בראשית שנות השלושים של המאה, בשיא פריחתה הפוליטית והתרבותית של הדימוקרטיה הצ’כוסלובקית, בהתקרב חייו המדיניים של מייסדה ונשיאה הראשון, תומס ג. מסריק, לסיומם (והוא בן למעלה מ־80), ניגש קראל צ’אפק, הדמות הבולטת בספרות ובפובליציסטיקה הצ’כית של דור העצמאות, לכתיבת ביוגרפיה של נשיאו.

הספר הנושא את השם “שיחות עם ת. ג. מסריק” ערוך באורח יוצא דופן למדי: הוא מחולק לשלושה חלקים: בחלק הראשון מסופר סיפור חייו, בגוף ראשון; משמע, הסופר שם בפי גיבורו מעין אוטוביוגרפיה; החלק השני הוא תרשומת של שיחות על נושאי מדינאות והגות הבאות להציג את השקפות גיבור הספר על עולם ומלואו, באספקלריה של התנסותו; החלק השלישי – פרק הסיום לפי אורכו, אבל חלק אוטונומי של העבודה כולה לפי מהותו – הוא ציור דיוקנה של האישיות ועולמה הרוחני, שבו, לראשונה בספר, נוטל המחבר את רשות הדיבור במפורש.

חלק זה, שקריאתו איננה מותנית בידיעת האירועים והנסיבות הקונקרטיים של המקום והתקופה¹, ויש בה עדות חיה על האקלים הרוחני שבו חיו, הגו ופעלו הנפשות הפועלות – מוגש כאן לקורא העברי.