¹

ד"ר אדלר, מר מילר, חברי הוצאת הספרים, גבירותי ורבותי!

כבוד רב כבדתם אותי בהזמינכם אותי לנאם בפני אספתכם השנתית, ואי־אפשר לי לעבור למה שיש בדעתי לדבר לפניכם מבלי להזכיר בחדר זה ובמעמד זה את שמו של ידיד, השופט זולצברגר, שתמיד אני חושב שהוא עוד בחיים. כשאדם נמצא ברחוק מקום בשעה שהזקנים והידידים נפטרים מן העולם, אין הוא מרגיש במותם באותה הממשות שמרגישים בה הנמצאים בקרבת־מקום. אנשים מלאי־מרץ, אנשי רוח ומחשבה, רשומם גדול כל־כך על יודעיהם, עד שבשעה שהם מסתלקים ברחוק־מקום נדמה שאין כל הבדל בין הזמן שהיו בין החיים ובין השנים הרבות שלאחר־כך, לאחר ששבקו חיים לכל חי.

בדברי בפני אספת חברתכם, מקוה אני שלא תתרעמו עלי, אם אשתמש בהזדמנות זו ואשתדל למכור את ספרי אני – ולא את ספריכם. הרי אני עומד לפניכם כרוכל, ואם תרצו, תוכלו לכנות אותי באיזה כנוי עולב אחר. באתי לארץ זו בראש וראשונה למען העיר את תשומת לב הקהל אל כמה מזכויותיה וצרכיה של האוניברסיטה העברית. אשתדל, כמובן, לקשר את עבודתה של האוניברסיטה העברית עם עבודת מ"ג שנה ויותר של “החברה היהודית להוצאת ספרים”. לא אוכל לעשות זאת באופן טוב יותר מאשר בספרי לפניכם משהו על הספרים של האוניברסיטה העברית: משהו על הספרים שבספריתה ומשהו על החברה להוצאת הספרים שעל־יד האוניברסיטה העברית ואני מקוה שאין זו חברה מתחרה בכם.

הספריה של האוניברסיטה העברית היא הגדולה ביותר במזרח הקרוב והתיכון. מכילה היא למעלה מ־250.000 כרך הרשומים בקטלוגים והמסודרים באצטבאות, מאתים וחמשים אלף כרך אלה מכילים ספרים במקצועות רבים כמספר המחלקות שבאוניברסיטה ובמקצועות רבים נוספים. הספריה נקראת: “בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי”. במלים “בית־ספרים לאומי” – הכוונה לאוסף הספרים שיכיל, במדת האפשרות, כל מה שיש לו איזה קשר, קרוב או רחוק, עם יהדות ועם יהודים. על הספריה לעמוד לשרותו של הקהל בכללו הן בירושלים והן בכל הארץ. במלים: “בית־ספרים אוניברסיטאי” מתכוונים אנו לספריה שתעמוד לשרותם של העוסקים במחקר, מורים ותלמידים.

ירושלים היא מרכז מתאים לספריה כזאת. קולה של ירושלים עיר הקודש, מגיע לתפוצות הרחוקות ביותר של העולם היהודי. וכמה מעודד הדבר, שמדי שנה בשנה נשלחים כמעט מכל ארצות הגולה אל הספריה ספרים, כתבי־עת, כתבי־יד, צלומים ואוטוגרפים ע“י ידידים יהודים ולא־יהודים. במשך השנה האחרונה, שנת המשבר הגדול, נוספו לספריה כמעט 20.000 ספר. יעניין אתכם אולי לדעת, כי מכון־סמיתסוניון בוושינגטון מעביר אל האוניברסיטה בלי תשלום את כל הספרים שידידי האוניברסיטה באמריקה תורמים לה. גא אני ונהנה מאד, כשאני נכנס אל חדר־האריזה של הספריה ורואה כמה מהארגזים הגדולים שנתקבלו זה עכשיו, ועליהם כתוב באותיות בהירות: “מכון סמיתסוניון בוושינגטון” ד.ק. – לאוניברסיטה העברית, ירושלים, א”י. חלופין אינטלקטואליים". המגע שיש לה לירושלים עם כל תפוצות הגולה הוא המחבב את הספריה על כל עם ישראל.

יש לו לבית־הספרים הירושלמי עוד תפקיד חשוב. הוא משתדל לאסוף ולשמור במדה שידו מגעת, את האוצרות הנמצאים עדיין בתוך קהלות ישראל במזרח. אוצרות גדולים נשמדו. רק לפני זמן מה סר אחד מעובדי האוניברסיטה לפרס. הוא התענין ב“שיעה”, אחד משני החלקים הגדולים של האיסלאם, ואעפ"י שהוא שהה שם רק שבועים, היתה האפשרות בידו להשיג מספר כתבי־יד ודברי־דפוס יקרי־המציאות. זוהי עובדה ממש, כי כמעט בכל קהלה של יהודים במזרח נמצאות הדפסות יקרות־המציאות וכתבי־יד, וכדאי הדבר שמוסדות המדע היהודיים באמריקה ובשאר הארצות ביחד עם האוניברסיטה העברית יציידו משלחות, כדי לגלות אותם ולהוציאם משם. משלחות כאלו לא תעלינה בסכומים גדולים אם יכינו ויציידו אותם בירושלים. זוהי הצעה הראשונה שיש ברצוני להציע לפני חברה להוצאת־ספרים כמו זו שלכם.

יעניין אתכם לדעת, כי הספריה מספקת את צרכיה של כל א"י, מלבד מה שהיא משמשת את האוניברסיטה וכל צרכיה. בתל־אביב, בחיפה ובתשע עשרה קבוצות לפחות, וגם במספר של מושבות, נמצאים קורספונדנטים של הספריה המודיעים לספריה על צרכיהם, והם האחראים לספרים ולכתבי־העת הנשלחים לשם. כשמסדרים את הקטלוגים בספריה נשארים כרגיל כפולים, ונמצאו תמיד כעשרת אלפים בערך בהמשך הקטלוגיזציה. גם את אלה מחלקים לספריות של הסמינריונים, מחליפים אותם בספרים הדרושים לספריה.

הספריה רפואית היא אחת הספריות הגדולות והמלאות ביותר במזרח הקרוב והתיכון. ספריה זו קיימת בעיקר בזכותם של שני רופאים בניו־יורק. בין שאר הדברים חותמים הם בעצמם במשך חמש שנים בשביל בית הספרים על 300 כתבי־עת בשלש־עשרה לשונות. כתבי־העת הללו נמצאים תמיד לשרותם של הרופאים בירושלים, בחדר מיוחד לכך בבית הבריאות שע"ש שטראוס, שאליו קל יותר להגיע. הספריה למתימטיקה היא ספריה גדולה. רכשנו אותה מידי אלמנתו של פרופ' קליין, מי שהיה פרופיסור למתימטיקה בגטינגן, ומדי פעם בפעם עוד הוספנו עליה.

הספריה למדעי האיסלאם נחשבת כאחת הספריות הטובות ביותר ממין זה. נמצאים בה כעת עד 12.000 כרך. החלק השלישי מספריה זו נרכש מהספריה של פרופ' גולדציהר ז"ל מבודפשט. לפני שנתים כשסיר דיניסון רוס, מנהל המכון למדעי המזרח בלונדון, עבר את ירושלים בדרכו לפרס בקשר עם ארגון התערוכה הפרסית הגדולה שהתקיימה זה לא כבר בלונדון, אמר, כי הספריה שלו בהשואה לספריתנו היא כעולל; ועוד העיר, שאין מקום מתאים למחקר יסודי במדעי האיסלאם שיוכל להשתוות במעלותיו לירושלים.

ואולם ברצוני, כמובן, להדגיש ביחוד את החלק של הספרות העברית ושל מדעי היהדות שבספרית האוניברסיטה. יש אתי מספרים אחדים שיעניינו אתכם. יש לנו בירושלים 73,800 כרך במדעי היהדות מהם 38.200 בעברית, 8.700 באידית, 26.900 בלשונות אחרות. יש לה לספריה גם כ־850 כתבי־יד, כ־700 מהם עוסקים במדעי היהדות. כן יש בספריה 18 אינקונאבולות, ומחכים בכל יום למתנתו של מר שוקן מברלין, שמספר האינקונאבולות שלו הוא, כמדומני, בין 50־ ו־60. אמנם בהשואה עם הספריה של בית המדרש לרבנים בניו־יורק, או עם זו של “היברו יוניון קולג'” בסינסינטי, הרי תעמוד ספריתנו במדעי היהדות במקום השלישי, בספריה של בית־המדרש לרבנים בניו־יורק נמצאים 84.000 כרך, בהשואה ל־73.800 שלנו, ולבית המדרש לרבנים בסינסינטי יש 80.000 כרך; וכתבי־יד נמצאים בספריה של בית־המדרש לרבנים בניו־יורק במספר של 6000 בהשואה ל־700 שלנו, ובבתי המדרש לרבנים בסינסינטי – 2000. אינקונאבולות יש לבית־המדרש לרבנים בניו־יורק – 120, ולבית המדרש לרבנים בסינסינטי –

1. ואולם, שימו־נא לב לכך, שהאינקונאבולות וכתבי־היד שלנו ניתנו לנו ברובם במתנה. אין ברשותה של האוניברסיטה העברית אמצעים רבים לקניות יקרות.

אי־אפשר לדבר על אוסף־ספרים זה במדעי היהדות שבספרית האוניברסיטה העברית מבלי להזכיר את שמו של אדם גדול שהיה מיסדה. רופא טוב, רופא הגוף ורופא הנפש, אדם שהוציא את שנותיו ומת ב“הקדש” ממש, הלא הוא ד“ר יוסף חזנוביץ מביאליסטוק, שהוא לבדו זכה לאסוף 25.000 כרך, ששימשו יסוד ממשי לספריה של האוניברסיטה העברית. מספרים עליו, כי בבקרו את חוליו, אי־אפשר היה לשלם לו בכסף, אם ידע שיש בידיהם ספרים הדרושים לו. הרבה מחוליו שזכו להשאר בחיים מספרים, כי התעניין הרבה יותר בספרים שבעליות מאשר בחולים שבמטות. במלים אחרות, הוא עשה את הרפואה קרדום לחפור בו. לפני שנתים, כשחונך הבית החדש של הספריה, בית דוד וולפסון, העמיד מנהל הספריה בחדר התערוכות מספר גדול של דפוסים איטלקיים נאים, רובם מהמאה השמונה־עשרה, על ניר מהודר, והרבה מהן בדפוס־אור, דפוסים של חבורים שיצאו מידי תלמידי חכמים באיטליה, ושירים והקדשות שחוברו לחתונות ולימי שמחה בכלל, ומה השתוממתי לראות, שכל עמוד מאלה העמודים היפים היה חתום בחותמת: “גנזי יוסף” החותם של יוסף חזנוביץ, הרופא מביאליסטוק הרחוקה. לא היתה שום הדפסה של ספר יהודי לכל דורותיה שלא התעניין בה. הספריה קבלה מידי משפחותיהם של מלומדים אחדים כמה מכתבים מקוריים שנכתבו ע”י חזנוביץ לפני שנים רבות, שבהם ביקש את ספריהם שפרסמו אז, או שפנה אליהם שיבקשו ממחבר אחר ספר זה או אחר. דומה, שהוא ידע את השם ואת הכתבת של כל מי שיוכל לתת לו משהו, ומשהו זה לשם מה? נראה לי שדבר זה אפייני הוא באותה מדה כמו עקשנותו סבלנותו ותבונתו. לתת לו משהו לשם מה? לשם דבר שצריך להווצר – הרי הוא החל לפני דור אחד לפחות – בירושלים, בית ספרים לאומי ואוניברסיטאי. היש דבר יפה מזה ששמו של אדם יחיה ע“י ספרי עמו שאסף לדורות הבאים של אותו עם. והאם יש משהו יפה יותר מן הבית הזה הנקרא בית דוד וולפסון? אדם שהלך ערירי, דוד וולפסון, השאיר את רכושו למפעל חינוכי בא”י, שיקרא על שמו. הספרן משתמש בשולחנו, והארכיון היהודי שלו יקר הערך, נמצא ליד כתלי אותו החדר; וכשאנו נכנסים לבית דוד וולפסון אנו באים במגע אתו ואנו באים גם במגע עם חזנוביץ ועם כל השורה הארוכה והמזהירה של המלומדים היהודים, שפרי רוחם ונפשם מהוים את האוסף הלאומי הזה.

יענין אתכם אולי לדעת, שבספריה עובדים עשרים ושבעה איש וחצי. ה“חצי” הזה יראה לכם, כי אנו עושים את עבודתנו, אם להשתמש בנוסח אמריקה, ב“אפישינסי” – באופן מעשי. יש לציין, כי לאוסף של 250.000 ספר אין המספר של עשרים ושבעה עובדים וחצי גדול. “דויטשה ביכעריי” בלייפציג, המכילה 771.000 כרך, ושתפקידה דומה לתפקידנו, מחוץ לזה שהיא מעונינת לקבל כל מה שנוגע לגרמניות, ל“דויטשטום”, מעסיקה 120 איש. בברדפורד שבאנגליה, שנמצאת בה ספריה מאותו הגודל של הספריה שלנו, יש 75 עובדים. באוטבה, עובדים על 92.000 כרך 25 איש. בספריה האמריקאית שבפריז, שבכל שנה נוספים לה רק 4,641 כרך בהשואה ל־20,000 כרך שנוספים לנו בכל שנה, נמצאים עשרים ואחד עובדים.

שלשה מהעובדים שלנו מטפלים ברבעון “קרית ספר”, ובו אני רוצה לנגוע עכשיו. יש בספריה חדר מיוחד לביבליוגרפיה עם ספרי ביבליוגרפיה יסודיים. מתפקידו הוא ראשית להגיע לידי שלמות במיון ובסידור קטלוגים מדוייקים, ומאידך גיסא לשמש יסוד לרבעון הביבליוגרפי “קרית ספר”. ד“ר אולברייט, מהאוניברסיטה ע”ש ז’ון הופקינס, עוסק בחפירות במקום אחד סמוך לחברון, שלפי דעתו צריך להיות “קרית ספר” העתיקה, אבל עדיין לא נמצא שם כל ספר. “קרית ספר” שלנו היא כעת רק בת שבע שנים. זוהי ההוצאה הביבליוגרפית המקיפה היחידה בעולם המדע היהודי כולו.

כל חוברת מכילה ידיעות על הספריה עצמה, על המתנות שנתקבלו, על מספר הספרים שסודרו בקטלוגים על־פי מחלקותיהם, ולאחר כך באה הביבליוגרפיה. היא מכילה רשימה של כל ההוצאות מאיזה סוג שהוא שהופיעו בא“י מחולקת לסוגיה, בכל השפות ובכל המקצועות. אחר־כך באה מחלקה של ספרות עברית ויהודית וספרים העוסקים במדעי היהדות וביהודים מחולקים לכ”ג מחלקות – ספרות עתית, תולדות המדעים היהודיים, תנ"ך, הפילוסופיה העברית ומחלקות אחרות העוסקות בכל הצורות של המדע היהודי והחיים היהודיים. לספרים חשובים מוקדשת לעתים הערה ביבליוגרפית מיוחדה, או גם בקורת ארוכה. נוסף לכך יש שם מאמרים ביבליוגרפיים ומחקרים, ותמיד מתפרסם בו משהו מתוך כתבי־היד או ההדפסות יקרות הערך שבספריה ויש מחלקה המוקדשת לפרסום מכתבים.

קרית ספר משמש לספריה ולאוניברסיטה חומר לחלופין עם אוניברסיטאות וספריות שבחלקי תבל שונים, “קרית ספר” הוא באמת מה שירושלים, מה שא"י צריכה להיות. הוא משמש לספר העברי כקבוץ גלויות; הוא מאסף ספרים מכל תפוצות הגולה למקום שאליו הם שייכים, ספרים שהפיצו את אורם בכל העולם כולו, אלא שהם זקוקים גם לבית משלהם בירושלים.

מכיון שעלי לשוחח אתכם על עוד נקודה בחיי האוניברסיטה, לא אאריך יותר את הדבור על האספים השונים שבתוך הספריה. ברצוני רק להעיר שנעשים מאמצים גדולים לרכוש לנו במדת האפשרות צלומים מכתבי־יד עברים שבספריות השונות שבעולם. צלומים אלה הם בעלי ערך רב מאד. ברצוני להזכיר שנים מהם, צלומים אחדים מלנינגרד שנחקרו זה לא כבר ע“י פרופ' אפשטיין מוכיחים שנמצא ברשות הספריה שלנו יותר ממחצית הכ”י של המכילתא ד“ר' שמעון בר יוחאי שאבדה מזמן. המכילתא שנתפרסמה לפני כמה שנים ע”י הופמאן היתה חבור של קטעים המובאים בספרים אחרים. ואילו כאן לפנינו צלום אמיתי מחלק גדול של כתב־היד מהחבור המקורי הזה, פרי אותה תקופה נהדרה.

ובכדי להראות עד כמה תוכל חשיבותם של צלומים מכתבי־יד להיות גדולה ברצוני להראות על עוד חיבור רב ענין, שנתגלה זה עתה ע“י ד”ר ב. לוין, מלומד היושב בירושלים – “ספר המעשים לבני ארץ־ישראל”. ספר זה הוא, הספר הנזכר פעם ע“י רב האי גאון, בתחילת המאה הי”א, בערך. הוא אומר, ששמע על ספר בשם זה, אך הוא בעצמו לא ראה אותו. נראה שספר זה נתחבר בתקופה הביצנטינית, תקופה שיש לנו עליה ידיעות קלושות. ספר זה נכתב אחרי חתימת התלמוד הבבלי, ולפי דברי פרופ' אפשטיין, זמן חיבורו היה, כנראה, לפני הכיבוש המוסלמי. אין בו שום מלה ערבית, ויש בו, לעומת זה, הרבה מלים יוניות. על־כן נראה שזמן חיבורו של הספר הזה הוא רק בתקופה הביצנטינית. על־ידי צלומים ניתנת, איפוא, האפשרות לספריות ולמוסדות מדע לזכות בכמה מהמעלות של כתבי־יד אף אם עניים הם כמונו.

ברצוני לנגוע עכשיו בשטח אחד של פעולות האוניברסיטה שיש לו מגע ישר אל פעולות החברה שלכם להוצאת ספרים. כוונתי לחברה להוצאת ספרים שעל־יד האוניברסיטה העברית הקיימת מעט יותר משנה.

“קרית ספר” של בית־הספרים מוצא לאור ע“י החברה להוצאת ספרים שעל־יד האוניברסיטה, המוציאה עוד רבעון “תרביץ”, המכיל מאמרים על נושאים יהודים בעיקר. הנני מפנה את תשומת־לבכם לטלגרמה מענינת מאד מירושלים ב”ג’ואיש בוליטין" של היום, 29 במרס, בה נאמר: שד“ר א. ל. סוקניק מודיע היום, שגלה קבר בצפורי שבימי הבינים נחשב ע”י היהודים כקברו של יהודה הנשיא, מסדר המשנה. יהודה הנשיא חי את שנותיו האחרונות באותו כפר כשיכולים אתם לראותו מהרי נצרת. זהו מהלך של יום אחד מטבריה, שבה ערך את המשנה. יש בידי תמונה מאותו קבר לאחר שנוקה ע“י ד”ר סוקניק. תראו אבן גדולה על פתח הקבר, אבן המצטיינת בגדלה, והריני מזכיר זאת בקשר עם המאמר העומד להופיע באותו ענין בתרביץ שלאחר הבא. תצטרכו על־כן לקנות שתי חוברות של תרביץ. התרביץ הבא יכיל מאמר מענין עוד יותר על הכתבת שנמצאה ע“י ד”ר סוקניק במנזר רוסי על הר הזיתים. היא היתה שם במשך שנים מבלי שישגיח בה מישהו. תהא לי מחר ההזדמנות להראות צלום ממנה לאדונים המלומדים שב“דרופסי קולג'”. היא כתובה כנראה בארמית מקראית וזו לשונה: “לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח” ז. א. “לכאן הובאו עצמות עוזיה מלך יהודה ולא לפתוח”. בספר מלכים נאמר, כי עוזיה מלך יהודה היה מצורע, וקבורתו נזכרת באופן מיוחד. ההשערה היא, כי במשך תקופה ידועה נמצאו עצמותיו במקומן הראשון, וכאשר פינו את ירושלים מהקברות שנמצאו בה, הוצאו בזמן החשמונאים והובאו לקבר אחר בלתי ידוע כיום, וכתבת זו הושמה בראש אותו קבר. האבן היא מהצד השני בלתי מהוקצעה, מה שמראה שהיתה נתונה בקיר.

ברצוני להעיר את תשומת־לבכם לעוד הוצאה ארכיאולוגית של האוניברסיטה העברית, שנושאת עליה, בהוצאה האנגלית, גם את שמה של ה“אוקספורד יוניברסיטי פרס”: “החומה השלישית של ירושלים – דו”ח של חפירות מאת א.ל. סוקניק ול.א. מאיר. הודות לאדיבותו של ה“דרופסי קוליג'” הוקצבו סכומים לרשותה של האוניברסיטה העברית להוצאת הספר הזה. פרוספקט של “החומה השלישית” הוצא באנגלית ע“י הוצאת־הספרים של האוניברסיטה באוכספורד, וניתנת בו רשימה של הציורים, 42 במספר, וקטע מההקדמה, ומהצד השני של הפרוספקט נדפסה רשימה מתוך הספרים העברים שהוצאו ע”י החברה להוצאת ספרים שעל־יד האוניברסיטה בירושלים.

הספר שאני מראה לכם בזה הוא כרך ראשון לשלשה כרכים על ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה מאת פרופ' קלוזנר. זוהי בלי ספק העבודה היסודית ביותר במקצוע זה. תחית הלשון העברית כלשון של החיים היום־יומיים ושל הספרות שיותה חשיבות יתירה לאותה תנועה המתחילה ממשה חיים לוצאטו מאיטליה (תס“ז – תק”ז) עד ימי חבת־ציון. תקופה זו יכולה להחשב כתקופת המבשרים של הלשון העברית החיה המודרנית, והיתה או התאבקות גדולה ומענינת.

והרי לפניכם קטלוג המפרש את כתבי־היד בקבלה הנמצאים בבית הספרים שלנו. עורכיו הם ד“ר שלום וד”ר יואל. בית הספרים עשיר ביחוד בחומר של כתבי־יד בספרות של המיסתורין היהודי. וטבעי הוא הדבר, מפני שהמסתורין פרח בארץ מיסטית זו ביתר שאת מאשר באיזה מקום אחר. תזכרו ודאי את עבודתו של פרופ' שכטר שיצאה לאור ע“י החברה שלכם על העיר צפת, השוכנת בהרי הגליל העליון, שבה נוסד אחד מבתי־המדרש הגדולים במסתורין היהודי. הוצאת היסטוריה של הרעיונות הדתיים בישראל היא צורך חשוב למדע שלנו ולחיינו. אולי יתן לנו את זו באחד הימים ד”ר שלום מהאוניברסיטה העברית.

והרי לפניכם עבודה יסודית אחרת: “מגדיר לצמחי ארץ־ישראל”, של ד“ר אייג ועוזריו מר זהרי וגב' פיינברון. זהו הראשון משני כרכים. הוא הופיע זה עתה והגיע לאמריקה בשעה יפה לערב זה. הספר חובר על יסוד העשביה הגדולה של צמחי א”י, הנמצאת כיום באוניברסיטה. לאחר שהכרכים יופיעו בעברית, יש בדעתנו לסדר תרגום אנגלי, ואולי תמצא החברה היהודית להוצאת ספרים לאפשרי להשתתף אתנו בהוצאות.

והנה כרך קטן, אבל חשוב, תרגום עברי של ספר־מופת פילוסופי “מאמר על המיתודה” לדיקרט. זוהי התחלה לשורה של תרגומים עבריים מספרי מופת חשובים בפילוסופיה. הם מכוונים בעיקר לתלמידי הפילוסופיה. מחיר של כרך הוא עשרה גרושים, בערך 50 סנט. שורת הספרים האלה הוצעה ע“י פרופ' ח. י. רות, היושב באוניברסיטה בקתדרא לפילוסופיה שע”ש אחד־העם. בודאי קראו אחדים מכם את המאמר המענין שלו על המחשבה היהודית בעולם המודרני בקובץ “מורשת ישראל” (The Legacy of Israel) פרופ' רות הוא גם עורכה של סדרה זו, והתרגום שלפנינו נעשה בהדרכתו ע“י אחד מתלמידיו. פרופ' רות מחזיק בדעה הנכונה ביותר, שאת הספרות הפילוסופית העברית יש להעשיר ע”י תרגום לעברית של הספרים הפילוסופיים הטובים ביותר של האנושות. ע"י כך לא רק שהטרמינולוגיה הפילוסופית נקבעת בבהירות, כי אם התוכן והשיטה של הספרים האלה הם בעלי ערך יסודי למחשבה הפילוסופית היהודית. צריך שהסטודנטים העברים יוכלו לדעת את הפילוסופים הגדולים מימות היונים הקדמונים ועד ימינו־אנו, והפילוסופיה היהודית של ימי הבינים תופסת באופן טבעי את מקומה הראוי בתוך הפרספקטיבה הזאת. פרופ' רות קבל עליו להקדיש חלק גדול מזמנו לעבודת עדור יסודית זו. מובן שזה יפנה הרבה ממרצו מעל מה שקוראים עבודת־חקירה, אולם כמה נאה הוא האידיאל הממריץ פרופיסור להתעסק בעבודה קשה כזו. ויש גם להזכיר לשבחו של פרופ' רות, כי הוא נושא גם בעול כל הוצאות ההדפסה.

והנה כאן כרך אחד מאוצר הגאונים, ערוך ע“י ד”ר לוין, שכבר הזכרתיו קודם, ובדפוס נמצאת קונקורדנציה של התוספתא, שסודרה ע“י הרב קסובסקי. הוצאה זו נתמכת ע”י האקדמיה למחקר יהודי באמריקה. לוין וקסובסקי אינם חברים בחבר־המורים של האוניברסיטה. ואולם מטרתנו היתה תמיד – כשקוינו שכספים יזרמו אלינו בסכומים גדולים יותר מכפי שהוא, לדאבוננו, למעשה – ליצור מין אקדמיה של מלומדים יהודים שבא"י, ושיצטרפו אליה אחר־כך אולי גם אחרים, והאוניברסיטה תשמש מרכז לכולם, בכדי לעודדם להמשכת עבודת־המחקר החשובה שלהם.

היהודים, כידוע לכולנו, נקראו בקוראן “עם הספר”. לפעמים שמש כנוי זה לשבח, ולפעמים גם לגנאי. ואילו היהודים עצמם התיחסו תמיד לתואר זה כלתואר של כבוד רב. אפשר מאד, כי לפעמים שמנו את מעיננו יותר מדי בספרים, מתוך לחץ דתי, פוליטי וכלכלי. אולי מעריכים אנו יותר מדי את החינוך, ואת כוח ההגנה של בתי־אולפנא. החיים יש בהם הרבה יותר מזה. אף־על־פי־כן אין לתאר יהדות בלי הספר. הספר הגדול לוה אותנו בכל מקום שגלינו. הוא נשאר גם היום, כמו שהיה מתמיד רכושנו הקדוש ביותר והיקר ביותר. ואולי יתחברו פעם כל מוסדות המדע היהודיים שבכל העולם, והחברות שלנו להוצאת ספרים ויעבדו תכנית משותפת לשם הוצאה הגונה של ספרי־המופת שלנו, של הדוקומנטים היסודיים שלנו, של המקורות שמהם שואבים אנו מים חיים, לשם הכנסתם מחדש לתוך החיים היהודיים בכל אונם והודם. ראשית כל צריך שהתנ“ך ישא עליו חותמה של ירושלים, ולא של חברת המיסיונרים היהודים בלונדון. המשנה, שנעשתה אצלנו כמעט כתנ”ך שני, צריכה אף היא להדפס בירושלים. את כל הדוקומנטים הגדולים של היהדות, מקורות אלו של רוחנו וחיינו יש להוציא לאור בעריכה מתאימה ובכבוד הראוי. וכשם שספרות אבות־הכנסיה מוצאת לאור ע“י הכנסיה ומלומדיה, וכשם שספרות יון ורומא מתפרסמת ע”י אקדמיות ומכונים כך עלינו לנכש את העשבים הרעים משדה ספרותנו הגדולה והמסובכת וכל המלומדים היהודיים ייעשו כולם אגודה אחת, כדי לקבוע תכנית לעבודה הנעלה להחזרתם לחיים של הספרים שנשארו אתנו. בלי הספרים הללו אין ביכלתנו לרדת לעמקן של מחשבותינו ולבחון את גנזי נפשנו. מספרים אלה אנו ניזונים עד היום הזה.

אם כולנו נוכל להתכנס לשם עזרה הדדית, אם נוכל להמריא בחלומותינו ולהביא את עצמנו פעם אחת ולתמיד לדעת מה אנו חסרים ומה רוצים אנו, ואם יעלה בידינו למצוא את האנשים שיעשו את המלאכה, אין לי ספק הקל ביותר שימצאו הסכומים הדרושים, ואם גם ירבו.

האוניברסיטה העברית נמצאת על גבעה כצופה, “צופה לבית ישראל”, וממנה רואים אל כל העולם היהודי, מזרחה ומערבה. זהו מגדלור המפיץ את קרניו לאניות העוברות. המרכזים העתיקים של קהלות־ישראל הולכים ומתפוררים, ואנו גולים ונואשים. מגדלור זה מביא תקוה־כלשהי לכמה מצעירינו וזקנינו, בנודם מחוף אלי חוף בלבב כל ימי תבל. על מגדלור זה לתת גם לנו חיים, אף אם שייכים אנו לקהלות קבועות ומבוססות. כי אם גם אין הגוף שלנו מושלך למצולות־ים, הרוח שלנו נשא בסערת ים ואין אנו יודעים את דרכנו. ספרים אלה הם אשר יתנו לנו להציץ בעד לצוהר אל העבר למען נוכל לראות בעין פקוחה ומתוך האצלה אל חזיון העתיד הגדול.