וּכְשֶׁנִּתְעַוֵר רַבִּי יוֹסִי

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה רַבִּי יוֹסִי?

הוּא הָיָה אוֹמֵר: גַּם הַנִּגּוּן

הוּא קָדוֹשׁ, אֶעֱבֹד בּוֹ לְעוֹשִׂי,

שֶׁכֵּן לֹא הָיָה רַבִּי יוֹסִי

לֹא בַעַל תְּפִיסָה וְזִכָּרוֹן,

עַל־פֶּה לֹא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה,

אֲבָל חֲנָנוֹ יָהּ בַּגָּרוֹן.

לֹא עַז, לֹא גָדוֹל הָיָה קוֹלוֹ,

אֲבָל מַה־מָּתוֹק: “אָמַר רָבָא”…

הַלּוֹמְדִים הָיוּ קְצָת מְחַיְּכִים,

אֲבָל גַּם אוֹתָם קוֹלוֹ שָׁבָה.

וְעֵת מְעִיּוּן וְהִתְעַמְּקוּת

מִתְעַיְּפִים הָיוּ הַבַּחוּרִים,

אוֹ עֵת, חָלִילָה, זֶה סַמָּאֵל

מַטְרִידָם הָיָה בְּהִרְהוּרִים,

אָז הָיָה קוֹלוֹ של רַב יוֹסִי

מְשׁוֹבֵב נַפְשָׁם הַחֲרֵרָה,

אָז הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל רַב יוֹסִי

מְטַהֵר לִבָּם מֵעֲבֵרָה.

וּכְשֶׁנִּתְעַוֵר רַבִּי יוֹסִי

מְתִיקוּת־קוֹלוֹ עוֹד גָּבָרָה.

כְּקֶדֶם כָּפוּף עַל הָעַמּוּד,

וּמִבְּלִי הַבֵּט עוֹד בַּגְּמָרָא

הִשְׁתַּפֵך שׁוּב בְּאוֹתוֹ נִגּוּן.

אֵין דָּבָר נִשְׁמָע בִּלְתִּי צְלִילִים;

עַל־פֶּה לֹא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה,

לָכֵן גַּם לָמַד לִבְלִי מִלִּים.

וְיֵש שֶׁנִּרְגַּן לַמְדָּן קַפְּדָן:

"הַאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם לֵיצָנוּת?

הַאֵין זֶה נִגּוּן לְבַטֵּלָה?

הֲלֹא זֶה עָוֹן, בְּנֶאֱמָנוּת…"

אֲבָל כְּעֶצֶם זוֹ לֹא־צְפוּיָה

שֶׁלֹּא לִבְלֹעַ, לֹא לְהָקִיא,

לְפִתְאֹם תַּעֲמֹד הַתַּרְעֹמֶת

בִּגְרוֹן הֶחָרִיף אוֹ הַבָּקִי.

בַּגְּמָרָא פִּתְאֹם יַסְתִּיר פָּנָיו

וְאֶת תְּלוּנָתוֹ אֵינוֹ גוֹמֵר,

וּבְיֶתֶר עֹז מֵרֹב מְבוּכָה

אֶת קוֹלוֹ יָרִים: “תַּלְמוּד לוֹמַר…”

וְיָמִים חָלְפוּ, חָלְפוּ שָׁנִים,

וּבֵית־הַמִּדְרָש עוֹדוֹ קַיָּם.

כְּבָר לוֹמְדִים רַבִּים בּוֹ הִתְחַלְּפוּ,

מִי יִסְפְּרֵם, מִי יֹאמַר אַיָּם?

אֲבָל כְּקֶדֶם רַבִּי יוֹסִי

לִפְנֵי הָעַמּוּד מִתְנוֹעֵעַ,

אֵין דָּבָר נִשְׁמָע בִּלְתִּי צְלִילִים,

אֵין נִיב, רַק נִגּוּן חַם בּוֹקֵעַ.

וּכְמוֹ מֵאָז עַל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ

מְסַפְּרִים מַעֲשִׂיּוֹת וְנִסִּים,

כִּי כָּל הַלּוֹמְדִים בּוֹ גְאוֹנִים,

אַדִירֵי תּוֹרָה, בַּעֲלֵי־תְרִיסִים.

כָּל יַם־הַתַּלמוּד לָמוֹ נָהִיר,

בִּתְהוֹמוֹ צָלְלוּ הֶעֱמִיקוּ,

לוּ חָפְצוּ הָיוּ גַם יְכֹלִים

לְתָרֵץ הֵיטֵב אֶת כָּל “תֵּיקוּ”.

רַק אֶחָד, יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר,

עוֹד טֶרֶם יַעֲשֶׂה לוֹ שֵׁם־תְּהִילָּה,

לֹא סִינַי הוּא, לֹא עוֹקֵר־הָרִים,

וְאַף כִּי אֵינוֹ בוּר, חָלִילָה…

אַך מִי יוֹדֵעַ? – אוּלַי שָׁכַח

הַמְּעַט שֶׁיָּדַע עוֹד מִלְּפָנִים?

מִלְבַד הַנִּגּוּן, הֵן גַם הֶגֶה

מִפִּיו לֹא הוֹצִיא כַמָּה שָׁנִים!

וְיָמִים חָלְפוּ, חָלְפוּ שָׁנִים,

הָעִתִּים רָצוֹת רוּץ וְדָהֹר,

וְהִנֵּה כְּבָר לִישִיבַת־מַעְלָה

נִתְבַּקֵּש יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר.

לֹא עָשׂוּ הֶסְפֵּד לוֹ חֲבֵרָיו,

לִוּוּהוּ דֹם לְבֵית־עוֹלָמִים:

הֵן הוּא לֹא גָאוֹן עִם הַגְּאוֹנִים,

רַק “עוֹבֵד” פָּשׁוּט, עוֹבֵד תָּמִים.

לְטוֹבָה זָכְרוּ אֵיךְ בִּמְתִיקוּת

הוּא שָׁר הַנִּגּוּן שֶׁל הַגְּמָרָא,

אַגַּב גַם לִגְלְגוּ בִּרְמִיזָה

עַל לַמְדָּנוּתוֹ הַמִּצְעָרָה.

וּמַהֵר חִיש – וַיִּשְׁכָּחוּהוּ.

מְרֻבָּה הֵן מְאֹד הַמְּלָאכָה:

אֵין חוֹף לַיָּם, אֵין סוֹף לַפּוֹסְקִים,

אֵין גְּבוּל לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה!

אִישׁ לְעַמּוּדוֹ! לְתַלְמוּדוֹ!

וְגַם בַּלֵּילוֹת, גַּם בַּיָּמִים

מְצַלְצֵל שֵׁנִית בֵּית־הַמִּדְרָשׁ

מִקּוֹל הַלּוֹמְדִים הַמְפֻרְסָמִים.

אֲבָל רְאֵה זֶה פֶּלֶא מַמָּש:

מֵעֵת שֶׁנֶאֱלְמָה הַנְּעִימָה

שֶׁל רַבִּי יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר

מֵאָז כְּאִלוּ הוּטְלָה פְגִימָה

בְּמֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלּוֹמְדִים,

אוֹ פִתְאֹם קָשְׁתָה הַגְּמָרָא:

לֹא זֹאת הָעַמְקוּת, הַחֲרִיפוּת,

לֹא זֹאת הַתְּפִיסָה הַנִּמְהָרָה!

וּמַה־שֶּׁהָיָה קַל מִקֹּדֶם

כִּלְהוֹצִיא מִן הֶחָלָב שָׂעַר,

זֶה נַעֲשָׂה עַתָּה קָשֶׁה, סָתוּם:

הַצֵּל לְהָר, הָעֵץ לְיָעַר.

וּכְבָר לֹא עָלָה בֵית־הַמִּדְרָשׁ

עַל בָּתֵּי־מִדְרָשׁ לֹא־יְדוּעִים:

גַּם בּוֹ לֹא כֻלָּם הֵם גְּאוֹנִים,

גַּם בּוֹ לֹא כֻלָּם הֵם עִלּוּיִים.

וּבְצַעַר רָאוּ הַפַּרְנָסִים,

וּבְעֶצֶב רָאֲתָה הַקְּהִילָּה,

כִּי גָלָה כָבוֹד מִן הַיְשִׁיבָה,

כִּי הָלְכָה מָעֲטָה הַתְּהִילָּה.

אֲבָל כְּגֹדֶל עָגְמַת־נַפְשָׁם

כֵּן גָּדֹל גָּדְלָה גַם תְּמִיהָתָם,

לְאוֹתוֹ שִׁינּוּי מִי זֶה גָרַם?

מְקוֹר־הַתּוֹרָה מִי זֶה סָתָם?

עַד שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֶחָד צַדִּיק

לְאוֹתָהּ עִיר, לְאוֹתָהּ קְהִילָּה:

הַדָּבָר הֻגַּד לוֹ, וַיְבַקֵּשׁ

לְסַפְּרוֹ שֵׁנִית מִלְּכַתְּחִלָּה.

וּכְשֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים

עַל אוֹתוֹ עִוֵּר, אוֹתוֹ עָנָו,

אָז קֶשֶׁב רַב הַקָּדוֹש הִקְשִׁיב

וּכְמִשֶּׁמֶשׁ קָרְנוּ פָנָיו.

וּפִתְאֹם בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה

סָח אֶל תַּלְמִידֵי־הַחֲכָמִים:

אִם קֹדֶם אוֹר רְאִיתֶם גָּדוֹל –

הֵן זֶה בִּזְכוּת שֶׁל אוֹתוֹ תָמִים!

כִּי רַק הַנִּגּוּן שֶׁל רַב יוֹסִי

כְּרוֹעֶה נֶאֱמָן אֶת עֲדָרָיו

לָבֶטַח הוֹלִיךְ אֶתְכֶם תָּמִיד

בְּיַם־הַתַּלְמוּד וּמִדְבָּרָיו.

מֵאֵש־נִגּוּנוֹ נִתְּזוּ זִיקִים

גַם עַל נִשְׁמַתְכֶם הָעֲמוּמָה,

וַתִּרְאוּ אוֹרוֹת בָּאֲפֵלָה

מִנֹּגַהּ־נַפְשׁוֹ שֶׁל הַסּוּמָא.

וְעֵת קִיַּמְתֶּם “סַלְסְלֶהָ”

רַק בְּחִיצוֹנִיּוּת־הַתּוֹרָה,

הוּא סִלְסֵל, גִּפֵּף אֶת נִשְׁמָתָהּ,

הוּא בָא לַפְּנִים שֶׁל דְּבִיר־הָאוֹרָה.

וְעֵת לְעַסְתֶּם אֶת הַקְּלִיפָּה,

אָז הוּא בַתּוֹךְ, בַּגַּרְעִין זָכָה –

מִכָּאן הַנֹּעַם שֶׁל נִגּוּנוֹ,

מִכָּאן הַמְּתִיקוּת הַמְבֹרָכָה.

שֶׂכֵּן לַכֹּל הָרְשׁוּת נְתוּנָה

לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵין מוֹחֶה,

אֲבָל בַּנִּגּוּן הָאֲמִתִּי

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף זוֹכֶה…

תרפ"ח