. פרץ הקדיש הרבה זמן ומרץ לחברה זו. הוא הופיע באסיפות פומביות, ולבסוף נסע לפטרסבורג מטעם החברה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.