רקע
יהודה ליב מאגנס
מסבה מטעם ההסתדרות הציונית באמריקה

1

טוב לו לאדם להמצא שוב בארץ בה נולד, כמו שטוב לו להמצא בארץ בה נולד עמו!

אין בכונתי לערוך הערב מגבית, אף⁻כי רוצים אנו שיהא ידוע לכם, כי מחכים אנו מיהדות אמריקה לחמשה מליונים דולר לשם הקמת בנינים, קביעת קרנות ולשם החזקת האוניברסיטה. בטוחני, שנשיג זאת. יודע אני את לב יהודי הארץ הזאת. למרות כל התופעות השליליות, למרות הרדיפה אחרי הממון ושחיתות מוסרית הנראית לעתים, לדאבוננו, בין רבים מצעירינו הרי לבו של רוב הצבור היהודי כאן איתן עד היסוד, ואין מפעל יהודי או לא יהודי שלא יקבל סיוע הגון מצבור זה הגדל והולך, קהל ישראל באמריקה.

הערב ברצוני לדבר במלים פשוטות, ככל האפשר, על כמה תופעות אפיניות של האוניברסיטה העברית בירושלים. אולם לפני שאעבר לגוף הנושא, יש לי למסר לכם את תודתה של האוניברסיטה העברית בירושלים – ואפשר לי להגיד, תודתו של העם כולו – לכל האוניברסיטאות ומוסדות⁻המדע באמריקה, וכן גם ארצות אחרות שהביעו לנו את ברכותיהם ואחוליהם לפתיחת האוניברסיטה. מהזמן שעזבתי את ירושלים קבלנו יותר משלש מאות אגרות⁻ברכה רשמיות מאוניברסיטאות וממוסדות⁻מדע כמעט מכל ארצות⁻תבל. שלש האוניברסיטאות הגדולות של בירה זו וכן יתר האוניברסיטאות באמריקה החל מן Mary College of Williams &שנרשמה עוד בשנת 1693, הושיטו לנו יד אחוה ורעות, והעם היהודי יכתבם על לוחותיו לזכרון⁻עולם. מכל ארצות העולם עלו להר הצופים לשבח ולהלל את הרוח היהודית, ואני מעז להגיד, שדבר זה כשהוא לעצמו, יוסיף פאר לדברי⁻ימינו המפוארים.

האוניברסיטה העברית, ככל אוניברסיטה מוקדשת כולה לבקוש האמת. היא תכניס את השיטה המדעית לכל המושגים והענינים הנוגעים לאנושות וכתוצאה מזה גם לכל ההנחות היסודיות של העם היהודי. האוניברסיטה העברית, ככל אוניברסיטה יסודה היא תורה לשמה, המדע הטהור, מבלי לשים לב בשורה הראשונה לתוצאות המעשיות שאולי תבואנה בעקבותיה. האוניברסיטה ככל אוניברסיטה מעריצה את הכח המשחרר של השכל האנושי. האם לא העריץ העם היהודי מאז ומעולם את השכל והתבונה? ומאמינים אנו, ככל אוניברסיטה, בכח המשחרר של מוח האדם, באור⁻האמת, בטוהר⁻הבינה.

מהו אפיה המיוחד של האונבירסה העברית בירושלים? היא תהיה, בשורה ראשונה, אבן⁻הטפחות לבנין החנוך, שהיהודים הקימו בארץ⁻ישראל. היא תהיה הכפה למפעל הגדול, שלו הקדיש את עצמו עם ישראל, ובעיקר ההסתדרות הציונית, במשך כל השנים האלה. האוניברסיטה העברית תהיה הדרגה העליונה במבנה החנוך העברי, שהוקם בכל הארץ בעיקר ע"י הציונים. מחובתי כלפי ההסתדרות הציונית לומר, ומחובתו של כל אחד לזכור, שהאוניברסיטה העברית תוכנה והונחו יסודותיה על⁻ידי ההסתדרות הציונית, ועכשיו נמסרה על־ידיה לחבר⁻הנאמנים.

אבל, לדאבוני, אין אנו יכולים ברגע זה לקבל לתוך האוניברסיטה את המוני הסטודנטים הרוצים להרשם בה. אנו עושים את האוניברסיטה שלנו, ראשית⁻כל, למוסד למחקר, שבו ימצאו מקום לפי שעה, רק בעלי תאר אקדימי. כתוצאה מזה, כמעט שלא נוכל לצערנו הגדול, לרשום בתור סטודנטים רגילים את גומרי בתי⁻הספר התיכוניים ושלשת בתי⁻המדרש למורים הקיימים עכשיו בארץ. אנו מתחילים במכוני⁻מחקר, מפני שברצוננו לקבע מההתחלה רמת⁻למודים גבוהה ככל האפשר. אנו מאמינים, שתפקידה העיקרי של אוניברסיטה הוא המחקר, חקירה מדעית, ורק בשורה השניה תבוא ההוראה לתלמידים רגילים. ואם במשך הזמן יאפשרו לנו האמצעים להכניס אלפי צעירים וצעירות כתלמידים רגילים, מקוים אנו, שנוכל לתת להם לא פחות מאוניברסיטאות אחרות. אולם נזהר מלהיות בית⁻חרושת לדיפלומטים ונדגיש תמיד את המחקר כתפקידה הראשי של האוניברסיטה העברית בירושלים.

אולם האוניברסיטה אינה האוניברסיטה של ארץ⁻ישראל בלבד. זוהי האוניברסיטה של עם⁻ישראל כולו. רבים מוצאים, שהאוניברסיטה היתה צריכה להתחיל מדרגה נמוכה יותר, בכדי להקל על מצבם של אלפי צעירים וצעירות הנרדפים באוניברסיטאות אחרות, ביחוד במזרח אירופה ובמרכזה בגלל התופעה של האנטישמיות והריאקציה החברתית והפוליטית השחורה הידועה בשם “נומרוס קלאוזוס”, הלואי והיינו רואים את הנולד והתנאים היו מאפשרים לנו להקים את האוניברסיטה שלנו לפני חמשים שנה!

בין שלא יכלנו ובין שלא רצינו, עובדא היא שאנו רק מתחילים עכשיו, עכשיו, בשעה איומה זו, כשעם ישראל נודד מגולה לגולה, כשקהלות יהודיות גדולות בנות מאות שנים נחרבות ועמים נאורים אינם נותנים דריסת⁻רגל לסטודנט היהודי בבתי⁻האולפנא שלהם.

מה מחכה לנו, כשלא יהיו סטודנטים יהודיים באוניברסיטאות ובמוסדות⁻מדע בארצות⁻אירופה, וכמו שיש אומרים – מי יתן ויתבדו – גם באמריקה? אבל אין לנו כל אפשרות להכניסם עכשיו לאוניברסיטה בירושלים. אין לנו האמצעים הדרושים, אנו רוצים שהסטודנטים היהודים הנרדפים והנדכאים יבינו לנו, ולמעלה מכל ספק הוא, שרוחם ונפשם היהודית תסייע להם להבנת האידיאלים הנשגבים שהם נשמת⁻חיינו והסטודנטים גופם יואמר: “שמרו על רמתכם ורק לאחר שיהיה לאל⁻ידכם תפתחו לפנינו את שעריכם”.

אולם, גם עכשיו יכולה האוניברטסיטה העברית לקבל סטודנטים מכל העולם היהודי, סטודנטים המתאימים לעבודת⁻מחקר. הרבה טעמים לכך, שסטודנטים מסוג זה יבואו אלינו עכשיו. יש בידינו לתת להם הרבה. במחצית השנה האחרונה היו אצלנו שני סטודנטים מהסמינריון התיאולוגי בניו⁻יורק, האחד כבר “רבי” והשני עומד לגמר את חק⁻למודיו בחדש יוני. כן היה אצלנו אחד מדרופסי⁻קולג'. שאלו את פיהם בשובם על מה שקבלו אצלנו. הם אמרו לי, שבשום מקום אחר לא היו יכולים להקנות לעצמם במשך תקופה ארוכה מה שהשיגו כאן. ולא זאת בלבד אלא שקבלו אצלנו עדוד והאצלה. אצלנו הם שבים למקורות, ועולים למען חיים חדשים. בירושלים יגדל אור עיניהם, וכל מי שהיה באוניברסיטה העברית בירושלים יראה אותה כמקור לא אכזב להאצלה. האוניברסיטה של כל העם היהודי – זהו הקו האופיני השני של האוניברסיטה בירושלים.

בכל זאת יש אומרים, שהאוניברסיטה באה לפני זמנה. הם מאמינים בגוף הרעיון, אלא שהם אומרים, שיש צורך לדאג בשורה ראשונה להתפתחותה הכלכלית של ארץ בלתי⁻מפתחת זו. אנו זקוקים לכבישים, לגשרים, לבתים, זקוקים אנו למים,להשקאה – לכל אותם הדברים שארץ חרבה חסרה אותם. אלה האומרים כך מביעים את החשש, שהאוניברסיטה תבנה על חשבון המרץ והאמצעים הדרושים להתפתחותה הכלכלית של הארץ. אמנם, יש שמץ של הגיון בדבריהם. אולם אל לנו לשכח, שמדובר כאן ביהודים. סוף⁻סוף למוד תורה לא היה קשור מעולם אצל היהודים בתנאים כלכליים, ובכל אשר ימצא היהודי, אם בקצווי⁻תבל ואם בארץ⁻מולדתו, ימשיך לחשוב לא רק על חיי⁻שעה, כי אם גם על חיי⁻עולם. אין כח שימנע מהיהודי מליסד בתי⁻ספר בכל מקומות⁻פזוריו, מלהקים אוניברסיטה בציון.

אולם ברצוני לציין כקו אופיני שלישי של האוניברסיטה, שהיא משמשת עזרה ממשית להתפתחותה הכלכלית של הארץ. נקח, למשל, את המכון לחימיה. שום ארץ בלתי⁻מפותחת אינה יכולה, כידוע לכם, להתפתח מבלי לעשות בדיקות חימיות. אי⁻אפשר, למשל, לדעת מה ערכם של האוצרות הטבעיים של ים המלח לשם נצול מסחרי, מבלי לבדק אותם על המקום. קיימת בארץ זה שנתיים תעשית⁻הטבק החדשה. מהלך⁻התסיסה הוא בעל חשיבות רבה לענף זה, והמעבדות החימיות שלנו עוסקות באלה ובענינים אחרים לשם סיוע לפתוח התעשיה של הארץ.

ונקח, למשל, את המכון למיקרוביולוגיה העומד להוסד בחסותם של ועד הרופאים האמריקאים. אעפ“י שמכון זה לא נכנס עדיין לעבודה ממש, כבר גלה הפרזיטולוג של מכון זה טפילים בלתי ידועים בעופות ובכבשים. משקי⁻עופות הם דבר רגיל בארץ. נמצא בנהלל אמריקאי אחד, הידוע כמגדל⁻עופות היותר טוב בכל הארץ. ידיעה זו רכש בביה”ס החקלאי של ברון הירש בניו⁻י’רסי. הוא ואחרים מפיקים תועלת מגלוי הטפיל. עלי להזכיר, שבמושבות הצפון רוצים לפתח את הענף של גדול צאן וחשוב להם מאד לדעת את הטפיל, שהיה משמיד את עדריהם. ועוד יש להוסיף, שהמכון למיקרוביולוגיה משמש רק התחלה לבסיס התיאורטי של ביה"ס לרפואה בעתיד.

כן אנו רואים בתכניון העברי בחיפה את המחלקה העתידה להנדסה ולמכניקה של האוניברסיטה. בה יקבלו את הכשרתם כמה מהנדסים שיסללו כבישים ויבנו גשרים. האם אין בכל זה עזרה להתפתחותה הכלכלית של הארץ?

ובאשר למכון אינשטין למתמטיקה ולפיסיקה – האם אפשר להקים ארץ חדשה מבלי לחקור בדינמיקה ובמכניקה, שהם תפקיד ראשון למכונים למתמטיקה ולפיסיקה?

כן קיימת תחנת הנסיונות החקלאית, שממנה אנו מחכים לתועלת כפולה. מצד אחד אנו עומדים להקים מכון לחקירת טבע א“י – יש לנו כעת בוטנאי, גיאולוג, זואולוג ואנו זקוקים לזואולוג ימי, כי חיי⁻הים לאורך החוף הם בעלי ערך רב להתפתחותה הכלכלית של הארץ. ומצד שני, בקשר עם תחנת הנסיונות החקלאית, באה שאלת בי”ס חקלאי מדעי, שיסייע אף הוא להתפתחות הכלכלית.

הקו האופיני הרביעי של האוניברסיטה העברית הוא בעובדה, שעלינו כיהודים למלא את התפקיד של מתווכים בין המזרח והמערב. ברצוננו ליסד מכון גדול לחקר המזרח והאסלאם, וברצוננו להכניס לתוך כתלינו, כמורים וכתלמידים, לא יהודים בלבד, כי אם גם את שארינו המוסלמים. וכן אנו אומרים ליצור מכון ליחסים שבין הדתות.

במקום זה הנני מוצא לנכון להגיד, שהאוניברסיטה העברית פתוחה לכל, בלי הבדל גזע ודת, לאום ומעמד, וודאי יענין אתכם לדעת שסטודנטים ערבים פנו בבקשות להתקבל לאוניברסיטה. הרקטור של האוניברסיטה בקהיר, העומדת להוסד ע"י ממשלת מצרים, הודיע לנו שהם מחכים ברצון לעבודה הדדית.

הדרך היחידה לידידות ושכנות טובה היא, כשהאחד מכבד את האידיאלים הרוחניים של השני, ורק בהבנה הדדית היסוד לחיי שלום ואחוה בין עברים וערבים, בין יהודים ומוסלמים ונוצרים. אי⁻אפשר יהיה בסנטימטליות בלבד להיות אחים ורעים, אבל עם הקמת המכון למדעי המזרח, אם נראה שאנו חושבים את העולם המוסלמי כעולם בעל תרבות גדולה, אפשרי מאד שנבין איש את רעהו ונהיה לידידים.

ארץ⁻ישראל היתה במובן ההיסטורי על פרשת הדרכים בין המזרח והמערב, בין אשור – בבל ומצרים, וכיום שבה ארץ⁻ישראל ליעודה ההיסטורי. האם לא היה היהודי מאז ומעולם עם מתווך. האם לא הכנסנו לאירופה פילוסופיה יונית וערבית על⁻ידי הקשרים שלנו עם תרבות ערב? האם איננו מתווכים מלידה, בני המערב והמזרח גם יחד, והאם אין עלינו להתחיל עכשיו מחדש במלוי תפקידנו ההיסטורי, להסביר את רוחנו האחד לשני? עמי המזרח מתחילים להקיץ משנתם. עמי המזרח מתחילים להרגיש בכח הענקי השוכן בקרבם. ההתאבקות הגדולה הבאה, העלולה לשים קץ⁻דמים לתרבות המערב, היא ההתאבקות היכולה להתעורר בין המזרח ובין המערב. אולי נוכל אנחנו, עם קטן וזעיר, בעל אוניברסיטה ומסורת ואידיאלים של צדק ויושר וחופש ואחות־האדם, אולי נוכל על־ידי קביעת מטרה רוחנית משותפת לאסיה ואפריקה מצד אחד ולאירופה ואמריקה מצד שני, למנע בעד האנדרלמוסיה האופפת אותנו.

הקו האופיני החמישי לאוניברסיטה בירושלים תציין הפקולטה העברית. פקולטה זו התחילה ביסוד המכון למדעי היהדות, העומד בסמסטר השני. הפקולטה הזאת לא תסתפק בקתדרא להיסטוריה ולספרות עברית בלבד, כמו באוניברסיטאות אחרות, אף לא תהיה רק סמינריון תיאולוגי או מכון ללמוד עברית ושפות שמיות אחרות. היא תהיה תוך־תוכה של האוניברסיטה, לב האוניברסיטה. אפשר אמנם לקיים מכונים למדעי היהדות גם במקומות אחרים, אבל התנאים בירושלים מתאימים לכך ביותר. ה־genius loci ברכה בו. ירושלים, ארץ־ישראל, המזרח – האם לא בהם עמד ערש עמנו, ערש מסורתנו? אבן לאבן תביע אמר, וסלע לסלע יחוה דעת. לכל שביל יש משהו מהקצב, מהצבע, משהו מהמוסיקה. כל ילד הרואה אל הרי ירושלים יכול להראות באצבע, משהו מהמוסיקה. כל ילד הרואה אל הרי ירושלים יכול להראות באצבע על מקום הולדתם של נביאים, תנאים וחכמים. האם יוכל איש להבין את התנ“ך לאמתו, מבלי לחיות בארץ־התנ”ך? האם יוכל איש לחוש את הגיגו ורחשו של התנ"ך, את עמקו וחסנו, מבלי לראות בעיניו את המקום בו חיו יוצריו?

ומלבד אלה יש להדגיש שבאוניברסיטה בירושלים לומדים ומלמדים בשפת המקורות. כידוע, אי־אפשר לעסק בחקר היהדות מבלי להבין את הלשון העברית ואחיותיה. זהו יתרון נוסף של הפקולטה העברית, שהיא נמצאת בארץ הסגולה, בארץ הקודש, באותה ארץ אשר בה הלשון העברית היא לשון חיה ושופעת תקוה.

הקו האופיני של הפקולטה העברית באוניברסיטה יבלט ביותר לכשתהיה קשורה קשר בל־ינתק עם פקולטאות למדעי הטבע ולמדעי הרוח הכלליים. האוניברסיטה בירושלים רוצה לשים קץ לגדר ששמים למדעי היהדות. אנו רוצים ליצור מזיגת מדעי היהדות עם מדעי הטבע ומדעי הרוח הכלליים. האם אפשר ללמד יהדות, מבלי לעסק בהיסטוריה ובפילוסופיה, באמנות, בספרות, בתנועות החברתיות ובמבנה החברתי של האנושות?

אם על היהדות להיות תרבות, ציביליזציה, דת, או משהו שיקרא בשם אחר, אם על היהדות לבוא במגע עם החיים, הרי הפקולטה העברית מן ההכרח שתהיה למרכז־האוניברסיטה. הפקולטה העברית מיצגת את העצמיות היהודית, את גאון־ישראל, רוח ישראל, נשמת ישראל. המדע בכלל מחולק יותר מדי למקצועות מיוחדים, הנפרדים זה מזה. מדעי הרוח אינם משתתפים בחיים ואין להם קשר רב עם מכאובי האדם ושאיפותיו. בתי־האולפנא היהודיים עומדים מן הצד ומעבדים את כרמם־הם מבלי לתת שתחדור לתוכו רוח חדשה, הרוח המסוכנת של עולם חדש מסוכן זה. עלינו ליצור מחדש את האישיות היהודית, לתת צורה חדשה לגאוניות היהודית, להשיב את הנפש היהודית לאיתנה. עלינו ליצור סינתיזה בחיינו־אנו ועל־ידי כך נוכל, אולי, לעזור לקביעת סינתיזה בחיי העולם כולו. אחד הוא המדע. אחדות המדע – אותה אנו חסרים ואותה אנו דורשים. ילדינו לוחשים בעלותם על משכבם את המלה “אחד” וקדושינו לחשו את המלה “אחד” בעלותם על המוקד. את האחדות – האחדות האלהית, האחדות והאחוה האנושית – נתנו אנחנו, היהודים, ראשונים לעולם, ואחדות זו אנו מבקשים בכל מחיר שהוא, בכל מקום ומקום.

מערבה להר הצופים רואים את הגבעה שעליה עמדה קרית יערים. בימי שמואל השיבו הפלשתים את ארון־הברית לגבעה זו; שם ישב עשרים שנה. אז אסרו בקר בעגלה חדשה, לקחו את ארון ה' ונתנו אותו אל העגלה, והבקר הלך הלוך וגעה ממקום למקום עד בואו עיר דוד ושם הציגו אותו נושאיו. ושוב גועה הבקר, ושוב רואות עינינו את נושאי הארון עוברים את הרי יהודה בגיל ורננה. ארון הברית שב אל הר ירושלים.

“והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים”.



  1. דו"ח סטנוגרפי

    באולם קרנגי, ניו⁻יורק, י“א באייר תרפ”ה (5 במאי 1925).  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48467 יצירות מאת 2698 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!