רומן היסטורי מאת אמיל ודניאל וידנס, ניו יורק

הרושם החזק וההד הרב, שעורר ספרו של שמיר “מלך בשר ודם”, חוץ מערכו כיצירה בחיי ספרותנו החדשה וחשיבותו בדרכו האמנותית של מחברו, מראה, כי השעה כשרה אצלנו להופעת רומן היסטורי הכתוב בכשרון, והנה הרומן “ירושלים” שהופיע באידיש באמריקה ועשה רושם כביר על קוראיו, חובר על ידי שני אחים שנולדו בבית רב בעיירה ליטאית והגיעו בשעתם לרוסיה עם “גירוש ליטא” בימי מלחמה העולמית הראשונה, ואילו בימי המלחמה השניה היו כלואים במחנה הסגר נאצי בצרפת ובדרך לתאי־הגז ניצלו בנס ונשארו בחיים. אביהם הרב ואמם הרבנית, גם אחותם הושמדו בידי הנאצים בעיירתם בליטא. בחיי היום־יום שלהם עסוקים שני האחים, האחד כעורך דין בניו־יורק והשני כצייר ופסל. את עמדתם כמספרים בעלי כשרון כבשו להם שני האחים וידנס כבר בשני ספריהם הקודמים שהופיעו, האחד בשם “שנות האימה” והוא מכיל חויות מימי מלחמת העולם הראשונה, והשני בשם “עיר בליטא” שנכתב שנים אחדות לפני מלחמת העולם השניה וחוץ מערכו כרומן מענין הוא יכול לשמש לפי הלך הרוח מלא החרדה וניחוש הבאות גם כמצבה אמנותית לעיירות ישראל שנחרבו על ידי הצורר הנאצי. העובדה של שני אחים הכותבים יחד את ספריהם, בלי שתורגש בתוכן או בצורה איזו שניות שהיא, מענינת כשהיא לעצמה, ואם בספרות העולם הופעה זו די נדירה, הרי אצלנו היא יחידה במינה והחוט המאחד את שני היוצרים ביצירתם הוא כנראה לא רק באוירת בית האב אלא גם הקשר הנפשי המיוחד במינו ושותפות הגורל שעמד לכלותם והוא גם הצילם והנה כאילו מתוך צורך פנימי עמוק להמלט מזכרונות ההוה המעיקים הרחיקו המחברים בדמיונם וניסו להחיות את התקופה הטרגית ביותר בקורות עמנו המשמשת במדה רבה דוגמא לשואות שבאו אחריה בחיי האומה בצורות שונות.

ספרם של האחים וידנס נותן בצורת רומן תיאור וסיפור המעשים של ימי ירושלים האחרונים במלחמת עמנו נגד רומא מתוך התעמקות רבה ויכולת ביצוע ספרותי עילאי. יחד עם תיאורי החיים הריאליים והחיאת המציאות ההיסטורית ונוסף לרישומים המצוינים של הטיפוסים, הידועים לנו פחות או יותר מתולדות עמנו, אין המחברים נמנעים מלעורר בעיות נצחיות המהוות ציר לקיומנו כעם ומשום כך הן אקטואליות תמיד, גם בזמננו.

במרכז יצירתם של האחים וידנס עומדת דמותו של יוסף בן מתתיהו המתוארת באור אישי מיוחד, כי המספרים מנסים להתיחס אליו בחיוב, אף בחיבה, על כל פנים בהבנה פסיכולוגית. במשך התקופות שעברו על עמנו היה היחס לאישיותו ל יוסף בן מתתיהו כמעט אחיד, שלילי פחות או יותר. האחים וידנס כרומניסטים משתדלים להבין את האיש יוסף את לבטיו ודמותו יוצאת מתחת ידיהם רבת רושם וטרגית. הפחד כיסוד אנושי הנוצר במיוחד מתוך סבך המאורעות החיצוניים אף אצל אדם שנפשו מלאה גבורה והתוצאה האיומה של פחד מדכא זה בצורת הבגידה המחפירה כמוצא מן הנבכים הפנימיים והסבכים החיצוניים, שתי תופעות אלו מחרידות במיוחד כשהן מופיעות אצל איש הרוח שהשאיפה להציל משהו זמני מתגברת אצלו על החובה המוסרית לקבל את דין הנצח. הארתם של מאורעות אלה על ידי האחים וידנס בקשר עם דרך חייו של יוסף בן מתתיהו מקבל גוון מיוחד לאור תעתועי הגורל בימי השואה הגדולה בימינו שרק חלק קטן מסבכיהם הנפשיים והמוסריים של קרבנותיה בין הפעילים ובין הסבילים שביניהם, מתגלה לעינינו מתוך ספרות המרד והמחתרת, ובמדה ידועה, גם ממשפט קסטנר הידוע שהתקיים בימינו ועוד בטח ימשיך להכות גלים צורבים בלבנו.

על יד יוסף בן מתתיהו מתארים המחברים גם את דמותו המענינת של אחד מראשי המרד, הכהן הצעיר אליעזר. כמו כן את דמיותיהם של שמעון ויוחנן ועוד. גם דמויות שתפסו מקום פחות חשוב במהלך המאורעות כמו זו של ברניקה, או של הנשים דבורה ושושנה, שהרומניסטים “המציאו” אותן לצורך הרומן.

השפע של אירועים ומצבים דרמטיים יוצר מתיחות נפשית אצל הקורא. גם ההרצאה חיה ושוטפת ומעוררת חויה עמוקה, וצדק הסופר אפטושו שנטיתו וכשרונו לרומנים היסטוריים אינם מן המבוטלים בכתבו על הרומן “ירושלים”, כי זהו ספר שנכתב ב“צער וכאב יהודי”, ואין זה צער וכאב בן אלפים שנה, אלא חויה חיה, כי שני האחים שרידי השואה והחורבן מצאו בזכרונות הרחוקים של תקופת חורבן ירושלים מעין פורקן לחויותיהם האישיות ממש, שנוצרו עם השמדת משפחתם ובני עמם וסכנת המות שריחפה גם על ראשיהם. מכאן החרדה הרוטטת והאמת האמנותית המפעמת בספרם בתארם את אימת הפירוד שאינה עוזבת את עמנו אף בזמן של סכנת אבדון ובהבליטם בכל מקום מתאים ברומן שלהם את פגע העיקשות של היחידים המשתלטים על ההמונים ואת רעל המלים הנישאות באויר כדי לההפך לגרועה שבקללות, הלא היא “קללת הלשון”. כי אם “חיים ומות ביד הלשון” אצל הפרט בימי שלום הרי עוד יותר גדולה הסכנה והאחריות בלשונם של המנהיגים בזמן של מלחמה וימי דין לציבור כולו. משום כך יש ברומן של האחים וידנס בצורתו שבה הוא ניתן לא מעט אקטואליות ולוא אף גם בהערכת העבר הקרוב ובלקח שאפשר לקחת ממנו.

כי על ידי הזיווג המוצלח של שימוש בעובדות ההיסטוריות הידועות ובהמצאות הדמיון חשובים גם הנושאים של פירוד הלבבות, מריבות אישיות וציבוריות, עיקשות ופתלתלת, קנאה וקטנות המוחין שפעולתם ותוצאותיהם הופכים להיות גורליים בימי גורל.

הרומן “ירושלים” שנוצר מעמקי הנפש של האחים המחברים מגלה פה ושם הדי חויות נסתרות של יוצרים בעלי כשרון אפי בולט, שהיצירה האמנותית היא בשבילם יותר משעשוע, שהוא כידוע אחד משלבי היצירה בקבלה, אלא גם משימת חיים והכרה מוסרית. תמונות נפלאות עוברות לפני עינינו ברומן זה כמו חיות והצללים של החיים המלוות אותן מעוררים בנו מחשבות נוגות מאד שאת לחצן אנו מרגישים גם בימינו.

תרגומו של ספר זה לעברית יוסיף בלי ספק לרכוש הרוחני של הקוראים העברים, שחלק מהם ודאי אינו מרגיש די צרכו מפני הקצב, בסיבוב המהיר של גלגל חיינו את הוד המאורעות ההיסטוריים הנפלאים שבהם אנו חיים וכדאי הדבר שחוש קליטתו של קורא כזה יוחד על ידי קריאת ספרים היססוריים מסוג “ירושלים”.

זכות גדולה תפול בידי האיש שיתרגם רומן זה לעברית ובידי המוציאו לאור.