בשלחו אליו את הספר מורה נבוכים¹

אהבתי אשר נפלאה, ותשוקתי אשר כסלי מלאה, ונפשי המשתוחחה, מנחה היא שלוחה, וכנפי נשרים, ובני עפרים; וקלים מנשרים, המה צירי מגמתי, יובילון מנחתי למטה (יוסף?) הפורח, נטע נעמן הצומח, אשר נצניו נתנו ריח, רוקח מרקחת מעשה רוקח. ומכנף הארץ הריחו בו קציני, וממנו קציעות כל בגדי הוני (?) כריח שדה אשר ברכו ה‘. והנו נחמד למראה ותאוה לעינים, כגן ה’ בארץ מצרים, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים, וזכרו כיין לבנון בכל גלות ירושלים, אשר בספרד ובכל ארץ שנער… ואנכי נטעתיו שורק כולו זרע אמת לקחת, על מים רבים והיא כפורחת, ויגדל ויהי לגפן סורחת. והנה טללוה טללי אורות, לכן מצאו קציריה יערות ותעש בדים ותשלח פארות. אלהים צבאות יפנה לפניה, ותהי מתגברת ותשרש שרשיה, ותהי ערוגה משומרת, לעשות ענף לשאת פרי להיות לגפן אדרת, ויתן פריו בעתו, ולא יבולו עליו, ולא יבוא חום אליו, יזל מים מדליו… ורוח אלהים תרחף עליו דחיפה, ולדשנו תניפהו תנופה, ויהי פריו למאכל ועלהו לתרופה…

ומשלי זה וכלי חידתי, וסוף ענין מלתי, ואשר אליו שמתי דברתי, על דבר הבן אשר נתן לנו ומשיב נפש אין, ומתחכמוני קנה כלי זיין, ובאהל יתושיה קם כגבור מתרונן מיין, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ובעת אשר במערב שמחה ערבה, וכל מבקש ה' נחבא, ואור ישראל שם כבה, בית ישראל להבה, כי הוא מאיר מקהל מדינת ארם צובא. ויזרח להם ולכל ישראל באפלה, וילכו לאורו בדרך הסלולה, ויאר את הלילה. וכאשר על כפים כסה אור, ויהי לעת ערב יהי אור, וידעו בו יושבי עלטה קו התורה, ויבינו בדת ה' אשר הורה, כאשר הבינו יושבי נהורא, כחשכה כאורה. לכן התורה לך תשחר, ותוביש כל אשר בה יתנחר, ותמהר תפלה ולא תוחר: יוסף ה' לי בן אחר. גם אני אענה אותה כדברים האל, שישי ושמחי כי יש לך דורש ושואל, ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל.

אני משה ומדברך הנאוה יַמְשֵׁנִי ולאהבתך מעוררני, ואם לא ישנתי וממנה לא התעלמתי ובשבתי ובקומי בך אהגה, ובאהבת דרכיך הטובים אשגה, ואודיע לכל קהלי, יומי ולילי, כי אתה חלקי מכל עמלי, ושכלך ובינתך אודיע בבתים לחכמים יודעי העתים, וכשרך וצדקתך אודיע במרץ לקדושים אשר בארץ, ובחכמת ניבך אערוך ואדין, לפני כל יודעי דת ודין, בך אתפאר לישראל ויהודה, בכל קהל ועדה. לכן רב אנשים תקעו באהבתך ברית כפים, והתאוו לראותך בתאוה כפלים, ושמך גדול לשמע אזנים, ויעבור בכל ארץ מצרים, והוסיף חִבָּתָם, וְאִשֵּׁשׁ אהבתם, והרבה תשוקתם. כתבך הבהיר אשר בכל קצוות הזהיר, מה נעמו לשמע אזני, ויָפֵיפוּ טוריו בעיני, והשתעשעו בעינינו רעיוני, ואפרוש אותו לפני, ויתמהו מצחות לשונך כל נבוני, ויתפארו בך זקני ורוזני… כי חסדיך הביע, וחכמתך ובינתך הודיע, ולמרחק מודיע, מי זה אשר אל לשון עברי כוסף, יבין כתיבה אשר חמודיה אוסף אשרי יוסף. ומה רבה שמחתי ועצמה רנתי, בשמעי כי בנת בספרי חכמי איתנים ובדברי קדמונים, וכי היה לך יתרון בדעת ובחשבון ותשקיף ותופיע על מסלות הרקיע, וכי נכספה נפשך להבין שביליו ולמנות חייליו, ומוצאם ומובאם, וסדור צבאים, ועקרבו ושורו, ודליו, ואריו, ונשרו, וחקי בארץ ומשטרו, גבהו ורומו, וסביבות לילו ויומו, וארכו ורחבו ועובי גבו. ואמנם כי נפש חכם תבקש לך גדולות, ורוח מבין תדרוש לעלות, ומעלות נדגלות, ומצבות נבדלות. לכן תאבה לזאת נפשך ויהמו קרביך, הטיבות כי היה עם לבבך, ואלהים יגלה לך מצפוני החכמה, ויישר לפניך הדורי המזימה, ותתעדה ברוב תבונות ותעדה עדים, וירחיב לבך כים, ויגדיל ויוסיף לך בחכמה חלק בכורה פי שנים, ובהבנת סתרי תורה כפלים, ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ויביא אותך אל חדריו ויודיעך את סתריו, וידריכך בדרכיו ויאלפך הלוכיו, עד אשר יעצור מדעך בתקופתו ובנטייתו חמתו… עד אשר לבך יבין וישא את כל מעשה ה' הגדול אשר ישה, ויסובבנהו ויבוננהו לעשות מעשהו.

ועתה בני שמע בקולי, ובינה במלולי, אם תכין לבך ומורשיו, לדרכי חכמי הזמן וקדושיו, ותמשך אחריהם, ותדמה במפעליהם ותאכל ממטעמיהם, אז תמצא כל חפצך. אם תנהה אחרי, וקום יקומו דברי. ובכל זאת בספר תורת משה רע"ה דרוש, וממנו אל תפרוש, ותן לו מזמנך רבו וטובו, אולי בהדר מחדריו תבוא, כי הוא המלך אשר מלכים יֵזֶה, והוא המשמן והכל מלבדו רזה, וממנו מחזה שדי תחזה, טוב אשר תאחוז בזה, ואל תנוח ידך גם מזה.

ואם הודיעתני מחמד נפשי כי זאת היא עבודתך, ומלאכת ה' מלאכתך, יודע אני כי הלבבות נמשכים באותן המהלכים אשר נתתי לך מבורכים, וסדרתי לך שולחן ערוך במאמר הנכבד מורה הנבוכים, אשר חברתיו בעבורך ובגללך, ואם הם מעט לדומים לך היא מרגליתא דלית לה טימי, ובהשתלכך בו בעיון דק כראוי אֹמַר עליך זה יעצור בעמי, ועל כל זה, אנכי מצוך לאמר את אורח התורה תשמור, כי הוא הדרך אשר דרך כל חוזה והוא סולם המחזה, אשר ממנו נבדל כל בוֹזה, הנמצא כזה.

ה' אלהים צבאות ידריכך בדרך הנכונה אשר משה רע"ה הדריכנו, וינחך באורח חיים אשר הראנו, ויעזרך על כל מצותיו אשר צונו… ויטה לך כנהר שלום רואה כל נעלם, עד תאות גבעות עולם, ותאות

משה ב“ר מיימון מבני גלות ירושלים אשר בספרד זצ”ל.