א 🔗
וּשְׁלֹמה הַמֶּלֶךְ בִּימֵי עֻנּוּתוֹ, אַחֲרֵי הַשְׁלִיכוֹ אַשְׁמְדַי אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ תַּחְתָּיו, שׁוֹטֵט בָּאָרֶץ יָמִים רַבִּים לְלֹא מַחֲסֶה וּלְלֹא מִשְׁעָן וַיֵּצֵא מִתְּלָאָה אֶל תְּלָאָה. אֶת פִּתּוֹ הַחֲרֵבִה, מַתַּת עַיִן זְעוּמָה, אָכַל בְּחֶרְפָּה וְאֶת-מֵימָיו מָסַךְ בְּדִמְעָה, וַיֵּמַר לוֹ מְאֹד. וּבֶאֱרוֹךְ לוֹ יְמֵי מְרוּדָיו – וַיֵּרֶד פְּלָאִים: שִׂמְלָתוֹ בָּלְתָה מֵעָלָיו וּנְעָלָיו צָפָדוּ, חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרוֹ וּמַרְאֵהוּ כְּאֶבְיוֹן חוֹבֵק אַשְׁפַּתוֹת מֵעוֹדוֹ. וְאוּלָם גַּם בְּעָנְיוֹ הָרַב לא נוֹאָשׁ מִישׁוּעָה, וַיְקַו עוֹד בְּלִבּוֹ לָשׁוּב מִקֵּץ יָמִים לְהֲדָרוֹ הָרִאשׁוֹן, כִּי אָמַר: רַבִּים רַחֲמֵי אֱלֹהִים וְנֶאֱמָנִים חֲסָדָיו. וְהָיָה מִדֵּי יָבוֹא בְּמַקְלוֹ וּבִבְלוֹאָיו הַפְּרוּמִים אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת וְאָמַר לַכֹּל: “אֲנִי שְׁלֹמה מֶלֶך הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם” – וַיִּתְּנוּהוּ כִמְשֻׁגָּע וְכִמְתַעְתֵּעַ. עֲוִילִים יָרִיעוּ עָלָיו, אַבִּירֵי-לֵב יִשְׁעוּ מִמֶּנּוּ, אַכְזָרִים יְמָרֲרוּהוּ, נְבָלִים וְלוֹצְצִים יְשַׂמְּחוּ בוֹ לִבָּם, אַנְשֵׁי-רַחֲמִים יָנִיעוּ אַחֲרָיו רֹאשׁ וְיֵאָנְחוּ לוֹ נְדָבָה, מִתְכַּבְּדִים יֵלְכוּ מִנֶּגֶד לוֹ וְשׁוֹמְרֵי-נַפְשָׁם יִרְחֲקוּ מִמֶּנּוּ כִּמְלֹא עֵינָם.
וְשֵׁמַע הַהֵלֶךְ הַפַּלְמוֹנִי יָצָא עַד לְמֵרָחוֹק. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּט אֶל אַחַת מֵעָרֵי הַפְּרָזוֹת בְּאֶרֶץ אֶפְרָיִם. וְאַנְשֵׁי אֶפְרָיִם נוֹטְרִים לְבֵית דָּוִד מֵאָז, עֵקֶב הִכְבִּיד אֶת-יָדוֹ וְאֶת-עֻלּוֹ עֲלֵיהֶם, וּמֵעֵת לָכַד אֶת-הַמְּלוּכָה גָּבַר יְהוּדָה בְּאֶחָיו וּכְבוֹד אֶפְרָיִם יָרַד. וַיְהִי אַךְ נִגְלָה שְׁלֹמה בְּחוּצוֹת הָעִיר, וְהוּא עוֹטֶה סַחֲבוֹתָיו, מַקֵּל-הַנְּדוּדִים בְּיָדוֹ וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי שְׁלֹמה!” – וַיִּקָּהֵל עָלָיו כְּרֶגַע הָאֲסַפְסוּף מִסָּבִיב, כִּתְּרוּ אֶת-הַהֵלֶךְ, הִתְקַלְּסוּ בוֹ, חָרְצוּ לוֹ לָשׁוֹן, אִישׁ כְּחָכְמָתוֹ הִתְלוֹצֵץ:
“צְאֶינָה וּרְאֶינָה, בְּנוֹת צִיוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמה.”
“גַּם בְּשִׁגְעוֹנוֹ וּבְתַעְתּוּעָיו יִתְנַכֵּר מֶלֶך.”
“אֵין זֹאת כִּי אִם אָבְדָה לוֹ אַחַת מֵאֶלֶף נָשָׁיו וַיֵּצֵא לְבַקְשָׁהּ.”
“וְהָיָה מַעֲשֵׂה הָאֶלֶף שָׁלֵם.”
“הַחְבִּיאוּ אֶת-נְשׁוֹתֵיכֶם, בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.”
“וְהוֹצִיאוּ אֶת-בְּנוֹתֵיכֶם. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי תְּהִי עֵת רָצוֹן וְהִגִּיעוּ לְמַלְכוּת?”
“אָמֵן, כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים, וְנִפְטַרְתִּי מִשֶּׁבַע בּוֹגְרוֹתַי יוֹם אֶחָד.”
“הַרְאִיתֶם אֶת-הַנִּקְלֶה, אָנָה יִשָּׂאֶנוּ לִבּוֹ?”
“לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ!”
“חוֹחַ הַשָּׂדֶה שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְבָנוֹן…”
וְשָׁם בְּתוֹך הָאֲסַפְסוּף טַבָּח אֶחָד בָּרִיא וּמְרֻטֲפָשׁ, כְּפַר נַגָּח לְמַרְאֶה, כְּבַד-פֶּדֶר, חֲזַק-מַפְרֶקֶת וּנְחוּשׁ-מֵצַח, כֻּלוֹ מוּצָק אֶחָד – עֶשֶׁת חֵלֶב. וְהַטַּבָּח אִישׁ הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-בְּלִי-עֹל, אֲשֶׁר לִבּוֹ בְּבִטְנוֹ וּבְגַרְגְּרוֹתָיו וּמִבְטַחוֹ בִּצְרוֹר כַּסְפּוֹ וּבְאֶגְרוֹפָיו, וּבִהְיוֹתוֹ גַּם חָכֶָם גָּדוֹל בְּעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּז, חָמַד לוֹ תָמִיד לָצוֹן וְשַׁעֲשׁוּעִים וַיֶּאֱהַב מַהֲתַלּוֹת שְׂפָתַיִם וְכַפָּיִם. אֶת-מַהֲתַלוֹתָיו הַנֶּחֱמָדוֹת חָזוּ רַבִּים וְגַם יְדָעוּן מִבְּשָׂרָם: מִשְׁקָל וְכֹבֶד לָהֶן. כִּכְּרַיִם עוֹפֶרֶת הָאֶחָת. בְּצֵאתוֹ אֱלֵי שַׁעַר וּמַאֲכַלְתּוֹ בַחֲגוֹרָתוֹ – וְשָׁלַח אֶת-רֹאשׁוֹ וּמִצְחוֹ לְפָנָיו, כְּעָרוּךְ לְמַגָּח, וּשְׁתֵּי יָדָיו דְּרוּכוֹת וּקְפוּצוֹת לוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה, כְּמוּכָנוֹת לְמַהֲלֻמוֹת. כָּל מַרְאֵהוּ אָמַר: הַקָּרֵב הַקָּרֵב יְרֻטַּש, יְפֹרַק, יְרֻסָּק! עַל-כֵּן חָלוּ רַבִּים מִפָּנָיו וַיְהִי לְכֹל- סְבִיבוֹתָיו לִמְחִתָּה. גַּם נוֹגְשֵׂי הַמִּסִּים מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לא מָצְאוּ אֶת-לִבָּם לָרֶדֶת לִנְכָסָיו בְּאֵין נֶשֶׁק עִמָּם, וַיִּרֶב טָרְחָם וּמַשָּׂאָם עִמּוֹ וַיָּקוּצוּ מִפָּנָיו. וַיַּרְא הַטַּבָּח כִּי יֵשׁ עַתָּה מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּר, וַתִּצְלַח עָלָיו הָרוּחַ, וּבְשַׁסְעוֹ אֶת-הָאֲסַפְסוּף בְּאֶפֶס יָד, כְּשַׁסְּעוֹ בַקַּרְדֹּם אֶת-הַגְּדִי הַטָּבוּחַ, גָּעַר כִּמְהַתֵּל:
“מַה-לָּכֶם, בֵּיצֵי-כִינִים, חָרְאֵי-זְבוּבִים, צְפִיעֵי-יַבְחוּשִׁים, כִּי חֲבַרְתֶּם עַל הֵלֶך מִסְכֵּן! חִדְלוּ מִמֶּנּוּ, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם. אִסְפוּ יְדֵיכֶם הַצְּרוּעוּת וְקִפְצוּ פִיכֶם הַמְגֹאָל. לִי הַצַּיִּד הַזֶּה וְאָנֹכִי אֶחֶרְכֶנּוּ. הַסְגִּירוּהוּ, אֶת-בֶּן הַחַיִל, אֶל יָדִי וְאָנֹכִי אֶעֱשֶׂה-לּוֹ כָּל-צְרָכָיו. עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה-לּוֹ. אֶגְּשָׁה-נָּא אֵלָיו וַאֲמֻשֵּׁהוּ.”
וּבְגִשְׁתּוֹ עַד הַהֵלֶך טָפַח עַל שִׁכְמוֹ טְפִיחַת חִבָּה אֲשֶר יֵשׁ-בָּה כְּדֵי לְפַצְפֵּץ, וַיִּקַּח לָשׁוֹן וַיֹּאמַר:
“אָכֵן חַיָּה כִלְבָבִי אַתָּה, אָחִי, זַרְזִיר מָתְנַיִם, וּלְךָ יָאֲתָה הַמְּלוּכָה; וְאוּלָם רוֹאֶה אֲנִי בְךָ כִּי צָמַקְתָּ מְעָט בַּדֶּרֶךְ וְהִנְּךָ טָעוּן אֲבִיסָה. בְּטַח בִּי, עוֹֹד הַיּוֹם עַל אֲבוּסִי תַעֲמֹד וּבִטְנְךָ לֹא תֶחְסָר. לִבִּי לִמְלָכִים וְלִבְלוֹאֵי מְלָכִים מֵאָז, וְעַתָּה כְּבוֹא לְיָדִי אֶחָד מֵהֶם, הַאֶפְטְרֶנּוּ בְּלִי מִסְפּוֹא? צַלְעָתִי כְּשָׁמְעָתָהּ תְּכַרְסְמֵנִי חַיִּים. אֶת-עַצְמוֹתַי תְּגָרֵם. אַחַת עַל כֵּן אָמַרְתִּי: עָקוּד כְּעֵגֶל אֶל שֻׁלְחָנִי עַל כַּפַּיִם אֶשָּׂאֶךָ. יָדַעְתִּי כִּי לֹא תִנָּחֵם. הַלְעֵט נַלְעִיטְךָ כִּמְרִיא בָשָׁן. וּמִמִּשְׁמַנֵּי הַמַּעֲדַנִּים. כְּמִשְׁפַּט הַמְּלָכִים יֵעָשֶׂה לָךְ: שָׁלֹש לְשׁוֹנוֹת תְּמִימוֹת בְּחַרְדָּל. אַל תִּרְאֵנִי שֶׁאֲנִי טַבָּח. בַּעַל בְּעַמַּי אָנֹכִי, וּנְוַת בֵּיתִי, יְדַשּׁנֶהָ אֱלֹהִים, אֵין כָּמוֹהָ מֵיטִיבָה פַטֵּם. יְחִידָה בְדוֹרָהּ, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ. לִפְנֵי מְלָכִים תִּתְיַצָּב. טַבַּחַת בַּת טַבָּחִים עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת. סוֹף דָּבָר, הַלַּהַג לָמָּה? שָׂא כְרָעַיִם וָמוּשׁ. עוֹדְךָ מִתְמַהְמֵהַּ? יַעַרְפֵנִי קוֹפִיץ אִם תֶּחֱמַק מִיָּדִי. בְּגַרְגַּרְתְּךָ אֶסְחָבֶךָ.”
וְהַטַּבָּח אָחַז אֶת-הַהֵלֶךְ הַמִּסְכֵּן בְּעָרְפּוֹ וַיְטַלְטְלֵהוּ אַחֲרָיו.
עַתָּה הָיְתָה צָהֳלַת הָאֲסַפְסוּף שְׁלֵמָה. כֻּלוֹ כְאִישׁ אֶחָד הֵרִיעַ לַמַּרְאֶה תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וּבְהַרְחִיבוֹ דֶרֶך לַטַּבָּח עַל הַצַּיִּד הַמְפַרְפֵּר בְּכַפּוֹ הַחֲזָקָה, שִׁלַּח אֶת-שְׁנֵיהֶם בְּכָל-קוֹלֵי הַקּוֹלוֹת לְמִינֵיהֶם; בִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם, בִּשְׁרִיקוֹת שְׂפָתַיִם, בִּרְקוֹעַ רַגְלָיִם, בְּצִפְצוּף צִפֳּרִים, בִּצְנִיפַת סוּסִים וּבְנַעֲרַת חֲמוֹרִים. חֶדְוָה כָזֹאת לֹא הָיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה בָעִיר מִיּוֹם הִוָּסְדָהּ.
וּשְׁלֹמה – אַךְ הוּא וְאלֹהִים יָדְעוּ אֶת-לִבּוֹ.
ב 🔗
וְהַטַּבָּח הֶחֱזִיק בְּצֵידוֹ בְּיַד בַּרְזֶל, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ קוֹמְמִיּוּת וּבְיָד רָמָה, בְּשָׁלְחוֹ לְפָנָיו כְּפַר נַגָּח מִצְחוֹ הַשָּׁפָל וּבְהָדְפוֹ בוֹֹ וּבַבֶּרֶך וּבַמַּרְפֵּק אֶת-כָּל-הַנִּצָּב לְשָׂטָן לוֹ בַדֶּרֶךְ, לֵאמֹר: פַּנוּ מָקוֹם שְׁפִיפוֹנִים! וַיְהִי אַךְ נִגַּשׁ הַבַּיְתָה וַיִּדְחַף אֶת-הָאוֹרֵחַ מֵאֲחוֹרָיו וַיְטִילֵהוּ הַחַדְרָה בַּחֲמַת כֹּחַ וּבְבַת רֹאשׁ, כִּדְחוֹף אֶת-הַעֵגֶל הַסּוֹרֵר אֶל מִכְלָה לֵאמֹר: הִתְכַּבֵּד, מְכֻבָּד! וְהוּא הִתְיַצֵּב פְּשׂוּק-רַגְלָיִם מְלוֹא רֹחַב גְּוִיָּתוֹ הַמּוּצֶקֶת בִּמְזוּזוֹת הַפֶּתַח וַיִּקְרָא אֶל אִשְׁתּוֹ מֵעַל הַסַּף כִּמְנַצֵּח וְכִמְבַשֵּׂר יָחַד:
“קוֹנְעָתִי, בֹּאִי וּרְאִי וְיַעֲלֹז טַבּוּרֵךְ! לִוְיָתָן הַעֱלֵיתִי לָךְ. אוֹרֵחַ בָּאוֹרְחִים. אֲחַשְׁתְּרָן מִבְּנֵי הָרַמָּכִים. מֶלֶך מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן. הֶחָלְמוּ אֲבוֹתַיִךְ הַשִּׁכּוֹרִים, תִּנְדֹּף צַחֲנָתָם לְדוֹר דּוֹרִים, כִּי בְצֵל קוֹרַת חֲתָנָם תִּסְתּוֹפֵף חַיַּת קָנֶה אֲשֶר כָּזֹאת? שִׂימִי כָבוֹד אִשָּׁה! מֶלֶך מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן, הֲשָׁמָעַתְּ? בָּרְחוֹב מְצָאתִיו וּבְנַפְשִׁי אֲסַפְתִּיו הֲלֹם. דְּעִי אֵפוֹא מַה-תַּעֲשִׂי. לָמָּה תַעַמְדִי כְגֹלֶם? טְבוֹחַ טֶבַח וְהָכֵן! וּכְיַד הַטַּבָּחִים. שׁוֹר אָבוּס תָּמִים תַּעַמְסִי לָנוּ הַפָּעַם. הַיּוֹם יִתְפָּרֵק הַשֻׁלְחָן תַּחַת כֹּבֶד סֻבֳּלוֹ וְכֹל-הַכְּרֵשׁוֹת תִּתְבַּקַּעְנָה מִסְּבֹא וּמִזְּלֹל. יֵדַע וְיֵדַע-נָא הַמֶּלֶך אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג עֲשׂוֹת יָד טַבָּח מִישְׂרָאֵל כִּצְלֹחַ עָלָיו הָרוּחַ לִמְלַאכְתֵּךְ?”
הָאִשָּׁה יָצְאָה דְחוּפָה לְהָעִיז אֶת-שִׁפְחוֹתֶיהָ, וּבַעַל-הַבַּיִת כָּלָא אֶת-אוֹרְחוֹ עַל יַד הַשּׁלְחָן אֶל בֵּין הַמְּצָרִים: בֵּינוֹ וּבֵין זָוִית הֶחָדֶר; אַחֲרֵי-כֵן הֵרִיק בְּנֶאָצוֹת וּבְגִדּוּפִים אֶת-כָּל-חֲנִיכָיו, וַיָּרִיצוּ מִן הַמַּרְתֵּף כַּדִּים וּנְבָלִים וַחֲמָתוֹת וּבַקְבּוּקִים וּסְפָלִים וּצְלוֹחִיוֹת, כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים עֵרֶב רָב: חֶרֶשׂ וְאֶבֶן וָעוֹר. מֵהֶם חֲלָקִים וּמֵהֶם מְשֻּׁקָּדִים, אֵלֶּה צְבֵי-בֶטֶן וְקִצְרֵי-צַוָּאר וְאֵלֶּה נְפוּלֵי-בֶטֶן וַאֲרֻכֵּי-צַוָּאר, אֵלֶּה רַחֲבֵיֹ-יָרֵך וּכְפוּלֵי יָדוֹת וְאֵלֶּה צָרֵי-יָרֵך וְגִדְּמֵי-יָד, כֻּלָּם מוּגָפִים וְכֻלָּם מְלֵאִים מִכָּל-מַשְׁקֶה אֲשֶר יִשָּתֶה: עַז וְחָמוּץ וּמַר וְקוֹסֵס, מַשְׁקֶה וּמַשְׁקֶה כְּעֵינוֹ וּכְטַעְמוֹ וּכְחֶזְקָתוֹ.
עוֹד הָאוֹרֵחַ מִשְׁתָּאֶה: לְמִי כָּל-הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה? – וְהַטַּבָּח הֶעֱלָה לְגַרְדֹּם אֶת אַחַד הַבַּקְבּוּקִים, מִשְׁרַת חַרְצָנִּים בְּלַעֲנָה, וּבְהַגִירוֹ דָמוֹ אֶל הַכּוֹסוֹת הָעֲרוּכוֹת לִשְׁנֵיהֶם, פָּצַח פִּיו בְּחָכְמָה וַיֹּאמַר:
“מִי פֶתִי לֹא יֶאֱהַב שֶׁתִי? בְּאֶפֶס כּוֹס לֹא יִטְעַם לָעוֹס – הַאֵין זֹאת, אִישִׁי הֵלֶךְ בֶּן-מֶלֶך? עֲנֵה, הֲלֹא מְמַשֵּל מְשָׁלִים אָתָּה. הָבָה נְנַסֶּה אֵפוֹא דָּבָר אֶל בֶּן-הַבַּקְבּוּק הַזֶּה הִתְבּוֹנֵן בּוֹ בִינָה. לְמַרְאֵה עַיִן אֵין צָנוּעַ וְשָׁקֵט מִמֶּנּוּ. כֻּלּוֹ רַךְ וְחָלָק. שֶׁמֶן זַיִת זָךְ! אָכֵן עָרֹם יַעְרִים, הַגַּנָּב! יְדַעְתִּיו גַּם יְדַעְתִּיו. שִׁבְעָה צִפְעוֹנִים בְּלִבּוֹ. מַשְׁחִית לְחַבֵּל! נִתְנַקֶּם-בּוֹ מְעָט וְנוֹרִידֵהוּ שְׁאוֹל חַיִּים. הָבָה!”
והַגַּנָּב יָרַד שְׁאוֹל חַיִּים. וַיַּרְא הַטַּבָּח כִּי נַעֲווּ מְאֹד פְּנֵי הָאוֹרֵחַ בִּשְׁתוֹתוֹ, כִּי הָיָה הַגַּנָּב בְּפִיו וּבְבִטְנוֹ כְּמִכְוַת אֵשׁ – וַיְנוֹפֵף הַטַּבָּח אֶצְבַּע לְעֻמָּתוֹ וַיֹּאמַר:
"אִי, אִי, אִי, אַל לִמְלָכִים הַעֲוֵה פָנִים בִּשְׁתוֹתָם. אַל וָאַל! פֶּן יִשּׁחֵת צַלְמָם וְסָר הוֹדָם. תַּקֵן תְּתַקֵן אֵפוֹא כְרֶגַע אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוֵיתָ – וַהֲרִיקוֹתָ אִתִּי עוֹד כּוֹסִיָּה אֶחָת… אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ – אוֹמְרִים הַמְמַשּׁלִים. הָבָה נִתְהֶה עַל קַנְקַן הַמַּמְזֵר הָאַדְמוֹנִי הַלָּזֶה. עֵינוֹ, עֵין בְּלִיַּעַל קוֹרֶצֶת אֵלַי מֵרָחוֹק:
שְׁתֵנִי. נַשְׁלִימָה נָּא לוֹ אֶת-חֶפְצוֹ וְנַעֲשֶׂה בּוֹ מַעֲשֵׂה. רְאֵה גַּם רְאֵה, אֵיכָה יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ. אֵיכָה יִתְאַדָּם. אִי, בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת! הָבָה נְשַׁלְשְׁלֵהוּ הַגַּרְגַּרְתָּה. בְּאֶחָת!"
והַמַּמְזֵר יָרַד בְּאַחַת אַחֲרֵי הַגַּנָּב. אָז יִמַח הַטַּבָּח אֶת-פִּיו בִּמְלוֹא אֹרֶךְ בֵּית-הַזְּרוֹעַ וַיֶּאֱנֹק אֶנְקַת רְוָיָה. וְאוּלָם הָאוֹרֵחַ, אַךְ בָּא הַשּׁקוּי אֶל קִרְבּוֹ, קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ כִּנְשׁוּךְ עַקְרָב, וַיָּשֶׂם יָדוֹ עַל לִבּוֹ, וַיִּשּׂם וַיִּשְׁאַף כְּמַפּוּחַ, וַיְהִי כְאוֹמֵר לְכַבּוֹת אֶת-הַמּוֹקֵד בִּקְרָבָיו. רָאָה זֹאת הַטַּבָּח וַיָּשִׂישׂוּ בְנֵי-מֵעָיו וַיֹּאמַר:
“הוּא הוּא אֲשֶר אָמַרְתִּי. מַמְזֵר בֶּן מַמְזֵר. בָּטוּחַ אָנֹכִי כִּי עַתָּה תִמְתַּק בְּפִיךָ הַכּוֹס הַקּוֹדֶמֶת כְּנֹפֶת צוּפִים – הַאַף אֵין זֹאת? נַמְתִּיק –נָא אֵפוֹא גַם אֶת-מְרִירוּת הַכּוֹס הַזֹּאת בְּרְעוּתָה הַבָּאָה אַחֲרֶיהָ. נִרְאֶה-נָא עַתָּה מַה-בְּפִי הַנֵּבֶל הַנָּבָל הַזֶּה, בְּמַרְאֵהוּ אַל נָא יִתְהַדָּר: עָכוּר כְּיוֹם סַגְרִיר. אַל נָא יִתְגָּאֶה גַּם בְּרֵיחוֹ וּבְטַעְמוֹ: מִשְׁרַת פִּשְׁפְּשִׁים! אֶפֶס כִּי עַז הוּא, אוֹמֵר אֲנִי לְךָ! עָצְמָתוֹ, עָצְמָתוֹ – מִי יְמַלְלֶנָּה! עַז מֵאֲרִי! חִלְתִּית! כֹּחִ וּגְבוּרָה לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת-הַמֵּת. וְעוֹד יִתְרוֹן גָּדוֹל לו: אֶת-נֶפֶשׁ שׁוֹתָיו יַרְחִיב כִּשְׁאוֹל. טוֹעֲמוֹ לֹא יֵדַע שָׂבְעָה. כְּמַשְׁקֶה שֶׁלִפְנֵי הַסְּעֻדָּה אֵין לוֹ אֵפוֹא תְמוּרָה. עַל כֵּן עֲצָתִי: בְּטֶרֶם נִטְעַם אֹכֶל, נִגְמְאָה מְעָט מִן הָחֶלְבּוֹנִי הַכַּלְבּוֹנִי הַזֶּה. לְשֵׁם תֵּאָבוֹן. נַס-נָא אִם לֹא עַל פָּנַי תְּבָרֲכֵנִי.”
וְאָכֵן לֹא הֶחְסִיר וְלֹא הֶעְדִּיף הַטַּבָּח בְּמַהֲלָלָיו. גַּם רֵיַח הַמַּשְׁקֶה, גַּם טַעְמוֹ וגַּם עָצְמָתוֹ – כָּל-אֶחָד מֵהֶם לְבַדּוֹ עָצַר כֹּחַ לְהַפִּיל חָלָל אֶת-הַשֶּׁנְהָב. וְהָאוֹרֵחַ אַף הוּא, כִּמְעַט בָּא הַשִּקוּי אֶל פִּיו, וַיְהִי כְאִלוּ הֲמָמַתְהוּ מַכַּת שְׁלֹשָׁה קַרְדֻּמוֹת גַּם יָחַד. עֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן, וַיֹּאחֲזוּהוּ הַגַּהַק וְהַשּׁהַק וְהַשִּׁעוּל כְּאֶחָד. כִּמְעַט הֵקִיא אֶת-מְרֵרָתוֹ עַל נַפְשׁוֹ אָרְצָה. הַמַּרְאֶה הַזֶּה הִצְהִיל מְאֹד אֶת-לֵב הַטַּבָּח. עֵינָיו הַקְּטַנוֹת נִצְנְצוּ מִגִּיל וְתַפּוּחַ חָטְמוֹ הֶאְדִּים כַּתּוֹלָע, וּמִדֵּי תְקֹף הַגַּהַק וְהַשַּׁהַק וְהַשִּׁעוּל אֶת-הָאוֹרֵחַ – וַיְקַדְּמֵהוּ הַטַּבָּח בִּבְרָכָה לֵאמֹר:
“רִפְאוּת לְשָׂרְךָ וּמָזוֹר לְקֻרְקְבָנֶךָ, אוֹרְחִי בְרוּךְ הָאֱלֹהִים. אוֹתוֹת לְטוֹבָה הֵם אֵלֶּה. אֵין זֹאת כִּי אִם עָשָׂה הַשִּקוּי וְהִצְלִיחַ. וַאֲנִי יָדַעְתִּי מֵרֹאשׁ כִּי לֹא יִבְגֹּד. יֶּעֱרַב לְךָ וִיבֻשּׂם לָךְ! הוּא אֲשֶר אָמַרְתִּי: שִׁקּוּי פְּלָאִים הַשִּקוּי, וְאֶת-מְלַאכְתּוֹ לא יַעֲשֶׂה רְמִיָּה. בָּטוּחַ אֲנִי כִּי עוֹד מְעַט וְאַתָּה גַם תְּזוֹרֵר. עַטֵּשׁ תִּתְעַטֵּשׁ, מְכֻבָּדִי. רְאֵה הִנַּבֵּאתִי!”
וּבְעוֹד הַנְבוּאָה בּפִיו – וְהִיא בָאָה. הָעִטּוּשׁ אָכֵן תָּקַף פִּתְאֹם אֶת-הָאוֹרֵחַ וַיְפַרְפֵּרֵהוּ. אֶת-כָּל-קְרָבָיו נִעֵר בְּבִטְנוֹ. אֵי מִזֶּה מִבִּפְנִים כְּסַעַר כָּבֵד הֵגִיחַ, וּבְהִדָּחֲפוֹ לָצֵאת בְּעַד מֵצַר הָאַף, פָּרַץ הַחוּצָה בְּגַעַשׁ מָתוֹק וְחָמוּץ כְּאֶחָד: עַטְשִׁי! וְשׁוּב: עַטְשִׁי! וְעוֹד הַפַּעַם: עַטְשִׁי!
עַתָּה פָרְחוּ עַצְמוֹת הַטַּבָּח כַּדֶּשֶׁא. תַפּוּחַ אַפּוֹ הַמְתֻלָּע זָרַח כְּהֵילֵל בֶּן שַׁחַר. כָּל-עֲטִישָׁה וַעֲטִישָׁה בָּאָה כַשֶּמֶן בְּעַצְמוֹתָיו. וּכְכָל אֲשֶׁר חָזְקוּ הָעֲטִישׁוֹת כֵּן עָצְמוּ לְעֻמָּתָן בִּרְכוֹת פִּיהוּ: לְמַרְפֵּא! לְמַרְפֵּא וְלִבְרָכָה! לִבְרָכָה וְלִרְוָחָה! וְאוּלָם בִּרְאוֹתוֹ אֶת-פְּנֵי אוֹרְחוֹ וְהִנָּם זְעוּמִים וַחֲמוּצִים, כְּאִישׁ עֲכָרוֹ כְאֵב-שִׁנָּיִם, וַיַּקְדֵּר פִּתְאֹם אֶת- עַפְעַפָּיו וְאֶת-תַּפּוּחַ אַפּוֹ וַיֹּאמֶר בְּזַעַף שִׁכּוֹרִים:
“רוֹאֶה אֲנִי אֶת-חָטְמְךָ, בֶּן-אָדָם וְהִנֵּה הוּא מִתְפַּתֵּל שׁוּב כְּנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן. יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי: יֵינוֹת הָרֶקַח אֲשֶר לִשְׁלֹמה עָרְבוּ לְחִכְּךָ הַמְעֻדָּן וּלְחָטְמְךָ הַמְפֻנָּק מִשִּׁקּוּיֵי הַטַּבָּחִים – הֲלֹא? וּבְכָל-זֹאת, לֹא נָאוֶה לְאוֹרֵחַ, וְלוּ גַם מֶלֶך לְפָנִים, הַטּוֹת חֹטֶם נֶגֶד פְּנֵי בַעַל-הַבַּיִת, וְאִם גַּם טַבָּח הוּא. הֲלֹא תַעֲנֶה בִי, בֶּן-אָדָם, הַאִם לֹא מֵאֲשֶר לִי וּלְכָמוֹנִי עָרַכְתָּ לְךָ בְּהֵיכָלְךָ יוֹם-יוֹם שֻׁלְחָנוֹת מְלֵאִים דָּשֶׁן? הַאִם לֹא מִבְּשָׂרֵנוּ זָלַלְתָּ וּמִדָּמֵנוּ סָבָאתָ? אַל לְךָ אֵפוֹא הִתְנַשּׂא עָלַי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. פֹּה אָנֹכִי הַמֶּלֶך! הֲשָׁמָעְתָּ?”
וּמַכַּת-אֶגְרוֹף חֲזָקָה, מַהֲלֻמַת שִׁכּוֹר, הִרְקִידָה עַל הַשֻׁלְחָן אֶת-כָּל-הַכֵּלִים. צְלוֹחִית אַחַת נִבְהֲלָה מְאֹד וַתִּפֹּל מִן הַשֻׁלְחָן אֶל בִּרְכֵּי שְׁלֹמה וַתִּשָּׁפֵךְ.
רֶגַע אֶחָד הָיְתָה דְמָמָה רָעָה בַּבַּיִת. עֵינֵי שְׁלֹמה הִבִּיטוּ בְּפַחַד וּבְיָגוֹן כְּעֵינֵי צְבִי מֻדָּח. וַיֵּהָפֵךְ כְּרֶגַע לְבָב הַטַּבָּח, וּכְשָׁקְטוֹ מְעָט מִזַּעְפּוֹ אָמָר:
“הֲנִבְעַתָּ, בֶּן-אָדָם? אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, הֲלֹא אַךְ מְשַׂחֵק אָנִי. אִישׁ אוֹהֵב הֲתוּלִים אָנֹכִי מֵעוֹדִי. חָלִילָה לי מִפְּגוֹעַ בְּאוֹרֵחַ בֵּיתִי. וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אוֹרֵחַ כָּמוֹךָ לשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הוּא לִי. וְאוּלָם לֹא טוֹב בְּעֵינַי שִׁבְתְּךָ לְפָנַי כִּמְרוֹחַ אָשֶׁךְ. מָרֵי נֶפֶשׁ וַחֲמוּצֵי-צֶלֶם לְתוֹעֵבָה הֵם לִי. הַצְהֵל פָּנִים, בֶּן-אָדָם, וְהֵיטִיבָה לִבֶּךָ. בַּמַּאֲכֶלֶת הַזֹּאת נִשְׁבַּעְתִּי (וְהַטַּבָּח שָׁלַף הַמַּאֲכֶלֶת מֵחֲגוֹרָתוֹ וַיִּתְקָעֶנָּה זְקוּפָה בְּלוּחַ הַשּׁלְחָן), בַּמַּאֲכֶלֶת הַזֹּאת, אִם תָּמוּשׁ מִפֹּה וְאִם נִטְעַם אֹכֶל כְּזַיִת עַד אִם כִּפַּרְתָּ פָּנַי וְשָׁתִיתָ אִתִּי מִפִּי הַבַּטְנוֹנִית הַזֹּאת כּוֹס עוֹד אֶחָת, כּוֹס כִּפּוּרִים תִּהְיֶה.”
וּבְהַעֲלוֹתוֹ מִבֵּין הַכֵּלִים חֵמֶת מְלֵאַת-בֶּטֶן וַחֲתוּמַת-פֶּה הוֹסִיף וַיֹּאמַר:
“וְאַתָּה מַה-דִּמִּיתָ? הֲנֵשֵׁב לֶאֱכֹל וְלֹא נִפְקֹד הַיְפֵפִיָּה הַכַּרְסְתָנִית הַזֹּאת. קָצֹף תִּקְצֹף עָלֵינוּ, כִּי הֶכְלַמְנוּהָ. עַתָּה סָגוּר פִּיהָ חוֹתָם צָר, גַּל נָעוּל, וְאוּלָם אַךְ נִפְתַּח פִּיהָ – וְיָצָא הַקֶּצֶף וְהַשֶּׁצֶף. הוֹמִיָּה הִיא וּבַעֲלַת-חֵמוֹת. הָבָה נְמָעֲכֶנָּה אַחַת וּשְׁתַּיִם וְנִרְאֶה אֶת-הַצָּפוּן בְּחֵיקָה. אַל תִּירָא כִּי רֶגֵע בְּאַפָּהּ, וְחַסְדָהּ – כַּיָּתֵד הַתְּקוּעָה. וּבְכֵן – הָבָה נִשּׁקֶנָּה מִנְשִׁיקוֹת פִּינוּ. חֲזָק!”
וְהַחֵמֶת פָּלְטָה דָמָהּ גַּם הִיא וַתִּפַּח נַפְשָׁהּ בִּנְשִׁיקָה.
כָּכָה הֹעֲלוּ הַכֵּלִים עַל הַשּׁלְחָן חֲלִיפוֹת, אִישׁ אַחֲרֵי רֵעֵהוּ, כִּלְקוּחִים לַמָּוֶת, וְהַטַּבָּח אַחֲרֵי עֲשׂוֹתוֹ בָהֶם מַעֲשֵׂה עֵרָה אֶל פִּיו כּוֹס אַחֲרֵי כּוֹס, וַיַּגְמֵא עַל בֶּטֶן רֵיקָה גַּם אֶת-אוֹרְחוֹ עִמּוֹ. בְּיָד חֲזָקָה הִגְמִיאוֹ. לֹא הוֹעִילוּ תַחֲנוּנִים וְהַפְצֵר. אֵת אֲשֶׁר יֹּאמַר לְךָ בַּעַל-הַבַּיִת עֲשֶׂה! לוּ גַם תִּבָּקַע כְּרֵשֶׂךָ! שְׁתֵה וְהֵעָרֵל!
וְהַהֵלֶךְ הַמִּסְכֵּן, בְּאֵין מִפְלָט, נִשְׁמַע לִמְאָרְחוֹ וַיַּסְגֵּר אֵלָיו אֶת-גְּרוֹנוֹ וְאֶת-בִּטְנוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כַּטּוֹב בְּעֵינָיו. בַּקְבּוּק לא אֶחָד, חֲלַל פִּיהֶם, הִתְגּוֹלֵל כְּבָר פֶּגֶר מֵת תַּחַת הַשּׁלְחָן, וְהַטַּבָּח עוֹד לֹא יָדַע חַנּוֹת, וּבְמָסְכוֹ אֶת-דַּם בַּקְבּוּקָיו הָעֲרוּפִים אֶל הַכּוֹסוֹת, הָעֲרוּכוֹת לוֹ וּלְאוֹרְחוֹ – הֵטִיל אֶת-הַיַּיִן אֶל גַּרְגְּרוֹתָיו וְגַם הֵאִיץ בְּאוֹרְחוֹ הָאֵץ וְעוֹרֵר לֵאמֹר:
“פְּעַר לֹעַ – וּגְמָא! אַל תִּשָּׁלֶה! עָרֹה עָרֹה עַד הַיְסוֹד! בְּלִי רַחֲמִים! הֲפֹךְ יָדֶךָ! חֲזָק וְאֱמָץ!”
ג 🔗
וּבְעוֹד אֵלֶּה הַשּׁנַיִם, בַּעַל-הַבַּיִת ואוֹרְחוֹ, מֵיטִיבִים לִבָּם עַל הַכֵּלִים וּמְצַפִּים לַסְּעֻדָּה – וְהַנְּעָרִים, חֲנִיכֵי הַטַּבָּח, מַגִּישִׁים לִפְנֵיהֶם בֵּין כּוֹס לְכוֹס קְעָרוֹת קְעָרוֹת מְלֵאוֹת צְנוֹן נוֹתֵן רֵיחַ עַד לְמֵרָחוֹק וְחַסִּית וְכַרְפַּס וּפִלְפְּלִים חֲרִיפִים בְּתַרְמִילֵיהֶם הַיְּרֻקִּים וְהָאֲדֻמִּים וּבְצָלִים וְשׁוּמִים מַדְמִיעֵי-עֵינָיִם, עֲשׁוּיִים כֻּלָּם בְּחֹמֶץ עַז וּבְשֶׁמֶן פַּקוּעוּת, שֶׁמֶן שָׁחוֹר וּמַבְאִישׁ כְּעִטְרָן, וְעִמָּהֶן צַלָּחוֹת עֲמוּסוֹת דְּגֵי-צַחֲנָה זְעִירִים וּנְמַקִּים, כִּדְמוּת עֲלוּקוֹת וְתוֹלָעֵי-מָוֶת,טְבוּעִים עַל רָאשֵׁיהֶם וּזְנַבְנְבוֹתֵיהֶם בְּצִירָם הַמְזֹהָם, לְבַד מִכְּרוּב וּתְרָדִים וְקִשּׁוּאִים כְּבוּשִׁים בְּמֵי-מֶלַח וּמְתֻבָּלִים בְּקֶצַח וּבְכַמּוֹן, ולְבַד מִפִּטְרִיוֹת וּשְׁמַרְקָעִים שְׁרוּיִים בְּחֹמֶץ וּבְחַרְדָּל שָׁחוּק גַּם הֵם, וְעוֹד פַּרְפְּרוֹת תַּאֲוָה וּמַטְעַמּוֹת חֶמְדָּה כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, מַמְרוֹרִים, מַחֲמַצִּים וּמְלוּחִים, לְגָרוֹת בֶּטֶן וּלְהַרְבּוֹת תֵּאָבוֹן. וַיֹּאכַל הַטַּבָּח בְּכָל-פֶּה וּבִמְלוֹא
לְחָיָיו וּמְתַלְּעוֹתָיו, גָּרוֹס וְהָדֵק וּפַמְפֵּם וְעַלֵּעַ וְלַקְלֵק וְהַשְׁמֵעַ קוֹל הַטַּחֲנָה וְהַמְּצִיצָה עַד לְמֵרָחוֹק. וְגַם עַל הָאוֹרֵחַ עֵינוֹ פְקוּחָה וְיָדוֹ חֲזָקָה לֶאֱכֹל מִכָּל הַמּוּבָא, אַל יְעַדֵּר דָּבָר. וּבְהִתְרַפּוֹת הָאוֹרֵחַ מְּעַט הִמְרִיצוֹ בַּעַל-הַבַּיִת לֵאמֹר:
"אֱכוֹל וּשְׁתֵה, בֶּן-אָדָם, אוֹמְרִים לָךְ, אַל תָּחוֹס עֵינֶךָ. הִתְנַקֵּם! יָפָה פַרְפֶּרֶת מְלוּחִים לִסְבִיאָה כְּמַגְרֶדֶת לִשְׁחִין. כְּכֹל אֲשֶׁר תּוֹסִיפֶנָּה כֵּן תְּאֻוֶּה וְכֵן תֵּחָמֵד עוֹד וָעוֹד. וּשְׁתַּיִם לְטוֹבָה בָּהּ: אֶת-הַגָּרוֹן תַּצְמִיא וְאֶת-הַשִׁכָּרוֹן תָּפִיג. קוּם אֵפוֹא וּטְחַן טַחְנְךָ, בֶּן-אָדָם. אֱכוֹל מִזֶּה וּמִזֶּה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַח יָדֶךָ – וְנֶהְפַּכְתָּ כְּרֶגַע לְאִישׁ אַחֵר. סָפוֹג יִסָּפֵג כָּל-הַמַּשְׁקֶה בְּמֵעֶיךָ וְלֹא יִוָּדַע כִּי בָא אֶל קִרְבָּם.
וּלְמַעַן הֱיוֹת מוֹפֵת, הֵטִיל הַטַּבָּח אֶל פִּיו פְּקַעַת גְּדוֹלָה, מְלוֹא הָעֹמֶס, צְנוֹן וְכַרְפַּס מְגוֹלָלִים יַחַד בְּשֶׁמֶן פַּקוּעוֹת. לִסְתוֹתָיו תָּפְחוּ וְהִתְכַּדְרוּ כְּנֹאדוֹת נְפוּחִים, וּבְהָפְכוֹ בִלְשׁוֹנוֹ בַּפְּקַעַת פִּמְפֵּם וְאָמָר:
“כָּזֶה, פּוּם פּוּם, רְאֶה וַעֲשֵׂה!”
וּשְׁלֹמה נֶאֱנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם – וַיֹּאכַל. טָעֹם טָעַם מִזֶּה וּמִזֶּה, וְגַם מִזֶּה לֹא מָשַׁךְ יָדוֹ, כִּגְזֵרַת בַּעַל-הַבַּיִת, הַחֲזָקָה עָלָיו. וְאוּלָם בְּלִבּוֹ הֵחֵל לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת, אֵיכָה יֵחָלֵץ מָיַּד מְעַנֵּה נַפְשׁוֹ וְאֵיפֹה יִמְצָא פִרְצָה לְהִמָּלֵט. עֵינָיו הִבִּיטוּ מֵאֳלֵיהֶן אֶל הַדֶּלֶת וְאֶל הַחַלּוֹן הַקָּרוֹב, אַךְ אֲהָהּ, כָּלוּא הוּא בַמָּצוֹר וְלֹא יוּכַל מוּשׁ. מִימִינוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו הַקִּירוֹת, מִשְׂמֹאלוֹ הַטַּבָּח ומִלְפָנָיו הַשּׁלְחָן. אִלּוּ נִתְּנוּ כְנָפַיִם לו כִּי עַתָּה נִמְלַט כַּצִפּוֹרבְּעַד הָאֲרֻבָּה הַפְּתוּחָה בַתִּקְרָה לְמַעְלָה, מְכֻוֶּנֶת לְעֻמַּת רֹאשׁוֹ.
ובַּעַל-הַבַּיִת, כְּצוֹפֶה לִלְבַב אוֹרְחוֹ, שִׁלַּח בּוֹ פִתְאֹם שְׁתֵּי עֵינַיִם סְבוּאוֹת וּדְלוּחוֹת, וּבְעוֹד מְלוֹא פִיו עָמוּס וּמְטֻפָּל בִּפְקַעַת הַצְּנוֹן וְהַכַּרְפַּס,פִּמְפְּמוּ שְׂפָתָיו, הַמְדֻשָּׁנוֹת בְּשֶׁמֶן פַּקוּעוּת, לֵאמֹר:
“עַל מַה, פּוּם-פּוּם, הָאַנְחָתָה, בֶּן-אָדָם? סֵעֲפִים, פּוּם-פּוּם, שִׂנֵאתִי. דְּאָגָה בְּלֶב פּוּם… בְּלֶב-אִישׁ – יְקִיאֶנָּה. יוֹדֵעַ טַבָּח נֶפֶשׁ פּוּם… נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ. אֶת-אֲבוּסְךָ מִימֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ, וּמֵעֶיךָ, פּוּם-פּוּם, חֲלִילִים חֲלִילִים, אֵין לְכַחֵד: שָׁמֵן וְדָשֵׁן הָיָה לֶחֶם שְׁלֹמה – פּוּם-פּוּם! לֶחֶם לַחְמָתָיִם! הַעוֹדְךָ זוֹכֵר אֶת-פּוּם-פּוּם, אֶת-הַחֶשְׁבּוֹן?”
וּבְהַשְׁקִיעוֹ סוֹף-סוֹף אֶת-פְּקַעַת הַצְּנוֹן וְהַכַּרְפַּס אֶל מֵצַר בֵּית-הַבְּלִיעָה וַתְּהִי הָרְוָחָה – הֵחֵל כּוֹפֵף אֶל פִּסַּת יָדוֹ הַשּׁמֵנָה אַחַת לְאַחַת אֶצְבָּעוֹת עָבוֹת וּקְצָרוֹת וַיְהִי כְּמוֹנֶה:
“שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת – אַחַת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קֶמַח – שְׁתַּיִם, עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִיאִים – שָׁלֹש, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי – אַרְבַּע, ומֵאָה צֹאן – חָמֵשׁ; חֶשְׁבּוֹן אֶמֶת וצֶדֶק, הֲלֹא? וְכָל-אֵלֶּה, דַּע לְךָ, רַק לְיוֹם אֶחָד, הֲשָׁמָעְתָּ? רַק לְיוֹם אֶחָד! וּלְבַד, הַסְכֵּת וּשְׁמַע עוֹד, וּלְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבּוּרִים אֲבוּסִים, אֱמֹר,הֶהָיְתָה כָזֹאת מִימֵי עוֹלָם? שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן, לָזֹאת יִּקָּרֵא אֲכִילָה! עַתָּה צֵא וּלְמַד, מֶה הָיְתָה הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִפְנֵי הַסְּעֻדָּה? וְשֶׁלְּאַחֲרֶיהָ? וְיֵשׁ לְהוֹסִיף: לְבַד מִיַּיִן וּמִיֶּתֶר הַמַּשְׁקִים. יֹאכֲלוּנִי הַכְּלָבִים אִם לֹא בֶן-חַיִל אַתָּה, שְׁלֹמה!”
וְהַטַּבָּח בְּהִתְעוֹרֵר בּוֹ רוּחוֹ, טָפַח שׁוּב עַל שְׁכֶם הָאוֹרֵחַ טְפִיחַת יְקָר, אֲשֶר כֹּחַ בָּהּ לִשַׁבֵּר אֶת-הֶעָצֶה עַל הַמַּפְרֶקֶת יָחַד, וְאוּלָם כְּרֶגַע זָכַר אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיְשַנֶּה אֶת-קוֹלוֹ וַיֹּאמַר:
“אֶפֶס כִּי כָל-זֶה הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים – וְעַתָּה אֵינֶנּוּ. עַתָּה נֶהְפַּךְ הַגַּלְגַּלִ וּשְׁלֹמה מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם מִלְפָנִים אוֹכֵל כְּאַחַד אֶבְיוֹנֵי-הָעָם עַל שֻׁלְחַן טַבָּח בְּיִשְׂרָאֵל. אֱכֹל אֱכֹל, מֶלֶךְ אֶבְיוֹן, וְיֶעֱרַב לָךְ. וְטוֹב מִזֶּה, שְׁתֵה וְתִשְׁכַּח רִישֶׁךָ. לֹא כֵן אָמַרְתָּ בִּמְשָׁלֶיךָ: ‘תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי-נָפֶשׁ’? מֵעַי מֵעַי לִמְלָכִים אֲשֶר כָּמוֹךָ. הֵן גַּם הַבְּהֵמָה שָׁמֵן חֶלְקָהּ מֵחֶלְקֶךָ: מַאֲכָלָהּ נִתַּן וּמֵימֶיהָ נֶאֱמָנִים – וְאַתָּה מָה? אֱכֹל אֵפוֹא ושְׁתֵה בְּעוֹד מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה לְנֶגְדֶּךָ. וְאִם גַּם תַּעְדִיף מְעַט אֵין רָע – וְהָיָה לְפִקָּדוֹן בְּבִטְנְךָ לְיוֹם מַחְסוֹר; כִּי מִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יִמְצָאֲךָ מָחָר. לא בְכָל-יוֹם יַקְרֶה אֱלֹהִים לְפָנֶיךָ טַבָּח אֲשֶר כָּמוֹנִי. אֱכֹל אֵפוֹא ושְׁתֵה, אוֹמֵר אֲנִי לָךְ. אַל תִּתְרַפֶּה בִמְלַאכְתֶּךָ. הַיָּמִים הַטּוֹבִים לֹא יָשׁוּבוּ מְהֵרָה, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּבוּ לְעוֹלָמִים.”
כָּזֶה וְכָזֶה מִלְלוּ שִׂפְתֵי הַטַּבָּח, הַמְגֹאָלוֹת בְּשֶׁמֶן פַּקוּעוּת, כְּנוֹחַ עָלָיו הָרוּחַ וּכְטוֹב לִבּוֹ עָלָיו בְּטַעַם הַיַּיִן וְהַצְּנוֹן. וּשְׁלֹמה נָשַׁך אֶת-שְׂפָתָיו וַיִּדֹּם. בְּרַב-כֹּחַ כָּלָא אֶת-יָדוֹ מִתָּפְשָׂהּ בַּשַׂכִּין אֲשֶר עַל הַשֻׁלְחָן לְפָנָיו, לְמַעַן עֲשׂוֹת בָּהּ מַעֲשֶׂה, וְאִם גַּם טֶרֶם יֵדַע מָה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶר יַעֲשֶׂה בָּהּ, הֲיִתְקָעֶנָּה בְלֹעוֹ הוּא וְאִם יַשְׁקִיעֶנָּה בְּפַרְשְׁדוֹן הַטַּבָּח הַנֶאֱלָח? וּכְכָל אֲשֶׁר הִתְאַפֵּק כֵּן רֻתְּחוּ כָּל-דָּמָיו בְּקִרְבּוֹ וְכֵן בָּכוּ כָל-קְרָבָיו מֵחֲרוֹן אֵין אוֹנִים. אָכֵן אַכְזָרִי מוּסָרְךָ, אֱלֹהִים, וְתוֹכַחְתְּךָ מִי יְכִילֶנָּה. הַמְעַטִים הַפְּגָעִים אֲשֶר יָשִׂיגוּ אֶת-הַהֵלֶךְ הַמִּסְכֵּן בִּימֵי נְדוּדָיו הָרָעִים? וְאוּלָם פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בַּיַּעַר, שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח, נָמֵר בְּעַרְבַת מִדְבָּר – וְאַל טַבָּח בַּחֲסָדָיו וּבַהֲמוֹן מֵעָיו.
ד 🔗
עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְעֵת הָאֹכֶל הִגִּיעָה. בְּפֶתַח הַחֶדֶר בָּאָה בַעֲלַת-הַבַּיִת וְשִׁפְחוֹתֶיהָ אַחֲרֶיהָ וּבְכַפֵּיהֶן, מְחֻתָּלִים בְּמַטְלִיּוֹת מְזֹהָמוֹת לַחֲצִיצָה, כֵּלִים מְפֻחָמִים וּקְלוּיֵי-אֵשׁ, לְקוּחִים זֶה עַתָּה מֵעִם גַּחֲלֵי הַכִּירַיִם, סִירוֹת וּפָארוּרִים וַחֲבִתִּים, מְלֵאִים כֻּלָּם עַד שְׂפָתָם מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶר יֵאָכֵל: מְעֲשֶׂה קְדֵרָה וּמְעֲשֶׂה מַשְׂרֵת וּמַרְחָשֶׁת, נָא וְצָלִי וּמְבֻשָּׁל וּמֻרְבָּךְ, אֵין נֶעְדָּר דָּבָר. בְּדַרְכָּם הַקְּצָרָה מִן הַמִּשְׁפְּתַיִם וְעַד הַשּׁלְחָן לֹא שָׁקְטוּ עוֹד הַמַּאֲכָלִים כָּלָה מִזַּעַף רְתִיחָתָם וּפַעְפּוּעֵיהֶם, וּמִפִּי הַכֵּלִים הִתְאַבְּכוּ עַד לִשְׁמֵי קוֹרָה תִּימְרוֹת אֵדִים חַמִּים. כָּל-הַבַּיִת מָלֵא פִתְאֹם עֲנַן הֶבֶל כָּבֵד כְּבֵית-הַמֶּרְחָץ עִם עֵרֶב רֵיחוֹת עַזִים וּמְשֹֻנִים נוֹקְבֵי הָאַף וּבוֹקְעֵי הַמֹּחַ בַּקָּדְקֹד. יַד שְׁלֹמה חָרְדָה בְּלִי מֵשִׂים אֶל הַנְּחִירַיִם וְעֵינָיו שׁוֹטְטוּ שׁוּב לְבַקֵּש מִפְלָט.
וְאוּלָם מִפְלָט אַיִן וְאָיִן. ובֵּינָתַים הֵבִיאוּ הַנָּשִׁים בְּשָׁלוֹם אֶת-הַכֵּלִים הַמְּלֵאִים אֶל הַשּׁלְחָן וַתַּעֲמֹסְנָה עָלָיו אֶת-כָּל-הַכְּבֻדָּה הַמְפֻחָמֶת, כְּלִי עַל-יַד כֶּלִי, הַקֵּף אֶת-שְׂפַת הַשּׁלְחָן כְּחוֹמָה מִשְׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו סָבִיב, וּבְכַסּוֹתָן אֶת-הַכֵּלִים בִּצְמִידִים פְּתִילִים פָּרְשׂוּ בִּדְמָמָה אֶל הַמִּטְבָּח. וַיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם הַטַּבָּח וְאוֹרְחוֹ, בַּמָּצוֹר.
וְהַטַּבָּח הִתְעוֹרֵר מְאֹד לְמַרְאֵה שִׁפְעַת הַמַּאֲכָלִים וּלְקִיטוֹרֵי רֵיחָם הַנִּיחוֹחַ, וַיַּךְ עַל שְׁכֶם הָאוֹרֵחַ בְּכֹחַ מְשֻׁלָשׁ מַכַּת צָהֳלָה וּתְרוּעָה וַיִּקְרָא:
“בָּרֵך גַּדְּךָ, בֶּן-אָדָם, כִּי נָפַלְתָּ הַיּוֹם בִּידֵי אִישׁ אֲשֶר כָּמוֹנִי. אֵין זֹאת כִּי אִם צִדְקַת אָבִיךָ דָּוִד וְאִמְּךָ הַחֲסִידָה בַּת-שֶׁבַע הִיא אֲשֶׁר עָמְדָה לְךָ הַיּוֹם לְהֲבִיאֲךָ בְּצֵל קוֹרָתִי. הֲכֵן דִּבַּרְתִּי (וְהַטַּבָּח קָרַץ עַיִן אַחַת בְּעָרְמָה רַבָּה). הַרְחֵב אֵפוֹא לֹעַ וְהָרֵק שֵׁן, בֶּן-אָדָם, טָרֹף וְגָרֵם! וּלְלֹא רַחֲמִים!”
וּבְעָרוֹתוֹ אֶת-אַחַת הַסִּירוֹת, נְזִיד גְּמַאי שָׁמֵן וְרוֹתֵחַ, אֶל קַעֲרַת-חֶרֶשׂ גְּדוֹלָה כְעָבִיט וַעֲמֻקָּה כִתְהוֹם, זָרָה עַל-פְּנֵי הַנָּזִיד שַׁחַק פִּלְפְּלִים מְלוֹא הַחֹפֶן וַיִּתְקַע לְיַד הָאוֹרֵחַ כַּף-עוֹפֶרֶת עָבָה וּכְבֵדָה, מֵעֵין תַּרְוָד, וַיֹּאמַר:
“וְעַתָּה נְטֵה בְּכַפְּךָ עַל הַמְּצוּלָה וּבְקָעֶנָּה. שׁוּט וַחֲתָר-בָּהּ לְאָרְכָּהּ וּלְעָמְקָהּ. עַד קַרְקָעָהּ תִּצְלֹל, קְפֹץ – וְאַל תֵּחָת. נֶפֶשׁ בַּכָּף! אִתְּךָ אָנֹכִי בַצָּרָה.”
וְהַטַּבָּח, וְאַחֲרָיו הָאוֹרֵחַ, אִישׁ כַּף-עוֹפַרְתּוֹ בְיָדוֹ, שָׂמוּ נַפְשָׁם בְּכַפָּם וַיְנַעֲרוּ אֶת-הַמְּצוּלָה הָרוֹתַחַת, אוֹתָהּ וְאֶת-כָּל-מְלוֹאָהּ, מִבֶּטֶן הַמְּצוּלָה, מִתַּחַת לְצִחְצוּחֵי שַׁמְנוּנִית צְהֻבִּים, הַצָּפִים עַל פָּנֶיהָ, עֲגֻלִּים וּרְחָבִים, כְּרַפְסוֹדוֹת עַל-פְּנֵי רַחֲבֵי נָהָר, נִגְלֹה נִגְלָה בְלִיל כִּלְאָיִם, תַּעֲרֹבֶת גֶּרֶשׁ וְרִיפוֹת וָפוֹל מְבֻשּׁלִים וּשְׁלוּקִים יַחַד בִּמְלִילֵי בָצֵק וּמְדֻשּׁנִים לָרֹב בְּבִדְלֵי אֱלָל וּבְתִלְתּוּלֵי מֵעַיִם וָקֶרֶב וּבְגַרְגְּרוֹת תַּרְנְגוֹלִים וְקֻרְקִבְנֵיהֶם; וּמִלֵב הַמְּצוּלָה בִּצְבֵּץ וַיֵּצֵא, כְּאִי קָטָן, זֶפֶק מְמֻלָּא כָּל-טוּב, תַּאֲוַת נָפֶשׁ. אֶל הָאִי הַקָּטֹן הַזֶּה חָתַר עַתָּה הַטַּבָּח בְּתַרְוָדוֹ, וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיף הַזֶּפֶק הַנֶּהְדָּר לְהֵחָשֵׂף, בְּהִדָּלוֹת הַגְּמַאי מִִסָּבִיב לוֹ, כֵּן נִפְתּוּ עָלָיו עֵינֵי הַטַּבָּח וְלִבּוֹ. הַעֲבֵד הֶעֱבִיד אֶת-הַתַּרְוָד וְאֶת-בֵּית-הַבְּלִיעָה בְּפָרֶךְ, בְּחָפְזוֹ לְיַבֵּשׁ אֶת- הַמְּצוּלָה, לְמַעַן עֲשׂוֹתוֹ מְהֵרָה הַמְזִמָּתָה בַּזָּפֶק. וְאוּלָם הָאוֹרֵחַ פִּגֵּר מֵרְדוֹף אַחֲרָיו, כִּי נִפְתַּל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים עִם תַּרְוָדוֹ הוּא, הָרָחָב מִפִּתְחֵי פִּיו, לְהַעֲבִירוֹ בְדֹחַק גָּדוֹל בֵּין הַמְּצָרִים – וּשְׂפָתָיו לֹא תִקָּרַעְנָה וְלֹא תִכָּוֶינָה. הַמְּלָאכָה לֹא הָיְתָה קַלָּה, “כְּרוֹת רֹאשׁוֹ וְאַל יָמוּת”, וַיִּיעַף הָאוֹרֵחַ מְאֹד. מִצְחוֹ וְרֹאשׁ חָטְמוֹ עָרְפוּ זֵעָה וּבְרַקוֹתָיו הֹלֶם פָּעַם. מֵרֹב רִפְיוֹן וְאַמֵּץ כֹּחַ – כִּמְעַט נִשְׁמַט הַתַּרְוָד מִיָּדוֹ.
אֶת-כֹּבֶד עֲמָלוֹ וְאֶת-יְגִיעַ כַּפּוֹ רָאָה הַטַּבָּח וַיִּבֶז לוֹ בְּלִבּוֹ, וּבְלִי שְׁבוֹת רֶגַע מִמְּלַאכְתּוֹ, שָׁלַח בּוֹ בַעֲקַלָּתוֹן, מֵעַל סוֹלְלַת תַּרְוָד מָלֵא וְגָדוּשׁ מֻגָּשׁ אֶל שְׂפָתָיו, חֵץ אַחַת מֵעֵינָיו הַקְּטַנוֹת וְהַטּוֹבְלוֹת בַּחֵלֶב, חֵץ לַעַג מֵמִית,הָאוֹמֵר מְפֹרָשׁ:
“אוֹי וַאֲבוֹי לְךָ, שְׁפַל יָדַיִם! הֲכָכָה יֹאכַל שְׁלֹמה?”
אַךְ הִנֵּה נִשְׂרְפָה קַעֲרַת הַגְּמַאי עַד תֻּמָּה, וְהַזֶּפֶק הַמְמֻלָּא נֶחֱשַׂף כֻּלּוֹ לָעֵינַיִם. כָּלִיל בַּהֲדָרוֹ, בִּמְלוֹא חִנּוֹ וּבְכָל-חֶמְדַּת מַרְאֵהוּ, רָבַץ כַּאֲרִי בָּדָד בֶּטַח עַל קַרְקַע הַקְּעָרָה וְהוּא מַדִּיחַ וּמֵסִית. וְלֹא יָכֹל עוֹד הַטַּבָּח לְהִתְאַפֵּק, ובתפשו אֶת-הַזֶּפֶק בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הַטּוֹרְפוֹת תֵּפֶשׂ חֶנֶק, עַד כְּדֵי סְחִיטַת חֲצִי הַשַּׁמְנוּנִית, קְרָעוֹ בַּחֲמַת תַּאֲוָה לִשְׁנַיִם קְרָעִים, וַיּוֹשֶׁט אֶת-הַקֶּרַע הָאֶחָד בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹתֵת שֹׁמֶן לָאוֹרֵחַ וַיֹּאמַר:
“קַח וְהִדַּשּׁן. זֶפֶק בִּזְפָקִים, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ. כָּמֹהוּ לֹא זֻפַּק עוֹד מֵעוֹלָם. כֻּלוֹ זוֹלֵף שַׁמְנוּנִית. וּרְאֵה אֶת-תּוֹכוֹ: אוֹצַר כָּל-חֶמְדָּה. כְּלִיל מַעֲדַנִּים. מַרְאֵהוּ לְבַד יַרְקִיד יִצְרִי כְּמוֹ עֵגֶל.”
אֶפֶס כִּי-לֵב שְׁלֹמה לא נִפְתָּה עַל הַזָּפֶק. כָּל-מֵעָיו נֶהְפְּכוּ בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵהוּ, וַיְהִי כִמְהַסֵּס: הֲיִתְגָאֶל-בּוֹ אִם לֹא? רָאָה זֹאת הַטַּבָּח וַיָּנַע עָלָיו בְּמוֹ יָדוֹ כְּנוֹאָשׁ:
“אָכֵן גֶּבֶר לֹא יִצְלַח אַתָּה. הוֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. הוֹבַשְׁתָּ, הִכְלָמְתָּ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ גְּדוֹלוֹת וּגְבוּרוֹת, לֵאמֹר: אֶלֶף נָשִׁים תִּשְׁגֹל, וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת, וָאֹמַר אַךְ גֶּבֶר חֲלָצַיִם אָתָּה וּכְכֹּחֲךָ בְּמָתְנֶיךָ כֵּן אוֹנְךָ בְּבִטְנְךָ וּבְטוֹחֲנוֹתֶיךָ. עַתָּה רָאִיתִי כִּי אַךְ בַּדִים וּכְזָבִים הַשְּׁמוּעוֹת. יַגֶּדְךָ פִיךָ: אַךְ זֶה הַחִלּוֹתָ וַתֵּלֶא, וּמַה-תַּעֲשֶׂה לְיֶתֶר הַסִּירוֹת? אֵין זֹאת כִּי אִם הַצִּידוֹנִיּוֹת וְהָעַמוֹנִיּוֹת שָׁבְרוּ אֶת-מָתְנֶיךָ וַתְּהִי כְגֶבֶר אֵין אֱיָל. הַאֵין זֹאת? יְדַעְנוּכֶם גַּם יְדַעְנוּכֶם הַמְּלָכִים.”
וְהַטַּבָּח קָרַץ שׁוֹב עַיִן בְּעָרְמָה רַבָּה.
וּשְׁלֹמה כָּפַף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ וַיֶאֱנֹק דֹּם. מַה-יֹּאמַר וּמַה-יְּדַבֵּר? אָכֵן מָצָא הַטַּבָּח אֶת-קְלוֹנוֹ. וּבֶאֱמֶת הֲלֹא שְׁאֵלָה גְדוֹלָה שָׁאָל: מָה אֶעֱשֶׂה לְיֶתֶר הַסִּירוֹת? אֵיכָה אוּכַל לְכֻלָּן? וְעֵינֵי שְׁלֹמה נִטָּיוּ בַסֵּתֶר אֶל עֵבֶר הַסִּירוֹת, לָדַּעַת מִסְפָּרָן: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע… – אֱלֹהֵי פַחַד אָבִי דָּוִד! וְלוּ גַם בֶּטֶן שׁוֹר הַבָּר לִי – הַאֶעֱמֹד בָּאֵלֶּה? וּמִי יוֹדֵעַ אֶת-הַשָּמוּר לִי עוֹד בְּחֵיק זֶה הַפָּארוּר הַגָּדוֹל, הָעוֹמֵד בַּתָּוֶךְ רָם וּמִתְנַשּׂא כְּמִפְלֶצֶת שְׁחוֹרִה וּמְצַפֶּה לְתוֹרוֹ. לֹא טוֹב יְבַשֵּׁר הַפָּארוּר הָאָרוֹר הַזֶּה.
וּבְטֶרֶם תִּגְמֹל בְּלִבּוֹ מְזִמַּת מְאוּם, אֵיכָה יִּמָּלֵט מִן הַמּוֹקֵשׁ אֲשֶׁר נִלְכַּד בּוֹ – וְהַטַּבָּח הִנֵּה זֶה הֵרִים אֶת- הַפָּארוּר, אֲשֶׁר אוֹתוֹ יָגֹר הָאוֹרֵחַ, וַיַּהַפְכֵהוּ אֶל קְעָרָה אַחַת גְּדוֹלָה וַעֲמֻקָּה מִן הָרִאשׁוֹנָה – אֶל גִּגִּית, אֶל הַקְּעָרָה-הגִּגִּית הַזֹּאת נָפְלָה חַלְחֹלֶת שְׁלֵמָה, מַעֲשֵׂה מִלוּאִים גַּם הִיא, וַתִּגְבַּהּ כְּהַר מִשּׂפַת הַקְּעָרָה וּלְמָעְלָה. מִסָּבִיב לָהָר הִתְגּוֹלְלוּ כַּאֲבָנִים מְנֻפָּצוֹת בִּתְרֵי טְחוֹל וְכָבֵד וְרֵאָה וָפָדֶר, וְעוֹד דִּבְרֵיחֲמוּדוֹת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה. בָּאְשָׁה עַזָּה וּכְבֵדָה עָלְתָה פִתְאֹם כְּרוּחַ קֶטֶב מֵעִם הָהָר וַתַּך בְּאַף שְׁלֹמה וַתְּהֻמֵּהוּ. עוֹד מְעַט וְאָבְדוּ כָּל-חוּשָׁיו. אֵין זֹאת כִּי אִם לֹא נֻקְּתָה הַחַלְחֹלֶת מִפִּרְשָׁה – חָשַׁב שְׁלֹמה. וְאוּלָם כְּכֹל אֲשֶר הָמְמָה הַחַלְחֹלֶת אֶת-הָאוֹרֵחַ כֵּן הִצְהִילָה אֶת-לֵב הַטַּבָּח, וּבְשַׁפְשְׁפוֹ אֶת-כַּפָּיו מִתַּעֲנוּג וּמֵעֲלִיצוּת קָרָא בּשִׂמְחָה:
אָכֵן הִגְדִּילָה הַיּוֹם נֶגְדָּתִי עֲשׂוֹת. שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן! כָּזֹאת הֵן לֹא רָאֲתָה עוֹד עַיִן! תֵּן כָּבוֹד, בֶּן-אָדָם, וֶאֱזֹר חֲלָצֶיךָ. הַחַלְחֹלֶת, יָרוּם הוֹדָהּ, הִנֵּה זֶה בָּאָה. מַלְכַּת הַמֵּעַיִם הִיא. אוֹ טוֹב מִזֶּה: פַּתַּח אֲזוֹרְךָ וְהָיְתָה הָרְוָחָה בְּבִטְנֶךָ. וְאוּלָם לְמַעַן הוֹסֵף רֶוַח בֵּין הַדְּבָקִים, עֲצָתִי אֱמוּנָה: הָבָה נִתְחַכְּמָה וְנִשְׁתֶּה עוֹד כּוֹס מַצְעִירָה אַחַת וּתְהִי מַבְדֶּלֶת בֵּין מַאֲכָל לְמַאֲכָל. רִאשׁוֹנָה לַכּוֹסוֹת אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה תִהְיֶה. אַחֲרֵי-כֵן נָקוּם עַל הַחַלְחֹלֶת וּנְרַטְּשֶׁנָּה, וְנִרְאֶה בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָּדוֹל."
וְאוּלָם אֹזֶן שְׁלֹמה לא קָלְטָה עוֹד אֶת-לַהָג הַטַּבָּח. כָּל-הַפִּגּוּלִים אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל קִרְבּוֹ עַד עַתָּה נָתְנוּ אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת בְּבִטְנוֹ וּבְפִיו. אִם לֹא יִּמָּלֵט כְּרֶגַע הַחוּצָה – וְכָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה.
וּבְעוֹד הַטַּבָּח עוֹשֶׂה בכֵּלִים כֹּה וָכֹה – וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת-שְׁלֹמה וַיַּפֵּל בִּצְדִיָּה כַּף מֵעַל הַשּׁלְחָן וַיִּשּׁח לַהֲרִימָה, וַיְהִי בִּשְׁחוֹתוֹ, וַיִּלְפֹּת אֶת-רַגְלֵי הַשּׁלְחָן וַיַּהַפְכֵהוּ עַל כָּל מַעֲרַכְתּוֹ אָרְצָה.
הַמָּצוֹר נִפְרַץ וְהַדֶּרֶךְ אֶל הַחַלּוֹן הַקָּרוֹב פֻּנָתָה. רֶגַע אֶחָד – וּשְׁלֹמה, בְּפָסְחוֹ עַל הַהֲפֵכָה, קָפַץ וַיַּעֲבֹר אֶת-הַחַלּוֹן וְאֵינֶנּוּ.
ומְהוּמָה גְּדוֹלָה קָמָה בַּבַּיִת. מִקוֹל הַמַּפֹּלֶת וְהַנֶּפֶץ נָעוּ הַסִּפִּים וַיָּזוּעוּ מְזוּזוֹת הַפְּתָחִים והַחַלוֹנוֹת. כָּל-אַנְשֵׁי הַבַּיִת, הַטַּבַּחַת וְשִׁפְחוֹתֶיהָ עַל חֲנִיכֵי הַטַּבָּח וּמְשָׁרְתָיו, נִבְהֲלוּ לָבוֹא מֵאֲשֶׁר הֵם שָׁם אֶל מְקוֹם הָרַעַשׁ וַיִּתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו. עַל הַמַּפֹּלֶת לִפְנֵיהֶם עָמַד הַטַּבָּח וְהוּא נִדְהָם וּמֻכֵּה תִמָּהוֹן; יָדָיו שְׁטוּחוֹת וְעֵינָיו בּוֹצְצוֹת וּפִיו פָּעוּר וּקְצֵה לְשׁוֹנוֹ שָׁלוּחַ מִבֵּין שְׂפָתָיו הַמְדֻשָּׁנוֹת הַחוּצָה. כֻּלוֹ נְצִיב חֵלֶב קָרוּשׁ, גֹּלֶם דּוֹמֵם.
וְהָאוֹרֵחַ נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ. הָיָה כְלֹא הָיָה.
ה 🔗
וּשְׁלֹמה רָץ כָּל-עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ וְכֹחַ בְּרַגְלָיו וַיִּמָּלֵט אֶל הַשָּׂדֶה, וְשָׁם אֶל חֵיק אַחַת הַפְּתָחִים, הֵקִיא אֶת-כָּל-בִּלְעוֹ בּבֵית הַטַּבָּח. וְגַם יוֹמַיִם אַחֲרֵי-כֵן עוֹד עָמַד טַעַם הַפִּגּוּלִים וְהַשִּקּוּצִים בְּפִיו, וַיְהִי בְּעֵינָיו כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִתְעַב עָלָיו בְשָׂרוֹ וְכֹל-קְרָבָיו נֶאֱלָחוּ. אִלּוּ יַחֲלִיף אִישׁ אֶת-בְּשָׂרוֹ כְּהַחֲלִיפוֹ אֶת-שִׂמְלוֹתָיו, כִּי עַתָּה הִתְפַּשּׁט שְׁלֹמה אֶת-גְּוִיָּתוֹ הַמְשֻקֶּצֶת, לְהַשְׁלִיכָה כִּנְבֵלָה לַכְּלָבִים, וַיִּלְבַּש גְּוִיִּה אַחֶרֶת. וּבְכָל- הָעֵת הַהִיא לא הֵבִיא אֹכֶל אֶל פִּיו, כִּי זִהֲמָה נַפְשׁוֹ לָחֶם, וַיִּמָּנַע גִם מִנְּטוֹת אֶל עִיר-מוֹשָׁב פֶּן יִפְגָּעֵהוּ טַבָּח וקָמָה הַצָּרָה פַּעֲמַיִם. בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי מְצָאוֹ אִישׁ-כְּפָר אֶחָד וְהוּא מִתְעַלֵּף בַּשּׂדֶה, וַיַּאַסְפֵהוּ אֶל אֹהֶל בֵיתוֹ בְּרַחֲמִים רַבִּים, וַיְחוֹנְנֵהוּ וַיְדַבֵּר אֵלָיו טוֹבוֹת וּנְדִיבוֹת וַיָּשֶׁב רוּחו. וְגַם בִּפְסוֹק לוֹ הַהֵלֶךְ אֶת-פְּסוּקוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי שְׁלֹמה מֶלֶך הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם” – לֹא הִתְעַלֵּל-בּוֹ הָאִישׁ וְלֹא לָעַג לוֹ, כִּי הַשְׂכֵּל הִשְׂכִּיל אֶל נֶפֶשׁ הֵלֶךְ נוֹדֵד וּמִתְעַנֶּה בַּדֶּרֶךְ. וַיִּשְׁקֹד עָלָיו לְהַרְגִּיעוֹ וּלְנַחֲמוֹ, בְּאָמְרוֹ: מִשְׁפְּטֵי אֱלֹהִים תְּהוֹם רַבָּה, וּמַה-יֵדַע אֱנוֹשׁ? וַיָּבֵא הָאִישׁ מַיִם לָאוֹרֵחַ וַיִּרְחַץ אֶת-פָּנָיו ואֶת-יָדָיו ורַגְלָיו, וַיְשָרְתֵהוּ, וּבְהַגִיעַ עֵת הָאֹכֶל, וַיֹּאמֶר הָאִישׁ לָאוֹרֵחַ:
אִם טוֹב אֲנִי בְעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי, אַל-נָא תָּשֶׁב פָּנַי וְאָכַלְתָּ אִתִּי לֶחֶם הַיּוֹם. לא אִיש עָשִׁיר אָנֹכִי, וַאֲרוּחָתִי מִצְעָר: מְעַט יָרָק, אַךְ רָעֵב לֹא יֵצֵא אוֹרֵחַ מִבֵּיתִי."
וַיּוֹאֶל שְׁלֹמה וַיֹּאכַל לֶחֶם אֶת-הָאִישׁ, וַתִּנְעַם לוֹ אֲרוּחַת הַיָּרָק בַּיוֹם הַהוּא מִכָּל-מַעֲדַנֵי-מֶלֶךְ, אֲשֶׁר שְׂבָעָם בִּימֵי הַטּוֹבָה. וּבְצֵאתוֹ מְרֻחָם וּמְנֻחָם מִבֵּית הָרָשׁ לָשׁוּב אֶל נְדוּדָיו – וַתְּהִי אִתּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת, רוּחַ חֲדָשָׁה, לֹֹא יְדָעָה מֵעוֹדוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.