עץ הדעת ועץ התבונה, יסוד הדת וסוד האמונה את עש ואת כימה, אבינעם בן קיש בן אלקנה וכו'.

שמעו חכמים מלי הטו אזנכם ולכו אלי, שפטו נא ביני ובין יריבי, ואם יש בי עון הנני ענו בי, את בתי כימה נתתי לכסיל חתני וישנאה, והיתה אמונה בגלגל אמונה, ויחשבה לזונה, כי כסתה פניה, ומיום נלכדה רגלה רשתו, יען נהפך נחשתו לבשתו, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, שארה כסותה ועונתה לה גרע, ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע, ואחר אשר קשר במושכותיה מעדנותיה, קשר בקשורים על קשוריה, ואש קנאתו שלח במגדנותיה, ושלא כדת העיד כלאים, והוסיף על חטאתו כפלים, וריחה בעיני חשב להבאיש וכה דיבר אלי האיש, הנה בתך זנתה תחתי ביום חופתה, הביטה וראה את חרפתה, פקוד עליה עונה ומעלה, והשב תשיבנה לבעלה, כי נביא הוא ויתפלל גם בעדך ובעדה, וישיב שבותה ויכון צעדה, ויכסה על עונה, כי לא יחפוץ במותה. וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה. ואתם ידעתם את האיש ואת שיחו, בי הוא יוציא כל רוחו, וכי הוא בוטח בלבו, ומורה הלכה בפני רבו, והנה גם הוא מוציא דבה, והנה עם נביאים נבא כסומא בארובה, כי תואנה הוא מבקש וסבה, להתעולל עלילות, ולדבר גדולות. על דעתכם כי הוא איש טמא שפתים והיא לא טמאה ולא חלו בה ידים, וחלילה לאל מעשות כדבר האל, למעול מעל האישה לעשות נבלה בישראל, לבלתי לכתה אחרי שאול ואחרי שמואל. ועתה התיצבו ואוכיחם בפניכם אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כאשר ייסר איש את בנו החומל עליו, אני מיסרו ואומרה אליו, יען התרגזך אלי, ושאונך עלה באזני ותענני קשה, ותפקוד עלי עון האשה, ובשני עדיך העברי והערבי עלי הגדלת, ובין קדש לחול לא הבדלת, ונשאך לבך להמנות בלהקת נביאים ולהתגאות לפני משיב גמול לגאים, בי נשבעתי כי לולא למעני אני עושה ואת פני כימה אהובתי אני נושא, כמעט עניתיך עזות, ועניתיך על זאת.

ואמנם בני מחשבותיך גוי אובד עצות ואין בהם משכיל, תן להם ה' רחם משכיל, ואתה האיש הלזה, דע וראה כי עמך הגוי הזה, והשמר לך פן יהיה בר עם לבבך בליעל, להזנות עוד את אשה בעולת בעל, וכל שכן האשה הבאה אל ביתך, פן ישא המושל עליך משלו: פי כסיל מחתה לו, וקרנים מידו לו, ועתה בני שמע בקולי, הנה אשתך קח ולך ועל ה' יהבך השלך, בכל דרכיך דעהו כי נִסָתֵר איש מרעהו, והוא יישר אורחותיך ויכונו מחשבותיך, וקבל מוסר מורך, אל תתן את פיך להחטיא את בשרך, כי אמת יהגה חכי ואם תבקש אין בהם נפתל ועקש, ואל ישיאך לבך לעלות במעלות הנבואות, ולא בגאות ועיניך רואות, לא מפני שדרכן גבה מדרכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך ושמא תאמר הלא שמואל נבא כאשר ראוי, ואני בחכמת האיתני אעשה כן גם אני, אם חכמת חכמת לך להבין להורות, ואין לך עסק בנסתרות, ואין לך ראיה להביא מדאמרינן חכם עדיף מנביא, כי לא כל חוגר חרב רשאי לקטול ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול, ועוד אם שמואל נבא והפליא פלאים הגם שאול בנביאים, לפיכך אל תתחכם יותר ואל תהי גאה ושים לבך לענות הקדמונים וראה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה ואל תבקש לך גדולות, אל תבקש, עשה כאשר צוויתיך בדרך חכמה הוריתיך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ושים השכל אָב והחכמה אחותך, בין כך ובין כך ירבו בישראל כמותך.