הועד הלאוּמי החליט לשלוֹח משלחת מיוּחדת לג’ניבה, אל המוֹשב הקרוֹב של ועדת המנדטים, העתיד להתכּנס בּאמצע יוּני.

לא אחת דוּבּר כּבר עד כּמה רצוּיה היא השתתפוּתוֹ האַקטיבית של הישוּב בּעבוֹדה הפּוֹליטית הבּין-לאוֹמית, בּיחוּד בּקשר לתזכּירים של ההנהלה הציוֹנית לועדת המנדטים של חבר-הלאוּמים – התזכּירים, אשר לא תמיד היתה התנוּעה הציוֹנית מוֹצאת בּהם את בּיטוּיה, ואשר לא תמיד מצאוּ את הדרך הקצרה אל חבר-הלאוּמים. ואין לך טבעי מאשר אם ישָמע בּג’ניבה קוֹלוֹ הצלוּל, הגלוּי והמפוֹרש של העם העברי היוֹשב בּארץ-ישׂראל. מטעם חבר-הלאוּמים נמסרה הנהלת ארצנוּ לידי האנגלים, וּלפיכך האחראי על כּל הנעשׂה בּה הוּא חבר-הלאוּמים. בּשעת סקירה על כּל מה שנתהוָה בּארץ צריך שישָמעוּ גם דברי הישוּב העברי, כּפי שנשמעוּ עד כּה אלה אשר הוֹפיעוּ, כּדין אוֹ שלא כּדין, כּבאי-כּוֹח אוּכלוּסי הערבים בּארץ-ישׂראל. אין כּאן אף צל-צלה של התחרוּת בּהנהלה הציוֹנית, אשר זכוּתה בּתוֹר סוֹכנוּת יהוּדית נקבּעה בּמנדט, כּי ההסתדרוּת הציוֹנית היא כּוֹח הרבּה יוֹתר עצוּם מאשר הישוּב העברי בּארץ – היא בּאת כּוֹח כּל העם היהוּדי בּשאיפתוֹ המדינית.

על-ידי משלחת זוֹ יוֹפיע הישוּב העברי בּפּעם הראשוֹנה על בּימה בּין-לאוּמית, זה יהיה המגע הראשוֹן שלוֹ עם המעצמוֹת אשר בּידיהן הוּפקד עתה גוֹרל רוֹב בּנינוֹ של העוֹלם הישן. מבּחינת סמל היסטוֹרי יש בּהוֹפעת

שליחים אלה בּמרכּז הדיפּלוֹמַטי של עכשיו אוּלי לא פּחוֹת מאשר בּהוֹפעתם של בּאי-כּוֹח ההסתדרוּת הציוֹנית לפני ועידת וֶרסל בּפבּרוּאַר 1919. וחלילה לה למשלחת הועד הלאוּמי למעט את דמוּתוֹ של המוֹמנט הזה; צריך שתינָתֵנה לה לפני צאתה הוֹראוֹת מתאימוֹת מטעם המוֹסד השוֹלח אוֹתה, אשר הוּא בּיטוּי השלטוֹן העצמי של היהוּדים בּארץ-ישׂראל.

שני סוּגים בּפּרוֹבּלימוֹת העוֹמדוֹת לפני המשלחת. הוּטל עליה לתת בּיטוּי בּיתר עוֹז וּביתר גילוּי-לב מאשר ההנהלה הציוֹנית לרגשוֹת המפעמים בּקרב הישוּב בּיחס לאדמיניסטרציה האנגלית. כּמוּבן, המשלחת אינה רשאית לצאת מגבוּלוֹת האוֹבּיֶקטיביוּת וּלהעמיד בּצל את הדברים אשר עליהם חייבת הארץ תוֹדה לשלטוֹן האנגלי, וּלהכחיש לגמרי את חלקה של התמוּרה הזאת (ממשטר תוּרכּי לשלטוֹן אנגלי) בּהתקדמוּתה של ארץ-ישׂראל. אך צריך שתבוֹא לידי בּיטוּי גם המרירוּת אשר נצטבּרה בּלב הישוּב העברי בּיחס לאדמיניסטרציה, צריך שיצוּין העדר כּל סיוע מצד הממשלה האנגלית לבּנין העברי, הסיוּע שאנוּ זקוּקים לוֹ כּל כּך ואשר עליו בּאה התחַיבוּת המנדט. הנה צד אחד בּתפקידי המשלחת של הועד הלאוּמי.

אך יש גם צד אחר, לדעתי הרבּה יוֹתר חשוּב. להצטמצם רק בּקוּבלנוֹת על המשלחת האנגלית, הרי זה למעט את דמוּתוֹ וערכּוֹ של המאוֹרע החשוּב – הוֹפעתוֹ הראשוֹנה של העם העברי המאוּרגן בּארצוֹ לפני חבר-הלאוּמים: הרי זה להנמיך את קוֹמתוֹ כּדי סתם מריבה שבּין האוּכלוֹסים והפּקידים הממוּנים על הנהלת הארץ. מריבה זוֹ לא רק שאינה הוֹלמת את המתרחש בּאמת בּארץ-ישׂראל, אלא גם הסיכּוּיים לנצחוֹן בּה הם מוּעטים. אַל נא נַשלה את נפשנוּ בּדבר ג’ניבה. ערכּה רב מדַי גם בּלאו הכי – ואַל לנוּ להפריז עוֹד יוֹתר. ג’ניבה אינה עדיין הסַנהדרין הבּין-לאוּמי, אשר פּסקי-דין נחרצים בּוֹ אך ורק על יסוֹד הצדק, בּלי להדוֹר פּני תקיף, וּבלי לשׂים פּדוּת בּין עשיר ועני. ג’ניבה היא רק מקוֹם פּגישה לכוֹחוֹת בּין-לאומיים, וּמשפטה הוּא פּוֹעַל-יוֹצא מכּוֹחוֹת מתנַגשים אלה. והסיכּוּיים שלנוּ לנַצח בּריבנוּ עם הממשלה האנגלית, אוֹ לפחוֹת להשפּיע השפּעה ניכּרת בּנידוֹן זה, כּל זמן שמספּרנוּ בּארץ הוּא 150,000 נפש ורק 4% מקרקעוֹת ארצנוּ הם בּידינוּ – מוּעטים הם. יש לוֹ לישוּב מה לוֹמר בּדבר האַדמיניסטרציה האנגלית – והדברים צריכים להיאַמר. אך ספק הוּא אם כּדאי הדבר לנסוֹע אך ורק לשם זה. בּדרך הקוּבלנוֹת הלכוּ יוֹשבי סוּריה שקראוּ תָגָר על צרפת – ולא הצליחוּ, בּדרך זוֹ הוֹלכים אלה המכַנים את עצמם בּשם בּאי-כּוֹח הערבים בּארץ-ישׂראל – ולא הצליחוּ, מפּני שאלה ואלה לא הבינוּ, כּי בּג’ניבה יש למשלחוֹת פּוֹליטיוֹת עבוֹדה הרבּה יוֹתר חשוּבה מאשר תלוּנוֹת על ממשלה. עבוֹדה זוֹ היא – כּיבּוּשה של ג’ניבה, כּיבּוּש אוֹתוֹ החלק בּדעת-הציבּוּר הבּין-לאוּמית אשר מרכּזוֹ היא ג’ניבה. הנה הצד השני והחשוּב בּיוֹתר של תעוּדת המשלחת שלנוּ.

לשם כּיבּוּש ג’ניבה צריך שתתוֹאר תמוּנה מלאה וּמקיפה של תנוּעתנוּ;צריך שיֵחָשׂפוּ מקוֹרוֹתיה הנצחיים, צריך שיצוּינוּ הכּוֹחוֹת המניעים אוֹתנוּ, כּוֹחוֹת שאין להם מעצוֹר ואין להם דכּאוֹן; צריך שיבוֹא לידי גילוּי כּוֹח היצירה הצפוּן בּתנוּעתנוּ, אשר מצא את בּיטוּיוֹ הממשי בּבנין הארצישׂראלי. בּג’ניבה צריך שיסוּפּר על כּל מה שיצרנוּ בּארץ, על הערך והתפקיד של יצירתנוּ זוֹ לגבּי התפּתחוּתה של ארץ-ישׂראל, צריך שיסוּפּר של על הקרבּנוֹת והקוֹשי הרב שהעבוֹדה העברית כּרוּכה בּהם, ועל הרצוֹן אשר לא יִמוֹט להבליג על כּל אלה. בּג’ניבה צריך שיסוּפּר על כּל מה שעבר ועל כּל מה שעוֹבר על העם העברי בּארצוֹת גלוּתוֹ, למען יוּברר כּי המסד אשר עליו נכוֹנה תנוּעתנוּ בּל-ימוֹט, כּי שמוֹ המפוֹרש הוּא – הכרח! וּבג’ניבה צריכים בּאי-כּוֹחנוּ להימָנע מאוֹתוֹ הטוֹן המגוּנה של טינה ומשׂטמה אשר בּוֹ דיבּרוּ בּלי הרף המשלחוֹת הערביוֹת. צריך שתתגַלה רוּח השלוֹם השוֹכנת בּלב הישוּב העברי בּיחס לעם האחר, אשר גוֹרלוֹ נקשר בּגוֹרלנוּ וּבגוֹרל ארצנוּ המשוּתפת.

אם יצליח הועד הלאוּמי להציג בּצוּרה נכוֹנה את הפּרוֹבּלימה הארצישׂראלית שלנוּ וּלהוֹכיח לג’ניבה, כּי הציוֹנוּת אינה משׂאת-נפש של קבוּצת בּעלי דמיוֹן בּקרב היהוּדים, אשר מצאה את התגשמוּתה הרגעית מפּני שלכך זקוּקה היתה היוֹם אחת המעצמוֹת הכי אדירוֹת בּמשׂחקה הבּין-לאוּמי המסוּבּך (וצריך לשער, שכּך רוֹאה הרוֹב הגדוֹל בּג’ניבה את תנוּעתנוּ) – אלא הציוֹנוּת היא תנוּעת עם כּבּירה, בּעלת רוּח יוֹצר וכוֹח-שלוֹם, אשר בּכנפיה צרוּר הפּתרוֹן לאחת האיוּמוֹת שבּפּרוֹבּלימוֹת הבּין-לאוּמיוֹת, אם דעה כּזאת יצליח הועד הלאוּמי לנטוֹע בּלב בּאי-ג’ניבה בּיחס למהוּת הציוֹנוּת – כּי אז עשׂה את עבוֹדתוֹ. כּיבּוּש ג’ניבה הוּא ממשי יוֹתר לגבּי השפּעה על אנגליה, מאשר תִגרה גלוּיה עמה. כּיבּוּש ג’ניבה פּוֹתח שערי-סיכּוּיים רבּים הן לסיוּע הדיפּלוֹמַטי והן לסיוּע הפינַנסי-בּין-לאוּמי לבני ארץ-ישׂראל. חוּגים פינַנסיים אדירים קרוֹבים לג’ניבה ומוּשפּעים הימנה. בּאמצעוּת חבר-הלאוּמים נעשׂוּ פּעוּלוֹת הבראה פיננסית בּיון, בּאוֹסטריה, בּהוּנגריה. בּאמצעוּת ג’ניבה נתגשמוּ מעשׂים פילַנטרוֹפּיים עצוּמים, כּגוֹן סיוּע לישוּב מרוּכּז של אַרמֶנים.

הועד הלאוּמי, בּתתוֹ הוֹראוֹת לשליחיו ההוֹלכים לג’ניבה, צריך להביא בּחשבּוֹן את הסיטוּאַציה הבּין-לאוּמית שנתהוותה בּג’ניבה, צריך להעריך את חשיבוּת הצעד הראשוֹן שהוּא עוֹשׂה הפּעם, ולא ללכת שוֹלל אחרי רשמי-חלוֹף.

תפקידה של המשלחת הרבּה יוֹתר רחב מאשר טרוּניוֹת וּתלוּנוֹת בּשם הישוּב העברי על האדמיניסטרציה האנגלית בּארץ-ישׂראל. התפקיד הוּא: כּיבּוּש ג’ניבה על-ידי האידיאה העברית.

כ“א אייר תרפ”ו (27.5.1926)