אדוני הנציב העליון,2 גבירותי ורבותי,
נתחיל בברכת שהחינו… ובברכת חנוכה: ושעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, האין זה נס? משנת תרע“ח, מהיום שד”ר ויצמן הניח את אבן⁻הפנה לאוניברסיטה העברית התרחב היסוד והתרומם והנה רואות עינינו התחלות של שלשה מכונים למחקר ועל־־ידם גם ספרית האוניברסיטה ההולכת וגדלה מיום ליום.
עלינו להכיר תודה להסתדרות הציונית וביחוד לד"ר ויצמן שעמדו על המשמר בשעה הנכונה ודאגו להתקדמות המפעל; ואם פותחים אנו היום בהגשמת הרעיון הזה יזקף הדבר בראש ובראשונה לזכותם.
חכינו היום לבואו של האיש שהיה מנהיגו הרוחני של דורנו, וכן לבואם של אותם האנשים שהודות למרצם ולמאמציהם פותחים עכשיו את המכון הזה. הנה כסאו של אחד⁻העם. והן התפלל האיש לשעה זו כל ימיו. רופא חולי עמו ישראל ישלח לו רפואה שלמה ויוסיף לו כח יצירה.
שמחתנו רבה שנמצאים אתנו כפרופסורים ראשונים חכמים בישראל וגדולים בתורה כמו פרופ' מרגלית מדרופסי קולג' בפילדלפיה, פרופ' גוטמן מבית⁻המדרש לרבנים בברסלוי ופרופ' קליין רב העדה בנובוזמקי. אנו מקדמים פניהם מקרב לב, ואנו תקוה שעבודת הקודש שלהם תהיה פוריה ומוצלחת! לפרופ' מרגלית אנו מביעים את השתתפותנו באבלו הגדול. המקום ינחם אותו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
מודים אנו לפרופ' פודור ולעוזריו מהמכון לחימיה, שהואילו למסור לרשותנו את אולם⁻ההרצאות שלהם. כן אנו מודים למר זליג ויצמן בעד עזרתו המלאה ולארדיכל קורנברג ולקבוצת הבנין בעד התאמצותם לסיים את מלאכת האולם וחדרי⁻הסמינריונים. חדרים אלה נמצאים לפי⁻שעה בבנין החדש של המכון למיקרוביולוגיה, ואנו מודים לועד הרופאים היהודים באמריקה, שתחת חסותם הוקם המכון הזה, על סיועם. מקוים אנו שהמכון למדעי היהדות ימצא לו דירת⁻קבע בתוך בנין הספריה האוניברסיטאית החדש, שקרן דוד וולפסון אומרת להקים בעתיד הקרוב.
ביום זה יזכרו לטובה שני אנשים יקרים, שלולא הם לא היה בא יום פתיחת המכון. הראשון הוא אליעזר בן⁻יהודה, שמחר, בכ"ו בכסלו תמלאנה שנתים לפטירתו. הוא היה בין מיסדי הועדה של המחלקה למדעי הרוח, איש רב פעלים, בלשן בחסד עליון, חולם ולוחם – יהי זכרו ברוך! השני, יבדל לחיים ארוכים יושב עכשיו באמריקה ישיבת ארעית, הלא הוא ידידנו העסקן רבי דוד ילין. גם הוא היה בין מיסדיה של הועדה, ולא נח ולא שקט למען מפעלנו. אנו שולחים ממזרח את ברכתנו החמה לזה האיש שלבו גם הוא עתה אתנו במזרח.
בהזדמנות זו עלי להזכיר בקצור את תולדותיו של המכון למדעי היהדות. בועידת האוניברסיטה שנתכנסה ביום כ“ו במנחם־אב תרפ”ד (26.8.1924) בלונדון, בנשיאותו של ד"ר הרץ, הרב הכולל באנגליה, הונח היסוד ליצירת המכון.
בועידה זו השתתפו:
הרב הראשי פרופ' צבי חיות (וינה), הרב הרשי ד“ר הרץ (לונדון), הרב הראשי פרופ' ישראל לוי (פריז), ד”ר א. ביכלר (לונדון), ד“ר מ. אידר (לונדון), ד”ר י.ל. מגנס (ירושלים), השופט י. מק (ניו⁻יורק), ד“ר ל. א. מאיר (ירושלים), ד”ר נ. סוקולוב (לונדון), ד"ר ח. ויצמן (לונדון), מר דוד ילין (ירושלים) ומר הלל זלטופולסקי (פריז).
על תכנית המכון החלט באחת הישיבות של הועידה ונתקבלה פה אחד ההחלטה האומרת:
“המחלקה למדעי היהדות תשמש מרכז לחקירת היהדות – הדת היהודית, הלשון העברית והלשונות השמיות האחרות, הספרות, ההיסטוריה, המשפט, הפילוסופיה וכל ענפי החיים של העם היהודי בכלל וחקירת ארץ⁻ישראל בפרט”.
יחד עם עבודת המחקר הוחלט לסדר קורסים עממיים כפי שנהוג באמריקה ובאנגליה.
מקורות⁻ההכנסה של המכון הם לפי שעה כלהלן: ברון אדמונד רוטשילד מפריס; מר פליכס מ. ורבורג ומר ולט מ.מאיר מניו⁻יורק. מר יהודה שורץ מיוהנסבורג קבע קרן לרשותו של מר חיים נ. ביאליק לשם מתן שעורים בספרות עברית. לפני כמה ימים נתקבלה טלגרמה ממר סול רוזנבלום מפיטסבורג, שהוא עומד לקבע למכון קרן צנועה לשם הוצאת חבורים.
לשנת⁻הלימודים הבאה במכון למדעי היהדות מחכים אנו לבואם של פרופיסורים⁻פוקדים מהמוסדות הבאים: מהסמינריון היהודי התיאולוגי בניו⁻יורק, היברו יוניון קוליג' בסינסינטי, והמכון היהודי לדת בניו⁻יורק. אין ספק בדבר, שבמשך הזמן יבואו אלינו גם מורים וגם תלמידים מכל מוסדות⁻המדע הגבוהים. כן אנו מתאמצים לרכש מורים קבועים. ד"ר י. נ. אפשטיין מברלין כבר נענה להזמנתנו להמנות על העובדים המדעיים הקבועים שלנו.
בתוך המכון עומדים ליסד, לפי שעה, את המחלקות הבאות:
המחלקה לפיללוגיה בהנהלת פרופ' מרגלית. במשך זמן הקיץ הבא ינתנו במחלקה זו שעורים על־ידי הרב עמנואל לה מסגד, ד"ר י. נ. אפשטיין מברלין ומר חיים נחמן ביאליק מתל⁻אביב. מר י. אהרוני מרחובות הוזמן להיות חבר למחלקה זו. המחלקה אומרת להתקשר עם ועד הלשון בדרך המתאימה.
אין אפשרות לתת עכשיו הודעות בדבר אלה שיצורפו למחלקה לתלמוד בהנהלת פרופ' גוטמן, ולמחלקה לידיעת ארץ⁻ישראל בהנהלת פרופ' קליין. באופן כללי ברצוננו להגיד, כי חברים למחלקות יוכלו להיות אלה שפרסמו כבר עבודות מדעיות, ולתלמידים בסמינריונים למחקר יתקבלו אלה שבכחם וברצונם לעשות עבודת⁻מחקר עצמאית.
לא הצלחנו עדיין לרכש פרופיסור למחלקה לספרות ותרבות ערבית. עד שיתמנה פרופיסור למחלקה זו תעמד בהנהלתו האדמיניסטרטיבית של פרופ' מרגלית, וכחברים הוזמנו ד“ר ל. א. מאיר, מר אבינעם ילין וד”ר בנט.
ברצוננו להזמין בעתיד הקרוב פרופסורים להיסטוריה, ספרות, פילוסופיה, פדגוגיה וסוציולוגיה.
את הספריה אנו רואים כחלק בלתי⁻נפרד של האוניברסיטה. ד"ר ה. ברגמן סדר תכנית למחלקה ביבליוגרפית.
עד עכשיו הופיעו במשרד האוניברסיטה על הר הצופים למעלה ממאה ועשרים איש ואשה לשם הרשמה ללמודי המכון. הם באים מכל השכבות של הישוב… בקשר עם זה הננו מוצאים לנכון להדגיש את העובדא, שתפקידו העיקרי של המכון בשעה זו הוא לשמש מכון למחקר ושהשעורים לשומעים עומדים לפי שעה במדרגה שניה. נתחיל עכשיו את עבודתנו במחקר סמינריוני ומן ההכרח הוא שמספר המשתתפים יגבל. כשומעים של השעורים בעל אופי כללי יותר יתקבלו רק בעלי תעודת השכלה תיכונית או אלה שלדעת המורים יש להם ההכשרה המתאימה לשם השתתפות בלמודים אלה.
המכון פתוח לכל איש ואשה, בלי הבדל דת, גזע ולאום. לעת⁻עתה ינתנו שעורים למתלמדים בלי כל תשלום.
שפת⁻ההוראה היא עברית.
האוניברסיטה העברית בירושלים מטרתה היא לרדוף אחרי האמת בלי כל סטיה ובלי משפט קדום.
היהדות מהי? זוהי השאלה החשובה שעליה יצטרך המכון למדעי היהדות לענות – וחשובה השאלה לא בשביל עם ישראל בלבד. באים אנו ליצור כאן מקום שיוכלו להתגדר בו כל השואפים לברר וללבן את מהותה של היהדות – מקדש מעט ללמוד וללמד בו בלי פחד ובלי שנאה את כל מה שהיהדות יצרה ונתנה מזמן התנ"ך ועד ימינו אלה.
לבירור מהותה של היהדות, לגלוי האמת בנוגע ליהדות אומרים אנו להגיע בדרך המחקר ובשיטה מדעית. כמו שהיו אבותינו חוקרים במקורותיה של היהדות לפי השיטות שהיו מקובלות בזמנם, כך משתמשים אנו בזמננו באמצעם מודרניים ובמכשירים שהמדע יכול להעמיד לרשותנו. וכאבותינו, כן רוצים גם אנחנו ללמוד תורה לשמה, תורה לשם שמים. חפצים אנו להחזיר את עטרת המדע לישנה. התורה אינה קרדום לחפור בו. מרימים אנו על נס את האידיאל של המדע הטהור, ואין מקום בכל העולם המתאים כל⁻כך למקום⁻תורה כמו ירושלים, כלילת⁻יופי: “מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים”.
אבל גם אי⁻אפשר שהתורה תשאר מופשטת לגמרי, בלי כל קשר עם החיים. תורה ועבודה, מדרש ומעשה הן אמרות שגורות בפינו מימי עולם. אורח חיים – את זה אנו דורשים כיום מן היהדות ומידי מוריה ומפרשיה; אורח חיים לא שטחי ולא פשוט, כי אם בבחינת השקפת⁻חיים להלכה ולמעשה. רבים רעבים לא ללחם וצמאים לא למים. אנו חיים בתקופה היסטורית גדולה ואולי גם בתקופה מכרעת לאנושות כולה. כמה וכמה שאלות אוכלות את לבנו ואינן נותנות דמי לנו, שאלות התובעות תשובה מאת היהדות, אם באמת תוסיף היהדות להורות לנו את הדרך כדת, כתורה מוסרית או כפילוסופיה של החיים.
רוצים אנו, שהאוניברסיטה תהיה למקום בו ילמדו את כל מדעי היהדות על בוריים וכן את מדעי הרוח הכלליים ואת כל החומר הרבגוני שהתרבות המודרנית מורכבת ממנו. אין בכחה של היהדות לתת בימינו אלה תשובה כהלכה בלי חקירה יסודית ביחסים שבין ישראל לעמים. ליהדות נקודות⁻מגע עד אין ספור עם אומות העולם ועם השקפות⁻חיים בכל דור, וכמעט בכל מקום, ועל חכמינו יהיה לבאר באיזה אופן ובאיזו מדרגה הספיקה היהדות להכניס לתוכה את אוצרות האנושות מבלי לסכן על⁻ידי כך את נפש האומה. לא יהדות לחוד ואנושות לחוד, אלא היתוכן כאחת – יתר שאת ויתר עוז ליהדות, יתר שאת ויתר עוז לאנושות. מגמתנו היא להפוך מיסודו את הפרוצס החברתי שעבר עלינו והחזיק בנו במשך מאת⁻השנים האחרונה – לא טמיעה בין העמים, כי אם הבלעת הקנינים הרוחניים של האנושות לתוך היהדות עד כמה שאפשר לפי חוקת נפשנו⁻אנו. בעזרת מחקר ומדע, בלי שוביניות ובלי איבה, רוצים אנו לראות את האנושות בעינינו⁻אנו, בלתי⁻מסונורים על⁻ידי תרבות הנראית כנידונה לכליון על היותה נרצעת ל“מכניות” שלה ולכבושיה החמריים. נאמנים לעצמנו אנו רוצים לעכל ולעבד את מתת האנושות על⁻פי דרכנו; אולי נוכל בדרך זו לתת לאנושות חלק הגון יותר של נשמתנו. אנו רוצים להרחיב ולהעמיק את השקפת⁻החיים הרוחנית של היהדות, בכדי להוסיף על⁻ידי כך להרחבתם ולהעמקתם של החיים הרוחניים של האנושות כולה. יש את נפשנו לתת יד להצלת האדם.
הלא נוצר ישראל להיות כשמן במנורה, נר לעמים להאיר ולהדריך בחשך, “ציון במשפט תפדה”, ולפי חז"ל עומד העולם על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ואולי גנוז וחבוי בתוך היהדות, בתוך עם ישראל, הכח הרוחני להציל מכליה את העולם המעונה והנדכא.
לימי החנוכה, דוקא לימי הזכרון לנצחונם הצבאי של החשמונאים, קבעו חז"ל תקנה לקרוא בדברי אותו הנביא שאמר: “לא בחיל ולא בכח כי אם ברוח”.
מסורת היא שמלאכת המשכן כלתה בעצם היום הזה, בכ“ה בכסלו. והיום, בכ”ה בכסלו שנה זו, זוכים אנו לא לכלות כי אם להחל ולחנך לנו משכן⁻מעט. יהי רצון, שנוכל להמשיך בבית הזה בתורה ובעבודה מעתה ועד עולם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.