רקע
יהודה ליב מאגנס
מסבה מטעם ועד הרופאים היהודים באמריקה

1

ד"ר רטנוף, חברי ועד הרופאים היהודים באמריקה וידידי!

כבוד גדול חלקתם לי הערב, שהזמנתם אותי לחוג אתכם את יום מלאת עשר שנים לקיום הועד הנכבד שלכם, ושבקשתם מאתי לספר לפניכם משהו על מה שאתם בעצמכם פעלתם.

קשה הוא לעמוד בנוכחותו של אדם כד"ר רטנוף, שעבד במשך כל השנים לטובת המפעל הזה, ולהעמיד פנים כאילו היה איש אחר מבלעדיו, היוזם והמוציא לפועל הראשי של כל מה שיש לנו בשטח המחקר הרפואי באוניברסיטה העברית. בלי האיש הזה, בעל הרוח האופטימית הבלתי נכנעת, בלי אמונתו השלמה ברופאים שאסף בעצמו מסביבו הרי המעט שנעשה עד עכשו לאוניברסיטה לא היה מן האפשר.

באתי הערב לפניכם בשם חברי על הר הצופים, באוניברסיטה העברית שבירושלים, וכשאני מדבר בשמם הנני מרגיש רגש עמוק של אחריות. ברצוני להביע לכם, ד"ר רטנוף וכל ועד הרופאים היהודיים באמריקה, את תודת כל העובדים באוניברסיטה על האפשרות שניתנה להם לעבודת המחקר שלה הם מקדישים את חייהם. ואילו היתה להם הזכות לעמוד כאן מובטחני, כי הייתם שמחים מאד על טיבם של האנשים האלה, הממשיכים את המסורת הגדולה של חכמת הרפואה ביהדות. הם אנשים צעירים ומלאי־תקוות וכבר הגיעו להצטיינות במדה רבה, הודות לעזרתכם.

ועד הרופאים היהודים באמריקה הוציא את 350.000 הדולרים שד“ר רטנוף הזכיר בדרכים שונות. ראשית, הקציב הועד שלכם קרנות עוד לפני הוסדה הרשמית של האוניברסיטה, לשם חידוש בית י’ון גריי היל על אדמת האוניברסיטה שכיום משתמש בו בעיקר המכון לחימיה, וגם לשם הקמת אגף חדש המכיל את המעבדות שלכם למיקרוביולוגיה. בבנין זה משתמשים אנו לפי שעה בחדר הנמצא תחת הכפה הנשקפת על פני העיר, בשביל המוזיאון הארכיאולוגי, אעפ”י שלא בקשנו רשות מכם לכך, ולמרות מה שאין שום הגיון בשכנות זו.

ושנית, ועד הרופאים היהודים באמריקה בנה בית־חיות לגידולן ולפיתוחן של אותן החיות הנצרכות לנסיונות רפואיים. בית חיות זה הוא תחת פקוחם של שני צעירים שאמנם היו מעונינים בחיות קודם לכן, ואולם למעשה רכשו לעצמם אצלנו בהשגחת אנשי־המדע שלנו נסיון הגון לנהל מחלקה כזו. בעלי החיים שונים, החל מחזירת גויניאה הנפוצה ומהארנבות, העכברים הלבנים והחולדות וכלה בעופות, כלבים וקופים, יונים, עזים ואף הקאת מצאו להם מקום בבית־החיות או גודלו בתוכו והעמדו לשרותן של כל המעבדות הרפואיות. בין החיות המענינות ביותר שגודלו באחרונה נמצא גם האוגר הסורי, לשימושה של המחלקה לפרזיטולוגיה. האוגר נחשב לחית מעבדה הטובה ביותר לחקירת הליישמאניה. זוהי הפעם הראשונה שהאוגרים גודלו בשבי. מר אהרוני, הזואולוג השיטתי באוניברסיטה, צד זוג אוגרים בסיורו לאגם אנטיוכוס בלוית ד"ר ויטנברג, ההילמינתולוג של המחלקה שלכם.

יתר על כן, ועד הרופאים היהודים באמריקה קנה קרקע על הר הצופים, שעליה יוקמו בנינים בשביל המרכז לרפואה, שעליו אאריך עוד את הדבור בהמשך נאומי.

כמו־כן הקים ועד הרופאים היהודים באמריקה, כפי שנזכר ע"י הגברת ג’ייקובס, ביחד עם אגודת נשים “הדסה”, מכון־רנטגן בבית־החולים הדסה שהוכנסו בו, כפי שמודיעים לנו, מכונות־רנטגן האמריקאיות והגרמניות הטובות ביותר, ושהוא המכון המצויד על הצד הטוב ביותר בכל המזרח הקרוב.

ועד הרופאים היהודיים באמריקה איפשר לאוניברסיטה, ע“י אחדים מחבריו, להגדיל את הספריה הרפואית. כיום היא אחת מן הספריות הטובות ביותר במקצועות ידועים הנמצאות בחבל ארץ זה. בקשר עם זה עלי להזכיר, כמובן את שמותיהם של שני אנשים. מועצת האוניברסיטה, החליטה במשך השנה שעברה לקבל את הצעת ועד הרופאים היהודים באמריקה, שהספריה הרפואית תקרא על שם אחד מחבריכם היושב אתנו פה הערב, הלוא הוא ד”ר ירחו. ד“ר ירחו, בעצמו ובלי שום עזרה חיצונית, וודאי גם באמצעים מוגבלים, קנה בשביל הספריה חבורים יסודיים ברפואה, ויותר מזה, הוא חתם בשבילה על הרבה כתבי־עת רפואיים. כיום מקבלת האוניברסיטה כסדרם 380 כתבי־עת רפואיים בשלש־עשרה שפות, ועל 300 מהם חותם ד”ר ירחו בעצמו.

נוסף לכך נבחרו ונקנו ספרים בהיסטוריה של הרפואה, וגם ספרי למוד חדשים רבי־ערך בחכמת הרופאה ונשלחו באופן שיטתי באמצעות הועד של הרופאים היהודיים באמריקה ע“י חבר אחד של הועד שלכם, ד”ר עמנואל ליבמן. אנו זוכרים בהכרת תודה את ביקורו בירושלים. רופאי המקום ישבו לרגליו ושאבו ממנו האצלה ואינספירציה. על הכל אנחנו מודים לו, ואנחנו מודים לד“ר ירחו, ומודים אנחנו לכל חברי הועד שלכם, שרבים מהם הייתי רוצה לקרוא בשם על עבודות מיוחדות שעשו למעננו, על התכניות שתכנו בשבילנו, על הסבלנות שהראו בימים קשים ועל הבינם לדאגותינו; והננו מקוים, רבותי, כי הסיכום של עשר שנות עבודה שלכם יביא לכם ספוק מלא, ושתתעוררו ע”י כך לפעול יותר ויותר עד שתכניתנו להקים בית־ספר לרפואה טרופית והיגיינה למשתלמים, ביחד עם בית־חולים אוניברסיטאי “הדסה” תתגשם, והוא ישמש בסיס למרכז רפואי, להוראה ולמחקר באוניברסיטה העברית.

אלה הם מקצת מן הדברים שעליהם הוצא הסכום של 350.000 דולר שלכם. מובן מאליו, שהדבר החשוב ביותר שפעלתם, היה זה שעזרתם לאנשי מדע וסדרתם להם מעבדות ודאגתם לתקציבי עבודה, למען יוכלו לעסוק בבעיות היסודיות של מחקר רפואי.

כשאני בא לדבר על אחדות מן הפעולות של המעבדות האלה, הנני נאלץ להתנצל לפני חבר אנשים מצוין כזה, אם אשתמש במונחים ובמושגים שכאלה, שקבלתי מפי חברי. הודות לרצונם הטוב היתה לי האפשרות לרדת קצת לעומקן של אחדות מהבעיות הרפואיות שהם נתקלים בהן, ואבקש את סליחתכם, אם אעמיד פנים הערב כאילו אני יודע משהו עליהן.

התרומה שתרם ועד הרופאים היהודים באמריקה למחקר הרפואה בא“י, באוניברסיטה העברית, היא בראש וראשונה בקשר עם המחלות הנגרמות ע”י הפרוטוזואים הפתוגיניים.

בפרוטוזואולוגיה רפואית שבה עוסקות המעבדות שלכם ושהיא מדע, עד כמה שידוע לי, המונה את שנותיו לא יותר מדור אחד, נעשו תגליות חשובות רבות. שני מלומדים אמריקאיים, סמית וקילבורן, גלו שהקרציות מעבירות את קדחת טקסס לבהמות. זוהי אחת התגליות היסודיות בפרזיטולוגיה, והיא גרמה להצלת חייהן של מספר גדול של בהמות בחלקים שונים של העולם.

תגלית אחרת יסודית בפרזיטולוגיה נעשתה ע“י ברוס שהראה, כי הטריפנוסומות הן האחראיות למחלות קשות של בהמות באפריקה הטרופית ומחלות אלה מועברות ע”י זבוב הטסטסה.

כן יש עוד אחת מן המחלות הטפיליות הללו שהפרוטוזואולוגיה הרפואית טפלה בה שנים רבות. זוהי מחלה שהמחלקה לפרזיטולוגיה שלכם הקדישה לכך תשומת־לב רבה, אולי יותר מאשר לאיזה דבר אחר, אעפ"י שבחיי מעבדה פעילה תעלינה בעיות חדשות לבקרים הדורשות את תשובתן.

שם המחלה הזאת היא קאלא־אזאר (Kala־Azar) מחלה זו נפוצה בהודו, טורקיסטן וסין ונתגלו מקרים של מחלה זו בסודן לאורך הנילוס הכחול. מחלת קאלא־אזאר נמצאת גם בכל חבל הים התיכון – בחופי אפריקה הצפוניים, ספרד, צרפת, איטליה, יון ואיי יון.

בעבודה אחת של פרופ' אדלר – שהוא, כידוע לכם, ראש מחלקת הפרזיטולוגיה שלכם – בדינים־וחשבונות של החברה הממלכתית לרפואה טרופית ולהיגיינה משנת 1929, בשם “בקורת של בעית זבוב־החול וליישמאניה”, תמצאו, כי בשנת 1922, סבורני שאז היה הדבר, הגיעו מקרי קאלא־אזאר בחבל מוגבל אחד בהודו ל־17.000.

אמנם כן, החל משנת 1913, הודות לחקירותיו של סיר ליאונרד רוג’רס בהודו ושל קרוניה וקריסטינה באיטליה, נתגלה, כי סם ההקאה (Tartar Emetic) מרפא את המחלה הזאת. בכל זאת ישנם מקרים כרוניים, וזה נזכר ע"י וניון (Wenyon) בספרו על פרוטוזואולוגיה, כי כמעט כל מקרה במחלת הקאלא־אזאר שאין משגיחים עליו כראוי, הרי הוא פאטאלי. ואף־על־פי שתרופה זו של סם ההקאה נמצאה לקאלא־אזאר, הרי הבעיה של העברתו לבן־אדם משכה חוקרים רבים ובתוכם גם את המחלקה שלכם לפרזיטולוגיה. הבעיות היסודיות היו: כיצד עובר טפיל זה של קאלא־אזאר לבן־אדם? כיצד מידבקים האדם, הכלב ויתר החיות במחלה זו?

מארבעת טיפוסים של ליישמאניאסיס: האחד, נמצא בהודו ובסין. השני, נמצא בחבל ים־התיכון, מין זה נקרא הקאלא־אזאר של ילדים; הואיל והוא מתקיף ילדים בעיקר. הטיפוס השלישי של ליישמאניאסיס הוא של עור. בא"י מעטים המה מאד מקרי הקאלא־אזאר, ואולם נמצאת מחלת העור הנקראת ביריחו חבורת יריחו, או בחלב – החבורה החלבית, או בבגדד – החבורה הבגדדית, ובדלהי – חבורת דלהי. הליישמאניאסיס של העור אינה נראית כמחלה רצינית. מה שאמרתי אינו כולל את המין הרביעי של ליישמאניאסיס של העור שנמצא באמריקה הדרומית, ושהוא מפיל שם את חתיתו.

לחקירתה של בעיה זו יש היסטוריה ארוכה. הטפיל הזה נזכר לראשונה בשנת 1885 בהודו ע“י קונינגהם, בדיון על מה שנקרא החבורה המזרחית. בנובמבר 1903, באותה שנת הפלאים, נבחן בבוסטון ע”י רייט (Wright) מקרה של ליישמאניאסיס של העור אצל ילדו של מהגר אחד מארמניה. באותה שנה גילה ליישמאן (Leishman) את הטפיל הידוע עכשיו כסבת הקאלא־אזאר, ואחרי כן, באותה שנה, הציע רוס (Ross) כי אותו טפיל שליישמאן גילה ותאר אותו ייקרא על שמו, ליישמאניה. ולכן, איפוא, הליישמאניה טרופיקה היא הגורמת לליישמאניאסיס של העור. ואחר־כך, באותה שנה, עשה מלומד אחר, דונובן (Donovan) את חקירותיו במחלת הקאלא־אזאר, ולכבודו נקרא אותו טפיל מיוחד בשם ליישמאניה דונובני.

כרגע נראה שיש חלוקי דעות ניכרים בנוגע לזה כיצד עוברת המחלה הזו למעשה מאחד לשני. יש תיאוריה, כי קבוצה זו של מחלות מועברת ע"י חרקים. חרקים שונים הוצאו מכלל זה – הפשפש, הפרעוש ועוד אחרים – האחד אחר השני, עד שנמנו וגמרו שזבוב החול הוא, כנראה, המעביר את המחלה.

וזאת לדעת, כי זבוב־החול הוא חרק זעיר מאד, זעיר הרבה יותר מהיתוש. אי־אפשר להרחיק את הזבוב הזעיר הזה ע“י כילת־יתושים. בא”י הוא מעביר את המחלה הנודעת בשם קדחת זבוב־החול וחושדים בו שהוא מעביר עוד מחלות אחרות, והתיאוריה שעליה עובד פרופ' אדלר היא שליישמאניאסיס גם היא מועברת ע"י זבוב־החול. בגלל הצטיינותו באותה עבודה מיוחדת, הוזמן מאת האגודה הממלכתית בלונדון לעמוד בראש “משלחת הקאלא־אזאר של האגודה הממלכתית והאוניברסיטה העברית”, לחקירת הקאלא־אזאר בכל חבל הים התיכון.

יענין אתכם בודאי לדעת, כי מהסכום של 350.000 דולרים שלכם לא הוצא כלום לצרכי המשלחת של פרופ' אדלר. “האגודה הממלכתית” מספיקה את הכסף והאוניברסיטה העברית נותנת את האנשים, ורוצים אנו לקוות, שהקשר הזה יאריך ימים. עליכם לאפשר לנו להחזיק יותר אנשים מאותה רמה מדעית, שיתנו דחיפה לאגודות מדעיות גדולות אלו בכל העולם לאפשר לאוניברסיטה להשתתף בעבודת מחקר.

פרופ' אדלר והאנטמולוג הרפואי של המחלקה שלכם, ד“ר תיאודור, היו בזמן האחרון בקאטאניה שבסיציליה במשך ששה חדשים. השלטונות האיטלקיים נתנו את כל העזרה הדרושה להם, הן במעבדות והן בבתי החולים. הם חזרו לירושלים לפני כשלשה חדשים. הם ישהו בירושלים עוד שלשה חדשים לסדר את כל החומר שאספו ולהכין את הדו”ח הזמני. שתי הודעות מוקדמות נתפרסמו במשך שני החדשים האחרונים בכתב־העת “Nature”. המשלחת שלהם תבקר באזורים אחרים שבחבל הים התיכון לאחר שיגמרו את הדו"ח המוקדם שלהם.

פרופ' אדלר בטוח שמצוא מצא הוכחות מספיקות לתיאוריה שלו וההזדמנות שניתנה לו ע"י האגודה הממלכתית תאפשר לו, כפי שאנו מקוים, להשלים את חקירותיו.

מלבד מה שהוא נתן הוכחות נסיוניות לכך, שזבוב־החול מעביר אותה המחלה, נעשו במחלקה שלכם חקירות יסודיות במורפולוגיה של זבוב־החול עצמו, בלי כל קשר עם הקאלא־אזאר. מספר גדול של גזעים של ליישמאניה נשמרים שם תמיד ודרישות באות ממקומות וממכונים שונים בעולם למעבדה שלכם לקבל גזע זה או אחר. פרופ' יונג מפקין שנשלח ע"י “מועצת הבריאות הבינלאומית” סביב העולם לאסוף חומר על הליישמאניאסיס, אמר לנו שהשיג חומר חשוב בירושלים.

הזכרתי את האנטמולוג הרפואי של המחלקה שלכם. נוסף לעזרתו לפרופ' אדלר בבעיה הגדולה הזאת של ליישמאניאסיס מעונין ד“ר תיאודור גם בחרקים אחרים בעלי חשיבות רפואית בארץ. יש פרעושים שהם מעבירים את דבר־הבעבועות הפורץ לפעמים ביפו, עיר הנמל הראשית שלנו, לפני שנים אחדות היו שבע מאות מקרי מחלה בעיר זו המונה ארבעים אלף איש. וכמו־כן מעונין הוא בזבוב הטסטסה ואעפ”י שאין זבובים כאלה בא“י, הרי ישנם בארץ ערב, והאוניברסיטה העברית מעונינת לא רק בא”י, כי אם בכל חבל המזרח הקרוב. ארץ ערב היא, לדאבוננו, סגורה ומסוגרת כיום לסיורים מדעיים, לולא זאת היה בזה ענין רב לשלוח לשם משלחת מדעית.

כן הזכרתי את שמו של ההלמינתולוג שלכם, ד"ר וויטנברג. לפני כמה ימים ראיתי, כי איזה משרד ממשלתי בוושינגטון הוציא חוברת, שבה מעיר המחבר “הערות” על אחדים ממיוניו של וויטנברג בתולעי ארץ־ישראל.

ועדכם תמך גם במחלקה לחימיה ביולוגית וקולואידית. והנה שמעתי את חברי הועד שלכם מדיינים ביניהם אם התמיכה למחלקה מיוחדה זאת נכנסת בהיקף עבודתו של ועד הרופאים היהודיים באמריקה, והריני נצב פה לפניכם עכשו, בכדי לנסות להוכיח לכם שכן הוא.

ראש המחלקה הזאת פרופ' פודור מעונין בשורה ראשונה בתהליכי תסיסה ובמחלקתו השתמשו בשיטות קולואידיות ופיסיות, כדי להגדיר את טיבם של אחדים מתהליכים הללו. תסיסה מהי? האם היא חומר חימי? האם היא אנרגיה פיסית? האם היא מין כוח חיוני (Vis Vitalis) מקורי שאין אנו יודעים עליו אלא מעט מאד? הבעיה המדעית, איפוא, של התסיסה ברפואה, יש לה, כידוע, חשיבות יסודית.

ביחוד תרשו־נא לי, רבותי, למסור לכם על אחד מהישגי המעבדה ההיא, ביחד עם המעבדרה להיגיינה ובקטריולוגיה, מהשבועות האחרונים. חוברת דצמבר 1930 של “Nature” מכילה הודעה חתומה בידי מכס פרנקל מהמחלקה לביוחימיה ואוליצקי מהמחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה על ההפרדה של הגופים הנגדיים מן הפרוטואינים. ואם אני מבין את הענין כראוי, הרי זאת אומרת, שכשמרכיבים בגוף נסיוב נגד אסכרה או טיפאויד, ובקשר עם שתי המחלות הללו נעשה המחקר הזה, יש לחשוש למחלות הנסיוב. אילו היה הנסיוב חפשי מפרוטואינים, חשיבות מרובה היתה לכך, כי אז בודאי לא היתה מופיעה המחלה הנסיובית. אולי תבינו את דברי. סבורני, שאני מבין. בכל אופן, יודעים אתם את חשיבותה של הבעיה שאני מתאמץ לתאר לפניכם. בהודעה הנזכרת הם מפרסמים שהצליחו להפריד את הגופים הנגדיים מכל פרוטואינים חסר עשרים אחוז. והריני שואל אתכם אם ראוי הוא הדבר לתמיכתם? רואה אני מתוך אותות ההסכמה שבפניכם שהוחלט פה אחד, כי תמיכתכם לאותה מחלקה מיוחדה תמשך בהתלהבות יתירה.

ועתה, תרשו־נא לי לנגוע בקצרה, כפי שאני מקוה, במחלקה רפואית אחת שאמנם איננה נתמכת ע“י אגודתכם, אלא נתמכה עד השנה האחרונה מקרנות שהוקצעו ע”י הועדה הרפואית שע“י ועד העזרה המאוחד, ה”ג’וינט“. בשנה שעברה כוסה החלק הרביעי של התמיכה הדרושה ע”י הסתדרות נשים “הדסה”, ועוד חלק רביעי מאת מר ורבורג, הנכון תמיד לבוא לעזרה.

זוהי המחלקה להיגיינה ובקטריולוגיה. בראשה עומד פרופ' קליגלר, שבלי ספק רבים מכם מכירים אותו מאמריקה. פרופ' קליגלר הוא גם הבקטריולוג היועץ של המעבדות הבקטריולוגיות של “הדסה” וד"ר אוליצקר הוא מנהל המעבדה הבקטריולוגית של בית־החולים “הדסה” שיהיה בעתיד – אנו מקוים, כי בעתיד הקרוב – בית־החולים של האוניברסיטה.

המחלקה להיגיינה ובקטריולוגיה מעונינת באיטיאולוגיה ואופן ההדבקות ומניעת המחלות המדבקות בארץ. המחלות העיקריות הן: מלריה, קדחת זבוב־החול, טיפויד, ודיזנטריה, אם כי המחלקה המיוחדה הזאת התענינה גם בקדחת דינגו, קדחת מלטה ודיפתריה. בקשר עם דיפתריה ובשימוש בבחינת שיק (Schick) מצאו לפני שנים אחדות שיש שני טפוסים של דיפתריה בא“י וכתוצאה מזה נקבעו לנו בא”י שתי דרכי רפוי לדיפתריה.

ספרו של פרופ' קליגלר על האפידמיולוגיה של המלריה בא“י יצא לאור לפני זמן מה בהוצאת הספרים של האוניברסיטה בשיקגו, ופרופ' ווינסלאו (Winslow) ראש המכון להיגיינה של אוניברסיטת ייל, חוה את דעתו, כי ספר זה הוא מופתי בספרות על מלריה. פרופ' קליגלר, לראשונה ראש האגוד למלריה של “הדסה”, ואחר כך ראש המחלקה הממשלתית לחקר המלריה, ולאחרונה ראש המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה של האוניברסיטה שלנו, המצטיין במחקר המלריה ובביעורה מא”י. תחנת־חקירה של מלריה מתנהלת בראש־פנה, מושבה יהודית בהרי הגליל בקרבת ביצות החולה הגדולות שנוצרו ע“י זרימת הירדן וע”י מספר רב של פלגים היורדים מתוך המעינות שבהרים. בביצות אלו מגיעה המלריה לעצם תקפה. סמוך לבצות הללו נמצאים כפרים ערביים, ובתוכם כל ילד וילד גופו תפוח ממחלת המלריה. המקום הזה הוא, כמובן, נקודה מצוינה בשביל חקירת המלריה במצבה המקורי. בראשה של תחנת החקירה הזאת עומד ד"ר מר, אדם מוכשר מאד, המקריב את עצמו על עבודה זו.

פרופ' קליגלר וד“ר מר הוציאו זה עתה שני מחקרים, שהופצו ע”י הועדה למלריה של הסתדרות הבריאות שע"י חבר הלאומים. האחד הוא על התפשטות היתושים. הם הגיעו לידי מסקנה מפתיעה, שהיתוש מביצות החולה מדביק אדם ובהמה במרחק של ארבעה־עשר קילומטרים. איזה מזון הם מעדיפים דם האדם או הבהמה? ובאיזה מקום הם בוחרים לבלות את החורף? מדוע תפרוץ המחלה הזו, מלריה, לפעמים באביב ולפעמים בשלהי הסתיו?

חברת בייאר בגרמניה עובדת זה כמה שנים על ייצורו של פלסמוחין, שלפי־דעתה תהיה תרופה בדוקה למלריה יותר מאשר חינין. מחלקת המלריה שע"י חבר הלאומים בקשה מאת שש מעבדות שונות בחבלי ארץ שונים לבדוק את הפלסמוחין, ואחת מהן היא המעבדה שלנו.

נוסף לכך, מטפלת המחלקה הזאת בהשפעתם של התזונה והאקלים על הבריאות. ראש המעבדה לקלימטולוגיה הוא ד“ר אשבל, וד”ר גייגר הפיזיאולוג של המחלקה עומד בראש המעבדה לתזונה העוסקת עכשיו בבדיקה של שמונים וחמש משפחות בעיר ירושלים, מקהלות שונות, מזרחיות ומערביות, וכמו־כן בקבוצות חקלאיות אחדות, בשני כפרים ערביים ובשני שבטים של בדואים.

עלי להוסיף, כי חלק גדול ממכשירי הזכוכית שהאוניברסיטה משתמשת בהן נעשה בתוך כתלי האוניברסיטה ע"י שני חרשי־זכוכית. יש לנו גם בית־מלאכה, שבו אנו מתקנים את המיקרוסקופים ומישרים את המאזנים. יש לה לאוניברסיטה תחנת כח משלה, שיוצרת את החשמל שלה ומספיקה גז למעבדות.

ידוע לכם שקיימת תכנית, שועד הרופאים היהודים באמריקה והסתדות נשים “הדסה” ייצרו יחד בית־ספר לרפואה טרופית ולהיגיינה ובית־חולים אוניברסיטאי. מה דרוש להגשמת הדבר? דרוש מעט מאד, כי הרי כבר קיים הרבה לשם כך. רוצים אנו שועד הרופאים היהודים באמריקה ייצור לנו מעבדה או מחלקה נוספת באוניברסיטה לפתולוגיה נסיונית בשביל אותן המחלות שמקורן בפנים הגוף, כגון, אבני־הכליות השכיחות בא"י. ואז תהיינה לנו באוניברסיטה המחלקות לפרזיטולוגיה, להיגיינה ולבקטריולוגיה, לחימיה ביולוגית וקולואידית ולפתולוגיה נסיונית.

בבית־החולים “הדסה” הוכרו כבר שלשה רופאים ע“י חבר הנאמנים כראויים לשמש באוניברסיטה, והם, המומחה לרפוי ילדים, המומחה למחלות עינים והמנתח. בקשר למחלות־עינים יש להזכיר תרומת 100.000 דולר מאת מר איזידור מוריסון למכון לאופתלמולוגיה. מה שדרוש עוד ל”הדסה" זוהי מחלקה משוכללת לרפואה פנימית ומעבדה לחימיה פתולוגית.

לפיכך, אם יעלה בידינו לכונן באוניברסיטה מחלקה לפתולוגיה נסיונית, ואם נקבל בבית־החולים “הדסה” מעבדה לחימיה פתלוגית ומחלקה משוכללת לרפואה פנימית, הרי הגעתם למטרה, רבותי! בית־החולים יצטרך כמובן להתאים את עצמו לצרכי האוניברסיטה. אולם זוהי בעיה של סדור פנימי. לנגדכם המטרה של הקמת המרכז הרפואי על־ידי הקשר הזה של האוניברסיטה ו“הדסה”, מפעל משותף שתוכלו להתפאר בו.

רצוני להביע לפניכם כעת את תודתי על סבלנותכם שהראיתם לי. הנני הטירון הגדול ביותר בבואי לבאר לפניכם דברים אלה. הנני רוצה להודות לכם עוד פעם על כל העזרה שנתתם לאוניברסיטה.

אם יעלה בידינו לבנות שם מרכז רפואי גדול, כמה גדול יהיה ערך המפעל הזה לכל אותו החלק של העולם! כמה גדול יהיה ערכו של הבנין ההוא לאותם היהודים הרציניים שתהיה להם האפשרות – אם להשתמש במלים של ד"ר שטראוס – להיות למיסיונרים רפואיים לעשרים מיליון בני־אדם שיודעים מעט מאד על המדע הרפואי – על מה שבכחו לעשות למענם. כמה כבוד ינחיל מפעל זה לשם היהודי וכמה זה יצדיק את כל מאמצינו, שלנו ושלכם גם יחד. הרי לפניכם תפקידים נלהבים אלה. יכולים אתם להוציא לפועל את הזדווגותם של המזרח והמערב גם במדע וגם ברוח, ואני מקנא כמעט במעמדכם פה, הרחק משם, וחזון גדול כזה של אותו עתיד גדול לנגד עיניכם.



  1. דו“ח סטנוגרפי. בסעודה במלון בילטמור, ניו־יורק, ז' בניסן תרצ”א (25 במרס 1931).  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48420 יצירות מאת 2697 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!