טרם אענה אני שוגג. עוד אדבר ולבי מפני היראה מתמוגג, ונתקו מורשי המחשבה וארשת השפתים, והקולמוס והמגלה יגועו בין הידים, כאשר ינוד הקנה במים, בשמעי אריות שואגים ממעונותיהם, לביא וליש מהם; רעם שירים ותרועה, חובטים במקל ומכים ברצועה, לכבוש כל באי עולם תחת רגלי כבודם… ובעופפם חרבם על פנינו, חרדו רעיונינו, ונבהלו עשתונותינו. ואיך יוכל לדבר נכוחות ומה ישיב על תוכחות עבד נבזה בעיניו נמאס. לבו בקרבו המס ימס, פן תאכלנו האש הגדולה והשלהבת העולה… ואם אמנם יסתיר פניו מהבינו רעיוניו אחרי המראה נוגהים גדולים בערו מהם, ודמות רקיע נטוי על ראשיהם, וגובה להם ויראה להם. וכבוד ה' אלהי ישראל עליהם ואדע כי כרובים הם הפורשים על המוני, ראיתי עמהם המונים המונים רבי התחכמונים, המה פנים הנראים במרכבה, והמה האותות אשר בצבא. המה ראשי העומדים, המה נשיאי המטות העומדים על הפקודים, ומי מכלכל את יום בואם, ומי העומד בהראותם? ואף כי אנכי אענם איסרם בשמעם ובדרך תבונות אודיעם, ואני כנמלה ואין בלשוני מלה… ואיכה על האיתנים מוסדי הארץ נגביר חילינו, אפילו תורת חברות אין עלינו, רק לפקוח עינים ולהטות למוסרם אזנים, לבי וכליותי אשתונן ועדיהם אתבונן, רוח מפיהם תורה, מפי ספריהם מוסר, מפי כתבם תורה. הנני הקטן בשבטי הדל באלפי לא אמנע עטי, ולא אחשיך פי לובש אימה רתת וזיע, כורע על ברכים השתחויה זו פשוט ידים ורגלים. אדון לפניכם בקרקע אשיבה כהלכה אשאל בענין. ואם ידעתי גדולתם בחכמה ובמנין, והדין אשר דנוהו, ידעתי כי בצדק שפטוהו, ומה התלמיד אשר יבא אחריהם את אשר כבר עשוהו? רק אנכי היום כקטן אשר שואל מפי מלמד, וכתלמיד אשר לעמוד על דעת רבותיו חומד, ואין הביישן למד, והסירותי מסוה הבושה מעל פני, ואשים דברי רבינו צרפת נגד עיני… ורוחי רוח נדיבה ממקום אהבה נושבת, לא רוח זרה ותלונות מחשבת, רק כשואל אזני למלמד קשבת והחפץ בלבו להבה שלהבת פנים מצרבת… הורוני רבותי ואני אחריש, מוסר שפתיכם ולא אמיש. כי תלמדני דינכם, בצדק גזרתכם ומשפט אמת אשר חרצתם השמיעוני. ואם צדקתכם כשמש אשר בחצי השמים, ומתוק האור וטוב לעינים, מה מראות עיני, ולבי מהשכיל קטון מהכיל, חכמתכם הגדולה אשר רחבה ונסבה למעלה, אל נא רבותי כבהמות תחשבוני כתבנית שור אוכל עשב אל תראוני, כתבו לי מאיזה טעם דנתם… ומאחר שלא זכינו פאל"פ לתשובתכם נצפה לדעת קשט אמרתכם, מפי ספרכם נתחנן… אזין עד תבונתכם.
אחרי הדברים והאמת, בראותי עצתכם הטהורה נסכמת, עדתכם הקדושה חותמת, כל איש צרפת רבנים ושרים פנות שבטיה כלם הסכימו לנדות ולהחרים, על כל איש אשר ידו הרים, להגות בספר מורה נבוכים וספר מדע, וקרנו יגדע, עד אשר יגנזו גניזה עולמית, וזה תופס דבריכם מעט מהרבה ונצוץ מהמדורה הגדולה אשר לא תכבה, ולמה קדושי עליון פרשתם לרב הקהלות רשות החרם, לקטף עוללות ואשכול, להשחית את הכל… ולא נתתם כבוד להרב הגדול אשר בנה בתלמוד מגדול, מגדול עז לשם ה' ומקדש להמוני, המון עם הארצות העולם בפרצות. ובית תלמודנו השמם, שמחת עולם יקומם, בכל גלות החל הזה בספרד ובארץ המערב, ואל המזרח ואל הצבי היה מושיע ורב, כמה נדחי חכמה קבץ, כמה בתי מדרשות רבץ, לכמה רעבי תושיה נתן מימיו נאמנים, והשיב בדברים הנכונים, ואם אתם בחיק אמונה אמונים, שתולים בחצרות הקבלה דשנים ורעננים, הלא תשימו לב ליושבי קצות כי השיב לבצרון אסירי התקוה, ומוכרתי התאוה, השביעם באמונתנו, ובקבלתנו נפשם ְהִרְוָה, תחת אשר מלאו כריסם מהבלי היונים והאכילו בטנם הזיות, ילעיגו בשפה לנפשות הבוטחות ולנשמות המקוות… לולי מדברי הרב ומפי ספריו חיו, ונפשם מדשן חכמתו ירויו ובאהלי תעודה ישליו, כמעט רגליהם נטיו. הֲלָכֶם גאוני התלמוד הטריח עצמו? והוא כמוכרח ואנוס, לבנות ספר מפני פלסופי יון שמה לנוס, לרחוק מעל ארסטו וגאלינוס. השמעתם דבריהם, אם טעיתם אחרי ראיותיהם? לא אליכם רבותי, הביטו וראו היש מכאוב כמכאובינו? כי גלו מתורת אביהם אשר בעונותינו שרד, בגלות ירושלים אשר בספרד…
וכאשר אבדו ספרי חכמותינו, באבדן מולדתנו והוצרכנו ללמוד בהם מספרי היונים והעמים השונים, נמשכו הלבבות אחרי היונים, התחילו בשבח וסיימו בגנות, והנה שם הרב ספריו כתריס בפני הפורענות, מגן הוא לחצי קשת בני יון, החוקקים חקקי און, להעלות הטובעים בבור שאון מטיט היון, והנראה לכם מן הספר ההוא כי לקרב רחוקים נטה מחקו, בעקבי פלסופיא יצא, על דלתי חכמה נקש, קשה בעיניכם שדחה אויביו בקש, למה פלילי צדק לא תתנו מחסום לפי ספרכם על פני אמריכם?… עין קהלתנו דמוע תדמע הוצאתם עתק מפיכם דברים הנראה לקנאה ושנאה נאמרים אסור לשומעם אף כי לכותבם ומכל שכן לאומרם,… הנה זאת לא צדקתם אענכם, לא דברתם נכונה בעבד ה' ואוכיחכם, ואקרבה לענות כי לא אשא פני איש, להשיב על זה אמהר ואחיש, ואל עליכם פרושים אם באתם לגדור גדר, להרים מדרך מכשול ופוקה יצא מפיכם צדקה, כי אולי ראיתם צרך שעה, להניח מקום לשלוח דבריכם מֵַהֵר כאשר הראה אתכם בֶהָר הוא מִגְדל מונטפליר המר והנמהר, למה כללתם אותנו עמהם להכניס ארצנו בגזרת החרם והאלות ההם, וגבול נתן ה' בינינו וביניהם, ואחרי שאין מחלוקת במקומנו ולא שוד ושבר בגבולנו, אין אחריות הרמכם עלינו.
והנה קהלתנו חמים על כבוד הרב הגדול ומקנאים לו קנאה גדולה לכבוד תורתו וחסידותו, ואת יקר תפארת גדולתו, לא מהיותנו פוסחים על שתי סעיפים, לסור מני דרך ארח רבותינו היפים אל הבלי פלסופים. ואם יעלה על לבם מקצת מגזרתכם ועל כן ספר המורה ירחיקו ומדבר בעניניו שפתותם ידביקו, כי לבם כמחט סדקית לא ידעו דרכיו ובנתיבותיו לא העמיקו, מה יאמרו לספר המדע, והמכתב מכתב אלהים אשר העתיקו, מפתח לספרי הרב ז“ל בתלמוד ומבוא לכל חבוריו וכו‘. ובנחת ושובה ובלי קושיות והויות, מפיק מרגליות וכו’. ובכל חבורי גאונים הראשונים והאחרונים לא מצאנו אותם ענינים, דרושים לכל חפציהם ומזומנים, כאשר המה מפורשים מבוארים בספר ההוא הממולא בפנינים… ומחסדכם רבותינו הודיעוני מה לכם ולספר ההוא? כי תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי שמענו שאתם אומרים כי הוא ככופר בדינו של גיהנם מפני שאמר הנקמה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש ותאבד. ואנכי הצעיר לא האמנתי לשמועה, כי קראתם אחריו מלא על פי הדברים האלה. שהרי רבותינו ז”ל באותו לשון אמרו בספרא וכו‘. ואמת שלא ראיתי בכל דברי הרב זכר לשנים עשר חדש שהזכירו במסכת ראש השנה, ובמקומות אחרים. ונראה לי שהוא זכרונו לברכה סבור דלאו דוקא קצבה נקט וכו’ המפרש כן אם אמת ואם שקר לא כפר ברבותינו ז“ל ולא פקר, אבל בין טוב לרע כפי דעתו בקר, אזן וחקר. וזה שלא הזכיר הרב דרכי גיהנם מפני שהוא אצלו מן הדברים הַמופְתִים בהעלם ענינם, והוא תופס דרכי התורה בבאור הדברים המבארים בהכרח וראיה גמורה, זו היא דעתנו בדברי הספר הזה ברורה, לכן נשאנוהו על כפים, ושמנוהו בין העינים, ולא דחינוהו ככם בשתי ידים. וכבר ראו כל בני לוניל והרב הגדול רבי אברהם בר דוד ז”ל, הספר ההוא, ולא צוו לגנזו ולא קראו אחריו תגר, ואין אחד מהם על לומדיו חרבו חוגר, אבל כלם אוו לו וחזו בו ופתחו ואין סוגר. והרב ר' אברהם בר דוד השיב על מקצת דבריו ולא אמר שיש בו צד מינות וצד כפירה חלילה וחס!…
ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופשים על ספר המדע באמרו שאין למעלה צורה ותבנית, ולמה רבותינו תפשתם עליו בדבר הזה, שהרי כל הגאונים בחבוריהם וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד. הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל, ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים ומפורש בהגדות ומדרשים הנעימים והנאהבים וכו' סוף דבר הכל נשמע כי על זאת האמונה אומתנו אומנה וכו'.
ואנחנו תמהים עליכם כי ראינו שלא הסכמתם עם הרב הגדול בעקרי האמונות, וצויתם לגנוז ספריו באגרות הראשונות וכו‘. ועתה רבותינו הגדולים המגדלים והפינות ושרי המדינות יחזור לבם על הראשונות, וכל שכן על האחרונות, וידוע תדעו באמת ובבירור, כי לא ישמעו הקהלות לחרם וארור, ופני כלם קבצו פארור, בגזרתכם לגנוז ספרי הרב הגדול לעזוב כל איש מאויו, והפורש מהם כפורש מחייו – כי מהם ילמדו ובהם יעלו וירדו. ומי על יסודי תורתו, וספרי חמדתו יקח מכם עמדתו? – לכן רבותינו חושו למנינכם והוו מתונים בדינכם, החרם יוסר והאלה היוצאת תופר, בתרועת שופר וכו’, ויצא דבר מלפניכם ותהי לאגודה ולקשר של קיימא והוא מן המדה.
ואל עוסקי ספר מורה הנבוכים כתות כתות, תשימו יד מוראכם אל פיכם, כי מצות הרב הגדול המחברו הוא לא תפרשהו ולא תפרסמוה וכו‘. ואם אתם רבותינו תסכימו עם חכמי פרובינצה, וגם אנחנו נצא בעקבותיהם, תחזקו הדבר בחרם ואלה וכו’, הלא די בזה תקנה וגדר, במרעה השלום תנהלו הצאן, ובנאות האהבה הרביצו העדר, ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק מכל וכל וכו‘. ואתם גודרי פרץ העומדים על אדון כל הארץ ראוי לכם להזהיר בזה וליסר בכיוצא בזה, ואם תראו בעצתכם הטהורה להוביל שי לַמורָא, הבו עז לאלקים ותנו כבוד לתורה, יעמדו נא שרינו לכל הקהל אשר בעירנו, ונמלך תחלה, ביסוד המעלה, בנן של קדושים הארז האדיר אשר בין עבותים צמרתו, זרע קדש מצבתו הרב רבי אברהם בנו של רבינו ז"ל, ותהיה הסכמת כלכם עמו הסכמה אחת.. בזה תאירו בנתיב השלום כצהרים ולזה יטו הקהלות אזנים וסרה קנאת אפרים, וכו’.
וצור ישראל יכתת חניתותיהם למזמרות ולאתים חרבותם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וכו‘, וישכין אותם במשכנות מבטחים, ובמנוחות שאננות כבודכם יחנה, ויוסיף כל אשר לכם למשנה, ינחילכם ביש הצפון ובתוחלת הערוכה, והייתם ברכה, כחפצכם וחפץ תלמידכם, החפץ בכבודכם ומתפלל בעד שלותכם וכו’ הכותב לפי כבודכם, כורע לכבוד ומשתחוה למורא תלמידכם הצעיר אשר לכל מצותכם מזומן ועמכם נאמן.
משה בר' נחמן ז"ל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.