בשנים האחרוֹֹנוֹת מראה הלכּסיקוֹגרפיה העברית ערוּת וּפעוּלה שלא ידענוּ כמוֹתן זה כמה דוֹרוֹת. סימן יפה הוּא להתפתחוּתה ולחיוּתה של לשוֹננוּ. צרכי החיים והתלמוּד החי מעוֹררים את החכמים לכַנס ולסַדר את אוֹצרוֹת לשוֹננוּ, שיהיוּ מצוּיים לכל הבּא לשמש בּמקצוֹע מן המקצוֹעוֹת. ואוֹצרוֹת הלשוֹן פירושם: מה שנוֹצר בּמשך דוֹרוֹת ותקוּפוֹת בּעבר המת ונחנט בּספרים שוֹנים וּמשוּנים, וגם מה שהוֹלך ונברא עכשיו ביד הלשוֹן החיה הפוֹרצת קדמה וימה בכוֹח איתנים, שלא פללוּ לוֹ מחַיי שפת­־עבר בּדוֹר הקוֹדם.

ספרי־המלים היוֹצאים עתה בתכיפוּת נחלקים אפוא לשני סוּגים ראשיים: א) כּינוּסיים, שמטרתם לקבּץ נדחים ולחשׂוֹף גנוּזים. ב) תרגוּמיים, שמטרתם להמציא למשמש מכּסימוּם של מוּשׂגים בּלבוּש עברי. וּבאמת מספקים אלה ואלה צוֹרך אחד: תחיית הלשוֹן. והוּא המניע העיקרי בכל החיבּוּרים האלה.

נתקבּלוּ בימים אלה שלוֹשה ספרי־מלים חדשים, וכֹל אחד בּא למלא צוֹרך גדוֹל ותכוּף, אף כּי שוֹנים הם בּערכּם המדעי.

ראשוֹן בּמעלה הוא בלי ספק “אוֹצר המוּנחים הפילוֹסוֹפיים” של יעקב קלצקין בּהוֹצאת “אשכּוֹל”, שני חלקים (א' ­– מ'). לפי החוֹמר המצוּי בשני החלקים הראשוֹנים הריהוּ מילוֹן כּנוּסי, אך המחבּר מבטיח להוֹסיף בסוֹפוֹ רשימה של מוּנחים מחוּדשים וגם רשימה לוֹעזית (Index) לתוֹעלת המתרגמים. אם כּן לפנינו עבוֹדה גדוֹלה שתפקידה, כּדברי המחבּר בּהקדמה, "מכוּון שני כווּנים בּבת־אחת, כּווּן לעבר וכוּון לעתיד. – עשׂוּי מילוֹן מקצוֹעי זה להקל אפילוּ על הקוֹרא הותיק את ההבנה בספרי הפילוֹסוֹפיה העברית של ימי הבּינים, המקוֹריים והתרגוּמיים, שכּוֹבד־הלשוֹן מרוּבּה בהם

מכוֹבד־המחשבה. לעתיד – עשׂוּי הוּא להרחיב את גבוּלי הלשוֹן העברית, העניה ביוֹתר בּפינת העיוּן והחקירה".

רבּוֹת פּעל יעקב קלצקין ללשוֹננוּ “בּפינת העיוּן והחקירה” בּמאמריו המרוּבּים והמשוּכללים וּבאנתוֹלוֹגיה הפילוֹסוֹפית, וחיבּור אחרון זה יכוֹל להחשב כּכתר מאמציו. אגב דפדוּף בספר אנו משתאים לטוּב הסדר, לדיוּק ההגדרוֹת ולטעם הטוֹב בּבחירת הדוּגמאוֹת רבים הם גם הערכים, שהם כּעין רשימוֹת מדעיוֹת קטנוֹת המפיצוֹת אוֹר בּהיר על כּמה מוּשׂגים מוּפשטים. ואם גם “הוּא לקוּי פה ושם בּחסר ויתר” – כּעדוּת המחבּר עצמוֹ – אין לקפּח זכוּת נאמנוּתו וכשרוֹנוֹ של המחבּר. ויש לנוּ רק לברכוֹ שיזכּה בקרוֹב למהדוּרה חדשה, מתוּקנת וּמוּשלמת כּרצוֹנוֹ וכרצוֹן כּל המוּמחים לדבר. ההוֹצאה מהוּדרת, האוֹתיוֹת וההדפסה מאירוֹת עינים.

גם חיבּוּרוֹ של בּרוּך קרוּפניק (בהשתתפוּת ד"ר א. מ. זילבּרמן) “מילוֹן שימוּשי לתלמוּד למדרש ולתרגוּם”, הוֹצאת שפּירא וואלנטין ושוּת' לוֹנדוֹן, בּשני כרכים גדוֹלים, אף כּי לא מרוּבּה בוֹ החידוּש, יש בּוֹ למלא חסרוֹן שהיה מוּרגש בּספרוּתנוּ זה כמה. המילוֹנים של לוי, יַסְטְרוֹב ודַלמן חסר בהם התרגוּם העברי ורק יוֹדעי גרמנית ואנגלית יכלו להשתמש בהם. שנים הראשוֹנים לקוּ באי־דיוּק ובניקוּד שאין לסמוֹך עליו, והאחרוֹן בּפסקנות וּבחוֹסר דוּגמאוֹת. “המילוֹן השימוּשי” מתכּון “להקל את הלימוּד והעיוּן בּספרוּת התלמוּדית ולעשׂוֹת את חיפוּשׂ פירוּש המלוֹת דבר השוה לכל נפש”. כּמדוּמה, שאת המטרה הזוֹ השׂיג במידה הראוּיה. אוֹצר המלים הוּא מלא, סדר המלים הוּא לפי האוֹתיוֹת (לא לפי השוֹרש), פירוּש־המלוֹת העברי הוּא קצר וּמכוּון על סמך ספרי־שימוּש משוּבחים והמקוֹרוֹת; מלבד זה בא תרגוּם אנגלי וגרמני; לכל מלה ניתנה דוּגמה אחת, שנבחרה בעיוּן (עצם השיטה של דוּגמה אחת יש לערער עליה, שלעוֹלם אין בּאפשרותה של דוּגמה אחת למַצות אפילוּ את עיקר הוֹראתה של מלה, בּיחוּד מלים עתיקוֹת, שהיוּ להן כמה גלגוּלי התפתחוּת) ולכמה מלים נוֹספוּ ביטוּיים ושגרוֹת־לשוֹן. אף המון ראשי־התיבוֹת מן הספרוּת התלמוּדית שנוֹספוּ בין המלים, עשׂוּי להגדיל תוֹעלתוֹ של הספר. בְכמה מקוֹמוֹת הסמוּיים מן העין ישנן הערוֹת והארוֹת מחכּימוֹת והמעיין ימצאן. הניקוּד הוּא בדרך כלל מדוּקדק. ההוֹצאה נאה ונוֹחה לעיוּן.

”מילון רפוּאי עברי" מאת ד"ר אלכּסנדר מלחי בא למלא חסרוֹן המוּרגש בּפרט בּארץ־ישראל, שמאוֹת רוֹפאים עברים עוֹסקים בּה במקצוֹעם למעשה ולהלכה וכמה מוֹסדוֹת רפוּאיים, לחקירה ולשימוּש, קיימים בּה. “השתדלתי לאסוֹף מאוֹצרוֹת הספרוּת העברית לכל תקוּפוֹתיה מכל הטוֹב והמתאים למטרתי. נוֹסף לזה השתמשתי בחוֹמר הלשוֹני הרב הנמצא ברשימוֹת השעוּרים למדעי הטבע של רבּוֹתי, מוֹרי הגמנסיה העברית בּתל־אביב. – – אף הוּכרחתי להוֹסיף כּמה וכמה חידוּשים והצעוֹת. עשׂיתי זאת בּזהירוּת יתרה וּמתוֹך היסוּס מרוּבה”.

על הדיוּק המדעי שבּמילוֹן זה ידוּנוּ המוּמחים, אך נראה לנוּ, שהמחבּר עשׂה בדרך כּלל את עבוֹדתוֹ באמוּנה וּבשלמוּת, כּכל שהשׂיגה ידוֹ. ההערוֹת הבּאוֹת בּשוּלי העמוּדים מעמידוֹת את המעיין על מקוֹרוֹת המוּנחים, רוּבם בּני־סמך. התרגוּם הוּא רק בּלַטינית, שהספר נוֹעד רק בּשביל בּעלי־מקצוֹע. יש רק להצטער שהניקוּד והדקדוּק לקוּיים בּכמה מקוֹמוֹת. למשל: צַלָקוֹת העוֹר ת' צַלְקוֹת העוֹר (עמ' 166) כָּתַּרְתִּי ת' כֹּתַרְתִּי (135). כּן בּאוּ שמוֹת רבּים בּהא הידיעה וכנגדם רבּים בּלי הא הידיעה. צָבִית־צָבִיוֹת (מ“צבת”) וצ“ל: צְבִיתִים (138). פּלְפָּל – פִּלְפְּלִים ת' פִּלְפֵּל. תעלה (שוּעל) ת' תעלא (157). וכן מסוּפקני אם אפשר לתרגם Primulaceae ב”הרַקַפְתִּיים". אך אלה הם לקוּיים, שבּמהדוּרה הבּאה יוּכל המחבּר להסירם בהתאמצוּת קלה.